ערב סוכות תשפ"ג

שיעור בוקר 09.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סוכות – קטעים נבחרים מן המקורות

הסוכה היא מבנה שיש בו ד' דפנות וסכך. מספיק אפילו ג' דפנות וסכך, מפני שאם יש לנו בכלי בחינות א', ב' וג', אז בחינה ד' בעצם נבנית מתוכן, לכן העיקר שיש ג' דפנות וסכך, וכך אנחנו צריכים לראות את זה.

בואו נראה מה שאומר לנו רב"ש.

קריין: אנחנו בתת נושא "דפנות הסוכה". קטע מס' 10 כותב הרב"ש:

דפנות הסוכה

"הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך". אנחנו לא שוכחים שהסוכה היא בעצם מבנה של הכלי הרוחני. הכלי הרוחני נקרא "נשמה" שאותה אנחנו צריכים לבנות מהרצונות המשותפים שלנו בקבוצה, בחבורה, ובתוך הכלי הנכון, בחיבור הנכון, אנחנו מגלים את האור הפנימי שהוא הבורא.

קריין: שוב 10.

הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. אבל המקום של הסוכה הוא מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע שהוא בחינת החומר" זה כאילו מוכן לו, הקרקע תמיד נמצאת תחתיו "ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה". צריך שיהיו ד' דפנות וסכך. "ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב". שמפסולת גורן ויקב, ממה שנשאר מהתבואה לאחר שעושים ממנה לחם ויין, שהם מאכל אדם, מהפסולת הזו, מהעודפים האלה, עושים סוכה. "ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד למטה. 

[...] למטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה כשירה הוא בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום ה"הוד" הפך "לדוה". 

היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא ממשיך ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ שהוא בחינת האדם הנמשך משורש המלכות, הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי," הכול הוא בונה על הקרקע. "היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה תלוי בצורת הסוכה." 

(הרב"ש. 892. "מאמר לסוכות")

זאת אומרת, אנחנו צריכים לדאוג בעיקר לדפנות ולסכך. כך הרב"ש כותב.

שאלה: אני יושב ומשתדל להרגיש מהן ארבע הדפנות ואיך הן מפרידות אותי מאהבה לאחרים, מאהבה לבורא. אני יודע שיש ארבעה מצבי צבירה, אבל מהן ארבע הדפנות האלה שמפרידות בינינו?

חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. זאת אומרת, תכונות, רצונות, שאם נתקדם, אז נתחיל פתאום להבין מהן. עכשיו אנחנו לא מבינים, ובשכל אני לא יכול להסביר לך מה זה, כי אין לי דוגמה לתת לך לך שזה דומה לחכמה וזה לבינה וזה לזעיר אנפין, אני לא יכול להסביר לך, אין לזה דוגמאות בעולם שלנו, כי אלו צורות של השפעה.

שאלה: דיברנו על ארבע הדפנות שהן הבחינות, אבל לא ברור איפה נכנסות פה הספירות, כי נראה שספירת יסוד חסרה. איך החלוקה הנכונה?

החלוקה נבנית מהקשר בין בחינות האדם במידה שהוא רוצה לקשור אותן ולכוון לבורא. אז הוא מתחיל להבין איך מסתדרות הבחינות האלה שלו, עד כמה הן צריכות להיות מסודרות כדי להיות מכוונות לבורא. אם כך הוא משתדל, אז הוא מתחיל לראות איפה יש כאן כל מיני צורות - חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. הוא מתחיל לראות איך הבחינות האלה שבו מתקשרות כדי לבנות מבנה כך שמהתכונות האלה הוא מתחיל לראות מה נמצא בתוכן.

אנחנו לא משיגים את האור העליון, אנחנו לא משיגים את הבורא, על אף שהוא נקרא "בוא וראה", אנחנו משיגים את ההתפעלות שלנו, של הרצונות שלנו, עד כמה הם מתפעלים ממה שממלא אותם. וכשהתכונות שלנו מתקשרות ביניהן, אנחנו מתפעלים מההתקשרות שלהן, ממה שהן מתפעלות, ומתוך זה אנחנו מרגישים מה כביכול נמצא בתוכן, שזה גילוי הבורא.

שאלה: כשהתכונות האלה מתחברות בעשירייה, האם זה אומר שבשלב הזה הספירה כבר מאירה?

כן, אם הן מתחברות, אז הספירה מאירה, כל ספירה וספירה.

שאלה: כשהעשירייה מתאספת, בתחילה אנחנו פשוט אנשים שהתאספו כדי להתכלל בחומר הזה. ממה אנחנו מתחילים את בניית הסוכה, את תכונות הרוחניות?

אנחנו רוצים לקרב את הרצונות שלנו זה לזה, שתהיה בינינו התקשרות, ומתוך זה שאנחנו מנסים להתקשר בינינו, אנחנו מתחילים לראות שאלו לא סתם רצונות אגואיסטיים שלנו, אלא רצונות שיכולים להיות בהשפעה, בחיבור, באהבה, שיכול להשפיע עליהם איזשהו כוח עליון ולחבר אותם בצורות ובתכונות, באופנים, שקודם לא ידענו עליהם. ואז אנחנו מתחילים לראות מהו הקשר בין החיבור שלנו ובין התכונות שאנחנו יכולים לגלות בינינו, ולפי השתוות הצורה, אנחנו יכולים להשיג, להרגיש בהן את הכוח שלמעלה מאיתנו, את הבורא.

תלמיד: ומהן הדפנות האלה שעליהן אנחנו לומדים, מהו הסכך?

אלו הרצונות השונים שלנו שנמצאים בכל מיני צורות התקשרות ביניהם.

תלמיד: מה הצורה הראשונה של הרצונות האלה? כלומר, מה אנחנו לוקחים קודם ומחברים, ואיך אנחנו בונים בזה את הסכך?

אם אנחנו עושים דפנות, אז עליהן אנחנו עושים גג. אתה ארכיטקט, אתה מבין בזה, כך אנחנו בונים.

תלמיד: מהי העבודה הזאת לבנות את הדפנות בחיבור בינינו?

התכונות שלנו, של כל אחד ואחד שמוכן להיות כעמוד, כיסוד, לכל המבנה הכללי של הסוכה, של החיבור שלנו.

אנחנו בונים מלכתחילה הכול יחד. בכוונה שלנו אנחנו בונים בניין שהוא משותף, שאף תנועה ממה שאנחנו עושים, היא לא לצורך פרטי של מישהו, אלא לכולנו יחד.

תלמיד: מה זה אומר שאני רוצה להיות עמוד?

שאני רוצה להיות יסוד בכל מה שאני מסוגל לכל המבנה הזה. להחזיק ולהבטיח לכל המבנה הזה שהוא יעמוד וישמש לכולם.

שאלה: יוצא שיש לנו שתי בחינות שאנחנו צריכים להיות בהן. קודם כל, להנות את הבורא, לבקש שהוא ייהנה את הנבראים, ולקבל מהבורא כדי להנות אותו. האם אלה המצבים היסודיים?

לא, זה לא חשוב מה שאתם חושבים בדרך, זה עוד ישתנה הרבה פעמים. עכשיו קופץ לך משהו בראש, ואתה חושב שזאת שאלה וכך זה צריך להיות, ולי קשה לענות על זה כי אלו לא בדיוק השאלות. לא נראה שאם תקבל עכשיו תשובה אז תבין מזה מהי הדרך. הכיוון כל הזמן ישתנה, עדיין לא מצאת את הגישה הנכונה.

תלמיד: פשוט מגדילים את הבורא, את החשיבות שלו, ואתה אומר שיש בזה קומה ראשונה, קומה שנייה, קודם להנות את הנבראים, אחר כך לקבל מהבורא ובזה להנות אותו ואחרי זה מתגלה גדלות הבורא.

לא, זה לא נכון. זו לא בדיוק הגישה הנכונה. אם פעם שמעת וכך אתה מתאר לעצמך, אז שים את זה בצד בינתיים. אם היתה לך איזושהי טעות קטנה אז עכשיו אתה רוצה לבנות על הטעות הזאת עוד ועוד בניינים, לא כדאי.

שאלה: למה בסופו של דבר הכול תלוי בבחינת הוד הנקרא נוי סוכה?

כי זה הנוי, זאת אומרת אתה רוצה להעלות את זה, להרים את זה, כי זו המטרה שלך, לעשות נחת רוח לבורא.

קריין: שוב קטע מס' 10, כותב הרב"ש:

"הסוכה נעשית מד' דפנות וסכך. אבל המקום של הסוכה הוא מהמוכן שהאדם יכול לעשות סוכתו על הקרקע שהוא בחינת החומר ועל החומר הזה עושים צורה, היינו צורת סוכה. ויש להבין ענין דפנות וענין הסכך שהוא פסולת גורן ויקב. ידוע הכלל שיש ד' צדדים ומעלה ומטה, הנקרא חג"ת ומלכות ונצח למעלה והוד למטה.

[...] למטה הוא בחינת הקרקע, שהוא האדם, שאם עושה סוכה כשירה הוא בחינת "הוד" הנקרא "נוי סוכה" ואם לאו חס ושלום ה"הוד" הפך "לדוה".

היינו, על מקום הארץ לא צריכים שום דבר לרמז, אלא מה שהוא ממשיך ומכוון בכל החמשה בחינות, כך באותו הצורה מתראה בארץ שהוא בחינת האדם הנמשך משורש המלכות, הנקרא לית לה מגרמה ולא מידי, היינו מבחינתה עצמה אין לה שום דבר אלא מה שיהבין לה, היינו זה תלוי בצורת הסוכה." שזה מתבטא בסוכה.

(הרב"ש. 892. "מאמר לסוכות")

יש לנו הרבה שיעורים על סוכות ועוד נבין מהי המהות של סוכות וסוכה.

קריין: סוכה היא דירת ארעי, קטע מס' 11. כותב בעל הסולם:

סוכה היא דירת עראי

"סוכות הוא דירת עראי. היינו, מי שכבר זכה לדירת קבע, וכבר אין לו מה לעשות, אז העצה שיצא לדירת עראי. כמו שהיה בזמן, שהלך בדרך להגיע לבית ה', מטרם שהגיע לדירת קבע. שאז היה לו כל פעם צורך להגיע להיכל ה'. והיה לו אושפיזין, היינו בזמן שעבודתו היתה בבחינת אורח עובר. ועתה הוא יכול להמשיך מזמן עבודה שעבר, שהיה אז תמיד מודה ומשבח את ה', בזה שהקב"ה היה מקרבו בכל פעם, ומזה היה לו שמחה. השמחה שהיה לו אז, הוא יכול להמשיך עכשיו, בסוכות. וזהו רמז של דירת עראי. לכן אמרו: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי".""

(בעל הסולם. "שמעתי". צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

האדם שרוצה להתקרב לבורא ורואה שבהתקדמות שלו הוא כבר מגיע למשהו, לאיזו מדרגה, דרגה, וכביכול אין לו במה יותר להוסיף, אז אומרים לו, "צא מהמקום שלך לדירת ארעי". מה זאת אומרת? אתה צריך להרגיש שאתה נמצא בדרך, שיש לך שינויים ושאתה בבחינת אורח, ואז כל שינוי שתקבל ימלא אותך, ישמח אותך, ייתן לך הרגשת התקשרות והתקרבות לבורא. ואז תוכל להגיד ברכה לבורא מה שנקרא "אושפיזין" ולהכיר יותר ויותר במהות המדרגות שאתה עולה בהן.

לכן אדם צריך מידי פעם בדרך - כמו בסוכות שהוא שבוע ימים בכל שנה – לצאת. לכן כתוב, "צא מדירת קבע ותיכנס לדירת ארעי" - אתה צריך לבנות בעצמך את דירת הארעי הזאת שנקראת סוכה ולחיות בה שבוע ימים.

הוא כותב, "סוכות הוא דירת עראי. היינו, מי שכבר זכה לדירת קבע", הוא כבר זכה לדירת קבע, "וכבר אין לו מה לעשות", מה להוסיף בעבודה הרוחנית שלו, אז יש לו סימן, ציווי מלמעלה, "אז העצה שיצא לדירת עראי. כמו שהיה בזמן, שהלך בדרך להגיע לבית ה'," כי אז לא היה לו מקום בטוח שבו הוא מגלה את הקשר שלו עם הבורא, שנמצא עימו באיזו השתוות הצורה, לא היה דבר כזה, "מטרם שהגיע לדירת קבע". שאז נכנס למגע עם הבורא. "שאז היה לו כל פעם צורך להגיע להיכל ה'". למקום שבו הוא נמצא עם הבורא כבר באיזה חיבור. ובדירת ארעי "והיה לו אושפיזין", זאת אומרת כל מיני גילויים, התקרבויות לבורא, שהם באים והולכים, באים והולכים, "היינו בזמן שעבודתו הייתה בבחינת אורח עובר". שנכנס לסוכה נניח ויוצא מהסוכה. כמו שהסוכה היא דבר זמני גם את מי שמגלה בתוך הסוכה, קשר עם הבורא, גם זה דבר זמני. "ועתה הוא יכול להמשיך מזמן עבודה שעבר, שהיה אז תמיד מודה ומשבח את ה', בזה שהקב"ה היה מקרבו בכל פעם", כשהיה הולך בדרך היו לו כל פעם ספקות, פחד, חוסר ביטחון אם הוא מתקדם נכון או לא. וכאשר היה מגלה שכן, שהבורא תומך בו, "ומזה היה לו שמחה. השמחה שהיה לו אז, הוא יכול להמשיך עכשיו, בסוכות". אומנם יש לו דירת קבע, בית משלו, גדול, חזק, קבוע, אבל זה שהוא עכשיו יוצא ממנה ונכנס לסוכה, אז הוא מרגיש בסוכה שהוא יותר תלוי בבורא וממש נמצא במצב ארעי. "וזהו רמז של דירת עראי. לכן אמרו: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי". תרגיש איך זה להתקדם לקראת הבורא ולהיות תלוי בבורא מרגע לרגע, ואז תמצא בך עוד ועוד תכונות איך להתקדם, להתקרב לבורא.

שאלה: מה שסיפרת עכשיו על הפחד לנתק קשר עם הבורא ולהגיע להחלטה לקבוע קשר עם הבורא, המחיר של זה מורגש כמחיר לא ריאלי.

זה לא חשוב. צריכים להמשיך עוד ועוד. אם קראת בספר תורה - אם לא, אז אני ממליץ לך בכל זאת לקרוא - מתי הם ישבו בסוכות? כתוב שהבורא הושיב את העם בסוכות כשהיו במדבר. לא היה להם בית, בניין, ואז הבורא אמר להם "תבנו בתים כאלה כמו סוכה, בתי ארעי", וזה מה שהם עשו.

לכן גם אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים עכשיו בבניית בתי ארעי, שזה זמני, שזה לא אמיתי, אלא רק כדי להרגיש איך אנחנו צריכים בעתיד לבנות בניין של הנשמה. עכשיו אין לנו עדיין נשמה, אין בינינו קשר כזה שבו נוכל להרגיש את הבורא, שזה הסימן שבנינו בית שבו מתגלה הבורא, לכן אנחנו צריכים עדיין להמשיך, לחפש איך בונים את הבניין הזה.

ודאי שבונים אותו מתוך הלבבות שלנו. וכשנשתדל לחבר את הלבבות ללב אחד, כבר בדרגה הראשונה אפילו, נתחיל להרגיש בו את הבורא בבחינת אור הנפש.

תלמיד: יוצא שכל חג הסוכות מסמל את אחד המצבים שהיינו יכולים לעבור.

כל החגים שלנו הם חגים של מקובלים. כי אין דבר כזה עם ישראל, אומה שיש לה דת משלה ומנהגים משלה, אלא הכול נובע מתכונות מהעולם הרוחני.

תלמיד: אנחנו עכשיו כאילו תחת מיקרוסקופ בוחנים את המצבים שבעתיד נוכל להבין. הייתי רוצה בכל זאת להבין, מה זה מקום קבוע ואיך לצאת ממנו? קשה לאדם לקבוע מה זה דירת קבע.

תאר לעצמך שאתה חייב עכשיו להגיע לחיבור חדש עם החברים, זה נקרא שאתה יוצא מדירת קבע ורוצה להיכנס לדירת ארעי, אתה רוצה לבנות את הבית הקטן הזה אבל חדש. ואתה מחפש, איך אני אתחבק עם החברים בצורה כזאת שזאת תהיה צורת חיבור חדשה, יותר מתקדמת, שתחזיק אותנו יחד. זה נקרא לצאת מדירת קבע, מהבחנות, בחינות, קישורים ישנים שהיו לנו, ולהשתדל להיכנס לחיבורים חדשים.

שאלה: מה המשמעות שלמלכות אין שום דבר משל עצמה?

למלכות אין שום דבר מעצמה. יש בחינות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, אלו שש בחינות, ולמלכות אין. כל הבחינות האלה יחד מצטברות ביסוד - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, חמש בחינות, ויסוד אוסף אותן יחד ומוסר למלכות. מלכות מקבלת מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד שנכנסו ליסוד, ומיסוד הם ממלאים את המלכות. כך זה עובד.

שאלה: באלו אמצעים, חומרים אנחנו בונים את הדופן? האם זה מאהבת חברים?

הדפנות של הסוכה בונים מהיחס בין החברים. ככל שאנחנו רוצים להיות קשורים יותר, צמודים יותר זה אל זה, מזה נבנות דְפנות הסוכה.

שאלה: יוצא מהקטע הזה שאין לי בעצם מה להיות אף פעם בדירת קבע ברוחניות, תמיד אני צריך לצאת לדירת ארעי. זה נכון?

בדירת קבע לא יכולים להיות שינויים. יש שינויים אבל הם לא שייכים ממש למבנה המחודש.

תלמיד: אז בשביל מה בכלל יש דירת קבע ברוחנית?

על זה אתה מסתמך. יש גם הרבה חוקים איך לשבת בדירת קבע, בדירת ארעי, ומתי אין לך ברירה, ואתה עוזב את דירת הארעי וחוזר לדירת הקבע, למשל אם יש גשמים מרובים. זה לא פשוט. יש ברוחניות הרבה מאוד צורות יחסיים בין קבע לארעי, ואתה לא יכול להתקדם בלי ארעי ואתה לא יכול גם להתקדם בלי שיש לך קבע.

תלמיד: הסברת שדירת ארעי זה לחפש קשר חדש בין החברים. אז מה זה דירת קבע אם כך?

שבלי שאתה מסתמך על מה שיש לך במדרגה הקודמת אתה לא יכול להגיע למדרגה הבאה.

תלמיד אז אפשר להגיד שהמדרגה הקודמת זה מה שנקרא דירת הקבע ודירת ארעי זו המדרגה החדשה שאני יוצר?

כן. יפה. אני רואה שהפעם אפשר להבין הרבה יותר בסוכות.

תלמיד: אז השמחה האמיתית זה לשבת בדירת עראי ואני כל הזמן מרגיש את הצורך לקשר עם הבורא דרך החברים?

כן. שאתה עושה אושפיזין בכל יום ויום על ידי חיבור חדש עם החברים אתה מזמין אורח, "לסוכתנו בא אורח", שבו יש גילוי הבורא החדש בקשר החדש, המתחדש ביניכם.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה על יצירת קשרים חדשים, חיבורים חדשים בתוך העשירייה ובין החברים מבחינה רוחנית. איך בונים קשרים חדשים? איך בונים חיבורים חדשים? אני מכיר את החברים בעשירייה כבר שנים, איך אני בונה איתם חיבור חדש רוחני בעשירייה?

אתה צריך לגלות במאמץ שלך, יחסים חדשים לחברים, לראות בהם דברים טובים, דברים רעים. על הדברים הרעים אתה רוצה להתעלות, כאילו אתה לא רואה אותם או אפילו אתה יכול להפוך אותם לדברים טובים בכך שהכול תלוי בך. אתה קובע, אתה שופט אותם לטוב או לרע ואז כך אתה מתקדם כלפיהם ובונה כל פעם מציאות חדשה.

שאלה: האם זה קשור לשיעור בוקר שבו כל יום מחדש בונים את המדרגה החדשה?

כן, גם בשיעורים שלנו יום יום אנחנו משתדלים לבנות קשרים בינינו. אני מתכוון למי שמשתדל, ואז כביכול אנחנו בונים כל יום סוכה חדשה.

שאלה: האם דירת הארעי, הסוכה, היא גם רוחנית וגם פיזית?

אנחנו צריכים לבנות אותה רוחנית בטוח, כי בלעדיה אנחנו לא מתקדמים ממדרגה למדרגה, אבל גשמית גם אפשר לבנות אותה. אנחנו בונים על הגג שלנו סוכה לכל מי שרוצה. בדרך כלל היינו בונים אותה ל-1400 איש, וכולם היו נכנסים לסוכה. יש לנו צילומים, אתם יכולים לראות את זה בארכיון. הרבה אנשים בונים סוכות.

שאלה: האם הסוכה היא ריבוע, או שהיא יכולה להיות גם בצורת מלבן או טרפז?

אתה צריך לפתוח את התלמוד, לא תלמוד עשר הספירות אלא תלמוד בבלי, וללמוד איך בונים סוכה. כמו מתוך ספר לימוד של מהנדסים, מדענים. כתוב שם איך לבנות סוכה, באיזו צורה, מה יכול להיות הדופן של סוכה, מה יכול להיות הגובה של סוכה, ולא יותר. האם אפשר לבנות את הסוכה בבתי קומות, נניח יש לך בניין גדול ואתה רוצה לבנות את הסוכה על הגג שלו. ועוד כל מיני כאלה דברים.

יש הרבה שאלות, והכול כתוב שם.

שאלה: למה חג סוכות נמשך שבעה ימים ולא יומיים, שלושה, או יותר?

זה לפי האורות שנכנסים מכתר עד מלכות. לכן "בסוכות תשבו שבעה ימים" עד שתקבלו את כל האור מלמעלה, לתוך הכלי שלכם.

שאלה: מה המשמעות של שמחה על הדרך בפסקה שקראנו, ומה אם אין שמחה?

מה זאת אומרת, אין שמחה? אם אתה מגלה את ההתקשרות שלך עם הבורא? אין שמחה יותר גדולה מזו כשהאור מתגלה בתוך הכלי, ומחייה את הכלי.

שאלה: כיצד אנחנו משתמשים נכון בפסולת בעבודה?

את כל הדברים בעבודה הרוחנית שלנו שנראים לנו כפסולת, אנו צריכים לעלות מעל הראש שלנו, ודווקא מהם לבנות את הגג. אני מעלה את החשיבות של הפסולת הרוחנית מעל מהכול.

שאלה: האם גם במצבנו יש עבודה של לצאת לדירת ארעי? ומה היא?

אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מכינים את עצמנו לצאת מדירת הקבע שבה אנחנו נמצאים. לצאת מכל הדברים שאנו רגילים אליהם בקשר שלנו, למצב ארעי, זאת אומרת לחדש את כל הקשרים בינינו ועם הבורא, וכך יום יום.

שאלה: האם דירת קבע זה דעת, ודירת ארעי זו אמונה למעלה מהדעת?

כן, אפשר להגיד כך.

שאלה: ההרגשה שאנו הולכים בדרך לבורא היא רק כאשר אנחנו בונים יחסים חדשים בעשירייה?

כן.

תלמיד: ואם אנחנו מרגישים שבנינו אותם, ומפחדים להרוס משהו, אז זו דירת קבע?

זה לא טוב. כתוב, "יהיו בעיניך כחדשים", כל יום אתה צריך לראות את היחס בין החברים מחדש, ואת היחס בין החברים לבורא מחדש.

שאלה: כשאתה רואה את השנאה שבך, ואת הפער כלפי המדרגה הבאה, ואתה לא יודע איך לבנות את הסכך שבו אני הופך את השנאה למקפצה.

נכון.

שאלה: מה זה בכלל דירה? דירה זו עשירייה?

דירה זו עשירייה שאנחנו בונים, אם זו דירת קבע או דירת ארעי. אם הדירה הזאת ממש לא משתנה, אם אנשים לא עובדים על חידוש היחסים ביניהם, אז זו דירת קבע, וזה לא טוב. צריכים לצאת לדירת ארעי כדי לחדש את הקשרים, ולעלות למעלה לדרגה יותר עליונה בינינו, ובינינו לבורא.

תלמיד: ובאיזה שלב הדירה הופכת לדירת קבע?

אם לא רוצים לחדש אותה, בנינו, גמרנו וזהו. לכן חובתנו לפחות פעם בשנה, "שנה" זה נקרא שאנחנו מסיימים את מעגל השנה, אנו חייבים לחדש את כל הקשרים שלנו, ולקבל כלי חדש, נשמה חדשה.

תלמיד: אנחנו צריכים להרגיש בעשירייה את מצב הקבע, ומתוכו לצאת למצב חדש לארעי, כבר קודם?

כן, ככה זה.

תלמיד: אז באיזה שלב אתה יוצא לדירת ארעי?

כשאתה רואה שאתה כבר חייב כדי לחדש את הקשר בין החברים, ומהחברים לבורא.

תלמיד: מה זה לחדש קשר עם החברים?

לעלות אותו לדרגה יותר גבוהה.

שאלה: גם היום וגם אתמול דיברנו על זה שסוכה זה הכלי של הנשמה שלך, אז בשביל מה אתה צריך להחליף את הנשמה שלך?

לעלות אותה לדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל? בגודל, בגובה. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך".

תלמיד: אז למה זה משהו זמני?

כי זה כל הזמן משתנה, אני כל הזמן רוצה להיות בעליה, אני לא מרוצה באף מצב עד שמגיעים לגמר התיקון.

תלמיד: אבל למה? יוצא שיש לך כלי קבוע של הנשמה, ואתה עובד איתו, ואז לפרק זמן מאוד מצומצם אתה עולה לכלי גבוה יותר, ואז מה אתה עושה? אתה עוד פעם חוזר?

אני לא חוזר, אני רוצה להישאר שם. אני רוצה שדירת הארעי תהפוך לדירת קבע. אני לוקח איתי את כל הפנימיות של דירת ארעי כשאני חוזר לדירת הקבע, וככה כבר יש לי נשמה חדשה.

תלמיד: ומה העוצמה של הכלי הזה? מה הכוח של הכלי?

מידת החיבור בין החברים.

תלמיד: וזה מה שאתה לוקח ממצב למצב?

כן ודאי, מה עוד יש לי? אם אין לי חיבור, אז בכלל אין לי כלי. אין לי לא דירת קבע, ולא דירת ארעי.

תלמיד: ברור, אז למה זה דבר זמני?

כי כך אני כל הזמן יכול להיות בשינוי, בהתקדמות.

תלמיד: וזה שאנחנו כל הזמן מחדשים את החיבור בינינו זה נקרא שבנינו עוד פעם דירת ארעי?

כן, וזו תמיד תהיה דירת ארעי, "ויהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: מה ההבדל בין דירה למקדש?

כעיקרון זה אותו הדבר, אתם חושבים נכון.

קריין: קטע 12, כותב בעל הסולם.

"המצוה, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". כלומר, כי תדע, כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. עד"ש ז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", וז"ס הכתוב "והיית אך שמח". ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום הבדל כלל וכלל. ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו."

(בעל הסולם. אגרת נ"א)

כשהאדם יוצא בשמחה מדירת קבע ונכנס לדירת ארעי הוא מרגיש שהוא מתקדם, שהוא עולה ממדרגה למדרגה, ממצב למצב בהתקרבות רוחנית לבורא ומקבל עליו בשמחה את הציווי: "בסוכות תשבו שבעה ימים", "תצא מדירת קבע ותשב בדירת ארעי", ועוד כאלה חוקים שצריך לקיים. זאת אומרת, זה ענין התקרבות לבורא, אם כל אדם ואדם היה יודע מה זה הוא היה שמח לחיות בדירת ארעי כל הזמן, "שכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", וכך הוא מתקדם לבורא מיום ליום.

שאלה: המעבר ממדרגה למדרגה, מדירת קבע לדירת ארעי זה משהו שונה, מתחדש?

אתה מקבל את ציווי הבורא בשמחה, אתה צריך לבנות את הסוכה בעצמך, לבנות אותה מפסולת גורן ויקב - מענפים, מכל מיני קרשים, מדברים לא שבורים ואתה שמח שהגיע זמן כזה. וכשאתה נכנס לסוכה אתה מכבד את הסוכה, אתה אפילו מנשק את הסכך, זו שמחה גדולה, זה ממש חג שמח כי הוא מדבר על עליית המדרגות מפעם לפעם בכל שבעת ימי החג.

תלמיד: רציתי להביע היום הודיה גדולה לעשירייה שלנו.

תודה רבה. אני מרגיש את זה ובאמת אני שמח שאתם מרגישים כך.

שאלה: האם אפשר לומר שהמצב של דירת ארעי הוא מצב קטנות שבו האדם מרגיש את עצמו באור חסדים?

כן. אבל הוא דווקא מתאים לעבור ממדרגה למדרגה, כי אור חסדים הוא לא מפריע להיות בכל המדרגות.

תלמיד: אבל יש גם מצבים שהאדם לא רוצה לעזוב את הקטנות, הוא לא רוצה לעזוב את המקום הנוח בתוך החסדים, איך הוא צריך לנהוג במצבים האלה?

יש ויש, יש חלק בחכמה ויש חלק בחסדים. אור חכמה יכול להתפשט רק בתוך אור חסדים, לכן כשמתמלאים עם חסדים מרגישים שיש ע אפשרות לגשת גם לאור חכמה.

שאלה: מה ההבדל בין המצב בו אנחנו בונים סוכה לבין המצב בו אנחנו יושבים בתוך הסוכה?

לבנות סוכה זו מצווה, אבל העיקר הוא לשבת בתוך סוכה. זאת אומרת, אם אני מגיע אליך בתור אורח ואתה כבר בנית את הסוכה, אז אני אשב בסוכה שלך ואין לי שום בעיה, אני לא צריך לבנות סוכה לעצמי. אם יש סוכה שאני יכול לשבת בה ולהיות בה שבעה ימים אין לי שום בעיה, אני נכנס ואני נמצא. אבל אם אין לי, אז אני צריך לבנות סוכה, יש מצווה. בדרך כלל לאנשים אין סוכות מוכנות להיות בהן שבעה ימים ולכן הם צריכים לבנות אותה.

כתוב "בסוכות תשבו שבעה ימים", לא כתוב שאתה צריך לבנות סוכה, אלא לשבת שבעה ימים בסוכה. למה שבעה ימים? כי זה הזמן שהאורות נכנסים לתוך הכלים. זה לא עניין של שבוע ימים בעולם שלנו, אלא עד שכל האורות נכנסים - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות - מכתר וחכמה לכל יתר הכלים שתחתיהם.

שאלה: כתוב: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", מה הפירוש של הפסוק הזה?

שאני צריך להשתדל לראות בי תמיד עוד תכונות שאני חייב לתקן אותן.

שאלה: האם לצאת מדירת קבע זה לצאת מהאגו שלי, מההרגלים שלי ולהיכנס במגע כלשהו עם העליון?

כן, ודאי.

שאלה: כתוב כך, "אם כולם אומרים לך צדיק, צריך שתהיה בעיניך כרשע", האם האדם צריך לשאוף כל הזמן למצוא בו את הרשע, להרשיע את עצמו כלפי הבורא כל הזמן? האם זו השאיפה שלו?

"תהיה בעיניך כרשע", זאת אומרת שתמיד תהיה לך אפשרות להתקדם, לעלות לבורא יותר ויותר. ולא לסמוך על כול העולם שאומרים לך שאתה צדיק, אלא אתה צריך להמשיך להתקדם. כי, נניח ואתה באמת הכי גבוה והכי צדיק מכולם, אז אין לך יותר לאן להתקדם?

כל העולם לא משקרים, הם אומרים לך אמת, "אנחנו רואים אותך כצדיק", אבל אתה בעצמך רואה את מצבך באמת, ואם אתה רואה אותו באמת, אתה תמיד תראה את עצמך כרשע.

תלמיד: נשמע כאילו הוא שואף להרשעת הבורא אם הוא כל הזמן מחפש מה לא בסדר.

הוא מחפש עד כמה הוא יכול לעשות עוד משהו לטובת הבורא, והוא תמיד מוצא.

שאלה: מה זה אומר "שלא יידח ממנו נידח"?

שבסופו של דבר אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא.

שאלה: בקטע 11 כתוב "כמו שהיה בזמן, שהלך בדרך להגיע לבית ה', מטרם שהגיע לדירת קבע. שאז היה לו כל פעם צורך להגיע להיכל ה'. והיה לו אושפיזין, היינו בזמן שעבודתו היתה בבחינת אורח עובר". מה זה "אורח עובר" בעבודה רוחנית?

יש אורח שמגיע ורוצה להתקשר לבעל הבית, רוצה להיות בעל הבית, ויש כזה שהוא עובר, הוא מקרי.

שאלה: מה זה אומר שהגענו לדירת קבע בעשירייה?

שיש לכם קשר קבוע.

שאלה: האם בניית סוכה מתבצעת רק לאחר שהצלחנו ליצור קשר קבוע עם הבורא?

קודם אתם צריכים להגיע לקשר קבוע ביניכם בעשירייה, ואז יהיה לכם דחף לעלות יותר למעלה בקשרים שלכם, לקשר קבוע. וכדי להגיע לקשר חדש ולעוד לקשר חדש אתם תצטרכו לצאת מהקשר הישן ולעלות לקשר חדש. על זה כתוב: "תצא מדירת קבע ותגיע לדירת עראי", כמו מעלית, ממצב אחד של הקבוצה למצב שניים של הקבוצה, אז אתם נכנסים לדירת עראי ומעלים את עצמכם לקומה שתיים.

שאלה: סוכה היא דירת עראי, גם אורח תופעה זמנית. מה עלינו לעשות כדי שדירת העראי תהפוך לדירת קבע והבורא בינינו יפסיק להיות אורח ויהפוך לקבוע?

כל הזמן, כל הזמן להשתוקק להתחדשות הקשר בינכם.

שאלה: האם עלינו לעשות תרגילים של יציאה מעשיריות הקבועות שלנו ולהיות אושפיזין בעשיריות אחרות כתרגיל רוחני בתקופת החג?

אני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אתם לא יודעים עד כמה זה מבלבל, מסוכן ומנתק מהדרך. אם אתם לא יכולים למצוא בקשרים ביניכם אפשרות לעלות, זו בעיה גדולה מאוד. כדי לעלות אני לא צריך עשיריות חדשות, אלא אני צריך באותה עשירייה לחדש את הקשרים יותר ויותר, אחרת זו לא תהיה עליה.

שאלה: הקירות הן מערכת היחסים בין החברות, מהם היסוד והגג?

היסוד היא הקרקע שאנחנו עומדים עליה ולא צריכים לשנות אותה, הגג הוא הסכך, המסך המשותף ביננו לבורא.

שאלה: בסוכות אנחנו מדברים על כיסוי זמני של הדעת באמונה. האם התפקיד הקבוע שלנו הוא להפוך את המצב הזה?

נכון, שיהיה כך, אבל סוכות מסמל לנו את הצורך בזה.

שאלה: כיצד נוכל להבין ולוודא אם בנינו בינינו סוכה רוחנית?

לפי התחדשות הבורא בינינו.

שאלה: האם כל רגע אנחנו צריכים לצאת לדירת עראי?

לפי הצורך. אם אנחנו רוצים להגיע למצב יותר גבוה, אז אנחנו חייבים לצאת מדירת קבע לדירת עראי, לחדש שם את המצב שלנו ולבנות מדירת עראי דירת קבע.

קריין: קטע 13. כותב בעל הסולם:

"ענין המצוה "תשבו", כמו תדורו, פירוש, ע"ד שדוד המלך ביקש "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'". כי "בית ה'", זו השכינה הקדושה כנודע [...] וכשזוכים ביותר, אז תהיה לו כמו בית, בקביעות לנצחיות. והיה ברצון השי"ת לומר לעבדיו, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי", דהיינו, רק בצלו ית' לבד, שה"ס מצוה קלה, מצות סוכה, שהאדם יושב בצל פסולת גורן ויקב, שהוא ממש צל השי"ת, ואע"ג שהם תרתי דסתרי, שהרי בעינים הגשמיים ובידים הגשמיים, אנו רואים וממשמשים שהצל מכח פסולת בא. ובאמת הוא השי"ת בכבודו ובעצמו, אלא מצד המקבל בהכרח שיתרשמו בו ב' הצורות ההפכיות הללו."

(בעל הסולם. אגרת נ"א)

שאלה: כתוב מצווה קלה, מצוות סוכה. מה זאת אומרת?

שאתה יכול לקחת כל מיני ענפים, חתיכות עצים, קרשים ולבנות מהם סוכה, אתה לא צריך לקנות דברים יקרים ולטרוח לעשות אותה יפה. אפילו שאתה נמצא בדרך, אתה יכול לקחת מכל מקום חתיכת ענף, חלק מהעץ ולבנות מזה סוכה.

תלמיד: בגשמיות זה מובן, איך זה ברוחניות?

שלא צריך שום דבר מהעולם הזה כדי לבנות כלי רוחני, רק מאמץ פנימי שלך.

שאלה: כתוב, נראה שהצל מגיע מהפסולת אבל זה הבורא בכבודו ובעצמו?

שמה שנראה לנו כפסולת, מצביע על הבורא שמסתתר אחרי זה.

תלמיד: כתוב, שחשבו שיתרשם בליבו שתי צורות הפוכות, מה זאת אומר?

שזו תהיה צורה שנראית לעיניים וצורה שלא נראית לעיניים, דעת ולמעלה מהדעת, גילוי והסתר.

שאלה: קבוצת בני ברוך בישראל מקיימים את כל מסורת, בונים סוכה חוגגים את כל החגים, יש הרבה דברים בגשמיות שקשורים לזה. וביתר העולם, למשל אנחנו דוברי רוסית אין כזו מסורת, האם אנחנו לא מאבדים משהו בזה שאנחנו לא מקיימים זאת? אולי כדאי שגם אנחנו נקיים את המסורת?

אנחנו לא שומרים על שום מסורת, אלא רק עושים סימנים של חוקים רוחניים ושום דבר חוץ מזה, רק סימנים פיסיים חיצוניים של חוקים רוחניים פנימיים.

תלמיד: ברוסיה אין דברים כאלה, אני מניח שגם בארצות .

לא צריך לעשות שום דבר, אם היה צריך, אז הייתי אומר לכם תעשו. אתם לא צריכים לעשות כלום.

תלמיד: גמר תיקון זה מגורי קבע?

גמר תיקון - סוף התיקונים שאנחנו מגיעים למצב שהבית הארעי הופך להיות בשבילנו לבית קבע.

שאלה: אם אנחנו מרגישים שהבורא אומר לנו לצאת מדירת הקבע, מה זה אומר?

לצאת מהקבוצה לנענע אותה ולהגיע על ידי חיבור מתחדש לדרגת חיבור יותר גבוהה. זאת אומרת לחדש את הקשר ביניכם למצב יותר גבוה.

שאלה: למה הבורא נתן לנו את האפשרות לשבת בסוכה? למה אין לנו השתוקקות לבורא כמו דוד המלך?

על מה שאין לנו כמו שהיה לדוד המלך אני לא שואל, כי אני לא יודע מה קרה לדוד המלך שהיה גבוה ככה. מי ששואל, פשוט לא מבין מה הוא שואל. אנחנו צריכים לשאול איך אנחנו מגיעים למצבים של צדיקים, זאת אומרת שאנחנו יכולים להצדיק את הבורא בכל מצב ומצב שבו אנחנו נמצאים.

תלמיד: אני שואל על ההשתוקקות, למה אנחנו עובדים כל כך קשה לאסוף גרמים של השתוקקות מעפר? שאני רואה אצל הגדולים שיש להם את זה ואנחנו כמו נשמות סוג ב'.

עד כמה אתה אגואיסט, לא ידעתי שאתה משווה את עצמך עם המקובלים הגדולים, עם הצדיקים הגדולים כמה שהם עשו ומה הם עשו מעצמם, מאיפה יש לך שכל להגיד דבר כזה?

תלמיד: אני אין לי שכל, אני שואל על השתוקקות. מאיפה השתוקקות לבורא?

מאיפה יש להם השתוקקות לבורא?

תלמיד: כן.

מזה שהם חיפשו אותו כל הזמן ורצו לחדש אותו בכל הזדמנויות. ולך יש רק טענות, לא בקשות לבורא אלא טענות.

תלמיד: איך להגיע להשתוקקות לבורא?

מבקשות אליו.

שאלה: רציתי לברר בנוגע לכמה עקרונות בעבודה. נניח ובמקורות כתובה המילה לצאת או צא, האם זה אותה פעולה כמו שלמשל נאמר לאברהם: "לך לך מביתך אל הארץ אשר אראך"?

כן, צא מהמצב הזה. לא מדובר על גשמיות, אלא רוחניות בלבד.

תלמיד: האם כעיקרון זה נכון לכל העקרונות?

אף מילה בתורה לא מדברת על העולם הגשמי, אלא רק על העולם הפנימי של האדם.

תלמיד: ברור, אבל יכול להיות הבדל בין שכאן כתוב צא ושם כתוב גם צא, אבל התנאים שונים, העביות שונה, אבל כעיקרון הפעולה זהה, וכך גם ביחס למושגים אחרים?

כן.

שאלה: הוא כותב כאן שצל זה הבורא בפני עצמו, ושחסדי הבורא מתגלים בצל עד כדי כך, שדוד מבקש לשבת בביתו כל ימיו. אז כשאור הבורא מגיע לאדם הוא מרגיש את חסדי ה', במה זה שונה מחסדי ה' שבהם האדם יושב בצל ומרגיש חסדים ברמה גבוהה?

האדם משיג את הבורא גם באור וגם בחושך, משני הצדדים, וזה החסד של הבורא.

תלמיד: בכל זאת אתה תמיד נמשך לגילוי, לאותו מקום שבו האור של הבורא מאיר, כדי להרגיש את חסדיו?

לא, נכון, "חשכה כאורה יאיר".

שאלה: איך מתיישבת הסתירה הזאת, שזה גם פסולת וגם בא מהבורא?

זה בתוך האדם, זה נראה לאדם שזו פסולת.

תלמיד: ברגע שזה בא מהבורא, זה מפסיק להיות פסולת. איך זה גם פסולת וגם בא מהבורא, גם חשוב וגם לא חשוב?

לאדם זה נראה פסולת גורן ויקב, ואם האדם מקבל את הדברים האלה שהם למעלה מראשו, אז זה הופך להיות לסכך, לקשר בינו לבורא. ובלי הסכך הזה הוא לא מתקשר לבורא. "סכך" זה מסך.

תלמיד: אז זה כבר מפסיק להיות פסולת, זה קודם ואחר כך.

כן. זה הופך להיות לקשר, זה לא שהאדם דן בקרביו והוא הולך על זה כפסולת, אלא הוא מעלה את זה מעל ראשו וזה הופך להיות למסך בינו לבין בורא, לקשר בינו ובין הבורא.

תלמיד: ואז הוא צריך לשמור את זה ולזכור שזה היה פסולת, או שזה כבר הפסיק?

כן, ודאי שלזכור.

תלמיד: זאת אומרת, להחזיק גם זה וגם זה ביחד?

כן, בעיניים הגשמיות זה ככה ובעיניים הרוחניות זה ההיפך.

תלמיד: ואם זה בעיניים הגשמיות מפסיק להיות פסולת?

אז הוא לא מחזיק בעניין הזה.

תלמיד: אז זה תרתי דסתרי?

כן, בשבילו זה כבר בלבול בין דירת קבע לדירת ארעי.

שאלה: איך יתכן שהסוכה הזו שעשויה מפסולת, תהיה דווקא בית של הבורא, זה לא צריך להיות בית מקדש גדול, חזק?

גם בית המקדש בנוי מפסולת, מכל מיני שטויות, דברים שהאדם לא רוצה אותם והוא מזלזל בהם, ורק באמונה למעלה מהדעת הוא בונה מזה בית הבורא. ככה זה, הפוך מההיגיון שלנו. לכן נהוג אצל היהודים לא לבנות משהו מפואר, ורק בזמן האחרון, במאה השנים האחרונות או מאתיים השנים ככה בונים. אבל בעבר זה היה צריף ששימש מקום לתפילה או לאספה, ו"בית כנסת" זה נקרא "מקום של כינוס", של חיבור בין האנשים. כמו שיש בכפר, שיש בית שמתאספים בו אנשים, ונקרא בית חיבור, "בית הכנסת". בכל החוקים שלנו אין שום דבר מיוחד עליון.

הייתי לא פעם באמריקה בבתים של אנשים חשובים, אז תמיד בעל הבית היה מראה לי, איזה חנוכייה הוא קנה בכמה קילו זהב, ומראה לי עוד כל מיני דברים ששייכים ליהדות, זה מזהב וזה מכסף, וזה ככה, וככה. הם רצו להראות לי שהם מכבדים. אבל התורה לגמרי לא דורשת את זה, בכלל לא צריכים את זה, אלא רק דבר פשוט ביותר. קחו את הקרשים שנמצאים על האדמה בשדה או בגן ומהם אתם יכולים לבנות סוכה שהבורא נמצא בה.

שאלה: מה זה ענין הישיבה?

יש עמידה, ישיבה ושכיבה, אלה שלושת המצבים שאדם יכול להיות בהם. "ישיבה" זה קטנות.

תלמיד: אומרים שאסור להישאר בדירת ארעי בצורה קבועה.

לא יותר משבעה ימים.

תלמיד: והמעבר מהמדרגה הקודמת, מדירת הקבע למדרגה חדשה, דירת הארעי. איך נזהרים שלא תהפוך לדירת קבע?

אחרי שבעה ימים, אתה חייב לצאת ממנה.

תלמיד: מה זה שבעה ימים, יום זה עשרים וארבע שעות?

אצלנו זה שבעה ימים.

תלמיד: איך אשים לב לא להיות תקוע במדרגה החדשה שהגעתי אליה, אלא תמיד להמשיך?

אם אתה נמצא במדרגה, אז אתה יודע כמה זמן אתה נמצא ומתי חובתך לצאת.

תלמיד: זה לא כל כך ברור.

תיכנס למדרגה ותראה שזה ברור.

שאלה: כל מדרגה נגמרת ביציאה לדירת ארעי?

לא כל מדרגה. ניכנס לרוחניות, שם נראה.

שאלה: בדרך כלל חג זה אירוע מיוחד כנגד שורש רוחני מיוחד שמתרחש אחת לתקופה ארוכה, ופה אנחנו לומדים על חג יומיומי, אז בעצם מה המיוחד בחג הזה אם הוא מדבר על משהו יומיומי?

בפסח גם יש שבעה ימים.

תלמיד: אבל השאלה היא, המעבר מדירת קבע לדירת ארעי, זה מעבר יומיומי, זאת אומרת, אנחנו כל הזמן נמצאים בחג סוכות. ושאר החגים מתרחשים אחת לתקופה ארוכה כנגד שורש רוחני מיוחד, נגיד פסח כנגד יציאת מצרים. מה המיוחד לחג הזה אם הוא מתרחש ברמה יומיומית, והוא לא אירוע כמו שאנחנו מכירים בדרך כלל?

אני לא מבין אותך. נגיד ממחר יש חג סוכות, אז הערב אנחנו צריכים להכין את עצמנו לעבור לדירת ארעי. אז מה הבעיה?

תלמיד: אנחנו עושים את זה כל יום. כל שיעור בוקר זה ניסיון להתחבר מחדש.

אבל סימנים כאלה יש לך פעם בשנה. וגם כתוב "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". ויש לך ראש חודש, ראש השנה פעם בכמה זמן.

שאלה: אני מרגיש וגם בקבוצה התפעלות מאוד גדולה השנה מההבנה של מושגי סוכות. השאלה שלי בקשר להפיכת הפסולת למסך, כי אנחנו מרגישים שהקשר בינינו לפעמים הוא לא חשוב, או שפתאום אנחנו תופסים את עצמינו במצב של אדישות כלפי החיבור בינינו שאפשר להגדיר אותו כפסולת.

איך ממצב כזה שהחיבור דווקא לא חשוב, שהקשר עם הבורא פחות חשוב, הופכים את הקשר עם הבורא למסך?

אתה רואה שלפעמים כך קורה שזה מתהפך ולכן הכול נעשה מלמעלה, אנחנו רק צריכים להמשיך ולבטוח בבורא שהוא מעביר אותנו ממצב למצב בצורות הנכונות אבל יותר מזה אין לי מה להוסיף. כמו שבעל הסולם כותב, "נשגב ממני למה זכיתי לנשמה גבוהה כזאת" אז הבורא עושה מתי שצריך. כי אנחנו כלולים במערכת גדולה ומה שצריך לכל המערכת, קורה איתנו, רק צריכים להוסיף כל הזמן ולא לברוח, להיות מוכן לכל שינוי.

שאלה: יש חיבור בעשירייה, אנחנו מרגישים שהוא בית קבע ואז מתגלה איזה רצון חדש בינינו ובעצם אנחנו יוצאים לדירת ארעי, לאיזה שברים מהחיבור בינינו. האם כשאנחנו מרימים מעל הראש שלנו, אלה שאריות מהחיבור שהיה? זה משהו חדש שנולד? מהו הדבר הזה שאנחנו שמים כסכך מעלינו?

אנחנו מעלים תפילה מהרשימות החדשות שמתגלות לנו מהמצבים הקודמים, ומה שיוצא מהמצבים הקודמים כמו ניצוצות, אנחנו מעלים אותם למעלה ומקבלים מתוך זה אורות, רשימות חדשות שמהם נבנים הפרצופים הבאים החדשים שלנו.

שאלה: זה קשור למדרגה הקודמת או שזה לא קשור בכלל?

זו תוצאה מהמדרגה הקודמת. איך יכול להיות שיוצא משהו לגמרי מאפס? אין דבר כזה, אפילו אפס זה כבר משהו ממה שהיה.

שאלה: האם אפשר לומר שהפסולת הזאת היא בושה?

פסולת היא לא בושה, אלו דברים שלא חשבנו שמהם אפשר לבנות משהו. פסולת היא עודף, שאני לא יכול לאכול מזה, לא יכול לבנות מזה שום דבר, הוא לא ראוי לא לשתייה ולא למזון, הוא לא ראוי לשום דבר. ופתאום אני מגלה שדווקא דבר שהיה פסולת בדרגה תחתונה נעשה לאוכל, לדבר חשוב בדרגה יותר עליונה.

כך אנחנו בחיים שלנו, אם אנחנו רוצים להתקדם, אז במה שזלזלנו אנחנו פתאום רואים כמה זה יכול להיות דבר חשוב, ואם נעלה אותו בעינינו, אז נוכל לבנות ממנו יחסים חדשים, חיבורים חדשים, מדרגה חדשה.

תלמיד: לגבי המעבר מפסולת למסך, האם אפשר לומר שכשאנחנו רואים שהפסולת היא לא ממש פסולת אלא יש קו דק מפסולת לצל, אז מפתחים דחייה לקבלה?

כן, פסולת הופכת להיות לצל, למסך. דבר שלא חשבנו שאפשר בכלל להשתמש בו הוא פתאום הופך להיות למסך שמקשר אותנו עם הבורא. דווקא בזכות הפסולת הזאת שעכשיו עובדת כמגן, כמסך, אני מתקשר עם הכוח עליון, ממש נעשה מקושר עימו.

תלמיד: האם זו תוצאה מהרשימות?

כן.

שאלה: ללא ספק בסוכות יש פעילות מאוד מיוחדת בגלל שאנחנו נכנסים לרגע שבו יש לנו אושפיזין. איך נוכל לאחד את האורות השונים שנכנסים לסוכה עם השפעה בין החברים בעשירייה?

כל יום ויום אנחנו נמצאים בקשר חדש בינינו, מחדשים את הסוכה, ולכן כל יום הקשר בין שבע התכונות הוא חדש, לכן אנחנו חוגגים את זה באושפיזין. החידוש הזה מגיע באור חדש ובכל יום אנחנו מקבלים אותו מחדש - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה מה שאנחנו חוגגים.

שאלה: מה זה אומר "וכשזוכים ביותר, אז תהיה לו כמו בית, בקביעות לנצחיות"?

מה שהיה לו כארעי הופך להיות בשבילו קבע. אנחנו כל יום מוסיפים את הארעי שהשגנו, את הקשר החדש שהשגנו בינינו, לדירת הקבע שלנו. עד שדירת הקבע שלנו גדלה וגדלה, מתפארת יותר ויותר בזמן סוכות.

תלמיד: האם בסופו של דבר תהיה דירת קבע כשאנחנו נהיה לגמרי בכוח האמונה?

כן.

שאלה: מהי אותה פסולת שממנה בונים את מסך העשירייה? מה הן המחשבות, הרצונות?

זו פסולת שאתה מזלזל בה, כי היא הולכת נגד הדעת שלך, נגד הרגילות שלך, נגד ההבנה השכלית, הרציונלית שלך, ולכן אתה חושב עליה שהיא פסולת. אבל אם אתה הולך אחרי החכמים ואתה יכול ללמוד ממה שהם עושים ולא ממה שהמוח שלך אומר לך, אז אתה מגיע לזה שאתה בונה את הסוכה דווקא מפסולת. בתוך הסוכה אתה מגלה אורחים, כל יום יש לך שם גילוי חדש - אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דויד, כך זה מתגלה לך.

תלמיד: במה אני מזלזל בעבודה? למשל יש שיעור בוקר הוא ראשון מבחינת סדר עדיפות, ויש נגיד זום של עשירייה במהלך היום, וזה אולי לא מצב שווה בחשיבות לשיעור בוקר ומסיבה מיוחדת אפשר לפספס מפגש. האם לזה הכוונה שאני מזלזל בכאלה סיטואציות?

אני לא יכול להגיד. קודם כל לא נראה לי שזה יותר חשוב וזה פחות חשוב, אומנם מה שאתה חושב כך חושבים הרבה אנשים. אנחנו צריכים לשקול זאת כלפי החיבור שלנו, עד כמה החיבור שלנו מתחזק בינינו בעשירייה, האם הוא מתחזק משיעור בוקר או מחיבור החברים, ולפי זה לשקול מה יותר חשוב ומה פחות חשוב. כי בסך הכול אנחנו צריכים חיבור כזה שבו יתגלה הבורא.

תלמיד: איך לבנות כאן הדרגתיות, במה אני מזלזל ובמה לא בעבודה?

זה לפי ההחלטה שלך.

שאלה: האם הפסולת היא מה שהרצון לקבל מזלזל בו או הרצון להשפיע מזלזל בו? אלו נראים כסוגי פסולת שונים הפוכים.

נכון.

שאלה: אמרת שפסולת היא עודף שלא חשבנו שאפשר להשתמש בו. מה זו הפסולת מהחיבור הקודם?

במה שזלזלת, זלזלת בחברים, ועכשיו אתה רואה שזה לא בסדר ואתה צריך לחדש את זה, לתקן את זה ולהשתמש בזה.

תלמיד: למה התיקון לא נגמר ברגע שהצלחנו להעלות את זה, אלא צריך עוד שבעה ימים לשבת מתחת לזה?

כי עוברים שבעה סוגי התקשרויות בינינו לבין הבורא, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

(סוף השיעור)