שיעור בוקר 27.08.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להתבטל לעליון", קטעים נבחרים מהמקורות.

אנחנו צריכים בכל זאת לאתר את נקודת הדבקות שלנו בכוח העליון, בבורא, זה העניין של להתבטל לעליון מנקודה אחת ואחר כך להגדיל את הדבקות, את ההתבטלות אליו יותר ויותר עד שנגיע למצב שנהיה כמוהו. בהם אין הרגשה כשהם מתבטלים לבורא, זאת אומרת אין בהם כוונה והם לא מבינים שהביטול שלהם כלפי הטבע, כלפי הבורא הוא אותו דבר.

כלפי הטבע הם מתבטלים מתוך זה שהם מקיימים את פקודות הטבע שמתעוררות בהם וזה החיים שלהם. או שהם מרגישים בזה קצת יותר טוב או קצת פחות טוב, לא חשוב, אבל זה בלי הסכמה, בלי הבנה, בלי בירור, בלי ביקורת על מה שהם מקיימים, אלא כך הטבע רוצה ומוביל אותם. כמו שאנחנו רואים את זה במיוחד על החיות איך שהן פועלות על התינוקות, על הילדים הקטנים, איך שהן פועלות בלי לדעת מה מוביל אותן, מה מניע אותן, וכך פועלות.

כך פועלים גם בני אדם, כתוב עליהם "כולם כבהמות נדמו", הם פועלים לפי חסרונות, פקודות מה שהטבע מגלה בהם. ויש בני אדם אחרים, שיש בהם כוח אנטי בורא, נגד הבורא, שהם לא רוצים, לא מסוגלים לקיים את פקודות הטבע שמתעוררות בהם. והפקודות שמתעוררות בהם לא נראה להם שזה שלהם, אלא איזה לחץ מבחוץ, שליטה זרה, וכך הם מקבלים.

ואנחנו דווקא את הנקודה ההפוכה מהרצון לקבל שיש בדרגות דומם, צומח, חי וגם בבני אדם ששייכים לדרגת החי, את הנקודה הזאת שהיא הפוכה מזה אנחנו קוראים לה "נקודה שבלב", שזה "חלק אלוה ממעל", ואז בני האדם האלו נמצאים במצב שהם לא יכולים להיות כמו אחרים. הם לא הרבה בני אדם, נגיד סך הכול אלפים שמתגלים בזמננו ויתגלו בטח יותר ויותר, כי אנחנו נמצאים בתהליך של הדור האחרון ואחר כך גמר התיקון, אבל בכל זאת זה מיעוט.

מה מיוחד בבני האדם האלו? שיש להם דחף לקיים במשהו את פקודות הטבע ואת אותם הדברים שלא ממש שייכים לטבע, הם מרגישים אותם כדחף, כשליטה זרה ולא רוצים לקיים. בכל מיני רמות זה קיים, מהם היו מגיעים כל מיני אנשים שנמשכים למהפכות, בתרבות, בחינוך, במדע, בחברה האנושית, אבל העיקר זה האנשים שלא יכולים להיות כמו כולם בנושא הדת, איך לקבל את הכוח העליון, את השליטה עליונה, איך אנחנו יכולים להסדיר את היחסים האלו שלנו איתו.

וכאן אנחנו צריכים להבין, איך אנחנו עושים את זה? כי בדרך כלל אנחנו הם דווקא אותם אנשים שיש להם תשוקה לאלוהות, "א-להים" זה בגימטריה "הטבע", זאת אומרת להבין איך הטבע פועל, איך הוא מלווה אותנו, לאן הוא מושך אותנו, מה קורה לנו בתוך החיים האלו, למעלה מהחיים האלו. זאת אומרת אנחנו צריכים להבין בעיקר את המנוע הפנימי שישנו בתוך הטבע, וכאן יש לנו הרבה שאלות.

אבל העיקר, לעניינו, זה עניין "לשמה", זה עניין על מנת להשפיע, עניין האמונה, על מה שמתכוונים המקובלים, היינו, אלו אנשים שנמצאים בדרגה הרביעית של התפתחות האדם. כי גם באדם ישנן דרגות, שורש, א', ב', ג', ד', זאת אומרת 1,0, 2, 3, 4, לכן גם אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מתפתחים בדרגות האלו.

ומעניין מה שקורה בהתפתחות הזאת, כמה שאנחנו רוצים להתקדם בלהגיע להבנת הבורא, בדבקות בו, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא רוצים את זה, דוחים את זה, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לקבל אותו, יש לנו עימו איזו התנגדות פנימית כזו שאנחנו לא מסכימים עם שליטה הזאת שהיא קיימת.

וכאן אנחנו נצטרך להגיע למצבים של ייאוש, חוסר אונים, חוסר יכולת להתקרב ולהבין שאפשר לעשות את זה רק בתנאי שאנחנו נכנעים. וההכנעה היא בזה שמקבלים את גדלות הבורא יותר מגדלות עצמנו, שכל אדם ואדם כך משתדל לתאר את גדלות הבורא למעלה מגדלות עצמו. אפשר להגיד "אבל כל בני אדם יכולים להגיד כך, כולם על פני כדור הארץ יכולים להגיד שאם קיים הבורא אז ודאי שהוא גדול מבני אדם, הוא מסדר את הכול, הוא מסובב את הכול, "כבודו מלא עולם" כמו שאנחנו אומרים, מיהו המסובב את השמש, את הירח, את כל היקום, את כל אחד ואחד מאיתנו, ודאי שמי שעושה זאת הוא הבורא, ואם כך, אז הוא גדול, חכם, חזק ובכלל מעל הכול, בדרגה יותר עליונה מכולם.

זה נכון מצד אחד, אבל מצד שני איך אנחנו קובעים שהוא גדול? כאן ניתן לנו עניין של האגו שלנו, "בראתי יצר הרע" אומר הבורא. בכוונה ברא את האגו שלנו, שאנחנו לא סתם נכנעים כלפי כוח עליון שהוא לא בדעתנו סובב אותנו ומושך ומנהל אותנו, אלא אנחנו בכוחות שלנו, למרות שאין לנו לזה אולי שום כוח מחייב, אנחנו עושים את עצמנו פחוּת ממנו, מקבלים את מרותו, מקבלים את שליטתו, ומתחילים לבצע בפועל. כך אנחנו בונים את גדלות הבורא בעצמנו, כמו ש"אתם עשיתם אותי", שאין בורא ללא נברא, ואנחנו על פני כל המצבים שאנחנו עוברים, בונים מלמעלה, מאיתנו את דמות הבורא.

לכן גדלות הבורא תלויה לגמרי בסביבה. יש לנו על זה מאמרים, אפשר עוד פעם לעבור. וכמה שאדם נכלל בסביבה יכול לתאר לעצמו יותר ויותר, בהתרשמות מהחברים שהבורא גדול. וכשהוא נראה גדול, שהאדם כך מצייר אותו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי", אז אדם יכול להכניע את עצמו כלפי הבורא ולעשות פעולות לא מה שהאגו שלו עושה, אלא מה שהבורא כביכול דורש. וכך אנחנו יכולים כבר להתחיל לאתר, לבנות את היחס שלנו לדעתנו ומה שלמעלה מדעתנו. ומה שלמעלה מדעתנו אנחנו קוראים "אמונה", כך אנחנו בונים את דרגת האמונה למעלה מהדעת. וכך מתקדמים.

אני לא רוצה להרחיב יותר בזה היום, זה מספיק. כל יום אנחנו מקבלים איזו מנה וצריכים אחר כך משך היום ללעוס אותה ולבלוע ולעכל. אז מה שצריך לעשות, זה לעבור על מה שעכשיו שמעתם ועוד על הפסוקים שמדברים על זה פחות או יותר.

זה נקרא כניסה לאמונה למעלה מהדעת. העיקר שהיא פועלת בצורה מאוד מיוחדת, אפשר לייצב אותה. יש לי רצון ואני חי בתוך הרצון הזה, ולפי הרצון הזה לא בא לי שום דבר לעשות חוץ ממה שאני רוצה. אני מגיע למצב שאני לגמרי לא מסוגל לעשות משהו שאני לא רוצה. אם פעם הייתי יכול לתאר את עצמי שאני לומד, עובד, עושה איזה פעולות למעלה מהרצון שלי, כביכול, כנגד לרצון שלי, כשהייתי יותר צעיר. עכשיו אני יותר ויותר מבין שאני מוכן לעשות רק מה שאני רוצה. ואם אני לא רוצה, אני לא מסוגל לחייב את עצמי לעשות משהו. אני אעשה כל מיני שמיניות באוויר, אני אעשה משהו, רק לא לגשת לפעולות שאני לא רוצה. ואם אני כן רוצה לעשות משהו שקודם לא רציתי, אז אני אעשה במידה שאני רוצה אותו. זאת אומרת, הכול פועל לפי הרצון, בתוך הרצון בלבד.

וכאן השאלה, אם במצב כזה שאני רואה שאני פועל רק בתוך הרצון, האם אני יכול לעשות משהו למעלה מהרצון? למעלה מהרצון אני יכול לעשות משהו למישהו אם אני מכבד אותו למעלה מהרצון שלי. אני רוצה משהו, אבל מתגלה לי חשיבות, נגיד אותו הבורא, ואז אני עושה משהו שבטוח לי, ברור לי שהוא עושה ולא אני.

ואז יש לי את דעתי, מה שאני רוצה וחושב ומסוגל לבצע, ודעתו, מה שהוא מסוגל להציע לי ושאני צריך לבצע את זה. ואז יש לי בעיה. יכול להיות שאני אקבל ממנו דוגמאות איך לבצע פעולות שאני אפילו לא רוצה אותם, אבל בגלל שאני פתאום מרגיש שהפקודות האלה באות ממנו, מהבורא, מצד אחד.

ומצד שני, יכול להיות שאני בעצמי אתאר אותם כך. שמגיע לי, למרות הרצון שלי, איזה גילוי רצון של הבורא, ואני יכול לברוח מזה אולי אפילו, אבל אני מתאר אותם בצורה אחרת, שהוא נמצא למעלה ממני בחשיבות, בהערכה שלי. לא שהוא מאיים עליי, לא שאני אקבל עונש, אלא פשוט יותר גדול, שלם, מבין, מרגיש, מכובד בסופו של דבר. ואז הגדלות שלו בעצם מחייבת אותי לבצע פעולות שהוא מחשיב, ולא מה שהרצון לקבל שלי מחשיב.

אם אני אעשה את זה בצורה כזאת, בשתי הקומות, איפה החשיבות שלי מה לעשות בחיים ומה שהוא חושב ומעדיף שאני אעשה בחיים, אם אני מכבד אותו יותר, זה נקרא שאני הולך באמונה למעלה מהדעת. ובצורה כזאת אני יכול לפתח את הגישה הזאת ולגדול יותר ויותר.

יש על זה הרבה מה להוסיף. האם אני דורש על זה שכר, או זה שאני הולך לפי רצון הבורא זה כבר שכר. אני מקבל כוח לבצע פעולות למעלה מדעתי, זה כבר שכר וכן הלאה. יש פה הרבה עוד מה לברר אבל בעצם אנחנו נשתדל לייצב את הדבר הזה בנו.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "להתבטל לעליון", קטע מספר 50.

"לפי הכלל, בלי תענוג אי אפשר לעשות שום פעולה, אם כן איך יכולים לעבוד בעמ"נ להשפיע ולא לקבל לרשות של עצמו שום תמורה, אלא להיבטל אליו ולבטל את רשות של עצמו, ולא ישאר רק רשות היחיד, היינו רשותו של הקב"ה. אם כן מהם החומרי דלק שיתנו להם כח עבודה, שיוכלו לעבוד בעמ"נ להשפיע.

אלא החומר דלק, שיתן כח לעבודה, צריך להיות מזה שהאדם משמש את המלך. ולפי חשיבותו של המלך. היות שהקב"ה נתן כח בהטבע, שיש תענוג גדול מזה שמשמשים אדם חשוב. ולפי חשיבותו של המלך, כן האדם מרגיש את התענוג. זאת אומרת, אם האדם מרגיש שהוא משמש מלך גדול, בשיעור זה מתגדלת הנאה שלו. לכן כל כמה שהמלך חשוב ביותר, כן הוא מקבל יותר הנאה ותענוג מעבודתו.

ותענוג זה שמקבל משמושו של המלך הוא, שכל מה שהמלך גדול ביותר, הוא רוצה יותר להיבטל אליו. נמצא, כל הנאה ותענוג שהוא מקבל, לא נכנס לרשותו של אדם, אלא לפי גדלותו וחשיבותו של מלך, בשיעור זה הוא רוצה להיבטל להמלך."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

שאלה: בדיון בעשירייה הגענו למסקנה שלא אחד בפני כל אחד, אלא גם בפני הרב אנחנו לא מצליחים להתבטל. מה לעשות עם הבושה הזאת?

להפוך אותו לכוח עלייה. יחד להתחבר ולהבין שמה שאתם מרגישים, אתם מרגישים את עצמכם במצב הנכון, מלמעלה מראים לכם איפה אתם נמצאים, ואז לבקש עלייה.

שאלה: הרבה פעמים כדי להפריד את עצמך מהרצון שהוא מנוהל על ידי הבורא, ובעצם צריך לעלות מעליו, אז איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו שומרים על עצמנו באיזה ריחוק ממנו?

אני לא כל כך מבין את המצב שאתה מצייר לי, העיקר שאנחנו נבין שלהתעלות מעל הרצון לקבל שלי אני יכול לבצע רצון כללי של הקבוצה, וזה בעצם הפיתרון הפשוט.

שאלה: מה ההבדל בין רשות עצמי לבין רשות הבורא, ומאיפה אני מקבל את רשות הבורא?

בזה שמקובלים אומרים לנו במאמרים שלהם מה אנחנו צריכים לעשות בקבוצה, כל מיני פעולות ההשפעה שאתה רוצה לבצע ממך כלפי הסביבה, אלה בעצם אותן הפעולות שרצויות בעיני הבורא שהמקובלים אומרים לך. ותנסה לבצע, תראה עד כמה שאתה יכול או לא יכול, עד כמה אתה עושה אותן בגלל הכרחיות, בגלל הבושה, או בגלל שאתה כן רוצה לעשות אותן, כי הן טובות בעיני הקבוצה ובעיני הבורא, תנסה כך למיין אותן.

שאלה: לָמה אדם מרגיש עצמו יותר חלש מול הרצון ככל שמתקדם בדרך?

הרצון שלנו כל פעם מראה לנו עד כמה הוא יותר גדול ויותר לעצמו, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ולכן כך יהיה בדרך יותר ויותר, עד שתתחילו להיפגש בדרך עם הקליפות, שהן ממש מול הבורא, נגד הבורא, נגד הכול, אלה כוחות גדולים מאוד, רוחניים, זה טבעי כמה שמתקדמים יותר הרצון לקבל המקולקל מתגלה יותר.

שאלה: אישית מאוד מאוד קשה לי לעבוד בעבודה למעלה מהדעת, הדרך היחידה שאני רואה את עצמי מצליח לעבוד זה רק אם אני מקבל חיזוק מאוד חזק מהקבוצה, מהעשירייה. האם זה בסדר, זה נורמלי ככה?

זה נורמלי, זה טוב מאוד, בינתיים תמשיך כך.

שאלה: אם אדם עובד בשביל גדלות הבורא, הוא כבר רואה את גדלות הבורא, זו לא כבר עבודה בתוך הדעת, זה לא כבר מבטל מעל הדעת?

תלוי באיזה סגנון גדלות הבורא הוא עובד, גדלות הבורא אתה יכול להגיד על כל האנשים שמאמינים בכל מיני צורות של הכוח העליון שמתארים לעצמם, גם הם נמצאים בגדלות הבורא. אלא מדובר על גדלות הבורא שמתגלה למעלה וכנגד הרצון לקבל שלי האגואיסטי, שהוא לא נותן לי לעבוד עם גדלות הבורא ואני כן חייב לייצב לי גדלות הבורא, שזה ייתן לי אפשרות להתעלות למעלה מהטבע שלי.

תלמיד: זה משהו שאני בונה, הגדלות של הבורא?

כן, ודאי שאת זה אני בונה.

שאלה: בדיוק על הנקודה הזאת, כאילו יוצא שאין דבר כזה מעל הדעת, זה רק החשבון איפה אני ארוויח יותר, אם אני אקח דעת יותר גדולה משלי. לא מובן איך החשבון הזה מעל הדעת?

אתה תמשיך בזה לחטט ותראה מה שיהיה, אבל לא להפסיק לחקור.

שאלה: איך להרגיש את מה שרוצה הבורא כדי להעדיף את רצונו על פני רצוני?

הבורא רוצה שאתה תתעלה מעל האגו שלך ותעשה פעולות השפעה, אהבה, חיבור, למעלה מהאגו שלך, זה מה שהוא רוצה, שאתה תגיע במשהו להידמות אליו.

קריין: קטע 51.

"בשביל מה צריכים שהאדם יבטל את רצונו. ואם אין לו רצון, שיהיה לו מה לבטל, משמע כאילו שאין זה שלימות. הלא אדרבה, השכל מחייב, אם האדם מסכים לרצון ה', בודאי הוא יותר טוב, מכפי שיש לו רצון אחר מרצון ה', והוא צריך לבטלו. כאילו יש לו דבר רע, וצריך לבטל את הרע. הלא היה יותר טוב, אם לא היה לו רע בכלל.

אלא הענין הוא, כי ידוע שהכלי הרוחני, שתהיה מוכשרת לקבל שפע של טוב ועונג, צריך להיות בה ב' תנאים:

א. שיהיה לה בחינת עביות, שהיא הרצון לקבל הנאה ותענוג,

ב. שיהיה לה מסך, היינו שלא לקבל כפי חשקו ורצונו, מה שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, אלא כפי מה שיהיה מזה הנאה להבורא, שזה מכונה לקבל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו."

(הרב"ש. מאמר 6 "ענין בטחון" 1986)

כאן זו השאלה, איך אנחנו יכולים לייצב את המסך, לתאר את המסך שאנחנו צריכים? הרצון לקבל, עביות, ישנו, הוא ניתן בנו. יכול להיות שאנחנו צריכים עוד לכוון אותו יותר נכון לבורא, לרוחניות, לעולמות, מי יודע, אבל בכל זאת במשהו אנחנו מבינים מה זו עביות. מה שאין כן התנאי השני שיהיה לנו כלי רוחני צריך להיות עביות ומסך.

מה זה המסך? מאיפה אנחנו מקבלים אותו? איך מתחילים לגדל אותו? זאת השאלה. ובאמת בתהליך של גדילת המסך אנחנו נמצאים בנקודה שנקראת "עיבור", מתעברים בעליון, מתחילים להתבטל לעליון. ואז העליון מתחיל בהתאם לביטול שלנו, לטפל בנו, לגדל אותנו. אז מה שהוא עושה, הוא בונה בנו מסך שזו היכולת לקבל מהעליון רק לפי מה שאנחנו מחליטים בניגוד לעליון.

לכן, אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים בבורא עכשיו, אבל לגמרי, לגמרי לא נבדלים ממנו, כאילו אנחנו דומם, צומח וחי, זאת אומרת, לא משהו מנוגד לו. כשאנחנו מתחילים לגדול בבחינת העיבור אנחנו צריכים להיבדל לעליון. אנחנו צריכים להתחיל לקבל רצון משלנו, השתוקקות משלנו, תכונות משלנו, צורה משלנו. "צר צורה בתוך צורה"¹ זה מה שאנחנו צריכים לקבל בתוך העיבור. שאנחנו מצד אחד מנוגדים לעליון ולכן אנחנו נמצאים, אמנם שבו אנחנו נמצאים דווקא מצד אחד, ומצד שני אנחנו הפוכים ממנו, עצמאים, וכך אנחנו גדלים.

לכן הוא אומר, ותנאי ב' שיש זה "שיהיה לה מסך, היינו שלא לקבל כפי חשקו ורצונו," לא מה שאנחנו רוצים וחושבים ונמשכים, אלא "מה שהוא משתוקק לקבל הנאה ותענוג, אלא כפי מה שיהיה מזה הנאה להבורא," זאת אומרת, מוכן לעבוד עם עצמו, עם כל מה שהוא רוצה אפילו עם התענוג שלו, רק בתנאי שבזה הוא עושה נחת רוח לבורא, "שזה מכונה לקבל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו."

שאלה: מה זו פעולה מעל האגו שלי ואיך לעשות כזאת פעולה לטובת העשירייה?

פעולות למעלה מהאגו שלי אני יכול לעשות אפילו במישור הגשמי, כשאני נגיד לא רוצה לבוא לשיעור, לא רוצה לבוא לישיבת עשירייה, עוד כאלו פעולות, אבל אני בכל זאת עושה את זה למרות שאני לא רוצה. כאן השאלה, או שאני עושה את זה אולי בגלל שמתבייש, איך אני לא אבוא? או שאני עושה חשבון עם העבודה הרוחנית שלי כי כתוב שאני צריך להתחשב בעשירייה או שאני כבר מתחיל להרגיש בעצמי שכל העבודה שלי, ההתקדמות שלי תלויה בעשירייה ועוד ועוד כאלה חשבונות.

או שאני עושה חשבון שבזה שאני מחובר עם העשירייה, אנחנו מגיעים לכאלו מצבים בינינו שמבטלים את כל החשבונות הארציים שיהיה לי לא נעים, שאני אתמוך בהם והם בי באיזשהן צורות, בכל זאת, אנחנו עשירייה. אלא שאנחנו קיימים אך ורק כדי בקשר בינינו, למעלה מהקשר הארצי בינינו לעשות נחת רוח לבורא. ולכן אתם רואים שיש כאן הרבה מה לעשות עם הקשרים בעשירייה. תנסו לבדוק כל פעם איפה אתה נמצאים, מה מושך אתכם, ולפי זה תתקדמו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להימצא בשני מצבים, מצב אחד זה שאנחנו מתבטלים בפני הבורא ומשתדלים לקבל את רשותו, שליטתו, מצד שני אנחנו צריכים להיות עצמאים?

זה שאנחנו רוצים לבטל את האגו שלנו כלפי הבורא, את זה אנחנו עושים מפני שהאגו הזה שלנו לא מרגיש שזה שלנו, אלא שזה ניתן לנו כדי מעליו לקבוע את היחס שלי לבורא. ואז בזה שאני מתעלה מעל האגו שלי ורוצה לשייך את עצמי לבורא, אני לא מרגיש שאני מאבד משהו משלי, כי סך הכול האגו ההוא ניתן, "בראתי יצר הרע" כמו שהבורא אומר, הוא ניתן לי כדי שאני אעבוד מעליו ואוכל לקבוע מעליו, מעל האגו, את האני שלי, להתנתק מהאגו ולמעלה ממנו, ושם להתחיל מגע עם הבורא.

שאלה: מה זה אומר כששני המצבים האלה עובדים בעשירייה?

שאני מרגיש את העביות שלי, עד כמה שיש לי רצון לקבל גדול מצד אחד, ומצד שני עד כמה שאני יכול לעבוד נגד העביות שלי, להתעלות מעליה. כאילו שיש לי איזה כוח שיכול להעלות אותי מעל הקרקע, זה הכוח שעובד נגד העביות שנקרא "מסך".

שאלה: התנאי הראשון של עביות, מהי אותה עביות ואיך נכון לכוון אותה?

זו לא בעיה שלי. אני משתוקק לבורא, אפילו שאני לא יודע מה זה, מי זה, עם הקבוצה כמו שכתוב בספרים, ועל איך שזה מתגלה בחזרה, על זה אני לא מיודע. אני לא עושה את העבודה שלי במקום הבורא.

שאלה: אמרת וגם רשמתי, שקודם אנחנו נולדים בתוך הבורא ואחר כך הוא מגדל אותנו ונותן לנו מסך, אם הבנתי נכון. מה זה אומר שאנחנו נולדים, מתהווים, בתוך הבורא?

אנחנו תמיד קיימים בתוך הבורא ומתוך זה אנחנו גדלים עד שמתנתקים ממנו ורוצים להיות עצמאים, אחראים. אני מתחיל להבדיל בין שני כוחות, זה הרצון לקבל שלי ואני מתעלה מעליו ועושה משהו הפוך ממנו, כדי להשפיע בזה נחת רוח לבורא. ואני מתעלה מעל הרצון לקבל במידת חשיבות הבורא בעיני.

תלמיד: זה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי זה אומר שאני עושה את ההיפך כלפי הבורא?

יש לי רצון לקבל, אני הייתי רוצה לקיים מה שהוא אומר כרגיל בחיים, אבל אני משתדל להרכיב בי חשיבות הבורא, ולעשות משהו שחשוב לו ולא לי. וכך אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, וכך אני נדבק לבורא.

תלמיד: ומה זה אומר חשיבות הבורא? אם תוכל לפרט. זו הרגשה שלי בתלות בו או דרך חברים?

חשיבות הבורא זה נקרא שאני מתאר לעצמי כוח אחד, יחיד ומיוחד שפועל בכל המציאות חוץ ממני. שהוא מלא עולם וגם אני נמצא באותו עולם אבל יש לי איזו בועה שאני נמצא בה ואני יכול להיות לא תלוי בו, ולהמשיך כך להיות לא תלוי בו, וכך להתקיים.

עד שאני מתחיל לרצות להרוס את הקליפה הזאת, אותה בועה שבה אני נמצא, ולהפסיק להיות טיפת זרע שלא נכנסת להתפתחות ברחם, אלא שאני כן רוצה להיכנס להתפתחות שבעליון. ואז אני קורע את הבועה הזאת, שאני יוצא ממנה ומתחיל יותר ויותר להתכלל בבורא.

שאלה: קצת קודם אמרת שאנחנו צריכים לגדל בנו את המסך. מה זה אומר לגדל את המסך? תמיד לימדת שנמצא או שלא נמצא, מה זה הגדילה?

אם אני נמצא ברצון לקבל שלי ומתוכו אני רוצה לקיים רק מה שאני רוצה, וכדי להפסיק עם התהליך הזה ולהתחיל בתהליך יותר רוחני, אני חייב לקבל בחשבון גדלות הבורא יותר מגדלות של עצמי. ואני עובד על זה כמה שאפשר, ואפילו למעלה מזה, ובמידה שאני יכול לתאר לעצמי את גדלות הבורא למעלה מהגדלות שלי, שהוא נקרא יותר עליון, יותר גבוה, גדול, אז אני יכול לעשות פעולות שהוא דורש ממני, פעולות השפעה, חיבור, אהבה ואז זה נקרא שאני מתעלה או מבקש שהבורא יעלה אותי אליו. ככה זה עובד.

שאלה: ומה זו גדילת המסך? הכוונה ממש הגדילה, אם הבנתי נכון העניין המרכזי כאן זה שאנחנו מתחילים לגדל כאן משהו.

כן. אנחנו מפעם לפעם יותר ויותר דואגים לרצון שלנו כדי שנוכל לעלות לעל מנת להשפיע לעליון, להשפעה, לאמונה למעלה מהדעת. וזה הכול מתאר לנו את עוצמת המסך.

שאלה: מדובר בקטע על לקבל את השפע של תענוג, מה זה בעצם השפע הזה של התענוג ברוחניות?

זה שאני מקבל בתוכי הרגשת הבורא, כוח עליון, כוח השפעה ואהבה, וזה מה שמתחיל למלאות אותי.

לא מובן? תתאר לעצמך שאתה בחור ואתה אוהב איזו בחורה, ואז יש לך כאלו רגשות אליה, שאתה לא רוצה לאכול ולא רוצה כלום, רק רוצה להיות לידה, לשמוע אותה, כי זה ממלא אותך. תגיד שזה לא מציאותי, זה כן מציאותי, מרגישים את זה הרבה אנשים.

אז יש תענוג גשמי ויש תענוג רוחני, יש ויש. אנחנו צריכים להשתוקק לתענוג רוחני, כדי שאנחנו נתמלא בגדלות הבורא, במהות שלו שזה השפעה שממלאה אותו, ונותנת לנו מילוי לכל הכלים. כי באמת את הכלים שלנו חוץ מאוכל, מין, משפחה, אנחנו לא יכולים למלא יותר, אלא רק בגדלות הבורא.

שאלה: כתוב בקטע, שהתנאי הראשון שהכלי יקבל את השפע, זה שצריך להגדיל את העביות. האם אנחנו צריכים לעשות דברים מיוחדים כדי להגדיל את העביות? כי בשנים הראשונות של הלימוד היה מאוד ברור שאתה מתנגד ללכת לקבוצה, לחברים, להתקרב אליהם. אבל אחרי הרבה שנים של לימוד, ההרגל הזה נעשה טבע שני, ומתפוגגת ההרגשה הזאת. האם אנחנו צריכים לחפש את העביות הזאתי או שזה מגיע מלמעלה?

לאיזו עביות אתה מתכוון? דחייה?

תלמיד: כן, הדחייה האמיתית, ההתנגדות הזאת.

ההתנגדות האמיתית, הדחייה האמיתית תגדל, ואנחנו צריכים כל פעם להתעלות מעליה. עד שנידמה לתלמידי רבי שמעון שרצו לשרוף זה את זה, להרוג זה את זה מפני שהיו בדרגות רוחניות גבוהות, ובנפילה נפלו לעמקי תהום ממש. כך ההתפתחות.

תלמיד: אבל ישנו פחד שאתה כאילו נשאר חונה במקום, שאין מספיק גדילה. וכשאנחנו קוראים את הקטע שהתנאי העיקרי כדי שהכלי יוכל לקבל את השפע זה להגדיל את העביות, אז האם אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה יותר פעילה?

לא, אנחנו לא צריכים לדאוג להגדיל את העביות. היא תגדל במידה שאנחנו נרצה להתעלות, להיות יותר מחוברים בינינו ולבורא, בהתאם לזה יוסיפו לנו עביות. לקו שמאל אנחנו לא צריכים לדאוג, זה תמיד הבורא שאומר "בראתי יצר הרע", הוא מוסיף לנו.

שאלה: אנחנו מדברים על המסך. האם המסך עצמו זה כלי דהשפעה, או שהמסך הוא שבונה את הכלי דהשפעה על ידי האור החוזר עם המאור?

המסך זה כלי דהשפעה, כן. כי זה מסך ועביות, המסך קשור לעביות. ומסך ועביות יחד, בונים כלי דהשפעה שמלכתחילה אין בנברא. רק בצורה כזאת, בשילוב צמצום, ומסך על העביות, הוא עושה את עצמו לכלי דהשפעה, כי הוא פועל נגד הרצון שלו.

תלמיד: אם כך, מהו האור החוזר? כי אם יש לך מסך, אז אתה יכול לעשות אור חוזר, והאור חוזר גם בונה את כלי דהשפעה, אז צריך מסך בשביל האור חוזר, או שזה הפוך?

האור חוזר הוא תוצאה ממציאות המסך. הוא לא קיים ללא מסך, הוא תוצאה ממציאות המסך.

תלמיד: אז מה בעצם בונה את הכלי דהשפעה, זה האור חוזר?

אור חוזר זאת תוצאה, תוצאה.

שאלה: איפה התענוג? כי קבלה זה לא תענוג, מהניסיון שלי זה כאב. אבל האור חוזר, המסך, ההשפעה, זה התענוג של הנברא מתוך השתוות הצורה עם הבורא?

כן, זה התענוג האמיתי. כי סך הכול משיגים את הבורא, את דרגת הבורא, ומשיגים מזה את שלמות הבריאה, ולזה בדיוק אנחנו בנויים. הרצון לקבל שלנו מתמלא, ונהנה, ונרגע, ומקבל סיפוק מלא רק בהשגת הבורא בלבד, כי הוא נבנה על ידו.

שאלה: מה עוזר לנו בעשירייה לחזק את גדלות הבורא? זו צריכה להיות תחושה משותפת או פרטית?

זה צריך להיות בתמיכה הדדית, של כל החברים זה בזה. אם זה לא יהיה, אף אחד לא יוכל להשיג איזו השגה רוחנית, הבחנה רוחנית.

שאלה: שמעתי שאמרת שבעצם גם עכשיו אנחנו נמצאים בבורא, ובעצם לגמרי לא נבדלים ממנו, וכשאנחנו מתחילים לגדול בעיבור, אנחנו צריכים להיבדל לעליון, "צר צורה בתוך צורה", וזה כאילו הפוך. מה זאת אומרת שאנחנו צריכים להיבדל לעליון? חשבתי שצריכים להתבטל בתוכו.

יש הרבה מאוד ציורים בהם אנחנו יכולים לתאר את המצב שלנו. אמרתי היום שאנחנו נמצאים כמו באיזו בועה, ובה אנחנו יכולים להתקיים. וכשנמצאים בבועה הזאת, אנחנו נמצאים בבורא, אבל כל אחד בבועה האגואיסטית שלו, כמו שהוא מתאר לנו במשל על הצנון.

יוצא שאם אנחנו יוצאים מהבועה שלנו, כל אחד ואחד, אז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בכוח העליון, הכללי, הגדול, שזה הבורא, האור העליון. אם אנחנו לא יוצאים מהבועה, אז אנחנו ממשיכים להתקיים כמו כל אחד ואחד, אדם בתוך עצמו הוא חי, וזה הכול.

דומם, צומח וחי, לא יכולים לצאת מהבועות שלהם, אומנם שכולם קיימים כך, והם עושים את זה רק בהתאם לאדם, ככול שהאדם צריך אותם להתעלות הרוחנית שלו. אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה לצאת מהבועה האגואיסטית שלנו, וזה מה שאנחנו עכשיו עושים, לומדים איך לבקוע, איך לצאת מהקליפה האגואיסטית שסוגרת אותנו.

תלמיד: ולמה זה נקרא "צר צורה בתוך צורה"?

כאן אנחנו עוד לא כל כך יכולים לעשות את זה, זאת אומרת, ללא שיתוף עצמנו. אבל הבורא עושה את זה, הוא צר את צורת ההשפעה בתוך צורת הקבלה.

שאלה: אתה צריך לומר משהו לגבי כך שאנחנו בוחרים לעזור זה לזה, ואם לא, זה יהיה בלתי אפשרי להגיע לביטול וכל הצעדים הבאים שעלינו לעשות. האם עלינו לבקש מהעשירייה לדבר על כך, ושזאת תהיה עיקר דאגתנו בעשירייה? כי לפעמיים אנחנו נכשלים בזה, כאילו כל כך קשה לדבר על הבורא עם החברים. "חבר'ה בואו נדבר על זה, רב אמר משהו, אז בואו נדבר עליו". איך אנחנו יכולים לעשות זאת? או שאולי לתמוך ועזור לחברים שאולי לא רוצים לדבר, איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה?

רק בתמיכה כמו שדיברנו. אני לא כל כך מבין אותך, אתה נמצא איתנו כבר עשרות שנים, אולי אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: לפעמים אנו מבקשים מהחברים "חבר'ה, אנחנו צריכים לדבר על איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה". אבל נראה כאילו אף אחד לא אומר "אוקיי, בוא נעשה ככה". אבל אז אנחנו חושבים, "רגע זה הבורא שמביא את זה, אנחנו צריכים להתבטל אפילו עוד יותר"?

מובן מה הוא שואל?

קריין: הוא אומר שאתה מבקש בשיעור לדבר על גדלות הבורא וחשיבות הבורא, אבל לפעמים בעשירייה זה לא קורה, ובורחים הצידה. אז האם צריך להתבטל לזה שבורחים הצידה, או להישאר מחובר עם החברים? איך להתייחס לזה בכלל?

רצוי כל הזמן לייצב את גדלות הבורא, וכלפיו אנחנו צריכים למדוד את עצמנו, זה כמו כשאנחנו בונים משהו, אז במדידות יש את היסוד, נקודת היסוד וכלפיה אנחנו בודקים איפה אנחנו נמצאים, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אז הבורא הוא המרכז, הוא היסוד, אנחנו לא מכירים את הצורה האבסולוטית שלו, אבל אם אנחנו בונים אותו כמה שיותר נכון, מאתרים אותו לעת עתה בשבילנו, בזה אנו מייצבים את עצמנו כל פעם במצב חדש, יותר נעלה.

תלמיד: בעצה הספציפית שאתה נותן לנו, צריך לעזור זה לזה, איך אפשר להתחיל לדון בכך עם החברים? האם אפשר להגיד לחברים, "בואו נתחיל לעבוד, בואו נחשוב, בואו נתמוך זה בזה"?

כן, אתם יכולים לדבר על זה, לא על ההרגשות הפנימיות של כל אחד, אלא על איך אתם יכולים לתאר את הבורא בקשר ביניכם. ודאי, על זה אתם יכולים לדבר. כמו שרב"ש כותב כאן, רק בכמה מקרים הוא הולך ופותח לנו את הלב, כשהוא מדבר על קרקע השטוחה שיש בין החברים, ועל הרגלים שרוקדות, וגם את זה הוא עושה כדי לעורר אותם, אבל בעצם הוא היה אדם מאוד סגור, מאוד סגור.

שאלה: ברשותך, אם הבנתי את החבר הוא שואל, אתה נותן לפעמים עצה, שצריך לדון במשהו, והעשירייה לא ממש דנה בזה. השאלה היא עד כמה אפשר לחייב ולדחוף את החברים לדון בעצה של רב? כי העצה כאילו מתמוססת ולא עושים כלום. אז עד כמה אפשר באמת למשוך את החברים לחייב, ללחוץ, לעודד, מה לעשות? הוא שואל את זה מתוך איזו נואשות.

אני מבין אותו, הוא איש מאוד רציני. אני הייתי אומר כך, צריכים בכל זאת לדון, רק לרשום בדיוק מה אמר הרב, לברר מה הוא אמר, שזה יהיה ברור לכל החברים בקבוצה, ואחר כך לדון על זה, עד כמה כל אחד ואחד מבין את זה בצורה אחרת, לפי הסגנון שלו, לפי המצב שבו הוא נמצא כרגע, ועד כמה אנחנו יכולים לייצב בכל הזמנים, ובכל המצבים את מה שהרב אמר.

זאת אומרת שנראה את הדינמיקה של הקבוצה, סביב אותו תנאי שהרב אמר. זה מאוד עוזר להתקדמות הקבוצה, כי זה קושר אותנו בעוד הרבה קשרים, זה נותן לנו לבנות בינינו הרבה מאוד חוטים, קשרים, חוטי קשר בין כולם לכולם שאחר כך הופכים למסך.

שאלה: דיברת קודם על המסך, האם אנחנו בונים את המסך על ידי התפילות שלנו עבור החברים והחיבור?

כן, ודאי.

שאלה: אם התפילות כל הזמן משתנות, לפי זה גם המסך משתנה?

לא, המסך אוסף את כל התפילות האלו, מצרף אותן יחד ומזה נבנה. מסך זה איזשהו כוח אינטגרלי, שאנחנו מייצבים אותו בינינו לבורא. כמה שיכולים לבטל את עצמנו, לוותר כל אחד כלפי השני, לבנות כוח משותף בינינו, אותו אנחנו מעלים לבורא ומזה נעשה מסך.

שאלה: איך נולד בתוכנו רצון לעבודה ברוחניות? מאיפה הוא מגיע?

זה נס. אני, נגיד, הרבה שנים מרגיש שאני רוצה רק לקבל, אחר כך מוכן להתקשר אפילו עם אחרים, וזה לוקח שנים, בזמננו זה יכול להיות חודשים, אבל בכל זאת זה הרבה זמן. אחר כך פתאום אני מתחיל להרגיש שיש שתי קומות שמהן אני חייב להיות נכלל, פועל בהן. שתי הקומות האלו הן, הרצון שלי, כרגיל שאני חי בו, ובו כל הזמן הייתי משתוקק לקבל השפעות מלמעלה וכך להתקדם. אני כל הזמן חשבתי שהרוחניות שלי צריכה לבוא לתוך הרצון הגשמי שלי, והייתי מתרגז, מבקש, מתפלל ומצפה שהבורא יתלבש בי, באותו רצון שבו אני נמצא. לא תיארתי לעצמי שיכול להיות בי עוד איזה רצון. אחר כך התחלתי להרגיש שהרצון שבו הבורא יכול להיכנס ולהופיע בי במשהו, לפחות להתחיל, זה רצון שהוא לא הרצון שלי שאתו אני נולדתי והתפתחתי ברגש ובשכל, אלא זה רצון אחר. זה רצון שהוא נבנה למעלה מהרצון שלי, אני בונה אותו בהתנגדות, בהתנגשות ברצון שלי, בכמה שאני מתחיל עכשיו לבנות את הבורא למעלה מעלי, שגדלות הבורא היא יותר מהחשיבות של עצמי, מהרצון לקבל שלי. איך זה יכול להיות? ככה זה מגיע ואני מתחיל להרגיש שאני יכול כך לבנות בי עוד מצב, עוד יחס מיוחד לבורא. יש לי את החשיבות שלי, ואני רוצה במשהו את זה, ולמעלה מזה אני מקים, מסדר את חשיבות הבורא, את דרגת הבורא.

בחיים שלנו הגשמיים אנחנו יכולים לדמות את זה לאימא ותינוק. נגיד שאימא מאוד עייפה ונופלת למיטה בסוף היום ללא כוח, והתינוק מתחיל לבכות ולדרוש משהו, והיא מרגישה לפי הקול שלו שהוא רוצה, שהוא דורש, והיא לא מסוגלת לקום, ממש לא מסוגלת, אבל היא קמה ועושה את מה שהוא רוצה בסבלנות רבה. זה הטבע, אנחנו מבינים שכך הטבע מחייב אותה. אצלנו זה לא נקרא "הטבע", אלא "גדלות הבורא". אני לא רוצה לעשות שום דבר חוץ ממה שאני רוצה, אבל אני מחליט שאני אעשה משהו נגד הרצון שלי, מפני שהרצון של הבורא הוא יותר גדול בי מהרצון שלי. ואז בטוח שיש לי שני רצונות, שתי דרגות, הרצון שלי זה דרגה אחת, ורצון הבורא זה דרגה שתיים, ואני עושה את מה שהוא רוצה על פני הרצון שלי. הכוח הזה שאני רוצה לעשות את מה שהבורא רוצה ולא את מה שאני רוצה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". וכך אנחנו בונים שתי קומות. מזה אחר כך נבנה הכלי הרוחני בהרגשת העביות, וצמצום, ומסך, ואור חוזר, וכך אנחנו בונים את עצמנו.

שאלה: עביות זה כשאנחנו אוספים את החסרונות של החברים או כשאנחנו בונים את הגדלות שלהם?

גם וגם. כשאני נכלל בחסרונות של האחרים, אני עושה את זה על ידי זה שאני מעריך אותם ולא שומע ומרגיש רק את עצמי, אלא אני רוצה להרגיש במקום את עצמי אותם, ולעבוד עם החיסרון שלהם. את החיסרון שלי אני מוריד כתשתית כדי לעבוד על פניו עם החיסרון שלהם. ולמעלה מהם אני אחר כך מגיע כך לחיסרון של הבורא. וכשאני עושה כך, זה כמו שכתוב "תעשה רצונך כרצונו" ואז הבורא משפיע אלי בחזרה.

שאלה: איך להרגיש את המסך של העשירייה? זה שכל אחד בעשירייה צריך לשים לב לכוונה וכל העשירייה צריכה לקבע את עצמה על הכוונה?

כמה שאתם תבצעו את מה שאמרתי עכשיו, תתחילו להרגיש שאתם יכולים לייצב מעל ההתכללות ביניכם מסך משותף.

שאלה: אפשר איכשהו לבדוק אם אנחנו עושים נחת רוח לבורא על ידי הפעולות שלנו?

אם תגיע למצב שאתה עושה תענוג לבורא בפועל, ודאי שאתה עושה גם עכשיו תענוג בשבילו, אבל זה כמו תינוק שלא יודע שהוא עושה תענוג לאימא, מכל דבר שהוא עושה, אלא רק בגלל שהוא קיים כבר יש לה מזה תענוג. אבל אם אתה רוצה לדעת שאתה עושה תענוג לבורא, אתה צריך להפעיל את עצמך בצורה מכוונת כדי לגרום לו תענוג. ואז תרגיש ממנו תגובה שהוא נהנה מהפעולה שלך המכוונת אליו. זה כבר על ידי חיבור בקבוצה ולכוון את הכול לבורא. בפעולת הערבות הראשונה כבר תתחילו להרגיש את זה.

שאלה: הבורא נתן לנו את המוח כדי לכוון את הרצונות שלנו ולעבוד בחכמת הקבלה. אנחנו מודים לבורא על השכל שנתן לנו כדי ללמוד. השאלה היא, חשיבות הבורא מתגלה כשאני מתנגד לרצונות שלי, זה נקרא לרכוש את חשיבות הבורא?

כן, בדיוק. כמה שאני רואה שהייתי רוצה עכשיו לעשות כך וכך, אבל לפי הרצון העליון להשפיע אני צריך לעשות אחרת, זה על פני זה כמה שאני מבצע זאת בכל מיני פעולות קטנטנות, אני מגיע לזה שאני מגדיל את הבורא. וזה יכול להיות בפעולות הקטנות, שהרצון לקבל מכוון אותי כך לעשות או אחרת, ואני עושה את זה כדי מכל הפעולות הקטנות האלה לעשות נחת רוח לבורא. כל פעולה ופעולה שאני עושה, אפילו הפעולות הקטנות המכאניות, גם אותן אני עושה או מתוך האגו שלי, או מתוך זה שאני כבר יכול מזה לכוון לעשות נחת רוח לבורא. אם אני עושה פעולות גשמיות, לא חשוב איזה אפילו, ומתכוון שגם בזה אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא, גם זה נכנס לפעולות ההשפעה. אבל אנחנו בעיקר צריכים לבצע את זה ביחס בין החברים, חברים ובורא, איפה שהאגו שלי, הרצון לקבל שלי במיוחד עובד.

שאלה: מה בעצם ההבדל בין התמסרות עמוקה לביטול?

אני לא חושב שיש הבדל. אתם תבדקו ואחר כך תספרו לי.

שאלה: מה זה לקבוע מעל לאגו מגע עם הבורא בעבודה בעשירייה?

אנחנו דברנו על זה עכשיו שעתיים ואתה שואל. אני לא יודע עוד מה לענות.

שאלה: במצב שלנו עכשיו כשאנחנו מתאמצים להתבטל, אבל עדיין לא מצליחים, אפשר כבר להרגיש שמחה, או שהשמחה מגיעה רק במידה והצלחנו להתבטל?

אני לא בטוח שאתה מתאמץ להתבטל ולא יכול. אתה צריך לייצב לעצמך מצב מסוים שאתה חייב להתעלות ממנו ולעשות משהו לא לפי רצונך, אלא לפי רצון הקבוצה, או לפי רצון הבורא, אם זה מובן לך. ואז אתה צריך להחליט מה אתה עושה, או שאתה פועל לפי הרצון שלך שזה נקרא האגו, או שאתה פועל לפי רצון הבורא שזה נקרא כבר כוח האמונה, כוח הבינה.

וכך כל פעם ופעם להשתדל לתאר לעצמך שאתה עובר מלקיים את הרצון שלך לקיים את הרצון שלו. לא בכל מצב ומצב שאתה רואה בעולם, אני לא יודע איפה, לא, אלא במיוחד זה בקשר בין החברים, שם בצורה בולטת יהיה לך ברור אם אתה מקיים את הרצון שלך או את רצון הבורא. כי הרצון של הבורא זה אהבה והרצון שלך מלכתחילה זה דחייה, שנאה ושליטה.

שאלה: מה הסימן שאני עושה את הפעולה למענו ולא למעני, מה הסימן לזה?

אומרים שהסימן צריך להיות שמחה שאתה מגלה.

שאלה: השאלה היא איך אנחנו יודעים שאנחנו מתארים תמונה נכונה של הבורא ולא תמונה משלנו, מהדמיון שלנו?

תתחילו לעבוד ואז יהיה לנו ברור אם אנחנו עובדים בצורה נכונה או בדמיון. אנחנו לא עוזבים את העניין הזה, אתם רואים שאנחנו בקושי עברנו היום פסקה אחת, שתיים, ואנחנו לא יורדים מזה, אנחנו רק מפתחים את הנושא הזה יותר ויותר. לכן אל תדאגו, אנחנו נברר את זה בכל מיני מצבים שעוד יבואו אלינו ובעזרת ה' יקדמו אותנו.

(סוף השיעור)

---

1. "והקדוש ברוך הוא, צר צורה בתוך צורה. כלומר, יצר העובר במעי אמו, ונותן בתוכו רוח ונשמה". מדרש תנחומא, תזריע ב'.↩