שיעור הקבלה היומי18 אפר׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 18.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"עמלק" - קטעים נבחרים מהמקורות
עמלק זה הדבר הכי קרוב לנו. אומנם הוא נראה כמשהו רע, כמשהו נגד, כמשהו שאנחנו צריכים למחוק, וכאן כתוב "תמחה את זכר עמלק", אבל אנחנו צריכים להבין שהבורא לא ברא שום דבר מיותר, אלא הכול לטובת ההתפתחות שלנו, לכן "עמלק" הוא התכונה שעוזרת לנו לגדול נכון, שכל הזמן שומר עלינו. זה כמו שאנחנו מתקדמים נגיד באיזו דרך, ובכל מקום שבו אנחנו יכולים ליפול, שבו אנחנו יכולים לטעות, יש לנו קוצים, איזו אזהרה שאסור את זה לעשות, כך עמלק כל הזמן מכוון אותנו לכיוון הנכון. אם אנחנו שמים לב למקום שבו אנחנו לא רוצים, כן רוצים, כל ההבחנות הללו באות לנו מעמלק.
עמלק זה קיצור מ"על מנת לקבל", עמ-לק, על מנת לקבל. זאת אומרת זה היצר הרע, וכמו שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". היצר הרע הוא בדיוק עומד כנגד התורה, כנגד אורות עליונים, ושניהם עובדים עלינו כדי לכוון אותנו נכון בקו האמצעי בין שניהם. לכן אנחנו צריכים להבין אותו, לכבד אותו, לא לאהוב אלא לכבד, כי זו תכונה מאוד חשובה, שבלעדיה לא היינו יכולים להיות נבדלים מהבורא ולכן לא היינו יכולים אף פעם להיות נבראים. דווקא בזכות היצר הרע שמושך אותנו מהבורא, שמעמיד אותנו נגד הבורא, שמעורר בנו דחייה מהבורא, על ידי זה אנחנו מתחילים לזהות שיש דבר כזה במציאות. ואז אנחנו יכולים מ"עזר כנגדו", כך כתוב עליו, שהוא עוזר לנו בזה שהוא נגד הבורא, לאתר איפה הבורא, מה הן התכונות האלה, ואיך אנחנו יכולים לקנות את תכונות הבורא על פני התכונות של עמלק, זאת אומרת על פני תכונות על מנת לקבל, הכוונה הזאת שמתעוררת בנו.
לכן צריכים לקבל את תכונות הדחייה, תכונות הניגוד לעבודה הרוחנית, לבורא, כתכונות טובות, נכונות. כי אין רע ואין טוב, הכול מגיע אלינו מהכוח העליון, ואנחנו צריכים גם את התכונות הרעות כמו הטובות. ועוד יותר מזה, כתוב שאדם צריך לברך על הרע כמו על הטוב, והאמת שאפילו יותר על הרע. כי על הטוב הוא מברך מתוך האגו שלו, אבל כשהוא כבר מברך על הרע כמו על הטוב, זה כבר מתוך העבודה שלו, מתוך ההתקרבות שלו, מתוך הבנת הדרך, צדקות הדרך.
ולכן אנחנו צריכים להעריך את כל מה שעושה לנו הרצון לקבל שלנו, עמלק, ועד כמה אנחנו יכולים לראות בעבודה שלו דוגמה בשבילנו. ללמוד מכל הערמומיות שלו, איך הוא עושה, איך הוא מראה לנו איפה אנחנו בכל זאת חושבים על עצמנו, איך אנחנו יכולים לראות ממנו את הדוגמה, איך אנחנו צריכים להיות כנגדו. לכן זה נקרא "עזר כנגדו", היצר הרע. והיצר הרע הזה, עמלק, הוא עוזר לנו לראות אמנות בעבודה הזאת, זאת אומרת אנחנו יודעים איך לעבוד עימו, איך לנצל אותו נכון, שדווקא הוא הוא עוזר לנו להידמות לבורא.
על עמלק כתוב הרבה מאוד וזה באמת נכון, כי אין יותר, זה כל החומר של הבריאה מלכתחילה שנמצא בכוונה על מנת לקבל. וכתוב שמה שעשה הבורא, הוא ברא לוויתן כדי לשחק עימו. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך אנחנו לומדים מהבורא שברא לנו את המשחק זה, לשחק עם אותו לוויתן, עם אותו "עמלק", שזה על מנת לקבל, לשחק עימו ולהפוך את זה לאמנות, ולהפוך את המשחק הזה דווקא לשמחה, וכך להתקדם.
לכן אנחנו צריכים לשחק בשמחה, כמו שבכל משחק. אנחנו נהנים מזה שהבורא ברא בנו את התכונה הזאת על מנת לקבל, אנחנו צריכים לראות בתכונה הזאת משהו שהוא זר לנו, ואנחנו יכולים לשנות אותו, להפוך אותו, "לויתן זה יצרת לשחק בו"1 כמו שכתוב, והבורא נותן לנו את כל התנאים כדי שאנחנו נשחק עימו. ועל ידי משחקים, כמו שאנחנו רואים על הילדים, שעל ידי משחק הם גדלים, וכשמפסיקים לשחק מפסיקים לגדול, כי זו כבר עבודה ולא משחק. לכן אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות כמו ילדים, "ילדים" זה נקרא אלו שמתפתחים, ואסור לנו לחשוב על עצמנו שאנחנו כבר לא צריכים יותר לגדול ולהתפתח מיום ליום, והסימן להתפתחות זה שאנחנו נמצאים בשמחה. ואז כשאנחנו משחקים בכל המצבים שלנו בחיים ושמחים מזה שיש לנו את ההזדמנות הזאת, ומברכים את הבורא בכל רגע ורגע בקיומנו על זה שנתן לנו אפשרות לשחק עם היצר הרע שלנו כדי להידמות לבורא, אם אנחנו מקבלים את זה בצורה כזאת, אז באמת אנחנו נמצאים בהתקרבות לבורא בזה ששמחים ומברכים אותו, ורואים את החיים שלנו כהתפתחות ואנחנו כמתפתחים. לכן סימן לחיים הנכונים, להתפתחות הנכונה, זה שמחה. וכך כתוב, "עבדו את ה' בשמחה".
כך אנחנו צריכים לסדר את החיים שלנו, את היחס שלנו לעבודה בקבוצה, לכל דבר, שהכול צריך להיות בשמחה ובמשחק. ואז בטוח שאנחנו בזה נתפתח ונתקדם והכול יהיה לפנינו בצורה הכי הכי נעימה. אנחנו לא נשכח שזה הבורא מביא לנו את ההבחנות הללו, והוא מעמיד לפנינו בצורת עמלק את כל המצבים הללו, ואנחנו נמצאים במשחק. ובמשחק, אפילו אם אני שונא את הדברים שנמצאים מולי במשחק, אבל אני אוהב את המשחק, את התהליך עצמו ורוצה להיות בו. כמו ספורטאים שנמצאים תמיד נגד משהו, נגד הזמן, נגד תנועה, נגד מהירות, נגד גובה, צריכים להרים משקל, ויחד עם זה יש להם שמחה שהם בכל זאת משתדלים להגיע למשהו. כך אנחנו צריכים לברך על כל הרע שמתברר לפנינו, ולראות ממש ביחס אליו לא מאבק ממש אלא יותר משחק. ואז יהיה לנו יותר קל לברך את הבורא על כל המצבים, גם טובים וגם רעים שאנחנו עוברים, כי בסך הכול מהם בנוי המשחק.
נלך קצת קדימה ונראה. אבל העיקר כל הזמן להיות ביחס היפה, הטוב לכל דבר, ובמיוחד אם אנחנו צריכים להתגבר, להתנגד לעמלק, לכוונות על מנת לקבל, כי זה בעצם מה שהבורא מייצב לנו. עמלק בעצמו הוא גם עבד נאמן של הבורא, נמצא בידיים שלו, ואנחנו צריכים אם כך גם להתייחס אליו בהתאם.
שאלה: אמרת שכדאי לנצל את עמלק. איך בדיוק אפשר לנצל את עמלק?
כדי להגיע להתקרבות לבורא יש לפנינו מכשולים, והמכשולים האלה דווקא מכוונים אותנו לכל מיני כיוונים שבהם אנחנו משתנים ומגיעים להידמות לבורא. בלי עמלק לא היינו יכולים לסדר את עצמנו, לפרמט את עצמנו ולהגיע להשתוות הצורה.
תלמיד: אבל עושה רושם שעמלק ממש משתלט לגמרי, כאילו שליטה טוטלית.
מתחילים ודאי שמזה, כי אין לנו שום התאמה לבורא. ולכן בכל מקום שאנחנו רוצים משהו לעשות ואנחנו שמים לב לתכונות שלנו, לכוונות שלנו, אז ודאי שאנחנו רואים שבכל מקום נמצא על מנת לקבל, הכוונה שלנו, והוא השולט. ודאי. ומתי במיוחד אנחנו רואים שעמלק שולט? כמו שהיה כתוב, "בצאתך ממצרים". כשאנחנו רוצים להתעלות מעל הרצון לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע, אז אנחנו מתחילים לגלות את עמלק. זאת אומרת ביציאה ממצרים, במדבר, בכל מיני כאלה מצבים, שדווקא מתחזק מי שהולך לקראת הבורא, שנקרא ישראל, ישר-אל, כתוצאה מזה שמתחזק ישראל, כנגד זה מתחזק עמלך ובא ונלחם עימו.
תלמיד: האם כדאי שנכין את עצמנו? כי עושה רושם שהוא יותר גרוע מפרעה, כי הוא בא אחרי פרעה.
עמלק הוא יותר ערמומי, פרעה זה רצון לקבל פשוט. עמלק זה כשכבר רוצים להשתוקק, להגיע לבורא, להידמות לעל מנת להשפיע, אז כדי לייצב לך על מנת להשפיע בצורה נכונה, הבורא מסדר לך רצונות וכוונות על מנת לקבל כאלו, שאתה רואה איפה אתה יכול להפוך אותם ולהידמות לבורא.
עמלק הוא הרבה יותר ערמומי, אידיאולוגי בכוונות, בכל מיני דברים, וגם במקרים קשים, נגיד במדבר שאין לך במה לאחוז, אין לך כל כך במה לחזק את עצמך. אנחנו נלמד עכשיו.
שאלה: איך אפשר להגיע לפשרה, או איך אפשר להילחם ביצר הרע כדי שנוכל להתגבר מעליו?
כתוב שחוץ מאדם הכול זה בורא. אם אני רואה הרבה אנשים בעולם, דומם, צומח, חי, מדבר, אם אני רואה מלא מלא הפרעות, כל מיני דברים, אני צריך להבין שכל זה בא כדי להיות כמפריד ביני לבין הבורא ובצורה כזאת לעזור לי, שאני אראה מה מפריד ביני לבורא. ואז כל דבר שנמצא בדרך אני יכול להפוך אותו מכוח הפרעה לכוח עזר. לכן עמלק הוא מתגלה כך שאדם רואה רע לפניו, בינו לבין הבורא, בינו לבין הקבוצה, שזאת התכונה שהיא לא נותנת אפשרות להתחבר, להיות "כאיש אחד בלב אחד" נגיד.
שאלה: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להילחם נגד פרעה בכל מדרגה, האם זה אותו דבר עם עמלק, יש עמלק בכל מדרגה?
כן. עמלק זה המשך של פרעה. פרעה זה בכללות היצר הרע, אבל עמלק זה כבר כוונה על מנת לקבל שהיא בפועל עומדת בכוונה נגד הבורא. אפשר להגיד שזה כוח אידיאולוגי, כוח נגדו ממש, לא כללי כחומר אלא כפעולה שהיא ניגוד לחיבור.
תלמיד: בכל מדרגה יש קודם פרעה ואז עמלק?
כן. נקרא ונראה את זה.
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא עמלק, כותרת "עניין עמלק", קטע מס' 1. כותב הרב"ש.
עניין עמלק
""זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים"."
כשאדם רוצה לעזוב את הרצון לקבל ולהגיע לעל מנת להשפיע, אז בדרך התיקון שלו, שהיא בעצם כל דרך התיקון מכאן ועד גמר התיקון, שאנחנו עוזבים את השימוש ברצון לקבל מעל מנת לקבל ורוצים להגיע לרצון לקבל בעל מנת להשפיע, כל ההתנגדות שאנחנו מרגישים בשינוי הכוונה נקראת "עמלק".
"ענין עמלק הוא היצר הרע, ואינו בא לאדם אלא בצאתכם ממצרים, היינו בזמן שהאדם יוצא מהמצרים, שמצירים את הנשמה. וכשהאדם מקבל על עצמו לעסוק בעבודת ה', אז הוא בא."
(הרב"ש. 906. "ענין עמלק")
דווקא כשברור לאדם שהוא רוצה להגיע לעל מנת להשפיע, להתקרב לבורא, אז הוא מתחיל לראות כמה הוא מנוגד לזה. זה נקרא בצאתו ממצרים, שרוצה להפוך את היחס שלו לרצון לקבל, כי בתוך מצרים, בתוך הרצון לקבל הוא לא יכול לעשות את זה אלא רק כשרוצה להתעלות ממנו. כשאדם משתדל לעשות צמצום על השימוש ברצון לקבל ואחר כך להפוך אותו לעל מנת להשפיע, כשהוא מתחיל להילחם עם הכוונה הזאת על מנת לקבל ולהפוך אותה לעל מנת להשפיע, זה נקרא שהוא נלחם עם עמלק.
קריין: 2. רב"ש.
"באופן כללי ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש ליצר הרע הרבה שמות. וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו, "שבעה שמות יש לו ליצר הרע, רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה מלך מצרים, עמלק"."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
ליצר הרע יש שבעה שמות לפי ז"ת של הפרצוף איפה שישנם הקלקולים, והאדם, אנחנו, צריכים לעבוד בפרט על כל ה"על מנת לקבל", אחר כך נראה את השמות שלהם, האופי של כל אחד ואחד, זה אחר כך יתגלה, ובינתיים זה רק רע, מה שמנוגד להתקרבות בינינו והתקרבות לבורא. בעצם איפה שאנחנו יכולים לזהות את יצר הרע וכך לאתר אותו. פרעה זה הצורה הכללית של יצר הרע, ומי שמנוגד ממש לשינויים שאנחנו כבר רוצים לעשות לטובה, עמלק, לא נמצא במצרים, כשאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל, אלא כשאנחנו רוצים לצאת מהרצון לקבל, במידה שאנחנו רוצים להתקדם לעל מנת להשפיע אז אנחנו מתחילים להרגיש אותו, אז הוא בא ונלחם נגדנו.
לכן בעיקר את שני המצבים הגדולים האלה יש לנו ברצון לקבל והם פרעה ועמלק. פרעה הוא הרצון לקבל האגואיסטי הכללי, ועל מנת לקבל, שזו כבר הכוונה שאנחנו מגלים עד כמה היא שורה בנו בכל פעולה שלנו, בכל רצון שלנו, על מנת לקבל, זה עמלק.
קריין: קליפת עמלק, 3.
"עיקר קליפת עמלק היא מכוונת נגד גדלות ה'."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
קודם כל צריך להבין שהכול כך נראה בעיניי האדם, שבכוונה ישנה איזו תכונה בטבע שמורידה את חשיבות הבורא, וזה עזר כנגדו. כשאנחנו מתחילים לראות את הכוחות האלה שמורידים בנו את גדלות הבורא, גדלות המטרה, גדלות הרוחניות, כאילו שיש דברים חשובים יותר בעולמנו, זה הכול העבודה של הקליפה, היא פועלת כנגד הקדושה, אבל לא ממש על מנת לסתור את הקדושה אלא רק להפריע במקצת כדי שאנחנו נשים לב איפה אנחנו נמצאים ולְמה כדאי לנו לשייך את עצמנו, או לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע. לכן אי אפשר להגיד שיש בכלל במציאות כוחות רעים, נגדיים לבורא, אלא הם כאלו שעוזרים לנו דרך הניגוד, הם מגרים אותנו כך שדרך הניגוד אנחנו מתחילים להכיר את הדברים ההכרחיים הטובים שישנם בנו.
אנחנו לא מודעים בחיים שלנו אולי כל כך, עד כמה הכוחות הרעים עושים את העבודה שלהם ובאמת עוזרים לנו לייצב את עצמנו נכון. אם נניח לא היינו מרגישים כאב, אז היינו מכניסים את היד לאש והיד הייתה נשרפת. מה אנחנו כל הזמן עושים עם הילדים? אנחנו מזהירים אותם, "אל תעשה את זה, אל תלך לזה, תיזהר מזה" וכן הלאה, אנחנו כל הזמן מוסיפים ומוסיפים אזהרות, ואחר כך כשהילד גדל הוא כבר בעצמו מבין אותן ומשתמש בהן נכון.
העבודה הזו, היא העבודה של היצר הרע, על מנת לקבל. אנחנו מגלים את הכוונות שלנו על מנת לקבל בכל מצב, בכל מידה, בכל אופן, כך שאנחנו כבר מסוגלים לעבוד נגדו ולהפוך אותו לעל מנת להשפיע, ואחרי כמה כאלו פעולות אנחנו מתחילים לגלות את הבורא. לכן עמלק שעומד בינינו לבורא, וכביכול מסתיר לנו את הבורא, כביכול לא נותן לנו להתקדם לבורא, הוא בעצם מייצב אותנו כלפי הבורא רק בצורה הפוכה. דווקא בצורה הפוכה כזו אנחנו יכולים להבין, להרגיש ולאתר דרכו את הבורא, אחרת לא יכולים.
שימו לב איך אנחנו מגיעים לכל דבר, בהתחלה יצר הרע מושך אותנו, אבל אחר כך אנחנו מתחילים לזהות עד כמה המשיכה הזאת היא רעה ועד כמה אנחנו יכולים להינצל ממנה ולהגיע לטוב האמיתי. לכן אין גישה לבורא אלא קודם כל להכיר את יצר הרע, להכיר את הקליפה, להתקרב אליה, ליהנות ממנה, כמו עם פרעה, עם מצרים, שהיו שבע שנות שובע, ואחרי שאנחנו מתחברים עם זה אז מתחילים להכיר שהדברים הטובים האלה הם טובים לבטן שלנו, בואו נגיד כך, אבל לא לנשמה, כי אנחנו לא יכולים להמשיך בזה ועל ידי זה להתקרב לטוב האמיתי.
הקליפה הזו שגידלה אותנו בשבע שנות שובע במצרים, היא בעצמה הביאה אותנו למצב שאנחנו כבר יכולים להגיד עליה שהיא רעה ואנחנו כבר לא רוצים אותה. זה נקרא "עזר כנגדו" שהיצר הרע הזה מפתח אותנו, ואנחנו, על ידי זה שהוא מפתח אותנו, מגיעים למצב שאנחנו כבר מזלזלים בו, לא רוצים אותו בצורה כזו, מתחילים לסבול ממנו, מתחילים לא לאהוב אותו.
תסתכלו על כל העולם, כל העולם נהנה מהרצון האגואיסטי וככל שיש יותר רצון אגואיסטי באדם, הוא נקרא "מוצלח יותר" בדרך כלל. ואז מה לעשות? הם כביכול נהנים מהחיים, עד מתי? עד שמגיע זמן ועוברים תקופה, נניח כמו שעכשיו זה כבר הדור האחרון, זו התקופה האחרונה, אנחנו מתחילים עכשיו לגלות עד כמה כל ההתפתחות הקודמת שלנו הייתה אגואיסטית, עד כמה היא כבר פסולה, "פָסֵה".
אנחנו מגיעים למצב שלא יכולים להשתמש כל כך באגו שלנו כי הוא לא נותן לנו פירות, ואז אנחנו מגלים ש"המלך הוא בעצם עירום", הוא לא מלך. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו רוצים להחליף אותו. מה לעשות? אנחנו לא יכולים להתקיים בלי ליהנות מהחיים. אם אנחנו לא יכולים עכשיו להמשיך כמו בתחילת המאה ה-20, בכלל בתוך המאה ה-20, לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות לכל הדברים האלו שניפחו את האגו שלנו, נתנו לנו תענוג, אם אנחנו לא מסוגלים יותר ליהנות מזה, אז זה כבר לא מלך.
זו התקופה שבה אנחנו נמצאים עכשיו, וכאן זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", שאנחנו לא רוצים להיות בשליטה של הרצון לקבל, בשליטת מלך מצרים, פרעה. אנחנו עד כדי כך רואים שהוא הפוך, הוא עושה לנו רע, הוא מעורר אותנו לכל מיני עסקים, לכל מיני השגות גדולות וכן הלאה, עדיין לְמה שהיינו נמשכים, אבל אנחנו כבר רואים שלא ייצא מזה שום דבר. עכשיו בפנדמיה בכל המצבים האלה אנחנו מגלים שכל הריצה הזו לכל מיני מטרות כאלה, הכול שקר, וזה בסופו של דבר לא מתקיים. אפילו שבונים פירמידות, אחר כך רואים שאין להן תקווה לתת לנו מילוי. שכל מה שאנחנו בונים זה בסך הכול בית למתים.
שאלה: איפה נמצא הכוח להתגבר על קליפת העמלק?
שאלה טובה. הכוח להתגבר על קליפת עמלק נמצא בבורא, כי הבורא הוא המקור גם לכוח הטוב וגם לכוח הרע, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב" את יצר הרע. לכן הבורא הוא הכוח העליון, הוא נמצא למעלה מהכול כנקודת הקו האמצעי העליונה וממנו יש שני כוחות, הכוח הטוב והכוח הרע, משניהם מורכב האדם, כדי שבאדם תהיה בחירה חופשית וכך יוכל לגדול ולהתקיים.
שאלה: אז "עמלק" זה אומר לא להתעסק ברוחניות בכלל, או להתעסק ברוחניות למען עצמי?
לא זה ולא זה. עמלק זה כוח שכאילו דוחה אותך מהרוחניות. בתנאי שאתה רוצה להגיע לרוחניות הוא כאילו דוחה אותך כדי שאתה תמצא בהשתוקקות, במאמץ לרוחניות, שאתה תמצא איך להתחזק, איך להתקשר לבורא, שייתן לך כנגד העמלק את כוח הטוב. ואז על ידי הכוח הטוב הזה תוכל להילחם בעמלק או לעקוף אותו, תמצא מה לעשות עימו כדי להגיע לבורא.
עמלק בסך הכול זה כוח עזר, זה נקרא "עזר כנגדו". שכדי לאתר איך להגיע לבורא, עמלק כאילו נמצא בדרך ואומר "אני לא אתן לך להיכנס לבורא". בלי עמלק לא הייתי יודע שאפשר בכלל להגיע, ושדווקא בַשביל הזה אפשר להגיע, לא הייתי יכול לזהות. ופתאום בא עמלק ואומר, "אני לא אתן לך להתקרב". זאת אומרת, הוא אומר לך, הוא נותן לך בזה כיוון ואומר כביכול "בדרך הזאת אתה צריך ללכת, אבל אני לא אתן לך". מה זאת אומרת "אני לא אתן לך"? זאת אומרת, הוא מראה לך עד כמה אין לך עדיין כוחות. אז אתה צריך עכשיו לייצב את הכוחות האלו ולפנות לבורא, להתחזק בחברה, וכך אתה מייצב כוחות כדי לעשות צעד קדימה ולהילחם נגד עמלק. זאת אומרת, במה שהוא עושה לך, הוא מראה לך את הדרך לבורא.
תלמיד: באיזה אופן הוא מראה את הדרך הזו?
הוא מראה לך דרך לבורא בזה שהוא אומר, "אין לך כוחות, אתה לא יכול, אתה לא מסוגל". תנסה בקבוצה שלך לעשות צעד באמת להתקרבות לחברים, ותראה עד כמה אתה לא יכול, יש לפניך משהו שאתה לא מסוגל לשבור את זה. מה לעשות? אין לך ברירה אלא רק לפנות לבורא. אז מה עמלק עושה? הוא מקרב אותך לבורא, הוא מראה לך עד כמה אתה לא יכול לבד בכוחות שלך.
תלמיד: אז מה ההבדל בינו לבין פרעה?
העמלק הוא בזה שאתה כבר יוצא מעל מנת לקבל, רוצה לצאת מפרעה ולהגיע לבורא. העמלק הוא כבר במצב שהוא נלחם נגד הכוונה שלך על מנת להשפיע. פרעה זה הכוח הכללי.
תלמיד: האם אנחנו ניפרד מהעמלק מתישהו או שהוא תמיד ילווה אותנו?
זה כוח מאוד מאוד חשוב שבלעדיו אנחנו לא יכולים להגיע לשום דבר, ורק בגמר התיקון אתה גומר עימו. אתה נכנס לארץ ישראל וגם שם יש לך כוחות, עד גמר התיקון. לכן זה נקרא "גמר התיקון", שאז אתה מתקן את כל הכוונות שלך מעל כל הרצונות שמתגלים, אתה מעמיד עליהם כוונה על מנת להשפיע וזהו, ולפני זה לא. איך לפני זה אתה יכול לתאר את הדברים שאתה צריך לתקן? אם ייעלמו כל הכוחות הרעים האלה אז אתה תהיה כמו האנושות שלא יודעת לאן ללכת, וכל פעם נכנסת לעסקים כאלה שמפילים אותה יותר ויותר. עד שכבר בסוף, מתי שזה יהיה, הם יגידו "מספיק, לא רוצים יותר לנסות שום דבר".
תאר לעצמך כמה תרגילים כאלה נצטרך לעשות על ידי פנדמיות, על ידי מלחמות, על ידי כל מיני דברים שאנחנו עוברים כדי שנגיד, "מספיק לנו להילחם, בואו נעשה שביתת נשק ונחייה בצורה יפה וטובה". אתה לא יכול. אין לך שום דבר חוץ מרצון אגואיסטי, "בראתי יצר הרע". ואם אתה רוצה לצאת מזה, אתה חייב רק "תורה תבלין". עוד נדבר איך האנושות יוצאת מזה.
תלמיד: אמרת, תפנה לחברים ותראה שאין לך כוחות, ואז מופיע עמלק ואתה פונה לבורא. זה תהליך ממש בעבודה. אז במה הבורא עוזר, הוא נותן כוחות?
כל הכוחות נמצאים בשליטת הבורא. אם אתה פונה לבורא, אתה מקבל כוחות להילחם נגד עמלק. למה אותו הבורא מעורר את עמלק? כדי שתפנה לבורא לבקש כוחות נגד עמלק. הבורא משחק כאן בשני הכיוונים.
קליפת עמלק מכוונת נגד גדלות הבורא, הייתי מוסיף, בעיניי האדם. זאת אומרת, למה עמלק, הרצון לקבל גדל? כדי שאנחנו כנגדו נגדיל בעינינו את גדלות הבורא, ואז נוכל להתמודד עם הרצון לקבל, עם כוונות על מנת לקבל. רק אם הבורא יכול בעינינו להיות יותר גדול, זה יעזור לנו להילחם נגד הקליפה הזאת. זאת אומרת, או גדלות הבורא, או גדלות עמלק על מנת לקבל, אחד מהשניים. ורצוי שתמיד נהיה בין שני אלה, וכך נתקדם.
קריין: קטע 4 , כותב הרב"ש.
"וזהו ענין קליפת עמלק, כמו שכתוב (בפרשת כי תצא) "זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קרך בדרך, ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים"." זאת אומרת, ביציאה ממצרים, כשרוצים לצאת מהרצון לקבל הכללי וקצת להתרחק ממנו, להיכנס ללימוד חכמת הקבלה וקצת להשתדל לממש אותה, אז האדם מתחיל להרגיש עד כמה זה לא פשוט, ואז הוא מרגיש שהוא מתקרר בדרך. "אשר קרך בדרך" ממצרים, מהרצון לקבל על מנת לקבל, "ואתה עייף ויגע ולא ירא אלקים", נעלם ממך היחס לבורא. כי ההפרעות האלה, הרצון לקבל הזה על מנת לקבל, מתחיל להסתיר לך את כל מה שקודם הרגשת כחשוב, שזה הבורא, רוחניות, חכמת הקבלה.
שענין "אשר קרך בדרך" פירש רש"י וזה לשונו, לשון קור וחום, ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם, והתחיל, והראה מקום לאחרים. ומפרש שם ב"שפתי חכמים" וזה לשונו, "רצה לומר בדבר חם, שהכל יראים ממנו. כך אומות העולם היו יראים מכם, אבל עמלק ציננך והפשירך, לשון מים פושרין"."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
קריין: קטע 5. כותב הרב"ש.
"בזמן שעמלק רואה, שהאדם מתלהב ומתחמם בעבודה, והאדם שמח בזה שזכה לקבל קצת חשיבות, שכדאי לשמש מלך גדול, אז בא ואומר לשון הרע ולוקח מהאדם את החשיבות הזאת. וממילא נאבדת מהאדם את החמימות שהיתה לו בזה, שהיתה לו קצת הרגשה, שיש לו חיבור עם מלך גדול. וזה שאומר "ואתה עייף ויגע", היינו שבזמן עבודה, שהיה מאמין, שהוא משמש מלך גדול, האדם היה חי ולא היה מרגיש שום עייפות. ובזמן שעמלק הכניס בהאדם בחינת ביטול בגדלות ה', תיכף האדם נעשה עייף מהעבודה, כמו שאומר בזה"ק, "באתר דאית טרחא, תמן אית ס"א", שפירושו, שהאדם צריך לדעת, שאם האדם עובד עבודת הקודש, ומרגיש את העבודה הזו לטורח ולמשא, סימן הוא, שיש שם סטרא אחרא והיא מחלישה את האדם, שלא ירגיש, שהאדם משמש למלך גדול."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
זאת אומרת, הקליפה שלא נותנת לנו להתקדם, היא בעצם פועלת על הורדת גדלות הבורא בעינינו וזו בעיקר העבודה שלה. וכרגיל אנחנו צריכים להילחם כנגדה ולדרוש את גדלות הבורא כי בלי זה לא נוכל להמשיך. כל צעד וצעד שאנחנו הולכים קדימה, אנחנו צריכים חומר דלק, אנחנו צריכים לעורר כוח שיקרב אותנו לבורא. ואיך אפשר לעשות את זה? אך ורק על ידי זה שהבורא יגדל בעינינו יותר ויותר. בדרך כלל צריכים לחפש מיהו, מהו, עד כמה הוא גדול, ובהתאם לזה תהיה לנו אפשרות לעשות צעד קדימה.
אז העבודה שלנו היא בעיקר בזה שאנחנו צריכים לבקש ולגלות את גדלות הבורא בעינינו, שהוא יהיה יותר גדול מכל ההפרעות. וודאי שמכל זה אנחנו צריכים להבין, שכל ההפרעות מתגלות אך ורק כדי שנרים את הבורא למעלה מהן.
שאלה: האם בעשירייה עלינו להרגיש מתי מתחזק עמלק, או הבורא, או משה?
כל הזמן אנחנו צריכים להרגיש את זה. אנחנו צריכים כל הזמן להרגיש מה קורה לנו עם הבורא, עם עצמנו, עם הדרך, עם הקבוצה. ודאי, כי הכול תלוי בחשיבות. מה חשוב לי? מה חשוב היום בכל רגע ורגע? לפי החשיבות אני מכוון את עצמי.
תלמיד: כלומר כאשר החשיבות נופלת, זה אומר שעמלק מתחזק ויש לעבוד על החשיבות?
נכון.
שאלה: לכל אחד יש עמלק משלו. איך העשירייה עוזרת להתמודד איתו?
יש לכל אחד עמלק פרטי משלו, כי האגו, כלומר הרצון לקבל הוא אישי, אינדיווידואלי לכל אחד ואחד, ויש רצון כללי לקבוצה, ויש רצון כללי לכל הארגון נגיד, ויש רצון כללי לכל האנושות.
שאלה: כשעמלק מתקיף את העשירייה רואים שחבר לא יכול להחזיק את החשיבות גם אם יש לו תפקיד של גבאי בעשירייה. האם אנחנו אמורים לעזור לו להתגבר על העמלק הזה ואיך אפשר לעזור לו?
אנחנו צריכים לעזור אחד לשני להתגבר על העמלק בזה שאנחנו מעלים בסך הכול את חשיבות הבורא, חשיבות המטרה, חשיבות הקבוצה, חשיבות החיבור בינינו בצורה כללית בקבוצה.
ואם אנחנו רואים שאיזה חבר קצת יורד מזה, אנחנו עוד יותר מעלים את החשיבויות האלו בינינו. בסך הכול זה נקרא "עמלק". זה שהבורא מוריד את חשיבות ההשפעה, חשיבות עצמו בעינינו זה נקרא שהוא "מעלה עמלק", "וגבר עמלק".
שאלה: אמרנו שעמלק מגיע מיד לאחר שאנחנו מרגישים חיבור חזק, תחושה של סיפוק, של שמחה, אבל בתוך העשירייה קורה משהו. האם אנחנו יכולים לקשור בין עמלק לבין המרגלים?
כן. יש הרבה כוחות שהם פועלים נגד הקדושה ויש להם הרבה שמות. בסך הכול יש שבע שמות ליצר הרע, לפי שבע ספירות דקדושה יש שבע ספירות בקליפה. אנחנו עוד נלמד את זה. אבל בסך הכול זה נקרא "יצר הרע", והכוונה על מנת לקבל שביצר הרע, שפועלת במיוחד בזמן שאדם רוצה לצאת משליטת היצר הרע, נקראת "עמלק".
שאלה: הכוח של עמלק, באיזו צורה הוא מתבטא בחיים שלנו?
הכוח של עמלק, איך הוא מתבטא בחיים שלנו? קודם כל הוא מוריד חשיבות מעל מנת להשפיע, הוא מסבך את היחסים בינינו, בכל מיני צורות, נגד כוונה על מנת לקבל. עוד נקרא.
תלמיד: זה יכול להיות דרך מצבים רגשיים ומתחים אישיים?
גם כן. ודאי.
שאלה: במהלך היום אנחנו מרגישים את עצמנו בתוך הרצון לקבל שלנו וחושבים רק על עצמנו. אז מי זה האני שנלחם נגד עמלק?
הנקודה שבלב היא שמתמודדת עם ההפרעות והיא עומדת נגד עמלק.
שאלה: הוא אומר פה על זה שאם יש טורח ומשא סימן שיש סיטרא אחרא. וגם בהתחלה דברת על זה שצריך לשחק בשמחה, שהסימן לזה שאנחנו מתקדמים נכון בחיים זה שמחה. במה המשחק, על מה עובדים?
עובדים על זה שמתקרבים זה לזה ולבורא, וכל ההפרעות שבאות לנו אנחנו מבינים שהן הפרעות שמכוונות אותנו דווקא למטרה. במקום הטרחה שם נמצאת הסיטרא אחרא, ואני צריך להילחם עימה, לא בעצמי, אלא בזה שאני פונה לבורא והוא נלחם, הבורא הוא יילחם במקומנו, אבל אנחנו צריכים לבקש את זה ממנו. וכך מתקרבים למטרה.
אם לא סיטרא אחרא, אם לא כאלו רגשות שאנחנו רואים שהם נגד ההתקדמות, לא היינו רואים לאיזה כיוון להתקדם.
תלמיד: ההתנגדות היא קיימת, כמו שאמרת שאני נלחם נגד מרחק, נגד משקל. כנגד מה אני משחק, כנגד מה המאבק שלי?
חשיבות. מה יותר חשוב, פרעה או בורא.
קריין: קטע מספר 6, כותב "מאור ושמש".
"כתוב במדרש [על עמל"ק] "אשר קרך בדרך", שהוא לשון קרירות, היינו שכיבה האש אהבתם וקירר אותה. שהיו מתחילה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה, ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חברו. ועל ידי מה הקרירם, על ידי התנשאות וגאווה, שעמל"ק - גימטריא ר"ם, שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה. מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חברו, הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו, וגדול מאד חברו בעיניו, על ידי כן אוהב את חברו והוא באחדות עמו. להבדיל, אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאווה, אזי ממילא רואה חסרונות של חברו, ועל ידי כן הוא שונא אותו, לפי שחברו שפל מאד בעיניו. ועמל"ק, הוא הקריר את ישראל מחמימות והתלהבות שהיה להם מקודם לאהוב זה את זה.".
("מאור ושמש". פרשת תצוה)
שוב.
"כתוב במדרש [על עמל"ק] "אשר קרך בדרך", שהוא לשון קרירות, היינו שכיבה האש אהבתם וקירר אותה. שהיו מתחילה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה, ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חברו. ועל ידי מה הקרירם, על ידי התנשאות וגאווה, שעמל"ק - גימטריא ר"ם, שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה." זאת אומרת, מגיעים לאיזה חיבור, לאיזה תוצאות יפות, טובות, ואז מתחילים להרגיש שהכול נופל, הכול לא שווה, מגיעה קרירות, ולא יודעים מה לעשות. לא מבינים שזה מגיע אליהם בצורה הנכונה, בדרך, שאחרי צד ימין מגיע עכשיו להגדיל את קו שמאל, ואחר כך הם צריכים לעלות על שניהם יחד בקו האמצעי. לכן תקופת האכזבה, הרגשה שלא מספיק, לא מספקת, מה עשינו, שום דבר לא השגנו, זה דבר הכרחי. אחרי כל צעד טוב צריך להגיע לכזאת הרגשה של צעד לא מוצלח, כאילו לא השגנו מה שרצינו. "מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חברו, הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו, וגדול מאד חברו בעיניו, על ידי כן אוהב את חברו והוא באחדות עמו. להבדיל, אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאווה, אזי ממילא רואה חסרונות של חברו, ועל ידי כן הוא שונא אותו, לפי שחברו שפל מאד בעיניו. ועמל"ק, הוא הקריר את ישראל מחמימות והתלהבות שהיה להם מקודם לאהוב זה את זה.".
("מאור ושמש". פרשת תצוה)
שאלה: אם יש תחושה של אדישות בעשירייה, אצל הפרט, זה אומר שעמלק מנצח במשחק?
כן, ודאי.
שאלה: אם אנחנו אומרים שעמלק זה כוח שממוקד בצורה קונקרטית, אז מי עושה את הצעד הראשון, האם הבורא, כשאני רוצה לעשות מעשה השפעה ועליו מגיב עמלק, או ברצונות כלליים שלי לחיבור פתאום באה לידי ביטוי התנגדות מיוחדת, והיא המדד שלי שעלי לזהות איפה צריכה להיות השפעה? מי עושה את הצעד הראשון, ההשפעה או עמלק?
במידה שאדם רוצה להגיע להשפעה, לחיבור, לרוחניות, במידה הזאת הוא מגלה שישנה הפרעה והוא מקבל את ההפרעה הזאת לפי הדרגה שלו. כך הוא מגלה את ההפרעה.
עמלק זה כבר בכוונות, שזה על מנת לקבל. שלא סתם אני מגלה השתוקקות לרוחניות לעומת הגשמיות, אלא אני מגלה אותו שהוא מנוגד לכוח השפעה, לכוח החיבור, לפנימיות של התיקון. עמלק זה קליפה יותר גבוהה מפרעה. פרעה זה רצון לקבל כללי, ועמלק זה כבר פרטי בדרך. איך אנחנו רואים את זה? שעם ישראל רוצה לצאת ממצרים ולהגיע לארץ ישראל דרך המדבר, אז מגיע אליו עמלק. זאת אומרת בדרך, כבר בכיוונים הנכונים, בכוונות הנכונות, שם מגיעה הפרעה שנקראת "עמלק". גם השם עצמו, עמלק, זה על מנת לקבל. זה לא סתם להכיר רוחניות, להפטר מהרצון לקבל הכללי, זה ממש מעל מנת לקבל. ככל שאדם משתוקק להיות בעל מנת להשפיע, כנגד זה יש לו עזר כנגדו שנקרא "על מנת לקבל".
זו קליפה שהיא מייצבת את הקדושה, זו קליפה ששומרת על הכלי, על הפרי. כל הפירות אנחנו רואים שכולם גדלים בקליפות, שהקליפה שומרת בזמני הבשלת הפרי. כל עוד הפרי לא בשל, הקליפה שומרת עליו ולא נותנת למזיקים להגיע לפרי. ואחר כך כבר אין צורך בקליפה והקליפה בעצמה הופכת להיות לחלק מהפרי.
תלמיד: יוצא שבהתחלה נולדת בי הכוונה להשפיע, כנגדה מגיע עמלק, הוא מתחיל לשמור על הכוונה הזו, עד שהכוונה הזו תצמח בצורה נכונה. אני מבין נכון?
נגיד שזה גם כך נכון. עמלק הוא פועל בכל הרמות, בדרגות שורש, א', ב', ג', ד' של הרצון לקבל, והוא שומר על הכלי, על הרצון לקבל, נותן לרצון לקבל אפשרות לגדול נכון.
תלמיד: יוצא שהאפשרות השנייה היא שבהתחלה אני מרגיש את ההתנגדות, וההתנגדות הזאת היא המדד שעליי לעבוד ולבנות את הכוונה של השפעה.
כן, נכון.
תלמיד: כלומר, יכול להיות שפשוט מגיעה אליי התנגדות ומאחוריה יש לחפש איך לבנות את ההשפעה, את הכוונה. האם גם זה נכון?
גם זה נכון. אם אתה הולך קדימה, אתה תראה כמה הכוונות, רמזים יש לך כל פעם מהבורא כלפי המצבים שלך. בסך הכול אנחנו צריכים להבין שכל המצבים האלה הם באים לאדם כדי לעזור לו להגיע למטרה. ואין דבר רע בעולם שנברא, אין, אפילו שאנחנו אומרים יצר הרע, זה עזר כנגדו. אין רע באדם, אלא האדם בעצמו, שלא יודע להשתמש נכון בכל הכוחות שהבורא ייצב לפניו.
שאלה: האם אני מבין נכון שהכוח של עמלק בא אליי רק אחרי שאני נמצא במדבר?
כשאתה רוצה לצאת משליטת פרעה ולהתקדם לשליטת הבורא, בין זה לזה בא עמלק.
שאלה: הפחד להתנתק מהעשירייה, לסטות מהדרך, יכול לעזור במלחמה נגד עמלק. האם כדאי להזמין אותו מלאכותית?
כן, גם אפשרי. כמו שאנחנו מפחידים את הילד שלא יברח לדברים מסוכנים, אז אנחנו מפחידים אותו מראש, "תזהר, תראה, זה יכול להיות כך וכך". כך אנחנו משתדלים לשמור עליו.
שאלה: איזו רוח צריכה להיות בעשירייה שכל פעם כשיתגלה עמלק אנחנו נרגיש שמחה?
רוח עבודה, שכל מה שמתגלה זה הכול לטובה. זה בטחון בצדקות הדרך, זו רוח שהיא מחזיקה את כולם ועוטפת את כולם. אתם צריכים לייצב אותה.
קריין: 7, כותב הרב"ש.
"ענין עמלק הוא קליפה. בזמן שהאדם מתגבר ומתחיל ללכת בדרך של אמת, בא הוא ומחליש את האדם, ואומר, אל תפחדו מלהסתלק מדרך של השפעה. ועד כמה שהאדם מתגבר בגדלות ה', שאומר, שכדאי לעבוד בלתי ה' לבדו ולא לתועלת עצמו, (בא עמלק) ונותן להבין להאדם, הלא אתה רואה, שאתה עייף ויגע מהעבודה הזו. ולא ירא אלקים, היינו שענין "יראת שמים", שהיה לישראל, שאמרו, שכדאי לעבוד ולשמש מלך גדול, בזה הוא הכניס דעתו, היינו שאין שום חשיבות של מלך. אם כן, מדוע אתם רוצים לעבוד בלי שכר, אלא רק לתועלת ה', מחמת גדלותו יתברך. את היראה הזו הוא קלקל, היינו שכל מטרתו היתה אך ורק לבטל את חשיבות של יראת שמים, הנקראת "עקרא דיראה הוא בגין דאיהו רב ושליט".
נמצא, שהוא הכניס לעם ישראל בחינת ביטול על החשיבות של ירא אלקים, שכל המלחמה שלו היתה להחליש אותם מהעבודה, לשמש מלך גדול."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
שאלה: בדרך כלל היינו מצמצמים את השימוש בכוח הזה של עמלק, האם זה מכוון אותנו בצורה יותר נכונה כדי להתמודד בשלב הזה?
כל הכוחות שמתגלים בנו מתגלים בנו על ידי פרעה, על ידי היצר הרע. וכל הכוונות שאנחנו רוצים לייצב אותן על מנת להשפיע מתגלות בנו על ידי עמלק, לעצמנו. זאת אומרת, גם פרעה וגם עמלק, פרעה ברצון ועמלק בכוונה, מייצבים אותנו כביכול הפוך מהשגת המטרה הרוחנית, אבל בעצם הם מספקים לנו גם רצון שזה פרעה וגם כוונה שזה עמלק כדי שאנחנו על ידי העבודה שלנו "נהפוך הוא" ונגיע לדבקות בבורא.
שאלה: האם הדרך היחידה היא להיכנס על ידי התפילה והכוונה שלנו, או שזה להפך, שעם הכוונה והתפילה דווקא עמלק יתגבר ויהיה חזק יותר?
ככל שאנחנו רוצים להילחם נגד פרעה ונגד עמלק יעזור לנו רק דבר אחד, דבקות בבורא דרך דבקות בקבוצה. ולכן אפשר להגיד שפרעה ועמלק הם כוחות רעים אבל נאמנים לבורא כדי להביא אותנו לדבקות בו, זאת אומרת הם דוחפים אותנו לבורא, לכן כך אנחנו צריכים לקבל אותם. אין דבר רע שהבורא ברא אלא הכול להשגת המטרה הסופית.
זה שאנחנו נמצאים פיזית בכל המצבים האלו בחיים שלנו, שיש עלינו פחדים, חרדות, כל מיני התנגשויות, בקיצור חיים, ואנחנו מרגישים את הכוחות האלה בפועל בחיים שלנו כמלחמות, כבעיות, זה הכול מפני שאנחנו לא מצליחים בזמן לבצע את התיקונים. אחרת היינו ממש מגלים כל דבר ודבר בצורה כזאת שאפשר לעלות למצב הבא לפני שאנחנו מקבלים מכות עד המיתה. הכול בעצם תלוי בנו. אני לא יכול להגיד שהיינו יכולים תמיד להימנע מאסונות, אבל בעצם כן היינו יכולים איכשהו להגיע למצב שהאסונות האלה היו עוברים עלינו בצורה יותר קלה ומהירה לפחות.
שאלה: מצד אחד אנחנו רוצים לאהוב את החברים, ומצד שני עמלק גורם לנו לשנוא אותם, האם זאת ההרגשה שאנחנו אמורים להרגיש?
אנחנו צריכים להיות כמו רופא או כמו מדען שמסתכל על תופעות ורואה את התמונה שישנה לפניו, והוא לא מצמצם אותה שזה רע וזה טוב, אלא רואה את כל הכוחות האלה. וכך בעצם משתדל להעביר את עצמו בדרך עם ההגה הנכון, ימינה, שמאלה, באמצע ביניהם, וכך להתקדם, כשברור לו שלא יכול להיות בלי רע ולא יכול להיות בלי טוב, אלא אנחנו צריכים תמיד להימשך לקו האמצעי. אנחנו בצורה אופטימלית משתמשים גם בקו שמאל וגם בקו ימין ואז נתקדם בצורה אופטימלית למטרה. אנחנו לא נסטה מהדרך, והכוחות הרעים האלה גם שומרים עלינו כדי שאנחנו כך נמשיך ונגלה את הדברים הטובים.
תלמיד: האם עמלק זה השער האחרון לפני גילוי הבורא?
אפשר להגיד שכן. אתה צודק. שאלה נכונה. אם אנחנו לומדים איך להילחם בעמלק, אנחנו מתוך זה מגיעים להכרה בבורא.
שאלה: מה הפחד והגבורה והאומץ שבקיום מצוות ואהבת לרעך כמוך?
פחד וגבורה בלקיים ואהבת לרעך כמוך, בזה שמתגלה בינינו שנאה, דחייה, כל מיני רצונות, מצבים שאנחנו לא היינו מתארים לעצמנו שהם קיימים בכלל. אני לא חשבתי שאני עד כדי כך חושד בחבר שנראה לי שהוא גזלן, שקרן, ערמומי, כל מיני כאלה דברים שיכולים להיות משהו נורא. כך זה נראה לי, למה? זה לא שאני אשם, זה לא שאני רע, ודאי שאני רע. אבל היצר הרע שהבורא הכין, "כל הגדול מחברו" שצריך להיות גדול, אז "יצרו", היצר הרע עוד יותר גדול, כדי שיהפוך אותו ליצר טוב גדול. יוצא, שאני חושד בחברים, שאני דוחה אותם, שונא אותם, לא יכול להתחבר אליהם, קשה לי לעשות איזשהו צעד קדימה כלפיהם. הם מתקדמים, נראה לי שהם ממש מאה מטר קדימה, ואני עדיין לא יכול לזוז מהמקום. הם מתחברים, מתחבקים ביניהם, יש ביניהם כל כך קרבה, גשמית אפילו, יכולים להיות יחד, ואני לא יכול להיות יחד איתם, אני מקבל מזה דחייה וכולי. זה הכול מתוך הרצון לקבל שפועל בי, ויש לי בעיה גדולה. אז למה אני כזה רע לעומתם? למה אני לא כזה פתוח, למה אני לא חברותי כמוהם? כשאני מסתכל על אחרים, כך אני רואה את עצמי.
מה לעשות? אין מה לעשות. כל מה שנברא, נברא, ואני צריך רק לדאוג איך לתקן את עצמי. אז ודאי שאני יכול להגיד שאחרים יתקדמו הרבה לפניי, יכול להיות שכך אני אראה שהם מתקדמים לפניי, ויגיעו לגמר התיקון יותר מהר ממני, יכול להיות שכך אני אראה אותם. כמו שכותב רב"ש, שאני צריך לראות את כולם כבר מתוקנים, שהם כבר מצוינים. אבל יחד עם זה, כל אחד עם חבילה משלו, ואני צריך להוציא מתוך החבילה שלי את כל הרצונות המקולקלים שלי ולתקן אותם בעל מנת להשפיע.
אז מצד אחד אני יכול להגיד, נכון "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"2, שיש לי רצון לקבל יותר גדול ואחר כך בגמר התיקון אני אשיג יותר. בגמר התיקון אני גם צריך להגיד שזה לא חשוב, זה עכשיו בצורה אגואיסטית אני יכול לשמוח מזה, אבל בגמר התיקון כולם שווים. זאת אומרת, אני כבר עכשיו צריך להכין את עצמי למצב שאני מוכן לעבוד יותר מכולם ולהיות ממש אפס לעומתם, וכמו שכותב רב"ש במאמרי החברה, שהם יקבלו את כל התוצאות מהיגיעה שלי. ואני? אני אהיה מרוצה רק מזה, שאני אעבוד כל הזמן והחברים שלי יקבלו את כל התוצאה מזה.
צריכים לחשוב, צריכים לקרוא, צריכים לחזור על הפסוקים האלה, להתרגל לדברים האלה. אלו הבחנות כאלה ברורות מרוחניות, שככול שאנחנו יותר ויותר שומעים, קוראים, וחוזרים עליהן זה בכל זאת מקרב אותנו, אנחנו מזמנים על ידי זה מאור המחזיר למוטב והוא כן מקרב אותנו. כך בנויה הרוחניות, כולה השפעה, אהבה, חיבור, ההפך ממה שיש לנו בעולם הזה הפרימיטיבי, הגשמי, האגואיסטי.
שאלה: האם הלימוד של "תלמוד עשר ספירות" יעזור לנו להגדיל את חשיבות הבורא או המטרה שלנו?
עוד מעט אנחנו מגיעים ללימוד "תלמוד עשר הספירות" אחרי שאנחנו נבין טוב טוב במה הוא התיקון. וכשאנחנו נלמד "תלמוד עשר הספירות" יהיה לנו ברור שמדובר על הרצונות שלנו, איך הם צריכים לקבל את התיקונים ולהסתדר בתיקונים בחיבור ביניהם ועם האור העליון. במידה שהרצונות בפרצוף יכולים להתקשר ביניהם בצורה חזקה ואמיצה, הם יכולים יחד עם זה גם להעלות אור חוזר מעליהם וכך להתקשר עם האור העליון, עם הבורא. ואז יכולים לקבל השפעה מהבורא בתוך הקשר, בתוך החיבור ביניהם, זאת אומרת בתוך הפרצוף, מראש לתוך, לעשות זיווג דהכאה ולעשות את כל הפעולות האלה.
את כל זה אנחנו נלמד ב"תלמוד עשר הספירות", אבל בתנאי שנבין את מהות הפעולות האלה שעליהן עכשיו אנחנו מדברים. לכן אני נזהר מאוד מלהתחיל ללמוד "תלמוד עשר הספירות" לפני שאנחנו נוכל לגשת לזה בצורה אמיתית, כמו שזה צריך להיות. כשאנחנו נלמד מה זה צמצום, אז יהיה ברור לנו שזה צמצום ברצונות שלנו וזה לא קורה אי שם בעולם הרוחני. אין עולם רוחני, מה שבינינו זה העולם הרוחני. אם יכולים לייצב אותו, הוא נמצא. אם לא יכולים, הוא לא נמצא. כך אנחנו צריכים ללמוד נכון. לכן בינתיים אנחנו לא כל כך מוכנים, אבל נקווה שבזמן הקרוב נוכל להגיע לזה נכון.
שאלה: בהקשר לדוגמה שנתת שעבודה מול עמלק זה כמו משחק. יש כלל במשחק כאשר הפער בין אתגר ליכולת הוא סביר אז אפשר ליהנות מהמשחק. בעבודה שלנו האתגר נראה גבוה מידי ולכן לא נהנים מהמשחק. איך נוכל לצמצם את הפער בין האתגר ליכולת כדי ליהנות מהמשחק ולהיות בשמחה?
אנחנו יכולים לעשות את זה גם עכשיו, ליהנות מהמשחק. אם אתם רוצים ליהנות מהמשחק לא בכלים האגואיסטים כמו במשחק רגיל, אלא בכלים דלהשפיע, כמו במשחק הרוחני. אז אין בעיה, תיהנו מזה. בעל מנת להשפיע אין לכם הגבלה ליהנות. זאת אומרת, שאתם נותנים לאחרים ונהנים מזה. בבקשה. אבל אם אתה רוצה לשחק פעם ברוחניות כמו בגשמיות שזה יהיה בעל מנת לקבל, זה לא יכול להיות. אבל בעל מנת להשפיע, כן.
זאת אומרת, אתה צריך להבין שההשקעה שלך באחרים זה הרווח שלך ואז לא תהיה לך בעיה עם המשחקים. נגיד שאתה רוצה לשחק עם הילד שלך הקטן ואתה מפסיד לו. או בכוונה מפסיד לו או ברצינות מפסיד לו, אבל אתה נהנה, שמח או מזה שאתה שיחקת איתו וכך אתה הפסדת בכוונה כדי להראות לו שהוא יכול להיות גדול, או לא בכוונה אלא באמת הוא ניצח ואז אתה בכל זאת שמח מזה עד כמה הילד שלך גדל. "נצחוני בניי"3.
שאלה: איך עשירייה מזהה את עמלק שבה ונלחמת בו?
כל אחד ואחד צריך לחטט בתוך עצמו עד כמה הכוונות שלו, המטרות שלו, הן אגואיסטיות או לא. צריכים לדבר על זה אפילו, אל תפחדו לדבר על זה ביניכם. אתם כמו איש אחד בעשירייה, אפשר לדבר על כל דבר רוחני שאתם רוצים אין כל כך מה להסתיר. רק אתה צריך להיזהר אולי לא לגלות הכול לחברים שאתה על ידי זה יכול לגרום לירידה שלהם. אבל אם זה לכיוון ההתפתחות, כמו שאתה מרגיש שככה אתה תגרום להם דחף להתפתחות, אז בבקשה תדברו.
שאלה: אמרת קודם שצריך לנסות להתייחס למציאות כמו רופא או מדען, אבל עמלק פועל גם על הרגש. איך החולה יכול להתייחס למצב שלו כמו שרופא מתייחס למצב שלו?
לך לרופא פסיכיאטר, לך לפסיכולוג. כל העבודה שלנו זו פסיכולוגיה, זו עבודה בתוך הרצונות.
תלמיד: נגיד אני רואה על החברים שעוזבים את הדרך, חל להם שינוי בחיים ועכשיו הם מרגישים משהו ממש חשוב שהם חייבים לטפל בו. זה לא בהכרח שהבורא אולי נעשה פחות חשוב אלא משהו אחר פתאום מרגיש נורא חשוב.
לא נכון, אתה ככה מבין וגם אתה טועה. זה בדיוק שהבורא והדרך הרוחנית ותיקון הבריאה נעשו להם פחות חשובים ממה שעכשיו התגלה. התגלה להם עכשיו הזדמנות לעשות איזה ביזנס אז הם חוזרים למצרים. אל תעשה פתאום כאילו אתה עורך דין שלהם. נראה להם יותר חשוב, כן, עבודת פרעה נראית יותר חשובה. ואז במה אתה רוצה להגן עליהם?
תלמיד: אדם כזה שפתאום מרגיש נגיד שהוא לא מצליח לפרנס את המשפחה ועכשיו הוא חייב לעבוד יותר ויש לו פחות זמן לרוחניות. מה לעשות, כי זאת הרגשה?
אין מה לעשות, הוא צריך לעשות חשבון.
תלמיד: כשעושים חשבון אנחנו יודעים שאנחנו לא עושים חשבון נכון בדרך כלל.
ודאי שבדרך כלל לא עושים חשבון. הוא הולך להצליח, להרוויח, ואפילו שהוא מצליח ומרוויח בצורה הגשמית, עם מה הוא גומר את החיים?
תלמיד: אני לא מתכוון לאנשים שרוצים להתעשר. אני מתכוון לאנשים שמרגישים שהם עכשיו חייבים לטפל במשהו בחיים שלהם. אין מספיק כסף לגמור את החודש, נגיד זאת הרגשה.
אין לי מה לענות על זה. אלא רק שהם צריכים לחזק את עצמם באמונה ולהתפלל לבורא שיעזור להם בכל זאת להישאר בדרך. אם לא יכולים, לא יכולים, אני לא אחראי עליהם. אני נותן מה שאפשר לכל אחד, כמו שאתם רואים וזהו. מי שרוצה לדעת מהי שיטת התיקון לפי חכמת הקבלה, זה מה שאני מסביר.
תלמיד: ועד כמה מותר לעשירייה להיות מעורבת בזה? כי בכל זאת זה החיים של מישהו. אתה לא יכול כל כך להגיד לו מה זה הכרחיות ומה לא.
אנחנו צריכים לקרוא על זה מאמרים מהמקור ושהוא ישתתף בזה ויראה מה כתוב במקורות, לא שאנחנו אומרים לו. אני לא אומר מעצמי שום דבר, אני משתדל להסביר את המקורות, זהו, אין יותר מה לתת. ואתם כבר מחליטים מה טוב לכל אחד ואחד. כל אחד ואחד מקבל את זה.
אתה אומר "יש כאלה שעוזבים", ודאי יש כאלה שעוזבים ויבואו עוד יותר ויהיו מהם תמיד שיעזבו. זו מין מסננת שככה הנשמות מסתדרות יותר ויותר לקראת גמר התיקון. וכך אנחנו נגיע למצב שחלק יכנס לגמר התיקון וחלק לפני זה, וחלק יהיה עוד במצב כמו היום. אין מה לעשות. אלה תיקונים שכך הנשמות צריכות לעבור. כל אחד לפי העביות שלו, כל אחד לפי התור שלו לתיקונים.
תלמיד: זה מצד המערכת, אבל מהצד שלנו כחברים בעשירייה, אין לנו חובה לנסות?
יש חובה, תקראו מה כותב רב"ש, על מה אתם מדברים? מה אתם שואלים כל פעם על דברים שכתובים? מה? החברה לא צריכה לדאוג לחשיבות המטרה, לחשיבות החברים, לחיבור ביניהם, לתמוך בחבר, בעיקר לתמוך בזה שלכל אחד תהיה חשיבות מטרה בוערת?
תלמיד: באופן כללי זה מובן, אבל ברגע כזה כשאתה מגלה שחבר ששנים בדרך חושב לעזוב או עוזב, עד כמה באותה הנקודה מותר להתערב?
מותר להתערב כי קודם כל זה פגם גדול בחברה. מפני שהוא היה בחברה, והחברה לא דאגה לעלות בו את חשיבות המטרה יותר מההפרעות שהגיעו לו מהבורא. הבורא מעורר הפרעות נגיד בקו שמאל, בעמלק, לא חשוב איך להגיד את זה, אבל בכל זאת "אין עוד מלבדו", הכול בא משם כדי לקדם אותו, ואנחנו לא בנינו חגורת בטחון מספקת בחברה כך שהחיבור בינינו יחזיק אותו.
תלמיד: זה בעבר, אבל מה עכשיו?
עכשיו? עכשיו רק תדעו שזה שהוא יוצא זו בעיה של כל הקבוצה, כי היא לא סיפקה לו מספיק הרגשת ביטחון, הרגשת נכונות הדרך, צדקת הדרך. אסור לקבוצה לחשוב שהבעיה היא בחבר שיצא, זו בעיה בקבוצה עצמה. זה שהוא יוצא, זה פגם גדול בקבוצה והיא עוד תסבול מזה בהתקדמות הכללית שלה כקבוצה. כי היא לא סיפקה לחבר, לחברים, את אותה הרגשת חיבור שצריכה להחזיק כל אחד מאיתנו לכיוון המטרה משותפת שלנו.
זה תיקון רוחני, אני לא יכול לצבוע את הדברים האלה בצבע ורוד. אנחנו לא משחקים כמו ילדות קטנות בבובות, או לבנות משהו, אנחנו מדברים ברצינות. יש כאן כוחות רציניים של החברה, של הטבע, עם מלחמות, עם בעיות, עם כל מה שיש לנו. כי זה התנאי לכניסה לרוחניות, זה לא תחביב לזמן החופשי.
שאלה: כשעמלק בא לקבוצה ויש מצב רוח ירוד. ניסיתי להקשיב ולהסתכל מה חכמת הקבלה, רב"ש, בעל הסולם, מתייחסים לגבי העלאת מצב רוח של חברים בקבוצה על דרך ההומור. מה אומרת חכמת הקבלה על הומור, ומה אתה ממליץ?
אם זה בדרך, ויכול להועיל אז ודאי שטוב.
תלמיד: זאת אומרת אין פסול להשתמש בהומור בשביל להעלות את מצב הרוח של החברים?
לא, אם זה פועל, וכמה שיותר בצורה מיידית לכיוון העלאת מצב הרוח, זה כדאי. רב"ש אהב את זה, כן.
שאלה: אמרת עכשיו שכשמישהו מהחברים עוזב, מכל קבוצה שהיא, זה פגם גדול לקבוצה עצמה. האם כשעשיריות אחרות רואות סיטואציה כזו, הן צריכות להגיב איכשהו, לתמוך בעשירייה הזאת, לתת להם משהו, או שזו בעיה אישית, ספציפית, של עשירייה קונקרטית זו או אחרת?
ודאי שזו בעיה של כולנו, ואין דבר כזה שבגוף הכללי, יש איזה נקע, או איזה חולי באיבר, ולא כל הגוף סובל מזה. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לעורר רצון כללי, במשיכה, בדחיפה לתיקונים, ובמיוחד על אותה קבוצה. לחזק אותה, להרגיש אותה יותר קרובה לכולנו.
לכן כל יציאה של חבר וחבר צריכה להיות מורגשת בנו כהפסד גדול מתוכנו, מתוכנו ממש.
שאלה: לגבי קליפת עמלק, האם ההבחנה הזאת נחשבת כהבחנה מתקדמת, האם במצבים שלנו אנחנו יכולים לנסות לזהות אותה?
כן, קליפת עמלק זה מצב מתקדם, וסימן שאנחנו באמת מתקדמים לתיקונים גדולים. אנחנו צריכים רק לדעת שכל העבודה נגד עמלק היא בחשיבות. בחשיבות ההשפעה, וכמה שיותר להצמיד את עצמנו, בינינו, ולא לתת לעמלק להפריד בינינו, זו בעצם העבודה שלנו. זאת אומרת זו קליפה שהיא כוח עזר כנגד הפירוד, כנגד הריחוק.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לזהות את עמלק לפני יציאת מצרים?
לא, לפני שאנחנו עוזבים את הרצון לקבל על מנת לקבל בכללות, ואנחנו מתחילים לנוע לקראת על מנת להשפיע, עדיין אין לנו את אותה קליפה. יש לנו את פרעה, אבל אין את קליפת עמלק, עדיין אין לנו על מנת לקבל, כי עוד לא יצאנו משליטת פרעה. אנחנו צריכים להרגיש את השלבים האלה, ואיך שהם מתבהרים בנו.
שאלה: איך להתמודד בצורה נכונה עם עמלק בעשירייה ולא להישאר בכפפות לבנות?
אנחנו צריכים לחמם זה את זה נגד עמלק, כי זה האויב המשותף שלנו, והוא מפריע לנו להתחבר בינינו ולגלות את הבורא.
"פרעה" זה כשאנחנו רק יכולים להתעלות ממנו וגמרנו, זה מספיק. אבל כשאנחנו מתחילים להתחבר בינינו, כשאנחנו עוזבים את פרעה, כאן זו בעיה עם עמלק. זאת אומרת עמלק פועל כנגד טיב החיבור, ופרעה הוא בכלל עבור הרצון לקבל הפרטי, האישי, שבכל אחד.
כשאנחנו יוצאים מפרעה אנחנו עוד לא עם, עוד לא קבוצה, זו מסה גדולה שבורחת ממצרים, מה שאינו כן "עמלק", זה כבר כשאנחנו רוצים להתחבר, שיש לנו איזו אידיאולוגיה של חיבור, אז מגיע אלינו עמלק ומתחיל לעבוד. וכמה שיותר מתקדמים, הוא מתחיל להיות יותר ערמומי כדי שעל ידו נגיע לחיבור יותר מורכב, יותר גבוה, יותר מיוחד, עד שהחיבור הזה יהיה בדרגת הבורא.
זה מה שעמלק עוזר לנו, זה נקרא "עזר כנגדו", שהבורא, על ידי זה שהוא דוחה אותנו, מכוון אותנו, מסובב אותנו זה כנגד זה, וכן הלאה. ככה בכל מיני כיוונים ומצבים, בכל מיני רמות, בשבע הספירות של היצר הרע שהופכות לז"ת של הפרצוף הרוחני, של הנשמה, וכך הוא כל פעם נותן לנו את היסוד לעלות באיכות של הקשר, עד למקום שבו אנחנו מגלים את הבורא.
עמלק בונה בנו את צורת הבורא, זה כנגד זה ברא אלוקים. נגד עצמו ברא את הקליפה, ובנה את המערכת, אז אנחנו צריכים להבין שמבניית המערכת הזאת, מהעבודה על המערכת הזאת, אנחנו מגיעים לאותה מערכת שיכולה לקלוט את הבורא. שדווקא ההיפך מעמלק, יתגלה הבורא. באותם הכלים, באותן הכוונות, באותם הרצונות, אין כפול, אלא באותם הדברים.
שאלה: האם אנחנו יכולים לראות בכוח האדישות את כוח עמלק?
נגיד שכן, אבל בדרך כלל עמלק הרבה יותר אכזרי.
תלמיד: ביחס לפרעה ועמלק, כמו שאנחנו רואים תלמידי רבי שמעון רצו לרצוח זה את זה, האם כוח עמלק יותר טוב או פחות טוב מפרעה?
כוח עמלק הרבה יותר גרוע כי אנחנו כבר נמצאים בדרגה רוחנית יותר גבוהה. אנחנו כבר רוצים להיות יותר מחוברים, לגלות את הבורא בחיבור בינינו, ולכן הקליפה שמתגלה ומראה לנו איפה אנחנו לא מחוברים, איפה אנחנו עדיין אגואיסטים, הרבה יותר ערמומית וגרועה. לכן כשאנחנו מתעלים מעליה, משתמשים בה נכון, אנחנו מגלים מדרגות רוחניות יותר גבוהות.
ככול שנתקדם לרוחניות, יהיו לנו הפרעות יותר ויותר גדולות, כמו שכותבים מקובלים, אם מישהו לוקח מקל, אתה צריך לקחת מקל, ומול מי שלוקח רובה, אתה צריך לקחת רובה, זה כנגד זה.
שאלה: אני לא מרגיש כלום כלפי שום דבר, גם כלפי מערכות יחסים גשמיות, גם כלפי מערכות יחסים רוחניות, כלפי החברים, כלפי בניית החיבור, האם זה עמלק? ואם כן האם אני יכול להתגבר על המצב הזה?
זה עדיין לא עמלק, ולא חשוב איך זה נקרא. זה האגו שלך, ובצורה כזאת שאתה עדיין לא יודע איפה אתה, ואיך להתעלות מעליו. אבל זה סימן של נשמה חזקה, גבוהה, ולכן צריך להמשיך ללמוד, והעיקר להשתתף בחברה. ההשתתפות בקבוצה בפועל, זה מה שיקדם אותך.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע למצב שבאמת אנחנו רואים שעמלק הוא כוח כנגדנו שמקדם אותנו, ולא כוח שכביכול קובר אותי תחתיו או שפשוט אין לי יכולת לעשות נגדו שום דבר. איך אני מייצב אותו ככוח שמקדם אותנו?
הכול תלוי איך אני מתייחס לעצמי ולחברה. אם אני מעמיד את החברה יותר גבוה ממני, כמו רבי יוסי בן קיסמא, אפילו שאני יותר חכם מהם, אבל אם אני מעמיד אותם יותר גבוה ממני, בזה אני כבר מתגבר על עמלק.
שאלה: איך להפריד בין הנאות גשמיות רגילות, לבין הנאות שמפרידות מהחיבור עם החברים, מגדלות הבורא?
אני לא מבין איך אתה לא יכול להפריד בין הנאות גשמיות לבין הנאות רוחניות. הנאות רוחניות הן מחיבור בינינו לכלי אחד והשתוקקות שלנו לבורא שמזה אנחנו נהנים. הנאות גשמיות הן מכל דבר אחר.
תלמיד: הכוונה איך לעשות את ההפרדה בין סתם תענוגים גשמיים של העולם הזה, לבין תענוגים שמפרידים מחיבור עם החברים?
תענוגים שמפרידים בין החברים? אתה רוצה להגיד כך, תענוגים שמפרידים בין החברים זה קליפה, תענוגים שלא מפרידים בין החברים הם תענוגים של בהמה. לזה אתה מתכוון?
תלמיד: כן, תענוג של בן אדם שבדרך שזה מפריד אותו מהחברים, לבין תענוג של סתם בן אדם שלא נמצא בדרך?
זה [הבדל] בין תענוג של בהמה או אדם. התענוגים שמפריעים לחיבור בין בני אדם בדרך למטרה הם תענוגים של קליפה ותענוגים בהמיים הם לא נקראים קליפה. כי קליפה היא כנגד חשיבות המטרה, בורא, וכאן זה עדיין לא, זה עדיין נמצא בדרגת בהמה, עדיין לא גדל כפרי.
תלמיד: ויכול להיות שבן אדם שנמצא בדרך פתאום נמשך לתענוגים קודמים דווקא בגלל שזה על חשבון החיבור ולא באמת יש בהם משהו?
ודאי, גם רב"ש כותב, שקורים כאלה מצבים שהאדם משתוקק לדברים שחשב שכבר יצא מהם והם כבר לא פועלים עליו. ושוב ושוב הוא בכל זאת נמשך אליהם וכאילו חוזר לחיים הקודמים שלו.
שאלה: האם המטרה שלנו היא להגדיל את גדלות המלך באמונה למעלה מהדעת?
כן בדיוק, אתה צודק, אמרת נכון.
שאלה: לרוב אנו מדברים על החשיבות הבסיסית של להשקיע מאמץ בדרך, אבל לפעמים אם חבר לוקח על עצמו יותר מדי תפקידים ועומס זה יכול להרחיק אותו מהדרך. מה העשירייה צריכה לעשות במקרה כזה, האם היא יכולה לדאוג לחבר, לבקש ממנו שיאזן את עצמו מבלי לקרר אותו?
לא, אנחנו צריכים לחשוב רק איך אנחנו ממלאים את החבר באהבה שלנו. אבל בצורה כזאת שהוא ירגיש שהוא נכנס בינינו יותר ויותר ואנחנו עוטפים אותו בדאגה אליו, ושזה יחייב אותו גם לתת לנו תגובה בהתאם לזה.
תלמיד: השאלה היא לגבי מקרים שחברים לוקחים על עצמם יותר מדי תפקידים ואז הם קורסים מרוב עבודה, וזה מרחיק אותם. האם העשירייה יכולה לבקש מהבן אדם להוריד קצת בעומס, בתפקידים, כדי שיאזן את עצמו בדרך?
זה לא לבקש, זה לצרף עוד מישהו שייקח ממנו חלק מהתפקידים. לבקש, להגיד כמה מילים זה לא יעזור, זה בפועל לבוא אליו ולקחת ממנו כמה תפקידים לאדם אחר. אחרת יש לנו הרבה דוגמאות כאלה שהחברה מרוצה להעמיס הכול על אדם שהוא מסכים והיא מעמיסה עליו יותר ויותר עד שקורס.
שאלה: רציתי לברר יותר את השאלה ששאלו לגבי הרצונות הבהמיים. מה ההבדל בן אדם נורמאלי שהולך לפי הרצונות הבהמיים שלו, לבין תלמיד קבלה שבוחר בכוונה ללכת לפי הרצונות האלה כי הוא לא מצליח להתגבר עליהם?
במקרה הזה הוא יורד מהדרגה הרוחנית שלו, כי לא רוצה ללכת לקראת כוחות ההשפעה ו"חוזר לסורו" מה שנקרא, ולחיים הגשמיים שלו. אם נכנס לחיים הגשמיים אחרי שהיה קצת בעל מנת להשפיע ברוחניות, אפילו במקצת, אז נקרא שכל החיים שלו עכשיו נמצאים בקליפה, ואז הוא שוכח לפעמים מכל הלימוד שלו, מכל המצב שלו שהיה, עד כדי כך שהוא אפילו לא מודע שהיה בקצת מגע עם רוחניות ועכשיו חוזר לגשמיות. יכולות לעבור כך כמה שנים, ואחר כך פתאום באיזה רגע הוא כאילו מתאושש, מתעורר, כאילו ממש קם מאיזה חלום ושוב חוזר לרוחניות. ככה זה קורה, והוא לא יודע מה שקרה לו. יש כאלה מקרים.
נשתדל שהקבוצה תיתן לאדם כל הזמן כאלו הרגשות וגם תיתן לו כל מיני עבודות כאלו בקבוצה שהוא כל הזמן יהיה גם עסוק בעבודה בקבוצה וזה ישמור עליו. כל אחד ואחד צריך לקבל תפקיד שיקשור אותו לקבוצה. אם לא לקבוצה אז לפחות לחומר שלומדים, לעבד את החומר, לתרגם את החומר, לעשות איזה מאמרים, לעסוק בפיזור החומר בהפצה וכן הלאה. אבל כל אחד ואחד חייב להתעסק במשהו שזה יחזיק אותו יותר בחברה.
שאלה: עד כמה שאני מבין, מה שקורה עם עמלק זה שאין לך כוח לרצות להתחבר עם החברים, אתה מבקש מהבורא והוא עוזר לך. אמרנו שיש דרגות שונות של עמלק, שבע ספירות, מהי ההאצה, ההתגברות האיכותית על "עמלק"?
אני לא יכול להסביר את זה, אנחנו צריכים להתקדם ואז יהיה לנו על מה לדבר. אם אתה עדיין לא יושב באוטו איך אתה יכול לקבל הבנה מה זה נקרא הילוכים, מה זה נקרא גיר, איך הוא עובד. המדרגות האלה, ראשונה, שניה, שלישית, אתה לא יודע, איך אפשר לדבר על זה עכשיו? אתם אוהבים, ואתה במיוחד לקפוץ קדימה. לא שאני פוסל את זה, אבל זה ממש לא במקום.
תלמיד: ואם ניגש לשאלה הזאת מצד שני, הוא כותב פה שעמלק דוחה אותנו מיראה בפני הבורא. מה היא היראה בפני הבורא, המצב הזה?
שאתה דואג האם אני אוכל לעשות נחת רוח לבורא בכל רגע ורגע. ככה זה.
שאלה: מה זה לעבוד בשמחה כאשר יש תחושה של ירידה בעשירייה?
דווקא כשיש ירידה אז צריכים לעבוד על העלייה. מה הבעיה? אם אני נמצא בירידה אז יש איזה חברים שנמצאים בעלייה, ואז צריכים להשתדל לעסוק במשהו. ואם כולם נמצאים בירידה אז לפחות למצוא מישהו שעדיין יכול להתחיל את העלייה. כמו בסיפור עם הבעל שם טוב, שלגמרי איבד את כל המדרגות הרוחניות ואפילו לא ידע לקרוא, ורק העוזר שלו זכר קצת לקרוא והתחיל לקרוא. הבעל שם טוב אמר לו "אז תקרא", והוא התחיל לקרוא, וכך לאט לאט הם התחילו להתעורר. יש גם ירידות כאלו.
שאלה: לעשירייה אנחנו תמיד צריכים להגיע ממקום של דוגמה ושל חשיבות.
כן.
תלמיד: כשעמלק נכנס לאדם ויושב עליו, נעלמת לו החשיבות, נעלם לו כל הכוח.
כן.
תלמיד: איך אני יכול להגיע לעשירייה ולבקש ממנה עזרה ואת רשת הביטחון שדיברת עליה אבל לא לעביר לה את הכבדות ואת חוסר החשיבות שלי עכשיו?
אז אתה משתדל להיות כמה שאפשר, אפילו שאתה כמו תינוק נמצא בידיים שלהם, גם זה טוב. הם יבינו, הם יראו את זה שאתה לא מסוגל יותר, אבל אתה בכל הכוחות שלך, כמה שנשאר, משתדל להתכלל בחברה. וזו גם מצידך עזרה גדולה להם, שבאפס כוחות שיש לך אתה בכל זאת נכלל בהם.
קריין: 8, כותב הרב"ש.
"הגם שיש יצר הרע, שלא נותן לקיים תו"מ, אבל אין הם הלעומת העיקר של היראה, הנקראת "משום שהוא רב ושליט". שזוהי עיקר היראה, שבגלל זה האדם רוצה לשמש את המלך, מפני גדלות וחשיבות המלך. ועמלק רוצה דוקא זה להחליש. היינו, שטוען, הלא האדם בעצמו רואה, שאין שום חשיבות להקב"ה, שיעבדו אותו מפני גדלותו, כי אתה רואה, איך שיש הסתרה גדולה על השגחתו יתברך, שנוכל לומר, שהוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.
והוא טוען, שאין זו הסתרה. אלא, כמו שאנו רואים בעינינו, כך הוא באמת, ולא כמו שעם ישראל אומרים, שבאמת הקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב, אלא אנחנו עוד לא זכינו לזה, לראות איך שהשגחתו היא בבחינת טוב ומטיב, אלא אנחנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, ולומר "עינים להם ולא יראו". לפי זה אנו רואים, שהיא הקליפה ממש נגד העיקר היראה."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
שאלה: מהקטעים עולה שהמלחמה נגד עמלק היא ממש מלחמה על חשיבות המטרה, חשיבות ההשפעה.
כן, והיא עד גמר התיקון
תלמיד: אז למה קראת לזה בהתחלה "משחק", שצריך להיות בשמחה?
מלכתחילה זה משחק, הבורא משחק עם לוויתן אשר יצר4, ואנחנו צריכים לשחק, כל החיים הם משחק. משחק זה כשזה לא דבר רציני, שבכול אני משחק כלפי הבורא שיעזור לי כל פעם. "לא רציני" הכוונה היא, שבכל זאת מעליו יש כוח הטוב, המיטיב, וייצב את המטרה הסופית שהיא כולה טוב, ומגיעים אליה בעל כורחנו רוצים או לא וכולי, ודאי שזה משחק.
תלמיד: אבל המשחק הזה הוא משחק של חיים או מוות, זה לא מרגיש משחק.
גם חיים ומוות גשמיים, לא שאני מוריד מזה איזו חשיבות, אבל גשמיים נכון, גלגולים בצורה גשמית בלבד, כן, שחיים ומתים. אז מה?
תלמיד: איך בפועל הופכים את ההרגשה שאנחנו לא במלחמה אלא אנחנו במשחק? או שאנחנו צריכים להרגיש שאנחנו במלחמה?
תנסה להתעלות מעל הגוף שלך ויכול להיות שתרגיש שהמוות הוא סך הכול הפסק החיים הגשמיים, הגופניים שאתה כל כך דואג ואליהם אתה מייחס את החיים שלך. אבל אם תייחס את החיים שלך לנשמה, אז כל העניין של המוות לא ייראה לך כמשהו שבזה הכול נגמר, אלא שיש עוד למעלה מזה. זה סך הכול חלק מהקיום הביולוגי שלך, אז כן, הגיע זמנו וצריכים להחליף את הלבוש.
תלמיד: אני רק לא הבנתי מה הופך את העבודה שלנו למשחק ולא למלחמה?
מה הבדל בין משחק לעבודה רצינית? שלמשחק אני מתייחס כמשחק, שאני משחק עם הבובה נגיד כמו ילדה קטנה משחקת עם הבובה, ואחר כך הילדה הזאת כבר גדלה ומשחקת עם התינוק שהיא הולידה, יש הבדל. אם אני משחק עם הגוף שלי שהוא כולו נמצא כך שאין בו שום דבר רציני אלא נולד כדי למות, ואז אני מבין וכך אני מתייחס אליו, ולכל החיים שלו אני מתייחס בצורה של הזדמנות להגיע לחיים אמיתיים, אז זה דבר אחד.
דבר שני, אם אני מתייחס אליו רק כמו שהוא, אז באמת אני מגביל את עצמי, מוריד את עצמי לדרגת החי ובתוך הבהמה הזאת אני חי. זה כל העניין, אפשר לדבר על זה דברים יפים, טובים, פילוסופיה משהו, אבל בעצם זה העניין.
שאלה: היצר הרע לא הפוך ממהות הבורא, ועמלק סותר את העובדה שהבורא הוא טוב ומיטיב, יוצא שעמלק עובד נגד פרעה ולא כעוזר שלו?
עמלק עובד לכיוון הבורא, אומנם זה נקרא "עזר כנגדו", אבל בזה שהוא מושך לצורה הפוכה הוא מעורר אותך לעבוד בצורה הנכונה, רק צריכים ללמוד אותו מהמעשים ולראות עד כמה שהוא בכל זאת מכוון אותך למטרת הבריאה. כל הקליפות הן כך. זה מה שכתוב על הצדיקים שהם הופכים את הרע לטוב, חושך לאור וכך מתקדמים.
תלמיד: הוא מחליש, פוגע בחשיבות הבורא או נגד זה שהבורא טוב ומיטיב?
במיוחד הוא עובד על חשיבות הבורא, זה העיקר.
שאלה: עד כמה חשוב שלכל חבר יהיה תפקיד שהוא עושה משהו בשביל העשירייה כל יום כדי שאפשר יהיה להתגבר על העמלק?
מאוד חשוב, מאוד חשוב שלכל אחד יהיה תפקיד בעשירייה. מאוד חשוב.
שאלה: למה העבודה כנגד עמלק היא בלמעלה מהדעת וזאת הרגשה ברורה שהבורא נותן לנו את העבודה הזאת. במה אנחנו עובדים בלמעלה מהדעת?
למעלה מהאגו שלנו. כי בתוך האגו שלנו עמלק צודק, אז הוא מעורר אותנו ובזה עוזר לנו שאנחנו חייבים לעבור ללמעלה מהאגו, למעלה מהדעת. זה העזרה שלו, "עזר כנגדו".
שאלה: רב"ש אמר כאן שעמלק אומר שאיך שאתם רואים כרגע את הבורא זה באמת הגדלות של הבורא ואין כאן שום הסתרה על הבורא. ויש את המשפט שאומר "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", איך נכון לעבוד על הדבר הזה?
אנחנו עובדים עם מה שאנחנו רואים ויחד עם זה אנחנו מתארים לעצמנו מהי הדרגה הנכונה, מהי ההכוונה הנכונה שבה אנחנו צריכים להיות, וכך אנחנו מתעלים כל פעם למעלה מהמצב הרציונאלי שכאילו מתגלה בנו. אני כל הזמן צריך להשתדל לעלות לדרגה יותר גבוהה.
קריין: פרק "מלחמת עמלק", קטע מספר 9 ב"משיבת נפש"
מלחמת עמלק
"מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, יהיה חזק מאד לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אפן, בבחינת: "ואציעה שאול הנך". וגם משם יקרא ויצעק אל ה' בכלות הנפש בבחינת: "מבטן שאול שועתי" וכו'. כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו כמאמר רבותינו ז"ל: 'אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו' וכו', כמו שכתוב: "מלחמה לה' בעמלק"." מדור לדור.
("משיבת נפש". אות מ')
עכשיו אנחנו רוצים ומחויבים, חשוב לנו מאוד לעשות סדנה. איך אנחנו יכולים בסך הכול שאנחנו התחלנו ללמוד עמלק, מלחמת עמלק, מהות עמלק, איך אנחנו מתייחסים אליו. מה אנחנו יכולים לציין כסיכום מהשיעור הזה, מתחילת ההיכרות שלנו את עמלק?
סדנה
מה הכרנו בעמלק, ממתי הוא, מהו, איך אנחנו מתייחסים אליו, מה קורה כשאנחנו נלחמים נגדו, עד מתי אנחנו צריכים להילחם, מה היכולת שלו, מה תכונות שאנחנו צריכים להעמיד כנגדו?
*
(סוף השיעור)