שיעור לנשים עם רב מיכאל לייטמן – 16.06.19 – אחרי עריכה

נשים לחיבור העם

אני שמח מאוד שיש לנו מפגש. אתם מחייכות, יפה. בסדר. זה זמן מיוחד כולם יודעים, לא בגלל שיש "בחירות", אלא בגלל שאנחנו באמת מרגישים עד כמה שאנחנו מתקדמים. יש לנו כנסים היו ויהיו, ובעזרת ה' מתקדמים. אני רואה בקבוצות הגברים יש התקדמות מאוד יפה, ואני מרגיש שיש לנו גם התקדמות יפה עם נשים.

יש לנו עכשיו בפרק כפי ששמעתם בטח, או שאתן שומעות עכשיו שיזמתי את העניין הזה של עיתון נשים, ונקווה שזה ייצא בעזרת ה' בצורה טובה, יפה. אני מאוד מבקש מכולם "בואו נשתתף". סביב העיתון אפשר שכולם ישתתפו, ואנחנו נוכל לכתוב גם מאמרים שאם הם לא יכנסו לעיתון, אז הם יכנסו לכל מיני צורות אחרות ולכל מיני מקומות. כדאי, כדאי את זה לעשות.

ואני חושב שעם כל הבלגן הזה שיש לנו בארץ, דווקא נשים יכולות להראות את עצמן כחלק רציני, חלק יציב, חלק שיש על מי לסמוך שיכול לתת בלנס טוב, יציבות בחברה. אז נשתדל גם סביב העיתון, ובכלל סביב כאלו פעילות שלנו כי יש לנו כאן מקום, ובאמת יש יכולת לפרוץ קצת קדימה.

אני רואה שיש לנו נושא, והוא "נשים לחיבור העם". נגיד כך, שאין לנו על מי לסמוך, אלא רק על נשים. אנחנו כבר רואים שזה כך, כי באמת עם כל הגברים שלנו הם יודעים רק לסכסך, רק להפריד, רק לעשות איזה מאבקים כאלה ילדותיים של כוח, של גאווה, ובאמת זה זמן יותר נכון של נשים. כמו בגלות מצרים שהיה עם ישראל בין העמים, גם עכשיו שאנחנו יוצאים מהגלות מבין העמים שבהם היינו. כנראה כמו שכתוב, "בזכות נשים צדקניות" אז יוצאים בני ישראל ממצרים. ובכלל מכל הגלויות, זה בזכות נשים.

ולכן יש לנו כאן מקום לחזק את הכוח הנשי, שהוא כוח שבדרך כלל דואג לחיבור, דואג ליציבות, לביטחון, לאיחוד, שזה בטבע של אישה לדאוג לשלום בית. נקווה שאנחנו כולנו נבין את זה ונעשה משהו. זה לא רק עיתון שאנחנו עכשיו רוצים להתחיל להוציא, אלא שאנחנו בכלל נתחיל להתארגן לכוח נשי יפה, גדול. הוא לא צריך להיות גדול במספרים, כמה שיש, זה כבר מסודר מהשמיים. אבל האיכות של הכוח הזה, היינו העוצמה שלו היא תלויה בנו.

ברוחניות זה לא הולך לפי כמות, כמו דומם או צומח שם משהו, אלא לפי האיכות. כוח איכותי, מעגלים, חיבורים, ודווקא נשים, [למרות] שזה לא כל כך טבעי להם, אך אנחנו כן יכולים לבנות מעגלים וחיבורים, כי זה חייב לתת לנו עוצמה גדולה. בזכות נשים צדקניות יוצאים בני ישראל ממצריים הכוונה, שאם כבר נשים מתחברות זה גורם לדחיפה גדולה לצאת משליטת הכוחות הרעים.

אז נקווה שאנחנו נעשה את זה.

קריין: אולי נדבר על העיתון? כי לא יודעים עליו בכלל. אולי ניתן לאחראיות קצת לספר. הרב הזכיר את העיתון, וזה פרויקט שממש עכשיו התחיל, "עיתון נשים". אולי כדאי שנשמע כמה פרטים, וגם במה אפשר לעזור בזה.

תלמידה: זו הזדמנות ראשונה שלנו בעצם לצאת עם עיתון נשים. עיתון שיצא לדרך בשבועיים הקרובים. אתם קיבלתם הודעות. מה שמרגש ומיוחד בתקופה הזאת שזה זמן של נשים שהן דואגות לעתיד המשותף, וכיצד חיבור בין נשים יכול להוביל לחיבור בעם ישראל. יש לנו פה תפקיד ואחריות מאוד גדולה.

רצינו להגיד שבעצם אנחנו מאוד רוצות שכל מי שרוצה לכתוב ולשתף, לכתוב טור אישי עד 250 מילים ולשלוח אותו עד יום חמישי, כי חשוב גם הזמן. יש כתובת שנקראת עיתון נשים [email protected] אז לשלוח לשם עד יום חמישי טור אישי מהלב, מתוך הדאגה הפרטית שלכם.

תלמידה: חברות מוזמנות להציע גם שם לעיתון הנשים. נוסיף ונגיד שכמו שעיתון "האומה" יוצא ומחולק בכל רחבי הארץ, וחברים וחברות מחלקים, אז גם עיתון הנשים הקרוב שעדין אין לו שם יהיה מחולק בדיוק כמו עיתון "האומה", ויודפס בהמון עותקים. יש לנו גם דוכן תרומות למי שתרצה לתרום ביציאה מהאולם בסוף האירוע.

לגבי התרומות עוד דבר קטן. באתר kab.co.il יש לשונית "תרומות" למעלה בסרגל הכלים, אז מי שתרצה, גם דרך האתר ניתן לתרום. כך נוכל מעבר לעיתון ליזום עוד דברים שיקדמו את העיתון, שיקדמו את ההפצה לנשים, שיקדמו את איחוד העם, וביחד פשוט נוכל לחבר את הלבבות שלנו לדבר משותף שהוא של כולנו.

אני רוצה רק להוסיף לזה, שאנחנו מקבלים סכום קבוע מהמפעל לעיתון שלנו שיוצא מדי חודש חודשיים. אז את העיתון לנשים אנחנו רוצים לעשות יפה, לכן הוא עולה פי 4 או 5 יותר מהעיתון הרגיל שלנו. אנחנו כנראה נצטרך עוד תמיכה מבחוץ, כי מהמפעל יכולים להקציב לנו רק אותו הסכום. אבל נתגבר, נתגבר, אני לא חושב שזה יהווה בעיה. ולכתוב כמה שיותר. לא חשוב איזה מאמרים, איזה סיפורים, חרוזים, לא חשוב מה, אנחנו נשתמש בכול, וזה לא יהיה לעיתון אחד. אז תכתבו.

קריין: חשוב להגיד שהמסר הוא לא קבלה.

המסר הוא לא קבלה, זה איחוד, חיבור העם. נשים לחיבור העם. זאת אומרת משהו שיחבר, יחמם, ילכד אותנו. אנחנו יודעים שבזכות החיבור בלבד אנחנו יכולים להינצל מכל הצרות. רק חיבור, זה ההצלה. ובואו נשתדל בכל מיני צורות לקרוא לעם, ודווקא דרך נשים זה ילך.

אנחנו יודעים שבכל משפחה ומשפחה אישה כשהיא רוצה, היא דוחפת את הדברים והמשפחה כבר מסתדרת לפי זה. לכן שזה ישפיע על הגברים, שזה ישפיע על הילדים העניין הזה של חיבור, איחוד, כי הוא הצלה לישראל.

הזמן הוא לא פשוט, כרגיל אנחנו לא כל כך מרגישים את זה, כי בארץ יש טשטוש מיוחד ממש. אבל אם נתנהג טוב, אז יהיה עתיד טוב.

קריין: קטע מספר 1 מתוך מחשבות חרוץ י"ט.

"אהבת ישראל, זה מושרש בכל נפש מישראל, מורשה מאברהם אבינו ע"ה, שהוא שורש היהדות, כמו שאמרו חז"ל ש"ואהבת לרעך כלל גדול בתורה"."

(מחשבות חרוץ. יט)

יש כלל של כל המציאות, "תורה" זה הכלל של כל המציאות שצריכים להגיע משבירה לחיבור. מפני שדווקא, עכשיו במיוחד אנחנו לומדים את זה בשיעורי בוקר, עד כמה שהנקודות ההפוכות האלה בין שבירה לבין חיבור מתחברות יחד, מזה משיגים את עומק הבריאה, העולם האינסופי הזה שאנחנו שייכים אליו. לא כמו שנראה לנו שאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה ההולך [ונגמר].

לכן, בחיבור בינינו אנחנו משיגים את המערכת השלמה. מתחילים לפתוח פתאום את הרגשות שלנו, לראות איפה אנחנו נמצאים, המציאות מתרחבת, ואנחנו מתחילים לראות דרכה ממש בצורה שקופה על כל הכוחות שעומדים סביב העולם הזה, ואיך מנהלים את רשת הכוחות של העולם הזה. הכול תלוי עד כמה אנחנו נמשכים לאיחוד, לחיבור.

אנחנו יודעים וגם מגלים על ידי המדע, שהעולם שלנו הוא כולו מערכת אחידה. דומם, צומח, חי, בני אדם, כל היקום, כל זה מערכת אחת, וכולם, כל חלקי המציאות נמצאים יחד. אין דבר כזה שמשהו נפרד ונעלם ומתנתק מכל התמונה השלמה הזאת, חוץ מבני אדם. בני אדם בכוונה נבראו ביצר הרע, בזה שהם שדוחים את הכל, לא רוצים להיות מחוברים. בכל רגע ורגע שאנחנו עוברים בהיסטוריה, כשאנחנו גדלים, אנחנו גדלים דווקא באגו שלנו וכך מתרחקים זה מזה, ובעם ישראל במיוחד אנחנו ממש בורחים זה מזה. יוצא, שדווקא בני אדם ודווקא ישראל שבתוך בני האדם, הם אלה שצריכים להגיע לחיבור. בעקבות זה גם כל הטבע מגיע לחיבור האינטגרלי, ואז מגיעים לשלווה, לשלום, לגילוי הנצחיות. כי יש זרימה כללית בכל המערכת הזאת, ואנחנו לא מפרידים, לא חותכים את הקשרים, וכמו בגוף בריא כל המערכות שלו עובדות בצורה נכונה.

לכן הכול תלוי בנו, עד כדי כך שאם נתחיל להתחבר, האור יזרום בכל החלקים שמתחברים דרכנו וכל העולם יראה איפה הוא נמצא, שזו באמת מערכת אדירה, נצחית, אינסופית ואינטגרלית, זאת אומרת עגולה. הכול תלוי בנו. לכן "ואהבת לרעך כמוך" זאת סיסמה כזאת של התקשרות, כך התורה מבטאה את החוק הכללי של המציאות, החוק האינטגרלי שב"ואהבת לרעך כמוך". הוא קיים בצורה אינסטינקטיבית בדרגות דומם, צומח וחי, הוא מתקיים, אם רוצים או לא רוצים, אבל שם הקשרים נמצאים. וזה שאנחנו רואים שם כל מיני ליקויים, זה רק מפני שדרגת האדם שהיא גבוהה על כולם, פועלת כך כדי למחוק שם את עניין האיחוד, עניין החיבור, כמו שכתוב "ידו בכל ויד כל בו". ואם אנחנו נשתדל, נראה שכל הדברים שבטבע, הכול מגיע לאיזון, לשלווה והכול מסתדר.

לכן הכול תלוי בנו ובקשר בינינו. ומכל האנושות עם ישראל במיוחד צריך את זה, כי יש לו את שיטת החיבור, שזאת חכמת הקבלה. ומכל עם ישראל אנחנו אומרים, שהגברים והנשים אלה שמבינים את החיבור, הם צריכים לעשות מאמץ. עם הגברים אנחנו עובדים על זה, אני מאוד מבקש שהנשים יתחברו לזה וישתתפו, כי בזה יש לנו כוח אדיר שיכול ממש להציל את העולם.

קריין: קטע מספר 2 מליקוטי הלכות.

"עיקר שורש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה, שהיו כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד, כי נמשכים ממקור האחדות."

(ליקוטי הלכות. הלכות ערב)

בנשמת אדם הראשון שכולם שייכים לזה, כל הנבראים, יש שם כל מיני דרגות של נשמות. הכי קשות, זאת אומרת אם הן מקולקלות, הכי גרועות אלה הנשמות ששייכות לעם ישראל, לכן נקרא "עם קשה עורף". לכן, אם בשורש הנשמות האלה אנחנו עושים חיבור, אז ודאי כל היתר, כמו שגם כותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שאם אנחנו מגיעים לחיבור, זה מקרין את החיבור לכל אומות העולם וכולם ממשיכים להתחבר בצורה שלא יודעים למה ואיך, אלא בצורה כזאת שבאה מהטבע וכך זה פועל.

קריין: קטע מספר 3 בעל הסולם "האומה".

"אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם."

(בעל הסולם. "האומה")

זו הבעיה, קיבלנו לפני 3500 שנה בבבל העתיקה את שיטת החיבור על ידי אברהם. באו אליו מכל שבעים האומות שבבבל, מי שרצה לשמוע בא אליו בזמן המשבר שהיה שם, והוא חיבר אותם לקבוצה אחת וקרא לה "עם ישראל". היינו מחוברים כך, התחזקנו בגלות מצרים, במדבר, בבניית בית המקדש הראשון ומאז התחלנו ליפול.

בתקופת בית המקדש הראשון היו מלחמות, ממש צרות גדולות בתוך העם. עשרת השבטים יצאו ונעלמו מאז, עוד מעט נגלה אותם, כמו שכתוב, שהם צריכים להתגלות עכשיו. גם בתקופת בית המקדש השני איבדנו בכול פעם חלק מהעם. העיקר שבגלות הראשונה ירדנו מהאור שהיה ממלא את העם, מאור החיה לאור הנשמה, ובימי בבית המקדש השני איבדנו גם את אור הנשמה. ומאז אין לנו שום קשר לרוחניות, האומה מתקיימת לפי כוח אינסטינקטיבי שקיים בינינו.

מה שקורה עכשיו, אין אותו החיבור שהיה קודם, כי קודם זה היה על ידי האור שהיה בעם, שהיה ממלא אותנו, איכשהו חיבר בינינו ואיננו. מחורבן בית המקדש השני איבדנו את כל האור. ישנה הארה קטנה שאיכשהו מחזיקה אותנו, אבל בעצם אנחנו מחזיקים כעם לא מתוך חיבור בינינו, אלא מתוך שנאה שאומות העולם שונאות ולוחצות עלינו. לכן זה מה שמחבר אותנו יחד, לא חיבור פנימי אלא שנאה מבחוץ.

לכן אנחנו צריכים כאן, דווקא על ידי החיבור שדברנו עכשיו, אנחנו מבקשים שנשים וגם גברים יתרמו לזה, ועל ידי זה אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב כדי שנחזור לאותו החיבור שחיבר אותנו. כי אנחנו חלקים משבעים אומות העולם, כמו שכתוב על כל סיפור בבל, שאברהם נתן כרוז שיבואו אליו אנשים, מי שמרגיש שהוא רוצה לגלות מהי הסיבה למשבר ואיך לצאת ממנו וכן הלאה, אז באו אליו מכל אומות הבבלים.

בבל הייתה אז מעצמה גדולה, כל האנושות הייתה נמצאת שם, שבעים אומות העולם. לכן אנחנו כל כך שונים, אנחנו מכל שבעים אומות העולם שבאו לאברהם. ומה שמחבר אותנו זה רק השורש הרוחני שקיבלנו, שהשגנו שם. אבל לפי השורש הגשמי כמעט ואין בינינו שום קשר, זה נעשה במשך אלפי השנים האלו, אבל לא מזה שאנחנו כְּעַם שבאים מעם אחד, מאבא ואימא, כמו לכל עם ועם שהייתה איזו משפחה שיצאו מאבא ואימא, אנחנו לא.

לכן, ברגע שאנחנו לא מחוברים בצורה רוחנית אנחנו נופלים, ובצורה גשמית אנחנו לא יכולים להיות יחד, לא אכפת לי, אני יכול להיות בין כולם. אם לוחצים עלינו מבחוץ, אנחנו איכשהו, מאין ברירה מתחברים, כמו כבשים שזאבים כך מסתובבים קרוב. אבל אם אין סכנה, אין לנו שום חשבון אחד עם השני. אנחנו רואים את זה עד היום הזה.

לכן חשוב לנו, כמו שבעל הסולם אומר, ש"אחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל – היא אבדת הכרת לאומיות". אין. אנחנו לא עם, כי עם אצלנו זה רוחני ולא גשמי כמו כל העמים. לכן על ידי החיבור אנחנו יכולים להחזיר לעצמנו את המושג, את ההרגשה, את מהות העם.

קריין: קטע מספר 4 מליקוטי הלכות.

"עיקר החיות הוא ע"י האחדות, ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות. וע"כ "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, ע"י שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד)

במערכת, זה כמו בגוף שלנו, חלקים שונים מאוד, אין אף אחד דומה לשני. כמו בעשר ספירות, כל ספירה וספירה ממש מושכת לכיוון אחר לגמרי, ורק כשיש להן איזו משימה כללית, אז כל הספירות מחוברות ונמשכות לפי כלל אחד. לכן כשאנחנו מדברים על חיבור בינינו, הוא חייב להיות רק על ידי אחדות, רק על ידי התכללות, רק על ידי ערבות, על ידי כריתת ברית בינינו וכן הלאה, ובלי זה אנחנו לא יכולים להתקיים. דווקא כשהחלקים השונים, כמו בגוף שלנו, נמצאים במערכת כללית ולכיוון אחד כולם מכוונים, אז הגוף מתפקד כמו שצריך.

זה שאנחנו שונים זה דווקא טוב. זה רק אומר עד כמה העם עשיר, עד כמה יש לו פיזור כוחות, אבל כשהם מתחברים יחד זה דווקא נותן עוצמה. לכן אין כאן כביכול לעשות מכולם משהו דומה, שכל אחד צריך להיות דומה לשני, לא. כל אחד ימשיך כמו שהוא, רק הקשר בינינו זה מה שצריכים, ואז זה נותן עוצמה ואושר.

קריין: קטע מספר 5 מבעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה".

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת.. וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה, אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור."

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

מצב הדור שלנו הוא בדיוק לזה, הוא בדיוק לחיבור. למה? כי אנחנו רואים גם מה קורה בעולם, אנחנו צריכים להגיע לתיקון שלנו כדי לתקן את העולם, זה התפקיד שלנו, ולכן כל העולם כל כך נגדנו. אכפת לעולם מעשרה מיליון אנשים שנמצאים באיזה מצב? העולם לא מסתכל על מיליארדים, לא על מיליונים. אלא הבעיה שלנו שאנחנו תמיד נמצאים במוקד, נמצאים במרכז העניינים בגלל התפקיד שלנו. בלעדינו לא יהיה קשר, בלעדינו העולם לא יהיה כגוף אחד, ואז לא יקבל מספיק כוח חיות, והאור יהיה כמקיף ולא ייכנס לתוך המערכת הזאת של העמים.

לכן אנחנו צריכים לראות את עצמנו שאי אפשר לברוח מהתפקיד הזה, זה דבר נצחי, כלום לא יעזור לנו. זה עובר מדור לדור, אותן הנשמות חוזרות בכל דור ודור וחייבות להמשיך לקיים את העניין עד שבסופו של דבר אנחנו נקיים את היעוד שלנו. לכן אומר בעל הסולם, "שמח אני שאני נבראתי בדור כזה שאפשר לגלות חכמת האמת", חכמת החיבור, שאפשר בזה לתקן את הכול. כמו שאנחנו לומדים שכולנו מנשמת אדם הראשון, מנשמה אחת, שנשברה לחלקים ואנחנו צריכים את החלקים האלה לחבר. דווקא על ידי זה שאנחנו אוספים את כל החלקים יחד, כמו ילדים שאוספים את הלגו, הפאזל, דווקא על ידי זה אנחנו מבינים מהי מהות הבריאה, שורש הבריאה, ועל ידי זה אנחנו מגיעים למצב שדרכנו העולם מתקיים.

לכן זה הזמן שאנחנו צריכים לעשות את זה. וגם הזמן, אנחנו רואים לפי מה שקורה בעולם בזמן האחרון, במאה, מאתיים שנה האחרונות, העולם נעשה יותר עגול, אינטגרלי, גלובלי, מקושר, תלוי זה בזה וזקוק לחיבור, אחרת הוא נכנס למשבר אחר משבר. אנחנו גם עכשיו נמצאים לפני משבר גדול מאוד, ממש מפחיד מה שהולך לקרות, אם כן.

אנחנו רואים שהעולם בעצמו הוא ככדור, הוא צריך להיות שלם, אבל הכוחות שלנו, האגו שלנו, של כל בני האדם הוא ממש מושך אותו לכל מיני כיוונים. לכן חסרה כאן שיטת החיבור, תיקון העולם שנמצא בנו. ולכן האנטישמיות תעלה, וכל עוד לא נגלה את שיטת החיבור לכל העולם ובעצמנו נממש את זה, נראה עד כמה השנאה הזאת מתגלה בצורה אינסטינקטיבית. לא יודעים למה, אבל שונאים, שונאים אותנו יותר ויותר, ומובן לנו שהכול בגלל שישנה בנו שיטת התיקון, תוכנת התיקון, אבל אנחנו לא משתמשים בה ולא מגלים אותה לכל העולם.

קריין: מתוך מדרש זוטא, רות. "אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור."

(מדרש זוטא. רות ד/יא)

אתן רואות? "אין הדורות נגאלים", גאולה יכולה להיות רק בזכות נשים צדקניות שבדור. אז קדימה נשים, לי אין מה להגיד. אני רואה שבכל משפחה ומשפחה, כשאישה רוצה משהו, כל המשפחה בסופו של דבר תקיים את זה. זה כוח האישה שכך ניתן לעולם שלנו, וזה בכל העמים, ממש בכל משפחה ומשפחה. אז כמו שאתן כבר יודעות איך לסדר את המשפחה, בואו נתחיל כך, ומהמשפחות שלנו נתחיל גם לסדר את עם ישראל. נגרום לנשים שיתעוררו, שיבינו שבהתעוררות שלהן הן יכולות ממש לעורר את כל העם לחיבור. מובן שאנחנו לא יכולים לחכות לאיזו קריאה לחיבור, לא מהממשלה שלנו, ולא מכל הארגונים למיניהם, אין מי שדואג לזה לצערנו, אבל אנחנו כן חייבים את זה.

קריין: קטע מספר 7, "זוהר לעם".

"שמעי בת וראי, והטי אוזנך.. כי הפתח של הכול בך הוא, הכול מסרתי בידך להנהיג את העולם."

(זוהר לעם. זוהר חדש. חוקת, 119)

עד כמה שאנחנו חושבים שזה שייך לגברים, זה שייך דווקא לנשים. זה בטבע האישה להשתוקק לחיבור, לשלום, למצב יציב. אנחנו פעם נדבר על זה, זה נושא בפני עצמו, איזה חלק מהתיקון שייך לנשים ואיזה חלק לגברים, אבל החיבור הוא במיוחד לנשים. נדבר על זה, זה תהליך מאוד מורכב. אני אשתדל קודם לספר את זה לגברים, יהיה לי מזה קצת יותר שפה וניסיון בלהסביר, ואז אני אבוא אליכן.

קריין: קטע מספר 8, מבעל הסולם, "האומה".

"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל; ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת."

(בעל הסולם, האומה)

קריין: קטע מספר 9, מ"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".

"כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה... בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ה')

אנחנו לא צריכים להתפעל מזה שלא בארץ ולא בעולם, לא קם שום ארגון שקורא לחיבור בצורה רצינית, חוץ מאלה שעוסקים בחכמת הקבלה בצורה האמתית. אי אפשר בלי להרגיש שאתה נמשך לזה, שאתה חייב את זה, שיש לך חובה כלפי כל העולם, כל בני האדם, כלפי הבורא. רק אלה שעוסקים בחכמת הקבלה הם מרגישים את זה. לכן, לא להתפעל מזה שחוץ מאתנו אין עוד ארגונים. אנחנו צריכים רק להשתדל לקשור אלינו עוד ועוד בני אדם שישתתפו בזה. אבל באמת, אתם תראו שלא חשוב מה יקרה בארץ, לא חשוב מה יקרה בגבולותיה ובכלל בעולם, אלה שלא עוסקים בחכמת הקבלה במקצת לפחות, אין להם רגישות לכך שצריכים להגיע לחיבור. הם יעשו יותר ויותר פעולות שדווקא יחלקו את העם ויקרעו אותו לגזרים, ממש כך. לכן אנחנו חייבים לבצע את זה.

קריין: מתוך הראי"ה קוק "תעודת ישראל ולאומיותו".

"רק על ידי התורה שתתקיים בישראל יבוא השלום הגמור והאהבה הנאמנה, ויתפתח הרגש הטהור של הכרת האחווה שבין איש לאחיו. וכאשר תגמר ההתפתחות הזאת בנו בתוכנו, במדרגה הראויה להיות מופת לרבים, יכירו זאת כל העמים ואז תחל ברכת השלום להיות שרויה בעולם".

(הראי"ה קוק. "תעודת ישראל ולאומיותו")

נקווה שנגיע לזה מהר, ל"ברכת שלום".

סדנה

למה דווקא האישה היא זו שמסוגלת לגרום לכך שכל העם ירצה להתחבר? אם נשים בכל העם, כל נשות ישראל, ירצו בחיבור, למה כל היתר יקיימו את זה בלי לפתוח פה? מאיפה נובע הכוח הזה, היכולת הזאת באישה?

כשאישה מרגישה שרק בזכות החיבור היא שומרת על הבית, על הילדים, על כל מה שיהיה לה, שזה העיקר, הקן, הבית, שלום, שלווה, בריאות, הצלחה, יציבות, שזה הכול תלוי בחיבור, האם יכולים לעמוד נגדה?

*

על מה הייתי כותבת מאמר בעיתון שלנו? כל אחת ואחת, על מה הייתי כותבת בעיתון שלנו?

*

איך אנחנו רואות את עיתון הנשים, איך הוא צריך להיראות? איזה חלקים הוא יכלול, איזה מאמרים? איך אנחנו יכולות לדמיין אותו, שיהיה לו סגנון יפה, שיהיו צבעים, שיהיה מלא גם בתוכן, גם ברגש. שכל אישה תוכל לפתוח ולהרגיש שזה בשבילה. לא כמו שיש איזו חוברת "לאישה", זה ברור, אלא זה ההפך, ממש לאישה. איך לעשות את זה?

*

בואו נצייר בכל שולחן את צורת העיתון. את החלקים שצריכים להיות בעיתון, כל מה שאתן חושבות. בואו נעשה רשימה, מה שאתן רוצות, חושבות. שזה יהיה קצת יותר מעשי, כי בעוד שבועיים אנחנו רוצים להוציא את זה לאור. זה יהיה הפנים שלכן.

*

שאלה: איך חברות מהכלי העולמי יכולות גם הן לתמוך בפעילות הנשים שמתרחשת בישראל?

אני חושב שאין שום בעיה שכל הנשים וכל העולם ישתתפו, בחיבור ודאי, כי זה מעל כל המרחקים, ואפילו בהוצאת העיתון. הן יכולות לכתוב, ואנחנו נראה לפי בדיקת המערכת, עד כמה מה שהן כותבות יכול להתאים. חוץ מזה, כדאי לצרף ולעשות כך שאחד מהדפים של העיתון יהיה מוקדש לכלי הנשי העולמי.

שאלה: הדרך שלנו מפיחה בי המון תקווה שאפשר לחיות בשמחה, באהבת הזולת, בהבנת המערכת וחיבור אוהב. אך יש פעמים שאתה אומר דברים שיוצרים אצלי התנגדות מאוד גדולה, על סף ייאוש מהדרך. איך לנהוג במצב כזה?

להסכים עם הרב באמונה למעלה מהדעת. אם אני לא צודק, בבקשה, תוכיחו לי שאני לא צודק, אני אשמח לתקן את עצמי. אבל אם אני לא מסכימה, למה אני לא מסכימה? זה אחד משניים, מי צודק ומי לא, או שאני בעצמי רואה שאני לא צודק, אבל אני לא מסכים. נניח שהאגו שלי לא רוצה את זה, לפי האמת אני חייב להסכים, ולפי האגו שלי אני לא מסכים, מה עושים? זו דרכנו, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שלמרות שאני לא רוצה, לא מבינה, אני חייבת להסכים.

שאלה: הערב הזה הוא משהו בלתי רגיל. בישיבת החברות שהייתה כאן קודם, הרמה כל כך גבוהה, וכזאת רצינות. הרגשתי שאני בישיבת החברים של הגברים. ממש בלתי רגיל. צריך להגיד לחיים לחברה שלנו.

והשאלה היא, מה זה "נשים צדקניות"? מה זה בדיוק? למה הכוונה בדיוק?

באמת, יש נשים לא צדקניות?

תלמידה: אבל אני אשמח לשמוע את דעתך.

"נשים צדקניות" זה שהן דורשות צדק. "צדק צדק תרדוף.". והצדק שכולן יהיו בשוויון, וכולן יהיו בחיבור, וכל אחת יכולה ללמד את השנייה, וכל אחת יכולה ללמוד מהשנייה. זה הצדק. צדק זה חיבור כללי, המגוון נכון בהתאם לקומה הסגולית של כל אחד. אני אסביר את זה פעם בהרחבה.

תלמידה: האם זה לא קשור לצדיק שמצדיק את הבורא, זה גם קשור לנשים צדקניות?

זה ברור, בטוח שכן. כי אחרת זה התנאי המינימלי.

שאלה: אם כולם יבינו וידעו איך עובדת השיטה. את הרווח, את המחיר שיש בה, איך להתמודד עם היתקלויות. האם זה מה שחסר בכדי להצליח לגרום לעולם לקבל את זה?

כדי להביא את העולם לתיקון, אנחנו צריכים בכמה שאנחנו מסוגלים לפזר את הידיעה על גמר התיקון, על המטרה. ואת כל היתר חוץ מהידיעה הזאת אנחנו צריכים לממש בעצמנו. כי אם אנחנו יכולים לקבוע בינינו חיבור, החיבור הזה הוא יתפשט בכל העולם. לא יצטרכו אומות העולם לעשות שום טרחה, לא לתת שום טרחה כדי להתחבר. לכן הם כל כך בשנאה אלינו, זה כוח הטבע הכללי מעורר אותם כך, כי כל הטוב שלהם תלוי בנו.

תלמידה: אבל אתה אומר שאנחנו כן צריכים לפרסם משהו?

לפרסם משהו זה רק דבר אחד, כדי שאם יש ביניהם כמו שעכשיו יש לנו חברים בכל אומות העולם. אם יש ביניהם אנשים עם נקודה שבלב, שיצטרפו לא יותר מזה.

תלמידה: אז מה זו הצעקה הזאת לחיבור, למה צריך להגיד להם חיבור?

זה בינינו. תראי מה שכותב בעל הסולם בסוף הקדמה לספר הזוהר. ברגע שאנחנו מתחילים תיקון, התיקון הזה בצורה ממש תת קרקעית, מאליו עובר לכל אומות העולם. הם מיד מתחילים להרגיש שקורה כאן משהו מצד ישראל, ומפסיקות ללחוץ עלינו כי אנחנו מתחילים לבצע את התפקיד.

תלמידה: יופי נפלא. מה עיתון שלנו צריך לדבר על חיבור, רק בשביל נקודות שבלב. לא בשביל שאר העם, רק לאסוף את הנקודות שבלב שעדיין לא הגיעו.

כן, אפילו זה מספיק. אבל לעם ישראל צריכים להסביר לכולם, אפילו שאין לו עכשיו נקודות שבלב, אנחנו צריכים להסביר להם לכולם. מפני שבכל זאת הנקודה שבלב בהם היא נסתרת וקרובה.

תלמידה: האם להם אנחנו צריכים להראות את הרווח והמחיר של השיטה שלנו, האם זה יקנה אותם?

רווח בטוח שכן צריכים להראות. המחיר רק בזה שאנחנו צריכים להסכים לזה שהחיבור בינינו שכתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה, הוא ממש מחייב אותנו. זה המחיר, איזה עוד מחיר.

תלמידה: לא, שאלתי אם כדאי להראות להם את זה בעיתון שלנו של הנשים?

כן. דווקא לזה נשים יכולות לסייע יותר מגברים.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאם הנשים יתחברו אז זה יורגש בכל העם, בכל העולם. אז אני רוצה לשאול בקשר לזה. ישנם רגעים שאנחנו מרגישים חיבור. יש רגעים כאלו שאנחנו מרגישים חום, מרגישים שמחה, מרגישים שכל הנשים יפות. מרגישים רגעים כאלו בסדנאות, בכנסים, יש רגעים כאלו. הרגעים האלו שמרגישים את החיבור הזה הם גם רגעים שעוזרים לזרימה הזאת של הכוח בעולם?

כל הרגעים מתחברים ורעים וטובים כאחד פועלים למטרה.

תלמידה: אז הרגעים האלה הם לא יותר טובים מאשר הרגעים האחרים?

לא. הכול הולך דרך מה שנקרא אצלנו מיישר מתח, גם רגעים טובים, גם הירידות גם העליות שניהם פועלים לכיוון אחד.

תלמידה: כל עוד יש את היגיעה זה מה שעוזר.

כן. כי את הירידות עושה הבורא כדי להעלות בנו כלים חדשים שבורים, כדי שנתקן אותם. זו נקראת "ירידה".

שאלה: מה יקרה אם אנחנו כנשים באמת ניקח את המתנה הגדולה הזאת שניתנה לנו, שזה עשיריות ובאמת נתחבר בהם. איך זה ישפיע על הגברים ועל כל המערכת?

זה ישפיע על הכול, זה יהיה גמר תיקון.

תלמידה: זה פשוט מתקשר לסדנה שעשית. צוות אינטרנט ארצי פתח קהילה לאנשים, לכל החברים שיש להם חשש לכתוב והם עוברים שם עכשיו הכשרות. הקהילה נקראת "מחברים את העולם" וכולם מוזמנים להצטרף באהבה.

יופי. אפשר לתת על זה מודעה בעיתון.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו לא עם.

אנחנו לא עם רגיל, כי לעם רגיל יש אבא ואימא שמהם יצא העם. המקור הביולוגי שהיו גבר ואישה ואז התפתח, התפתח לעם. מה שאין כן אצלנו אין דבר כזה, אנחנו באנו לאברהם שחיבר אותנו יחד, משבעים חמולות משבעים אומות העולם מה שנקרא של בבל. והוא חיבר אותנו תחת מטריה "ואהבת לרעך כמוך". לכן אין לנו מקור ביולוגי אלא רק מקור רוחני של עם ישראל. לכן זה נקרא עם שלא נמצא בין אומות העולם.

תלמידה: כי רציתי לשאול אותך לגבי התחושות. אני מכירה הרבה אנשים שמרגישים פה מאוד מחוברים למדינה, לארץ. שמרגישים שהם שייכים, שהם תורמים, שמתגייסים לצבא, שמתנדבים. מה התחושות האלה, זה לא הופך אותנו לעם הדברים האלה?

אני אומר שזה לא עם כמו העמים הרגילים. אנחנו עם, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, לעת צרה. בגלל שלוחצים עלינו ואין לנו ברירה, לכן אנחנו מחוברים. תקראי בבקשה מה שכותב על זה בעל הסולם בעיתון "האומה".

שאלה: לפני כשבועיים קיימנו ערב נשים בקבוצת חיפה שהיה מיועד לקהל הרחב. הזמנו לערב הזה נשים, נשים הזמינו נשים ועשינו מין פעולת שיווק מאוד מצומצמת, ועדיין הגיעו 32 נשים מתוכן 28 נשים חדשות. קראנו לערב הזה "נשים מדברות על", וזה רעיון טוב לעיתון שלנו. זה היה ערב מאוד מוצלח שהמטרה המרכזית שלו הייתה חיבור ושמחה, רצינו את ההרגשה הזו לעורר וזה ממש הצליח.

איך אתה רואה כיוון כזה של הפצה, אבל לא רק בקבוצת חיפה אלא ממש בכל הכלי הנשי? זה היה פיילוט ואנחנו רוצות להרחיב אותו, לעשות את זה דרך האינטרנט ולהביא הרבה נשים.

אין לי מושג בזה, אני לא יכול לענות לך כן או לא. אני בעד הרחבת כל הפעילויות בכמה שאפשר שהן מביאות לחיבור. אבל ספציפית לא יכול להגיד על שום דבר כן או לא, כי אני לא בזה.

תלמידה: מה דעתך על השם הזה "נשים מדברות על" לעיתון?

מה שאתן רוצות תכתבו בבקשה.

תלמיד: את כל הרעיונות לשמות העיתון, למדורים בעיתון, לכתיבה, לנושאים, תכתבו על הפתקים עכשיו. הצוות המארגן יקרא בקפידה את כל הרעיונות ויהיה פה תהליך מאוד יפה. גם מהעולם מוזמנים לשלוח.

אבל בעוד שבועיים העיתון חייב לצאת.

תלמידה: פתחנו כתובת מייל "עיתון נשים". כולן מוזמנות לשלוח הכול לשם.

שאלה: יש לי בירור לגבי הכרת הלאומיות שבעל סולם מדבר עליה. כמו שאמרת אנחנו לא עם רגיל, אין לנו אבא ואימא משותפים, אין לנו מקור ביולוגי, וכרגע העם לא נמצא בהרגשת הרוחניות שחיברה אותנו בעבר.

לכן בכל הזדמנות אנחנו בורחים. כמו שבעל הסולם אומר שאנחנו כמו אגוזים בשק. אז אם השק עם הלחץ החיצון מחזיק אותנו, מחזיק, אם לא מחזיק, אנחנו בורחים.

תלמידה: ואנחנו באים לעם הזה ורוצים לחבר אותו, להגיד לו תתחברו. אבל אין להם את ההרגשה הזאת של מה שחיבר אותם, הם אפילו לא אגוזים, כל אחד הוא פרי אחר. גם אין להם סיבה להיות ביחד, זה כמו לבוא לאנשים שונים ופתאום להגיד להם אתם אחים.

על ידי הסבר, שאחרת אנחנו לא נוכל להינצל.

תלמידה: זאת אומרת, ההסבר הוא לא על המקור שפעם היינו מחוברים, אלא ההסבר הוא על מה יקרה אם לא.

מה ייתן לי המקור? כולם רוצים לברוח. תראי איזו התבוללות יש, ודאי.

תלמידה: זאת אומרת, ההסבר הוא מהשלילה.

כן, בכל זאת.

שאלה: האם אתה רואה בחיוב קיום של ארגון כלל ארצי ואפילו עולמי של נשים שמחברות את העולם. הנשים שלנו סביב העולם וגם בארץ הן כבר מחוברות בזום, ואפשר להרחיב את זה לארגון שבריש גלי מתעסק בזה. האם אתה רואה את זה בחיוב?

בכל הגלקסיה. לחיים.

תלמידה: האם אתה רואה איזה צעד שבו אפשר להתחיל לדעתך?

אני בעד. אבל קודם נעשה את זה במסגרת שלנו כאן.

תלמידה: להתחיל בארגון ארצי, ואח"כ לשלב את זה.

בלבד, כן. בוא נעשה כך, הצעד הראשון לחיבור שלנו זה העיתון, סביב העיתון אנחנו מתחברים. תשלחו מאמרים וכל מה שרק אפשר, אנחנו נדון על הצבע, הצורה, התמונות, תשלחו הכול שיהיה להם ארגז שלם, ונעשה. וסביב העיתון נתחיל את החיים שלנו. תצליחו.

תודה רבה, היה לי תענוג גדול מאוד.

(סוף השיעור)