ליקוטי מקובלים בנושא: undefined
שיעור בוקר 02.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 663
מאמר רמ"א "קראוהו בהיותו קרוב"
קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 663, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר רמ"א "קראוהו בהיותו קרוב".
כרגיל אנחנו מתקדמים בבירור העבודה הפנימית של האדם שהיא היחס לבורא, איך להתקרב אליו, איך להידבק אליו, להתחיל להרגיש, להבין, לאחוז בו בכל כוחות הנפש שלנו, ולהידבק בכל כוחות הנפש לבורא.
וכאן הוא נותן לנו עוד אמצעי אחד מאוד חשוב, הייתי אומר החשוב ביותר למתחילים, שהוא איך אנחנו צריכים להגיב ברגעים מסוימים כדי להידבק ולהתקרב לבורא. זה כמו שכותב הנביא, "קראוהו בהיותו קרוב". מה זה "קראוהו בהיותו קרוב"? שהבורא תמיד שולט עלינו ואנחנו צריכים כל פעם במה שניתן לנו להגיב נכון על מה שהוא עושה איתנו. כמו אימא שמטפלת בתינוק, היא מעוררת אותו ורוצה כל פעם לגלות ממנו איזו תגובה, להחיות אותו, לשמח אותו, שירגיש אותה, שירגיש יותר את העולם, כך הבורא מעורר אותנו ואנחנו צריכים להגיב על זה. המאמר מסביר לנו איך אנחנו צריכים לראות, להרגיש, להגיב בכל רגע ורגע, כשבכל רגע ורגע מה שאנחנו מרגישים, כל הרגעים האלה באים מהבורא. ואנחנו צריכים להשתמש בכל רגע ורגע ככל האפשר יותר, לנצל אותו כדי עוד יותר להידבק לבורא, במה שהוא מעורר בנו בהרגשת הרגעים האלו.
נקרא ונמצא כאן גישה נכונה, יפה, אולי חדשה לנו להתקרבות, להתקשרות לבורא.
רמא. קראוהו בהיותו קרוב
""קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו). צריך להבין מהו בהיותו קרוב, הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב, אם כן מהו "בהיותו"," זאת אומרת יש לפעמים זמנים שהבורא יותר רחוק ולפעמים יותר קרוב. איך זה יכול להיות מהבורא כלפי הנבראים? "משמע שיש זמן שאינו קרוב.
והענין הוא, שתמיד מחשבים את המצבים כלפי האדם המשיג והמרגיש, שאם אין האדם מרגיש את קרבתו יתברך אליו אזי אין יוצא מזה שום דבר, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם. שיכול להיות שאדם אחד ירגיש עולם מלא כל טוב, והשני שאינו מרגיש את טובו של העולם, אזי אין הוא יכול לומר שיש עולם טוב, אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים".
כל אחד נמצא בתפיסת המציאות לפי מה שהוא מרגיש כרגע, וְודאי שההרגשה הזאת מגיעה אליו מהבורא, כי אין עוד מלבדו. יוצא שבאמת אחד עושה לעצמו עולם שכולו טוב, והשני רואה שהוא נמצא בעולם מלא ייסורים, או ביני לביני. אז במי זה תלוי? בבורא? אומרים שהוא טוב ומטיב לרעים ולטובים, אומרים שהוא ממלא את כל העולם. אם כך, כנראה שהכול תלוי באדם, איך הוא מגיב על זה שהבורא מעורר אותו בכל רגע ורגע. כך זה כלפי כל בני האדם שבעולם הזה, גם כלפי אלו שיש להם נטייה לגלות את הבורא, וגם כלפי אלו שהם אדישים ולא מבינים ולא מרגישים שהם נמצאים בעולם שבו הבורא ממלא את העולם.
"ועל זה בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר: דעו לכם, זה שאתם קוראים לה' - נמשך מזה שהוא קרוב, זאת אומרת עכשיו יש לכם הזדמנות, אם תשימו לב אזי תרגישו שה' יתברך קרוב אליכם, וזהו סימן על הקירבה של ה' יתברך." אם אתם מרגישים שיש לכם איזה קשר עם הבורא, אז אתם צריכים לדעת שזה הבורא פונה אליכם ולא אתם הראשונים שפונים אליו, כי בדרך כלל כך אנחנו חושבים, שיש לי עכשיו רצון לבורא ואני רוצה להתקרב, אני פונה, אני מבקש, ונמצא אפילו בטענה למה הבורא לא מקרב אותי, למה הוא עוזב. זה דווקא ההיפך, הוא מתקרב אליי והוא מעורר בי את הרגשות והתגובות שבהם אני פונה אליו, ולי נראה שאני הראשון. על זה הבורא אומר, "אני ראשון ואני אחרון. אתם רק צריכים לפענח נכון את המצבים שאתם נמצאים בהם, אבל כל המצבים בלי יוצא מן הכלל באים ממני".
זה שהאדם מתעורר ומבקש ופונה לבורא, לא חשוב עם איזו בעיה, עם איזו שאלה, עם איזו טענה, הכול בא כתגובה לזה שהבורא קודם פנה אליו, לאדם עצמו. ההתעוררות היא תמיד מגיעה מהבורא, הוא המקור הראשון, וזה סימן שהבורא רוצה בקרבת האדם. והאדם בדרך כלל מלא טענות, "למה אני לא מתקרב, למה אני לא פונה, למה אני רחוק, איפה הבורא". הוא לא מודע לזה שהבורא קודם כבר פנה אליו ועורר אותו.
"והראיה לזה, משום שצריכים לדעת שהאדם מצד טבעו אינו מוכשר לדבקות ה' יתברך, היות שזהו נגד טבעו, כי האדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, ודבקות הוא אך להשפיע - אלא מצד שה' יתברך קורא לאדם, מזה נתרקם בו טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בו יתברך".
כל הרצון שלנו לפנות לבורא, אפילו עם טענות, עם כל דבר שיהיה, הכול מגיע מזה שהבורא כבר קודם מעורר בנו את הרגשות האלה, את הפניות הללו. וזה שאנחנו פונים ונראה לנו שאנחנו מתעוררים, ודאי שכל זה על חשבון הבורא. זה בא ממנו, זה מתלבש ברצון לקבל שלנו, והבורא בדיוק, במידה מאוד מאוד מדויקת, ממש אינסופית, כך מעורר אותנו בכל רגע, בכל פנייה, בכל הבחן במצב שאנחנו נמצאים, כדי שלאט לאט נברר אחד אחד את הטבע שלנו לעומת טבעו של הבורא.
"ולכן על האדם לדעת, כי זה שמדבר דיבורי תורה ותפילה - הוא רק מצד ה' יתברך, ואל יעלה בדעתו לומר שזהו כוחי ועוצם ידי, משום שזהו ממש הופכי מכוחו. וזהו דומה לאדם שתועה ביער עבות, ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע למקום ישוב, אז הוא נשאר מיואש ואין חושב אף פעם לחזור לביתו." זה מה שקורה לנו בדרך. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאין עתיד, שאין סיכוי, שלא יכול לקרות לי שום דבר טוב, בעל מנת להשפיע אני לא יכול להעביר את כל החיים שלי, לא אכפת לי מהחיים, אני כולי מקדיש להשפעה ככל שאני יכול אפילו שאני לא אקבל כלום ולא אראה שום דבר, אני מוכן לעבוד על זה דווקא במקרים כאלה שאני לא אראה שום עתיד. ואני לא דורש שום עתיד ואני רוצה שכך יהיה, ואני מוכן להישאר אפילו במצב הנוכחי, וכך לנצח. זו בעצם נקודה שדרכה אני יכול להרגיש את הבורא, כי יש לי הזדמנות לבטל את עצמי. אבל בדרך כלל אנחנו עוד לא מסוגלים לזה, והבורא לאט לאט מקרב אותנו למצב הנכון. "ובשעה שרואה מרחוק איזה איש, או שומע איזה קול של אדם, תיכף יתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש ממישהו שיבוא ויצילו." אז הוא מתעורר מהייאוש שלו, מהחושך שלו, בדרך כלל על ידי עשירייה, אפילו שאדם לא מרגיש שהוא מקבל את זה מהסביבה, אבל הבורא תמיד פועל דרך הסביבה על האדם, וכך האדם מתעורר ומתחיל לבקש, לצעוק. "כמו כן מי שהוא תעה בדרך הטוב ונכנס למקום רע, וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות - מצד הרצון לקבל אף פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב-הדעת דקדושה. אלא כששומע את הקול קורא אליו אזי הוא מתעורר בתשובה."
זאת אומרת, הבורא בכל זאת מעורר את האדם. אומנם כולנו נמצאים ביער הזה, שאיבדנו בו את הדרך ולא יודעים ולא יכולים בעצמנו לצאת ממנו, אבל לאט לאט הבורא מעורר כל אחד ואחד, וכך מוציא אותנו מתוך הרצון האגואיסטי שלנו שבו כולנו מתבלבלים. "וזהו קול ה', ולא קול של עצמו." זה שאדם מתעורר ורוצה להגיע שוב לאיזו רוחניות, לדעת מה מהות החיים, מה מטרת החיים ולא להישאר בדרגת חי, בהמה אלא קצת למעלה ממנה, זה לא בא לו מעצמו אלא זה נקרא "קול ה'" שקורא לו. "רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו על דרך התיקון, הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו." זו הבעיה, שכל עוד אנחנו לא משלימים את היגיעה שלנו אנחנו לא מרגישים שזה הבורא קורא לנו. לפעמים כן מרגישים אבל אחר כך זה נעלם ואנחנו שוכחים. וגם זה תיקון, עניין השכחה, וכך אנחנו בכל זאת מתקדמים להבנה שבכל החיים שלנו העיקר בשבילנו זה להיות רגיש למה שאני שומע מהבורא.
בכל רגע ורגע ישנו קול ה' שמגיע לי דרך העשירייה, ושאני בעצמי שומע, וכל פעם אנחנו צריכים להיות כמה שאפשר ערים לקול זה, ואף פעם לא לחשוב שאני מתעורר לבורא, אלא בטוח שהבורא התעורר אלי כי מצא במצב שלי רגע נכון שהוא יכול לעורר אותי.
והרגעים האלה הם בכלל לא כאלה שאני יכול להבחין בהם משהו יותר טוב או פחות טוב, זה יכול לבוא לאדם במצב שהוא לגמרי לא ראוי כביכול, רחוק מרוחניות, ופתאום מתגלה לו רצון, מחשבה, איזו הזדמנות וחושב על הרוחניות, על הבורא וכן הלאה. זה נקרא שבא אליו קול ה' וקורא לו.
"על זה מזהיר הנביא, שהאדם צריך להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלמה שזהו קול ה'." שזה לא האדם אלא הבורא מתעורר ולכן כתוצאה מזה גם האדם מתעורר. אנחנו נקראים נבראים, שנמצאים אך ורק בשליטת הכוח העליון. ישנו הרצון לקבל שהבורא ברא וודאי שולט בו, וישנו הכוח שלו, האור העליון, ועל ידי שני הכוחות האלה כמו על ידי שני חוטים כך הוא מנהל אותנו, ואנחנו רק צריכים ללמוד שהכול בא מאין עוד מלבדו ואיך אנחנו יכולים להתחבר להנהלה הזאת, להנהגה העליונה הזאת.
וכך ככל שאני מבטל את האגו שלי, שהוא המפריע לי להיות דבוק בבורא גם בימין וגם בשמאל בכל דבר שהוא מעורר בי, אז אני מבטל בזה את ה"אני" שלי, שאני כאילו עושה כאן משהו, ומתבטל כלפי ההשגחה העליונה ומזה אני מתחיל את דרכי הרוחנית.
"ולכן כשה' יתברך רוצה להוציאו מסבכי היער, אזי מראה לו איזה אור מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו בכדי להשיגו. ואם אינו מייחס את האור לה', ואינו אומר שה' יתברך קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב עומד בתוך היער." להשתדל בכל מצב שלא יהיה להרגיש את עצמנו שנמצאים תחת השפעה עליונה, ועד כמה רע, כמה טוב, כמה חושך, כמה אור, גם בהרגשה בלב וגם בהבנה במוח, זה לא חשוב, אני צריך להשתדל תמיד להיות בשליטת הכוח העליון לגמרי, ככל האפשר יותר.
זה סימן שאני מתקרב לדרגת עובר, שאני נכלל בבורא ואחר כך מתחיל לגדול בו, בזה שאני מבטל את עצמי עוד ועוד כלפי ההנהגה שלו ברגש ובשכל. "נמצא שבמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו לה' שיבוא ויצילו מהמקום הרע, היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנקרא מקום בני "אדם", בסוד "אדמה לעליון", היינו בבחינת רצון להשפיע, בסוד הדבקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו" שהבורא קורא לו "ונשאר שוב כמקודם". אם לא יכול להבחין שכל מה שבא אליו בא מלמעלה בלבד.
אני שמח לראות הרבה שאלות. נתחיל לברר אותן אחת אחת ואחר כך נראה, נקרא שוב. המאמר הוא קצר אבל מאוד מאוד חשוב. העיקר שבכל רגע ורגע האדם יתפוס את עצמו שבמה שהוא נמצא במוח ובלב זה מגיע מהבורא בלבד. ולכן עכשיו על האדם לבנות את התגובה הנכונה שלו על מה שמקבל מהבורא במוח ובלב.
ודאי שמה שהבורא נותן הוא נותן תמיד להתקדמות האדם קדימה, כדי שהאדם עוד ועוד יתקדם, ואדם בהתאם לזה צריך לסדר את עצמו מה הוא צריך לשנות במוח ולב, בהרגשה ובהבנה, כדי עוד יותר להידבק באין עוד מלבדו, טוב ומטיב, למרות שמרגיש במוח בלבולים ובלב הרגשות לא נעימות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להמשיך את ההתעוררות מצד הבורא גם בקו ימין וגם בקו שמאל?
להשתדל לראות שהכול לטובה ואין רע, כמו שכתוב "אין אכזר בבית המלך", וכולנו נמצאים תמיד בכוח העליון, ולא שיש עוד כוחות, אלא אין עוד מלבדו. ואם אני מבטל את עצמי כלפי הבורא ואומר שרק הוא פועל, אז כלפי כל דבר שאני מרגיש עכשיו אני מחפש רק איך להתבטל, איך להיות עובר, ובזה אני מקרב את עצמי לרוחניות.
ואחר כך, אחרי דרגת הביטול, אנחנו נצטרך לבטל את עצמנו יותר ויותר כדי להיות קטן, ואחר כך יותר גדול, יותר גדול, עד שנעשים לגמרי דומים לבורא, בקומה שווה עימו. והכול על ידי הביטול, זאת אומרת כשאנחנו מתבטלים בדרגת העובר זו הדרגה הראשונה בדרך שאחר כך היא רק גדלה יותר ויותר בהבנה, בהרגשה, בהשתתפות שלנו, בהעלאת מ"ן מצידנו, אבל הכול מתחיל מהנקודה שעכשיו דיברנו עליה, שכל מה שקורה לנו בא ממנו ואנחנו צריכים להגיב על זה בצורה נכונה. שכל מה שהוא עושה, הוא עושה כדי שיהיו לנו עכשיו התנאים הנכונים לבטל את עצמנו כדי להידבק בו.
תלמיד: גם בחיים הגשמיים אני צריך לבטל את עצמי, אני ממשיך להתנהל לפי חוקי העולם הזה, אבל בתוכי אני יודע שהכול מגיע מהבורא וצריך להמשיך לבטל את עצמי. זה נכון?
כן. עד שתתחיל להרגיש שגם בכל מה שאתה רואה בעולם הזה פועל הבורא ולא תראה שום מקום פנוי ממנו.
שאלה: איך ההתקרבות שלו מורגשת ברצון לקבל לפני שפונים אליו בתפילה, ומה התגובה שלו לתפילה, לצעקה מצידנו במצב כזה?
יש בזה הרבה מאוד אופנים, אני אפילו לא יכול לענות על זה. התקרבות שלנו היא בזה שאנחנו מסכימים עימו ורוצים להיות בדבקות בכל מצב שמגיע אלינו, ומגיע אלינו ממנו בלבד, כך אנחנו צריכים להגיב ולסדר את עצמנו.
שאלה: אם הכול מגיע מהבורא איך אני יכול להתבטל אם אני מרוסק בין שני הכוחות האלו, בין האגו לבין הבורא, מה אני, איזה שאלות הן שלי לשאול את הבורא?
אתה צריך להשתדל עם כל הכוחות שלך להתבטל כלפי פניית הבורא אליך, הוא נותן לך עכשיו איזה מצב במוח ובלב ואתה בעצם בכל המצב הזה רוצה להתבטל כלפיו, להתבטל כלפי השליטה שלו. התוצאה מזה היא שאתה צריך להרגיש שאתה שרוי בו, נמצא בו, וזה כבר מתחיל להתקרב להרגשת העובר ברחם אימו. כך מתקדמים, עד שמגלים את המצב הזה בצורה ריאלית.
שאלה: איך להבחין שאני עם הבורא בצורת חיבור נכונה?
כל מה שאתה מרגיש בכל החיים שלך ברגע זה מגיע אליך מהבורא. השאלה, איך אתה מגיב על זה כדי להיכנס עימו לצורת חיבור נכונה? זו כל העבודה שלנו. לכן אנחנו נקראים "מקובלים", רוצים להרגיש את העולם כמגיע אלינו מהבורא ואנחנו מקבלים אותו בצורה כזו. תשתדל לשייך את כל מה שאתה מרגיש כבא מהבורא, ואז תחשוב איך אתה צריך להגיב על זה.
שאלה: מצד אחד הבורא, כפי שקראנו, קורא לנו, מצד אחר אנחנו מתארגנים בעשיריות פונים אליו מצדנו, באיזה שלב ואיך אנחנו נפגשים עם הבורא?
כשאני מתבטל כלפי העשירייה אני בעצם מתבטל כלפי הבורא, אומנם שאני לא מודע לזה, ואז יוצא שכך אני מתקרב אליו, פשוט מאוד, זה האמצעי. וצר לי מאוד לשמוע פה ושם מהעשיריות שהן לא כל כך מתאספות, ואם מתאספות אז חלק כן וחלק לא, מעשרה חברים יכול להיות שארבעה מגיעים לאיזה חיבור ביניהם, לישיבה או למשהו. אנחנו לא מבינים שאיפה שהרצון לקבל שלנו דווקא מתנגד, שם, שם אנחנו כנראה יכולים לעשות עבודה רוחנית נכונה.
תלמיד: הטענות שלנו כך או אחרת מתנגדות תמיד, וגם זה סוג פעולה של הבורא. איך בכל זאת לנוע לקראתו ובסוף להיפגש איתו?
אם תתגבר על המכשולים שנמצאים בדרך לחיבור, והבורא מתגלה בתוך החיבור שהוא ייצב לך, הוא מביא אותך לגורל הטוב ואומר "קח לך", ואתה צריך להתחבר בעשירייה ולהשתדל לבנות בה אותה נקודת חיבור שבה, בה בלבד, אתה מרגיש אותו מרכז, אותו מקום החיבור בין כל החברים, בין כל הלבבות, ובתוך הלבבות האלה תרגיש את הבורא, אין סיכוי לגלות אותו בצורה אחרת.
תלמיד: זה תמיד כך שהבורא פונה אלינו ראשון? כלומר אני תמיד צריך לכוון את עצמי כך או שבשלב מסוים זה ישתנה?
איך זה יכול להשתנות, אתה תהיה במקום הבורא? איך יכול להיות שאתה מתחיל איזו מחשבה או איזה רצון? אתה נברא, אתה תוצאה, אז לא יכול להיות שיש לך משהו משלך. מה שיש לך משלך זו היכולת להגיב נכון על מה שאתה מקבל ממנו. הבורא הוא תמיד ראשון, כך כתוב, וגם תמיד אחרון, כלומר, הוא מביא אותך לצורה הנכונה, לתגובה הנכונה בסופו של דבר. זה כבר גמר התיקון.
שאלה: אנחנו לומדים שהכול מגיע מהבורא בהרגשה בצורה הפוכה, האם אנחנו צריכים ממש בכל רגע שאנחנו מתחברים ומגדירים אותו שזה הוא, לבקש תיקון, או שרק במצבים קשים, ואילו במצבים רגילים לדעת שזה פשוט הוא?
לא, אין דבר כזה. אתה יכול להבדיל בין דברים קלים לדברים קשים, כלפי הבורא אין שום הבדל, אצלו קל או כבד לא שייך, זה אור אין סוף, לכן אתה צריך להיות בבקשה להיות בתגובה נכונה על כל דבר ודבר, להתחיל מזה שאין עוד מלבדו, זה מגיע ממנו, ומתוך זה אתה משתדל להגיב אליו, ולהגיב אליו אתה יכול נכון במידה שאתה מתבטל אליו.
אנחנו תמיד נשארים בתוך הבורא כמו טיפת זרע בתוך הרחם, וככול שמתוספת בנו עביות, אנחנו כאילו גדלים כעובר בתוך הרחם, אנחנו יותר ויותר מבטלים את עצמנו ועד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו גדלים בתוך הבורא. אומנם אנחנו אומרים שאחר כך ישנה לידה, יניקה, ועוד מצבים, אבל בעצם הכול קורה בתוך הבורא בלבד.
תלמיד: נניח שאני מרגיש נהדר, אני במצב רוח מצוין, גם אז אני צריך להגיד בפנים שהוא ייתקן את זה?
אני לא יודע מהו המצב הטוב שלך, מצב טוב ממה? מזה שאתה מרגיש דבקות בבורא או מזה שאתה שומע שהרווחת כסף, או מזמינים אותך למסיבה. מה זה נקרא "מצב טוב"? מצב טוב נקרא שאני מרגיש דבקות בבורא בצורה השלמה, ככול שאני יכול לתאר את זה, זה נקרא אצלי "טוב". לפי המעשים שלי שאני יכול להשפיע לו, אני מרגיש שאני ממש דבוק בו ובזה אנחנו דבוקים, "אני לדודי ודודי לי"1.
שאלה: כדי להגיב נכון לכל מה שמגיע מהבורא בלי קשר לאיך שאנחנו מרגישים, האם זה בכוחותינו להגיב נכון או שצריך לבקש גם את זה מהבורא?
זה יכול להיות רק בכוח הקבוצה, לא אדם אחד. אם הקבוצה כולה עובדת על זה שכל דבר שעובר על כל אחד ועל כולם יחד הם מייחסים לבורא הטוב, ושזה לטובתם, אז כך כל אחד ואחד מקבל את הכוח הזה, הוא נקרא "כוח הערבות", וכך מתקדמים נכון.
שאלה: בפסקה השלישית יש תנאי, "אם תשימו לב אזי תרגישו שה' יתברך קרוב אליכם", מהו התנאי הזה, למה צריך לשים לב, ומה זה אומר להרגיש שה' יתברך קרוב אלינו?
שבכל רגע ורגע הבורא מדבר איתך ורוצה שאתה תענה לו, זה נקרא שהוא "קרוב". הוא פונה אליך תמיד, תמיד, והאם אתה משתדל להיות עימו בקשר תמיד.
שאלה: כתוב שקודם האדם טועה ביער, מתייאש, ורק אחר כך שומע ורואה שיש מישהו שקורא לו, מה זה אומר שהבורא ראשון במצב הזה?
הבורא מסדר לו את היער, האדם מרגיש שהוא נמצא ביער, שאנחנו נמצאים בחיים האלה, בחיים הרגילים, אבודים בעצם, אין לנו בזה שום דבר, ואפילו שרוצים לצאת מזה לא יכולים, רואים שהחיים נגמרים, בשום דבר אין תועלת וכך מזדקנים, ומתוך זה אנחנו צועקים.
אם יש קבוצה אז היא מעוררת אותנו ואנחנו צועקים, ואם לא, אז אפילו עם קבוצה, בלי קבוצה, אנחנו יכולים להיות שקועים באותו יער, אבדנו את הדרך, נשארים כך ויכולים למות. אבל ברגע שאנחנו שומעים את קול ה' מתוך החיים שלנו, שכאילו נמצאים בתוך היער החשוך הזה, שנמצאים בתוך היער ושומעים את קול ה', אז כבר אנחנו מרגישים שיש כאן מקום הצלה. יש קרן אור שמאירה לנו בתוך העולם החשוך.
תלמיד: אפשר להגיד שרק במצב ששומעים את קול ה' יש אפשרות בחירה? כי גם לפני זה הבורא עושה את הכול וגם אחרי זה.
לפני זה יש בחירה, והבחירה היא רק על ידי הקבוצה, כשהבורא מאיר זאת כבר לא בחירה. הבחירה היא לפי המאמץ שלך להתחבר לקבוצה, ואז אתה תופס שם את העוגן, את המצפן, את הכיוון, וכך אתה משתדל לצאת מהיער. ואז מתוך הקבוצה כשאתה משתדל לחפש איפה הבורא ומה הוא רוצה מאתנו, אז כך אתם יוצאים מהיער.
תלמיד: אבל הוא מזהיר פה, שאם אתה מקבל התעוררות ואומר שזה הבורא אז אתה יכול להינצל, ואם אתה אומר שזה אתה אז לא. אז יש פה בחירה בחלק שמרגיש את ההתעוררות?
אבל אנחנו למדנו שהבחירה היא רק בחירה בקבוצה. שבחיבור בקבוצה אתה כבר מתחיל להתקרב לחפש את הבורא, לאחוז בו, לבד אתה לא יכול, לבד זה לא יקרה.
תלמיד: אז ההתעוררות שמגיעה היא מגיעה בשביל החיבור בעשירייה?
ההתעוררות מגיעה לך כדי שאתה תתחיל שוב ושוב להבין שבחיבור שלך עם העשירייה אתה מתקדם לבורא. איך תבנה עובר מעצמך אם אתה לא מתחבר לאחרים?
תלמיד: אבל בנקודה הזאת כשהבורא מעורר אותי לרצות להתחבר עם החברים אני יכול לבחור שלא לרצות להתחבר עם החברים, אני יכול להגיד שזה לא הבורא עושה את זה?
אנחנו עוד נדבר על זה, אני לא רוצה לתת לך תשובה ברורה. כדאי שאתה תטעה קצת בזה ובזה, ויהיה לך יותר ברור איך להימצא.
שאלה: כשאני מרגיש שחרות, אם אני מייחס את זה לבורא אז אני ארגיש טוב, שהוא אוהב אותי, כי הוא נותן לי להרגיש את הטבע האגואיסטי שלי?
גם זה, בכל מיני אופנים, כל מה שיש לנו במוח ובלב אנחנו מקבלים ממנו.
שאלה: מה יכול לעזור לאדם לראות שהבורא קורא לו?
תמיכה, תמיכה מחברים. צריך להיות איזה שדה סביב האדם שיכוון אותו נכון למקור, מאיפה הוא שומע, ממי הוא שומע. אם הוא לבד הוא צריך להיות בזמן הנכון, בנשמה מיוחדת, בזמננו זה לא נמצא. אנחנו מתקדמים רק אם אנחנו קושרים את עצמנו לעשירייה, לעשיריות, לכל האנושות, וכך מכוונים את עצמנו למטרה.
שאלה: אם אני מקבל התעוררות מלמעלה זה כאילו שהבורא לוקח ממני את הבחירה כבר, אז יש מקום להבין שבעצם לא עשיתי עבודה מספקת מעצמי ולכן הוא היה צריך לעורר אותי?
במה אתה חושב שישנה בחירה?
תלמיד: שבלי קשר להתעוררות מלמעלה אני פועל מלמטה ומנסה להגיע לחיבור.
אתה פועל מלמטה?
תלמיד: כן, אני לא מחכה להתעוררות מלמעלה, אני פועל.
אז על מה אתה מגיב אם זה לא מגיע מלמעלה?
תלמיד: אני לא מגיב, לא מחכה לתגובה.
אתה נברא, אתה פועל רק בתגובה על משהו, אחרת אתה אפילו לא דומם. אם אתה פועל במשהו זה תמיד כתגובה. האור העליון הוא הפועל ואתה רצון לקבל, רצון לקבל זה עפר.
תלמיד: אז התגובה היא בעצם רק על זה שהבורא הביא אותי לקבוצה ואמר "קח לך". אם אני מגיב על זה, אז אני פועל מתוך עצמי ולא צריך עוד התעוררויות.
אתה מבקש מהבורא דווקא ההפך. אתה פונה אליו וכל פעם מבקש ממנו שהוא יעורר אותך עוד ועוד בהבחנות יותר ויותר נעלות.
מתוך זה שאתה מבין שאתה בסך הכול תגובה של השפעת הבורא, שאתה נברא והוא הבורא, הוא הראשון תמיד, אז אתה נמצא כל הזמן בפניה אליו ובבקשה ממנו שילווה אותך עוד ועוד. כלומר, בפנייה שלנו אנחנו בסך הכול מגבירים את קצב ההתפתחות.
תלמיד: מה זאת התעוררות מלמטה?
זאת ההתעוררות מלמטה, שאנחנו מסכימים עם זה שהבורא עושה. אמנם כל התהליך הזה הוא נגד האגו שלנו, אבל אנחנו פונים אליו ומבקשים ממנו שיפעל עוד ועוד. ולכן האדם לא מסוגל לפנות בתפילה כזאת לבורא, אלא רק דרך עשירייה.
שאלה: אמרת שאם אדם קשור באופן מינימאלי לבורא, אפילו במדרגה קטנה ולא עוזב אותו, אז הוא כבר בשלמות. מה אם כן התפקיד שעליו אתה ממליץ לקריאת מאמרים כדי לעורר אורות? כי הרי לא חשוב לי כמה אור אני מעורר על עצמי.
האור העליון הוא בכלל קבוע. הוא נמצא במנוחה מוחלטת. וכל אחד ואחד מעורר אותו לפי הרצון, הכיוון והנכונות שלו. וכשאנחנו אומרים אור יותר גדול, פחות גדול, כול זה תלוי רק ברצון, רק בכלי. ולכן כאן מדובר רק על האדם, כמה הוא מתעורר, כמה הוא מעורר את עצמו. וכך יתקדם.
תלמיד: האם יש חשיבות לכך שכל העשירייה קוראת, כלומר שאנחנו מעוררים את האור על כל העשירייה, או שעבודה אישית גם חשובה?
גם זה וגם זה. צריך לקרוא את המאמר לבד, נניח שלוש, ארבע, חמש פעמים. כל אחד ואחד לבד, עד שהוא רואה את הטקסט, מקשקש אותו איכשהו, שם סימני שאלה, מתחבר איתו. זה מאד חשוב. ואחר כך כשקוראים יחד כמה פעמים לאט, מתחילים עוד יותר להרגיש. יכול להיות שזה מבלבל את האדם, אבל זו כבר עבודה אחרת. כך אתם מכינים את עצמכם לכך שהבורא יפעל עליכם דרך העשירייה. זו כבר צורה יותר קרובה לבורא, אמנם שהיא נראית לכם יותר רחוקה, לא כל כך אישית, אבל היא יותר רוחנית. לכן תשתדלו לקרוא לבד את המאמר ותשתדלו אחר כך לקרוא אותו יחד.
תלמיד: אתה אומר הרבה פעמים שחשוב מאוד לקרוא. אולי בתחילת הדרך היו יותר רצון וכוחות ואולי אנחנו עצלנים, דור מקולקל, אבל אין לי כוחות לקרוא את המאמר שלוש, חמש, עשר, עשרים פעם. אני מקנא בחברים שיכולים לעשות זאת, האם לבקש מהבורא כוחות לקרוא, ממש להתיישב, לחייב את עצמי נגד רצוני?
אני אגיד לך. אני קראתי את מאמרי "שמעתי" מאות פעמים, לא עשרות. בכל פעם אני לוקח מאמר כמו שהוא, אורגינאלי ומתחיל להכניס מעצמי כל מיני סימנים. פסיקים, נקודות, מוחק משהו, מקשקש משהו. אני רוצה להתקשר לטקסט אפילו בצורה כזאת. ובכל פעם אני רואה שאני מדגיש דברים חדשים, מתקשר לטקסט בצורה חדשה וכך רואה שבכל זאת יש שינויים. ואם אני פותח מאמר וממש לא רואה בו שום קשר איתי אז אני עוד יותר שמח, כי עכשיו, אם אשתדל בכל זאת להיכנס לתוכו, בטוח אמצא משהו חדש. ואם אני רואה שאין לי שום דבר חדש, אז אני לא מוכן למאמר, פשוט אקרא אותו כאילו אני מכיר אותו בעל פה. זה לא טוב.
תלמיד: האם ניתן לומר שאם אדם לא קרא את המאמר שעברנו מספר פעמים, הוא לא מתקדם ברצינות לשום מקום?
בטוח. תראה, את מאמרי "שמעתי" הרב"ש לא נתן לאף אחד. אבל במשך השנים כשהייתי יוצא עימו ליומיים בטבריה או לאיזה מקום אחר, היה לנו, לכל התלמידים, מנהג פעם בשבועיים לנסוע מהמקום שלנו למקום אחר, ושם הייתה לינה והיו ארוחות, לימוד וטיולים, ראיתי שזה מה שהוא לוקח. זה מה שהוא לומד. הוא אהב ללמוד את "שמעתי" וגם אהב ללמוד חלק מ"תלמוד עשר הספירות", את חלק ט"ז, החלק האחרון שעוד מעט נלמד יחד. אבל העיקר מאמרי "שמעתי" שמכוונים את האדם נכון לכוח העליון. כי רק אם הוא מתקשר בצורה נכונה לכוח העליון, הוא מתקדם עד לדבקות. אז איך יכול להיות שאפשר לעזוב את המאמרים האלה?
תלמיד: לא לעזוב, אבל להכניס כמות מינימאלית לאלה שנחשבים תלמידים שלך. שחוץ משיעור הבוקר, נקרא לפחות חמש פעמים את המאמר הזה.
אני חושב שזה נכון. כשאני מגיע אליכם לשיעור, זה סימן שאתמול קראתי לפחות שלוש פעמים את המאמר של היום, אולי אפילו יותר, ארבע או חמש. וגם היום בבוקר כשקמתי קראתי אותו פעמיים. כי אני חייב לצאת אליכם עם נכונות פנימית, ובאופן שהמאמר הזה מוכן בי, אחרת איך אעביר לכם משהו ממה שאני צריך לעשות, מהבורא? מי שלא עושה כך, אני לא חושב שיצליח. ויותר טוב גם, אם אתמול נניח קראנו מאמר, לקרוא אותו עם הקבוצה. כך אני עושה עם הקבוצה שלי. וגם היום כשאנחנו מגיעים לשיעור, לפני השיעור, אנחנו קוראים את אותו מאמר בקבוצה, כל אחד קטע, וכך אנחנו מכינים את עצמנו בצורה פנימית, בהתקשרות הלבבות, ובחידוש העניין עצמו.
אני מבקש להתייחס למה שאנחנו לומדים במאמרי "שמעתי" בצורה רצינית. זה נכס שמכוון איך להתקשר לבורא ממש, אין את זה באף מקום ואף אחד לא קיבל את זה. אני קיבלתי את זה מהרב"ש, קראתי את המאמרים האלה כשהייתי לידו, אבל כשהיה כבר לפני פטירתו, הוא נתן לי את המחברת ואמר, עכשיו קח את זה. ואז הבנתי שזה כנראה הסוף שלו. לכן אנחנו צריכים להתייחס למאמרים האלה בצורה מאוד רצינית.
שאלה: במאמר הזה יש תחושה אינטימית כזו, רגשית. כשאדם קורא אותו ומתרגש מהמילים של המקובלים, הוא מבין שזה הבורא שקורא לו, מתקרב אליו ומרגיש הכרת תודה. ואז הדבר היחידי שהוא יכול לעשות, זה להתפלל על החברים שלו ולבקש על ט' הראשונות שלו שיתקרבו זו לזו. מה התפילה שהוא צריך להוסיף מבחינה איכותית לתפילה שהייתה לו כשקרא את המאמר, כשהוא נפגש עם החברים שלו שעה מאוחר יותר נניח, במפגש פיזי ומתפלל יחד איתם?
תדבר על זה עם החברים, ומה שתגידו זה יהיה הנכון. אני לא יכול לענות על שאלה כזאת, רק אתם.
שאלה: בתחושה הזאת של רחוק או קרוב, האם יכול להיות שזה תלוי בכמה אור אני יכול לקבל בכלי שלי? כלומר, האם מרחק או קירבה תלויים בכמה הכלים מותאמים?
כן, ודאי שזה תלוי בזה ובעוד הרבה מאוד נתונים. זה תלוי בשורש נשמה ואנחנו לא יכולים עכשיו לדבר על זה. זו שאלה שכלית ולא אמיתית, רגשית.
שאלה: כתוב, "רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו על דרך התיקון, הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו". מה זה אומר "לא השלים את מעשיו על דרך התיקון"?
זה אומר שהוא עדיין לא נמצא בדבקות השלמה, אז יוצא שהוא לא יכול לשייך לבורא את כל מה שקורה לו.
שאלה: אדם שלא מתפלל או לא עושה בירורים זה בגלל שהבורא רחוק?
כן, וגם בגלל שהוא לא עושה את כל מה שמוטל עליו לעשות. לא מתחבר עם העשירייה, לא מבצע את כל מה שנדרש ממנו על ידי הלימוד, ולכן לא מביא את עצמו להרגשה ולהבנה במה שקורה לו מצד הבורא.
שאלה: לפני שהגעתי לקבלה הרגשתי רחוק מהבורא, עכשיו אין לי את ההרגשה הזאת, אבל אני לא יכול לשאול את הבורא. איך אני יכול לפנות לבורא?
אם אתה תתחבר עם החברים ותתחילו לחפש איך אתם מתחברים לבורא, אז אתם תבינו שזה אפשרי וקרוב. תתחילו לחבר תפילה נכונה, תתחילו יחד לחפש איך אתם מרגישים מה הבורא עושה לכם, איך הוא מטפל בכם. כי אתם יחד כולכם בקבוצה נמצאים כעובר בתוך הבורא, אז ככל שתתחברו יותר, תרגישו את השפעת הבורא עליכם יותר.
הדבר פשוט, הכול תלוי בעוצמת החיבור ביניכם. עוצמת חיבור יותר גדולה, תרגישו יותר שהבורא פועל עליכם. תפרדו זה מזה, תרגישו שהבורא מתרחק. ככה זה קורה. מכל התנאים שאומרים, שאחרי כל חבר עומד הבורא, הבורא נמצא במרכז העשירייה, וכן הלאה. כך אנחנו על ידי חיבור בינינו מתקרבים אליו.
ולא יכולים לגלות אותו בשום צורה אחרת. רק כשאנחנו מרגישים ממש יותר ויותר קרובים בינינו. עד כדי כך שלא יכול להיות שאנחנו לא נרגיש את עצמנו תלויים זה בזה. אלא ההיפך, כל יום ויום התלות ההדדית בינינו צריכה להיות יותר ויותר. עד כדי כך שאם אני מאבד קשר עם החברים, אני בזה מרגיש מיד שאני נופל מרוחניות לגשמיות. בשבילי רוחניות זו הרגשה בתוך העשירייה, וגשמיות זו הרגשה מחוץ לעשירייה. פשוט מאוד, רק בצורה כזאת.
שאלה: איך לא לפספס הזדמנות שהבורא קורא לאדם?
גם זה על ידי העשירייה. כשאנחנו יותר ויותר יכולים להגדיל את הרגישות שלנו לבורא על ידי עוצמת החיבור בינינו בעשירייה, בקבוצה. ואז אנחנו צריכים להתחבר בינינו בלהשפיע זה על זה עד כדי כך, שכל אחד ישמע דרך העשירייה את קול ה'.
אנחנו כולנו שייכים למלכות, וכדי לשמוע את הבורא מהכתר, אנחנו צריכים בינינו כולנו להיות מחוברים מהכתר שיגיע עד מלכות, במידה שאנחנו מתחברים בינינו ורוצים להגיע בתגובה שלנו ממלכות לכתר. עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר שמתלבשות זו בזו, בצורה כזאת אנחנו ממש מגיעים ל"קול ה'" מה שנקרא.
למה זה נקרא קול ה', זאת אומרת, שמיעה ולא ראייה? כי העיקר זה הבינה, שמיעה. להגיע לחיבור בינינו בעל מנת להשפיע בינינו זו דרגת הבינה.
שאלה: האם אנחנו בעשירייה מכוונים איכשהו את הקריאה של הבורא זה לזה, או שמדובר בכוח חיצוני שפועל מעצמו?
לא, אין דבר כזה כוח חיצוני. הבורא נמצא בתוכנו רק לא מורגש ואנחנו צריכים על ידי חיבור המתגבר שלנו להתחיל להרגיש אותו בתוכנו. הוא לא נמצא מחוצה לנו, ורחוק. רחוק וקרוב זה מההרגשה, מהלב, אבל נמצא בתוכנו. אנחנו לומדים גם ממאמר "הערבות" מזה שמסדר לנו את העשירייה, שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר "קח לך". רק בצורה כזאת.
תלמיד: אבל אם אני מכוון את הקריאה של הבורא על חבר אחר בעשירייה, אם יש השפעה בין החברים?
מה זאת אומרת שאני מכוון?
תלמיד: מתפלל, מבקש.
אני מתפלל לבורא שיעזור לאיזה חבר מהעשירייה, זאת הכוונה? כך אני יכול לעשות. אבל יותר טוב אם אני פונה לכל החברים בעשירייה חוץ מאותו אדם שאני חושב שצריכים אנחנו להתפלל עליו ואנחנו מתפללים.
שאלה: מתי הבורא קרוב יותר ומתי רחוק, בהסתרה או בגילוי?
זה לא חשוב. זה הכול כלפי האדם. גם בהסתרה וגם בגילוי, אי אפשר להגיד. הבורא קרוב והבורא רחוק תלוי ככל שהאדם יכול לגייס את הכוחות שלו כדי להתחבר לעשירייה ולפנות לבורא.
שאלה: האם תמיד לפני התחלת שליטת הבורא תהיה התנגדות פנימית?
כן. תמיד תהיה לנו התנגדות פנימית כי אנחנו כולנו מרצון לקבל ותמיד יהיה לנו קשה, ויהיה יותר ויותר קשה גם להתחבר, גם לפנות לבורא. אבל זה כבר עניין של סולם המדרגות.
שאלה: איך האדם לא מרמה את עצמו תחת איזו שליטה הוא נמצא?
הוא בודק בקבוצה. אם הוא יכול להתחבר עם החברים בקבוצה, סימן שהוא נמצא בדרך הנכונה. וישנם אנשים, וגם אני הייתי ביניהם, שלא מרגישים את הדברים האלה, לא הרגישו את הדברים האלה ואחרי כמה שנים רק התחילו להבין, עד כדי כך הרצון שלנו גדול ואגואיסטי. עד שאנחנו מגיעים למצב שמבינים שהחיבור זו הפעולה היחידה הנכונה, זה לוקח המון זמן.
שאלה: איך ביטול עצמי בעשירייה עוזר לקרב את הבורא?
במידה שאדם מבטל את עצמו כלפי העשירייה, הוא מבטל את עצמו כלפי הבורא. אחד לאחד.
שאלה: כתוב במאמר "והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו בכדי להשיגו.". אם האדם נענה לקריאה ומגייס את שארית כוחו, אבל נראה לאחר מכן שאלו לא היו המעשים שלו או הכוחות שלו, אז איפה הפעולה מצידו?
אז מה? ודאי שאלו לא הכוחות שלנו ולא המעשים שלנו. אין לנו מעשים ואין לנו כוחות ואין לנו כלום. גם המחשבות הן לא שלנו אלא אנחנו רק רוצים שזה יקרה אבל בצורה אקטיבית ככל האפשר. "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה"2 ואז תראה עד כמה זה עובד. אבל חייבים לעשות את זה. אומנם הכול עושה ה', אבל אני חייב לעשות מה שאני חושב שתלוי בי ואת הכול לשייך אחר כך גם לבורא.
שאלה: איך הבורא רוצה שאני אענה לו? מה זה אומר לענות לבורא?
לענות לבורא זה שאני מכוון את עצמי ואת העשירייה אליו, בזה שאנחנו רוצים להיות בדבקות בינינו ועימו.
שאלה: שמעתי עכשיו איך צריך לבנות מצב של עובר כאשר אני לא מחובר לאחרים, אבל העיקר במצב של העובר זה להיות בביטול ובקשר לאחרים. איזה תקפיד ממלא הביטול בבניית מצב של עובר?
עובר זה ביטול. נקודה. גם כלפי העשירייה וגם כלפי הבורא כשבעצם אחר כך יוצא אותו דבר. אז ככל שאנחנו משתדלים לבטל את עצמינו כלפי העשירייה וכלפי הבורא, זה מקדם אותנו לכניסה לרוחניות שנקראת עיבור.
כתוב ""קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו)." כך אומר הנביא. "צריך להבין מהו בהיותו קרוב," זאת אומרת, בזמן שאתה קרוב. "הלא "כל הארץ כבודו", נמצא שתמיד הוא קרוב," שהוא ממלא את כל המציאות, רק אנחנו לא יכולים להרגיש זאת. "אם כן מהו "בהיותו", משמע שיש זמן שאינו קרוב." שיש מצבים כאלו וכאלו כלפי האדם.
"והענין הוא, שתמיד מחשבים את המצבים כלפי האדם המשיג והמרגיש, ואם אין אדם מרגיש את קרבת ה' אליו אז אין יוצא לו מזה שום דבר, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם. שיכול להיות שאדם אחד ירגיש העולם מלא כל טוב," שהבורא ממלא את כל המציאות "והשני שאינו מרגיש את טובו של העולם," הבורא בכלל לא נמצא בעולם "אזי אינו יכול לומר שיש עולם טוב, אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים.
ועל זה בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר: דעו לכם, זה שאתם קוראים לה' - נמשך מזה שהוא קרוב, זאת אומרת עכשיו יש לכם הזדמנות, אם תשימו לב אז תרגישו שהבורא קרוב אליכם, וזו סימן של קרבת ה'. והראיה לזה, משום שצריכים לדעת שהאדם מצד טבעו אינו מוכשר לדבקות ה'," כי אנחנו הפוכים לפי הטבע שלנו "היות שזה נגד הטבעו, כי אדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, והדבקות הוא רק להשפיע - אלא מצד שהבורא קורא לאדם, מזה נתרקם בו" באדם "טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בבורא.
לכן על האדם לדעת, כי זה מדבר דיבור תורה ותפילה – הוא רק מצד ה', ואל יעלה בדעתו לומר שזהו כוחי ועוצם ידי, משום שזהו ממש הופכי מכוחו." זאת אומרת, אם בא לאדם איזשהו דחף, לחץ, רצון להתקרב לבורא, זה מגיע מהבורא עצמו. "וזה דומה לאדם שתועה ביער עבות, ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע למקום ישוב, אז הוא נשאר מיואש ואין חושב אף פעם לחזור לביתו." כבר ממש איבד את עצמו לגמרי בתוך היער, בתוך החיים האלה שלנו, "ובשעה שרואה מרחוק איזה איש, או שומע איזה קול של אדם, תיכף יתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש ממישהו שיבוא ויצילו. כמו כן מי שהוא תעה בדרך הטוב ונכנס למקום רע, וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות - מצד הרצון לקבל אף פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב-הדעת דקדושה." אם אדם נפל, אז חייב להיות ממש כוח נוסף שפועל עליו ומוציא אותו. "אלא כששומע את הקול קורא אליו אזי הוא מתעורר בתשובה." ואנחנו בדרך כלל חושבים שזה אנחנו בעצמנו.
"וזהו קול ה', ולא קול של עצמו. רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו על דרך התיקון," זאת אומרת לא עשה מספיק מבחינת כמות ואיכות היגיעה, "הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו. על זה מזהיר הנביא, שהאדם צריך להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלמה שזהו קול ה'."
לכן אנחנו צריכים לתמוך זה בזה ובקבוצה בכל האמצעים כדי שהאדם יהיה יותר ויותר בטוח וברור וירגיש שההתעוררויות שיש לו באות רק מהבורא, "ולכן כשה' יתברך רוצה להוציאו מסבכי היער," מחושך "אזי מראה לו איזה אור מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו בכדי להשיגו. ואם אינו מייחס את האור לה' ואינו אומר שה' יתברך קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב עומד בתוך היער." יש רק אפשרות אחת להישאר בדרך, כל פעם להישאר בזה שמה שיש לי אני מקבל מהבורא. ואז ודאי שאנחנו ניפול ליער יותר חשוך ונזכה לגלות את הבורא בצורה יותר ברורה.
"נמצא שבמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו לה' שיבוא ויצילו מהמקום הרע, היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנקרא מקום בני "אדם"," שרוצים להידמות לבורא "בסוד "אדמה לעליון", היינו בבחינת רצון להשפיע, בסוד הדבקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו ונשאר שוב" במקומו בתוך היער החשוך הזה.
שאלה: דיברת קודם על החשיבות לקרוא את המאמרים. האם יש הבדל בין קריאה ובין שמיעה?
קריאה זה יותר טוב.
שאלה: הסברת קודם שהנברא הוא פועל, הוא מגיב. אם כך מה כוונת הפסוק "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני"?
שאנחנו צריכים על ידי כל מיני אמצעים לעורר את עצמנו להתקרבות לבורא. אמנם אתה יכול להגיד שהבורא הוא תמיד ראשון, אבל במידה שאנחנו מסוגלים לעשות מעצמנו כל מיני סימנים כדי להתעורר ולפנות אליו, אנחנו חייבים לעשות את זה.
שאלה: לאור מה שדיברנו עכשיו, לבנות בורא בעשירייה זה פשוט להעלות רגישות אליו?
כן, לא יותר מזה. הנקודה שממנה אנחנו יכולים לבנות רגישות נמצאת בנו, היא נקראת "נקודה שבלב", זה ממש "חלק אלוה ממעל", וכל היתר זה על ידי זה שאנחנו מצרפים לנקודה הזו את כל הרצונות שלנו, כל התכונות שלנו, כך שהם יהיו אך ורק כדי להידבק באותה הנקודה, נקודת הקשר שלנו עם בורא.
שאלה: מה זה להשלים את היגיעה? אנחנו אומרים שהבורא ראשון וגם אחרון, מה זה מבחינתי להשלים את היגיעה?
שכל מה שבידך ובכוחך לעשות, תעשה. זה לא חשוב מה שהבורא עושה, מה שהוא עושה הוא עושה, אנחנו לאט לאט מגלים עד כמה הוא באמת עושה את הכול, אבל הוא זקוק להתעוררות משלנו. אמנם הוא מעורר אותנו קודם אבל הוא גם רוצה שאנחנו נוסיף מעצמנו בשכל וברגש כדי להיות דבוקים בו.
שאלה: האם חלק מהיגיעה זה בעצם לבקש מהבורא כל הזמן אותה בקשה עד שאני מרגיש שאני באמת מקבל את מה שאני מקבל?
יגיעה היא שאתה מחפש קשר עם החברים כדי לייצב ביניכם כאלו מצבים, שאפשר לקרוא למצבים האלו "בורא", שאנחנו מגיעים ורואים, "אתם עשיתם אותי", שאנחנו בונים את דמות הבורא בינינו, כוח השפעה הדדי.
שאלה: מה זה אומר שהבורא מראה לאדם איזה אור מרחוק?
שהוא רק מעורר אותנו אבל לא שהולך להתגלות בפנימיותינו. בפנימיותינו אנחנו צריכים להכין את עצמנו כדי להיות מותאמים להרגיש אותו, להבין אותו, להשיג אותו. את זה אנחנו כבר צריכים לבנות בעצמנו. התעוררות מקבלים מבחוץ, השגה מקבלים מבפנים.
שאלה: לפי מה אתה רואה אדם או עשירייה שקרובים יותר לבורא מאשר למישהו אחר? ניתן לזהות את זה?
אנחנו לא רוצים למדוד את זה, כי אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה בצורה אמיתית ולכן אני לא רוצה לדבר על זה. פשוט צריכים לראות עד כמה האדם משקיע בעשירייה ויכול להיות שהוא לא כל כך מסוגל להשקיע כי אנחנו לא יודעים איזה עומק של הרצון לקבל המקולקל יש בכל אחד ואחד. אבל במידה שהאדם משתדל, צריכים לקבל אותו כך ולעזור.
שאלה: בתחילת השיעור התייחסת למפגשי עשירייה שמגיעים ארבעה חברים, וזה חבל, ואמרת שיש כאן הזדמנות להתבטל. יש מצב שיש התנגדות ללא סיבה אמיתית, ויש מצבים שיש כביכול סיבה חיצונית שמונעת מהאדם להשתתף. האם בשני המקרים מדובר בחוסר רצון לחיבור? שאם האדם באמת היה רוצה להשתתף, לא היו לו מניעות?
חוסר רצון לחיבור זה טבעי, ברור שיש, כי תמיד יש לך אפשרות לברוח ולעשות משהו, השאלה עד כמה על פני חוסר הרצון לחיבור, אתה מתגבר ומגיע, ומשתדל בכל הכוח לחזק את הקבוצה. אין בזה הצדקה. ממש כך.
שאלה: מהי האיכות והכמות שגורמות להרגיש שהכול בא מהבורא, או מה ההרגשה הזאת? מה זו איכות ומה זו כמות?
אני לא יכול עכשיו להתחיל לטפל בזה כי אין לנו נתונים ברורים של כל אחד ואחד, אבל כשגדלים אז גדלים גם בכמות וגם באיכות וזה כמו שהעובר גדל. ואז אנחנו ממצב מסוים והלאה יכולים למדוד גם כמות וגם איכות, לא מיד.
שאלה: לפי המאמר שאנחנו קוראים עכשיו התפילה הפנימית שאנחנו מנסים כולנו יחד לבנות, היא איזה שכר מלמעלה או תוצאה מהמאמצים שלנו כקבוצה?
אני לא יכול לענות, כי זה לא תלוי רק בעשירייה אחת מכל שכן באדם אחד אלא אנחנו נמצאים בתהליך שההשגחה העליונה, יחס הבורא בצורה כללית לכל האנושות, לכל הנשמות עושה את הפעולות ואנחנו חלק מזה.
ולכן בינתיים אנחנו לא יכולים בדיוק לדבר על זה. אנחנו רק לומדים בצורה חלקית את המקום שבו אנחנו יכולים להוסיף, להועיל, לזרז את ההתפתחות ולא יותר.
בוא נגיע למדרגות הראשונות בדרך ואנחנו נרגיש את עצמנו בעיבור ויהיו לנו כבר רגש ושכל של עובר שנמצא בדבקות בבורא במשהו, ויכולים אז איכשהו לפתח את הקשר שלנו מאיתנו לבורא.
הבורא מתגלה בקשר בינינו, "בוא וראה" הוא לא מתגלה מחוצה לנבראים, אז בוא קודם נגיע לזה, כי זה העיקר. אצלנו מדובר על תיקון של שבירת הכלי דאדם הראשון.
שאלה: הבורא מעורר רק אנשים נבחרים שיש להם נקודה שבלב, מה לעשות עם אנשים אחרים?
אנחנו צריכים קודם כל להגיע לדבקות בבורא וכלפי האחרים אנחנו צריכים לפרסם את התיקון בלי עבודה פנימית אלא רק בצורה כללית, שעתיד העולם בחיבור בין כולם ושנהיה כולנו בהתחברות הנכונה ובעזרה הדדית וכך אנחנו מגיעים לתיקון הבריאה.
אחרת אנחנו כל הזמן נתקדם ממכות למכות, כי בעצם חוסר החיבור שלנו בכל רגע ורגע הוא זה שמביא לנו את המכות, במקום להשיג דברים טובים משיגים צורות הפוכות ויותר מזה לא, אבל על עתיד העולם הטוב בחיבור של כולם אנחנו חייבים לפרסם.
שאלה: נאמר שהאדם נוצר בצלמו ובדמותו של הבורא, אם כך מדוע טבע האדם הוא הרצון לקבל, האם הבורא הוא רצון לקבל?
לא, השלבים שבהם הבורא ברא את הרצון לקבל בעצמו, נקראים "צורת האדם בגן עדן" כי היה ערום ולא היה צריך שום לבוש, שום תיקונים על הרצון לקבל שלו ואחר כך היה חטא והוא נפל מעל מנת להשפיע לעל מנת לקבל. את הדברים האלה אנחנו לא לומדים, נתקרב ללימוד הזה אחרי שדרך התיקון נעלה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ואז אנחנו נדע מהי הצורה האמיתית הקודמת למצב האגואיסטי. זה לא כל כך חשוב לנו עכשיו, שאלה תיאורטית.
שאלה: למה כתוב במפורש קול הבורא ולא צליל הבורא או קריאת הבורא או דיבור הבורא, האם יש משהו מיוחד בזה?
עכשיו זה לא חשוב לנו. אתם שואלים שאלות נכונות אבל אני אצטרך להסביר למה הוא שומע את קול ה', למה לא מרגיש באיזו תחושה אחרת. קול זה "דרגת בינה" ולכן בדרגה הזאת הוא שומע את זה.
שאלה: כשמתגבר המרחק מהבורא הקול שלו נהיה יותר חזק או יותר חלש?
הכול תלוי בעוצמת החיבור בין האנשים.
שאלה: באילו פעולות פרקטיות העשירייה יכולה לעזור לחבר להגיב נכון על התעוררות שהוא קיבל מהבורא?
תקרא על זה במאמרי רב"ש על החברה.
שאלה: בעל סולם כותב בתחילת המאמר, "הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב," זו עובדה שצריכים לקבל באמונה למעלה מהדעת?
זה מצד הבורא שהוא קרוב כי אנחנו נמצאים בו והוא ממלא את הכול.
שאלה: אנחנו אמורים לקבל את זה כעובדה, באמונה למעלה מהדעת?
אני לא מבין על מה אתה מדבר, אם יש לך אפשרות לקבל את זה באמונה למעלה מהדעת, תקבל, מה אתה שואל, ואם אני אגיד לך, כן, אז כבר קיבלת?
תלמיד: אני שואל כי זה נראה כאילו זה תנאי בסיסי כדי להבין את כל המאמר, זאת נקודת ההתחלה שלו, זה הבסיס.
אתה צודק.
שאלה: איך אדם שנמצא ביער העבות, ברגע שהוא שומע את קול ה' לא הולך לחפש את השביל הנכון ולא הולך לחפש את המפתח הנכון, אלא הולך לשבור את הלב שלו, את המנעול?
הוא פועל לפי מה שהוא מרגיש, אין כאן שום דבר אחר. הוא מרגיש שהוא איבד את הדרך, שהוא לא יודע בשביל מה הוא חי, ויש באמת מטרה בחיים. כשהוא שומע קול הפוך מהחיים שלו, הוא עושה חשבונות מה לעשות.
שאלה: מה זה לקרב את העשירייה לבורא?
אנחנו צריכים לחבר את כולם יחד, את העשירייה והבורא.
תלמיד: במהלך השיעור אמרת שמי שלא מצליח לקרוא מאמר לבד, כנראה לא יצליח, ולי זה כאב לשמוע את זה, כי אני בחלק הלא מוצלח. אנחנו נפגשים בזום ואנחנו קוראים כל הזמן מאמרי שמעתי. כשאני קורא לעשירייה אני מרגיש את כל התוכן הפנימי שיש בפסקה שתיים שאני קורא, אני נכנס פנימה. כשהחברים קוראים קצת יותר קשה לי, אבל משהו אני מצליח לתפוס. לקרוא לבד אני ממש לא מצליח, אני לא יכול לקרוא לבד מאמר שמעתי ובכלל כתבי קבלה, ואם זה עם עוד חבר אחד אני כן מצליח.
תבקש מהחברים להיות יותר ביחד, כשי שאתם תגלו את הדברים. אדרבה, תנסה כמה שאפשר.
תלמיד: אמרת שמי שלא מצליח לקרוא לבד, כנראה לא יצליח, אני לא יכול לקרוא אותם לבד.
אחר כך תלמד לקרוא גם לבד בינתיים תקרא. אל תחפש תירוצים, תקרא כמה שאפשר. עם הקבוצה, בלי הקבוצה, כמה שאתה יכול, כל היתר יבוא. עוד יהיו שינויים.
שאלה: איך לא ליפול לפנטזיה שאנחנו מתקרבים לבורא?
למדוד אם אנחנו מתקרבים או לא, וכל זה לפי כמה אנחנו מתקשרים בינינו, אולי שומעים אפילו כבר יחד את קול ה' שפונה אלינו. האם אנחנו כבר מסוגלים להיות יחד, זאת אומרת שאנחנו בסירה אחת ואז אנחנו עולים ויורדים מעל הגלים. תבדקו אם אתם כבר נמצאים בצורה כזאת, או שעדיין לא, וכל אחד עדיין נמצא בשלו.
שאלה: כביכול הבורא תמיד קורא לאדם ופה הוא מציין שזו הזדמנות מיוחדת, שלא יפספס אותה. איך להתייחס לקריאה? מתי היא נמצאת, כל רגע? או בהזדמנויות שונות?
כמו שהוא כותב כאן, שהבורא פונה לאדם וקורא לו. וזה תמיד קול ה' נמצא, זו הארה אחרת.
שאלה: מתי אנחנו יכולים לדעת אם להגיב בהתנגדות למה שהבורא מעורר אותנו או להיפך?
תחפשו מצבים כאלה, הכול תלוי ברגישות שלנו. או שנגלה רגישות שלילית או חיובית, את יחס הבורא כביכול שלילי או חיובי, שהוא מתרחק או מתקרב, אבל שנתחיל להרגיש שזה כתוצאה מהפנייה שלו, מהיחס שלו. שאין מקום שהוא לא מטפל בנו או בצורה שהוא מתרחק או בצורה שהוא מתקרב. ממש כך, כל הזמן. ולכן אנחנו צריכים להיות בקשר עימו כל הזמן ולאתר את הדינמיקה הזאת, לאיזה כיוון זה הולך, להתרחקות או להתקרבות. על ידי זה אנחנו נפתח את עצמנו, נגלה את הרגישות שלנו.
תלמיד: אנחנו אומרים שתמיד אנחנו צריכים לעורר את החברים.
אתה אומר משהו חדש? ודאי שכן.
תלמיד: זאת השאלה. מתי אנחנו מגיבים אחרת חוץ מלהוסיף כל הזמן בחיבור?
אין תגובה אחרת. חוץ מלהוסיף בחיבור ולהציג את החיבור הזה לבורא אין לנו תגובה אחרת. לא צריכים יותר שום דבר. בצורה כזאת מתקרבים לגמר התיקון. גדלים וגדלים יחד עד שכל העשיריות מתחברות יחד, עד שכולנו מגיעים למצב שאנחנו מחוברים כאיש אחד בלב אחד וזה גמר התיקון. אין לנו דרך אחרת.
תלמיד: מתי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מתנגדים למה שהבורא נותן? באיזה מצב?
בדרך אתה תראה כל פעם שאתה גם מתנגד לזה, שכל פעם גדל לך גם קו השמאל.
תלמיד: זה נקרא מסך, או שזה לא קשור?
זה לא מסך, זו התנגדות. זו לא התנגדות לאור שמגיע שאתה רוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע. זו התנגדות בכלל לעל מנת להשפיע. זו קליפה.
תלמיד: איך אני מבחין בין התנגדות לאור לבין התנגדות מתוכי, מתוך הקליפה שלי?
ההתנגדות האגואיסטית שלך היא שאתה לא רוצה להתחבר, זו ההתנגדות האגואיסטית. התנגדות שהיא כבר כלפיי האור, זה אחרי שאתה עושה צמצום על עצמך ומגיע האור, ואז האור מגיע כדי שאתה תבנה את המסך ותקבל את האור בעל מנת להשפיע למעלה מכל ההתנגדויות שלך. ויותר מזה, תתחיל לקבל את האור אך ורק כדי להשפיע נחת רוח לבורא ולא לעצמך.
תלמיד: זה רק במצב של הרגשת עלייה?
כן, גם בזה יש עליות וירידות. נמשיך לפי המצב, לא נקפוץ.
שאלה: אנחנו אומרים שמאחורי כל חבר עומד הבורא. מה הנזק שנגרם כשמזלזלים בחבר אחר בעשירייה לפני כולם?
נגרם נזק, מה לעשות. כשאתה מזלזל בחבר אתה מזלזל בבורא. כך גם כותב רב"ש וזה ממש אחד לאחד. צריכים להיזהר, לאט לאט לומדים.
שאלה: הבורא קורא לנו על ידי קרן האור מתוך היער ואנחנו מנסים לפנות אליו, ואמרת שמכתר מגיע האור למלכות ואנחנו צריכים לבנות את האור חזרה ממלכות לכתר. אז יש התלבשות של האור אחד על השני.
אור חכמה וחסדים?
תלמיד: אני לא יודע, אמרת שמהכתר מגיע אור למלכות, זאת הפנייה.
זה אור ישר ואור חוזר, זה מה שאנחנו לומדים שקורה בפרצוף. עוד מעט נחזור ל"פתיחה" ונלמד את זה בצורה יותר רחבה. אני עכשיו ממש תקוע עם המאמרים האלה אתכם. עוד מעט.
שאלה: האם גם כלפי העשירייה אני לא צריך לחשוב שבכוחי אני מקדם את העשירייה, אלא לחשוב שהעשירייה מקדמת אותי?
אני צריך לחשוב שעם כל המאמצים שלי כלפי העשירייה דווקא העשירייה מקדמת אותי.
שאלה: מדוע האור נעלם אם לא מייחסים אותו לבורא?
האור נעלם כי אנחנו לא מתקשרים אליו, למקור שלו.
שאלה: מה זה אומר להיות רגיש לקול הבורא?
רגיש לקול הבורא זה נקרא שאני תמיד מחפש מה הבורא רוצה ממני בכל רגע ורגע, שתמיד אני נמצא תחת הטיפול שלו.
שאלה: אני משייך ומצדיק את כל מה שקורה לי גם בגשמיות וגם בעבודה הרוחנית. האם יש מצבים שאני לא צריך להסכים עם מצב מסוים שניתן לי?
תנסה, שוב אני אומר, הבדיקה היא בקבוצה. אתה צריך להיות כלול בקבוצה, להתבטל כלפי הקבוצה, כלפי החברים ובצורה כזאת אתה בודק אם אתה פועל בצורה נכונה.
שאלה: למה יוצא כך שיותר ויותר אכפת לי רק מהחברים ומהעשירייה שיהיו שמחים בריאים וחזקים, ולא אכפת לי ממאמרי "שמעתי" וממה שקורה בכלי העולמי?
בסדר, יש זמנים לכאן ויש זמנים לכאן. יש התכווצות ויש התרחבות גם בדברים האלו, ולכן העיקר להמשיך ולא לעזוב את כל היגיעה.
שאלה: אמרת קודם שאתה כאילו "תקוע" עם המאמרים האלה, ואתה גם אומר שבתקופה האחרונה מאז איטליה והכנס בישראל ביום ראשון אנחנו מתחילים להפוך לכלי עולמי אחד, ויש הרגשה של קבוצה אחת עולמית. האם לדעתך יש חומר לימוד שמתאים לנו בתקופה הזאת? יש חברים שרוצים "פתיחה", וכאלה שרוצים מאמרי "שמעתי", מאמרים של בעל הסולם. אנחנו כבר כלי מאוד מגוון ויש הרבה דרישות ללימוד.
אבל אין לנו זמן. אתם רואים שאנחנו כבר לומדים שעתיים רק כדי לברר פעם ראשונה מאמר קצר מ"שמעתי", וזה מאמר מאוד חשוב, שבו ממש מדובר איך אני מגיב על מה שהבורא מעורר בי, ולפי המאמר הזה אולי אנחנו צריכים לבנות ציור של הקבוצה בצורה אחרת, את היחסים בינינו בצורה אחרת כדי להיות מוכנים להגיב לבורא בכל רגע ורגע. כמו שבטכניקה אנחנו צריכים לסדר את המכשור שלנו כדי לתפוס את יחס הבורא אלינו, כך הוא מדבר אלינו. עם זאת ודאי שכל החומר שלנו צריך להיות קשור למערכת שבה אנחנו נמצאים ממערכת אדם שזו ה"פתיחה" ואז אנחנו נסדר את זה יחד.
מתי נגיע לזה? אני מאוד מקווה שאולי בקרוב, "פתיחה" אנחנו חייבים להמשיך מאיפה שאנחנו ולסיים. אבל תראו איפה אני נמצא? אני נמצא בלחץ בין הרצוי למצוי, לכן אני לא יודע. עכשיו אני צריך לענות על השאלות של הנשים, תראו מה יהיה ואחר כך תמליצו לי מה לעשות. תעשו ביניכם דיון מה אנחנו עושים עם המצב שאנחנו נמצאים בו. האם אנחנו יכולים להוסיף עוד שעה או שעתיים ללימוד בערב נניח או מתישהו?
אפילו בלימודים האלו שבהם אנחנו נמצאים עכשיו, איזה אחוז מתוך החברים שלנו מגיע ללימוד? אחרים לומדים אחר כך בשעות אחרות, אם אכן זה כך. לכן הכול תלוי במקבל.
שאלה: ההרגשה שהקשר לבורא אפשרי רק דרך עשירייה כל הזמן נעלם. האם צריך להגיע למצב שההרגשה זאת תהיה בקביעות, או שיש צורך כל פעם לחדש את ההרגשה הזאת?
כל פעם חייבים לחדש את ההרגשה. אין דבר כזה שההרגשה קבועה, זה שקר. כל פעם צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים בקשר המשתנה.
שאלה: כמה זה חשוב להצטער, לעשות תשובה, כאשר אנחנו לא שמים לב לזה שהבורא קורא לנו?
יכול להיות שצריכים להצטער על זה שאנחנו לא מספיק רגישים לזה, אבל מהר ככל האפשר לעבור לעבודה, כלומר לחיזוק הקשר בינינו כדי לא לפספס את הבורא.
שאלה: האם יש פעולה כלשהי שבה אני חופשי מהבורא?
אין דבר כזה, איך זה יכול להיות? הרצון לקבל הוא כולו נמצא בתוך האור העליון, והאור העליון שפועל עליו מטפל בו ללא הפסקה.
שאלה: למה הבורא חונק אותנו עם הקנאה שלו?
חונק אותנו? אני לא מבין את זה.
תלמידה: כי הוא כל הזמן נמצא בכל הפעולות.
אם אתן כבר מרגישות שהוא נמצא בכל הפעולות, אז אתן נמצאות כבר בגמר התיקון.
שאלה: מה זה אומר לשמוע את קול הבורא ביחד, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?
על ידי זה שכולנו מתוך הקשר בינינו מרגישים איך הבורא ככוח אחד מייצב אותנו, מייצר אותנו ופועל עלינו יחד. זה סימן שאנחנו מחוברים לפרצוף.
שאלה: מה זה להשפיע?
להשפיע זה להעדיף רצון זר שמחוץ לי למעלה מהרצון שלי.
שאלה: למה הבורא קרוב, האם לאגו שלי, או להשתוקקות שלי אליו?
הבורא הוא מייצב את האגו שלנו, כדי שאנחנו מתוך האגו הזה נתחיל למעלה מהאגו להשפיע זה אל זה.
שאלה: לפספס הזדמנות, זה אומר שניתנה לנו הזדמנות להידבק לרצון שלו, אבל בגלל שלא השקענו מספיק יגיעה בכמות ובאיכות לא ניצלנו את ההזדמנות?
נכון.
שאלה: מהו מצב מתוקן של אדם שרוב הזמן מרגיש מיואש, או רוב הזמן מרגיש קרוב לבורא?
אין דבר כזה שאדם מרגיש קרוב לבורא ומיואש. אם הוא מיואש, זה תוצאה מזה שהוא רחוק מהבורא.
שאלה: האם יש מצבים בהם האדם שומע את קול ה' ואינו מסוגל ללכת בעקבות הקול הזה?
אין דבר כזה, אם הוא שומע את קול ה' אז יש לו הזדמנות להתחבר עם הקבוצה ולהמשיך קדימה ליתר חיבור. אנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון, ולכן אין לנו שום אפשרות לטפל במשהו אחר אלא רק בחיבור בינינו עד שמגיעים לגמר התיקון.
(סוף השיעור)