בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*שיעור מס' 7 - מבקשים מהבורא למלא את המקום בינינו*

1. המקום בינינו ריק כדי לעורר אותנו לחיבור בינינו ולגלות שמקום הזה הוא לא ריק, אלא יש שם אותו יחס שאנחנו רוצים שיתגלה בינינו, שנאה או אהבה, דחיה או משיכה, כך אנחנו בונים. לכן כתוב אתם עשיתם אותי, כי אנחנו בונים כביכול את המושג שנקרא בורא, מגלים אותו בינינו לפי הרצון שלנו. בזה אנחנו נקראים נבראים חופשיים, שיכולים בעצמנו לקבוע מי זה הכוח שימלא את היחסים בינינו וכך נגלה את הבורא הטוב או הרע, ואת עצמנו בעולם הטוב ובעולם הרע. כל זה נמצא בידינו והכל הוא כלפי אותו מקום שמרחיק בינינו או שיכול הפוך, לקשור בינינו. לכן הבורא נקרא מקום, מצוות שבין אדם לחברו ומצוות שבין אדם למקום. אנחנו צריכים למלא את המקום הזה שבינינו שהבורא ברא בכוונה ברצון לקבל, בכוח הדחייה האגואיסטית, לכן בכל אחד ואחד מתגלה הרצון לקבל האגואיסטי, זה כוח הבורא שכך מתגלה בצורה הפוכה, כדי לגרות אותנו ולמשוך אותנו לתיקון.

2. *כל תשומת לב שלנו אנחנו צריכים לשים לא על עצמנו אלא ההיפך, על מה שבינינו, על היחסים שבינינו, המקום שבינינו. אותם היחסים, אותו מקום שעכשיו נראים לנו כמקום ריק, אנחנו נגלה אח"כ שדווקא זה המקום הכי גבוה ומיוחד, מקום שמוליד אותנו, עובד עלינו מקרב בינינו. לכן מיחסים בין אדם לחברו אנחנו מגיעים ליחסים בין אדם למקום, עד שיתגלה אותו מקום בינינו מלא אור של אהבה. כך אנחנו מגיעים לתיקון. לכן מילה מקום הופכת להיות מילה מאוד מאוד חשובה, מהותית, ועל זה אנחנו צריכים לשים לב*.

3. *צריכים לשים לב על כך שכל העבודה שלנו היא בסופו של דבר כך לסגור בינינו, לא בצורה פיזית וודאי אלא בצורה רגשית, שכלית, את פערים בכל מיני צורות ואופנים, כך נוכל לגלות את הבורא בצורה השלמה.. לכן צריכים לשים לב לא על מה שנמצא בכל אחד ואחד, אלא מה שנמצא בינינו. איך אנחנו מתייחסים למרחקים וליחסים בינינו, ואיך פונים לאותו מקום שעכשיו ריק, שאנחנו רוצים לגלות לא כמקום ריק, אלא כמקום מלא בחיבור ואהבה*.

4. ש: למה מה שיש בינינו היום לא נקרא מקום, רק בצורה הפוכה מאהבה?
   ר: כי אתה לא מגלה יותר מהמקום הפיזי שהבורא ברא מלכתחילה כדי שתרגיש את עצמך, תתחיל לפתח את הרגש שלך, מרגש למקום הפיזי, ואין חוץ מזה שום דבר בכלל במציאות, רק רגש, אבל הרגש פועל בכל אחד ואחד.. *כשאנחנו מתחילים לפתח את היחס שלנו למקום שבינינו, אז נקרא שאנחנו כבר מתחילים להתייחס לבורא*. כך אנחנו לכן מגיעים לסוג, לאופן, לעוצמת היחסים בינינו, שלילית, חיובית, עד שרוצים לאהוב זה את זה להרוג זה את זה וכן הלאה.
   
   *כך אנחנו בסופו של דבר מכיילים את הכלים שלנו, מחדדים אותם כדי להרגיש את הבורא. הכל תלוי בעוצמת ובקצב התרגילים שאנחנו עושים בקשר בינינו* כדי להגיע מאהבת הבריות לאהבת הבורא. כיוון ברור, רק הכל תלוי במספר תיקונים, הפעולות שנעשה.

לכן אנחנו מתקדמים, *מתקרבים לכנס*, ורוצים לעשות ממנו ממש פעולות חיבור עוצמתיות האפשריות. בעבודה הזאת אנחנו נמצאים גם בצורה הדדית בקשר עם הבורא. אמנם הוא נסתר ולא מורגש, אבל אנחנו דווקא רוצים להתקשר בינינו כדי לבנות מקום לגילוי שלו, כדי לתת לו נחת רוח. *אין עבודה יותר חשובה וגדולה בכל העולמות, בכל הזמנים, בכל המצבים. רק את זה לגלות בקשרי האהבה בינינו, ביחס האהבה מבינינו לבורא, כדי לגרום לו נחת רוח*. זה כל מה שאנחנו צריכים לבצע.

5. ש: מהם התרגילים שצריך לעשות בינינו?
   ר: *תראו חבר'ה, אתם צריכים סוף סוף לראות מה שאתם מקבלים בשיעור, ולקרוא אותו יחד, לשמוע אותו יחד, ולהבין מה אתם צריכים לעשות ביניכם כדי לממש את השיעור. מתוך זה לשאול את עצמכם ויכול להיות גם אותי*.
   
   אבל כל התרגילים שאתם צריכים לעשות, לא כתוב כמעט בצורה גלויה, אלא *בכל מאמר ומאמר יש לכם מספר תרגילים שהמקובלים ממליצים לנו לבצע. רק אנחנו קוראים את זה בצורה פיוטית, כאילו בזרימת סיפור, אבל צריכים לראות את זה בקפדנות. מה כל המילים, המשפטים, הסיפור עצמו? הוא מחייב אותנו מצידנו לקשר, ומהקשר שלנו, לבורא. אין יותר חוץ מ-אני, הקבוצה והבורא. על זה אני צריך לשים לב. נעשה חלק מהתרגילים האלה יחד בזמן הכנס כנראה, אבל הכל תלוי בתשומת לב שלכם*.
   
   אתם קוראים כל הקטעים האלו ומכינים את עצמכם לשיעור, אבל *ההכנה לשיעור צריכה להיות יותר רגשית, יותר פנימית, מוחשית בקשר ביניכם. כל אחד ואחד מתאר לעצמו שהוא מתקשר לחברה, לחברים, ומשנה בצורה מהותית את הקשר ביניכם. זה מה שחשוב*.
   
   למשל *אם עכשיו בשיעור אנחנו כבר מגלים את המקום בינינו, באיזו צורה הוא נמצא? ריק, נמצא בדחייה, בנטייה כלשהי לחיבור? באיזו דרגת חיבור אנחנו רוצים, או מרגישים שזה נמצא? לתת לזה איזה ציון, מספר, ולהרגיש מיום ליום, או כמה פעמים ביום, כמה הקשר בינינו משתנה ומה אנחנו רוצים לעשות עם זה, מה אפשר לעשות, איך אנחנו יכולים לברר את הדברים האלה בינינו ולפנות לבורא שיעזור לנו*.
   
   *זה המקום שלו, שייקח אותנו לשם ויראה לנו שכאן זה המקום, כלומר יראה לנו את הטיול בתוך הנשמה שלנו, כי מה שבינינו זו דרגת חי, בעולם הזה. מה שאנחנו נהיה בהתקשרות דרך הבורא בינינו, כבר יהיה דרגת העולם הרוחני, העולם העליון*.

6. ש: האם אתה ממליץ לקחת קטעים משיעור הבוקר ולעשות בירור כהכנה?

ר: למה לא? וודאי. על זה עבדו הרבה חברים שלנו, אקוקה ודודי, הם סידרו לנו את זה עם הרבה אנשים נוספים. אני חושב שזו עבודה מצוינת. ממש יש לנו עזרה גדולה מלמעלה, הבורא שלח לנו כאלו מלאכים שמכינים לנו את השיעור.

ש: איך לתת ריכוז בשיעור בכל משפט שאתה אומר…?
ר: כשאנחנו קוראים מאמר, וודאי שלא אני אלא רב"ש או מכל שכן בעל הסולם, אז אנחנו קוראים אותו גם ברצף וגם מילה במילה. בקשר בין המילים אנחנו רוצים להרגיש את המאמר מבפנים, בזרימה פנימית. כך אנחנו מתקדמים למהות המילים של הכותב. *זה מה שצריכים לעשות*. רק לחזור כמה וכמה פעמים על המאמר או על הקטעים. לאט לאט מרוב חזרות הם נכנסים ומתחילים לחיות בנו יותר ויותר, בצורה חיה ממש.

*אתם צריכים לראות את הדברים האלה בצורה יותר קונקרטית, כל אחד מתאר לעצמו את העשירייה שלו ואיך הוא מעביר כל מה שהוא שומע ומשיג מהמאמר, לחברים.. יש מספר אנשים, חברים, כל אחד בכמה שהוא מבין ומתקשר לבורא, מעביר מהבורא דרכו את ההתפעלות הרגשית, הבנה שכלית, כל מה שאפשר, לחברים. הוא בעצמו בעצם לא קיים, אלא כצינור, ממש שעושה מעצמו צינור מהבורא אליהם. כך כל אחד ואחד רוצה לשפוך, בכמה שפחות הפרעות משלו, את מה שמגיע מהבורא אליהם. זה התפקיד של כל אחד בעשירייה*.

7. ש: מה לעשות אם מתוך הלימוד אתה לא מצליח להגיע לשינויים רגשיים?
   ר: *לשבת ולבכות. לבכות לפני הבורא, זאת התפילה. בכי זה דבר מאוד גדול. בחיסרון הזה תבכה נפשי.. מה שלא עושה השכל עושה הזמן. אין מה לעשות, רק להמשיך*.

8. אני לא אומר בדיוק מה לעשות, אלא תנסו. אם אתם רוצים כל מיני צורות חיבור, הכנה לשיעור כזו כזו, בסופו של דבר כל הדברים האלה, רק לא לעזוב אותם, ולעשות אותם ממש מיום ליום בצורה קפדנית. מחליטים לשנות? תשנו, וכך זה ילך, אבל שכל השינויים יהיו פחות או יותר לפי מה שרב"ש אומר לנו בכללי החברה.

9. לא יכול להיות שהיחס לחברים יהיה שונה מיחס לבורא. אני צריך כל הזמן להגיד את זה לעצמי, עד שאני מתחיל להרגיש זאת. אז אני מעלה את החברים, וכמו שרב"ש כותב, ושמרגיש שאין בעולם שום דבר חוץ מהחברים.

10. *לפנות תמיד לבורא מכל מצב ומצב, לא חשוב מאיזה מצבים, ולבקש רק דבר אחד: תעזור לנו. לא לי אישית, אלא לנו. תעזור לנו ביחד, שנוכל לעשות משהו ע"מ להשפיע לך בחזרה. עם כל הרגש, עם כל השכל שיש לנו*. אין מה לעשות, כמו תינוק, עם מה שיש לו, כך הוא עובד ופועל. כך גם אנחנו.

11. אני לפעמים שומע: למה אנחנו לא לומדים תע"ס? מה יש לכם מזה שתלמדו בלי לממש מה שכתוב שם? קודם כל אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו צריכים לעשות כדי שנפתח את התע"ס והוא יהיה אצלנו כמו מדריך טיולים או מתכונים לטבחים. אני ממש רואה מה אני צריך לעשות כדי לטעום, כדי לראות את הדברים שמתגלים. זה נקרא קבלה מעשית, ולפני זה שאנחנו נמצאים בכוחות כאלה, קצת ללמוד את זה, אנחנו לא יכולים לגשת לקבלה מעשית, זה רק יבלבל אותנו.. לזה צריכים להגיע וכל הזמן להשתדל לעסוק בזה.
    
    *במשך היום אין לי רגע פנוי, אני לא עוסק איך לאחד בינינו, איך לשפר בינינו, איך לקרב בינינו, כי ע"י זה אני מגיע לגילוי הבורא. יש לי זמן לדברים האלה? יש. אני יכול לעשות את זה עם כל עבודה שהיא, כי זה במישור אחר לגמרי, תיקון כלים רוחניים עם העבודה הגשמית*.
    
    *לכן אין רגע בחיי האדם שיכול להיות פנוי מכוונה, ממש בכל מצב שיהיה*.

12. ש: לפני שאני פונה לבורא הוא פנה אלינו..?

ר: אם אתה רוצה לגלות אותו בצורה נכונה, אתם נפגשים ביחס שלך אליו. ודאי שדרך מרכז העשירייה. אתה מגלה שאתה חייב להיות במרכז העשירייה וזה בשבילך כמו רחם, אתה חייב שם להתחיל להיוולד, להתחיל להרגיש את הקשר שלך דרך קבוצה, עם הבורא. כך תתקדם.

*אתה גם תרגיש בזה אחריות. מה שאתה הולך עכשיו לעשות, פועל על כל החברים שלך ואפילו על כל האנושות. אפילו שאתה לא רואה ולא מרגיש, אבל היא נכללת בכל הפעולות שלנו. אנחנו עוד נגלה את זה ובקרוב, כמה בכל הפעולות שלנו היא נכללת איתנו, למרות שאנחנו לא מתכוונים, לא יודעים ולא מרגישים, אבל כל האנושות יחד איתנו נמצאת בכל הפעולות שלנו, כאיזושהי תוספת. הרצונות שלהם, הכוונת שלהם, הסבל שלהם, תקוות שלהם, כולם ממש מלווים אותנו. בסופו של דבר, כל דבר שאנחנו עושים, אפילו שאנחנו לא מודעים לזה, אבל אנחנו עושים את זה בשבילם*. בשבילם, שהם יגיעו לחיבור עם הבורא, כי דווקא בכלים האלו של האנושות, שם יתגלה אור חיה ואור יחידה. אנחנו מביאים רק תיקונים, זה נקרא נפש רוח נשמה, אבל אור חיה ויחידה מתגלה בחיבור של האנושות אלינו.

13. ש: איך מושכים מאור אם הדגש צריך להיות על להרגיש את הטקסט? איפה הסגולה?
    ר: כשאני משתוקק לממש את הדברים האלה בפועל, ובפועל נקרא ברצון, ותופעות שברצון נקראות הרגשה, אז כך אני מחדד את הכלים שלי ומקרב את עצמי לגילוי הבורא. זו המטרה, כדי לעשות לו בזה נחת רוח.

ש: חיבור עם המקורות, מה יותר מוצלח? שמרגיש כמו חצץ או כשאני מתפעל?
ר: *כשמתפתח צער מזה שאני קורא ולא מרגיש, זו כבר תפילה*.
*זה שאתה מרגיש שזה כמו חצץ, חול, ואין בזה טעם, גם זה מביא אותך לתפילה*. אם פעולה כלשהי שלנו לא מגיעה, לא מביאה אותנו לפנייה לבורא, היינו לתפילה, אז זו פעולה לא כשרה או לא מבוררת, לא נגמרת.

14. ש: למה בזמן תפילה צריך להרגיש את הבורא כמותרות..?

ר: תנסו לראות את עצמכם כתינוק שמרגיש את הקרבה לאמא, ככל שהפנייה שלו לאמא יותר פתוחה, רחבה, עוצמתית.

אם הבורא נסתר, אז קשה לנו לפנות אליו, לגלות את הלב, *וודאי שאנחנו צריכים להכין את עצמנו מראש לפנייה לבורא. איך? אם אני לא מתקרב לחברים, סימן שאני רחוק מהבורא. זה חייב להיות אצלנו כאקסיומה. לא צריכים לזה הוכחות. כך כתוב? זה נכון*. זה גם מובן ממבנה רשת הקשר בינינו.

מעצמנו זה נסתר, ובעצם נמצאים בעולם אינסוף, בקשר סופי הנכון, כי כל הקלקולים הם רק כלפי הנבראים. כמו שאנחנו קונים לילד קוביות שיעשה מהם איזה בית ולא מבנה כזה שלם. אותו דבר כאן, לכן חשוב לנו מאוד שנעבוד על זה יחד. *אני מקווה שאנחנו כבר נמצאים בשלבים מאוד רציניים של בניית הכלי*.

15. ש: הבורא לוקח ממני את המחשבות האלה מהר יותר ממה שהן עולות?

ר: *זו המחשבה הכללית של כל העשירייה. ככל שהיא משתדלת, לא חשוב כמה היא מצליחה, אלא ככל שהיא משתדלת, זה כבר מספיק כדי לתקן את הכלים. כי השתדלות משלנו זה מה שצריך, וההצלחה תלויה בבורא, ולא בבקשה שלנו*.. לכן אנחנו צריכים לדאוג רק להשתדל לבצע מה שיש לפנינו, ומה שצריך להיות, יקרה.

16. אנחנו לא דורשים שום פיצוי, חוץ מיכולת להתגבר ולעבוד בלי עייפות.

17. ש: האם אנחנו וצריכים להיכנס בכנס למצב של התקפה ואיך?

ר: איך זה? *אני מגיע לכנס בצורה שאני הולך לקרב נגד האגו שלי שעומד ביני לבין החברים. שאני חייב לשבור את הקיר הזה שיש בלבי ביני לבין החברים, ולהיכנס איתם במגע כזה שלא תהיה הפרעה לאור העליון. האור העליון מתיישב על המחיצות בינינו שבורא ברא, אבל שאנחנו בונים למעלה מהמחיצות מעבר לאור העליון, הוא יכול לקפוץ דרך הגדרות האלו. יוצא שאנחנו בזה מגדילים את האור העליון בגובה של הגדרות האלו. הם מבודדים אותנו זה מזה, ואנחנו מרגישים באגו שלנו שהוא גדל ומרחיק ממני את החברים. יחד עם זה אני רוצה לדלג על זה ולהיות מחובר איתם. יוצא שע"י הדחיה, גובה הגדר, וע״י חיבור מעל זה, אני מגדיל את האור העליון. הוא היה בתחילה באדה״ר כאור הנפש הקטן מאוד, ועכשיו אני מגדיל אותו ומגדיל אותו בכוחות שלי, בהבנה, בהרגשה ובחשבון שלי ככל שאני מסוגל*...

18. *חברים יקרים, תלמידים. ראיתם את השיעורים שיהיו בכנס, כי לא חשוב לנו מה שנלמד, חשוב מה שנעשה בינינו ובעצמנו. לכן הכל תלוי איך נעבוד. אתם צריכים להחליט, אחרי החומר ואחרי ששמעתם, ראיתם, הרגשתם ודיברתם, איך אנחנו מגיעים לחיבור כזה שמגלים את הבורא, נקודה. זו המטרה שלנו*, איך אנחנו מתחברים בינינו כך שהבורא מתגלה בתוך הכלים שלנו לפי ההשתוות הצורה בין האור לכלי. האור הכי קטן זה אור של השפעה, בדרגה מינימלית, יכול להתלבש בכלי שלנו שנקרא גם בהשפעה המינימלית. הכלי מתפתח מלמטה והאור מלמעלה, מקטין את עצמו ומגיע, מתגלה בתוך הכלי.

*בואו נעשה את זה. תארו לעצמכם שאתם מדליקים מנורה, מסובבים את הכפתור ואז האור יותר ויותר מתגלה. אנחנו צריכים בצורה המינימלית ביותר להדליק את האור ע"י חיבור בינינו.. אנחנו יכולים להתקדם לזה, להתקרב ולממש. אין לי אין פתרונות, תשובות, עצות. הכל מסרתי לכם*.

עכשיו גמרנו את השיעור האחרון של הכנס. אתם רוצים, נעשה עוד סדנאות, כל מיני דברים, אין לי שום בעיה, אני מוכן.

*אני מרגיש שבאמת יצאנו לאיזושהי רמה מסוימת, יפה מאוד, אבל הלאה אנחנו צריכים להמשיך במידה שזה מתממש בנו. מתממש, לא שאנחנו שומעים ובשכל מבינים, אלא איך שאנחנו בלב נרגיש את השינויים בינינו ולבורא*. לכן בואו עכשיו נחשוב. יש לכנס עוד 4 ימים, הכל בסדר גמור. יש 4 שלבים שאנחנו צריכים לעשות. איך אנחנו מכינים את עצמנו כך שעוד לפני הכנס נתחיל להרכיב את עצמנו בצורה נכונה בקשר, כך שהקשר בינינו יהיה דומה לבורא, שכלי ואור יהיו שווים במידה הראשונה.