שיעור בוקר 14.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', דף תרא, עמ' 601

עשר הספירות של עולם האצילות, אות ד'

קריין: אות ד'. "דברי האר"י".

אות ד'

"אמנם בחינת המ"ן שאמרנו לעיל, שעלו לצורך הזווג העליון, הוא עצמו ענין עליות ז' האורות למעלה בבינה. וזכור הקדמה זו, מה הוא ענין העלאת מ"ן. והנה בזווג הזה צריך שיתוקנו כל הי"ס מכתר עד מלכות, כי אפילו ג"ר אינם מתוקנים. ולכן בחינת העלאת מ"ן אלו, היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק."

מה קורה כאן? הבורא ברא עולם אין סוף. מעולם אין סוף מתפשטים האורות למטה כדי לברוא את הנבראים. כדי לברוא את הנבראים צריכים שני דברים. צריכים רצון ואור. ואור ורצון יחד יכולים לברוא משהו שנקרא נברא. כדי להגיע לזה חייבים לעבור שבירה בין הרצון לבין האור. היו הרצון והאור שבאים מהבורא, מחוברים, צריכים להבדיל ביניהם וכשיהיה הבדל ביניהם, אז תהיה שם איזו הרגשת הנברא שנמצא בין שניהם ויוכל לחבר אותם, להרחיק ביניהם, להרגיש שהוא קיים בין הרצון לבין האור, אור ורצון. אחרת לא תהיה לו ההרגשה שלו.

וכדי לתת מקום לנבראים להתקיים אז נברא זה עניין שנקרא "שבירת הכלים". הבדל, ריחוק בין הכלי, בין הרצון שהבורא ברא יש מאין לבין האור שהוא הבורא עצמו, יש מיש. הצורך להבדיל בין זה לזה כדי לתת לנברא להרגיש שהוא קיים בפני עצמו, אחרת בזמן שהוא היה מתבטל כלפי האור אז הוא לא מרגיש בעצמו שהוא קיים. אין לו הרגשה עצמית. כמו עובר נגיד בתוך אימו, הוא לא מרגיש שהוא קיים, פשוט הכול שולט עליו. אין לו שום שליטה בפני עצמו על כלום, לא בהרגשה, לא בהבנה.

ולכן מה שאנחנו כאן לומדים איך נוצר המצב שהנברא מתנתק מהבורא וקיים ברצון שלו. והרצון שלו אם כך, חייב להיות הפוך מהבורא. חייב להיות רצון לקבל ממש, אם הבורא הוא רצון להשפיע. הוא חייב להיות רצון לדחות את האחרים, להיות בשנאה כלפי האחרים, בדחייה בימקום שהיה מקבל מהבורא רצון להשפיע, רצון לאהוב. זאת אומרת, צריכים לייצב את הנברא בצורה הפוכה מהבורא שתהיה לנברא מציאות בפני עצמו, שזה יקרא "נברא". יש בורא ויש נברא.

את זה משיגים על ידי השבירה. קודם היה מחובר הנברא בבורא ומתבטל כלפיו, ואחר כך הוא נעתק מהבורא וקיים בפני עצמו. והבורא כאילו מצד אחד והנברא מצד שני, ואז הבורא בכל זאת שולט עליו, אבל שולט מרחוק ומעורר את הנברא להתקרב אליו, לבורא, מעורר את הנברא לבקש תיקונים. וכך הנברא מתחיל לקבל, חוץ מהרצון שלו האגואיסטי, גם רצון להתקרב, להתחבר. זה מה שקורה כאן. כאן אנחנו מדברים על ההכנה שקרתה בעולם הנקודים.

אז הוא אומר כך, "אמנם בחינת המ"ן שאמרנו לעיל," זאת אומרת, בקשה מצד הנברא כלפי הבורא. "שעלו לצורך הזווג העליון," שהוא מבקש שיעזרו לו מלמעלה. "הוא עצמו ענין עליות ז האורות" זה של מלכות, זה כל האורות שיש במלכות. "למעלה בבינה."באימא. "וזכור הקדמה זו, מה שהוא ענין העלאת מ"ן." זאת אומרת, העלאת מ"ן זה תמיד העלאת החיסרון של מלכות לבינה. "והנה בזווג הזה צריך שיתוקנו כל הי"ס" הכוונה של עולם הנקודים. "מכתר עד המלכות, כי אפילו ג"ר אינם מתוקנים." זאת אומרת, שום דבר לא מתוקן בעשר הספירות של עולם הנקודים. "ולכן בחינת העלאת מ"ן אלו," הוא סוד.. "היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק."¹

זאת אומרת, שעולות הרשימות לא סתם למעלה אלא לע"ב וס"ג, לפרצופים ששם יש כל אור החכמה וכל אור החסדים, והכלים שנשברו רק משם יכולים לקבל את הכוח להתחבר, להיתקן ולהתחיל להתקיים.

קריין: אות ד' למטה. "אור פנימי".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"אפילו ג"ר אינם מתוקנים: כי לא נשאר בהם מכל המוחין דגדלות שקבלו בנקודים ולא כלום, אלא רק מה שיצא בהם בעצם אצילותם, מכח הזווג דה"ת בנקבי העינים, כמבואר בחלק הקודם, וע"כ המה חסרים כל בחינות הגדלות. וזה אמרו שאפילו הג"ר אינם מתוקנים.

העלאת מ"ן אלו היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק: פירוש, כי אין עלית מ"ן אלא מתחתון לעליון שלו במדרגה אחת, דהיינו מזו"ן לאו"א, ומאו"א לא"א, וכדומה, אבל לא אל הגבוה ממנו ב' מדרגות. וזה אמרו, כיון שגם הג"ר, צריכים תיקון, וגם הם צריכים אל העלאת מ"ן, ע"כ הכרח הוא שהבחינה העליונה דהעלאת מ"ן תהיה ראש הס"ג כי המ"ן דז"ת מתתקנים באו"א דנקודים, ומ"ן דאו"א בכתר דנקודים, ומ"ן דכתר בראש הא' דנקודים, ומ"ן דראש הא' דנקודים מתתקנים בראש הס"ג, דהיינו כל תחתון בעליון שלו." כך עולה החיסרון שלנו מדרגה לדרגה דרך כל הדרגות עד המקור מאיפה שאנחנו יכולים לקבל את האור המתקן.

"ואע"פ שאומר לעיל, שכל המ"ן ביחד, הן דז"ת דנקודים, הן מג"ר דנקודים, עלו לג"ר דנקודים, שהן ז' רשימות דז' אורות דז"ת, עם האחורים דחו"ב וכתר. אין הכוונה שנתקנו שמה כולם ביחד, אלא רק דרך המדרגה כנ"ל, שכל תחתון העלה המ"ן של העליון שלו אל העלי העליון, אשר העלי עליון מתקנם בשביל העליון. באופן, שכל אחד בירד חלק מתוך כללות המ"ן, והעלה אותם לעלי עליון שלו, כמ"ש לפנינו, עד שעלו לע"ב ס"ג העליונים."

שאלה: אנחנו מדברים על כך שמ"ן זו בקשה מבוררת לתיקון. איך זה אפשרי באותו גובה, האם גם אצל התחתונים זוהי בקשה מבוררת?

אנחנו מדברים כאן על הכלים הגבוהים שמגלים את השבירה ומתוך השבירה ואת השבירה הם מגלים על ידי הארה קטנה שיש להם מלמעלה. הכלי מתחיל להרגיש מי הוא לעומת ההארה שמגיעה אליו, ואז הוא מרגיש פער בינו לבין העליון, שזה בין המקבל להמשפיע, ולא יכול לסבול את המצב שלו, ולכן הוא מעלה את הצער שלו, הבקשה שלו לתיקון, זה נקרא מ"ן, מיין נוקבין.

מה זה מיין נוקבין? מים נקרא "בינה" ונוקבין נקרא "מלכות", אז הפער בין בינה לבין מלכות, כמה שהוא משיג שהוא נמצא בכוחות המלכות אבל רוצה להיות בכוחות הבינה, את ההבדל הזה הוא מעלה למעלה ומבקש כוח להיות בדרגת הבינה ולא בדרגת המלכות. זה נקרא העלאת מ"ן. ואז הוא מעלה את זה ומקבל בחזרה מלמעלה כוח שעוזר לו לבצע את הפעולה הזאת, את הבקשה שלו, ואז הוא מגיע כבר לדרגת בינה, לדרגת השפעה.

תלמיד: יוצא שלפני מ"ן יש איזו הארת בינה בשביל ליצור הכרחיות?

אחרת איך יכול להיות שהתחתון ירצה משהו אם לא תהיה עליו איזו הארה מלמעלה? איך התחתון ירגיש שהוא רוצה לעלות, שהוא רוצה להשתנות אם זה לא על ידי האור שמאיר עליו גם? יש הרבה אורות שמעוררים אותנו, שפועלים דרך הסביבה מלמעלה, מלמטה, מכל מיני כיוונים ומקרים שעל ידם אנחנו מתעוררים.

תלמיד: אפשר להגיד שמ"ן זה אור מקיף ואחר כך מופיע אור אחר?

אני לא הייתי מדבר כמוך. כאילו שאתה כבר יודע מה זה. לא כדאי לנו למשוך הגדרות שאנחנו לא מבינים בהם כדי לברר משהו שגם לא מבינים. מינוס על מינוס לא נותן לך פלוס דווקא. כדאי להשתמש בדברים שאתה קצת אוחז בהם. אז נתקדם ותראה.

שאלה: למה כתוב שעליית מ"ן זה עליית אורות? חיסרון זה לא אורות.

העלאת מ"ן זה העלאת האורות, זה רשימות. אורות זה הרשימות שיש בתחתון כדי לתקן אותם. אורות הכוונה הרשימות.

שאלה: כשהתחתון מרגיש את עצמו מנוגד לחלוטין לעליון אז מדרגה אחרי מדרגה יש את העלאת מ"ן כתוצאה מזה?

העלאת מ"ן היא מתוך זה שאני לא סתם בניגוד, שאני רוצה להשתוות עם העליון. זה נקרא העלאת מ"ן. אני מבקש להיות בנתינה כמו העליון, בהשפעה כמו העליון. ומה חסר לי? חסר לי אותו אור השפעה.

שאלה: המאמר מדבר על זה שג"ר צריכים תיקון, מה הכוונה שג"ר צריכים תיקון? כתוב באות ד' "כי אפילו ג"ר אינם מתוקנים".

ג"ר לא מתוקנים, כי הם לא יכולים לתת תיקון לתחתונים ולכן מ"ן עולה. ג"ר של הנקודים שזה אבא ואימא דנקודים הם גם עומדים למטה מטבור ולכן לא יכולים לספק לעשר ספירות דנקודים תיקונים ואורות ומילויים. ולכן הם צריכים לעלות למעלה לישסו"ת שעומד למעלה מטבור ואחר כך לראש הס"ג ובתוך ראש הס"ג יש לנו גם ע"ב ובזיווג ע"ב ס"ג, אור חכמה ואור החסדים, הם מייצבים את האור שכן יכול לתקן את המלאכים האלה שעכשיו רוצים להיתתקן, שדורשים תיקון. ג"ר דנקודים לא יכולים לספק שום תיקון לכלים השבורים. שאלה נכונה דווקא.

שאלה: אמרת שזה עדיין שלב ההכנה, איך יש מ"ן שעולה מהתחתונים?

מה זאת אומרת מ"ן? חיסרון שיכול לעלות מהגוף לראש, מתוך זה שהם קיימים בגוף אחד. אז מה שקורה בתוך הפרצוף, בסוף הפרצוף, זה מגיע מהראש ולכן משם יכולה לעלות לראש תגובה, פידבק, ולדרוש. מה כאן לא יכול להיות?

שאלה: פשוט ההגדרה שאני לפחות שמעתי במהלך השנים היא שמ"ן זה איזשהו בירור של התחתונים, זו פעולה שקיימת אחרי ההתפשטות אולי מלמעלה למטה, זה משהו שמתחיל כשאנחנו כבר מתחילים את העבודה שלנו. אז פה זה אולי לא מדויק, אולי זה לא נכון.

לא שזה לא מדויק, בוא לא נתחיל לחשוב מה שנאמר כאן ומה שנאמר כאן. התחתון מתחיל להרגיש את המציאות שלו עד כמה שהוא נמצא בניגוד לעליון. אחרי שבירת הכלים, הכלים האלו שהם נפרדו מהמילוי שלהם מרגישים שהם נמצאים בחוסר מילוי. ואז, החיסרון שלהם יכול לעלות מתוך זה שהם קשורים לדרגה שייצבה, הולידה אותם, ואז החיסרון שלהם מורגש בעליון. זה נקרא שמהחיסרון שהם מרגישים הם מעלים מ"ן, הם מעוררים חיסרון בעליון שלהם.

ואז עולה מתוך הפרצוף לראש הפרצוף חיסרון. זה כמו בכל הפרצופים, אין כאן שום דבר חדש. רק כאן במיוחד הם מתחילים להעלות חיסרון לתיקון. חיסרון למילוי תמיד היה, גם בגלגלתא, ע"ב, ס"ג, בכל הפרצופים, עכשיו הוא מעלה לא חיסרון למילוי אלא קודם חיסרון לתיקון. התחתון לא מבקש מהעליון אורות, אלא קודם תיקונים ואז מקבל אותם.

שאלה: בעל הסולם פשוט מייעץ לא לברר את עניין העלאת המ"ן אבל אם אנחנו בכל זאת פתחנו את זה אז יש שאלה מאוד חשובה שיש על סעיף א', כתוב שהמאציל גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא, כאילו זו החלטה של המאציל ולא של התחתון, כאילו מישהו פועל עבור התחתון. אפשר להסביר איך זה יכול להיות?

וודאי. זה כמו שאתה עושה לפעמים עם הילד הקטן, אתה מעורר בו כל מיני פעולות כשהכוונה שלך שהוא יבקש ממך משהו מסוים. כך גם מלמעלה, הבורא מסדר לנו כל מיני מצבים שברור שמהם אנחנו נבקש משהו ממנו, כוחות, מצבים, פעולות, כל מיני דברים. לכן המ"ן שלנו אמנם בא מצידנו, אבל הוא ודאי מכוון קודם כל מלמעלה להשפיע עלינו כדי שאנחנו נרצה ונבקש את המ"ן.

תלמיד: תוכל לברר מה שכתוב פה, "כל תחתון העלה המ"ן של העליון שלו לעלי העליון, אשר העלי עליון מתקנם בשביל העליון".

המ"ן עולה ממטה למעלה בכל מדרגה ומדרגה, בכל תת מדרגה ומדרגה. ככה זה. ולכן כשהוא עולה ממדרגה קטנה למדרגה יותר גדולה אז באותה מדרגה יותר גדולה הוא מעורר כל מיני פעולות, המדרגה העליונה נכללת מהחיסרון הזה, מתחילה להרגיש אותו שהיא חייבת למלאות את התחתון, אבל אין לה במה למלאות את התחתון, אז היא מצרפת, מוסיפה, לחיסרון של התחתון את החיסרון שלה שהיא לא יכולה לתקן ומוסרת הלאה למדרגה עוד יותר עליונה. והמדרגה היותר עליונה גם עושה אותו דבר, עד שזה מגיע לאיזו מדרגה עליונה שהיא כן מוכנה לתקן את כל החסרונות האלו עד החיסרון הראשון של הסיבה לכל העלאת מ"ן ואז היא נותנת לכל המדרגות האלו כוחות וכל מדרגה ומדרגה מתחילה להוליד את התחתון בצורה נכונה מלמעלה למטה.

ואז המ"ן הזה שיורד למטה הוא נקרא מ"ד, מי דכורין. זאת אומרת כוחות של דכורה, כוחות הגבר, כוחות של ההתגברות. ואז כל מדרגה ומדרגה מקבלת את כוח המסך, כוח התגברות, וכך היא מסדרת את עצמה עד הנקודה, עד הדרגה האחרונה איפה שנולד המ"ן. מאיפה שהוא התחיל לעלות ממטה למעלה כך ממדרגה עליונה שיש בה כוחות לספק תיקונים לכל המדרגות האלו זה יורד בחזרה למקור של המ"ן.

שאלה: שאלה לגבי המ"ן. ההשתלשלות מלמעלה למטה הולידה שבירה, אז מה העניין של לעלות עכשיו בחזרה למעלה, מה השתנה?

השתנה שאנחנו צריכים לקבל תיקונים ולכן אנחנו חייבים לעלות ממטה למעלה לאותו מקור איפה שיש אור, שהאור יתקן את הכלי השבור, ייתן לנו מסך בקיצור. מה זה נקרא שבירה? איבוד המסך, איבוד הקשר בין הכלים. עכשיו אנחנו צריכים את האור העליון שהוא יעזור לנו להיות בקשר בינינו.

שאלה: נאמר כאן "אפילו ג"ר אינם מתוקנים: כי לא נשאר בהם מכל המוחין דגדלות שקבלו בנקודים ולא כלום", איך זה שג"ר לא מתוקן?

האור מסתלק מהכול. אין מקצת ברוחניות, אם נשבר ז"ת של פרצוף הנקודים אז האור הסתלק גם מג"ר של פרצוף הנקודים, גם מאבא ואימא, ואז אין כבר למטה מטבור דגלגלתא בעולם הנקודים שום אור, אלא הרשימות מתחילות לעלות למעלה בבקשה לקבל כוחות התיקון ואחר כך כוחות המילוי.

תלמיד: מה התפקיד של הג"ר בסיפור?

ג"ר זה ראש. שמראש יצא גוף דעולם הנקודים.

שאלה: הוא כותב לנו שעליית המ"ן היא רק מתחתון לעליון שלו במדרגה אחת וקראנו שהתיקון הוא בע"ב/ס"ג, למעלה למעלה.

נכון.

תלמיד: האם זו אחת הסיבות שאנחנו לא יכולים להרגיש את המענה למ"ן שלנו?

נכון. אפשר כך להגיד. באף מדרגה מאיפה שהייתה שבירה ועד ראש דס"ג אין מקום, אין מצב, אין כוחות שיכולים לתקן את השבירה, רק בראש דס"ג. ולכן לשם מעלים את כל הרשימות מהכלים השבורים. בסדר גמור, אני מרוצה מהשאלות שלכם, אתם דווקא נכנסים לאט לאט לעניין.

שאלה: בחלק הראשון למדנו קצת על חושך, אני מבין שבירור החושך קשור גם למ"ן. למה לברר את המ"ן ולמה לברר לאן הוא הולך ומה התהליך?

בלי זה אתה לא יכול לתקן את עצמך. חוץ מזה אתה לא מברר בדיוק לאן עולה המ"ן, כי אתה נמצא במצב השבור ואין לך שום קשר עם העליונים, אלא בגלל שיש קשר מלמעלה למטה, לכן אתה מתפלל, ואיך עולה התפילה שלך אתה לא יודע. האמת שהיא עולה כמו שכתוב כאן, עד ראש הס"ג, אבל היא עולה אפילו לאינסוף, כי כל העלאת מ"ן היא עד אינסוף. כי אתה מבקש משהו שלא היה במציאות, ואורות שלא היו במציאות ועכשיו צריכים להתגלות הם נמצאים כולם באור אינסוף.

שאלה: אמרת משהו מעניין, אמרת שזו הפעם הראשונה שהתחתונים מבקשים תיקון, לא לקבל, אלא תיקון. איך זה שהתחתון, שתמיד רצה לקבל, מבקש פתאום? זה אומר שהוא מבקש להשפיע?

ודאי שהוא מבקש להשפיע, וגם כל המצבים הקודמים, מצמצום א' ועד עולם הנקודים, גם היו רוצים להשפיע, אל תגיד שזו הפעם הראשונה שהתחתון [מבקש]. זה קורה לך בהעלאת מ"ן שפעם ראשונה התחתון מבקש תיקון כדי להשפיע, אבל רצון להשפיע תמיד היה מגיע עם האור מלמעלה, ועכשיו פעם ראשונה הרצון להשפיע מגיע מהכלי המקולקל, השבור, מלמטה. צריכים להבין מה זה שבירת הכלים, למה היא גרמה, היא גרמה לחיסרון בתוך הרצון לקבל שהבורא ברא, שהרצון הזה אומר, אני צריך עכשיו לתקן את עצמי לרצון להשפיע, ואחר כך להעלות את הרצון להשפיע למעלה ולהיות כלי מתוקן.

שאלה: עליית ז' האורות, זה רשימות שבורות?

כן.

תלמיד: והם כבר עולים במה שנקרא ג' קווים?

לא, לא רוצה לדבר על זה.

לאט לאט, אנחנו צריכים לבנות את התמונה הזאת בנו, אני בכוונה לא מצייר, שזה לא יהיה כציור, זה צריך להיות לאט לאט כציור רגשי בנו, ולא על הנייר. ככה נתקדם.

(סוף השיעור)