שיעור ערב 17.09.20 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',
"עשר הספירות של עולם הנקודים", אות ט"ז
קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו' "עשר הספירות של עולם הנקודים", אות ט"ז דברי האר"י.
קריין: אות ט"ז עמוד 406 דברי האר"י.
אות ט"ז
"אכן האור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה, נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא. אמנם להיותם שם למעלה והם דחוקים שם, הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מן הטבור עד סיום הרגלים. וזה עיקרם. אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנימיותו דרך הפרסא, גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודים האלו, הן דרך גומות השער והן דרך הטבור והיסוד, נמצא כי זה האור החדש בוקע שתי בקיעות: א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק."
קריין: אור פנימי עמוד 406 טור ב' למטה.
פירוש אור פנימי לאות ט"ז
"שתי בקיעות א' דרך הפרסא, וב' דרך דופני כלים של א"ק: כי בקיעה הראשונה נעשה לצורך הנה"י דא"ק בעצמם, כי הפרסא היתה מגבלת ומסיימת את האצילות דס"ג שלא ירד שום אור עוד מהפרסא ולמטה, והיו הכלים דזו"ן שבנה"י האלו ריקנים מאור, ועתה ע"י הזווג הב' דע"ב ס"ג נתבטל הגבול הזה דפרסא, כנ"ל בדבור הסמוך, ואז חזרו ונתפשטו האורות הנמשכים מהזווג הזה אל תוך הכלים דזו"ן אשר שם. שזהו בקיעה א'. והבקיעה השניה נעשה לצורך הנקודים, דהיינו דרך הטבור והיסוד שאותם האורות דזו"ן דא"ק הפנימי האירו להע"ס דנקודים. כמ"ש להלן."
מה הוא אומר לנו כאן? הוא אומר בעצם כך, אני חוזר על אות ט"ז למעלה.
אות ט"ז
"אכן האור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה," בצמצום א'. היה בטבור, עלה למעלה "נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא." התחלק כבר לשניים. "אמנם להיותם שם למעלה" הוא היה בצורת רשימות "והם דחוקים" האורות האלה "שם, הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים," זאת אומרת, עשה זיווג על המסך שעומד בנקבי עיניים, זה נקרא שהוא בונה ענפים לפרצוף ס"ג. "והם הם" נקראים עולם "הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק" מתלבשים על א"ק מבחוץ "מן הטבור עד סיום הרגלים." זאת אומרת, עד כל בי"ע, עד הסוף "וזה עיקרם." הם מתלבשים על המקומות האלה, מפרסא ולמטה. "אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנימיותו דרך הפרסא, גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודים האלו, הן דרך גומות השער" המקומות שיש בין השערות, מקומות כאלו לבנים, עור לבן בין השערות "והן דרך הטבור והיסוד, נמצא כי זה האור החדש בוקע שתי בקיעות: א' דרך הפרסא," ויורד למטה, "וב' דרך דופני כלים של א"ק."
שאלה: מה זה דופני הכלים של א"ק?
דופן הכלי זה נקרא כל הבחינות, שורש, א', ב', ג', ד', חוץ מבחינה ד' שהיא המקבלת, כל יתר הבחינות נקראות "דופני הכלי", כי הן מארגנות את הכלי דקבלה.
קריין: אות י"ז דברי האר"י.
אות י"ז
"* אמנם האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד, ונשאר שם מהטבור ולמעלה, ושם הניח שורשו תמיד. ומשם נתפשט ויצא דרך העינים, והם הם הנקודים. ונמשך ונתפשט מבחוץ עד סיום רגליו דא"ק. והנה כל האור הנמשך עד הטבור, אפילו שהוא מבחינת העינים הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן איננו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות, לפי שהוא עומד עתה לבדו."
* עץ חיים שער ח' פרק ב'.
קריין: שוב אות י"ז.
אות י"ז
"* אמנם האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה," זה האור של צמצום א' "שוב לא ירד, ונשאר שם מהטבור ולמעלה, ושם הניח שורשו תמיד. ומשם נתפשט ויצא דרך העינים, והם הם הנקודים." מה שיצא דרך העיניים. "ונמשך ונתפשט מבחוץ עד סיום רגליו דא"ק. והנה כל האור הנמשך עד הטבור, אפילו שהוא מבחינת העינים הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן איננו ניכר," הוא שייך לס"ג. אלה הפרצופים הראשונים, גלגלתא, ע"ב וס"ג שמתלבשים על הטבור הכללי, לכן אינו ניכר. "אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות, לפי שהוא עומד עתה לבדו."
* עץ חיים שער ח' פרק ב'.
הנקודות, איפה הן נראות? רק איפה שלא יכולים להתפשט טעמים, מתפשטות רק נקודות. לכן גם עולם הנקודים, איפה אנחנו רואים אותו, איפה הוא נמצא? במקום שאור חכמה, אור ישר, האור של ט' ראשונות לא יכול להופיע. לכן כך אנחנו מחלקים את האורות שנמצאים למעלה מהטבור ולמטה מהטבור.
קריין: י"ז אור פנימי למטה, טור א'.
פירוש אור פנימי לאות י"ז
"האור הראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה, שוב לא ירד: כלומר, כי נתבאר לעיל בדבור הסמוך, שע"י הזווג דע"ב וס"ג, ירדה הה"ת ממקום הטבור וירדה להבינה דנקודים שהיא הפה דראש הכללי דישסו"ת ונקודים, ע"ש. שאז נעשו הגו"ע שבישסו"ת עם האח"פ שהם הכח"ב דנקודים לראש אחד, שבזה נמשכו המוחין דג"ר אל הנקודים. ומשמיענו כאן הרב, שעכ"ז לא נתחברו עצם האורות של הישסו"ת להצטרף אל האח"פ שלהם שהם הנקודים. וזה אמרו, שהאור הראשון שהיה שם שוב לא ירד, ונשאר שם מטבור ולמעלה אפילו אחר הזווג הב'. והוא, מב' טעמים: הא' כי אז גם הישסו"ת חזרו ונתחברו עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, כי כל התחלקות הס"ג הס"ג לב' חצאים: אל טעמים הנחשבים לע"ב דס"ג ולערך או"א. זה אחד, זה ראשון ואל נקודות שהם האור הראשון הנק' ישסו"ת, זה השני שהיה למטה מטבור, הנחשב לס"ג דס"ג, כנ"ל (דף שצ"ז ד"ה או"א). עש"ה. הנה כל התחלקות זו היתה מטעם השיתוף של הישסו"ת עם הבחי"ד כמ"ש שם." לכן האורות האלה התפשטו למטה מטבור, ואז מראש דס"ג עד הטבור יש לנו מה שנקרא "ענפי ע"ב", "טעמים", או אבא ואמא שאנחנו אחר כך מדברים עליהם, ומטבור ועד הסיום יש כבר נקודות, רק אורות דבינה. ובצורה כזאת אנחנו מחלקים את כל הס"ג, למעלה מטבור ולמטה מטבור. "ונמצא עתה אחר שחזרה וירדה הבחי"ד למקומה, שוב אין הפרש מהטעמים אל הישסו"ת וחזרו שניהם למדרגה אחת כבתחלה.
וטעם הב' הוא כי ענין ביטול הגבול דסיום מהפרסא, לא היה אלא לשעתו בלבד, כי ע"כ הוא מכונה בשם בקיעה." זאת אומרת, היתה גדלות והתבטלה, זה נקרא "לשעתו". "ואחר שירדו האורות למטה, הנה תכף חזר ונסתם, וע"כ אין הישסו"ת יכולים לרדת למטה מהפרסא, אפילו אחר ירידת ה"ת משם. כי לא ירדה משם לקביעות. וע"כ נשארה הפרסא בכל תוקפה, וישסו"ת נשארו בקביעות למעלה מהטבור. ורק הארתו מגיע להשלמת הג"ר דנקודים."
אלה דברים שחצי מדבר וחצי לא. קשה, חסרים נתונים, הסברים. נמשיך, בכל זאת לומדים כדי שהמאור יחזירנו למוטב.
שאלה: אנחנו מדברים על זה שהחומר בעולמות הרוחניים זה או אור או כלי. הפרסא, למה זה שייך לאור או לכלי?
על האורות אנחנו מדברים רק כשהם מתפשטים בתוך הכלים. האמת, על האור בפני עצמו אנחנו לא יכולים ללמוד, הוא לא קיים, אלא רק כשמתגלה בכלי, על הגילוי שלו בכלי אנחנו מדברים. הכול תלוי בכלים, אנחנו מדברים על כלים, עביות, מסך, צמצום, כל מיני דברים, שזה קובע את עוצמת האור, אופי האור שמתגלה בתוכו.
קריין: עמוד 408 אות י"ט למעלה דברי האר"י.
אות י"ט
"ועוד יש אור ג' והוא בהכרח, כי כאשר יורד ומתפשט אור העין למטה דרך העקודים, הנה הוא מסתכל באורות אח"פ ההם, והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך עשית הכלים של הנקודות, ולוקח מג' אורות שהם אורות אזן חוטם פה."
קריין: אות י"ט למטה אור פנימי.
פירוש אור פנימי לאות י"ט
"מסתכל באורות אח"פ ההם וכו' לצורך עשית הכלים של הנקודות: הנה הרב מדבר כאן מבחינת הע"ס דשערות כי כבר ידעת שמחמת עלית ה"ת לנקבי העינים, נתחלק תכף הראש דס"ג לב' בחינות, ראש, וגוף. שגו"ע נשארו לבחי' ראש. ואזן חוטם פה. יצאו ונעשו לגוף וכלי קבלה לאור העינים. ונתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה שערות ראשו. אשר שינוי הגדול הזה לא נעשה בעצם ראש הס"ג אלא מבחינת הענפים היוצאים ממנו ולחוץ, ורק בחינת אח"פ של השערות יצאו ונעשו לבחינת גוף וכלי קבלה על אור העינים. עש"ה.
וזה אמרו "כאשר יורד ומתפשט אור העינים למטה דרך העקודים הנה הוא מסתכל באורות האח"פ ההם" פי' שאור העינים מושפע ומתלבש בבחי' האח"פ שמתחת העינים, כי הסתכלות, פירושו, השפעה וקבלה, כנודע, וכיון שהאח"פ הללו מקבלים אור העינים ממעלה למטה, הרי יצאו מבחינת ראש ונעשו לבחינת גוף. וכבר ידעת שאינם אח"פ דראש הס"ג עצמו, אלא שהם רק ענפים שלו, המכונים שערות דיקנא.
ושערות דיקנא הללו נבחנים לב' בחי' ג"כ: כי יש בהם בהכרח עשר ספירות שהרי הם קומה שלמה הנקרא אור העינים. לפיכך גם הם מתחלקים לגו"ע אח"פ כמו שורשם שמשם יצאו." אבל לא לחשוב שעיניים זה אור החכמה, אלא יוצא על עביות א'.
"ולפיכך יש בהם ג' בחינות: הא' הוא אח"פ במקום יציאתם, אשר בא"א דאצילות, הם מכונים: קוצי דשערי מתחת פאתי הראש מימין ומשמאל מתחות אודנין, עד הזויות שבלחיים למטה, שמשם מתחיל הדיקנא להתרחב, והוא בחינת האזן שבמקום יציאתו. ובחינת החוטם שבמקום יציאתו הוא מכונה, בשם שערות המסבבים לשפה עלאה מימין ומשמאל. ובחינת הפה שבמקום יציאתו מכונה בשם אורחא שבאמצע שפה עלאה תחת החוטם הפנוי משערות. וכל אלו הג' תיקוני דיקנא הם נחשבים לבחינת ראש מבחינת גלגלתא ועינים לבד, שהם בחינה הא' של הדיקנא."
יש לנו ראש, על הראש יש שערות, שערות מהמילה "סוער", הוא נמצא במתח, בסערה, כי חסרים לו תיקונים, הוא רוצה להיות שלם ולא יכול. לכן בא עניין השערות. שערות זה שיוצאים תיקונים נוספים על הכלים שלא יכולים להגיע לתיקון השלם.
יש שערות רישא, שערות ראש, ושערות דיקנא, שערות זקן. כך אנחנו בנויים בעולם הזה. שערות רישא זה מה שאנחנו רואים על הראש בדרך כלל, כולל שערות ראש, פאות שיורדות לפני האוזניים ושפם, אלה השערות ששייכות לראש. עכשיו הוא יספר לנו מה שייך לזקן ממש, שלמטה מהפה, כל התיקונים שבזקן.
שאלה: מה זה עקודים, האם זה סוג של רשימות או סוג של אורות?
עקודים, נקודים וורודים אלה שלושת החלקים בכל הכלים. "עקוד" זה נקרא סגור בכלי אחד שזו מלכות. לכן כל הפרצופים של גלגלתא, חוץ מעולם הנקודים שלא שייך לא"ק, א"ק נקרא "עקודים", שם זה כלי אחד, מלכות. "נקודים" זה שמלכות כנקודה שחורה נכנסת בכל הספירות שלפניה, ואז יש לנו כניסת מלכות בט' הראשונות שלפניה, ובזה היא בונה את עולם הנקודים, נקודות. ואחרי שמלכות מעורבת עם כל ספירה וספירה בעולם הנקודים, בא אחר כך עולם התיקון שנקרא "עולם האצילות", הכלים מיתקנים ונעשים "ורודים". לכן יש לנו כלים של עקודים, כלים נקודים וכלים ורודים, ג' סוגי כלים.
טוב שאתם שומעים. צריכים הרבה פעמים לשמוע עד שמתחילים להרגיש, לקלוט, להתכלל עם זה, אבל זה עובד, אפילו שלא מבינים רק שומעים.
קריין: אנחנו בעמוד 408 טור ב' שורה עשירית דבר המתחיל "הדיקנא".
"ובחינה הב' היא בחי' אח"פ, שיצאו לחוץ מהראש דדיקנא, אשר ממקורם הם נחשבים לבחינת ראש, אבל מטעם שהם אור העינים, שבחוקו של אור הזה הוא, שאין בו אלא גו"ע בהראש, אבל אזן חוטם פה שבו, אינם נמצאים בראשו, אלא שיוצאים לגוף כנ"ל, ומבחינה זו נחשבת הבחינה הב' דאח"פ דדיקנא, לבחינת גוף. ואלו האח"פ, החיצונים דדיקנא מכונים שבולת הזקן, שהוא תיקון הד' דדיקנא דא"א, שהם השערות התלוים על שפה תתאה באמצעה, ונבחן למקום הקבוץ של כל שלשת התיקונים שבבחינת גו"ע הנבחן לראש הדיקנא כנ"ל." יש שערות רישא, יש מהן פאות שיורדות מראש ללחיים, יש שערות משני צידי הראש, יש שפם, באמצע השפה יש שם מקום שנקרא "אורחא", מקום פנוי משערות מה שנקרא, ואחר כך ממשיכים למטה מהפה.
"ולכן נקרא מקום הקבוץ, משום שהשבולת הזה היא הכלי קבלה," למטה מהפה מתקבצים כל האורות לפני שהם מתפשטים למטה מהראש, ואז יש למטה מהראש זקן. ככה על פרצוף ס"ג יוצאים אורות שנקראים שערות, מפני שבאורות האלה יש הרגשת חסר, סוער שרוצה יותר להתגלות, אבל לא יכול, אין לו כלים, לכן האורות האלה כך הם מתפשטים.
ואז יש זקן שיש בו שטח עליון שמתפשט מהפנים עד החזה, ושטח תחתון של הזקן מתפשט מהפה עד הטבור. כך אנחנו מחלקים את כל שערות רישא ודיקנא. "אל האורות שבראש הדיקנא, וכל שישנו בהראש שהם אח"פ שבמקום יציאתו, מושפע ומתקבץ בזו השבולת. ובחינה הג' דדיקנא, הוא כל שאר התיקוני דיקנא הנמשכים עד החזה, דהיינו עד תשלומו. שהם בחי' ז"ת שלה האמיתים, כלומר שהם בחינת גוף וכלי קבלה גם ממקורם." "גם ממקורם", זאת אומרת גם בצמצום א'.
"וזה אמרו "כשיורד אור העין הוא עובר דרך אזן חוטם פה ומסתכל באורות אח"פ ההם" דהיינו כנ"ל, שאור עינים מושפעים בהאח"פ, וע"כ הם נעשים לבחינת כלים ומקבלים, שיוצאים בזה מבחינת ראש לבחינת גוף כנ"ל. וזה אמרו ''ולוקח מהם אור לצורך עשיית הכלים של הנקודות" כלומר שגם הכלים דנקודים המקבלים מהם, מחויבים להיות כתכונתם, כמו שמבאר והולך."
בקיצור מה שאנחנו צריכים לדעת זה, שיש פרצוף ס"ג ועל פרצוף ס"ג יש שערות ששם מרגישים חסרונות, מה עוד צריכים להוסיף לפרצוף כדי להביא אותו לגמר התיקון. ואז, החסרונות האלה שצריכים להוסיף לס"ג כדי שייתן את כל התיקונים הנכונים שצריכים אותם עד גמר התיקון נקראים "שערות", שערות רישא, שערות דיקנא, זאת אומרת שערות ראש ושערות זקן. כך אנחנו רואים את זה אפילו בדמות של בן אדם שבעולם הזה.
שאלה: הוא אומר שהוא לוקח מהם אור לעשיית הכלים של הנקודות. מה זאת אומרת הכלים של הנקודות, "כלומר שגם הכלים דנקודים המקבלים מהם, מחויבים להיות כתכונתם,"? איך זה? מה קורה פה?
יש טעמים, נקודות, תגין ואותיות. הכלים של נקודות, הם כלים שנבנים בהסתלקות האורות מהפרצוף, שהמסך שלו מתחיל להזדכך. יותר מזה לא כדאי להיכנס לזה עכשיו.
שאלה האם אפשר לומר שהחלקים של פרצוף ס"ג שנקראים שערות, הם חלקי התקשרות בין בינה לבין מלכות?
נגיד ככה. נגיד שאתה צודק. בינתיים גם זה טוב.
תלמיד: אם כך למה אם הם שונים? למה צריך סוגים שונים של שערות?
כי כל קבוצת שערות יוצאת מתוך כלים שונים של הפנים, ולכן גם השערות שונות. שערות של הראש, שערות של הפאות, שערות של פתאי הראש, שערות של השפם – אורחא, קיבוץ האורות, קיבוץ השערות למטה, שערות שטח עליון, שטח תחתון. יש הרבה, יש שלוש עשר סוגי שערות על הראש, זה נקרא י"ג תיקוני דיקנא.
שאלה: אם הכלים לא יכולים לקבל את האור, למה עשו את השערות החדשות במקום לדחות את האור כדי שיהפוך למקיף?
אתה רוצה לעשות מה שבא לך, ככה זה יוצא מטבע הבריאה. זה לא שיש עכשיו באמצע התפתחות כלים ואורות, עוד איזה רצון שבא, איזו קורקציה מהבורא שהוא אומר, לא, כאן נעשה ככה וכאן נעשה ככה, ותביא עוד מזה וזה, לא.
אלא יש חוק אחד, שכלי ואור הולכים יחד ומשתלשלים יחד מהעולם אין סוף ועד סוף הבריאה, עד כל התיקונים, ועד כמה שהם יכולים הם צריכים להיות כל הזמן כמה שיותר קרובים זה לזה. זה הכול.
לכן זה לא שמישהו עכשיו באמצע יכול לקבוע שצריכים שערות או לא צריכים שערות, אלא איפה שיש חוסר בכלי יש שם הרגשה מיוחדת, חיסרון מיוחד, ולכן יש שם אורות נוספים מיוחדים כאלה, שהם, האורות האלה, יוצאים ובונים כלים שנקראים שערות, שוער. שוער זה מצטער שלא יכול לקבל בעל מנת להשפיע כל האור.
הבורא התחיל את הבריאה ועד סוף הבריאה הוא לא נוגע בה. אור וכלי נמצאים זה מול זה, כמו שהוא כותב, משתלשלים יחד ונמצאים יחד ויורדים מאור פניו עד שמגיעים לגמר התיקון.
שאלה: האם לכל פרצוף יש שערות או רק לס"ג?
כן, לכל הפרצופים בעולם האצילות ישנם שערות. איפה שיש חוסר בתיקונים, שם יש שערות. אנחנו רק התחלנו לדבר עליהם עכשיו, יש הרבה על זה.
שאלה: אם הבנתי נכון לפי מה שהוא כותב, יוצא שעליית המלכות לנקבי עיניים לא קורת בראש עצמו אלא בפרצוף שערות?
כן. גם על זה נדבר. הוא רק התחיל, בואו נמשיך.
קריין: אנחנו בעמוד 409. אות כ' למעלה. דברי האר"י.
אות כ'
"והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן, ואורות חוטם פה עוברים ג"כ דרך שם. וא"כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י' נקודות הם, הג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אבל הז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע, כי החוטם מגיע עד החזה, והפה עד הטבור, ולא משבולת הזקן ולמעלה."
שוב.
קריין: שוב.
"והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן," אור הבינה שמתפשט עד שבולת הזקן. "ואורות חוטם פה עוברים ג"כ דרך שם. וא"כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י' נקודות הם, הג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אבל הז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע, כי החוטם מגיע עד החזה, והפה עד הטבור, ולא משבולת הזקן ולמעלה." כך מתחלקים השערות.
קריין: אות כ'. אור פנימי למטה. עמוד 409. טור א' למטה.
פירוש אור פנימי לאות כ'
"נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" כלומר, כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך אח"פ בהכרח, וא"כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דנקודים. והבן."
זאת אומרת, יש לנו פרצוף ס"ג זה העליון, אחר כך יש פרצוף שערות שמתלבשים על הס"ג, ואחר כך יש פרצוף הנקודים שס"ג דרך פרצוף השערות מנהל את עולם הנקודים.
"ג"ר שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן. כבר ידעת שג' בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש, הנקרא ז"ס תחתונות. ע"ד שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע"ש. ועד"ז ממש מתחלקים גם הנקודים.
ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, דהיינו הראש של הע"ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, ומקומו למעלה מטבור עד החזה." דס"ג. "ועליו אומר הרב לעיל דף ת"ז אות י"ז "כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר" ע"ש. ותראה שהרב מדגיש, שאפילו שהוא מבחינת העינים מ"מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד, הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו "שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר". והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש"ס ותבונה," ישראל סבא "והוא נכלל בעקודים."
זאת אומרת, ששייך לעקודים כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, וגם הוא מפני שהוא עומד למעלה מטבור הכללי ומתלבש על הס"ג, ולכן אין לו עדיין כוחות הפירוד שיכולים להוציא אותו מהעקודים. נכלל בהם, נמצא בהם, מקבל מהם ולכן שייך אליהם.
"ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם, עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת ראש ונעשו לגוף, וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'. וראש הב' הזה הוא ראש הנקודים, המכונה ג"ר דנקודים, אבל הראש הא' שהוא ישסו"ת, נחשב לעקודים ולא לנקודים, כנ"ל בדברי הרב. ע"ש." לכן ראש הב' הזה הוא נקרא כתר אפילו שהוא לא כתר, אבל הוא מתחיל. ממנו מתחילה הבחינה החדשה.
"ובחינה השלישית של הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של הנקודים כלומר, שהם מתחת הפה של ראש, כמו הגופים הקדומים בפרצופי א"ק. והם נקראים ז"ס תחתונות דנקודים. בדומה לתיקוני דיקנא הנמצאים מלמטה משבולת הזקן שנמשכים עד החזה ועד הטבור: כי סוד שטח העליון של הדיקנא, נמשך עד החזה. וסוד שטח התחתון של הדיקנא, נמשך עד הטבור. מטעם היותם בחינת ז"ס תחתונות של הדיקנא. שהם ז"א הכולל ו"ס חג"ת נה"י, והמלכות היא השביעית. ושטח העליון של הדיקנא הוא ו"ס שנקרא ז"א, הנמשך מהחוטם של ראש, כנודע בחלקים הקודמים. וע"כ הוא מסתיים בחזה, כי מחזה עד השבולת הזקן הוא מקום הז"א. כנודע. ושטח התחתון של הדיקנא הוא המלכות שהכלי שלה הוא מחזה עד הטבור, וע"כ מסתיים בהטבור. ועד"ז הם הז"ס תחתונות של הנקודים. שהם ז"א הכולל ו"ס והמלכות היא השביעית." אם אנחנו ניקח את כול הפרצוף מתחילת הס"ג ולמטה, אז יש לנו ראש דס"ג, גוף דס"ג, עליו מתלבשים ראש א' דנקודים, וב', וכל השערות. אנחנו נצייר את זה אחר כך. בקיצור, אנחנו נראה עד כמה שהפרצוף הזה שיוצא הוא מרגיש חסרון של הכלים שלו כי יש הרבה אורות והוא לא מסוגל לקבל אותם ולגלות אותם. ולכן הפרצוף הזה נקרא פרצוף שערות. אז יש פרצוף שערות רישא, שערות דיקנא, ועל ידי הפרצופים האלו אנחנו מבררים עוד ועוד כלים נוספים שהם מצטרפים יותר ויותר עד שכל האורות יתקבלו בתוך כול הכלים.
זאת אומרת, מה שאדם הראשון לא יכול לעשות בבת אחת, אנחנו כן יכולים על ידי הרבה פעולות בהרבה זמנים, בהרבה מקרים, בכל מיני צורות, אנחנו כן יכולים לקבל את כל האורות האלה הקטנים בכלים הקטנים, ואז באה הפעולה בסוף התיקונים שלנו שנקראת "רב פעלים מקבצאל", שמקבצת את כול האורות וכל הכלים יחד לפרצוף אחד, וזה נקרא אדם הראשון המתוקן.
שאלה: פרצוף השערות עובד לפי צמצום א' או צמצום ב'?
פרצוף השערות זה פרצוף דצמצום ב'.
אנחנו נעביר את החג הזה שזה בעצם אצלנו יוצא כמו כנס, ואחר כך אנחנו נחזור על זה בצורה יותר מפורטת שיהיה לנו מה להגיד. תראו, את זה לומדים בצורה מאוד לא פשוטה. אני לא יודע אם אתם יכולים לראות מה כתוב אצלי כאן בספר. כל דף תראו עד כמה שהוא מקושקש. ממש בצורה כזאת שצריכים לשבת עליו וללמוד טוב טוב.
אבל שוב, זה היה באותם הזמנים שאני למדתי. מה שאין כן, עכשיו זה לא עד כדי כך צריכים, ואני אסביר לכם למה, כי אנחנו נמצאים כבר במצב שיותר חשובה לנו זו ההפצה והחיבור בינינו, כי אנחנו בפועל נכנסים לתקופה של תיקונים ולכן העיקר בשבילנו זה החיבור בינינו והפצת חכמת הקבלה מחוצה לנו. התחילו התיקונים בפועל כאלו שאנחנו חייבים לבצע אותם במהירות כמה שיותר.
ולכן אין לנו זמן להיכנס ולהתחיל לדון וללמוד את הדברים האלה, אלא עכשיו אנחנו צריכים לממש את חכמת הקבלה בפועל כמה שיותר. כמו שבחכמה, במדע, בפיזיקה, אז יש תיאוריה ויש פרקטיקה. יש פיזיקה תיאורטית ויש פרקטית. אז אנחנו צריכים ללמוד חכמת הקבלה רק בצורה פרקטית מה שיעזור לנו כדי שאנחנו כמה שיותר מהר נתקן את עצמנו, ניתן לאורות כמה שיותר מהר להתפשט דרכנו ולכל האנושות. זה העיקר.
ולכן אין מה להצטער שאנחנו לא כל כך לומדים לעומק, כי ללמוד לעומק לזה צריכים עשרים שנה להתחיל ללמוד יום יום, כמה שעות ולהיות שקוע בזה. אבל זה שוב, זה לא אומר שאדם במעשה משיג את האורות האלה. לא. אלא לומד מה שכתוב בספר. לכן כתוב "לא החכם לומד". חכם זה מי שרוכש את החכמה והוא לומד אך ורק לא מתוך זה שהוא דווקא רוצה את החכמה אלא זה שהוא רוצה בפועל לעשות תיקונים.
שאלה: תמיד דווקא בשיעורים האלה הראש שלי בורח למיליון מקומות. אף פעם לא מצליח להתרכז. האם יש בזה בכל זאת תועלת בזה שאני רק שומע ככה?
יש תועלת שאתה רק שומע, ואני לא מתרגש שאתם לא שואלים ושאתם לא מבינים. אתם משקיעים בזה כוח והאור מקיף פועל עליכם ודווקא הוא נכנס ומסדר לכם את הכלים, וכמה שאתם פחות שואלים, דווקא זה לא פחות טוב. אל תדאגו. ככה זה יהיה.
שאלה: האם להגיע מצב הצמצום זה בעצם להגיע למצב הסליחות?
לא. אין קשר.
(סוף השיעור)