066_heb_o_rb_bs-tes-12_2_a

בדרך כלל בקיעה נקרא ביטול המסך יש המסך המעכב מהאור להתפשט למטה ויש בקיעה האור כן מתפשט למטה בדרך כלל משתמשים בזה היות שנעשה צמצום ב' ה' תתאה בעיניים מעיניים ולמטה האור כבר נפסק עומדים על ידי הזווג ע"ב ס"ג נעשה זווג כבר ה' תתאה יורדת למטה נמצא מסך מתבטל נקרא זה בקיעת המסך

כאן הוא אומר

כ) ענין בקיעה, המסך פירושו, אם (שיש שם) יש מקום זווג, שהמסך מעלה או"ח (ומלביש הע"ס דאו"י ממטה למעלה, ע"י עיכובו על האור עליון, כנודע, אכן ע"י כח הזווג,) אומרים נבקע כח העיכוב אשר בהמסך, לפי מה שאנו למדנו המסך לא מעכב על האור אלא הצמצום מעכב על האור היות שעל מלכות הייתה הצמצום לכן מלכות לא רוצה לקבל על מנת לקבל לכן נעשה מסך.. נעשה צמצום

ובזמן שהוא יודע שהוא כן יכול לעשות זווג דהכאה מה זה פירוש זווג דהכאה למדנו שיש שני הבדלים יש מסך ויש צמצום אם אתם זוכרים את המשל מה שאמרתי צמצום נקרא הוא יודע אם הוא יבוא למקום הזה שאוכלים ושותים אסור לו לאכול לשתות הוא לא יכול להתגבר לכן הוא מצמצם את עצמו ולא בא לשם יש לפעמים הוא כן יכול לשלוט על עצמו ואומר אני יאכל ואשתה רק מה שמותר לי יותר לא

נמצא זה שבקע את הצמצום היינו שכן הולך וכן מקבל מה הפירוש יכול להתגבר שהוא יכול לעשות הכאה זווג דהכאה פירוש הדבר האור בא הוא דוחה את האור והוא לא מקבל רק מה שיכול לכוון צמצום נקרא האור לא בא בכלל אין הוא עושה הכאה אין עם מי נמצא כאן פירוש הדבר שהוא יכול להמשיך את האור והוא בטוח בעצמו שיכול לדחות את האור בעצם וממילא הוא לא יקבל רק מה שהוא יכול לכוון נמצא בקיעה פירוש הצמצום שהיה מקודם נבקע וכן מקבל

כאן הוא לומד קצת אחרת תסתכלו מה שאומר כאן אות כ' אני מתחיל

כ) מהי בקיעה לרוחבו.

בקיעה לרוחבו:

כ) ענין בקיעה, פירושו, שיש שם מקום זווג, דהכאה דהיינו שהמסך מעלה או"ח ומלביש הע"ס דאו"י ממטה למעלה, ע"י עיכובו על האור עליון, המסך מעכב עליו כנודע, כי זה נקרא הכאה אכן ע"י כח הזווג, נבקע כח העיכוב אשר בהמסך, והוא מתפשט גם ממעלה למטה לע"ס מיניה וביה באותו הכמות שהלביש ממטה למעלה, וע"כ נבחן זה לבקיעה, כי כח העיכוב שבהמסך נתבקע.

אז הוא מפרש לא כמו שאני אמרתי אבל הכוונה כמו שאמרתי מה הפירוש מה היה קודם מה היה רק ממטה למעלה אין שום דבר בזמן שהיה זווג מלמטה למעלה הוא אומר פירוש ... מתפשט למטה אם כן מה שאני שואל מתי היה מסך מעכב שהיה צריך לבקוע אותו אתה מבין רק מה היה לפני זה צמצום

עכשיו הוא אומר יש שתי בקיעות (והנה יש בקיעה לרוחבו, שפירושה, שהמסך ממשיך ע"י הזווג רק בחינת חסדים לבד,) יש התפשטות למטה (ובחינת) חסדים נקרא (מכונים) רוחב. מדוע שחסדים לא מתפשט על עביות שנקרא מעלה מטה מה שאין כן חכמה מתפשטת על עביות שנקרא מעלה מטה לכן נבחן זה אורך (ויש בקיעה לארכו, שפירושו שהמסך ממשיך בחינת חכמה, כי בחינת חכמה מכונים אורך. (א' קכ"ח אות ו).)

ברור

תלמיד: כן

רב"ש: הלאה

כב) מהי בקיעה ממש.

מ.. ומה התשובה ולמדנו מה זה בקיעה שהמסך מתבטל מתפשט ממנו למטה אם כן ומה הפירוש הרב אומר

בקיעה ממש:

מה זה בקיעה לא ממשית אומרים הפרסא שנקראת צמצום ב' נשארה בזמן הגדלות נעשה זווג הפרסא מתבטלת לשעתו ויש עליית העולמות ואחר כך חוזר לקביעות שלהם וכשמדבר בעת לידה שנולד דרך הפה שם בקיעה ממש שנשאר ככה זה שאומר

כב) יש ענין בקיעה רק לשעת הזווג, כמו ענין הפרסא בגו מעוהי, ושאר הפרסאות. שמתבטלים רק לשעתו שהתחתון יכול לעלות למעלה גדלות ויש בקיעה ממש, שזה לא נקרא עליה רק מה שנשאר שם מקום זווג בקביעות, כמו הבקיעה שבפה דראש. ובחינת הלידה הוא דרך פה דראש דישסו"ת, ששם מקום יסוד דכללות או"א וישסו"ת, כנודע. וע"כ נחשב לבקיעה ממש. (א' קכ"ח אות ו').

מה הוא אומר לנו כאן אנו למדנו שזעיר אנפין נולד מיסוד דבינה אז הוא שואל אנחנו למדנו כל העליות הוא רק מפה לא מיסוד אנו למדנו כל העיבורים הוא בראש המדרגה מפה דראש מתפשטים לתחתון כאן הוא אומר המקום היריון הוא הבטן מקום הלידה הוא היסוד מה השינוי שבכאן

אז הוא אומר ככה אבא ואמא וישסו"ת זה פרצוף קומת בינה דמ"ה בינה דאצילות עביות דבחינה ב' הוא מתחלק לגלגלתא ועינים ואח"פ לאבא ואמא עילאין ג"ר דבינה כחפץ חסד ולז"ת שהם צריכים חכמה בשביל לתת לזעיר אנפין אז מה אני יודע שיש בבינה שתי תכונות בחינתה עצמה ובחינת מה שצריכה להוליד זו"ן

אז אומרים הבינה הזו שיצא מראש דאריך שאין לו כבר חכמה רק בינה רק חסדים היציאה הזו לא ניכר על ג"ר דבינה המכונה אבא ואמא עילאין ס' עגולה אלא מחזה למטה ז"ת דבינה הם מרגישים את היציאה לחוץ צריכים חכמה ואין להם ובשביל זה הם מתחלקים בשתי מדרגות עצם בינה נקרא אבא ואמא עילאין וז"ת דבינה שורש לזעיר אנפין לכן נקרא ישראל סבא ותבונה זה אחת

מה אנחנו יודעים מכאן שהבינה נתחלקה לאבא ואמא וישסו"ת ואומרים מחזה עד הפה.. מחזה עד הטבור הוא כתר דישסו"ת ומשליש תחתון מטבור עד סיום התפארת הוא ראש דישסו"ת ובסיום התפארת בסיום הראש שם יש יסוד יסוד הוא הפה דישסו"ת נמצא הפה דישסו"ת איפה הוא זהו מיסוד דבינה הכללית

ואומרים כך היות איפה הראש של התבונה על שליש תחתון דתפארת הנקרא בטן ושמה הראש דישסו"ת נמצא איפה העיבור בראש דישסו"ת מה שאני אומר בטן זה בכללות אבא ואמא וישסו"ת אם הוא נולד מבטן מסיום התפארת ששם מתחיל יסוד נמצא אם אני אומר שנולד מיסוד מה זה יסוד פה דתבונה

זה שאומר כאן

בקיעה ממש:

כב) יש ענין בקיעה רק לשעת הזווג, על גדלות ואחר כך חוזר לקדמותו כמו ענין הפרסא בגו מעוהי, ושאר הפרסאות. מתבטלים ויש בקיעה ממש, שנשאר שם מקום זווג בקביעות, כמו הבקיעה שבפה דראש. ובחינת הלידה הוא דרך פה דראש דישסו"ת, על קטנות ששם מקום יסוד דכללות או"א וישסו"ת, כנודע. וע"כ נחשב לבקיעה ממש. (א' קכ"ח אות ו').

מטעם פה נקרא בקיעה ממש ממש נקרא בקביעות בקיעה ממש בזמן שהבקיעה רק בעולה ויורד נקרא בקיעה סתם

כג) מהם ד' פרקין בחג"ת.

ד' פרקין בחג"ת.

מה פתאום אנחנו למדנו שהספירות מתחלקות לראש תוך סוף שלושה פרקין ד' פרקין אף פעם לא שמענו אם כן בשביל מה הפירוש ד' פרקין בחג"ת.

ברור השאלה יודל

תלמיד: כן

רב"ש: מפרש

כג) בעת עיבור ב' דקטנות, מה זה עיבור ב' דקטנות על השלמת הכלים נזכור וקטנות נקרא שאינו מאיר שם רק אור הרוח גדלות נקרא נשמה רק מאיר שם ג"ר דרוח נקרא מוחין דו"ק מה שאין כן עיבור א' אין יותר מנפש רוח דרוח המאיר בכלים דגלגלתא ועיניים

לכן אומר

כג) בעת עיבור ב' דקטנות, דהיינו הבא לאחר ב' שנים דיניקה, שיש שם זווג ע"ב ס"ג הוא מעלה הכלים דאח"פ הנה אז ע"י הארת הזווג של ע"ב יורדת ה' תתאה בעינים במקום מלכות ומילא ומעלים אח"פ דז"א אל הפרצוף, ונשלם הז"א בנה"י שלו, דהיינו בש"ת לכל ספירה וספירה שלו, כנודע.

מה כתוב כאן אם אנו לומדים ה' תתאה בעינים כמה ספירות יש שמה כתר חכמה הלא יש לנו כלל לא אין בו אור שלא יהיה בו עשר ספירות אז מפרשים יש עשר ספירות וכל ספירה וספירה אינה מאיר רק גלגלתא ועיניים נפש רוח נמצא שחסר שליש תחתון בכל ספירה וספירה כמו שלומדים בכללות יש חג"ת נה"י חסר חג"ת נה"י דאורות וחב"ד חג"ת דכלים חסר נה"י דכלים וג"ר דאורות כך לומדים בכל ספירה וספירה באופן פרטי

נמצא שאנו אומרים שיש זווג ע"ב ס"ג על כל ספירה וספירה מקבלת שליש תחתון נה"י

זה שאומר כאן הנה אז ע"י הארת הזווג יורדת ה' תתאה בעינים ומעלים אח"פ דז"א אל הפרצוף, ונשלם הז"א בנה"י שלו, דהיינו בנה"י בש"ת לכל ספירה וספירה שלו, כנודע. ועכ"ז עוד השלישים התחתונים אינם עולים בשם, פירוש הדבר אנו לומדים נה"י דכלים וג"ר דאורות אז הוא אומר השלישים לא עולים אינם עולים בשם למה משום שמצב הזווג הזה דאו"א הוא בבחי' פב"א, (ואין הארת חכמה יכולה עוד להתגלות, מחמת אחורים דאמא, כנודע.) זה קשה זה קשה מאוד נראה אחר כך מתרץ ... מה הפירוש הדבר

הוא אומר כאן על השלמת הכלים נקרא פנים באחורים מה השאלה של זה איך יכול להיות השלמת הכלים שיהיה זווג ע"ב ס"ג שאור ע"ב יורד למטה כבר פנים בפנים אם בינה לא מקבלת אור החכמה איך יכולה לתת בחינת אור החכמה לזעיר אנפין אם כן צריכים לומר פנים בפנים והוא אומר לא ... לא שמטרם שהתחתון צריך לקבל אורות אין בינה מקבלת אורות בשבילו

נמצא הגם שיש כאן אור החכמה אור ה.. שבא הוא לא בא לשם האור הוא בא לשם תיקון הכלים משום זה נקרא רק אור הרוח היות שהתחתון עוד לא מסוגל לקבל אור דגדלות והבחינה זו שאנו אומרים בינה נעשית פנים בפנים על ידי זה שצריכה לקבל לא בשביל עצמה בשביל התחתון התחתון עוד לא מסוגל לקבל יותר מהשלמת הכלים שזה נקרא אחוריים

וע"כ נבחן אז, שהשיג רק בחינת ג"ר דרוח, שזה נקרא וו"ק דגדלות, יש גדלות אבל זה ו"ק שהם בחינת נפש רוח דנשמה.

ב' שיש גדלות ויש ו"ק דגדלות ו"ק דגדלות נקרא שמקבל ג"ר דרוח המכונה פנימיים ומקיפים בקטנות דאמא ומקבל פנימיים מקיפים דקטנות דאבא שהוא חסדים גם כן ג"ר דרוח וכאן מקבל ו"ק דגדלות נפש רוח דנשמה גם כן

זהו הסדר שהוא מקבל זה בארבע קריאות שמות רק בקריאת שמע דיוצר אור הוא ממשיך ג"ר דנשמה וכשזה מתקבל בפרצוף בזמן עמידה בברכת אבות באבא ואמא ובשים שלום בזעיר אנפין נמצא שו"ק דגדלות כולל פנימים מקיפים דקטנות דאמא פנימים מקיפים דקטנות דאבא וו"ק דנשמה וזה מאיר בכל הקריאת שמע

יש ארבע קריאת שמע קריאת שמע דערבית קריאת שמע דעל המיטה קריאת שמע דקרבנות קריאת שמע דיוצר אור

ברור זה שאומר כאן

ונמצא, אז שאור הרוח מתלבש בשלישים עליונים, היינו בחב"ד בכל מדרגה ואור הנפש בשלישים אמצעים והשלישים התחתונים עדיין ריקנים מאור. ולפיכך אין יותר מב"ש בכל מדרגה מרת"ס, דהיינו (שהם:) ב"ש בחב"ד וב"ש בחג"ת, וב"ש בנה"י, כי כל אחת חסרה שליש תחתון שלה. מבחינת האורות צריכים להוסיף כלים יש

גם נודע שכל זמן שאין בכלים דחב"ד רק אור הרוח, הם כלים דחב"ד נבחנים רק לבחינת חג"ת. ולפי"ז נמצא, שבחינת הג"ר דרוח המתלבשים בכלים דחב"ד, אינם עושים אותם לבחינת חב"ד, מדוע רוח נקרא חג"ת אלא רק לבחינת חג"ת, להיותם בחינת רוח.

הרי שיש לו ב' בחינות חג"ת, ב' בחינות רוח כי ג"ר דרוח מתלבשים בכלים דחב"ד, וו"ק דרוח מתלבשים בכלים דחג"ת, נמצא והם רק ד' שלישים, כי הן לכלים דחב"ד, והן לכלים דחג"ת חסרים שליש תחתון, וכן לכלים דנה"י. גם כן חסר אין יותר משני שלישים

ולפי"ז נמצא, תסתכלו שבחינת הג"ר דרוח המתלבשים בכלים דחב"ד, אינם עושים אותם לבחינת חב"ד, אלא רק (לבחינת) לאור חג"ת, להיותם בחינת רוח. הרי שיש לו ב' בחינות רוח ב' בחינות חג"ת, כי ג"ר דרוח מתלבשים בכלים דחב"ד, ב' פרקין וו"ק דרוח מתלבשים בכלים דחג"ת, על ב' פרקין והם ביחד רק ד' שלישים, כי הן לכלים דחב"ד, והן לכלים דחג"ת חסרים שליש תחתון,

אם כן מה אנחנו צריכים לומר כאן שיש לנו ב' פרקין בחג"ת שיש לנו ב' פרקין שיש בהם אור דחג"ת היינו יש אור דחג"ת בכלים דחב"ד ב' פרקין מטעם חוסר שליש תחתון ויש ב' פרקין בחג"ת ומה יש בנה"י הוא אומר ממשיך וכן לכלים דנה"י. מה יש בכלים דנה"י אור דנה"י צריכים לומר

תלמיד: גם כן חסר שליש תחתון מה זה מה הוא רוצה שבכל בחינה חסר שליש תחתון לא

רב"ש: מה הוא אומר כאן ששכחת הוא אומר ד' פרקין בחג"ת. מה עם נה"י

תלמיד: ב' פרקין

רב"ש: או ב' לא ד' היינו אור הנה"י

ונמצא שיש עתה בכלים דחג"ת ד' שלישים, ב' שלישים מאירים בג"ר דרוח בכ"א מהם. ב"ש לו"ק דרוח בכל אחד מהם. וכן ב"ש בכלים דנפש בכל אחד מהם. (א' קצ"ט אות קצ"ד).

נמצא ארבע פרקין מאירים אור דרוח ושתי פרקין מאירים אור דנפש

לסגור

לא ברור בחינת רוח ובנה"י יש רק רוח לבד מה מתבלבלים

אנו צריכים ללמוד שיש לנו חב"ד חג"ת נה"י ראשית כל בחב"ד חג"ת נה"י יש בכל אחד ואחד מה נפש רוח דרוח היינו חג"ת נה"י דאורות וחב"ד חג"ת דכלים נמצא שיש בכל אחד נפש רוח הן בחב"ד הן חג"ת בכל אחד יש שני שלישים מה נתווסף עכשיו בגדלות המכונה עיבור ב' אור דנשמה עוד אין אין יותר רק אור דרוח

לכן הוא אומר הכלים דנה"י מה היה להם נפש רוח דרוח מזה נשארו שתי שלישים עוד לא קיבלו מבחינת שלישין תתאין דנה"י הלא אנחנו אומרים יש כאן עיבור ב' חב"ד חג"ת דכלים הרוויחו מה הם הרוויחו שג"ר דרוח מאיר בכלים דחב"ד נמצא שיש בכלים דחב"ד עכשיו ג"ר דרוח אבל מה זה זה רק רוח

אם כן אם זה רוח יש כאן שתי שלישים איזה שתי שלישים יש חב"ד חג"ת דכלים שבחב"ד דכלים יש ג"ר דרוח ובחג"ת דכלים יש נפש רוח דרוח ובכלים תחתונים אין שום דבר חסר עדיין הכלל ומה יש בחג"ת גם כן אור הרוח באיזה שלישים גם כן ב' פרקין איזה ב' פרקין גלגלתא ועינים שליש תחתון עדיין חסר ובנה"י גם כן יש ב' פרקין מה מאיר שם רק אור הנפש אור הנפש בכלים דחב"ד חג"ת נפש רוח חב"ד חג"ת דכלים

נמצא עכשיו כך שאני מדבר בכלים שהם מאירים ג"ר דרוח ונפש רוח דרוח כאילו נגיד מה שהיה מקודם בכלים דחב"ד בחינת רוח דרוח ובכלים דנה"י נפש דרוח יש עכשיו בכלים דחב"ד וג"ר דרוח וו"ק דרוח ומה השליש תחתון שבכלים דחב"ד עוד לא הרוויחו שום דבר אומרים בכלים דחג"ת מה היה שם מקודם למדנו גם כן אותו דבר חב"ד חג"ת דכלים נפש רוח דרוח

אז אומרים גם הם נשארו בנפש רוח דרוח עכשיו מה מתבלבלים אם אני אומר חב"ד חג"ת נה"י מב' שנים דיניקה משמע שמאיר בכל ספירה וספירה חב"ד חג"ת דכלים חג"ת נה"י דאורות וחסר שליש בכל ספירה וספירה אם יבוא שליש נגיד יש נשמה אם לא בא שליש יש רק נפש עכשיו שהוא אומר ד' פרקין בחג"ת אז נגיד שיש ב' פרקין בחב"ד וב' פרקין בחג"ת שלא מאיר בהם רק אור דרוח זה יכולים להבין

מה עם נה"י שתי פרקין הם בנה"י גלגלתא ועינים אבל איזה אור היה מאיר מקודם ... אנחנו אומרים נפש רוח דרוח מאיר בכל ספירה וספירה דחב"ד חג"ת נה"י זה קצת קשה מי הרוויח את הג"ר דרוח צריכים לומר רק שלישין עילאין בב' פרקין דחג"ת מה יש להם ו"ק דרוח מה יש לנה"י גם כן ו"ק דרוח

אתה יודע מה שאני אומר

תלמיד: כן

רב"ש: תעבור עוד הפעם כ"ג תסגור

נה"י דכלים וג"ר דאורות בכל ספירה וספירה

תלמיד: כן "ועכ"ז עוד השלישים התחתונים" דאבא ... דרוח

רב"ש: כי ג"ר דרוח המתלבשים בכלים דחב"ד, אין יותר מרוח וו"ק דרוח מתלבשים בכלים דחג"ת, אין יותר מרוח והם רק ד' שלישים, כי הן לכלים דחב"ד, והן לכלים דחג"ת חסרים שליש תחתון, וכן לכלים דנה"י. מה יש לכלים דנה"י יש להם ג"ר דרוח לא רק מה יש להם

תלמיד: נפש

רב"ש: מה שהיה לפני הגדלות מה שהיה בעיבור א' מה עם עיבור א' מה היה לכל אחת ואחת היה נפש רוח דרוח אם כן מדוע הוא אומר יש שני שלישים יש ד' פרקין בחג"ת פתאום יש שישה פרקין בחג"ת כי גם לנה"י יש נפש רוח דרוח

לפי זה צריכים לומר (ונמצא שיש עתה בכלים דחג"ת ד' שלישים), ב' שלישים בג"ר דרוח (בכ"א מהם). ב"ש לו"ק דרוח (בכל אחד מהם). וכן ב"ש בכלים דנפש בכל אחד ואחד מהם. (א' קצ"ט אות קצ"ד).

אז הוא אומר יש כלים דנפש מה זה יש כלים דנפש משום שהם נה"י לא יותר

השורה מתחיל שאור הרוח שאור יש לכם

ונמצא, הוא אומר בסוף שאור הרוח מתלבש בשלישים עליונים, דכל ספירה כן ואור הנפש מתלבש בשלישים אמצעים דכל ספירה והשלישים התחתונים עדיין ריקנים מאור. נמצא יש חב"ד חג"ת דכלים ובכל ספירה יש שני שלישים ולפיכך אין יותר מב"ש בכל מדרגה מרת"ס, שהם: ב"ש בחב"ד וב"ש בחג"ת, וב"ש בנה"י, זה פשוט כי כל אחת חסרה עדיין שליש תחתון שלה.

עכשיו גם נודע שכל זמן שאין בכלים דחב"ד רק אור הרוח, הם נבחנים (רק לבחינת) חג"ת ולפי"ז נמצא, שבחינת הג"ר דרוח המתלבשים בכלים דחב"ד, אינם עושים אותם לבחינת חב"ד,

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעור הקבלה היומי8 сент. 2018 г.(צהריים)חלק 2 בעל הסולם. סוד העיבור-לידה, שיעור 3

חלק 2 בעל הסולם. סוד העיבור-לידה, שיעור 3

בעל הסולם. סוד העיבור-לידה, שיעור 3

טועןתיכף מגיע

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

שיעור הקבלה היומי8 сент. 2018 г.(צהריים)
חלק 2 בעל הסולם. סוד העיבור-לידה, שיעור 3

טוען
תיכף מגיע

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם