סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 30.12.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
נושא: ביטול והכנעה
ביטול והכנעה – קטעים נבחרים מהמקורות
הנושא הוא מאוד מאוד מיוחד, הייתי אומר שהוא היסוד של כל הגישה שלנו לעולם הרוחני, ביטול והכנעה. כי השאלה מתחילה מזה, בשביל מה הבורא ברא רצון לקבל? "בראתי יצר הרע"? [היה בורא] שנהיה כמוהו, ברצון להשפיע. אבל אם נהיה ברצון להשפיע אז לא נהיה נבראים, נהיה קיימים רק ברצון להשפיע.
אנחנו עכשיו קיימים רק ברצון לקבל. האם אנחנו נבראים? לא, אנחנו גם לא נקראים "נבראים", ברצון אחד אנחנו לא יכולים להתקיים ככה. אנחנו עוד לא מבינים אפילו מה הבורא עשה ולמה הוא עשה את זה כך. ממש כך. לכן הבריאה היא בר, היא משהו [שנמצא] מחוץ למשהו, זה דבר והיפוכו, חושך ואור, גאווה וביטול. זה מה שאנחנו צריכים כדי לבנות את עצמנו. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז הוא מתגבר על היצר הרע שלו ובונה יצר טוב. ובעוד רגע יש לו שוב יצר רע שמתגלה, ושוב הוא צריך יצר טוב, למצוא עזרה מלמעלה, לבקש מהבורא שייתן לו אפשרות להתגבר, וכך על פני היצר הרע שאדם כל הזמן מגלה ומתגבר, הוא בונה את עצמו. כי אם אין לנו אדם שיש בו גם יצר רע וגם יצר טוב, אין לנו אדם רוחני.
לכן כל הרוחניות מתחילה בזה שאדם מאתר את היצר הרע שבו ואומר, "הנה, זאת הבריאה, זה מה שהבורא ברא. עכשיו חסר לי רק הכוח הטוב שאותו אני כבר אקבל מהבורא. עם זה אין שום בעיה. אני אפנה והוא יעזור לי". העיקר בשבילי לאתר את היצר הרע שיש בי ועליו אני צריך להשליט את היצר הטוב. "על כל פשעים תכסה אהבה", אם לא יהיה רע, אם לא יהיו חיכוכים, אם לא יהיו גילוי הרע, אז לא יהיה על מה להביא את היצר הטוב וכך להעמיד את הבורא על פני כל הבריאה. כל הבריאה היא "יש מאין" ורק כך היא יכולה להתקיים כיש, ככוח הבורא ששורה עליה, על משהו [שהוא] מאין, מאפס, מאין.
לכן כך אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר ודבר שבנו, כי אנחנו תמיד בכל רגע ורגע, על ידי מנוע כזה פנימי שישנו בטבע, בכל הבריאה, מקבלים, כל אחד ואחד, את התגלות הדברים הרעים, כאילו. התגלות של האגו שלנו, מה שהפוך מהבורא, שלילי, פירוד, שנאה. ועל פני זה אנחנו צריכים כל הזמן לפנות מבינינו לבורא לבקש כוח הכנעה, כוח חיבור, כוח אהבה. וכך דווקא בין שני הכוחות האלו, אנחנו צריכים לראות שאנחנו מתקדמים. ולכן גם אור וגם חושך חייבים להיות בכל מצב ומצב. ואם יש רק מצב אחד זה לא מצב אמיתי. גם אור, אין דבר כזה שהוא קיים ללא חושך.
מצב רוחני זה כשיש לנו את שניהם שקולים יחד ואנחנו תמיד מעדיפים דבקות, חיבור, שנקרא "אור" על פני פירוד, ריחוק, שנקרא "חושך". אבל את שניהם אנחנו מאתרים, ומעמידים אותם כך. לכן כשאנחנו מגלים שאנחנו נמצאים במצב רוח רע, זה יפה מאוד, זה מה שקיבלנו מהבורא כדי להביא על זה משהו הפוך, מצב רוח טוב, לתקן את זה. כשאנחנו מרגישים שאין לנו רצון לרוחניות, זה יפה מאוד, אנחנו צריכים לבקש מלמעלה שייתנו לנו על ידי ההארה מלמעלה כוחות של חיבור, כוחות רוחניים. זאת אומרת, כל פעם אנחנו צריכים לדאוג להשלים זה את זה, עד כדי כך שאנשים ההולכים בדרך דואגים גם לטוב וגם לרע בצורה שווה וכל הזמן להיות בקו האמצעי, לדאוג לחושך כמו לאור ולאור כמו לחושך. כי אם אין את שניהם, באמצע לא אוכל לייצב את עצמי בצורת אדם. כי האדם שבי תמיד מיוצב משתי הצורות ההפוכות האלה. ומהם אני קיים.
לכן גם רע וגם טוב, גם אור וגם חושך בכל מיני האופנים שלהם, בכל מיני הווריאציות שלהם, חייבים להיות קיימים בי ואני רק צריך תמיד לסדר את הקו האמצעי, את היחס הנכון, את האיזון הנכון ביניהם, כך שדווקא באיזון הזה אני קיים. ולכן אני מקבל את כל הדברים הרעים הקורים בעולם, לא ככאלה שאין להם מקום חס ושלום, אלא רק ככאלה שאני צריך לאזן אותם בדברים הטובים. ואם הייתי מזמין מראש את הדברים הרעים האלה, כך שאני מקדם את החושך כדי לאזן אותו עם האור, אז אני נמצא כמו על עגלה עם סוס ועם שתי מושכות, כך אני מקיים את עצמי כסוס באמצע שהולך למטרה.
בהרבה מקומות כתוב שאנחנו צריכים לשלוט גם על האור וגם על החושך, ולא יכול להיות אור אלא אם אני מזמין אותו על פני החושך, והכול כדי לאזן את עצמי. ולא להגיד על צורת חושך כלשהי ש"היא לא נכונה". הכול תלוי בהכנה שלי. אם אני בעצמי מזמין אז אין חושך רע, אלא הוא מתגלה בצורה שאני רוצה אותו כדי לגלות את האור. כמו שאם יש לפנינו שולחן ערוך, ארוחה יפה, אז אנחנו כן שמחים שיש לנו רעב, תיאבון, תשוקה. ואז אנחנו נמשכים לסעודה. לכן להכין את החיסרון לרוחניות האמיתית זה קודם כל מה שאנחנו צריכים. כי האור בעצמו נמצא במנוחה מוחלטת, נמצא בלי שום הגבלה. אלא עלינו רק לייצב נכון את החיסרון אליו ואז לפי זה נגלה אותו. זה נקרא שאנחנו צריכים להיות ב"ביטול והכנעה".
צריכים להבין שביטול, זה לא שאנחנו מוחקים את האגו בכל מיני אופנים שלו, והכנעה, זה לא שאנחנו מכניעים אותו בכל מיני צורות הרצון לקבל שלנו, בצורה כזאת שמוחקים וכאילו לא קיים, לא. הוא קיים במידה שאנחנו יכולים להביא על פניו דברים הפוכים ממנו. כמו שאנחנו לומדים שכך בנוי הפרצוף הרוחני. שבפרצוף הרוחני, בזיווג דהכאה שבפה דראש, אנחנו משאירים את אותו רצון לקבל שאתו אנחנו יכולים לעבוד בעל מנת להשפיע. זאת אומרת אותו רצון לקבל הוא דווקא יגלה לנו את האור מתוך זה שהוא מנוגד לאור. יש מסך, צמצום, והתנגדות ביניהם, התנגשות, אבל לא ביטול. כי אם יבטלו זה את זה, לא יהיה לנו רצון לקבל אגואיסטי עם צמצום, מסך ואור חוזר, ולא יהיה לנו אור עליון, בורא שיופיע למעלה מהרצון המתוקן הזה. לכן אנחנו צריכים לדאוג לשניהם.
לכן "צריך אדם לברך על הרע כמו על הטוב.", אם הוא אדם, הוא עומד בדרך, באמצע, בין שני הכוחות האלה. אמנם אנחנו מדברים על ביטול והכנעה, להכניע את הרצון האגואיסטי, אבל אנחנו עושים אותו בצורה מיוחדת מאוד, שהוא נשאר, רק אנחנו משתמשים בו כדי לגלות את האור. נלמד את זה מהפסוקים, אבל זה מה שאנחנו נצטרך ללמוד ולעשות. לדוגמה, אני קם בבוקר, אין לי מצב רוח. אני צריך להשתדל לשמוח בזה, שזו באמת הצורה הנכונה שקמים בבוקר. זאת צורה נכונה שאני בזה מגלה כל פעם שלב חדש, שעה חדשה, דקה חדשה, שאין לי, אין לי, אין לי, חושך, חושך, חושך. ואז תלוי באיזה חושך אני נמצא, באיזה סוג חושך, איך אני מאתר אותו, איך אני מגדיר אותו. ולפי זה אני מתקדם.
לכן, אם אנחנו מדברים על ביטול והכנעה, אנחנו צריכים להבין שכל מה שיש במיוחד ברצון לקבל, זו גאווה. וכנגד זה כתוב "ויגבה ליבו בדרכי ה'.". שלמרות שמתעוררת בי גאווה משום מה מהאני שלי, ואת זה יש לי משבירת האדם הראשון, אני צריך כנגד זה להגביה, להגדיל את דרכי בדרך הבורא, זאת אומרת שהכוח החיובי יהיה כמו הכוח השלילי. הם יהיו שקולים יחד, ואני לא אמחק שום דבר מהכוח השלילי, אלא ההפך, אני אלך קדימה וכל הזמן אתקדם בצורה כזאת נכונה. רע וטוב צריכים להיות שקולים זה לזה, אבל אני מעדיף את הימין על השמאל. במה? לפי הכמות הם שקולים כביכול, ולפי האיכות אני מעדיף את הימין, כוח השפעה על פני כוח קבלה. אבל אני לא מבטל את כוח הקבלה, אני ממשיך לעבוד עימו בצורה כזאת שהוא עוזר לי עוד יותר להבליט, עוד יותר להגדיל את הימין. זאת אומרת, אנחנו צריכים את החושך כדי מתוכו עוד יותר ברור לראות את האור. זה ברור לנו מהדוגמאות שבעולם הזה, ודברנו על זה הרבה.
לכן אני צריך להיות שמח בזה שפתאום אני מרגיש שיש לי גאווה, שאני רוצה להיות יותר מכולם. אפילו בתת הכרה אני כל הזמן בודק את עצמי כלפי האחרים. וכשאני תופס את עצמי שכך אני באמת חושב, רואה, אני צריך להיות שמח, כי יש לי מקום עבודה איך לסדר את שתי הנטיות הללו בי, כדי שבין שתיהן בצורה הנכונה אני אגלה את הבורא. שהבורא בהשגה שלי, בתפיסה שלי, גם יהיה כלול מאור וחושך, אחרת אני לא אגלה אותו. כל דבר מתגלה רק מתוך החושך. לכן גאווה ושליטה אני צריך להרגיש כהכנות הנכונות להתעלות הרוחנית. לכן אני צריך להיות שמח אם כל פעם מתגלה בי רצון לקבל אגואיסטי חדש, אם אני מגלה שאני רחוק מהחברים, הפוך מהם, יש לי ביקורת עליהם. למה זה טוב? כי יש לי מקום עבודה, להעלות את עצמי עוד יותר למעלה ממה שהרע עכשיו מתגלה בי.
העיקר זה לבנות מעצמי מין מומחה, אקספרט, שאני אוכל להיות בלתי תלוי ברע וטוב, אלא שאני משני הכוחות האלה שניתנו לי מלמעלה, אני משניהם מרכיב את עצמי, את דמות הבורא שבי. הרצון לקבל שבי נמצא, ואני עושה עליו צמצום, מסך, אור חוזר, ואני הופך אותו לעל מנת להשפיע לאור. שכך מהחושך שהבורא ברא כהעתקה מעצמו, אני מזה חוזר לאורגינל כאילו, לזה שאני בונה מעצמי את דמות הבורא. לכן אני נקרא אדם, הדומה לבורא. וכל העבודה הזאת היא "באמונה למעלה מהדעת". עוד נחזור על זה לא פעם ונראה.
אדם צריך להיות כל הזמן פסיכולוג לעצמו, הוא צריך להתייחס לעצמו כמו לגוף שלישי, כמו רופא שמתייחס לחולה שלו, לפציינט שלו, שזה משהו שהוא לא אני, אלא אני בונה מעצמי. לכן אם אנחנו מעמידים את עצמנו בצורה כזאת, אנחנו כבר מתחילים לכוון את עצמנו בקו האמצעי. יש לי כוח של הבורא, יש לי כוח הפוך מהבורא, במידה שאני מסדר את עצמי להיות משניהם בצורה בלתי תלותית, אז ייצא לי טוב. אני אגיע למצב שבאמת אוכל להרכיב את עצמי משני הכוחות המנוגדים האלה כקו האמצעי שכולל את שניהם, וזה יהיה האדם, זאת תהיה הדמות שאני בניתי והיא דומה לבורא. ובדמות הזאת, אני אהיה דבוק בבורא וכך אתקדם. אנחנו עוד נדבר על זה, נעבוד על זה. אבל העיקר זאת הגישה, שאין רע אלא כדי שנעשה מזה טוב. ובעצמו הוא לא בא ולא נגדנו, אלא זה סימן שאנחנו צריכים להתגבר עליו.
עכשיו אנחנו נכנסים איתכם לשלב מאוד מאוד מיוחד בהתפתחות הבריאה. לא רק שהאדם בעצמו עושה את זה, ולא רק שאנחנו בעשירייה צריכים לעשות כך, לראות את הרע כהכנה לטוב, וחושך בינינו כהכנה לאור שאנחנו צריכים בינינו לגלות. כל הדברים הם לא רק בי שאני קם בבוקר בחושך ואני מחפש איך להביא על זה גישה נכונה לאור, גישה נכונה לבורא, להשפעה, אלא אנחנו כבר צריכים לעשות את זה בעשיריות. שחושך זה כבר חוסר החיבור, חוסר האהבה בינינו, והאור זה התפרצות החיבור, התפרצות האהבה, התפרצות הנטייה שלנו זה לזה בתוך הקבוצה, ומהקבוצה לכל האנושות, זה מה שאנחנו נצטרך לגלות במיוחד בשנת 2021. וכאן אנחנו צריכים להבין שיש לנו עבודה גדולה מאוד, ואנחנו צריכים להזדרז לייצב אותה, להכיר בה, וכך להתקדם.
החיים שלנו הם באמת מאוד מיוחדים. הם מקבלים כל פעם זירוז מלמעלה, כי אין ברירה, הכוח העליון מעורר אותנו ומחייב אותנו יותר ויותר מהר להכיר את תפקידנו במערכת הכללית. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לזה, להבין שאנחנו נבחרנו להיות הכוח המוביל, החלוץ, ובואו נשתדל לעשות את זה. לא שאנחנו לא רוצים שיהיו עוד כאלה כוחות, אדרבה כולם, ולאו דווקא אנחנו צריכים להיות הראשונים. אלא בכמה שכל אחד וכולנו יחד מסוגלים, בואו תמיד נשתדל לבטל את הרע ולהכניע את הרע בצורה שהוא יהיה מאוזן עם הטוב. הדוגמה הנכונה לזה, זה הפרצוף הרוחני. נלמד את זה בצורה פרקטית בינינו ונתקדם.
העיקר זה היחס, להתרגל ליחס למצבים השלילים, כמו הכנה מלמעלה, ש"אין עוד מלבדו", ליחסים חיובים שאנחנו צריכים לאתר לעצמנו ולדרוש מהבורא שיעשה את זה. לא שאנחנו עושים את זה, אלא יש כאן קו אמצעי בין רע וטוב, שאנחנו לא מבטלים את הרע ומושכים רק את הטוב. הטוב והרע שצריכים להיות שקולים זה לזה, יכולים להיות מסודרים רק על ידי קו אמצעי. ואנחנו לא מבינים ולא יודעים מה זה קו אמצעי בדיוק, אלא רק כשאנחנו פונים לבורא אז "על כל הפשעים תכסה אהבה", זה הוא יעשה.
לכן העבודה שלנו היא תגובה נכונה להתעוררויות שאנחנו מקבלים אותן מלמעלה, ולהשתדל לאתר אותן בכל רגע ורגע, גם בצורה פרטית של כל אחד, והעיקר זה בצורה של העשיריות. שאז בעשיריות, אנחנו כל הזמן נמשכים בביטול והכנעה, כל אחד כלפי מרכז עשירייה. לפי זה אנחנו מהר מאוד נאתר את הכוח העליון שגם ממרכז עשירייה הוא מעורר אותנו.
יש בזה הרבה מה לדבר, עוד לא התחלנו את הפסוקים שהכינו לנו.
שאלה: מה זה אומר להזמין גם את השמאל כדי לאזן? בדרך כלל אנחנו מזמינים את הימין.
על ידי זה שאתה משתדל עם הימין, אתה בזה מעורר את השמאל. זה נקרא "אני מעורר השחר ולא השחר מעוררני", ככה דוד המלך כותב. אנחנו נרגיש בדרך איך עושים את זה. כי ברגע שאנחנו באמת משלימים נכון את החושך עם האור, אנחנו בזה מיד מזמינים את המדרגה הבאה, את המצב הבא, יותר נעלה. יותר נעלה זה גם בחושך יותר גדול, וגם בעלייה שלנו לאור יותר גדולה, שמאל ימין, שמאל ימין, כך אנחנו עולים.
שאלה: אתמול כל היום נלחמתי בשביל להרגיש שאני בקשר עם החברים, עם הבורא, עם השיעור, וההצלחה הייתה יחסית. חסרה אותה נקודה אקספרט, להיות פסיכולוג לעצמי. איך לא לצלול כל הזמן לקיצוניות אלא להיות בנקודה אמצעית?
זאת הבעיה, אתה צריך להשתדל לאתר רע כנגד טוב, חושך כנגד אור, להבין שלא יכול אחד ללא השני. ואיך לאזן את שניהם? שאתה תרגיש שהבורא לא יכול להיות אלא "בוא וראה", שאתה מגיע מחושך ואז אתה מגלה אותו, "כיתרון אור מתוך החושך". ואז בצורה כזאת, אתה מתחיל לאט לאט להכיר את הבריאה, שכולה היא כדי שאתה תגלה גם זה וגם זה.
כי הבורא, מה שאנחנו מגלים, אנחנו לא מגלים את הכוח העליון סתם, אנחנו מגלים רק מה שאנחנו עושים אותו, כמאזן את החושך שלנו, כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי". כאן אולי אפשר קצת יותר להבין מה זה נקרא "עשיתם אותי", שאנחנו בונים את הדמות שלו רק מתוך החושך. ולכן מלכתחילה, אם הוא רוצה לברוא את האדם שיגלה אותו, אז אין לו שום דבר שהוא צריך לעשות, אלא לעשות צורות הפוכות מעצמו, וזה נקרא "בורא חושך". כך אנחנו צריכים לגשת.
נדבר על זה, אתם תקבלו את הכול, אל תדאגו. רק במשך היום, לא רק אתה, שאתה במשך היום רוצה לגלות את הדברים האלה, אלא תצטרכו לעשות את זה בקבוצות, בעשיריות, זה הרבה יותר נכון, מהותי, ענייני. ועד כמה שתדברו ביניכם, עד כמה שתזכירו זה לזה, אתם תבינו יותר, תרגישו יותר איך לגשת נכון, איך להסתכל נכון על הבריאה. והיא נמצאת כאן, העולם העליון נמצא כאן, הבורא נמצא כאן, הכול נמצא כאן, אנחנו צריכים רק לשבור בפנים את הגישה שלנו, זה העניין, ובזה רק "איש את רעהו יעזורו". כי יחד אנחנו נגלה את זה.
תלמיד: העולם העליון נמצא כאן כמו שאתה אומר, אבל האם הוא נמצא בנקודת החיבור שלי עם החברים והבורא, או גם ברגעי הניתוק?
העולם העליון הוא נמצא, במציאות אחת נבראו כל העולמות והכול, אלא אנחנו מגלים את זה בהדרגה. במידה שאנחנו יכולים לקשור את החושך והאור, בצורה כללית כך אני קורא לזה, אז בקשר הנכון ביניהם אנחנו מגלים את המציאות האמיתית, בקונטרסט בין זה לזה.
שאלה: יש התרשמות שהאדם בעצמו שולט בטוב וברע.
לא נכון, האדם רק יכול למהר את המצבים האלה שהוא עובר. אבל איזה מצבים הוא עובר, זה לגמרי לגמרי לא תלוי בו, זה תלוי בשורש נשמה. האדם רק מזמין את המאור שמגלה לו כל פעם את המצב הבא.
שאלה: למה הניתוק כואב?
כדי לעורר אותך לעבודה, לזה שאתה תעשה משהו. אם אתה סתם תראה את זה כמו איזו הופעת טבע לידך שלא נוגעת בך כמעט, אם היא בכלל לא נוגעת, לא היית מזהה את זה בכלל. יש כאלה סביבנו הרבה אירועים שאנחנו לא מרגישים, הם נמצאים בעיניים שלנו אבל אנחנו לא מרגישים, הם לא נכנסים לעצבים שלנו, למערכת הזיהוי שלנו. לכן הכול בא על ידי כאב, אם אפשר כך להגיד, שמפריע לנו במשהו, ואז אנחנו מאתרים זה טוב או רע, זה נעים או לא נעים וכן הלאה. הכול מגיע לתוך הרצון לקבל.
שאלה: קודם דיברת על הגאווה ואמרת שאנחנו יכולים להשתמש בגאווה במקום לטובת האגו, לרוחניות. אני את הגאווה בגשמיות מרגיש אותה כמו אש, אבל ברוחניות אני לא מרגיש אותה בכלל. איך אני יכול להשתמש בגאווה? איך אני יכול לעבוד איתה?
רק כשאתה תעלה את עצמך למעלה מכל התכונות הגשמיות, שאתה יודע איך להשתמש בהן להתקדמות הרוחנית, אז אתה תיכנס להפרעות, או נגיד לא הפרעות אלא הכנות יותר נעלות. אתה צריך להתייחס לגשמיות כמו לרוחניות שזה הכול מגיע ממקור אחד ויש לכול מטרה אחת. ולכן היחס שאתה בונה עם החברים זו הרוחניות שלך. שתכיר בזה, תסכים עם זה, תבין, תתחיל לעבוד עם זה נכון, אז תראה שזו הכניסה לרוחניות.
שאלה: אמרת שאנחנו את השלילי מאזנים בעזרת האור. בתהליך הזה, אם השלילי מתבטל, מה זה אומר שהם צריכים להיות שקולים?
שאתה לא רואה שום פגם בכל מיני צורות שליליות אלא בטוח שהבורא מעורר אותם כדי שאתה תאזן אותם עם יחסים חיוביים. אין רע אלא כדי לעורר את הטוב ואין טוב כדי לעורר את הרע, ושניהם צריכים להיות שקולים, ורק בקו האמצעי שאתה מקבל אותם שהם מגיעים ממקור אחד העליון, וכולם כדי שאתה בחיבור נכון ביניהם תעלה לאותו מקור.
שאלה: הגאווה היא התגלות של האגואיזם. איך אנחנו יכולים לעבוד איתו בעשירייה כדי למשוך אותו לקו ימין?
אתם צריכים לראות עד כמה שהאגו שעכשיו מתעלה, עד כמה שהאגו הזה הוא עוזר לכם להתגבר עליו דווקא. זה עזר כנגדו. האגו בעצמו שמתגלה הוא מתגלה בצורה כזאת שהוא מגרה אתכם להתעלות מעליו. כאילו בתוך האגו בעצמו ישנו כוח שאומר לך "תתגבר עלי", שאתה "אל תישאר אדיש", וכך אנחנו צריכים להתייחס אליו, עד כמה שאני מעמיד כנגד האגו שלי תכונת החיבור עד כדי אהבה, בזה אני משלב את שניהם, גם השנאה וגם האהבה, גם האגו וגם ההשפעה, לא חשוב איך לקרוא לשני הכוחות האלה, בצורת הקו האמצעי.
שאלה: האם זאת גישה טובה בביטול כלפי החברים כשהם נפגשים, שאני לא אומר את מה שאני חושב או את דעתי, אלא אני רק תומך במה שהחברים אומרים? האם זאת גישה טובה לביטול?
לא. גם בזה צריך להיות קו אמצעי. בכל היחסים בינינו אנחנו צריכים לחפש את הקו האמצעי שהוא יחזיק, יחבר, יכלול את שני הצדדים, וגם אני צריך להיות מעורב ולא רק צופה מהצד על כל מה שקורה בעשירייה. אנחנו צריכים לחבר בינינו את כל הדברים שכנגד ובעד, ולראות עד כמה שאנחנו משלווים אותם על ידי הכוח העליון שהוא מביא אותם לנקודת הפגישה, המפגש בינינו המרכזי, ושם אנחנו מתחילים לאתר שגם רע וגם טוב בכל מיני האופנים שקיימים בינינו שהם מגיעים להשלמה.
זאת אומרת, שיוצא שאנחנו לא יכולים ואפילו לא משתדלים להגיע למצב שיתחברו הפערים שבינינו. אנחנו רוצים רק לברר אותם כמה שאפשר ולבקש מהבורא שהוא יכנס ויחבר בינינו. שכוח השלום, השלמות, החיבור, האהבה, מופיע בין כל הקצוות האלה שאנחנו מביאים לבורא ואומרים לו תעשה. "עושה שלום במרומיו, עושה שלום עלינו". ולכן אנחנו לא מוחקים את החיכוכים בינינו, הניגודים בינינו, כי זה הוא עושה הבורא, אז אנחנו מבטלים את העבודה שלו. זה נקרא עבודת ה'.
עבודת ה' שאנחנו מגלים עד כמה שאנחנו הפוכים, מנוגדים, רחוקים, שונאים זה את זה, זאת העבודה שלו. והתגובה על זה שאנחנו רוצים במקום זה, שתופיע בחיבור ואהבה. זאת הבקשה שלנו. רק העלאת מ"ן. רק תפילה. ואז במקום מה שהוא עשה בינינו כל החיכוכים, המריבות וכן הלאה, אז מגיע במקום המצב הזה מצב ההתחברות, ההשלמה.
אבל זה על פני זה, שהבורא הכין לנו את הרצונות האגואיסטיים ואנחנו נמצאים ממש כולנו בשנאה, ואנחנו מאתרים את הדבר הזה ולא מסתירים אותו, ואז מבקשים ממנו חיבור כי מבינים שאנחנו בעצמנו לא רוצים, לא יכולים, לא מסוגלים, ואז הוא מביא לנו כנגד זה את עצמו, את תכונת האהבה, החיבור. יוצא שמאותו מקור, מאותו מקום איפה שהוא בנה אותנו ושבר אותנו ועשה אותנו כאלה שונים מאותו מקור, הוא מביא לנו מקור עוד יותר עליון.
למה הוא עשה את זה? כדי להתגלות בתכונות האלה המנוגדות שבינינו. אז יוצא שאנחנו שותפים עמו. וכך הוא מתגלה. אחרת לא יהיה לו מקום להתגלות. תנסו לצייר את הציור הזה ולחשוב איך אתם תקיימו אותו בעשירייה, ואז גילוי הבורא לפניכם. ממש כך. אבל לא לשכוח "על כל פשעים, תכסה אהבה"1. רק בצורה כזאת שהיא מכסה את הפשעים. ויחד זה כנגד זה עביות וזכות, חושך ואור, כך מתגלה החבילה הזאת שנקראת פרצוף, המבנה השלם של הנשמה.
שאלה: התחושות האמוציונאליות החזקות ביותר אלה הרגעים לפני הקרב כשהכול מתאחד לנקודה אחת, פחד וכאב, שנאה ואהבה, למה הבורא שולח לנו מצבים כאלה?
יש עוד מצבים לא רק אלה שציירת, לכן מה שציירת זה לא הכול. אבל מה שהבורא שולח לנו זה מפני שאנחנו נברר את הסיבה שזה הוא, ואת המצב הסופי שזו דבקות עד אהבה חלוטה שצריכה להתפרץ בינינו, ומה אנחנו צריכים לעשות. עלינו זה בעצם רק להבין מי עשה לנו את זה, למה, לאיזה צורך עשה לנו את זה, איך אנחנו יכולים להגיב על זה נכון, ולבקש מהבורא, שיסדר בינינו קשר נכון על פני כל אותם מצבים שהוא עכשיו גילה.
וודאי שכל פעם ופעם יהיו לנו מצבים בניגודים בינינו הרבה יותר ויותר קשים, מנוגדים, הם יבלבלו אותנו, הם יביאו אותנו לשנאה כזאת, שלא נוכל להסתכל זה על זה ונתחיל לתלות את כל החיכוכים בינינו באלף ואחד סיבות גשמיות, וזה הכול כדי שאנחנו נגיע בסופו של דבר להכרעה שאין עוד מלבדו, שזה הכול בא ממנו.
שאלה: האם המצבים של החושך מגיעים לרצון שלנו להידבק בבורא, והאם כל אחד מאיתנו צריך לעבור את כל המצבים האלה?
כן. כל אחד לפי שורש הנשמה שלו, חייב לעבור את כל המצבים האלה עם כולם יחד. כל אחד מקבל את החושך בצורה אישית שלו, וכל אחד חייב להגיע מהחושך האישי שלו לתפילה, זה נקרא "תפילה בציבור". תפילה של העשירייה, שכולנו מבקשים מהבורא שיהפוך את המצב הזה למצב של חיבור כדי שאנחנו נגלה אותו כמקור למצב שלנו, ונוכל להודות לו גם על החושך וגם על האור, כמו שכתוב "מברך אדם על הרע כמו על הטוב"2, וכך אנחנו מגלים אותו.
שאלה: איך אני יכול להבחין בעשירייה שמה שאני עושה, שההבחנות שלי, הן של קו אמצעי ולא של האגו?
רק אם אתה, יחד עם החברים, רוצה להתפלל לבורא ככוח המשותף ביניכם, כוח אחד, מקור אחד, מה שהוא עושה ביניכם הוא בלבד עושה ביניכם מצבים, את כל המצבים, אין אחר. ולכן, אתם מבקשים, מכל המצבים יש לכם אפשרות לבקש עוד יותר חיבור, כדי לגלות אותו ולשמח אותו.
שאלה: אני מושך מאמצע העשירייה כוח בשביל העשירייה. מה הסדר של השפעת האור, ממני לעשירייה?
אתה אל תהיה חכם. אתה תעשה מה שאני אומר ואז אתה תרגיש איך זה עובד. כי מה שעכשיו אתה רוצה לגלות זה הכול מהחוכמה שלך, מהשכל, וזה לא יעזור לך. אתה תעשה מה שאני אומר ואז אתה תראה איך זה עובד. אני לא יכול לספר לך כי אין לך שום הכנות לזה מבפנים, מבחוץ, איך זה עובר? אתה שואל מתוך השכל. זה לא עובד לפי השכל, זה עובד לפי איך שאתה תנסה לסדר את זה בפועל.
שאלות כאלה אני לא מקבל, רק לפי מה שאתה מבצע ולא איך שזה עובד, ואיך שזה עובר כך וכך, זה לא יעזור לך. חוכמת הקבלה היא חוכמה פרקטית, אתה חייב לעשות מה שאנחנו כאן מדברים. תעשה אז תתחיל מתוך זה להבין איך זה עובד. ואם אתה לא עושה, אתה לא תבין בשכל שום דבר.
שאלה: בצורה פרקטית, איך אנחנו יכולים לייצב בצורה נכונה את החיסרון עבור האור?
על ידי זה שאנחנו קוראים מאמרים, על ידי זה שאנחנו מדברים בינינו, על יד זה שאתם נמצאים בקבוצה. ואתם צריכים בקבוצה לעורר את המצב הזה, עד כמה זה חיובי וטוב אם אנחנו נתקרב לקשר בינינו כזה שיתגלה שם האור. האור נקרא "אור של חיבור", אור של אהבה, אור של השתתפות. ולכן מתגלה רק בצורה רגשית בלבד. לא שאני יודע איך זה נכנס ואיך זה עובר. אלא שאני חייב לפתוח כאן את הלב לחברים כמה שיותר ובזה אני בעצם מסייע לכל הקבוצה להיות קרוב יותר לבורא.
שאלה: בהתחלה אמרת שהעיקר לראות את היצר הרע. האם אנחנו מוכנים לגילוי כזה או שזה תמיד לא צפוי לעשירייה? איך אנחנו, כמומחים, מגיבים לגילוי הזה?
היצר הרע שמתגלה, מתגלה בכל אחד ואחד. רק השאלה עד כמה כל אחד ואחד מאיתנו מאתר אותו. זה שאתה עכשיו נמצא ואין לך בלב חברים זה גם כן יצר הרע, שמראה לך שאתה נמצא לבד. אתה נמצא לבד בשיעור, אתה לא מחובר דרכם לבורא ולא ביחד איתם אתה מרגיש ומגלה אותו. אבל אתה לא קורא לזה יצר הרע. זאת אומרת, חסרות לך הבחנות, זו הבעיה.
שאלה: מה תלמיד צריך לחפש כאשר הוא מנסה לגלות או למצוא דוגמאות של ביטול של החברים, שמבטלים את עצמם?
כל אחד ואחד צריך לתת דוגמה לאחרים עד כמה הוא מבטל את עצמו ומכניע את עצמו כלפי הקבוצה. עד כמה הוא רוצה לראות את כל הקבוצה נמצאת כאיש אחד בלב אחד במרכז הקבוצה, שם הם עושים מאמצים למצוא את נקודת המגע עם הבורא.
שאלה: אמרת שכמות האור והחושך שווים, אבל באיכות אני מעדיף את כוח ההשפעה. איך עושים את זה?
מה זאת אומרת, מי הראשון? כוח ההשפעה. מה המטרה, מי אחרון? כוח ההשפעה. אני צריך להבין שכוח הפירוד בא אך ורק כדי שאני אקבע, אקשור בין הנקודה הראשונה של הבריאה, שזה "אור העליון ממלא כל המציאות". ואחר כך צמצום על הכול, כמו שכותב האר"י, האור הסתלק לסביבות נקודה אמצעית ונשאר חלל פנוי. ולסוף הבריאה איפה ששוב האור העליון ימלא את כל המציאות.
אבל על ידי העבודה שלי, שכל המציאות תהייה אני. כל הרצונות האלה יתגלו בי, בי, בכולם, שאני כבר אהיה כלול מכולם, ואז אני צריך לקשור את שני החלקים האלו. תחילת הבריאה שהיה אור נפש, דנפש, דנפש, רק ניצוץ קטן כדי להחזיק את הרצון לקבל שהבורא ברא, ועד אור האינסוף שיתגלה על ידי כל החיבורים שלנו. לזה אנחנו צריכים להגיע.
זו תחילת הבריאה, סוף הבריאה, ואנחנו באמצע. וכל העבודה שלנו היא כדי לגלות לא את האור, כמו שאנחנו חושבים. אלא לגלות את הבורא, את היחס שלו לבריאה, האהבה שלו לנבראים, וזה מתגלה לפי התכונות שלנו, על פני שנאה, דחייה, האגו שלנו, אנחנו רוכשים את צורות החיבור, צורות האהבה. ואז זה כנגד זה, עביות ולמעלה מזה זכות, כך אנחנו מגלים את שתי התכונות ההפוכות, והן שתיהן מביאות לנו את הרגשת הפער ביניהן וגם החיבור ביניהן, וזה התנאי לגילוי הבורא.
שאלה: האם אנחנו צריכים לבחון את קו שמאל רק בקבוצה?
כל התהליכים האלה שאנחנו מדברים, לבצע קודם כל בעשירייה. מתוך ביצוע בעשירייה אנחנו נקבל ניסיון ואז אנחנו נהיה מומחים, כי אין חכם כבעל ניסיון. רק אז אנחנו נגלה את כל הדברים השליליים, החיוביים, ואיך מסדרים ביניהם. הכול אנחנו נגלה מתוך העבודה שלנו בעשיריות. אחרי זה, אנחנו מתוך העשיריות, נתחיל לחפש איך העשיריות האלה יכולות להתחבר. ואז אנחנו נראה שהקשר בין העשיריות נותן לנו מהות חדשה, שזה נקרא "עולם", כי העולם כולל חמישה פרצופים, כמו שאנחנו לומדים.
וכך אנחנו נראה את עצמנו, איך אנחנו מרכיבים עשיריות למערכת יותר גדולה. עד כמה שהיא יותר גדולה, ההבחנות שם יהיו יותר ויותר פנימיות. כמו שאתה לא יכול להבין הכול באיזה תא חדש, תא חי מתוך הגוף, אלא שיש לך אוסף של תאים ולפי היחס ביניהם אתה רואה איזה קשר יש ביניהם, השפעה הדדית, מתוך זה אתה מבין גם את התפקיד של כל תא ותא וכך אנחנו נתקדם. זה הכול לפנינו.
שאלה: לבנות דמות מתוך החושך זה כשאנחנו נמשכים אחד לשני מעל הדעות והדאגות הגשמיות מפני שאנחנו שמחים להרגיש אחד את השני ביחד?
כן.
שאלה: איך לא להגזים בלהעיר את קו שמאל ומתי צריך להעיר את קו ימין?
אם אתה מרגיש אפילו רצון קטן שמתגלה בך כנגד החברים, כנגד החיבור, אתה כבר צריך לראות בזה הזמנה להתקדמות רוחנית, לחיבור.
תלמיד: אתה נותן לנו תמיד במשך השיעור כמה המלצות איך להתקדם ואיך לממש את העצות שלך במשך היום. אם אנחנו ממשים את הדברים שאתה אומר לנו במשך היום, האם יש כזה דבר לקבל את העצות שלך ברובד של קו אמצעי כזה?
אני לא מבין מה שאתה שואל. מה שאמרתי, תשמע את זה כמה פעמים במשך היום ואז אתה תראה מה לעשות. אין לי יותר מה להוסיף עכשיו.
תלמיד: ואם אני עושה את מה שאתה אומר ואז אני רואה שזה לא מסתדר כמו שצריך להיות בעשירייה.
זה גם טוב. בכל זאת אתה מברר משהו. זה גם טוב, אני מאוד מכבד. וזה שאתה דואג לזה זה גם טוב. וזה שאתה רואה שאתה עדיין לא מצליח עוד יותר טוב.
שאלה: האם מצב באמצע זה המצב הסופי המתוקן או שאנחנו יכולים להשתמש בשתי הרגליים האלה כדי להיכנס לאור העליון ממש?
מצב באמצע זה הבורא עושה, לא אנחנו. אנחנו משתדלים לפנות אליו גם בבקשות וגם בהודיות. זאת אומרת, גם בזה שאנחנו מברכים אותו וגם בזה שאנחנו מבקשים ממנו, שזה שני דברים הפוכים שישנם בתפילה והבורא כקו האמצעי נותן לנו תשובה מלמעלה.
שאלה: איך אלופו של עולם שבי מאלץ את העמלק שבי והופך אותי לאדם?
מה שהוא עושה אני לא יודע. איך הבורא עושה את זה, זה עניינו.
שאלה: מה זו הפעולה של פתיחת הלב?
פתיחת הלב זה שהבורא נותן לך בלב הרגשה יותר רגישה לקשר בין החברים. זה מה שרק הוא יכול לעשות ובאמת חוץ מזה אנחנו לא צריכים כלום. רק שלא יהיה לי לב אבן, ושיהיה לי לב בשר כל פעם יותר ויותר. זה מה שאני צריך לבדוק, האם יש לי הבחנות כאלה או לא. אבל גם ההבחנות האלה באות כחושך ואור כחושך ואור, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג את עצמם והגיעו לחיבור, וכך מיום ליום.
תלמיד: אנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לפתוח את הלב אחד כלפיי השני, אבל אם הבורא פותח אז מה הפעולה מצידנו?
לבקש, לאתר את המצב הרצוי, זה מה שאני רוצה שיהיה.
תלמיד: זאת אומרת שהלב אף פעם לא פתוח אלא סגור, והעבודה המשותפת היא לבקש את פתיחת הלב?
כן.
שאלה: האם כל מצבי החושך שמגיעים לעולם נובעים כתוצאה מחוסר החיבור בינינו?
וודאי. זה בטוח. גם כתוב בכל מקום ואנחנו גם נראה את זה. אנחנו נכנסים עכשיו לשנת 2021, ואנחנו נראה. לא חשוב לנו איך למדוד את השנה מחודש ינואר או מחודש ספטמבר או מחודש אפריל או ממאי, לא חשוב באיזה עניין, אלא אנחנו נגלה בתקופה הזאת שנעבור עד כמה שכל העולם הוא עגול, זאת אומרת מחובר למערכת אחת, סובל יחד, והפתרון שלו חייב להיות רק יחד.
אני מקווה שנגלה את זה כבר בשנת 2021. זו ממש תהייה שנת ההברקה. נקווה מאוד שזה יתגלה לאנושות שאף אחד לא יכול להשתמש באגו שלו ולהצליח, אלא ההיפך, כמה שנשבור את מחיצות האגו בינינו כך נצליח. גם בעשיריות שנעשה את זה, בזה אנחנו משפיעים על כל העולם, וגם כל העולם יתחיל להרגיש שדי, מספיק לבזבז כסף על חימוש ועל כל מיני דברים חוץ מחיבור בין האנשים, זאת התרופה נגד כל הצרות. לא צריכים שום זריקות ושום תרופות נגד הפנדמיה, הפנדמיה זה האגו הכללי שמתגלה לעולם וכנגד זה יש רק תרופה אחת, חיבור בינינו.
שאלה: דיברנו קודם על עבודה עם ניגודים, שזה דורש להיות מאוד אקטיבי. הנושא של השיעור שלנו זה ביטול והכנעה. ההכנעה במובן החברתי זה אומר להכניע את עצמך ולקבל את הדברים בצורה פסיבית, אני מתחיל לקבל את הכול כפי שהוא. מה זה אומר? איך לאזן את זה? מה זו הכנעה בעבודה שלנו עם הניגודים?
אני הייתי ממליץ לך לשכוח את מה שאתה יודע. אתה מדען, אתה עוסק עם הציבור, אתה איש ידוע ולא פשוט, לכן אני מבין שזה קשה לך, אבל כל מה שלמדת ועם כל הדברים האלה שאתה רגיל להתייחס לחברה פשוט תעמיד אותם בצד. זה לא הולך, זה לא שייך לנו. אם אתה רוצה להתקדם בחכמת הקבלה, תנתק את עצמך משם ותתחיל לעבוד עם הלב ולא עם המוח ורק עם מה שאתה מגלה בתוך הלב, עם זה תתקדם. אני לא יכול להסביר לך במילים שלך מה שאתה אומר כי זה לא שייך לחוכמת הקבלה, זה לא שייך לרוחניות. ברוחניות יש רגש, רגש לקבלה ורגש להשפעה, את שני הכוחות האלו אנחנו צריכים לייצב ששניהם יעבדו כך שאנחנו נגלה פירוד מקסימלי על פני חיבור מקסימלי, ובפער ביניהם אנחנו נגלה את כל המציאות. זה מה שצריך להיות.
תלמיד: אז מה זו הכנעה?
הכנעה זה שאני לא עובד עם האגו שלי בצורה כמו שהוא מכתיב לי שאני אשלוט על האחרים, אלא אני משתמש בו, וודאי שמשתמש בו, אם אני מוחק אותו אז אין לי עם מה להתקדם בכלל, אלא אני משתמש בו אבל בצורה של "עזר כנגדו", שדווקא על פני האגו אני צריך להגיע לחיבור. כמו למשל בעולם שלנו שאני מתחבק עם מישהו למרות שלפי הלב שלי אני שונא אותו ומרגיש שאין שנאה יותר גדולה מזו, זה מצד אחד. מצד שני, אני רוצה בזה לתת נחת רוח לבורא אז אני מחבק אותו ורוצה מכל הלב לחבק אותו ודווקא אני מגלה אז שהשנאה שלי אליו מעוררת ומחייבת אותי להיות באהבה עוד יותר גדולה אליו ולכן "על כל פשעים תכסה אהבה" וכך הם יעבדו יחד אבל לכיוון החיבור.
אתה מבין שכאן אנחנו מדברים על ההרגשה. אתה יכול אחר כך להלביש את זה בתוך כל מיני מילים טכניות, מונחים פסיכולוגיים וכן הלאה, אבל בעצם כאן מדובר על ההרגשה. כשהגעתי לרב"ש והתחלתי לברר את הדברים האלה אני זוכר שהוא אמר לי, חוכמת הקבלה מתרחשת כולה בהרגשה, ולא הבנתי מה זו חוכמת הקבלה, חשבתי שזה ידע, חכמה, מדע על כל המציאות, על גלקסיות, אטומים, קוורקים, פוטונים, רגשות בתוך האדם שגם זה מתרחש בתוך המערכות, אז איך יכול להיות שזו רק הרגשה? איפה היקום הזה קיים בתוך ההרגשה? אני לא הבנתי.
עד שהלכתי בצורה אחרת. לא בגישה כמו שאני רגיל אלא בגישה כמו שחכמת הקבלה אומרת, להיכנס מהצד, אם אפשר להגיד שזה מהצד. שאני לא פועל לפי ההבחנות הגשמיות, אלא רק מה שמקובלים אומרים, לפי זה אני בונה עכשיו את העולם הרוחני, לפי הקוביות החדשות, ואז אני מרכיב ומרכיב וכך זה הולך. ואז אני מתחיל להבין שהשפה הזאת שאנחנו משתמשים במדע ובכל הדברים האלה זה מפני שאנחנו מחליפים את הרגשות להבחנות שכליות. אבל זה לא עוזר לנו, אתה רואה איך העולם עד היום הזה נמצא בחושך והוא חושב שהוא מצליח, שמאל, ימין, ימין שמאל, עוד משהו, והכל מגיע למצב של חוסר אונים, שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. צריך לעזוב את כל הטכניקה הזאת ולהגיע לייצוב הרגשות, היחסים.
אני למדתי בבית ספר ואחר כך למדתי באוניברסיטה על מכשירים רפואיים, הכול לא שייך לרגש. שום דבר לא שייך לרגש. לפי האופי שלי אני לא איש רגשי במיוחד, אני לא סופר ולא מחבר שירים. אבל לא הייתה ברירה אלא עד היום הזה אני מגלה על עצמי שאני חייב יותר ויותר ללחוץ על עצמי להעביר את כל ההבחנות מהשכל לרגש. עד היום הזה. כי הנטייה הטבעית שהבורא ברא בנשמה לא נעלמת ואתה כל הזמן צריך לתקן אותה על פני כל המדרגות.
שאלה: איך בזמן גילוי הרע לא להיות בתוך הרצון?
אני נמצא בתוך הרצון שלי רק במידה שאני קשור דרך קבוצה לבורא, או אפילו לא קבוצה, עם הבורא. שהרצונות שלי הבורא ייצב אותם, שמה שאני מרגיש במוח ובלב זה הוא נתן לי. בשביל מה? כדי שאני אסדר אותם בצורה כזאת שהם כולם יהיו מכוונים לגילוי שלו. ואז אני מרגיע בזה את עצמי, את העצבים שלי, את ההסתכלות שלי האגואיסטית, וכבר מתחיל לסדר את עצמי לפי פורמט חדש ש"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". אני חייב מכל הנתונים האלה שעכשיו מתרחשים בי במוח ובלב לכוון את עצמי לגילוי של הבורא.
שאלה: כולנו בבני ברוך כבר התחלנו להרגיש דווקא את הפירוד והניתוק שלנו בעשירייה. אנחנו גם מרגישים שכשהסכסוכים האלה מתכסים אז אנחנו מרגישים איחוד. איך להרגיש את אותה נקודת התפילה המשותפת שהיא דווקא יכולה להפוך הכול, לחבר, להפוך את האדם לאדם?
אם אתם מחזיקים את עצמכם שאתם מקבלים גם פירוד וגם חיבור מהבורא, אז לא קשה לאתר את הנקודה האמצעית ביניכם, כי זה הכול לא תלוי בכם. אתם בסך הכול חומר, והחומר הזה מקבל השפעה שלילית מהבורא, כביכול שלילית, והשפעה חיובית. אחר כך אתם מגלים שאין הבדל בין השפעה חיובית והשפעה שלילית, זה פשוט הרגשות שונות שיש בכם, משנאה לאהבה.
אבל בשביל מה אתם צריכים את שני הרגשות האלו? שבפער ביניהם אתם מאתרים את יחס הבורא אליכם, איך הוא מתייחס אליכם, מה הוא רוצה שיקרה בכם, ואז אתם מתייחסים אחרת להשפעה אהבה, שנאה וריחוק, ומייחדים את זה למקור אחד.
אמנם זה לא מבטל את זה, פשוט אתם שומרים על שניהם. בפרצוף הרוחני זה נשמר על ידי המסכים, צמצומים וכן הלאה. אז לנסות להשתדל פשוט ללכת לפי זה, אתם תראו הצלחה. העיקר לקשור את כל הדברים, גם שליליים וגם חיוביים לאין עוד מלבדו.
שאלה: כשאנחנו מגלים שנאה בחיצוניות אנחנו צריכים להשתוקק להתנהגות כזאת, שאילו אדם חיצוני היה מסתכל עלינו הוא לא היה חושד שאנחנו לא אוהבים?
בטח שכך צריך להיות, בטח. אנחנו לא צריכים לגלות מה שיש בינינו לעולם החיצון, לא צריכים לגלות. על כל מה שאנחנו מדברים אסור שזה יצא מחוצה לבני ברוך, כי הם לא יבינו במה אנחנו עוסקים, הם תמיד ימצאו כל מיני דברים שליליים שבנו כדי לזלזל בזה. זה טבעי שכך הם יחשבו ולכן אסור לנו לעשות את זה, כדי לא לעשות פרסום רע לחכמת הקבלה.
תלמיד: התכוונתי היפותטית, אם מישהו מבחוץ היה רואה אותנו, איך חיצונית אנחנו אז צריכים להתנהג בינינו?
אנחנו צריכים להתנהג בינינו בעיני הזולת, כמו שכל מיני קבוצות של הזולת כך מתנהגות. יש כל מיני קבוצות שם, איך שהם מתנהגים ביניהם גם אנחנו כך צריכים להיראות. זהו, לא יותר מזה.
שאלה: החברים עושים הרבה מאמצים ובמקום להרגיש דחייה נראה שדווקא הולך להם. מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם ולא ללכת אחורה?
חס ושלום, אחורה אנחנו לא צריכים ללכת, אנחנו צריכים ללכת רק קדימה לחיבור. אנחנו עוד לא הגענו למידת חיבור כזאת שאנחנו נתחיל לגלות במקום חיבור שנאה ודחייה. אנחנו צריכים כל הזמן להימשך רק לחיבור, ואז כשאנחנו נגיע לחיבור באמת באיזו מדרגה ראשונה, אז אנחנו נגלה עד כמה שאנחנו נמצאים כאן בשנאה זה לזה.
זה כמו שאנחנו רואים באנשים בחוץ, אם אין להם קשר זה לזה, אז אין להם שום דבר, לא אהבה ולא שנאה. כשמתחילים קצת להתקרב זה לזה, מתחילים להרגיש כל מיני חיכוכים, כמו בין שכנים באותו בניין וכן הלאה, כמו בין אנשים שחיים יחד, אז זה טבעי. לכן חס ושלום לא לעורר שנאה, לא לעורר חיכוכים, אלא רק אהבה וחיבור. וזה שאין בינינו שנאה, סימן שאנחנו עוד לא הגענו לשום אהבה וחיבור.
שאלה: הכנעה היא נקודה כשהעשירייה נכנסת לתפילה?
ביטול זה כל אחד כלפי העשירייה, וכל עשירייה אחר כך כלפי המרכז שלה, כלפי הבורא. אבל זה אך ורק אחרי שכל אחד מבטל את עצמו כלפי העשירייה. לכן הכלל הוא "מאהבת הבריות לאהבת הבורא".
שאלה: אמרת שלקח לך זמן להיכנס מהצד הנכון לחכמת הקבלה, מצד הרגשות. האם תוכל יותר לפרט, כי יש לי הרגשה שגם אנחנו משתדלים על ידי השכל לתפוס מהו בדיוק מרכז העשירייה וזה לא מצליח, אז איפה המפנה?
עזוב את כל החוכמות ותתחיל למצוא קשר רגשי בינך לחברים. רגש, שברגש משותף אתם תגלו את הבורא ולא בשכל, השכל יישאר ליד זה. במידה שאתם יודעים לעסוק ברגש, אז יגדל לכם השכל לא אחרת, קודם רגש.
תלמיד: עושים תרגילים, מאמרים, משימות, וכל פעם כשאנחנו עושים את זה בכל זאת זה מתיישב על השכל. איך לזרוק את השכל, איפה הרגש? אין לנו תרגילים כלפי הרגש.
תתחיל לכתוב כל מיני מאמרים, דפים שבהם אתה רוצה להגיע לאהבה.
שאלה: יש בסך הכול שני שדות ביקום, זה כלי ואור, רצון ואור. רגש זה רצון? תמיד יש קשר ישיר בין שניהם?
רגש זה מה שמורגש בתוך הרצון.
תלמיד: רגש תמיד קשור לדמות שמגיעה עם הרגש, או שאין קשר?
לא, אנחנו בעולם שלנו מרגישים כל מיני דברים, בלי לאתר את המקור של הרגש. העולם הרוחני זה מצב שלנו שאנחנו גם כן מאתרים מאיפה בא הרגש. זה הכול, הכול זה רגש.
שאלה: כשאני שם לב שעכשיו הכוונות שלי כלפי החבר הן אגואיסטיות, כשזה מתחיל להתגלות, אז איפה פה השמחה, ואיפה המקום של הצער?
אתה צריך לאתר את דברים האלה, אני לא יכול [להגיד]. אתה צריך להתחיל לחטט בזה, לחפש, לברר, אני לא יכול להגיד לך בכל דבר ודבר מה צריך לעשות. אתה צריך להיות במבוכה, בחושך, בחיפוש, לעזור לעצמך על ידי חברים וכו' וכו'. אל תמצא מדריך לכל פרט ופרט, אתה צריך לכתוב את המדריך הזה.
שאלה: אנחנו עוברים תהליכים בעשירייה, ובאמת הרגש אצלנו הוא חוט מוביל. האם יש בטבע עוד חומר שמחליף צורה והופך להיות חומר הפעלה לרגש?
אין חומר אחר חוץ מרצון, והרצון הזה מתחלף בכל מיני אופנים שבו, על ידי השפעה מצידנו לבורא, לאור, ומהשפעת האור על הרצון, ואז הרצון משתנה. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בתוך הרצון שהבורא ברא, אנחנו חלקים מהרצון, במידה שאנחנו יכולים להתכלל בינינו בצורה רצונית, אנחנו יכולים בזה להשפיע על מקור האור שמחזיק את הרצון, ואז האור משנה את הרצון.
אם אנחנו בינינו לא מתכוונים להתחבר, אנחנו לא יכולים להשפיע על מקור האור, על הבורא. זה בסך הכול מערכת כזאת פשוטה, לכן זה נקרא "אור פשוט ממלא כל המציאות". וכל האבחנות שיש לנו, אין סוף אבחנות, זה כדי להגיע בסופו של דבר לאבחנה אחת פשוטה, "טוב ומיטיב".
שאלה: מה המשמעות של להתבטל בעשירייה, לנסות לעשות הכול בשביל להביא את החברים לשיעור בוקר, זה נקרא להתבטל?
גם זה, אבל לא רק זה. בכל דבר שאתה יכול לקדם את העשירייה לבורא ולגמר התיקון, אתה צריך לראות את עצמך שזאת חובתך. ובמטרה הזאת, בפעולת הקבוצה להביא אותה לאותה המטרה, אתה מתבטל. זאת אומרת אתה צריך לעשות הכול כדי לממש את זה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להישאר בביטול מצד אחד, ומצד שני עדיין לעורר את הרגש של הלב?
אתה מבטל את האגו שלך, שאתה לא רוצה להתחבר עם אחרים, ואתה מבקש ומתפלל על זה, ואז אתה מבקש שהאור העליון ישפיע עליך, יחבר אותך עם כל יתר הרצונות של החברים, שגם הם יהיו מוכנים לחיבור, ואת זה אנחנו צריכים לממש.
תראו מה שקורה באירופה. במאה ה-20 אירופה נעשתה כבית לכל האנושות, תראה מה שקרה. ועכשיו ישנה בעיה בכל המדינות האירופאיות, מה לעשות עם כל הרב הגוניות שיש בכל אחת, יש מלא דתות, אמונות, גישות, שנאה, דחייה. כל ה"פוליטיקלי קורקט", כבר נעלם ולא יודעים איך להסתדר זה עם זה, ולא יסתדרו. זה יהיה יותר ויותר גרוע, למה? כי בזה האור העליון, שמאיר כל פעם יותר ויותר על כל האנושות, מעורר אותנו למצוא פתרון לחיבור בינינו.
ולכן אני צופה ב-2021, שיהיו הרבה יותר מהומות ובעיות, ולא ימצאו לזה פתרון, ואנחנו צריכים בכל זאת להסביר כמה שרק אפשר, שעל כל פשעים, על כל ההבדלים, תכסה אהבה. זאת אומרת להבין שאנחנו צריכים להיות בחיבור בינינו, ונקווה שישמעו, כי אין להם ברירה. או לגשת לקראת המלחמה כללית, טוטלית, או לגשת לחיבור בינינו, הכללי, הטוטלי. ככה זה. אנחנו נגלה בקרוב.
שאלה: עד כמה המצב שבמדינה תלוי במצב שבקבוצה? נניח פה אצלנו, עד כמה המצב באנגליה תלוי במצב שלנו, כמה אנחנו מחוברים?
אתם לא יכולים עדיין לראות את זה, אבל יש קשר ישיר, ממש קשר ישיר, עד כמה שאתם תתקדמו בחיבור ביניכם, בעשירייה שלכם, לפי זה אתם גם תתקדמו לגילוי הנחיצות בקשר בין כולם, ובכל אנגליה, כן. אבל דברים כאלה כמו אצלנו, בצורה פרטית בכל אדם ובקבוצה, מגיעים בחושך ואור, ירידות ועליות. לא בצורה כזאת כמו אצלנו, כי אנחנו קשורים למקור, אבל בכל זאת זה יהיה באילו ירידות ועליות, כדי להכיר את המצב האמיתי, איפה שאנחנו נמצאים, במה אנחנו תלויים.
לכן ההתקדמות של הקבוצה ממש משפיעה גם על המקום שבו היא נמצאת. זה נקרא "יציאת צדיק מן המקום", נלמד את זה. זה עדיין עוד לא כל כך אקטואלי.
שאלה: אנחנו מדברים על חיבור כל הזמן, ובגלל שאנחנו צריכים לתאר את המדרגה הבאה שלנו, אבל כל אחד מתאר אותה בצורה שונה, אז איך אנחנו יכולים לחשוב יחד ולתאר יחד את המדרגה הרוחנית הראשונה?
בהשלמה של כל אחד לקבוצה. כמו מנוע שיש בו אלף חלקים, אבל כל חלק וחלק עובד בצורה שלו, כדי לגרום לעבודה המשותפת, יפה, טובה, של כל המנוע.
שאלה: איך אפשר להגדיר מהי הרגשה אמיתית, ודמיון, איך להבדיל ביניהם, כדי לא להתבלבל, האם הפנטזיה זה בשכל או ברגש?
אתה תבדוק את זה בקבוצה, ואז תהיה בטוח שאתה עושה נכון. רק בקבוצה, כל הדברים שמנותקים מהקבוצה זה פנטזיות שלך.
שאלה: אמרת שבזה שאני מבטל את עצמי, אני צריך לקשור את החברים עם הבורא. איך אני יכול לקשור את החברים עם הבורא?
לעזור להם בכל מה שרק אפשר, כדי שהם יתחברו ביניהם ויהיו מכוונים לכוח השפעה ואהבה יחד. זה נקרא לקשור אותם לבורא, בכמה שאתה מסוגל.
קריין: קטע מספר 1 מתוך המאמר "מטרת החברה – ב" של רב"ש.
"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."
(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב', "מטרת החברה - ב" 1984)
סדנה
איך אני בודק את עצמי האם אני נמצא קצת גובה מאחרים או לא. כי הוא כותב, במשפט האחרון, "אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם." ואם אני לא יכול להתאחד עמהם אז אין לי מקום שבו אני אגלה את הבורא, להגיע למטרת הבריאה, למטרת הבריאה שלי, לשום דבר.
אז איך אני בודק את עצמי האם אני גובה מהאחרים או לא גבוה?
*
מלמעלה לא מגלים לי את השפלות שלי אלא רוצים שאני אגלה את עצמי בשפלות כלפי אחרים, שאני אכניע את עצמי כלפי החברים, ולכן מגלים לי תמיד גאווה, את האגו שלי.
איך אנחנו כל פעם יכולים [כל אחד] לאתר את האגו המתגבר שלי וכנגד זה שאני ארצה כל פעם להכניע אותו באותה מידה כלפי החברה? איך אני מייצב את עצמי נכון, שהבורא מייצב אותי כלפי החברה שמראה לי עד כמה שאני נמצא באגו שלי, בגאווה, ואיך אני על ידי החברה מייצב את עצמי בדיוק בצורה הפוכה? כי מהבורא מלכתחילה לא מגיע לי שום דבר טוב, זה בכל רגע ורגע "מחדש מעשה בראשית"", זאת אומרת "בראתי יצר רע", כל פעם יותר ויותר גדול הוא מגלה בנו.
איך אנחנו כל פעם בקבוצה בונים כאלו מצבים שאנחנו עוזרים זה לזה לגלות עד כמה שכל אחד מאיתנו הוא אגואיסט ושמתוך גילוי האגו הוא כבר יהיה מכוון לפנות לבורא ולבקש תיקון. איך אנחנו עושים כזה מצב בעשירייה?
*
קריין: קטע מס' 2, מתוך מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים" של הרב"ש.
"האדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת. וזה נקרא "יגיעה", היות שהוא צריך לעבוד למעלה מהדעת. כי מצד השכל, איך אפשר לדון את השני לכף זכות, בו בעת שהשכל מראה לו את פרצופו האמיתי של חבירו, שהוא שונא אותו. אם כן מה יש לו להגיד להגוף על זה, מדוע הוא צריך להכניע עצמו בפני חבירו.
התשובה היא, היות שהוא רוצה להגיע לידי דביקות בה', הנקרא "השתוות הצורה", כלומר, לא לחשוב על תועלת עצמו, אם כן מהו ענין של הכנעה, שזה דבר קשה. הסיבה היא, משום שצריך לבטל את ערך עצמו, וכל החיים שלו, שהוא רוצה לחיות, יהיה רק על חשבון, בזה שהוא יכול לעבוד לתועלת הזולת, החל אהבת הזולת בין אדם לחבירו עד אהבת ה'.
אם כן אדרבה, כאן המקום שהוא יכול לומר, שכל המעשה שהוא עושה, אין כאן שום נגיעה עצמית. כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."
(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)
שאלה: מה יעשה אדם כדי להרגיש את החברים גדולים ממנו?
שישרת אותם בפועל כמה שיותר, מתוך זה יוכל להגיע למצב שיראו לו כמה שהוא פחוּת מהם.
שאלה: מה זה הכנעה כלפי החבר?
הכנעה כלפי החבר זה נקרא שאתה מגלה כמה שאתה פחות ממנו, ואז מתוך זה בא לך לשרת אותו מכל וכל, כמו קטן כלפי גדול. זה נקרא "הכנעה".
תלמיד: רב"ש אומר, "כי השכל מחייב, שהחברים צריכים לאהוב אותו, והוא מתגבר על הדעת שלו".
כן.
תלמיד: איך אני צריך לחייב אותם שהם יאהבו אותי בכלל?
אתה לא יכול לעשות את זה, רק הבורא עושה. אם אתה עושה פעולות נכונות אז סך הכול הקבוצה מגיעה לאהבה הדדית בין החברים דרך שנאה, שגם מתגלה ביניהם.
תלמיד: אז הוא אומר "והוא מתגבר על הדעת שלו, והולך למעלה מהדעת, ואומר, בשבילי לא כדאי לחיות."
כן, עד כדי כך. אלא בשביל מה לך לחיות, תגיד לי, בשביל מה אתה חי. אתה חי אך ורק כדי לייצב את העשירייה כמה שיותר קרובה לבורא. זה החיים שלך. אם לא המטרה הזאת, אני מוכן לוותר על החיים. כי בשביל מה באמת חיים? בשביל מה אתה חי? מה יש לך מהחיים? מה התועלת מהחיים שלך, אם לא זה?
תלמיד: אני רואה את זה אצל ההורים, אתה מגיע לגיל 80, נגמר הסיפור שלך. באמת בשביל מה חיים.
אתה לא צריך להגיע לגיל 80, אתה יכול לראות את זה כבר לפני זה. זה לא תלוי בגיל, זה תלוי בהכרת המצב.
שאלה: ככל שמתקדמים אני מרגיש שאני רק רוצה לשמוע אותך ואת רב"ש ואת החברים. זהו. האם זה נכון ככה?
למה זה לא טוב? מה אתה רוצה לראות או לשמוע?
שאלה: השיעור היה טוב, פתאום כשהתחילה הסדנה באמת התחיל השיעור. אתה שומע את החברים בעשירייה ואתה מרגיש מחובר.
עכשיו אתה צריך להביא את כל השיעור למימוש בעשירייה.
האמת שאתם מתקדמים ונמצאים בשלבים שהכול זה קדימה, קדימה. רק לא לאבד את הקצב, הדריכות.
תלמיד: יש שאלות מהכלי העולמי חשובות, חברים מדהימים.
תדברו. תדברו ביניכם ושהם יקבלו מזה תשובה. אני לא יכול לענות על כל השאלות, ובכל רגע ורגע יהיו שאלות חדשות. האדם צריך לענות עליהן בעצמו. כאן אנחנו מגלים רק קווים כלליים, מתוך הקווים הכלליים האלה כל אחד צריך לדעת איך לענות על שאלות שמתעוררות בו. אחרת זה לא יהיה שיעור אלא סתם. גם כך אנחנו מבזבזים הרבה זמן, אם אפשר כך להגיד, "מבזבזים", על שאלות ותשובות.
אבל אני לא רוצה להגביל אתכם כל כך, כי אחרת אתם לא תקבלו תשובות ותברחו. אני חייב להאכיל אתכם כמו תינוקות שפותחים את הפה ואני מכניס כפית. אבל אתם צריכים להבין שאת השאלות האמיתיות אתם מקבלים מהעבודה ביניכם בעשירייה בלבד, ומה שאני נותן לכם זה רק הכוונה באיזו צורה וזהו.
שאלה: מה המשמעות בטקסט של שנאה לחבר?
שנאה לחבר מתחילה מזה שאני מרגיש את עצמי קצת יותר גבוה ממנו, ועד בלי גבול.
(סוף השיעור)