שיעור ערב 08.09.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 50, מאמר "סוד העיבור - לידה", כותרת משנה: א. כללים - הכלל והפרט

א. כללים

הכלל והפרט

"עיון המשכילים בבריאה, במושכל ראשון הוא מוגדר בהתחקות אחר מלאכת ה'. מלאכת ה' נקראת "השגחה", או טבע הבריאה.

והמה לא יקראו "גוף" אלא, לחומר הפשוט של בשר ודם בתכונתו הדוממת, בלי שום צורה. כי כל מה שנקרא בשם "צורה", הוא נבחן לכח רוחני ואינו גוף.

ולפיכך יצא לנו חוק, אשר כל הגופות שוות. אלא, כמו כדור הארץ, שהוא גוף יחיד, ולא ייתכן לחלקו לרבים, באשר לא מצאנו בו חידוש צורה מחלק זה לחלק אחר - כן לא יתחלק הדומם לריבוי פרטים.

וכל כח הריבוי שבעולם, הוא כח רוחני נפלא במינו, ולפיכך, כל כלל מוטעם ומשובח, כי בא מהכח הרוחני, וכל פרט מגונה ושפל. ובזה ניכר ההבדל בין האדם האנוכי ובין האדם המסור לעמו.

וודאי הוא, שערך הכלל נגדר לפי גודל הריבוי שבו. כי אם החלטנו שכח הריבוי, הוא ענין רוחני וחשוב - אם כן, אם הריבוי יותר גדול - הוא יותר חשוב.

ומכאן, שהמסור לעמו יותר חשוב מהמסור לעירו. והמסור לעולם יותר חשוב מהמסור לעמו. וזה מושכל ראשון!"

במילים אחרות, יש רצון לקבל, ואין בו בעצמו יותר מחידוש אחד שהוא רצון לקבל. וככל שהרצון לקבל הזה מקבל שינויים, מתחלק לחלקים רבים שהם שונים זה מזה, הוא יותר משובח. כי מספר החלוקות שלו לחלקים מגיע מכוח עליון שמוסיף לרצון לקבל הפשוט תכונות שונות. ולכן, עד כמה שאנחנו יכולים להבדיל מתוך הרצון לקבל חלקים זרים, שונים זה מזה, בהתאם לזה אנחנו מתייחסים אליו כאל רצון לקבל יותר נעלה. הוא בעצמו רק רצון לקבל, אבל הכוח המשפיע שפועל עליו ונותן לו כל מיני תוספות, הוא מחלק את הרצון לקבל לחלקים רבים ובו אנחנו כבר מרגישים שינויים. בזה יש לנו השכלה, לא בחומר עצמו אלא בכל מיני צורות שהחומר הזה מקבל, רוכש.

שאלה: כשהוא מדבר על גופות הכוונה לרצון?

כן.

תלמיד: וגופות שוות זה אומר שכל הרצון הוא תמיד זהה?

אין בזה שום חידוש. אנחנו לא מדברים על החומר שבעולם הזה, אומנם גם בו במקביל לרוחניות יש לנו שינויים. אלא כל רצון לקבל הוא יכול להיות נבדל מאחרים אך ורק על ידי הכוח הרוחני שנמצא בו, שהוא השוני בין רצון לרצון.

תלמיד: מה זה בין רצון לרצון?

שרצון אחד הוא שונה מהרצון השני מפני שיש בו כוח רוחני שונה מהשני.

תלמיד: רק הכוח הרוחני משנה אותנו?

רק הכוח הרוחני עושה הבדלים בין רצונות לקבל. רק בזה הם שונים.

תלמיד: מה זו התוספת של הכוח הרוחני לרצון?

לכוח הרוחני יש הרבה הבחנות. וגם בכניסה לרצונות לקבל שונים, שהם לא שונים, אבל כשהוא מגיע איתם למגע, הוא מחלק כל רצון ורצון מאחרים ונותן לו תכונות אחרות.

נגיד שיש לך נויטרונים, פוזיטרונים, אלקטרונים, כל מיני חלקים שהם אותם החלקים, אבל כשאתה עושה מהם התקשרות מסוימת, שזה כוח רוחני כבר שנותן להם אפשרות להתקשר ביניהם למרות שכל אחד מהם הוא יחיד, לחוד, אז אותו כוח רוחני שמקשר ביניהם, הוא נותן לך כל כך הרבה אפשרויות של חומרים, בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בזואולוגיה, לא חשוב, בקיצור בכל מיני רמות דצח"מ.

תלמיד: אז רצון בלי כוח רוחני הוא זהה לחלוטין.

אתה גם לא יכול להבדיל בו שום דבר, כול ההבדלים ביניהם הם כמה הכוח הרוחני נכנס בו. הוא גולם, גלם, חומר גלם.

תלמיד: איך זה מסתדר עם השתוות הצורה?

אנחנו משתווים עם הבורא בהשתוות הצורה עד כמה שאנחנו סופגים את הרצון להשפיע ועד כמה שאנחנו מזדהים עם הרצון להשפיע.

תלמיד: ונשאר שוני או אין שוני בהשתוות הצורה?

הרצון לקבל שלנו הוא לא מבדיל אותנו מהבורא אם אנחנו מקבלים רצון להשפיע ומזדהים עימו.

תלמיד: אז למה כשיש כוח רוחני ברצון לקבל זה יוצר שוני? שמעתי שאמרת שברגע שיש כוח רוחני בתוך רצון זה יוצר את השוני, זה יוצר את ההבדלים, ואם אין כוח אז אין הבדל, הרצון הוא גולם לחלוטין, אותו דבר. מכאן אני לא מבין איך מגיעים להשתוות הצורה אם כוח רוחני יוצר שוני.

הכוח הרוחני כשהוא נכנס בכל רצון ורצון הוא בונה ברצון הזה משהו מיוחד מתוך הרצון השני. כשמשפיע על הרצון הזה במידה יותר חזקה או פחות חזקה, הרצונות האלה הופכים להיות יותר קרובים לרוחניות או פחות קרובים.

תלמיד: איפה פה השתוות הצורה?

במידה שהרצון לקבל יכול לבטל את עצמו לרצון להשפיע שפועל בו, הוא נמצא בהשתוות הצורה לכוח העליון.

תלמיד: הביטול זה החלטה של הרצון לקבל, הוא מחליט להתבטל?

מתוך זה שיש בו כבר רצון להשפיע אז הוא מחליט, הוא יכול להחליט. כן. הרצון להשפיע כביכול נותן לו שכל ורגש להחליט איך להיות למעלה מעצמו. אלו התכונות שנמצאות באור, בבורא עצמו. הבורא כביכול נותן לרצון לקבל, כשהוא נותן לו את החלק ממנו, "חלק א-לוה ממעל", הוא נותן לו גם יכולת לתפיסה, להתפתחות, לעיבור, לכל התהליך הזה, לחשיבה, להכול, זה הכול בא מלמעלה. הרצון לקבל בעצמו הוא גולם לגמרי, אין לו שום דבר. אפילו החלקים האלה אף פעם לא היו מתחברים ביניהם, נגיד מהמפץ הגדול, עד שהתחילו להתחבר ולהתחבר להליום, לחמצן, לכל מיני דברים.

תלמיד: לכל חלק במציאות של רצון יש בו גם כוח רוחני, או שזה רק חלק של רצון שכבר נמצא בהתפתחות?

מי שקיים יש בו כבר שני חלקים. וודאי.

תלמיד: ולא חשוב אם הוא נמצא בתהליך של התפתחות רוחנית או לא.

כן. אפילו שלא. אם הוא קיים, יש לו חלק א-לוה ממעל, רק [השאלה] באיזו דרגה. כמו שאנחנו אומרים שנקודה שבלב זה שכבר מתחיל להתגלות בו חלק מהבורא ממש. זאת אומרת לא מרצון לקבל אלא מרצון להשפיע, אבל בכזאת רמה שהוא כבר מרגיש מעצמו איזשהו חלק מלהיות בורא. זו הכוונה מהבורא.

תלמיד: גם בדרגות של דומם, צומח, חי, יש כוח רוחני?

בלי זה לא היו יכולים להתפתח. גם בהם.

שאלה: האם אפשר לבדוק עד כמה האדם ביטל את עצמו?

את זה אנחנו לא יכולים עכשיו לבדוק, אנחנו יכולים רק לעשות את פעולת הביטול כמה שאפשר. דיברנו על זה שאם מגיעה לאדם הארה מיוחדת, הוא מרגיש את עצמו שהוא מוכן להתבטל ורוצה שהבורא ימלא אותו. שימלא אותו ממש מה שנקרא "מעל האוזניים", זאת אומרת הכול, שאני לא רוצה להרגיש את עצמי במאומה אלא שהבורא הוא שולט בי בכולי לגמרי.

תלמיד: אז איך אפשר למדוד?

אי אפשר למדוד, אמרתי מלכתחילה. אי אפשר למדוד, בינתיים לא. אלא להרגיש כן, שבא לי כזה מצב שאני מאוד רוצה להעלם ורק לתת מקום בתוכי לבורא, שבלי גבול, עד כמה שאני בפנים מסוגל או לא מסוגל, לא חשוב, ימלא אותי לגמרי, ושלא יהיה לי לא רצון ולא מחשבה משלי אלא הכול ממנו. זה נקרא כניסה לעיבור, רגשית ממש. זה לא בבת אחת, הוא יצטרך לעשות עוד פעם ועוד פעם, כתוב "לא בפעם אחד, ימצא האדם מוכן לזווג הגבוה, מאד נעלה, שנקרא ביאה שלמה. אלא "אך טוב וחסד ירדפוני"".

שאלה: איך מהביטול אנחנו יכולים להתחיל להרגיש תכונת ההשפעה ששולטת עלינו מצד העליון?

אנחנו יכולים להרגיש תכונת השפעה ששולטת עלינו במידה שנרצה תכונת השפעה. אז לפי השתוות הצורה עם התכונה הזאת אני ארגיש שכן באמת היא שולטת עלי, שהיא מכינה אותי, שהיא כל הזמן מלווה אותי, שהיא מחנכת אותי, אז אנחנו נגלה. אבל זה כבר ממש עכשיו קרוב.

שאלה: מה עושים בנקודה שבה אני מגלה שלא רוצה כלום. לא את העולם הזה ולא את העולם הרוחני אלא רק שהחברים ישיגו ויממשו את רצון הבורא וחוץ מזה אני לא מבקש כלום?

בסדר גמור, גם טוב. זה לא אומר שהוא לא רוצה, זה אומר שהוא עצלן, אבל בסדר. בדרך ישנה גם תקופה כזאת.

שאלה: איך אנחנו יכולים להביא את כל העולם לדבקות דווקא מתוך מחשבות מחוץ לתועלת עצמית? הרי הכול רצון אחד והוא מתגלה בתוכנו.

במידה שאני כך מתאר את כול העולם נמצא בתוכי, במידה הזאת אני מתקן אותו ואני פתאום מתחיל להרגיש ולשמוע שכך הם גם חושבים.

שאלה: איך מתוך דמיון אנחנו מגיעים בפועל לעולם המתוקן? ואם אנחנו מגיעים לעולם הזה האם בזה אנחנו מתקנים את כל האנושות בפועל וזאת ההפצה האמיתית?

כן, זאת הפצה אמיתית וזה בעצמו דמיון.

שאלה: איך עלינו לשחק את המדרגה הבאה בלי שנחשוב שאנחנו משחקים?

למה לשחק? אין בעיה. אני משחק בזה.

תלמיד: אולי זה מגביל ועוצר אותנו מלממש את המדרגה הבאה.

לא, לשחק זה לא עוצר, זה דווקא ההיפך, מאוד מפתח ומושך קדימה. אנחנו חייבים לשחק.

שאלה: איך לתאר את המצב המתוקן עד כדי כך שאנחנו לא נחשוב שאנחנו משחקים אלא חיים בזה?

חיים בזה, חיים במשחק, זה נקרא משחק. כך אנחנו מחנכים את עצמנו. אלא ילדים לא חושבים על זה, הם לא מבינים, ואנחנו בצורה מבוקרת כך עושים. מה יש בזה, למה זה רע?

תלמיד: זה לא רע, רק נראה שאנחנו עושים המון פעולות חיצוניות כדי שמשהו ישתנה בעתיד.

אבל אם אתה עושה את זה בכוונה כדי לממש תיקון אז למה לא?

שאלה: האם רב"ש והמקובלים שיחקו במשחק הזה כדי להגיע לרוחניות?

גם לפני רב"ש ולפני רבי שמעון. החוקים האלה לא משתנים. אתם חושבים שאתם לומדים משהו חדש, רב"ש כתב את כל המאמרים האלו מפני שבא לו, זה לא מובא בכל הכתבים שלפניו?

שאלה: שאלה על "סוד העיבור - לידה", האם הכוח הרוחני הוא צורת הרצון לקבל?

הכוח הרוחני זה לא צורת הרצון לקבל, כוח רוחני זה רצון להשפיע שמתעורר בתוך הרצון לקבל.

שאלה: האם הכוח הרוחני מתגלה כשמתחילים לשאוף לחיבור?

כן. אם כבר אנחנו מבינים את חשיבות החיבור, אפילו לא נמשכים לזה, כבר זה גילוי של הכוח הרוחני בנו. אבל כדי לעורר אותו אנחנו צריכים כמה שיותר ויותר עוד ועוד להמשיך.

שאלה: הרצון לקבל הוא גולמי והכוח הרוחני יוצר שוני, מה הכוונה בשוני?

יש מספר חלקים אלמנטאריים שהכוח מחבר אותם יחד בכל מיני צורות ומזה מגיעים חומרים שונים שיש לפנינו. מה יש בהם? אותם החלקים הפנימיים רק הכוח שפועל עליהם נותן להם יכולת להתחבר כל פעם בצורה אחרת ובכמות, באיכות אחרת ומזה יש לך כל מיני שינויים בחומרים. מה השוני? לא שוני בגולם עצמו, הרצון לקבל, אלא כמה שהכוח הרוחני פועל עליו ונתן לו אפשרות להתחבר עד כדי כך שאם זה כוח גדול אז יש לך אפילו חומרים שיש להם פליטה משלהם, קרינה, ערכיות. זאת אומרת היכולת לחבר לעצמם עוד חלקים חיצונים. זו כבר תוצאה מהשפעת האור העליון על החומר.

שאלה: התהליך שאתה מעביר אותנו לפעמים מרגיש כפער מבלבל שהולך וגדל בין הרוחניות למציאות הריאלית ההכרחית, איך בכל זאת לא להתבלבל בתפיסת המציאות בכל רובדי החיים?

דרך הבלבול, אין מה לעשות, דרך הבלבול. עד כמה שנחשוב יותר, נדבר יותר, זה ייקלט יותר. אבל אין מה לעשות, "אבל סוף לא תבין, רק בגילוי ה' יתברך עליך".

שאלה: בתוקף התפקיד שלנו כאן אנחנו מקבלים בזמן הסדנה שאלות. זאת אומרת אנשים חושבים ושולחים שאלות ואנחנו עובדים על זה בזמן הסדנה.

אתם צריכים לעורר את השאלות האלה כאן, ודאי. להגיד שיש לך שאלות.

תלמיד: אם בזמן הסדנה אנשים בחוץ חושבים, שולחים לי שאלות לכאן, ואני עכשיו עובד עם זה כרגע.

השאלות האלה זה כדי לברר את נושא הסדנה?

תלמיד: כן.

אז צריכים.

שאלה: מה זה שהקב"ה שונא את הגופים, איך תכונת השפעה יכולה לשנוא?

שניהם מנוגדים. זה נקרא שנאה, כמו פלוס ומינוס.

לידה ברוחניות

"לפיכך, כמו שיש לידה לפרט, מצד בנין הגופים - כן יש לידה לכלל, והיא, על-ידי חידוש כח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל, כי ברוחני שינוי הצורה יחלק העולמות זה מזה, ולידה זו פירושה, לבוא בעולם התיקון".

הכוח העליון פועל עד כדי כך בחומר שהוא נותן לחומר, אבל לפי הסכמת החומר, לפי החיסרון, לפי מ"ן, שהחומר מסוגל להתרשם בצורות חיצוניות, לימוד, כל מיני סדנאות, סעודות, כל מיני דברים, שהחומר בעצמו מתרשם להתעוררות מהרצון לקבל ומעצמו, מהפעולות שבתוכו. זה מעשרים המאמרים האלה הנודעים של רב"ש. ואז, לפי הדרישה של החומר, הרצון לקבל מתחיל להתגלות בו למעלה מההכרחיות, למעלה מבעיתו. הרצון להשפיע מלמעלה מעורר את החומר להגיב בצורה כזאת שהחומר מתחיל לדרוש אחישנה, להתעורר בעצמו.

נראה לנו שאנחנו דורשים את זה מיום שהגענו לכאן אבל זה לא נכון. אמנם יש בזה משהו, אבל לאט לאט. זה מה שקורה לנו בחינוך הרוחני, שהאור העליון שמשפיע עלינו יותר ויותר מעורר בנו רצון, יכולת, הערכה להשפעה, הסכמה להשפעה לאט לאט, עם הקבוצה, עם כל הדברים האלה, עד כדי כך שאנחנו בעצמנו מתחילים לפתח חיסרון דווקא לזה. למרות ש"אני אשלוט", למרות ש"אני אהיה חכם" וכולי וכולי, אני מתחיל לדרוש סוף סוף במקצת, אולי אפילו לא בהכרה, ואני כן מתחיל להעריך את החיבור והשיתוף ומוכן לעשות כל מיני פעולות בכוח, ואחר כך אפילו ברצון במקצת כלפי החברה. ואז אני מגלה שמתעורר בי יותר רצון לזה ואני מוכן לשליטה זרה, כי אני רואה יותר ויותר עד כמה השליטה שלי היא שליטה רעה. אני רוצה שישלטו עלי.

ההרגשה הזאת שהאדם מיואש מכוחותיו עצמו והיה שמח שישלטו עליו, זו כבר התקדמות לקראת העיבור. והעיבור, כמו שדיברנו, זה שהוא כבר רוצה רק שהבורא יתלבש בו וישלוט בו במלואו.

קריין: בעל הסולם, אגרת י"ז.

"בהבינך באפס מה קצה תראה, אבל כולו לא תראה זולת בישועתו יתברך אליך."

"אבל לא בפעם אחת אדם מגיע לזיווג הגדול, הגבוה הזה, אלא "טוב וחסד ירדפוני"".

שאלה: שישלטו עלי זה נקרא "אחישנה"?

שישלטו עלי, הכוונה היא שכל מי שהוא חוץ ממני, אני רואה שזה רצון להשפיע, קבוצה, בורא. אני רוצה שזה ישלוט עלי. כי אני מיואש מהכוחות שלי, מהמחשבות שלי, מההחלטות שלי, מהפעולות שלי, מהכול. לא שאני מיואש סתם מהמצב, אלא מיואש שזה אני.

שאלה: מה שאמרת שאתה מיואש וזה מלווה אותך, מה זה?

יש לי הרגשה שמה שאני עושה, הכול לא בסדר. מסכים?

תלמיד: כן, בטח.

ברור. מה לעשות? אני רוצה לקבל מהסביבה את המחשבות שלהם, את הכוחות שלהם, כל מה שיש בהם. יותר גרוע לא יהיה, אני הגרוע. אתה מסכים?

תלמיד: במאה אחוז.

אז תתכופף כלפיהם, תתבטל כלפיהם, ואז הם, במחשבות וברצונות שלהם, ישלטו עליך ואז תהיה מסודר.

תלמיד: תגיד מה לעשות?

תעשה מה שהם רוצים. כמו שרב"ש כותב, "טוב לבטל את עצמו בפועל לחברה".

תלמיד: ואז אני אוהב אותם סוף סוף?

גם זה. העיקר שתתחיל לקבל מהם רצונות טובים, מחשבות טובות. מה שבהם בעצמם אין, אבל דרכם תתחיל לקבל. במידה שתתבטל כלפיהם, הבורא דרכם ייתן לך.

תלמיד: יש בהם את כל מה שאמרת, זה העניין. אני לא יודע למה אני שונא אותם.

אתה שונא בגלל שיש בהם ובך אין. יפה מאוד, זה כוח טוב. בקיצור, תמשיך, זה יסתדר. עכשיו מתחילים החגים, אנחנו נטפל בזה יום יום.

שאלה: מה זה "חינוך רוחני"?

חינוך רוחני זה שמי שמשפיע עלי, בצורה שיטתית, סדרתית מביא לי מצבים שעל ידם אני בעצמי אוכל להתעורר למצבים רוחניים ולדרוש אותם, ולהיות מוכן לקבל אותם ואז לפעול. זה נקרא "חינוך רוחני".

תלמיד: ומה נדרש ממני כדי לקבל עלי חינוך רוחני?

להתכופף כלפי הקבוצה, כלפי המורה וכלפי הבורא. להצטייד בחיסרון בכמה שאפשר, שאתה רוצה להיות קשור אליהם, ואתה רוצה לקבל את החינוך הרוחני כדי לממש את מטרת הבריאה כלפי כל המציאות. כי הבורא חושב על כל המציאות, אין לו חלקים, ה-ו-י-ה זו ה-ו-י-ה כולה, לא קטנות ולא צמצום ב', אלא כולה, לבורא אין דבר פחות מזה. לכן אם אנחנו רוצים לממש את התפקיד שלנו, חייבים לחשוב על כל העולם.

שאלה: צורת העיבור קיימת?

מה זאת אומרת קיימת?

תלמיד: צורת העיבור שצריכים להגיע אליה.

איפה היא קיימת?

תלמיד: אם היא קיימת, איפה היא קיימת?

אני לא מבין. איך יכול להיות שהיא קיימת אם אתה לא אומר איפה?

תלמיד: במרכז העשירייה, במרכז הקבוצה.

היא קיימת אם תעשו את זה. אם תגיעו לזה, אם תחייבו שזה יתברר, יתגלה. מה זאת אומרת, בעצמו קיים? הכול לפי החיסרון של התחתון. זה כל העניין, שהחיסרון חייב להיות קודם. אחרת איך תרגיש שאתה מקבל, שאתה נמצא בזה?

תלמיד: עכשיו הייתה סדנה במשך שעתיים, סדנה מאד מיוחדת, לְמה היינו צריכים להגיע כתוצאה מהסדנה?

קצת להמחיש מה זה נקרא עיבור, עוד יותר ועוד יותר. נקווה שבזמן הקרוב אנחנו באמת נתחיל להרגיש אותו, לדרוש אותו, לצפות, עד שהחיסרון שלנו יגרום למאור לסדר אותנו בצורת העיבור.

תלמיד: המטרה של הסדנה להגיע לרצון השלם?

לחיסרון השלם.

תלמיד: לחיסרון השלם, שהוא המשותף. שרק את זה אנחנו רוצים, זו המטרה שלנו.

יותר מחיסרון לא צריכים כלום.

שאלה: במצבנו אנחנו מסוגלים להגיע למצב שאנחנו חושבים על כל העולם?

כן. אתם חייבים להבין, ואפילו להרגיש, אבל לפחות להבין שאנחנו חייבים לדאוג שהתיקון שלנו יתפשט לכל העולם, ויחד עם מה שאנחנו עכשיו עושים. אם אני רוצה להגיע למצב הרוחני הראשון, אני כבר חושב על תיקון של כל העולם.

תלמיד: למה עשירייה לא מספיקה? אנחנו אומרים שכל העבודה מספיקה בתוך העשירייה.

זה שאתה חושב על כל העולם אתה מתכוון לעשירייה, זאת העשירייה. "סוף מעשה במחשבה תחילה". סוף המעשה, שאתה מגיע לפסגת ההר, הוא שאתה מקבץ את כל האנושות לעשירייה אחת, ה-ו-י-ה אחת, כמו שזה נמצא בעולם אין סוף. אתה צריך לזה להשתוקק. כל פעולה רוחנית הקטנה ביותר חייבת לכלול בתוכה, בצורה פוטנציאלית, אולי לא במעשה, אבל איכשהו חייבת לכלול את הנטייה הזאת.

שוב, עם ישראל לא זכה לגאולה ממצרים לפני שפרעה, המצרים ידעו על התפקיד שלו והסכימו לזה, ונתנו להם לצאת, וסגרו אחריהם את הדלת שלא יחזרו. כי עם ישראל, אתה מכיר אותו, אם קצת יותר גרוע להם משם, הם חוזרים. כמו שאתה רואה היום, ששוב יש ירידה לאמריקה ולכל המקומות. אז תתאר לעצמך, מי שבא לכאן, גמרנו, הוא מקבל חותמת בינלאומית שאין לו מקום אחר. כך פרעה עשה.

איפה כתוב על זה שפרעה היה חייב להסכים?

קריין: "שופר של משיח", בעל הסולם.

"דוגמת יציאת מצרים שהיה חיוב מוקדם שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת".

הרשה להם לצאת, הוא לחץ עליהם עד כדי כך, שהרס את המצרים. אני לא רוצה להיכנס לזה יותר, כי יכולים לפרש אחר כך באופן לא טוב את מה אנחנו עושים בעולם, אבל אתה תראה מה שקורה עוד מעט.

תלמיד: העשירייה היא לא דגם של כל האנושות?

אתה לא יכול להחליף אחד עם השני, תפסיק לחשוב על זה. אני אומר לך, אתה לא יכול, אם אין לך רצון לתקן את כל העולם, שזה רצון הבורא, אז אתה לא נמצא איתו בהשתוות הצורה. גמרנו, מה יש לך עוד? "לא, עשירייה מספיק לי", זה לא מספיק, אתה חייב בכל זאת גם על זה לחשוב.

תלמיד: מה זה לחשוב על העולם?

לפרסם להם ידיעה למה הם סובלים, ואיך אפשר לצאת מהסבל. להראות להם דאגה. בלתי אפשרי להגיע להזדהות עם הבורא אם אתה לא דואג למה שהוא דואג. והוא לא דואג להציל אותך עם העשירייה שלך מספר 20, יש לו עוד למה לדאוג, יש לו עוד 7 מיליארד.

אין ברירה, אנחנו חייבים להיות כאלו, אם אתה שייך לישראל, לישר א-ל. אם לא, אתה יורד מהפסים האלו והולך לך. מי ששייך לישראל הוא חייב להתכלל בתיקון של כל העולם. אם לא, נקווה שהעולם לא ישכח עליך וילמד אותך טוב טוב, שאתה תדע שאתה צריך לדאוג להם. על ידי שנאה, מכות, חכה, הכול מתקרב.

שאלה: בסדנה הזאת כל אחד בעשירייה שלנו הגיע לאפיסת כוחות מזה שהוא רצה שכל החברים שלו יגיעו לשלב הבא. ממש אפיסת כוחות, לגמרי. איך אנחנו מאחדים כוח כל ישראל, של כל הזמנים, עם כל האבות שלנו, כל אלה שעשו את הדרך הזאת, כדי שהכוח שלנו יהיה מספיק ונגיע לנקודת העיבור?

תמשיכו כך כמה עשרות פעמים, ונדבר. אין לי תשובה אחרת.

גם כוח מקבלים מלמעלה, הכול מקבלים למעלה. העיקר, אל תחפשו תירוצים. לא בתור תירוץ. אני אומר לכם עצות, זה בעצם התפקיד שלי. אתם יכולים לקחת אותן, או לא. אתם גם יכולים להגיד "אל תדבר איתנו כל כך קשה. דבר איתנו בצורה רכה, יפה, כך שלא נאבד תיאבון, שנישן בלילה טוב". בבקשה, זכותכם.

שאלה: האם וכיצד ניתן לזרז את התפתחות הכוח הרוחני של האדם בעבודה?

וודאי שכן, מה שאנחנו עושים? "איש את רעהו יעזורו". בקבוצה אנחנו דווקא מתפתחים פי כמה וכמה יותר מהר. וכשכל הקבוצות סביבנו, "ברוב עם הדרת מלך", אז ככל שאנחנו יכולים להעריך את גדלות הבורא, זה פועל, מגדיל את הכוח שלנו.

שאלה: אם אני חושב על תיקון כל העולם, האם זו עשירייה שלי, למרות שבפועל פיזית אין לי עשירייה?

את זה אני לא מבין, "אין לי עשירייה, אבל זו העשירייה שלי, לא העשירייה שלי". אדם צריך לדאוג ממנו, שהוא נמצא במרכז, וסביבו כל העיגולים עד העיגול הכי חיצון. זה הכול.

שאלה: מה זה נקרא שהבורא סוגר את הדלת, ועם ישראל לא יכול לחזור?

לא, פרעה סוגר.

תלמיד: סליחה, פרעה.

שלא נותן להם לחזור למצרים.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא לא נותן להם לחזור למצרים?

זה כוח הרוחני שפועל בצורה כזאת שאפילו אדם היה רוצה והיו בוכים הרבה פעמים שם במדבר על המצרים, איך לחזור לשם הם כבר לא מסוגלים. הם לא מסוגלים, זאת אומרת שזה עניין של הזדככות הפרצוף, הם עולים לדרגה אחרת. למצרים אפשר להיכנס רק כדי לקבל את העביות, ולהתחיל תיקון.

אבל כשאתה מתחיל כבר תיקון, אתה מעורר את המצרים. אבל לא שאתה חוזר לשם, אלא אתה נכלל ממנו כדי להעלות שוב ניצוצים לתיקון. עוד קצת, ועוד קצת, אתה מעלה ניצוצים שבורים לתיקון, אבל לשם אתה כבר לא חוזר. לא יכול לחזור. ככה בנויות המדרגות בעליות ובירידות, זאת אומרת בהזדככות המדרגה, ושוב עליה. זאת אומרת, אין חזרה לאותו המצב. אבל כביכול שרוצים לחזור, מה זה "רוצים לחזור"? הם הולכים לתקן בסופו של דבר את המצרים, אבל כל פעם בוכים איפה יש לנו, אנחנו רוצים כאילו לחזור לזה. וסך הכול מה זה גורם להם? להעלות שוב את מנת הניצוצים לתיקון.

זאת אומרת, זה לא לגריעותא, זה למעליותא. לעליה. זה לא לירידה, זה לירידה לצורך עליה.

תלמיד: אנחנו בעבודה שלנו מלמטה למעלה צריכים לדאוג למנגנון כזה?

לא, זה יקרה, בטוח יקרה. אתה תקלל את כולם, אתה תרצה לחזור לקיבוץ שלך, לא יודע מה שם, לכל הדברים. לרגע אחד. "למה לא הלכתי בדרך הזאת, ודווקא כאן, ושם וזה", לכל אחד ואחד, וודאי, זה כדי להוציא משם ניצוצין. ומי שהיה שם עשיר, ומי שהיה במה שהוא עסק, עם כל מיני תקוות כאילו יפות, איך שיקלל את החיים שלו. אבל, לכמה רגעים. אחרת איך תעלה ניצוצות חדשים?

שאלה: מצד אחד אנו מרגישים שמדינות כמו סין זקוקות לקבלה הכי הרבה, בעוד שישראל זקוקה לה הכי פחות. מצד שני, סין היא הרחוקה ביותר מהקבלה למרות שהיא זקוקה לה הכי הרבה. איך אפשר לגשר על הפער הזה ולפתור את הדילמה?

לא, אי אפשר לגשר, ככה זה צריך להיות. אנחנו רואים את זה בהרבה מנגנונים, מכנים, חשמל, בגיאופיזיקה, בכדור הארץ, בכל מקום. נראה לנו שזה צריך להיות. למה במדבר אין מים, וכולי, אנחנו עוד לא מבינים את החוסר האיזון הזה למה שהוא פועל אבל כך זה צריך להיות כדי לשמור על החיסרון ועל המילוי שהם לא יבטלו זה את זה.

לכן באמת יש חסרונות גדולים לתיקון כביכול, בצורה סמויה פחות או יותר בכל מיני מקומות אבל התיקון הזה נמצא בעם שלא זקוק בכלל, שלא רוצה להסתכל לכיוון זה, ככה זה. כך זה צריך להיות במערכת, כך צריך להיות, אחרת כולם היו מגיעים לביטול הדדי.

שאלה: איך לשלב את הביטחון בזה שהמטרה קרובה עם זה שהשגתה יכולה לקחת שנים?

לא, לא צריכה לקחת שנים, לא, אנחנו יכולים להגיע לעיבור ממש בזמן הקרוב מאוד, משבועות עד חודשים תלוי מי, לא כולם יחד כך אני חושב, לפי ההזדמנות שניתנת, כן.

שאלה: אני מבקש מהבורא לתקן את הנשמה שלי ובזה אני מתאר שכל העולם זו הנשמה שלי, האם בזה אני מתקרב במשהו לתיקון?

אתה מתקרב להשגת הקלקול, נשמה שלי, דאגה לכל העולם שאני ככה אתקן, אני אני.

שאלה: כלל ופרט שווים, בתקופת ההיריון רואים את ההתפתחות העובר במכשירים וגם בבטן האם המתפתחת, אלו סימנים מראה העובר הרוחני?

כשאנחנו ניכנס לעיבור אז אנחנו נתחיל אחרי זמן מה לגלות ואפילו לספור דרגות העיבור, זה יהיה, זה נרנח"י שאנחנו נגלה, שלושה מדורים, שלושה חודשים בכל מדור והכול נגלה, הכול לפי ירחי לידה, זאת אומרת לפי השתוות של הבינה, זעיר אנפין ומלכות, כשזה שמש, ירח וכדור הארץ.

שאלה: אמרת שחומר שהוא מפותח יכול להקרין, לחבר לעצמו חלקים, האם האדם המפותח מקרין משהו? יכול לחבר לעצמו חלקים?

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה אומר?

זה שהוא יכול לקחת אנשים חלשים ולגדל אותם, לעזור להם, לדחוף כל אחד ואחד וחוץ מזה אפילו אלה שלא מסוגלים אם הם לוקחים על עצמם כזאת עבודה הם יקבלו עזרה מלמעלה, יקבלו ורצוי את זה לעשות. זה כמו זקן שצועק שנופל לו השק מהגב.

שאלה: איזו דרישה יכולה להיות לחומר אם כל השינוי מגיע מהעליון אנחנו רק מגלים תופעות שעוברות עלינו?

אנחנו צריכים להתרשם מהעליון ואז שהחומר שלנו ידרוש אותו המצב כמו העליון, ודאי שהחומר עצמו הוא יכול לצעוק רק כתוצאה ממה שהוא משיג, הוא משיג ייסורים אז צועק הצילו מייסורים אבל לאט לאט על ידי הייסורים הוא מתחיל להשיג צורך בזה, מטרה ואז מתחיל לשאול יותר על תכלית.

שאלה: האם יש ואם כן מהו הקשר בין עיבור הפרטי לעיבור הכללי בעבודה?

אני לא חושב שאנחנו יכולים על זה עוד לדבר, אנחנו נגלה את זה בצורה מוחשית, בצורה רגשית העיבור של האדם הפרטי עם איך שהוא יראה את כולם גם שנמצאים בעיבור, מתוך העיבור הפרטי שלו הוא יכול להבדיל את השלבים שבהם נמצאת הקבוצה, האנושות וכן הלאה אבל לדבר ללא השגה, ללא הרגשה זה לא.

שאלה: אמרת שלא כולם יכנסו לעיבור בבת אחת, מה זה אומר?

זה הכול תלוי בעבודת האדם, איך יכול להיות שאם לאדם אין כלים הוא ייכנס לאיזה מצב רוחני? חייב להיות חיסרון לזה, העיקר בשבילינו זה לפתח חיסרון, חיסרון שהבורא ישלוט בי זה החיסרון שאני צריך להיות, דיברנו על זה כמה פעמים, עוד ועוד נדבר. אבל אם אין למישהו כזה חיסרון, הוא לא דואג, לא מפתח אותו, לו עושה בירור וביקורת על מה שיש לו אז הוא יהיה מחוצה להשגת העיבור.

שאלה: מה לעשות שאהבה לא תהיה לפי שעה כמו שקורה לפעמים, איך לשמור על אהבה בצורה גבוהה?

לא הייתי אומר בצורה גבוהה אלא בצורה קבועה, לזה אנחנו צריכים להשתוקק, האהבה קטנה אבל כל הזמן שהיא ככה תהיה מורגשת בי, זה אני חושב שטוב.

שאלה: איך לשמור על זה ככה?

על ידי עדינות הנפש, ממש כך, כמו לדבר יקר מאוד, להתייחס לזה בצורה עדינה כזאת שכל הזמן אני רוצה שזה יהיה מורגש בי.

שאלה: מה יהיה עם מי שלא יגיע לעיבור תוך שבועות או חודשים? תוך שנים אני חושב, לא?

תוך שנים, נכון, זה הכול תלוי מהמאמצים, מההשקעה, אתה לא יכול לבוא אחר כך ולהגיד איפה מה שמגיע לי או למה מגיע, אם מגיע אתה תקבל, אם לא, לא, זה לא תלוי בחברה, זה תלוי עד כמה שאתה נכלל בהם ודרכם בבורא.

שאלה: אמרת שנוכל להגיע לעיבור בזמן הקרוב, איך לעורר את החברים לא לפספס את ההזדמנות הזאת?

דרכך, אם אתה דואג להם תעורר אותם לזה לפי מה שאתה מרגיש בעצמך.

שאלה: לגבי הדאגה לתיקון העולם, זה משהו שאתה יכול לפתח? זה משהו שמתפתח בך?

אנחנו ניתקע בזה, ויותר טוב אם אנחנו נתחיל לדאוג לזה לפני שהעולם מעורר אותנו. יותר טוב אם אנחנו נעורר את זה לפני שהעולם מעורר אותנו, כי ההתעוררות שלהם, כמו מלמעלה, מהבורא, היא מגיעה על ידי המכות, על ידי ייסורים, לכן לא כדאי לנו לחכות לזה אלא שאנחנו נעורר דאגה.

ואיפה זה צריך להתבטא? במאמרים, בכל מיני קליפים, בכל מיני דברים שאנחנו מפזרים לכל העולם. זה לא חשוב כמה שהאנשים קוראים באיזה מקום או לא, אלא אתה זורע, זורע ואז זה עובד בצורה תת קרקעית כזאת. לכן אנחנו צריכים לזרוע את כל הידיעות הללו עם כתובת והכול בצורה גלויה, פתוחה, לא לפחד, לא להסתיר שום דבר.

תלמיד: לפי התהליך שבו אנחנו נמצאים, האם אני צריך כל הזמן לקחת בחשבון גם את כל העולם בכול?

כל הזמן, אחרת הכוונה שלך היא לא שלמה. הבורא חושב על העולם, רק תבינו, הוא חושב "סוף מעשה במחשבה תחילה", אם אתה לא נמצא יחד עימו, אז אתה עוד לא בשל, כי כל פעולה רוחנית חייבת לתפוס את כל הה-ו-י-ה.

כדי להתבטל יש לך עשירייה, אתה לא יכול לקלוט יותר, אבל להתפשט הלאה, להשפיע, אתה יכול לכולם, בצורה גשמית ודאי.

תלמיד: איך לעשות כך שתיקון העולם יהפוך להיות חשוב לך?

תדברו על זה יותר. אתם רוצים על ידי מכות? אז הן עוד מעט יהיו.

שאלה: דיברנו על כך שכדי להיכנס לרוחניות אנחנו צריכים חיסרון שהבורא ישלוט עלינו.

כן, בנו. עיבור זה כבר בנו, אני רוצה שהוא ישלוט מתוכי, לא מחוצה אלא מתוכי. שנשארת בי איזו קליפה מהגוף, עור ובתוכו רק הוא מלובש, אין כלום ממני, לא רגש ולא שכל ולא כלום, אני לא רוצה אפילו לדעת, לחשוב, אלא עד כדי כך הוא ממלא אותי.

תלמיד: איך מפתחים את החיסרון הזה? איך מגדלים אותו?

שמעתם? עכשיו תחשבו, כל הזמן תחשוב, תחשוב תחשוב ויהיה לך. בהרגשה זה מובן, אז תחשבו על זה יותר, איך אני מגיע למצב כזה.

תלמיד: מה אתה ממליץ?

מאמץ במחשבה, אין לי אפשרות להסביר יותר את המצב הזה. אתה תרגיש שאני לא רוצה לדעת אפילו שזה הבורא פועל בי אלא שהוא יפעל בי ב- 100%, שלא תהיה לי שום הרגשה, שום מחשבה, שום חשבון מעצמי, אלא שב- 100% הוא יהיה. אם הוא יהיה ב- 100% אז אני לא קיים, זה העובר, זה נקרא שאני נבלע בעליון.

תלמיד: מאיפה קונים את החיסרון לזה?

תדברו עם החברים על זה כל הזמן, כל הזמן לחשוב על זה, אני רוצה שכך זה יקרה. אתם מסוגלים אחרת לא הייתי מדבר על זה. מצבים יותר מתקדמים אי אפשר בקלות כל כך להסביר כמו עיבור, שם כבר מעורב רצון לקבל עם הרצון להשפיע, זה כבר מסובך, משובח, אבל את העיבור כן אפשר.

שאלה: אני שמעתי השבוע שאמרת שהמורה נותן מכה חזקה לאגו של התלמיד וכך הוא מייצר שקע שמתמלא נכון. איך אני יכול להיות החבר הכי טוב בעשירייה של התלמיד שלך שכרגע קיבל ממך שיעור? איך כל אחד בעשירייה יכול להיות החבר הכי תומך ושיהיה כוח התגברות כדי שהמורה ילמד אותנו יותר חזק?

תדאג שהחברים ישמעו את מה שאתה שמעת. אם אתה תדאג להם, אין עזרה גם לעצמך יותר גדולה.

שאלה: כשפרעה עזר לבני ישראל הם עשו קפיצה איכותית, שהם כבר לא יכולים לחזור אחורה אלא לצורך משיכת ניצוצות ולהעלות אותם.

כן.

תלמיד: האם אנחנו גם נגיע למצב שבלי הדאגה לעולם זה כמו פסולת בשבילינו?

בשביל מה אנחנו מלכתחילה נבחרנו להיות עם סגולה? כמה פעמים ואיפה קראתם על זה? באלפי מקומות, כמה דיברנו על זה, ואתם שואלים, אני מתפלא ממש.

תלמיד: פרעה עשה שם משהו שלא מאפשר לבני ישראל לחזור.

למה זה כל כך מדאיג אותך? אתה עוד לא יצאת ממצרים, למה אתה דואג לא לחזור, אתה עוד לא במצרים בכלל.

תלמיד: גם לי יש מחשבות לחזור לחיים שהיו בעבר.

נכון, אז מה לעשות?

תלמיד: אני רוצה איזו הגנה.

הגנה? אין הגנה. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך".

תלמיד: אולי פרעה יבוא ויעשה את זה גם עלינו?

יש לך כללים, תעבוד לפי מה שאתה מבין וזהו.

שאלה: אפשר לחדד את המצב, שאנחנו יכולים בזמנים הקרובים להגיע לעיבור?

יכולים.

תלמיד: במה זה בדיוק תלוי, במה צריך להיות המאמץ?

בביטול.

תלמיד: כלפי עשירייה?

כלפיי העשירייה, כלפי הכול. וודאי שלא כלפי העולם, שם העולם כמנהגו נוהג ואתה כך גם כלפיהם.

תלמיד: במה פה העבודה היא אישית ובמה משותפת?

אי אפשר להבדיל.

שאלה: השבוע קראתי בבלוג שלך מכתב ששלח לך ראש ממשלת ישראל, הוא מודה לך על כל מה שאתה עושה, ויחד עם זאת הייתה לי תחושה שהוא לא מסכים שעם ישראל הולך להיכנס לאיזה בידוד מכל העולם, מה שאתה בדרך כלל אומר, אלא ההיפך, הוא רואה שהרבה מדינות רוצות לבנות איתנו קשר בכל מיני תחומים וכן הלאה. רציתי לשאול אותך לקראת החג, אתה דיברת היום הרבה על הפצה לכל העולם, יש לך עצה מה נוכל לעשות בעם הזה, במדינה שלנו מבחינת הפצה? גם הזכרת היום שזה העם שהכי פחות רוצה לשמוע על כך, איך אפשר לעשות זאת?

זה נכון. זה לא חשוב לנו שהוא פחות רוצה לשמוע או יותר, הבורא מכין לנו את העם הזה, הוא נתן לנו להיות בו ואין כאן מה לעשות, אנחנו צריכים להמשיך כמו שממשיכים. אין לי שאלות על עם ישראל, אלא להמשיך ולהמשיך ואז זה יעבוד. מתי? אני לא קובע ואני רק צריך לעשות את המקסימום שאפשר.

אין לי שאלות כאלה. בעל הסולם פעל בדורו וכל המקובלים פעלו כך וגם אנחנו. אבל בכל זאת זכינו למצב שכבר יש לך קבוצה בין לאומית גדולה שלומדת ומתקרבת לעיבור, שזה באמת פעם ראשונה בהיסטוריה, אז הכול לפנינו.

שאלה: אנחנו מדברים על עיבור בתקווה שנרגיש את זה. ומתוך ההשתוקקות לרגש נשאלת השאלה מי מתעבר במי, אני בבורא או הבורא בי?

לפי הרצון לקבל הוא מתעבר בתוך הרצון להשפיע, מלכות עולה לדרגת הבינה ונכללת בבינה. לפי הצורה הרגשית שאדם מרגיש הבורא מתעבר בו, נכנס בו ושולט בו. זה נקרא "צור צורה בתוך צורה". בתוך רצון לקבל מתחילה להתגלות צורת ההשפעה.

תלמיד: אנחנו מדברים הרבה על אדם הראשון ועל האדם האחרון, מה יהיה ההבדל ביניהם?

אני לא יודע.

שאלה: יש תחושה שבימים האחרונים בסדנאות אתה ממש מוביל אותנו בצורה שכל פעם זה מרגיש חדש.

אני לא יודע אם זה חדש, אני דופק לאותה הנקודה כל הזמן, ממש כמו עם איזמל ופטיש אני כל הזמן [כך עושה].

תלמיד: בכל סדנה זה מורגש שונה, ממש מורגש שיש פה טיפול.

כן, אבל זה לאותו נושא.

תלמיד: אנחנו הולכים עם עניין הביטול וממש מורגש שיש איזה קצב, אבל אני מרגיש שחסרה איזו התקפה. אתה מרגיש שאנחנו נותנים מספיק? מה זה ביטול, האם יש התקפה בתוך הביטול? כי זה מושג שמאוד מאוד קשה לתפוס אותו.

אני אוהב את ההתקפה ומפחד מהתקפה, כי התקפה זה נקרא שאתה הולך עם הרבה כוחות, ועם פחות שכל, ועלול לבזבז את הכוחות שלך מהר, ומה יהיה אחר כך? לכן זה צריך להיות מעורב, מאוזן, בכל המרכיבים שלו. הנושא שנקרא כניסה לעיבור חייב להיות מורכב בצורה מאוזנת, מחושבת, מכל מיני כוחות. ולכן אני לא הייתי קורא לזה התקפה, זאת תקופה.

קריין: מתוך שמות י"ב, ל"א.

"ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם".

ומהזוהר, פרשת "לך לך".

"וַיָקָם פרעה לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי, ולכו עִבדוּ את ה' כְּדַבֶּרְכֶם. מטעם שאין הכלים והניצוצין האלו נמסרים מהמצרים לישראל, אלא מדעתם ומרצונם. וע"כ היה צריך פרעה לקום לילה ולומר לישראל מדעתו ומרצונו, קומו צאו מתוך עמי, שבדיבורים הללו מסר להם הכלים מדעתו ומרצונו."

זה משלים את ההבנה בסך הכול איפה אנחנו נמצאים, באיזה מאזן הכוחות.

שאלה: האם העיבור צריך להפוך ליציב בתוכי כך שאני אוכל להתרכז באיך לקבל לטובת החברה? האם המאמץ משתנה אז?

עיבור עושה מהפכה גדולה מאוד בתוך אדם, כל התקופה הקודמת הופכת להיות למשהו של הכנה, שהוא סוף סוף את כל העולם הזה מימש, אם אפשר כך להגיד, ועכשיו יש לו כבר התפתחות חדשה. אומנם הוא עוד ישתמש בעולם הזה, אבל את השלב המאוד גדול כהכנה לעיבור הוא גמר, הייתי אומר שזו ממש נקודת מהפכה. אין יותר חשוב מכך. אפילו גמר התיקון, אפילו כל התהליך שאנחנו אחר כך נעבור, הכול מעיבור אנחנו מתחילים לספור והכל מושתת על זה. צריכים לתת לזה חשיבות רבה, כבוד, דאגה, וכמה שאפשר יותר לחשוב כל הזמן איך אני מגיע למצב שהבורא שורה בי בכולי, ממלא אותי לגמרי. ולעשות בהתאם לכך פעולות כביכול שאני כבר נמצא בזה, לעורר את המצב.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שאנחנו עוברים מלמעלה איזשהו תהליך חינוכי, ובחינוך הזה הבורא שם אותנו בכל מיני מקרים, כל מיני סיטואציות, ואנחנו עוברים אותם למעלה מהדעת, מייחדים אליו, האם יש מקום לזהות נגד מה זה עובד בדיוק, נגד איזה חלק של רצון לקבל בנו?

לא, עוד לא. איך אתה יכול לראות את זה? אבל אחר כך זה יהיה, כשתתחיל לעבוד עם העביות. עכשיו אתה הולך בכלל לרכוש רק את תכונת השפעה, עד כמה הבורא נכנס בך וממלא אותך יותר ויותר, שורש, א', ב', ג', ד', שאתה מתמלא עם כוח השפעה, עם אור הבינה, אור החסדים, עד כמה אתה יכול להשפיע ולהשפיע. חוץ מזה אני לא צריך, לא חולצה ולא מכנסים ולא גרביים ולא כלום. אתה עדיין לא עובד עם החומר, עם הרצון לקבל. אתה שואל על משהו שהוא עוד רחוק.

תלמיד: אבל במה עבודה שלנו, רק לעלות מעל?

רק במקום רצון לקבל להתמלאות עם הרצון להשפיע. רק את זה אני רוצה. קח ממני את כל הרצונות לקבל, את החולצה, כל מה שאתה רוצה, אני רוצה להיות המשפיע, זו ההרגשה הפנימית. ברגע שעשיתי את התקופה הזאת, זה רמ"ח מצוות עשה. ואז מגיע שס"ה מצוות אל תעשה, שזה כבר לקבל בעל מנת להשפיע, שם כבר יש מדידות לפי דרגות עביות. גם כאן יש מדידות, אבל המדידות הן רק למעלה ממה אני צריך להיות. שם אתה מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל, עם תענוג שבתוך הרצון לקבל, זו עבודה שאנחנו עוד לא מבינים מהי בכלל.

תלמיד: אבל על איזה רצון לקבל אני אמור לעלות, את זה אני צריך לזהות או לא?

מה שיתגלה לך. אתה שואל כך, אומנם אני אפילו בדרגות השפעה גם עובד עם הרצון לקבל, רק אני מעלה אותו לבינה, האם אני יכול לדרג אותו ולדעת בדיוק עם איזה כלים אני עובד? יחסית כן, אבל יחסית. אתה תצטרך גם לשקול אותם, אבל אני לא יכול להסביר לך. יש אנשים שיכולים להגיד "אני אעזור לך במה שאתה רוצה", אבל הוא עוזר. ואם אתה תגיד "תעזור לי במשהו שיש לך רכוש", הוא אומר "לא, זה לא". כאילו שבכוחות שלו הוא מסוגל לעשות, אבל באוצר שלו, במשהו שיש לו, לא. אז יחסית קשה לנו לשקול, לבדוק מאמצים כאלו שאנחנו הולכים על להשפיע על מנת להשפיע, כי אין עדיין, אין כסף בידינו. כמו שהוא אומר ב"יצירת הכסף" על הכסף בידך. זו לא צורה מדויקת. אבל בכל זאת יש, יחסית יש משהו.

שאלה: יש הרבה חברים שעובדים בהפצה וצריכים הרבה שעות של ריכוז בנושא. לא במטבח, כי במטבח אפשר להתרכז בלהכניס את הבורא פנימה במקומי, אבל יש עבודות שאתה חייב כאילו להיות אתה, לא בורא. איך עובדים נכון עם הדברים האלה?

אני משקיע בזה את הנשמה שלי, מה זה חשוב? אני מגיע להפצה, זה הכי פשוט, כי אני הולך להפיץ אז אני נמצא בזה, אני מתלבש בתוך האדם. מה השאלה בכלל? זה לא שאני מתלבש שם באיזה תפוח אדמה שאני מקלף.

תלמיד: אני עכשיו נכנס לפתח קוד במשך שמונה שעות, חייב להתרכז בזה, בשביל ההפצה.

תתרכז ותעשה.

תלמיד: יש איזו הכנה לפני, אחרי, איך עובדים נכון מבחינת ביטול?

תגיד ברכה לפני זה וברכה אחרי זה. אני אומר בשיא הרצינות. תתייחס לזה ברצינות, שאתה עושה דבר שעל ידו אחר כך כל העולם יוכל להתקרב לבורא. זו העבודה הכי חשובה.

תלמיד: ובאמצע זה נעלם בתוך המחשבות.

כן, אין ברירה, אתה חייב להיות בזה.

תלמיד: ואם זה לא בהפצה, אלא בעבודה, זה שונה?

באיזו עבודה?

תלמיד: בעבודה בחוץ.

בעבודה בחוץ זה משהו אחר, שם אתה קנוי על ידי בעל הבית, אתה חייב לבצע את העבודה, לקבל כסף, זה משהו אחר.

תלמיד: זו כבר לא ברכה לפני ואחרי.

איזו ברכה?

שאלה: עיבור בהכרח קצוב בזמן, תשעה ירחי לידה.

הכול קשור לזמן, ששת אלפים שנה, גמר התיקון.

תלמיד: אבל בעיבור, אין מה לעשות, תשעה ירחי לידה חייבים להיות. מה זה אומר כלפינו בעבודה?

אני לא יודע, נקווה שאנחנו נעבור את זה תוך חצי שנה, אם לא אז תוך שלוש ארבע שנים.

תלמיד: אבל אז הצורה לא מושלמת.

איזו צורה לא מושלמת? אתה תשלים אותה מתי שאתה תשלים. לחודשים שלנו זה לא שייך.

תלמיד: תשעה ירחי לידה לא שייכים לתוך העיבור?

לא.

תלמיד: אלא איך?

לא איך, בלי שום קשר.

תלמיד: אדם יכול להתפתח לפני הזמן שלו, לפני שהצורה מושלמת?

מה זה לפי הזמן? הוא מתפתח לפי הזמן שלו. לפי הלוח על הקיר ייצא לך שאתה גמרת את ירחי הלידה שלך בעשרים יום.

תלמיד: אבל יש כוח המעכב וכוח המצייר.

אז הוא יצייר לך ויעכב אותך. אל תגיד נגיד. הכול יהיה בסדר.

למה אתה כל קשור בשאלות שלך לעולם הזה, אין העולם הזה, תעזוב את כל המסגרת הזאת.

תלמיד: גם אני קצוב בזמן. אי אפשר האמת להתעלם מהעולם הזה, אפילו שאני רוצה.

תתעלם ממנו לגמרי. רוחניות לא שייכת לעולם הזה.

תלמיד: נכון שהיא לא שייכת, אבל המלחמה בעולם הזה היא מלחמה. זאת אומרת אני מול מה שאני עושה. לפני כמה ימים אמרת "אני כמוך", אבל בכל אופן אנחנו הרי צריכים לפעול, להילחם, אין לנו מה לוותר.

אבל התהליך הרוחני הוא לא הולך לפי ימים ולילות כמו שבעולם הזה, אתה מבין את זה או לא?

תלמיד: כן, אני מבין.

תמחק את עניין הזמן. תקרא שוב על עניין הזמן הרוחני.

תלמיד: בזוהר לעם משמות א', 29.

"כמ"ש, ויקרא למשה ולאהרון לילה. כיוון שעל ידיכם היה הכול. ובירכתם גם אותי, שלא תהרגו אותי. ואח"כ הוא בעצמו ליווה אותם והוציא אותם מהארץ. כמ"ש, ויהי בְּשלח פרעה"

זה פרעה, כמה יפה, ממש החבר האמיתי.

שאלה: אני רוצה לשאול על הטקסט הזה.

הטקסט הזה הוא טקסט לא מעובד, הוא לא מוכן להפצה. בעל הסולם כתב משהו לעצמו כדי אולי אחר כך לפתח אותו. היו לו שקים שלמים של כאלו רישומים וכל פעם הוא היה שולח את הנכד שלו, יחזקאל, עם שק של ניירות לשרוף בחצר. אבל הוא היה ילד פיקח והסתיר כל דבר, לקח ושם בצד. אבל סבא היה מסתכל ושואל "הכל נשרף?", "נשרף". אחר כך מכל הרישומים שהוא אסף הוא חיבר את ספרי "פרי חכם", את כל החלקים, א', ב', ג', ד', במיוחד חלק ג' וחלק ד'.

יש עוד כל מיני כתבים שמוסיפים פה ושם, אבל הם לא יכולים להוסיף לנו בירורים גדולים בדרך. כי את רוב הכתבים בעל הסולם כתב מתוך ההשגה שלו, והוא רצה רק "לשפוך" את זה, כי אם אתה "שופך" את זה על הנייר, אתה כאילו מוסר את זה לאנושות, אפילו שאתה שורף אחר כך. מה לעשות? נגלה בעצמנו.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על לידה לכלל "והיא, על-ידי חידוש כוח רוחני, דהיינו, התפתחות השכליים היא לידה לכלל". מה זה, על מה הוא מדבר?

שמשיגים את זה בשכל. ה"עמך", אומות העולם, לא ישיגו את זה בצורה הרגילה. מפני שהם יצטרפו לבעלי ההשגה אז הם יקבלו מהם לפי מידת ההצטרפות. ככה זה עובד. כי אי אפשר, אין כלים בלקבל על מנת להשפיע, אלא עובדים בהתכללות לקבל על מנת להשפיע בכלים דהשפעה. כלים דהשפעה מקבלים את האח"פ שמצטרף אליהם ואז בתוך האח"פ הם מקבלים את אור החכמה, ומזה יש הארה לאותם הכלים של האח"פ האמיתיים. כך זה עד גמר התיקון, בגמר התיקון זה כבר הזיווג השלם, שם צריכה להיות מהפכה ממש, לא מובן איך זה יקרה.

יש לפנינו הרבה זמן של ימי חג, אנחנו נברר את הכול, סוף סוף נערוך גם סעודות, וכדאי לנו לחדש אותן. זה מתחיל כבר מחר. יש בעיות, יש שאלות על זה, האם יש בעיות עם סדר החגים, הסעודות, כל מיני נושאים, האירועים?

שאלה: מתוך שיחות עם חברים, ולא מעט חברים, יש איזה צורך ורצון, אם אתה חושב שזה נכון, ויש לנו הרבה זמן במהלך החגים, לערוך התכללות תוך כדי סדנאות ודיונים על נושא הסעודות ונושא העשיריות, כי אלו הנושאים שלנו. לא רק שאתה תדבר, אלא שאנחנו נתחיל להתכלל בזה.

אני עכשיו הולך ואתם תשבו עוד שעה שעתיים, כמה שאתם רוצים, עד הבוקר, ותבררו את כל הדברים.

תלמיד: זה לא עומד בסתירה לרוח החג.

אני לא הולך לדבר על זה בזמן הלימוד. אם אתה שואל על זה, שיהיה ברור, אני לא אבזבז זמן על זה שאתם רוצים לדון איך אתם אוכלים ומה אתם שותים וכן הלאה.

תלמיד: לא דיון על זה.

אלא על מה?

תלמיד: על הדבר המהותי שבעניין, שיתחיל להיות אכפת לי פה, שאני ארגיש בבית שלי, אנחנו צריכים להתכלל במצב הזה.

על זה תדברו איך שאתם רוצים מחוצה למסגרת הלימוד, על זה אני לא מוכן לבזבז זמן. אני מסכים איתך שזה חשוב, אבל לא יתכן שאנחנו נדבר על זה בזמן הלימוד. תאסוף אותם ותעשה איתם מה שאתה רוצה, אם הם מבינים שזה חשוב, אם לא מבינים. אני נותן לכם, עד כמה שאתם מסוגלים לקלוט, קולטים, כמה שלא, לא. זה החומר שהבורא נותן לי.

שאלה: שאלה בנושא הפצה. אנחנו עושים עכשיו הפצה רחבה לדוברי רוסית בכל העולם, הפצה לנקודות שבלב פוטנציאליות. בכל מרכזי הטלמרקטינג בקבוצות בונים שיחות עם אנשים כדי שיבואו להרצאה ראשונה. עד כמה חשובה צורת ההפצה הזאת, הטלמרקטינג?

כל הפצה חשובה, רק שהיא תהייה באמת בצורה מבוררת, מסודרת, שכולם מסכימים עליה, שעברה צנזורה וכן הלאה. הכול צריך להיות מסודר ולא סתם ככה כמו "ירייה מהמותן". אם תעשו זאת נכון, וודאי שזה טוב וכדאי. בינתיים אנחנו ממשיכים להתקדם לכנס הווירטואלי. ויהיה בסדר.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-08_lesson_bs-sod-ibur-leida_n2_p2_rmb1yD5Z