שיעור בוקר 11.02.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא: "אקטואליה ישראלית"

קריין: ציטוט מס' 3 מתוך "מאור עיניים".

"הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה, שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל המחלקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות על שמות בני ישראל."

(מאור עינים. פרשת ויצא)

כל האחדות נמצאת בדרגת הבינה, לשם מגיעה השפעה מהכתר דרך חכמה, בג"ר דבינה, ולשם מגיעים המ"נים מהמלכות וכך מסתדר בבינה קשר בין הכתר, בין הבורא, לנבראים, למלכות, לכלים השבורים. לכן הוא אומר ש"הכל אחדות אחד, כי בשורש, שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה," בדעת, בבינה מתחברים גם כל הכלים שלמעלה מבינה וכל הכלים שלמטה מבינה. "שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת, ובאמת כשמגביהים כל המחלקות לשורש המקור, לעולם האחדות, נעשים אחדות על שמות בני ישראל."

מה זאת אומרת על שמות בני ישראל? על אותם הרשימות, על אותם הרצונות שיכולים להתקשר לבינה ובבינה להגיע לאיחוד עם כל האורות והבחינות שמגיעות לבינה מהכתר. זאת אומרת בינה זה אותו המקום שבו אנחנו יכולים להתקשר יחד וגם עם הבורא.

בחזה דבינה, בחתך דבינה, שם יש את הגבול בין כלים העליונים והכלים התחתונים, אנחנו יכולים לעלות לשם, לדרגת המלכות שבחזה דבינה, ושם אנחנו נכללים בכלים שלמעלה מחזה דבינה וכך מגיעים לאחדות.

קריין: ציטוט מס' 4.

"שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה."

(משלי י'. י"ב)

צריכים להבין שכאן אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו מתחילים מאפס, כמו אדם שנולד, אין בו שום דבר, ובכלל עוד לפני לידה, כשהוא נכלל בעובר במי אימו, אז סך הכל מיהו ומהו? אין שום דבר על שמו, הוא לא נחשב עדיין. ועל ידי מה הוא נעשה אדם? על ידי האגו שמתפתח בו בכל מיני צורות לכל מיני הכיוונים. ועל ידי מה הוא נעשה אדם? על ידי כך שנותן לאגו שלו את צורת הבורא. האגו שמתפתח, יש לו את כל הצורות ההפוכות מהבורא, ועל ידי מאור המחזיר למוטב אנחנו רוצים למשוך את הכוח שיפרמט לנו, יסדר לנו את צורת האגו שלנו, שיהיה דומה לבורא. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", כשאנחנו מקבלים צורה הפוכה ממה שאנחנו.

לכן "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.", כי צריכים לגלות את הפשעים, עד כמה שאנחנו הפוכים מהבורא. ולא נורא שמגלים אותם כי זה "לך לאומן שעשאני", זה לא אני, זה הבורא. אבל מה שתלוי בי, עד כמה שאני מבקש, מתחנן, עושה כל מיני פעולות שבכוחי לעשות כדי למשוך את כוח התיקון, את המאור המחזיר למוטב, ואז "על כל פשעים תכסה אהבה. ממש כפקודה, "תכסה אהבה".

שאלה: אמרת אחדות ודרגת הבינה, מה זה בכלל?

דרגת הבינה כוללת בתוכה ארבעה חלקים, ובחלק התחתון אנחנו מעלים לדרגת הבינה את הרצונות שלנו. אני מצמצם את עצמי ולא רוצה שום דבר, כחפץ חסד, כלום לא רוצה. כאדם לא רוצה כלום. אני רוצה איזו צלחת מרק וחתיכת לחם, אני רוצה איזו פיג'מה או אפילו בלי פיג'מה, בלי חולצה כמו שכתוב. זאת אומרת אני צריך משהו כדי להתקיים, לא יותר מזה, ולא דואג על הגשמיות יותר מהכרחיות.

וכל היתר? כל היתר עדיין אין לי, אבל בזאת אני כבר סידרתי את עצמי, אני כחפץ חסד בדרגה הראשונה, התחתונה, לא העליונה הראשונה. אז אני כבר נמצא בדרגת בינה., ומכאן והלאה אני יכול להתחיל לגדול. על ידי מה אני גדל בדרגת בינה? אני יכול לגדול רק על ידי זה שיהיה לי רצון לקבל יותר גדול ואת זה אנחנו מקבלים למעלה.

בהתאם לרצון לקבל שמתעורר בי אני מבקש מלמעלה, תן לי כוח להתגבר על הרצון לקבל הזה. וכך כל פעם אני רוכש רצון לקבל יותר גדול ועליו תיקון, רצון להשפיע יותר גדול. בצורה כזאת אני גדל, אלה כבר דרגות יותר עליונות בתוך הבינה, וזה כבר על ידי העלאת מ"ן.

עכשיו, מאיפה אני לוקח את החסרונות הנוספים האלו? לא משלי, כי אני ביטלתי את עצמי בתוך הבינה ואני לא רוצה כלום, אני ממש חפץ חסד שחי ביער, לא רוצה כלום. אבל אני לא מוכן לשום דבר, בזה אני לא דומה לבורא. בזה סך הכל רק גמרתי עם הרצון לקבל שלי, וגם רק בדרגה שהתגלה בי.

עכשיו אני צריך על כל דרגה ודרגה שתתגלה בי ברצון לקבל יותר ויותר מנות. אני צריך לראות במנות האלה שמתגלות הזדמנות, איך אני מקבל ברצון לקבל הזה, את כוח התיקון כדי להעביר אותו לאחרים. אז איזה רצון לקבל צריך להתגלות בי? לא שלי, אני צריך כלים נוספים. מאיפה אני לוקח אותם? מהאח"פ, וזה לא שייך לי, אני מזהה את עצמי רק עם הנקודה שבלב, רק עם הכלי של ישר א-ל. אז אני מקבל את זה מהקהל הרחב, החיצון, את החסרונות שלהם. אומנם החסרונות שלהם גשמיים בלבד, כך הבורא פותח להם את העיניים ולא יותר, ואני לוקח את החסרונות האלו, מעלה אותם לדרגה שלי, מקבל עליהם את כוח התיקון ומעביר להם. זו העבודה שלנו.

אז חוץ מביטול עצמי אין לי מה לתקן בעצמי, חוץ מלהתכלל בקהל, וזה גם התיקון שלי כי אני צריך להתכלל ממנו. מתוך זה שאני הולך להתכלל, אני צריך בעצמי, להכין את עצמי להתכללות הזאת, שיהיה לי אכפת, שאני ארצה אותו, שאני אדאג לו, שאני אתכלל. אתה מבין כמה זוועות אנחנו רואים בעולם ואנחנו לא מתכללים, לא מזיז לנו כלום. אז אנחנו צריכים ממש לעבוד על עצמנו כדי לרכך את עצמנו, כדי להיות מוכנים לספוג את הצרות בתוכנו, להרגיש אותן כשלנו, ואז כשאתה סופג מהם את החסרונות, הם הופכים להיות החסרונות שלך.

ואתה לא מבין עד כמה שאז אתה מתחיל להרגיש את הבורא, כי בחיסרון אפילו שאתה סופג מהקהל, אתה מרגיש עד כמה שהבורא נמצא בחיסרון הזה. כי הוא ברא בהם את החיסרון הזה, זה כואב לו, ואז אתה כבר נכנס בעבודה יחד עימו. אפילו שעוד לא תיקנת, אבל שניכם נמצאים בחסרונות, אתה והוא שניכם נמצאים בחסרון של הקהל ואז אתה והוא נעשים שותפים. ואתה מבקש ממנו, אני מביא את החיסרון ואתה תביא את הכוח, כך אתם מתחילים לעבוד בשותפות על החיסרון של הקהל החיצון. זאת העבודה האמיתית שלנו שבה אתה נעשה שותף לבורא.

תלמיד: עדיין לא הבנתי מה זה? כשאתה קורא על איזה אסון, וקרו לנו כמה אסונות בימים האחרונים, איך אני צריך להתייחס לזה?

איזה אסונות קרו?

תלמיד: היה רצח של נערה, הייתה תאונה גדולה, אני רואה המון כאוס מסביב, איך אני צריך להתייחס לזה?

אלה פשלות שלנו.

תלמיד: שלנו?

כן וודאי שלנו.

תלמיד: בסדר, אבל איך אנחנו צריכים להתייחס אליהם כבני ברוך, כמו שקראת לנו, אני חושב שזה מהלך חשוב מאוד, זאת אומרת מה אנחנו צריכים לעשות?

אתה יכול להתכלל עם החסרונות האלה?

תלמיד: איך?

כדי להביא אותם לתיקון.

תלמיד: מה מהות הפעולה, לחשוב על זה, להיות עצובים מזה, מה צריכים לעשות? אני חושב שזה קטע מאוד חשוב בנקודה הזאת מול הבריאה אבל מה אנחנו צריכים לעשות, איך להתנהג?

אני לא חושב שעכשיו אנחנו יכולים לדבר על התיקונים האלו שכבר קרו כאסונות. לזה אנחנו עדיין לא מוכנים, כי אנחנו עדיין פועלים בתוך הזמן. יבואו שלבים שנוכל לדבר גם כביכול איך לעשות רברס, אבל עכשיו עדיין אין דבר כזה, אלא מכאן והלאה, להבא, אנחנו יכולים עדיין לעבוד.

שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס כשאנחנו באים לכנס, באיזו מחשבה?

שאלת אותי על דברים שהם כבר למעלה, יותר גבוה

תלמיד: אני יודע. אבל בכנס עצמו, דיברת על ביטול, מה אתה מתכוון? איך להתבטל בתוך הכנס, להתבטל כלפי מי?

מתבטלים לחיבור, לערבות ולברית. מתבטלים למושג הזה, רוצים להתכלל בערבות ובברית כאיש אחד בלב אחד שעומדים כדי לקבל את שיטת התיקון. לגלות את שיטת התיקון שעל ידה נוכל לגלות את הבורא ששורה בנו לפי חוק השתוות הצורה.

מדברים בצורה כזאת, וכמה שכל אחד מבין, מבין, אבל מזה ישנה התכללות. אני חושב שהפעם אחרי הכנס אנחנו נרגיש שינוי בכלים שלנו, ביכולת ובחסרונות. אבל זה מה שצריכים לעשות. אני רואה בכנס הנוכחי כבר לא סתם כנס רגיל, אלא ממש עליית דרגה רצינית כי התקרבנו אליו בהכנה במעשה.

שאלה: אנחנו בעיצומו של כנס, חברים הגיעו הבוקר מאודסה, מנובוסיבירסק, חברים שלנו בשדה מחכים להם. אתמול בישיבת חברים דיברו החברים, זה היה כל כך מיוחד, אתה מרגיש שאתה לא מספיק להיספג בכל מה שמגיע, בכל החיסרון של החברים שלפעמים שנים משתוקקים להגיע, ועכשיו יכלו להגיע. איך באמת להיספג בזה בצורה הכי אפקטיבית? איך אתה עושה את זה?

אל תדאג לספיגה אגואיסטית, אלא תדאג איך אתה ממלא אותם באהבה ובחיבור. מה שאני ממליץ, זה לתת להם הזדמנות אם הם רוצים, גם כלפי החלק הנשי שמגיע, וכבר הגיעו הרבה, לתת להם הזדמנות במשך היום, אם הם לא עסוקים במשהו, שכל הזמן תהיה להם אפשרות להתערבב אתכם, לדבר, ללמוד, לעבוד במשהו וכן הלאה.

זאת אומרת, כמה שיותר להיות פתוחים לכל האנשים האלה שמגיעים, שמסתובבים כאן אצלנו במרכז, אז להיות איתם. על ידי זה שאתה רוצה לעזור להם, זאת הפעולה הכי טובה להתכלל מהם.

תלמיד: אני רוצה פשוט להודות לכל הכלי העולמי שהביא איתו חידוש כזה מרענן. ופשוט אין שאלה בכלל איך קמים לשיעור הבוקר, הכוח הזה עושה את שלו. אני ממש מתרגש לדבר על זה. תודה רבה לכם על כל מה שהבאתם אתכם, לחיים.

לחיים.

קריין: ציטוט מספר 5, בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם".

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם - יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

(בעל הסולם" השלום בעולם")

יש מלא שנאה בעולם, מלא מלא התנגשויות, התנגדויות זה לזה, תראו איזה מריבות יש בכל מדינה ומדינה, בין המדינות, בין העמים, בתוך העמים, במשפחות ובין המשפחות, איפה לא? [אפשר] רק לתקן. אי אפשר לעשות שום דבר, ואין שיטת תיקון לעולם, אין. כל הבעיה היא השנאה שמתגברת בין כולם לכולם, אפילו בין אדם לאדם עצמו.

אז על כל הדברים האלה מה אומר בעל הסולם? הוא אומר במאמר "החרות", שאסור לנו למחוק שום נטייה, הרעה ביותר שישנה באדם, אלא דווקא לתקנה. כי היא לא תופיע אם אנחנו מדכאים אותה באף מקום אחר, בקטע הבא אנחנו נקרא את זה. ולכן, [יש] רק לדעת איך לתקן.

זאת אומרת להתייחס לכל דבר שמתגלה, שנאה, רע, בכל הצורות שיהיו, בשמחה. "או, זה נגלה, עכשיו אפשר לתקן". אם זה נגלה, סימן שאנחנו מסוגלים לתקן. תתארו לעצמכם, כל מה שנגלה בעולם, מהצורה הפרטית של כל אחד ועד הצורה הכללית שבין כולם, כל ההתנגדויות, התנגשויות, אנחנו כבר מסוגלים לתקן אותן, אחרת הן לא היו עכשיו מתגלות. תראו באיזה מצב רוחני גבוה אנחנו יכולים להיות כבר אם היינו מתקנים את זה. ואז היו מתגלים עוד דברים יותר זוועתיים, עוד יותר ועוד יותר, והיינו מתקנים גם אותם. אבל לפחות לעת עתה מה שהתגלה, סימן שאנחנו מסוגלים לתקן. "ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

שאלה: מה זה אומר לתקן?

לתקן, להביא לזה את המאור המחזיר למוטב. אני לא יודע מה לתקן, אני לא יודע איך מתקנים, אני לא יודע, זה סוד. אם אתה שואל אותי מה עושה האור כשהוא מגיע לשבירה, פועל בשבירה ומתקן אותה? צורת ההשפעה שהיא מטפלת בצורת הקבלה, החיבור מטפל בפירוד, מה קורה שם? הוא עושה איזו הלחמה, איזה קשר, חיבור? מכני אני יכול להבין, פעולה כימית אני יכול להבין, כל מיני פעולות כאלה, אבל ברוחניות איך זה קורה? ומה שמעניין שזה נשאר, "על כל פשעים תכסה" רק "אהבה", לא תמחוק את הפשעים, ואיך היא מכסה את זה ושניהם פועלים אז יחד. שהשנאה שישנה מבפנים, היא מגדילה את האהבה במידת השנאה עצמה.

זאת אומרת, יש כאן שליטה מאוד מיוחדת של כוח הבורא, שעל ידי כוחות הנבראים הוא דווקא מתגלה פי תר"ך פעמים. איך זה עובד? זה עובד. אבל לצורה הפנימית, אפשר למצוא מילים, "יתרון אור מתוך חושך", שאז זה בולט יותר, אבל בכל זאת יש כאן איזה מין יסוד נעלם.

תלמיד: מה זה דורש מאיתנו, תפילה, חיבור, כשאנחנו מגלים דברים כאלה?

חיבור בינינו, תפילה מאיתנו כלפי הבורא, כל הדברים האלה, רק בצורה כזאת הם נפתרים. מתוך חיבור בינינו, בקשה לבורא, וזהו.

קריין: ציטוט מספר 6, בעל הסולם, מאמר "החרות".

"סופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך. נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו."

(בעל הסולם. מאמר "החרות")

נניח שהייתי שמאלני שמאלני שמאלני, היום זה אקטואלי לדבר על זה, והפכתי על ידי התיקון להיות לימני ימני ימני. על מי כתוב איש ימין, עוד מעט פורים? מרדכי איש ימיני, לכן אני אומר כך. אז כל הפער בין ההבחנות האלו, כמו שהוא אומר, "כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות", שאז אני בין שני אלו מתחיל להבין, להרגיש, זה הופך להיות כלי בין שמאל לימין, לתפיסת המציאות האמיתית, לשורש אמיתי אחד. שהוא לא ימין ולא שמאל, אלא נתן לנו את הפער בין שניהם, כדי שאנחנו נגיע להשכלה, להבנה, לדבקות בו. דבקות היא בדעת, חכמה בינה דעת, זה מה שאנחנו צריכים.

ולכן כך הוא אומר, שאסור לנו למחוק שום נטייה ונטייה. לכן אנחנו יכולים להיות כלולים מכל בני האדם. יש בישראל נניח ארבעים מפלגות, הפעם ארבעים בפעם הבאה יהיו עוד, שמונים, וכך יותר, אז אם כך, איך אנחנו בונים את עצמנו שהחברה שלנו יכולה לכלול את כולם?

שאלה: אדם שקורא לדוגמה לבטל את מדינת ישראל, ויש כאלה, אנחנו לא מדכאים את המחשבה שלו, את הדעה שלו, את הנטייה שלו?

לא.

שאלה: מכבדים אותה כמו שהיא לכשעצמה? וכשתיקנו את זה מה נשאר בדעה שלו, ומה יש עוד, מה התווסף?

לא בדעה שלו, בין הדעה שלו לדעה שהפוכה לו. הפער הזה, המושכלות שיש בין אלו לאלו, זה מה שאתה צריך, זה הכלי שלך. הרי גם את זה וגם את זה הבורא נותן לבני אדם. הבורא מייצב את האגו, אחד שהוא יהיה ימיני ואחד שיהיה שמאלני.

תלמיד: ומה עם הדעה שלו, שהוא רוצה לבטל את המדינה, שזו הדעה הקיצונית שיש לו לצורך העניין בעיניי?

שיבטל גם את הבורא, מה זה חשוב.

תלמיד: לא מתקנים את זה?

מתקנים, אבל לא על ידי זה שמוחקים. הדעה הזאת נשארת, אלא גם היא עוברת תיקון, והצורה המתוקנת שלה, והצורה המקולקלת הראשונה שלה, את שתי הדעות האלה הוא בודק, מי מהן נכונה ומי לא, ולמה כן, ובין שתיהן, הוא מגלה את הכלי. בלי הדעה ההפוכה הזאת הוא לא יגלה את הבורא.

תלמיד: אז הוא יצא מהדעה המקולקלת לדעה מתוקנת?

כביכול. הפוכה, לא הייתי אומר מתוקנת, אולי נכון יותר להגיד הפוכה.

תלמיד: והוא כבר לא מזדהה עם הדעה שהייתה לו קודם, יש לו דעה חדשה?

והוא גם נשאר בדעה הקודמת.

תלמיד: הוא לא מזדהה אתה. היא הייתה בו פעם?

לא, ברוחניות אין דבר כזה. ברוחניות לשתיהן יש זכות קיום.

תלמיד: מה זה זכות קיום? היה לו את זה פעם, ועכשיו?

לא, זה לא היה, זה כמו שזה נמצא בו, רק עכשיו הוא רכש משהו שהוא הפוך ממה שהיה, אז יש לו גם את מה שהיה, וגם את מה שעכשיו. ובשביל מה הוא מגלה את שניהם? כדי לגלות בזה את הבורא, כי הבורא הוא השורש השווה לשני ההפכים האלה. הבורא ברא לך נניח את מרץ, וברא לך גם את הליכוד, את שניהם.

תלמיד: אז פעם הייתי מרץ, היום אני ליכוד, לדוגמה?

אם אתה שואל אותי, אני לא מרגיש כך. אני מרגיש שיש לי הרבה קשרים למרץ, מבחינת המהות החברתית. אני לא מכיר אותם, אבל נניח שיש שם שוויון וכן הלאה, חיבור בחברה וכל מיני רעיונות סוציאליסטים כאלו. ובליכוד אני מחזיק לפי הזהירות שלהם כלפי התקשרות עם האויבים, עם השונאים, כל עוד אנחנו לא מתקנים את עצמנו, כי רק על ידי זה שהשונאים שלנו יהיו מתוקנים נוכל להתחבר איתם. ואז בצורה כזאת, אני מוכן לבטל את הגבולות. בשביל מה גבולות, אם כולם יכולים להיות כחברים.

זאת אומרת, אני לא מרגיש שאני משייך את עצמי רק לזה או רק לזה, לא, אני יכול להצדיק במשהו כל מפלגה ומפלגה. אני לא לומד אותן, אבל בעצם כן. נניח היום אני עומד להיפגש עם אדם מיוחד שהוא שייך מאוד לשמאל, ואני בשמחה אדבר עמו, ונקווה שנמצא הרבה דברים משותפים.

תלמיד: אין עניין לשכנע אדם כזה.

לא, אף אחד לא משכנע את השני, אלא לומדים זה מזה. איך לשכנע, לא.

תלמיד: אז מה זה "מוטל עלינו רק לתקנו ולהביאו למוטב", את מה?

זה כלפי התכונות האלו, אם אני נכלל מהתכונות השונות האלו. מה זאת אומרת שאני הולך "לתקן" מישהו, בחיים זה לא יקרה. רק בעולם הזה אנחנו רוצים לשלוט על מישהו. אלא כשאני נכלל מהתכונות האלו, ומהמתכונות האלו, ורוצה להביא אותן לבורא בצורה שווה, בזה אני מתקן את העולם. אני מתקן העולם שבי מתוך ההתכללות, ולא שאני הולך לתקן מחוצה לי מישהו, אף פעם. אנחנו עוד נעשה שינויים בנו, אתה תראה.

אלא לעת עתה אנחנו תומכים יותר בימין, בדרך כלל, מפני שהכוח הזה במישור העולם הזה, שומר על המדינה. אבל במידה שנוכל להתקרב לכל השכנים ולכל העולם, לי לא חשוב. אני לא צריך גבולות, אני לא צריך צבא, אני מוכן להיות עם כולם יחד במידה שיש לנו קירבה.

זאת אומרת זה לא עניין של לאומיות או משהו, לא. כמו שבעל הסולם כותב, שחס ושלום, רק מי שלא בדעתו, כך יכול לחשוב, שיש פה איזו לאומיות.

קריין: ציטוט 7 מתוך בעל הסולם "מאמר החירות".

"כשם שפרצופיהם של כל יחיד ויחיד, משונה זה מזה - כן דעותיהם משונות זו מזו. ואין לך שני בני אדם בעולם שיהיו דעותיהם שוות זו לזו. כי לכל אחד יש רכוש גדול ונשגב, אשר הורישו לו אלפי אבותיו, ולאחרים אין אף שמץ מהם. אשר על כן, כל הרכוש הזה, נבחן לרכושו של היחיד, שהחברה מוזהרת לשמור על טעמו ורוחו. שלא יטשטש בסיבת הסביבה שלו. אלא, כל יחיד ישאר עם שלמות מורשתו. ואז, הנגוד והסתירה שביניהם ישאר קיים לנצח, כדי להבטיח לנו לתמיד את הבקורת, ואת התקדמות החכמה, שהיא כל יתרון האנושות וכל מאויה האמיתיים הנצחיים."

(בעל הסולם. "מאמר החרות")

"ואז, הניגוד והסתירה שביניהם יישאר קיים לנצח". זאת אומרת, לא לבטל, מימין את השמאל, ומשמאל את הימין, אלא כל אחד ואחד חייב להיות בולט, והפער ביניהם, בין כולם לכולם, הוא נותן לנו את עוצמת הכלי, את עומק הכלי, מספר בירורים בולטים. לכן כולנו, ארבעים מפלגות, יפה, יהיו עוד יותר, ועוד יותר, כל אחת ואחת, וכל אחת תהיה עוד מחולקת לכמה, ועל ידי זה יתעורר לנו.

ממה כלי האדם הראשון מקבל פי תר"ך פעמים את העוצמה שלו? צריכים להיות בו פי תר"ך פעמים יותר כלים כביכול ממה שהיו לו קודם במצב ההתחלתי. על ידי מה? על ידי התנגשויות בין הכלים, שכולם מולידים ומולידים, זה נקרא "ניצוצות" שיוצאים מהכלים, זו הטנת"א שיוצאת, זו כל ההתחלקות שיוצאת. כשפרצוף אחד מתחיל להזדכך, תראו איך בעלייה של המסך מהטבור לפה, הוא כל פעם בונה עוד פרצופים חדשים, וכל פרצוף בונה מהם עוד תת פרצופים חדשים.

לכן הוא אומר שמכל פרצוף יוצאים לנו 25 פרצופים, עד שמגיעים לעוצמה של תר"ך. לכן הכול לא על החשבון של למחוק זה את זה, אלא להתכלל זה מזה, כשבהתכללות אנחנו מולידים כלים חדשים וכך מתקדמים. עוד נדבר על זה, אפילו אין לי מילים, עוד יבואו.

שאלה: נניח שהאדם מגלה הפכיות דעות בינו לבין חבר, אני כבר לא מדבר על העמים, אני מבין שהשיטה היא שהוא לא הולך עכשיו לתקן משהו אלא השיטה היא למשוך מאור, שגם את זה הוא לא בדיוק יודע איך לעשות, והוא גם לא מרגיש. אולי תוכל להגיד מה התוצאה שהאדם מרגיש בסוף?

כשהאדם כולל את כל העולם, הוא רואה שכל העולם זה לא העולם, זה הדעות שלו והרגשות שלו המנוגדים זה לזה, ולכן זה כל כך הרבה. שמונה מיליארד, וזה עוד לא הכול, יש לי שמונה מיליארד תאים בתוך הרצון לקבל שלי, שאם אני מחבר אותם יחד, הם הופכים להיות כלי, הכלול משמונה מיליארד תאים, סנסורים, חושים, כל אחד עם דעת, למעלה מהדעת, למטה מהדעת, כל אחד עם רגש ושכל וכן הלאה, ומתוך הכלי הגדול הזה, אני מתחיל להתרשם מהבורא. הכול כדי לגלות את הבורא.

תלמיד: כן, זה ברור.

כי אדם הראשון לא גילה, הוא לא יכול לגלות, לא היו כלים דקבלה, היה מהול.

תלמיד: כאילו שיש איזה פער. אני מבין את זה, וזה באמת מאוד יפה, אבל כשאני יושב ויש לי חבר, ויש לו כל הזמן דעה כל הזמן הפוכה ממני, אני באמת לא מבין איך אני יכול מעל זה לבנות משהו?

אתה לא יכול, זה האור העליון מגיע ועושה.

תלמיד: גם זה ברור, זאת אומרת שאני לא יכול?

לא, כתוב "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

תלמיד: ואת האור המקיף אני מזמין לפי אות קנ"ה ב"הקדמה לתע"ס", אני יושב מול ספר עם החברים ומושכים את המאור?

וגם עם החברים יחד, ועם הספר יחד, וגם בלי חברים ובלי שכל, אני משתדל ומשתדל כל הזמן להכתיר את הבורא עלי.

תלמיד: אם הטבע רוצה שנתקדם בצורה הכרתית מדוע הפעולה כל כך פשוטה, כלומר אנחנו יושבים ומושכים מאור, וזו פעולה שאני לא כל כך מרגיש אותה. איפה כל הבירורים, איפה כל ההפכיות הזאת?

כשאתה יושב ורוצה למשוך את המאור המחזיר למוטב, את כוח הבורא שיעבוד עליך, אז אתה שרוצה למשוך אותו נתקע בהמון הפרעות, אלה הבירורים.

תלמיד: זאת אומרת לא כלפי הבעיות שלי עם החבר, עם העולם?

לא, תתחיל כלפי הבורא. אחר כך תראה איך זה שייך ליחסים שלך עם החברים.

תלמיד: ולדעת אם משכתי מאור או לא זה רק לפי התוצאה? איך אני יודע שאני משכתי מאור?

התוצאה היא שאתה מתחיל להיות יותר מומחה בבירור כל פעם, וכל פעם מקבל הכבדה יותר גדולה וחושך יותר גדול.

תלמיד: נניח שאני רואה שהדעה של החבר והדעה שלי הן הפוכות ואני מבין שזה מצוין.

כן.

תלמיד: אחרי שמשכתי מאור מה צריך לקרות? הדעה שלו נשארת, הדעה שלי נשארת, מה קורה שם מעל זה?

חיבור, אתם רוצים להיות מחוברים מעל ההבדלים. אבל לא מדובר על העבודה שלך במפעל, שם חייבת להיות פקודה ועשייה לפי פקודה אחת. שם זה גשמיות. אלא בחיבור הרוחני שם צריך להיות חיבור מעל ההבדלים, מעל.

תלמיד: חשבתי שאנחנו חיים בעולם אחד, רוחניות, גשמיות?

אני לא מבין.

תלמיד: אנחנו לא חיים באותו עולם?

לא, אנחנו חיים בשני העולמות. בעולם הגשמי פועל המפעל, מוציא כל מיני חומרים, עושה כל מיני דברים, מטפל בכל מיני מערכות.

תלמיד: שם אם יש לחבר דעה אחרת אני לא מתחשב בה?

איזו דעה?

תלמיד: דעה. במפעל קיימת דעה רק של מי שמנהל?

כן.

תלמיד: וכל השאר לא קיימים. הם יכולים להגיד משהו אבל אני לא צריך להתחשב בזה.

נכון, כן.

תלמיד: יפה. וברוחניות אני צריך להתחשב בדעה של כל אחד?

כמו שבדעה שלי כך בדעה של האחרים, בשווה.

שאלה: מצד אחד אנחנו יודעים שכנס פיזי הוא מאוד חשוב, מצד שני ברור שהעולם מתקדם לתקשורת וירטואלית. האם לדעתך בעתיד הקרוב נוכל לעבור לפורמט וירטואלי של הכנס העולמי ולוותר על הפורמט הפיזי?

אני לא יודע. בוא נראה. כולנו נשאל את השאלה הזאת, האם הגיע הסוף לכנסים הפיסיים שלנו, אפילו לכנס הגדול הזה שמתקיים פעם בשנה בישראל, ואנחנו צריכים לעבור רק לכנסים וירטואליים. יכול להיות שאני אסע בחודש מאי למקסיקו ולארצות הברית, וזה יהיה הכנס האחרון שלי שם. האמת שנמאס לי לטוס לכל המקומות האלה, אבל זה לא חשוב אם נמאס או לא נמאס, אלא בוא נרגיש האם אנחנו יכולים להעביר את זה לצורה וירטואלית. בוא נראה לפי האנשים שירשמו לכנס, גם במקסיקו, גם בארצות הברית. החיים הם הרבה יותר קשים במקסיקו ואפילו בארצות הברית, מאוד קשים, הרבה יותר קשים מאשר קודם, ובוא נראה עד כמה הם יכולים להגיע לכנס בכל זאת, כשזה בשטח שלהם.

אם רואים שיכולים אבל לא כל כך רוצים, אז נוותר. זאת אומרת אני מוכן לבוא לשם לאנשים האלו שמאוד רוצים להיות בכנס, שמבינים שזה האמצעי הכי חזק ואמיתי ונכון להשגת הרוחניות ואני מצידי חייב לעזור להם. אבל אם הם לא כל כך מגלים רצון, אז אני בעצמי גם לא אסע, ונעשה כנס וירטואלי, כלפי כל העולם.

בישראל יש לנו התחייבות אחרת. אנחנו משתנים מאוד משנה לשנה, וחכו עוד איזה שינויים ואיזו הבנה תהיה לנו כלפי הכנס שאנחנו הולכים לבצע סך הכול בעוד עשרה ימים בסוף השבוע הבא. אני לא חושב שנוכל לוותר על הכנס הגדול הזה, לא נראה לי. אולי בעוד כמה זמן, אבל בינתיים לא נראה. הוא מאוד שונה משנה לשנה, והוא ממש מקפיץ אותנו קדימה.

ואל תחשבו שמקפיץ זה נקרא למצבים יותר טובים, יותר נעלים, יותר ברורים, לא. זה יכול להיות ההיפך, אבל השינויים הם שינויים לטובה.

שאלה: האם זה נכון שצריכים להראות לקהל החיצון את התועלת של הערבות?

כן, ללא ספק. אני לא יודע באיזה צורה אנחנו יכולים להראות להם את התועלת, אבל כן, להסביר את זה.

שאלה: האם ההפצה זה גם תהליך פנימי שאני פותח בו את החסרונות הפנימיים שלי ומחבר אותם לחסרונות אחרים שלי שכבר גיליתי?

יש הפצה בתוך העשירייה, בתוך הקבוצה, ששם אני צריך באמת לגלות מה שאנחנו מגלים אחד לשני. ויש הפצה חיצונה, שהיא כבר ברמה אחרת ושם אני מגלה להם בצורה חיצונה מה שחכמת הקבלה או חכמת החיבור, לא חשוב איך אני מדבר, מציעה לאנושות.

שאלה: דיברנו לפני כן על מפלגות, לא כל כך ברור איך זה קשור לעבודה שלנו בתיקון.

אני לא ממליץ לאנשים שמגיעים מחו"ל לשמוע את מה שאנחנו מדברים כאן על מפלגות. שם זו עבודה אחרת לגמרי ומצב אחר לגמרי, ואני מאוד מאוד מזהיר אתכם לא לקחת את זה כאיזו משימה לעבודה שלכם שם ברוסיה, באמריקה, בכל מיני מקומות. לא, אנחנו מדברים ספציפית על ישראל, ולכן לא כדאי אפילו לשאול על זה, כאילו לא שמעתם.

תלמיד: אנחנו מגיעים לכאן ממש רעבים לחיבור, לאיזה מרכיבים בהתקדמות רוחנית שאפשר לקבל רק כאן. אנחנו משתתפים באיזה הכנות פיסיות, בפגישות שנוגעות להפצה, אתמול נסענו לקבוצות לישיבת חברים, יש איזו תחושה שמשתדלים איכשהו לאחוז בזה וכאילו תופסים באוויר, כאילו משקים מים במדבר. האם בהרגשה, בחוויה צריך להיות סוג של אישור לחיבור בינינו, או איזה אמצעים מכוונים שיסייעו לדעת לאן להתקדם?

על ידי מה שאתה מספר אני מרגיש שאתם נכללים בכל הקבוצות שבהן אתם נתקלים בישראל וגם בקבוצה שלנו שאתם כבר מכירים אותה היטב, וגם בכנס במדבר תהיה התכללות חזקה, יפה, וגם בכנס הגדול. זה מה שצריך להיות. אנחנו לא צריכים לדאוג יותר לשום דבר חוץ מהתכללות. התכללות, זאת המטרה. ומתוך התכללות נקבל כולנו מכולם חסרונות ומילויים וכל מיני מסכים, דעות, הכול מתוך התכללות.

שאלה: בקשר לשאלה על כנסים ווירטואליים ופיסיים, יש משהו חדש שהתגלה. מאז שעשינו כנסים וירטואליים מאוד חזקים ומוצלחים, יש דעה אצל חברים מסוימים שאפילו אם יש לי אמצעים להגיע לכנס פיסי, אני אשאר ואעשה את הכנס וירטואלית כי כבר הרגשתי שזה משהו מאוד חזק ופועל. מה אתה אומר על כזה דבר?

אני אומר שאדם שחושב שבכנס ווירטואלי הוא מגלה יותר מאשר בכנס פיסי, הוא מאוד טועה. כשאני מגיע לכנס פיסי יש לי בעיה. אני מבולבל בין אנשים, אני מסתובב בין אנשים, זה מאוד מבלבל אותי, זה מאוד מכביד עלי, אני לא נמצא באיזו בועה רוחנית ווירטואלית, שאני מחובר עם כולם ושם אנחנו נמצאים כולנו במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, בכוונות שלנו. אני רואה בני אדם מסתובבים פה ושם, ושם ופה, וזה מאוד מוריד לי את ההתפעלות.

מה עושים? צריכים להגיע לכזאת פגישה או לא? כדאי לי להיות בזה או לא? אז אני אומר לכם, אפילו שהכנס הווירטואלי נראה לי כנס הרבה יותר רוחני, הרבה יותר עוצמתי, אני מתרגש יותר, אני מזדהה עימו יותר, אני מתפעל ממנו יותר, זה לא פועל כמו כנס גשמי.

תראו מה שכותב רב"ש על העשיריות. כל הפקודות בעשיריות הן פקודות על החיבור, על פעולות גשמיות בעצם. למרות שאתה רואה אותם בצורה כזאת שכל אחד כאילו מסתובב, כאילו ישן, כאילו לא מרגיש, כשאני יושב על הבמה אני רואה את כולכם, אחד ישן, השני מסתכל בשמיים, השלישי מסתכל בארץ, הרביעי מסתכל מסביב, וכל אחד לכל הכיוונים, לא חשוב, זה מה שנראה. זה לגמרי לגמרי לא מוריד את חשיבות הגישה הפיסית.

אני מבין מה שאתה אומר, שבאמת ההתפעלות מכנס וירטואלי היא הרבה יותר נקייה וגדולה מכנס פיסי, זה נכון. אבל התוצאה ממנו, מהכנס הפיסי היא בסך הכול יותר גדולה מהכנס הווירטואלי פי כמה וכמה. למה? כי אנחנו חייבים להתכלל בעולם הזה, בכל מה שיש לנו בפגישות כאלו. אנחנו לא גמרנו את ההתפתחות שלנו בעולם העשיה הרוחני, אנחנו ירדנו לעולם הזה, למצב שאנחנו רואים את עצמנו כגופים. שזה דמיון, אין גופים ואין כלום, אבל אנחנו רואים את זה כך.

למה אני צריך לראות אותך לא לפי הרצון שלך, חסרונות, תכונות אלא לפי הפרצוף שלך, ההתנהגות שלך וכולי. למה? למה אנחנו צריכים להתחיל את ההיכרות אחד עם השני בדרגת חי, שאני רואה אותך בחמישה חושים גופניים שלי ולפי זה אני מתקשר אלייך? בקשר הווירטואלי אנחנו חותכים את המישור הזה וזה יחסר. בכל זאת נצטרך להבין שהקשר הווירטואלי, כל האינטרנט הזה, כל הדברים האלה הם לא מביאים אותנו לקשר אמיתי ונכון. נצטרך באיזו צורה להיות נכללים זה מזה ולא לחיות בעננים. אני בטוח. כי אנחנו מוציאים מהקשר בינינו המון כלים משלנו, רצונות שלנו, ולא משתמשים בהם. אתם תראו את זה.

לכן זה שהם נמצאים אי שם בקשר ווירטואלי ומתכוונים "לייטמן מגיע לניו ג'רזי, אז בשביל מה לי לטוס לניו ג'רזי? אני אשאר בטורונטו או בשיקגו או בכל מיני מקומות אחרים, בבוסטון, בשביל מה לי לנסוע לשם, לטוס לשם, זה מרחקים כאלה גדולים וזה גם כל כך יקר. אני אשב בבית, אארגן את עצמי, או עם העשירייה שלי, מקסימום יש לי כמה חברים, שניים שלושה ארבעה אנשים, מספיק לי, אשאר איתם ואנחנו נצפה יחד, נעשה חגיגה עם סעודות, הכול יהיה יפה", זה לגמרי לגמרי לא טוב. זו לא יום הולדת של סבתא שמתאספים אלא אין אפשרות אחרת להתכלל. אני מבין שזה לא נוח, אני מבין שהאגו שלנו לא אוהב ולכן אנחנו צריכים דווקא לבוא. זה החיבור. אחרי כנס כזה אם אתה תעבוד בחיבור יהיו לך תוצאות אחרות לגמרי. זה מה שיש לי להגיד.

תלמיד: יש תלמידים שמגיעים לפה לאחר שהם חוסכים במשך שנתיים, למשל תלמידה חדשה מברזיל הגיעה להיות בכנס, איזו התפעלות זה נותן. נסענו אתמול לקבוצות והיינו עייפים, רק הגעתי משיקגו, אבל אני מלא בהתפעלות. נסענו לזיכרון, בחיים שלי לא הייתה לי כזאת ההתפעלות, למרות המאמץ, העייפות, הקושי. זה "קנה לך חבר", ככל שאתה משקיע יותר, ההתפעלות והחשיבות שאתה מקבל היא הרבה יותר גדולה. לא חשבתי שאני אשתוקק להיות בכנס כמו שאני משתוקק היום אחרי שהייתי אתמול בלילה בזיכרון למשל.

והחברים שמשקיעים ומוציאים כסף, כולנו מבינים שזה לא פשוט, ככל שאתה משקיע יותר, החשיבות עולה ואז גם ההתפעלות שאתה מקבל מזה יותר חזקה וזה הדלק שנקבל לכל השנה, אי אפשר להחליף את זה בשום דבר, אף כנס ווירטואלי לא ייתן לנו כזה דבר.

זה נכון. החבר צודק.

שאלה: איך אנחנו אמורים לטפל בנושא האנטישמיות, האם גם את זה לא אמורים לבטל ואם כן איך לתקן את האנטישמיות?

אנחנו צריכים להבין שזאת תופעה שבאה מעמקי הטבע, מהבורא, בזה אנחנו מאתרים בדיוק עד כמה עם ישראל מנותק מהתפקיד שלו כלפי האנושות וכלפי הבורא וזו סך הכול האינדיקציה, המדד עד כמה אנחנו לא נמצאים במקום הנכון שלנו, עד כמה אנחנו מזלזלים בתפקיד שלנו כלפי האנושות וכלפי הבורא. אין כאן מה לעשות. ולכן אני לא תולה באף אדם בעולם בחירה חופשית ורצון חופשי, שהוא עושה את זה מעצמו, מתוך הדעה שלו ובכלל ממנו, זה הבורא שמסדר לנו כזאת הדגמה דרך באי עולם, ששונאים את ישראל כדי לעורר את ישראל לתפקיד. וזה חוק ולא יעבור שנצטרך להבין ולעכל.

ובעצם עם ישראל לא מסוגל לזה היום, כי הוא תוצאה מהשבירה והגלות, ואנחנו שקיבלנו התעוררות, כל קבוצת בני ברוך העולמית חייבת בכל מקום לעורר את הישראלים שבמקום, יהודים שבמקום, לחזור לתפקיד שלהם. וזה לא עניין של אנטישמיות, תהיה או לא תהיה, אִיום, יהיה או לא יהיה, אלא עד כמה בזה אנחנו מרגישים שאנחנו לא מתפקדים לפי רצון הבורא, לפי זה שצריך להביא את כול האנושות לתיקון, לדבקות בכוח העליון. זה בסך הכול מדד בשבילי עד כמה האנושות בעקבות הזלזול, בעקבות הרשלנות שלי, נמצאת במצב הלא נכון. למה אותו אנטישמי לא נמצא באהבה כלפי תפקיד ישראל האמיתי וכלפי הכוח עליון? זה מפני שאני לא מביא לו דרכי את המאור המחזיר למוטב. לכן אין לי על מה לשנוא אותם. אין. ואני מוכן להיפגש איתם. גם היום יהיה לי כזה דבר. אני בשמחה נפגש, כי אני על ידי זה מברר עוד דברים לבירור ולהסברה כדי שבכל זאת נקדם את עצמנו ואת כולנו לבורא, והאנטישמיים הם כבר התמריץ כדי לקדם אותנו לבורא. ואנחנו יכולים להפוך אותם ולעשות מהם ממש לא עזר כנגדו, אלא עזר בעדו.

תלמיד: אז איך אני מתקן את זה בי, את אותו אנטישמי?

עד כמה שאני מתייחס אליהם בצורה חיצונה נכונה, ובכמה שאני בהסבר שלי משתדל להיות בצורה הנכונה ובעוצמה האפשרית, אני בזה מזמין את המאור המחזיר למוטב ומתקן את התופעה הזאת. כל תופעה ותופעה יכולה להיעלם או להיתקן רק על ידי המאור המחזיר למוטב. והגיבור שבגיבורים הופך את שונאו לאוהבו, וכל התופעות האלה נשארות, אבל הן נשארות בצורה ההפוכה מעליו, ואז לפי דבר והיפוכו אתה מגלה את הבורא, בין שני אלו, פלוס ומינוס.

תלמיד: יש הרבה מקרים בעולם הזה שאתה בכל זאת צריך לפעול כנגדם, דברים שמתעוררים, איפה הגבול, עד כמה אני אמור להגיב בעולם הזה, אם זה משפט, אם זה גירושים, אם זו רפואה, איפה הגבול שבו אני צריך גם לפעול מצידי בעולם הזה כנגד משהו שפוגע בי או שצריך לחכות לאור?

אני לא חושב שאנחנו צריכים לפעול ממש נגד דבר שפוגע בנו, חוץ ממקרים שבהחלט אנחנו נמצאים לא בכוח לסדר את זה בצורת התיקון, אבל בעצם אנחנו צריכים להודות לכל גילויי השנאה האלו כי דווקא על ידי זה שהם מתגלים אנחנו מתקדמים. אם אנחנו עדיין לא יכולים להתקדם מטוב ליותר טוב, אז לפחות מרע לטוב. כמו שאתה בכל זאת לפעמים חושב שאם יהיה יותר גרוע אז העולם יתקדם לטוב. אז איך אתה יכול להציע ככה לעולם שיהיה לו יותר רע? איך אתה יכול לחשוב שאם יהיה רע יותר, אז יהיה יותר טוב? למה שזה לא יקרה בעזרתך עכשיו, ממה שיש עכשיו? למה לרדת עוד לסבל גדול, למיליארדי האנשים האלו שגם כך סובלים? צריכים להשתדל לתקן את היחס.

תלמיד: אבל איפה הנקודה שאני מחליט, נניח מישהו מכפיש אותי כל הזמן, מתי אני תובע אותו על דיבה? מתי אני פועל כנגד אותו דבר, איך אני יודע מה הגבול?

אם זה היה שייך רק לי אישית, לא הייתי אף פעם מתייחס לזה, או שהייתי מתייחס בצורה טובה יותר, תהיה כנגדי עוד יותר ועוד יותר. אבל אם זה כבר לא כלפיי, אלא כלפי הארגון, מה שמטשטש את התיקון כלפי המסות, כלפי העולם, אז אני כבר צריך לצאת בכל כוחי גם בצורה החיצונה, זאת אומרת, ללכת לרשויות וכן הלאה. אבל אם זה כלפיי, אדרבה, אני אומר לך ותאמין לי שאני לא קורא אף פעם מה כותבים עליי, אף פעם, אני לא יודע. אומרים לי, "כמה כותבים עליך שם בכל מיני הרשתות". לבריאות, אני לא חושב שזה מזיק. אני חושב שדווקא לאנושות המקולקלת, לאוזן המקולקלת, לעין המקולקלת, לא יכול להגיע מידע אם הוא גם לא מקולקל, לא יכול. אם זה מתפשט כך, שיתפשט כך, זה רצון ה', שיהיה ככה, בכל זאת הכול נעשה על ידו ואני לא מתערב.

אבל אם זה כבר קרוב לארגון, אז אני שוקל האם אנחנו צריכים לפעול כנגד זה בצורה המקובלת, דרך עורכי דין, דרך משפט וכן הלאה. ואנחנו כבר ידועים בזה שאת זה אנחנו לא נסבול, לכן מי שעומד נגדנו צריך לקחת זאת בחשבון.

תלמיד: קודם כל אני רוצה לשתף, אתמול יצאתי עם חברים לקבוצת רחובות, בית חם, זו קבוצה אדירה, גדולה, ענקית, ובאמת היו שם תלמידים מהכלי העולמי שחצו את האוקיינוס, ואנחנו יודעים כמה המצב הכלכלי שם לא כל כך פשוט וכן הלאה. הם סיפרו בהתרגשות, ממש דמעות בעיניים עמדו לכולם, שפעם ראשונה הם יצאו לקבוצה לראות ולהרגיש את הבית ואת החום, והיה שילוב שאני פשוט לא יכול לדמיין איך משהו וירטואלי יכול להיות אפילו דומה לדבר הזה. וגם בשבילי, הסעתי אותם לשם בסך הכול, גמרנו, הכנס כבר התחיל, הייתה כזאת התרגשות, ממש הרגשה של כנס, לא באוויר, בפועל. אני לא יכול לדמיין איך משהו וירטואלי יכול להחליף דבר כזה, כרגע בחיים שלנו, זה דבר ראשון.

ודבר שני, דיברנו שם בקבוצה על כך שהמון אנשים כבר פונים אלינו ומחכים לטלפון חזרה, מחכים שנזמין אותם, יש אנשים שהיו איתנו הרבה שנים פה בארץ, וממש חייבים שהמון אנשים יבואו לטלפן, לטלמרקטינג, לא לפספס חלילה אפילו אדם אחד, אני מרגיש שאם נפספס אדם אחד בכנס הזה, כאילו פספסנו את כל העולם.

נכון, זה באמת ככה, הזלזול, חוסר תשומת הלב, מאוד פוגעים.

תלמיד: היום, ביום שלישי וביום רביעי, מ-17:30-19:00 יהיו כאן באולם הלימוד, שיעורים המיועדים רק לכלי העולמי, לגברים ולנשים, זה ישודר בסביבה טובה ויתורגם לשפות. חברים וחברות מפתח תקווה יבואו לכאן ויהיו לנו עמדות לטלמרקטינג, יש הרבה שיחות. נשים מקבוצת אם המושבות, לקחו, הרימו את הכפפה ובאמת טלפנו מכאן, התקשרו ובזכות הפעולה הזאת נרשמו 843 אנשים לערבים הפתוחים שלנו בכנס. אז באמת, הדבר הזה עובד.

אישית לקחתי את ספר הטלפונים שלי ועברתי על כל מיני חברים שאני מכיר וכן הלאה ואני מתקשר ושולח להם, יש גלוית וואטסאפ כזאת מאוד פשוטה, הזמנה לערב ראשון, ערב שני, ערב שלישי. הערבים הפעם הם מאוד מאוד מושקעים, כל ערב הוא מאוד מיוחד וראה זה פלא, חברים שלי אומרים לי, כן, אני רוצה לבוא באחד הערבים.

שוב, זו ממש הזדמנות אישית לכל אחד מאיתנו להביא לאנשים טוב. הם לא עושים לי טובה, הם באים, הם משלמים על זה, כרטיס עולה כסף והם יודעים שהם באים לדבר הטוב ביותר שאפשר להציע להם.

מצוין, טוב.

תלמיד: במשך היום ניפגש עם החברים ונבחר את החומר האקטואלי ביותר, ודווקא מתוך הנקודה הזו נשתדל אולי לפנות לאותו חומר שאנחנו לא לומדים הרבה.

תאספו את החומר ותגידו לי מה ללמוד בערב ונלמד, אני לא צריך לדעת אותו מראש, אם אתם מסדרים אותו יפה. שיהיה ברוסית, אבל שיהיה תרגום ליתר השפות.

(סוף השיעור)