שיעור הקבלה היומי21 אוג׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 21.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
להתבטל לעליון – קטעים נבחרים מן המקורות
קריין: שיעור בנושא – "להתבטל לעליון", מסמך המקורות מקטע 34.
העבודה שלנו היא קודם כל לזהות עד כמה אנחנו נמצאים בשליטת הרצון לקבל, שזה לא אני אלא כוח מיוחד מהטבע הוא שולט עלי והוא מכוון אותי ועושה ממני מה שהוא רוצה, למרות שאני עד כדי כך לא מרגיש הבדל ביני לבינו, שנראה לי שאני והוא זה אותו דבר.
אבל כאן אנחנו צריכים באמת לראות שזה לא נכון, אלא זאת שליטה זרה, שכל כך שולטת עלי שאני מקבל את זה כמו שזה הטבע שלי. ואז "לקלף" את עצמי, להרחיק את עצמי מהשליטה הזאת, זה בעצם השלב הראשון שאני צריך לעשות בלבנות את עצמי כעצמאי, כהפועל, כקיים בעולם הרוחני.
לכן קודם כל זו פעולת "סור מרע" מה שנקרא ואחר כך "ועשה טוב", תדביק את עצמך לעל מנת להשפיע. אבל קודם כל צריכים לברר עד כמה אנחנו נמצאים בטבע בעל מנת לקבל, עד כמה הטבע הזה הוא לא אני, כל אחד מאיתנו, אלא זה כוח זר, רע, ושולט עלינו באכזריות וממש מנהל אותנו ועושה מאיתנו מה שהוא רוצה ואנחנו כל הזמן רק שומעים לפקודות שלו.
אז קודם כל להתנתק ממנו ולהרגיש שאני ניטרלי ואני לא רוצה כלום. ואז אני רוצה להבין, להרגיש איך אני כל הזמן מקבל את הפקודות ואיך בלי ביקורת או כבר עם איזו ביקורת על הפקודות האלה, אני מקיים אותן. ואם אני לא רוצה לקיים אותן אז מה אני צריך לעשות, איך אני יכול להתנתק מקיום הפקודות. אני יכול לחיות, להתקיים אם אני אתנתק מהן?
זו פעולה מאוד לא פשוטה, רצינית, שאדם צריך ממש להרגיש מה קורה לו, יותר נכון מה קורה בו, ומזה להתחיל לעבוד. אני רוצה לעשות מחסום בין "האני" שלי ובין הרצון לקבל על מנת לקבל שבא ורוצה לשלוט עלי.
הפעולה שאני עכשיו רוצה לעשות היא נקראת "פעולת הצמצום", שאני לא מסכים להיות שפוט, להיות מריונטה. מה שהרצון לקבל מכתיב לי, אני בכלל לא מזהה את זה, אני לא מזהה, אני נולדתי כך, אני חי כך, לכן כאן זו עבודה מאוד לא פשוטה, איך אני מבצע את הצמצום, ניתוק מהרצון לקבל, מהפקודות שלו.
וכאן חשובה מאוד האווירה, הקבוצה שאני נמצא בה והיא כולה עוסקת גם בדברים כאלו, איך אנחנו מזהים, לפחות מזהים, לא בורחים אולי, אבל מזהים עד כמה אנחנו כל הזמן מקיימים את פקודות הטבע האגואיסטי ששולט עלינו. וכבר אחרי כמה תרגילים כאלו אנחנו נרגיש שזה באמת שולט בנו ושזה כוח זר, ויכול להיות שזה כוח רע, כי האם הוא באמת רוצה לטובתי.
אם אני ממשיך לחשוב, אז אני יכול להרגיש שדווקא כשאני יוצא משליטת הרצון לקבל שכל הזמן מחייב אותי לעשות משהו, איך אני יושב, איך אני נושם, איך אני חושב, כל דבר ודבר, אם אני ארצה לעשות מה שנקרא "צמצום", זאת אומרת לא לתת לו לשלוט בי בצורה חופשית כמו תינוק, אלא אני כבר רוצה להיות יותר גדול, להבין ולהתנגד ולהראות את הרצון שלי, לקבוע פעולות מעצמי ולא שהוא אומר לי, אז אני כבר מתחיל להיות בזה חופשי. כמו שכתוב "להיות עם חופשי בארצנו", ברצון שלנו. שיש רצון ואני לא שומע את הרצון שלי שמתעורר לפעולות האגו, אלא אני קובע אז את עצמי בצורה אחרת. אבל קודם כל לזהות שאנחנו כל הזמן מבצעים פעולות של היצר הרע, שכל הזמן, כל הזמן בלי להפסיק הוא קובע לי מה לעשות, איך לחיות, איך לחשוב, הכול.
תראו איך אתם יושבים, איך אתם מסתכלים. לא שאנחנו צריכים כנגד זה להתנגד ולעבוד, אלא עד כמה הוא שולט בנו. ואם נשים לב לזה אז אנחנו יכולים למיין את הפקודות שלו לאלו שהן בדרגות דומם, צומח וחי ואז כנגד זה אין לי כל כך מה להתנגד, אני לא אתנגד לגוף שלי שפועל בצורה פיזיולוגית במשהו או איכשהו, לא, אלא איפה שאני כאדם, "כאדם" זה נקרא כדומה לבורא או לא דומה לבורא, שם אני צריך לברר עד כמה אני נמצא בכיוון להיות אדם. זאת אומרת, רק בדרגה ד', דומם, צומח, חי בדרגת המדבר, ושם עיקר העבודה שלנו.
וכל העבודה שלנו, אם אנחנו רוצים לרכז אותה עוד יותר נכון, היא כלפי הקבוצה, כלפי החיבור בינינו ואחר כך מבינינו לבורא. ואם אני כל הזמן נמצא בבדיקה, ביקורת, תשומת לב ליחס שלי כלפי הקבוצה, אז אני מתחיל להרגיש שמתעוררים בי רגש, שכל, ביקורת על כל המצב הזה ואז אני יכול כל הזמן להגדיר את ההשתתפות שלי בקבוצה.
זה לא פיסית, הם לא צריכים אפילו לדעת, לראות, אלא אני כל הזמן כך מכניס את עצמי ביניהם וכך יותר ויותר רואה את עצמי כמחובר, כמחויב ומתוך זה אני ארגיש איך אני זקוק לבורא, לעזרתו, נמשך אליו, מתקרב אליו.
אז לא נשכח על העניין הזה של להשתדל למדוד עד כמה אני כל יום נמצא בהתקרבות לבורא.
קריין: אנו ממשיכים מקטע מס' 34. אומר בעל הסולם:
"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמיים נותנים לו כוח הגילוי של הרצון לקבל, מטעם שדווקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע.
והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בניי". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."
(בעל הסולם. "שמעתי". מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")
שאלה: מה זה אומר לבטל את הרצון שלי, את הצרכים שלי?
אני לא צריך להיכנס למה שהגוף שלי רוצה, לכל הפיזיולוגיה שלו. גוף, הכוונה בחכמת הקבלה, זה סך כל הרצונות שלי ליהנות. גוף זה כמו הגוף של הפרצוף, רצונות שאני מתקן אותם ואני מקבל בהם את גילוי הבורא, ונמצא עימו בדבקות במידת השתוות הצורה. זה נקרא "הגוף".
תלמיד: מה זה אומר "לדאוג לכלה", זאת אומרת למלכות?
כך מלכות נקראת. איפה זה כתוב?
תלמיד: בקטע 14.
ככה לא עושים. למה אתה צריך לבלבל את כולם במה שאתה מבולבל. מלכות נקראת "כלה", ודיברנו על זה, והבורא נקרא "חתן". ועיקר העבודה שלנו, של ט' ראשונות, של התכונות שלנו, היא לעשות קשר בין חתן וכלה. הבורא יהיה ככתר, והמלכות, הרצון שלנו הכללי יהיה כמו מלכות, ויהיה קשר בין כתר למלכות על ידי חיבור בינינו, שאנחנו נמצאים בין כתר למלכות.
אבל אל תשאל דברים כאלה פעם הבאה. מה שאחרים לא מבינים, לא נמצאים בזה, אסור לשאול. איך יכול להיות שאפשר לשאול על דברים שאחרים לא נמצאים בזה.
שאלה: למה הוא משתמש במילים "נצחוני בניי", כאילו שאנחנו עושים מלחמה נגד הבורא, הרי הבורא הוא אהבה?
בטח. בטח מלחמה. הבורא כל הזמן מכניס לנו בכל פעם רצונות אגואיסטיים חדשים, ואנחנו צריכים להתגבר עליהם ולא לקיים אותם בצורה כמו שהוא מעורר בנו. אלא במקום שהרצונות האלו יהיו מכוּוַנים לאגו שלנו, ליצר הרע, אנחנו רוצים לזהות את האגו שלנו כרע לנו, ורוצים להפוך את כל מה שמעורר בנו הבורא ליצר הטוב, וזה נקרא ש"אליו". וכך אנחנו כל פעם מתקנים את עצמנו.
שאלה: איזה סוג של הפרעות בעבודה מגיעות לאדם מלמעלה? ומה זה אומר שנותנים לאדם את הכוח לגלות את הרצון לקבל מלמעלה?
ההפרעות האלו שמגיעות מגלות לנו את הרצון לקבל, כך זה קורה, זה נקרא "עזר כנגדו". הבורא מעורר רצון לקבל ואנחנו צריכים ללמוד אותו, ומזה שאנחנו לומדים אותו, אנחנו בעצם לומדים גם את מה שהפוך ממנו. כי אלה שני הצדדים של אותו הטבע, של אותו המטבע, או יצר הטוב או יצר הרע, והאני של האדם נמצא באמצע, ולכן אנחנו לומדים כך. מהיצר הרע לומדים את היצר הטוב, את הבורא, כי את הבורא עצמו אנחנו לא יכולים ללמוד, להבין, להרגיש. אבל בגלל שאנחנו מרגישים את היצר הרע ורוצים להתנתק ממנו, אז על ידי כך שאנחנו הופכים את היצר הרע, שלא רוצים אותו, אנחנו לומדים מהי התכונה שהיא הפוכה ממנו וזה היצר הטוב, זה הבורא. כך אנחנו לומדים אותו.
כי אי אפשר אחרת להבין ולהרגיש את הבורא, אם אנחנו נבראים, אם אנחנו צריכים להיות נפרדים והפוכים מהבורא, כי אחרת אנחנו לא נהיה אף פעם עצמאיים. אנחנו נהיה כמו דומם, צומח, חי, נמצאים תחת שליטת הכוח העליון וזהו, בלי להבין ולהרגיש שאנחנו נמצאים בשליטתו, כמו שגם עכשיו. לפני שאנחנו יוצאים מעל הצמצום, אנחנו מבצעים את כל הפקודות של הטבע, ש"א-להים" בגימטרייה "הטבע", ואנחנו לא שואלים את עצמנו אם הטבע שולט עלינו.
כל חכמת הקבלה מתחילה מזה שהאדם מתחיל ללמוד עד כמה הוא נמצא בשליטת הכוח העליון, בשליטת הבורא. והשליטה הזאת, הוא לא מסכים איתה, היא לא טובה. והבורא שמח שאנחנו דוחים את היצר הרע, ובמקומו רוצים שליטה אחרת, את היצר הטוב. מהו היחס בין היצר הרע לבין היצר הטוב, שליטה אחרת, שהוא עשה את זה, זה על ידי ניתוק, את היצר הרע, וזה על ידי חיבור, את היצר הטוב? זה הכול יחסי, רק כדי שאנחנו נבחין בשתי צורות הטבע, וביניהן נוכל להיות קיימים כעצמאיים, אחרת אין לנו שום עצמאות. איך יכול להיות שמישהו ברא אותנו, ואנחנו לא היינו קיימים בכלל קודם, ואנחנו מגיעים למצב שאנחנו עצמאיים, איך יכול להיות דבר כזה? ואנחנו מפסיקים להיות בובות, מריונטות, איך יכול להיות? זה יכול להיות בתנאי שאנחנו נמצאים בין שתי צורות הטבע, כוח הרע וכוח הטוב, ואנחנו באמצע קובעים את המצב שלנו. ככה זה.
שאלה: איך אדם יכול לדרוש להשפיע? איך אני יכול לבקש משהו שאני לא יודע מהו?
בצורה פשוטה. אומרים לנו, אם אתם רוצים להבין את הבורא, להתקרב אליו, לכוח עליון, הוא שולט בכל. "א-להים" בגימטרייה זה "הטבע", זאת אומרת הטבע כולו או בורא זה אותו הדבר. כל הכוחות, כל מה שיש, הכול נמצא בו, כל המציאות שבכלל אפשר להגיד שהיא קיימת, הכול נמצא בו. אם אתם רוצים להתחיל להבין אותו, להרגיש אותו, אתם צריכים להבין קצת מה זה נקרא חיבור, כי אז אתם תבינו איזה כוח שולט בכל הטבע. אתם צריכים להשתדל להתקרב זה אל זה כי אתם תבינו מה זה נקרא "התקרבות", וכנגד זה מה זו "התרחקות".
אתם תרכשו את כל התכונות האלה כדי להרגיש את הבורא, כדי להבין אותו, כדי להיכנס עימו לאיזה קשר. הכול כדי להבין מהי אותה מציאות שבה אנחנו קיימים. אנחנו לא יכולים שלא להתקיים במציאות הזאת, אפילו כשנמות, אנחנו לא נצא מזה. בסך הכול בין חיים ומוות אין הבדל גדול, בין המצבים שלנו, החיים שלנו והמוות שלנו הם בסמוך זה אל זה. אבל כדי להבין ולהרגיש מי זה הבורא ולהגיע לדרגה של נצחיות, שלמות, כמו שהוא נמצא, אנחנו צריכים לקנות תכונות של חיבור. ולכן חיבור בינינו זאת הפעולה המרכזית שעל ידה אנחנו מתחילים להבין, להשיג, להרגיש מהי תכונת הבורא, מה זה נקרא בכלל בורא, כי זה בוא וראה, זה כלפינו כך מתגלה.
שאלה: כתוב שהכוח ניתן לנו מלמעלה כדי שנוכל לגלות את הרצון לקבל. למה כל כך קשה לנו לשנות את הטבע שלנו, וככל שאנחנו מתקדמים בעבודה, הדברים נעשים קשים יותר במקום להפוך לקלים יותר?
זה לא קשה. הקושי הוא שאנחנו באמת נבקש, נרצה. באמת לבקש ולרצות שנעלה למצב אחר שבטבע, לא כמו שאנחנו עכשיו מזהים את עצמנו. אנחנו נולדנו באיזשהו מצב, והבורא מאיר למצב שלנו, ואז אנחנו רואים ולאט לאט מבינים באיזה מצב אנחנו נמצאים. ואם אנחנו רוצים לצאת ממנו, אנחנו צריכים לקיים מה שחכמת הקבלה מספרת לנו, שכל היציאה מהמצב שלנו זה למשוך את פעולת הבורא שיעשה. כמו שהוא ייצב אותנו במצב הנוכחי, אם אנחנו מגלים את המצב הנוכחי ורע לנו בזה ואנחנו כן רוצים לצאת ממנו, ואני לא מסכים להיות בטבע שלי הנוכחי, האגואיסטי, אני רוצה להתעלות ממנו לדרגת ההשפעה, לדרגת החיבור, אז אנחנו צריכים לדרוש מהבורא שייצב אותנו במצב מספר אחד, שיעביר אותנו עכשיו למצב מספר שתיים.
כך אנחנו נתקדם, שבכל מצב ומצב שהוא יעביר אותנו, אנחנו נגלה מלכתחילה במצב שאנחנו נכנסים אליו שהוא מצב טוב, ואחר כך נגלה שזה לא טוב, שזה לא מספיק, נתחיל לגלות בו כל מיני ליקויים, ואז נבקש מהבורא שוב להעלות אותנו למצב עוד יותר טוב, בהשפעה עוד יותר גדולה. כל פעם אנחנו נגלה במצב שלנו רצונות לקבל ונקבע אותם כגרועים, ונרצה כנגדם לעלות לרצונות להשפיע יותר גבוהים, טובים, וכך נתקדם. זו בעצם העבודה שלנו. עד שכל הרצונות שיכולים רק להתגלות בכולנו, רצונות אגואיסטיים, נחליף אותם לההיפך, "ונהפוכו" מה שנקרא, לרצונות אלטרואיסטיים, משנאה לאהבה. זה בעצם כל השינוי שאנחנו צריכים לעשות, האינוורסיה הזאת.
שאלה: האם עלינו לקבל את השמחה הזאת בהסתרות, בהפרעות האלה שאנחנו מקבלים מהבורא? כי בטקסט נאמר שבזה הבורא מקבל נחת רוח. האם עלינו להגיע להשתוות הצורה באותן הסתרות?
זה הכרחי, כי זה לא חשוב באיזה רצונות להיות, העיקר באיזה כוונות להיות. הבורא ברא עולם שאני אהנה ממנו, ואם אני לא נהנה, אני בזה מקלל את הבורא, מצד אחד. מצד שני, כשאני נהנה אני צריך גם ליהנות מפני שאני נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא, זאת אומרת שאני נותן בזה, מעביר בזה תענוג לבורא מזה שאני נהנה. וכאן זו כל ההבחנה העדינה הזאת, שאנחנו צריכים בדיוק לברר איך זה קורה. אני צריך להביא את עצמי למצב שאני נהנה מכל דבר בעולם שבחיים שלי בצורה כזאת שאני בזה מעביר תענוג לבורא. ומזה יש לי תענוג כפול, תענוג מהפעולה עצמה, ותענוג שהתוצאה מהפעולה הזאת היא שאני בזה מהנה לבורא.
אנחנו צריכים לעשות בזה תרגילים ונעשה אותם, ואז נתחיל להרגיש עד כמה הכול בנוי רק לצורך זה, שעל ידי זה שאני נהנה אני מהנה לבורא. כי מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו, ליהנות, אבל מתי אני יודע שאני באמת נהנה? כי אני יכול ליהנות מכל מיני דברים שהם שקר, ואני לא יודע מה זה שקר ואמת, אני נמצא בחושך ממש. בתנאי שאני נהנה יחד עם העשירייה, ובתוך העשירייה אנחנו רוצים להתחבר בינינו וליהנות עם הבורא, אז בטוח שאני עושה פעולת השפעה ופעולת תענוג, גילוי תענוג אמיתי.
שאלה: איך אנחנו הופכים את הרע לטוב?
אם אני מצרף לכל דבר שאני מרגיש בו מציאות נוכחית, חוץ מאני גם בורא, ואת הבורא אני מצרף לתוך העשירייה, יוצא לי ישראל שזה אני, ישר אל, אורייתא זה נקרא הקבוצה שהיא מתחברת, וקודשא בריך הוא זה הבורא, שלושת אלו הם יהיו יחד. ואם אני עושה כך אז בטוח שאני עשיתי לעת עתה פעולה נכונה.
שאלה: אם 90% מהרצונות שלי הם רצונות של העולם הזה, האם ניתן לעבוד כלפי השפעה עם הרצונות האלה כי למעשה אין לי כמעט רצונות אחרים?
אנחנו לאט לאט נמיין את כל הרצונות, אל תדאג, ואתה תראה איך אתה יכול לכוון אותם בעל מנת להשפיע. שאפילו בדברים הקטנטנים שאתה נמצא בעולם הזה ושאתה עושה אותם בצורה אישית, לא עם הקבוצה, בכל זאת אתה יכול לכוון את הפעולות האלה בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא. איך? בכל דבר שאתה מתקיים בגוף שלך, אתה יכול להבין, לחשוב, להודות, שכל מה שנמצא לך בגוף זה מפני שאתה נמצא בנכונות להתקשר עם החברים ודרכם לבורא, וכך להגיע לתיקון של הבריאה. אין דבר שקיים מחוצה למטרה הזאת, שום דבר. אפילו דברים שאתה עושה לבד במשהו עם הגוף שלך, בפיזיולוגיה של הגוף, לא חשוב במה, זה בכל זאת מתקיים כדי שאתה תחיה ותבצע פעולת חיבור בינך לכל האנושות ולבורא.
שאלה: הבוקר אני שמח ונרגש להיות כאן, כיוון שהבורא נתן לנו להיות חמישה אנשים ביחד בשיעור. והשאלה שלנו, האם הבורא משתמש באיזשהו גוף שלישי כדי לעשות לנו הפרעות? לדוגמה, אנחנו צריכים להיות מינימום חמישה, אבל רק ארבעה מהחברים מופיעים לשיעור הבוקר, האם הוא גורם לנו להפרעות בזה שהוא עושה לנו חוסר של האדם החמישי הזה, שהוא מחסיר אותו?
ודאי שאת כל החוסר גם עושה הבורא כדי לעורר אתכם יותר להתקדמות.
שאלה: היום אמרת לממש את הצמצום כדי שהטבע האגואיסטי לא ישפיע עלי, איך בכלל ניתן לעשות כזה צמצום?
אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה רוחנית, אנחנו רק צריכים לעשות מאמצים כדי לגלות את המצב הנוכחי, לא חשוב איזה מצב, עלייה, ירידה, באמצע, איפה שאנחנו, לא חשוב, לגלות אמת המצב, ולהשתדל לזהות מה עלינו לעשות כדי לצאת ממנו הלאה. כל היתר עושה המאור המחזיר למוטב על ידי התפילה, על ידי העלאת מ"ן.
זאת אומרת סך הכול לגלות את המצב הנוכחי עד כמה הוא לא שלם, ולבקש את הבורא שישלים אותו, זו כל העבודה שלנו. מה רע לי במצב הזה לעומת מצב יותר מתוקן, זאת אומרת מחובר בינינו, עם הבורא, בהשפעה יותר גדולה, ולבקש את הבורא שיהיה לי מצב כזה, בקבוצה יותר מגובשת עם הבורא בינינו, גילוי המצב הנוכחי, ועל פניו המצב הבא.
שאלה: מה זה אומר שאדם נמצא בין שני הרצונות באמצע, מה זה המקום הזה?
בין שתי המדרגות, ממדרגה אחת עולה למדרגה השנייה, לרצון לקבל יותר גדול ובהתאם לזה להבחנות יותר עליונות.
שאלה: מה זה אומר ליהנות יחד עם העשירייה במהלך החיים? האם כשבאות כל מיני הנאות, אני צריך איכשהו לכלול בתוכי את כל העשירייה כדי לקבל את ההנאות האלה בצורה נכונה?
אני לא יודע על איזה תענוגים אתה מדבר. אלא ודאי שאני צריך לתאר כל מצב ומצב רוחני שלי שאני נמצא עם העשירייה בחיבור המתגבר ובמילוי המתמלא יותר ויותר, בהכרת הבורא מתוך השתוות הצורה בינינו, שאנחנו יותר מגובשים, ואז אנחנו יותר מגלים אותו, נמצאים יותר בהשפעה בינינו, ונמצאים יותר בהשפעה מבינינו אליו וכך עוד ועוד. אלו הרבה פעולות, ו"פרוטה ופרוטה מתחברת לחשבון גדול"1, וכך זה קורה.
תלמיד: אנחנו יודעים מההיסטוריה של המקובלים, נגיד שיש איזושהי מנת אוכל שאוכלים הוא יודע לכוון את עצמו, אנחנו גם יודעים שאי אפשר ליהנות לעצמי מהתענוגים הבהמיים האלו. עכשיו שמעתי משהו חדש, שאני צריך לכלול בזה את העשירייה בכל פעולה שאני מבצע בחיים שלי.
אני לא רוצה לדבר יותר על זה, כי אתם תתבלבלו, אני לא יודע איך זה יסובב לכם את הראש. אנחנו צריכים כמה שאפשר להיות מחוברים בינינו בעשירייה, אפילו שנמצאים בכל מיני מצבים שאין לזה שום קשר כביכול, אני תמיד צריך לראות את עצמי כנציג מהעשירייה.
שאלה: כשמתנגדים לשליטה שלו אפילו בדבר הקטן, הרצון לקבל מתחיל להשתולל ומנסה להסיט אותנו בכל מיני צורות, מה העצה להכריע אותו בכל מערכה?
להבין שזה לא רצון לקבל, אלא "אין עוד מלבדו", הבורא מנהל את הרצונות ולכן אנחנו צריכים על ידי הפעולות האלה לראות עד כמה הוא רוצה ללמד אותנו דרך כל הטריקים שלו, ודרך כל הפעולות שלו האלו להכיר את הטבע. ואנחנו צריכים בטבע דלהשפיע להיות בדיוק בהעתקה מהטבע דלקבל, ואז כך להתקדם. זאת אומרת, ללמוד את הרצון לקבל ולהשתדל כנגדו כל פעם לעשות פעולות נהפוך הוא, לרצון להשפיע.
תלמיד: לחפש הכרעה או שלהתרכז יותר במאמץ להתמודד מולו?
להפוך אותו לרצון להשפיע.
שאלה: בתחילת השיעור הסברת שהרצון לקבל זה כוח חיצון וזה לא אני, איך לזרז את ההכרה הזאת, איזה תרגילים יכולים לעזור להבין שזה כוח חיצון ולא האני, הרצון לקבל?
על ידי התכללות בקבוצה, דיבור על זה, מאמץ משותף, אז תתחילו לגלות יותר מהר שהרצון לקבל זה כוח זר ופועל עלינו כדי להרחיק, לסכסך בינינו וכן הלאה. וזו דרך ארוכה, דרך ארוכה היא לא פשוטה. והעיקר שאנחנו נעמוד על זה ונדרוש הסבר, בירור, גילוי, אנחנו צריכים להכיר את הרצון לקבל שעומד נגדנו כאויב, כשונא, שלמה המלך קרא לו "שונא".
שאלה: האם חלק מההכרה הזאת היא ביקורת שאני מעביר על כל דבר שקורה בחיים שלי, האם זה נכון להגיד דבר כזה?
ביקורת סתם לא, בביקורת סתם אתה פועל מתוך האגו שלך.
תלמיד: אבל כאילו אני מעביר ביקורת על מה שהבורא נותן לי.
אל תעשה לי כאן הסברים כי אתה בזה רק מבלבל את עצמך, אתה צריך לקחת את הכיוון לחיבור, וכול מה ששייך לחיבור, ועם זה ללכת. נקודה. אם אתה רוצה לבלבל את עצמך תעשה את זה, אבל תיזהר בקבוצה לא לבלבל את האחרים. אתה לא שומע מה שאומרים לך.
שאלה: איך אני אתקדם אם אני לא יכול להסכים עם המצב הנוכחי שלי, ולהיות תמיד מרוצה ממה שהבורא מציע לי?
זה לא חשוב שאני לא מרוצה, אלא אני רוצה להגיע לבירורים, ולכן אני רוצה לגלות בכל מצב איך שאנחנו מדברים. זה לא שאני נמשך לרצון להשפיע, שזה טוב לי, לא, עוד לא, אני עוד לא קיבלתי מאור המחזיר למוטב, אני עוד לא תיקנתי את הרצון האגואיסטי שלי שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, אחרת בשביל מה לי לעשות את כל הפעולות האלה. אני לא יכול לקפוץ לסוף הפעולה, ואחר כך לחזור לתחילת הפעולה ולבצע אותה מהרצון להשפיע שרכשתי. אתה חכם, אתה רוצה שככה זה יקרה בחיים. בחיים זה לא יהיה כך, לא, אלא רק שאנחנו מרגישים שנמצאים בשליטת הרצון לקבל ורוצים לקבל שליטה חדשה.
קריין: הגענו לקטע מספר 35, כותב רב"ש,
"בזמן שאין אדם מרגיש את גדלות ה', אין הגוף יכול להתבטל אליו יתברך בכל לבבך ובכל נפשך. אולם, לאמיתו של דבר, זה שהתחתון מציג תנאי, שאומר שאני מסכים לעבוד בשבילך רק בתנאי שאני אראה את החשיבות והגדלות שלך, נמצא, שכבר הוא רוצה לקבל מהבורא, היינו גדלות ה', אחרת אין הוא רוצה לעבוד בכל לבבך, כבר האדם מוגבל ומונח תחת שליטת ההסתר, ואין הוא בן חורין, לומר, שאין הוא רוצה שום דבר, אלא הוא רוצה רק להשפיע, זה אינו נכון, שהרי כן רוצה משהו, מטרם שיקיים "שכל מעשיך יהיו לשם שמיים", היינו שרוצה לקבל מקודם גדלות ה', ואחר כך האדם אומר, שהוא יתבטל לה'. ובטח שבחינה זו לא נקראת בחינת בינה כי חפץ חסד, ואינה רוצה שום דבר, כי כן היא רוצה."
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)
זה הבדל לא כל כך גדול, די דק, שאנחנו כאילו מבקשים מאין ברירה. אני יודע שאני נמצא ברצון לקבל, תן לי כוח השפעה, אני רוצה להשפיע בכל הכוחות שלי. אני רוצה שיהיה לי כוח השפעה ואני אשפיע כל הזמן, בכל מקום, רק תן לי, תן לי שכל, תן לי רגש, בעל מנת להשפיע ואני אפעל. התנאי הזה בעצם בעצמו, שאנחנו אומרים לבורא תן לי קודם ואז אני אפעל, זה לא כל כך נקי, אמנם זה כאילו בצדק, מה אני יכול לעשות, אני כולי רצון לקבל שהבורא ברא, שהוא שולט עלי עם כל מיני תענוגים של רצון לקבל, אני לא יכול להתנתק מהרצון לקבל שלי, אז מה לעשות? אלא אנחנו צריכים להגיע למצב שאני מסכים לעבוד ללא שום כוח, ללא שום רצון, אפילו ללא שום עזרה.
ואם אני מבקש גדלות הבורא שיתגלה, אז אני מחליף שליטה אחת בשליטה השנייה, והבורא לא רוצה את זה, לא, הוא רוצה שאני אהיה עצמאי כביכול גם ממנו. ולכן אם אני אבקש עכשיו שליטת הבורא ואז אני אשפיע בכל דבר, אז אני אהפוך להיות דומם דקדושה, זאת אומרת, כמו עובר במעי אימו, שהוא לא עושה כלום.
אבל אם אני כבר פונה ומבקש, אז אסור לי לבקש להיות תחת שליטת הבורא ללא שום השתתפות שלי, כי אז אני הופך להיות לדומם, הבורא יעשה איתי מה שהוא רוצה, כמו שעכשיו הוא עושה איתי מה שהוא רוצה. אבל אם הוא גילה לי עכשיו שאני נמצא תחת שליטת הרצון לקבל, וזה ודאי שבא ממנו, אז מה אני מבקש ממנו, להיות במצב השני, שאני אהיה בהשפעה, אבל בצורה שהוא שולט בי? לְמה אני החלפתי את המצב שלי הזה למצב שלי ההוא? אני לא ארגיש שום שינוי.
זאת אומרת, כל העניין הוא שאני צריך להיות עצמאי. וממי? מהבורא עצמו. זה מה שהוא רוצה, כאן זה נקרא "נצחוני בני". אנחנו עוד ניכנס לזה, נבין את זה, נרגיש את זה, אבל הנקודה הזאת היא נקודה מאוד חשובה ורגישה, היא תתעורר בנו בתוך הטבע שלנו ואנחנו נרגיש אותה מתוכנו, איך שהיא תעלה, תהיה מורגשת, ואנחנו נרצה לקיים אותה. אתם תראו, הכול לפנינו.
שאלה: עד עכשיו זה היה מורגש כאילו גדלות הבורא כשאנחנו עוסקים בה בעשירייה זה מצב כזה אידיאלי, אז ממה שעכשיו שמענו זה אומר שזה עוד לא נקי, עוד יש משהו שצריך לעשות שם?
כי גדלות הבורא, יכול להיות שהיא תשלוט בי בלי לשאול את פי, בלי לשאול אותי, ואז מה אני אהיה, אני אהיה קיים או לא? אני לא אהיה קיים, כמו שעכשיו אני לא קיים, הרצון לקבל שולט בי, ואז ישלוט בי רצון להשפיע? לא, אנחנו גדלים בצורה עצמאית, זה נקרא ב"קו האמצעי", בין רצון לקבל לרצון להשפיע, ואנחנו כל הזמן הולכים באמצע. זה לא פשוט, אנחנו עכשיו מדברים על איזה הבחן עדין, חדש אולי במשהו, אבל זה יכנס. אל תדאגו, סך הכול אנחנו קרובים לייצב את עצמנו, כבר מוכנים לדרך.
שאלה: איך להרגיש את גדלות הבורא בכול, ואז איך אפשר להוסיף את הבורא לכל מה שאנו עושים?
זה על ידי זה שתדברו בקבוצה ותתחברו לכל השיעורים שלנו. ואני מבטיח לכם שמי שנמצא בשיעורים ועוד פעמיים ביום עושה תרגיל בקבוצה, בטוח שכל אחד ואחד, אני אחראי, שהוא בסופו של דבר יגיע לזה שיעביר את עצמו מרצון לקבל, שהוא אנטי בורא, לרצון להשפיע, שזה הבורא, ויהיה בזה עצמאי. לא יהיה נכלל בבורא ללא שום הרגשת העצמאות, אלא הוא יחד עם זה שפועל כמו הבורא, הוא עצמאי.
עוד יותר מזה, הבורא רוצה שאנחנו [נהיה] כמו ילדים קטנים, מושכים את ההורים אחריהם ככה, ביד. ילד מושך את האבא שלו נגיד, ככה הבורא רוצה שאנחנו נעשה, שאנחנו נגלה מראש מצבים טובים ברוחניות ונמשוך אותו אחרינו, נסחוב אותו ממש אחרינו, נחייב אותו לעזור לנו, ונחייב אותו לעזור לנו בצורה כזאת, שאנחנו בזה נהיה עצמאים ואנחנו נקבע כול מצב ומצב הבא שלנו. יש לנו בזה הרפתקה כזאת, שאנחנו לא מתארים לעצמנו.
שאלה: האם אפשר לקרוא למצב המתוקן יותר שלי הנקודה שבלב, ואם אנחנו יכולים לקרוא לנקודה שבלב הבורא שבתוכנו? ואם כן, האם אנחנו יכולים לבקש עזרה ממנה להתחבר למצב עוד יותר מתוקן, לבקש ממנה עזרה?
על כל זה הייתי אומר כן, נכון.
שאלה: כדי שאני אסכים לבצע את כל הפעולות שאתה מתאר אני מרגיש שאני צריך לאהוב את הבורא. אפשר לבקש לאהוב אותו?
לבקש אפשר, אבל על סמך מה אתה מבקש? אהבה היא תוצאה מהכרה. סתם לבקש, אתה יכול לבקש את גמר התיקון, שבגמר תיקון אני רק פועל להשפיע ולא לקבל כלום. ואני מחבק את כל העולם ומסדר אותו, ודואג לו, ודואג לבורא שהוא ימלא את העולם. אבל מה יש לי מזה שאני ככה אדבר? צריך להיות ביצוע בתוך הרצונות שלי, בתוך ההכרה שלי.
תלמיד: מאיפה באה הסכמה של האדם לכל השליטות של הבורא, מצד הרצון לקבל, מצד הרצון להשפיע, אבל ההסכמה בכלל בתוך התהליך הזה?
על ידי האור המחזיר למוטב. מגיעות הארות קטנות כאלה, אורות קטנים, והם פועלים, פועלים, פועלים על כל חלקי הנשמה של האדם ובקבוצה על כל המשתתפים. וכך האורות האלה מקרבים את החברים זה אל זה, עד שהם מתחילים להרגיש שהם לא גופים אלא שהם מחוברים למערכת, ואז הם דואגים יותר למערכת מאשר כל אחד לעצמו. וגם אחר כך, עם עוד קבוצות אחרות וכן הלאה, עד שמגלים את הבורא בתוך הכלי המשותף. זה שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם", ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
שאלה: האם אפשר להגיד, שאם האדם מבצע מאמץ וכתוצאה מזה פונה לבורא, כבר לא יהיה תנאי מראש לדרישה לבורא, ואז הוא יעזור לי?
זה לא חשוב. מה זה מלכתחילה, מה זה אחר כך. אנחנו נמצאים כל הזמן בטיפול נמרץ מלמעלה, מהבורא.
שאלה: אמרת שיש השפעות קטנות שמשפיעות בצורה שונה על החלקים של הנשמה.
על ידי ההארות הקטנות שמשפיעות עלינו, אנחנו מתחילים לקבל מתוך זה איזו הכוונה, איזה כיוון זה או אחר, לא יותר מזה. יותר מזה אני לא יכול להסביר, כי אנחנו לא מרגישים את זה.
שאלה: מה הבקשה הנכונה שתקדם אותנו בעבודה?
בקשה נכונה שתקדם אותנו בעבודה, זהו. אנחנו רוצים להיות "עובדים". זאת אומרת לקבל מהבורא הכוונות וכך להתקרב לחיבור בינינו, זה בעצם מה שהוא רוצה כדי להתגלות בחיבור בינינו, וכך בכל באי עולם.
שאלה: אמרת שהבורא רוצה שנעשה את העבודה בצורה עצמאית, מה המשמעות של זה?
לא הוא קובע לנו את כל המצבים, אלא אנחנו בעצמנו נקבע את המצבים. דוגמה, נגיד כמו ילד שגדל, לומד איך להתקיים, איך להחזיק את עצמו, לטפל בעצמו, הולך לבית ספר, הולך לאוניברסיטה, הופך להיות גדול, וכך כל הדור שלו נעשים גדולים ואז הם מתחילים להעלות את כול הדור שלהם לדרגה יותר גבוהה מאשר ההורים. כך אנחנו מתקדמים, גם ברוחניות. רק על ידי חיבור בינינו יותר ויותר הבורא מתגלה ומראה לנו את עצמו. ואז מתוך זה שהוא מתגלה ומראה את עצמו, אנחנו מתקדמים. על ידי זה שאנחנו נמשכים להיות מחוברים, אז אנחנו מגלים אותו ומקדמים אותו.
זה נקרא שאנחנו "עושים" את הבורא. "אתם עשיתם אותי", כך כתוב. כי הבורא לא קיים אלא זאת האישיות, אם אפשר להגיד, זו מהות שמתגלה מתוך חיבור של הכלים השבורים. בין השבירה ובין התיקון מתגלות כל המידות האלה בעד ונגד, ומתוך זה אנחנו מגלים מה זה מהות הבורא, בוא וראה. יש כאן גם חושך וגם אור, וכל ההשתלבות, ההצטלבות שבין המצבים הללו.
שאלה: לפני רבע שעה אמרת דבר שמאוד הרשים אותי, שאין הבדל בין החיים שלנו ובין המוות שלנו, אלא חשוב שאנחנו נגיע להשתוות הצורה עם הבורא כי באופן הזה אנחנו נגיע לנצחיות. מה אומר המושג "נצחיות"?
אני לא יכול להסביר לך. אנחנו נבין כשאנחנו נגיע להשגת הבורא. אז אנחנו כאילו עולים מדרגת העולם הזה שהוא זמני, מדומה, קיים בתוך הרצון לקבל שלנו, שכל פעם משתנה ועולים לדרגת ההשפעה, לעולם ההשפעה. עולם ההשפעה הוא כולו נצחי, אין שם מושג הזמן. הזמן קיים רק בעולם שלנו. בגלל הרצון האגואיסטי שכל הזמן פועל ומחפש מה עוד ומה עוד הוא יכול לרכוש.
אבל ברצון להשפיע, שזה העולם העליון, עולם ההשפעה, שם אין דבר כזה מושג הזמן, שיש ריצה אחרי משהו. שם פועלים לא מתוך החיסרון אלא פועלים מתוך השלמות. רוצים להשלים את האחרים, חושבים על האחרים ולא חושב על עצמי. ולכן אין שם מקרי מוות ולא פועלים מתוך חיסרון. תחשבו על זה, זה דווקא חומר למחשבה טוב.
שאלה: בשביל לארגן את העבודה הזאת, האם עלינו לעבוד כעוזרי הבורא, כאשר מה שמתקבל אנחנו כוללים את זה עם חסרונות העשירייה, ואז עובדים כדי לספק את החסרונות האלה בכך שאני מפנה את הפניה שלי לבורא, שהוא יהיה מי שמשלים את המאמץ הזה שאני עושה?
כן. אל תחסוך לפנות אליו, עם כל מה שיש לך, דברים שליליים, טובים, לא חשוב עם מה, העיקר כל הזמן, כל הזמן לפנות אליו. על זה כתוב בכללות, שלא יהיה לך אל זר.
שאלה: איך להתפלל עבור המצב היותר מתוקן שלנו שיעזור לנו להתחבר יותר?
קודם כל להיות כמה שיותר מחוברים ביניכם, שאני אראה אתכם יותר על המסכים, ושאתם רוצים יותר לברר את המצבים, וכך תתקדמו.
שאלה: אם אנחנו עומדים בפני כוחות הפוכים, איפה אנחנו, אנחנו דומים לבורא אבל לא בתוכו?
אנחנו תמיד בתוך הבורא, השאלה רק כמה אנחנו משיגים איפה אנחנו נמצאים, כמה יש לנו קשר עימו. הוא תמיד נמצא ושולט בנו, ונותן לנו בזה כל פעם מצבים הכי נכונים, שאנחנו נתעורר לעצמאות. בכל רגע ורגע שאנחנו נמצאים, הכי טוב והכי רע שיכול להיות, אלו בסך הכול הרגעים הקרובים ביותר ממה שאפשר להיות עצמאים, כי זה מה שהוא רוצה מאיתנו.
שאלה: האם אנחנו בונים כלי להרגשת הבורא או בונים את הבורא?
זה אותו דבר, כי בורא נקרא "בוא וראה". זה לא כוח שקיים בטבע בלעדינו, אלא במידה שאנחנו מרכיבים אותו, מסדרים אותו כלפינו, כך הוא קיים, זה המושג בורא. חוץ מהבורא יש כוח עליון בכלל, שמחזיק את כל המציאות, לו אנחנו לא קוראים "בורא", כי בורא זה נקרא "בוא וראה", שתי מילים, בו-רא, בוא וראה. בעל הסולם כותב על זה, ויש הרבה הסברים על זה. לכן עלינו רק לחשוב איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו כל הזמן מעוררים אותו לעזור לנו בצורה נכונה, אחרת לא נעורר אותו. כמה שאנחנו נהיה בהשתוות הצורה המכסימלית אליו, מדרגת 0, 1, 2 וכן הלאה, במידה כזאת כך אנחנו מתעלים אליו ומרגישים.
קריין: קטע 36, כותב רב"ש.
"אם האדם מחליט, שהוא רוצה לעבוד בבחינת "עפר", היינו אפילו שהוא טועם טעם עפר בעבודה, הוא אומר, שזה חשיבות גדולה אצלו, אם הוא יכול לעשות משהו לטובת הבורא, ולעצמו לא חשוב לו איזה טעם הוא מרגיש, והוא אומר, שעבודה זו, בזמן שטועמים טעם עפר, היינו שהגוף צוחק מהעבודה הזאת, הוא אומר להגוף, שלפי דעתו נקראת עבודה זו בחינת "לאקמא שכינתא מעפרא".
כלומר, שהגם שהגוף טועם בעבודה זו טעם עפר, האדם אומר, שזה הוא קדושה, ואינו מודד כמה טעם שהוא מרגיש בעבודה, אלא שהוא מאמין, שהבורא כן נהנה מעבודה זו, היות שאין כאן שום עירוב של הרצון לקבל, היות שאין לו מה לקבל, כי אין שום טעם וריח בעבודה זו, כי רק טעם עפר יש כאן. לכן הוא מאמין, שזו היא עבודת הקודש, וממילא הוא שש ושמח."
(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)
איך אדם יכול לבדוק האם העבודה שלו היא באמת על מנת להשפיע? אך ורק בתנאי שהוא לא מרגיש בה שום טעם, שום תענוג, לא נהנה אפילו באצבע הקטנה כמו שכתוב. ואז בצורה כזאת כשהוא בכל זאת עובד, זה נקרא שהוא מקים שכינה, מלכות, מעפר. כי זה המצב שהוא מרגיש שהיא נמצאת לעומתו, כלפיו, לפי הרגשתו, וזה נקרא "לאקמא שכינתא מעפרא". בתנאי שהוא מרגיש כך את עצמו, שהוא נמצא בעבודה שלו ללא שום טעם, בתנאי הזה הוא יכול להרגיש כבר מה זה נקרא להשפיע ללא טעם, ללא פניה עצמית, ללא האגו שלו, מה זה נקרא להשפיע באמת, אחרי שהוא עובר את המדרגה הזאת, שנמצא בעפר. כשאין בשביל מה, ואין למה, ואין שום מטרות ואין שום טעמים, לא עכשיו, לא אחר כך, מרגע זה והלאה הוא יכול להתחיל להרגיש תענוגים על מנת להשפיע, שיש לו כאן יכולת לקבוע עוד דרגת חיבור, שנהנה מזה שהוא נותן. וזה נעשה, אולי נראה לנו כאין ברירה, כי בכל זאת אני צריך ליהנות ממשהו, אז אני אשפיע שיהיה לי תענוג. לא. זה נקרא להשפיע על מנת לקבל. יש כאן בירורים מאוד מאוד מיוחדים שאנחנו עוד נעשה אותם. הם נעשים על ידי המאור המחזיר למוטב, לכן הוא נקרא "מאור המחזיר למוטב".
שאלה: למה אתה מתכוון שנהיה עצמאיים? הרי תמיד העניין נסגר שאת הכול עושה הבורא, "אין עוד מלבדו", לא ברור מה החלק שלי להגיע להיות עצמאי?
"עצמאי" זה נקרא להיות בקו האמצעי, לא להיות קנוי, לא על ידי כלים דקבלה ולא על ידי כלים דהשפעה. אנחנו עוד נדבר על זה, אנחנו נצטרך לייצב את עצמנו.
שאלה: מה חסר לאדם שנמצא ללא תענוג על מנת שלא יקלל את הבורא?
רק קשר עם החברים. אין לו במה לאחוז. הוא רק צריך להבין למה הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון, כי רק על ידי זה שאנחנו מחפשים חיבור בינינו אני מוצא לעצמי עוגן, קשר, כוח, יסוד, שאני איכשהו יכול לייצב את עצמי. אבל אני לא מייצב את עצמי בזה שאני באמת מרגיש איזה יסוד תחתיי, אלא בגלל שאני קשור לאחרים, ובעיקר כמה שאני משפיע לאחרים. כי כמה שאני רוצה להשפיע ולעזור להם, אני מקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב ודרכי משפיע לכולם, ועל ידי זה הקשר. ואם לא, אז אני נופל, אני נעלם, אני בכלל לא קיים אפילו דקה אחת, וכך כל אחד.
יוצא שאנחנו כולנו תלויים בהשפעה הדדית, וכולנו תלויים בזה שבהשפעה ההדדית אנחנו מקבלים הזנה מהבורא, וזה בעצם הקיום של הקבוצה הנכונה. תנסו לאתר אותה, לתאר אותה כך לעצמכם, דבר מאוד מיוחד. זה דומה למה שאומרים "המגדל הפורח באוויר", דרגת הבינה. אנחנו עוד נעבור את כל הדברים האלה, העיקר שתתחילו לממש את זה ונלך קדימה.
שאלה: איך זה עובד, האם ההפרעה מגיעה כשהכוונה היא נכונה, או להפך, כשהיא לא נכונה?
גם כך וגם כך.
קריין: קטע 37. כותב ה"מאור ושמש".
"העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השי"ת," זו בעצם המטרה שלנו, למצוא את הבורא. מה זה נקרא "למצוא את הבורא"? זה לא שאני הולך ומסתכל בטלסקופ או במיקרוסקופ או במשהו. אלא שבנו, בכל החושים, בכל התכונות, בכל מה שיש לנו, מהראש עד כף הרגל, ובכל מה שיש מסביב, אנחנו נגלה שיש רק כוח אחד שולט ואנחנו בתוכו נמצאים. זו בעצם המטרה.
"העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השי"ת, שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת והאיך למצוא את השי"ת ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם."
("מאור ושמש". פרשת ויחי)
זה מהספר "מאור ושמש", ספר מאוד אהוב על בעל הסולם. להשתדל בכל המצבים רק לחיבור, וחיבור על ידי ביטול, עד שמתגלה הבורא. ומתוך הביטול המתגבר וממשיך אנחנו כך מגלים אותו ולומדים אותו.
(סוף השיעור)
-
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ח', ב')↩