שיעור בוקר 29.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 130, דף ק"ל, פרק ז', דברי האר"י, אותיות ט'- י'

פרק ח', אותיות א' – י"ב

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', עמ' 130, דף ק"ל, פרק ז' דברי האר"י אות ט'.

אות ט'

כשמונים ד', הוא מספר הנאצלים בפועל. וכשמונים ה', הוא כשאנו חושבים עמהם הכתר, שבו מאציל ונאצל.

ובזה אל תתמה, אם לפעמים אנו אומרים כי ע יוד ספירות, נחלקים לד' אותיות הויה, ופעמים אנו אומרים שנחלקין לה' פרצופין והוא כשאנו אומרים שהוא ד', הוא מנין הנאצלים ממש בפועל, וכשאנו מונין ה' פרצופים, הוא כשאנו מונין שורש המאציל עם הנאצלים עצמם."

אות י'

בכל המדרגות שבעולמות, נחשבת העליונה למאציל, והתחתונה לנאצל שבה ד' בחינות. ויש בחינה אמצעית ביניהן, הנקראת כתר, שבו בחינת מאציל ונאצל. והכתר, מצד שהוא מלכות דעליונה, הוא נקרא אני. ומצד שהוא כתר לתחתונה, נקרא אין. וז"ס אני ראשון ואני אחרון.

"ודע, כי עד"ז הוא בכל הי"ס שבכל עולם ועולם, וכן בפרטות בכל פרצוף ופרצוף, כי לעולם כל בחינה ובחינה, הנקרא עליונה מאציל, ותחתונה נאצל. פ ואין הנאצל פחות מד' אותיות הוי"ה, אפילו בי"ס פרטיות ופרטי פרטיות, ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא כתר, והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר. וזהו אני ראשון ואני אחרון, כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, צ והוא אי"ן והוא אנ"י, כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו, הוא אחרון, ונקרא אנ"י, שהוא המלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו, שהוא בחינת כתר, הוא הראשון, ונקרא אי"ן, שהוא אותיות אני."

שאלה: כיצד בתוך פרצוף מבדילים את החלקים האלה של כתר? איך חלקי הפרצוף השונים מתייחסים, המלכות העליונה מצד הבורא והתחתונה שהיא הכתר של כל הספירות?

אנחנו לומדים רק דברים כלליים מאוד. אבל באמת יש בפרצוף הרבה מאוד הבחנות ובוודאי בכתר, כי כתר משפיע על כל יתר הפרצופים, על כל הספירות שתחתיו. דרך כל שמונה הספירות האלה הוא מייצב מעצמו ספירה עשירית בפרצוף או תשיעית ממנו שנקראת מלכות, ומלכות מחזירה את התגובה שלה שנקראת אור חוזר. יוצא שהיא משנה את כל הספירות ממטה למעלה בחזרה ומשלימה אותן באור חוזר. ככל שהספירות קרובות יותר למלכות יש להן יותר כוח, ככל שהן רחוקות יש להן פחות כוח מאור חוזר, ומאור ישר יש להן יותר כוח מלמעלה למטה. יוצא שכל הספירות מלמעלה למטה וממטה למעלה משלימות זו את זו ויש בכל ספירה עשר ספירות.

כל ספירה היא לא סתם ספירה, אלא זו תכונה חדשה שונה מחברתה. ולכן בהתכללות הספירות יש מהות חדשה שנקראת פרצוף. פרצוף הוא לא סתם אוסף של ספירות, אלא הוא חיבור בין תכונות שונות ומנוגדות שמשפיעות זו על זו בצורה כזאת שרוצות להשלים זו את זו. לכן בכל אחת מהן יש גם עשר ספירות פרטיות, והן בעצמן מתחלקות לט' ראשונות ומלכות, וגם שם יש זיווג דהכאה, אור חוזר על אור ישר, ועוד.

הדברים האלה בסופו של דבר לא נגמרים אלא ממשיכים עד אין סוף. זה כמו שביקום שלנו אנחנו רואים שאין גבול, כי איפה הוא נגמר? הוא לא נגמר, אז נגיד שכך זה גם ברוחניות. לכן קשה לנו לדבר בצורה כללית על הרוחניות, ובצורה פרטית אנחנו מדברים רק על החלקים שלה ככל שיכולים לבטא את זה בשפה שלנו.

תלמיד: לגבי גבולות ההשגה של הפרצוף על ידי המקובלים, האם המקובל מרגיש את כל התכונות האלו כאחד שלם או במדרג, 1,2,3?

המקובל שמשיג את הפרצוף הוא משיג אותו לפי איך שהפרצוף הזה מתבטא בו, נבנה בו מתוך המאמצים שלו. זה לא קורה כך סתם, זה קורה בתוך המקובל עצמו. באף מקום אחר זה לא קורה, אלא ברצון של המקובל. ככל שהמקובל יכול להשוות את עצמו לבורא, כך הוא מתחיל להשיג את הפעולות האלה על עצמו. איך הוא יכול להשוות את עצמו לבורא? ככל שמוכן להתחבר עם הקבוצה.

תלמיד: מדבריך יוצא שיש את המקובל, יש את השתוות הצורה לבורא, ויש משהו בין לבין שזה נגיד החיבור בקבוצה.

לא. בלי שאדם נכלל בעשירייה הוא לא יכול להיות קשור עם הבורא. הבורא משפיע עליו אבל בצורה אחרת, בצורה אלטרנטיבית, כדי לעורר את האדם. אבל כדי להתקשר ממש לאדם כך שהבורא נכלל באדם והאדם נכלל בבורא, הדברים האלה קורים רק דרך הפרצוף, ואת הפרצוף הוא בונה בהתכללות עם הסביבה, עם העשירייה.

אין כאן חכמות, כמו שכתוב במאמרים כך אנחנו חייבים לעשות, אי אפשר לחפש כאן דרך אחרת. אלו חוקים, חוקי הטבע.

שאלה: כתוב "ויש בחינה אמצעי ביניהן הנקרא כתר, והבן זה מאד, כי בו יובנו כל הדרושים שנבאר. וזהו אני ראשון ואני אחרון, כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון, צ והוא אי"ן והוא אנ"י". למה הוא מציין שהכתר הוא באמצע?

אני לא אסביר על זה, כי יש לדבר על זה הרבה ובכל זאת זה לא יהיה מובן.

תלמיד: מה זה אמצע?

אמצעי בין הבורא לנברא, זה הכתר.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להגיע לאותו כתר?

מה זה "אותו" אני לא יודע, צריכים להגיע לכתר.

תלמיד: להרגשה של כתר.

כן.

שאלה: האם אפשר להסביר במילים פשוטות מה זה עולם, פרצוף, ספירות?

ספירה היא מהמילה ספיר, מאיר. זה רצון לקבל שיש עליו צמצום, מסך, אור חוזר והוא מאיר. פרצוף הוא אוסף של ספירות, רצונות, שמחוברים יחד, אומנם הם שונים, אבל מחוברים בגלל שיש להם כוונה אחת שהיא להשפיע לכתר, להחזיר לכתר את מה שהם מקבלים ממנו, מכתר עד מלכות. ולכן מלכות עושה צמצום, מסך, אור חוזר, והאור החוזר הזה עולה ממלכות לכתר. וכשהוא מגיע לכתר אז בכתר מתחברים אור ישר ואור חוזר ומזה יש הארה בכל הספירות.

עולם – מפני שמלכות מורכבת מחמש דרגות עביות הרצון, לכן יש חמש מדרגות והמדרגות האלו נקראות רמות או בחינות והן מרכיבות את העולם. עולם אלו חמישה פרצופים שנקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, כמו ספירות בפרצוף שהן כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, רק זו כבר דרגה של הפרצופים ולא של הספירות, ומזה יש לנו עולם. מחמישה עולמות יש את כל המציאות שהבורא ברא.

אפשר לכנות אותם במספרים, בשמות, בספירות, אבל סך הכול אלו חמש ספירות שמתאספות לחמישה פרצופים, והפרצופים מתאספים לחמישה עולמות וזו כל המציאות, 5 X 5 X 5, 125 פרצופים או מדרגות.

שאלה: אמרת שבכתר האור הישר והחוזר נפגשים. מה זה אומר?

כתר דאור ישר הוא מלכות דאור חוזר, שם נפגשם גם הנברא וגם הבורא יחד בהשפעה הדדית.

קריין: פרק ח'.

פרק ח'

"מבאר כי ד' בחינות חו"ב תו"מ דומות כמו אדם שנשמה מלובשת בגוף שלו, והגוף מלובש בלבוש, והוא יושב בהיכלו: חכמה ה"ס כללות האורות שבעולם אצילות, והיא נשמת כל אצילות, ונקראת אדם העליון. והוא מלובש בבינה, שה"ס כללות הכלים המכונה גוף דאצילות. ועל הגוף מלביש ז"א, שהוא לבוש. ומלכות היא היכל לכולם. ובו ד' ענינים:"

הוא רוצה לתאר לנו בצורה כזאת כדי שנוכל איכשהו לצייר מולנו את התמונה הזאת, כי אחרת איך נוכל בכלל להיות בקשר, לכן לפחות במשהו שנצייר לפנינו באוויר את הדברים.

קריין: אות א'

אות א'

"* ואחר שבארנו, כי כל הנאצלים כולם בחינה א', הכוללת כל ד' יסודות, שהם ד' אותיות הוי"ה, שהם ד' עולמות אבי"ע, ושיש להם בחינה עליונה חמישית, אמצעי בינם לבין א"ס, נבאר עתה, כל עולם ועולם בכללות, ואח"כ, נחזור בהם בע"ה, לבאר יחד כולם בכללות א'."

* עץ חיים שער מ"ב פרק ב'.

הוא רוצה לסדר לנו את כל המבנה של כל העולמות.

אות ב'

"כל מה שיש בכל עולמות אבי"ע, אינן אלא ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהן ד' אותיות י"ה ו"ה. והן, נשמה , גוף, לבושים, בית."

כאן הוא מתחיל להשתמש בשמות חדשים. במקום להגיד כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, או במקום אפילו י' ה' ו' ה', שם הוי"ה, הוא מתחיל כבר להשתמש בנשמה, גוף, לבוש, בית. נתרגל לשמות האלה, לפעמים משתמשים בהם אבל בדרך כלל אנחנו עוברים לשמות של הספירות.

"והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל. והם: בחינת רוחני א הנקרא נשמה ובחינת אברי הגוף, ובחינת המלבושים, ובחינת הבית."

זאת אומרת שבמקום להגיד שמכתר מתפשטים חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, הוא אומר שיש לנו כאן נשמה וגוף ולבוש ובית. היכלא - לפעמים הוא אומר. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. חמש בחינות.

אות ג'

האור שבאצילות , הוא הרוחניות הנקראת נשמה. והיא חכמה.

והנשמה מלובשת בכלים דאצילות הנקראים גוף.

זאת אומרת עולם האצילות יש בו אור החכמה, כי העולם הראשון הוא עולם אדם קדמון יש בו אור היחידה, הוא עולם הכתר, ואצילות זה עולם החכמה ויש לו אור חיה או אור החכמה.

"ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות, הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך אברי הגוף הנקרא כלים, שהם ב הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף."

אות ד'

עשרה כלים הם בגוף, שהם עשר ספירות בגבול ומדה שיש באצילות. והוא בינה.

"ונחזור לענין ג הגוף, כי זה הבחינה הוא יוד ספירות עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה, כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות וכו'."

יש בגוף הזה המון המון חלקים. אנחנו לא נכנס אליהם עכשיו, גם הוא לא מלמד אותם

אות ה'

והגוף דאצילות מלובש בלבושים. והוא ז"א, המלביש את הבינה.

זאת אומרת יש לנו אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אז כל העולם התחתון מתלבש על העליון, מוסיף עליו.

"וגוף הזה, מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שאמרו רז"ל, ביוד לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש, וז"ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם ד החלוק של הבורא ית'" שֵׁם של החלוק של הבורא "כי שם ד החלוק של הבורא ית' נקרא זהריא"ל וכו'. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם ה בערך הא"ס, נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה."

אות ו'

הלבושים שוכנים תוך הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות, שהם המלכות . וכללותם יחד,

נבחן, שאדם העליון, שהוא נשמה מלובשת בגוף, והגוף בלבושים, נתון בהיכל מלך.

"והנה, המלבושים האלה, הם בתוך בחינת הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ, והאויר שביניהן, כי כל זה, בחינת הבתים, והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה וגוף, ולבושי מלכות נתונים בהיכל מלך עליון, שזה כללות עולם האצילות."

מספר לנו שהמבנה בסופו של דבר דומה למה שאנחנו. יש עולם, בתוך העולם יש אדם שנמצא בתוך הבית שלו וכך זה מחולק.

אות ז'

ד' הבחינות, נשמה גוף לבוש היכל, ה"ס חו"ב תו"מ. וכתר הוא חמישי אליהם,

שבו שרשי ד' בחינות נגל"ה האלו.

"ואלו הד' בחינות, הם בחינת היוד ספירות, המתחילין מחכמה הנ"ל, ויש בהם ד' בחינות כנ"ל, ועוד, יש בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש הד' בחינות הנ"ל."

אות ח'

בכל אחת מד' בחינות נגל"ה שבאצילות, יש ע"ס חו"ב תו"מ . והנשמה שבכתר שורש לע"ס

חו"ב תו"מ דנשמה שבאצילות. וגוף דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דגופים. ולבושים דכתר

שורש לע"ס חו"ב תו"מ דלבושים. והיכל שבכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דהיכלות.

זאת אומרת, שיש לנו פרצוף כתר, אז בפרצוף כתר יש לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. אז מכתר, חכמה, זעיר אנפין, מלכות שבכתר, יש לנו פרצופים של פרצוף הכתר שבגוף, חלק חכמה, חלק בינה וכן הלאה. זאת אומרת, כתר כולל בתוכו את כל השורשים לכל מה שיש למטה ממנו.

שאלה: החלוקה הזאת לנשמה, גוף, לבוש, היכל, ההיכלות, הבתים, איפה זה בפרצוף?

אלה חמישה חלקים ברצון לקבל שחייבים להיות תמיד מד' בחינות דאור ישר ושורשם שנקרא "כתר". וזה נמצא בכל נברא ונברא, לא יותר ולא פחות מחמישה חלקים. ואז הוא מסביר לנו איך חמשת החלקים האלה בכל מקום, נמצאים בעצמם ובקשר עם החלקים האחרים.

העיקר מה שהוא רוצה להסביר לנו שכל העולמות נמצאים ככה אחד אחרי השני וקשורים בצורה כזאת יחד. ומכל עולם עולם מחמשת החלקים שיש בהם, יש להם יציאה, זאת אומרת תוצאה מכל חלק וחלק שבכל עולם ועולם ובכל החלקים האלה שוב ושוב ושוב. וככה הכול מתחלק למערכת אחת.

שאלה: בסוף השיעור אני רוצה לתת קצת התרשמות. "תלמוד עשר הספירות" זה לימוד לא פשוט כי הוא דורש חיבור וכנראה שזה הדבר העיקרי דרכו אנחנו יכולים להגיע לתפיסה של מה שבעל הסולם כותב כאן. אז יש צורך שנזכיר איכשהו את הכוונה במהלך הלימוד, אולי עשירייה תורנית תעורר את זה. היום בעשירייה שלנו חבר אחד עורר את זה ואני הרגשתי שאני מדבר בצורה אחרת. אז מה שהייתי רוצה לבקש.

בבקשה, כל הכבוד. אני מאוד שמח לשמוע דברים כאלה, תעשו את זה. אבל אתה רוצה שאני כל הזמן אזכיר לכם? אנחנו מדברים על עשר, על הפרצופים שמחוברים כל עשר הספירות, מדברים על זה שאנחנו צריכים להיות מחוברים. אתם רוצים שאני אדבר על זה יותר?

תלמיד: יש לנו עשיריות תורניות, הן גם היו יכולות להתכונן, לתת איזו הכוונה ללימוד כאופציה.

אני אשמח אם אתם תדברו על זה ביניכם ותקבעו דברים כאלה. באמת מידי פעם, נגיד פעם בחצי שעה, נציג מאיזו קבוצה יתעורר ויגיד לכל העולם שאנחנו צריכים להיות מחוברים באיזו צורה מיוחדת. אבל קודם אתם תבחרו מה הוא צריך להגיד, איזה משפט או שניים שהלב יקפוץ. אני בעד. תודה שאמרת.

קריין: המשך אות ח'.

"בכל אחת מד' בחינות" כן? "נגל"ה שבאצילות, יש ע"ס חו"ב תו"מ . והנשמה שבכתר שורש לע"ס

חו"ב תו"מ דנשמה שבאצילות . וגוף דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דגופים. ולבושים דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דלבושים . והיכל שבכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דהיכלות."

הכתר הוא השורש לכל הפרצופים והעולמות וכל מה שנמצא למטה ממנו. "ונמצא, שבחינת האור והנשמה שבכתר, שורש לי"ס הנשמות דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ו ובחינת הגוף שבכתר, הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת הלבושים שבכתר, הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת היכל שבכתר, שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחילין מחכמה כנ"ל."

אות ט'

כל מה שיש בעולם האצילות נחתם בעולם הבריאה.

"אח"כ, נברא עולם הבריאה, על דרך הנ"ל, ממש, כי דרך ז המסך, שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם ח חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא ט אור של תולדה, ואינו אור עצמו העליון, ואמנם, כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחינות אשר באצילות."

הבחינות שישנן בעולם אצילות נמצאות גם בעולם הבריאה, אבל האורות שיש בעולם האצילות לא נמצאים בעולם הבריאה. עולם הבריאה הוא הרבה פחות מעולם האצילות, הוא נמצא למטה מפרסא. אין בו אור חכמה, אלא רק אור בינה, אור חסדים.

אות י'

"הכתר דאצילות, החתים ד' שורשי נגל"ה בכתר דבריאה. ומנשמה שבכתר דאצילות נחתם

הנשמה שבכתר דבריאה. ומגוף שבכתר דאצילות נחתם הגוף שבכתר דבריאה. ומלבוש, לבוש. ומהיכל, היכל." כל ההבחנות שיש לנו בעולם העליון עוברות לעולם התחתון, כל אחד כנגדו. כתר לכתר, חכמה לחכמה, בינה לבינה, זעיר אנפין לזעיר אנפין, מלכות למלכות."והוא, כי בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הכלולה מד' בחינות הנ"ל, החתים כתר בראש הבריאה כמוהו, ומאור הכתר דאצילות, נחתם אור הכתר דבריאה, ומגוף כתר דאצילות, נחתם גוף כתר דבריאה, ומלבוש כתר דאצילות, נחתם לבוש כתר דבריאה, ומהיכל כתר דאצילות נחתם היכל כתר בריאה."

אות י"א

"נגל"ה דכתר דאצילות, הנמשכים לנגל"ה דכתר הבריאה, נמשכים ע"י מלכות דאצילות,

שנתלבשה בכתר דבריאה. וכן שאר הספירות דאצילות שנחתמו בבריאה, נמשכו דרך מלכות דאצילות, בסוד זווג דהכאה על המסך שבה."

כרגיל, מגיעים למלכות עושים זיווג דהכאה ועוברים למדרגה שלמטה ממנה.

קריין: י"א.

"אלא, שלא נמשכו אורות אלו, מכתר דאצילות ממש לכתר דבריאה, אלא, על ידי מלכות שבמלכות דאצילות, שהוא עתיק דבריאה, כנ"ל, המתלבש בכתר דבריאה, והיא י המשיכה אלו ד' בחינות שבכתר דאצילות, ובראם בכתר דבריאה, וכעד"ז, עשו יוד ספירות דאצילות, והמשיכו אורם דרך המלכות הנ"ל, אשר בכתר הנ"ל, והחתימו חותם דאצילות בבריאה: נשמה מנשמה, גוף מגוף, לבוש מלבוש, היכל מהיכל."

אות י"ב

המלכות דבריאה שירדה והתלבשה בכתר דיצירה, המשיכה חותם ה' פרצופין כח"ב תו"מ

דבריאה, שה"ס נגל"ה, לעולם היצירה, נשמות מנשמות, גוף מגוף, לבוש מלבוש, היכל מהיכל.

ועד"ז ביצירה ועשיה.

"ועל דרך זה ביצירה, כי המלכות דבריאה היה עתיק, מחובר עם א"א דיצירה, ושם נקרא כתר דיצירה, וה' פרצופים דבריאה, המשיכו והחתימו חותמם ביצירה, ע"ד הנ"ל בבריאה: נשמות מנשמות, וגופים מגופים, לבושים מלבושים, והיכלות מהיכלות. וכן עד"ז ה' פרצופים דיצירה, החתימו בחינותיהן בעשיה: נשמות מנשמות, וגופים מגופים, לבושים מלבושים, והיכלות מהיכלות, וכעד"ז הנ"ל, כל העולמות יחד בכללות אחד."

כאן הכול נחתם מלמעלה ואין כאן יותר. הכול מגיע מלמעלה בחוקים קבועים ומוחלטים, וכך אנחנו לומדים את זה ומשיגים זאת.

שאלה: איפה חכמה ובינה נפגשות ואיזה זרע צומח או מתפשט מתוך המפגש של השתיים האלה, של חכמה ובינה?

אין שאלה כזאת, חכמה ובינה לא נפגשות. רק במלכות, כי מלכות קושרת את כולם יחד ברצון להשפיע שלה ולא יותר. ואף פעם הן כולם נפגשים לא נכללות יחד כי זה הם הפוכות זה מזה. הקשר יכול להיות רק באור חוזר, שכל אחת רוצה להשפיע לכתר, לבורא.

שאלה: למה הוא מתכוון שהוא אומר היכל?

היכל להיכל. מלכות, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, זה, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. כך הם נקראים בעולם האצילות: שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל, זה חלקי נשמת האדם.

אנחנו נעצור בזה ונמשיך מחר. אנחנו צריכים רק להתרשם ממה שהוא אומר. רצוי שאתם תקראו את זה במשך היום, שיהיה לכולכם איזו התרשמות כללית, לא יותר מזה. אנחנו לא לומדים בפרטות כל הדברים האלה, כי אנחנו משיגים אותם לפי אותם הכללים שלמדנו קודם - התכללות בקבוצה ומהקבוצה נטייה לבורא. ואז כשמתחילים להתקשר, זה מתחיל להסתדר לפרצופים ועולמות והיכלות וספירות וכולי, לכן הכול יתברר. בינתיים אתם רואים באיזה קצב הוא כותב, לא מסביר למטה שום דבר.

(סוף השיעור)