שיעור בוקר 14.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, ״תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ב', עמ' 50, דף נ׳. פרק ב׳, אור פנימי, אות י׳.

קריין: נקרא קטע מתוך מסמך המקורות על הגישה ללימוד חכמת הקבלה. קטע מספר 4, מתוך אגרת ס"ב של רב"ש.

"עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את גדלותו של הקב"ה.

ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו, ולהיבטל לפני הקב"ה, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה."

(הרב"ש. אגרת ס"ב)

קריין: נתחיל מדברי האר"י, אות ג', דף מ"ט, עמוד 49.

אות ג'

"הן בעגולים והן ביושר יש או"מ ואו"פ, כלי חיצון וכלי פנימי"

"והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ."

קריין: אור פנימי למטה, אות י' קטנה, מפרשת "והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות."

"י) כלומר, שמתוך שנחלקו האורות, לאור פנימי ואור מקיף, כנ"ל, נמצאו משום זה, ב' מינים של קבלה בכלי, שהם: קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי (עי' לה"ת ח"א אות ק"ב), אשר האור הפנימי מתקבל בתוככיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו (כנ"ל בדבור הסמוך), נבחן שמתקבל דרך חיצוניות הכלי, כלומר, בלי שום התלבשות בכלי.

וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות, האמור בכלי, הוא, על פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי, כי רק העביות שבו, ראויה לקבלת האור הפנימי, משום, שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות, שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי, נבחן לפי עצמו, לד' בחינות שבכלי, אשר האור מתקבל בעיקר, בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי, ותוכיותו, ששם שורה השפע.

וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן, אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות, המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות, הן הסיבות, לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן, אינן בנות קבלה לאור הפנימי.

ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן, מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי: שבחינה ג', היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב', היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א', חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ שהיא מרחוק.

ונתבאר, דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת לאו"פ, וחיצוניות שבו, פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי, כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק. ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ)."

שאלה: למדנו שבבחינה ד' לא מקבלים אלא רק בג' הקודמות, ופה הוא כותב הפוך.

אנחנו מקבלים בכל הבחינות, רק השאלה איפה אנחנו יכולים להרגיש את זה ואיפה אנחנו יכולים להגיב על זה. כל הבחינות מלאות באור, אלא אנחנו מדברים מצד הכלי, זה כל העניין.

שאלה: למה הוא אומר שג' בחינות ראשונות עדיין לא ראויות לקבלה והן גורמות שתתגלה בבחינה ד'?

אין בהן מספיק חיסרון, רצון. הרצון עדיין לא גילה את עצמו בצורה השלמה, המלאה, לכן הן לא יכולות לקבל. אין עדיין כוח רצון. הכול תלוי בכוח הרצון.

קריין: דברי האר"י, אות ד'.

אות ד'

"אור העגולים הוא אור הנפש, ואור היושר אור הרוח.

תחילה נאצלו העגולים ואח"כ היושר"

"אמנם, החילוק שיש בין העגולים להיושר, הוא, כי כ י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש, ויש בהם אור פנימי ואור מקיף, פנימי וחיצון: שיש לה בחינת יוד ספירות של כלים, ובכל כלי מהם יש פנימיות וחיצוניות, וגם יש יוד ספירות של אורות, לכל אור יש בו אור פנימי ואור מקיף. אבל הי"ס דיושר, הם בחינת האור הנקרא ל רוח, שהוא מדרגה גבוה על מדרגת הנפש, כנודע, גם הם כלולים מאו"פ ואו"מ, גם יש להם, יוד ספירות דכלים, ובכל כלי מהם יש בו פנימיות וחיצוניות. ופשיטא היא שבחינת הנפש נאצלה תחילה, ואח"כ נאצל הרוח."

קריין: אור פנימי, אות כ' קטנה, מפרשת "כי י"ס דעגולים הם בחינת האור הנקרא נפש".

1. פירוש אור פנימי לאות ד'

"כ) כל הספירות, שביכלתן רק לקבל אורות, ואין להן היכולת להשפיע לאחרים, מכונה האור שבהן, בשם אור הנפש, וכבר נתבאר, שכל האור שבעגולים, מוכרחים לקבל מאור הקו (כנ"ל ח"ב פ"א אות ל'). והטעם, שאי אפשר שיתקשר האור העליון בכלים, זולת ע"י זווג עם המסך המעלה או"ח, אשר האור החוזר הזה מקשר האור בכלים כנ"ל (ח"ב פ"ב אות כ'). ולפיכך, הכלים שאין בהם המסך הזה, אין האור העליון מתקשר בהם, שיהיו יכולים להשפיע לאחרים ממעלה למטה, ואינם ראויים רק לקבל אור, מהמדרגה הקודמת, ממטה למעלה, לצורך חיותם עצמם בלבד, שאור זה נקרא אור הנפש, כנ"ל. ולפיכך, כיון שאין מסך בכלים דעגולים כנ"ל, ע"כ, אין האור העליון מתקשר בהם עצמם, אלא מוכרחים לקבל האור מן הקו, וגם זה רק לשיעור חיותם עצמם, ולא להשפיע, כמבואר. וע"כ נקרא האור שבעגולים אור הנפש, כמבואר."

קריין: אות ל' קטנה, מפרשת "בחינת האור הנקרא רוח".

"ל) יוד ספירות דרוח, הן בחינות משפיעים, ולפיכך, נקרא אור הרוח, בשם אור הזכר, כלומר, שהוא משפיע. אבל יוד ספירות דנפש, מכונות בשם אור נקבה, כלומר, שמקבלת, ואינה יכולה להשפיע. וע"כ, מכונות יוד הספירות של אור הקו, בשם יוד ספירות דרוח, להורות שהן בחינת אור זכר ומשפיע. והטעם, כבר נתבאר לעיל, בדיבור הסמוך ע"ש. ולכן הרוח גבוה, על מדרגת נפש, משום שהוא המשפיע אל הנפש."

שאלה: מהו הכלי שמקבל את האור המקיף ללא עביות?

יש כלי שמקבל מאור מקיף וכלי שמקבל מאור פנימי, זה תלוי בצורת הכלי. אם הכלי בלי מסך, אז הוא יכול לקבל מקיפים, וכלי שיש לו מסך הוא מקבל לפי המסך ומקבל אור פנימי.

שאלה: מה הקשר בין הכלים של עיגולים ויושר, לבין הכלים הפנימיים והחיצוניים?

כלים דעיגולים הם כלים שאין בהם מסכים והם מקבלים ממה שמשפיע אליהם, הם כלים פסיביים, לכן האור שמתפשט בהם נקרא "אור נקבה". כלים דיושר אלו כלים אקטיביים שממשיכים את האור, לא שמקבלים אלא ממשיכים, משפיעים, ולכן האור שמתפשט בהם נקרא "אור הזכר".

תלמיד: יש יחסים הדדיים ביניהם?

אחד משפיע לאחר. הם מתפשטים כך - כלי דיושר, כלי דעיגולים, כלי דיושר, כלי דעיגולים, צריכים את שניהם. כלים דעיגולים הם כמו מחסן, יש בהם הרבה הבחנות, וההבחנות האלה לאט לאט מתבארות ומצטרפות לכלי דיושר, להשפעה. אז אנחנו עולים, מתחברים, מתעוררים, ומתוך כלים דעיגולים הופכים להיות יותר ויותר לכלים דיושר.

שאלה: כתוב כאן שאור הרוח משפיע לאור הנפש והוא זכר. מה אפשר בכלל להבין ולקחת מכול זה?

אור הנפש מתפשט רק כשיש צמצום וכבר יש לך אור הנפש בצורה פסיבית. מה שאין כן, אור הרוח הוא אור שאתה צריך להיות עם צמצום ועם מסך, בחינה א', ואז אתה משפיע. לכן אנחנו מחלקים ברוחניות את כל הכלים לזכר ונקבה. ל"נקבה", אין מסך. ל"זכר", יש מסך. כך הם ביניהם מתחברים ופועלים. הנקבה נושאת בתוכה את הרצון והזכר נושא בתוכו את ההשפעה.

תלמיד: האם זה נוגע רק לחלק הזה של הרוח ביחס לנפש, או לכל אור גבוה יותר, שביחס לאור נמוך יותר הינו משפיע וזכר, זה כלל אוניברסלי?

נכון, כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שאור העיגולים הוא נפש. יוצא שמלכות של עולם האין סוף קיבלה רק את אור הנפש?

לא. זה נקרא נפש לפי האופן שהאור מתפשט בה. יכול להיות אור גדול מאוד של גמר התיקון, אבל אם הוא לא מתפשט על ידי הלחץ, על ידי המשיכה, אז הוא נקרא "נפש", נפישה, אבל זה אור אין סוף. נגיד אור אין סוף נמצא בכל מצב, בכל מקום, אפשר לקרוא לו אור הנפש. אבל הוא אין סוף? נכון. אבל מבחינת הפעולה שלו הוא אור הנפש.

תלמיד: למלכות של עולם האין סוף אין התגברות, אין מסך, יוצא שהיא קיבלה אור עצום, אבל זה אור הנפש.

כל האורות שיוצאים, יוצאים מאותו האור שמילא את המלכות אין סוף. יש הבדל בין מה שנמצא במקום ואיך המקום הזה מגיב, כמה הוא מושך, כמה הוא פועל, יש הבדל גדול. יכול להיות ששם אור אין סוף, אבל פועל בצורת נפש. ויכול להיות שהאור קטן מאוד, אבל פועל בצורת אור הרוח, אפילו נשמה, חיה, יחידה. מדובר על הפעולה, באיזו מידה האורות האלה נפעלים על ידי הרצון.

תלמיד: יוצא שהעיגולים הם כלים שמקבלים, ואילו יושר כלים דהשפעה. בחלק הראשון דיברנו על כך שהאדם, הגבר, נברא תחילה, ואז האישה. זה קשור לשבירה?

אני לא רוצה להתבלבל עם מה שאתם מדברים שם. תלמדו בינתיים מה שהוא כותב, אחרי כל הדברים האלה, תתחילו לסדר את הדברים לאיזה מבנה. קודם אישה, אחר כך נקבה, או קודם הגבר, אחר כך ממנו אישה, עוד תתחילו לבנות כאלה פילוסופיות לא מציאותיות. לא נכון כך להתייחס לדברים, אתם רוצים להפוך לגשמי את כול מה שמדובר.

שאלה: עשר הספירות דיושר נקראים הזכר ועשר הספירות דעיגולים הם הנקבה, שמקבלים ממנו. האם זו דוגמה של התבטלות מצד העליון כלפי הנברא שמשתוקק להידמות אליו? אנחנו מדברים על העיגולים כמו יחס הבורא לנברא.

נכון, אנחנו תמיד מדברים על עוצמת הביטול של הכלי, שזה רצון לקבל, כלפי האור שהוא הרצון להשפיע. לפי זה אנחנו מחלקים לדרגות, לכל מיני הבחנות.

תלמיד: העיגולים זה לא התבטלות כלפי היושר?

לא, העיגולים הם לפני היושר.

תלמיד: נכון, ופה היושר הוא זה שמשפיע והעיגולים מקבלים ממנו.

היושר שיוצא כתוצאה מהעיגולים הוא המשפיע כי היה צמצום, ואחרי צמצום אפשר למלאות את העיגולים רק לפי הקו.

תלמיד: אז עכשיו הבורא מקבל מהנברא, אפשר להגיד כך?

ודאי, כן.

תלמיד: ואפילו מתבטל כלפיו?

כן. מה החידוש? הבורא רוצה להיות תלוי בנברא.

שאלה: זה דוגמה לביטול.

ודאי, אם הם צריכים להגיע להשתוות הצורה, אם הנברא צריך לעלות לדרגת הבורא, איך יכול להיות אחרת?

שאלה: האם אור פנימי זה הרגשת התענוג ואור מקיף - הרגשת הסבל?

אני לא הייתי אומר כך. לא מדובר על ההרגשה עצמה, אלא על המטרות - ממה אני נמשך, מה אני מרגיש, מה אני רוצה שיקרה. לכן סבל ותענוג מקבלים כאן צביון חדש, הבחנות חדשות, יכול להיות שבכלים שלי אני סובל ברצון לקבל עצמו, אבל למעלה מהרצון לקבל, ברצון להשפיע - אני נהנה וממש מתמלא בתענוג.

שאלה: מה יכול אדם לעשות אם הוא מתנתק מהעבודה הפנימית במהלך הלימוד?

לחזור. החברה צריכה לדאוג שכל אחד ואחד יהיה ער, ולעורר את עצמה כל פעם יותר ויותר, לחזור להתעוררות. גם אצלנו צריך להיות מישהו שלא שוכח על שיר, לא שוכח איזה פסוק לקרוא, כדי לעורר את כולם.

שאלה: האם יש הבדל בין קו לבין יושר?

האם יש הבדל בין קו לבין יושר? ודאי, זה קו וזה יושר. "קו" זה קו, הכוונה איך ההשפעה ממעלה למטה, ו"יושר" זו התכונה שמקבל לפי המסך, צמצום, אור חוזר שמגביל בצורה כזאת, שהוא כל הזמן מתקשר לעליון, ולכן חוץ מיושר, זה נקרא גם "קו".

שאלה: אם הכלים דעיגולים הם פסיביים, אז למה יש בהם כלי פנימי, הכלי הפנימי הוא לא תוצאה מהמסך?

כלי פנימי זה תוצאה מהמסך, כן.

תלמידה: איך יש כלי פנימי בכלים דעיגולים?

פנימי וחיצון זה כלפי השפעה וקבלה. כאילו גם בכלים דעיגולים אין לנו, אבל במידה שהם מתרכזים לפי המטרה יותר או פחות אז מתקרבים לזה. לכן יש פנימי וחיצון. יש בכל זאת עיגולים בתוך עיגולים וכך הם מתעגלים כגלדי בצלים. הם סובבים זה את זה. לא יכול להיות שייצא סיבוב בעיגול הפנימי לפני שיש עיגולים חיצוניים שמעמידים אותו, מסובבים אותו, מייצבים אותו, בצורה כזאת הוא מקבל, נפעל מהם.

שאלה: האם התע"ס, "תלמוד עשר הספירות" זה המצב המתוקן?

תע"ס זה לא מצב. תע"ס מסביר לנו רק כמה כללים מהרבה מאוד שאנחנו לא לומדים, שלא מופיעים בתע"ס. הוא מסביר לנו רק כמה כללים שיש בין כלים לבין האורות בכל המציאות שנמצאת לפנינו. אפשר להגיד לא בין הכלים לבין האורות, אלא בין הבורא לבין הנברא. הנברא מתחלק להרבה מאוד חלקים, ואז השפעת הבורא מתחלקת להרבה מאוד השפעות, לפי איזה קשר יש לנו בין השפעת הבורא לבין הנבראים ומהשפעת הנבראים לבורא.

הנבראים עושים על עצמם צמצום ולא רוצים לקבל שום דבר מהבורא, אלא רק בתנאי שגורמים לו טוב כמו שהוא רוצה לגרום להם. ואז הם מתחשבים רק בגרימת הטוב זה אל זה ולא בשום דבר אחר. לא מתחשבים ברצונות שלהם, ברצון להנות וכן הלאה אלא רק באיזו מידה יכולים להשפיע טוב זה לזה. זאת אומרת, כל אחד כביכול חי בתוך השני.

שאלה: איך בקריאת התע"ס אנחנו מתקרבים לתיקון?

בקריאת התע"ס אנחנו קודם כל לומדים מה הטבע של הכלים העליונים, וגם באיזו מידה הכלים העליונים משפיעים והמידה שהכלים התחתונים יכולים להתפעל מהם ולהשפיע להם בחזרה. באיזו מידה הם יכולים לפי היכולת שלהם להשפיע עליון לתחתון ותחתון לעליון וכך באיזו מידה הם יכולים להיות מחוברים זה עם זה. זאת אומרת, באיזו מידה יכולים להתחבק, להתקרב, להתנשק, יש בזה דרגות של חיבור, אפילו להזדווג ולהוליד כלים חדשים. הכול תלוי באיזו מידה גם הבורא לנבראים וגם הנבראים לבורא, רוצים ומסוגלים להיות בקשר הדדי.

הבורא לוחץ על הנבראים בהדרגה יותר ויותר ויותר ככל שהתחתונים יכולים לסבול ולהתעלות למעלה מהאגו שלהם כדי להשפיע בחזרה לבורא. רק במידה שהנברא מתעלה מעל האגו, במידה הזאת הוא יכול להשפיע לבורא. אז הבורא נותן לנבראים הזדמנויות להתעלות.

שאלה: איך להתרגש מהתע"ס כמו שמתרגשים ממאמרי רב"ש?

אם נפרש נכון את התע"ס, זו סימפוניה, אופרה, אורטוריה, יצירה הכי שלמה שיכולה להיות. כי כל המאמרים והאגרות שאנחנו קוראים, הם כמו איזה פזמונים לקהל הרחב. אבל אלו שמבינים, מרגישים את העומק, הרגש שיש בקשר בין הנבראים לבין הבורא, זו ממש אופרה שכולה נמצאת בתע"ס.

שאלה: מהן הספירות באור, האם האור גם מתחלק לספירות?

האור מתחלק לספירות מתוך הכלים. האור עצמו לא מחולק. הכלים מרגישים את האורות לפי התכונות שבהם. מפני שהכלים כלולים מהרצונות לכן לפי זה הם מרגישים את האורות כאילו מחלקים אור אחד להרבה אורות, אבל כך מופיע רק כלפי הכלים.

כמו שיש לנו הרבה זכוכיות צבעוניות למיניהן, ואז אנחנו מקבלים אור אחד דרך הזכוכיות הצבעוניות, אבל באור אין שינוי רק במקבלים שכך הם מקבלים אותו.

שאלה: אמרת קודם שהקו זה הכוונה להשפיע ממעלה למטה. האם את הכוונה לא בונים ממטה למעלה?

כוונה בונים ממטה למעלה, נכון.

שאלה: מהו תפקיד העיגול?

תפקיד העיגול להביע לנו את יחס הבורא אלינו. שווה לכולם, אוהב את כולם, מתייחס לכולם בשווה ולא רוצה יותר כלום חוץ מכך להתייחס לכל הנבראים, לאהוב בחיבוק אחד את כולם ורוצה שאנחנו נגיע באותו יחס אליו מכולנו. אצלו אין הרבה נבראים אלא נברא אחד שמתחלק להרבה מאוד תכונות.

גם אנחנו מסתכלים על הילדים, עכשיו הוא מתנהג כך, אחר כך - כך, אחר כך – כך. אבל בעצם הוא ילד טוב, עכשיו הוא קצת רע, עכשיו קצת עצבני וכן הלאה. כך הבורא רוצה שאנחנו נתחבר יחד ונהיה כנברא אחד וכך בהתכללות בינינו אנחנו מגיעים לנברא טוב.

תלמיד: למה אנחנו לא מתייחסים לבורא כעיגול אלא בקו?

כי אנחנו לא מסוגלים להתייחס לכל צורות ההשפעה שלו שהן כולן טוב ומיטיב לרעים ולטובים ושאין עוד מלבדו, שהכול הוא. כשאנחנו משתדלים כך להתייחס אליו, זה מביא אותנו לעיגול.

(סוף השיעור)