שיעור בוקר 25.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 785, אותיות ס"ד – ס"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם" את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" באות ס"ד.

ודאי שאנחנו כבר לא זוכרים כל כך מה למדנו לפני כמה ימים, וזה לא חשוב כי אנחנו סך הכול באים להכיר את הדברים במקצת, עד שהם יתיישבו אצלנו גם בראש וגם בלב. צריך להיות קודם בלב באמת ואחר כך בראש כי הראש כבר מתחיל לעבד את הדברים האלה, לחבר אותם אחרי שהלב מרגיש. ולכן לא חשוב כמה אנחנו זוכרים או לא זוכרים מהדברים הקודמים. אם זה יהיה בלב שלנו, אנחנו נרגיש אותם כשנצטרך, ואם לא, אז גם לא נורא. העיקר בכל זאת להשקיע כוחות, להשתדל עד כמה שאפשר להתקשר למה שאנחנו לומדים.

קריין: "הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

אות ס"ד

"ועתה נבאר, את המדרגה השניה, של השגת גילוי הפנים,"יש הסתר פנים ועכשיו לפנינו יש כבר מצבים של גילוי פנים. "שהיא השגת ההשגחה השלימה האמיתית הנצחית. שפירושה, שהשם יתברך, משגיח על בריותיו, בבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים. אשר עתה, הוא נקרא "צדיק גמור" ו"תשובה מאהבה". אשר זוכה, שהזדונות נהפכו לו לזכויות.

והנה נתבארו כל ד' הבחינות של הבנת ההשגחה, הנוהגים בבריות. אשר, שלש הבחינות הראשונות, שהם: הסתר כפול, והסתר אחד, והשגת השגחת שכר ועונש - אינם אלא הכנות, שעל ידיהם, יזכה האדם לבחינה הד', שהיא השגת ההשגחה האמיתית הנצחית, שענינה יתבאר לפנינו, בע"ה."

שאלה: בעל הסולם אמר תמיד ביחס לאדם, שאדם צריך להגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב, וכאן הוא אומר שהוא מתחיל להרגיש את זה כבר כלפי אנשים אחרים, כלפי כל בני האדם.

יכול להיות, כי הוא מתקרב להשגחה גלויה, ואז הוא כבר יותר מבין את הבורא ומרגיש אותו בהשפעתו על כל הבריות. ודאי שזה מגיע במדרגות שעוד ועוד עלות עד שמרחיב את התפיסה שלו לכל המציאות.

שאלה: לא ברור איך יכולים להיות זדונות כשכר?

אם על ידם אנחנו מתקדמים לאמת, לטוב, אז גילוי הרע נכלל בטוב כי בלי הרע הזה לא יתגלה הטוב.

שאלה:, האם אפשר לעבור את ארבעת השלבים במצב אחד שנמצא בתוך האדם בתנועה פנימית אחת בתפילה?

זה לא מגיע באופן צמוד זה לזה. אנשים נמצאים בכל מיני מצבים. עולים, יורדים, מתקדמים או נסוגים וכך זה מתגלה. במצב אחד, בקפיצה אחת אי אפשר לעבור שום דבר ברוחניות כי כל דבר מתגלה מהיפוכו.

תלמיד: מה זה המצב השלם, הסתר כפול, גילוי כפול, איך אפשר לתאר את זה לעצמנו?

שהבורא מתגלה כולו כטוב ומיטיב ודאי שעל פני כל הכוחות הרעים כי אין גילוי רע ואין גילוי טוב אלא הם הולכים תמיד בזוגיות, שאחד מגלה את האחר.

שאלה: כולנו נמצאים תחת השפעת התקשורת וכמובן שזה מעצב את הדעה שלנו, את היחס לאירועים שקורים בעולם הזה. מה אנחנו צריכים לעשות, להפסיק לשמוע את התקשורת או לשמוע סלקטיבית? כי אנחנו חייבים לחיות תחת ההשפעה הזאת, לקבל מידע, מה אנחנו צריכים לעשות, להיסגר בעשיריות, זאת לא דרכנו.

לא. מה מפריעים לך כלי התקשורת לשם תפיסת האלוקות? שם לא מדברים על זה. אנשים שמביאים לך כל מיני דעות מהעולם, האנשים האלה לא שייכים להשגה הרוחנית. הם לא יודעים על זה, הם לא מבינים בזה שום דבר. לכן אתה יכול להיות בקשר איתם. הם מדברים על מה ששלהם ואתה מדבר על מה ששלך. ולכן הם לא יכולים להפריע.

לכן במשך כל הדורות חכמת הקבלה הייתה כל כך בלתי מושפעת מהעולם החיצוני. מה יש לך בעולם החיצוני? הם מדברים על איך להרוויח, להצליח, לשלוט, איך להגיע לכבוד, לכסף ואתה מדבר על משהו אחר, איך משיגים כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור. הם לא מדברים על זה. יש לכם מטרות שונות. לכן אתה והם לא נמצאים יחד לא בטוב ולא ברע.

תלמיד: אנחנו חיים בעולם הזה, אנחנו חייבים לחיות לפי החוקים של העולם הזה, להתחתן, ללכת לצבא, לשלם מיסים ועוד. אבל ביחס לאמצעי התקשורת האלה, איך אנחנו צריכים לקבל נכון את המידע מהעולם? ברור שעכשיו ענית מצד הרוחניות, אבל בעולם הזה מגיע אלינו מידע מעוות ומקולקל.

אני שוב אומר לך, אני לא מבין מה זה מפריע לך אם אתה שומע איזה חדשות? אלה חדשות של אנשים שבנו כאן את העולם האגואיסטי שלהם ומתפעלים ממנו ומספרים על זה ברדיו, ואתה שומע מה הדעות שלהם על העולם האגואיסטי שהם בנו, מה זה שייך לעולם הרוחני שלך שאתה רוצה להגיע לגלות אותו, להשיג? אין שום קשר.

גם אני שומע חדשות ואני קשור לכל מיני דברים, אני גם מעביר שיחות לכתבים שלנו כדי שיכתבו משהו, אבל לא מפריע לי מה שאני שומע, אלה הדעות שלהם, ואני עובר על פני זה, אני רק שומע מה קורה בעולם, במידע, במקרים שונים ועליהם אני נותן את הפירוש שלנו, עד כמה זה מקדם אותנו לגמר תיקון. אבל את הדעות שלהם, הפילוסופיה שלהם אני בכלל לא שומע, לגמרי לא.

העובדות, זה קרה, וזה קרה, , נגיד שזה נכון, אבל על פני זה אני יכול לתת את הסבר שלי עד כמה שאנחנו מתקרבים בזה לתיקון, זה ההסבר שלי.

שאלה: הוא מדבר פה על "ד' הבחינות של הבנת ההשגחה, הנוהגים בבריות. אשר, שלש הבחינות הראשונות, שהם: הסתר כפול, והסתר אחד, והשגת השגחת שכר ועונש", מה זה אומר שכר ועונוש ברוחניות?

נראה, זה עוד לפנינו. אבל שכר ועונש זה כשנותנים לך איזו עבודה, אם אתה מצליח מקבל שכר, אם לא מצליח מקבל עונש.

תלמיד: והוא אומר שזה רק הכנה לעבודה רוחנית.

בסדר. נלמד, אני מבין שאתה מפחד מעונש, תחשוב על שכר.

אות ס"ה

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם, בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש? שאמרנו, אשר כבר זכה, שהיודע תעלומות, מעיד עליו, שלא יחטא עוד. ולמה נקרא עדיין "בינוני" או "צדיק שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני השי"ת? ועדיין נמצא, חסרון ופגם, בבחינת התורה והעבודה שלו?"

שאלה: להשגחה של שכר ועונש יש קשר ליכולת לעשות נחת רוח לבורא או ההיפך לעבודה למען עצמי?

זה הכול על מנת לעשות נחת רוח לבורא, עשיית נחת רוח דרך עשירייה, דרך הקבוצה הגדולה ואולי אפילו דרך כל האנושות.

שאלה: הצדיק תופס, קולט את גדלות הבורא ואז הוא לא רוצה לעשות עבירה, לחטוא. אז מה ההבדל בין המצב הזה לבין מלאך כי גם המלאך עושה מה שהבורא דורש ממנו?

מלאך לא יכול לחטוא באשר הוא מלאך, הוא חלק ממלכות שאין לו בחירה חופשית. מה שאין כן חיה לא יכולה לטעות כי היא חיה לפי אינסטינקטים, אין לה בחירה חופשית. יכולה לטעות ויכולה נגיד ליפול מההר אבל זה לא שיש לה בחירה חופשית בזה. למשל אדם חולה לא יכול לעשות איזו התגברות פנימית או חיצונית ונופל. זה דרגת מלאך.

מה שאין כן, אדם כל הזמן נמצא בספיקות וכל הזמן נמצא בבירורים או יכול להיות בבירורים. אדם נקרא מי שדומה לבורא שנכנס לעשירייה ופועל בעשירייה כדי להתחבר איתם ולייצב בקשר ביניהם את דמות הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה" מה שהם מייצבים ביניהם. ולכן האדם יכול לטעות כל הזמן, וטועה, אבל כל זמן שטועה הוא מתקן את עצמו ושוב טועה ושוב מתקן את עצמו, לכן "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא", כי עושה טוב אבל לפני זה חוטא, וכך כל פעם על כל צעד ושעל.

תלמיד: מה בעל הסולם מתכוון שהצדיק לא יחטא עוד כי הוא מרגיש את גדלות הבורא?

בזמן שאדם מרגיש את גדלות הבורא אז הוא נקרא "צדיק" מפני שמצדיק את הבורא ודבוק בו. מתוך המצב הזה הוא לא יכול לחטוא, לעת עתה. זה לא אומר שבשלב הבא הוא לא יכול להיות רשע, ודאי שכן. אבל במצב שנמצא עכשיו הוא מצדיק את הבורא ולכן נקרא צדיק - לא יכול לחטוא. מה עושה הבורא? מעלה לו את הרצון לקבל, מפיל את האדם, האדם מתוך הרצון לקבל החדש - שאין עליו צמצום ומסך - כבר הופך להיות רשע.

תלמיד: האם יש דבר כזה צדיק נצחי, קבוע?

כן.

תלמד: אז גם צדיק גמור תמיד נופל?

לא, צדיק גמור לא. אנחנו נברר את זה בדרך, אתם קצת ממהרים. רשע, צדיק, צדיק גמור, רשע שאינו גמור, אנחנו עוד נלמד את כל ההגדרות האלו ונראה עד כמה הם כל הזמן מגיעים אלינו ואנחנו צריכים בהם להתגלגל. אבל צריכים להתכלל מכולם, מכל הקדושה ומכל הקליפה ומכולם, אחרת אנחנו לא נגיע לבורא.

שאלה: מה התועלת מהזדונות והשגגות שאדם עובר בהסתר?

איך אנחנו נגיע להרגשת הבורא, לגילוי הבורא, אם אנחנו לא נתכלל ברצונות שלנו המקולקלים שמגיעים לנו משבירת הכלי דאדם הראשון? אנחנו חייבים להתכלל מכל הזדונות והשגגות, מכל הכלים השבורים. מהכלים השבורים אנחנו כבר מקימים את עצמנו בעל מנת להשפיע בצורה השלמה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על תשובה לפעמים זה נשמע כאילו יש איזו חרטה, האם יש עניין חרטה בתשובה?

נגיד שיש, אז מה? כן. אחרת זה עובר על האדם בצורה חיצונית, כאילו לא שלו. אדם צריך להתכלל מעבירות, מנפילות, מירידות, הוא צריך להתכלל מכל היצר הרע שלו. הוא צריך להרגיש שזה הוא, אחרת איך יבקש על זה תיקון וירגיש את התיקון ויגיע למצב המתוקן? המצבים שאנחנו עוברים צריכים לעבור בנו ברגש ובשכל, במוחא וליבא בצורה שלמה שאנחנו נכללים מכל ההבחנות הללו.

שאלה: האם ארבעת השלבים בונים את האדם שיאהב את הבורא וידבק בו. איך הוא עושה את זה?

אחרי שהוא נכלל מכל הרע ורואה שלא יכול לצאת ממנו, הוא מגיע למצב שהוא מתפרץ בתפילה לבורא כי אין לו ברירה. אחר כך הוא מבין שלא רק שאין לו ברירה אלא זו דווקא מתנה גדולה שהוא עשה עבירות ועל ידי זה הוא מגיע לקשר עם הבורא, וכך הוא מגיע לדביקות. ולכן מי עזר להגיע לדביקות? פרעה. מי עזר להגיע לדביקות? היצר הרע. הוא ממש מלאך, הוא עוזר לאדם להגיע לדרגת הבורא. בדרך אנחנו נצטרך לעבוד נגדו, אבל אחר כך - כמו שכתוב "מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש".

תלמיד: ואפשר לאפיין את החלק של האדם בכל התהליך עד שהוא אוהב את הבורא?

האדם אתה בונה. אין אדם, "נעשה אדם" אומר הבורא. כאילו דורש מאיתנו השתתפות, שיתוף שאנחנו יחד עימו צריכים לעשות את האדם. אנחנו משתדלים לבנות את העיצוב, היצור הזה ופונים אליו שיעזור לנו, שהוא יעשה, "ה' יגמור בעדי". אני צריך לאסוף את כל הדברים האלה ואחר כך לבקש ממנו, כמו ילד שבא אליך ובוכה שלא הולך לו לסדר קוביות, נגיד ואתה עוזר לו. למה זה בנוי כך? העיקר שהוא יבוא אליך, שיגיע לדביקות איתך, זאת מטרת הבריאה ולא שהוא יהיה סתם חכם.

שאלה: איך לעבור מבירורים אישיים לבירורים בעשירייה?

אין בירורים אישיים, רק בירורים בעשירייה.

שאלה: למה כל כך מפחיד אותנו לעשות שגגות עד המקום שממש מקפיא אותנו, משתק אותנו?

כי אתם חושבים על זה. אתה תחשוב על המצוות ולא על השגגות, על דברים טובים של אהבה, של נתינה ואז לא יהיה לך פחד. צריך להיות שקועים בדברים טובים ואז לא תפחד מדברים רעים.

שאלה: אם ההסתרה מקדמת אותנו אז איך אנחנו ממשיכים להתקדם אחרי שהשגנו את ההשגחה האמיתית, הנצחית וכבר אין עוד הבחנות כאלה. האם כשאנחנו מגיעים להצדקה מלאה של הבורא אנחנו מפסיקים להתקדם?

אם אנחנו מגיעים לדבקות בבורא השלם? אז ודאי שאנחנו לא צריכים יותר להתקדם. אומרים שיש עוד מדרגות, אבל אנחנו לא לומדים במסגרת שלנו כי זה כבר נמצא למעלה מהתיקונים. אנחנו לומדים רק שהיתה שבירה ואנחנו צריכים לתקן את השבירה. מה שיש אחרי שמתקנים את השבירה - לא יודעים. יש שם משהו שנגלה יחד, אבל באף מקום לא כתוב.

יש פה ושם רמזים מאד קטנים על האלף השמיני, תשיעי, עשירי וכן הלאה, אלה דברים שתקבלו הסבר כשנגיע, אבל לא כתוב על זה. מי שמגיע - מגלים לו, אין צורך לכתוב על זה, כי שם לא שייך לתיקון. מה שאין כן, כל חכמת הקבלה כותבת רק על התיקונים. אחרי התיקונים אין מה לכתוב, תתקן את עצמך ותגלה.

תלמיד: באות ס"ה כתוב "ולמה נקרא עדיין "בינוני" או "צדיק שאינו גמור", ששמו מוכיח עליו, שעדיין אין עבודתו רצויה, בעיני השי"ת". האם הוא נמצא באיזו בהשגה?

כן, הוא כבר מתחיל להשיג את ההשגחה אבל לא יכול להצדיק אותה. זאת אומרת, הוא לא יכול ליפול מהמדרגה הזאת ולהיות שוב על מנת לקבל. אבל יש עדיין לפניו להשיג תיקון על מנת להשפיע על כל הרצונות שלו, לכן הוא נקרא "בינוני" או "צדיק שאינו גמור".

הוא לא נקרא "רשע" כי הוא לא נמצא בעל מנת לקבל. הוא לא נקרא "צדיק", הוא לא נמצא עדיין בעל מנת להשפיע. אבל נמצא ביני לביני, באמצע, ולכן נקרא "בינוני", בדרך לתיקון ולכן נקרא "צדיק שאינו גמור".

שאלה: הרבה שמענו שיש או על מנת לקבל לעצמך או להשפיע. וכאן יש כל מיני מצבי ביניים. כאילו בין שיוצאים ממצרים לבין הכניסה למדבר. יש מדבר לפני הכניסה לארץ ישראל.

אנחנו עוד נלמד את זה, אתה צודק, ודאי. בדיוק כמו שכתוב כך זה קורה. מה שכתוב בתורה אלה פשוט אותם השלבים שכל אדם עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בתיקון שלו.

אז באמצע אחרי שאתה מכיר את הרע ואתה משתדל לצאת ממנו ואתה לא יכול, אז אתה צועק לבורא שיוציא אותך משם. אז הבורא מוציא אתכם ממצרים ומעביר אתכם למקום שנקרא "מדבר סיני". שם אתם צריכים לקבל הדרכה מה לעשות הלאה. אתם לקחתם ממצרים, מהמצב שהייתם במצרים את הרצונות לקבל שלכם המקולקלים, הם כולם התגלו, ועכשיו הם מתחילים להתגלות בצורה פרטנית כל דבר ודבר במקום שלו. יוצא שאתם צריכים לעשות עכשיו תיקונים על כל רצון ורצון לקבל שמתגלה.

לכן המצב עדיין לא גמור. אתם צריכים עכשיו לקבל את התורה. "תורה" נקראת שיטת התיקון של הרצון לקבל במצב שהוצאתם אותו כשברחתם ממצרים. אתם רק התנתקתם מהמקור של הרע, אבל את הרע לקחתם אתכם ועכשיו צריכים לתקן את הרע הזה כדי להגיע לטוב. זה הטבע שלנו, כך אנחנו גדלים. ולכן עכשיו - אחרי היציאה ממצרים, אחרי קבלת התורה - אנחנו מתחילים לתקן. זאת אומרת הקשר הראשון עם האור המחזיר למוטב.

אנחנו מקבלים קשר עם האור העליון ומתחילים ללמוד איך על ידי האור הזה אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו שיעבור מהרצון על מנת לקבל לניטראלי- להשפיע על מנת להשפיע - לדרגת הבינה. אחר כך אפילו לקבל על מנת להשפיע, דרגת הכתר. כך אנחנו עכשיו לומדים איך לתקן את עצמנו, וזה על ידי שימוש בתורה, באור העליון.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע להתפתחות שלמה, מהי?

אנחנו חייבים להגיע למצב השלם, להידמות לבורא בכל וכל. חוץ מהטבע שלנו שהוא רצון לקבל, אני צריך לרכוש את הצורה על הרצון לקבל שהיא תהיה צורת הבורא, אז אני אקרא אדם, הדומה לבורא. וזה לא מבפנים לפי הטבע שלי, בפנים לפי הטבע שלי אני אשאר פרעה, עבריין, הדבר הגרוע ביותר, אלא לפי התיקונים על פני זה, צמצום, מסך, אור חוזר, צורת ההשפעה השלמה עד האהבה החלוטה, שאני אקבל את התכונה הזאת על פני הרצון לקבל שלי, זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר". אז גם אני וגם הבורא נהיה באותה התכונה, רק הוא בתכונתו הטבעית ואני בתכונתי החיצונה. לכן אני אקרא "אדם", הדומה לבורא, כי בפנים אני הפוך ומבחוץ אני דומה. ומשני המצבים האלו שיש בי, הפוך מבפנים ומבחוץ כמו הבורא, אני אדע טוב ורע, אור וחושך, ומתוך זה תהיה לי השגת המציאות בצורה השלמה.

קריין: אות ס"ו.

אות ס"ו

"ונקדים לברר, מה שהקשו המפרשים, על המצוה של אהבת ה'. כי איך חייבה אותנו התורה הקדושה, במצוה, שאין בידינו לקיימה כלל?" מצוה של אהבה, מישהו יכול לחייב? זה מה שהוא אומר "שהרי על הכל, אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו, וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם?

ותירצו, שמתוך שהאדם מקיים, את כל תרי"ב המצוות, כהלכתן, נמשכת לו אהבת השם מאליה. ולפיכך, נחשבת לו, כמו בידו לקיימה. שהרי, יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי"ב המצוות, שיקיימן כהלכתן, שאז זוכה גם באהבת ה'."

שאלה: יש סתירה מוחלטת בקטע הזה. כתוב "על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם", וגם כתוב "יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי"ב המצוות, שיקיימן כהלכתן". איך זה מתחבר?

שאלה יפה מאוד והיא נשאלת בהרבה מקומות בחכמת הקבלה, "איך אנחנו יכולים לחייב את עצמנו לאהבה", האם אפשר לחייב? בכול אתה יכול לחייב את האדם אבל באהבה שהיא תלויה בהרגשת הלב איך אפשר?

על ידי זה שאנחנו מקיימים את כל יתר פעולות הקשר עם הבורא, לא שאנחנו עושים את זה, אלא על ידי זה שמתקרבים לבורא אנחנו מגיעים לאהבה. אנחנו לא יכולים ללמוד על אהבה, אנחנו לא יכולים למסור אותה זה לזה, אלא אך ורק מתוך שאנחנו עושים פעולות מיוחדות בהתקשרות בינינו, כתוצאה מזה אנחנו מגיעים למה שנקרא "אהבה".

תלמיד: כתוב פה בקטע "שהאדם מקיים, את כל תרי"ב המצוות, כהלכתן, נמשכת לו אהבת השם מאליה. ולפיכך, נחשבת לו, כמו בידו לקיימה.". כביכול פשוט לקיים את המצוות האלה.

612 פעולות התקשרות לבורא אדם מסוגל לעשות. מתוך זה שהוא עושה אותן הוא מגיע למצווה, לציווי, לתנאי ה- 613 שנקרא "אהבה". הוא לא יכול לעבוד על אהבה, אלא בקיום של תרי"ב, 612 פעולות, הוא מגיע להרגשת הפעולה האחרונה, ה- 613.

שאלה: מה זה המצב הזה של אהבה לבורא?

כשאתה מגלה את אהבת הבורא אליך, אז אתה לאט לאט מגלה את אהבתך אליו, כי זה אור וכלי. אם אתה מסוגל לעשות כל מיני פעולות שבהן אתה מתחיל לגלות את אהבת הבורא אליך, אז בזה אתה בונה את הכלים שלך שבהם אתה מגלה אהבתך אליו.

על זה עוד נדבר, אלו דברים מאוד גבוהים. נראה לנו שאנחנו יכולים להבין אותם, אבל זה רק מתוך הניסיון.

אות ס"ז

"אמנם דבריהם אלו, צריכים עוד לביאור רחב, כי סוף סוף, לא היתה אהבת ה' צריכה להגיע לנו, בבחינת מצוה, מאחר, שאין לנו בה, שום מעשה ושעבוד כלל מידינו, אלא שבאה מאליה, אחר שנשלמים בתרי"ב המצוות. וא"כ, די לנו ומספיק לגמרי, הציווי של תרי"ב המצוות. ולמה נכתבה מצות האהבה?"

נקרא שוב.

קריין: אות ס"ז.

אות ס"ז

"אמנם דבריהם אלו, צריכים עוד לביאור רחב, כי סוף סוף, לא היתה אהבת ה' צריכה להגיע לנו, בבחינת מצוה, מאחר, שאין לנו בה, שום מעשה ושעבוד כלל מידינו," למה אנחנו צריכים לקבל כפקודה, כציווי, שאנחנו חייבים להגיע לאהבת הבורא? מה יש בזה? איך הבורא יכול לחייב אותנו לאהוב אותו? זה דבר לא אנושי ולא מציאותי, ואין דוגמה כזו בעולם הזה שמישהו יכול לחייב שיאהבו אותו. אלא שבאה מאליה, אחר שנשלמים בתרי"ב המצוות. וא"כ, די לנו ומספיק לגמרי, הציווי של תרי"ב המצוות". אם אחרי תרי"ב מצוות אנחנו בטוח מגיעים לאהבה, אז לשם מה לכתוב שיש עוד את מצוות האהבה? "ולמה נכתבה מצות האהבה".

שאלה: לא ברור לי איפה הקושי לאהוב את ה'?

למה לחייב לאהוב? למה הבורא מחייב? למה להגיד, אתם מחויבים להגיע לאהבה אליי. אני זוכר שבצעירותי כשהייתי ברוסיה, הכריחו אותנו לאהוב את המפלגה ששלטה שם, "אתה חייב לאהוב". מי שלא אוהב נקרא ממש עבריין.

תלמיד: אבל אפשר להכריח אותך, הם הכריחו לאהוב.

איך אפשר להכריח לאהוב? מאיפה הם יודעים מה הלב שלי מרגיש. אם היה כזה מכשיר והיו בודקים, זה כבר משהו אחר. אבל איך אפשר לחייב לאהוב?

תלמיד: בעצם זה תנאי שאין אפשרות לקיים אותו?

התנאי הוא שאתה חייב לעשות פעולות כלשהן, שכתוצאה מהן אתה בטוח תגיע לאהבה. למה אתה צריך להגיע לאהבה? כי זו הפסגה, הסוף של ההתפתחות הרוחנית שלך.

תלמיד: ואת התנאי הזה אפשר לקיים או לא?

אתה חייב לקיים, זו מצווה, "ואהבת את ה' אלוהיך". למה כתוב "ואהבת את ה' אלוהיך", ועוד בצורה מאוד מפורטת, "בכל לבבך", "בכל נפשך", "בכל מאודך", האם אפשר לחייב את זה? אני אומר לך בצורה קוריוזית, לא הגיונית, שדרשו מאיתנו, מאלו שחיו ברוסיה, חייבו אותנו להגיע לאהבה.

שאלה: טוב ורע מתגלים יחד, מהי תרומתנו כדי שהטוב תמיד ינצח ויהיה מעל הרע?

על ידי השתתפות שלנו בעשירייה אנחנו מזמינים את הכוח הטוב שיפעל עלינו, ובצורה כזאת אנחנו מכריעים את כל העולם לטוב, לכף זכות מה שנקרא.

שאלה: איך להבין את האהבה לאלוהים אם הוא בכל דבר?

הכוח העליון נמצא בכל דבר, אבל כדי שנגלה אותו ככוח הטוב בכל דבר, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

שאלה: אהבה תמצא רק במקום שייתנו לה מקום. מהו המקום שאנחנו נותנים כדי לתת לאהבה להחיות אותנו ולחיות בנו?

כוונה על מנת להשפיע, לפי השתוות הצורה. "אהבה" זה נקרא שכל הכוונה על מנת להשפיע מהאחד ממלאה את כל הכוונות של האחר על מנת להשפיע, וזה נקרא "התפרצות האהבה".

שאלה: מה תפקיד תורני החיבור בעשירייה במצבים של ירידה?

במצבים של ירידה דווקא תורני החיבור, הגבאים, האחראים על הסדר, הסדרנים, צריכים לעבוד, הם צריכים לסדר את כל הדברים. זה כמו אצל הצאן, כשהם ביחד אין עבודה לרועי הצאן, אבל כשהם מתפזרים, רועי הצאן חייבים לעבוד כדי להחזיר אותם להיות יחד כעדר.

כך עלינו להבין שעבודת החיבור צריכה להיות יומיומית. אנחנו צריכים לעבוד על זה כל יום מפני שהאגו שלנו לא מפסיק לעבוד עלינו אף לרגע, ולכן אם אנחנו שוכחים או עוזבים את עבודת החיבור בינינו, אז בטוח שנהיה בירידה, וזה יכול להיות עד כדי כך שלא נוכל לאתר את הירידה.

שאלה: אמרת שבזמן ירידה של עשירייה, הגבאי והסדרן צריכים לפנות לכלי הכללי לעזרה. אפשר לקבל הסבר?

זו עבודה שהם צריכים לעשות. כי אם אנחנו רוצים לצאת ממצרים כעדר גדול, אנחנו צריכים לקשור את כולם ביחד. אנחנו עדיין לא מחולקים לכל מיני חלקים בצורה רוחנית, לפי כוח רוחני כמו יוצאי מצרים, זה יהיה בהמשך, אבל בינתיים, חוץ מהעשיריות, אנחנו רוצים להיות ככל האפשר צמודים ביננו ונשתדל להעביר התפעלות מהחיבור זה לזה.

לכן המטרה של כל עשירייה ועשירייה, גברים ונשים, היא להעביר את ההתפעלות מהארגון שלנו, מהקבוצות שלנו, ואנחנו בהחלט יכולים לספק כוחות גדולים לחיבור איש לרעהו, בין עשיריה לעשירייה, בין קבוצה לקבוצה ונשתדל לעשות זאת.

אני פונה עכשיו לנשים ומאחל לכן כל טוב, בריאות למשפחות שלכן ולילדים ותשמרו על הבעלים שלכן, ושיהיה לנו כל טוב ונתראה בפעם הבאה. כל החיים שלנו לפנינו והכול למטרת חיבור. בהצלחה.

קריין: נקריא את התרגיל המומלץ משיעור הקבלה היומי שלנו.

נתאר לעצמנו שאנחנו עומדים במעגל ומחזיקים ידיים. יחד אנחנו רוצים לקפוץ למעלה, לקפוץ מעלינו. פתאום נרגיש כוח שמצטרף אלינו ומעלה אותנו למעלה ואנחנו יכולים להיות באוויר יותר ויותר זמן. הכוח הזה הוא כוח הבורא ואנחנו מבקשים ממנו שיחזיק אותנו באוויר, שייתן לנו להתעלות למעלה מהמצב האגואיסטי ולהיות ברגש ושכל חדשים.

(סוף השיעור)