שיעור בוקר 14.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 52, מאמר "סוד העיבור – לידה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 52, מאמר "סוד העיבור - לידה".

כותרת "נשמה זו היא קנין אדה"ר".

נשמה זו היא קנין אדה"ר

"כבר ביארתי לעיל באות ב', שהעולמות באים בהשגה בשני דרכים, מעילא לתתא ומתתא לעילא, שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה. מהלך הראשון מכונה בשם עיבור, משום שערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב, ובאה בעיבור האם, עד שיוצאת לאויר העולם. שהוא נבחן כמו דרגא האחרונה - מעילא לתתא. דהיינו, בהתחשב עם העילה של הולד. הרי עד שם היה עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו. דהיינו העילה. ובביאתו לאויר העולם, נכנס לרשות עצמו, שזהו הסדר של מעילא לתתא.

וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט".

תלמיד: בעל הסולם אומר שהעיבור זה המדרגה הראשונה שלנו שאנחנו צריכים להיכנס לרוחניות, אבל הוא אומר שזה נבחן בעצם למדרגה האחרונה, לדרגה האחרונה. מה זה אומר?

נראה, אני לא יודע.

תלמיד: הוא כותב פה על שתי דרכים "שמתחילה משיגים מעילא לתתא, את השתלשלות הנשמה. ואחר-כך, מתתא לעילא, שהיא ההשגה עצמה". אז יש את העניין שהוא משיג את ההשתלשלות מעילא לתתא, כי אנחנו לומדים שאנחנו מתתא לעילא מתחילים את ההשגה. מה הקשר בין שתי הדרכים הללו?

אני לא רואה כאן הסבר אלא רק עובדה, אז בואו נקרא הלאה ונראה.

תלמיד: בסיום הוא אומר "וטעם כל זאת, כי מחשבתו יתברך יחידה, ועל-כן כל המקרים שוים, והכל דומה לפרט". מה הכוונה?

גם זאת שאלה. כלומר כל המקרים שווים, את זה איכשהו אפשר להגיד מהשכל שלנו, והכול דומה לפרט, זאת אומרת שסך הכול התפתחות הנשמות דומה לדרך שעוברת כל נשמה ונשמה.

קריין: אנחנו בעמ' 53, "עיבור וגידול גוף כנשמה".

עיבור וגידול גוף כנשמה

"מעת לידתו שהוא נמצא אז בנקודת הריחוק, מתחילה שיבתו להשגה - מתתא לעילא, שזה נקרא חוק ההתפתחות, והוא הולך ממש על אותם הדרכים והמבואות שירדו מעילא לתתא.

וזהו מושג למקובלים. אולם לעינים הגשמיים, נראים רק מצבים פשוטים, איטיים, דרגתיים, עד שגדלה קומתו כמו אבא ואמא שלו, ואז נקרא, שהשיג כל הדרגות מתתא לעילא. דהיינו דבר שלם."

ד. מעילא לתתא - ומתתא לעילא

הגידול מלמד על העיבור

"ומאחר ששני המהלכים שהם מעילא לתתא ומתתא לעילא, דומים כמו שתי טיפות מים. נוכל להבין את מהלך מעילא לתתא בהתבוננותינו במהלך של מתתא לעילא, והוא המהלך השני של ההתפתחות, שהוא הגידול והצמיחה.

ואתה מוצא ארבע עולמות אבי"ע, שמתחילה הוא עשיה - למשל, כשנתבונן בכל מהלך גידול הפרי מהנטיעה ועד גמר בישולו, נמצא ארבעה מצבים:

הא' - בטרם מתראה בו אותות הביכור, והם כל חוקי המצבים שבפרי - והוא עולם העשיה.

הב' - משעה שאפשר לאכלו ולשבוע, אולם עדיין אין בו טעם - והוא יצירה.

הג' - משעה שנגלה בה מקצת טעם - והוא בריאה.

הד' - בשעה שנגלה כל טעמו ויפיו - והוא אצילות. וסדר זה הוא מתתא לעילא."

תלמיד: נניח שנמצאים בעולם העשייה, מה זהה מלמעלה למטה ומלמטה ללמעלה, כשהוא אומר שזה כמו שתי טיפות מים, כלפי איזה הבחן?

בדרגות של עולמות

תלמיד: בעולם העשייה יש הכי הרבה אור שמתגלה?

בעולם העשייה כנראה שיש הרבה יותר נתונים אבל כדי להשיג אותם צריכים לעלות יותר.

תלמיד: למשל בעולם הד' הוא כותב "בשעה שנגלה כל טעמו ויפיו". איפה יש יותר השגה?

כנראה שבעולם האצילות.

תלמיד: וזה נכון גם מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, האמירה הזאת שבעולם האצילות יש הכי הרבה השגה?

כנראה ככל שעולים יותר למעלה, יותר משיגים את השורשים למטה.

כל נאצל ונולד, בא על שני דרכים

"כל ענין מעילא לתתא ומתתא לעילא שנתבאר בכלל ארבע עולמות אבי"ע, כל אלה נוהג אפילו בפרט הקטן ביותר שבעולמות, דהיינו, בכל עילה ועלול.

עילה פירושו, אב, שורש, גורם. עלול פירושו, שהוא נפעל ונעשה על-ידי העילה. ועל-כן מכונה בן, או ענף, או נמשך ונגרם.

וענין שני מהלכים אלו בפרטות, מובן ממש כמו בהכלל. אשר מעילא לתתא, הוא, דרך התבדלות העלול מהעילה שלו, עד שיוצא ונעשה רשות בפני עצמו. וענין מתתא לעילא הוא חוק ההתפתחות המעוררהו לגדול מתתא לעילא, עד שמשיג העילה שלו. כלומר, שמשתוה לגמרי כמותו. וכמו שביארנו לעיל, ענין אב ותולדה הגשמי שממוח אביו עד הלידה, הוא זמן עלייתו מתתא לעילא, וכעין זה תשפוט בכל ארבע מיני דצח"ם. וכמו באצילות פרטי הרוחניות, כמו כן בכלל כל העולמות.

וטעם הדבר, כי מאחד יוצא יחידה, וכל הדרכים שקיבלה אותה היחידה, מחייבת את כל ההשתלשלויות הבאות אחריה, הן בכלל והן בפרט."

תלמיד: אני רוצה לשאול על העיקרון, הנברא נכנס לתוך איזשהו ביטול ומכאן איזשהו עיבור כלפי העליון, ואז מתגלה לו כל ההשתלשלות משלמות לחוסר שלמות, שנקראת ממעלה למטה, ואז נקרא שנולד והוא מתחיל בעצמו לעשות פעולות וגם לעבור. אבל הוא עובר מחוסר שלמות לשלמות, אז למה זה נקרא אותו דבר?

לא, ודאי שיש הבדל בין מלמעלה למטה לבין ממטה למעלה, אבל הוא רוצה להגיד שזה אותן המדרגות, ומה שהתווסף בעלייה של הנברא זה רק ההשגה שלו.

תלמיד: איך זה אותן מדרגות, אם ההשתלשלות ממעלה למטה באה משלמות לפירוד ואנחנו ממטה למעלה עולים מפירוד לאיחוד. למה זה נקרא אותן מדרגות?

כי המדרגות בעצמן נבנו מלמעלה למטה וההשגה שלנו בהן רק ממטה למעלה.

תלמיד: זה ברור אם נותנים לזה דמיון גשמי, אבל מה שחשוב זו הפעולה. בפעולה שלנו אנחנו שואפים לאיחוד, שואפים לחיבור המציאות, והבורא עשה ממעלה למטה פעולה של פירוד המציאות. הפעולה עצמה היא נראית הפוכה מפעולת הבורא.

הפוכה ממה?

תלמיד: מפעולת הבורא.

אבל זה כדי שאנחנו נבין, נשיג את המדרגות, איך הן, ואיך הן בחיבורן, כי בסופו של דבר אנחנו כן מעוניינים להשיג את האיחוד של כל המערכת.

תלמיד: אז המטרה היא להידמות לבורא?

נניח שכן.

תלמיד: אם זה כך, אז אני לא מבין. מה המטרה של כל המהלך הזה?

בינתיים לא ברור מכאן.

תלמיד: הבנתי שממטה למעלה זה שמהפרטים מגיעים לכלל, שהכלל הוא ממעלה למטה. לגבי ממטה למעלה, בעל הסולם אומר שכל האפשרויות של גידול וצמיחת הפרי הן בעולמות בי"ע.

כן.

תלמיד: עולמות בי"ע זו דרך ההתפתחות של כלי ההשפעה של האדם? לפי איך שהוא מתאר את זה במשל של הפרי, שאין לו טעם, אלו ממש דרגות כלי ההשפעה שהנברא זוכה בהם.

כן.

תלמיד: אלו כל הפרטים בעצם.

בזה הוא משיג את כל הפרטים שיש בו.

תלמיד: שהם שווים לגמרי לכלל, למה שהיה מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: בקטע הזה ובקטע הקודם מוזכרים אבא ואמא. מי הם אבא ואמא בלידה הרוחנית?

בלידה הרוחנית אלה שני כוחות שמתחברים יחד ופועלים יחד זה על זה, ובכך נולד הוולד ומתפתח.

תלמיד: אפשר להתייחס לאבא ואמא ככוחות קודמים לוולד?

הוולד הוא התוצאה מהם.

תלמיד: באיזו נקודה אנחנו מתחילים את החזרה לשלמות מלמטה למעלה?

מהנקודה שבה מגלים את עצמנו שנמצאים למטה, ואז מתחילים לעלות.

תלמיד: מה זה אומר שמגלים את עצמנו למטה?

שמגלים את עצמנו רחוקים ממטרת הבריאה, מהנקודה שצריכים להגיע אליה.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שהמהלך הראשון מכונה בשם עיבור משום שערכו כמו טיפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב ובאה בעיבור האם. המעשה הזה קורה מלמעלה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו יודעים שהמעשה הזה קורה, שאנחנו צריכים עכשיו להתחיל בפעולות מלמטה כדי ליישם את העיבור הזה?

לפי הרצון שמתגלה בנו.

תלמיד: האם זה קורה כל הזמן מבחינתי? איך אני מזהה שעכשיו זה זמן העיבור?

אתה מזהה שאתה רוצה להשיג את הסיבות שבזכותן אתה קיים.

תלמיד: האם האדם משיג במשהו מלמעלה למטה, שהוא מוחזק על ידי משהו שלם שהוא ירד ממנו?

לא, הוא לא משיג שהוא היה למעלה וירד למטה, אין לו השגה בכך, בינתיים.

תלמיד: אז במה בעצם הוא מזהה כשהוא יורד למטה? הוא מרגיש שיש חוסר שלמות כשהוא מתחיל את העלייה?

כנראה, כן.

תלמיד: איך יש לו את ההכרה הזו אם אין לו תפיסה בכך שהוא ירד ממצב שלם או שהוא מחוזק על ידי השלם והוא פתאום ירד מזה?

הוא מרגיש שהוא נמצא במצב בלתי שלם, כי הוא לא יודע מה קודם, מה אחר כך, הוא לא יודע מה מטרתו ועתידו, הכול לפניו כמשהו לא מבורר.

תלמיד: המטרה של העלייה היא להשיג בסופו של דבר את נקודת השלמות הזאת?

כן.

תלמיד: למה מקובל, בכדי לתאר לנו ד' בחינות דאור ישר, חייב קודם כל לעלות בד' בחינות דאור חוזר?

כנראה כדי להשיג את ה-ד' בחינות דאור ישר.

תלמיד: האם הלימוד הזה מתאר פרט וכלל שווים?

כך כתוב.

תלמיד: בעל הסולם אומר, "אשר מעילא לתתא, הוא, דרך התבדלות העלול מהעילה שלו, עד שיוצא ונעשה רשות בפני עצמו.". מה זה "רשות בפני עצמו"?

התחתון שמשיג, רואה בזה מצב מיוחד.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שזה שייך לעמדתו, להשכלתו.

תלמיד: במה זה אומר שהוא בפני עצמו? הוא לא הופך להיות עוד יותר תלוי?

לא. יש כאן שני דברים, ודווקא הפוכים כאילו זה מזה. מצד אחד הוא מרגיש את עצמו יותר חופשי ועצמאי, ומצד אחר הוא מרגיש את עצמו יותר תלוי בעליון.

תלמיד: מה זה אומר שהוא משיג את כל הקומה של אבא ואמא? הוא צריך לעשות את הפעולות של אבא ואמא?

הוא צריך להגיע לאותן הקומות שבאבא ואימא, ולהשיג את הקומות האלה יחד. הוא כביכול המחבר את שתיהן יחד.

תלמיד: וגם לו יהיו ילדים וגם הוא עושה את אותו תהליך.

לא יודע. מה שקוראים, זה מה שיודעים.

תלמיד: אם הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, אז איך יש מעילא לתתא, ואיך יש עולמות וספירות ופרצופים? הרי הכול בשלמות. אמור להיות רק בורא.

זה רק כלפי הנבראים.

תלמיד: אז למה אומרים מלמטה למעלה, למה יש שתי הגדרות?

אני לא יודע. בוא נראה עוד.

ה. ההתחקות אחר הבריאה

לידת האנושות המאושרת

"כשאנו מסתכלים בחותם של מעשה בראשית, אנו מוצאים שם כתוב: "אשר ברא אלקים לעשות" שהמשמעות, שמלאכת השי"ת, הערוכה בבריאה לפנינו, היא נתונה לנו, כדי לעשות ולהוסיף עליה. כי אם לא כן, הרי המלה "לעשות", מיותרת לגמרי וריקנית מכל תוכן. והיה צריך לומר: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים" - ועל מה נתוספה כאן המלה "לעשות"? - אלא בהכרח שמקרא זה מלמדנו, כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה.

והאמת היא, שכל התפתחותינו בבריאה ההיא, אינה רק ההתחקות אחריה. כי כל טעם ויופי הצבעים שאנו מתקנים ומחדשים, אינם אלא התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנו מוצאים אותם בפרחים. וכן הנגר, מאין הוא יודע לעשות שולחן בן ארבע רגלים, אם לא שהתחקה אחר מלאכת השי"ת שעשה בריות עומדות על ארבע רגלים, או מאין הוא יודע לשלב שני עצים זה בזה, אם לא שהתחקה באברי הגוף המלוכדים זה בזה, והלך ותיקן את עציו כדוגמתם.

וכן הולכים בני אדם, מסתכלים ולומדים היטב להבין את המציאות הערוכה לפנינו בתכלית הטעם והיופי, ואחר-כך כשמבינים אותם, המה מתחקים לעשות כדוגמתם. והדוגמה הזו נעשית בסיס לדוגמא אחרת, עד שכבר ברא האדם עולם נאה, ומלא המצאות. מתוך הסתכלות במלאכת הבריאה, בנו אוירון עם כנפים כדוגמת העוף בעלי הכנפים. בנו רדיו שקולט גלי קול כדוגמת האזנים. בקיצור כל הצלחותינו מוצעת לפנינו בבריאה ובמציאות כמו שהוא, ולא חסר לנו אלא להתחקות אחריה ולעשות."

תלמיד: אנחנו נמצאים בתקופה שבני אדם גילו משהו שנקרא "בינה מלאכותית". בעצם איזו התחקות אחרי איך האדם חושב. בנו מין מוח מלאכותי. כשמסתכלים על הדבר הזה רואים שבאמת המבנה שלו ברעיון דומה כאילו איך שהמוח בנוי. כמו שבעל הסולם אומר פה. חוקרים התחקו אחר מבנה המוח, ובנו משהו מלאכותי שמדמה אותו וקיבלו תוצאה שאפשר כאילו לדמות מחשבה. האם מתישהו בני אדם יצליחו לבנות נשמה, לבנות משהו שיתעלה רוחנית?

לא. אני בטוח שגם את המוח הזה שהם רוצים להידמות לו לא יוכלו לבנות. ונשמה זה בכלל דרגה אחרת של הבריאה, זה חלק אלוה ממעלה.

תלמיד: לפי מה שבעל הסולם כתב, בני אדם יכולים להתחקות אחר הבריאה עד איזו נקודה מסוימת.

כן, כך נראה.

תלמיד: מה הנקודה הזאת, עד איזה נקודה אנחנו יכולים להתחקות?

עד הנקודה של תחילת הבריאה. לא יכולים להתקשר למה שהיה לפני.

תלמיד: מה זאת הנקודה של תחילת הבריאה, מה יש שם שהוא כל כך מיוחד?

זו מחשבת הבריאה שהיא תחילת הבריאה ואין לנברא אפשרות להשיג משהו לפני זה.

תלמיד: הנגר בונה שולחן מתוך שהתחקה אחרי הטבע שהוא שלם.

כן.

תלמיד: אנחנו בונים את עצמנו לדרגת אדם מתוך מצבים שבורים. זה קצת שונה. למה הוא קורה לזה "התחקות"?

יכול להיות שכוונתו היא מפני שאנחנו באים מחומר מקולקל יכולים להשיג את הקלקולים ולבנות בו כל פעם משהו יותר שלם.

תלמיד: מה העשייה שלנו בתוך ההתחקות? אנחנו מגלים מצבים שבורים. האם יש ביטוי משלנו בתיקון שאנחנו עושים?

ביטוי משלנו? כשאנחנו משיגים את המצבים השבורים אנחנו כנגדם מתארים את המצבים השלמים.

תלמיד: ואנחנו כאילו צריכים ממש לתאר לעצמנו איך זה נראה?

כן.

תלמיד: לגבי מה שהוא תאר עלייה בעולמות – עשייה, יצירה, בריאה ואצילות, ארבעת העולמות. האם אפשר לקרוא לעליה מדרגה אחת של תיקון, שאצילות זה סוף המדרגה?

כן.

תלמיד: והעלייה נעשית ממצב קצת שלם למצב יותר שלם ויותר שלם, או שכל עלייה היא משבירה יותר ויותר גדולה?

לא. כל צעד כולל בתוכו גם את מצבו השבור וגם את מצבו השלם.

תלמיד: למה צריך להתבטל בשביל לגלות את כל המצבים האלה, מה מיוחד בביטול?

אתה רוצה שהטבע שברא אותך יעבוד עליך ואתה תהיה בידיים שלו.

תלמיד: מה זה ליישם ביטול מבחינתנו בעשירייה?

כל אחד מבטל את עצמו כלפי עשירייה.

תלמיד: אמרת שאני צריך לקחת את הטבע שלי ולהוריד אותו לגמרי. איך אני מבטל את הטבע שלי, פרקטית בעשירייה ביומיום, איך אני מיישם את זה, מה זה לבטל את הטבע?

את הרצון לקבל שלך, את האגו שלך, את כל מה שאתה יכול לתאר לעצמך - מי אתה. את הדברים האלה אתה רוצה לבטל. אז הבורא, כביכול יהיה מחויב לבנות אותך בטבע אחר.

תלמיד: כשאני מבטל את האגו אני נותן כביכול לחברים לתת לי לבנות את הטבע הגבוה יותר, את הטבע של השפעה ואהבה, בעצם אני נותן לבורא לעבוד עלי דרך חברים. האם זה הביטול?

כן, יש בזה משהו.

תלמיד: אם אדם הולך בדרך מסוימת ומגיע לאיזו נקודה, אם הוא יחזור חזרה באותם שלבים הוא יגיע לנקודה שממנה הוא יצא. בעל הסולם נותן כאן דוגמה של נגר שמתבונן על הטבע ובונה שולחן או דוגמה שבונים מטוס לפי מבנה הציפור. הוא גם כותב שיש ענין להבין את המהלך מעילא לתתא על ידי התבוננות. אני מנסה להבין על מה אנחנו צריכים להסתכל, במה אנחנו צריכים להתבונן כדי להבין איך לגדול. גם יש שאלה למה יש מן שכחה, למה יש הרגשה שהאדם הוא ברשות עצמו, אין לא שום זיכרון מהמצבים הקודמים שבנו אותו, אין לו שום דרך איך להחליט לבנות את עצמו מחדש. במה הוא צריך להסתכל?

האדם צריך להסתכל איך הטבע ברא אותו, וזה מספיק לו אם הוא מתבונן בזה.

תלמיד: יש ידיעות לגבי איך אדם נולד בצורה גשמית, מאיפה הוא יוצא, איזה תהליכים פחות או יותר קורים שם. אבל זה לא יעזור לאדם להתכווץ ולהיכנס חזרה למקום שממנו הוא בא, זה לא ילך, משהו אחר צריך לקרות כדי שהוא יוכל להתעלות. איך הוא יוכל להבין מה בנה אותו? למשל אדם נמצא במצב תודעתי, רגשי, רוחני, איך הוא יודע מה בנה אותו, מה הביא אותו למצב הזה? זה הרי נסתר ממנו, אם זה היה גלוי, הוא כבר היה שם.

הוא יקבל. לאט לאט הוא יקבל את השכל והרגש ויוכל לתאר לעצמו נכון את הדרגה שקודמת לו.

תלמיד: יש שני שחקנים בסיפור הזה. יש מישהו שתכנן את הדרך ויצר את כל השלבים והביא את האדם לאיפה שהוא נמצא וגם בנה לו את הדרך הלאה, יש לו מין שכל והבנה של כל התהליך, ויש מישהו שנמצא בחושך, בהסתרה, הוא לא יודע איך לזוז הלאה במסלול הזה. כביכול האחריות על התפתחות האדם היא לא על האדם עצמו, כמו ילד שיש לו הורים שצריכים לחנך אותו, הוא לא מחנך את עצמו, מישהו צריך לתת לו ידיעות, מישהו צריך לגדל אותו, להאכיל אותו. גם כאן יש אחריות של עוד גורם שבלעדיו האדם לא יתפתח, זה לא רק מה האדם עושה, אלא יש אחריות גם של העליון לגדל אותו.

כן.

תלמיד: איך מתניעים מהלך כדי שיהיה תהליך התפתחות בריא, איזו שותפות צריכה להיות בין התחתון לעליון כדי שתהיה התפתחות טובה?

זה שאדם רוצה להשיג את שורשו, ויש לו מהלידה איזה חסרון בזה, לאט לאט החיסרון הזה גדל ומתפתח בתוך האדם, עד שהוא באמת מתחיל להשיג מה קורה.

תלמיד: איפה העליון פועל?

העליון פועל אחרי הקלעים. אדם שלא מגלה כלום מהעבר שלו, איך הוא יגלה את העליון? לאט לאט העליון מכין את האדם להשגת העליון.

תלמיד: האדם המתפתח צריך להביא חיסרון? זה התפקיד שלו, להביא חיסרון?

כן.

תלמיד: נאמר "אשר ברא אלוהים לעשות". לעשות זה מקום שאנחנו צריכים לאתר אותו? אפשר להגיד כך?

נראה, קראנו רק את המשפט הראשון.

תלמיד: קראנו את התחקות אחר הבריאה. בעל הסולם כותב כאן, "כי כל שיעור המלאכה שהניח השי"ת בבריאה, הוא בשיעור מדויק לא פחות ולא יותר, אלא במידה כדי שנוכל לעשות בעצמינו את השלמתה והתפתחותה." זאת אומרת, הבורא גם עשה מקום פגום.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות שם? מה זה נקרא שאנחנו עושים, האם אנחנו משלימים את הבריאה?

לא, מאיפה אנחנו יכולים להשלים? כשאנחנו מתחילים לחפש את השורש שלנו ולהתקשר אליו, להכניע את עצמנו לפניו, כלפיו, בצורה כזאת אנחנו יכולים להתפתח על ידו ולהשיג את כל יתר הדרגות שלנו מתתא לעילא.

תלמיד: זה נקרא שאנחנו עושים משהו.

כן.

תלמיד: כתוב כאן התחקות אחר הבריאה, ובעל הסולם נותן כמה דוגמאות כמו התחקות אחר הצבעים מלאי הטעם שאנחנו מוצאים בפרחים, או התחקות אחר עצים שמשולבים זה בזה, או איברי הגוף. מה מרגיש המקובל כשהוא מתבונן בבריאה?

קשר, את הקשר שיש בין כל חלקי הבריאה.

תלמיד: מה לגבי השורש?

יש לו רק שאלה כלפי השורש, איך משיגים אותו, איך מכוונים אליו.

תלמיד: מה הוא לומד מהקשר הזה שהוא רואה בין כל חלקי הבריאה?

שיש סיבה אחת לכול.

תלמיד: הדוגמה הזאת של בעל הסולם על השולחן והולכי על ארבע והאווירון ובעלי הכנף היא דוגמה מדהימה, אני לא חושב שהוא כותב את זה בעוד מקום. אבל אם אני מבין נכון את ההסבר של בעל הסולם, הוא מנסה להגיד לנו שאנחנו צריכים להתחקות אחרי הבורא. זה נכון?

איך?

תלמיד: גם השאלה שלי היא איך, כי אנחנו מסתכלים על העולם שלנו וזה עולם התוצאות, עולם הענפים, אנחנו רואים תוצאות מהבריאה, אנחנו לא רואים באמת את השורש.

כן.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון שאנחנו צריך להתחקות אחר הבורא מתוך העולם שלנו, איך אנחנו אמורים להתחקות, באיזו צורה?

הבורא הכין בטבע שלנו רצון להתחבר עם בני זוג, ובזה אנחנו מולידים ממש את הדור הבא. יותר מזה אני לא יכול להשיג.

תלמיד: הדוגמה היחידה לדבר שלם עבורנו בעולם שלנו זה המורה, הרב, ואולי הספרים, אין לנו עוד דוגמה למשהו שהוא רוחני או למשהו שהוא שלם, שאנחנו יכולים ללכת אחריו.

כן.

תלמיד: זה נכון? זו בעצם המפה היחידה שיש לנו, להסתכל על המורה ולנסות להידמות לו, להסתכל על הספרים ולנסות להבין מה כותבים לנו המקובלים.

כן.

תלמיד: אבל בעולם שלנו, לפחות בעיניים הגשמיות, אין איזו דוגמה למשהו אלוהי. היא אולי מסתתרת מאחורי כל הקשרים בבריאה, אבל אין לנו באמת דרך לראות את זה או להבין את זה.

לא, אין.

תלמיד: אז מה בעצם הדוגמה שלנו, מהו בעל הכנף שממנו נבנה אווירון או ההולך על ארבע שממנו נבנה שולחן? אם אני מבין נכון שזו הדוגמה שבעל הסולם מכוון אותנו אליה.

כן.

תלמיד: מה הדוגמה שלנו, ממה אנחנו אמורים לקחת דוגמה כדי לגלות את הבורא או לחפש את השלם, או את ההתחקות הזאת?

ההתחקות הזאת רק מעוררת אותנו לחפש דרגות יותר נעלות ולהתקשר אליהן, להידבק אליהן, רק את זה אפשר להגיד.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא השאיר לנו את המציאות בצורה כזאת, עם כל כך הרבה קשרים מיוחדים, כדי שנחשוב שיש משהו מאחורי הקלעים ונתחיל לחפש אותו. זה הכיוון?

כן.

תלמיד: אני רואה הכול דרך הפריזמה של האגו שלי, עבודה מול חברים בעשירייה, בקבוצה, לפי מה שקוראים בספרים, אז כביכול ההתחקות שלי היא לעשות הפוך ממה שאני רואה. זה גם נחשב להתחקות אחר הכוונה?

תן דוגמה.

תלמיד: אני מסתכל, האגו שלי פוסל את החברים, הבאת המלצה עם השנים לעשות לפעמים הפוך ממה שהאגו שלי מראה, אז אני יודע מה הכיוון כלפי השפעה, כמשהו שהוא הפוך ממני, מהשלילי. זה נחשב למה שהוא מתכוון, ההתחקות אחרי מה שאני רואה מסביבי, או שזה יוצא הפוך כזה?

זה הפוך.

תלמיד: אז זה לא התחקות, זה לא מה שהוא כותב?

לא.

תלמיד: אז אני לא יודע מה זה ההתחקות הזאת.

בסדר.

תלמיד: אם העבודה שלנו, התיקון, היא דומה למי שמרכיב פאזל? בפאזל כל חלק הוא מהשלם. למשל ילד מסתכל על הציור השלם והוא כבר יודע להרכיב. אצלנו אין דוגמה מה זה המצב המתוקן, אבל יש רצון ויש רשימות מהמצב המתוקן. אז מה עושה הבורא, הוא כל הזמן שולח לנו את המצבים, זה כמו חלק מאותו הפאזל, ואומרים לנו תרכיבו את החלק הזה, הצלחתם? מקבלים עוד חלק. כך שלב אחרי שלב אנחנו מתקנים את הנשמה שלנו. זה הנכון?

יש כאן הרבה דברים שצריך לשאול, אבל נגיד שזה נכון.

תלמיד: פעם ראשונה שקראתי בעל הסולם, ממש הרגשתי שאני רוצה להשיג משהו ממה שהוא השיג, או להרגיש מאיפה שהוא כתב את זה, אף על פי שלא הבנתי כלום, אבל לבעל הסולם יש רצון מיוחד, רצון גדול, ולי אין משהו שאפילו מתקרב לרצון שלו. אז במה אני יכול לקחת ממנו דוגמה או להידמות לו, למקובלים? כי אני רואה שזה תהליך שונה, מה שאני צריך לעבור ומה שמקובל עובר.

במה שאתה יכול להידמות, אפשר להידמות.

תלמיד: איזו דוגמה יש לי מהחברים שלי שיכולה לתת לי אותה השראה שאני מקבל מהמקובלים, מה אני יכול לקחת מהם, איזו דוגמה, כדי להתחקות אחריה?

אני לא יודע, אבל תראה איך הם מתנהגים, איך הם מצליחים במשהו, אתה תראה עד כמה עוד יש לקנא בהם וללמוד מהם.

תלמיד: מה אני צריך לעשות כדי לזרז את זה, יותר לראות בהם כל מיני צורות מיוחדות של השפעה?

תתקרב ותראה.

תלמיד: התהליך מלמעלה למטה, זה כל הזמן גילויים של השבירה, זה צמצום, כי אנחנו בעולם הזה, כולם התוצאות של השבירה. כלפי העליון, שמתחיל תהליך מלמעלה למטה, מה העבודה שלי, להסכים או לא להסכים?

כן. גם.

תלמיד: יש פה הרבה מצבים שאני לא מסכים להם, כמו שיש טענות מי ומה. אז מה עושים, מתגברים ואומרים שאני כן מסכים?

לא.

תלמיד: כי המצב של השבירה הוא לא כל כך נעים.

בסדר, אבל אתה רואה במה אתה לא מסכים.

תלמיד: זה כלפי העליון. מה כלפי החברים?

גם כלפי החברים, מה ההבדל?

תלמיד: זאת אומרת, אני מסכים שאני רואה אותם שבורים? אני גיליתי עכשיו שאני שבור.

כן.

תלמיד: ומה הלאה? אין פה עדיין עבודה למעלה מהדעת, בניית הכוונה, אין כלום פה.

למה?

תלמיד: כי אין לי כוח השפעה עדיין, אני רק גיליתי עכשיו מצב שבור, אני צריך איכשהו לצמצם אותו בשביל להרגיש אותה נקודת אפס, איפה יכול להתלבש אור, ומשם לבנות את הכוונה. איזו פעולה אני יכול לעשות. אני לא מדבר על פעולות גשמיות, זה ברור לי, משהו בפנים. תפילה?

תפילה זה בטוח.

תלמיד: תפילה על מה, על גדלות החברים, אני רוצה כוח להתבטל עוד יותר חזק?

גדלות החברים, גדלות הבורא, כן.

תלמיד: מתי מתחיל השלב של הכוונות, אחרי שבן אדם מגלה את כל היצר הרע בכל העומק של הרצון שלו ומצמצם אותו?

לא, לפני זה.

תלמיד: לפני שהוא מסיים התהליך של הצמצום?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, יש לי חלק קטן מהרצון, גיליתי שם מי אני, בעזרת ה' צמצמתי אותו, ושם יכול כבר להתלבש אור ושם אני כבר יכול לעשות משהו עם כוונות. ככה זה?

כן.

תלמיד: המדרגה הבאה של כולנו היא תמיד חושך, אנחנו לא יודעים מה יש שם, אנחנו לא הולכים לקראת איזה משהו שברור לנו.

כן.

תלמיד: ואמרנו שהבורא סידר מצבים, קראנו לזה רשימו שמתגלה. איך אנחנו מתרגמים נכון את מה שהבורא שולח לנו? יש עכשיו איזה מצב, איך אני עכשיו עושה תרגום רוחני למה שאני מרגיש, רואה, שומע, בתוך העשירייה, ולא מתייחס לזה בתור "אוקיי, יש לי פה איזה בעיה גשמית שצריך לפתור", איך אני מוצא את המפתח הרוחני לרשימו הזה שמתגלה?

אנחנו למדנו את זה הרבה פעמים. כל המצבים שאני עובר, אני יכול להגיד אם הם קרובים, או רחוקים כלפי הבורא, ולפי זה אני מתייחס אליהם.

תלמיד: אני לא מצליח להבין, אנחנו נמצאים בעשירייה. בעשירייה בסופו של דבר, יש כל מיני מצבים של קשר בינינו ויש גם מלא מצבים גשמיים לכל החברים. איך אנחנו יודעים לקחת את מה שקורה פה, להפוך את זה ולהגיד, "אהה אוקיי, יש פה רשימו, בואו נפתור את הרשימו, בוא נממש אותו". מה זה לממש את הרשימו הרוחני בצורה נכונה, מה המפתח, איך יודעים לגשת לזה?

רוחני זה נקרא שאנחנו מחוברים יחד, וכולנו כמו אדם אחד, שמרגיש את כל הפנימיות שלנו כחיים שלו, ולזה אנחנו צריכים להגיע.

תלמיד: זה לא פשוט להצליח להרגיש את הפנימיות של מישהו כמו שאמרת.

כן.

תלמיד: זה מתגלה כעבודה מאוד אינטנסיבית, פנימית שכולם צריכים לעשות ביחד, זה העניין פה, ה-ביחד הזה.

עם הבורא.

תלמיד: מה יכול לעזור לנו כדי להצליח לעשות את זה יותר? בוא לא נקפוץ רחוק. אנחנו נמצאים היום באיזו מדרגה, אולי עוד מילימטר קדימה.

תפילה.

תלמיד: אנחנו שומעים תפילה עשר פעמים כל שיעור אולי אפילו יותר, אנחנו באמת אולי משתדלים לממש את זה. למה לי פנימית יש זלזול בתפילה? למה אני לא מצליח באמת להכניס לראש שלי, שתפילה זה הפתרון היחיד וזה כל מה שאני צריך להתעסק איתו? למה? איפה פה "הבלוק" במוח שלא מצליח לעשות את זה?

כי תפילה זה נקרא שאתה מכניע את עצמך כלפי העליון ואין לך מה לעשות.

תלמיד: האם עיבור מצד העליון, מצד המערכת, זו בניית המדרגות מלמטה למעלה?

עיבור זה עיבור הנשמות, כן.

תלמיד: יש את בניית השלבים מלמעלה למטה ומצידנו עיבור הוא עלייה במדרגות?

כן.

תלמיד: שמעתי קודם שכשמקובל מסתכל על הטבע הוא רואה את הקשר בין כל החלקים. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה לגבי הקשר שעלינו לבנות בינינו בעשירייה?

אנחנו צריכים לבנות בינינו קשרים בהם כל אחד משלים את האחר באופן שכולנו מגיעים להשלמה השלמה. זה התיקון של אדם הראשון.

תלמיד: איפה יורגש אז השורש האחד?

בזה יורגש שורש אחד, כשאנחנו מתחברים יחד למבנה אחד שנקרא נשמת אדם הראשון ובתוכה אנחנו מרגישים את השורש הזה האחד המפעיל את המערכת.

תלמיד: הוא מפעיל גם אותנו?

כן.

תלמיד: איך להרגיש אותו?

להרגיש אותו זה כבר משהו אחר. כדי שארגיש אותו אני צריך להיות כשותף שלו, מה הוא עושה, למה הוא מתכוון, מה הוא מתכנן, כול זה כבר לא נמצא בי, זה נמצא בו או בהתקשרות שלו אליי.

תלמיד: במה תלויה היכולת שלי להיות שותף שלו?

אומרים שזה בשורש נשמה.

תלמיד: הוא כותב פה "לידת האנושות המאושרת", ואז נותן דוגמאות מהעולם הגשמי ואני יכול להתחקות. יש לנו מדענים שחוקרים וממציאים משהו, יש כאלה שמבינים, אחר כך כאלה שבונים, והרוב המוחלט רק משתמש.

הוא ודאי רוצה לרמוז לנו כאן גם על תהליכים רוחניים, יש באנושות אנשים שמשיגים ומסבירים ומישהו שצריך לבנות דוגמה ואחר כך כולם צריכים להשתמש בזה. האם נכון ללכת לפי זה, בעל הסולם השיג הכול מהשורש והסביר לנו איך הכול מתפתח מלמעלה למטה, ועכשיו הוא אומר, אם לפי הטבע הרוחני תעשו אותם דברים שהמקובלים מסבירים, אז תבנו אנושות מאושרת. למדנו לא מזמן גם את "כתבי הדור האחרון" והוא כותב שם מה צריך לעשות, ואנחנו אומרים, לא, זה עוד מוקדם. למה אנחנו לא רוצים להשתדל, לנסות לעשות משהו?

כי זה נגד הטבע שלנו.

תלמיד: מה חסר לנו? חסרה לנו אמונה?

אני לא יודע מה זו בכלל אמונה.

תלמיד: אם מדובר באנושות ככלל, ואנחנו כולנו חלק מהכלל, אז אם יש חלק שהשיג כבר, צריך לעשות, כך הוא כותב.

אני לא יודע, צריך עוד לחשוב.

תלמיד: הוא כותב שלעובר יש את אבא ואמא, ואז אומר ש"ערכו כמו הטפה ההולכת ומתנתקת ממוח האב". מה קורה בתהליך העיבור, שמשהו מתנתק יותר ויותר?

מתנתק מהשורש שלו, מאבא ואמא.

תלמיד: מהשורש של התענוגים שהוא רכש שם? מהשורש של המילויים?

מהשורש המנהל אותו.

תלמיד: האם אפשר להסתכל על אבא ואמא כדוגמה בעולם הזה? אם אנחנו רוצים להתחקות אחרי הבריאה, אז לאבא ואמא הרוצים להוליד ילד יש מטרה משותפת, להקים משפחה. הם רוצים להיות יחד על אף ההבדלים וההפכיות ביניהם, אבא ואמא הם שני הפכים, ואולי יש בזה משהו שאפשר להתחקות אחריו גם בעשירייה, שעל אף השוני בינינו אנחנו רוצים ממש לגדל משהו חדש בינינו. אפשר להסתכל על זה גם כך?

יכול להיות.

תלמיד: בהמשך הוא כותב שעוד קודם שהעובר נולד הוא עדיין מחובר באיזה חלק בבחינת אבא ואמא שלו.

כן.

תלמיד: אני מניח שזה חלק הטבור.

אני לא יודע.

תלמיד: באיזה חלק העובר מחובר עם אמא ואבא? אחר כך הוא ממשיך ואומר שהטעמים הולכים וגדלים כשהוא מדבר על מתתא לעילא. אני מנסה להבין אם יש קשר בין הטעמים בעובר, הטעמים הולכים ומצטמצמים והוא רוכש טעם חדש שאין לו.

נגיד שכן.

תלמיד: נדמה לי שהנקודה שאנחנו מפספסים היא, שהבורא לא רוצה שנצליח בלעדיו כי השכל שלנו מוגבל.

בסדר, אתה צודק.

תלמיד: לפעמים נותנים לנו מצב שלם, טעימה מהמדרגה הבאה ולוקחים את זה מאיתנו. האם גם למצב כזה אפשר להתייחס כמצב שלם?

לא, עוד לא.

תלמיד: כולנו רוצים להאיץ את התהליך, להיות כמו הבורא. אנחנו מבינים שהבורא ברא את הנברא בעצמו, איך אנחנו יכולים להאיץ את התהליך ולהידמות לבורא?

להיות כמה שיותר קרוב למה שהבורא רוצה מאיתנו, ואז בהתאם לזה באותו כוח הוא ישפיע עלינו ואנחנו נתקדם.

תלמיד: הנקודה הזאת שאי אפשר להתחקות אחריה היא ג"ר דאצילות, מהמקום שהאור העליון עצמו מתפשט, שעד לשם אפשר להתחקות?

כנראה, כן.

תלמיד: לכן לשמה זו זכייה?

זכייה, אתה צודק.

קריין: "המציאות וקיום המציאות מכחישים זה את זה"?

המציאות וקיום המציאות מכחישים זה את זה

"כי המציאות, כלומר, הבריאה בכללה וכן כל חלקיה הנבראים בריות מבחינת מה השייך לקיומם, אנו מוצאים ערוך בטוב טעם, וכל יופי ונועם, בלי שום חסרון כחוט השערה, ממש עולם נאור. וכשנעמיד נגד זה את קיום המציאות הזה, דהיינו, סדרי הזנתם ופרנסתם של כל הבריות הללו, המה מבולבלים, בלי סדר ובלי טעם ובפראיות גדולה. והנה דבר המציאות וקיום המציאות בכללה כבר בארנו במאמר "סוד האחדות" ומשם תדרשנו".

סיום ולידה.

"ותדע מכל זה, אשר הכלל משתוה תמיד עם הפרט, שהשי"ת בעצמותו, לא ירגיש את הריבוי, שהוא תמיד בסוד רשות היחיד, ותקיש טובת הכלל מהפרט.

וכמו שמציאותו ולידתו של הפרט, אשר ערך השי"ת, מכח הטבע, הוא נבחן מעת לידתו וביאתו למקום שהכין השי"ת בעדו, שנקרא עולם הזה, נבחן שדאג בעדו שיפול לידי אוהבים נאמנים, שיטפלו בו ויבריאו אותו וידאגו לכל צרכיו בתכלית המסירות והאהבה.

כן הכלל כולו, אם רוצה להולד ולצאת לאויר העולם מתוקן בעד הכלל כולו, אז יש לדאוג שהילד הכללי הזה, יפול אצל הורים נאמנים שיאהבו אותו במסירות נפש, לא פחות מאבא ואמא - והיינו על-ידי המצוה של אהבת זולתו. בדומה להכנה של מתן תורה.

אולם כאן נעסוק רק במין האדם בלבד. ונראה כמה מן הנועם והטוב אשר מלאכת השי"ת מסדרת אותו בדבר מציאותו, שיתקיים עד שראוי להקרא, בצורת אדם הפועל, וכשנקח את סדר קיומו עצמו, כמה מן המאוס ואיום נמצא בו, בכל אשר יפנה ירשיע, וכל זכות קיומו נבנה על חורבן חברו."

ו. המתוקן והנזקק לפעולת האדם

אשר ברא אלקים לעשות

ותדע, שהשי"ת לא הזדקק למלאכת הבריאה, אלא באותו שיעור שלא ניתן כח להאדם לפעול שם, ובדומה למלאכת העיכול, ברא השי"ת כך אשר בישול המזונות בתוך קיבתנו נעשה בלי טרחתנו.

אבל, מאותה נקודה שנמצא כח בידי האדם עצמו לפעול שם - מפני שזה כל טעם והנחת רוח של השי"ת, שרצה להנות מפעולתו. דהיינו, לפעול מין בריות שיוכלו להוסיף ולהנות ולברא דוגמתו.

אבל אינו רוצה בשום אופן לבשל הקדירה שלנו שעל גבי הכירה, בלי ידיעתינו, וזה משום, שאנו יכולים לעשות זאת בכוחותינו.

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כח החידוש וההתפתחות שלנו אינו חידוש באמת, אלא, מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע - באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותינו.

ומכאן אנו יודעים, אשר יש כח בידינו לתקן את עצמינו, קיום המציאות - כדוגמת הטבע הנעימה של המציאות. והמופת לזה הוא, שאם לא היה הקב"ה פועל שלימות השגחתו, גם בבחינה ההיא, כי "היד ה' תקצר"? אלא הכרח הוא, שבמקום זה, שהוא תיקון עצמינו, יש לאל ידינו לתקן עצמינו."

(סוף השיעור)