שיעור בוקר 02.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 169,

אותיות ל'-ל"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", בעמוד 169, ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אות ל"א.

אות ל"א

"והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.

אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף".

קריין: קראנו את אות ל"א עכשיו.

מה אני יכול להוסיף? נתחיל מ-ל'.

אות ל'

"בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון."

בכל העולמות, בכל המדרגות יש לנו עניין של הזדככות המסך. זאת אומרת אומנם הכלי בונה את המסך ועושה אותו ומעמיד אותו בדרך לאור העליון, שהאור העליון לא יכנס לתוכו, לתוך הרצון לקבל, כמו האורח שיושב מול השולחן עם בעל הבית ובעל הבית מפציר בו, לוחץ עליו והאורח אומר "לא, אני לא רוצה, אני לא רעב", למרות שהוא רעב מאוד, אבל בגלל שהוא רוצה להישאר עם בעל הבית בקשרים, לא כנותן ומקבל, שהבושה עוצרת אותו או משהו, אלא הוא רוצה להפוך את הרצונות שלו להשפעה לבעל הבית, לכן ודאי שהוא ילך לקבל, אבל רק במידה שבזה הוא ממש משתווה עם בעל הבית, משפיע לבעל הבית.

ולכן יש כאן מערכת יחסים חדשה, מורכבת, שלא סתם מה שבא לבעל הבית נכנס לרצון לקבל של האורח. אלא האורח עושה צמצום על הרצון לקבל שלו, על שימוש ברצון לקבל, מסך, אור חוזר, עושה חשבונות כמה הוא יכול לקבל מבעל הבית כדי להיות בהשתוות עם בעל הבית. כמה שבעל הבית רוצה להשפיע לו, ככה בזה שהוא לא מקבל אלא מצמצם את עצמו ואחר כך עושה חשבון שהוא עושה את זה כטובה לבעל הבית, כמה הוא בזה מחזיר לבעל הבית, שהם יהיו שווים.

זה מה שהאורח רוצה, לא להישאר בחוב בוא נגיד. הוא רוצה שהיחס שלו, הקשר שלו עם בעל הבית יהיה ששניהם שווים, בעל הבית נותן לו תענוג והוא נותן לו תענוג. שניהם משתמשים בכלים שונים, בתענוגים שונים, אבל בכל זאת הם יודעים בזה להגיע למצב שכל אחד עושה טובה לשני.

ולכן למעלה מכל הנותן ומקבל, כמה זה וכמה זה וכן הלאה הם מתחברים ביניהם, מגיעים לדבקות, כי כל אחד בסופו של דבר רוצה מצידו להיות רק בהשפעה לשני.

שאלה: אחרי הצמצום לפי מה שאני מבין מאות ל"א יש רק אור מקיף?

על זה לא דיברנו כאן.

שאלה: צורת היחס הזו בין בעל הבית לאורח שנקראת קו דק, תנאי של השתוות צורה, זו תוספת לעולם אין סוף או שזה חלק מעולם אין סוף?

הכול בא מאין סוף.

שאלה: מה אני יכול לתת לבורא כשווה לו?

תתאר את עצמך כאורח אצל מישהו ואיך אתה מסדר את היחסים ביניכם בתנאי שבעל הבית מאוד רוצה למלאות את האורח, עשה הכול בשבילו, טרח בשבילו, והאורח משתמש בזה, ברצון לקבל שלו, ובכל המילויים שבעל הבית עכשיו מציג לפניו, ואז הוא משחק איתם בצורה כזאת שבאמת יוצא שהוא ממלא את בעל הבית. כי עושה צמצום ומתחיל לקבל מבעל הבית רק בתנאי שהוא בטוח שבזה הוא לא מקבל מבעל הבית אלא ממלא את בעל הבית. ולכן הוא כבעל הבית כביכול, ובעל הבית נעשה אצלו כמקבל. ככה מתחיל להיות היחס החדש ביניהם.

תלמיד: אבל פה ההשפעה שלו מתחרה?

זה לא חשוב. אני עושה צמצום ואני אומר לבעל הבית "סטופ", אני אקבל ממך כמה שאני מסוגל כדי להשפיע לך. ולא לרצון לקבל שלי להשפיע מילוי אלא אני משפיע לך. זאת אומרת כל התענוגים שאני מקבל, ואני חייב לקבל ולהרגיש תענוגים, את כל זה אני עושה כדי למלאות את החיסרון שלך.

איזה חיסרון יש לבורא? הבורא רוצה לתת. כמו אימא כלפי תינוק, הוא רוצה לתת. ואם אנחנו או התינוק לא מקבלים אז אימא או הבורא סובלים. ואנחנו משתמשים בחיסרון הזה, בסבל הזה והולכים למלאות אותו. זאת העבודה. תחשוב על זה יותר, תבין. אין בזה שום בעיה. סך הכול אפילו בעולם שלנו יש לך דוגמאות.

תלמיד: הבעיה היא כשמגיע תענוג, איך אפשר לשלב את זה עם הרגשת הבורא ולא להינעל בתוך התענוג?

אתה צודק. כאן אנחנו צריכים לעשות קודם כל צמצום. זאת אומרת להתעלות למעלה מהתענוגים והחסרונות לתענוגים, להיות למעלה מהם, זה נקרא לרכוש כוח המסך. ואז אנחנו עובדים עם כוח המסך בהשפעה, באמונה למעלה מהדעת. זה לא פשוט, זאת עבודה, אבל אנחנו מקבלים את הכוחות האלה גם מלמעלה מהבורא. הוא כוח המשפיע, כוח השפעה, אז אנחנו מבקשים ממנו תן לנו כוח השפעה, שיהיה לנו, כי אחרת אנחנו לא נוכל להשפיע. ואם כך פונים, באמת פונים, אם מהקשר בינינו מתוך העשירייה פונים לבורא שאנחנו רוצים כוח השפעה, אז מקבלים אותו.

שאלה: מה נותן לי ביטחון בזה שאני עובד לא עבור עצמי אלא עבור הבורא?

זה שאני עובד לא לטובת עצמי אלא לטובת הבורא, נותן לי אפשרות לעלות למעלה מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם הרוחני, ולחיות למעלה מכל ההבחנות של העולם הזה, זמן, תנועה, מקום, ואז אני מעלה בזה את עצמי לדרגת העולם העליון, וגם אני ממלא בזה את הבורא ביחס שלי, עושה לו בזה נחת רוח. ובדרך אני מתחבר לכל הנבראים ויחד איתם מתקרבים יחד כולנו לבורא.

תלמיד: לא בדיוק לזה התכוונתי. אני התכוונתי איך אני יכול להרגיש שאני עובד נכון? ברור שזה מעביר אותי למימד אחר או משהו אחר.

רק על ידי זה שאתה מתבטל כלפי העשירייה. אין לך שום אפשרות בעוד משהו לבדוק את עצמך, רק כלפי העשירייה. לכן הבורא שבר את הכלי דאדם הראשון. אנחנו עדיין שוכחים מהי מטרת שבירת הכלי, כי זה כל כך פועל נגד האגו שלנו שאנחנו לא רוצים להיזכר בזה. אבל זה מה שקורה. שהבורא ברא את המצב של גמר התיקון ושבר אותו ואנחנו צריכים עכשיו לגלות בעצמנו ולהשיג את אותו מצב של גמר התיקון. אז יש לנו את כל הנתונים, רק צריכים לחבר את הכול, ולבקש ממנו שיקים את זה.

אות ל"א

"והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.

אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף."

שאלה: מה זה מבפנים לחוץ? איזה ערכים יש שם?

אנחנו נלמד את זה. מבפנים לחוץ זה מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. כך הפרצוף גדל ברוחב.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות יחס לבורא כמו האורח לבעל הבית, והמסך מתואר כמו חישוב, ככה גם דיברת, שמחשבים כמה אפשר לקבל בדיוק וכן הלאה.

מתי שאנחנו מגיעים לקשר עם הבורא שיש בינינו צמצום, מסך, אור חוזר, אז אנחנו יכולים להתחיל בחשבון.

תלמיד: אז מה קודם למה, היכולת לעשות את החישוב או המסך מגיע לפני זה?

איך אתה יכול לעשות חישוב אם אין לך קודם צמצום ומסך ואור חוזר? במה תעשה חשבון?

תלמיד: זה מה שלא מובן.

אז אתה פשוט לא יודע מה זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר. לכן זה לא מובן.

תלמיד: אני מבין שהצמצום צריך לבוא קודם, אבל המסך כאילו מוגדר כיכולת לחשב, זו ההגדרה שלו, לא?

כן.

תלמיד: אז מה זה נקרא שכל עוד אין לי מסך אני לא יכול לחשב?

אבל אם יש לך צמצום, אחרי צמצום אתה מתחיל לפתוח, לפתוח את החשבון כמה שאתה מסוגל, מקל לכבד, ובצורה כזאת אתה בודק את עצמך עד כמה אתה יכול או לא.

תלמיד: אמרת כמה פעמים לזרוק את השכל ולעבוד רק עם הרגש. אז מה זה התהליך שמתואר מאוד מבוקר ושכלי שאתה בודק כמה אתה יכול?

אתה בודק את הדברים האלה בתוך הרגש. אתה עושה חשבון ברגש. הבורא לא ברא חוץ מרצון לקבל, כלום. והמוח שמתפתח, השכל, מתפתח ליד הרצון לקבל כדי למדוד את הרצוי ולא רצוי, באיזה צורה וכן הלאה.

תלמיד: מה זה לעשות חשבון ברגש?

באיזה עומק של הרגש אני יכול לקבל את התענוג כדי לא להיכשל אלא לכוון אותו בעל מנת להשפיע.

שאלה: בחלק השני הוא מסביר מהפנים החוצה. איפה האור פנימי ואיפה האור המקיף. מה זה האור מקיף כלפי הפנים החוצה?

מגיע לפרצוף אור. הוא עדיין אין סוף, אין גבול, הפרצוף לא מגביל אותו. הפרצוף מעמיד אותו, לא רוצה לקבל ומתחיל אחר כך לעשות חשבון איזה חלק הוא מקבל ואיזה חלק לא ואז מתחיל לקבל. החלק שמקבל נקרא "אור פנימי". החלק שלא יכול לקבל נשאר בחוץ, זה נקרא "אור מקיף". יש גם באור פנימי וגם באור מקיף הרבה אורות שכוללים אותם.

תלמיד: הוא מסביר בחלק הראשון שבא"ק יש אור פנימי ואור מקיף ובעצם העולם אין סוף זה האור המקיף של עולם א"ק. אבל בפנים החוצה בחלק השני שהוא מדבר על מוחא, גידים, עצמות, עור, איפה פה האור המקיף כלפי הפרצוף א"ק מפנים החוצה?

אין. אנחנו לא מדברים על האורות האלה שלא נמצאים באורך, לא בתוך הפרצוף, אלא בעובי של הפרצוף מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. על זה כאן אנחנו לא מדברים. כאן בפתיחה בכלל הוא לא נוגע בזה. הוא רק אומר שזה קיים.

יש לך פרצוף, ראש, תוך וסוף (ראו שרטוט). והפרצוף מקבל אור דרך הראש. האור הזה נכנס לתוך הפרצוף ולא מתקבל בסוף הפרצוף.

בראש יש רק חשבון. יש את כל האורות ועושים חשבון. פה נמצא בין הראש לבין התוך (ראו שרטוט) אחריו טבור וכאן הסיום. ולכן בראש כל האורות. אבל זה לא נקרא שמקבלים אותם, רק מרגישים אותם ועושים חשבון. ומה שמקבלים זה בתוך. כמה שלא קיבלו בתוך וזה נשאר לסוף וסוף לא רוצה לקבל. אז כל האור נשאר מבחוץ לפרצוף והוא נקרא "אור מקיף", ומה שנכנס בפנים נקרא "אור פנימי". יש כאן עוד הרבה דברים. אנחנו נלמד את זה לאט לאט.

שרטוט

שאלה: למה הבורא שבר את גמר התיקון שהוא ברא?

כדי שאנחנו בעצמנו נגיע לזה ונלמד מתוך זה ממה מורכב הכלי. מזה אנחנו גם נכיר מהו הבורא שלנו כדי שנוכל להידמות לו ולהיות כמוהו בדרגה שלו. שאלה, יפה במקום.

שאלה: איך האורח יכול להבין מתי הוא יכול להפסיק לדחות או לקבל?

זה חשבון שהוא עושה בראש הפרצוף. אנחנו עושים את זה בחיבור עם הקבוצה.

שאלה: מה זה זיווג?

זיווג נקרא "חיבור". וזיווג דהכאה זה חיבור על ידי דחיה. אני דוחה את הרצון לקבל שלי ועל ידי זה אני יכול להתחבר עם האור.

תלמיד: האור עושה זיווג או שהאור והכלי באים ביחד מזדווגים, מה קורה שם?

הזיווג דהכאה נקרא שאני מכה באור העליון עם המסך שלי שלא רוצה לקבל אותו. אלא אחר כך אני עושה חשבון כמה בכל זאת אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע, ואז אני מקבל אותו חלק שהחלטתי לקבל בעל מנת להשפיע. לכן זה לא סתם זיווג, זיווג זה חיבור, אבל על ידי הכאה, על ידי זה שאני דוחה ובודק כמה כן וכמה לא.

שאלה: הבורא שבר את הכלי שברא והנברא כבר היה קיים. האם הנברא השתתף בהחלטה יחד עם הבורא, האם הנברא הסכים או שזאת הייתה החלטה אך ורק של הבורא?

עוד לא היה נברא לפני שבירת הכלי, שבירת הנשמה, אלא הבורא הכול עשה מצורך ההכנה שאותו הנברא העתידי שצריך לצאת מכל ההכנה הזאת יוכל להרגיש, להתקשר, להבין ולבנות את עצמו כמו הבורא. אז צריכים להכין לאותו נברא את כל אותם החלקים, התנאים, הכוחות, כדי שהנברא יוכל לקחת את כל החלקים השבורים של הבריאה, כי כביכול אין קשרים ביניהם, ולהתחיל להרכיב את הפאזל הזה, ובסופו של דבר מה שהוא מרכיב זה את העולם השלם, גמר תיקון, שבו הרצון לקבל שהבורא ברא מלכתחילה, עובר את כל השלבים כדי להכיר עד כמה הוא הפוך מהבורא וכדי לבנות את עצמו הדומה לבורא, ויש לו כל התנאים כדי לעשות את זה.

שאלה: לגבי הכנס, איך אנחנו יכולים לעשות את העבודה של החיבור כדי לוודא שיהיה לנו כלי רוחני?

אנחנו צריכים להשתדל להיות בשיעור יום יום, אחרי השיעור להיפגש לפחות פעמיים עם הקבוצה. להשתדל לחזור על נושא השיעור ואם יש עוד זמן וכוח עם הקבוצה לדבר על ההכרחיות שלנו להיות קשורים יחד וללמוד בהתאם לזה איזה דברים מרב"ש, בדרך כלל זה על החיבור בקבוצה וכך אנחנו יכולים להתקרב ולהיות בטוחים שאנחנו נצליח.

שאלה: שאלה על המסך, בצמצום אנחנו אומרים שאנחנו דוחים את האור לגמרי אנחנו לא מוכנים לקבל ואז אומרים שגם במסך אנחנו דוחים את האור לאחוריו, זאת אומרת יש בזיווג דהכאה איזו עוד פעולה של דחייה, יש הבדל בין שתי הפעולות האלה, מה זה הדחייה?

ודאי. ודאי שכן בצמצום אנחנו מצמצמים את הרצון לקבל זה לא נקרא דחייה זה הפעולה כלפי רצון לקבל ואחר כך במסך ואור חוזר זו כבר פעולה כלפי בעל הבית, איך אנחנו על ידי דחייה מהרצון לקבל שלנו בצמצום, מתקשרים לבעל הבית ואז בודקים כמה שאנחנו יכולים להפעיל את עצמנו בקבלה על מנת להשפיע, בקשר עם הבעל הבית.

זאת אומרת יש כאן שתי פעולות הפוכות, יש צמצום שאני מצמצם רצון לקבל שלי מקבלה ישירה ויש פעולת המסך שאני מתקשר לבעל הבית כדי לקבל ממנו כדי להשפיע לו. ולכן בפעולת המסך יש הרבה פעולות וכוחות מנוגדים, ואורות שמתפשטים בפרצוף, ממעלה למטה וממטה למעלה, כל זה עבודה במסך, אבל חייב להיות צמצום קודם למסך, וברצון לעצמי אני לא משתמש.

שאלה: השאלה היא לגבי המיקוד של העבודה שלנו כלפי ההכנה לכנס, במה העבודה שלנו שונה במהלך היום לעומת העבודה במהלך שיעור הבוקר? איך אנחנו יכולים להשתמש גם בזמן השיעור וגם בזמנים שבין השיעורים בצורה המועילה ביותר כדי שתכין אותנו, שנוכל לבנות את צורת העיבור בכנס הקרב?

סך הכול כל העבודה שלנו היא רק איך להגיע לחיבור שבו אנחנו נעשים דומים לבורא, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לגמר התיקון שלנו, מקימים את עצמנו מהשבירה למצב המתוקן. זאת העבודה שלנו ואנחנו מדברים על זה הרבה, ולפעמים צריכים לעשות איזה סיכום. אז את הסיכום אנחנו עושים בצורת כנס, שכולנו יחד באים, אפילו אלו שלא כל כך נמצאים איתנו בדרך כלל, גם גברים, גם נשים, ובעוצמה כזאת אנחנו משתדלים להתחבר.

מה שחשוב כאן בחיבור בינינו בכנס, שאנחנו מראש מכוונים לכלול את כולם, לחשוב על כולם, להבין שחייבים לקיים את חוקי הערבות וזה מה שאנחנו כנראה שנלמד בכנס. בעיקר זה סביב הערבות ההדדית שאנחנו צריכים להתחבר, איש את רעהו יעזורו וכולנו יחד מגיעים לרצון משותף, כוונה משותפת, הרגשה משותפת כוללת בינינו, שבה אנחנו מגלים את הבורא בצורה השלמה. בצורה השלמה הזאת יש מידות, יש מדרגות, אבל זה כבר משהו שממלא אותנו, נקווה שנגיע לזה.

שאלה: מה לדעתך צריכות לעשות עשיריות כדי להיות מוכנות לכנס, איזה פעולות?

קודם כל להיות איתנו כל הזמן בשיעורים, לעשות במשך היום מה שצריך לעשות ביניהן והעיקר שבתוך כל עשירייה ועשירייה צריך להיות איזה גיבוש יותר ויותר משיעור לשיעור, שהם ירגישו שהם מתקרבים זה אל זה והעשירייה נעשית יותר סגורה. וכך בצורה כזאת שמרגישים את עצמם יותר ויותר מחוברים, כל עשירייה ועשירייה תתקדם לכנס. והכנס על ידי זה שיש הרבה עשיריות וכולם רוצים להגיע לחיבור, זה ישפיע עוד כאור מקיף, פעולה מקיפה על כול עשירייה ועשירייה, ואז זה יעזור מאוד לכל עשירייה להתקדם וגם לכל אדם בכל העשירייה שלו.

וכל העבודה שלנו צריכה להיות נמדדת עד כמה אני מזדהה עם העשירייה שלי, ואחר כך עד כמה העשירייה שלי מזדהה עם יתר העשיריות, נגיד הקרובות, עשר עשיריות, מאה עשיריות, אלף עשיריות. כמו שכתוב בתורה שהייתה חלוקה בעם על ידי יתרו, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקונים. כל העולם בהתאם לזה יתעורר, ההתעוררות של העולם תלויה סך הכול בחיבור בינינו. זה כול מה שאני יכול להגיד על זה עכשיו בדיוק.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחבר ביחד את הפעולה של כל העשיריות בכלי העולמי כעשירייה אחת?

בינתיים תדברו על זה, בינתיים תדאגו שכולם יהיו נמצאים באותה המשימה, ואחר כך, זאת אומרת מהמשימות, מהפעולות, נגיע ליותר התקרבות ולהבנה זה את זה.

שאלה: לגבי ההכנה לכנס, איזה קשרים בינינו בעשירייה אנחנו צריכים לבנות כדי להיות רחם ואיך בונים אותם?

על זה כותב רב"ש במאמרים שלו, זה כל הפעולות שאנחנו מדברים עליהן כל הזמן. אתם צריכים לתאר לעצמכם שאתם בעשירייה רוצים לקלוט, לכלול את כל האנושות רק בהדרגה מהנקודה הפנימית, לספירות יותר חיצוניות, ואז כשאתם מתארים את זה ועושים פעולות בהתאם לזה, באמת אתם עושים עבודה הנכונה. זה הכול.

נסיים בזה את השיעור, מחר אנחנו כמו שסיכמנו הולכים למסמך שנקרא, "הבורא מתגלה בקשר בינינו". תנסו לראות מה יש שם, בכמה סעיפים, כמה אותיות, מספרים מהמסמך הזה, 3, 4, תקראו כדי שנוכל מחר לעבור מהר ולעומק.

(סוף השיעור)