שיעור הקבלה היומי20 אפר׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 20.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"עמלק" - קטעים נבחרים מהמקורות
הנושא עדיין "עמלק", מלחמה עם עמלק, תמחה את זכר עמלק. אין לנו בעצם בכל המציאות משהו שמפריע לנו להרגיש את מצבנו האמיתי, חיים נצחיים, שלמים, בגילוי הבורא, בקשר עימו, עם כוח אחד יחיד מיוחד, שאין עוד מלבדו, כוח אחד שפועל במציאות, אלא ישנה כנגד זה הפרעה שהיא נקראת על מנת לקבל, עמלק. את ההפרעה הזאת אנחנו צריכים פשוט לסלק, והיא עומדת בתוקף כדי שאנחנו בלבטל אותה נגיע לרצון המתאים כדי לגלות את הבורא. במידה שאנחנו נמצאים נגד עמלק, מול עמלק, בשנאה לעמלק, בכל מיני אופנים כדי לבטל אותו, את אותה הכוונה על מנת לקבל, במידה הזאת כשאנחנו מבטלים אותו, אנחנו מרגישים את גדלות הבורא ויכולת להשתמש בקשר עימו ויכולת להידבק בו.
עמלק זה ההפרעה היחידה, הכוונות שלנו שהן כולן לטובת עצמנו בכל מקום, בכל צורה, בכל אופן. ואנחנו צריכים לעשות כאן כל הזמן חשבונות, תרגילים, לעזור זה לזה ככל שאנחנו מסוגלים להתעלות מעליו ולהיות נגדו. וכמו שכתוב, מלחמת הבורא בעמלק מדור לדור, זאת אומרת זה עד גמר התיקון. אבל למה זה מלחמת הבורא? כי אנחנו צריכים כאן רק לזהות את עמלק שמפריע לנו להיות כבורא, להידבק בבורא, לבקש למחות אותו, וכל היתר עושה הבורא, אין בעיה. אצלו יש רק בעיה שאנחנו צריכים בכוחות שלנו, בהבנה, בהכרה, ברצון שלנו, שאנחנו כן נרצה להיפטר מעמלק, זאת אומרת לנצח אותו, למחות אותו, למחוק אותו, כך שאפילו זכר [לא יהיה], כמו שכתוב, "תמחה זכר עמלק", שלא יהיה ממנו שום גילוי הקטן ביותר. צריכים להגיע למצב שאין הפרעה, אין משהו שעומד בינינו לבורא בשום צורה.
לכן כאן זו העבודה שלנו, שאנחנו בקפדנות נברר את היחסים בינינו. בינינו אין בעצם, זה תמיד הבורא שעומד בינינו, אבל אנחנו צריכים לאתר מה מפריע בהתקשרות בינינו, מי הוא אותו רצון, אותה כוונה, אותה הבחנה, צורת אופי, לא חשוב באיזו צורה זה נראה לנו, שהיא שייכת לעמלק. וכך אנחנו נתקדם. צריכים לראות בעבודה הזאת את העבודה העיקרית. כל יתר העבודות הן נכללות במחיית עמלק. ואנחנו צריכים כך להתקדם. להיות ראויים, מאוחדים, כדי שנוכל לאתר אותו ולמחות אותו. ובזה שאנחנו עובדים נגדו אנחנו מקבלים כוח כנגדו, שזה כבר הכוח שעל ידו אנחנו מתקשרים לבורא. זאת אומרת עמלק הוא לא נברא סתם, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב", זאת אומרת להחזיר את היצר הרע למוטב זה מה שאנחנו צריכים.
אנחנו משתדלים להגיע למצב שאנחנו נרגיש מה מפריע לנו. כמה שיותר להרגיש שההפרעה הזאת היא נגדנו. שאנחנו לא מזדהים עם אותה הפרעה אלא נמצאים מולה, מתחילים לשנוא אותה, אפילו בצורה מלאכותית כשאני מסתכל על החברים איך שהם מצליחים, וכך אני מתקדם למחיית עמלק. זאת אומרת להוציא ממני כל מיני יחסים מחיוביים עד שליליים ביותר כלפי האגו, כלפי הרצון לקבל שלי, ולהשאיר בי רק מקום ריק. במקום זה אני את המקום הזה ממלא בבורא. דווקא הבורא מתגלה באותם המקומות, היינו רצונות שבהם אני מפסיק להיות בעל מנת לקבל, והבורא ממלא את המקום הזה והופך אותו לעל מנת להשפיע. ואני במקום העולם הזה מגלה ומרגיש את העולם הבא.
שאלה: מה זה אומר שאני מוחה את עמלק?
למחוק זה נקרא, שאם יש לנו איזה ספק איך אני צריך לעבוד עם הכוונה על מנת לקבל, אז כאן זה ברור שאני צריך להיפטר ממנו בכלל, שלא תהיה מחיצה ביני לבין הבורא, שזה מה שעמלק מגלה, שהכוונה שלי בעל מנת לקבל היא עומדת שם, ואז אני חייב לסלק אותה כביכול שזכר מזה לא יהיה, אני חייב להגיע לתיקון השלם.
תלמיד: אבל הכול אצלי כוונה על מנת לקבל, מה זה אומר שאני מוחה?
תבקש. כמה שאתה מגלה לאט לאט שהכוונות, הרצונות שלך הם בעל מנת לקבל, ואתה מתחיל להרגיש שהם לא לטובתך, בהתאם לזה תבקש שהכוונות האלה יסתלקו, שאתה תחליף אותן למשהו אחר. לא שאתה עושה את זה, אלא הכול נעשה על ידי האור העליון. אבל כדי שהאור העליון יעשה את זה, אתה צריך לנהל אותו על ידי הרצון שלך, על ידי הכוונה שלך, על ידי הבקשה, התפילה שלך. צריכה להיות פקודה מצדך ואז האור עליון עושה.
תלמיד: אתה אמרת שאני צריך להוציא מעצמי את הכוונה לקבל ולהשאיר מקום ריק, ושם במקומות האלה מתגלה הבורא. מהו אותו מקום ריק?
מקום זה רצון. ואז הרצון הזה מתמלא עם כוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: עכשיו יש בי רצון, יש בי כוונה לקבל הכול למען עצמי, איך קורה כך שנשאר שם מקום ריק?
נשאר שם רצון ללא כוונה על מנת לקבל, זה נקרא "מקום ריק". מקום זה רצון. ריק זאת אומרת שאין שם כוונה, ווקטור. הרצון הזה שמכוון לעל מנת לקבל הוא נעלם בעל מנת לקבל. למה נעלם? כי אתה מגלה שעל מנת לקבל הוא לא טוב. בהתחלה הוא לא לטובתך, ואחר כך אתה מגלה שזה לא טוב לבורא, שאתה מתחיל לדאוג גם בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אנחנו התאספנו עם חברים עכשיו לשיעור ויש לנו רצון, אולי כוונה בהתחלה, להתאסף ולקבל את העולם הרוחני בשבילינו, ועכשיו אתה אומר שצריך להיות מקום ריק. איך אנחנו יכולים להגיע אליו עכשיו?
אתם צריכים בלדבר זה עם זה, בלקרוא מקורות, להגיע למצב שמה שמפריע לכם זה הכוונה על מנת לקבל, על מנת ליהנות בעצמכם. אתם נמצאים כאן מול הבורא, ולטובת מי אתם נמצאים, בכלל חיים, מבצעים משהו, לטובת עצמכם או לטובת הבורא? לטובת הבורא זה ייקרא בעל מנת להשפיע, ולטובת עצמכם זה נקרא בעל מנת לקבל. בעל מנת לקבל אתה מרגיש רק את המציאות הקטנה הזאת שנקראת העולם הזה, בעל מנת להשפיע אתה יכול להרגיש את הבורא, מציאות אמיתית עליונה. במידה הזאת אתה גם מתחיל להרגיש שמציאות על מנת לקבל היא לא קיימת באמת, אלא היא נבראה ונתייסדה בצורה כזאת אך ורק כדי שאנחנו נעלה ממנה לעל מנת להשפיע. ובאמת היא לא קיימת, לכן העולם שלנו מה שמורגש בכוונה על מנת לקבל הוא נקרא "העולם המדומה".
שאלה: לפני כן בשיעורים אנחנו למדנו שעמלק נחוץ לנו מאוד, כיוון שכנגד עמלק ובכלל, אנחנו צריכים לבנות קשר בין עמלק לבין הבורא, כלומר בעזרת עמלק אנחנו בונים את הכלי שלנו, אם הבנתי נכון. וכאן פתאום אנחנו לומדים שאנחנו צריכים למגר את עמלק כדי שהוא ייעלם, איך?
אני לא רואה שום ניגוד בין מה שדיברנו ועכשיו. אנחנו תמיד לומדים שכוונה על מנת לקבל חייבת להתחלף לכוונה על מנת להשפיע. בעל מנת לקבל זה נקרא כוונה בתוך הדעת, בעל מנת להשפיע זה נקרא כוונה למעלה מהדעת, זה ההבדל בין מלכות ובינה, ואנחנו תמיד למדנו כך. תרשמו את זה, תתקנו את עצמכם, אני לא יודע מאיפה היה אולי חוסר דיוק במשהו, אבל אין לנו יותר, עכשיו אנחנו מדברים בצורה יותר חדה.
אנחנו עובדים על השינוי בכוונה מלעצמי לבורא. אין כאן שום דבר אחר. וכמו שאמרתי, שמלזהות את המציאות כעולם הזה שאותו אנחנו מרגישים בכוונה על מנת לקבל, אנחנו גם מגיעים למציאות עליונה, שזה נקרא שהיא מורגשת בכוונה על מנת להשפיע, העולם הזה, העולם העליון, עולם הבינה. וכל זה עומד אך ורק על ידי זה שאנחנו מחליפים כוונות מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ממלכות לבינה. הרצון הוא נשאר, כל הרצונות הם נשארים, והכוונות הן משתנות, לאט לאט, בהדרגה. יש לנו לשנות את הכוונות האלה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ובצורה כזאת אנחנו כביכול מעלים את העולם הזה לדרגות העולם הבא, ממלכות לבינה.
תלמיד: כלומר לא מדובר על כך שאנחנו צריכים להחזיק מצב אחד כנגד השני, שאנחנו באמצעות גידול הכוונה למען עצמנו, כנגדו אנחנו בונים את הכוונה על מנת להשפיע, ולהחזיק אותם באיזון, אלא כאן פתאום יוצא שחלק אחד אני צריך להחליף באופן מוחלט באחר.
ודאי שבדרך אנחנו לא מיד מתפטרים מהכוונה על מנת לקבל על כל הרצונות, אפילו על איזה רצון מסוים, אלא הכול הולך בהדרגה. אבל כל הנטייה שלנו היא שתהיה אצלי בסופו של דבר כוונה אחת על מנת להשפיע על כל מה שמתגלה. ולא שאנחנו בונים כאן שתי מערכות, אחת על מנת לקבל ואחת על מנת להשפיע.
בשביל מה לנו על מנת לקבל? זה נקרא "העולם המדומה". זה הבורא בכוונה ברא בנו כדי שאנחנו בלהתנתק לאט לאט מעל מנת לקבל ולהגיע בכל הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, שאנחנו נתחיל לזהות כיתרון אור מתוך חושך.
שאלה: אני לא הבנתי איך אנחנו יכולים לא לשייך את עצמנו לעמלק, להזדהות איתו, כי אנחנו רצון לקבל, אנחנו עדיין לא רצון להשפיע ואף פעם לא נהייה. אז ממה אנחנו מוזנים? איך תמיד נשייך את עצמנו, נזדהה עם הצורה החדשה הזאת?
אנחנו מדברים על הרצון שהבורא ברא, אגואיסטי, על מנת לקבל. ואנחנו צריכים לשנות את השימוש ברצון האגואיסטי הזה מעל מנת לקבל לעצמי לעל מנת להשפיע לזולת, מחוצה לי, זה כל התיקון. רצונות נשארים אצלנו אותם הרצונות, הם תרי"ג, 613 רצונות, אבל כוונות, להשתמש בכל הרצונות שלי לעצמי או לטובת הבורא, את זה אנחנו צריכים לשנות, זה עלינו. לא עלינו לשנות, אלא אני מבקש מהבורא שהוא ישנה את זה. אבל אני חייב לברר את זה, אני חייב לאתר אותם, ואחרי שאני מגלה אותם בצורה הפוכה מהשפעה, אני מבקש מהבורא שהוא יתקן אותם, את הרצונות האלה. זה נקרא להחליף עליהם כוונה מלטובת הרצון לקבל לטובת הרצון להשפיע. כשההבדל בין רצון לקבל לרצון להשפיע זה רק בכוונה, בכיוון השימוש של הרצון.
שאלה: מה זה אומר למלא את החלל הריק בבורא?
את כל הרצונות שלנו אנחנו צריכים לתקן מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. כל הרצונות שלנו נקראים גוף של אדם הראשון, הוא אדם, לפי המטרה שהרצון הזה צריך להידמות לבורא, להיות דומה לבורא, לכן הוא נקרא "אדם", הדומה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לתקן.
תיקון הרצון הוא פשוט, רק על ידי כוונה, לטובת מי הרצון עובד. זאת אומרת, אין שום הבדל בין שימוש ברצון רע לרצון הטוב, בין רצון קליפה לרצון קדושה, אלא רק בכוונה. זאת אומרת, אם היינו מסתכלים על השימוש ברצונות, בכל תרי"ג הרצונות, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, לא היינו רואים בזה שום שינוי, שום הבדל, כי כוונה היא דבר נסתר ותלוי רק במי שעושה את זה. לכן בעולם שלנו אנחנו משתדלים להביע כוונה על ידי מעשים, לתת, לאהוב, לעזור, אבל בעולם הרוחני זו רק כוונה, אין מעשים. ככה זה קורה. עוד נלמד איך עושים את זה.
שאלה: אני צריך להצליח להביס את מה שמנתק אותנו מלעלות מעל האגו. מה האיזון הנכון בין האגו לבין החיבור עם החברים שלי?
אני צריך להשתדל לסדר את כל היחס שלי לחברים שהוא יהיה בעל מנת להשפיע, בסך הכול לחיבור הקבוצה, לחיבור החברים, וזהו, זה התיקון, על מנת להשפיע. אני לא חושב על עצמי, אני צריך להגיע למצב שמה שאני חושב על החברים זה נראה לי הדבר הכי טוב, הכי נכון, הכי נעים, וכך אני עושה בצורה הרצויה ביותר. שאין לי שום מחשבות לעשות את זה אחרת אלא לטובתם, אם מדובר על חברים, על כל האנושות, על הבורא.
שאלה: איך אני יכול להגביר את הפחד של בורא למחוק את עמלק?
אתה מדבר יפה. אתה יכול לעשות את זה על ידי חיזוק בחברה, על ידי קריאת מאמרים, לחשוב, ולדבר על זה. על עמלק כתובים הרבה דברים, זו בעצם כל העבודה שלנו, העבודה שלנו היא רק להפוך את הכוונות מעל מנת לקבל, לעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לטובת מי אני עובד.
לכן אנחנו קודם כל רוצים לשנות את עצמנו על ידי המאמץ שלנו בקבוצה. כי אם אנחנו משתדלים לעבוד בקבוצה בעזרה הדדית, בהשתתפות כלפי הקבוצה כולה, להרגיש את עצמנו שאנחנו נמצאים בסירה אחת, שיש לנו אויב אחד, אותו עמלק, אותו רצון אגואיסטי, אז כך אנחנו עובדים. זו בעצם העבודה שלנו.
שאלה: תחת אלו תנאים או איך אנחנו מגלים את המצב של "למחוק את זכר עמלק"?
בהתחלה האדם שקוע בעל מנת לקבל עוד יותר גרוע אפילו מהאנשים רגילים בעולם הזה. כשהוא מגיע לחכמת הקבלה, ובדרך כלל לחכמת הקבלה מגיעים האנשים האגואיסטים ביותר, כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". הם מתחילים ללמוד, כשמתחילים ללמוד, הם צריכים להתקדם לאיתור של הרצון לקבל בכוונה על מנת לקבל, ואז הרצון לקבל שלהם נעשה עוד יותר אגואיסטי כדי לגלות אותו יותר, כדי להבליט אותו, להוציא אותו מהמסתור. יוצא שככול שהאדם לומד יותר את חכמת הקבלה, לפני שהוא מגיע לתיקונים, הוא נעשה יותר ויותר גרוע.
ואם הוא לא ממשיך בדרך אלא עוזב את הלימוד, הוא נעשה מאוד מאוד גרוע, יותר גרוע מהאנשים שנמצאים בחוץ. אומנם הוא למד את חכמת הקבלה, אז איך יכול להיות שאתה רע כזה? הוא רע מפני שהוא לא הגיע לתיקונים, והאגו שלו, הרצון לקבל שלו גדל כדי לתקן אותו, כדי להבליט אותו.
בואו נגיד כך, יש לך אוטו, ובאוטו יש איזה קלקול, אבל אתה לא יכול לגלות אותו. אז מה אנחנו צריכים לעשות? יש בזה מומחיות גדולה, יש אנשים מיוחדים שמזהים איפה התקלה, ואחרי זה כבר אפשר לתקן. הם יודעים מה להחליף באוטו כדי שהכול יהיה מסודר.
אז כדי שהרצון לקבל יהיה בולט בקלקולו, הוא צריך להיות גדול בקלקול. לכן אנחנו רואים את זה על עצמנו, שאם אנחנו מתקדמים בלימוד חכמת הקבלה קדימה, וקדימה, אנחנו נעשים יותר ויותר גרועים, ערמומיים, בחוסר סבלנות אחד לשני, וכלפי כל העולם. אנחנו מוכנים לעשות כל דבר רע שרק אפשר. כך קורה בדרך, בתחילת הדרך.
זה ידוע למקובלים, הם כתבו על זה פה ושם. אנחנו לא כל כך אוהבים לדבר על זה, המקובלים, כדי לא לעורר את האנשים שלא שייכים לחכמת הקבלה שיגידו, "תראו מה חכמת הקבלה עושה לאנשים, הם נעשים אגואיסטים יותר גדולים". נכון, הם נעשים אגואיסטים יותר גדולים כדי לגלות את הבעיה.
נניח כשאדם מגיע לבית חולים, קודם כל רוצים לדעת מה קורה לו. ואם הוא לא יודע מה קורה זו בעיה גדולה לרופאים. אז משכיבים אותו, ועוקבים אחריו עם כל מיני בדיקות, עם כל מיני דברים, העיקר לגלות את המחלה, ואחר כך כבר ידוע מה לעשות.
אבל כאן אצלנו אין רופאים, אלא האדם בעצמו צריך לגלות את המחלה, כי לפי הכרת הרע הוא יפנה לבורא, והבורא יתקן. אז עד שאני מגלה את הרצונות שלי, עד כמה הם רעים, עד כמה הם לא לטובתי, לא לטובת כולם, ולא לטובת הבורא. כאילו אכפת לי מטובת כולם וטובת הבורא, אבל לפחות לעצמי, שאני אדע שהרצון לקבל שלי גורם לרע, ולא כמו שנראה לי, שהוא גורם לטוב.
אז יש כאן עבודה גדולה מצד האדם. היא בעצם מתחילה מעבודה פסיכולוגית, ואחר כך נמשכת לעבודה לעל מנת לקבל, על מנת להשפיע. יכול להיות שעוברות שנים על האדם עד שהוא מגלה שהוא נמצא בניתוק מהבורא ושזה רע. בחוסר יכולת להשיג את האמת בחיים, עד שהוא אומר "טוב לי מותי מחיי", עד כדי כך שאני לא מסוגל, ואין לי מה לחזור לחיים הגשמיים, כי גם שם אין כלום.
הבורא עושה בכוונה בדורנו כזה מצב שאנחנו נדחפים מתוך העולם הזה, ולא יכולים לחזור אליו. כמו שהיה במצרים, הם עברו כאלו מצבים, ייסורים, והיו צריכים לברוח ממצרים. זו עזרה מלמעלה, שכך הבורא עשה, אחרת היינו נשארים ונהנים מהחיים הגשמיים בלבד.
כך הם מתקדמים, באיתור עד כמה הרצון שלהם הוא רצון לעצמו, ואין כאן מה לעשות אלא לשנות את השימוש בו לטובת הזולת. לכן אנחנו עומדים כאן על חשיבות החיבור, חשיבות הקבוצה, ואומנם זה שנוא עלינו, לא רצוי לנו, ואנו לא מסוגלים, אבל אנחנו בכל זאת צריכים יותר ויותר להיות בתוך הקבוצה, ולראות איך בתוך הקבוצה אנחנו דווקא יחסית מהר, במשך כמה שנים, יכולים לאתר את הרע ברצון שלנו, בכוונה שלנו. ואין לנו ברירה, אלא לעבוד בצורה כזאת.
לכן במשך כל ההיסטוריה, רק יחידים הגיעו לחכמת הקבלה, ועכשיו הבורא מסדר לנו כאלו תנאים חיצוניים בעולם הזה, שאנחנו כבר מסוגלים להגיע בכמויות, להגיע בהמונים לחכמת הקבלה. הדבר הזה לא קרה אף פעם. כי אנחנו מגיעים ממש מניתוק, לא כמו ביציאת מצרים, או בחורבן בית ראשון, ושני, אלא אנחנו ממש מגיעים מניתוק. לכן התהליך שאנחנו עוברים הוא ממש תהליך של תיקון.
שאלה: לא מזמן דיברנו על החלל הריק הזה, של הארת המלכות, על החושך, התהום הגדולה הזו. אם אני זוכר נכון, אמרת שהארת המלכות הזו היא תמיד ברקע. האם אני מבין נכון שעמלק נמצא שם בשבילנו כדי שנבין איפה אנו נמצאים ביחס להארת המלכות הזו, וכדי שנגיע לבקשה מדויקת יותר לבורא, שיעזור לנו?
מה אתה נקשר להארת המלכות, אני לא מבין. מה יש לכם בזה? כאילו זה נמצא לפניך או באיזה מצב.
תלמיד: דיברנו על החלל הריק הזה, ואנחנו רוצים להיות פעילים, לבקש מהבורא שיעזור לנו לזהות את המקומות הריקים האלה, ולבקש ממנו לתת לנו את הכוונה הנכונה.
אתה לא צריך לחפש דברים שאין לך, ולא כל כך כתוב על זה. זה יתגלה לך מתי שיתגלה. אתה צריך לחפש קשר עם החברים ומתוך הקשר עם החברים אתה תקבל תכונות שיעזרו לך להתקשר לבורא, זה הכול. אל תמציא לעצמך איזו הארת מלכות, הארת בינה, הארת כתר, יש לך המון הבחנות כאלו, ואתה לא צריך אותן.
אתה צריך להיות פשוט, יש חברים, ואני, ובינינו יש את הכוונה על מנת לקבל שלי, הרצון לקבל שלי. איך אני הופך אותו לרצון להשפיע? את הרצון אני לא צריך לשנות, אני צריך רק לשנות את הכוונה עליו. בשביל זה אני צריך את המאור המחזיר למוטב, את האור העליון, זה הכול. ובמידה שאני מתקשר לחברים, אני מגלה שאחריהם נמצא הבורא.
תלמיד: אני מבין את זה, אבל אנחנו יצורים רגשיים, מחשבות בנוסח איפה אני, מגיעות אחרי שאנחנו מרגישים. אחרי שאני מרגיש התנגדות בצורה של ריקנות או חושך, אז זה כן נמצא שם, וזה מתגלה ונותן לנו דחיפה לרצות בחיבור הזה עם החברים ולבקש בשבילם ולבקש מהבורא. אז נראה לי שאנחנו זקוקים לזה וזה שם ואני לא כל כך מבין איך אפשר לעבוד בלי זה או להתעלם מזה. השאלה שלי היא, האם זו הדרך הנכונה שבה אפשר לעבוד יותר עם הדבר הזה בצורה נכונה.
אני ממליץ לך לעזוב את הדברים האלה כהארת המלכות וכל מיני דברים. אתה צריך להגיע לחיבור עם החברים כמה שאפשר, לחיבור רוחני, שם תמצא הבחנות שיעזרו לך להתקשר לבורא ואז תגלה בזה את העולם העליון. טוב ששאלת, לא לחשוב לכיוון שהיה קודם, שאמרת קודם.
שאלה: בעשירייה שלנו היו לנו סדנאות רבות על נושא עמלק ולא הגענו להבנה, מתי עמלק נעלם בעבודה שלנו, כשאנחנו מתחברים ועוזבים את המדבר?
עמלק לא נעלם עד גמר התיקון. הכוונה על מנת לקבל מתגלה בכל הרצונות המקולקלים גדולים כקטנים עד גמר התיקון. זו הכוונה, הרצונות נשארים אותם הרצונות כמו שהבורא ברא, אבל את הכוונות על הרצונות האלה, אנחנו צריכים לתקן. קודם כל לאתר אותן שהן על מנת לקבל, על איזה רצונות אנחנו מרגישים אותן ולהתחיל לתקן. במידה שאנחנו מזמינים על הרצונות האלו את המאור המחזיר למוטב, אז המאור הזה יכול לשנות את הכוונות האלו מעל מנת לקבל, שזה נקרא "עמלק" על מנת לקבל, לעל מנת להשפיע.
שאלה: איך אנחנו יכולים להיות בטוחים כעשירייה שאנחנו מתקדמים במלחמה כנגד עמלק, מהם הסימנים לכך?
אני מתחיל להרגיש שישנה הבחנה שעומדת בדיוק ביני לבין הבורא, שיש עליי הארה מסוימת, מיוחדת מהבורא, אני לא מזהה אותה, אבל אני מרגיש שאם לא ההפרעה הזאת הייתי מתחיל להרגיש אותו, ממש שאני נמצא לפניו, ההפרעה הזאת ממש נמצאת בינינו וזו הכוונה שלי על מנת לקבל ואותה אני צריך להסיר, למחוק. זו בעצם העבודה שלנו.
שאלה: לגבי האגו המתגלה במקובל. לפעמים אני מרגיש שאני מנסה לצאת ממצרים, כאילו לנטוש את העולם הזה, אבל אני מרגיש שאני נוטש המון אנשים שאני מרגיש כמאוד קרובים אליי, למשל את הילדים שלי. זה כאילו אני נוטש את הטיטאניק ומשאיר את הילדים בתא ודואג לעצמי. איך אני יכול להתמודד עם התחושה הזאת שאני מציל רק את עצמי?
כן, במצב האגואיסטי, ברצון האגואיסטי שלך נראה לך שאתה דואג רק לעצמך, אפילו שאתה מתקדם לרוחניות, כי זו עדיין התקדמות אגואיסטית לרוחניות. ולכן אתה צודק שאתה בזה כביכול עוזב את הילדים, זה ברור, כן. במקום לקחת את הילדים הקטנים, החמודים, המתוקים שלך לגן חיות, לטייל בפארק, כל מיני דברים, אתה רץ להיפגש עם חברים ואתה צריך לקום לשיעור וכן הלאה. ודאי שזה נראה לך כך, אבל אתה צריך כאן להבין שזו הבחירה שלך וגם להאמין שאתה לא יוצא משליטת הבורא, וודאי שבמידה שאתה מתקרב לבורא אתה עושה טוב לכל הנשמות ובמיוחד לנשמות הקרובות אליך.
ולכן לחשוב שאתה עוזב ילדים ואישה, כשאתה בסך הכול לוקח כמה שעות מהמנוחה שלך [זה לא מדויק], אני לא חושב שאתה עושה רע לילדים. בסופו של דבר הילדים שלך יקבלו בהשפעה הכללית מלמעלה, מילוי הרבה יותר טוב ממה שאתה יכול למלאות אותם באותן השעות שנדמה לך שהיית מוסיף להם במקום לימוד חכמת הקבלה. זה דבר אחד. דבר שני, אם תעשה חשבון נכון אז תאמין לי שתראה שאתה לא מפסיד ולא גונב מהילדים שום דבר אלא ככה מסובבים אותך מלמעלה, הבורא מסובב אותך, כדי שתעלה חשיבות, התקרבות לבורא, יותר מאשר קודם, כשבילית בשעות האלה ועכשיו אתה נמצא בשיעור. תעשה חשבון ותראה.
שאלה: רציתי לשאול על תופעה שפשוט אין לי הסבר לה. לאורך כל השנים שאנחנו לומדים, יש הרבה אנשים שבאים, יש חלק שיוצא ויש חלק שנשאר, חלק מהאנשים שיוצאים פתאום מחליטים ללכלך על החברים, ללכלך על רב, על הדרך, על הארגון ואף פעם אני לא מבין למה זה קורה? למה בנאדם שהיה איתנו הרבה שנים, פתאום מחליט שהוא עוזב, ולא שהוא עוזב והולך ליהנות מהחיים או להסתדר, אלא פועל נגדנו. מה הסיבה לזה?
זה טבעי. וגם רב"ש ובעל הסולם ויתר המקובלים כותבים על זה, כי אדם שנכנס לאיזו מערכת שפועלת נגד האגו שלו והוא רואה שהוא לא מסוגל להתקדם בזה, אז הוא יוצא מהדרך ונמצא בניגוד לכל הדרך הזאת, כי הדרך הזאת אמרה לו שהוא צריך להתעלות מעל האגו והוא לא עלה למעלה ממנו. יוצא שכל מה שקורה בארגון שלנו, הנטייה הזאת, היא כולה נגדו, נראה לו שהיא לא נכונה, כי אדם קרוב לעצמו והוא רוצה להצדיק את עצמו ואז הוא יוצא מזה. ואין כאן מה לעשות, זה קורה בהרבה מקרים וקרה בהרבה מקרים בהיסטוריה. אנחנו צריכים להבין שאם אדם יוצא מאיתנו ולא השיג את המטרה, הוא צריך להצדיק את עצמו ואז הוא פועל נגדנו. ודאי.
תלמיד: למה הוא רוצה להזיק?
כי בזה הוא מצדיק את עצמו, אתה מפריע לו בכך שאתה ממשיך בדרך והוא עזב.
תלמיד: ויש אנשים שפשוט פונים לחברים ומלכלכים וכאילו מסובבים דברים, מה צריך להיות היחס שלנו לאנשים כאלו? מה אנחנו צריכים לעשות עם זה?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו, הכול מנוהל מלמעלה. אני ממש לא מקנא במה שיש להם, בסיבוב שהקליפה מסובבת אותם ויש להם דרך מאוד ארוכה עכשיו לתיקונים אם הם לא חוזרים לכיוון הנכון, לכן נראה לי שאנחנו לא צריכים לעשות עם זה שום דבר. יש לנו את הדרך הרגילה, הנכונה לפי הפנייה לבורא, בחיזוק הקשרים בינינו, והקליפה תמיד נמצאת כך שהיא מכסה את הקדושה כדי שיהיה לה ממה לאכול, ובצורה כזאת היא גם שומרת על הפרי.
תלמיד: מאיפה בן אדם מקבל כוח להילחם?
זה נמצא בטבע. הוא יוצא מאיתנו, מתחת ההשפעה הכללית שלנו, ואז פועל עליו כבר כוח אחר ומושך אותו לכיוון האחר. ואז מבפנים מגיעה אליו כזאת גישה, דחף להזיק. זה נקרא "קליפה". זה לא שהוא יוצא באדישות או אפילו חושב שהיה כמה שנים כאן ושמע והתפתח במשהו. ובכל זאת, מדובר בהרבה מקרים על אנשים שקיימת שאלה, מה הם היו עושים אם הם לא היו נמצאים איתנו באותן השנים? אבל ככה זה. אנחנו צריכים להבין שבסופו של דבר אין לנו שום צורך להילחם איתם ולא כלום. אנחנו צריכים כרגיל להמשיך ולפנות לבורא והוא יעשה את הכול.
תלמיד: אז חברים בכלי העולמי שאנשים כאלה פונים אליהם ומלכלכים, צריכים פשוט להתנתק?
אנחנו צריכים לדבר על זה כמו עכשיו ולברר את הדברים, שלכולם יהיה מובן שאנחנו נמצאים במערכת, ובמערכת הזאת יש כוחות מנוגדים, הפוכים, ואנחנו נמצאים בין הכוחות האלו כדי לתת לאדם בחירה למה להימשך, לעל מנת לקבל או לעל מנת להשפיע. וכל אחד שיעשה חשבון לעצמו. זה מצד אחד. מצד שני אותם אנשים שבכל זאת בוחרים בדרך להזיק לחכמת הקבלה נכנסים למצב שאני לא מקנא בהם. דרכם עכשיו, יכול להיות, אם הם לא מפסיקים, לא חוזרים בהם, היא דרך ארוכה מאוד. הם יכולים להיכנס למערכת הקליפה, ובסופו של דבר יגמרו את החיים האלה ללא הצלחה, על רוחנית בכלל אין מה לדבר, ההיפך, במינוס, ויצטרכו על זה לשלם בגלגולים הבאים.
קריין: רציתי להוסיף מדברי הרב"ש, הוא מתייחס לזה במאמרו "עניין חשיבות החברה1". הרב"ש כותב כך:
"האדם מקבל התעוררות מלמעלה, שיגיע למקום שעובדים בידיעה בכדי להגיע עמ"נ להשפיע נחת רוח להבורא, ונותנים להאדם כמה התעוררויות, ואם אינו מתאמץ לתת כוחות להגיע לזה, אז הוא מקבל כמה תירוצים על עצמו, והוא מוכרח לברוח מהמערכה. והאדם נשאר צדיק. כלומר, בזה שהוא עוזב את החברה הזו, הוא תמיד צודק. וע"י זה שמצדיק עצמו, באמת הוא מרגיש עצמו לצדיק."
(הרב"ש. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)
כן, ואז נראה לו שהוא הולך להציל את העולם ממקובלים ומכל מיני.. רואים עליהם. זה בסך הכול במסגרת עמלק שאנחנו מדברים עכשיו עליו, זה טוב שאנחנו גם על זה דיברנו. תוכלו לשאול עוד אם תרצו.
שאלה: במהלך דברי המבוא לשיעור אמרת שוב שמה שמשנה את הכוונה שלנו זה האור ושאנחנו צריכים לפקוד על האור, לבקש מהאור שיעשה את השינויים האלה. מה בדיוק אני צריך לשנות בתוכי או כולנו יחד בעשירייה, כדי שהאור בכל זאת יבצע את ההנחיה הזאת שלנו, את הפקודה הזאת, ולא יעזוב אותה?
אנחנו צריכים רק להמשיך, אין יותר. העיקר זה פשוט להמשיך עם החיים שלנו הרגילים, עם המשפחה, עם כל מה שיש, לבנות את כל החיים שלך יחד עם המשבצת הזאת שנקראת חוכמת הקבלה, או העבודה הרוחנית, גילוי הנשמה.
ולהמשיך בזה, זה לא עניין שאתה נכנס לאיזה קורס של חצי שנה או לעוד משהו, זה אורח חיים שאתה בזה משנה את החיים האלו, אתה בזה משנה את חיי העולם הבא שלך, שאתה בכל זאת מתקרב לזה מיום ליום, ואתה צריך להבין שזה מה שיש לך. זה לא מפריע, זה לא צריך להפריע לך לשום עסקים שלך, לשום דבר, אלא יש לך עוד שיטה איך לגלות את העולם העליון והבורא בחיים האלה, זה הכול.
תלמיד: מה זאת אומרת שהגאולה מצד הבורא היא כהרף עין?
לא, זה לא מיד צריך להיות. אלא כהרף עין הכוונה היא שההתהפכות הזאת מזה שאתה רואה רק את העולם הזה ומתחיל להרגיש גם כן את העולם הרוחני, היא מגיעה לאדם ממש בהיסח דעת, פתאום, הוא לא מרגיש שזה צריך לקרות, כי אלה תכונות חדשות שמתגלות בו.
תלמיד: בכל יום אנחנו צריכים להוסיף משהו כדי שהתפילה הזאת, כדי שהשינוי הזה יקרה. אני מסתכל על הדרך, מעריך שלקח איזה חמש שנים להבין על מה בכלל מדובר, אפילו קצת. עוד חמש שנים לקח לי כדי להבין שאני צריך באמת קבוצה. עוד חמש שנים לקח להבין שצריך תפילה, וסתם מאמצים בקבוצה לא יביאו לשום דבר. מה התוספת של היומיומיות הזאת בדרך שאנחנו עושים, כדי להגיע לקו הסיום?
זה כמו שאתה חי בעולם הזה. אמרת חמש, חמש, חמש, 15 שנה, האדם בגיל 15 הוא יודע משהו מהחיים, הוא כבר יודע להסתדר, משהו לעשות? למרות שהוא נמצא בחיים האלה כל 24 השעות, וסביבו עוד מיליארדי אנשים. וכאן אתה מדבר על אדם שבקושי נכנס ללמוד על זה, אפילו לא להכיר בחושים שלו, אלא ללמוד בכמה שעות ביום, ואולי לא יום יום וכן הלאה. על מה אתה מדבר? לעומת העולם הזה שאנחנו עם החושים שלנו, עם האגו שלנו, עם הכול נמצאים בו כבר, עם הקרובים שלנו, המורים שלנו וכל העולם סביבנו. לעומת זה העולם הרוחני שאנחנו עומדים להכיר הוא נמצא בתפיסתנו המאוד מאוד קלושה, מאוד חלשה, ולכן לא פלא שזה לוקח לנו כל כך הרבה זמן.
אבל אי אפשר לזרז את ההתפתחות הזאת, זה בכוונה ככה נעשה, מפני שאז רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעדכן את כל המערכות בכל העולמות. כשאנחנו עכשיו עושים איזו פעולה רוחנית, אנחנו בפעולה אפילו הכי קטנה ואפילו כמעט ולא רוחנית, אבל על ידי זה אנחנו משפיעים על כל העולמות, על כל המערכות, עד המערכות הכי הכי גבוהות.
זה כמו תינוק שהוא צריך משהו בחיים שלו, מוצץ, אז צריכים להמציא את הגומי, מילוי וכל מיני דברים, ולבנות מכונות כדי לעשות את זה וכדי להביא לו את זה, למכור ולהביא, בקיצור כל העולם צריך לעבוד, כל העולם. אם אתה תתחיל לחקור אתה תראה שבכל דבר שאנחנו מייצרים, בזה ממש כמעט כולם משתתפים.
ולכן ככה זה גם כן בתיקון הרוחני שלנו, ששם זאת מערכת שלמה, לא כמו שאצלנו כאן, אגואיסטית מצומצמת מוגבלת, שם זאת מערכת שלמה ברוחניות. ולכן כשאנחנו מתקנים משהו אז אנחנו משפיעים על כל המערכת ואחר כך מכל המערכת זה חוזר שוב עלינו.
לכן צריכים להבין איפה אתה נמצא. ובזמננו כבר אפשר לדבר על זה, כי העולם מקבל כאלו סתירות, מכות, שאין כל כך לאנשים [במה] להצדיק את הקיום שלהם בעולם הגשמי. אתה עוד תראה בקרוב מה שיקרה, תוך חמש, עשר השנים הקרובות, איך העולם יתדרדר יותר ויותר בצורה כזאת שברור יהיה לכולם שאין עתיד, אין כלום, רק מתקיימים מאין ברירה, כי קשה למות.
קריין: רציתי להוסיף עוד משהו שאומר הרב"ש בקשר לדיון שהיה קודם. הרב"ש כותב לגבי אנשים שעוזבים ואז מרגישים צורך להצדיק את עצמם ולהתקיף את החברה שלנו, אז רב"ש כותב כך באגרת ח'.
"ומאחר שהם משוחדים מחמת הרצון לקבל שבהם, ו"השוחד יעור עיני חכמים", אזי תיכף המה רואים את ההיפך ממה שחשבו עלינו, ואחרי כל התהילות והמעלות הטובות שראו בנו שכדאי וראוי לכבד את כל אחד מאתנו, אבל אחרי ההחלטה שהם עשו אזי תיכף הם מוציאים לפועל את פסק דינם בהתלהבות ובקנאות יתרה, והוא מטעם שאנחנו מבאישים את ריחם עם דעותנו, שמצד אחד הם רואים שהאמת איתנו ומצד שני מעיקה להם הדרך שלנו.
ובכדי לפטור את עצמם אין להם עצה אחרת אלא להכחידנו ולמחות את שמנו מתחת שמי הארץ, ונותנין על זה מרץ וכח ומח בכדי לפזר אותנו לד' רוחות העולם".
זה דברים ברורים, הם היו כבר במשך השנים גלויים בחכמת הקבלה, מהדורות הקודמים ועד היום.
קריין: אני רוצה להוסיף המלצה, אני חושב שמאוד חשוב שכל אחד מאיתנו יקרא את הספר שכתבנו בנושא, "גשר צר מאוד, המאבק על גילוי חכמת הקבלה". שם מוסבר מה שעכשיו אמר הרב, איך לאורך כל ההיסטוריה אותם תהליכים חוזרים על עצמם אצל כל המקובלים.
כן, כי זה ברור, אנחנו פועלים בעצם כנגד כל העולם. אנחנו רוצים לצאת מהרצון האגואיסטי לקבל על עצמנו התנהגות אחרת, ועד כמה שהבורא מנוגד לנברא כך אנחנו רוצים לעלות לדרגה שלו ויוצא שאנחנו מנוגדים לכל הבריאה הזאת. ולכן לא פלא שאתה לא מוצא בזה איזה תומכים. כשאתה מגיע לאנשים לדבר איתם על חכמת הקבלה יש לך אלף ואחד מתנגדים, דוחים. אבל מה שלא עושה השכל עושה הזמן, אז ככה זה יסתדר, שיהיה כך.
שאלה: אני רוצה להמשיך לדבר על התופעה הזאת שחבר עוזב, מצדיק את עצמו, קם כנגדנו ומלכלכך בכל מקום. נשמע מהתיאור שלך שפועלים כוחות על אותו אדם, אתה אומר שהוא מנוהל מלמעלה שזו הקליפה ששולטת עליו, כאילו זה עוד חלק מאותו מנגנון רוחני שפועל פה, חלק מאותה מערכת רק מהצד השלילי.
אלא אתה חושב שאדם הוא לא בהמה ולא נפעל על ידי כוחות שמעליו? וודאי שכוחות פועלים עליו. זה לא מנקה אותו ממה שהוא עושה, אבל אין אדם עושה משהו באצבעו למטה אם אין עליו מלאך מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל.
תלמיד: אז במה אדם אשם, במה הוא נוקף אצבע, מה תלוי בו?
זה כבר נושא מאוד מאוד חשוב אחר, שמגלגלים חוב על ידי חייב וזכות על ידי זכאי. וזה כבר תלוי באדם עצמו, עד כמה שהוא השקיע בחברים, עד כמה שהוא ישר, עד כמה שלא מסכים להזיק, יש כאן השתתפות מצד האדם גם כן, לא שהוא מנוהל לגמרי במאה אחוז, לא, וככה זה קורה. בקיצור אני לא מקנא באותם האנשים שהם הולכים נגד החברה בכלל.
תלמיד: אני לא שואל על קנאה באנשים כאלה, אלא להיפך, איך להתגונן ממצב כזה, איך להישמר לא ליפול למצב כזה שיגלגלו עליי חובה כזאת?
כלפיהם אנחנו לא צריכים לעשות כלום, אנחנו רק צריכים להתחזק בינינו ולהמשיך להבין שהקליפה שבדרך היא עושה את שלה, את התפקיד שלה. ולא יפה אם זה מתגלגל על ידי מישהו, כי מגלגלים חוב על ידי חייב, אבל בכל זאת אם יש, יש. מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להתחזק בחיבור בינינו, ולהבין שכל ההפרעות האלה הן רק כדי לגלות את המקום שאנחנו צריכים שם לתת עוד מאמץ לחיבור.
תלמיד: מה הביטחון שיש לי? כי יכול להיות שאני משקיע ועושה כל מה שאני יכול וכבר ראינו דוגמאות כאלה של חברים שמשקיעים שנים, או לפחות כך זה נראה כלפי חוץ, ופתאום מגלגלים עליהם חובה.
זה מפני שהם חושבים שהם נכנסים לחכמת הקבלה כמו לאוניברסיטה. שאני עובר איזה קורס, הקורס הזה פותח לי עיניים, אני רואה את המלאכים בשמיים, אני יכול לסדר את כל הדברים האלה, לעשות איזה הוקוס פוקוס וכך לסדר את החיים שלי ולגלגל אותם איך שאני רוצה, ואני מקבל מגע עם כוחות עליונים וכן הלאה.
אני לא יודע, יש כל מיני מחשבות לאדם כשהוא מגיע לחכמת הקבלה. אבל אנחנו צריכים לדבר על זה, שמי שנכנס לזה, הוא נכנס כדי לשנות את היחס שלו לחיים ואת החיים שלו בסופו של דבר, את מטרת החיים, מהות החיים. וחכמת הקבלה היא נכנסת לחיים שלו לכמה שעות יום יום, ויכול להיות שלא רק לכמה שעות, כי הוא חושב על זה, הוא דואג לזה, הוא בכל זאת משתנה. על זה אנחנו צריכים לדבר. זה מצד אחד.
מצד שני, אתם תראו שזו לא כל כך בעיה, כי מיום ליום העולם שלנו מגלה עד כמה שהוא נמצא בצניחה חופשית ויש לנו בעיה שבכל זאת אנחנו לא יודעים מה קורה ומה יקרה לכל באי העולם, לכל מיליארדי האנשים ורק אדם שהוא מגיע לגילוי הבורא, אצלו הכול פתוח ונפתח לו העולם העליון, נפתחים לו כוחות עליונים ואז הוא בהתאם לזה מתקדם לטובת עצמו ולטובת האחרים, לטובת כולם.
מה שאין כן, אותם האנשים שהם מפריעים להתפתחות חכמת הקבלה, מה הם רוצים? הם רוצים לגנוב מאחרים יכולת ובצורה כזאת להתפתח. "אני רוצה להכיר את זה, אני רוצה להבין את זה, אני רוצה ללמוד את זה, איך אתה יכול לאסור עלי את זה? אני על ידי זה מפריע למישהו, אני נעשה יותר גרוע?" אלא הקליפה היא שמסובבת את האנשים האלה בעולם, להיות נגד חכמת הקבלה.
אבל בעצם תגיד לי מה יכולה להיות הטענה כלפי אלה שלומדים חכמת הקבלה? זה לא שייך אפילו ליהדות העממית ולא לשום דבר. זה רק קליפה כוח לא מובן אפילו. כמו שאתה מסתכל על האנשים האלה שהיו אצלנו ויצאו כמו שאתם אומרים ועכשיו הם פועלים נגדנו והם לא יודעים בעצמם למה הם מצדיקים את עצמם, אבל באמת יש להם בעיה גדולה מאוד.
לנו לא, אנחנו נמשיך, כך המקובלים היו חיים אלפי שנים. עכשיו אנחנו כבר בכלל מתקדמים ונכנסים לדור האחרון וזה לא חשוב, לא יכולים לעשות איתנו שום דבר, רק יוצא להם שכרם בהפסדם.
תלמיד: מה הסימנים המקדימים לאדם שעלול לעזוב את הדרך, אפשר לזהות את זה, אנחנו כחברים יכולים לזהות?
שהוא לא שקוע כל כך בלימוד ובמיוחד בחברה, מחזיק את עצמו לחוד, "גאוות אדם תשפילנו".
שאלה: מה הצורך הזה לאדם שעוזב לפגוע, שיעזוב שילך, שיעשה מה שהוא רוצה עם החיים שלו.
הוא לא מצדיק את עצמו אם הוא נשאר ככה, איך יכול להיות שהיה כך שנים ואחר כך עוזב, הוא צריך לתת לעצמו הצדקה. זה האגו שלו שדוחף אותו לחפש הצדקה, למה עשה כך.
תלמיד: אז בסדר הוא מצדיק את עצמו, מה זה נותן לו?
זה נותן לו הרגשה שהוא צודק, שהוא בטוח,צ שהוא עומד בחיים, חוץ מזה בדרך כלל יש עוד אנשים מהצד שהם מוכנים לשלם, לכסות לו כל מיני דברים ועם האנשים האלה יש בכלל חשבון מאוד מאוד כבד לעתיד.
מלמיד ברור. עכשיו אם אני נתקל בדבר כזה שמישהו עוזב ופונה אלי ומתחיל ללכלך מה אני עושה? כי זה כמו וירוס כזה שממש שותלים בך?
אסור לשמוע אותם כמו שהרב"ש כותב, אסור להיות בקרבתם בשום צורה. ודאי שעד שהאדם לא הגיע לגילוי הרוחניות, הוא מאוד חלש ויכולים למשוך אותו לכל הכיוונים.
שאלה: אז מה המגן שלנו כחברה, מה מגן עלינו מתגובות כאלה?
להיות קשור רק לחברים שלנו כאן, רק להיות קשור לזה. אבל תבינו שזה ההבדל בין רצון לקבל על מנת לקבל ורצון לקבל בעל מנת להשפיע, בין טוב ורע, בין אור וחושך, בין שני העולמות האלה. זה הפוך מזה וההתהפכות יכולה לקרות לכל אחד, מי שעוד לא הגיע להשגה הרוחנית להרגשה רוחנית.
שאלה: רק אחרי שמגיעים לרוחניות, להשפעה רק אז המקום שלנו מובטח?
כן, מה לעשות, זה הכוחות שפועלים בטבע. אתה רואה איך מגיעים אלינו וירוסים כדי לחזק אותנו, כדי לקדם אותנו, אבל מגיעים ככה כדי לנקות את האנושות להעלות אותה קצת יותר למעלה. כי אין דבר כזה שמתגלה [משהו] באנושות וזה לרעתנו, זה בסופו של דבר רק מתגלה בצורה כזאת, אבל בסך הכול תמיד "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש".
ולכן אפילו האנשים האלה שעזבו והלכו, שילכו ויצליחו איך שהם רוצים, אבל לנו אין איתם שום קשר זה פשוט. הם לא יכולים לשכנע אותנו בשום דבר מפני שאין להם הוכחות, אין להם כלום כדי להביא ולהגיד לנו שאנחנו לא צודקים, צודקים במשהו.
במה שהעיניים רואות אנחנו מבינים יותר, מרגישים יותר. אנחנו נמצאים אפילו בעולם הזה כבר, ואני לא מדבר על רוחניות שאין להם שם שום יד ורגל ואנחנו מבינים מה שקורה.
נעזוב את זה, המערכת העליונה היא שמטפלת בהכול והיא תטפל גם בהם, זה הכול יוצא ממקור אחד בסופו של דבר וכך זה יתגלגל.
שאלה: אם המלחמה של הבורא נגד עמלק הוא בכל דור, מה זה אומר בדרך שלנו שזה קורה בכל דור?
בכל דור זה נקרא, שבכל רמה ורמה בכל עביות ועביות שמתגלה, אז הכוחות האלה על מנת לקבל, שהם גדלים עם הרצון לקבל שמתפתח, אז יש כנגד זה הפרעות על מנת לקבל, ועל מנת להשפיע ואין מה לעשות ולכן ככה זה עובד "זה כנגד זה ברא אלוהים", אבל לכל אחד ואחד בכל זאת ישנה בחירה חופשית ואסור לנו לעשות שום דבר.
אגיד לכם, אני הייתי ליד הרב"ש שתיים עשרה שנה והארכיון שלו ברובו עבר אלי וכשהייתי לידו כתבתי כל מה שהוא אמר, רשמתי על קלטות של טייפרקורדר מה שהוא דיבר בזמן השיעורים, קיבלתי ממנו את כל הקטעים שלו רשומים, כתבים, מחברת "שמעתי", שזה המחברת היקרה, הכול קיבלתי ממנו. אבל אחרי שהרב"ש נפטר, אז העתקתי הכל, ובדרך כלל אפילו הייתי נותן אוריגינל שיעשו מזה בעצמם העתקה מ"שמעתי", מקלטות, שלא היו לאף אחד, זה היה רק לי ונתתי הכל לכולם. אז יש כאלה שעשו מזה "תלמוד עשר הספירות" מורחב, זה עניינם. יש כאלה שהוציאו ספר "שמעתי" בעצמם, שיוציאו. ועוד כל מיני דברים כאלה.
אני דווקא שמח שהתרבו עוד ספרים, עוד מקורות קבלה ולומדים. ולא אכפת לי ששם אני לא נמצא ולא מוזכר באף מקום שזה ממני וכלום. זה לא חשוב, זה לטובתי שאין שם שמי. זה ככה יותר טוב, אני לא צריך את השכר הזה.
וזה מה שאני רוצה להגיד, שלכן אני לא התנגדתי ולא הייתי מתנגד לאף קבוצה, לאף בן אדם שלמד פעם אצל הרב"ש נגיד, ויצא והלך בדרכו.
זה לא מצד הקדושה שאנשים שבמשהו מקושרים לגילוי הבורא, לחכמת הקבלה, לתיקון הנשמה, שהם נמצאים ביניהם בניגוד. זה לא טוב. זה לא מהקדושה. לכן נראה לי שכל הדברים האלה שבאים וקמים זה נגד זה, חשבונות פוליטיים, אין בזה שום דבר אמת.
שאלה: איך לבדוק ולבטא את הרצון על מנת לקבל בעשירייה?
לא כדאי לנו את זה לעשות. אנחנו צריכים ההפך, לחזק את כל הכוונות שהם בעד החיבור, אותם לחזק.
שאלה: כשאני מפנה מקום מהכוונה על מנת לקבל כדי למלא את המקום הזה בכוונה על מנת להשפיע, האם אני צריך לעלות לבורא את גדלות העשירייה?
ודאי שכן. אתה תמיד צריך, אם אתה פונה לבורא, קודם כל לארגן את העשירייה, לעלות אותה למעלה בחשיבותה, לקרב את כולם לבורא ומתוך הקשר ביניכם, בעשירייה לפנות לבורא. זאת צורת ההתקדמות הנכונה.
שאלה: אנחנו קצת מבולבלים בעשירייה בין כוונה לבין תפילה. כדי לשנות את הכוונה האם התפילה צריכה לעבור אחרי הכוונה או להפך?
אם אתם רוצים לשנות את הכוונה אז תפילה צריכה לבוא קודם. אתם מתפללים כדי לשנות את הכוונה. אחרת איך אתם תשנו כוונה? כל השינויים באים מלמעלה. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בפנייה לבורא, כל הזמן בלי הפסקה. ואז יוצא שאני פונה אליו עם כל שאלה ושאלה, עם כל שינוי שאני רוצה שיהיה. לא שאני עושה את זה אלא רק דרך הבורא. אחרת, זה לא יקרה.
שאלה: אני זוכר שהחברים שעוזבים, יודעים שחכמת הקבלה היא מדע. לא ברור למה אנשים הולכים אחרי זה לדת?
חכמת הקבלה זה מדע. ואנשים חושבים שעל ידי הדת, לא חשוב איזו דת, הם יכולים למצוא קשר עם הבורא. ובאמת כך הם מרגישים שזה אפשרי. כי מה זה דת? בדת הם עושים כל מיני פעולות שמסבירים להם שזה טוב בעיני הכוח העליון, וגם מסבירים להם איך להתפלל לכוח העליון שיסדר הכול יפה וטוב. חכמת הקבלה לא מנוגדת לדת, רק היא אומרת באיזו צורה, חוץ מהפנייה שלך לכוח העליון כמו בדת, אתה יכול גם לסדר את השינוי שלך, להיות דומה לכוח עליון, דומה לבורא. להגיע לדרגת אדם הדומה לבורא. זה כל ההבדל.
זאת אומרת, הדת משאירה את האדם בעולם הזה וחכמת הקבלה מעלה את האדם לדרגת הבורא. זה ההבדל. אבל זה תלוי בנשמה של האדם. בכל אחד ואחד מאיתנו יש איזה חלק אינפורמטיבי שדורש, מה אני צריך בחיים? אני צריך להכיר את מהות החיים, מטרת החיים או שאני צריך לחיות כמו עכשיו רק בצורה יותר נוחה וטובה. ובהתאם לזה האדם נמשך או לדת, אם הוא רוצה רק להרגיע את עצמו, להיכנס לחיים שלו עם התפילות, ככה להמשיך בחיים. אורח חיים לעשות כמו אדם דתי, לא חשוב באיזו דת. או שהוא רוצה לסדר את החיים שלו כך שהוא מגלה את המערכת שמנהלת את העולם ורוצה להתכלל באותה מערכת, לחיות בה, בשביל זה הוא מגיע לשנות את עצמו. זאת אומרת, חכמת הקבלה מיועדת לאנשים שרוצים לשנות את עצמם בהתאם לבורא, והדת היא כדי לסדר לאדם תמיכה שיקבל ביטחון, הרגעה. זאת אומרת אלה שתי דרגות, שתי רמות.
שאלה: אנחנו לומדים שאין בורא מחוץ לעשירייה. כל יום יש לנו שיעור ואנחנו מתפעלים מהדברים של השיעור ולא תמיד עושים קשר בין ההתפעלות של השיעור לבין העבודה בעשירייה. איך לעבוד נכון, איך לשלב נכון שהשיעור יהיה יעיל?
אתם צריכים לדבר ביניכם בעשירייה, על מה היה השיעור, מה הבנתם, מה חשוב מהשיעור. ולדבר, לברר את זה ולהשתדל שזה יכנס למודעות החברה. ככה זה יקרה.
שאלה: כמה מקרובי משפחתו מתייחסים אליו ולארגון בצורה שלילית, בשנאה בגלל שהוא לומד את חכמת הקבלה. איך הוא צריך להתייחס לזה?
כמה שיותר להרגיע אותם, כי בכל זאת הם קרובים. מה לעשות. "אני עושה בזה עבירה? אני מפריע בזה למישהו? אתם לא מסכימים לזה, אז מה? אני לא עבריין. אני לא רוצח, לא גנב, לא כלום. מה אתם רוצים ממני? יש לי תחביב כזה. האם תחביב אחר היה יותר טוב? נגיד אני עכשיו מתחיל לשחק בקלפים. זה יותֳר טוב? בחכמת הקבלה אני קם, מתיישב ליד המחשב ולומד כמה שעות ביום. מה רע בזה, איזה דברים רעים אני לומד"?
צריכים להסביר להם שזה פילוסופיה, תפיסת עולם. "אז תסבירו לי, למה אכפת לכם? אני בעצמי רוצה לדעת. מה אכפת לכם שאני מתעסק בזה כמה שעות ביום? אם הייתי נכנס לחוג אחר, זה היה אחרת? עכשיו תסבירו לי למה זה היה אחרת. בטוח שהיה אחרת. למה, מה יש לכם, מה אכפת לכם, מה זה מפריע"?
הם לא מבינים מה זה מפריע. זה מפריע מפני שכאן השיטה שייכת להתפתחות הנשמה ולכן הם מרגישים שיש כאן איזו שיטה, שינויים באדם שאין להם ויש לו. צריכים להרגיע אותם. לאט לאט יתרגלו ולא יסכימו, אבל יקבלו את זה.
שאלה: לגבי עמלק, כשאנחנו מתחברים ובכוונת השפעה אנחנו יכולים לעבור בלי השפעות של עמלק, אבל האם אז הוא יכול להתעורר לפעמים וכן להפריע לנו?
עמלק מתעורר אחרי כמה שנים שאדם משתדל לעשות משהו ונראה לו שלא הולך, וכן הולך, אבל אין לו ברירה הוא ממשיך. זה נקרא ש"אתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים" כמו שכתוב ביציאה ממצרים2, ואז עוד מגיע עמלק.
וכשמגיע עמלק זה נעשה יותר קל, כי אדם רואה לפניו הפרעה. והוא רואה הפרעה ברורה, שהיא ממש עומדת נגדו [כלפי] הבורא. ואז יש לו עסק עם ההפרעה הזאת ועם הבורא. ואז הוא מתחיל להרגיש שהוא משתוקק לבורא ומזמין את הבורא לשנות את ההפרעה הזאת, אפילו למחוק אותה, וכך הוא עובד.
זאת אומרת, מתי שאנחנו מגיעים ממש למלחמה עם עמלק זה במשהו יותר ברור, יותר טוב ממה שהיה קודם. קודם היינו מעורפלים, ולא יודעים, מה עושים? מי עושה? השנים עוברות, אין שום תועלת מזה, לא יודעים אם זה נכון או לא נכון. כשמתגלה העמלק, והוא מתגלה אחרי כמה זמן, אז האדם כבר מתחיל להיות יותר מרוכז לעבודה רוחנית.
העמלק נמצא לפניו, הוא רודף, הוא מסדר לו יותר נכון את העבודה הרוחנית. קחו את כל הקליפה, היא באה סך הכול כדי לסדר פעולות נכונות ולעזור לקדושה, רק זה נקרא "עזר כנגדו".
שאלה: בעולם שלנו יש אנשים שמסובבים את הגלגלים ומקבלים על זה משהו טעים. אנחנו מגיעים לחכמת הקבלה והבורא נותן לנו הרגשה כזאת או אחרת וכך מוביל אותנו.
בקבוצה אנחנו מגיעים למצב אחר. יש קבוצה, אנחנו נפגשים פה, משתדלים למלא את מה שאתה אומר לנו, לקיים את כל הדברים, אבל אין הרגשה של העולם העליון, שאנחנו משיגים משהו. אם אני מרגיש את העולם העליון, אני מרגיש חיבור פנימי, אז אין לי סיבה, לא להיות אתך, לא להיות בשיעורים ולא להיות אתך בכל מקום שבו אתה נמצא.
השאלה היא, האם אנחנו נמצאים בעולם של כוחות או בעולם הזה, והפעולה שלנו היא בכוונה לגלות את העולם העליון?
אנחנו נמצאים במערכת הכוחות, ברשת הכוחות, ואם אנחנו רוצים להתייחס נכון, לא חשוב מה שמרגישים, אם אנחנו רוצים להתייחס נכון למערכת הכוחות הזו אנחנו צריכים לסדר נכון את היחסים בינינו.
כי רק דרך העשירייה אני יכול לייצב יחס נכון שלי למערכת הרוחנית ולהזמין ממנה השפעה נכונה על עצמי. הקבוצה כאן היא אותו מכשיר, אותו אינסטרומנט, אמצעי שעל ידו אני מסדר את כל המערכת העליונה על עצמי בצורה נכונה. כי אני שם ביני לבין האור העליון, המערכת העליונה, את הקבוצה, ואז על ידי זה אני מסדר את עצמי נכון.
תלמיד: אנחנו יכולים איכשהו להשפיע על המכשיר הזה?
על ידי מאמצים שלנו בחיבור בחברה אנחנו יכולים להשפיע על הכול. אבל דרך קבוצה, דרך העשירייה בלבד.
שאלה: איך להגיע לרצון אמיתי למחות את עמלק?
להשתדל לראות אותו בינינו, עד כמה הוא מפריע לנו לחיבור. ככל שהחיבור נעשה חשוב, כך העמלק נעשה, נראה מזיק.
שאלה: האם אפשר לומר שעמלק הוא האויב המשותף שלנו, והוא מאפשר לי ולבורא להיות שותפים כנגדו?
כן, זה נכון.
שאלה: אנחנו מדברים על אהבה, על יחס לזולת, מה שלא קיים במציאות, בעולם שלנו, אבל אנחנו לא יכולים להיות דוגמה ליחס כזה. איך להתייחס לזה? איך לעבוד עם זה?
אל תראה דוגמה לאף אחד, לא טובה ולא רעה, אל תעשה את זה. אנחנו צריכים לעבוד רק בתוך הקבוצה, בינינו, כי אנחנו עובדים כדי לסלק את האגו מאתנו, ואז, גם כשנהיה מתוקנים הם לא יבינו את זה, כי היחסים האלו הם נסתרים מכולם.
אנחנו צריכים להיות, או אדישים לאחרים, או טובים לאחרים במשהו, אבל לא לבלוט. אני לא צריך להראות לכולם שאני מוכן לשרת לכולם, ולעשות כל טוב לכולם. לא, אין לי לזה שום נטייה. כל הנטייה שלי היא למרכז הקבוצה. לזה תדאג, ולא איך שמקבלים אותך אחרים. הם לא צריכים לדעת בכלל במה שאתם עוסקים.
שאלה: איך מתקנים מעל מנת לקבל כשהכוונה הזאת יותר גלויה ונוכחת? פעם היינו עובדים על החיבור יותר בכללות ולא היינו כל כך שמים לב לרצונות האלה. היום הרצונות האלה יותר בולטים.
אז מה הבעיה?
תלמיד: האם העבודה היא עדיין בכללות על החיבור או שצריך לתת לרצונות האלה תשומת לב מיוחדת?
על החיבור. העבודה היא תמיד על החיבור. אנחנו מתקנים את הכלי הכללי השבור.
תלמיד: נניח שאני כבר מזהה את הרצונות שאהיה בהם בעל מנת לקבל ואתנתק מהקבוצה. אני צריך לתת לרצונות האלה תשומת לב מיוחדת או שעדיין אני עובד בכללות?
אתה מבולבל, אני לא מבין אותך. אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו בעשירייה, נקודה. מה זה בכללות, מה זה בפרטות?
תלמיד: היום הרצונות האלה שמנתקים אותנו מהקבוצה ואנחנו נמצאים בהם בעל מנת לקבל הם יותר ברורים, הם יותר גלויים. האם הרצונות האלה צריכים לקבל מאתנו תשומת לב מיוחדת?
אני מוחק אותם. את הרצונות שרוצים לנתק אותי מהעשירייה, אני מנתק אותם מעצמי.
תלמיד: זה תיקון כשאני מנתק אותם?
כן, זה נקרא "חיצוניים", ובכל מקום המקובלים כך אומרים.
תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לתקן את הכוונה על הרצונות האלה שיהיו בעל מנת להשפיע. איך אנחנו עושים את זה?
של מי? הרצונות שלנו או של מישהו?
תלמיד: אני מדבר על רצונות בתוכי, שנמצאים בעל מנת לקבל. איך אני מתקן אותם שיהיו בעל מנת להשפיע כשאני כבר מזהה אותם?
על ידי תפילה. אך ורק.
שאלה: אנחנו יודעים שמעלים בקודש ולא מורדים, לכן אני לא מבין את הדוגמה שיש בתלמוד על אותו האיש, תלמיד של רבי מאיר שהוא נפל והחמיץ. מה זו הדוגמה הזאת ולמה הדוגמה הזאת היא כל כך רגישה?
אני לא יודע, אני לא נכנס לדוגמאות כאלה, ואל תביא לנו את זה כאן. יש דוגמאות, יש מצבים, אבל אנחנו בכלל עוד לא נכנסנו לרוחניות, אז כבר אנחנו צריכים לדון בהם ולסדר להם את היחס שלנו? איך יכול להיות. איך אתה מעז בכלל לנגוע בדברים כאלה, קודם כל בקבוצה שלנו, ושנית, שאנחנו עוד לא נמצאים בכלל בהבנה על מה מדובר.
שאלה: האם כל חבר צריך ללכת לפי החלטת עשירייה גם אם הוא לא מסכים, כמו חיסון, כמו תפקיד בהפצה, האם יש לזה שורש רוחני?
כלפי חיסון אני לא חושב שזה שורש רוחני, אבל אני חושב שכל החברים צריכים להשתדל להיות בהחלטת העשירייה כאיש אחד בלב אחד. אבל זה לא מחייב אותי לאהוב את מה שהם אוכלים ולאכול גם, ולפי מה שהם מתלבשים, להתלבש. יש ויש. החלטת עשירייה זו החלטה רוחנית שצריכים להיות כאיש אחד בלב אחד ברצונות שלנו, לחבר את כולם לבורא.
תלמיד: אם נגיד לא עשינו בירור ורוב החברים פעלו בדרך כלשהי, האם כדאי גם לשאר החברים ללכת עם הרוב ולא שתהיה איזו התנגדות או אי הסכמה?
את זה צריכים לבדוק. אני לא יכול לענות לך בצורה כזאת כללית.
תלמיד: האם כדאי להתנתק מאנשים שמתנגדים לחכמת הקבלה, משפחה או כל מיני מכרים, ולנטרל את כל ההפרעות האלה?
לנטרל כן, אבל להתנתק אם הם קרובים אתה לא יכול, אלא בכל זאת להיות ככה ג'נטלמניים. תמיד יש לנו כאלה יחסים עם כולם, עם אלו יותר פתוחים, עם אלו יותר סגורים. אז תשתדל להיות נוח לכולם, ולתת להם להבין שעל הדברים האלה יש ויכוח בינינו, ואנחנו לא רוצים להתווכח. בשביל מה לי להתווכח איתך אם אנחנו יכולים להיות חברים.
שאלה: מה זה אומר לאהוב את הרע כמו את הטוב?
זה בייחוד בבורא, כשאנחנו מתייחדים בבורא, אז יוצא שאנחנו מתחברים אל הרע כמו אל הטוב. כי הכול בא ממנו ואנחנו צריכים, אם אנחנו קשורים לבורא ממש, ולא במה שנדמה לנו, בכל מיני כוחות פוליטיים, אידיאולוגיים וכן הלאה, אנחנו צריכים אם כך לקבל את זה.
שאלה: אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לעורר את הלב?
כן. מה השאלה, האם אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לעורר את הלב? אין לכם שום דרך אחרת אלא ביניכם לדבר על החשיבות לעורר את הלב ולפנות לבורא יחד, יחד, שיעורר את הלב המיוחד שלכם. תבדקו קודם איך מעוררים את הלב ואחר כך תגידו שיש לכם דרך זו או דרך אחרת. איזו דרך היום יש לכם לעורר את הלב? תסביר לי? יש לכם דרך? דרך פשוטה, להתחבר יחד ולבקש מהבורא. זה הכול, חוץ מזה אין שום אפשרות.
שאלה: מה עמלק מגיע ללמד אותנו על הבורא על איך הבורא פועל כדי שנלמד להידמות אליו?
עמלק עומד בינינו לבורא, ודווקא הוא מעורר אותנו מאוד לעל מנת לקבל ואנחנו מתחילים לזהות אחריו שאנחנו צריכים להיות בעל מנת להשפיע. דווקא העבודה עם העמלק, אמנם היא יותר קשה אבל היא הרבה יותר ברורה. ברור לנו שיש כאן מישהו, מחשבה, רצון, שליטה, שרוצה להזיק לנו והיא ברורה בזה שהיא רוצה להזיק.
תלמיד: האם מותר לחברים לזהות על חברים אחרים איך עמלק פועל?
לא, אין דבר כזה, אלא בינינו, אף אחד מאיתנו חס ושלום לא יכול לשחק את עמלק.
תלמיד: התכוונתי שלפעמים אנחנו מזהים את זה על החבר, יותר קל לנו לראות כאילו איך עמלק פועל על חבר מאשר עליי.
כן.
תלמיד: האם יש בכלל זכות לראות איך עמלק פועל על חבר?
יכול להיות שלפעמים רואים כך. כן.
שאלה: יש שלב ברור שחבר כבר עם חצי רגל בחוץ, ואנחנו מרגישים כאילו שהוא וויתר. יש כזאת סצנה שמלווים יפה החוצה מישהו שמפריע בקולנוע, האם בשלב הזה עוד לפני שהחבר יוצא, יש עוד משהו לעשות כך שהוא יצא בצורה נכונה עם ייעוץ?
לא.
תלמיד: כי אנחנו גם יודעים על חברים שפתאום אחרי שנים חזרו, הם לא יצאו בשנאה.
כן, זה ברור שבסופו של דבר כולם יחזרו או בגלגול הזה או בגלגול הבא. היו כאלו אצל רב"ש, כשהייתי נוכח באיזה שיעור בוקר, פתאום אחד בא ורב"ש ככה בשקט אומר לי, ישבתי לידו, "שמונה או עשר שנים הוא לא היה כאן", ואחר כך בא שני, שלא היה אולי חמש עשרה שנה, אז רב"ש אומר "נו, התחילו לחזור". כן, יש כאלה דברים, ואנחנו צריכים להתייחס לזה באופן נורמאלי.
האדם דרך אגב לא כל כך מרגיש שהוא יצא לכל כך הרבה שנים. כמו שיצא נגיד אתמול או לפני שבוע, ועכשיו חוזר, והשבוע הזה זה לא שבוע אלא עשר שנים. ככה זה. ראיתי עליהם, זה ממש פלא איך הם מרגישים שכמעט ולא יצאו.
תלמיד: האם חברים רגישים יכולים לעזור לאותו חבר לצאת כך שלא תתפתח בו שנאה וכעס?
צריכים לדעת, צריכים לראות איך עושים את זה. אבל בסופו של דבר תדעו שאלו דברים טבעיים וזה קורה. חבל עליהם מפני שהם בזה נכנסים לקליפה ויצטרכו אחר כך לתקן את עצמם ולנקות את עצמם הרבה מאוד אם הם לא חוזרים. בדרך כלל אלה אנשים שהם מאוד מורכבים, מסורבלים בפנים, שיש להם חוסר יציבות פנימית. זה ידוע שככה זה קורה. וגם צריך להבין שישנם אנשים שקשה להם לחזור כי זה לא נעים להם, זה גם כך. אבל תראו, זה קורה, ובתכנית הבריאה יש הרבה כאלו נשמות, שיוצאים, חוזרים, מה לעשות.
שאלה: אולי אתה מוכן לחדד את ההבדל בין מחיקה לבין להחזיר למוטב. מה החלק שלנו בתוך זה, מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא?
במחיקה אנחנו מדברים על הכוונה על מנת לקבל שאותה אנחנו צריכים למחוק ושלא תהיה קיימת, שבמקומה אנחנו מקימים כוונה על מנת להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. והתיקונים הם שבמקום זה בא זה.
שאלה: יש את המושג הזה "על כל השנאה תכסה אהבה". האם השנאה הזאת זה עמלק או לא?
כן.
תלמיד: בעצם השנאה זה כוח של הבורא. אנחנו צריכים להתגבר על הבורא?
גם עמלק הוא מהבורא. עליו כתוב "בראתי עזר כנגדו".
תלמיד: האם אפשרי לנצח את עמלק בעשירייה? האם בכלל יש עמלק בעשיריות?
אי אפשר לנצח אלא רק בעזרת הבורא.
תלמיד: האם יש את העמלק כבר בעשיריות או עדיין צריך להתגלות העמלק הזה?
חלקו נשאר בכל אחד ואחד, כל עוד אנחנו לא מוחקים אותו.
תלמיד: הוא קיים עד גמר תיקון אתה אומר, זאת אומרת הוא צריך להתגלות או שהוא כבר ישנו?
כן, כבר בתחילת השיעור אמרתי שזה עד גמר התיקון.
תלמיד: אבל העמלק הזה כבר קיים בעשיריות?
בצורה נסתרת הוא קיים בכל אחד ובכולם. זו כוונה על מנת לקבל, היא באה מהשבירה, ואנחנו צריכים לתקן אותה בהדרגה בסולם המדרגות לאט לאט בעל מנת להשפיע.
שאלה: האם צריך לקבל חזרה לחברה כל אדם?
לא, את זה אנחנו צריכים לראות, באיזו צורה אנחנו מקבלים. אבל בדרך כלל רואים שאלו אנשים שלא יצאו לעשות לנו ממש נזקים. מפני מה, כי הם רצו להצדיק את עצמם, אז כאלו אנשים, אני לא הייתי מקבל אותם בחזרה מיד. לפחות אחרי כמה זמן, אבל זה לא לפי רוחו של אדם, שעושה ככה, ואחר כך ככה, ואנחנו צריכים להסכים עם כל הסיבובים שלו.
תלמיד: אנשים כאלה אין להם תיקון?
קשה מאוד, הם צריכים להכניע את עצמם מאוד חזק. העניין הוא שהגאווה לא נותנת, וגאווה זה על מנת לקבל, העמלק, הכי גדול.
שאלה: עם איזו משימה אתה ממליץ לעשירייה לצאת במשך היום מהשיעור הזה? מה היית ממליץ לנו לברר סביב נושא השיעור?
אנחנו נמצאים בקטעים שנקראים "תמחה את זכר עמלק", שאת זה אנחנו צריכים לעשות בסופו של דבר. זאת אומרת, לא רק כוונות כאלה על מנת לקבל שיש לנו, אלא שאפילו לא תהיה חזרה אליהם כלשהי. לדברים כאלה אנחנו צריכים להגיע. זו הכוונה.
אנחנו צריכים לראות איך בעולם הכול מסתובב לאותו כיוון. העולם מגלה מיום ליום יותר ויותר רע. לפני חמישים שנה, מאה שנה, העולם היה הרבה יותר ג'נטלמני, כולם היו מדברים בכפפות, כולם היו פונים זה לזה בצורה אדיבה וכן הלאה. היום העולם הרבה יותר גלוי, הרבה יותר פתוח, האגו הרבה יותר מגולה. ומיום ליום יש לנו יותר ויותר גילויים ברצון לקבל האגואיסטי שלנו שמביא לנו כל מיני צורות בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, בחברה האנושית.
אז "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אתם תראו איך בשנים הקרובות, אפילו פחות מזה, הדברים האלה יתבהרו. אנחנו אפילו לא צריכים כל כך להתאמץ, אלא "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", והדברים האלה יתגלו ויפלו, יתגלו ויפלו בעצמם, כי זה בעצם התהליך של הדור האחרון. לכן אין לי שום בעיה עם האנשים האלה שיוצאים נגדנו ו"מלכלכים" עלינו, זה התפקיד שלהם. אבל ודאי שלא להיות איתם בקשר, כמו שכותב רב"ש.
קריין: הנושא שלנו הוא "תמחה את זכר עמלק". קטע מספר 17, אומר הרב"ש.
"אומר הקב"ה "תמחה את זכר עמלק", היינו מה שאומר, שאין אתם צריכים לעשות שום דבר, היינו איזו עצות, בכדי שתוכלו לעבוד בשבילי, אלא שתמחו מה שעמלק אומר לכם, ושתאמינו למעלה מהדעת, היינו למעלה מדעתו של עמלק, מה שהוא מדבר לשון הרע עלי, היינו שלא כדאי לעבוד בשבילי. ואם אתם רוצים לעבוד למעלה מהדעת, מטעם, כמו שכתוב "מה ה' אלקיך שואל ממך, כי אם ליראה אותי", שדוקא על בחינה זו הוא מתנגד, ואתם רוצים למחות אותו, ואם רצונכם יהיה באמת, רק אתם לא יכולים למחותו, זה נקרא שאתם תמחו אותו מלמטה. ועם מה תמחו אותו. תשובה, עם הרצון, שאתם רוצים ללכת למעלה מהדעת. ואז אני אמחה אותו מלמעלה, היינו שאני אתן לכם את הכוח למחות."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
אנחנו צריכים לעבוד נגד הכוונה על מנת לקבל, בכמה שאפשר, כולם יחד, להתחבר ולבקש יחד מהבורא שאת כל הכוונות על מנת לקבל שנקראות בתוך הדעת, הוא יחליף לכוונה למעלה מהדעת, על מנת להשפיע. זה מה שרוצים, לא יותר מזה, ורק לפנות לבורא. כל העבודה שלנו איך להתחבר בינינו, גם על זה אפשר לפנות לבורא שיעזור לנו, ואחר כך לפנות אליו יחד שיבצע את הפעולה. הכול דרך המערכת העליונה ששם כוח התיקון, ולהרגיש וממש לראות בכל החושים שלנו עד כמה זה משנה אותנו.
קריין: קטע 18 אומר הרב"ש.
"מדוע צריכים למחות את הקליפה הזו. והטעם הוא, משום שאנחנו צריכים לומר, שאין אמת בדבריה, במה שהיא אומרת, שאין כאן שום הסתרה, אלא ממש כמו שאנו רואים כך הוא. ובחינה זו צריכים למחוק, היינו לומר, שאין אמת בדבריה. אלא איך האדם יכול למחות, בזמן שיש הסתרה על השגחתו יתברך, בזמן שעמלק עומד בתוקף נגד האדם. על זה אומר הקב"ה, אתם צריכים לתת את הכלי, היינו החסרון, כלומר מה שחסר לכם, שאתם צריכים לתת תשומת לב מה שחסר לכם."
(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)
שוב, הפנייה לבורא עם אותה בעיה, עם אותה בקשה, שהבורא ילווה אותנו, יסדר אותנו, יכוון אותנו לכל העבודה שלנו עם הכוונה על מנת לקבל. עד שאנחנו מבררים אותה, מבודדים אותה ועליה דורשים תיקון.
שאלה: איפה מתחילה העבודה של הבקשה, שהבורא צריך לגמור, ומסתיימת העבודה שלנו לברר את החיסרון שאותו הוא צריך לתקן?
בהחלטה שלכם. זה עדיין לא ברור לכם, אתם לא רואים את זה, לכן אני אומר שזה בהחלטה שלכם. שאנחנו עשינו כל מה שאפשר לעשות, ותנסו, רק יחד, שאתם מגיעים למצב שאתם עושים מה שאפשר לעשות, וכך זה קורה שמבקשים מהבורא. ואחר כך תראו, תגלו, שבאמת אי אפשר לעשות שום דבר אם לא בבקשה קולקטיבית, כללית של כולנו בעשירייה. ולשים לב לזה שיש לנו חסרון אחד, שלא יהיה עמלק בינינו לבורא.
תלמיד: ומאיזה שלב אנחנו צריכים לקחת את הבקשה הזו בחשבון, זאת אומרת, האם בדיעבד שראינו שלא הצלחנו, מלכתחילה, באמצע? אנחנו עובדים על חיבור, איפה אנחנו צריכים עכשיו להגיד, "כאן אנחנו פונים לבורא", מההתחלה אנחנו אומרים "תגמור בעדנו" ואנחנו הולכים להתחבר, או אחר כך בסוף הפעולה, אנחנו רואים שניסינו להתחבר ולא הצלחנו?
מיד אתה פונה? אתה צריך לברר קודם עם מה אתה פונה, אתה צריך להבליט את החיסרון שלך, את הבקשה שלך, את הנחיצות שלך, אתה צריך להגיע עם משהו ביד. אתה מתחיל לבכות כמו תינוק וזהו?
תלמיד: ברור שלא. אבל אני יודע שהפעולה שלי תיגמר בפנייה לבורא מראש?
מה זה תיגמר בפנייה לבורא? לא בזה. אתה רוצה לראות את התוצאות ועם התוצאות האלה אתה יכול שוב לפנות לבורא, מה שקיבלת או לא קיבלת, להודות או לבקש שוב. תלמד מהתינוק, עד כמה הוא מנדנד ולא עוזב את אמא שלו, עד שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.
תלמיד: הוא בכל זאת פונה מיד לאמא. זאת אומרת, שאני רוצה עכשיו לראות את החברים שלי מחוברים, שאני רוצה להרגיש את עצמי קטן ואותם גדולים, אז את כל המעשים האלה, המחשבות האלה, המאמצים הפנימיים האלה שאני עושה, האם מלכתחילה אני לוקח בחשבון את השותף שצריך לעשות לי ככה?
זה הכול נקרא הכנה לתפילה, תפילה לפני התפילה.
תלמיד: והתפילה עצמה מהי?
התפילה עצמה היא כבר חסרון מבורר בתוך העשירייה, שאתם מייצבים אותו נכון ומעלים אותו לבורא. חסרון זה כמו צלחת ריקה שאתה מגיש לו ואומר "את זה אני רוצה שתמלא לי", ואתה יודע איכשהו מה אתה רוצה, פחות או יותר, מה אתה עומד לקבל ומה החיסרון שלך. ואתם כולכם מחזיקים את הצלחת הזאת.
תלמיד: ומה זה נקרא שאנחנו כולנו מחזיקים את הצלחת? אנחנו בכללות עובדים על החיבור, יש לנו גם תפילה בתחילת היום.
אם אתם לא מרגישים שאתם נמצאים ביחד בהחזקת הצלחת, אז אתם צריכים גם על זה לתת תפילה קודמת כדי שהכלי יהיה מוכן לזה. הכול בהדרגה.
שאלה: האם אנחנו בתור עשירייה צריכים לתרגל את הבקשה, אפילו אם היא לא מעומק הלב, לתרגל שאנחנו צריכים כל הזמן לבקש מהבורא, גם אם זה מלאכותי בהתחלה?
נכון. אנחנו צריכים להתרגל כל הזמן להיות בדו שיח עם הבורא אבל דרך החברה. יותר ויותר לצרף את החברה. כמו שעושים פוקוס במצלמה, בדיאפרגמה, במרחק, אנחנו עושים פוקוס יותר גדול על הבורא. כל הזמן יותר ויותר, כך אנחנו צריכים להיות. בכל מיני שאלות, בכל מיני פניות, בכל מיני דברים, כל הזמן לדאוג למצלמה. שהבירור בפנייה, הבירור בתפיסה, בדקויות, איך נראה אותו, איך אנחנו מזהים אותו, איך אנחנו פונים אליו, איך מצפים ממנו לתשובה, שזה יהיה מקסימום ברור. זו העבודה שלנו.
שאלה: כשאנחנו הופכים להיות עשירייה שלמה, ואנחנו מקיימים אחר כל ההנחיות, האם אנחנו יכולים להגיע לרוחניות תוך שלוש עד חמש שנים? ומה זה אומר להשיג רוחניות כהרף עין?
שהרוחניות תמיד נמצאת לפניך ולא רחוקה, אלא רק הכוונה שלך על מנת לקבל מסתירה ממך את כול העולם העליון. האור העליון, הבורא, המערכת הזאת, הם כולם נסתרים אחרי הכוונה שלך על מנת לקבל.
זאת אומרת בינך לבין הרוחני, האינסוף, עומדת הכוונה שלך על מנת לקבל. וכל חכמת הקבלה היא איך לעבוד כדי לתקן, לא סתם למחוק, לזרוק, אלא איך לתקן את הכוונה הזאת על מנת לקבל שזה נקרא "עמלק", בעל מנת להשפיע. זה כל העניין.
שאלה: בכל זאת מה אנחנו מבקשים מהבורא? למחות את עמלק או שאנחנו מבקשים חיבור, דבקות עם הבורא ועם החברים?
אנחנו צריכים לבקש מה שחשוב לנו. אם לא את זה ולא את זה, אז לא יודע מה. אם חשוב לי למצוא היום נעליים, אז אבקש מהבורא נעליים. מה שבתוך לב האדם, כך הוא צריך. זאת אומרת, על איזה חיסרון אנחנו צריכים לעבוד, זאת השאלה. שאם החיסרון הזה כבר יהיה ברור לנו אז אנחנו עימו נפנה לבורא. אז אנחנו צריכים לברר בחברה מהו החיסרון שכדאי לנו כל הזמן לחשוב עליו, שזה מה שחסר לנו.
אנחנו נמצאים בבית סוהר, אנחנו נמצאים במצבים גרועים מאוד, אנחנו נמצאים בפנדמיה שעברה לכמה חודשים והיא שוב חוזרת, אנחנו נמצאים בעוד בעיות גדולות מאוד של העולם שבהתנגשות הפנימית שלו הוא ממש עובר מצבים קשים מאוד וזה עוד לפנינו. יש הרבה הרבה בעיות, אנחנו צריכים לברר מה אנחנו עושים איתן, ואת זה להעלות לבורא יחד. וצריכים להבין מה כאן בכל השאלות שלנו ניתן לשנות ומה לא ניתן לשנות, ואיך להבדיל בין מה שניתן לשנות, לבין מה שלא ניתן לשנות.
אני לא יכול לשנות את הרצון לקבל, אבל את הכוונה על מנת לקבל אני חייב להבדיל אותה מהרצון לקבל, לקלף אותה כמו את הקליפה שעל הפרי, ואז אני אוכל לאכול את הפרי בטעם נכון וטוב, אם אני מקלף את הקליפה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן הבירורים עד כמה הכוונה האגואיסטית היא שמפריעה לנו והיא נקראת "עמלק" וכמה שאנחנו צריכים להתפטר ממנה, הם ממש דבר הכרחי.
תלמיד: פשוט, הכוונה הזאת כוללת את הכול.
בטח. הכוונה על מנת לקבל מציירת לנו את כל המציאות. אם במקום זה תהיה כוונה בעל מנת להשפיע, אתה תראה מציאות אחרת, יחסים אחרים בין כולם. ודאי שהכול מצטייר בכוונה על מנת לקבל.
תלמיד: נתאר לעצמנו שהצלחנו, הקבוצה, העשירייה, וניצחנו את עמלק. מה אז קורה? אנחנו כל הזמן מרגישים את הבורא מעל כל מה שקורה, את הקשר בינינו.
בדיוק. בקשר ביניכם אתם מגלים את הבורא והקשר ביניכם מתחיל להתנפח במידות שונות, גבוהות יותר ויותר עד שאתם מגלים שכל הנשמות נכללות באותה עשירייה שלכם והעשירייה שלכם הופכת להיות לעשירייה העיקרית שבמציאות. אתם נכללים בעשירייה של רבי שמעון בדרך וכן הלאה.
בסדר? מסכים?
תלמיד: אנחנו עכשיו יוצאים למהלך היום, נאחל לעצמנו שננצח את עמלק. אם אנחנו מתחילים את היום אחרי השיעור, ומרגישים שניצחנו אותו, מה קורה? אנחנו כל הזמן מרגישים את העשירייה מעל כל המחשבות והרגשות?
אתה הולך עם העשירייה לכל מקום איפה שאתה נמצא במשך היום ואתה רוצה לא להיפרד מהם וכל הזמן להעלות את המ"ן, מ"ן זו בקשה לחיבור, זו בקשה לעליה רוחנית והעליה רוחנית מתממשת רק לפי מידת החיבור שיש ביניכם, אז אתה כל הזמן מעלה את המ"ן. זה נקרא שכל הזמן אתה נמצא ב"עבודה רוחנית" כי עבודה רוחנית זה נקרא "העלאת מ"ן".
תלמיד: אז כל מה שמפריע לי זה עמלק?
כן. וצריכים לאתר שגם עמלק צריך להיות כאן במשהו כדי לכוון אותנו בצורה יותר נכונה לבורא. ואחר כך, אחרי זה נגיע למצבים אחרים, זה כבר לא יהיה עמלק בצורה כזאת גלויה, זו כבר עבודה במה שנקרא "בבית המקדש", זאת אומרת במשהו שזה המבנה של הנשמה שמגיעה לצורה פחות או יותר סגורה ואז ממשיכים עד גמר התיקון.
תלמיד: והבורא ייתן לנו מתנה כזאת שבאמת נהיה כל היום בהעלאת מ"ן, בקשר בינינו ושום דבר לא יפריע לנו, זה אפשרי?
זה נקרא "עבודת הקודש" וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. הבורא מצפה מאיתנו דווקא את זה ומכל בני העולם, שהם כולם ישתתפו בזה. כן. אלה דברים שצריכים לקרות כאן ממש בחושים, בהבנה, בהרגשה, בהכול, שהם ימלאו אותנו, בכל הרצונות שזה יתגלה.
תלמיד: אז כדי שזה יקרה מה אנחנו צריכים לעשות, לבקש כולנו יחד על זה שנהיה בזה?
כל אחד בעשירייה שלו, אבל גם לתמוך עשירייה בעשירייה.
תלמיד: זה חיסרון שהוא מבורר נכון, זה מה שחסר לנו? על זה לבקש?
כן.
שאלה: כתוב שעמלק היה מאוד ערמומי. במה הערמומיות שלו? נראה שזו דווקא תכונה חיובית, מה היא אותה ערמומיות?
עמלק הוא חכם ומאוד ערמומי מפני שיש לו את כל החוכמה וכל מה שיש לעל מנת להשפיע יש לו על מנת לקבל. ולכן רק הדבקות בבורא לא נמצאת בו, אבל כל היתר כן.
שאלה: האם המאבק עם עמלק זה מאבק עבור הכוח הפנימי כדי להתפלל עבור החברים ואם כן מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגן על הכוח של התפילה שלנו בתוך העשירייה?
הנוסחה פשוטה וכתוב על זה בכל מקום, רק להתחבר בינינו ולפנות לבורא.
שאלה: צריך לבודד את הכוונה על מנת לקבל ולדרוש תיקון. מה זה נקרא "לבודד את הכוונה על מנת לקבל", איך מבודדים כוונה?
שאתה מברר שהיא נמצאת בכל הכוונות שלך. שסך הכול אתה כולך כוונה על מנת לקבל. ואז לפי הגודל שביררת את זה, אתה דורש תיקון, שאתה לא רוצה להישאר בצורה כזאת, שאתה חי בתוך הכוונה.
קריין: קטע מספר 19.
"אי אפשר לקיים מחיית עמלק, רק בשיעור שהוא זוכר את הצרות, שהוא עשה לו. לכן ההכנה למחיית עמלק צריכה להיות, שהאדם צריך לדעת מהו עמלק. היינו, מהו תפקידו של עמלק נגד עם ישראל. על זה אומר הכתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך".
ובשיעור שהאדם מרגיש את כל "אשר עשה לך עמלק", בשיעור זה האדם יכול לקיים "תמחה זכר עמלק". זאת אומרת, באם האדם לא זוכר, שעמלק עשה לו רע, ממילא אין לו מה למחוק אותו. זאת אומרת, כשהאדם עשה חשבון לנפשו, ורוצה לראות, מי הוא השונא של האדם, וגורם לו רק רע, הוא הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא נקרא "יצר הרע", מסיבת שהוא מפריע לאדם, שיהיה בידו להגיע לקבל את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת לו."
(הרב"ש. מאמר 21 "מהו שקוראים פרשת זכור לפני פורים, בעבודה" 1991)
שאלה: מה זה אומר שאנחנו צריכים לזכור את עמלק. במהלך היום כשאנחנו מתחברים אנחנו צריכים לזכור אותו?
כל הזמן לגלות אותו, לעשות ביקורת על הכוונה שלך.
שאלה: אמרת שאדם חי בתוך כוונה. אתה יכול קצת להרחיב על זה? מה ההבדל בין לחיות בתוך כוונה לבין לחיות בתוך רצון?
נגיד שמביאים אותך מחר לבית משפט, אז חוץ מהמעשה רוצים לחקור מה היא הכוונה שלך. למשל, כמה פעמים הייתי בשליטת אנשים שהכניסו בי סכין, אבל הם היו כירורגים, מה ההבדל בין כירורג לרוצח? הכוונה. הוא רוצה לטובת עצמו או לטובתך. אתה מבין שהכוונה משנה את טיב הפעולה. אנחנו בכל החכמת הקבלה מה לומדים? כוונה על מנת להשפיע. תעשה אותן הפעולות, אותן הפעולות אחת אחת מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, בכל הרמות שאתה חושב, אבל תשנה את הכוונה, טיב הפעולה משתנה ב-180 מעלות ואתה יוצא צדיק וזכאי במקום להיות רשע, פושע וחייב. תחשבו על זה.
שאלה: בקטע פה הוא כותב, "זכור את אשר שעשה לך עמלק בדרך.. בצאתכם ממצרים". מה הכוונה, למה דווקא בצאתכם ממצריים ולא כשהייתם במצריים?
כי אדם ברצון לקבל על מנת לקבל, כמו שהוא מגיע לחוכמת הקבלה, אז הוא לא יכול לאתר את עמלק. אלא רק כשהוא משתדל כבר לצאת וממש יוצא מעל מנת לקבל, אז עמלק מתחיל לעבוד עליו. בדרך ממצריים לקבלת התורה ועוד עד ארץ ישראל. בכל הדרך הזאת מיציאת מצריים לכניסה לארץ ישראל, עם התחנה בהר סיני, בכל הדרך הזאת יש לאדם בעיות עם עמלק.
שהוא מגיע לארץ ישראל אז הכוונות שלו כולן על רצון על מנת להשפיע, לכן זה נקרא "ארץ ישראל" ישר-אל, לפני זה היה במצריים אז היה כולו בעל מנת לקבל עד כדי כך שלא יכול היה לזהות שיש לו איזה רע, ורק כשהוא יוצא ממצריים ומגיע לארץ ישראל, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע כולו, בין שני המצבים האלו, מצד אחד זה על מנת לקבל כולו, ומצד שני זה על מנת להשפיע כולו, אז בין זה לזה הוא נמצא בין שני כוחות ואז צריך לזהות זה כנגד זה, איפה כוח הבורא, איפה כוח עמלק ולמחוק למחוק למחוק את כוח עמלק.
תלמיד: מה יכול לאפשר לי בתהליך הזה בעשירייה לזהות את עמלק ולא לברוח, כמו שלפעמים קורה, אלא דווקא להחזיק את עצמי. איך לקחת את הכוח הזה מהקבוצה?
דווקא מהקבוצה אתה צריך לקחת כוחות, יחד עם הקבוצה לברר את הכוחות האלה וכך להתקדם. רק בקבוצה. תדברו ביניכם ותבינו איך עושים.
שאלה: השאלה היא אם עמלק לא מופיע לאדם, לא מתגלה לו, אז אין לו מה למחוק? האם זאת הכוונה של מה שכתוב?
אין לו מה למחוק מפני שהוא עוד לא גילה אותו. הוא נמצא עוד לפני שמתחיל לברר את האגו שלו. כל העבודה שלנו זה לברר את האגו כמה שהוא מפריד בינינו לבורא, הכרת האגו שהוא עומד מפריע וממש עוצר אותנו, זה נקרא כבר "עמלק".
שאלה: למחוק מהמחשבה את עמלק, למחות אותו האם זה לגלות אותו או מה אני צריך למחוק? מה זה הפעולה הזאת של למחות אותו?
הרצון שלך שהוא מנוגד לחיבור, הצורה הזאת שהוא מנוגד לחיבור זה נקרא "עמלק". אז תבטל את הרצון הזה, תנסה במקומו להפעיל רצון לחיבור, להשפעה וזה נקרא בפועל "תמחה את זכר עמלק".
(סוף השיעור)