שיעור צהריים 06.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הושענא רבה, כ"א בתשרי תשפ"ד

להיות בשמחה - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "להיות בשמחה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 3.

עכשיו זה זמן של שמחה, "זמן שמחתנו", כי זה זמן של סוכות, זמן של קבלת התורה, שמחת תורה, תקופה שבה אנחנו נמצאים בהארה מיוחדת מלמעלה שצריכה לעורר בנו שמחה.

נשתדל להבין מאיפה יש לנו שמחה, מאיפה היא צריכה לבוא, איך אנחנו יכולים לעורר שמחה ולמה אנחנו צריכים לשמוח.

קריין: קטע מספר 3 כותב בעל הסולם.

"השמחה הוא בחינת הארה עליונה, שמתגלה על ידי מ"ן, שהוא מעשים טובים. והשם ית' דן את האדם "באשר הוא שם". דהיינו, שאם האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמים לנצחיות, תיכף על זה שורה הארה עליונה, שהיא גם כן בחינת נצחיות. ואפילו שגלוי וידוע לפניו, שתיכף יפול האדם ממדרגתו, מכל מקום דן אותו "באשר הוא שם". היינו, אם אדם החליט עכשיו בדעתו, שמקבל עליו עול מלכות שמים לנצחיות, נבחן זה לשלימות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ח. "השמחה היא בחינת "מראה" ממעשים טובים")

שאלה: מה זאת אומרת ש"השמחה מתגלה על ידי מ"ן", האם אנחנו מבקשים שמחה?

כן, ודאי שאנחנו צריכים לדרוש שמחה כל הזמן. אנחנו נמצאים בשליטת הכוח העליון, אז אנחנו שמחים בזה שיש לנו בורא שמנהל אותנו, ובניגוד לכל הדומם, צומח וחי, הוא מביא אותנו, את כל בני האדם לפי התכלית שלו לעולם הנצחי. אנחנו מתקרבים לזה, ולכן אנחנו נמצאים בשמחה.

תלמיד: להיות בשמחה כן, אבל אני מבקש מהבורא שישמח אותי?

למה לא? אם הכול תלוי בו אז אני מבקש ממנו להיות בשמחה כי בזה אני מודה לו על כך שברא את העולם, ברא אותנו, והוא מנהל אותנו, מוביל אותנו למטרת הבריאה.

תלמיד: אז אני צריך לבקש על שמחה שלבד אני לא יכול להגיע אליה?

כן, שאנחנו נתחבר בינינו, ובקשר בינינו נבנה תנאים כאלו שהבורא יתגלה ומזה תהיה לנו שמחה.

תלמיד: אז נשמע ששמחה היא כתוצאה?

"שמחה כתוצאה ממעשים טובים", מהעלאת מ"ן.

תלמיד: המשפט הזה "העלאת מ"ן" הוא שמקפיץ.

מה מקפיץ? אתה צריך לבקש. הבורא לא נותן סתם, הוא מחזיק אותך בדרגת חי, ולעלות מדרגת חי לדרגת המדבר, זו כבר העבודה שלנו.

תלמיד: אז איך לבקש שהשמחה תהיה דווקא כתיקון ולא כהרגשה טובה?

לכן תשאל את עצמך, ממה אני צריך לשמוח? אני צריך להיות שמח מזה שיש כוח עליון שדואג לי, שמעלה אותי, שמנהל אותנו, מחזיק את העשירייה שלנו, מחזיק את כל המציאות ובסופו של דבר אנחנו נגיע לגמר התיקון שלנו.

תלמיד: אז אפשר לבקש מהבורא, תשמח אותי בדרך שבה אתה מוביל אותנו?

כן, בטח.

שאלה: מה זה לקבל עול מלכות שמים לנצחיות?

שאני רוצה להיות קשור לבורא לנצחיות.

תלמיד: אני רוצה באותו רגע?

מאותו רגע ולנצחיות.

תלמיד: לפי מה שהבנתי מהקטע בעל הסולם אומר שהקדוש ברוך הוא דן את האדם באשר הוא שם, זאת אומרת האדם במצב הזה רוצה עול מלכות שמים לנצחיות.

כן. אפילו שגם לאדם ידוע שבעוד כמה רגעים הוא ייפול מזה.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי להיות במצב כזה?

להשתדל על ידי העשירייה להחזיק את עצמו בתפילה לבורא שיעלה את כולנו לקשר עימו, "להיות" כמו שנקרא "תחת כנפי השכינה", תחת השפעה שלו.

תלמיד: ובמה תלוי שבאמת נהיה במצב כזה?

בבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו מצידנו עושים את המאמץ שאנחנו יודעים לעשות עם החברה, עם העשירייה, ומחכים לתגובה ממנו?

לא מחכים, אנחנו בטוחים שאם אנחנו מבקשים זה כבר פועל עלינו. אפילו שכעת אנחנו לא מרגישים, בכל זאת אנחנו צריכים להאמין שהוא פועל וזה כבר עובד עלינו, ויכול להיות שזמן תפילה לחוד וזמן עניית התפילה לחוד.

תלמיד: כן, אבל מצפים לכזה מצב שנקרא קבלת עול מלכות שמיים לנצחיות. זאת אומרת רוצים שזה יקרה, מחפשים את זה?

כן. האמת שיותר נכון לחפש תפילה תמידית, בקשה תמידית, ואם הוא עונה או לא עונה, את זה אנחנו משאירים לו.

למה צחקת קודם כשלקחת את המיקרופון?

תלמיד: צחקתי, כי לא הרמתי יד ופנית אליי, כנראה הרגשת אותי.

כן, בטח. אדם שנמצא לידי 30 שנה, ודאי שאני מרגיש אותו.

שאלה: למה הבורא דן את האדם באשר הוא שם ולא באשר הוא כאן?

לאן שאדם רוצה להגיע הבורא כבר דן אותו לאותו מקום, רוצה להעלות אותו לאותו מקום שהאדם מבקש.

שאלה: אבל אם היינו במצב מסוים והיינו בבקשה מסוימת, למשל החלטנו שהולכים על זה כמו בכנס, כורתים ברית ורוצים ללכת על כל הקופה.

נכון.

תלמיד: אז הוא דן אותנו באשר הוא שם כי רצינו, הפנים שלנו היו לכיוון התיקון.

כן.

תלמיד: ברגע הבא נפלנו.

זה לא חשוב, אז מה?

תלמיד: אז למה הוא עדיין שופט אותנו לפי המצב ההוא ולא לפי הכוונה הנוכחית שלנו?

כי הוא נותן את המצב. מצב של תפילה, בקשה לעלות, להתחבר ולבקש מהבורא זו העבודה שלנו, המאמץ שלנו. ולהפיל אותנו זו העבודה שלו.

תלמיד: אם הבורא נותן את המצבים, מעלה את האדם או מפיל את האדם, אז מה זו הפעולה לדון את האדם, לְמה צריך לדון את האדם?

לבורא יש דינים משלו, והוא דן אותנו לפי חוקים, לפי נהלים שאנחנו לא יודעים. גם עבור הגלגולים הקודמים וגם עבור המצבים הבאים, הוא דן אותנו לפי שורש הנשמה של כל אחד ואחד, מה אנחנו צריכים לעשות ומה אנחנו עושים ומה נצטרך לעשות. תלוי בשורש הנשמה.

תלמיד: אז האדם צריך להפריד בין הסיבה לתוצאה?

כן.

תלמיד: אני צריך לפעול ולא לעשות שום חשבון איזו תגובה אני אמור לקבל או איך לעבוד נכון עם התגובה?

לא, אנחנו צריכים תמיד לראות את עצמנו קדימה, איך אנחנו מגיעים לדבקות בבורא.

תלמיד: אם כל רגע הבורא מעורר באדם איזה מצב, אז מה פעולת האדם באותו מצב?

כל הזמן להשתדל להיות בדבקות בבורא ובתפילה לעלות למצב המתוקן יותר.

תלמיד: מאיפה מגיעה לאדם היכולת להידבק בבורא?

מהבורא.

תלמיד: הבורא מעורר באדם את המצב וגם מעורר בו את מידת הדבקות בו באותו מצב?

הכול עושה הבורא.

תלמיד: אז מה פעולת האדם?

פעולת האדם, על ידי העשירייה לחזק את הקשר שלו עם הבורא ככל האפשר, ולדרוש ממנו שייתן לעשירייה כוחות לא לעזוב את מטרת הבריאה, להשתדל להתקרב אליה ולבקש עבורה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהשמחה מגיעה ממעשים של קדושה וממעשים טובים. כשאני רוצה את הקשר עם הבורא בשביל החברים, אלה מעשים של קדושה, מעשים טובים?

כן.

שאלה: האם צער השכינה זה מצב קבוע ואני שחש את צער השכינה ומעלה מ"ן, זה מעשה שמכניס שמחה למערכת?

בעצם כן.

שאלה: איך צריכה לבוא לידי ביטוי, השמחה של אדם ההולך בדרך?

הביטוי לשמחה הוא בכך שהוא בטוח שהבורא טוב ומטיב בכל המצבים שהוא עובר, לא חשוב איזה מצבים, הוא בכל זאת במצב שהוא כל הזמן נמצא עם הפנים לבורא, בתפילה, במצב רוח טוב, בשמחה.

שאלה: בהכנה לקראת היום בתוך העשירייה אנחנו מתכווננים לעבודה, אבל אנחנו אף פעם לא משתמשים במושג שזה יהיה לנצח, לכל החיים. אנחנו מתמקדים בעבודה של אותו יום או רגע.

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. לפעמים אנחנו אומרים מילים כמו לתמיד, לעתיד, אבל בעצם אנחנו מדברים על מצבנו.

תלמיד: מכאן השאלה עד כמה חשוב באמת להשתמש במושג הזה בתפילות שלנו שזה לנצח?

אני לא חושב שכדאי לדבר כך, כי האדם לא בטוח לגבי הרגע הבא. ההיפך, אם הוא יודע שזה בידי הבורא, אז יותר טוב שהוא ירגיש עד כמה הכול תלוי בידי העליון.

תלמיד: כלומר, זה תלוי במצב, האם אני מרגיש נכון להגיד את זה.

אם אתה רוצה, זה גם לא אומר הרבה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, זה מטיב אם אני מוסיף את המילה הזאת?

אין משמעות להוסיף מילה. להוסיף רגש, כן.

תלמיד: ואיך להגיע לרגש הזה?

לחשוב על זה יותר. לחשוב ולבקש.

שאלה: האם אפשר לקחת תענוג מצופה עתידי ולנסות להעביר אותו להווה ומזה להיות בשמחה?

תנסה ותראה עד כמה זה מחזיק.

תלמיד: האם אין סיכון בכך שהאדם כביכול משחד את עצמו, במקום ללכת באמונה למעלה מהדעת בפעולה כזאת?

לא, אל תפחד, הבורא יתקן. הבורא יישר את האדם בדרך הנכונה.

שאלה: ענית שיותר נכון לחפש תפילה תמידית, בקשה תמידית. האם זה אומר לבקש חיבור?

תפילה תמידית זה אומר שאדם כל הזמן הולך עם התפילה הזאת, כל הזמן נמצא בבקשה הזאת, בפניה לבורא.

תלמידה: אבל כל הזמן זו תפילה אחרת?

היא משתנה, נכון, אבל בכל זאת לאותו כיוון.

שאלה: בזמן האחרון אני מבקשת מהבורא ללמד אותי לאהוב. הרבה פעמים אתה מביא את הדוגמה של אימא שאוהבת את הילד שלה. יש לי ילדים אבל גם כלפיהם, הלב שלי יבש. ככל שאני מבקשת יותר על אהבה, כך צומחים בתוכי יותר אשמה ובושה. אם לא הסביבה ואתה, לא הייתי מתמודדת. איך לשלב בתוך הלב, את האשמה, הבושה והאחריות על השבירה, לתוך הרגשה כללית של שמחה?

את לא צריכה להאשים את עצמך. פשוט לבקש מהבורא יותר אהבה. שהוא ייתן לך יותר אהבה למשפחה, לילדים, לחברים. בלי זה לא תשיגי תיקון, לכן לא צריך לרחם על עצמך, צריך פשוט לבקש מהבורא.

תלמידה: מחר אני נוסעת והייתי רוצה להגיד לך תודה ענקית. לפני שהגעתי ללמוד צפיתי בקליפים שלך ואני מודה לחברים על ההפצה שהם עושים. היה לי חלום לראות אותך וזה כבר הכנס השני שבעלי עוזר לי, נותן לי את האפשרות להגיע לכאן. אני מודה לו מאוד, וגם לך ולכל החברים על האפשרות הזאת.

כבר התחילה התקדמות יפה. ככל שתאהבי יותר את הבעל והילדים כך תתקדמי יותר.

שאלה: בזמן האחרון אני ממש בציפייה לפגישה עם העשירייה, בהכנות לשיעור אני חושב, אני שמח אבל איך יקבלו אותי? באיזה מצב אני אמור להגיע לעשירייה? יש לי תחושת יראה בקשר לעשירייה, ולפני כן זה לא היה כך.

זה טוב מאוד. משמע שיש לך יותר קשר עם העשירייה ואתה מרגיש עד כמה אתה תלוי בה, זה מעולה.

שאלה: הגוף שלנו מרגיש את השמחה הזאת, או שאנחנו מרגישים שמחה רק בכלים דהשפעה, בשלב יותר גבוה?

כן, כך צריכים להמשיך.

שאלה: איך לבדוק את עצמי שאני בכל רגע מקבלת על עצמי עול מלכות שמים? כי אם אני מבינה נכון, אז השלמות הזאת היא בעצם ריבוי הרגעים האלה שבהם אני מקבלת על עצמי את ההחלטה הזאת.

אל תבדקי, תתקדמי, תמשיכי כל הזמן קדימה.

תלמידה: האם להבין את הטעויות, לתקן אותן וכך להתקדם?

כן, רק קדימה.

שאלה: מצב השמחה מתגלה בקשרים הטובים בינינו, יוצא שיש קשרים טובים אבל השמחה לא תמיד קיימת. איך לא לפספס את המצב הזה?

לחלום על קשרים טובים, ואז תופיע השמחה כשהם יתגלו.

שאלה: האם לחלום ולעשות?

בטח.

שאלה: ההרגשה של המשא, האם אנחנו שמים את עצמנו בביטחון מוחלט בידיים של הבורא?

כשאנחנו מתפללים לבורא, אז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו נמצאים תחת ההשפעה והביטחון שלו.

קריין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"האדם צריך לשמוח בזה שיש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות. וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו, כי אני הכבדתי את ליבו, בעבודה" 1991)

שאלה: כשהם קיבלו את תורה בהר סיני הייתה שם שאלה של חיים או מוות, כי שם הייתה כביכול שמחה מכך שהם הצליחו ללכת מעל המוות, ואילו כאן השמחה היא מזה שהולכים להשיג רוחניות.

אפילו שעוד לא השגנו רוחניות אלא נמצאים בדרך, בכל זאת כשאנחנו נמצאים בדרך אנחנו יכולים להיות בשמחה.

תלמיד: זה סימן שאפשר לעשות את מה שהבורא מצפה מאיתנו סוף סוף.

כן.

שאלה: הוא כותב פה על "ברוך מתדבק בברוך". האם זה כמו שאנחנו רוצים עבור החברים שיחשבו על הבורא, שיחשבו על גדלות? האם זאת אותה תכונה שיש גם לבורא שהוא רוצה שנהיה בקשר איתו?

"ברוך" זה שם הבורא. ככל שאנחנו רוצים להתקרב לבורא, אז שורה עלינו התכונה הזאת "ברוך".

שאלה: הבורא נטע בתוכנו נקודה שבלב בגלל זה אנחנו פה, אבל השאיר לנו מקום ליגיעה לחשוב על החברים. הוא כביכול נתן לנו שטח פרטי, "תחשבו על החברים, תתאמצו, תעשו את המאמץ מצידכם".

נגיד.

שאלה: האם בזה שאנחנו מתחילים באמת לחשוב על החברים, בזה אנחנו נהיים כמוהו? הוא גם חושב על החברים?

נניח שכן. שאתה אוהב מה שהבורא אוהב, שאתה שונא מה שהבורא שונא כביכול, אז אתה בזה מתקרב אליו.

תלמיד: מה המשמעות השם של הבורא "ברוך"?

"ברוך" שהוא מברך את כל הברייה בזה שמוביל אותה לתיקון.

תלמיד: ואיך אנחנו נהיים כמו התכונה הזאת?

בזה שאנחנו רוצים לבצע את העצות שלו.

שאלה: אז בזה בא כביכול "ברוך" מצדנו?

כן. "ברוך מתדבק בברוך" מה שנקרא.

שאלה: "ברוך מתדבק בברוך", אם זה בעצם מתאר את השתוות הצורה? ובזה שאני בשמחה, בהודיה, בזה שאני מברכת את הבורא אני נמצאת בהשתוות הצורה איתו?

במשהו. באחוז קטן.

תלמידה: אז "ברוך מידבר בברוך" זה לא משהו שהוא שווה למשהו אחר? אני לא צריכה להגיע לשיווי?

את צריכה להגיע לשיווי, אבל זה עושים על ידי הרבה פעולות וזמן.

תלמידה: זאת אומרת, כל פעם שאני מוסיפה עוד קצת בשמחה, ועוד בהודיה, ועוד בחיבור אני נהיית יותר מבורכת ויותר דבוקה אליו?

כן.

שאלה: למה אנחנו צריכים כל כך את השמחה בדרך שלנו?

כי זה סימן שאנחנו מזדהים עם הבורא.

תלמידה: הקשר בינינו לבורא הוא הרבה יותר טוב כשאנחנו בשמחה? כשאנחנו בהודיה?

כן. אני בזה מודה שאני מסכים עם הבריאה, מסכים עם הניהול של הבורא, ואני מרוצה מכל זה.

תלמידה: ואיך אנחנו מעוררות אחת את השנייה בעשירייה לשמחה?

תנסו בכמה שיותר. קודם כל, לתת דוגמה טובה לחברות בעשירייה שאנחנו כן מעוניינות להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: הבחנתי שבמצב של תחילת המדרגה והחושך המוחלט, מה שעוזר לי זה השמחה. מה קורה בדיוק באותו רגע?

תבחר. יש לך חברים, אתה קשור איתם. יש לך כאן תמיכה גדולה בקבוצה העולמית. הרבה חברים נמצאים במצב דומה לשלך, כך שיש על מה להישען, לסמוך. תלך ותתקדם.

שאלה: האם בעבודה הרוחנית אני צריך לחפש את השמחה הזאת או שעלי להתרגל לעבוד גם אם אני לא מרגיש את השמחה הזאת? אבל שאני בכל מקרה יודע שאני עושה לו נחת רוח כי אני מבצע את העבודה שהוא מצפה ממני.

אתה בכל זאת עושה לבורא נחת רוח. זה מה שאני יכול להגיד לך. אף על פי שאתה לא כל כך מרגיש בזה טוב, ואפילו שאתה לא כל כך מסכים, אבל בכל זאת, בעבודה שלך, כמו שאני מרגיש אותך, אתה עושה לבורא נחת רוח.

תלמיד: אבא שמח כשהילדים שלו שמחים, כשהם משמחים זה את זה.

כן.

שאלה: מה זה לשמח את החבר בדרך הרוחנית שלנו שירגיש את השמחה הזו בלב?

לבנות סביבו כזאת סביבה, עשירייה, שהוא ירגיש את עצמו בטוח שהוא הולך נכון קדימה.

תלמיד: זה מספיק מבחינתי?

כן.

שאלה: היום ביקשתי מהבורא לתת לי להסכים עם כל מצב שהוא מכניס אותי אליו וביקשתי ממנו שמחה. האם בקשה כזו היא בקשה אגואיסטית? האם זה נכון לבקש כזה דבר?

את לא אגואיסטית. אם אנחנו נמצאים במצב רוח טוב, אנחנו בטוח נמצאים יותר קרוב לבורא.

תלמידה: אני צריכה קודם, מן הסתם, לבקש את זה עבור החברות קודם ולא עבורי?

רצוי. אבל בכל זאת, גם בהרגשה עצמית זה טוב.

שאלה: אנחנו מרגישות הרבה מאוד שמחה וחשיבות שהקבוצה שלנו ככה עובדת יחד בפרויקט הפצה גדול. איך אנחנו הנשים צריכות לעבוד עם השמחה הזאת ועם החשיבות בקבוצה ההולנדית? האם יש איזו עצה מיוחדת לרב או הכוונה?

לא. יש לכן מספיק חברים חזקים שאתן כולכן יכולות לשאול ולעבוד איתם יחד בקבוצה, גברים נשים. אני מרוצה מההולנדים. צריכים לפרסם את הכנס עם הפרטים כדי שאנשים כבר יוכלו עכשיו לתכנן לעצמם להגיע לאותו כנס. יופי.

שאלה: אנחנו ממש שמחנו כשאמרת שאתה מוכן להגיע לברזיל, לדרום אמריקה. כאשר החבר שלנו סיפר לך כמה מצפים לך. מה חסר בכלי הברזילאי כדי שזה יתממש ונתקדם יחד להיות ביחד לנצח בשמחה?

שיהיה כלי רציני. הייתי פעם בברזיל בכנס. אני מוכן לבוא שוב. אין שום בעיה. לא פעם אחת הייתי בברזיל. בבקשה. אני מוכן. תתחילו לדבר ביניכם ונעשה.

שאלה: מה הפעולות שעלינו לעשות כדי לקבל את ברכת הבורא ומה נותנת שמחה?

אתן צריכות להיות כל הזמן בקשר איתנו, תלמדו מאחרים ואז הכול יצליח.

שאלה: אחרי הכנס הזה אני מרגיש את עצמי כמו משרת של החברים. באמת, אפס אמיתי. ואני יודע מה התפקיד שלי רק לבקש מהבורא כדי שישפיע אור עליון, מצב רוח של הלבבות של החברים. ובעזרת ה' אנחנו נצליח.

יופי.

שאלה: יש לנו שתי עשיריות נשים, ומאז הכנס לרוב החברות יש רצון להתאחד לעשירייה אחת. האם כדאי לנו לעשות את זה?

כדאי להתחבר, תמיד כדאי לגדול.

שאלה: האם נוכל בזכות החיבור בעשירייה להרגיש את המצב הפנימי של החבר?

ודאי שכן.

שאלה: האם זה בסדר לעורר שמחה בתוכי בזמן הירידה בעזרת כל מיני תחבולות, משהו שמוציא אותי לשמחה ואתי גם את שאר החברים?

כן.

שאלה: האם רק בהודיה, בשמחה, אנחנו יכולים לקבל את חשיבות הרוחניות, אחרת לא נוכל להרגיש את ההכרחיות והדבקות בבורא וכל מה שהוא רוצה לתת לנו?

כן.

קריין: קטע מספר 5.

"העובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'.

וכאן מתפתחות ב' הבחינות:

א. בזה שאין לו הרגשת גדלות המלך צריך להצטער.

ב. צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל.וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח."

(הרב"ש. 42. "עבדו ה' בשמחה")

שאלה: איך ליישב את שני המצבים האלה של צער ושמחה בו זמנית?

זה שיש לך חיסרון בהשגת הבורא והחיסרון הזה עדיין לא הגיע למימוש, על זה אתה מצטער. עם זאת, זה שבכל זאת אתה נמצא בחיסרון מסוג זה, מזה יש לך שמחה.

תלמיד: המקובלים כותבים לפי הצער השכר, איך זה מתיישב עם שמחה ומצב רוח טוב?

יחד עם זה אפשר, גם בזה וגם בזה האדם יכול להיות.

שאלה: האם שמחה אמתית יכולה להיות רק על חיסרון לרוחניות, או שיש עוד משהו שאפשר לשמוח ממנו באמת?

אדם שמח מהרבה דברים כמו שהוא מצטער על הרבה דברים, אבל באמת שמחה אמיתית יכולה להיות רק בזמן השגת המטרה הרוחנית.

תלמיד: האם החיסרון הרוחני, חיסרון יותר ויותר אמיתי, הוא המילוי הרוחני בעצם?

כן.

תלמיד: כלומר כמה שפחות תנאים מצדינו ויותר הסכמה?

גם כן.

שאלה: איזה סוג של שמחה מרגישים כשמרגישים את גדלות הבורא? זה עדיין לא כלי דהשפעה.

שמחה מגדלות הבורא אנחנו מרגישים כאשר משיגים את הבורא כשהוא מאיר בקשר בינינו, בכלים שלנו, וזו באמת שמחה גדולה.

תלמיד: האם לאדם יכולה להיות הרגשת גדלות הבורא עוד לפני שהוא משפיע לבורא?

הרגשת גדלות הבורא יכולה להיות רק במידה שהאדם משיג את הבורא, משפיע לו, ולא אחרת.

שאלה: יש חבר שהרבה זמן כבר שואל על חשיבות הבורא והעבודה הרוחנית. אנחנו כעשירייה נותנים לו דוגמאות, מנסים לעזור לו, אבל זה לא עוזר.

הוא לא מבין שהעבודה הרוחנית היא בראש ובראשונה בקשר עם החברים. אם הוא היה שם לעצמו מטרה את הקשר המקסימאלי עם החברים, אז הוא היה מתחיל להרגיש שזאת העבודה הרוחנית האמתית, ובתוך זה גם היה מתחיל להרגיש את העולם הרוחני.

תלמיד: אנחנו בתור עשירייה מנסים לתת לו חום, אהבה, האם יש עוד משהו לתת מצידנו או שזו עבודה אישית מצידו כבר?

אנחנו צריכים בכל זאת איכשהו לסדר את זה, מהי בדיוק העבודה הרוחנית, איזה קשרים צריכים להיות בינינו, כדי שלאף אחד לא יהיה בלבול.

תלמיד: כלומר לברר את זה בדיון בינינו על ידי מאמר מתאים.

כן, בדיוק.

הקריין: קטע מספר 6.

"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף. כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קודש הם" 1991)

שאלה: בקטע מדובר על זה שאדם צריך להצדיק את הבורא ולהיכנע ללא תנאי. מה היחס או הקשר בין שמחה לבין שלמות?

שמחה צריכה להיות מהשגת השלמות, מזה שאני נמצא בקבוצה, מזה שאנחנו מתקדמים למטרת החיים והבורא עוזר לנו בדרך הזו.

תלמיד: האם אני ניגש להרגשת השמחה דרך פרספקטיבה לעתיד רוחני?

כן, גם מזה. גם כתוב על כך לא פעם אחת, שהאדם צריך להיות שמח מזה שהוא הולך בדרך שצריכה להביא אותו לגמר התיקון.

שאלה: אני מבין שכדי להיות ברוחניות אתה חייב להיות בשמחה, אבל האם הרגשת השמחה היא משהו שאמור לזרז את האדם, להמריץ אותו כדי שימשיך בדרך?

רק עשירייה יכולה לזרז את ההתפתחות שלו, שום דבר אחר חוץ מזה.

שאלה: האם הבורא נסתר מאיתנו בעיקר כשאנחנו במצב ירידה?

הוא לא נסתר מאיתנו, אנחנו מסתירים אותו באגו שלנו.

תלמידה: יש הרבה חברות בעשירייה שמרגישות שהן נמצאות שם בשביל החברות האחרות כי הן לא יודעות מה זה הבורא. אמרו לנו שאנחנו צריכים לעבוד בשביל גדלות המלך. האם מספיק להעלות את גדלות החברות בעשירייה בשביל לתת שמחה לשאר החברות בלי להזכיר את הבורא?

אם זה לא לכיוון הבורא, אז חבל על המאמץ.

תלמידה: אם כך, אז איך נוכל לעזור?

לחשוב כל הזמן על הבורא ובהתאם לזה לעבוד עם החברות.

שאלה: מורגשת השמחה הגדולה שקבלנו מלמעלה, אבל השמחה מהולה בעצב, כי בזמן שהכלי העולמי היה כאן הוא נכנס כל כך עמוק לתוך הלב, ועכשיו כשהם מתפזרים אני מרגישה כמו אימא, ויש בי דאגה שהקשר הזה לא רק שהוא יישמר אלא שעד הכנס הבא בטורקיה הוא יעלה מעלה מעלה. אם ניקח את כל השכר והשמחה שקיבלנו ונכניס את זה לתוך העבודה שלנו, לתוך העשיריות, בעבודה רצינית, מחויבת, פנימית, איך זה יכול לחזק את הקשר של כל אחד עם הכלי העולמי?

תהיו בעצמכם בקשר עם כולם. מספיק להיות עם כל הנשים שבעולם, זה כבר מספיק כדי להחזיק את הקשר הכללי ולדאוג שכולם יבואו לכנס טורקיה או לעוד כנסים שיהיו. זו לא בעיה, רק תרצו, הכול בידיים שלכם.

שאלה: מה לעשות כדי שהשמחה לא תהפוך למילוי אלא לחיסרון לעוד שמחה?

בעשירייה בטוח שכך זה יגדל. אתם תראו עד כמה העשירייה יכולה לעבד כל מצב לחיסרון נכון.

שאלה: בכנס הזה קיבלנו שמחה גדולה מכך שפגשו אותנו בשדה התעופה, גרנו במשפחות והן דאגו לנו, ובכל הכנס הייתה שמחה שלמה מהחברים ומהחברות. אנחנו נוסעים היום הביתה ואנחנו רוצים לחלוק את השמחה הזאת בעשירייה שלנו שלא הצליחה להגיע לכאן. אמרת שלא כדאי לחלוק רשמים מהכנס, אבל בכל זאת יש רצון להעביר.

אני לא אמרתי שלא כדאי לחלוק, אלא אמרתי האם זה אפשרי. את יכולה בהחלט, אין איסור. כל התוצאות מהקשר בינינו הן צריכות להיות מפורסמות בינינו. נקווה שניפגש בטורקיה עוד ארבעה חודשים ונמשיך את זה ועוד קודם בשיעורים שלנו.

שאלה: הקשבתי לחברים ולחברות והרגשתי קשר בין שמחה לבין הרגשת החופש, מה זה הקשר הזה?

שמחה זו שמחה, והרגשת החופש היא עוד יותר, כי את מרגישה שאלו רוחות של חופש ומזה שמחה עוד יותר גדולה.

תלמידה: בתפילה שלי על בני ברוך אני מבקשת לכל אחד הרגשת החופש, והיום הרגשתי את זה. אני מודה לכל אחד ולך.

ניפגש בקרוב.

שאלה: התעוררה בי בערה פנימית וזה נמשך כל הכנס, כך אני מרגישה, אני מרגישה שאני מעלה תפילה. היום הרגשתי שבכוחותיי האחרונים אני מוציאה מתוכי תפילה, כאילו הכוחות לפנות לבורא או לבקש על החברים כבר הולכים להיגמר. מה לעשות כשאין כוחות? מה אפשר לעשות כדי לא לעצור את העבודה הזאת? איך להרגיש בתוך זה שמחה? אני מבינה בשכל שצריך לבקש, אני מבקשת בשכל שתהיה שמחה, אבל אני לא מרגישה את זה.

ליפול לידי החברים. כשתרגישי שאת על הידיים שלהם, אז יהיה לך שקט ושמחה.

תלמידה: מה זה אומר ליפול על ידי החברים?

לסמוך על זה שהם לחלוטין דואגים לך ואת צריכה לדאוג רק להם.

תלמידה: יש מציאות שהיא מעל המציאות הגשמית, הרגשתי אותך והרגשתי אתכם, הגברים והנשים הגיבורים וחדורי המטרה. אני ממש רוצה לצעוק את ההודיה שלי על זה שאתם נותנים רוח של חיים וכוחות, אי אפשר להביע את זה במילים, אני מודה לכם מאוד.

שאלה: מה ההבדל בין שמחה שאנחנו מוציאים כתוצאה ממאמצים שאנחנו עושים לבין שמחה שמגיעה אלינו בקלות?

יש לכם כלי יותר גדול.

תלמידה: מגיעים אנשים חדשים, מתחילים לעבוד, ויש פרמטר כזה ששמחה היא בעצם התקדמות לבורא. איך לא לבלבל בין שמחה שהיא הרגשת קלילות כללית, דבר רגיל שאנחנו מרגישים כתוצאה מהחיבור, לבין שמחה מהתקרבות לבורא?

לבורא אנחנו מתקרבים רק דרך הקבוצה, לא לבד. את יכולה להשתוקק לבורא מעומק ליבך אבל לא ייצא מזה כלום, זה צריך להיות רק דרך העשירייה. לכן את יכולה לבדוק את עצמך עד כמה את קשורה לחברות ועד כמה מתוכן את משתוקקת לבורא. תבדקי.

שאלה: קראתי אצל בעל הסולם שהבחירה היא בחירת הסביבה. לפעמים נראה לי שהבחירה היא גם איך להתייחס למה שקורה סביבנו, כשלא ברור איך אפשר לשמוח במשהו ובכל זאת לנסות ולשמוח. האם יש כאן בחירה או לא?

הבחירה היא רק בסביבה. אחרי שאת כבר יודעת את כל מה שאת יודעת, אז הבחירה היחידה היא רק בסביבה הנכונה. היתר יספרו לך החברות.

תלמידה: רבתי עם החברות בכנס הזה ויש עוד כל מיני בעיות, איך לשמוח במצב הזה?

אלו התנאים להתקרבות שלך אליהן.

תלמידה: אחרי הכנס היינו בשיט עם כל הכלי העולמי והיינו שלושה אוטובוסים, אוטובוס שמדברים בו רוסית, אוטובוס בשפה האנגלית ואוטובוס שהיה משולב והיו בו גם איטלקים, גם ישראלים וגם ספרדים והיה תרגום בכל השפות. הגענו לשיט, הגענו לקבר הרמח"ל, רבי עקיבא, והייתה התרגשות כזאת שהלב של האנשים פשוט התפוצץ שם, אין לי איך לתאר. אני מאמינה שכל מי שהיה בשיט הרגיש את זה באמת בתוך הלב. כשהגענו לשיט הייתה שם שמחה שאין לתאר. איך הולכים הביתה עם כל השמחה הזאת? מה עושים עם כל הלב שבאמת כל כך מתרגש? עכשיו אני מדברת איתך ואני מתרגשת.

לחיים לכל מי שעשה את הפעולה, שימשיכו כנסים, שימשיכו האירועים האלה אחרי הכנס, זה חשוב מאוד.

בהצלחה לכולכם.

שאלה: האם יש קשר בין הודיה, הרגשה פנימית והבנה פנימית שאין עוד מלבדו?

לא.

תלמידה: כלומר זה שיש לי הודיה לבורא.

זאת הודיה.

תלמידה: והבנה והרגשה?

זה כבר תלוי עד כמה את נדבקת לעשירייה שלך.

תלמידה: האם אפשר לומר שהודיה יכולה לעזור לי להגיע לזה?

במשהו כן.

תלמידה: האם אני יכולה להגדיל את ההודיה לבורא אצל החברות שלי?

את יכולה.

שאלה: כדי להרגיש את גדלות הבורא צריך לתת מאמץ מעל האגו.

כן.

תלמידה: בכל הקטעים האלה על גדלות הבורא תמיד כתוב שצריך לבקש, ומדובר שם על עבודה בלשמה. אם מגיעה הרגשה בלי שביקשת, האם זה לא לשמה או שזה כבר לשמה?

זה עוד לפני לשמה.

שאלה: כשאנחנו מחזקים את הרצונות שלנו לעבודה בעשירייה ולעבודה הפנימית ולתפילה, האם השמחה יכולה להבטיח לנו תפילה תמידית?

כן. תפילה יכולה לעשות זאת.

תלמיד: רציתי להודות על כנס מופלא גם לך וגם להגיד תודה לכל החברים שהשקיעו מאמצים עצומים. החברים מספרים על כאלה חוויות שאחרי הכנס לא יכלו לישון כל הלילה, אתה עוצם את העיניים ואתה ממשיך לראות את הכנס.

תמשיכו, למה לא? אנחנו עכשיו מסיימים, מחר בבוקר יש שוב שיעור וכך כל יום.

שאלה: איך דבר לא יכבה את האחר ושיהיו גם השתוקקות, גם חיסרון ועם זה שמחה?

בדיוק, השתוקקות לרוחניות ושמחה הן תומכות זו בזו, אפילו שעדיין לא הגענו למטרה. לכן לא לדאוג, הכול יסתדר, הכול יגיע, הכול לפי התוכנית.

שאלה: בקטע מספר 5 הוא כותב על כך שצריך לדבר על גדלות הבורא שיפתח את ליבו, ובקטע 6 הוא כבר מבקש על שמחה למעלה מהדעת בלי שיראה את גדלותו. במה שונים שני המצבים האלה?

זה רק בהרגשה שבלב.

שאלה: האם הבקשה השנייה היא לעורר את השמחה למעלה מהדעת? האם זו בקשה על גדלות הבורא לתוך כלים דקבלה?

כן, כלים דהשפעה.

שאלה: אני מרגישה שמחה, דאגות, עצבות, אני חיה בכל באותו זמן, ואני מרגישה שאני צריכה לאזן זאת. איך לאזן את עצמי?

רק על ידי הקבוצה. תוכלו לקבל את כל ההרגשות והדעות שאתן צריכות עכשיו כדי לאזן את כל ההתפעלויות והכול יסתדר. רק על ידי העלאת חיבור בעשירייה.

(סוף השיעור)