שיעור בוקר 24.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 175, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות נ"א-נ"ג

קריין: "כתבי בעל ה סולם", עמ' 175, "פתיחה לחכמת הקבלה". אות נ"א, פרק "ענין רת"ס שבכל פרצוף וסדר התלבשות הפרצופין זב"ז".

אות נ"א

"עוד יש לדעת, כי ענין הצמצום לא היה אלא על אור החכמה, שהכלי שלו הוא הרצון לקבל הנגמר בבחי"ד, שבה נעשה הצמצום והמסך, אבל על אור דחסדים לא היה שום צמצום כלל, כי הכלי שלו הוא הרצון להשפיע, שאין בו שום עביות ושינוי הצורה מהמאציל, ואינו צריך לשום תיקונים. ועכ"ז לפי שבע"ס דאור העליון נמצאים אלו ב' האורות, חכמה וחסדים, מקושרים יחדיו בלי שום הפרש ביניהם, להיותם אור אחד המתפשט לפי תכונתו, לפיכך כשבאים בהתלבשות בכלים, אחר הצמצום, הנה גם אור דחסדים נפסק על המלכות, אעפ"י שעליו לא נעשה צמצום. כי אם היה אור דחסדים מתפשט במקום שאין אור החכמה יכול להתפשט שם אף משהו, דהיינו במלכות המסיימת, היתה נעשת שבירה באור העליון, כי האור דחסדים היה מוכרח להפרד לגמרי מאור החכמה, ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי, ואפי' מאור דחסדים".

שאלה: בסוף אין אור חסדים?

מה זה אין? תלוי איפה. הוא אומר כך, אם לא יכול להתפשט אור החכמה, אפילו משהו, אז לא יכול להיות שם אור החסדים. כי אור החסדים הוא בעצם תגובה על זה שהכלי רוצה השפעה ולא קבלה. לכן יוצא שאם הכלי לא רוצה שום קשר עם אור החכמה, גם אור החסדים לא יכול שם להופיע.

אור החסדים הוא תוצאה מזה שהכלי עושה על עצמו צמצום, מסך, אור חוזר, ומוכן לקבל מבעל הבית כדי להשפיע לבעל הבית. אבל אם אין לו שום קשר עם קבלת משהו מבעל הבית אז איך הוא יכול להשפיע לבעל הבית? לכן אין חסדים אם אין יכולת להופיע אפילו במקצת לאור החכמה. אפשר להגיד את זה בצורה אחרת, שדווקא אור החכמה הוא בונה את אור החסדים. תגובה מיוחדת על אור החכמה היא מייצבת, מייצרת את אור החסדים.

אור חסדים לא נמצא בטבע. יש רצון לקבל ואור שברא את הרצון לקבל שזה אור החכמה, זה כול מה שבא מהבורא. אור החכמה בא בצורה מכוונת, ישירות ממנו, והרצון לקבל נברא על ידי אור החכמה הזה. אור החסדים הוא כבר תגובה מהנברא שרוצה להידמות לבורא. ולפי ההתעוררות שלו להידמות לבורא נמשך לו מלמעלה אור פחות מאור החכמה, חלש מאוד, שנקרא "אור החסדים". זאת אומרת, אור החסדים מופיע לפי התעוררות הנברא להידמות, להתקרב, להשפיע לבורא. אבל מהבורא בעצמו הוא לא יוצא, רק בהתעוררות.

כמו שאנחנו רואים בד' בחינות דאור ישר. כתר שעשה את הפעולה שלו, ביטא את עצמו בכלי דכתר, אז הוא מבטא את עצמו במה שנולד מזה, בכלי דחכמה ואור החכמה, זה ברור שזה ביטוי של כתר. אבל אחר כך במה הוא מבטא את עצמו? בזה שבונה את בחינת הבינה. הרצון, החיסרון, התשוקה של החכמה שקיבלה את אור החכמה מהכתר שביצע את עצמו, ביטא את עצמו בחכמה, במה הוא יכול עכשיו להיות כשהוא מקבל הכול מהמאציל ומרגיש מיהו המאציל, את הטבע שלו והכול? הוא רוצה להידמות למאציל ולכן עושה את בחינת הבינה.

שאלה: בעל הסולם אומר שהייתה יכולה להיות שבירה אם אור החסדים היה נפרד מאור החכמה. איך זה בכלל יכול להיות? אנחנו יודעים שנשברים הכלים ולא האורות.

ודאי שלפי הכלים נבדלים אור חכמה מאור החסדים. ודאי שלפי תכונת הכלים. כאן עדיין זה לא כלים, כאן זה עדיין בחינות. אבל אחר כך יהיו הכלים.

שאלה: תמיד אמרנו שאור החכמה מגיע אחרי שהנברא בונה את אור החסדים, עכשיו אנחנו אומרים שהפוך, שאור החסדים הוא תוצאה של אור חכמה.

אנחנו מדברים על ד' בחינות דאור ישר, שעדיין אין כלי, שעדיין האור רק פועל, וביחס שלו לרצון לקבל שהוא מפתח, הוא בונה, מפתח את הרצון לקבל כך שהרצון יתפתח לדרגת מלכות, לדרגת הרצון שלו, שירגיש את עצמו. אבל בד' בחינות דאור ישר לפני המלכות עדיין אנחנו לא יכולים לדבר לא על הנברא, לא על הרצון ולא על הפעולות מצד הנברא, אלא הכול עושה האור.

שאלה: מה זה אומר לרצות אור חכמה?

לרצות באור חכמה, זה תלוי. לרצות באור חכמה, זאת אומרת שהכלי מוכן לקבל אור חכמה בעל מנת להשפיע, שיש לו מסך בדרגה כזאת שיכול לעשות את זה.

שאלה: יש ארבע בחינות דאור ישר, יש צמצום א'. אחרי צמצום א' הפרצוף מתחלק לראש, תוך, סוף. האם אז כבר יש רצון, דחף לנברא להידמות לבורא ובזה יש כבר את אור החסדים, את האור החוזר הזה? זה כבר נקרא שבסוף, בחלל הזה שם אור חסדים בלי חכמה?

לא. הסדר שעשית הוא לא נכון. יש לנו ארבע בחינות דאור ישר, אחרי זה החלטה שהמלכות מקבלת רק לפי השתוות הצורה עם הכתר, שהיא רוצה להיות כמו הכתר, להשפיע לבורא כמו שהכתר משפיע כלפי המלכות, מהבורא לנברא, "מלכות" היא נקראת הנברא, ואז כל היחסים האלו מתחילים להיות מהצמצום והלאה. גלגלתא, הפרצוף הראשון של עולם אדם קדמון, היא בעצם מבצעת את הפעולה הזאת, כמה שמלכות אחרי צמצום יכולה לקבל על מנת להשפיע ובזה להידמות לכתר.

תלמיד: בסוף של גלגלתא יש אור חסדים, כתוב. זה נקרא שפרצוף גלגלתא רצה להידמות לבורא?

לא. זה שלא רוצה לקבל לעצמו, ומחזיק את עצמו ברצון לקבל אבל לא מקבל, אז יש שם הארה שממלאה את אותו רצון לקבל. במשהו הוא דומה לבינה, לא רוצה לקבל לעצמו, לכן יש שם אור חסדים.

שאלה: איך המלכות המסיימת יכולה להתקיים ללא אור, מה מחזיק אותה, איך זה אפשרי?

מלכות המסיימת בסוף הפרצוף, מה זאת אומרת שהיא מחזיקה את כל האור? זה לא שיש לנו איזשהו דלי שהתשתית של הדלי מרגיש לחץ מכל מה שיש בתוך הדלי.

תלמיד: כתוב שאין בה אור. אז איך זה יכול להיות? איך היא יכולה להתקיים ללא אור, מה מקיים אותה?

לא. אורות תמיד נמצאים, רק אנחנו מדברים על אותם האורות שהכלי מקבל על מנת להשפיע או שמשפיעים עליו. אבל האורות של הקיום נמצאים בגלל שהכלי כולו נמצא בצמצום. זאת אומרת, האור נמצא סביבו כאור המקיף שנשאר אחרי עולם אין סוף, והכלי מחזיק את עצמו ואין לו שום בעיה בלהתקיים. האור נמצא לפניו, האור נמצא סביבו, הכלי נמצא במגע עם האור, במגע עם הבורא.

שאלה: בפרצוף הבינה יש רק אור חסדים, ואחרי זה, זה נכנס לסוף דגלגלתא. איך זה מותאם לזה שאור חכמה וחסדים קשורים אחד לשני?

אין אור חכמה ואין אור חסדים, יש סתם אור בלבד. ולפי תכונות הכלי הוא מתגלה בתוך הכלי או כחכמה, או כחסדים, או כמקיף, או כפנימי. יש שלושים או אולי ארבעים סוגי אורות, שזה בהתאם לכלי שמגלה אותו, ולא שהאור קיים מחוצה לכלי. יש אור אין סוף, והכלי מגלה ממנו מה שהוא מסוגל לגלות.

שאלה: בסוף השורה האחרונה כתוב "ולפיכך נעשת מלכות המסיימת לבחינת חלל פנוי וריקן לגמרי". לא כל כך ברור מה ההבדל בין סוף הפרצוף ובין חלל פנוי?

אתה צודק, אבל אנחנו עוד נגיע לזה בשלבים יותר מתקדמים. יש הבחנות אפילו במקום ריק, עד כמה הוא ריק, ועד כמה הוא רחוק מתיקונים. לכן להגיד רק סוף הפרצוף, זה לא מספיק, יש הרבה הרבה הבחנות שם.

אות נ"ב

"ועם זה תבין תוכנם של הע"ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי' אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו"ק בלי ראש. והנה נתבארו ג' בחי' הע"ס שבפרצוף, הנק' ראש תוך סוף."

כאן בעל הסולם בכל זאת מוסיף, אין אור חסדים בלי אור חכמה, כי אור חסדים זה תוצאה, זה תגובה מהכלי על אור החכמה, ולכן תמיד זה נמצא איכשהו יחד, רק השאלה על מה בדיוק אנחנו מדברים. זה כל העניין.

קריין: שוב אות נ"ב.

אות נ"ב

"ועם זה תבין תוכנם של הע"ס דסוף הפרצוף שמטבור ולמטה, כי אי אפשר כלל לומר שהן רק בחי' אור החסדים בלי חכמה כלל, כי אין האור דחסדים נפרד לעולם לגמרי מאור החכמה, אלא שיש בהן בהכרח הארה מועטת גם מאור החכמה, ותדע שהארה מועטת הזו אנו מכנים תמיד בשם ו"ק בלי ראש. והנה נתבארו ג' בחי' הע"ס שבפרצוף, הנק' ראש תוך סוף."

שאלה: הו"ק בלי ראש מופיע אחרי זיווג דהכאה או ביטוש פנים ומקיף או כבר מההתחלה?

בכל מקום יכול להופיע אור ו"ק בלי ראש. וו"ק בלי ראש אנחנו מדברים על חלק מהאור השלם, או שזה מופיע לא בעשר ספירות, או שזה אור חסדים ללא אור החכמה, הרבה הבחנות כאלה אנחנו מכנים ו"ק בלי ראש. על משהו לא שלם אנחנו אומרים ו"ק בלי ראש. אור שמתגלה על ידי כלי לא שלם.

שאלה: אני לא מבין למה הוא אומר שאין ביניהם כמעט הבדל ושהם תמיד ביחד. אור חסדים זה התפעלות של הכלי מהשפעה, ואור חכמה זה התפעלות של הכלי מקבלה, בהתחלה זה בחינה ב', וזה בחינה א'. אני גם לא מבין למה הכלי הוא ריקן אם כך ולא מלא בחסדים?

אם אתה לא מבין, אז אתה תשמע מה שאנחנו לומדים ונקווה שתבין. יש לך שאלות מהתחלה ועד הסוף, באמת, מה אני אעשה, זו לא שאלה קונקרטית.

תלמיד: מה ההבדל בין חסדים לחכמה, למה אומרים שהם ביחד?

את ההבדל בין חסדים לחכמה בעל הסולם נתן לך. שאור החכמה מגיע מרצון הבורא ליהנות לנברא, ואור החסדים מתעורר בנברא כדי להשפיע לבורא. ובמידת ההשתוות בין אור החכמה ואור החסדים, הם יכולים להתחבר ביניהם, ואז אור החכמה מאיר בתוך אור החסדים.

תלמיד: איך תתכן השתוות ביניהם אם הם הפוכים?

לפי ההשפעה ההדדית, שרוצים להשפיע אחד לשני. אתה אומר שהם דווקא נמצאים בהתנגשות זה עם זה, אבל ההתנגשות היא כזאת שכל אחד רוצה להשפיע לשני, אז הם עושים פשרה בכמה שהם מתחברים.

שאלה: למה הוא כותב שש קצוות בלי ראש, המלכות לא נחשבת בכלל?

לא, אנחנו עוד נלמד את זה, זה לא כל כך פשוט. כך אנחנו מכנים חלק מהכלי, ו"ק. ו"ק זאת אומרת שש ספירות, שש קצוות. את זה עוד נלמד, עכשיו עוד אין לנו בסיס להסביר את זה.

שאלה: אור חסדים ואור חכמה, נכון שאור חסדים זו תוצאה, אבל יכול להיות שלמעשה שניהם קיימים באור העליון ורק ההבחנה כשעושים אור חוזר אז אנחנו קוראים לזה אור חסדים? זה בטח תמיד קיים בעליון?

כן.

שאלה: מאות נ"ב הבנתי שיש איזו הארה מתחת לטבור.

יש. קודם כל אם אין אור בכלל, אז אין נברא, ואין מציאות, ובכלל לא קיים משהו. הכול התחיל מהאור, אז תבין שאפילו אם אנחנו אומרים חושך, הכול יחסי, לכן בטוח שיש שם גם איזה אור שמחייה את הכלי, וכך אנחנו מתייחסים לבריאה. אז אור יש בכל מקום, רק תלוי איזה אור, באיזו מידה, וכלפי מי.

שאלה: הפשרה הזאת בין אור חסדים לאור חכמה, אמרת שהם כאילו נוגעים זה בזה. זה קורה בתוך הפרצוף?

לא, אור חכמה ואור חסדים נפגשים בראש הפרצוף. ובראש הפרצוף כבר יש התלבשות אור חכמה בתוך אור החסדים. וכמה שאור חכמה יכול להתלבש באור החסדים, לפי זה שניהם נכנסים לתוך הפרצוף, וזה חלק שהכלי מקבל בעל מנת להשפיע ובזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

ואיפה שאין יותר אור חסדים להלביש את אור החכמה, אז נעשה סוף הפרצוף, ושם כבר יש רק קצת אור החסדים. למה קצת? כי זה חלק, כאלו רצונות מהפרצוף שהם לא רוצים לקבל מפני שאין להם כוח על מנת להשפיע, אבל הם לא מקבלים מפני שלא רוצים להיות בפירוד עם הבורא, ולכן יש להם שם הארת חסדים קטנה.

תלמיד: ממה שאתה אומר עכשיו יוצא שהחלוקה הזאת לראש, תוך, סוף, נעשית בעיקר על ידי אור החסדים?

כן, ודאי. וודאי שכל החלוקה בסולם המדרגות, היא בהתאם לכמה שהנברא יכול לקבל את האור העליון המופשט האינסופי. בכמה שיש לי אפשרות לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שאת זה אור החסדים מבצע, בהתאם לזה אור החכמה ממלא את אור החסדים.

תלמיד: אם נחזור לראש שאתה אומר ששם מתחילה ההתלבשות של אור החכמה בחסדים, איך אור החסדים מסתדר כלפי זה, איך הוא מכוון את עצמו לאור חכמה?

אחרי הצמצום הכלי בודק כמה יכול להשתמש בעל מנת להשפיע, ולפי זה מייצר את אור החסדים, פשוט מאוד. הוא עושה צמצום, אם עשה צמצום, גבול על מה שמלמעלה, יש לו אור החכמה. עד כמה הוא משפיע לאור החכמה, רוצה להשפיע לאור החכמה מהצמצום, הוא בודק כמה רוצה להשפיע, ולפי זה מיוצב בו אור החסדים. וכמה שאור החכמה מתלבש באור החסדים, כך הוא מקבל אותו ונהנה. ממה? הוא נהנה מזה שמקבל מהבורא כמו האורח מבעל הבית, ובזה עושה תענוג בבורא. ואז יש להם פגישה, דבקות, חיבוק בתוך הכלי מפה עד הטבור, איפה שיכול באמת להתלבש אור החכמה באור החסדים.

שאלה: בעבודה שלנו מלמטה למעלה אנחנו קודם כל צריכים לסדר, לבנות את אור החסדים כדי להתחיל את העבודה או להיכנס למגע עם אור החכמה?

לא, אתה לא יכול להיכנס לשום מגע עם אור החכמה. אתה חייב לעבוד על אור החסדים, שאור החסדים יאיר בך במקצת, וזה נקרא להיכנס לעיבור. כי אז אתה עובד בכל הרצונות שלך שאתה רק דוחה, דוחה, דוחה, שום דבר לא מקבל, ובגלל זה אתה יכול להיות בעליון, כמו עובר במעי אימו, הוא לא מקבל לעצמו שום דבר, אין לו רצונות משלו, ועל ידי זה הוא גדל. שכל פעם כמה שהעליון פותח לו יותר ויותר מהאורות של העליון, התחתון דוחה ודוחה, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה. "אני רוצה להיות דבוק בך, על פני כל אותם התענוגים שאתה רוצה לתת לי, אני לא רוצה שום תענוגים. התענוג שלי במקום התענוגים שאתה מביא לי, הוא בזה שאני נמצא בך, שאני קשור אליך, שאני נמצא בתכונת ההשפעה כמוך". כך גדל העובר.

שאלה: הרצונות שבסוף הפרצוף, הפרצוף לא מודע אליהם, אין פירוט של הרצונות האלה, הוא רק יודע שיש רצונות שבהם הוא לא יכול לעשות איתם כלום.

אני לא יודע על מה אתה מדבר, נראה לי שזה לא נכון.

תלמיד: כאילו נפתחים בפני הפרצוף רק רצונות שאפשר להשפיע בהם, וכל השאר זה איזה גוש כזה בסוף הפרצוף.

אל תחליט על זה, אתה עדיין לא למדת את זה. זה לא נכון.

תלמיד: מה זה סוף פרצוף?

סוף הפרצוף זה הרצונות שהוא לא יכול להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. אבל הוא מברר אותם, שלא מסוגל לעבוד איתם בעל מנת להשפיע. בוא נגיד כך, כל רצון ורצון הוא בודק בראש הפרצוף, בכל רצון ורצון החלק שהוא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע נמצא בתוך הפרצוף, ומאותו רצון, אותו חלק שהוא לא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע נמצא בסוף הפרצוף.

תלמיד: לא ברור מה זה אומר שעל אותו רצון אני מקבל על מנת להשפיע, והוא גם נכנס לסוף הפרצוף?

יש פרצוף. יש בראש את כל הרצונות. מגיע האור העליון ומאיר בכולם, והכלי דוחה אותם, הוא רוצה לקיים את הצמצום, שלא מקבל לעצמו. אחר כך בודק. זאת אומרת, הפעולה הראשונה היא דחייה, צמצום. בפעולה השנייה הוא בודק את הרצונות האלה, כמה מהם הוא מסוגל לקבל בעל מנת להשפיע (ראו שרטוט מס' 1). אז מכל רצון ורצון מדרגות 0, 1, 2, 3 ו-4, מכל הרצונות האלה הוא בודק. מכל רצון ורצון הוא מכניס לתוך הפרצוף מה שמסוגל על מנת להשפיע, ומזה הוא בונה את הרצונות האלו, וכך מקבל בעל מנת להשפיע. כמה? 20% אנחנו אומרים שקיבל על מנת להשפיע מכל רצון ורצון.

מה קורה הלאה? מכל רצון ורצון מה שלא יכול לקבל על מנת להשפיע, זה נמצא בסוף הפרצוף. מאיפה זה מגיע? מתוך הראש. כמו שחילק בראש הוא מחלק בסוף, ואז יש בסוף 80% שהוא לא רוצה לקבל.

שרטוט מס' 1

תלמיד: אז מה ההבדל בין מה שנכנס לסוף הפרצוף, לבין ההחלטה של אותו רצון להזדכך, להפסיק לקבל בעל מנת להשפיע?

כשאני מזדכך, אז אני נגיד מזדכך מבחינה ד', ג', ב', א', שורש, המסך מזדכך. בהתאם לזה שאני מזדכך, גם בסוף האורות האלה נעלמים. כי אני לא מחלק כבר את הכלי לזה שחלק מקבל וחלק לא, שום דבר לא מקבל, אז גם תוך וגם סוף הופכים להיות ריקים (ראו שרטוט מס' 1).

שאלה: ברוחניות אין פתרונות למחצית הדרך. אז השאלה, כיצד עלינו לקבל חשיבות החלטה של כוונה להשפעה על פי החושים החומריים שלנו?

אני לא יודע, אבל זה הבורא מכוון.

שאלה: איזה אורות יש בראש פרצוף?

בראש הפרצוף יש 100% אורות, כמו שציינתי כאן (ראו שרטוט מס' 1). 100% כל האורות.

תלמיד: יש שם חלוקה?

אין חלוקה לשום דבר בראש הפרצוף, לכן בראש הפרצוף מה שמאיר זה אור אין סוף. "אין סוף" זה נקרא אין גבול, שאף אחד לא מגביל אותו.

תלמיד: אז איך הוא יודע לעשות את החשבון בגוף?

על ידי מסך שעומד בפה ודוחה, ואחר כך עושה חשבון. הכול קובע המסך שעומד בפה דראש.

שאלה: בזמן שיש אור דחסדים, האם זה אומר שזו התחלה לעצמאות הכלי?

כן.

שאלה: מה ההבחנה בין אור חסדים לבין אור חוזר?

אור חסדים זה אור שמגיע בעצם מלמעלה, מתכונת הבינה, ואור חוזר זה אור שמגיע מהרצון לקבל שנמצא בצמצום ובמסך ורוצה בחזרה להשפיע לבורא ממטה למעלה.

שאלה: האם אור חסדים זה האור החוזר שמלביש על אור ישר?

לא, יש הרבה אורות חוזרים, אורות חסדים. אתם עוד לא יודעים, יש עשרים, שלושים, ארבעים סוגים בכל הבחנה והבחנה, הרבה מאוד, רק אנחנו עכשיו לא יכולים עוד ללמוד את זה, כי אנחנו נתבלבל. אחר כך נלמד אולי. אבל בעיקר לומדים את זה מהניסיון.

שאלה: אם ההבחן בין אור חסדים לאור חכמה נעשה במסך, אז מה נותן ההבחן בתוך הגוף כשהם באים ביחד?

אור חכמה חייב להיות בנברא מלובש באור החסדים. זאת אומרת, אם הנברא מקבל משהו מהבורא, שזה נקרא אור החכמה, אז הוא חייב לתת לזה כוונה בעל מנת להשפיע, שהקבלה שלו לא תהיה כקבלה אלא כהשפעה, ואז יוצא שמשפיעים זה לזה. לכן אור חכמה חייב להיות מלובש באור החסדים.

תלמיד: אז אור חסדים אפשר להגיד שזה כוונה על מנת להשפיע?

אור חסדים, בדרך כלל זה כוונה על מנת להשפיע. או תכונת השפעה מצד הבורא, או כוונה על מנת להשפיע מצד הנברא.

קריין: אות נ"ג.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

הוא מסביר לנו למה כל הפרצופים שאנחנו לומדים אותם, הם כולם מתחילים מפה דראש דעליון. כל פרצוף ופרצוף, כמה שהם יוצאים, ככה הם באים. חמישה פרצופים, כל פרצוף מתחיל מפה דעליון ולא מראש דעליון (ראו שרטוט מס' 2).

אנחנו יכולים להגיד, למה הוא מתחיל מפה דעליון? אם כבר צריך להיות קודם גלגלתא, אחריה ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, ככה הם צריכים להיות. איפה הסדר הזה, למה הוא לא נמצא? תיכף נראה.

שרטוט מס' 2

קריין: שוב אות נ"ג.

אות נ"ג

"ועתה נבאר ענין סדר הלבשת הפרצופין, גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, זה לזה. וזה ידעת כי כל תחתון יוצא ממסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונעשה בהשואת הצורה אל המלכות והמסך שבראש, כי אז נכלל במסך שבראש בזווג דהכאה שבו, כנ"ל. ואחר שנעשה עליו הזווג דהכאה בב' הרשימות עביות והתלבשות הנשאר במסך דגוף, הנה הוכרה העביות שבו שהיא מבחינת עביות דגוף, וע"י הכר ההוא נבחן לנו, שהקומה יוצאת מבחינת ראש דפרצוף הא' דא"ק, ויורדת ומלבשת לבחי' הגוף שלו, דהיינו במקום שורשה, כי ממסך דגוף היא. ובאמת היה צריך לירד המסך עם המלכות המזדווגת של הפרצוף החדש, למקום הטבור דפרצוף הא', כי שם מתחיל המסך דגוף עם מלכות המסיימת של פרצוף הא' שמשם שורש הפרצוף החדש ואחיזתו. אלא מתוך שהבחינה האחרונה דעביות נאבדה מהמסך בסבת הביטוש דאו"מ באו"פ, (כנ"ל באות מ') ולא נשאר במסך זולת בחי"ג דעביות, אשר בחי"ג הזאת דעביות נק' חזה, ולפיכך אין למסך ומלכות המזדווגת דפרצוף החדש, שום אחיזה ושורש בטבור דעליון, אלא רק בחזה שלו, והוא דבוק שם כענף בשורשו."

הפרצוף הראשון שנקרא גלגלתא הוא התפשט עם התוך שלו עד הטבור. למטה מטבור עד הסיום זה המקום הריק. אז יש לנו ראש, תוך, איפה שמקבל על מנת להשפיע, וסוף, איפה שלא מסוגל לקבל על מנת להשפיע, אין לו כוח לקבל על מנת להשפיע. יש לו רק כוח להשפיע, זאת אומרת לשמור על עצמו שלא לקבל. (ראו שרטוט מס' 3).

אחר כך יוצא פרצוף ע"ב. ע"ב יוצא מפה דראש דעליון, לא יכול להיות למעלה מזה, ועד החזה. יש לו ראש, ולמטה מחזה עד הטבור יש לו גוף. זה מה שנולד מפרצוף גלגלתא. יש ראש דע"ב שהוא עושה חשבון, וכמה שיכול לקבל על מנת להשפיע זה נעשה הגוף שלו.

שרטוט מס' 3

שאלה: הפרצוף הבא הוא תוצאה של הקודם בתוך הגוף, זה אומר שהפרצוף הבא הוא תוצאה של פעולה שעושה הפרצוף הראשון?

יש לנו אינסוף, ארבע בחינות דאור ישר וכל הדברים האלה, שהם עוברים לבניית גלגלתא (ראו שרטוט מס' 3). גלגלתא מושכת דרכם את אור אין סוף ובונה את עצמה. גמרה לבנות את עצמה, המסך ירד מפה לטבור ובחזרה עלה לפה דראש, ובזה בונה את פרצוף ע"ב, הפרצוף השני, והוא מקבל על מנת להשפיע כמה שמסוגל.

מה אתה שואל?

תלמיד: הפרצוף הקודם עשה איזושהי פעולה, ואיך שיראה הפרצוף הבא אחריו זה תלוי בפעולה הזאת?

ודאי. כי על רשימות של פרצוף גלגלתא נולד לנו פרצוף ע"ב. ככה זה תמיד.

שאלה: הביטוש לא נחשב כמו הפצרה שעליה הוא יכול לבדוק מה אפשר לעשות בסיום של הפרצוף?

ביטוש של אור פנימי ואור מקיף הוא כן נחשב כהפצרה, כי האור העליון שעכשיו נשאר כאור מקיף הוא לוחץ על הפרצוף לקבל פנימה יותר. ואיפה הוא יכול לקבל? רק בסוף הפרצוף אם הוא ירחיב את הגבול.

תלמיד: אז למה הוא לא מצליח על ההפצרה הזאת גם להלביש אור חוזר שייכנס אור מתחת לטבור?

איפה? אין יותר אור חוזר. כל הצמצום וכל האור החוזר הכלי כבר ביצע את זה בזיווג הראשון. לא נשאר לו כלום. אם היה נשאר, זו לא הייתה רוחניות. רוחניות היא תמיד עד סוף הכוחות, כל פעולה ופעולה.

שאלה: כדי שהלימוד הזה יתיישב בנו אנחנו גם צריכים אור חסדים שיהיה בנו?

כן, אבל לא צריכים לזה אור חסדים. צריכים לשבת ולקרוא כמה פעמים ולצייר כל מיני דברים לעצמכם, אפילו שזה יהיה לא נכון, אבל כך אתם תתקשרו לחומר. החומר הזה לא שייך לכמה שאתם נמצאים בהשפעה פיזית, אלא רק כמה שאתם רוצים להבין, אפילו להבין בשכל שלכם מה קורה כאן. ודאי שרצוי לקלוט את החומר הזה בצורה רוחנית, אבל להכיר אותו לפחות בצורה הגשמית יכול כל אחד ואחד, מי ששייך לחכמת הקבלה, מי שלא שייך לחכמת הקבלה, בכל זאת כל אחד יכול.

תלמיד: אנחנו ממש אוטוטו נכנסים לתוך הכנס הכי גדול שהיה לנו אי פעם בחיים, ובנקודת השיא בכנס הזה ביום ראשון אחר הצהריים בשעה ארבע וחצי אנחנו נחווה ערב שנקרא "הלב רואה", סרטים עם משמעות. הערב הזה הוא ערב שבו אנחנו נחווה את מה שהחברים שלנו מכל הכלי העולמי עושים במשך שנים, מפיקים סרטי וידאו מאוד מאוד איכותיים. אנחנו נראה הקרנת בכורה של תכנים שלא ראינו מעולם. והכי הכי חשוב, תהיה לנו הזדמנות לעשות הפצה גדולה, לקחת את כל העוצמה שנצבור במהלך הכנס הזה ולהזמין חברים שלנו, מכרים, משפחה, מי שאנחנו שחושבים שזה יכול להתאים לו, לערב מקסים.

יש לנו לינק kab.1.com כל מי שיפתח אותו יראה בשפה שלו את התכנים שיהיו בערב הזה. אתם מוזמנים להיכנס ללינק, לצפות, להתרשם, לראות על מה הולך להיות הערב הזה, ולשלוח את הלינק הזה לחברים, למכרים, לבני משפחה. היינו רוצים שאם נאמר בכנס ישתתפו חמשת אלפים איש, אם כל אחד יביא אפילו בן אדם אחד, שניים, שלושה, נאמר שבממוצע אחד, אנחנו נכפיל את כמות האנשים שלנו באותו ערב.

תלמיד: מחר אנחנו מתחילים בכנס. נרשמו קרוב לששת אלפים משתתפים, ומומלץ היום לעשות הכנות אחרונות בעשיריות במהלך היום ובערב. ואנחנו נעבור עכשיו על הלו"ז שלנו של הכנס.

(לו"ז)

רב תרצה אולי להוסיף איזה תדריך אחרון לפני הכנס?

הייתי אומר רק דבר אחד, כמו שאנחנו כל הזמן מדברים. ההצלחה שלנו היא תלויה בחיבור בינינו, בחזרה לכלי דאדם הראשון. הכול תלוי רק בנו, הבורא בזה הוא קטן ואנחנו הגדולים. אתם יודעים, זה כמו הילדים הקטנים שהם מסובבים את ההורים, כך אנחנו מסובבים את הבורא, אם נרצה הוא יבצע. ואז אנחנו נעלה בהתאם לבקשה שלנו לדרגות רוחניות ולא נשאר כאן במסגרת הזאת הנבזית. הכול תלוי בנו. כמה שיהיו יותר אנשים, כמה שיותר מבינים, מסוגלים, אנחנו נהיה חזקים וגם נוכל לייצב כזאת הארה לכל העולם, כך שהעולם גם יתחיל סביבנו להשתנות. בבקשה, נכין את עצמנו ונתחבר. העיקר זה החיבור הפנימי בינינו.

תהיו חזקים בני ברוך, בהצלחה.

(סוף השיעור)