סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined

05 ноември - 11 декември 2025

שיעור 127 дек 2025

בעל הסולם. הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות נ"ג - נ"ד

שיעור 12|7 дек 2025

שיעור בוקר 07.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 783,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות נ"ג-נ"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 783, מאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אנחנו ממשיכים באות נ"ג.

לפני כן נגיד שהיום החל משעות אחר הצהרים שעון ישראל יש לנו יום איחוד בנושא "מחזקים את החברה". אנחנו יכולים כבר לראות על המסכים הרבה קבוצות שמתאספות, כמו צ'ילה, סוצ'י, אלמטי, וילנה, גרמניה, ויהיו עוד ועוד קבוצות שיתאספו מהצהרים כדי שנתחבר כאן יחד. תהיה לנו ישיבת חברים, יהיה שיעור, סעודה וערב תרבות.

אנחנו ממשיכים את הנושא. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" אות נ"ג.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות, בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר, בב' הבחינות, של ההשגחה המוסתרת, האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר: "בן הא הא, לפום צערא אגרא" (אבות ספ"ה).

שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו.

כי הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל - אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב', שהמה זדונות, עש"ה.

ובין כך ובין כך, הוא נמצא, בצער רב ויגיעה מרובה. ועל הזמן ההוא, אומר הכתוב: "כל, אשר תמצא, ידך לעשות בכחך, עשה וגו'" (קהלת ט'). כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות. ולפום צערא, אגרא."

אנחנו רואים כאן שלכל אדם ואדם יש בעצם בחירה חופשית להאמין שהוא נמצא תחת השגחת הכוח העליון. הוא חייב לתת יגיעה דווקא, כדי לפתוח לעצמו את היחס הזה של הבורא לנבראים, ולהשתדל בכל הכוח שלו לקרב את יחס הבורא אליו כך שיחס הבורא אליו יתגלה.

תלמיד: המקובלים הכי גדולים שהגיעו להסתרה והגיעו למצב שממש שכחו הכול, כמו רבי שמעון שהיה בשוק, האם זה גם סוג הכרה של ההסתרה?

נניח.

תלמיד: מה זה אומר לגלות את יחס הבורא אלי? איך אני יכול להשפיע על זה? את היחס שלי אליו אני מבין איך אני יכול להשפיע, אבל איך את היחס שלו כלפיי?

אתה צריך להביא את עצמך למצב שבו ברור לך מה הבורא רוצה ממך, ושאתה רוצה לקיים את היחס שלו כלפיך.

תלמיד: מה זאת אומרת שלאדם יש בחירה חופשית להאמין שהוא נמצא תחת השגחת כוח עליון? מה זו הפעולה הזאת, להאמין שהוא נמצא תחת השגחת כוח עליון?

זה כאשר האדם, בכל מצב שיהיה, יכול להגיד שהוא נמצא תחת השפעת כוח עליון, ושיש בידו כוחות, אפשרויות, הזדמנויות, לסדר את יחס הבורא אליו, כך שיהיה לו ברור מה הבורא רוצה ממנו. ואז בסוף הפסוק הוא אומר כך "שפירושו, המידה השלימה של טובו ית', בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות". יש כאן אפשרות להיכנס לכזה קשר עם הבורא, כך שלא יישאר ספק לאדם באיזה מצב עם הבורא הוא נמצא.

תלמיד: כשאדם מחפש בהשתוקקות את הבורא אבל הוא לא מוצא אותו, האם זה צער?

זה לפי הרגשת האדם. ודאי שאם אדם מחפש את המגע עם הבורא ולא מוצא את זה, אז הוא נמצא בצער, או בחיפוש איך הוא מגיע למגע גלוי עם הבורא.

תלמיד: הוא כותב ש"הצרות והמכאובים, שמקבל, מביאים לו את הספק, במציאות השגחתו ית' על בריותיו". מה התועלת מהספק? מה האדם מרוויח מזה שיש לו ספקות?

זה שהוא מחפש איך הוא יכול להשלים את הספקות.

תלמיד: אי אפשר לחפש בלי הספקות?

אבל מה אתה מחפש?

תלמיד: אנחנו מחפשים את הקשר, את הדבקות.

זאת אומרת, אתה צריך להיות בסימן שאלה, במה אתה עוסק, מה אתה רוצה לגלות, ואיזה מצב עתידי יכול להיות שבו תרגיש שאתה נמצא בגילוי המצב.

תלמיד: למה קוראים לזה "ספק"? ספק זה מקום שחסר בו, מה חסר שם?

חסר גילוי הבורא.

תלמיד: אם כך, כל מקום שאין בו גילוי הבורא, זה מקום של ספק.

לא. אי אפשר כך להגיד.

תלמיד: אז מה זה ספק?

ספק זה כשאדם רוצה לגלות את נוכחות הבורא במצב שהוא נמצא, ועדיין הוא לא מגלה זאת.

תלמיד: איך לבנות את צורת הבורא? מאיפה לקבל דוגמאות לצורה שלו?

ממה שאנחנו נמצאים. אנחנו לומדים חכמת הקבלה, זו חכמה שמגלה לנו את נוכחות הבורא בעולמנו. לכן בזה אנחנו צריכים להיות, כל הזמן לחפש איפה הבורא, באיזו צורה הוא נמצא, באיזה יחס הוא מתייחס אלינו, ועוד ועוד. כך שאנחנו לא עוזבים את הגישה הישירה בינינו לבורא ומהבורא אלינו, עד שמגלים את היחסים שלנו עימו בצורה ישירה וברורה.

תלמיד: איך העשירייה בונה את דמות הבורא כך שלא יהיו יותר הסתרות והבורא יתגלה? איך לבנות את דמות הבורא בעשירייה?

אנחנו לאט לאט עוברים מהסתר לגילוי, יותר ויותר בכל מיני אופנים. לאט לאט זה מתייצב בנו יותר ויותר, עד שאנחנו מתחילים לדמות לפנינו מה זה הבורא, באיזו צורה ובאיזה תכונות הוא מתייחס אלינו, ובאיזה תכונות אנחנו יכולים להתייחס אליו. עד שנעשה לכולנו ברור שאנחנו נמצאים מול הבורא והבורא נמצא מולנו.

תלמיד: כל עוד האדם לא נתן את כל המאמצים שהוא יכול, האם אי אפשר להגיד שהוא מאמין בבורא?

נכון. אנחנו יכולים למדוד מהי מידת האמונה בה' מצד האדם, רק לפי מידת הכוחות שהוא משקיע בחיפוש הבורא במצב של הסתרה.

תלמיד: כתוב פה, "נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו". מהו רצון ה'?

הרצון של הבורא הוא שאנחנו נגלה אותו.

תלמיד: ביחס להסתרה.

זה ביחס להסתרה, ברור שזה ככה. הבורא רוצה להתגלות כלפי הנבראים כך, שהם יגלו אותו כ"טוב ומיטיב לרעים ולטובים", ש"אין עוד מלבדו" וכן הלאה.

תלמיד: כתוב באות נ"ג, "לפום צערא אגרא", שבהתאם לצער ולייסורים כך גם השכר. מה זה אומר שבהתאם לצער ולייסורים כך השכר?

אם אנחנו לא מסוגלים לגלות את הבורא, אז הוא מתגלה דרך הייסורים. ואם אנחנו משתדלים בכל זאת לגלות אותו בפנים אלינו, אז כך מגלים.

תלמידה: מה זה אומר שאנחנו מגלים את הבורא בחברים?

זה אומר שעל פי היחס שלי לבורא אני מגלה את התנאים שלי, את המשיכה שלי, איך אני רוצה לגלות את הבורא.

תלמידה: מי זה החבר הזה שאני כל הזמן מחפשת אותו, שאני רוצה לחבק אותו, לדבר איתו כל הזמן?

זה הבורא.

תלמידה: האם אני צריכה לחפש את החברים האלו כל הזמן?

את חייבת לרצות לגלות את הבורא כמו חבר וידיד גדול שלך שלפניו את יכולה להיות גלויה לחלוטין, מה שאנחנו מכנים פנים בפנים. לא להסתיר ממנו שום דבר, אלא רק לרצות שכל הייסורים, שכל ההסתרות, כולם יתגלו.

תלמיד: התאספנו בברלין שלושים חברים. יש גם הרבה התאספויות ביום האיחוד, היום. כתוב שצריכים לעשות כול מה שעלינו לעשות. מה הרב מרגיש שעלינו לעשות ביום האיחוד הזה?

ביום האיחוד הזה אתם צריכים להשתדל לקשור את עצמכם לקבוצה אחת, להרגיש את עצמכם שחייבים לראות דרך כל החברים שאתם מכירים כבר את כל הפנים שלהם, ההבעה שלהם, שאתם רוצים גם להרגיש כמה אתם תומכים בהם וכמה הם תומכים בכם. אני מקווה שלזה אנחנו נגיע וכך אנחנו נגיע בסופו של דבר לגילוי הבורא לנבראים. זו בעצם המטרה שלנו.

תלמידה: אם אנחנו עוברים מהסתר לגילוי כדי ליצור את הצורה של הבורא בעשירייה, אז מה קורה בעשירייה אם אחד מהחברים פתאום עוזב או מחליף עשירייה, מה קורה עם הדמות של הבורא שהתחלנו לבנות, האם הכול מתחיל מההתחלה כשחבר עוזב או שמשתנה?

אם אנחנו מגלים שעשירייה נמצאת באיזה פגם, נגיד שאחד מהחברים מאבד את הקשר דרכו לעשירייה והקשר הזה נעלם, נאבד, זה לא טוב. אנחנו כבר צריכים להרגיש אותו. לכן כדאי לנו להחזיק, להרגיש, לחבק את כל הקבוצה שלנו. אני נגיד עכשיו רואה את קבוצת צ'ילה, קבוצה מיוחדת מאוד, מכיר אותה מזמן. אז ודאי שאנחנו צריכים להתקשר בינינו יותר ויותר ומהקשר בינינו אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. נקווה שככה זה יקרה, בעצם אנחנו קרובים לזה.

תלמידה: בהמשך לשאלות על לפום צערא אגרא, שמעתי שאמרת שאנחנו משתדלים לגלות את הבורא בפנים אלינו. האם הצער הוא מחויב או שאפשר להגיע לגילוי גם ללא צער?

לא. אנחנו צריכים להרגיש את הרגשת איבוד הקשר כצער. והרגשת השגת הקשר אנחנו צריכים לגלות כמגע, כשמחה עם הבורא, עם כל החברים שלנו, ולכן אנחנו צריכים להחזיק בזה. העיקר בעבודה הרוחנית שאנחנו תופסים את המקום, את המטרה ואנחנו לא עוזבים אותה אלא כל הזמן נמצאים בלהשיג אותה, להחזיק אותה בצורה הכשרה, המגולה ביותר.

תלמיד: בפסקה השנייה כתוב, "שהיות, שהשגחתו יתברך, אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך, אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם, הרואה רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד, הבחירה בידי האדם - אם לקיים רצונו ית', או ח"ו לעבור על רצונו."

הרצון לקבל שלנו מראה לנו את ההיפוך של הבורא. כאן הוא מציין שאנחנו מקבלים רק דרך אחוריו. איך אנחנו מתגברים למעשה על לקבל מאחוריו כדי לאפשר לבורא להתגלות בינינו, מהי השיטה, מהי הדרך המהירה ביותר?

רק על ידי לימוד ולעשות פעולות שעל ידם אנחנו נמשכים זה אל זה וזה אל זה, כולנו בכולם, ואז אנחנו מגלים לאט לאט, בהדרגה, שאנחנו שייכים לאותה הקבוצה שעליה מדברים המקובלים.

תלמיד: האם אמונה מעל הדעת, שאנחנו מנסים ליישם בינינו בעבודה כלפיו, זו אחת השיטות?

לפי מה שאנחנו לומדים - כן. השיטה היא אחת, גילוי הבורא בקשר בינינו ואין משהו אחר.

תלמיד: להשתוקק להידמות לעליון אפשר דווקא כשההשגחה היא בהסתרה.

כן.

תלמיד: מה זה לבחור להיות אדם בקבוצה אחת, בהזדמנות שיש לנו היום דווקא?

זאת אומרת, שיש לנו קבוצה והקבוצה הזאת בוחרת במישהו שנמצא בקשר עם הבורא?

תלמיד: רוצים להידמות אליו ביחד שזה להיות אדם.

זאת אומרת, שיהיה לנו ברור וגלוי שהאדם הזה, איזה פלוני אלמוני, לא חשוב מי, נמצא כנציג שלנו כלפי הבורא.

תלמיד: איך כולנו כקבוצה נרגיש כאדם אחד ביחס לבורא?

זה לא בדיוק. אנחנו רוצים בקבוצה לראות דמות, שהדמות הזאת תהיה כדוגמה כלפינו וכלפי כל אחד שנמצא מחוצה לנו אפילו, שכך אנחנו רוצים להיות נראים כלפי הבורא.

תלמיד: העלית בעצמך עוד שאלה כשאמרת, אם היינו בוחרים פלוני אלמוני, חבר שהוא נציג שלנו כלפי הבורא שכולנו תומכים בו, וכולנו הוא ממש. האם זאת שיטה נכונה לעבוד כך בעשירייה?

אנחנו לא עושים כך, לא עושים. אפשר אולי לראות את זה מכתבי רב"ש שכך אפשר להתקדם לקשר. אבל אני לא חושב, לא ראיתי ולא זוכר שכך היה בינינו כשהיינו עם הרב"ש - שיש לנו קבוצה, אנחנו בוחרים מישהו, וכלפיו אנחנו משתדלים להיות בקשר, ככל האפשר להיות בקשר עמו, לא.

תלמיד: כלומר בזמננו הכול מתוך חיבור ולא דרך דמות אחת, כלומר חבר אחד.

אני גם לא רואה שכך כתוב כאן. לכן כך אנחנו מתייחסים זה אל זה.

תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים לרצות לגלות את הבורא כמו חבר וידיד גדול ולהיות גלוי לפניו. מה ההבדל בין לראות את הבורא כחבר, לבין כל חבר בעשירייה?

זה ברור שכל חבר בעשירייה הוא חבר, הוא מתאים לחיבור איתי, עימי, ואני משתוקק להגיע לחיבור עמו. אבל הבורא הוא מעל כל האפשרויות האלה לחיבור. כשאני משתוקק להגיע אליו, לחיבור מסוים עם החברים שלי, אז אני רואה בזה את האפשרות בחיבור שלי איתם, שהחיבור הזה מכסה לי את כל המקרים שיש לי איתם, ואני תמיד נמצא איתם בחיבור.

תלמיד: איפה מתחבר החיבור עם החברים והחיבור עם הבורא?

החיבור עם החברים נמצא בנו, שאנחנו מוכנים להיות בקשר בינינו ומתוך זה בקשר עם הבורא. את החיבור בינינו לבורא אנחנו צריכים לבנות. אנחנו צריכים עכשיו לאסוף את כל החיבורים שבינינו, ולגלות לאיזה סוג חיבור בינינו אנחנו משתוקקים, שהוא בטוח יביא אותנו למגע עם הבורא.

תלמיד: וכשאדם זקוק לעזרה, לתמיכה, לעצה, למי הוא פונה, האם לחברים שלו בעשירייה או לבורא?

כשאדם זקוק לעזרה?

תלמיד: בכל דבר.

לכל עזרה. כנראה שאדם במצב שהוא זקוק לתמיכה, לעזרה, הוא חייב לפנות לבורא.

תלמיד: האם קודם כל אני פונה לבורא, שהוא החבר שלי?

אין לנו למי עוד לפנות. האמת שאין לנו יותר למי לפנות.

תלמידה: ההסתרה שהאדם מרגיש, הוא לא מבקש להסיר אותה בצורה ישירה, אלא אם דווקא דרך ההסתרה הוא יותר מתקרב, אז הוא מסכים עם זה. איך נכון להתייחס להסתרה? והאם אפשר להגיד שהאדם מוכן להסתר או לגילוי בצורה ברורה?

האדם צריך להשתוקק למצב שבו הוא קרוב לבורא מקסימאלית.

תלמידה: כלומר להרגיש את האור בצורה ברורה. מתחילים מזה שמרגישים שהיחס של הבורא כלפינו הוא לא כמו שאנחנו רואים, ומשתוקקים לגלות את האהבה שלו, את היחס שלו.

כן, זה נכון.

תלמידה: אם האדם לא מוצא קשר עם הבורא, האם זה אומר שהוא לא נמצא במגע, בקשר עם החברים שלו?

לא, אי אפשר להגיד בצורה כל כך חד משמעית שזה כך וזהו. אבל כעיקרון הוא בהכרח צריך לבדוק את עצמו ולברר במה מסתכם הטבע, מקור הסיבה, שנראה לו שהוא לא קרוב מספיק לבורא ולא נמצא בקשר מספיק עם החברים. את זה הוא צריך לברר.

תלמידה: איך לצמצם את עצמי כך שתהיה לי רק נקודה שבלב, שיהיה לי רק רצון לבורא, לחברים?

הנקודה שבלב היא הרצון היחיד שיש לי כלפי הבורא. אם אני מצמצם את עצמי עד לרצון כזה, שחוץ ממנו אין לי יותר שום דבר, אז זה אומר שאני נמצא בנקודה שבלב.

אות נ"ד

"אמנם, אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר, כל מה שהיה עליו לעשות, בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים.

ואז, זוכה לתשובה שלימה, שפירושה, ש"שב" ומתדבק בהשי"ת, בכל לב נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו, מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

כאן אנחנו רואים שזה לא נגמר באדם, זה דווקא נגמר בבורא - אחר שהבורא, השי"ת, רואה שהאדם השלים מידת יגיעתו. מתי אנחנו נכנסים לשלב הבא? מתי שהבורא רואה שהאדם גמר את העבודה שלו מבחינת הבחירה, ואז הבורא מתגלה אליו והוא זוכה לגילוי פנים.

אות נ"ה

"והנה, השגה זאת ותשובה זו, האמורות, באות לו לאדם, בב' מדרגות, שהראשונה היא - השגת השגחת שכר ועונש בהחלט. ומלבד שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא, שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה, לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש, את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו.

ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו, שלא יחטא עוד. כמו שאדם בטוח, שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה, מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול, הבא לידו."

תלמיד: מה זה לפתוח את היחס של הבורא אלינו?

לפתוח את יחס הבורא אלינו, זה שיהיה לנו ברור איפה היחס הזה מתגלה, באיזו צורה הוא מתגלה בינינו, ומה מתוך היחס הזה אנחנו יכולים לשאול, לפנות.

תלמיד: האם זה השכר שלנו?

לא, זה לגמרי לגמרי לא לזה.

תלמיד: אמרת שהבורא הוא למעלה מכל החיבורים האפשריים. מה זה אומר? אם פתאום הצלחנו לראות בחברים את הבורא, האם אנחנו צריכים ללכת מכאן הלאה, לחפש יותר גבוה?

לא, אני לא אמרתי שאנחנו צריכים ללכת למעלה מזה. אנחנו צריכים להשתדל לגלות בחברים שלנו את הבורא, מה הוא רוצה, מה הוא רוצה מאיתנו.

תלמידה: קראנו קודם שהייסורים גורמים לאדם להטיל ספק בקיום הבורא. מה הסיבה לזה, מה המקור הרוחני לתופעה הזאת?

איזו תופעה?

תלמידה: שהאדם מטיל ספק בקיום הבורא כשהוא מרגיש את הייסורים.

שכאילו הייסורים דוחפים אותו קדימה.

תלמיד: שהייסורים גורמים לאדם להטיל ספק בקיום הבורא. מה הסיבה לזה?

הסיבה לזה היא שהייסורים עושים כך.

תלמיד: מה עושים במצב כזה שהייסורים בעצם גורמים לאדם להטיל ספק בבורא?

להמשיך בדרך.

תלמידה: ההסתר והגילוי מרגיש כמו משחק של הבורא, במה זה מקדם אותנו בדרך, במה זה מועיל לנו?

ההסתר והגילוי מראים לנו את יחס הבורא אלינו. הבורא משנה את מידת הגילוי או את מידת ההסתרה כדי שאנחנו נהפוך את עצמנו מהסתרה לגילוי ומגילוי להסתרה, כך שנוכל לעבוד, להיות בזה.

תלמיד: שנוכל להפוך את עצמנו מגילוי להסתרה, מהסתרה לגילוי?

שאז נגלה את עצמנו בהסתרה או בגילוי, אבל יותר קרובים לבורא.

תלמידה: למה חשוב לבורא שנרגיש אותו כטוב ומיטיב? מצד אחד אנחנו מרגישים צער מייסורים, מצד אחר יש לנו צער שאנחנו לא מסוגלים להרגיש אותו כטוב ומיטיב כי אנחנו ברצון לקבל. למה חשוב לו כל כך שנרגיש אותו כטוב ומיטיב?

כי זה נקרא גילוי ההשגחה בצורה השלמה.

תלמידה: נאמר שהאור מסתלק ונשארים רק צער וספיקות. אם האור נעלם, אז למה ההסתר עדיין מביא לגילוי? והאם אפשר להגיד שהסתלקות האור זו עדיין נוכחות מסוימת של הבורא והכל קורה לפי הרשימו, והרשימו זה המגע הפנימי שנשאר אפילו בהסתר כפול?

ממש סיבכת והבאת תזה שלמה. אבל בסדר, טוב.

תלמידה: בהקדמה לתע"ס מדובר על גדלות המלך. איך "ברוב עם הדרת המלך" בא לידי ביטוי באופן שבו אנחנו תופסים את הבורא?

זו בעיה, כי על ביטוי הבורא בעל הסולם הוא כותב לנו שזה לא מספיק, שיהיו לנו על זה שאלות ובקשות.

תלמידה: מידת הצער והייסורים זו מידת ההסתר?

מידת הייסורים היא לא מידת ההסתר.

תלמידה: לגבי ההסתר שעליו אנחנו לומדים שזה אור חוזר, האם אפשר להגיד שבאיזושהי צורה אני יכולה למדוד את האור חוזר שנותן לי את הגילוי?

לא. אנחנו צריכים לדבר על הנושא הזה, לברר אותו.

תלמיד: כתוב "שמשיג, בהשגה ברורה, את שכרה של כל מצוה לעוה"ב". על אילו פעולות שאנחנו עושים בעשירייה אנחנו מקבלים שכר?

מכך שאנחנו נתקרב זה לזה על אף שאולי יש ריחוק או דחייה הדדית, בעבור זה נקבל שכר. ולהיפך, אם לא נתקרב בינינו אז יהיה עונש.

תלמיד: ומה המשמעות של השכר הזה, במה הוא בא לידי ביטוי?

שכר זה נקרא התקרבות לבורא, הבנה של הבורא, ההרגשה שהוא נמצא בינינו.

קריין: הגענו לסיום החלק הזה של השיעור. היום יש לנו יום איחוד החל מהצהרים עד הערב, כל הכלי העולמי מתאסף יחד, נתחבר, נתחזק ונחזק את יסודות החברה שלנו.

מה אתה מאחל לנו ביום הזה?

אני מאחל שיהיה ביניכם קשר ושאתם תתקדמו יותר ויותר, ואנחנו נמשיך.

מחר גם יש שיעור בוקר?

קריין: בוודאי. יום האיחוד מסתיים ב-20:30 וכרגיל יש לנו שיעור בוקר.

בסדר גמור, אז אני איתכם.

(סוף השיעור)