שיעור בוקר 08.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 191, אותיות קכ"ט – קל"א

קריין: אנחנו קוראים מתוך ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", אות קכ"ט.

כאן אנחנו מתחילים כבר להיכנס פנימה יותר אל התיקונים אחרי שבירת הכלים שקרתה בעולם הנקודים, שיוצאים פרצופים שהם עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן דעולם האצילות, ואיך הפרצופים האלה מתקנים את הפרצופים השבורים של עולם הנקודים.

אות קכ"ט

"ותדע, שכל קומה וקומה מה"פ אלו דמ"ה החדש בעת שיצאה, ביררה וחיברה לעצמה חלק מהכלים דנקודים, שנעשה לה לבחינת נוקבא. כי הנה בעת שיצא פרצוף עתיק, לקח וחיבר אליו, כל הג"ר דנקודים, שנשארו שלמים בעת שביה"כ, דהיינו בחינת הגו"ע שבהם שיצאו בעת קטנותם, הנק' כלים דפנים, (כנ"ל באות ע"ו) שבקטנות הנקודים לא באו עמהם רק מחציתה העליונה דכל מדרגה, שהם גו"ע ונקבי עינים, ומחציתה התחתונה דכל אחת, הנק' אח"פ, ירדו למדרגה התחתונה, עש"ה. ולפיכך נבחן שפרצוף עתיק דמ"ה החדש לקח לו מהכלים דנקודים, את מחציתה העליונה דכתר, ומחציתה העליונה דחו"ב, וז' השרשים דז"ת הכלולים בג"ר דנקודים, והם נעשו לבחינת פרצוף נוקבא אל העתיק דמ"ה החדש. ונתחברו יחד זה בזה. והם המכונים מ"ה וב"ן דעתיק דאצילות, כי הזכר דעתיק נק' מ"ה, והכלים דנקודים הנ"ל שנתחברו אליו נקראים ב"ן, (מטעם הנ"ל באות קי"ט, ע"ש). וסדר עמידתם הוא פו"א, העתיק דמ"ה בפנים והעתיק דב"ן באחוריו."

קריין: שוב אות קכ"ט.

אות קכ"ט

"ותדע, שכל קומה וקומה מה"פ אלו דמ"ה החדש בעת שיצאה, ביררה וחיברה לעצמה חלק מהכלים דנקודים, שנעשה לה לבחינת נוקבא." מ"ה נקרא עולם האצילות, נוקבא נקראת ב"ן שזה עולם הנקודים שנשבר. בא עולם האצילות ומחבר לעצמו את הכלים השבורים של עולם הנקודים, ובצורה כזאת הוא מתקן אותם וממלא אותם, זה תפקידו. יוצא, שאם עולם הנקודים היה גומר את כל התפקיד שלו בלי להישבר והיה גמר תיקון, אז כמוהו נעשה עכשיו גם על ידי עולם האצילות. "כי הנה בעת שיצא פרצוף עתיק, לקח וחיבר אליו, כל הג"ר דנקודים, שנשארו שלמים בעת שביה"כ", כי בג"ר אין שבירה, "דהיינו בחינת הגו"ע שבהם שיצאו בעת קטנותם, הנק' כלים דפנים, (כנ"ל באות ע"ו) שבקטנות הנקודים לא באו עמהם רק מחציתה העליונה דכל מדרגה, שהם גו"ע ונקבי עינים, ומחציתה התחתונה דכל אחת, הנק' אח"פ, ירדו למדרגה התחתונה, עש"ה. ולפיכך נבחן שפרצוף עתיק דמ"ה החדש לקח לו מהכלים דנקודים, את מחציתה העליונה דכתר, ומחציתה העליונה דחו"ב, וז' השרשים דז"ת הכלולים בג"ר דנקודים, והם נעשו לבחינת פרצוף נוקבא אל העתיק דמ"ה החדש". מכל מדרגה ומדרגה עתיק לקח רק דברים שלא היו שייכים לשבירה.

"ולפיכך נבחן שפרצוף עתיק דמ"ה החדש לקח לו מהכלים דנקודים" השבורים, "את מחציתה העליונה דכתר" שלא הייתה בשבירה בעולם הנקודים, "ומחציתה העליונה דחו"ב" שגם לא היו שייכים לזה, אלו גלגלתא עיניים דחכמה ובינה, "וז' השרשים" ז' הכלים, "דז"ת הכלולים בג"ר דנקודים". כל הכלים האלה שאין להם שום קשר לגדלות של עולם הנקודים שנשבר. "והם" הכלים האלה, "נעשו לבחינת פרצוף נוקבא אל העתיק דמ"ה החדש". מצד האצילות בא פרצוף שנקרא עתיק והוא מתקן את ג"ר דכתר, את ג"ר דאבא ואמא ואת ז' כתרים דזו"ן. "ונתחברו יחד זה בזה. והם המכונים מ"ה וב"ן דעתיק דאצילות, כי הזכר דעתיק נק' מ"ה, והכלים דנקודים הנ"ל שנתחברו אליו" כדי שיתקן אותם, ימלא אותם, "נקראים ב"ן, (מטעם הנ"ל באות קי"ט, ע"ש). וסדר עמידתם הוא פו"א, העתיק דמ"ה בפנים והעתיק דב"ן באחוריו."

יש בין הפרצופים עמידה כזאת שאחד למעלה ואחד למטה, ויש עמידה של פנים באחור, אחור בפנים, פנים בפנים, אחור באחור, ארבע אפשרויות, כלומר זו קומבינטוריקה משניים ואיך הם מתחברים. זו התוצאה מהפרצוף הראשון של עולם האצילות שלוקח לעצמו חלקים מעולם הנקודים השבור.

שאלה: כתוב, "בקטנות הנקודים לא באו עמהם רק מחציתה העליונה דכל מדרגה, שהם גו"ע ונקבי עינים, ומחציתה התחתונה דכל אחת, הנק' אח"פ, ירדו למדרגה התחתונה". מה כוונה?

כלים דגלגלתא עיניים הם כלים דהשפעה, לכן בדרך כלל הם לא נשברים והם גם קלים לתיקון כי מספיק להם אור חסדים. ואילו הכלים של האח"פ, של החצי התחתון של המדרגה, הם צריכים תיקונים, אור חכמה וכן הלאה, ולכן תיקונם יותר קשה.

תלמיד: האם חצי של כל מדרגה הוא מעל הפרסה וחצי מתחת לפרסה?

כל מדרגה שיש בה עשר ספירות היא מתחלקת לחצי עליון וחצי תחתון. חצי עליון אלו כלים דהשפעה וחצי תחתון אלו כלים דקבלה. כך זה בכללות.

תלמיד: אם כך הפרסה מעורבת בכל הסיפור הזה.

הפרסה היא שמבדילה אותם זה מזה.

שאלה: למה גלגלתא ועיניים של עולם הנקודים הם נוקבא לפרצוף עתיק?

הם לא יכולים לתקן את עצמם. אומנם הם כלים יותר גדולים כי הם כלים שמחוברים לבינה, אבל הם לא יכולים לתקן את עצמם. לכן הם נעשים תלויים בכלים דעתיק, בכלים דאצילות, וכלים דאצילות מתקנים אותם, מחברים אותם, ממלאים אותם, דרך אצילות הם מקבלים את ההזנה, את התיקונים. אבל אחר כך הם נעשים גדולים מאוד.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהכלים האלה לא נשברו, נשבר הגוף שלהם.

לא חשוב, אבל הם לא יכולים להיתקן, אין להם קשר לקדושה אלא רק דרך מערכת עולם האצילות ולכן הם תלויים בו.

שאלה: איך להבין שאצילות היא חלק מעולם הנקודים? האם אלו מדרגות ופרצופים שמתקיימים במקביל או זה אחר זה?

גם במקביל וגם בטור, תלוי איך יכולים לקחת אותם ולתקן, העיקר הוא התיקון. ובאיזו צורה יהיה תיקון, אז יש הרבה צורות לתיקון. כך גם עם הספירות - איזה ספירות יכולות להיות שייכות לאיזה ספירות, איך הן מתקנות זו את זו, איך הן מתחברות ונכללות זו מזו. זה כמו בגוף שלנו שיש בו כל כך הרבה מערכות שמתקשרות בכל מיני צורות ואנחנו לא יודעים אפילו באחוז אחד איך זה קורה, אז ברוחניות זה הרבה יותר. אבל העקרונות הם פשוטים - מה שקרוב לתיקון ורחוק מהפסד, לפי זה יש בירור וכך מתקנים.

תלמיד: עולם האצילות למעשה קיים כדי לעשות תיקון רק אחרי שנשברת מערכת אדם הראשון, וכאן הוא כאילו מתקן את החלקים שלו קודם.

זה לא חשוב. אם הם נשברו, אז הם כבר נפגעו, הם תחתונים, ועולם האצילות יכול לספק להם את כל התיקונים של האורות והמילויים מפני שהוא שייך לכוחות השפעה.

תלמיד: האם הוא יכול לתקן את השבירה שקרתה בעולם הניקודים?

ודאי. הוא מחבר לעצמו כלים דנקודים, מתקן אותם וממלא אותם. כי הוא לוקח אותם אליו כנוקבא, סופג את החסרונות שלהם, ואז מעלה את החסרונות האלה למעלה ומבקש, "תן לי כוחות לתקן את הכלים האלה", ואחר כך מבקש, "תן לי אורות למלאות את הכלים האלה".

איך אנחנו מבקשים? אני עולה לבורא ומבקש ממנו, "תן לי אפשרות לתקן את כל החברים שלי", ואחר כך "תן לי אפשרות למלאות אותם, דרכי תמלא אותם". ואז אני נעשה ככוח התיקון וככוח המילוי כלפיהם, כך כל אחד כלפי האחרים, ובצורה כזאת אנחנו מתמלאים, מיתקנים. איך אפשר אחרת?

תלמיד: כשאנחנו פונים אנחנו פונים אל המדרגה העליונה מאיתנו.

גם שם. לדוגמה עתיק דאצילות נמצא בקשר דרך ס"ג עד אין סוף ומבקש, הוא פונה לבורא כמונו.

תלמיד: יוצא שעולם הנקודים הוא לא משהו גבוה יותר מאצילות, נכון?

הוא נשבר וצריך תיקון. עולם האצילות לא נשבר והוא יכול לתקן אותו. התחתון מתקן את העליון.

תלמיד: אבל עולם האצילות הוא תוצאה מהשבירה של עולם נקודים.

אבל הוא קם מתוקן ולכן הוא יכול לתקן את מה שנשבר. תחשוב על זה ולאט לאט תוכל להבין.

עולם האצילות הוא עולם מאוד מאוד לא פשוט, גדול, מורכב, הוא יכול לתקן את כל השבירות ולמלאות אותן בכל האורות, הוא בעצם עולם התיקון. ועולם הנקודים נשבר כדי לתת חסרונות לעולם האצילות כדי שייקח את החסרונות האלה, יתקן אותם וימלא אותם. על ידי זה כל הבריאה מגיעה לגמר התיקון.

שאלה: איך להבין למה חלק מהפרצוף נקרא "נוקבא"?

נוקבא היא בדרך כלל חיסרון, נקב, לכן כך היא נקראת. בכל מקום שמתגלה חיסרון אנחנו יכולים לדבר על נוקבא.

שאלה: כלפי המצב שבו העליון נמצא באחור כלפי התחתון. האם התחתון מרגיש שהוא באחור כלפיו, או שהעליון בעצמו הוא באמת בכזה מצב?

אחור ופנים הם השפעה וקבלה. פנים זה השפעה ואחור זה קבלה, זה נכון לכל מצב ומצב.

שאלה: האם עולם האצילות יצא כתוצאה משבירת הנקודים, או שאין ממש קשר והוא היה יכול לצאת גם בלי שבירה?

אם לא הייתה שבירת עולם הנקודים, אז לא היה יוצא עולם האצילות.

תלמיד: על איזה רשימות הוא יצא, הוא יצא על א'/שורש?

עולם האצילות יצא על רשימות א'/שורש. עולם הנקודים יצא על רשימות ב'/א'.

תלמיד: אז הוא יותר זך?

הוא יותר עבה, אבל עם מסך לפני השבירה ובלי מסך אחרי השבירה.

תלמיד: על פרצוף עתיק שיצא כתוב שבאותה עת הוא חיבר חלק מכלים דנקודים בתור נוקבא. האם הנוקבא מחייבת אותו לצאת, בלי נוקבא הוא לא היה יוצא?

קודם כל יוצא עולם הנקודים. אבא ואמא עושים גדלות בראש, מעבירים את זה לגוף, הגוף עובר את הפרסה ומתחיל להישבר ויוצאים ארבעת המלכים הראשונים. אחר כך בא ישסו"ת, הראש השני דנקודים, מקבל על מנת להשפיע, עוברים את הפרסה ונשברים ארבעת המלכים השניים. וכך שמונה מלכים דמיתו. אחרי זה המסך מזדכך מב'/א' לא'/שורש ועליו יוצא עולם האצילות. קודם יוצאים עיבור, יניקה, מוחין, כי עביות דשורש מתחילה כאן להיבנות, ואז מגיעים למבנה של עולם האצילות, שיוצאים כל הפרצופים, עתיק, אריך אפין, אבא ואמא, ישסו"ת וזו"ן.

תלמיד: הוא כותב באות קכ"ט, "ותדע, שכל קומה וקומה מה"פ אלו דמ"ה החדש בעת שיצאה, ביררה וחיברה לעצמה חלק מהכלים דנקודים, שנעשה לה לבחינת נוקבא." ברגע שהפרצוף הזה יוצא הוא חייב לחבר את הנוקבא?

לא, הוא בא כדי לתקן ולמלאות את הכלים השבורים האלה, הוא לא חייב לעצמו, הוא חייב מפני שהוא רוצה להשפיע.

תלמיד: האם זה חלק ממנו או שאחר כך הוא מצרף אותו?

זה לא חלק ממנו, הוא מצרף את זה לעצמו, כך הוא גם כותב "ביררה וחיברה לעצמה", זאת אומרת הוא מברר מה הוא יכול לתקן מהכלים דעליון שנשברו.

"כי הנה בעת שיצא פרצוף עתיק, לקח וחיבר אליו, כל הג"ר דנקודים, שנשארו שלמים בעת שביה"כ, דהיינו בחינת הגו"ע שבהם שיצאו בעת קטנותם, הנק' כלים דפנים, (כנ"ל באות ע"ו)" את זה לקח עתיק. "שבקטנות הנקודים לא באו עמהם רק מחציתה העליונה דכל מדרגה, שהם גו"ע ונקבי עינים, ומחציתה התחתונה דכל" מדרגה (אחת), הנק' אח"פ, ירדו למדרגה התחתונה, עש"ה. ולפיכך נבחן שפרצוף עתיק דמ"ה החדש לקח לו מהכלים דנקודים, את מחציתה העליונה דכתר, ומחציתה העליונה דחו"ב, וז' השרשים" האלו "דז"ת" שהיו "הכלולים בג"ר דנקודים, והם נעשו לבחינת פרצוף נוקבא אל העתיק דמ"ה החדש". לעתיק כבר מסודרים חלק מהכלים דעולם הנקודים כנוקבא. "ונתחברו יחד זה בזה. והם המכונים מ"ה וב"ן דעתיק דאצילות, כי הזכר דעתיק נק' מ"ה, והכלים דנקודים הנ"ל שנתחברו אליו נקראים ב"ן, (מטעם הנ"ל באות קי"ט, ע"ש). וסדר עמידתם הוא פו"א, (העתיק דמ"ה בפנים והעתיק דב"ן באחוריו.)" עתיק בפנים וכלים דנקודים באחור. הוא מסביר את זה יפה בצורה סכמתית. יש על זה הרבה שאלות אבל כאן הוא לא נוגע בהן.

אות ק"ל

"ופרצוף א"א דמ"ה החדש, שיצא בקומת חכמה, בירר וחיבר אליו את חציו התחתון דכתר הנקודים, שהם האח"פ דכתר, שבעת הקטנות היו" הכלים האלו "בהמדרגה שמתחת הכתר, דהיינו בחכמה ובינה דנקודים (כנ"ל באות ע"ז), ונעשה לבחינת נוקבא אל הא"א דמ"ה החדש", שהוא פרצוף חכמה, "ונתחברו יחד זה בזה. וסדר עמידתם הוא ימין ושמאל, שא"א דמ"ה" דאצילות "שהוא הזכר עומד בימין, וא"א דב"ן שהיא הנוקבא, עומדת בשמאל. ומה שפרצוף עתיק דמ"ה לא לקח את חציו התחתון דכתר נקודים, הוא" הסיבה היא "כי עתיק מתוך שהוא ראש הא' דאצילות, שמעלתו גבוהה מאד, לכן לא חיבר אליו רק הכלים דפנים דג"ר דנקודים, שבהם לא אירע שום פגם בעת השבירה", כי הוא שייך לכתר, "מה שאין כן בחצי הכתר התחתון, שהם אח"פ שהיו נפולים בעת הקטנות בחו"ב", אח"פ דכתר נפל לחכמה ובינה, "ואח"כ בעת הגדלות עלו מחו"ב ונתחברו" בחזרה "בכתר דנקודים (כנ"ל באות פ"ד), אשר אח"כ בעת שבירת הכלים, חזרו ונפלו מהכתר דנקודים ונתבטלו, כנ"ל, הרי המה כבר נפגמו עם נפילתם וביטולם, ואינם ראוים משום זה לעתיק, ולכן לקח אותם א"א דמ"ה" דאצילות.

תקרא שוב.

אות ק"ל

"ופרצוף א"א דמ"ה החדש, שיצא בקומת חכמה, בירר וחיבר אליו את חציו התחתון דכתר הנקודים, שהם האח"פ דכתר, שבעת הקטנות היו בהמדרגה שמתחת הכתר, דהיינו בחכמה ובינה דנקודים (כנ"ל באות ע"ז), ונעשה לבחינת נוקבא אל הא"א דמ"ה החדש, ונתחברו יחד זה בזה. וסדר עמידתם הוא ימין ושמאל, שא"א דמ"ה שהוא הזכר עומד בימין, וא"א דב"ן שהיא הנוקבא, עומדת בשמאל. ומה שפרצוף עתיק דמ"ה לא לקח את חציו התחתון דכתר נקודים, הוא, כי עתיק מתוך שהוא ראש הא' דאצילות, שמעלתו גבוהה מאד, לכן לא חיבר אליו רק הכלים דפנים דג"ר דנקודים, שבהם לא אירע שום פגם בעת השבירה, מה שאין כן בחצי הכתר התחתון, שהם אח"פ שהיו נפולים בעת הקטנות בחו"ב, ואח"כ בעת הגדלות עלו מחו"ב ונתחברו בכתר דנקודים (כנ"ל באות פ"ד), אשר אח"כ בעת שבירת הכלים, חזרו ונפלו מהכתר דנקודים ונתבטלו, כנ"ל, הרי המה כבר נפגמו עם נפילתם וביטולם, ואינם ראוים משום זה לעתיק, ולכן לקח אותם א"א דמ"ה."

הוא נותן לנו כאן הסבר איך מהשבירה שהייתה בעולם הנקודים, כל פרצוף ופרצוף שנשבר, כל חלק וחלק שנשבר, מתחבר עכשיו בעולם האצילות לחלק שכנגדו שיכול לתפוס אותו ולתקן אותו, להעלות אותו לתיקון, להעביר לו אורות שיתקנו אותו. כך אנחנו רואים איך מסודר עולם השבירה, היינו עולם הנקודים, ואיך מסודר עולם התיקון, היינו עולם האצילות.

שאלה: אם עתיק לוקח את הכלים דפנים דג"ר דנקודים שלא נשברו, אז איך יכול להיות שהם גם נוקבא כלפי עתיק?

נוקבא זה לא עליון או תחתון, אלא מה שעכשיו מתקנים וממלאים נקרא "נוקבא".

תלמיד: אבל מה יש לתקן אם הוא לא נשבר?

אבל הוא ריק, הוא היה בנקודים, אומנם לא נשבר אבל יצא משימוש. זאת אומרת, יש לו חיסרון, ואת חיסרון הזה צריכים לתקן ולמלאות.

אות קל"א

"ופרצוף או"א דמ"ה החדש, שהם בקומת בינה, ביררו וחיברו להם את חצים התחתון דחו"ב דנקודים, שהם האח"פ דחו"ב, שבעת הקטנות היו נפולים בהז"ת דנקודים, אלא אח"כ בעת הגדלות נקודים, עלו ונתחברו לחו"ב דנקודים (כנ"ל באות צ"ד), ואשר בעת שביה"כ חזרו ונפלו להז"ת דנקודים ונתבטלו (כנ"ל באות ק"ז), ואותם ביררו להם או"א דמ"ה" דאצילות, "לבחינת נוקבא אליהם, והם מכונים ז"ת דחכמה וו"ת דבינה דב"ן", כלומר שבע ספירות תחתונות דחכמה ושש ספירות תחתונות דבינה. "כי בחינת החסד דבינה נשארה עם הג"ר דחו"ב דב"ן בפרצוף עתיק", כי חסד דבינה הוא זך כמו ראש. "ולא נשאר בחציה התחתון דבינה כי אם ו"ת מגבורה ולמטה". זאת אומרת, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. "ונמצא הזכר דאו"א הוא קומת בינה דמ"ה, והנוקבא דאו"א היא ז"ת דחו"ב דב"ן. ועמידתם הם בימין ושמאל, או"א דמ"ה בימין ואו"א דב"ן בשמאל, והישסו"ת דמ"ה שהם הז"ת דאו"א, לקחו המלכיות דחו"ב דב"ן."

קריין: שוב קל"א.

אות קל"א

"ופרצוף או"א דמ"ה החדש, שהם בקומת בינה, ביררו וחיברו להם את חצים התחתון דחו"ב דנקודים, שהם האח"פ דחו"ב, שבעת הקטנות היו נפולים בהז"ת דנקודים, אלא אח"כ בעת הגדלות נקודים, עלו ונתחברו לחו"ב דנקודים (כנ"ל באות צ"ד), ואשר בעת שביה"כ חזרו ונפלו להז"ת דנקודים ונתבטלו (כנ"ל באות ק"ז), ואותם ביררו להם או"א דמ"ה לבחינת נוקבא אליהם, והם מכונים ז"ת דחכמה וו"ת דבינה דב"ן, כי בחינת החסד דבינה נשארה עם הג"ר דחו"ב דב"ן בפרצוף עתיק, ולא נשאר בחציה התחתון דבינה כי אם ו"ת מגבורה ולמטה. ונמצא הזכר דאו"א הוא קומת בינה דמ"ה, והנוקבא דאו"א היא ז"ת דחו"ב דב"ן. ועמידתם הם בימין ושמאל, או"א דמ"ה בימין ואו"א דב"ן בשמאל, והישסו"ת דמ"ה שהם הז"ת דאו"א, לקחו המלכיות דחו"ב דב"ן."

אין כאן שום דבר חדש, אלא כמו שתמיד למדנו איך המדרגה מתחלקת - למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה. ישראל סבא ותבונה - ימין ושמאל, או למעלה ולמטה. ולכן אין כאן שום בלבול במערכת, אלא הכול נשאר ממש לפי אותן התכונות שהיו.

שאלה: האם החלקים השבורים מוצאים את המקום החדש שלהם מהשתוות הצורה? הם מגיעים למקום שהם אמורים להיות בו, כך זה עובד?

ודאי. הם מקבלים דרך העליונים אורות, כוחות, ומסדרים את עצמם לפי התיקונים שבהם.

אני ממליץ לכם לנסות לקרוא את זה ולצייר על נייר את הדברים האלה זה כנגד זה, שיהיה לכם ברור מה בא מעולם הנקודים השבור, מה מיתקן בעולם האצילות, ואיך עולם האצילות מתקן את עולם הנקודים. יש פרטים שהם מבלבלים אותנו, אבל הכול לפי שיטה מאוד פשוטה, כל אחד מיתקן בעזרת המערכת שהיא כנגדו.

שאלה: מה יש בעולם האצילות שדורש את הסידור מחדש? מה השתנה עכשיו?

עולם האצילות לא דורש שום דבר. הוא רק לוקח כלים שבורים מעולם הנקודים, מחבר אותם, מתקן אותם וממלא אותם. לכן הוא נקרא "עולם התיקון".

שאלה: לגבי סדר העמידה. עתיק שלקח כלים שלא היו לתיקון הוא עומד מלמעלה למטה, וכל הכלים שנשברו ונבנו הפרצופים הם מימין לשמאל.

יש גם זה וגם זה.

תלמיד: אבל האם זה שינוי שנעשה בעולם האצילות? כי יש סדר עמידה של ימין ושמאל.

ימין ושמאל הם בדרך כלל חסדים וגבורות, למעלה ולמטה זה גודל המסכים.

לפי מה שאנחנו לומדים כאן תעשו טבלה - איך החלקים האלה מיתקנים.

(סוף השיעור)