שיעור הקבלה היומי25 dic 2021(בוקר)
שיעור בנושא "הדרך לבורא במוחא וליבא", שיעור 1
25 dic 2021
שיעור בוקר 25.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הדרך לבורא במוחא וליבא – קטעים נבחרים מן המקורות
mlt_o_rav_2021-12-25_lesson_moha-ve-liba_n1_p1_rGAVn50s
הדרך לבורא היא באמת במוחא וליבא. אין לנו יותר חוץ ממוח ולב. בלב אנחנו לגמרי לא יכולים להיות קשורים לבורא מלכתחילה, הרצון לקבל שלנו רק רוצה לקבל, למלאות את עצמו כי הוא נמצא בהפכיות ובנוסף לכך בריחוק מלהרגיש משהו שנמצא מחוץ לרצון לקבל. מה שנכנס לתוכו –מרגישים, מה שמחוץ לו – לא מרגישים. ויש עוד מרחק אחרי שלא מרגישים, עד כמה אני מרגיש שהוא הפוך ממני.
זאת אומרת יש כאן הרגשה שעובדת במדידת התקרבות, והרגשה ששעובדת כדי למדוד את ההתרחקות. ואז אני רואה שזה הפוך, אני שונא את הבורא, לא שהוא ניטראלי, אלא אני שונא אותו, אני לא יכול לקבל אותו, אני מרגיש עד כמה הוא לגמרי הפוך ממני. אני נמצא בחרדה מתוך שאני חושב אפילו על דברים כאלה, שהם הפוכים ממני. ולכן המרחק הוא גדול.
מה לעשות? הבורא הוא כולו משפיע, הוא רוצה שאנחנו נהיה כמוהו ולכן ברא אותנו ברצון לקבל, דווקא הפוך ממנו כדי שאנחנו נוכל להרגיש מה זה קרוב ומה זה רחוק מהרצון לקבל ולהבין ולהרגיש אותו בצורה אמיתית, כמוהו, בלי לערב בזה את התכונות שלנו.
לכן כל ההשגה שלנו נקראת השגה למעלה מהדעת, שאני צריך להתעלות למעלה מהרצון לקבל, לצאת מהגבולות של הרצון לקבל כמו אותה תולעת שפורצת מהצנון שחיה בו ומתחילה להרגיש את העולם העליון, אותו דבר אני צריך לעשות, לצאת מהרצון לקבל שלי ולהשתדל להתכלל ברצון להשפיע, כי זה רצון הבורא וכך להתעלות עוד ועוד.
למה להתעלות? כי האמת שהבורא הוא לא רצון להשפיע, כך זה מתראה רק כלפינו, אבל הוא נמצא בדרגה הרבה יותר גבוהה מזה. לא רצון לקבל ולא רצון להשפיע, אלא הוא רוצה להראות לנו רק את היחס שלו למה שהפוך ממנו, מה שכביכול זר לו. ולכן אנחנו צריכים להתכלל בתכונות האלה, להשתדל לכלול אותן בנו ולהתחיל להרגיש מה זה נקרא "בתוך הרצון שלי", "למעלה מהרצון שלי", להתקרב לרצון הזולת, להתרחק מרצון שלי או מרצון של הזולת, זאת אומרת, להתחיל להרגיש איפה נמצאים כאן אותם השינויים, להתקרב, להתרחק מהרצון ובזה להתחיל יותר או פחות להרגיש את הזולת.
אני צריך לשלוט בזה, כי אז אני אוכל על ידי השינוי שלי לזולת, וזה לא תלוי בי, ברצון שלי, שכך אני כל פעם מרגיש כלפי כל אחד ואחד איך שאני בנוי, אלא אם אני יכול לשלוט ביחסים שלי כלפי הזולת, לא לפי הטבע שנקבע אלא לפי מה שאני קובע בכל רגע, אז אני יכול להיות בשינויים כאלה כלפי הזולת, כלפי הבורא, ואז בזה אני אוכל למדוד, לראות, לשנות לא רק את היחס שלי לכול אלא להבין את עצמי. מי אני, מה אני, איך אני בנוי, איך הבורא ברא אותי ומזה אני יכול להבין מה הבורא הוא בעצמו, "בוא וראה".
האדם מורכב ממוח ולב. ויוצא שזו עבודה לגמרי שונה מהתפיסה במוח והתפיסה בלב. אם מדובר כלפי הרוחניות, אז אפשר להגיד שיותר קל לעבוד מבחינת מוח. אנחנו כביכול שולטים עליו יותר, יכולים להגיע אליו מהר יותר ממצבנו על מנת לקבל לעל מנת להשפיע, יכולים לתאר את הדברים האלה שהם נמצאים מחוץ למוח שלנו. כי המוח כבר בנוי בזה שהוא מוכן לתת לנו להרגיש דברים הפוכים, כמו פלוס ומינוס, נגטיב פוזיטיב וכן הלאה.
ואילו הלב זה כל האדם, זה הטבע שלנו. המוח הוא כביכול נוסף. והלב נמצא כיסודו של האדם. ולכן על הלב אני לא יכול לשלוט בצורה ישירה. אני חייב לעשות כל מיני תרגילים במוח וכל מיני תרגילים אחרים סביב הלב שהמקובלים ממליצים לנו לעשות, ועל ידי התרגילים האלו אני בצורה כלשהי משפיע על הלב שלי, שהוא יתחיל להיות מוכשר לקבל הבחנות שהן לא טבעיות לו, הבחנות של השפעה, הבחנות של הרגשת הזולת.
וכאן אנחנו שוב מגיעים לקבוצה, ועד כמה אנחנו צריכים להשתדל להתלבש בכל חבר וחבר, להשתדל להרגיש מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, עד כמה אני יכול לחיות בתוכו, להתחשב עימו, להתאחד עימו. אלו התרגילים ששייכים כולם להרגשת הלב.
וכשאנחנו מארגנים אותם בצורה כזאת שמשתדלים לעשות שלא תהיה מחיצה בינינו, "כאיש אחד בלב אחד" כפי שממליצים לנו מקובלים, בצורה כזאת אנחנו באמת מתקרבים למצב שהופכים להיות בהרגשה כזאת משותפת, שאפשר להגיד שלמרות שכולנו שונים ומאוד שונים ונמצאים אפילו בצורות הפוכות זה לזה, אנחנו יכולים למעלה מהצורות האלה להיות קשורים כעשר ספירות. ואז יהיה לנו באמת מקום מסודר שנקרא "פרצוף" שבו אנחנו יכולים לתאר את הבורא. באותה מידה שאנחנו יכולים ביחד, בחיבור בינינו, בביטול של כל אחד כלפי האחרים ובהתאמה של כל אחד כלפי האחרים, לסדר כך את היחסים הפנימיים שלנו במוח ולב, שהם יהיו מתואמים לבורא, לכוח השפעה, במידה הזאת הבורא, לפי עוצמת החיבור הזו יתלבש בנו, ובזה יהיה גילוי הבורא לנברא.
נראה לנו שאלו דברים קשים, דברים מאוד רחוקים מאיתנו, זה לא כך. אנחנו ממש עומדים בפתח לחיבור ולגילוי כזה. אז העבודה כולה היא סך הכול במוחא ובליבא, במוח ובלב. וכמו שאמרתי כבר, עבודה במוח היא כביכול יותר קלה כי אנחנו יכולים לעבוד עם המוח בכל מיני צורות, מה שאין כן בעבודה בליבא אנחנו כמעט ולא שולטים בשום דבר. אבל בואו נראה איך מתארים לנו את זה מקובלים, במיוחד רב"ש. גם בעל הסולם, אבל במיוחד הרב"ש מרחיב כאן כי זאת העבודה העיקרית שלנו, עבודה במוחא וליבא.
אם יש שאלות, תשאלו. אנחנו צריכים להיכנס לזה ולהשקיע בזה את עצמנו, ממש לשקוע בזה ככל האפשר. לא נורא שאנחנו מתבלבלים ולא מבינים, אנחנו בכל זאת לא מתעייפים מלהתאמץ במה שכתוב.
קריין: הדרך לבורא במוחא וליבא – קטעים נבחרים מן המקורות, כותב רב"ש:
"האדם נולד בהטבע של רצון לקבל לעצמו, מוכרח לחלק את עבודתו בב' אופנים - א' בבחינת מוחא, שהאדם צריך לתת תשומת לב, איך הוא המצב שלו הוא בבחינת אמונה, אולם בבחינת אמונה, האדם יכול לעבוד בעל מנת לקבל שכר, היינו שהוא מקיים תורה ומצות בגלל שמזה יקבל אח"כ שכר, שיהיה מזה לתועלת עצמו, וממילא הוא ישאר בפירוד.
לכן יש עוד עבודה מיוחדת, הנקרא בחינת ליבא, שהוא אהבת הזולת. ואם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד, אז הוא גם כן ישאר מחוץ לקדושה, מטעם שאהבת הזולת, אין זה מטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים צריכים לקבל מהבורא את הטוב ועונג, ואם אין להם אמונה, איך הם יכולים לקבל משהו מהבורא, בזמן שאין להם אמונה בהבורא, לכן צריך להיות את העבודה בב' אופנים."
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)
זאת אומרת, לא מספיק שאני אשתדל לעשות את כל פעולות ההשפעה שאני יכול אלא אני צריך לשנות את הלב. שהלב שלי יעזוב אהבה עצמית, שאני לא אתחשב בעצמי אלא אתחשב רק בזולת. זה נקרא שאני מצמצם את הלב ומפתח אור חוזר, יחס לזולת, חיבור עם הזולת, אהבת הזולת, וזו עבודה שבלב.
זאת אומרת עבודה במוחא, כמו שאנחנו כבר רואים מכאן, היא עבודה קלה יחסית, אבל צריכים להתחיל ממנה כי בלי זה אנחנו לא יכולים להפעיל את הלב. זה העניין, שלא מספיק שאני עובד רק בשכל, אני לא פילוסוף ולא פסיכולוג, אני רוצה להיות בהשגה, זאת אומרת להיכנס להרגשת העולם העליון, ליחסים של השפעה ואהבה וחיבור, שכל זה מרחב של הבורא. ולכן כל העבודה בסופו של דבר היא עבודה שבלב.
נקרא שוב.
"האדם נולד בהטבע של רצון לקבל לעצמו, מוכרח לחלק את עבודתו בב' אופנים - א' בבחינת מוחא", מוח, "שהאדם צריך לתת תשומת לב, איך הוא המצב שלו הוא בבחינת אמונה, אולם בבחינת אמונה, האדם יכול לעבוד בעל מנת לקבל שכר, היינו שהוא מקיים תורה ומצות" זאת אומרת כל מיני פעולות בינו לבין כולם, בעיקר כלפי הבורא, מאהבת הבריות לאהבת הבורא, לאהבת ה', "היינו שהוא מקיים תורה ומצות בגלל שמזה יקבל אח"כ שכר, שיהיה מזה לתועלת עצמו, וממילא הוא ישאר בפירוד".
ושתיים (ב'), "לכן יש עוד עבודה מיוחדת, הנקרא בחינת ליבא, שהוא אהבת הזולת. ואם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד, אז הוא גם כן ישאר מחוץ לקדושה, מטעם שאהבת הזולת, אין זה מטרת הבריאה. כי מטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים צריכים לקבל מהבורא את הטוב ועונג", ולא להשפיע לו אלא לקבל, "ואם אין להם אמונה", זאת אומרת כוח השפעה, "איך הם יכולים לקבל משהו מהבורא, בזמן שאין להם אמונה בהבורא", זאת אומרת כוח השפעה כלפיו, "לכן צריך להיות את העבודה בב' אופנים". במוחא ובליבא. אנחנו צריכים לפתח גם כוח השפעה לבורא והבנה למה אנחנו עושים את זה. ולכן בכוח השפעה ואמונה שאנחנו מפתחים לבורא במוח ובלב, כך אנחנו מכוונים את עצמנו נכון ומתקרבים אליו.
(הרב"ש. מאמר 23 "מהו ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)
ודאי שמהקטע הזה אנחנו לא נדע מה זה מוחא וליבא, ולכן אני ממליץ שנשאיר את השאלות, יהיו עוד כאלו בטוח, ונקרא עוד כמה פסוקים כדי שיהיה לנו איזשהו יחס שלם פחות או יותר לפחות בדרגה שלנו למוחא וליבא, לעבודה הרוחנית שלנו.
קריין: קטע מס' 2, כותב רב"ש:
"הנה הרצון לקבל מתבטא במוחא וליבא, ועל ידי זה שהאדם מתקן אותו שיהיה בעל מנת להשפיע, אזי הוא יכול לקבל את השפע העליון. ונבאר את בחינת הרצון לקבל בליבא. הנה הלב נקרא בחינת רצון וחשק להנאות. לכן אם האדם יכול לתקן את מעשיו, באופן שיכול לוותר על כל מיני הנאות שבעולם, במקרה שהוא רואה שלא יהיה מזה שום תועלת לכבוד שמים, אזי הוא זוכה לקבל תענוגים אמיתיים, משום שלא תהיה קבלתם עכשיו לתועלת עצמו."
(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")
לפי מה שכתוב כאן, אנחנו כנראה צריכים תמיד למיין לטובת מי ולטובת מה אני עובד, כך שאני כביכול פועל ניטרלי ומפעיל את המוח והלב שלי לפי הכיוון. אם זה מיועד להשפיע לבורא, אז המוח והלב שלי צריכים להיות מופעלים על ידי ביגיעה, ממש בכוח וכך אני משפיע על ידם לבורא. אם אני לא מזהה שאני יכול לעשות זאת, אני לא מפעיל, לא לב ולא מוח, והם נשארים כמו שהם, ללא שום עבודה.
ולא חשוב מה אני מרגיש. אני יכול להרגיש בלב ובמוח שלי כל מיני תופעות, אבל שיישארו, אני לא נוגע בהן, העיקר בשבילי לאתר האם יש לי כוחות להפעיל את המוח והלב שלי להשפיע לבורא, לטובת הבורא, ועד כמה אני בטוח שאני מסוגל לעשות זאת.
אז קודם כל, כך לקבוע את היחס שלי לרוחניות, "שב ואל תעשה עדיף". אתה לא יכול לעשות את זה, אל תעשה. "אל תעשה" זה שאתה עובד נגד האגו שלך ולכן גם הפעולות האלו, שאתה מחזיק את עצמך ולא עושה להנאת עצמך ממש, גם זה נחשב לעבודה רוחנית. רק עדיין אתה לא יכול למעלה מהמאמצים שלך להחזיק את עצמך לעשות פעולות השפעה, אבל זה כבר נחשב שאתה עושה, שאתה מכין את עצמך לזה שהבורא פועל עליך ומגדל בך כוח השפעה.
קריין: קטע מס' 3. אומר בעל הסולם ב"שמעתי":
"צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה ואהבה, כדכתיב "אם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי". וזה נקרא בחינת מוחא.
כמו כן צריכים לראות, שלא יהיה שום רצוניות להנאת עצמו, אפילו מחשבה לא יעלה לו לחשוק לעצמו, אלא כל רצוניות שלו יהיה אך ורק להשפיע להשם ית'. וזה נקרא בחינת לבא, שהוא ענין "רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי [הבורא רוצה את הלב]"."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ד. "מוחא ולבא")
התוצאה מכל המאמצים שלנו זו העבודה שבלב. הלב צריך להתחיל לרצות להשפיע. לא בצורה טבעית כמו שהיה מרגיש מלכתחילה אם היה בנוי לצורת ההשפעה, אלא מפני שהוא מלכתחילה בנוי ברצון לקבל, לצורת הקבלה, אז במידה שהוא מתעורר למעלה מזה להשפעה, זה כבר נקרא "הלב המתוקן" וזה כבר נקרא "עבודה שבלב" ובזה אנחנו מתחילים להרגיש בתוך הלב את הבורא.
או כמו שכביכול הבורא מתלבש בלב. אבל לא הבורא מתלבש בלב. אנחנו מתקנים חלק מהרצונות שבלב לעל מנת להשפיע ובהם אנחנו מרגישים שכביכול הבורא מתלבש בנו.
"צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה ואהבה, כדכתיב "אם אב אני איה כבודי, ואם אדון אני איה מוראי". וזה נקרא בחינת מוחא.
כמו כן צריכים לראות, שלא יהיה" לו רצונות "[שום רצוניות] להנאת עצמו, אפילו מחשבה לא יעלה לו לחשוק לעצמו, אלא כל רצוניות שלו יהיה אך ורק להשפיע להשם ית'. וזה נקרא בחינת לבא," כי "שהוא ענין "רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי [הבורא רוצה את הלב]"."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ד. "מוחא ולבא"
זאת אומרת זה סיכום של העבודה שלנו. "הבורא רוצה את הלב", את כל הלבבות הבורא דורש, כמו שכתוב. ואנחנו צריכים להכין את הלבבות שלנו בצורה כזאת אליו. העבודה במוחא היא עבודה שמקדמת אותנו לעבודה בליבא. הלב מתחיל להשתנות ולקבל בתוכו רצונות דהשפעה ולהתמלאות בהתאם לזה בכוחות השפעה, שזה נקרא שהבורא מתלבש בלב, מתגלה בלב.
קריין: קטע מס' 4, כותב רב"ש:
"כשמתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה', מדוע אתה עשית הסתרת פנים שלך, עד שאין ביכולתנו להתגבר על ההסתרה שהקב"ה עשה. שנוכל להתגבר על ב' דברים אלו, היינו על בחינת מוחא ועל בחינת ליבא.
ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הקב"ה כך, שנצטרך להאמין. ולא עשה אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל, תיכף יראה את גדלות ה'. ונמצא, זה שעשה ה', שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, זה גורם, שהרבה אנשים מתרחקים מהעבודה. הלא אנו מבינים, כאילו חס ושלום, שהדרך שהבורא עשה, לעבוד בבחינת האמונה, זהו אבן נגף לכל הכושלים. אם כן מדוע עשה ככה.
ועל זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו שהבורא עשה, שהעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", זו היא הדרך המוצלחת ביותר בכדי להגיע לשלימות המטרה, שהיא להטיב לנבראיו. כי דוקא ע"י האמונה, הנבראים יכלו להגיע לשלימות המטרה, שהוא בכדי לקבל הטוב והעונג, מה שהבורא חשב לתת להנבראים."
(הרב"ש. מאמר 1 "מהו השיעור של תשובה" 1989)
"כשאדם מתחיל ללכת בדרך העבודה דלהשפיע, האדם טוען לה'",1 להבורא, "מדוע אתה עשית הסתרת פנים שלך, עד שאין ביכולתי להתגבר על ההסתרה שעשית. שנוכל להתגבר על הב' דברים, מוחה וליבה"1. למה עשית כך שזה מכשול לפניי, שאני לא יודע מה זה בכלל. אנחנו לא יודעים מה זה. עד שאנחנו מתחילים בזה קצת יותר לעבוד ויותר להיכנס ואז על ידי כל מיני הצלחות ומכשולים וכל הדברים, אנחנו קצת יותר ויותר מתחילים להבין, להרגיש על מה בכלל מדובר, מה זה עבודה במוח ולב שדורשים מאיתנו. כי בחיים שלנו האגואיסטיים, הפשוטים בעולם הזה, אנחנו לא נתקעים בכאלו מצבים. לא נתקעים. כל העבודה שלנו בתוך רצון לקבל, וכאן זה למעלה מהרצון לקבל שמתחלקת למוח ולב, עבודה שבמוח ועבודה שבלב.
"ובאמת נשאלת השאלה, מדוע עשה הבורא כך, שנצטרך להאמין. ולא עושה אחרת, דהיינו, שכל מי שמתחיל, תיכף יראה את הגדלות ה'"1, גדלות הבורא. למה אני צריך להאמין, מה זה "אמונה" בכלל? לא מבין. בחיים שלי אין דבר כזה. "ונמצא, זה שעשה הבורא, שצריכים לעבוד בבחינת אמונה, זה גורם, שהרבה אנשים מתרחקים מהעבודה הזאת הרוחנית"1. אנחנו רואים, כמה יש כאלה בעולם? כמה עשרות, כמה מאות, כמה אלפים, מתוך מיליארדים.
"הלא אנו מבינים, כאילו שהדרך שהבורא עשה, לעבוד בבחינת אמונה, זהו אבן נגף"1, זאת אומרת, זה מכשול "לכל הכושלים. אם כן מדוע עשה כך. ועל זה אמר בעל הסולם, שאנו צריכים להאמין, שהדרך הזו שהבורא עשה, שעבודה שלנו תהיה בבחינת "ויאמינו בה' ובמשה עבדו","1 זאת אומרת, לשנות את העבודה במוח ולב, ממש לשנות את המוח ולשנות בעיקר את הלב, "זו היא הדרך המוצלחת ביותר"1, אין אחרת. הוא לא בחר בין כמה אפשרויות, אלא אין אפשרות אחרת להיכנס לרוחניות, רק דרך עבודה במוח ובלב. "בכדי להגיע לשלימות המטרה, שהיא להטיב לנבראיו"1. אחרת הוא לא יוכל להתגלות בנו ולמלאות אותנו באור שלו, בנוכחות שלו.
"כי דווקא ע"י האמונה, הנבראים יוכלו להגיע לשלימות המטרה, שהיא בכדי לקבל הטוב והעונג מהבורא, מה שהבורא חשב לתת לנבראים"1. זאת אומרת, להגיע לאמונה, לכוח השפעה, לתכונת הבינה, זה רק התנאי שאז אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו לאור חכמה ולקבל אותו בעל מנת להשפיע.
קריין: קטע מס' 5. כותב רב"ש.
"בזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.
ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע. מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא."
(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")
חמש. "בזמן שאדם הולך למעלה מהשכל, אז כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו,"2 שיקבל מחשבה כזו, "הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל. ואז הוא יכול לזכות לאור האמונה," 2, אם הוא מוותר על השכל. "שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו," 2 בסדר. "והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שנגד השכל. וממילא הוא מוכשר לקבל את האור האמונה, ויכול להיות בטח, בטוח שהכוונתו להשפיע. מה שאם כן כשאין הוא יכול לעבוד בבחינת האמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים שתי עבודות, מוחא וליבא." 2
יש כאן הרבה מה להוסיף, אבל הוא כתב בצמצום. נקרא עוד פסוק אחד או שניים, באמת כל הפסוקים טובים.
קריין: קטע מס' 6, כותב רב"ש.
"כתוב בספר "מתן תורה" (דף קמ"ז) וזה לשונו "אף אתה כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית. ויש בהשואת הצורה האמורה בחינת "מוחא" ובחינת "ליבא". וענין העסק בתורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו הוא השואת הצורה מבחינת מוחא. כי כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך"."
(הרב"ש. מאמר 24 "מהו שכל הבא לקרבן עולה הוא זכר, בעבודה" 1990)
שש. "בספר "מתן תורה", "אף אתה כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך, ובזה תשווה צורתך לצורת מדות הבורא, שזה דביקות ברוחניות. ויש בהשואת הצורה האמורה בחינת "מוחא" ובחינת "ליבא". ועניין העסק בתורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח לבורא היא השואת הצורה מבחינת מוחא. כי כמו שהבורא אינו חושב לעצמו, בעצמו, על עצמו, אם הוא נמצא או אם הוא משגיח על הבריות וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו"3 כי הם כולם יהיו מכוונים כלפי הרצון לקבל שלו. "שברור לו, שהבורא אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים האלה"3 זאת אומרת, על עצמו, מה איתי בכל השאלות האלה, "נמצא בודאי בפירוד מהבורא"3.
נתחיל לשאול עכשיו את החברים מכל העולם. רק לא שאלות מסובכות שאני לא אדע לענות עליהם, אלא שאלות יותר קרובות אלינו, לעניין, פשוט, מה עלינו לעשות.
שאלה: בהרבה מהקטעים הוא מדבר על כך שצריך לבדוק האם אני משפיע לבורא בכל הפעולות שלי, הרצונות שלי. איך כל רצון אפשר לבדוק אם אני משווה אותו לבורא או לא?
זה פשוט מאוד. יש לך חברים, יש לך קבוצה. אם אתה נותן להם, זו נתינה לבורא, ורק נדמה לך שהם חברים. אלה לא חברים בכלל. אתה צריך להסתכל על החברים כאילו הבורא שלח אליך את המשלחת שלו, ואז אתה צריך להתייחס אליהם כמו לבורא. אין שום בעיה, ככל שאתה תיכנס בהם בפנים ותתחיל להתייחס אליהם באמת כמו לבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", בצורה כזאת תתחיל לגלות שהבורא באמת מלובש בהם, ולא תהיה לך שום בעיה, וכך הוא יתגלה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
תלמיד: אז כמו שאמרת היום שאתה חודר אל תוך החברים ואתה מנסה להרגיש אותם, לספוג אותם, להרגיש את הרצונות שלהם, לאהוב אותם, אז בעיקרון כל יתר הרצונות שיש לך הם כביכול הופכים ללא חשובים.
הם נכללים. כל הרצונות, כל המחשבות, כל מה שיש לנו, הם לאט לאט נכללים ביחס שלנו לחברים בהתאם להם אני מתחיל לגלות את הבורא. אני לא מגלה את הפרצופים שלהם והיחס בעולם הזה החומרי בינינו. אני מתחיל לגלות את מהות היחסים שלנו שזה בעצם הבורא. וכך נעלמים החברים, נעלמת הקבוצה, נעלם העולם הזה, אנחנו נמצאים בענן של יחסים בינינו ובתוך הענן הזה אני מגלה את מהות ההשפעה, הבורא.
שאלה: אם אנחנו מסתירים את הרצון שלנו לקבל אז תחילה הוא נעשה כביכול כלפינו מבחוץ כמו איזו בריאה נפרדת ואז אנחנו יכולים לבקש מהבורא שהוא ימלא אותו?
אם הרצון שלי נמצא כאילו מחוצה לי בתוך החברה, בתוך הקבוצה, אז הבורא יכול למלאות אותו. כל עוד הרצון שלי נמצא בי, הבורא לא יכול למלאות. זה בעצם הכלל הפשוט. אם אני רוצה להשפיע לבורא, אז אני חייב לצאת מעצמי עם הרצון הזה, לחבר אותו לקבוצה, שהקבוצה כולה תרצה אותו, שזה יהיה לטובת הקבוצה, לטובת החברים, בצורה כזאת אני יכול להתחיל להרגיש שאני מתקרב לבורא, ושם אני גם אקבל את התשובה.
במידה שאני נכלל בעשירייה, באותה המידה הבורא יכול להשפיע לי, במידה הזאת. נניח אני נכנס לעשירייה בשני קילו רצון אז על שני הקילו רצון הזה הבורא יכול להשפיע לי, ובהם אני מגלה אותו. וכאן הקבוצה יכולה לעזור לי, למשוך אותי קצת יותר לתוך הקבוצה, וכך אני יכול יחד איתם להתחיל לעבוד. אני אליהם, הם אליי וכן הלאה. וזה הכול סך הכול אנחנו עושים בצורה כזאת כדי לתת לבורא מקום שיתגלה, כדי להשפיע לו נחת רוח, כמו ילדים שרוצים להתחבר נגד הרצון שלהם להתקוטט, כדי לעשות נחת רוח לאימא, כך אנחנו צריכים לעבוד.
אנחנו נעשה את זה, זה מתקרב אלינו, זה נעשה עוד ועוד ברור כי האור העליון, האור המקיף משפיע עלינו ומסדר לנו, מתקן אותנו.
שאלה: איך אנחנו יכולים למנוע שהפעולות שלנו באהבת הזולת ישאירו אותנו מחוצה לקדושה? בקטע הראשון שקראנו רב"ש כותב ש"יש עוד עבודה מיוחדת, הנקרא בחינת ליבא, שהיא באהבת הזולת. ואם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד הוא יישאר גם מחוץ לקדושה".
כי הוא לא יעשה את זה בפועל, אנחנו לא יכולים לעשות לבד עבודה רוחנית, זה מכשול גדול מאוד והעיקר שאני חייב להבין, להרגיש, לקבוע בעצמי בליבי ובמוחי שאני חייב לעשות את הפעולות האלה מחוצה לי. מה זה נקרא "מחוצה לי"? איך אני יוצא מהאגו שלי, בלי שאני אכנס לזולת אין דבר כזה.
לכן כל העבודה שלנו היא איך לצאת מעצמנו, כל אחד מעצמו ואיך להיכנס לעשירייה, ובזה אנחנו מתפללים וגם מבקשים מכל העשירייה, תעזרו לי, תזרקו לי חבל שאני אוכל לצאת מהאגו שלי. וכך כל אחד צריך לעזור לאחרים.
שאלה: ברור להם שהעבודה חייבת להיות באהבת הזולת, אבל איך אפשר להימנע מזה שהעבודה באהבת הזולת לא תשאיר אותם גם מחוץ לקדושה, כמו שהוא כותב פה, שאם עובדים על אהבת הזולת לבד, אז הוא נשאר מחוץ לקדושה, כי אהבת הזולת היא לא מטרת הבריאה?
אבל מאהבת הזולת מגיעים לאהבת הבורא, ולכן אנחנו לא נשארים סתם כך אנשים יפים, אלא אנחנו צריכים מלכתחילה לקבוע שהדרך שלנו, אפילו במילים שאנחנו עוד לא כל כך מבינים מה זה ולא יכולים להכניס למילים האלה הרגשה, אבל בכל זאת אנחנו אנשים שיש בנו נקודה שבלב.
זאת אומרת, שמלכתחילה ניתנה לנו מידת הקשר עם הבורא, ובמידת הקשר אנחנו כל הזמן צריכים להגדיל. כשאני קם בבוקר, כשאני נמצא בכל מצב ומצב, כשאני נזכר אני צריך להיזכר שעליי להגדיל את הקשר שהבורא נתן לי עימו ואיך אני עושה כאן משהו מצידי.
שאלה: האמונה כאילו משפיעה על השכל, איך היא משפיעה על הלב, איך היא מורגשת בלב?
האמונה היא מורגשת גם במוח, אבל בעיקר בלב. העיקר הוא מה שאנחנו צריכים זה תיקון הלב, המוח הוא רק כלי עזר, שאנחנו צריכים להחזיק את עצמנו, לכוון את עצמנו איכשהו, לעשות משהו, אבל כל העבודה במוח היא גם סביב הלב.
לכן כמה שאנחנו משתדלים להתקרב ללב, אנחנו בכל זאת עושים את זה דרך המוח, כך אנחנו בנויים. אבל מהבורא אנחנו מבקשים, העיקר הוא תעזור לנו לשנות את הלב. הרצונות שלנו שיקבלו כוח צמצום, שיקבלו כוח השפעה, אבל הרצונות נשארים רצונות לקבל, אז מה זה נקרא שהם מקבלים תיקון, הם לא הופכים להיות לכוח ההשפעה, רק מתחברת אליהם כוונה על מנת להשפיע. שאני עובד עם אותו רצון לקבל, אבל לטובת הזולת, לטובת הכוונה על מנת להשפיע.
לכן הזולת חייב להיות בעיני יותר חשוב מעצמי, לכן אני צריך לצמצם את עצמי ולהגדיל את הזולת, לכן אני צריך להתנתק מעצמי ולהידבק בזולת. זאת אומרת יש כאן עבודה מאוד מאוד מיוחדת. דרך אגב כל העולם מתקרב לזה, אנחנו אולי לא מבינים, לא מרגישים, אבל זה מה שקורה.
מיום ליום בכל התקוטטות, בכל הבעיות שהעולם נמצא בהם, סך הכול ההתקוטטויות האלה, הבעיות האלה שהם לא יכולים למצוא ביניהם איזה מגע, עוד ועוד מתרחקים. שוב מתקרבים זמנית ושוב מתרחקים זה אך ורק כדי למצוא בעתיד נקודת מגע שתחבר אותם. פשוט בלי זה אי אפשר להתקרב.
שאלה: מה זאת אומרת שאין שום סיפוק עצמי רק אם זה מגיע מהלב?
לב זה נקרא רצון, הבורא ברא את הרצון, רצון לקבל, ואנחנו עובדים רק עמו. אפילו שאנחנו אומרים שאנחנו מצמצמים את הרצון, מתעלים למעלה מהרצון, אנחנו לא יכולים, זה רק צורות היחס שלנו לרצון שלנו, שאנחנו קיבלנו אותו מלכתחילה על מנת לקבל, כי הוא בא אלינו אחרי השבירה. שחלק מהאור נכנס לרצון לקבל ואז הרצון לקבל קיבל כוונות על מנת לקבל, וזה מה שאנחנו לא יכולים לעשות עימו שום דבר, כי הוא מושך לעצמו כל הזמן.
ואנחנו צריכים רק על ידי כוח החברה שבה מתלבש כוח הבורא, אז אנחנו צריכים לייצב כאן מקור כוח שימשוך אותנו מהרצון לקבל על מנת לקבל שלנו, ויעביר אותנו לרצון לקבל של החברה, של העשירייה. זה מה שאנחנו בונים. אז כל העבודה שלנו היא צריכה להיות כזאת, איך אנחנו בונים קשר בינינו בעשיריות, שכל עשירייה ועשירייה תעזור לכל אחד ואחד לצאת מעל מנת לקבל שלו ולהגיע לעל מנת להשפיע. ובינתיים על מנת להשפיע לחברים, בין החברים. ובהם אנחנו כבר נגלה עד כמה החברים יקבלו בעינינו דמות אחת אז אנחנו נגלה אותו כבורא.
שאלה: איך אנחנו רוכשים את האמונה דרך אהבת החברים?
אני מסתכל על החברים ואני משתדל בכל זאת לראות אותם כגדולים. וכשאנחנו לומדים יחד, קוראים, לומדים, מדברים, אנחנו מתחילים בכל זאת להרגיש שהחברים יותר ויותר שווים בעיניי, שקולים בעיניי, גדולים בעיניי. אני לא מתייחס אליהם כמו לפני שנה או שנתיים, אלא הם נעשים עוד יותר חשובים בעיני. מכל העבודה שלנו אנחנו בכל זאת מקבלים קצת יותר מאור המחזיר למוטב, וזה מה שאני מזהה. אפילו שקודם זלזלתי בהם, לא שמתי לב אליהם כל כך, חשבתי איך להשתמש בהם כדי להתקדם יותר, איך לנצל אותם, היום אני כבר מסתכל על הניצול של החברה בצורה אחרת, איך אני יכול להכניע את עצמי כלפיהם, איך אני יכול להתבטל כלפיהם, להיטמע בהם. בעצם אם הייתי יכול לבטל את עצמי ולהיות בהם כאילו שאני לא נמצא, כמו שקופצים לתוך המים ונמצאים בתוך עמקי המים, כך הייתי רוצה להיות בקבוצה.
ואז אני רואה שבכל זאת המצב שלי כלפי הקבוצה השתנה, ובהתאם לזה דרך הקבוצה אני מקבל יותר ויותר השפעה מהבורא. כי ישירות אני לא יכול לקבל ממנו שום דבר, אלא רק במידה שאנחנו חוזרים לתבנית של אדם הראשון, לכלי של עשירייה. וכך אנחנו מתקדמים, זה הכיוון שלנו.
ואז אנחנו נגלה בזה גם מוחא וגם ליבא, זו לא בעיה. הבעיה שלנו היא איך למשוך מאור המחזיר למוטב על העשירייה ביחד. אחר כך כל אחד ככול שהוא נכלל בעשירייה הוא כבר יקבל, אם הוא נכלל בעשירייה הוא יקבל. ואפילו מי שלא כל כך נכלל בעשירייה גם יקבל, כי בכל זאת האור הכללי שבתוך הקבוצה הקטנה הזאת ישפיע עליו. אתם תראו, כך זה עובד, רק צריכים יותר ויותר לשים לב לזה.
שאלה: בקטע מספר 3 כתוב "אם אדון אני איה מוראי". האם אדון מפחד ממשהו, ומהי יראת ה'?
הבורא לא מפחד מכלום, הבורא הוא שקובע מה אנחנו נרגיש ומה אנחנו נחשוב. אין לו ממה לפחד. אפילו אם אנחנו יכולים לתאר את הבורא בצורה אגואיסטית, כבר לא בכוח השפעה, שזה בכלל קשה לנו לתאר, אלא אפילו בכוח קבלה, אז אם הבורא הוא עליון והכול בא ממנו אלינו, וכל מה שמתעורר בנו, מתרחש בנו, מורגש בכוח הלב, במחשבה, זה הכול בא ממנו, אז איזה פחדים יש לו? יש לו פחדים רק איך לקדם אותנו אליו, איך נתעלה אליו, כי בזה יש לנו בחירה חופשית.
יש איזה מרכיב שהבורא לא שולט עליו, אחרת כל הבריאה הזאת הופכת להיות לדומם. אם היינו כולנו נמצאים לגמרי בכוח הבורא, אז לא היו כאן נבראים. אם כך, בסופו של דבר זה משחק מכור? זה כמו עם תינוק שעושה כל מיני פעולות, אבל אנחנו יודעים מראש מה שהוא יעשה. אז מה התועלת? אלא אנחנו עושים כאלו פעולות כלפי תינוק שכביכול אנחנו לא יודעים, כביכול הוא חופשי, ואז הוא צריך להוסיף מעצמו את העבודה שאנחנו כביכול היינו יכולים לעשות במקומו. עם הבורא זה גם כך, אנחנו לא יכולים להגיד אם הוא יודע מראש או לא, כי הוא פועל בכלל משלמות, מסוף הדרך שלנו. אבל בכל זאת אנחנו צריכים להבין שאין לנו דרך אחרת, אלא לקבל את ההבחנה הזאת שהבורא לא יכול לוותר על הבחירה החופשית שלנו, ולכן אנחנו חייבים להשקיע את הכוחות שלנו ולעבוד באמונה למעלה מהדעת.
לכן אנחנו צריכים לקבוע את היחסים שלנו בעשירייה כמו עשירייה רוחנית ככול שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו. שהעשירייה היא כביכול לגמרי רוחנית, היא לא גשמית, יש לה תכונות השפעה, תכונות אהבה, תכונות חיבור, מסירות נפש מכל אחד ואחד, וככול האפשר יותר, מיום ליום יותר. ואז כשאנחנו עושים כך בכוח, וגם פונים לבורא ומבקשים ממנו כוחות, ומבקשים ממנו שיתלבש בתוך החיבור בינינו ויעזור לנו בחיבור שלנו ושגם יתקן אותו, אנחנו על ידי זה מתקדמים. זאת בעצם העבודה שלנו גם במוח וגם בלב. שם נדע איך לחלק מוח ולב, ואיך שתי הגישות הללו עוזרות לנו להיות מחוברים יותר. העיקר זה חיבור, שם משיגים את הכול.
שאלה: האם העבודה במוחא וליבא מתחברת בכוונה בעל מנת להשפיע?
כן, אתה צודק, גם במוחא וגם בליבא העבודה שלנו מגיעה לכוונה אחת - להשפיע. ואז במידת הכוונה הזאת להשפיע מתחילים להשתמש ברצון, לעשות בו פעולות השפעה ככול שיכולים.
שאלה: האם הבנתי נכון שדעת זה השכל והלב הנוכחי שלי, ואמונה זה השכל והלב של המדרגה העליונה יותר שאני צריך להגיע אליה, קבוצה, רב, בורא?
גם זה נכון, אמנם יש עוד הבחנות, אבל כן.
שאלה: אם אנחנו מגיעים להשתוות הצורה בשכל, במוחא, האם זה יעזור לנו לדרוש השתוות הצורה בלב מהבורא?
אנחנו יכולים לעבור משכל לרגש בהדרגה. כי השכל יחייב אותנו לחיבור, אנחנו נבין שזה מגיע רק בחיבור, ואז בנטייה לחיבור אנחנו נקבל רגש חדש, כבר לא אישי, אינדיבידואלי של כל אחד, אלא רגש משותף, ומתוך זה נתחיל להרגיש מה שנמצא מחוץ לנו. אהבת הבריות זו מדרגה כדי להגיע לבורא, כלומר זה חצי מהדרך. הקבוצה עוזרת לי לצאת מעצמי ולהתכלל בבורא, ובתוך הקבוצה נפגשים גם האני שיוצא מעצמי לתוך הקבוצה, וגם הבורא שיכול לרדת, להניע את עצמו בתוך הקבוצה, ושם אנחנו נפגשים. הכול מתרחש בתוך מערכת אדם הראשון שזו עשירייה.
שאלה: נראה שיש שתי הבחנות, גם לעבוד באמונה וגם להאמין. בעשירייה, מה תהיה העבודה של אמונה ומה תהיה העבודה של להאמין?
עבודה באמונה היא כשאנחנו מבקשים מהבורא כוחות של בינה, כוחות השפעה, ומקווים לקבל אותם ממנו דרך העשירייה. אז אנחנו מגיעים לעבודה באמונה עצמה, בכוח האמונה שמקבלים, ובכוח הזה אנחנו כבר יכולים להתייחס לחברים ולקבוצה ובתוכה לבורא בעל מנת להשפיע. על ידי העבודה באמונה אנחנו בונים כביכול מקום שנקרא "רחם", ועל ידי העבודה שלנו עם כוח האמונה אנחנו בעצמנו הופכים להיות לעובר הנמצא בתוך הרחם, זו חיצוניות העבודה וזו פנימיות העבודה, ואחר כך זה מתחלף.
שאלה: איך אנחנו יכולים להתקדם בעבודה בשעה שככול שאנחנו יותר משקיעים בעשירייה כך הלב שלנו מתגלה כיותר כבד, כיותר עבה? וישנן גם ציפיות, זאת אומרת, אני מצפה מהחברים דברים מסוימים.
זה נכון שהלב נעשה כבד יותר, נכון שככול שאנחנו מתקדמים ברוחניות אנחנו נעשים כבדים יותר, אגואיסטים יותר, אבל כנגד זה יש גם מצבים שאנחנו מתעלים למעלה מזה, ואז העבודה שלנו היא בשני רגליים. אנחנו צריכים להשקיע את עצמנו ברגל ימין, היינו בהשפעה, באמונה, ורגל שמאל היא תמיד תהיה לנו כרגל כבדה, שאנחנו נתקדם על ידה דווקא ממדרגה למדרגה, כשגובה המדרגה נקבע על ידי תוספת הרצון האגואיסטי. אבל אנחנו מתעלים למעלה מהרצון הזה, עד שמגיעים לחיבור המינימלי בינינו, כשבקשר בינינו בתוך העשירייה, באיזו מידת רצון מכל אחד ואחד, אנחנו הופכים להיות לרצון אחד, ואז זה נקרא "עובר".
כל אחד ואחד יחתוך מהרצון האגואיסטי שלו איזה חלק קטן, על מנת שכולנו, מכל חלק של כל אחד, נוכל להתחבר ולהרכיב גוף אחד, רצון אחד. ההבדל הוא שזה אותו רצון של כל אחד ואחד, אבל אנחנו יכולים לעשות עליו צמצום ולהקדיש אותו, לתרום אותו לעשירייה ודרך העשירייה לבורא. ואז אותו חלק הופך להיות עובר רוחני שבו אנחנו מרגישים את עצמנו כמחוברים, והבורא נמצא בנו ומחייה אותנו.
שאלה: איך לחתוך את החלק הזה עכשיו?
כלומר הדוגמה היא טובה. לפעמים זה יוצא יותר ברור.
שאלה: האם אני צריך לצפות למשהו מהחברים, לדרוש מהם?
ודאי, אתה צריך קודם כל לתת להם דוגמה, "אני רוצה שכולנו נתקיים כך". בעשירייה אלו דוגמאות חיוביות, וזה חייב להיות, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אפילו שבפנים אני עוד לא נמצא בתוך הדוגמה אבל אני רוצה שכך יהיה, אז כשאני משחק כלפי החברים שאני רוצה בחיבור ולהתקרב אליהם זה משפיע עליהם באמת. גם אני לא בדיוק מבין כמה אני נמצא בפנים בדוגמה הזאת או לא. כך אנחנו בונים את העשירייה. עלינו להשקיע יחד ככל האפשר יותר בהבעה חיצונית כדי לתת מקום לבורא. אנחנו בונים את השכינה, את רשת הקשר בינינו שמתאימה לגילוי הבורא.
שאלה: כשאני חושב להתקרב לחבר אני רואה שאני מפעיל רק את המוח, ואני רוצה שהלב יזוז אבל הוא דומם, הוא לא מורגש. אני לא מבין מהי העבודה בליבא. אני רוצה להפעיל את הלב אבל יוצא שרק המוח עובד.
אתה מפעיל את המוח בתקווה, בכוונה, ככל שאתה יכול, שזה גם יזיז את הלב. זו כבר תפילה, כי אתה עושה פעולה ומבקש ממנו תוצאה מסוימת.
תלמיד: הבקשה לתוצאה מסוימת, האם זה להפעיל את הלב?
לא, אתה עדיין מפעיל את הבורא כדי שישנה לך את הלב. הלב נמצא בידי הבורא ב 100%. הבורא ברא את הרצון לקבל והוא השולט בו בלבד. רק דרך העשירייה אתה יכול להשפיע על הבורא, ורק דרך העשירייה הבורא יכול להשפיע עליך. הרשת הזאת כך היא קיימת ותתקיים, אמנם אנחנו לפעמים רואים אותה יותר ולפעמים רואים פחות, אבל כך זה עובד, כך בנויה כל מערכת קשר אפילו בין העמים, בתוך האנושות, בכול. ואנחנו נראה עוד מעט איך הכול מתחיל להסתדר לפי עשירייה, ובתוך העשירייה הזאת יהיו עשיריות שונות, הכול יהיה מסודר לפי תבנית אחת. אנחנו בינתיים לא רואים את זה אלא רואים ממש צורה הפוכה בעמים, בצורות האגו, בכל מיני צורות, אבל נגלה מהר כמה הדברים האלה קרובים אלינו.
שאלה: האם נכון שבקטע 5 כתוב שאם עושים הכול נגד הדעת, אפשר להיות בטוחים שהכוונה היא השפעה?
לא, אני לא יכול להגיד כך. יש אנשים שעושים זאת לכל מיני כיוונים. זה שאנחנו רוצים לצאת מהאגו שלנו, כלומר מהדעת שלנו, זה לא אומר שאנחנו כבר נמצאים בכיוון הנכון. כדי לקבוע את הכיוון הנכון אני צריך שיהיו לי שתי נקודות ואז יש ביניהן קו נכון, כיוון נכון. רק לצאת, כאילו לעשות נגד הדעת זה לא מספיק, אני צריך להיות בכיוון האמונה שהיא למעלה מהדעת, לאן אני מכוון את עצמי ביציאה, זה החשוב.
שאלה: איך לפרמט את המוח והלב ליחס נכון בעבודה?
זה מה שאנחנו לומדים. השאלה נכונה. איך לפרמט? קודם כל בחיבור בינינו בעשירייה. אם יהיה חיבור בינינו ואפילו חיבור לא נכון, אפילו חיבורים אגואיסטים, אז את העיר הנידחת אי אפשר להחריב כי כולנו קשורים זה לזה. זו עשירייה, וגם אם היא לא מכוונת נכון, הבורא בכל זאת מטפל בה, מחזיק ומקדם אותה נכון. העיקר קודם כל שיהיה בינינו קשר, ורצוי לא רק קשר בעשיריות אלא גם בכל הכלי שלנו, בכל הקבוצה העולמית, וכך נתקדם. זה ייתן לנו כיוון נכון לכל המאמץ שלנו.
שאלה: בקטע 6 הרב"ש אומר שהשם יתברך אינו חושב בעצמו, אם נמצא או משגיח לבריותיו וכדומה. וגם אומר "כי אין לך שינוי צורה גדול מזה. ולפיכך כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך". איך אני מודד את היחס שלי כלפי העשירייה, האם אני נמצא ביחס הנכון?
אתה בודק אם אתה חושב עליהם, דואג להם ולא לעצמך, מה נמצא במקור הדאגה שלך, אתה או העשירייה. כמו אמא שחושבת על התינוק ולא על עצמה, נכון שהיא קיימת ומרגישה כמה זה קשה אבל זה לא חשוב לה, העיקר שהיא עושה הכול בשבילו.
שאלה: בקטע 6 כתוב שלהשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא השוואת הצורה מבחינת מוחא. אבל הבורא רוצה את הלב שלנו, הוא רוצה את עבודת הלב. מהי השוואת הצורה מבחינת מוחא?
תמשיך בזה ותגיע לבחינת ליבא.
שאלה: בקטע 5 הרב"ש מדגיש את ההצלחה של האדם בלוותר על השכל. ובקטע 2 הרב"ש מדגיש את ויתור האדם על הנאות העולם הזה. איך להצליח לוותר על הנאות העולם הזה?
אנחנו לא צריכים לעשות זאת. אנחנו צריכים להעלות הנאות מרוחניות, מעל מנת להשפיע, יותר מאשר על מנת לקבל. על כך כתוב, "קנאה תאווה וכבוד, מוציאים אדם מהעולם". אם אני נמצא בעשירייה והעשירייה מציגה לי ערכים רוחניים בצורה נכונה, אז אני מתחיל להעריך אותם יותר מכל הדברים הגשמיים. אם אני לא מרגיש כך, אז סימן שהעשירייה לא עושה עבודה נכונה כלפיי וגם אני לא מתבטל מספיק כלפי העשיריה.
אנחנו לא צריכים לעבוד נגד הרע, נגד הרצון לקבל. אני צריך לעבוד כדי להעריך את הרצון להשפיע, כדי להעריך את החיבור. אני צריך לעבוד לכיוון החיובי ולא לכיוון השלילי. הרצון לקבל תמיד יותר חזק ממני, אבל אני צריך להעריך יותר את הרצון להשפיע, לכבד את הבורא ואת העשירייה, וכך אני אתעלה כל פעם עוד קצת ועוד קצת. וודאי שאני אגלה כל פעם עד כמה הרצון לקבל שוב מושך אותי פנימה, אבל זה כדי שאני שוב אצא ממנו בכיוון אחר, בכוח יותר גדול, וכך אתקדם.
שאלה: מה זה לחתוך חלק מהרצון לקבל?
כשאני עכשיו עובד בלהעריך רוחניות יותר מקודם, אז אני כאילו מעביר מהרצון לקבל חלק אל הרצון להשפיע. כך אני חותך. הרצון הוא אותו רצון, רק איפה הוא נמצא, באיזה צד, או בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.
תלמיד: לחתוך, מורגש מבחינה אסוציאטיבית שצריכה להיות איזו פעולה. ואילו לעבוד בהערכה וכל הזמן להעלות את החשיבות אלו דברים שאנחנו עושים כל הזמן, אבל אני לא מרגיש שאני ממש חותך את הרצון לקבל שלי בזה שאני משתדל להעריך יותר ויותר.
לא נכון, גם אתה מרגיש את זה. לפעמים אתה רואה שאין ברירה ואתה חייב עכשיו להקדיש את עצמך לקבוצה, לעשירייה, ואז אתה משקיע כוחות ופועל נניח בהכנת הישיבה, בהכנת הסעודה לעשירייה, אתה משקיע, אתה עובד בזה. ואותם הכוחות שקודם היית משייך לעצמך, לעל מנת לקבל, אתה מעביר אותם לעל מנת להשפיע.
תלמיד: במעשה זה ברור, אבל כשאין הזדמנות לעשות מעשים, פעולות השפעה בפועל לעשירייה?
אתם נפגשים דרך הרשת ביניכם, אז מה הבעיה? אז אני צריך עכשיו להקדיש מעצמי חצי שעה לחיבור כדי שיהיה בינינו חיבור גדול יותר, עוצמתי יותר, וישר ככל האפשר, שהלבבות שלנו ירגישו שהם מחוברים ממש כבשר חי. צריכים להתאמץ בכך.
שאלה: איך אפשר לעזור לחברים שתרמו מזמנם במשך שנים בעבודה ניהולית ואין מי שמעריך את השקעתם. העבודה במוחא וליבא זאת עבודה אישית ורצון לתת דוגמה אישית, אבל גם כאן אין הערכה למרות הכול.
זה לא שייך לעבודה פנימית, זה שייך לעבודה ארגונית. לכן תפנה למי שאחראי על כך בארגון ותדבר איתם. אני לא יכול להיכנס לזה, זה לא שייך לכל הקבוצות בעולם. אתה צריך לשאול רק שאלות הקשורות לקבוצה הכללית ולא על דברים פרטיים ששייכים לכמה חברים.
שאלה: מה גורם לבורא לשנות את לב האדם?
הנכונות שלנו שהוא יעשה ושאנחנו דורשים זאת ממנו, כי אין מי שישנה זאת חוץ ממנו. כתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אז שייתן לנו תבלין - שהכוונה של הלב שלנו תהיה בעל מנת להשפיע.
תלמיד: מה היא הנכונות שהבורא ישנה את הלב?
זו הנכונות ממני, שאני יכול לדרוש ממנו. אם אני דורש, הוא חייב, על זה נאמר זה נקרא "נצחוני בני".
תלמיד: יש איזה סימן שהלב משתנה? כי אני מרגיש שהוא נעשה דווקא אטום יותר ולא מתרכך.
יכול להיות שיש הרגשה שהוא יותר אטום, אבל זו בכל זאת התקדמות. גם כשאנחנו עולים כיתה בבית הספר, השיעורים נעשים יותר קשים, ש הרבה יותר חומר, מבחנים, אלה סימנים של התקדמות.
תלמיד: בדוגמה של בית הספר זה ברור, אבל בעבודה שלנו אני מרגיש שאני הולך אחורה.
זה נראה כך לפי העביות, לפי עוצמת העבודה, ודאי שכן, פתאום אתה מרגיש כך: "איזה מין עבודה נתנו לי, אני לא מבין כלום, אני לא רוצה". נכון, בכל מדרגה שאתה עובר בצורה רצינית כך אתה מרגיש, הרצון לקבל שלך מיד מזהה שזה נגדו והוא לא רוצה ומחפש הזדמנויות לברוח מזה. ואם אתה יודע שחיבור והשקעה בלימוד, בשיעורים זה בעצם מה שמוציא אותך, אתה תתקדם, אין אחרת או לחכות שהייסורים יתגברו, אם לא בגלגול הזה מי יודע מתי, ואז תתקדם.
תלמיג: מה הפירוש, שהבורא רוצה את הלב?
שהלב יהיה בעל מנת להשפיע. לב הוא כלל הרצונות של האדם שיהיו בעל מנת להשפיע.
תלמיד: אם כך, במה אנחנו נותנים לו את הלב שלנו?
בזה שאנחנו מבקשים שישנה לנו את הכוונה שבלב. הבורא ברא לב, עשה, קילקל, עשה את כל ההכנות, ואיפה התיקונים? אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו פותחים את הלב, מגלים כמה הוא לא בסדר, שבור, מקולקל, מפורק ומבקשים מהבורא שיתקן. למה? כי הוא זה שקילקל, ולכן שיתקן וזה נקרא "נצחוני בני".
שאלה: איך משלבים נכון את העבודה במוחא וליבא?
מתחילים במוחא, כי זה יותר קרוב ויותר קל ולא נמצא ממש בהתנגשות ישירה, חזיתית עם הרצון לקבל על מנת לקבל שלנו. וכשנכנסים לזה לאט לאט מתחילים לגעת ברצונות עצמם, בליבא, ואז מבינים שלא יכולים, שצריכים עזרה מהחברים, עזרה מהבורא, וכך עוברים לעבודה. במוחא אנחנו לא מגיעים לעבודה רוחנית, רק בחלק קטן ממנה. כל העבודה היא על הלב, אבל מגיעים לכך מצד המוח.
תלמיד: מי צריך להיות המוביל, המוחא או הליבא?
מוחא. על ידי המוח, על ידי התחברות אנחנו מתקרבים לעבודה נכונה.
שאלה: העבודה במוחא וליבא היא למעלה מהרצון לקבל על מנת לקבל, אז איך לבצע מדידה משותפת בעשירייה שפועלים בכיוון הנכון?
רק על ידי חיבור בינינו. לא חשוב איזו צורת חיבור, העיקר שקודם כל יהיה חיבור. וכשהחיבור כבר קיים, אנחנו יכולים להתחיל לעבוד על מהות החיבור - בשביל מה, למה, לאיזה צד. אבל לפני הכול חייב להיות חיבור.
שאלה: כתוב: "ואם אין להם אמונה, איך הם יכולים לקבל משהו מהבורא". למה הנבראים לא יכולים לקבל שפע ותענוג אם אין אמונה?
אמונה זה כוח השפעה או כוונת השפעה שנמצאת למעלה מהרצון לקבל. בלי כוח ההשפעה אנחנו לא יכולים להתאים את עצמנו לבורא שהוא כולו רצון להשפיע ואנחנו רצון לקבל. אבל על ידי כוח השפעה שאנחנו מרכיבים מעלינו על ידי כך שאנחנו מקבלים ממנו מאור המחזיר למוטב, ואז יש בינינו לבין הבורא כוונה על מנת להשפיע ובזה אנחנו מותאמים לבורא, דומים לבורא - הוא ברצון להשפיע ואנחנו בכוונה על מנת להשפיע.
וכך אנחנו במשהו מחוברים, ואז באותה כוונה על מנת להשפיע ברצונות שהיא שולטת עליהן, במידה הזאת אנחנו יכולים לגלות את הבורא. גילוי הבורא בנו נקרא אור פנימי, נרנח"י שאנחנו יכולים לקבל, וכך אנחנו קולטים את הבורא ומתחילים להידמות לו.
שאלה: כתוב: "כי מטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים צריכים לקבל מהבורא את הטוב ועונג", מה הוא אותו טוב ועונג אמיתי שהבורא הכין לנבראים?
שאנחנו מרגישים מה זה להיות משפיע כמוהו. שאני גדל עד הצורה כמו שהבורא מרגיש ביחס לבריות, כך אני מרגיש ביחס לבריות ודרכם לבורא.
שאלה: כתוב: "ואם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד, אז הוא גם כן יישאר מחוץ לקדושה". למה הוא יישאר מחוץ לקדושה אם הוא יעבוד על אהבת הזולת לבד?
כי הוא לבד, ולבד אי אפשר. אנחנו לא יכולים להגיע להשפעה לבד, זה המכשול הגדול שיש, אני חושב, אני רוצה, אני אעשה, אני אקבל מלמעלה עזרה, אני אהיה המשפיע כמו הבורא ואנחנו נשפיע זה על זה. אם כך, לשם מה כל העולם וכל האנשים, לא צריך אותם, צריך רק אותי ואת הבורא. והאחרים? שימותו, מה אכפת לי.
אבל זה לא הולך כך, כל עוד אני לא דואג לפחות לעשירייה אני לא יוצא מעצמי, אני לא מתאים את עצמי לבורא. מידות בהתחברות שלי לעשירייה הן מידות ההתחברות שלי עם הבורא, ואין לי שום אפשרות לעשות את העבודה הזאת בצורה אחרת, שום אפשרות.
לכן אנחנו צריכים בכל זאת להיות מחוברים, וכמה שיותר לבקש מהבורא שיעזור לנו להבין שהחיבור בינינו הוא ההצלה, הוא מעלה אותנו מהעולם הזה לעולם העליון, לעולם הרוחני, וחוץ מזה אין לנו שום אמצעי. רק אם אני נכלל בעשירייה, אז אני כמו עולה במעלית לעולם העליון, לעולם הרוחני.
שאלה: בקטע 3 כתוב "צריכים לראות אם האמונה הוא בסדר, היינו אם יש לו יראה ואהבה", לפי אילו קריטריונים בודקים את האמונה?
אמונה זה כוח השפעה, ואנחנו יכולים למדוד אותו שוב רק בתוך העשירייה. ככל שאני מתקשר אליהם אני מתעלה מעל האגו שלי, אני רוכש כוח השפעה, ככל שאני נכלל בהם וטבוע בהם אני כבר עובד עם הרצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע.
שאלה: כתוב שהבורא לא חושב על עצמו בכלל ושגם אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו חושבים רק על הזולת. זה מצב רצוי אבל זה הפוך לגמרי ממצבנו, אפשרי עבורנו כשאנחנו כאלה קטנים?
כן, אנחנו צריכים להידמות לבורא ובמידה הזאת אנחנו הופכים להיות בני אדם. אדם מהמילה דומה לבורא וזה מה שמכתיב לנו את כל העניין, את זה מלמדת אותנו כל השיטה הזאת.
שאלה: איך אפשר ללמד את הלב של כל העשירייה לעבוד יחד בתיאום להשפיע לבורא?
זאת העבודה שלנו, אין מה לעשות. אנחנו צריכים להגיע למצב שבהשפעה הדדית בינינו, אנחנו מתחילים להבין מה זה נקרא להשפיע לבורא ובהתאם לזה הבורא מתגלה מתוך החיבור המשותף בינינו. כלומר, העבודה בקבוצה היא בכך שאנחנו בונים את דמות הבורא, על זה נאמר אתם עשיתם אותי. מתוך העשירייה אנחנו מגלים את הבורא, מתקרבים להבין אותו, לזהות אותו, לבנות אותו, לעשות אותו, כי המושג "בוא וראה" לא קיים לפני שנבצע זאת בינינו, וכך בכל עשירייה זה צריך להתבצע.
שאלה: האם יש לב לעשירייה אותו צריך לתקן?
הלב של עשירייה זה הרצון לקבל שכל אחד יכול לחתוך מעצמו ולחבר אותו, את הרצון הפרטי שהוא תורם - זה נקרא תרומה, קורבן שהוא מביא - למרכז הקבוצה. מאיפה יש לנו קורבנות? קורבן מהמילה קרוב, שאנחנו מתקרבים זה אל זה. במה אפשר להתקרב? בלב. כל אחד חותך מהרצון לקבל האגואיסטי שלו ורוצה לעבוד עם אותו חלק שחתך בעל מנת להשפיע. ואז כל החלקים בעל מנת להשפיע, שכל אחד חתך מליבו, מתחברים יחד ומזה נעשה קורבן כללי שאותו אנחנו מעלים לשמיים. זו כל עבודת הקורבנות.
שאלה: האם העבודה במוחא וליבא בעשירייה הם אותם הבירורים שאנחנו עושות, והם אלה המובילים אותנו להתעוררות הרגש בין החברות ואז להרגשת הבורא?
נכון. אפילו שאנחנו עדיין לא עושים את העבודה הזאת בצורה אמיתית, אבל בכל זאת כל הבירורים שלנו אפילו שאנחנו עדיין נמצאים מחוץ לחיבור, ואפילו שאנחנו לא מתחברים בינינו ממש, אנחנו בכל זאת מרכיבים, אמנם מרחוק, את הרצון כללי שנקרא "שכינה" ובה אנחנו מצפים לגילוי הבורא שנקרא "שוכן".
שאלה: איך להתחיל לעבוד עם השכל והרגש כך שנוכל לשרת את החברות בעשירייה, ממש לצמצם את עצמי לאפס?
לתת דוגמה. דוגמה בחיבור, דוגמה בהפצה, דוגמה בעזרה הדדית, זה העיקר.
שאלה: למה אני צריכה לעבור מהרצון לקבל שלי לרצון לקבל של העשירייה, הרי שניהם רצון לקבל?
הרצון לקבל של העשירייה הוא הרצון לקבל הרוחני המתוקן, ובו אנחנו נזכה לגילוי הבורא. מה שאין כן, הרצון לקבל הפרטי שלי, הוא תמיד אגואיסטי.
שאלה: אנחנו משייכים את עצמנו יותר לשכל, איך להתחיל להרגיש את עצמנו בלב כדי לתקן אותו?
אם אנחנו נוכל להתחבר ממש בלבבות שלנו, בחלקי הלבבות שלנו, ללב אחד, אז הבורא יתגלה בו. בשכל הבורא לא יתגלה, השכל הוא רק כלי עזר שעוזר לנו לחבר את הלבבות.
שאלה: האם הפער בין השכל לבין הרגש ילך ויגדל ככל שנתקדם?
אני לא רואה כל כך פער בין השכל לבין הרגש, זו עבודה וזו עבודה, שניהם כדי להתקרב לחיבור בינינו וממנו לבורא.
שאלה: יש חברות מסוימות שיש מהן דחיה יותר גדולה מאחרות. האם צריך לעבוד דווקא עם אלה או באופן כללי עם כל העשירייה?
אנחנו צריכים לעבוד באופן כללי עם כל העשירייה. בוודאי שלפעמים אנחנו צריכים לעורר חברות מסוימות, לתת להן דוגמאות ללא דיבורים, וכך לעורר אותן להתקרב.
שאלה:. מה משנה ומתקן את הלב שלי בפועל, תרגילים שאני עושה ברגש שלי או בקשות שאני מבקשת מהבורא בשכל?
מה שמשנה אותי בסופו של דבר זו דוגמה שאני מקבל מהעשירייה. יש עשירייה, היא צריכה לחשוב איך לתת דוגמה להתקדמות, להתחברות של כל החברים. ישנם כאלה שלא כל כך מבינים, שלא כל כך רוצים, שלא כל כך דואגים, אבל דווקא הם החברים שיש להם רצון לקבל גדול, ויכול להיות שכדאי להשקיע בהם, כי אחר כך הם יהיו אלה שמתקדמים יותר, אבל בינתיים קשה להם.
כל המקובלים הגדולים השקיעו עשרות שנים בעבודת החיבור ביניהם עד שהגיעו לגילוי. כי רצון לקבל גדול דורש עבודה גדולה, הוא דורש הכנות גדולות, אבל אחר כך כשהוא מתחיל להיכנס למגע עם האור העליון, הוא מתחיל לברר בצורה אמיתית, פנימית, עמוקה, נכונה. אנחנו חושבים שזה קרה בקלות למקובלים הגדולים, שיש להם מעין פרוטקציה מהשמיים, אין דבר כזה, כולם עבדו בצורה מאוד מאוד קשה.
שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע להכרה ושליטה מלאה בעבודת הלב ובעבודת המוח בנפרד או שזה צריך להיות עבודה אחת?
לא, אלה שתי עבודות והן לא כל כך מתחברות כל פעם ביניהן. אלא אנחנו צריכים להשתדל לעבוד גם בעבודת הלב וגם בעבודת המוח בנפרד, עד שנהיה קצת יותר בתוך עבודת הלב ובתוך עבודת המוח ונתחיל להיעזר זה בזה - נתחיל לברר את הלב על ידי המוח ונתחיל לבקר את המוח על ידי הלב. זה מעניין.
שאלה: מאיפה המוח מקבל כיוון וכוחות בכלל להשפיע על הלב שלנו?
מהשבירה. מהכוונות על מנת להשפיע שהיו לנו בשבירה, עוד לפני שבכלל הרגשנו שאנחנו נמצאים באיזו מציאות עברנו שבירה, ואז מתוך השבירה הגענו למצב שהפכנו להיות כלולים ממוחא וליבא.
שאלה: באיזה תנאי הבורא מפתח בנו את תכונת ההשפעה?
בתנאי שאנחנו מוכנים לזה, שאנחנו יכולים להראות לו את זה בהתקשרות אפילו פיזית בינינו ככל שאנחנו מסוגלים, מוכנים, רוצים, או לא מסוגלים ולא רוצים, אבל בכל זאת מוכנים להשקיע בזה ואז הבורא מקרב אותנו.
שאלה: איך אני יכול לזהות עם מה אני צריך לעבוד עם השכל או עם הרגש?
בינתיים, או בכלל אפשר לומר שאנחנו תמיד מתחילים מהשכל, ככתוב: "הכול במחשבה יתבררו", אבל אחרי ש"יתבררו", אנחנו מבצעים את זה ברגש, בלב.
שאלה: אמרת "שב ואל תעשה עדיף", הבנתי שכל עוד אין לי כוונה מתוקנת אני לא צריך לעשות, יוצא שאני בכלל לא מתחיל לעבוד, אז איך אני יכול לדעת?
לא, "שב ואל תעשה עדיף", מדובר על כך שאתה לא מסוגל לברר, ולא שאתה יושב ולא עושה כלום. "שב ואל תעשה עדיף", היינו, אל תתערב בשכל וברגש שלך, אלא תשקיע את עצמך בחיבור ובלימוד ואז, מתוך המאמצים שלך בדברים כאלה אתה תרגיש שהשכל והרגש שלך מתמלאים במילוי חדש.
שאלה: האם מצב מעל הדעת מקבלים אותו במוח למרות שלא מסכימים איתו בלב?
מצב למעלה מהדעת זה מצב, שלא מסכימים איתו במוח ולפעמים גם לא מסכימים איתו בלב. בדרך כלל מצב למעלה מהדעת מגיע אלינו מפני שאנחנו מקבלים הארה מלמעלה, ועל ידה אנחנו עולים לכוח השפעה למעלה מכוח הקבלה.
(סוף השיעור)