שיעור בוקר 31.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 397, מאמר "הערבות", אות כ"ח

קריין: בעל הסולם, עמוד 397, מאמר "הערבות", אות כ"ח.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

תלמיד: הוא כותב, "ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה,". כל הארץ זה רצונות, אז איך הוא אומר, ""כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי", מה ההבדל בין "כל הארץ" לבין "כל עמי הארץ שייכים לי"?

לפי מה שכתוב בפשטות, כל הנבראים שייכים לבורא שברא אותם, ייצב אותם כדי לעשות מהם משהו, מִהדרגה הגדולה ביותר מדומם, צומח, חי, מדבר, היינו את המדבר צריך לעלות אליו, לדבקות בו. ומי יעשה את זה? הוא צריך אומה מיוחדת שתעבוד, שהיא תעשה את העבודה ותיתן דוגמה לכולם. ולכן הוא קבע שהדוגמה הזאת תהיה עם ישראל ולכן הוא בחר בהם.

תלמיד: ואז הוא אומר "שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך." הוא אומר שהם עדיין לא מסוגלים להיות לעם סגולה, מה זה אומר?

לדבר אליהם בצורה ישירה הוא לא יכול, הם עדיין לא נמצאים בדרגה שהם יכולים להבין נכון את פניית הבורא אליהם, אלא הוא צריך שתהיה דוגמה כזאת, שהם יהיו בני אדם, כמו כולם, אבל בפנימיותם תהיה להם כבר מה שהתורה מתכוונת, להיות חברים, להיות דבוקים, להיות כאיש אחד בלב אחד וכך להתפתח עוד ועוד עד שיגיעו לתיקון הכללי.

תלמיד: מה זה עם סגולה? רק אלה שלומדים את חכמת הקבלה?

עם סגולה זו קבוצה שיש עליה חוב אפשר להגיד, והם נמצאים תחת החוב הזה ומתחילים להבין, להרגיש ולשנות את עצמם בהתאם למה שהם צריכים.

תלמיד: אבל אני יודע שלכל העולם יש את הפוטנציאל הזה, זה לא משהו מיוחד, אז למה שזה יהיה עם סגולה, מי הם אותם אלה שנקראים עם סגולה, אם לכולם יש את זה, ומה זה עם לא סגולה לגבי כל העולם?

הוא אומר, מפני שהם היו קודם במצרים הייתה להם הכנה כזו שהם היו מוכנים לקבל את העבודה הזאת ולהכין את עצמם לשינוי.

תלמיד: מה שנקרא "נעשה ונשמע"?

כן.

תלמיד: ישראל נותנת דוגמה לאומות העולם, אבל מי נותן לישראל דוגמה?

אין דוגמה לישראל.

תלמיד: אז איך הבורא מצפה ממנה שהיא תהיה דוגמה לכל העמים?

כלפי כל העמים, תהיה להם דוגמת ישראל, וכלפי ישראל, הם לא צריכים דוגמה.

תלמיד: למה?

זה לא יתכן שבני אדם שנמצאים במדרגה נמוכה יתעוררו לרוחניות. אלא מה עושה הבורא, הוא מביא להם דוגמת עם סגולה - שלא רק אחד, אלא כולם יחד נמצאים במסגרת מיוחדת ובקיום יחס מיוחד ביניהם, והם מבינים את העולם, הם מבינים איך הוא מתחזק ונעלה. לכן אי אפשר לחשוב על קבוצת אנשים שלא היו ראויים לזה, שלא היו בדרגה מיוחדת.

תלמיד: לא מובן עדיין, אנחנו תמיד אומרים שלומדים רק מדוגמה, לישראל אין ממי ללמוד?

לישראל אין ממי ללמוד, לא. אלא ישראל מתחילים לגדל כאלו אנשים.

תלמיד: מאיפה זה צומח, מאיפה יש להם יכולת כזו?

מתוך זה שבישראל מתגלה הנשמה הכללית שהייתה קיימת, נשמות שצומחות מהם נביאים ועוד כל מיני אנשים מיוחדים.

תלמיד: אז זה בא להם בצורה טבעית מפנימיות הטבע.

כן.

תלמיד: לישראל יש דוגמה ברורה.

כן

תלמיד: אז למה הבורא לא פועל ככה עם כל אדם בעולם, עם כל האומות?

לפי מה שמובן, זה דבר יוצא דופן ורק מישראל שהייתה להם התפתחות קודמת מתוך הסבל ועוד כל מיני אירועים כאלה, הם מסוגלים לקבל את הלחץ ולהשתנות, וכל אומות העולם לא, הם לא מרגישים שהם זקוקים לזה.

תלמיד: למה היום לא רואים נשמות שצומחות בעם הזה כמו נביאים, אנשים מיוחדים?

אנחנו כבר עברנו את השלבים האלו והיום אין באף חלק מאומות העולם כאלו רצונות שידחפו אותם לעלות למעלה.

תלמיד: חסר לי כאן משהו כל הזמן, אם ישראל פועלת טבעית מתוך נשמה כללית ומשם היא מקבלת דוגמה, הרי הבורא מפעיל אותה. עכשיו כאילו משהו נעצר, לא רואים שהעם זה מתקדם חוזר לרוחניות, אלא הפוך.

הוא מתקדם הפוך, אני לא יכול להגיד, אבל משהו כאילו באמת משתנה. מה משתנה? אני חושב שזה זה שאנחנו מצפים שיבוא כוח שידחוף אותנו, ולא שאת הכוח הזה אנחנו צריכים לגלות, לייצב ועל ידו להתקדם.

תלמיד: ולמה לא לצפות לכוח הזה?

אנחנו רואים שזה לא קורה, שמשך אלפי שנים זה לא קורה בעצמו.

תלמיד: אבל זה לא דבר נכון, כי באמת צריך לצפות לכוח העליון שיבוא, ידחוף אותנו, יפעל בנו, יעשה בנו?

אני לא רואה שהבורא אומר ומבטיח לנו שעל ידי התאמצות שלנו, שאנחנו נעשה כאלו וכאלו פעולות אז הוא יבוא ויעשה ואפילו יגמור את העבודה.

תלמיד: אז מה מצופה מאיתנו בדיוק, מה זה אומר לייצב את הכוח הזה?

שאנחנו נתחבר להיות עם אחד, זה מה שהוא מצפה.

תלמיד: מאיפה תבוא לנו הדוגמה להיות עם אחד, אין לנו מאיפה לקבל דוגמה, בתוכנו זה לא מתעורר, איך מייצבים כוח, מה מניע אותנו?

אני חושב שלהיות עם אחד, אנחנו יכולים לקחת דוגמה ממה שהיה בהתפתחות הקודמת לפנינו ואנחנו חייבים לקיים, כמו שהם קיימו מתוך כלל הערבות שמעורר את הכוחות האלה, את החיבור הזה בינינו. יהיה לנו מספיק כוחות כדי שאנחנו נבצע כאלו פעולות, שאנחנו נבין. זה יבוא ויתלבש בנו כל עניין הערבות, מתן תורה.

תלמיד: יוצא שלעם ישראל יש את הכוחות, אם הוא יתחבר, הוא יגלה בתוכו כוחות התקדמות?

כן, בעם ישראל יש המון כוחות - את כול מה שהוא צריך עד גמר התיקון.

תלמיד: אז למה שואלים את האדם בסוף חייו "אם ציפית לישועה?"?

כנראה שהוא היה צריך לצפות לזה. הוא צריך מתוך החיים שלו לראות לאיזה כיוון הוא צריך להתפתח כדי להגיע לאותה המטרה שהבורא רוצה ממנו.

תלמיד: אדם צריך לחפש כוחות בתוך עצמו או מראש כבר לפנות לכוח העליון, לצפות לו?

לא, הוא לא צריך לפנות לכוח העליון, אלא הוא צריך להתחבר עם האחרים והם יחד צריכים לצפות ביניהם, בין כולם, למצוא את הכוח העליון.

תלמיד: הוא כותב ש"והיתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש." ואז בהמשך הוא מתאר שכמה מפרשים החליפו את ההוראה של המילה "כי" בהוראה "אף על פי", החליפו "כי" ב"ואף על פי", ואז זה הולך "והיתם לי סגולה מכל העמים, אע"פ שלי כל הארץ". מה עושה השינוי הזה, מה המשמעות של השינוי הזה?

הוא נותן שם איזה תירוץ, אפילו כמה תירוצים.

תלמיד: איך שאני הבנתי את זה, "אף על פי" זה למרות שזה שלך יש התנגדות, למרות שאני אדון כל הארץ אתם הייתם לי עם סגולה, לעומת "כי", שזה סיבתיות, הסגולה נובעת מזה שהוא אדון כל הארץ. ואם זה "אף על פי", "כי" זו מתנה, ואם זה "אף על פי" זה מחייב אותנו להתאמץ. מה בעניין שני אלה, איך אנחנו משתמשים בשני המגמות האלו?

אני מקבל אותם כמו שבעל הסולם כותב ולא נתקע בהם.

תלמיד: אני מניח ששני הדברים נכונים, כי אנחנו לא מבטלים שום דבר. איך עובדים עם שתי הכוחות האלה?

שוב אני אומר לך, אין לי רגישות מיוחדת בשפה העברית ולכן יכול להיות שאני לא שומע בזה משהו.

תלמיד: לפי המאמר בעל הסולם מסביר שצריכה הייתה להיות הכנה מיוחדת. איזו הכנה מיוחדת, או מה הקשר בין אנשים שמתעורר להם בדור הזה הנקודה שבלב ובאים ללמוד את חכמת הקבלה, לבין מה שנדרש מהם כדי שיוכלו להגיע לערבות, שזאת ההכנה הזאת של מצרים, איך קשר בין הדברים האלה?

הערבות צריכה להיות נטייה כללית שמתעוררת בבני אדם, ולכן מי שנמשך לערבות בסופו של דבר נמשך גם להיות המוביל במשהו את ישראל, את הקבוצה, לחיבור שנקרא "ישראל".

תלמיד: כדי שתהיה נטייה לערבות הייתה להם הכנה מיוחדת לזה?

כן.

תלמיד: ולכן הבורא בחר בהם להוביל, כי הייתה בהם את ההכנה הזו?

כן.

תלמיד: איזו הכנה יש בדור הזה לכזאת נטייה לערבות?

כנראה שיש לא רק בדור הזה, אלא אפילו בדורות הקודמים, כך אני חושב. אלא למה הוא בחר? יש כאן הרבה תירוצים, אבל כנראה שהוא כותב שכל ההיסטוריה של הקבוצה הזאת, "ישראל", הייתה כולה נכללת מרדיפות, מלחצים מכל העמים, ולכן הם הבינו והרגישו את ההתפתחות המיוחדת והשכר המיוחד שיש באהבת הזולת.

תלמיד: ולנו יש את הקשר לאותן התלאות, לאותן ההכנות?

כן.

תלמיד: איך אדם מזהה את אותה הכנה שיש בו?

אני לא חושב שבזמנינו זה פונה לכל אחד, אלא לקבוצה שהיא נקראת "יהודים", "ישראל", והקבוצה הזאת צריכה להתחבר. אנחנו רואים איך שהיא מתחברת בזמן מיוחד, במקום מיוחד, על ידי תכונות וכוחות שמובילים את אותה קבוצה להכרחיות לחיבור.

תלמיד: אדם צריך לזהות שהוא יהודי, שהוא ישראל?

הוא מזהה את זה.

תלמיד: וזה שלב הכרחי כדי לקבל השראה מאותה אומה שצמחה, שקיבלה אז את הערבות ואז את התורה, יש השראה שצריכה להגיע משם אלינו?

כנראה. יש היסטוריה ארוכה מאוד שיש בה כל מיני אירועים, מקרים, שלאו דווקא צריכה להיות התגלות כלפי כל אחד, וכלפי קבוצות, וכלפי העם כולו, אלא אנחנו רואים שההיסטוריה היא ארוכה ומתקדמת לדורי דורות.

תלמיד: ומדור לדור זה איכשהו עובר בפנים עמוק?

מדור לדור יש כנראה שינויים בעיקר בנשמות, ובסופו של דבר מגיעים לדור כמונו, שמצד אחד מרגישים לחץ מכל העמים, ומצד אחר מוכנים יחסית בצורה חופשית להצטרף לאותו הדור.

תלמיד: עיקר הבירור הוא, איך אנחנו מחייבים את הבורא, כמו שהוא בחר וקידם אותנו כעם סגולה מכל העמים, להיות ראויים להיות אותו עם שמוביל בדור הזה את העולם?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להיוולד עם כל הידע הזה, אבל בכל זאת ישנה קבוצת אנשים שהיא נקראת "יהודים" כנראה שלפי העתיד כך זה נקרא, והקבוצה הזאת מלווה את הכול הקבוצות, העמים, ובזמננו זה מתעורר.

תלמיד: כלומר, משהו מושך אותנו מקדימה אל מצב מתוקן יותר.

או דוחף מאחורה, זה אותו דבר.

תלמיד: מה זה לשמוע בקול ה'? איך אנחנו בעבודה שלנו שומעים בקול ה'?

"לשמוע בקול ה', זה נקרא להיות מספיק ער לאותם כוחות שמתעוררים בך ומושים אותך לאיזו מטרה יותר גבוהה ממה שעושים בני אדם בדרך כלל.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להרגיש את הצורך למה שנחוץ לנו, מה אנחנו צריכים. בעשירייה, שהרגישות בקשר בינינו עולה ואנחנו מרגישים, אתה עושה דברים כאלה, אתה מנסה כל מיני דרכים בשביל להתקרב יותר ויותר אחד לשני ולבורא. אתה לפעמים מרגיש שאתה עושה דברים נכונים ולפעמים אתה עושה דברים לא נכונים שהם לא בכיוון. כמה זה נכון לעבוד בצורה כזאת ולהגיד, פה הבורא מכוון את העשירייה בקשר בינינו ואנחנו צריכים לשמוע בקול ה' בדרך הזאת שהכיוון שלנו צריך להיות כולנו כאחד?

בדורנו קיבלנו הרבה ספרים, מנהגים, ספרי היסטוריה וכולי, כך שהכול צריך עוד להתייצב ולהביא לנו את מפת ההתפתחות להבין מה באמת אנחנו צריכים לעשות יותר ממה שלא עשינו קודם. אני חושב, כמו שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות", השגת הערבות זה בעצם מה שאנחנו צריכים לקיים ושום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אמרת, "אנחנו צריכים לעמוד בלחצים ולעשות את השינויים". מה זה לעמוד בלחצים ולעשות את השינויים? באיזה לחצים אנחנו צריכים לעמוד בשביל לקבל עלינו את חוק הערבות?

אנחנו צריכים להרגיש שכל אומות העולם, כל אחד במשהו אחר, אבל בסך הכול, כולן לוחצות עלינו ודוחפות אותנו לשינוי. ואנחנו צריכים כנגד זה לראות לאן פנינו, לאיזו צורה אנחנו צריכים באמת להשתנות ואיך להשפיע על האחרים. בזמננו נראה לי שהדברים האלה מתבהרים ואנחנו באמת נזכה לברר אותם בצורה ברורה.

תלמיד: כמה בעבודה שלנו בעשירייה אנחנו משכילים להשתנות דרך כל הכלי שלנו, דרך כל הסביבה שאנחנו נמצאים בה? איך היא פועלת לכיוון הנכון, איך היא יודעת שהיא הולכת נכון עם כל הסביבה המיוחדת שאנחנו נמצאים בה?

אנחנו נמצאים בסביבה מיוחדת, רק חסרה לנו התגלות הערבות. אנחנו צריכים לסייע לגילוי הערבות בינינו ואז כל הקבוצה הגדולה שנקראת "בני ברוך העולמי" תראה ותרגיש ותגלה שהיא נמצאת בכיוון הנכון.

תלמיד: הסברת שאנחנו לא נולדים עם כל הידע, אלא יש קבוצה שנקראת "יהודים" על פי העתיד. אם יש קבוצה של "יהודים" שנקראת כך על פי העתיד, אז היום אין יהודים?

יש עם שקורא לעצמו "יהודי", אבל לפי ההגדרות המדויקות שאנחנו קוראים, זה לא בדיוק כך. ולכן אנחנו צריכים לראות, לשמוע, לזהות לפי בעל הסולם, לאיזו התפתחות אנחנו צריכים להשתייך, וזה ישפיע עלינו וידחוף אותנו לצורה נכונה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, מה זה אומר כשיש יהודים לעומת כשאין יהודים? מה ההבדל?

ההבדל היום הוא שיש כאלה שמוכנים להיות יהודים, זאת אומרת להתחבר ולהיות שייכים לעם אחד, לקבוצה אחת, לקיום פעולות מיוחדות ששייכות להם, והם ייקראו "יהודים".

תלמיד: האם יש דרך שבה אנחנו יכולים לזרז, לא רק את ההתקדמות של אותם יהודים, כי את זה אנחנו כבר עושים, אלא לזרז את ההופעה של היהודים האלה בעולם בכלל?

אנחנו יכולים, דווקא הארגון שלנו, לכן הוא נקרא ארגון "בני ברוך העולמי" מפני שבהפצה שלו, בשיעורים שלו, בכנסים, הוא משתדל להראות לעולם, לכל מי שמעוניין, ללא שום הגבלה, לפתוח את כל הדרכים, התנאים שנמצאים לפנינו, ולתת לכל אחד ואחת מקום להתקרב עוד יותר למסר הכללי שלנו. 

תלמיד: אמרת שבעם ישראל יש הרבה כוחות שצריך עד גמר התיקון. מהם הכוחות המיוחדים האלה?

הם כולם צריכים להצטבר כמערכת אחת, ככוח אחד שמושך את כל הקבוצה הזאת לגמר התיקון. 

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לגלות את מפת ההתפתחות. איך קוראים נכון את המפה הזו?

אין לה שם.

תלמיד: איך משתמשים בה נכון, איך עובדים איתה?

אנחנו משתדלים לגלות את כוח הערבות שצריך בסופו של דבר להביא אותנו לצורה הסופית הנכונה.

תלמיד: כוח הערבות הוא זה שישנה אותנו?

כן.

תלמיד: כתוב פה שהבורא צריך לעם סגולה כדי להעביר לשאר האנושות "ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף". הוא עשה ברית עם קבוצה מסוימת שתהיה זו שמעבירה לעולם את ניצוצי ההזדככות וצירוף הגוף.

כן.

תלמיד: מהי העבודה של אלה שמעבירים לעולם את ניצוצי ההזדככות לכל העמים?

הקבוצה הזאת, או מי שנולד ושייך אליה, מרגיש שיש לו תפקיד. הוא חייב להקים קבוצות, עשיריות, שכולן יתחברו מקבוצה אחת עד הרבה קבוצות ועד קבוצות כוללות, ושכל המגמה שהן ירצו לפתח בעצמן ולהעביר לכל העולם תהיה שכולם צריכים להיות מחוברים לעשיריות, ומעשיריות אפילו למאות ולאלפים, ובצורה כזאת אנחנו צריכים להתחבר ולהידבק זה בזה. 

תלמיד: יש כל מיני אופנים להעביר. גם שליח שמביא חבילה למישהו, מעביר. הוא לא מסתכל מה יש בפנים, יש לו תפקיד להעביר ממקום אחד למקום אחר. ויש גם צורה אחרת להעביר, דרך החינוך. אם רוצים להעביר לילד משהו, צריך לעשות את זה על ידי דוגמה אישית, שום דבר אחר לא עוזר. נראה שאנחנו צריכים לשמש דוגמה למימוש העבודה עם רצון לקבל מתוקן.

כנראה שכן.

תלמיד: הדוגמה שעם ישראל צריך לתת לעמים זה כמו "פרט וכלל שווים"? כלומר יחיד צריך לתת דוגמה לעשירייה, העשירייה צריכה לתת דוגמה לכלי, "בני ברוך" צריכים לתת דוגמה לישראל, ישראל צריכים לתת דוגמה לעולם?

כן.

תלמיד: ואם זה לא עובד, מה צריך לתקן?

אם זה לא עובד, צריך לבדוק למה זה לא עובד ולתקן את ההתפתחות. יכול להיות שאנחנו לא מבינים, יכול להיות שדרך ההתפתחות היא במקביל לנו ואנחנו לא נמצאים בה. יש הרבה שאלות בדרך.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן שאין מה לעסוק בפרט אלא רק למלא את משאלותיו של חברו.

כן.

תלמיד: אמרת שהערבות צריכה להיות קודם כל בעשירייה, לא לקפוץ לקבוצה ובטח לא לעם ישראל ולעולם. אני לא מרגיש שאנחנו עוסקים בעשירייה במילוי כל משאלותיו של החבר, אנחנו בעיקר מדברים על תמיכה רוחנית, לדאוג למה שחסר לחבר עבור ההתקדמות הרוחנית. אבל בעל הסולם כותב "כל משאלותיו", אז אני צריך לבדוק בקבוצה הקטנה מה כל אחד רוצה?

אז צריכים בעשיריות, כמו שכולכם נמצאים בחיבור, שלכל עשירייה יהיה כל מה שצריך להיות בחברה הגדולה וכך להמשיך.

אנחנו הדור הראשון שבונה את העשיריות, ונקווה שעוד נספיק לבנות מאות, לפי מה שבעל הסולם כותב כאן על החיבור וכך נתקדם. 

תלמיד:  פעם אמרנו שגשמיות החבר זו הרוחניות שלי. מה הכוונה גשמיות של החבר?

שככל שאני עוזר בדברים פשוטים, ארציים לחבר, מזה אני בונה את הרוחניות שלי.

תלמיד: זה נשמע כשני דברים שונים. לפעמים שמעתי שאני צריך לדאוג רק לרוחניות של החבר, בכך שאני בא לשיעור, מתחבר לזום, בכך אני ערב לו, אני שומר על איזו מסגרת. אבל לדאוג לכל משאלותיו ולדאוג לגשמיות, זה כבר סיפור אחר. מאיפה לקחת משאבים, כוחות, רצון? אני בקושי דואג לעצמי.

כנראה שזו תהיה התפתחות אחרת, יותר קרובה לסיפוק הרוחני. אנחנו רק התחלנו.

תלמיד:  בסופו של דבר צריך להגיע לכך שלא יחסר כלום לחבר, כמו שבעל הסולם כותב כאן?

כן.

תלמיד: מה זה מאות? מהי צורת החיבור של מאות?

במספרם הם מאות, והם קשורים ביניהם בכוח של עשירייה.

תלמיד: אם אני מסתכל על בני ברוך, מה זה אומר? כמה עשיריות יחד שמרגישות כאחת?

כן.

תלמיד: מה מאפיין אותן?

אני לא חושב שאלו דווקא עשיריות, אני לא יודע. אנחנו עוד לא רואים במבנה שלנו שיש צורך במאות. 

תלמיד: אבל אתה יכול לצייר את המבנה הזה רק כדי לראות ציור כזה?

לא. אני חושב שיהיו עשיריות שירגישו שיש להן צורך לשלב את העבודה הרוחנית מתוך העשירייה שלהן עם עוד עשיריות וכך הן יתחברו יחד.

תלמיד: ואז הם נקראים יחד "קבוצה"?

כן, קבוצה זה שם כללי.

תלמיד: כשאתה אומר שלכל עשירייה יש את כל מה שצריך להיות לחברה הגדולה, לכל עשירייה יש הכול.

כן.

תלמיד: כשאנחנו נתכנס בעוד שלושה שבועות לכנס שלנו, מה התרומה של ההתאספות הכוללת אם יש בעשירייה הכול?

כי יש עשיריות קטנות, גדולות, מצומצמות, מתרחבות, יש הרבה דברים. בכל זאת אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקדמים את עצמנו לצורה שאנחנו יכולים להרגיש שנמצאים בכל הפעולות הרוחניות.

תלמיד: אם יש בעשירייה את הכול, מה היא צריכה מאחרות?

אנחנו כך אומרים, שבעשירייה המתוקנת, השלמה יש את הכול, אבל איפה יש עשירייה כזאת? כדי לראות אותה, לזהות אותה, אז אנחנו צריכים להתפתח.

תלמיד: מה חסר לקבוצת "בני ברוך" העולמית כדי לגלות ערבות?

סך הכול יש לנו קבוצות שאנחנו חילקנו אותן לפי העשיריות, ובקבוצות האלו אנחנו מצפים שהם יגיעו לדרישת הערבות, שיתגלה בהם רגש הערבות, נחיצות לערבות, ובמשהו יישום הערבות, אז לפי כך אנחנו נגלה באותן העשיריות נטייה לחיבור שהוא ערבות.

זאת אומרת, שכל אחד באמת ירגיש את העשירייה, שהם כולם נמצאים בקשר אליו, בדאגה אליו והוא על האחרים בתוך העשירייה, וכך העשירייה הופכת להיות לקבוצה שלמה, סגורה. ואז אנחנו נרגיש צורך לחיבור בין העשיריות, בצורה שכל עשירייה ועשירייה היא מרגישה את עצמה, שהיא נכללת מכל העשרה, וכך כולם בסופו של דבר מתחילים להרגיש מה זה להיות כאחד. ואחר כך מתוך העשרה ומאה ואלף, וכן הלאה, כמה שיותר יהיו בחיבור, אנחנו כולנו נרגיש את עצמנו בבדיקה אחורנית, שממאה מרגישים כעשרה, ומעשרה כאחד, וזאת תהיה הבדיקה המיוחדת על האיחוד שלנו.

תלמיד: המצב הבא, הוא לפחות איך שפרסת את זה עכשיו קדימה הוא הולך ומתבהר, אלו הצעדים שלנו.

כן.

תלמיד: מה חסר לנו כדי להגיע בתוך עשירייה, כמו שאתה מתאר לקבוצה שלמה סגורה, לערבות בינינו, מה חסר לנו כדי להיכנס לרגש הזה של הערבות?

אם כל אחד מהעשרה ירגיש את עצמו שהוא כלול מכל העשרה, וכך זה בכל קבוצה וקבוצה שלנו, אז אנחנו נהיה קשורים באמת בצורה נכונה.

תלמיד: ומה המשמעות שאני כלול מאחרים, להרגיש את עצמי כלול מהחברים?

שהתכונות שלך הן תוצאה מהתכונות שלהם, ואתה נמצא בזה גם בהם.

תלמיד: זאת התכללות, מהי ערבות?

ערבות נובעת מהתכללות, וכמו שאתה מרגיש את האחרים שהם בנויים כמוך, ומחוברים כמוך, אז אתם באמת מרגישים שאתם מחוברים ומעורבים באותן התכונות.

תלמיד: אז ערבות היא תוצאה של התכללות?

כן.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שאני צריך להיות ערב לחברים, מה אני בעצם אומר פה?

שאתה קשור עם החברים בצורה כזאת שנקרא "ערב".

תלמיד: מה היא הצורה הכי נכונה לחלק עשיריות, נגיד אנחנו התחלקנו בצורה אקראית, מה הצורה הכי נכונה וקרובה לרוחניות?

אין בזה שום דבר.

תלמיד: אין איזה כלל?

אין.

תלמיד: נגיד עדיף שיהיו וותיקים עם חדשים, או עדיף שיהיו באותו מקום?

אבל אתה לא יכול להיות לא וותיק, ולא מישהו, אם אתה עדיין לא נמצא בעשירייה, ועובד בה, ומגלה בה כל מיני תכונות.

תלמיד: אנחנו יכולים לחלק, נגיד יש חברים חדשים שמגיעים אפשר לצרף אותם נגיד לוותיקים, מצד אחד זה נכון, ייקחו דוגמה מהם, ילמדו.

כן.

תלמיד: זאת צורה אחת, צורה שנייה החדשים מסיימים מכניסים אותם והם מתחילים לבד, או אפשר לפי מסגרת, או אפשר לפי אופי, או אפשר, לא יודע, עצות, מה הצורה הכי נכונה?

לא, זה צריך להיות מערכת חיה, שכל הזמן אפשר כל אחד להעביר ממקום למקום, בלי לפגוע בעצם בכל המבנה. לדוגמה, כל אחד שנמצא באיזה מקום מקבל צורה של אותו מקום, ולכן לא כדאי סתם להעביר אנשים ממקום למקום.

תלמיד: מתחילה להיות עכשיו קבוצה חדשה, אז יש אפשרות לצרף אותה לוותיקים או ביניהם לעשות קבוצה, גם לפי מסגרת אפשר לעשות, או בכלל כמו שאנחנו עשינו פעם בצורה אקראית לגמרי, המחשב עשה, השאלה היא מה הצורה הכי קרובה לרוחניות? או שאין משמעות לזה בכלל.

בסופו של דבר לא תהיה משמעות, כי כל אחד הוא מקבל צורה מהמקום איפה שהוא נמצא, ואת המקום כבר הבורא הוא זה שמסדר לו את המקום.

תלמיד: זה בסופו, אבל בהתחלה יש לזה משמעות איך לחלק עשירייה חדשה, איך לבנות אותה כביכול? איך לייצר עשירייה חדשה, באיזה קריטריונים?

לא, תן להם להתייצב בעצמם, אני לא חושב שיש לנו שכל לראות את המצב המוגמר.

תלמיד: ואיך שאנחנו נמצאים עכשיו בעשיריות, אתה רואה שיהיו גם שינויים, או שכך פשוט להמשיך עד סוף החיים?

להמשיך ואתם תתרגלו למה שיש ותקבלו צורה, חותמת ממה שיש.

תלמיד: כתוב "כל עמי הארץ שייכים לי כמותכם", מה הכוונה של "כמותכם" האם זה ממקום שאומר שכולנו באותה נקודת פתיחה?

לא, זה ברגע שהם נמצאים, מסדרים את קבוצות הערבות להיות מחוברות, אז כך הוא אומר שצריכים להסתכל עליהם.

תלמיד: זאת אומרת שדווקא דרך הרוחניות יש מקום של הפרדה ואיחוד של העם שלנו?

דווקא דרך הרוחניות יש מקום לחיבור.

(סוף השיעור)