שיעור בוקר 28.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי מעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 530, מאמר י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א'"

יח. מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו.

וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?

ואמר, שזה דומה לאדם, המבקש מחבירו איזה דבר נחוץ. ודבר זה נוגע עד לבבו, והוא מבקש ומתחנן לפניו בכל לשון של תפלה ובקשה. וחבירו אין שם לב לכל זה. ובעת שהוא רואה, שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה, ועל זה אמרו: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות". כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.

מה שאין כן בזמן ששערי התפלות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דוקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפלה ובקשה.

וזה פירוש "במסתרים תבכה נפשי". היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת. וזה ענין "כל מה שיש בידך ובכוחך לעשות, עשה"."

תלמיד: מבחינה רוחנית, מה זה אומר שיש שערים?

שערים, זה אומר שבצורה חיצונית הם סגורים. אבל אם אדם בהתאם לדרגה שלו, בהתאם לעניין, רוצה ללמוד, לפתור זאת לעומתו, אם יש לו כוח, נטייה לזה, אז הוא כן מסוגל ומוכן להשקיע את הכוחות האחרונים שלו אולי כדי לסדר לפניו את השלב האחרון להשגת המאציל.

תלמיד: אם אני מבין נכון, אדם רוצה לפרוץ לרוחניות, רואה שיש חומה, מרגיש חומה, ומרגיש שיש שערים שהם סגורים בפניו.

כן.

תלמיד: הוא מתפרץ בבכי, בדמעות, וכתוב כאן, "אז יש מקום לשערי דמעות ואז רואים שהם לא ננעלו". כשאדם פורץ דרך שער הדמעות, האם הוא מרגיש שכל השערים נפתחים או רק שער הדמעות נפתח? האם כל מה שהוא עבר עד עכשיו, כל החומות, כל השערים שהיו סגורים בפניו, נפתחים?

לא כולם, אבל חלקם נפתחים.

תלמיד: כתוב, "לבכות לה' שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו וליבו". מה זה המסך הזה?

זה המסך המסתיר, שמסתיר את הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: מה זה בכי? אנחנו למדנו שהדבר הכי חזק וכל הקשר של הנברא עם הבורא הוא בתפילה. הבכי הוא משהו עוד יותר חזק, עוד יותר גבוה.

הוא לא עוד יותר חזק. זו התפרצות האדם, שכך הוא מתפרץ, בוכה ומבקש בכל מילות של בקשה.

תלמיד:  האם אפשר להגיד שבכי הוא הדרגה הגבוהה של התפילה, השיא שלו?

נגיד.

תלמיד: נראה שהמצב הזה הוא מצב קריטי, מצב סופי, זו בקשה שהיא טוטאלית, עד הסוף. אז מה הם בכלל שאר השערים? למה אומרים שיש עוד שערים ושער הדמעות? יש כנראה רק את שער הדמעות.

אבל יש לפני זה אולי עוד שערים.

תלמיד:  שערים לאן?

לבורא, לפנייה אליו.

תלמיד: לבורא נכנסים נשברי הלב, לפני זה אלו פניות לעצמך, לא באמת פניות לבורא. איך זה יכול להיות לבורא אם זה לא עם כל הלב?

כך זה כתוב. כשאדם מגיע לרצון אמיתי, אז יש לפניו הרגשה שהכול פתוח.

תלמיד: אבל לפני זה, זה רק כדי לגלות שכל שער הוא סגור, שזה לא באמת אמיתי, כן?

לפני זה יש לו כל מיני עצירות בדרך, אבל זה כדי להגיע לשער הדמעות ולהרגיש את גובה השער, את החוזק שלו, ומאיזו נקודה פנימית הוא יכול לפתור אותה.

תלמיד: למה בכי הוא דבר גדול וחשוב בדרך ההתפתחות שלנו?

כי לבכי אדם מגיע אחרי שהשתמש בכל החכמות, ההבנות שלו, ולא השיג את מה שרצה. אז הוא מגיע למצב שהוא לא יודע מה עוד לעשות. ואז השאלה היא "מה עוד אני יכול לעשות כדי להתפרץ, כדי להיכנס למצב ששם רק הבורא שולט".

תלמיד: האם שער הדמעות הוא מצב של העשירייה? מהו המצב הזה בעשירייה?

זה לא שייך לעשירייה כל כך. אלא זה איך האדם מברר, איך האדם מרגיש. איפה שהוא נמצא, בזה הוא כבר מברר לעצמו את המצב.

תלמיד: הוא כותב בהתחלה, "שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן", ואז הוא אומר "אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה'". ממצב של חוסר יכולת לצייר, ממצב של הסתרה, איך מפה להגיע לבכי? זה נראה כמו תהום, שבן אדם נמצא בערפול, ואילו בכי זה כבר משהו מאוד רגשי, נחוץ.

נכון. אנחנו עוד צריכים להיות במצבים גבוליים כאלה, ואז יהיה לנו ברור יותר מה אנחנו צריכים להכין.

תלמיד: הוא גם כותב, ש"אין לו שום עצה, רק לבכות". האם הוא ממש מתכנן את זה? האם בכי הוא לא התפרצות, אלא אני הולך לבכות כי זו העצה וכך אני צריך?

חלק מהמצב מגיע מבכי וחלק מהמצב מגיע מלב שבור.

תלמיד: בהמשך הוא כותב, "שאין כבר מקום לתת תפלה ובקשה, אז האדם מרים את קולו בבכיה". האם זה התנאי שהבכי עולה, שהוא רואה שאין כבר מקום לתפילה ובקשה? זה השלב המקדים לבכי?

כן. את זה צריכים לראות מצורות מעשיות שיש לנו.

תלמיד: האם הבכי הוא מזה שאדם לא יכול להשפיע לבורא, או מזה שהוא מרגיש שהוא הפוך ממנו, מרגיש בושה? ממה הוא בוכה?

הבכי הוא מזה שהוא הפוך מהבורא, והוא לא יכול להביא את עצמו למצב שבו כן נפתח שער הדמעות, וכך מתקדם.

תלמיד: אפשר להגיד שהבכי הוא מזה שהוא לא יכול להשפיע לבורא.

כן.

תלמיד: האם יש הבדל בין זה לבין בכי מזה שהוא לא יכול להשפיע לעשירייה? האם אלו שני שלבים או שזה היינו הך?

לא, זה לא היינו הך. הוא צריך להגיע למצבים ומהם לבחור מה מתאים למצבו.

תלמיד: למה בעל הסולם מסביר שלהשפיע לחבר, לאנושות ולבורא, זה אותו דבר כלפי הרצון לקבל? הבנתי שאמרת שזה קצת שונה. האם להשפיע לחבר ולהשפיע לבורא זה אותו דבר או לא?

ודאי שלא. השפעה לבורא צריכה להיות השפעה שלמה, והשפעה לחבר חייבת להיות השפעה חלקית, אנחנו רק מרגישים שרוצים להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, השפעה לחבר היא אמצעי.

כן, זה נכון.

תלמיד: על מה אדם בוכה כששער הדמעות נפתח בפניו?

כששערי הדמעות נפתחים או ננעלים, זה פועל על האדם.

תלמיד: על מה האדם בוכה כששער הדמעות נפתח בפניו? הדמעות הן המפתח. הבכי שלו, התפילה שלו, הבקשה שלו, הם שפותחים את השער.

כן.

תלמיד: אבל על מה הוא בעצם בוכה? מה יש שם בפנים? מה כואב לו?

שהם לא נפתחים.

תלמיד: אני מבין שאם אני הפוך מהבורא, אז יש מקום לזה. אבל מה לגבי כל סוגי הבכיות בדרך?

זה רק כדי לפתוח מדרגה שלמה, מצב שלם.

תלמיד: מה דוחף את האדם להמשיך עוד ועוד ולא להתייאש כשכל השערים נעולים בפניו?

דוחף אותו להמשיך זה שהוא עדיין לא נמצא בשער הדמעות.

תלמיד: המצב הזה שהאדם מגיע לשער הדמעות הוא מסיבה מאוד מסוימת, כך אני מבין, הוא מגיע לשער הזה כשהוא מבקש דבקות, רוחניות. אבל לשער הזה מגיעים גם מסיבות אחרות, בריאות, פרנסה וכדומה. בעבודה שלנו, מאיזו סיבה להגיע לאותו שער?

רק מתוך זה שאין לו יותר כוחות, שהוא סחוט.

תלמיד: האם ההסתרה שגוברת היא מתוך זה שהאדם מרגיש יותר הסתר?

כן.

תלמיד: זה מה שמביא אותו לבכי?

כן.

תלמיד: האם זה כל מה שהאדם יכול לעשות מצדו?

בינתיים כן.

תלמיד: להגיע לשער הדמעות זו מתנת אלוהים. מהי הנקודה הכי חשובה להתמקד בה כדי להגיע למצב הזה, למלאות את הסאה? איפה לשים את הכוח שלנו?

אני חושב שבחיבור, בהשגת החיבור.

תלמיד: הקושי שבחיבור, כשאני רואה שהיחס שלי לחברים הוא לא טוב, ואני ממשיך לעבוד ולאחר מכן הוא כן טוב, שם נמצא הגלגל שמקדם את האדם.

כן.

תלמיד: באיזה שלב בתורה מופיע שער הדמעות?

לפי מה שהוא כותב, "ההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו."

תלמיד: את זה אני מבין מהעבודה שלנו בעשירייה, מהעבודה הרוחנית שלנו.

כן.

תלמיד: אני מנסה לקשר את זה לסיפור המקראי, התנכ"י, איפה בני ישראל עברו בשער הדמעות? איפה זה מופיע בסיפור?

אני לא חושב שאנחנו לומדים את זה מהתורה.

(סוף השיעור)