שיעור בוקר 29.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות" ,

אותיות כ"ה-כ"ט

קריין: מאמר "הערבות", ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, אות כ"ה.

למדנו מבחינה היסטורית איך הרעיון האלוהי מתלבש בעולם הזה, בבני אדם, וזו בעיה גדולה לתאר לעצמנו איך זה קורה. לפי הרצון לקבל שהבורא ברא, הרצון לקבל מתפזר בין שבעים בחינות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, בין "שבעים אומות העולם". ובין כל הקבוצות, החלקים, האומות שיש באנושות שמגיעות משבעים השורשים יש שוני גדול מאוד, ולכן איך אנחנו מביאים את כל הקבוצות השונות האלו לאיחוד, לחיבור, כדי שהן ישיגו ג"ר - בינה, חכמה וכתר, שהן בעצם תכונות הבורא, איך אנחנו יכולים לתאר את הדברים האלה?

לכן למדנו שמהשורשים העליונים התפזרו למטה כוחות, והאנושות שנבראה בעולם הזה כוללת את שבעים השורשים האלה שנקראים "שבעים אומות העולם". והמטרה היא להגיע לחיבור למרות הפיזור שיש ביניהם, למרות ההבדל הגדול שיש בין השורשים הרוחניים שלהם. לפי השורשים הרוחניים האלו הם גם מתפתחים בצורה גשמית שונה זה מזה, כך שלכל אומה יש תרבות, חינוך, פסיכולוגיה, גישה שונה לחיים, וקשה מאוד למצוא דמיון ביניהן. בדרגות דומם, צומח וחי, לפי הגופים, לפי הבשר העמים דומים זה לזה, אבל בדברים אנושיים ששייכים לפסיכולוגיה, ליחס לחיים, יש להם שורשים שונים.

וכאן אנחנו צריכים להבין שיש תקופה שהשורשים האלה צריכים להתפתח, וכל אחד צריך להראות ולהרגיש כלפי האחרים במה הייחוד שלו, צריך להבחין במה השוני שבין אומות העולם. ולכן יש התנגשויות ומלחמות וכל משחקי האגו שבוער בכל עם בצורה טבעית משלו.

ואחר כך מגיעים לתקופה חדשה, אנשים מתחילים להבין שהרווח מהקשר ביניהם הוא כדאי יותר מההתנגשות ביניהם. ואז יוצא שהתקופות האלה מתחלפות, ואנחנו רואים שמתחילים באנושות יותר קשרים של חינוך, תרבות, מסחר שהוא מאוד חשוב, ומאוד קרוב לאגו של האנשים מצד אחד, ומצד אחר הוא בכל זאת גורם לחיבור ביניהם, אבל לא בדרגה פנימית אלא חיצונית, כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה".

וכך אנחנו מגיעים למצב שיש קשרים בין העמים, עד שבכל זאת על ידי הרצונות שגדלים ומתקרבים זה לזה, על ידי רווח והפסד שיש בהתחברות ביניהם על ידי מסחר, הם מגיעים למצב שהם מתחילים להיות יותר ויותר קשורים זה לזה, וכך מתחילים קשרים בתרבות, בחינוך, במדע עד שמתחילים להתערבב זה עם זה.

הערבוביה הראשונה שנעשתה באנושות הייתה בבבל העתיקה, ומשם יש לנו אותם סימנים ראשונים של חיבור בין כל הקבוצות. עוד אי אפשר כל כך להגיד בין העמים, אבל בין כל הקבוצות שהתאספו שם, נעשתה בצורה מלאכותית קבוצה אחת שאומרת "אנחנו לא כמו כולם, אלא אנחנו רוצים להתחבר יחד", ומכל שבעים הקבוצות, זה נקרא "שבעים אומות העולם", התאספו אנשים שהתחילו לחשוב שחיבור ביניהם הוא יותר כדאי, הוא יותר מושך, יותר מתקדם, ובחיבור ביניהם הם יכולים להשיג ולהרוויח הרבה יותר, להצליח בהשגת מהות החיים, מטרת החיים.

כך נולדה הקבוצה שנקראת "ישר-אל", "ישראל" כמו שכתוב, "רצוננו לגלות או להכיר את מלכנו". אנחנו רוצים להכיר את הכוח שמנהל אותנו, שמחבר אותנו, שלמעלה מאיתנו. וכך נעשתה אומה נוספת, למעשה קבוצה אבל היא נקראת אומה, שהיא לא שייכת לשבעים השורשים הטבעיים שיש במין האנושי, אלא היא ערבוביה בין כולם, וכל המעמד שלה, כל הקיום שלה הוא מתוך זה שהם רוצים להגיע לערבות, לחיבור וכך להתקיים.

כי בקיום שלהם הם מגיעים למהות חדשה, שאין הרבה עמים, תרבויות פרטיות ומה שיש לכל אומה ואומה, אלא דווקא משהו שמשותף לכל מין האדם, לכל המין האנושי. שעל ידי החיבור, על ידי ההתכללות ביניהם, הם יכולים לבנות משהו שנקרא "אדם", הדומה לבורא, משותף ביניהם. זה בעצם כבר הצעד הראשון להגיע למושג הבורא. כי כמו שהבורא שבר את מערכת אדם הראשון, הם רוצים בחזרה להתחבר ביניהם כדי למצוא את השורש שלהם שהוא האדם, וכך הם ניסו לעשות.

מאז עברו אלפי שנים ואנחנו נמצאים היום בעצם בהמשך של אותה המגמה, והיום אנחנו מתחילים לראות את הדברים האלה מתייצבים בנו בצורה שאנחנו מתחילים או ממשיכים אפשר להגיד, אותה המגמה להיות יחד ולגלות בחיבור בינינו את הבורא, את הכוח העליון.

אם אנחנו משתדלים להתחבר למעלה מהאגו שלנו, כמו שלמדנו כבר ועוד נלמד, אז אנחנו בונים מערכת שנקראת "בוא וראה" מה זה הכוח המשותף, השורש המשותף שלנו שאנחנו מוצאים, מגלים אותו בצורה כזאת שמתחברים בינינו השונים, הרחוקים, אפילו שונאים ולא מבינים זה את זה. אם אנחנו משתדלים למעלה מכל השוני שלנו בכל זאת להתחבר ולהגיע למשהו משותף, אז אנחנו מגלים את המשותף הזה כשורש המשותף, כבורא. וכך כולנו מגיעים להיות מקושרים על ידי הערבות לגילוי הבורא.

לכן הערבות זה מצב כל כך חשוב, זה בעצם המצב הסופי מבחינת קיום וגילוי הבורא בינינו. וככל שאנחנו מתחברים בינינו "כאיש אחד בלב אחד", ואנחנו נכללים בלי למחוק שום דבר שיש בנו מהצורה הטבעית שהבורא ברא בכל אחד.

אחרת בשביל מה הבורא שבר את הכלי של אדם הראשון לפרטים ולחלקים? כדי שאנחנו למעלה מהפרטים, החלקים הללו המנוגדים, מתחילים לחפש חיבור, ואוספים את הלגו הזה, את הפאזל הזה, את החלקים האלה למשהו שנקרא "בוא וראה", "בורא". וכך אנחנו יכולים לתאר אותו, להשיג אותו, להכיר אותו ואין לנו דרך אחרת, אלא דווקא בצורה כזאת, אנחנו מגיעים לחיבור ולמטרת החיבור. לכן "ואהבת לרעך כמוך" ועוד פסוקים שמכוונים אותנו לחיבור, הם הכרחיים למימוש בינינו, כי בזה אנחנו מממשים את הייעוד שלנו.

עד היום היינו בעצם בהכנה, ומהימים האלו והלאה אנחנו כבר נמצאים במימוש של התיקון, מפני שכמו שבעל הסולם מסביר לנו, אנחנו כבר יכולים בפועל להתחיל להתחבר בינינו מעל הגשמיות שלנו, שבה אנחנו נמצאים בגופים שונים ביולוגים, ויכולים להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", ולפי הכוונות, לפי המחשבות, לפי הכיוון שלנו לחיבור, אנחנו יכולים להיות מערכת אחת.

המערכת היא שונה, אבל היא אחת, ופועלת כמו כל המערכות שאנחנו לומדים. גם כשאנחנו בונים בטכניקה, כל החלקים פועלים כל אחד לפי טבעו, אבל כולנו בכוונה אחת, להשיג מטרה אחת משותפת - זו בעצם צורת החיבור שלנו.

וכך נתחבר יותר ויותר ונגלה יותר ויותר את אותו כוח מיוחד שנמצא בינינו ומתגלה, ולכל ההתקדמות שלנו אפשר לקרוא "ערבות". וככל שאנחנו מתקדמים לקראת המטרה הסופית, כל אחד יגלה בקשרים בינינו מצד אחד עוד יותר כוחות מנוגדים, כוחות דחייה הדדית, האגו, ומאידך נצטרך לעבוד כך ש"על כל פשעים תכסה אהבה", והחיבור בינינו יהיה יותר ויותר רב גווני, עוצמתי, למעלה מכל ההבדלים שבינינו - וזו בעצם עוצמת הכלי שאנחנו בונים.

וכמה שהחלקים נעשים בצורה אישית אגואיסטים יותר, החיבור ביניהם, מעליהם, יחבר את כולם יחד וכך אנחנו נבנה את הכלי הגדול בעוצמה פנימית, באגו גדול ובחיבור גדול מאליו.

עד שמגיעים למימוש של כל הרצון לקבל שהבורא ברא יש מאין, ונבקש מהבורא כוחות חיבור, כדי שלמרות זאת הכוחות האגואיסטים יתחברו ביניהם מעל זה וכך תהיה לנו עוצמת כלי מתוקן, ונקיים מערכת האדם בכל העוצמה פי תר"ך פעמים יותר, ממה שהייתה במערכת אדם הראשון, בתחילת הבריאה.

זאת אומרת, שכל התהליך שעברנו, גילוי האגו, הכוח המבדיל בינינו, והגברת האגו, המצאת החיבור בינינו, בכולם "על כל פשעים תכסה אהבה". וכשהחיבור הזה יתרחש על פני הפירוד, אנחנו נתקדם, עד שנגיע למצב שכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד וכל האנושות, כל הנשמות יתחברו יחד. זה יהיה גמר התיקון - להביא את אותו הנברא שיידמה לבורא בכל עוצמתו.

את זה אנחנו חוגגים היום, אם אפשר כך להגיד, בימים אלה, ב"חג מתן תורה" מתוך שמקבלים הארה מיוחדת, שמחברת אותנו ומסבירה לנו, איך אנחנו צריכים להתנהג זה עם זה על ידי כוח הערבות וזה העיקר שצריך לגלות על ידי מתן תורה. והחיבור הזה בעצם יסביר לנו את כול מה שקורה לנו וגם את התהליך שאנחנו צריכים לעבור מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה.

שאלה: החיבור הזה, "כאיש אחד בלב אחד", זה קורה בכוונה בלבד, או גם ברצון?

לא, הרצונות שלנו נשארים כפי שהיו ויהיו עוד יותר מחולקים, נפרדים ואפילו רחוקים זה מזה. ככל שהאנושות מתפתחת יש עוד יותר בירור בטבע האגואיסטי שלנו, בתרבות, ובחינוך ועל ידי ההתפתחות הזאת אנחנו מתחילים להכיר את עצמנו עוד יותר כמה אנחנו שונים וזרים זה לזה.

אבל מעל זה אנחנו משתדלים להרכיב את עצמנו כמערכת אחת, וכל המטרה שלנו זה להשיג את השורש שלנו שהוא אחד, ועל ידי הנטייה להשגת השורש, להשגת הבורא אנחנו מתחברים.

אחרת אין בינינו שום חיבור ואין שום כוח וסיבה שיכולה לחבר בינינו. כי באמת כל אחד ממש שונה מהשני, ועל ידי השבירה התחלקו כל הרצונות, הכוונות והמחשבות ואין אחד דומה לחברו במשהו וכולנו נפרדים. אבל כשאנחנו רוצים לגלות את הבורא שהוא אחד לכולם, אז אך ורק בצורה שהוא אחד לכולם הוא נקרא העליון ובורא, וכדי להשיג אותו אנחנו חייבים בינינו להתחבר, ולהיות כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת להתאחד ברצונות שלנו, כי כל הרצונות הם ממנו ורק בחיבור הרצונות, המערכת תעבוד כשהיא כבר מחולקת ושבורה, ותעבוד כיחידה אחת אינטגרלית להשגת הבורא.

ויוצא שיש הרבה מאוד "ששים ריבוא נשמות", אבל זה סתם מספר, לפי שיש לנו ראש הפרצוף וגוף הפרצוף של אדם הראשון, והגוף שלו זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ולכן כל אחד צריך לעלות על דרגת האצילות הנקראת "ריבוא". אנחנו אומרים "ששים ריבוא נשמות", אבל בעצם זה לא מספר, למרות שאנחנו סופרים את זה במספרים לפי הכמות כביכול, אבל זו לא כמות ואפילו לא דרגות, זו עוצמה פנימית. וכך אנחנו מתחברים להשגת הבורא.

שאלה: כאשר אנחנו עולים לדרגת האצילות, או לכל דרגה רוחנית אחרת, האם אנחנו משאירים את האינדיבידואליות של הרצון שלנו?

כל אחד גדל בתוך כוחותיו עצמו, האינדיבידואליות של כל אחד גדלה עוד ועוד ואנחנו יותר שונים זה מזה, כל אחד נעשה יותר גדול, כמו איזה בלוק כזה, אחד, שתיים, שלוש. כמו שבין התינוקות אנחנו לא מרגישים הבדלים כל כך גדולים, אחר כך כשגדלים לאנשים אנחנו רואים עד כמה הם שונים, אותו דבר בינינו.

אבל אותו השוני שמתגלה בינינו הוא דווקא שאנחנו נעשה ביניהם חיבור מעל השוני, יוצא שאנחנו בזה מרכיבים את מערכת אדם הראשון פי תר"ך פעמים, זאת אומרת פי כמה פעמים יותר גדולה מזאת שהייתה לפני שבירת אדם הראשון. ועל ידי זה שהחלקים האלה מתפזרים ונמצאים בהגברת האגו ההדדי שביניהם, אנחנו עכשיו יכולים לגלות חיבור גדול עסיסי ביניהם ובזה אנחנו משיגים דרגת הבורא עצמו.

תלמיד: יוצא שאם אנחנו שומרים על הפערים בינינו, על האינדיבידואליות שלנו ופשוט מתעלים מעליהם, אז עדיין יהיו מלחמות בעתיד והאנשים יהיו מחוברים מעל המלחמות, או שהם כן יגיעו לאיזו השוואת צורה ביניהם?

לא, אנחנו כבר מגיעים למצב שאנחנו נהפוך את כל הרצונות שלנו מרצונות של התנגדות, התנגשות, לרצונות של החיבור, נהפוך את החרבות לסכיני מחרשה, כמו שכתוב אצל הנביא ישעיהו, שבסופו של דבר כל הרצונות לקבל יתחברו יחד על ידי המסך וכל הכלי הגדול הזה שכולנו נמצא בו בהתנגשות והתנגדות פנימית בכל חלק וחלק שבו, כולם יתכסו במסך אחד ויהיה כיוון אחד לפעולת כל רצון ורצון בערבות הדדית עם כל יתר הרצונות ההפוכים, השונאים, רק להשיג שורש אחד. ושורש אחד הוא אחד ולכן להשיג אותו אפשר רק על ידי התחברות של ענפים שונים, זרים, אפילו ששנואים זה על זה.

תלמיד: העוצמה היא שש מאות אלף, כמות המצוות היא 620, המדרגות זה 125, אין קשר בין המספרים האלה, אין ביניהם שום פרופורציה. אי אפשר לחלק אותם.

אל תחלק אותם. אנחנו עדיין לא למדנו לחבר מספר מצוות עם מספר הנשמות, מספר המדרגות, מספר העולמות וכן הלאה. אלה דברים שונים וצריכים לדעת מה הקשר שביניהם. זה לא צריך להיות מספר אחד. נלמד, זאת לא בעיה, אפילו אם לא תדע על זה, זה אחר כך יתגלה. בכלל בחכמת הקבלה העיקר חיבור, ומה שבחיבור מתגלה זה מה שאתה צריך לגלות ולהבין. ומה שלמעלה, בלמעלה ממך אל תדרוש, כי כל עוד אתה לא מגיע בתכונות שלך אז לא כדאי לך לקפוץ לזה, כי אתה תעשה מזה פילוסופיה, דת או כל מיני גישות דמיוניות.

שאלה: שמעתי מדבריך שהתנגשות של ההפכים זהו סימן שמתחילים להכיר זה את זה.

ודאי שעל ידי כול מיני קשרים, או בזמן המלחמות או בזמן המסחר וכולי, אנחנו מתחילים יותר ויותר להכיר זה את זה וקודם אנחנו מתחילים היכרויות בעולם הגשמי בכל מיני פעולות בינינו.

תלמיד: כלומר, ישנה מערכת שבורה, בתוכה יש חלקים הפוכים והם מנסים להתחבר כדי להפוך למערכת אחידה, האדם, להגיע לעוצמה הגדולה הזאת ובגלל שמנסים להתחבר כעיקרון משתוקקים לאהבה, אז נוצרות כל ההתנגשויות והמלחמות, בגלל שהתכונות שלהם הפוכות. האם כך?

כתוב, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", ויצר הרע זה "עזר כנגדו", ואנחנו על ידי הרצונות האגואיסטיים שלנו, יכולים להתקרב זה אל זה בכל זאת כדי להרוויח, להצליח זה עם זה, אבל בינתיים אנחנו מתחילים לאט לאט לגלות שחיבור, אם הוא נעשה למעלה מהאגו, הוא חיבור שיותר משתלם גם לגשמיות וגם לרוחניות.

אנחנו מגלים את זה במשך מאות ואפילו אלפי שנים בכל מיני תרבויות, שאנחנו כל אחד מתבשל בתרבות שלו, אבל בסופו של דבר אנחנו רואים שאנחנו מגיעים כמו שכותבים לנו מקובלים, לזמן שהעולם נעשה אחד. אומנם כולו מנוגד בין החלקים שלו אבל מאין ברירה מתגלה היום, במיוחד היום, במיוחד עכשיו במה שקורה, כי אומנם אנחנו נלחמים, אבל במלחמה הזאת אין מי שמרוויח ומצליח ומנצח. אין. אלא האנושות מנצחת בזה שתתחבר למעלה מכוחות הפירוד.

אנחנו צריכים לגלות מכל זה שאין כאן מישהו חזק ומישהו חכם, אלא רק לגלות חיבור בינינו, שהוא המצב ההכרחי, שאנחנו מתחברים כדי להיות בהשפעה הדדית. עכשיו זה כל כך הפוך שלא נראה לנו שזה אפשרי, אבל דווקא אנחנו צריכים להבין וגם מבינים מכל צורות הטבע שמתוך ההתנגשות הזאת, במיוחד התנגשויות "אידיאולוגיות" כביכול, שאנחנו נגיע להכרחיות בחיבור בינינו מעל כל ההבדלים. ולכל ההבדלים אנחנו לא נשים לב. שזה שבא מצד הטבע הגשמי דומם, צומח, חי זה לא מה שמפריד בינינו, אלא בחיבור שמעל זה אנחנו נתחבר. אנחנו נגלה את המציאות שלנו בעולם העליון, שאנחנו בזה פתאום מגלים כניסה למציאות עליונה, נצחית, שלמה.

זה לא על ידי איזה הוקוס פוקוס, אלא זה באמת על ידי כוחות הטבע, וכך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו מדרגת האדם לדרגת הבורא.

שאלה: איך אני יכול לאהוב את החבר שלי עם האגו, עם הרצון לקבל? איך לבנות כזאת מערכת?

זה מה שאנחנו לומדים וצריכים להשתדל לבנות בינינו. וודאי שזה לא פשוט וכל האנושות כביכול מחכה לזה אומנם היא לא יודעת מה קורה לה ומה יקרה לה, אבל זו הדרך שאנחנו צריכים לעבור. לאט לאט אנחנו לומדים, חלק מהדרך אנחנו כבר עוברים, ועוד יבואו השלבים הבאים שיהיו הרבה יותר מהירים, וכך נגיע לזה.

אין יותר מה להוסיף, רק לקיים מה שאומרים מקובלים, ואז נבין מתוך מה שקורה לנו לאן אנחנו הולכים. בזמננו, כשאנחנו נמצאים במצב שלנו, בעולם שלנו, בתהליך שכל העולם עובר, אנחנו יכולים לראות איך התהליכים האלה משתנים ואיך הם עומדים להביא אותנו עוד מעט כבר לגילוי הבורא לנבראים.

שאלה: כלפי התהליך שאתה מתאר, מאיפה לאנושות יהיו כוחות לנצח רגשות של דחייה ושנאה?

האנושות תקבל מאיתנו גם שיטה, גם שכל וגם הבנה איך לממש את החיבור בדרגה שלה, כל אחד בדרגה שלו. כך זה יפעל לקיום המערכת.

שאלה: עם השימוש הנכון בשיטה ועם מספיק עוצמה של הערבות אנחנו מגלים שדווקא בזמן שיעורי בוקר הבורא בונה מהכוונות הפרטיות שלנו את הכלי.

נכון. נדמה לנו שאנחנו באים ללמוד ואנחנו עושים משהו בזמן השיעור, אומנם כך צריך להתייחס לשיעור, אבל זה בעצם הזמן שאנחנו נפגשים בינינו והבורא בונה מאיתנו מערכת חדשה לאותו יום, עושה שדרוג לכל הקבוצה שלנו.

תלמיד: האם זה דווקא באותו מקום שלתוכו אנחנו משקיעים, מקום הערבות בינינו?

לא הייתי אומר. זה כן ולא. הבורא עושה מה שהוא צריך, אבל אנחנו צריכים ככל האפשר להראות את הנכונות שלנו לשינוי, שיטפל בנו.

תלמיד: אתמול נאמר בשיעור על קשיחות ורכות, האם זה להתייחס בצורה קשוחה כלפי עצמי ולגלות את הרכות הנכונה כלפי הזולת?

כן.

שאלה: כשאתה אומר שאנחנו צריכים להשיג את הערבות, אז כשאני חושב על ערבות זה נראה לי סוג של תנאי או אחריות, החובה שלי כלפי העשירייה, ונראה לי שזה הבסיס או היסוד שאיתו אני מתחיל. האם זה נכון?

אנחנו צריכים להשתדל להגיע לקשר בינינו שנקרא ערבות, ואז דרגות הערבות הן בדיוק אותן הדרגות של 125 מדרגות שעליהן אנחנו משיגים גמר תיקון, עד שמגיעים כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: מה זה עוזר לנו שהייתה כזו קבוצה פעם, או איך להתייחס לעניין הזה שהשיגו פעם את הערבות באיזו קבוצה שנקראת "ישראל"? האם זה קשור אלינו?

היו הרבה קבוצות כאלה. אולי נלמד פעם קצת היסטוריה. פה ושם במשך אלפי שנים, מבבל העתיקה ועד היום הזה היו קבוצות שהשיגו במקצת, בצורה חלקית, את חוק הערבות. כל דבר ודבר פועל בכלי הכללי וגורם לתיקונו.

קריין: מאמר הערבות, אות כ"ה.

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה", מצוות אלו תיקונים שאנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל שלנו. "הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה".

אם אנחנו מדברים על התיקון הכללי של טבע האדם שהוא במיוחד האגו שיש בין אדם לזולת, אז אנחנו צריכים לברר את היחס בינינו עד כמה הוא אגואיסטי. זה לא יכול להיות כך סתם בין אנשים, אלא צריכים כבר להתפתח יחסים מיוחדים בין בני אדם עד כדי כך שהם ירגישו כמה הם מנוגדים זה לזה, כמה יש ביניהם יחס שלילי, חיובי. לכן צריכים להיות שם יחסים כמו בעם, כמו במשפחה גדולה, ואז אפשר לדבר על תיקון היחסים. "ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה". התגלה הרע שהוא פרעה שהתגלה ביניהם. אלו לא באמת פרעה והמצרים, אלא האגו שהתגלה ביניהם כך הוא נקרא. "ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה, מסכים לקבל על עצמו מצוה הזאת". מצוות הערבות, "ואהבת לרעך כמוך". "ואח"כ, שהסכימו לדבר, ניתנה להם התורה, עש"ה". אם הם רוצים באמת להגיע לחיבור ביניהם של אהבה, להתחבר בחזרה לדמות אדם הראשון, אז הם יקבלו מלמעלה בצורה הדרגתית כוחות חיבור לזה. "אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?"

יש על זה עוד שאלות שאנחנו אולי לא כל כך מבינים אותן, כל שכן את התשובות.

שאלה: למה הוא סומך את כל ההסבר שלו על הקבוצה הזאת?

כי כך אנחנו מקבלים את התורה מהבורא, דרך קבוצה שהיא כהדגמה, שמביאה לנו דוגמה ומפתחת את הגישה, את שיטת התיקון. היא מבררת את היחסים שביניהם, פתאום הם מגלים עד כמה הם שונאים זה את זה, רחוקים זה מזה, לא רוצים להיות יחד, ופתאום מתחברים, לומדים. זאת אומרת הקבוצה מבררת את כל המצב הזה, ואחר כך זה מתפשט הלאה לכל האנושות. איך אנחנו בנויים בצורה טבעית עד היום? לכל אומה יש גרעין משלה, נגיד ממשלה או אנשי חינוך, תרבות, אבל איזשהו גרעין פנימי, וממנו והלאה מתפשטת אידיאולוגיה לכל האומה, יש לה טבע משלה, כל מיני חוקים וכן הלאה. זה לפי אותה צורה של האדם הראשון, של מערכת האדם.

תלמיד: דווקא בקבוצת "ישראל" שהיא אידיאולוגית הייתי מצפה שכל פעם יהיה מוגדר מחדש מי נקרא "ישראל", כי זה עניין של נטיית הלב. איזה קשר יש בין זה לסיפור ההיסטורי שמתואר פה?

זה לא סיפור היסטורי, בתוך הסיפור ההיסטורי הזה נמצא רצון שהבורא נתן לקבוצה, לכמה אנשים, ולכן הם התחברו יחד סביב אברהם והרגישו שמה שהוא אומר על תפקיד האדם זה נכון והלכו עימו.

תלמיד: מה הקשר בין הקבוצה שהלכה אחרי אברהם אלינו?

כי הקבוצה הזאת נותנת דוגמה ומתחילה את התנועה של כל האנושות לצורה מתוקנת. גם הקבוצה הזאת מלכתחילה הייתה כבר קשורה לאנשים שונים מאוד בבבל ויוצא שכך זה עד היום הזה, אני לא רואה שום הבדל. הקבוצה הזאת התחברה אז משבעים אומות העולם, כמו שכתוב, ואנחנו צריכים לקבל את הדבר הזה ולחקור ונראה שזה כך. רק יש לנו בלבול, בגלל שהם קוראים לעצמם "ישראל" אנחנו חושבים שזו אומה אחת, משפחה אחת, אבל זה לא בדיוק. אלו ממש אנשים שונים, כל אחד לפי היסוד הגשמי שלו מאוד שונה מהאחר, ולפי הרוחניות, אין רוחניות, אלא יש להם משיכה לגלות את מהות החיים ולכן הם מתחברים יחד.

תלמיד: איזו המשכיות יש בין הדורות?

בזה שמוסרים מדור לדור את שיטת התיקון, איך להגיע לתיקון, איך להגיע לגלות את הכוח העליון.

תלמיד: מי מוסר לי היום את שיטת התיקון מהדורות הקודמים?

הקבוצה שמוסרת, שרוצה למסור, שמשתדלת למסור היום לאנושות את שיטת התיקון היא קבוצת בני ברוך.

תלמיד: והיא קשורה לאברהם אבינו של אז?

ודאי שאנחנו מושכים מאז את כל התהליך ואנחנו כאן בקצה החוט, אבל ההתחלה היא בבבל העתיקה בגילוי הבורא על ידי אחד מאנשי בבל שהוא אברהם בן תרח.

תלמיד: וכל אלו שקוראים לעצמם "ישראל", שאין להם נטייה לישראל הרוחני, איך הם קשורים לקבוצה הזו?

הם לא קשורים, הם פשוט יגיעו בכל מיני צורות לתנועה הזאת לגלות את הבורא, כי העולם יתגלגל לכאלו מצבים, והרצון לקבל שבתוך האדם יגדל לכאלה עוצמות, שבלי גילוי הבורא לכל אחד ואחד, האדם ירגיש שהוא לא יכול להתקיים, הוא לא יכול לשרוד.

תלמיד: השאלה היא לגבי מי שהיום נקרא "ישראל", "יהודים" ושאינו קשור לתהליך הרוחני.

היום בכלל אין קשר בין אותו עם ישראל ובין הלתהליך לקראת תכלית הבריאה, אלא היום זה נפתח לכולם. זה מה שבעל הסולם מדגיש כל כך, שאנחנו נמצאים בדור האחרון. ומי שגדל באותה הקבוצה והצטרף אליה, והיו הרבה שנכנסו ויצאו מעשרת השבטים, אלו דברים שיתגלו אחר כך אבל לנו אין שום קשר לזה בינתיים.

פעם היו שבטים והרבה מאוד אנשים, אלפי אנשים, אבל להשגת המטרה לא צריכים את זה. צריכים גרעין חזק שיהיה בערבות הדדית נכונה ושיגרום לעולם הזה קשר עם הכוח העליון, זה העיקר. ואז כל העולם יתחיל להרגיש שאין לנו ברירה, זו האמת, ואנחנו חייבים להחזיק לא באותה הקבוצה כביכול, אלא באותה הגישה לגלות את הבורא דרך הערבות, דרך החיבור בינינו "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אנחנו לומדים שהקבוצה שהתאספה על ידי אברהם הגיעה לכמה אלפים כמו שכתוב ברמב"ם, אבל באות הקודמת כותב לנו בעל הסולם "גזע אברהם ויצחק ויעקב בלבדה". הוא מדגיש גזע ובלבד, זה לא כל כך מובן.

"גזע אברהם יצחק ויעקב" זה הג"ר של המדרגה. זה לא בני אדם, אלו רצונות לקבל שקשורים לכתר חכמה בינה, ומהם מתחילה להיות כבר השתלשלות למין האנושי.

תלמיד: אולי זו שאלה לבעל הסולם, אבל למה הוא כותב כאלה מילים במאמר שיוצא לעם, וצריכים לנחש שמדובר על דברים גדולים? אם הוא רוצה להוריד את מחיצות הברזל, זה מבלבל מאוד.

זו טענה לבעל הסולם. הוא כותב כמה שהוא יכול, ואם הוא לא יכול לכתוב זה מתוך כל מיני חשבונות שלו, אפילו מפחד. הוא בכל זאת כותב לכל האומה, ובכלל לכל העמים. הוא נסע לפולניה בזמן המהפכה כי רצה לפרסם את כל הדברים האלה לכל העולם, אתה יודע כמה ביקורת הוא קיבל מכולם ואיך התייחסו אליו כולם.

יש הבדל גדול בין לקבל את התורה בצורה עממית, לקיום מצוות גשמיות, ובין לקבל את התורה כאשר כל מצוות התורה הן "ואהבת לרעך כמוך", לתיקון הרצונות של בני האדם, היחסים בין בני האדם. יש הבדל גדול מאוד בין שתי הגישות האלה ולכן כדי לא לקלקל את הגישה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא חייב לשמור גם על היחס לתורה ומצוות העממיות.

מי יודע מה היו עושים מכל הספרים שלו, האם לא היו שורפים אותם כמו את ספרי הרמב"ם וכן הלאה. ולכן אנחנו צריכים להמשיך ככל האפשר, יבואו דורות מפותחים ומתקדמים יותר וימשיכו. אתה רואה שגם אני לא יכול יותר להרחיב את הדבר.

שאלה: בעל הסולם אומר, "ועל כן נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראוים לקיימה". מה הכוונה "ראויים"?

ראויים זה מתאימים לתיקון. הרצון לקבל שהתפתח בהם מתאים עכשיו לאותן הפעולות שהם צריכים לעשות במערכת אדם הראשון.

תלמיד: איך יש קשר בין העבר שהיו ראויים לבין היום?

זו מערכת אחת.

תלמיד: לוח הזמנים לא משנה?

לא, לוח הזמנים לא משנה. יכולה להיות פעולה אחת עכשיו והשנייה היא בעוד אלפיים שנה. מערכת אחת עובדת.

שאלה: האם יש ערבות גם בין העליון לבין התלמידים שלו, או שהערבות מתקיימת רק בין החברים?

הערבות מתקיימת בין העליון והקבוצה. הבורא לא סופר אדם אחד, אלא רק עשיריות. כמו שאנחנו לומדים אחר כך שהאור העליון נכנס אם יש עשר ספירות שלימות שיש להן התפשטות מהכתר עד המלכות והן יכולות לדמות את עצמן לפעולת האור, רק מצד הרצון לקבל. אז יש קשר בין הרצון לקבל שבספירות ובין האור.

שאלה: לכאורה יש איסור ללמד את התורה לגויים. האם אנחנו יכולים לדבר על הערבות כתנאי שפותח את התהליך של לימוד התורה לכולם?

"גוי" נקרא מי שלא משתוקק למטרת הבריאה, למטרת החיים הרוחניים. מי שמשתוקק למטרת הבריאה נקרא "גוי קדוש", או "ישראל", "ישר-אל". זה כל ההבדל. אם תיכנס לספרים אתה תראה מה שקורה, שהעניין הוא רק בזה.

אם אתה משתוקק למטרה, אם אתה רוצה לקדם את עצמך, זה נקרא "לקדש את עצמך", אז אתה נקרא "גוי קדוש" או "ישראל", ישר-אל". אם אתה לא משתוקק לזה, אז אתה נמצא כחיות, כבהמות, "כולם כבהמות נדמו", אחד מהשניים.

ואין כאן שום הבדל בין לאום ללאום. אתה יכול להיות צרפתי, גרמני, אתה יכול להיות אוגנדי, אתה יכול להיות מכל אחד מהעמים משבעים אומות העולם, זה לא חשוב. אלא "גוי מקרב גוי", זאת אומרת, מכל אלו מי שמשתוקק לבורא הוא נקרא "ישראל". וישראל זה לא קשור ללאומיות, זה בכלל לא לאום.

שאלה: היום העולם השתנה והכול מורכב יותר.

אבל במה העולם השתנה? בצעצועים החדשים שאנחנו מייצרים לעצמנו בכל רגע? האדם היום הוא הרבה יותר מורכב, אגואיסטי, אבל חוץ מזה, איפה אתה רואה שינויים כל כך גדולים בעולם?

תלמיד: האם המורכבות הזו משפיעה על צורת הערבות בינינו?

כן. היא עוזרת לנו להבין שאנחנו תלויים זה בזה ולכן הערבות היא יותר ויותר אקטואלית. אחרת העולם לא יכול להתקיים. רוסיה ואוקרינה נלחמות, וחצי מהעולם, אפילו יותר מזה, ירגישו כתוצאה מזה חוסר במזון.

כל יתר המדינות לא נלחמות, אבל כולנו נרגיש, בכל מדינה ומדינה, חוץ מעליית מחירים, ממש חוסר במזון מפני שרוסיה ואוקרינה נלחמות. יותר ויותר נגיע לכאלו גילויים של ההכרחיות בחיבור, בערבות.

לפי הערבות אני לא יכול לעשות שום דבר רע לשני, כל שכן אם אני רואה שזה גורם רע לאחרים, אז איך יכול להיות שאגרום רע? וכאן אין חשבון בכלל, אלא ההפך, החשבון הוא, ככל שנלחץ על כולם, כך אני יכול להרוויח. מזה ודאי שלא יהיה רווח.

שאלה: איך מעוררים את חסרון העולם לבנות קשר עם הכוח העליון? איך זה בא לידי ביטוי?

על ידי הפצה. אנחנו מסבירים שאנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו, שזה לא גורל עיוור, אלא במידה שאנחנו משתדלים להתחבר כדי להשפיע לכוח העליון אנחנו יכולים להתקרב אליו ולשנות את היחסים שלו אלינו, וזה ישנה את היחסים שלנו בינינו ואליו. בקיצור, הכול תלוי בנו. אם אנחנו נתייחס לחיים שלנו כמערכת, שאפשר לנהל אותנו ואפשר לנהל אותה, אז באמת הכול יכול להשתנות לטובה.

תלמיד: האם היום אנחנו בנקודת זמן כזאת שכל העולם יכול לקבל את זה מאתנו?

אני לא בטוח, אבל אנחנו צריכים להשתדל לעשות את זה בכל כוחנו. הפצה רחבה מטעם "בני ברוך" לכל העולם היא העבודה שהכי מקדמת אותנו לתיקון.

שאלה: מה ההבדל בין Israelובין ישראל?

אני לא רואה שום הבדל. זו אותה מילה שאומרת ישר-אל. ישר זה דירקט (direct), ואל זה הבורא. אז ישר לבורא זה נקרא "ישראל".

תלמיד: הערבות מגיעה אלינו מתוך זה שמעוררים את המאור המחזיר למוטב?

אין דבר כזה שאתה עושה משהו. זה תמיד עובר דרך המערכת הכללית, דרך העשירייה השבורה שלך, ומשפיע על העשירייה המקורית הרוחנית העליונה שבה נמצא כוח הבורא, ומשם אתה וכל בני האדם מקבלים שינוי, השפעה. כך אנחנו פועלים, מהעשיריות שלנו אל העשירייה המקורית העליונה ומשם חזרה אלינו. וככול שאנחנו מתקרבים למושג של אותה עשירייה רוחנית, כך ההשפעה שלנו יותר עוצמתית, וכך נתקדם עד שכולנו נתכלל בה.

תלמיד: האם תוכל לתת דוגמה?

אתם צריכים להשתדל לתאר לעצמכם שאתם נמצאים בעשירייה, ולהשתדל להיות עד כדי כך מחוברים ביניכם שאתם מרכיבים כביכול את דמות הבורא ביניכם.

שאלה: למה "מתן תורה" זה לא גמר תיקון?

"מתן תורה" הוא רק מתנה מלמעלה שניתנה לך כשאתה עוד לא זך ולא כלום, אלא יש איזה תנאים בך ולכן אתה יכול לקבל את התורה. ואחר כך אתה צריך לבצע, לממש, לבנות את עצמך, לקדם את עצמך לצורה שנקראת "קבלת התורה במלואה", שזה גמר התיקון.

תלמיד: אבל התורה היא שיטת התיקון, היא כאילו משהו שלם.

היא שלמה כשיטה, אבל אתה צריך להגיע למצב שהשיטה הזאת תתלבש בך. על ידי חיבור, על ידי "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: דרך השיטה מתפתח הרצון או דרך הרצון מתפתחת השיטה?

הרצון מתפתח על ידי מימוש השיטה.

שאלה: אמרת שלכל עם יש שורש משלו במערכת אדם הראשון. איך אפשר לגלות את מיקומו תפקידו והשורש של העם במערכת הכללית?

אין בזה שום צורך. יש לנו מטרה ואנחנו צריכים להשתוקק לאותה המטרה. ולחפש שורשים, זה הדבר האחרון, אף אחד לא מחפש את זה. זה הפוך מהכיוון שאליו אנחנו צריכים להתפתח. אנחנו לא מחפשים שורשים בארכיאולוגיה, אלא אנחנו מחפשים את השורשים שלנו בבורא.

שאלה: אם הנברא עובר פעם אחת את השבירה והדבר אינו חוזר האם זה אומר שמתן תורה קורה פעם אחת?

כולנו עברנו שבירה, ואנחנו צריכים לתקן את השבירה על ידי חיבור בינינו.

שאלה: באות כ"ה כתוב, "אולם עדיין צריך לבאר: היכן מצינו בהתורה, שנשאלו בני ישראל שאלה זו, ושהסכימו לזה, קודם קבלת התורה?" מה הפירוש "שנשאלו בני ישראל שאלה הזו, ושהסכימו לזה"?

אלו השאלות שמתעוררות בתוך האנשים שמשתוקקים להשיג את השורש. השאלות האלה מתעוררות בהם, וגם אנחנו מרגישים במשהו בתוכנו איך מתעוררות בנו השאלות.

שאלה: אם ישר-אל זה הרצון הפנימי שבאדם אז מדוע יש אנטישמיות כלפי מי שנקראים "יהודים" בעולם?

ודאי שיש שנאה גדולה, טבעית. כתוב, כשניתנה תורה לישראל איתה יחד ירדה שנאה מכל העמים, בעצם מלמעלה מהבורא, דרך בני העולם לישראל. כי התורה היא כנגד האגו של האדם והשנאה מורגשת בצורה הכי פנימית. אף אחד לא יודע למה זה, אבל זה מתוך כך שליהודים, לישראל, לכל אחד מהם יש בכל זאת איזשהו קשר לאותה השיטה שהיא נגד האגו. הם בעצמם לא יודעים זאת והם בעצמם האגואיסטים הכי גדולים, אבל השיטה היא נגד האגו ולכן שונאים את היהודים.

שאלה: למה הבורא ברא אנשים שלא מעניינת אותם בכלל המערכת שמפעילה אותם?

זה בינתיים לא מעניין או כן מעניין. כולנו כך. כולנו כבהמות מתקדמים ומתפתחים עד דרגות האדם, ומדרגת האדם לדרגת הבורא.

שאלה: אמרת שעד היום הזה היינו בהכנה ובימים האלו והלאה אנחנו כבר נמצאים במימוש התיקון. איפה מוגדר הגבול הזה בין ההכנה לתחילת המימוש?

מבבל התחיל התיקון.

שאלה: מה הם הסימנים שאנחנו מתקרבים לחיבור בינינו?

הסימנים לחיבור תלויים במידה שהקבוצה הופכת להיות לעשירייה, ובמידה שאנחנו מתחילים לגלות בתוך העשירייה את התופעות שבין הספירות הרוחניות.

שאלה: איך יבוא לידי ביטוי גילוי הבורא בכל האנושות?

על ידי זה שכל האנושות תרגיש חיסרון גדול מאוד מחוסר ברירה להשגת הבורא, כדי להינצל מהבעיות, הצרות והייסורים הגדולים. הייסורים יכולים להיות בדרגה הרוחנית או בדרגה הגשמית, זה תלוי עד כמה נממש את התיקון.

שאלה: בערבות יש תכונות של הבורא, האם זו הסיבה שהאדם מתנגד לערבות?

ודאי שאדם מתנגד לערבות. לפי הטבע שלנו מי מאתנו רוצה להיות מקושר כל כך עם השני "כאיש אחד בלב אחד"? איך יכול להיות שאני עוזב את הלב שלי וחבר עוזב את הלב שלו ואנחנו מתחברים בלב שכולו משתוקק רק לבורא, רק להשפעה, לכל העולם? מי צריך את זה?

שאלה: האם אפשר ואיך לקרוע את כל השנאה לאחרים שבתוכך כדי שהשנאה לא תתגלה כלפי חוץ ותגרום למלחמות?

רק על ידי התחברות מקודם.

שאלה: האם כל סיפור אברהם קרה גם בהיסטוריה הגשמית?

כן, אבל אנחנו לא יכולים בינתיים לקשור את זה יחד ולכן לא נדבר על ההיסטוריה. צריכים להבין איך כל הסיפורים האלה כתובים ועל מה הם מדברים. אנחנו עדיין לא מסוגלים להסביר אותם לעצמנו. זה כמו שאתם לא יכולים להסביר לילד איזשהו סיפור מהספר כי הוא עדיין לא קולט את היחסים בין בני אדם וכל מיני מקרים, אלא צריכים לחכות עד שיגדל.

שאלה: יש הרבה סבל בעולם אבל אנשים לא רוצים לשמוע. איך הם יגיעו לתיקון אם הם אפילו לא רוצים לשמוע על זה? מה עוד אנחנו יכולים לעשות?

על ידי המכות אנשים מתפתחים. הם ירצו לשמוע וישמעו וישתנו.

שאלה: מה התנאי ההכרחי לכניסה בערבות בעשירייה?

אנחנו לומדים מהו התנאי ההכרחי עכשיו במאמר "הערבות". התנאי הוא שכל אחד משתדל להתקרב לאחר ויחד להשתוקק למטרת הבריאה, לגילוי הבורא ביניהם. הבורא לא יכול להתגלות באף אדם, זה חוק הטבע, אבל בקשר בין בני אדם שיש ביניהם הבדל ברצונות, במחשבות, בתכונות והם רוצים להיות כאחד, בקשר שהם בונים ביניהם, שם הבורא יכול להתגלות.

שאלה: איך קשורים המסכים של כל אחת מהחברות בקבוצה והערבות?

אנחנו לא יודעים זאת אבל צריכים לגלות עוד מעט. אנחנו מלכתחילה מגיעים לקרבה רוחנית, לכן אנחנו פתאום נמצאים בקבוצה אחת של בני ברוך, בעשיריות שונות, בכל מיני מצבים, אבל יש בינינו קשר. לכן כולנו מתעוררים על ידי כוח אחד.

שאלה: מהו הצעד הפרקטי הראשון שדרכו אנחנו יכולים להתקרב למימוש הערבות בינינו?

מה שכותב הרב"ש במאמרי החברה. צריכים אולי לחזור עליהם.

שאלה: האם זה בסדר לעזוב את העשירייה אם אני רואה את כולם פגומים?

אני לא רוצה להיכנס לכל הסכסוכים שביניכם, לעזוב, לא לעזוב. אנחנו הולכים רק לכיוון אחד, לחיבור בינינו ועם הבורא. נקודה.

אות כ"ו

"ותדע, שהדברים האלה מגולים בעליל לכל משכיל, בהזמנה ההיא, ששלח הקב"ה לישראל, ע"י משה רבינו, קודם קבלת התורה, כמ"ש (יתרו, י"ט פסוק ה'): "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי, והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש. אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה, ויקרא לזקני העם, וישם לפניהם את כל הדברים האלה, אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדיו, ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה. וישב משה את דברי העם אל ה'". ע"כ."

"והנה לכאורה, הדברים אינם מותאמים לתפקידם. כי השכל מחייב, באם אחד מציע לחבירו, איזו עבודה לעשות, ורצה לשמוע הסכמתו, הריהו צריך לבאר לו דוגמה ומעין של תוכן העבודה ההיא. וגם שכרה. אשר אז נמצא מקום להמקבל, לעיין בה, אם למאן אם להסכים".

מאות כ"ו והלאה בעל הסולם נכנס יותר לעומק, להרחבת העניין, לכן בהרבה מקרים הייתי מסיים בזה את המאמר כי מספיק לקבל את מה שלמדנו קודם, אבל ננסה להמשיך.

"וכאן, בב' מקראות האלו, אין אנו מוצאים לכאורה, לא שום דוגמא של העבודה, ולא שום שכר חלף העבודה. כי אומר: "אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". ואינו מפרש לנו, לא את הקול, ולא את הברית, על מה שיחולו. אח"כ אומר: "והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ". שאינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה עלינו. דהיינו, להתאמץ להיות סגולה מכל העמים, או הוא הבטחה טובה אלינו.

גם יש להבין, הקשר שיש כאן לסיום הכתוב "כי לי כל הארץ". אשר ג' התרגומים: אונקלוס, ויונתן בן עוזיאל, והירושלמי, נדחקים כאן לתקן את הכתוב הזה. וכל המפורשים: רש"י ורמב"ן וכו'.

והאבן עזרא מביא בשם ר' מרינוס, אשר "כי" הזה הוראתו אע"פ. ויפרש: "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". ולזה נוטה גם דעתו עצמו, עש"ה.

אולם פירושו זה, אינו מותאם עם חז"ל, שאמרו "כי" משמש בארבע לשונות: או, דלמא, אלא, דהא. והוא עוד מוסיף לשון חמישי: אעפ"י. ואח"כ מסיים הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". וגם כאן אינו מוכח מתוכו, אם הוא מצוה, וחובה להתאמץ בדבר זה, או הוא הבטחה טובה.

גם מלות הללו "ממלכת כהנים", אין לו פירוש, ואין לו חבר בכל התנ"ך. ובעיקר צריך להגדיר כאן, על כל פנים, איזה הבחן, בין "ממלכת כהנים" ובין "גוי קדוש". שהרי, לפי המשמעות הרגילה של כהונה, הרי זו בחינה אחת עם קדושה. וממילא מובן, שממלכת, שכולה כהנים, הרי זה גוי קדוש. ואם כן, המלות "גוי קדוש" מיותרים."

הקטע הזה מאוד סתום, לא מובן מה הוא רוצה להגיד, על מה הוא מדבר, למה הוא פתאום מכניס אותנו לעומק של הדיונים שבין החכמים ולדיוקים שיש בכל מיני מילים. בינתיים זה לא מובן לנו, אבל גם טוב לדעת שיש לבעל הסולם סיבות עמוקות לכתוב זאת כך, כי הוא לא רוצה להיכנס להתנגדות, להתנגשות עם כל מיני אנשים שבדת ישראל ושבדתות אחרות, לכן הוא עוקף בצורה כזאת את הדברים האלה. אנחנו נלמד אחר כך את מה שקורה כאן.

קריין: אות כ"ז.

אות כ"ז

"אולם, על פי כל אותם הדברים, ...

שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה. דהיינו, שמציע להם באמת, בדברים האלו, כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות, ואת כל מתן שכרה, הראוי להשמע.

כי צורת העבודה שבתורה ומצות, מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.

ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש.

כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקרב קרבן לה'.

ולא עוד, שהסברא נותנת, אשר המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", הוא עוד יותר חשוב מהמקריב קרבן, שהוא משום, מה שהוכחנו לעיל באות י"ד וט"ו, עש"ה.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר, כי כל התורה והמצות, אינם נתונים, אלא לצרף בהם את ישראל, שהוא הזדככות הגוף, כנ"ל באות י"ב. אשר אח"כ, יזכה בגללם את השכר האמיתי, שהוא הדבקות בו ית', שהוא תכלית הבריאה, כנ"ל באות ו', עש"ה.

והנה השכר הזה מתבטא בהמלות "גוי קדוש". שע"י הדביקות בו ית', נעשינו קדושים, כמ"ש: "קדושים תהיו לה' אלקיכם, כי קדוש אני ה' מקדישכם".

והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים. ובעל כרחינו יש לנו להודות, אשר זהו ההגדרה היחידה, שאך אפשר להבין בענין "הממלכת כהנים" הזו. כי לא תוכל לפרשה, בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי יהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי יהיו הנותנים?

וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים. הלא כבר נאמר "וגוי קדוש". אלא בהכרח, שכל המשמעות שבהדבר, אינו אלא, רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם. והיינו, השיעור של "ואהבת לרעך כמוך", הכולל כל התורה כנ"ל.

ובמלות "גוי קדוש" מתבטא כל צורת המתן שכר, שהיא הדביקות כנ"ל."

אם מקיימים ואהבת לרעך כמוך, אז מגיעים למצב של דבקות בבורא וזה השכר שלנו.

שאלה: כשאני נמצא בערבות כלפי החברה, האם אני צריך להתרכז יותר בכוונה שלי או בהצלחה של פעולה מסוימת בתוך החברה?

אתה צריך להגיע למצב ששתיהן יהיו כאחת, שהצלחת החברה וההצלחה האישית שלך יהיו כהצלחה אחת.

שאלה: בכל המאמר רואים שישראל יודע ומבין מה עליו לעשות ואיזה שכר הוא יקבל - "ואהבת לרעך" ודרך זה יגיע להשפעה ולדביקות בבורא. העם מסכים, הם אומרים שהם מסכימים ואת זה הם רוצים. באיזו מידה אצלנו בעשירייה, כישראל צריכים להגיע להבנה איזה פעולות עלינו לעשות בערבות ומה אנחנו רוצים להשיג בסופו של דבר?

אנחנו מתקדמים לגמר התיקון במדרגות ובכל מדרגה ומדרגה יש לך את כל הדברים האלה - תנאי העבודה, הסכמה לעבודה וביצוע העבודה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לברר בינינו, ולא לרצות וסתם לבקש שתהיה בינינו איזושהי אהבה אמיתית כזאת, אלא לברר מהי ההשפעה בינינו, מהי האהבה בינינו?

כן, אתם יכולים לדבר על זה.

שאלה: כתוב שגם פעולות יומיומית שוות לעבודת הקורבנות, לאהבת הזולת, איך אפשר להגיע לזה?

האור העליון שמשפיע עלינו לפי המאמצים שלנו משנה בנו תכונות, ומביא אותנו להבנה שאם אנחנו עושים משהו לטובת הזולת, אז זה כמו שעושים זאת לטובת הבורא וכמו שאנחנו בזה מתקנים את הנשמה.

תלמיד: לא מדובר על מעשים ישירים לטובת הזולת, אלא אפילו על דברים גשמיים כמו עבודה וכן הלאה.

כן, אם אני עושה זאת למען האחרים, אז זה כמו "עבודת הקודש". ואם אני עושה זאת לטובת בני האדם, אז זה אותו דבר כמו לעשות לטובת הבורא. אנשים כבר השיגו וכתבו זאת לפני אלפי שנים וזה חי עד היום, ואנחנו דווקא היום צריכים להגיע למצב שנקיים את זה.

תלמיד: מה הסוד, האם בזה שאתה כביכול מחזיק בלב את העשירייה ואת אהבת הזולת ועושה עם זה מעשה חיצוני?

העניין הוא לא שנעשה מעשים חיצוניים, אלא אנחנו צריכים לעשות כאלו מעשים שיקרבו בינינו בצורה פנימית. כל העולם הזה ניתן אך ורק כדי לקרב אותנו פנימית לכלי אחד, לרצון אחד.

שאלה: אנחנו לומדים שצריך להגיד "נעשה ונשמע" וכמו נחשון לקפוץ לים סוף בלי להבין כלום, ופה הוא דווקא מתאר משא ומתן ואפילו מדגיש למשה שצריך לתאר בדיוק מה העבודה ומה השכר. איך לשלב אותם?

זה המקצוע שלך, תחקור ותשלב את שניהם. אני לא נכנס עכשיו לקושיות, אני רק רוצה להבין לפחות בצורה שטחית את מה שהוא אומר לי. יש כל כך הרבה מקרים בתורה, ואם תתחיל להשוות ביניהם ולשלב, אז תראה איפה אתה נמצא.

תלמיד: האם מציגים לאדם את העבודה בצורה מדויקת, את מה שהוא צריך לעשות ומה שהוא יקבל ואז הוא מסכים, או שהפוך, הוא צריך לוותר על כל הבנה כזאת ופשוט לעשות?

אני צריך להיות בחיבור האפשרי בכל רגע ורגע, נקודה.

שאלה: האם הערבות היא עניין של גישה אישית, גישה כלפי חבר, או גישה כללית של העשירייה? איך אפשר לממש את הערבות?

נתאר לעצמנו שהמטרה נמצאת במקום משותף בינינו, ורק בגישה משותפת בינינו אנחנו יכולים להגיע יחד לאותו מקום ולקבל את המטרה שהיא דבקות בבורא, או במילים אחרות - הוא מושג דרך אהבה לחברים. כך אנחנו צריכים לקיים ולאסוף את כל הפעולות האלה עד שנגיע לפעולה הכוללת הכללית של גמר התיקון.

שאלה: האם אפשר להגיד שנתינת התורה היא כמו שניתנה לנו קבוצת בני ברוך?

כן.

שאלה: מה הפירוש של חיבור לפי המערכת של אדם הראשון?

כל החלקים של אדם הראשון הם מערכת, לא אדם, זו מערכת. כל חלק וחלק נמצא בכל אחד מאיתנו והם חוזרים להיות מקושרים כמו בגוף אחד.

תלמיד: מה צריך להיות היחס שלנו למקובלים שבאו לפנינו, האם אנחנו צריכים להרגיש שיש עלינו לחץ מהקובלים?

לא לחץ, אלא אנחנו צריכים לקבל אותם כמו המורים שלנו ולממש מה שהם מייעצים לנו.

שאלה: אם ישראל זה מי שנטיית הלב לגילוי הכוח העליון, אז למה יש שנאה כלפי היהודים וכלפי ישראל הגשמית בעולם?

שנאה טבעית, מפני שהשורש של ישראל הוא הפוך מהשורש של הרצון לקבל באדם. לכן ישנה שנאה, דחייה למושג "יהודים", למושג "ישראל" בכל אדם ואדם.

שאלה: מהם הסימנים שאנחנו מתקרבים לחיבור בינינו?

כשאנחנו מייצבים את עצמנו יותר ויותר ביחסים בינינו, בלימוד יותר ויותר על ידי זה משיגים את הפירוש הפנימי של הטקסטים וכך אנחנו מתקרבים למימוש החיבור. עוד מעט נתחיל להרגיש תופעות רוחניות בחיבור בינינו.

שאלה: הקשר בין ישראל לבין רוחניות הוא על ידי נטיית ההתעוררות הפנימית. עם זאת אנחנו רואים שיש קבוצה שאין לה התעוררות כזאת שנקראת ישראל או יהודים והם סובלים משנאה כלפיהם. אבל אם אין להם התעוררות של הנקודה אז למה שונאים אותם?

כל השורש הרוחני חייב להשתלשל ולהגיע ולהתלבש בענף הגשמי. ולכן שורש רוחני שנקרא "ישראל" שמגיע לכולנו מהאדם הראשון, השתלשל דרך השבירה, דרך כל הדברים האלה והגיע לכל האנושות, כמו שאנחנו לומדים משבירת הכלים במערכת עולם הנקודים. השבירה נמצאת בכולם. בכל אחד ואחד יש ניצוץ מהשורש העליון. אבל תלוי באיזו מידה השורשים האלו נמצאים עמוק באגו של אדם או יותר קרובים לגילוי וביצוע.

לכן אותם האנשים שהרגישו יחס לשורש הרוחני שלהם, התגלו כמו האנשים שהלכו אחרי אברהם בבבל. הם גילו את עצמם שמה שאמר אברהם בבבל - זה קרוב להם וכך הצטרפו, התחברו סביבו. ולכן התפתחו יותר וקיבלו יותר את ההתקשרות לכוח השפעה, עד כדי כך שהרבה מהם, במידות שונות, מכל אלו שהלכו עם אברהם - השיגו את הרוחניות. זאת אומרת, הגיעו לדרגות "ואהבת לרעך כמוך". כל התהליכים שאנחנו קוראים בתורה כאילו שהם הלכו לארץ ישראל ואחר כך למצרים ואחר כך חזרו ממצרים דרך קריעת ים סוף, קבלת התורה וכולי.

כל הדברים האלה אנחנו צריכים להבין שהם בעצם התהליך הפנימי שקורה בקבוצת האנשים. ועם זה היו כאלו שלא כל כך קלטו את הדברים האלה. כמו שאנחנו לומדים היום, ישנם כאלו לידנו בכל מיני מעגלים - מה שהם תופסים - כן, מה שלא - לא. זה העניין של הנשמות שכולן מגיעות מנקודה אחת ואחר כך בעיגולים עיגולים עיגולים יותר נרחבים-מתרחקים עד שהעיגול החיצון בכלל לא מבין מה העניין. זה מה שקורה ואנחנו מגלים את זה היום.

ישנם אנשים שבהם אותו השורש הרוחני - שבעצם קיים בכולם - אבל תלוי באיזו מידה הוא מתעורר, וישנם כאלה שלא. יהודים הם אותם האנשים שהתעוררו עוד בבבל העתיקה עם אברהם והצאצאים שלהם. יש כאלה שהתחברו אליהם וכאלה שיצאו לאומות העולם. אנחנו רואים מקרים כאלה הרבה פעמים בהיסטוריה. אנחנו רואים שעד היום הזה הערבוביה הזאת מתקיימת. היום אנחנו נכנסים לדור האחרון, שהאור העליון משפיע לא סתם על הקבוצה שנקראת ישראל - במידה שנשאר ממנה ובכלל אם היא קיימת או לא, זאת שאלה. חשוב לנו היום מי מתעורר, כמו שכתוב "מי ליהוה אלי"¹, ואז בהתאם לזה אנחנו צריכים להתקרב לתיקונים.

לכן לעשות חשבון מיהו יהודי ומי לא יהודי, היום כולם בתהליך של גמר התיקון, כמו שכותבים המקובלים שאנחנו נמצאים בדור האחרון וכולם צריכים להגיע לתיקונים. היום אין חשבון מאיזו קבוצה אתה, קבוצת ישראל או קבוצה מאומות העולם. כי כולם צריכים להגיע וכל אחד בכל זאת מגיע לפי ההתעוררות שלו ולפי כמה שהוא משתתף בתיקון. התיקון הוא כללי לכולם "ואהבת לרעך כמוך", ככל שאתה מסוגל. אז כולם שווים, אין אף אחד שיש לו איזו עדיפות. אין.

ולכן אנחנו לא עושים שום חשבון, כמו שאתם רואים אצלנו בקבוצות שלנו. התהליך של גמר התיקון - צריך להתקיים בכולנו, ונקווה שיקרה במהרה. כל החשבונות לאיזה עם, לאום, דת וגזע הוא שייך, היום כבר בעולם הזה מתחילים להתבטל.

שאלה: האם השנאה והקשיים הגשמיים שאומת ישראל הגשמית סבלה, ישפיעו על התלמידים של בני ברוך אם לא נתקדם בצורה שבה עלינו להתקדם?

כל אחד מאיתנו מקבל הפעלה מלמעלה, מהבורא, מהמערכת שנקראת "אדם" שצריכה לקום ולהתגלות בחושים שלנו. לכן אין כאן קשר למה שהיה קודם ואחר כך, אלא הקשר בעיקר תלוי באדם עצמו באיזו מידה הוא ממשיך את התיקון שלו לקראת התיקון הכללי. אין חשבונות אחרים. אתה חייב להשפיע, לעורר, לפרסם את שיטת התיקון כי לפי זה אתה מתקן את העולם, את הנשמות ולפי זה אתה גורם לנשמה שלך להתעלות.

שאלה: הוא אומר "כי לי כל הארץ" "והיתם לי עם סגולה". המעברים החדים שאנחנו עוברים בין שנאה לאהבה, מצד אחד אנחנו מרגישים את עומק השנאה, מצד אחר את עומק האהבה. איך אפשר גם להרגיש את זה וגם להיות מנותק מזה?

אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים במעברים התחל-הפסק, פנים-אחוריים, חילופי הרשימות בנו, ובהתאם לזה ההתקדמות מדרגה-מדרגה, מצב-מצב. ככל שאנחנו נתקדם יותר אנחנו נהיה במצבים הפוכים זה מזה, חדים יותר ויותר.

תלמיד: מה זה להיות עם סגולה?

סגולה זה מי שעובד לפי ג' קווים, סגול. אבל סגולה זו הקבוצה שרוצה לחבר את עצמה לפי החוק העליון, שמערכת אדם הראשון תתגלה בהם בשלמות.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים."

זאת אומרת, אי אפשר לפנות לכל האנושות בבת אחת. השאלה לאיזו קבוצה אפשר לפנות ולהציג להם, להגיש להם את שיטת התיקון מפני שכבר מוכנים במשהו לקבל אותה.

"ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים"."

זאת אומרת, הגילוי צריך להיות בהדרגה לכל קבוצה ולכל רמה של האנושות ככל שהיא מתפתחת, וכך מלכתחילה זה היה מקובל.

"וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר"."

זאת אומרת ללכת בדיוק לפי "ואהבת לרעך כמוך" זה הכיוון, כך גם "ממלכת כהנים" וגם "גוי קדוש" הכול מתקיים בצורה נכונה ולמטרה הנכונה.

שאלה: אנחנו לומדים כל הערב "ואהבת לרעך כמוך", מה המשמעות של "ואהבת לרעך כמוך"? האם ניתן להגיע בעולם הזה למושגים כאלה?

התשובה פשוטה, אי אפשר להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" בעולם הזה. אלא "ואהבת לרעך כמוך" הוא תנאי שמתברר לנו במדרגות שאנחנו עולים מעל האגו שלנו במאה עשרים וחמש מדרגות, עד שאנחנו עולים לקיום אהבה חלוטה, אהבה שלמה עם הבורא. והמדרגות האלה הן בעצם שכל פעם האגו שיש באדם מתגלה יותר ואנחנו הופכים אותו לעל מנת להשפיע. ועוד אגו עולה יותר ועוד בעל מנת להשפיע, וכך עד שאנחנו גומרים את כל האגו שהבורא ברא מלכתחילה והופכים אותו לאהבה.

תלמיד: עד לא נהיה בעלי השגה, אי אפשר יהיה בכלל להשתמש במושג כזה שכל התורה מבוססת על כך?

את ההשגה אתה מקבל אם אתה צריך לעבוד עם הרצון לקבל שלך, זה לא שפתאום נותנים לך השגה, ואחר כך לוקחים ממך את ההשגה. אם אתה עובד עם הרצון לקבל שלך מורכב ועל מנת להשפיע שאתה רוצה להפוך אותו כך או כך, לברר אותו, אז אתה מגיע למצב שאתה מתחיל להשיג את מהות הרצון לקבל והאור שפועל עליו, וכל הדברים האלה מתחילים להיות עבורך עוד ועוד ברורים, זו "השגה".

תלמיד: אפילו לנסות לאהוב אחד את האחר בעשיריות שלנו אין קשר בין הדברים בכלל? אפילו שאני בחור טוב, עושה טוב לחברים, משתדל להתבטל מולם, זה בכלל לא "ואהבת לרעך כמוך", לא ניתן להשיג את זה כמו שאתה אומר?

אני מבין אותך, אבל זה לא נכון. בכל פרט ופרט שקורה לנו אנחנו מבררים בנטייה הדדית בינינו בירורים ל"ואהבת לרעך כמוך", עכשיו אנחנו מבררים אותם רק בצורה גשמית, עוד לא יוצאים לעולם הרוחני. ההבדל הוא כמה אנחנו רוצים להיות באמת בהשפעה. ברגע שאני מחליט שאני רוצה להיות בהשפעה, אז אני עובר מעבודה בעולם הזה לעבודה בעולם הרוחני. מה הבדל בין שני העולמות? ככל שאני משתדל להיות באהבה לחבר למעלה מהאגו שלי, זו "רוחניות". תשתדל לעשות כך ותרגיש שאתה מתעלה למעלה מהאגו שלך וכך אתה עולה למעלה מהעולם הזה.

תלמיד: אז איך אתה מסביר את העבודה היומיות בין החברים?

לפי כך תברר ותסדר את העבודה בין החברים.

שאלה: אנחנו לומדים שהתענוג הרוחני גדול, גבוה הרבה יותר מתענוג גשמי, מה מיוחד בתענוג הזה שמקדם אותנו?

הוא פשוט יותר גדול, גם בזה שאני צריך לבטל את האגו שלי, לוותר על משהו, גם בזה שאני יכול לקבל תענוג רוחני ולהעביר לאחרים על מנת להשפיע. הוא פשוט יותר גדול. בינתיים לא נעשה יתר הבחנות. אם אני יכול להפוך את עצמי בלהשתמש באיזה תענוג, באיזה מקרה בחיים שלי באמת למען הזולת, כך אני עובד בעל מנת להשפיע.

צריכים לעשות תרגילים כאלו בכל קבוצה וקבוצה ואז על ידי כך נתקדם למצב שאנחנו נכיר, נבין את היכולת שלנו ונקבל כוחות מלמעלה כדי לבצע אותם. אבל בינתיים נתחיל להיות בהשפעה הדדית זה לזה, ואם חסרים לנו כוחות ורצונות להשפעה נבקש מהבורא שייתן, פשוט נדרוש את זה ממנו, עם זה מותר לפנות אליו, לבקש ולדרוש.

תלמיד: למה לכהנים לא הייתה כזאת השתוקקות לגשמיות, ואילו בקרבי אני מרגיש שיש לי השתוקקויות למילויים חומריים, האם זה משהו שקורה בהדרגה?

הכול תלוי בהערכה שלך בחשיבות כמה הרוחניות יותר גדולה מהגשמיות. כך אתה יכול להגיע לדרגה שאתה תהיה "כהן", כהן הוא שכבר הגיע למצב שהאור העליון משפיע עליו עד כדי כך שהוא יכול להתמודד עם כל הרצונות שלו בעולם הזה, ולכן הוא נקרא "כהן". זה לא שהוא נולד כך, אלא הוא הגיע לדרגת "כהן".

שאלה: איך ניצוצי ההזדככות עוברים מאלה שלומדים קבלה לכל אומות העולם?

כיוון שאנחנו נמצאים במערכת אחת של אדם הראשון זה משפיע על כולם. וכך גם אנחנו צריכים להשפיע על כולם בצורה שאנחנו מפיצים, מגיעים אליהם בצורה מכוונת.

שאלה: אמרת שצריך להשתדל לקבל תענוג למען הזולת בקבוצות שלנו, למען החבר. איך עושים את זה בכלל?

תדברו ביניכם. ואם יהיו שאלות אני מוכן לענות.

שאלה: הסברת על גוי קדוש, על הכוהנים, אבל מה זו ממלכת כוהנים, העבודה הזו של הכוהנים. כתוב הרבה על עבודת הכוהנים, זה עולם שלם, לא סתם אלה שבוחרים בהשפעה. מה זו ממלכת הכוהנים?

אלו שנמצאים בפעולות ההשפעה מיוחדות, נקיות, הם נקראים כוהנים. אין הבדל אחר בין אדם לאדם. התורה לא עוברת בירושה. זה שנולדת מאבא כוהן אתה לא נעשה בזה כוהן. אנחנו מדברים על הרוחניות שבאדם. אם אתה משיג מדרגה מיוחדת אתה כך נקרא.

תלמיד: בתורה כתוב הרבה על הדברים שהכוהנים עושים, יש הרבה עבודות של הכוהנים. מה הן העבודות האלה?

כשאתה תגיע לדרגת השפעה שהיא נקראת כוהן, אז אתה תגלה שם את כל האפשרויות להשפיע שהן נקראות עבודת הכוהנים. יש עבודת הלוויים, עבודת ישראל, עבודה של כל אחד ואחד. סך הכול מדובר על דבר פשוט, בצוע של "ואהבת לרעך כמוך" בכל מיני רמות ואפשרויות. אז תצליח.

שאלה: האם מקטע כ"ו עד סוף המאמר בעל הסולם למעשה מסביר בצורה מאוד פתלתלה ולא ישירה שזה לא כל מיני פולחנים וטקסים, אלא גם העבודה וגם השכר הוא ב"ואהבת לרעך כמוך"?

כן. הוא פשוט רוצה להסביר את זה ללמדנים. שכל מה שהם לומדים הכול נכלל בתנאי "ואהבת לרעך כמוך". וזה מה שאנחנו עושים. אתה יכול להגיד את זה במילים אחרות רחוקות במקום אהבה. אנחנו צריכים לגלות מקום לגילוי הבורא, לבנות מקום שהבורא יתגלה. אבל איך אתה בונה אותו? בקשר בין בני אדם. ממה אתה בונה את המקום הזה? מהרצונות של בני האדם שמוכנים להתחבר. ואז מהרצונות שלהם שהם מוכנים להתחבר אתה בונה מקום, כי הבורא נקרא מקום, שם הוא יכול להתגלות.

שאלה: כתוב שמשה היה נאמן ביתו. מה הן דרגות האמון שהאדם מקבל מהבורא?

שהוא הגיע לדרגת האמונה, לדרגת הבינה, בצורה השלמה. ולכן הוא נקרא נאמן ביתו. זאת אומרת שהוא רכש תכונת הבינה שהיא כבר שלמה ובזה הוא מוכן להגיע לכתר. אחרי כן הוא משיג את החכמה ומגיע לכתר. זה נקרא נאמן ביתו. שבכל הרצון לקבל שיכול להתגלות יש לו על כך צמצום, מסך ואור חוזר והוא נמצא ברצון להשפיע בלבד.

שאלה: נראה שהמאמר מדבר מצד הרצון מצד הכלים ואם לקרוא את המאמר הזה לבד, עם איזה רצון או השתוקקות אני פונה דרך המאמר הזה?

אני רוצה לקבל מהמאמר הזה הכוונה נכונה איך אני מתייחס לכל דבר ועל מה מדובר במאמר, על העמים על ישראל, על עבודת האדם, על כל דבר ודבר שעברנו במאמר זה מה שאני לומד. אני רוצה לפרמט את עצמי לסדר את עצמי בשכל וברגש במוח ולב בצורה כזאת כמה שאומר בעל הסולם שאני בזה אתמלא וזה מה שאני מצפה מהשיעור או שאני לומד לבד, למדתי את זה בכל מיני מקרים ומצבים, חלקתי את המאמר לכמה חלקים, כתבתי ליד כל חלק וחלק מה אני חושב, איפה זה כתוב ואיפה שם כתוב, כאילו עבודת מחקר. אבל הכי טוב אם אני משתדל לממש אותו בחברים, כי שם אני אקבל את ההבחנות והברורים וזה יהיה יותר חשוב לי מאלפי מילים אפילו של בעל הסולם, כי זו תהיה התורה שלי.

לכן אני ממליץ להשתדל לממש את המאמר ככל שאתם יכולים לתפוס אותו, כי הוא מאוד מורכב ,עוד לא מובן לנו עד כמה, אז להשתדל לסדר אותו בתוכנו בתוך הקבוצות שלנו.

אני שמח שאנחנו סיימנו אותו כי גם עכשיו יש לנו תקופת קבלת התורה, שבועות ובזה אנחנו נסיים. ממחר אנחנו כבר אנחנו מתחילים נושא חדש.

שאלה: איך להגיע הכי נכון, הכי מוכן להתאספות, להתכללות הזאת?

אנחנו מגיעים לערב הזה, לחיבור הזה, לפגישה הזאת, בצורה שמוכנים לחיבור. אנחנו רוצים שהחיבור הזה יעזור לנו לעליה רוחנית ובאמת לקבלת התורה שהמאור שלה מחזירנו למוטב, לשם זה אנחנו באים למפגש הזה. זה לא חשוב אם אנחנו באים פיזית או ווירטואלית, מי שמסוגל, כי יש אנשים שבזמן הזה עובדים, עסוקים, אבל בכל זאת יש אפשרות והזדמנות לכולם. לכן תנסו להתחבר אלינו ולהיות איתנו יחד, וככל שנתחבר זה הרווח שלנו.

תביאו רצון לחיבור, רצון לתיקון, ובתוך החיבור בינינו נקבל עוד חלק מהתורה, מהאור העליון. לפי המידה שאנחנו מצטמצמים בינינו, לפי זה יכול הבורא להיכנס בינינו, למלאות את הלבבות שלנו, ונתחיל להרגיש את המציאות העליונה שלא תלויה בבשר שלנו וכך נתקדם.

תלמיד: אנחנו למדנו כל השבוע את מאמר הערבות וקראנו על חשיבות החיבור הפנימי המשותף. איך להגיע נכון כדי לממש במפגש הזה את הערבות?

להבין שקבלת התורה יכולה להיות רק בחיבור בינינו. כמו שקראנו, אחרי שאנחנו מוכנים לנעשה ונשמע, לערבות הדדית, אז אנחנו מתקשרים בינינו במידה מסוימת, לא שאנחנו כבר בגמר התיקון, אבל במידה מסוימת, ואז לתוך החיבור שבינינו אנחנו מקבלים את מה שהבורא רוצה לגלות לנו, וזה מה שיהיה לנו.

תלמיד: אנחנו שבוע לפני שבועות, בשבועות היה נהוג להביא ביכורים לירושלים, מה כל אחד צריך להביא למפגש הזה?

ביכור זה מה שאני יכול, רוצה מכל הלב שלי לתרום לבניית הכלי המשותף שנקרא "בית המקדש", בית, כלי שכולו על מנת להשפיע שנקרא "קדושה". אני צריך להביא מה שאני מסוגל, כל מה שאני מסוגל עליי להביא לכלי הזה. ואז מתוך הביכורים שלנו יהיה לנו כלי עם כוונה על מנת להשפיע כך שנוכל לקבל באמת את גילוי הבורא, לעשות לו בזה נחת רוח.

שאלה: אני ממש מצפה לערב הזה וגם יודע וראינו בעבר עד כמה ערב כזה יכול להיות מקפצה שמעלה אותנו לשלב חדש בהתפתחות הרוחנית של כל הכלי. אחד הדברים בערב הזה הוא שנהיה בהתכללות משותפת, לא בעשיריות שלנו. מה היחס לצורה הזאת שאנחנו מעורבבים בין כולם? איך לתאר נכון את הערבות?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לשבת לפי עשיריות, זה יגרום לפירוד, אלא עלינו להיות מפוזרים, שכל עשירייה תתפזר בין כל יתר העשיריות וכך יהיה לנו כלי משותף נכון. כי בחיבור הרוחני, איך שהספירות מתחברות, אנחנו נראה שיש שם חוקים כאלו כמו במתמטיקה, כל פעם בחזקה, ועל ידי זה עוצמת הכלי היא יותר ויותר גדולה. לכן לשבת לאו דווקא יחד עם החברים הקרובים כי כולנו רוצים להתכלל, ודווקא כשאני נמצא עם אנשים שאני לא כל כך מכיר, בזה אני יכול לבטא יותר את היחס שלי לחיבור. קשה לי, אבל דווקא בזה אני מרגיש עד כמה אנחנו משתדלים להתחבר בינינו.

לכן לא חובה לשבת יחד, אני לא אומר שכל אחד צריך לברוח מהקבוצה שלו, אבל תהיו חופשיים. הייתי אומר שלא כדאי לבחור איפה לשבת אלא איפה שנופלים, זה נקרא איפה שהבורא הכין לך מקום.

(סוף השיעור)

---

1. (שמות ל"ב, כ"ו)↩