שיעור בוקר 18.05.2003 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "איש את רעהו יעזורו"

מובן שהמאמר מדבר על החברה שלנו ולא איך אחד עושה מצב רוח לאחר סתם כך.

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו." ואדם לעצמו כמעט ולא. במה? "האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה." אלא "אבל בזמן שכולם" יכולים להיות "עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור לשני" זה לא חשוב, יש משהו שבו רק מהחיצוניות יכולה לבוא לאדם עזרה. מדברים על אנשים שנמצאים בתלם, בתהליך ההתפתחות הרוחנית.

איך? "אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח," מצב רוח שנמצאים בדרך ומשתוקקים לאיזו מטרה ויכולים לעשות דחיפה קדימה כל פעם. "כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"." כשכל אחד ואחד דואג להגיע למטרה ובזה הוא נותן התרוממות לכולם, והדאגה הזאת אצל כולם, זה נקרא שיש מצב רוח מרומם בחברה. "כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה." ולא כלום, אלא כאן זו ההתפעלות שיקבל מהסביבה.

"אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא" שהחבר שלו נמצא "במצב השפלות." בנפילה, ואין לו עכשיו התרוממות פנימית למטרה, "וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים"," הוא לא יכול לצאת מהנפילה לבד, או שיכול כשיתנו לו את זה ברחמי שמיים אחרי זמן מה, שזה כבר הפסד. אלא לצאת על ידי החברה או שהחברה באה ועוזרת לו, אף על פי שלא מבקש, זה נקרא שיוצא בעצמו, כי הבחירה שלו בחברה מפעילה את הפעולה. "אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם." זאת אומרת, כנגד השפלות להעלות אותו.

"דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים." רוחניים. "ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר." מזה שהוא שייך לרוחניות. ואפילו בנפילה אם הוא שייך לרוחניות זו כבר התרוממות, המצב כבר מטרתי, כך האדם מבין אותו. "ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם." שקשור למטרה, "כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון," תמיד הוא יכול למצוא מקום חיסרון שהוא יכול למלא אותו. הייתי אומר אפילו במצב עלייה, כל שכן במצבים ירודים, שאדם מקבל תוספת חיסרון, ולזמן מה הוא לא יכול עדיין להשלים אותו.

במה משלימים מצב רוח? לאו דווקא מזה שהולכים לשתות בירה או מספרים בדיחות, אף על פי שגם זה לפעמים טוב כשאדם נמצא ממש בשפל, והוא לא שומע משהו יותר מזה. אבל בהחלט אפשר לקרוא איזה מאמר שבו מדובר על אדם שאפילו במצב השפלות נמצא בצורה מטרתית, במצב מטרתי, וגם אז יש לו קשר עם הבורא, והבורא מסובב לו, "אין עוד מלבדו", את המצב הזה. ומהשגת המצב כמצב מטרתי באה המתקה, באה הצדקה ומתוך זה מתחילים לעבוד.

כשאנחנו דואגים בכללות לרוממות החברה, צריכים לדאוג שיהיה לכל חבריה מצב רוח מרומם. וזו כאילו החובה של כל אחד ואחד, לראות אם יש לזה עוד מקום, ובזה תמיד יש אפשרות להוסיף. ואחר כך נראה מה בדיוק חסר להוסיף לחברה, איזה סוג מצב רוח, איזה סוג רוממות. בדרך כלל ביטחון, הרגשת הביטחון במטרה, הרגשת הביטחון במצב הנוכחי שהוא מטרתי, זה בעיקר מה שצריכים.

תלמיד: מה זה ביטחון? איך אפשר לתת לאדם ביטחון?

אתה שואל כך. אם אין לי ביטחון, אז איך אני אקרין אותו לשני? על עצמך אתה לא רואה ולא מרגיש, אבל על השני אתה יכול להתחיל לפעול. אנחנו רואים עד כמה האדם יכול להגיד דברים יפים לאחרים והוא בעצמו נמצא במצב לגמרי הפוך. הוא יכול לנאום דברים יפים בביטחון ולהצליח לרומם את הקהל ובפנים הוא חושב אפילו הפוך. לכן לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא, את עצמך אתה לא יכול להוציא מהמצב הזה, אבל את האחרים אתה יכול לרומם.

תלמיד: האם למלא את הרצון של החבר או את החיסרון של החבר? מה ההבדל?

למלא את הרצון של החבר, על זה מדובר.

תלמיד: איזה חיסרון למלא?

למלא חיסרון של החבר שיש לו עכשיו חיסרון, אפילו שהוא לא מרגיש שיש לו עכשיו חיסרון לרוממות המטרה. הוא נמצא במצב השפלות, אז את מצב השפלות שלו ודאי שאני לא רוצה לצרף לעצמי. אני צריך להביא אותו לרוממות, ובמצב שהוא כבר נמצא במצב ברוח מרומם, להשפיע לו את החיסרון שלי שייתן לי רוממות. אני לוקח מהחברים חסרונות חיוביים למטרה, ולא חיסרון שאין לו אוויר בגלגלים כי הוא נמצא בשפלות.

כשהוא נמצא בשפלות אין לו חיסרון נכון, הוא נמצא בלי אוויר, בלי רוח חיים. אפשר לקבל מהאדם חסרונות נכונים רק בזמן העלייה. בזמן העלייה הוא נמצא במצב רוח מרומם ויש לו חיסרון למטרה. אצלך המילה חיסרון לא יכולה להיות קשורה למצב טוב, לעלייה, וזה לא נכון. בירידה דווקא אין חיסרון. אנחנו לא מבינים שרצון זה הכלי.

תלמיד: איך אני ניגש לחבר כך שלא יפיל אותי אם הוא נמצא במצב רוח לא טוב?

איך אני ניגש לחבר כך שלא יפיל אותי אם הוא נמצא במצב רוח לא טוב? קודם כל יש לנו חוק, שאסור להוציא מהפה אם אדם מרגיש לא טוב, את המצב הזה עליו להסתיר. לפחות לא לבטא אותו מילולית. כשאני מגיע לחברים ואני רואה שיש להם איזה נתק, אין התרוממות, הדבר הטוב ביותר זה בכל זאת לגרום להם לקרוא משהו, ועל ידי זה הם יתעוררו.

אם כמה אנשים נמצאים ביחד במצב לא כל כך טוב, לא לגשת לכולם יחד אלא לכל אחד לחוד. ולפעמים לא, זה תלוי באיזה מצב ירידה הם נמצאים. לפעמים אחד שמתחיל להתרומם פועל טוב על האחר, ולפעמים המצב הוא עד כדי כך שהם מקשים אחד על האחר. אלה דברים שצריך לראות אותם. אבל איך שלא יהיה, האמצעי הוא בעיקר הקריאה הנכונה של איזה משהו מיוחד.

תלמיד: מה נותן לאדם להרגיש שהמטרה קרובה?

יש אחד שמרגיש שהמטרה קרובה ושני שמרגיש שהמטרה לא קרובה. מה נותן לו להרגיש שהמטרה קרובה? המקיפים, האורות המקיפים. האדם מתפעל רק מהאור. אור מקיף מאיר לו, אומנם מרחוק, אבל מאיר לו, וזה נקרא שיש לו הרגשת המטרה.

תלמיד: האם כדאי שאדם יגיד לחבר, אם אתה רואה אותי במצב לא טוב, המאמר הזה עושה לי משהו, אולי תקריא לי אותו, או אם אני במצב לא טוב אולי תזמין אותי לבירה. האם כדאי לעשות איזו הכנה למצבים כאלה?

הכול מותר לעשות עם החבר, כל קשר שרק יכול להיות. זה לא חשוב. עד כדי כך שאפשר לקחת אותו לפאב או לאיזה מקום. יכול להיות שהמצבים הם כאלה, שצריכים בצורה פיזית להוציא אותו ממקום אחד למקום אחר, ללכת להתאוורר יחד ברחוב, לקחת אותו לאיזה ספורט ואז להוציא אותו מזה.

תלמיד: אמרת שהדרגה הרוחנית של כל חבר, לא יכולה להיות גבוהה יותר מהמצב של הקבוצה הכללית.

הדרגה הרוחנית של כל חבר בקבוצה לא יכולה להיות יותר גבוהה מהמצב הכללי של כל הקבוצה, זה בדרך כלל נכון. חוץ מזה יש יוצא מן הכלל, יכול להיות דבר כזה, אבל בדרך כלל לא. יכול להיות שיש מין תפקיד מלמעלה שנותנים לאדם, אלה כבר דברים מיוחדים. אבל בעצם בקבוצה יכולים להיות מתחילים ממש, אבל לא מדברים בדיוק על הרמה אלא על מצב ההתרוממות.

אם יש בקבוצה התרוממות, שלה גורמים אולי שמונים אחוז מהאנשים המתחילים, ועשרים אחוז, לעת עתה, באיזשהו מצב, מהאנשים שנמצאים כבר זמן רב, אז מההתרוממות הזו, כל אחד לוקח את חומר הדלק ועובד. הוותיק עובד עם הכלים שלו, המתחיל עובד עם הכלים שלו. לא חשוב מי השפיע בסך הכול לחברה את המצב הזה, אבל מי שלוקח ועובד, כבר עובד בתוך הכלים שלו, ואז בהתאם לכך יש לו מדרגה משלו. אז בוודאי שבקבוצה יכולים להיות אנשים בדרגות שונות.

מה שכן, כל פעם הדרגה של האדם לא תהיה יותר גבוהה ממה שמצב הרוח של הקבוצה מאפשר לו. כלומר אתה לא סופר את העניין לפי דרגה, לקבוצה אין דרגה. אין מושג כזה, שהקבוצה הזו נמצאת באיזו דרגה. לא כדאי לתאר את זה ככלי אחד, עוד לא. בדרגות רוחניות כן, אם כולם עוברים מחסום ונמצאים שם, אז לכל אחד יש גם את מקומו וגם לכל הקבוצה יש מקום כאוסף של כלים רוחניים, שכל אחד משלים את האחר.

אבל בינתיים מוקדם לדבר. אני רק רוצה לומר, שכל אחד מקבל לפי ההכנה שלו את הרוממות מהקבוצה ועובד עם הכוח הזה, עם הכלים שהכין מקודם וזה קובע את הדרגה שלו. זאת אומרת, ככל שהקבוצה תספק לך רוממות, כוחות, לפי זה תעלה ולא תוכל לעלות יותר. זאת אומרת, תצטרך שוב ושוב להגדיל את כוח הקבוצה ורק על ידי זה להתמלא ממנה ולעלות, אין ברירה אחרת.

לכן במאמר "החרות" בעל הסולם כותב שאדם ממש תלוי בחברה שבה הוא נמצא, ואין לו שום אפשרות לקבוע איך הוא יגדל, באיזו צורה, באיזה סוג התפתחות ומהירות, אלא רק החברה קובעת זאת. החברה אומנם קובעת, אבל העבודה אחר כך היא של האדם. אחרי שאני משפיע לחברה, שזו העבודה שלי, ומקבל מהחברה כוחות ומעבד אותם, זו שוב העבודה שלי. אבל אם לא תהיה חברה באמצע כמגבר הכוחות, אז פשוט לא תהיה לי בכלל שום אפשרות לעלות. לכן מידת רוממות החברה קובעת את הדרגה המקסימלית שאליה כל אחד יכול לעלות.

תלמיד: האם כדאי להשתמש בחוש הומור?

כדאי להשתמש בחוש הומור, הרב'ה היה משתמש בזה, הוא מאוד אהב בדיחות. ממש, היו לו אלפי בדיחות, אני זוכר, כל מיני סיפורים. היה אוהב לשמוע אותם, מבין את ההברקות האלה.

תלמיד: למה הכוונה פה בפסקה שכולם חכמים או כולם גדולים?

בקבוצה יכולים להיות כולם חכמים וכולם עשירים וכולם מבינים וגיבורים וכדומה, אבל זה לא עוזר לאדם במצב רוח. וגם אתה, לא בחכמה, לא בעשירות, לא בגבורה ובכלום יכול לעזור לו. אלא מצב רוח זה מצב רוח, זה החלק הרוחני שבאדם. זה לא תלוי במה שיש, במה שיש לו בכיס. זה הדבר העיקרי שמשחק אצלנו תפקיד בחברה, מצב הרוח של החברה בכללות כלפי המטרה.

תלמיד: אם אני רואה שחבר נדחה ממני, אז מה כדאי לעשות? אולי להשאיר אותו במצבו, אולי לנסות לשנות את זה?

כתוב "קנה לך חבר". תקנה.

תלמיד: באמת החברים דווקא משקיעים הרבה בהכנסת התפעלות בחברה, אבל לא כולם מוציאים את ההתפעלות הזאת בצורה מקסימלית. האם אני יכול לעזור למישהו, למשל אם אני רואה משהו טוב שקורה בחברה, ולהפנות את תשומת ליבו לדבר הזה?

אתה יכול להביא עכשיו מיליוני מקרים. הכול מותר לעשות כדי להביא לתוצאה מהירה וקרובה אחת - יש התפעלות מהמטרה שאנחנו נמצאים בתהליך אליה ורק זה קובע את כל החיים שלנו. זה הכול.

כל המאמרים לפניכם. תאמין לי שאין לי יותר ממה שכתוב כאן, כאן כתוב הכול. תוציאו מבפנים, יש פה הכול.

תלמיד: אתמול דברנו על כוח המחשבה בלי מילים. איך אפשר לפעול יותר במחשבה כלפי החבר?

אם אני דואג להרמת מצב הרוח בחברה רק במחשבה שלי, זה פועל וכולם מקבלים את המחשבה שלי, בלי מילים, הם ירגישו את זה וישתנו.

כשהרגשתם בפסח מצב רוח מיוחד, מישהו דיבר על זה בפועל? לא. וכשבאה איזו מין התפעלות רוחנית או אפילו כשתמונה רוחנית באה לאדם, כשמתחיל להרגיש משהו, הוא לא יכול לבטא, הוא אף פעם לא יגיד את זה לאחרים, לא בא לו להגיד, הוא לא אומר. אוטומטית הוא שומר את זה. אפילו לא במאמץ הוא שומר, אלא הוא לא יכול לפלוט את זה החוצה. ככל שההתפעלות הרגשית רוחנית תבוא בצורה יותר מרוכזת, יותר חזקה, יותר גבוהה, האדם יותר יסגור, כדי לשמור עליה ולא להגיד. הוא לא יוכל, אפילו שירצה. לא שהוא ירצה, אבל אפילו אם ירצה, הוא לא יוכל להוציא אותה. כך זה עובד.

תלמיד: אצל כל חבר ההתפעלות מתבטאת בצורה אחרת.

כן. יש כל מיני אנשים, כל מיני סוגי אנשים, שכל אחד מהם מתפעל בצורה חיצונית שונה, ויכול להיות שצורה של אחד יותר קרובה לי, מובנת ונעימה, והשנייה לא. זה נכון.

אלו דברים אנושיים, אבל אחר כך אני כבר מתחיל לקרוא אותו מבפנים ולא מבחוץ, זה לאט לאט נעלם, אני מבין את השפה החיצונית שלו, שפת הגוף, וקורא כבר את המצב הפנימי.

תלמיד: מה זה שחסר חיסרון? איך אפשר לראות אותו?

חיסרון זה נקרא הרגשה, הרגשת ריקנות ממשהו. יש לי חכמה, יש לי גבורה, יש לי עושר וכדומה, כמו שאומר הרב"ש, אבל משהו חסר לי, מה? מצב רוח. מדברים על זה שמצב רוח החבר יכול למלאות. אנחנו מדברים לא על מצב רוח, שאין לי מצב רוח בגלל שהפסדתי בבורסה או משהו כזה, אלא אנחנו אומרים שיש לי הכול.

מה זאת אומרת יש לי הכול? לא אכפת לי כלום, חוץ מדבר אחד שאין לי ומזה אכפת לי, אין לי משיכה, אין לי התרוממות, אין לי השתוקקות למטרה הרוחנית, למטרת חיי, כל היתר יש לי. מה זה יש לי? יכול להיות שאין לי, אבל זה שלא אכפת לי זה כאילו שיש. זה שאין לי אליהם חסרון זה נקרא שיש, שהם ישנם. יכול להיות שאין לי כסף, אין לי כבוד, אין לי גבורה, אין לי ביטחון ואין לי חכמה, אבל זה לא מדאיג אותי. זה נקרא שהכלים

האורות המקיפים, החיצוניים,

האורות המקיפים מתרחקים מאיתנו,

תלמיד: למה ההתפעלות מהמטרה תלויה בהכנה של האדם ולא תלויה בקבוצה?

התפעלות מהמטרה תלויה באדם

אין אסיר מוציא את עצמו מבית אסורים, הוא לא יכול בעצמו.

הוא כותב, "יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה". אם זה ככה, אז אתה צריך לעזור להם או בעשירות, או בגבורה, או בחכמה, אבל לא מדובר על זה. גם זה יכול להיות בתוך החברה כנושא, הוא לא אומר שלא, אבל העיקר הוא,

(סוף השיעור)