שיעור בוקר 14.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 19, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 19, "מהותה של חכמת הקבלה", בתת כותרת "כינויים הזרים לרוח אנושי".

אנחנו נמצאים כאן בגילוי של דברים לא נעימים כל כך אולי, אבל הם אמתיים, כי אנחנו לא מסוגלים להיות קשורים לחכמת הקבלה. המקובלים מדברים בשפת הענפים, זאת אומרת, הם מביאים לנו כל מיני שמות, שהשמות האלו מצביעים על שורש עליון, ולכן בלי השורש העליון השמות האלו הם בכלל חסרי משמעות. אם אני לא משיג את השורש העליון אז בשבילי השמות האלו הם סתם ככה תנועות באוויר, גלים באוויר.

אלא אני יכול להגיד שאני משתמש בהן כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב אם אני רוצה להשיג את השורש, ומפני שהמילים האלו ממש קשורות לשורש, אז אני יכול איכשהו לעורר על ידי זה את המאור המחזיר למוטב. אבל בהחלט לא לשכוח ששפת הענפים זה אומר שאני קורא משהו שאני לא יודע על מה זה, אני שומע על משהו, אבל אלה מילים כאלו שאין בהן שום משמעות אמיתית, אלא אם כן אני מצרף להן את הכוונה שלי להגיע לשורש.

זה דבר אחד. דבר שני, אפילו אם אני לומד מהמקובל הגדול ביותר, לא חשוב ממי, זה לא כמו שאנחנו חושבים בעולם שלנו שמקובל גדול יכול ללמד יותר, לא. בעל הסולם אפילו אמר שכדי להתחיל לכתוב משהו לעמך הוא ביקש שיורידו אותו מהדרגה שלו. כי העניין הוא שאת חכמת הקבלה אפשר ללמוד רק בתנאי שיש קשר רוחני שנקרא "פה אל פה" שהוא לפי המסכים בין התלמיד הלומד לרבו המלמד.

את זה הוא אומר במסירה מפי מקובל חכם למקובל שמבין מדעתו. זאת אומרת, חייבת להיות כאן השתוות ממשית במשהו ביניהם, ולפי דרגת ההשתוות, התלמיד יכול להבין את המקובל, אחרת הוא לא מבין על מה מדובר. זה כמו ילד קטן ששומע שאומרים לו משהו, אבל הוא עדיין לא מבין את השפה. כך גם אנחנו נמצאים כלפי המקובלים, גם כשאנחנו קוראים את הספרים שלהם, או שומעים קלטות או משהו אחר שלהם, זה כמו שאנחנו לומדים משהו פורמאלי.

אנחנו מקבלים מהם את ההדרכה איך להגיע להתקשרות, אבל חכמת הקבלה ממש היא נמסרת מעליון לתחתון לפי ההתכללות, לפי ההשתוות, לפי ההתקשרות ביניהם. וההתקשרות הזאת מגיעה דרך המסך המשותף.

אנחנו רואים כאן שני דברים מאוד מאוד מיוחדים, שהם כביכול מקררים אותנו. קודם כל שהשפה היא לא שפה שאנחנו מבינים, כי זו שפת הענפים, והמילים שאנחנו קוראים, בכלל מדברות על מציאות אחרת שאנחנו לא קולטים מהי, זה דבר אחד, ודבר שני, שאפילו אם היינו לומדים מהחכם הגדול, לא היינו לומדים ממנו שום דבר מחכמת הקבלה, אלא היינו יכולים ללמוד ממנו רק הדרכה איך להתנהג כלפי כל אחד ובינינו כדי להגיע לדבקות, לחיבור, לשורשים ורק אז ללמוד את חכמת הקבלה.

שאלה: אני הייתי בטוח שאתה מעביר בתור המורה שלנו, את האור אלינו מהכוח העליון.

אור אין סוף.

תלמיד: נכון. אתה מעביר לנו.

מעביר.

תלמיד: כן או לא?

על זה כתוב "באתי ואין איש"¹.

תלמיד: שזה אומר?

שאין למי להעביר.

תלמיד: אתה כל הזמן מעביר לנו, אנחנו כל הזמן מתחברים אליך. אנחנו כל הזמן מחוברים אליך ומרגישים שאתה מעביר לנו.

איפה אתה מחובר?

תלמיד: אנחנו מרגישים כל הזמן. תשים לב, כשאתה לא פה לא באים. באים קצת. כשאתה פה זה מושך אותנו. איך אתה יכול להסביר את זה?

זו דוגמה רעה מאוד.

תלמיד: אולי.

לא אולי. זו דווקא דוגמה רעה מאוד. היא אומרת על זה שאנשים באים להצגה.

תלמיד: חס וחלילה.

הצגה, אני אומר לך במילה כזאת גסה. להצגה. הם לא באים כדי להתקשר זה עם זה ולקבל מהבורא. הם באים כדי לראות כאן איזו בובה שיושבת לפניהם ועושה פרצופים.

תלמיד: אתה היית מאוד קשור לרב"ש, אתה כל הזמן מספר לנו סיפורים על זה.

אתם לא יודעים מה זה להיות קשור. עזוב.

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 19, מאמר "מהותה של חכמת הקבלה", טור ב', כותרת "כינויים הזרים לרוח אנושי".

זאת אומרת, יש לנו עוד מכשול בדרך. חוץ מזה שזו שפת הענפים וחוץ מזה שאי אפשר ללמוד אלא לפי המסך המשותף, יש לנו עוד מכשול אחד.

כינויים הזרים לרוח אנושי

"ועם כל המתבאר לעיל, תבין, מה שנמצא לפעמים בספרי הקבלה, כינויים וערכין הזרים מאד לרוח אנושי. והמה שכיחים ביותר בספרי הקבלה היסודיים, שהם ספרי הזוהר ותיקונים וספרי האריז"ל. אשר המה מתמיהים מאד: מה היה להם, לחכמים האלו, להשתמש בכינויים נמוכים כאלה, לביטוי רעיונות נשגבות וקדושות הללו?

אולם, אחר שרכשת לך את הידיעות, המובאות לעיל, יובן לך הדבר על אמיתו. כי נתבאר, שאי אפשר כלל להשתמש בהסברת החכמה הזאת, בשום שפה ולשון שבעולם, זולת בהשפה המיוחדת להדבר, שהיא "שפת הענפים", על פי היחסים לשרשיהם העליונים.

ולפיכך, מובן מאליו, שאי אפשר לעזוב איזה ענף או איזה מקרה של ענף, מפני הנחות דרגה שלו. ולא להשתמש עמו, לבטוי המושכל הרצוי, בתוך קשרי החכמה, בו בעת, שלא נמצא בעולמנו שום ענף אחר, שנקחהו בתמורהו. כי כמו שאין שתי שערות יונקות מנקב אחד, כן אין לנו ב' ענפים, שיתיחסו לשורש אחד.

באופן, שאם נשאיר איזה מקרה, שלא להשתמש עמו, נמצא, שמלבד שאנו אובדים את המושכל הרוחני ההוא, שכנגדו בעולם העליון, כי אין לנו עוד שום מלה תמורתו, להראות על השורש ההוא, הנה עוד יזיק דבר זה, לכל מרחבי החכמה כולה, ועל כל הקיפה, שהרי נעדר לנו טבעת אחת, משלשלת כללות החכמה, הקשור במושג ההוא.

על כן נמצא, שמטיל פגם על החכמה כולה. כי אין לך עוד חכמה בחכמות בעולם הזה, שיהיו הענינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה." זאת אומרת, כל המנגנון הזה הוא עגול. אם אתה נוגע במשהו אתה צריך לדעת למה זה קשור. איך שהוא משפיע על כל המערכת ואיך כל המערכת קשורה ומשפיעה עליו. לאיזה הבחן אחד שאתה נגיד רוצה לבדוק. זאת אומרת, אם אנחנו לומדים, אנחנו חייבים ללמוד את זה בצורה אינטגראלית, לכן לא יותר מעשר ולא פחות מעשר ורק בתוך עשירייה. והעשירייה יכולה להתרחב ולהתכלל בתוכה כבר לעוד ולעוד מדרגות, אבל בכל זאת אם לא תופסים עשרה כאחד, לא מתחילים ללמוד חכמת הקבלה, כי כל ההבחן הוא כתוצאה מהעשירייה. "אשר ע"כ, בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתים, נחשכה בעדנו כל החכמה כולה, משום שכל עניניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש.

ומעתה, אין שום תמיהא עליהם, במה שמשתמשים לפעמים בכינויים זרים. כי אין להם חירות של בחירה בהכינויים, להחליף ולהמיר רע בטוב או טוב ברע. אלא שמוכרחים תמיד להביא, בדיוק אותו הענף או המקרה, המורה באצבע על שורשו העליון, בכל השיעור הנחוץ להענין. וגם מוכרחים להרחיב הדברים, עד שיספיקו להגדרה מדוייקת, לעיני חבריהם המעיינים."

תלמיד: אני מבין שאם חסרה ידיעה מסוימת זה שובר את כל האינטגראליות של החכמה.

כן.

תלמיד: אבל מה זה כינוי זר?

כינוי זר שאתה מכנה במשהו איזו תופעה שהשם, הכינוי הזה, לא שייך לה. אתה חייב לדעת שורש וענף, ואז לפי הענף המדויק שבעולם הזה שיש לו כינוי, לקרוא בזה את השורש. זה בשבילך כדי לכתוב, כדי לדבר עם מישהו. אתה בעצמך לא צריך את שפת הענפים, לא צריך. אתה השגת את השורשים, גמרנו. אתה נמצא בהם.

נניח אתה חי ביער ואתה לא יודע למה זה נקרא תפוח. זה פרי וזהו. גם פרי אתה לא יודע מה זה. אתה יודע שככה האדם הראשון נתן את השמות. מה זאת אומרת? מתוך ההשגה של ענף ושורש הוא נתן שמות לכל חלקי הבריאה. אבל בעצם אם לא היינו מתקשרים בינינו, לא היינו צריכים שום שפה.

וזה שאני נמצא בהשגת העולם הרוחני אני לא צריך גם את שפת הענפים. בשביל מה? רק כדי להעביר בכתב או בעל פה מאחד לשני ומדור לדור אז אני זקוק לקוד, לשפה. ואז אין לי ברירה, כי ברוחניות אני לא יכול לכתוב לך. נניח כך, תיאורטית אפשר לכתוב. באיזו צורה? יש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות, כל מדרגה מתחלקת גם כן, כל מדרגה ותת מדרגה גם כן, גם, גם, גם, גם, גם.

ואז אני צריך לרדת לרזולוציה מסוימת ונניח אני כותב "בינה שבמלכות וחכמה שבאיזה פרצוף ובאיזה ספירה זה וזה זה זה זה זה", ועל זה אני מדבר. איך אני אכתוב? זה אפשר, אבל זה יהיה כמו במחשב. בעצם אם אתה רוצה להצביע על משהו בתוך מחשב אתה צריך לעשות שם איזו שורה מעשרות או מאות סימנים. אז מקובלים עשו את זה בצורה של שפת הענפים.

תלמיד: אז מה זה כינוי זר?

כינויים זרים זה שהם לא מותאמים כענף ושורש. למה עשו את זה? לא רצו להשתמש בכינויים כאילו גסים, זיווג, נישוק, חיבוק וכן הלאה, כל מיני כאלה דברים. מדובר על התקשרות בין הפרצופים, לא רצו בזה להשתמש. התורה לא עושה את זה. התורה מדברת בצורה גלויה, היא לא כמו רומן שמישהו כותב אז הוא מחפש מילים יפות שזה לא מתאים או כן מתאים בהתאם למי שיקרא. בחכמת הקבלה זה הכל לפי השפה המדעית.

תלמיד: הרבה פעמים, כמו ששאלו אותך עכשיו על כלים דאחוריים, אז כלים דאחוריים יש לזה כל מיני פירושים.

כלים דאחוריים זה כלים של החצי השני, החצי התחתון של הפרצוף.

תלמיד: כשאומרים כלים דאחוריים לפעמים מתכוונים לזה ולפעמים מתכוונים למשהו אחר. הוא אומר פה שיש דיוק לכאורה בין השפה לבין מה שהם מתכוונים בעולמות הרוחניים. לעניות דעתי, משתמשים באותן מילים פה בשביל להצביע על דברים שונים למעלה.

לא. מה זה מילים פה, בגשמיות?

תלמיד: פה, בטקסט. בטקסט משתמשים באותן מילים בשביל להצביע על תופעות שונות.

איזה תופעות שונות?

תלמיד: כלים דאחוריים. בתע"ס הוא כתב קודם לב האבן, כלים דאחוריים. וכלים דאחוריים יכול להיות כל מיני משמעויות.

כלים דאחוריים זה כלים דקבלה, זה החצי התחתון של הפרצוף, אתה יכול לקחת הגדרה שהוא כותב באיזה מקום ולראות שזה נכון לאורך כל הדרך, אלא אם כן אתה צריך לבדוק האם אתה מבין שגם זה נקרא כלים דאחוריים, גם זה וגם זה, אבל אם הוא כותב אז זה נכון. לא, אין בזה אי דיוק.

תלמיד: אני לא מערער עליו, אני מנסה להבין איך זה יכול להיות שהוא משתמש באותה מילה לכאורה.

תביא, בוא לא נגיד סתם. תביא, נבדוק, ונסביר.

תלמיד: אני חושב שהוא התכוון לכך שאין דברים ישירים אלא הם כלפי המערכת, אז כשאני נתקל באיזה מונח, בשביל להבין אותו אני צריך להבין את כל המערכת, את כל הרמה הזאת בעצמה. האם זה נכון או שזה לגמרי מוטעה?

כן. לא שאתה צריך לגמרי להבין את הכול, אבל בסך הכול אתה צריך להבין את המערכת הכללית ואיפה המונח הזה נמצא, איך הוא קשור למערכת, איך המערכת קשורה אליו. פחות או יותר אתה צריך להבין את הדברים האלה אחרת לא תבין את המונח עצמו. כי הוא בפני עצמו לא קיים, הוא קיים רק בקשר עם האחרים. ובכלל, אפילו לפי השמות, אם אנחנו הולכים ומפרטים ומציינים כל דבר ודבר אנחנו רואים שאפילו השמות שאנחנו נותנים, אנחנו נותנים לא לדבר עצמו, כי הדבר עצמו זה רק רצון לקבל, אלא רק לפי ההתקשרות שלו לכל מיני החלקים שבמערכת, לפי זה יש לו זכות קיום.

תלמיד: במאמר כתוב שאי אפשר להחליף את השם של הענף אחרת נטעה בשורש.

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: בשביל מה אנחנו לומדים את זה בכלל? אנחנו הרי רוצים לקבל את המאור המחזיר למוטב ולא ידע לשכל.

יופי. כן, בדיוק. כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב, רק בשביל זה לומדים. אני לא לומד כדי למלאות את השכל, זה בכלל אסור, זה נקרא שאני לומד חכמה ולא תורה, אני רק רוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב, רק בזה אני תלוי. בדיוק.

תלמיד: איך אפשר לקבל מהטקסט הזה באופן ספציפי את המאור המחזיר למוטב? כשפשוט כל מה שכתוב בטקסט זה שאי אפשר להחליף בין השמות ולא כתוב פה על שורשים עליונים.

אתה רוצה להוציא מהטקסט חכמה ולא מאור המחזיר למוטב וזו גישה לא נכונה. כשאני קורא טקסט יש לי אליו כמה גישות, גישה אחת היא שאני צריך אותו כדי לקבל מאור המחזיר למוטב, אז לא אכפת לי אם אני מבין או לא מבין. נניח תהילים, כמה אנחנו מבינים שם? עכשיו מבינים קצת יותר, אנחנו רואים על איזה מצבים דוד המלך דיבר וכן הלאה. וגם זה, הכול בצורה חיצונה עד כמה שאנחנו מסוגלים להבין. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה לקבל חוץ מהמאור המחזיר למוטב ידיעה איך להסביר את זה למתחילים, לחברים, איך להתקשר, על מה לדבר בינינו וכן הלאה.

זאת אומרת יש כמה שכבות, כמה דרישות מהלימוד, אבל העיקר זה המאור המחזיר למוטב. חוץ מזה, אנחנו באמת לא זקוקים לכלום, רק לזה. אלא כדי לכתוב מאמרים לעיתונים, לאנשים שיבואו ללמוד, אז אנחנו צריכים. כמו שבעל הסולם כתב, כשאנחנו לומדים מאמרים שלו שהוא כתב לקהל הרחב, כמו שהוא כותב, להחדרת חכמת הקבלה בשדרות העם, שם אנחנו לא מצפים בהרבה למאור המחזיר למוטב, למרות שזה גם נמצא, כי כתב את זה מקובל וכשהוא כותב הוא נמצא ברוחניות, אבל במיוחד שם אנחנו רוצים לתפוס את החכמה, שכל, דרך, רעיון, הגיון, זהו.

גם במאמרים שלמדנו היום בשיעור בוקר, מהמאמר הקצר הזה של רב"ש, "אהבת חברים", אנחנו רוצים לקבל משם גם שכל, שיהיה לנו ברור הדרך, שלבי הדרך שעל ידם צריכים להתקדם למטרה. ואנחנו כבר יכולים, זה דבר גדול, זה לא פשוט, תתחילו להסביר את זה לחדשים, תראו עד כמה הם לא שומעים, מבולבלים, אנחנו כבר יכולים לצייר בארבע, חמש תחנות את כל הדרך, את כל המסלול שאדם צריך לעבור, והם לא יתפסו, כי אין קשר. ואנחנו כבר כן, שדה, מדבר, מצרים, פרעה, אני וכן הלאה. משה נכנס למצרים, איך שהוא נכנס, הוא מעצמו מיוצאי בבל אבל נכנס לבית פרעה וגדל שם. הרצון לקבל שלו גדל, הוא מבין שהוא לא שייך לו אבל בכל זאת הוא נמצא בזה, מקבל משם את כל החיים שלו, את כל ההבחנות שלו. אחר כך עד שזה גדל ורואה שלא, הוא בכל זאת שייך לנקודה שבלב ולא יכול להתנתק ממנה, עד כדי כך שיש לו סכסוך עם הפרעה והוא בורח וכן הלאה וכן הלאה.

אנחנו כבר מדברים כאן על ההתפתחות הפנימית של האדם שזה האגו שלו, הנקודה שבלב וכל מיני תופעות שהן שייכות לו. כך צריכים ללמוד, זו שפת הענפים. תדברו על זה עם האנשים המתחילים, אתם תראו כמה שנים זה ייקח להם, כדי שיוכלו לתאר את זה לעצמם בצורה נכונה. כמה שתספר להם הם לא יוכלו לתאר, הם יקבלו את זה, יגידו כן, אבל זה לא חי בהם, כי אין קשר בין ענף ושורש, ואצלנו זה כבר קצת נמצא במשהו אז אנחנו יכולים כבר לתאר.

שאלה: אם השורש הוא אחד בסופו של דבר איך לפי חוק שורש וענף נהיה ריבוי? בעל הסולם עוד כותב שהם כמו חותם ונחתם לפי שורש וענף גם בכמות וגם באיכות ורק העביות משתנה, אז איך נהיה ריבוי?

אם אתה מצביע על הענף יש לו שורש אחד והוא לא שייך לשורש השני. השורש שהוא שורש של כל השורשים, אין לו ענפים, אלא הענפים שלו גם נמצאים באותה הרמה כמו שהוא וכל השורשים האחרים.

תלמיד: מה זה ענפים שלא נמצאים באותה רמה כמו כל השורשים האחרים?

נגיד בראש דאריך אנפין שם נמצאים כל השורשים שהם קשורים לשורש הכי גבוה, ברישא דלא אתידע, שם נמצא השורש.

תלמיד: כשאני מצביע על ענף מסוים אני מתכוון לשורש האחד שלו או לפרטים של השורשים של אותו השורש?

לא חשוב למי. וודאי שבדרך יש לך הרבה שורשים.

תלמיד: זאת השאלה. שפת הענפים מתייחסת לריבוי של הפרטים?

שפת הענפים מתייחסת לענף ומצביעה על השורש אם אתה בכלל מבין מיהו השורש ומהו השורש. בדרך כלל אנחנו לא מבינים, אבל בזה שאנחנו לומדים אנחנו בתקווה לעורר את המאור המחזיר למוטב ולכן זה עובד. זהו, כמו בילדים הקטנים.

מה יש לנו היום חוץ מלעשות את התזרים?

תלמיד: יש לנו רק להכין תזרים על בסיס המאמר "אהבת חברים".

טוב. אתמול הייתה לי שיחה עם הנשים לקראת כנס נשים. זה לא היה כנס ממש, אפשר להגיד שזה היה כנס וירטואלי של נשים. מאוד נהניתי מהשאלות ומהנכונות שלהן ועד כמה שהן באמת מוכנות, יש לנו באמת חצי שני חזק מאוד. כל הכבוד.

(סוף השיעור)

---

1. "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה" (ישעיהו נ', ב').↩