שיעור בוקר 02.08.21 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 463, מאמר "השלום בעולם"

קריין: כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם". כותרת, "בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות"

בהעדר יכולת להנהיג מדת האמת ניסו להשתית את המדות התרומיות

"ועתה - לענין ג' המדות הנשארות, שהן: חסד, צדק, ושלום. שלכאורה, לא נבראו מתחילתם. אלא לקחת מהם סימוכין, להסמיך בהם את האמת החלש מאד בעולמנו, ומכאן התחילה ההיסטוריה ההתפתחותית לטפס על דרגותיה האיטיות והנחשלות ביותר בהתקדמותה לסידור חיי הציבור.

כי להלכה, הסכימו כל בני החברה, וקבלו עליהם בכל תוקף, לבלתי נטות מהאמת אף משהו - אבל למעשה נהגו הם עצמם בהיפך גמור מהאמת, כמוסכם. ומאז, נפל גורלו של האמת להיות בחלקם של השקרנים ביותר, ואינו מצוי לעולם אצל החלשים והצדיקים, שיוכלו אפילו להסתייע במדת האמת, לא מיניה ולא מקצתיה.

כאשר לא יכלו להנהיג את מדת האמת בחיי הציבור, נתרבו הנחשלים והנעשקים בתוך החברה - - - ומכאן יצאו וצמחו מדות "החסד והצדק", לפעול פעולתם בסדרי החברה, כי כללות קיום החברה היה מחייב את המוצלחים שבהם, לתמוך בנחשלים. וזאת כדי לא להזיק לחברה בכללותה, לפיכך היו נוהגים עמם לפנים משורת הדין, דהיינו, בחסד ובצדקה."

"אמנם, מטבע הדברים, בתנאים שכאלה מתרבים הנחשלים והנעשקים, עד שמספיקים למחות במוצלחים, ולעשות מריבות וקטטות - - - ומכאן יצאה ונתגלתה מדת "השלום" בעולם. - הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת." כי באמת חוץ מאמת אנחנו לא צריכים כלום. כי "אמת" היא חוק אחד שיש אותו לקיים, ולא שום דבר. אתה נמצא בו, אתה חי, אתה לא נמצא בו, אתה מת. אבל אין לך שום אפשרות לעבור מזה שאתה מת לזה שאתה חי, אין שום מעבר, אין שום מקום לתיקונים, להתקרבות לאמת, כלום. לכן יש לך כל מיני תוצאות כאלה חוץ מאמת, חסד, צדק ושלום, כי מאין ברירה קיימות התכונות האלה, המידות האלו. כי דווקא על ידן אנחנו יכולים לעבור משלילת האמת לקיום האמת.

"והיא שגרמה להתפלגות החברה לכתות כתות, מהם תפסו את מדת החסד והצדקה, דהיינו, לוותר מרכושם לאחרים. - ומהם שתפסו את מדת האמת, דהיינו, שלי שלי, ושלך שלך.

ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

שאלה: לפי אהבת הבורא, אהבת האמת אנחנו נותנים לחלש ולחולה למות וזו האמת? אבל אנחנו צריכים לחפש את האמת?

לא.

תלמיד: אז למה הבורא נתן לנו חסד וצדק בכלל?

שלא ניתן למישהו חלש למות, שיהיה אפשר לעבור ממינוס לפלוס, שיהיה משהו באמצע, איזה קשר, איזה מעבר. לכן יש את "הבחינות התרומיות" האלה מה שנקרא, "חסד", "צדק", "שלום". כי חוץ מאמת בעצם אין בטבע כלום, והתכונות האלה חסד, צדק, שלום, הן נמצאות רק כדי שאנחנו נוכל לעבור מהמצבים שלנו שהם ההיפך מאמת, לאמת. אחרת גם אנחנו לא היינו קיימים.

איך אנחנו יכולים להתקיים הפוך מאמת, יש רק הבורא, הוא השורש לכל חי, מי שנמצא בו, נמצא, מי שלא נמצא, לא נמצא, זה הכול. אין כאן באמצע משהו, בין לא להיות כמו הבורא או להיות כמו הבורא, אין, אין סולם מצבים, אין התקרבות והתרחקות בזה, אלא פשוט או כן או לא. בצורה כזו הטבע חייב לפעול.

אבל כדי שתהיה אפשרות שהנברא יתקיים, והנברא הוא משהו מחוצה לבורא, אז איך הוא יכול להתקיים, אם ישנה רק תכונת האמת, רק הבורא? לכן אנחנו צריכים לבנות את הנברא בצורה הפוכה לגמרי מהבורא, אז הוא יתקיים או לא יתקיים? ולתת לו אפשרות להתקיים בצורה שהוא הפוך מהבורא, ולתת לנברא הזה הזדמנויות, אפשרויות להתקרב לבורא. ולא סתם להתקרב לבורא, אלא לתת לו אפשרות לבדוק עד כמה הוא הפוך, ועד כמה ההפכיות מהבורא זה לא טוב. ולא שלא טוב לו, לנברא עצמו, אלא מכל מיני ערכים יותר גבוהים ממנו, הוא יתחיל להעריך את הבורא שהוא טוב ומיטיב ושלם בזה שהוא כולו משפיע ואוהב, ושהנברא יוכל לקלוט את התכונות האלה של הבורא ולהעריך אותן בצורה כזו, אז הוא באמת יתקרב בזה לבורא. ואחר כך יקבל כוחות, כדי לסדר את עצמו בצורה כזו, לא רק במחשבה אלא גם ברצון, שזה כבר בכוח.

זאת אומרת, ישנו כאן תהליך מאוד מאוד מיוחד למישהו חוץ מהבורא, שנקרא "נברא", כדי שיתקרב לבורא. למרות שהוא נברא, שיוכל לקבל את תכונות הבורא ולהיות ממש כמוהו. זה באמת מצב מאוד מיוחד שיש בבריאה, שיש באדם. לכן כך בעל הסולם מסביר לנו את זה על פני ארבע המידות האלו, "חסד", "אמת", "צדק" ו"שלום", כי אמת היא תכונת הבורא שכוללת הכול ולכן נקראת "אמת", א' מ' ות', א', היא האות הראשונה של הא"ב, ות' היא האות האחרונה של הא"ב, ומ' באמצע, מסמלת לנו את תכונת הבינה, זו תכונת הבורא מההתחלה ועד הסוף.

ואם אנחנו צריכים לייצב חוץ מהבורא מישהו שנקרא "נברא", אז אנחנו צריכים לפתח אותו, אנחנו צריכים לתת לו את כל התכונות של הבורא בצורה הדרגתית, במידה שהוא בעצמו ירצה לקלוט אותן, לקבל אותן, לעבוד בהן כדי להידמות לבורא ממש, זו עבודה גדולה, זה כל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה.

שאלה: כמה שהבנתי, תכונת האמת זו תכונה רוחנית, ואנחנו רואים שהאנושות לא מסוגלת אפילו במקצת להבין מה אומרת התכונה הזו, וכל אחד מפרש אותה בהתאם לאיך שהוא מבין. איך האנושות בלי חכמת הקבלה יכולה לתפוס שיש עוד צורות וקריטריונים שאליהם אפשר לשאוף, להשיג, או שרק אנחנו יכולים להסביר את זה?

ודאי שעל ידי ההסבר שלנו, אבל לפני ההסבר שלנו האנושות חייבת לרצות להבין באיזה עולם [אנשים] חיים, ואיזו צורת תיקון הם צריכים לקבל על עצמם כדי להתקרב לאמת. לכן נצטרך לעבוד כאן. אבל עיקר כל העבודה שלנו יבוא על ידי ייסורים. אנחנו צריכים כל הזמן להתעסק בהפצה, ובהתאם לייסורים האנשים ירגישו עד כמה הם לא נמצאים באמת אלא בשקר, בהתאם לזה, הם יקבלו את ההסבר שלנו יבינו, ירצו לדעת, להבין, לחקור ולקלוט, וכך נתקדם.

שאלה: האם אפשר להשיג את תכונת האמת בלי אהבה?

כדי להשיג את תכונת האמת, אנחנו צריכים להשיג את כל התכונות הקודמות. כל התכונות הקודמות, משנאה לאהבה, משקר לאמת, הכול. זאת אומרת, שהאמת כוללת הכול, כמו שאמרתי א' מ' ת', שכל האותיות נכנסות במילה הזאת של אמת, ואנחנו צריכים להשיג אותן.

שאלה: יש שאלות גדולות כלפי תכונת האמת. למה בעל הסולם שם אותה בראש, למשל הדוגמה שהוא הביא ברוחניות "יגעת ומצאת". למה בגשמיות אנחנו צריכים לרחם על מישהו? נגיד שהוא לא השיג משהו, אין לו מספיק רצון כנראה, היום כל ההזדמנויות קיימות.

אני לא מבין מה שאתה אומר.

תלמיד: תכונת האמת מתבססת על זה שאדם משקיע איזו יגיעה וצריך לקבל תמורה בהתאם לתוצאה, ליגיעה שהשקיע. אז למה בעצם מניחים שאדם יכול לקבל בהתאם למאמץ שהשקיע, אולי הוא לא משקיע מספיק?

מפני שאנחנו כולנו מעורבים זה בזה על ידי השבירה, כי לפני השבירה היינו מחוברים ועל ידי השבירה אנחנו התפזרנו, התרחקנו זה מזה אבל יחד עם זה נכנסנו כל אחד לכולם ולכן כל אחד כלול מכולם. וכאן זו הבעיה, מצד אחד קשה לנו להקים את עצמנו, לתקן את עצמנו אבל יחד עם זה כשכל אחד מתקן את עצמו אז הוא בזה מתקן את כל העולם, הוא בזה מבין ומרגיש את כולם. אם לא היינו מחוברים כל כך זה עם זה לא הייתה לנו טענה זה לזה מה קורה לנו.

שאלה: אתמול אתה אמרת שבחברה, באנושות האנשים מחשיבים את מה שלא טוב להם כשקר ומה שטוב להם כאמת.

כן, כך הם מקבלים את זה.

שאלה: במצב כזה איך אנחנו נוכל להביא להם את השיטה הזאת כאמת אם היא מנוגדת לטבע שלהם שהוא אגואיסטי? יש לנו בעיה בזה.

אין בעיה מפני שהם ירצו לדעת את האמת, מפני שבלי לרכוש את האמת הם יראו את עצמם פשוט כהולכים למות. אין בררה או שאנחנו נבין את האמת ונחיה לפי חוקי האמת או ש"טוב לי מותי מחיי".

שאלה: מהם אותם שני הכוחות בעלי החורבן והבניין, מה הן התכונות שאלה? נראה שזה משתלב עם הנושא הקודם שלמדנו של עיכוב וההתפתחות.

הכוחות הרעים שאנחנו רואים סביבנו למשל כמו הפנדמיה, כמו מכות קור וחום, שרפות, הצפות, כל מיני דברים שעכשיו מגיעים לעולם ויבואו עוד יותר ועוד יותר. אנחנו נרגיש שזה סוחט אותנו, שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר, הטבע פשוט לא נותן לנו רגע לנוח מהמכות שלו, מהלחצים שלו, כך אנחנו נרגיש יותר ויותר. עד שאנחנו נתחיל להבין מה כדאי לנו לשמור בחיים שלנו, מה זה העיקר ומה זה התפל ובצורה כזאת נתקדם לאמת.

כי האמת היא גם על ידי חסד, גם על ידי צדק וגם על ידי שלום, אנחנו מגיעים לצורת האמת בהדרגה אבל זה יהיה. אנחנו כבר נמצאים במצב מאוד מיוחד, מקובלים חלמו על המצב הזה שאנחנו חיים בו, הם רצו כל כך לראות שכוחות הטבע כבר מתחילים ללחוץ על כול האנושות ולעשות ממנה כמו בבצק, איזו צורה נכונה.

שאלה: בעל הסולם אומר שאפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי בניין או בעלי חורבן, מי אלה בעלי הבניין ומי זה בעלי החורבן בעצם?

זה אנחנו עוד נראה.

תלמיד: אנחנו, בני ברוך בעלי הבניין?

אני חושב שההפך. נראה.

שאלה: לא למה ההפך?

תיראה.

קריין: כותרת "תקוות השלום"

תקוות השלום

"ואחר, שהתנאים האלו הביאו את החברה לקטטות גדולות, שסכנו את כללות החברה - צמחו ונתגלו עושי השלום, בחברה, שנטלו את עוצם התקיפות והכח שבידיהם, וחדשו את חיי החברה על פי תנאים חדשים, אמיתיים לפי דעתם, שיספקו את קיום החברה בשלום." לאט לאט גדלים כל מיני כוחות, כל מיני צורות הסתכלות על החברה, עלינו, בתוך החברה האנושית, ומה קורה הלאה?

"אמנם, עושי השלום האלו, הצומחים ובאים אחרי כל מחלוקת, הנה מצד טבע הדברים, באים ברובם רק מבעלי החורבן, דהיינו, ממבקשי האמת, מבחינת "שלי שלי ושלך שלך". בוא ניבדל, בוא נעשה שלום, הפרדה זה שלך זה שלי, לא נוגעים, אין מלחמה, הם חושבים שזה שלום. "והוא, לטעם היותם בעלי הכח והאומץ שבחברה, המכונים גבורים, אמיצי הלב, כי המה מוכנים תמיד להפקיר את חיי עצמם ואת חיי כללות הציבור כולו, אם לא יסכים הצבור לדעתם.

מה שאין כן בעלי הבנין שבחברה, שהם אנשי החסד והצדקה, שיקר להם חיי עצמם, וגם יקר להם חיי הציבור - הם אינם מוכנים להפקיר את עצמם, ולא את הציבור, להעמידם בסכנה, כדי לכפות על הציבור להסכים לדעתם. ומכיון שכן, המה תמיד הצד החלש שבחברה, המכונים מוגי הלב והפחדנים.

ומובן מאליו, שתמיד ידי המופקרים אמיצי הלב על העליונה, על כן טבעי הוא, הדבר, שכל עושי השלום - מ"בעלי החורבן" באים, ולא "מבעלי הבנין".

ומהאמור אנו רואים, איך שתקוות השלום, שכל בני דורנו מיחלים אליו, בכליון עיניים, הוא מחוסר ערך הן מצד "הנושא" והן מצד "הנשוא".

כי הנושאים, שהם עושי השלום שבדורנו, ובכל דור ודור, כלומר, אותם שהכח בידיהם לעשות שלום בעולם - הרי המה לעולם קרוצים מאותו החומר האנושי שאנו מכנים אותם: "בעלי החורבן", להיותם מבקשי האמת, דהיינו, להשתית העולם על מדת "שלי שלי ושלך שלך".

טבעי הדבר, שאותם האנשים עומדים על דעתם בתוקף, עד כדי להעמיד בסכנה את חייהם, וחיי הציבור כולו. והיא הנותנת להם תמיד את הכח להתגבר על אותו החומר האנושי, שהם בעלי הבנין, מבקשי החסד והצדקה, המוכנים לוותר משלהם, לטובת האחרים, כדי להציל את בנין העולם, כי המה הפחדנים, מוגי הלב.

המתבאר: שביקוש האמת וחורבן העולם - היינו הך, וביקוש החסד ובנין העולם - היינו הך. ולכן אין לקוות כלל מבעלי החורבן, שיבנה השלום על ידם.

וכן מחוסרת ערך תקוות השלום מצד הנשוא, כלומר, מצד התנאים של השלום עצמו. כי עדיין לא נבראו אותם התנאים המאושרים לחיי היחיד ולחיי הציבור, על פי אמת המידה של האמת, שעושי השלום הללו חפצים בה. והכרח הוא שנמצאים וימצאו תמיד מיעוט חשוב בחברה, בלתי מרוצים מהתנאים המוצעים להם, כמו שהוכחנו לעיל את חולשת האמת. והמה יהיו תמיד חומר מוכן לבעלי הקטטה החדשים, ולעושי השלום החדשים שיתגלגלו כן לאין קץ".

זה מה שאנחנו רואים שקורה היום בכל מקום, בכל המדינות, עד כמה שבאים בעלי הבניין וכביכול מגיעים דרך זה לסתירות, מלחמות, בעיות, התנגשויות שהעולם בקושי מחזיק.

(סוף השיעור)