שיעור בוקר 04.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - התכללות

קריין: קטע מקור מתוך כתבי רב"ש, מאמר "מעוז צור ישועתי".

"כל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים [...] כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לתוך החברים רצון להשפיע. זאת אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו."

(הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)

בכל אחד מאיתנו ובכלל בכל בני האדם יש ניצוץ קטן מאוד, לכן אנחנו נקראים "בני אדם". מי שהניצוץ שלו כבר מוכן לתיקון, להתקרב ולהתכלל בשורש הרוחני שלו, הוא מגיע לקבוצה, שם יש לו הזדמנות להתחבר עם ניצוצות אחרים, עם אנשים שגם רוצים להשיג את השורש הרוחני שלהם, את השורש העליון, את האור, את הבורא. הם מתחילים להתאסף, להתחבר ביניהם, על מנת שמתוך אוסף הניצוצים כשהם מתאספים יהיה אוסף שהוא מספיק כדי לאגור בו את האורות הקטנים האלה ולהרגיש שיש להם איזו הארה, אור מלמעלה, קשר עם השורש הרוחני שלהם.

מה שאני רוצה להגיד שאין לנו ברירה, אלא אנחנו חייבים ככל האפשר להתחבר ברצונות שלנו לבורא ובזה לראות את העתיד הטוב שלנו, כי כך אנחנו משיגים את מטרת החיים, את מטרת הבריאה, מדרגה רוחנית. אם אנחנו מתחברים בינינו, אז אנחנו מגיעים למדרגה רוחנית. כלומר בהרגשה שבתוך החיבור בינינו אנחנו יכולים להשיג את השורש העליון. השורש העליון הוא משותף בינינו, ולכן רק בחיבור לפחות עם אחד מחוץ לי אני יכול כבר להתחיל להרגיש את השורש העליון. כך אנחנו הולכים ומתחברים.

קשה מאוד לשמוע את המילים האלה, קשה מאוד שהן ייכנסו בנו וידחפו אותנו לחיבור פנימי עם החברים האחרים. אבל ככל שאנחנו לומדים יותר, נמצאים יותר, כך האוזן נפתחת, הלב נפתח, ואנחנו כן מוכנים להתחבר בינינו. דווקא בחיבורים שנשתדל לבצע בינינו, שם נרגיש את העולם העליון, את הבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו לבורא. איך להתחבר?

במשך הזמן, ככל שאני נמצא בפעולות יחד עם החברים, אז מהתסכול שלי ומחוסר ההצלחה שלי להגיע בצורות אחרות להתקרבות לבורא, אני מתחיל להרגיש שהדרך היא רק כזאת שאני חייב ללקט מהם את ההשתוקקויות שלהם לבורא ולהתלבש בתוך השתוקקויות שלהם ולהתכלל בהם בצורה כזאת.

כשאני רוצה להיות בהם בצורה כזאת, כשאני רוצה לדחוף אותם לקשר עם הבורא, וגם מבין שבלעדיי הם לא יוכלו לעשות את זה, אז בכך שאני דוחף אותם לבורא בצורה לבבית, פנימית, נפשית, אני מקבל קשר איתם ומשיג חוסר אמיתי שיש ביני לבין החברים. ובין החברים יש כאלה שהם יותר קרובים ויש שהם יותר רחוקים, וכאן אני רואה שכשאני עובד בהתקרבות בינינו ולבורא עם חברים שאני לא כל כך מרגיש קרבה אליהם, אז דווקא במאמצים האלה אני מרגיש שהעבודה שלי היא יותר אמיתית, עוצמתית ואני משקיע את עצמי שם.

תלמיד: מה זה אומר שבמאמצים האלה אני מתחבר עם החברים? אמרת שהרצונות מתחברים בבורא.

אנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי להתחבר עם הבורא. הבורא הוא המקור המשותף שלנו, הוא מאיר לכולם, ואנחנו רוצים להגיע להתקשרות אליו. אי אפשר להתקשר אליו אלא אם נהיה יחד, כי הוא המקור המשותף שלנו. לכן ככל שאנחנו עוזרים זה לזה, ככל שאני נכנס לחברים, דוחף אותם לזה, בזה אני בעצם מבצע את הפעולות שלי. החברים שלי הם ט' ראשונות של הנשמה שלי, ט' ספירות ראשונות ואני כמלכות, וכשאני דוחף אותם לקשר עם הבורא, אז דרכם הבורא מאיר אלי, למלכות שלי, וכך אני מתחיל לבנות קשר דרך החברים לבורא.

תלמיד: הקשר דרך החברים לבורא הוא מעניין. כי יש כל מיני חברים, יש חבר קרוב יותר, רחוק יותר, יש מי שהגיע היום, יש מי שלא הגיע. איך ההבדלים האלה משפיעים על ט' ראשונות?

אנחנו לא יכולים עכשיו לשקול ולדעת את זה, אחר כך זה יתברר. אני יכול להגיד כמה נקודות כאן. קודם כל, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כלומר מי שיותר כבד ברצון לקבל שלו קשה לו להתחיל את העבודה הרוחנית, הוא לא מבין שום דבר על החיבור, הוא לא שומע, הוא לא מרגיש שצריכים להתחבר, "למה? בשביל מה? מה קורה? למה אני צריך להתחבר עם אחרים אם אני רוצה להתחבר עם הבורא?", יוצא שהוא לא מסוגל להשתתף. לכן אנחנו נותנים לו זמן, לא דורשים ממנו שישתתף ממש.

היו הרבה דוגמאות כאלה במשך ההיסטוריה הארוכה של חכמת הקבלה. במשך אלפי שנים יש דוגמאות לכך שאנשים לא הבינו, לא יכלו ועשו הכבדות בקבוצה בכך שלא הסכימו עם זה שצריכים להתחבר. לכן בגלל הרצון לקבל הגדול שלהם הם מגיעים לכל הדברים האלה מאוחר יותר מאחרים, אבל דווקא בזכות זה הם אחר כך עולים גבוה יותר והולכים רחוק יותר בדרך ה'.

העיקר להשתדל ללכת יחד גם אם יש אנשים שלא רוצים, שלא מוכנים, שכביכול מתנגדים לדרך. כי הם לא מבינים למה הם צריכים לוותר על הרצון לקבל שלהם הגדול, למה הם צריכים להתחבר עם החברים, למה דווקא זה מה שדורשים מהם. מכל חכמת הקבלה הם מבינים רק את השכבה העליונה שבה לומדים על סכמות, שרטוטים, על אורות וכלים, על פיסיקה רוחנית, והם לא יכולים להעביר את זה לצורה רגשית. אבל זה עובר, לאט לאט הלב מתרכך.

שאלה: האם החיבור עם החברים קורה רק כשאני נמצא בשיעור הבוקר ובמפגשי עשירייה או גם כשאני לבד? ואם כן, איך אני עושה אותו?

העיקר הוא, כמו שאתם עושים לפני השיעור, לכוון את עצמך לחיבור ודרך החיבור לבורא. אתה לא יכול להיות מכוון לבורא אם אין לך חיבור עם העשירייה, זה כמו שאתה רוצה לירות בבורא אבל אין לך רובה. לכן אתה צריך לכוון את עצמך בדיוק דרך הכוונת וכך אתה מגיע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות לפני השיעור.

בשיעור עלינו להיות כבר כל הזמן מכוונים לבורא בכל מילה שאנחנו לומדים, ומה שאנחנו לומדים מכוון אותנו יותר ומקרב בינינו באופן יותר מדויק ומאיתנו לבורא באופן יותר מדויק. ככל שאנחנו מתחברים בינינו, כך אנחנו יותר מכוונים לבורא, אי אפשר לעשות את זה אחרת. זה כמו שיש לך מכונת ירייה ואתה צריך לכוון אותה, לכן הכול תלוי עד כמה כל הכלים שם מכוונים לכיוון המטרה, ואז אתה יכול לירות ולהצליח. לכן החיבור בינינו, וככל שהוא יהיה נכון יותר בכל המקרים, בכל התנאים, הוא צריך להיות יותר ויותר מדויק כשכולנו מכוונים כלפי הבורא, וכך נתחבר ונצליח. נתנו לנו את כל התנאים, אנחנו רק צריכים לבצע את מה שנתנו.

שאלה: האם אני צריך לחפש בכל חבר נקודה מיוחדת שבה אני יכול להיאחז, או שבאופן כללי זו הנקודה ששם כולנו מתחברים?

הנקודה ששם כולנו מתחברים זו נקודה מיוחדת בכל אחד ואחד מאיתנו, והיא בדיוק הנקודה בליבנו המכוונת לבורא דרך חברים.

תלמיד: כל נקודה של חבר שבה אני מתחבר איתו והנקודה המשותפת של כולנו, זה אותו מקום?

כן, זה אותו מקום. אנחנו רוצים להיות מחוברים, בחיבור בינינו כל אחד מבטל את עצמו ומתחבר לחברים וכך כולנו מגיעים למרכז החיבור בינינו, שם אין אף אחד, כי זה האגו, אבל יש את הנטיות של כל אחד ואחד לבטל את עצמו, לחבר את עצמו עם החברים ואת כל החברים לחבר לבורא. יוצא שאנחנו מגיעים לבורא בצורה נקייה, מנותקים מהאגו שלנו ומתחברים לחברים בכך שנבלעים בהם ורוצים להגיע יחד מהחיבור בינינו לחיבור עם הבורא. ואז יוצא שהתנתקנו לגמרי מהאגו שלנו ואנחנו נמצאים רק בהשתוקקות לחיבור עם החברים ועם הבורא. כשאנחנו מגיעים לבורא יש לנו ממש כוונה נכונה ובה אנחנו כבר מתחילים להרגיש את המגע שלנו עם הבורא שבתוך החברים, בתוך האוסף של החברים אנחנו בונים את המקום שלנו לבורא ושם מגלים אותו. הכול ברגש, במאמץ, שכבר ניתן לנו ועלינו רק לממש.

תלמיד: ואיך אנחנו כל פעם מוצאים את הנקודה הזאת מחדש?

כל פעם מחדש, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא צריכים לפחד שנברח, שנשכח, שזה ייעלם מאיתנו. אנחנו צריכים פשוט להיות מוכנים לכל דבר. אני לא רוצה שיישאר לי שום דבר ממה שהיה לי, רק להיות מחובר עם החברים ועם הבורא. להתנתק מכל העבר.

שאלה: אני רוצה להמשיך את מה שאמרת קודם, לכוון את הכוונת, ממש מרגישים זאת בהכנת שיעור הבוקר. בנוסף לבקשה מהבורא אתה רוצה להרגיש את החברים, לפתוח את הלב, ואתה פתאום מרגיש מה כל חבר וחבר אומר בהכנה לשיעור, ומרגיש כוח מיוחד המאפשר לך לפתוח את הלב יותר ויותר. מה הוא הכוח הזה?

כך מלמעלה בונים לך את הלב החדש.

תלמיד: מה זאת אומרת בונים מחדש?

האור העליון בונה, זו השפעה מהבורא שאתה עוד לא מרגיש אותה בפועל ורואה רק תוצאות ממנה, קצת מתחיל להרגיש שנבנה בך רצון חדש, יכולת חדשה, הרגשה חדשה. כך מתקדמים, מתפתחים.

שאלה: אם שמעתי אותך נכון, אז הזכרת שכדאי להתחבר דווקא לחברים שיש לנו קושי להתחבר אליהם, וגם הזכרת את החברים עם העביות הגדולה יותר, שקשה להם לקיים את המסגרת ואת השיעורים. עד כמה כדאי לעשירייה להתאמץ להתחבר דווקא לחברים האלו עם העביות הגדולה?

לא, אנחנו לא מתחברים לחברים עם העביות הגדולה, אנחנו הולכים קדימה לחיבור עם מי שמסוגל ומהחיבור שם לחיבור עם הבורא. ומי שעוד לא מסוגל מצטרף אלינו, אנחנו לא מטפלים בהם, אבל השאלה היא האם אנחנו זורקים אותם מהקבוצה, כי יש כאלה שלא מסוגלים לשמוע ואנחנו צריכים להשאיר אותם, כי בכל זאת בכך שבאו לקבוצה יש את הכוונת הבורא מלמעלה, יש לו כלפיהם גם איזו תוכנית. ולכן אנחנו צריכים לתת גם להם מקום, אבל זה לא שאנחנו מביאים בחשבון את הנטיות שלהם, את הרצונות, כי הם עדיין לא מבינים, עוד לא נגלה בתוך ליבם שהחיבור בינינו חייב להיות בעומק הלב ורק משם נגיע למגע עם הבורא. ולכן צריך להשאיר אותם שיתבשלו, וגם זו העבודה שלנו. ואחר כך נראה כמה האנשים האלו שיש להם עדיין לב אבן גדול מהרגיל נותנים אפשרות להתקדם, כי הם מגלים לנו את העביות שבעשירייה, ויש כאלו אנשים המגלים לנו את הזכות שבעשירייה, וההתקשרות הנכונה בין עביות וזכות בונה לנו את הכלי הנכון לגילוי הבורא.

לכן כתוב, "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". מה זה להיזהר בבני עניים? כי אין להם בעצם כוחות, תשוקות, אין להם על ידי מה להתקדם, אבל לאט לאט, אחר כך מהם תצא תורה. כי "עולם הפוך ראיתי", כל אלו הנמצאים בעביות גדולה מתבשלים לעבודה רוחנית מאוחר יותר מכולם, ודווקא על ידם מגיעים לאורות יותר גדולים. לכן ישראל אומנם, כמו שכתוב "אתם מעטים מהעמים", מעטים זה לא לפי כמות האנשים אלא לפי הכלים, כלים זכים, מגיעים לרוחניות מהר יותר מאחרים, אבל אחר כך מביאים את כולם למגע עם הבורא. את זה עלינו להבין. "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", "גוי" נקרא כלים דקבלה, "ישראל" נקרא כלים דהשפעה, מגיעים למגע עם הבורא דרך מגע עם ישראל, דרך כלים דהשפעה, אבל אחר כך מכניסים למגע הזה את הכלים דקבלה, את אומות העולם, ודווקא כשהם מגיעים לגילוי הבורא, אז הבורא מתגלה בעוצמה שלו האמיתית.

לכן עם ישראל הוא רק המעבר, זה שדרכו נעשה מגע, קשר, בין הבורא לאומות העולם, שם זו העביות הגדולה ודווקא על ידה מתגלה הבורא בצורה השלמה. האור העליון מגיע לכל הכלים העבים ביותר.

שאלה: אבל איך חבר שיש לו עביות גדולה, שכל רעיון החיבור הוא נטל על כתפיו, יכול לשרוד את הדרך?

אנחנו רואים שהבורא לא זורק אותו אלא מחזיק אותו בקבוצה, ולכן אנחנו צריכים לתת לו מקום להמשיך למרות שאולי הוא מפריע לנו פה ושם. בהפרעות שלו אנחנו צריכים לראות משהו המייצב אותנו, מתוך זה הקבוצה שלנו הופכת לשלמה, כי יש לה את כל סוגי העביות, את כל סוגי בני האדם.

תלמיד: לפעמים, אפילו לפי נתונים, רואים שיש ירידה במספרים, שפחות חברים מגיעים, שיש איזו נטישה, מה גורם לכך?

זה באמת מאוד מעציב אותי, כי כתוב שהכול אדם צריך לעשות "חוץ מצא", אני מבין אותם, הם מפסיקים להרגיש כל מיני כוחות שמשכו אותם למטרה, אז מה עושים? אין כאן מה לעשות, לעזור להם להמשיך כמה שאפשר, אבל שלא יפריעו. זאת אומרת לתת להם מקום ובכך עלינו להבין שאנחנו עושים טובה גם לעצמנו. כי בעביות הגדולה הקיימת באנשים כאלו שלא מבינים, שעדיין לא זכים, שלא יכולים להרגיש אחרים, אנחנו משיגים אחר כך דווקא את הדרגות הגבוהות.

תלמיד: אני לא מדבר על מי שבא להפריע, אני מדבר על מי שמרגיש בתוכו שהוא מתנדנד, כמו שאתה אומר, אין לו כוח או משהו המאיר לו קדימה. מה אתה יכול להגיד לו?

אנחנו צריכים להשתדל קודם כל להכניס אותו לאיזו עבודה, לתת לו איזה תפקיד, שירגיש כמה הוא חשוב לנו, שירגיש אחראי ודרך האחריות הזאת, העבודה הזאת, הוא יתקרב יותר למטרה. כי אין לו קשר עם המטרה, הכלים שלו עבים יותר מכל החברים שלו בעשירייה, אז צריך לתת לו עוגן, כך שעל ידי ביצוע התפקיד שניתן לו, בקבוצה, בלימוד, הוא יתקדם ואנחנו נחזיק אותו.

שאלה: האם אתה מרגיש גם גלים של צעירים, תלמידים חדשים, דם חדש שנכנס למערכת?

כן. הייתי רוצה יותר, אבל במשהו אני מרגיש.

תלמיד: עכשיו אני רואה במסך, הרבה פרצופים שאני כלל לא מכיר, לא פגשתי, לא יודע אם אפגוש אותם אי פעם פיזית.

לשם מה לך לפגוש אותם? אנחנו צריכים לצפות לחיבור פנימי בינינו.

תלמיד: איך אני סופח, לוקח את הרצונות, הנטיות והתשוקות של כל החברים מהכלי העולמי ונכנס איתם יותר לעומק השיעור?

אתה לא צריך להסתכל על הפרצופים שלהם, אתה צריך לחדור לתוך ליבם, לתוך הרצון שלהם לבורא ולהיות יחד עם הרצון הזה. כך כולנו משיגים.

תלמיד: מה זה לחדור אל תוך ליבם?

לכל אחד מהם יש רצון מפני שהבורא מושך אותם אליו וזה נקרא שהם נמשכים לבורא, כי הבורא מושך אותם.

אנחנו צריכים ב"איש את רעהו יעזורו" לדחוף כל אחד מאתנו לבורא. איך יכול להיות? אין לי כוח לדחוף את עצמי לבורא, איך אני אדחף את החברים לבורא? אני צריך להבין ש"איש את רעהו יעזורו", שאנחנו צריכים לבצע פעולת השפעה הדדית, בערבות הדדית.

אני מבקש מהבורא כוחות לדחוף את החברים לבורא, זאת בעצם העבודה הרוחנית שלי, אני כמלכות דוחף לפניי את ה-ט' ראשונות. בצורה כזאת אני מתקדם לבורא, בזה שאני דוחף את החברים, ולא שאני מושך את עצמי או דוחף את עצמי, לכך אני לא מסוגל.

רק המאמץ שלי בתפילה לבורא יעזור לי לקדם את החברים אליו. החברים האלה, הופכים בזה להיות ט' ראשונות שלי בפרצוף הנשמה וכך אני מגיע לחיבור דרכם עם הבורא.

תלמיד: אז הדאגה שלי היא לדחוף את החברים ולא לספוג מהם.

אין לי מה לספוג או לקבל מהם. מה שאני רוצה לקבל מהם זה רק את החיסרון ועם החיסרון הזה אני פונה לבורא ומבקש עבורם, מתפלל עבורם וכך דוחף אותם קדימה.

תלמיד: לדחוף זה להתפלל?

כן. אחרת איך אני יכול, יש לי כוחות?

שאלה: אם שני חברים רוצים לעשות משהו טוב עבור העשירייה, מי צריך להתבטל בצורה נכונה כשכולם מבינים את זה?

לא חשוב אם מבינים או לא, אני צריך לעבוד עם העשירייה כלפי הדרגה הבאה שיש לפנינו. להגיע ליותר יכולת להתחבר, לכוח השפעה נוסף מבנינו. ואז נגיע בכמה מאמצים, לכוח השפעה כזה בינינו, שבו יתגלה הבורא לפי חוק השתוות הצורה, מפני שגם החיבור בינינו יהיה כל כך עוצמתי עד שהבורא יוכל להתגלות שם. הרגישות לחיבור בינינו, העביות שלו, שעליה אנחנו בונים אותו כבר יספיקו כדי שהבורא יתגלה.

האמת שהבורא כבר נמצא שם, אבל אנחנו נרגיש מתוך העביות שלנו, שהוא כבר נמצא שם בקשר בינינו. כי לפני כן, לא הייתה לנו רגישות, לא היינו יכולים לזהות אותו. גם עכשיו הבורא נמצא בינינו אבל איך אנחנו מגלים אותו? אין לנו כלי. כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו כמה אנשים יחד, בזה אנחנו בונים את התנאים לגילוי הבורא.

זו ממש פעולה טכנית, אין כאן שום דבר מיוחד. גם בטכניקה, גם במדע, בטכנולוגיה, אנחנו צריכים לחדד את החושים שלנו דרך מיקרוסקופים, טלסקופים, אפילו משקפיים, ואז אנחנו יכולים לראות את הדברים שקודם לא הרגשנו. אותו הדבר כאן.

שאלה: בעשירייה שלנו אנחנו היום רק שלושה אנשים והשאר הם חברים שביקשתי מהם להצטרף כדי שאוכל לדבר איתך. אין לי שום דבר נגד החברים שלא מגיעים לשיעורי הבוקר, אבל אנחנו לא יכולים להשתתף בשיעור הבוקר וגם הנוכחות בזמן מפגשי העשירייה נמוכה. אנחנו מתקשרים לחברים אבל הם לא מגיעים, אנחנו מנסים לתת דוגמה אבל אנחנו לא רואים אותם.

האם לא נצליח להיות בהתקדמות רוחנית, או שאם אנחנו עושים את העבודה הזו, אז בכל מקרה אנחנו מתקדמים רוחנית?

קודם כל תתאספו ככל האפשר כמו שאתם עכשיו מתאספים, כל אחד מכם נמצא פיזית בבית שלו ומתחבר משם. זה לא כמו שהיה בזמן הרב"ש שהייתי צריך להגיע מעיר אחרת שהייתה במרחק 27 קילומטר מהמקום בו למדנו, והייתי יוצא בערך שעה לפני השיעור כדי להגיע. לפעמים זה היה בחורף, בגשם, בקור, במצבים לא נעימים, אבל בכל זאת לא הייתי מפספס אף שיעור.

אני חושב שאדם צריך לעשות כל מה שרק אפשר כדי לא להפסיד את השיעורים. זה לא שיעור אלא זו פגישה עם הבורא, כי אתה מגיע ומתחבר עם החברים, אומנם אתה לא מרגיש שאתה מתחבר איתם, אבל הבורא יודע, מבין ורואה אתכם בצורה כזאת ומטפל בכם. אם אתה לא מגיע לחיבור עם הקבוצה ומזלזל בחיבור עימה, אז זה כמו שאתה מזלזל בחיבור עם הבורא ולכן זו התוצאה. תנסו לעבוד ולעורר את החברים.

שאלה: אמרת שבזמן השיעור אנחנו צריכים להתכלל ברצון החברים. איך לעבוד בהתגברות כאשר בחבר אין רצון מיוחד אבל בכל זאת יש איזושהי חשיבות והחבר מתחבר לשיעור?

בכל חבר יש רצון לבורא, גם אם הוא לא מגלה זאת בכל זאת יש לו רצון לחיבור. יש כאלו שיש להם רצון שלילי ולא חיובי לחיבור - החבר לא רוצה להתחבר עם האחרים, הוא לא מעונין בחיבור עם החברים, הוא לא מרוצה משום דבר, הוא דוחה כל קשר למה שיש לו עם החברים ומזלזל בזה ממש. אנחנו צריכים להבין שהבורא הוא שמעורר אותו בצורה כזאת, ואנחנו צריכים לגשת אליו בכל מיני צורות כדי לעזור לו ולהוציא אותו מכל המצבים שהבורא מייצב בו.

אנחנו צריכים להבין שאלו התנאים שהבורא נותן לנו כדי להתקדם. אנחנו לא זורקים אותו בדרך ואומרים לו ללכת מאתנו כי "אנחנו לא מוכנים לסבול אותך". אם אנחנו יחד והוא אחד, אז ודאי שאנחנו יכולים לקחת אותו, ולראות שעל ידי זה שמתקנים אותו אנחנו דווקא כך יכולים להתקדם. באף מקום לא כתוב שאנחנו צריכים לזרוק כזה חבר.

תלמיד: אפשר להגיד שאם החבר מתגבר, אז הוא עושה עבודה רוחנית?

נכון, אם אדם מתגבר על מכשולים כאלה בחיבור, אז ודאי שהוא עושה עבודה רוחנית גדולה. ואפילו שהוא בינתיים לא יכול להתגבר הוא נשאר למרות הדחיות. הוא נמצא במצב שהוא מקבל מלמעלה הכבדת הלב, הלב שלו אומר לו "לך מפה, בשביל מה לך ומה יש לך עם החברים האלה, עזוב אותם" והוא נשאר, כי הוא רואה שרק בצורה כזאת הוא יכול איכשהו להתקרב לבורא, ואתם פתאום זורקים אותו?

אתם צריכים לקחת אותו ולהשתדל להתקרב לבורא דווקא עם כל העביות שהוא מגלה ועל פניה. תמיד יש בקבוצה את אלו שיותר נמשכים לרוחניות ולהשפעה ואת אלו שפחות, זה תלוי בעביות שבאדם ובכמה הוא מתקדם. יכול להיות שאם הוא לא מרגיש שהוא מתקדם לרוחניות, שיש לו נטייה ממש להשפעה ולחיבור, והוא לא מרגיש בקירבה לבבית לחברים, אז זה לא אומר שהוא רחוק מרוחניות אלא זה אומר שהעביות שלו גדולה. לכן יתכן שבזה שמגלים לו עביות כזאת הוא עושה עבודה עבור כל הקבוצה.

לכן לא לזרוק אנשים כאלה, לא להגיד להם לצאת אלא ההיפך, לשמור עליהם ככל האפשר ורק לעשות כך שהם לא יפריעו לאחרים. אם יש בעשירייה בן אדם אחד או אפילו שניים שנושאים עביות יותר גדולה מאשר אחרים, אז אנחנו צריכים ללמוד איך לעבוד איתם.

שאלה: יש מצבים שאני מבין שאני לא רוצה את זה ומרגיש משהו נגד החיבור עם החברים, אבל יש מאחורי הראש מחשבה שזה לא נכון. מה לעשות במקרה כזה, האם ללכת כדי לא להפריע בזמן הזה, או להיות עול?

כל אחד צריך לדעת איך הוא משתתף. אומנם אנחנו לא מבינים, אבל גם בהפרעות אנחנו משתתפים. אפילו שנראה לנו שיש כאן מישהו שהוא כאילו מפריע לעשירייה וממש נגד, הוא בעצם עוזר לנו לברר איפה אנחנו, הוא עוזר לנו למדוד איך אנחנו חושבים, איך אנחנו מרגישים ואיך אנחנו מתחברים. לכן דעות כאלה ואנשים כאלה הם מאוד חשובים. אנחנו צריכים להבין שהבורא לא סתם ברא את הקליפות, את הקלקול של אדם הראשון, ומגלה לנו את הקלקולים האלה אחר כך במשך כל הדרך שלנו עד לגמר התיקון, כי זה עוזר לנו להיתקן.

כתוב "תזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה", "בני עניים" הכוונה שאין להם כוחות, אין להם שכל, אין להם רגש להתקדם ולהתקרב למטרה הרוחנית. אבל תזהרו מהם כי בסופו של דבר תתגלה בהם העביות הגדולה שלהם ולכן הם לא יכלו להתקדם בדרך כמו כולם, אבל דווקא מהם תצא תורה. בסופו של דבר הם עם הכלים שלהם יהיו בתפקיד הכי חשוב בהשגת המטרה.

ישראל הם כלים דהשפעה ואומות העולם הם כלים דקבלה. קודם מתגלים הכלים של ישראל - גלגלתא ועיניים, ואחר כך מתגלים הכלים של אומות העולם - אח"פ. ודווקא כשהכלים של אח"פ מתחילים להתגלות, אז כל העולם מתקרב לגמר התיקון וכולם מתחילים להשיג אורות נפש, רוח, נשמה בכלים של ישראל, ואחר כך חיה ויחידה דווקא בכלים של אומות העולם כי העביות הגדולה ביותר נמצאת באומות העולם. אנחנו לא יודעים מי הם וזה לא לפי מה שכתוב באיזה מסמך, אלא לפי העביות שתתגלה.

שאלה: על מה אנחנו צריכים להתפלל עבור החבר הזה שמפריע, על איזו נקודה אנחנו צריכים להתפלל?

אנחנו צריכים להתפלל שהבורא יטפל בכולנו. אנחנו לא צריכים לזרוק אף אחד מהסירה שלנו לים הסוער, אלא להבין שאפילו אם הוא כרגע כאילו קודר חור בסירה הוא בכל זאת אחד מאיתנו. לכן צריכים להתאזר בסבלנות, להשתדל לדבר עימו, כל אחד או כולנו יחד, לבחון איך לגשת אליו ולהסביר לו. אני מדבר אליכם עכשיו כי אתם תתקלו בעוד הרבה מצבים כאלה בדרך, ואתם צריכים דווקא איתם לעבוד.

אין אף אחד שהוא לא נמצא בגופו של אדם הראשון. אם מגיע לו להגיע אלינו, אז מגיע לו להיות בינינו ואנחנו לא צריכים לדרוש ממנו צורת עבודה נכונה, אלא אנחנו צריכים לדרוש מעצמנו איך לעבוד עליו כדי שדווקא בזכות העביות הגדולה שבו כולנו נתקרב לבורא, כי בלי העבודה הזאת אנחנו לא נוכל להתקרב אליו.

שאלה: בקבלה אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו למציאות. אני מסתכל על החבר בעיניים אגואיסטיות ואני צריך לתקן את היחס הזה כלפיו. האם אני צריך לבקש תיקון על זה שאני רואה עכשיו את הקלקולים בחבר, שאני עכשיו רואה אותו כמפריע?

אני חושב שכן. תנסה ותראה, בכל זאת את מה שאתה חושב עכשיו אתה תשכח בעוד כמה רגעים. תנסה לעבוד עם כל הדברים האלה יחד.

תלמיד: אתה אומר שיש חברים עם עביות, ויש כל מיני סוגי חברים בעשירייה. איך העשירייה תמיד הופכת לכלי מותאם לשלב הבא שלה, מה השלב הבא שהעשירייה צריכה כל הזמן לראות מולה?

בשלב הבא החברים מגלים בחיבור ביניהם, במידה שמתוך החיבור ביניהם הם משתוקקים לבורא, כך הם בונים את השלב הבא. הם בונים את הבורא - כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי" - וכך הם מתקדמים. זאת אומרת, הקבוצה מייצבת את המדרגות ומזמינה את המאור הכללי המחזיר למוטב שהופך להיות - עם המדרגה שהם מתייצבים - לאור הפנימי שלהם.

תלמיד: למה יש שוני בינינו בתוך העשירייה? כל אחד מביא עביות לעשירייה.

הבורא מסדר את השוני. אתה יודע איזה שוני עוד יהיה לנו? יהיה לנו שוני עצום. עכשיו עוד לא, איזה שוני? כמו שיש לך ילדים בגן ילדים, איזה שוני? כולם מאוד מאוד דומים זה לזה. אחר כך מתחילה להיות אישיות של כל אחד, אופי, נטיות, זה יתגלה. בינתיים, אתם כולכם ממש כמו קבוצת ילדים. בכל אחד יש אולי קצת בעיות שונות מאחרים, אבל בעצם לא. אבל אחר כך יהיו.

שאלה: אם בעשירייה יש שלבים שונים של השגה, איך אנחנו יכולים להגיע להשתוות הצורה בתוכה?

אני לא יודע מה להגיד לכם. אני מאוד אוהב את הקבוצה שלכם. לפני הרבה שנים ביקרתי אצלכם, אתם הקבוצה החזקה הראשונה בדרום אמריקה. אני חושב שלא צריכים יותר מלהיות עקביים בלימודים. הייתי מעוניין תמיד לראות אותכם כמו שאני עכשיו רואה, אתם יחד יושבים, וחלק בבתים שלהם, אתם מצוינים. תמשיכו כך, אני אוהב אותכם.

שאלה: תזהרו מבני עניים. האם הכוונה להתייחס עם יותר תשומת לב?

כן.

שאלה: האם אפשר להצליח גם אם בינתיים מתחברים רק שני חברים בדרך מתוך 15 חברים בעשירייה?

כן, אבל הם לא צריכים לבודד את עצמם מתוך ה- 15. בכל זאת להשתדל לאסוף את כולם, ואם זה לא הולך אז יכול להיות להשתדל לקרב אנשים אחרים, זרים. אבל שניים לא כדאי להישאר לבד. או שבסופו של דבר הם מצטרפים לאיזו קבוצה אחרת.

שאלה: קודם הבנו שישנה הפרדה בכלים בין אלו של ישראל לבין אומות העולם. האם ליצור הפרדה כזו גם בעשירייה? יש כאלו שצריך להעלות אותם גבוה יותר, כמו שמעלים את ישראל?

אני ממליץ לא לעשות הפרדות בין החברים ולא לחלק את הקבוצה לשום חלקים.

שאלה: איך לעזור לחבר לקחת אחריות והתחייבות בקבוצה?

דוגמה. כל החינוך צריך להיות על ידי דוגמה.

שאלה: חבר מסולט לייק סיטי, כותב שהוא יושב לבד בחדר, וזה קורה לו הרבה פעמים. האם עליו לחפש עשירייה אחרת?

אני לא יודע. שישאל את החברים שאפשר לסמוך עליהם, מה הם ממליצים. שישאל את החברים שלנו, מי שנמצא כאן אצלנו שמשרת את כל הכלי העולמי.

שאלה: בקבוצת וינה אומרים שיש חבר שלא נפגש איתם מאז הקורונה, הוא לא בזומים, לא בשיעורי בוקר, האם צריך לבטל את החברות איתו?

אני לא הייתי מבטל את החברות. יכול להיות שאולי בעוד שנה או שנתיים הוא יחזור. ראיתי אצל רב"ש, היה לו מכשיר טלפון ישן על הקיר, שחור, גדול, וליד זה הייתה טבלה של טלפונים. בטלפונים היו רשומים אנשים שבכלל לא הכרתי אותם ולא ביקרו אצלנו במרכז כשאנחנו למדנו, שנים, והוא לא מחק אותם. נשארו. לכן אני אומר שלא כדאי למחוק, בכל זאת "לא ידח ממנו נידח", "וכל אחד ישוב לשורשו". ולכן צריך להשאיר להם מקום. הוא יצא לכמה שנים, הוא יחזור.

שאלה: האם נכון לומר שהקבלה לא מדברת על חיבור סביב רצונות אחרים חוץ מהרצון שמכוון לבורא?

נכון.

שאלה: איך להיזהר לא להתחבר סביב רצונות ששונים מהרצון שמכוון לבורא?

אין לנו את זה, אנחנו צריכים לפתח בקבוצה עקרון אחד - הקבוצה שלנו היא אותם אנשים שרוצים להגיע לחיבור עם הבורא, נקודה. אין לנו שום אבחון אחר להיות בקבוצת בני ברוך.

שאלה: איך להתייחס להשמצות בעשירייה? אדם יכול לעמוד בהרבה דברים, אבל איך אפשר להתמודד מול מצב שבו חבר משמיץ חבר אחר?

תדבר עם החברים, תשאל אותם מה הם ממליצים לעשות, כי יכול להיות שאתה לא רואה את האמת, ובטוח שאתה אף פעם לא רואה את האמת. תשאל אותם ותקבל מה שהם חושבים וזה יהיה נכון.

שאלה: לא ברור מה זה חבר שמפריע?

חבר שמפריע הוא חבר שלא מדבר על הקשר בינינו ועל הקשר עם הבורא, אלא מסיט אותנו לכל מיני צורות אחרות.

שאלה: מתי חבר כבר לא נחשב חבר?

כעקרון זו בעיה להגדיר, כי יכול להיות שהוא מפריע אבל ההפרעות שלו עוזרות לנו לחיבור.

תלמיד: אם החבר מזלזל בחברים ואתה אומר להשאיר אותו כי הוא עוזר לנו להתקדם, אז איפה הגבול הדק הזה? הוא מפריע ומזלזל ואתה אומר שצריך לתמוך ולעזור.

אין לי אפשרות לענות על זה בצורה מדויקת. אלא אנחנו צריכים ללמוד לסבול.

תלמיד: יוצא שכל עוד חבר לא עוזב בעצמו, אנחנו מקבלים אותו כחבר.

כן.

תלמיד: בגישה הזאת נותנים פה לגיטימציה, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.

זה כבר לא. כאן אנחנו צריכים להסביר שעד כאן אנחנו יכולים לסבול, ומעבר לזה אנחנו רואים שזה פוגע באיחוד הקבוצה ולכן לא מסוגלים לסבול.

שאלה: מה זה אומר לא לבטל את החברות עם חבר שהפריע?

אנחנו צריכים להשתדל לשמור אותו בצד, כי במשך הזמן, אולי בעוד כמה ימים, שנים, נראה שהוא מוכן לחיבור נכון עם הקבוצה שלנו וכך שיתקבל.

שאלה: אמרת שבעתיד ניתקל במצבים כאלה. באיזה מצבים אנחנו עתידים להיתקל?

שיהיו אנשים שהם נגדנו, שיקומו מתוכנו, ונצטרך להבין שכל הדברים האלה באים כדי שנתחזק על פניהם.

שאלה: זה מובן מה שאתה מסביר, אבל זה נשמע שזה מתאים לחברה מתוקנת שיכולה לספוג את המתקשים ודווקא זה מחזק אותם. אבל בחברה שעדיין בונה את החיבור, האם זה לא מקשה כשיש כאלו שמתקשים, הם כאילו אנטי אבל איתנו?

תנסו. אם אתם יכולים לסבול אותם בפנים, ולראות שבכל זאת הם מראים לכם את המצבים השליליים שביניכם שצריכים איכשהו לפסוע מעליהם ולהמשיך להתקדם, אז זה בסדר. ואם לא, אז תצטרכו להפטר מהם, לתת להם חופש ולהגיד להם "תבואו אלינו בעוד כמה חודשים, בינתיים אתם יכולים לצפות בנו, אבל לא בצורה אקטיבית להתערב בתוך העשירייה".

תלמיד: אבל באותו זמן זה גם מרגיש כהפסד ברגע שאנחנו כאילו לא רוצים אותם.

תנסה, מה אתה רוצה ממני, שאני אעשה לך דרך חלקה? זה מה שהבורא מסדר לכם כדי שעל פני זה תגדלו ולא תבכו.

שאלה: הכוח הפנימי שיש לנו הוא הרצון שלנו, הצפייה שלנו לתענוג. כשאנחנו מתחברים עם אחרים אנחנו מקבלים כוח מבחוץ, מהחברים, האם גם הכוח הזה נובע מהרצון שלנו לתענוג, או שהוא כבר קשור להתקדמות הרוחנית שלנו?

אנחנו מקבלים הכול ברצון לקבל שלנו שמושך אותנו לתענוגים, ואנחנו צריכים לייצב את עצמנו כך שאנחנו רוצים להתקדם למטרת הבריאה, כלומר לעל מנת להשפיע, למה שיהיה הפוך מהרצון לקבל שלנו. ואז כשאנחנו מכוונים את עצמנו בצורה כזאת, אנחנו יכולים לראות איכשהו את המצב בצורה יותר נכונה ועל זה לבקש מהבורא.

קודם כל להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו, לראות את כל החיים וכל העולם בכוחות השפעה. להיכנס לתוך כוחות ההשפעה האלה, להיות מכוונים למצב המתוקן הכללי של כוח השפעה שימלא את כל המציאות. ואז כשאנחנו איכשהו מייצבים את עצמנו לכיוון זה, זה כמו שאתה יורה בתותח, אחרי זה אתה יכול להגיע למצב שאתה צועד צעד קדימה כדי להתקדם נכון.

שאלה: יש מצב בעשירייה שהחבר אומר שהוא אוהב את העשירייה והדרך חשובה לו, אבל הוא חייב לטפל עכשיו בהכרחיות בחיים, ועד שהוא לא יטפל בה הוא לא יכול לחזור ללימוד, לקשר עם העשירייה. איך העשירייה צריכה להתייחס לזה?

קודם כל צריכים לבדוק במה התקלה אצלו, אולי אנחנו יכולים לסדר את זה, אולי לדבר עם אשתו, בני ביתו, לעזור לו שם ואז להחליט. אבל אנחנו לא עוזבים אותו.

תלמיד: אנחנו צריכים לבקר אותו, או פשוט להיות רכים ולתת לו הרגשה שהעשירייה היא תמיד המקום בשבילו?

אנחנו צריכים לתמוך, כי אם יש לו איזו הפרעה לפניו אנחנו צריכים להוסיף לו כוח להתגבר על ההפרעה הזאת, הפרעה חיצונה או הפרעה פנימית שלו.

שאלה: האם החיבור הוא דרך הלב והרגש? ואם כן, מה התפקיד של המחשבה והשכל בחיבור?

תפקיד המחשבה הוא לעבד נכון את הרגש.

שאלה: איך להתמוסס בעשירייה, לחזק אותה, כשיש לחברות מסגרות שונות?

לשבור את המחיצות.

תלמיד: אבל יש להן מסגרות שונות, הן לא מגיעות באותם ימים לשיעור.

אז שיבדקו איך הן יכולות להרגיש בכלל את העשירייה, הן חילקו את העשירייה לכמה קבוצות קטנות וזה נקרא עשירייה? אין עשירייה, לכן אין על מה לדבר, לא יכולים לבנות את הכלי הרוחני.

שאלה: מה נותנת ההשתוקקות לחיבור עם החברות?

ההשתוקקות להתחבר עם החברות היא עד שאנחנו מגיעות לכלי לפי השתוות הצורה שהוא שווה לבורא.

שאלה: האם זה בסדר שחיבור פנימי מתרחש רק עם חלק קטן בתוך העשירייה, ומשלימים את החיבור בחיבור פנימי עם חברות מעשיריות אחרות?

תתחילו להתקדם בכל זאת, תמשיכו להתקדם בכל זאת, גם בתוך העשירייה, גם בקשר עם עשיריות אחרות, ואחר כך תראו את הצורה הנכונה להתחברות.

שאלה: אמרת שבמהלך השיעור אני והחברות באות לפגוש את הבורא, ושאנחנו דוחפות קדימה את החברות בתפילה, אבל עם מי להתחבר לבורא כשהחברות לא יכולות לקום לשיעור ואני לא מרגישה אותן?

השיעור הוא לא חובה לנשים עד כדי כך שמי שלא באה לשיעור היא לא נמצאת בעשירייה. אנחנו צריכים להבין שיש עוד בעיות לכל אישה ואישה בבית, בעבודה, אישה קשורה הרבה יותר לעולם הזה מהגבר, ולכן אנחנו לא יכולים לשפוט נשים כמו גברים. אבל אם לפעמיים אנחנו יכולים להיות בקשר בינינו, כבר זה נקרא שיש לנו עשירייה.

שאלה: איך להתחבר עם חברות שלא יכולות להגיע לשיעור?

אז לא בתוך השיעור, אולי תתחברו בזמן אחר.

שאלה: כשאתה מדבר על חברים שמתקשים בחיבור וחשוב לשמור עליהם בקבוצה כי יש להם עביות גדולה, האם אתה מדבר גם על חברים פסיביים ודוממים לחלוטין, שלא אומרים מילה אחת במשך שנים, האם גם הם איתנו, חלק מאיתנו?

לא, אבל אולי הם רוצים לבוא, יכולים לבוא לעשירייה שלנו, ואז אנחנו מקבלים אותם.

שאלה: מה עלינו לעשות עם הפרעה של חברה בעשירייה שלא נובעת רק מהעביות שלה, אלא גם בגלל תרופות רפואיות שמשנות אותה ובכך מפריעות לעבודה בקבוצה?

זו בעיה גדולה. אם היא לא מאוזנת, לא מיוצבת על ידי תרופות, ובלי תרופות היא ממש נמצאת בכל מיני מצבים מוזרים, אז אנחנו לא יכולים לקבל אותה.

שאלה: בשיעור בוקר אני בדרך כלל עם עוד חברה אחת, רק אני עם מצלמה פתוחה בדרך כלל. האם כדאי להצטרף בזמן השיעור לעשירייה אחרת או שלנשים זה פחות חשוב?

לנשים זה פחות חשוב, אם יש לך חברה אחת לפחות זה טוב, תנסו להרחיב עוד.

שאלה: אנו מודות לך על שיעורים יוצאי דופן שאתה נותן לנו וכל יום הוא צעד חדש, ומודות לבורא על כל חבר וחברה בשיעור בוקר. אנו רוצות שהגברים יזכרו שאנו מאוד תלויות בהם. מה צריכה להיות התפילה של קבוצת הנשים כדי לעזור לכל החברים להיות בכל שיעור?

אם תתפללו עבור הגברים זה טוב מאוד וזה מאוד יקדם אתכן. ושהגברים יבינו שהם תלויים בכן, בנשים, אני מאוד מקווה שכך יקרה.

שאלה: מה בדיוק אני מבקשת מהבורא עבור החברות בעשירייה?

מה אני מבקשת? בואו נעשה על זה סדנה.

סדנה

מה אני מבקש מהבורא עבור החברים בעשירייה, ועבור הכלי העולמי של בני ברוך?

*

(סוף השיעור)