שיעור צהריים 26.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

השכינה - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"

קריין: שיעור בנושא - השכינה, קטעים נבחרים מתוך זוהר לעם, קטע מספר 3.

"השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה."

("זוהר לעם". ויחי. מאמר "ויחי יעקב", סעיף 116)

כמו שכתוב במקום אחר, "השכינה אינה שורה אלא מתוך שמחה". למה שמחה? כי זה סימן שהאדם שמח לגלות את תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת החיבור, ובתכונות האלה הוא מגלה את הבורא. גילוי הבורא נקרא שכינה, והבורא נקרא שוכן, הוא שוכן בה, גם בתוך האדם. לכן השכינה אינה שורה אלא במקום שלם, ושלם זה שלמות, שמחה, השפעה, אהבה, יחס יפה אחד לאחר כשהכול פתוח.

תלמיד: שמחה מובנת בעולם שלנו בתוך הרצון לקבל, כשאני רוצה משהו ואני מקבל אותו, אז אני מאוד שמח שקיבלתי אותו.

גם זה כך, למה לא?

תלמיד: כי זה מילוי של רצון אחר, לא של הרצון לקבל.

זה לא עניין של הרצון לקבל, זה נקרא שיש לך מקום שמה שמתגלה בו מביא לך שמחה.

תלמיד: זה עדיין תלוי אם זה מביא לי שמחה או לא.

אם אתה מגלה משהו שלא משמח אותך, אז זו לא שכינה. שכינה מתגלה רק בנתון של שמחה.

תלמיד: איזה רצון זה משמח?

כל רצון שמשמח אותך, אם הוא מטעם אהבה, חיבור, השפעה, אז זה רצון שמה שמתגלה בו נקרא שכינה.

תלמיד: אם אני רוצה שהחברים שלי יצליחו ואני רואה שהם מצליחים במה שהם רצו וזה משמח אותי, אז זה נקרא שכינה.

כן, הרצון הזה נקרא שכינה. עדיין לא בצורה כזאת שאתה מגלה את מהות הרצון, אבל זו כבר שכינה.

תלמיד: הכיוון הוא הכיוון הנכון, אני יודע שזו שמחה נכונה.

כן. השפעה, אהבה, חיבור, מה שיהיה כנגד האגו של האדם זה מקום של שמחה, מקום של שכינה.

קריין: קטע מספר 4.

"כשהשכינה מקדימה ובאה, ובני אדם עוד לא באו עשרה ביחד, קורא הקב"ה, מדוע באתי ואין איש. ואין איש, שהאיברים לא נתקנו, שאפילו שיש שם תשעה אנשים, אף אחד מהם עוד לא נתקן, ולא נשלם גוף השכינה. כי כשהגוף לא נשלם בעשרה, אין איש ודאי, אף אחד מהם אינו שלם. ומשום זה, ואין איש הוא בדיוק.

בשעה שהגוף נשלם למטה, שיש עשרה, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף, ונעשה התחתון, כעין של מעלה ממש. כי ע"ס של השכינה, מתלבשים בעשרה של העדה. אז כולם צריכים שלא יפתחו פיהם לדבר בדברי העולם, משום שישראל נמצאים עתה בשלמות העליונה, ומתקדשים בקדושה העליונה ואשרי חלקם."

("זוהר לעם". זוהר חדש, בהר. מאמר "עשרת הראשונים שבבית הכנסת", סעיפים 17-16)

כדי שהחיבור של בני אדם יהיה שלם הם צריכים להיות עשרה. אבל גם כתוב ש"מיעוט הרבים שניים", שאפילו שניים, אם הם מתייחסים יפה זה לזה כמו שצריך, אז גם ביניהם יכולה לשרות שכינה, כלומר הבורא יכול להתגלות גם בין שניים.

לכן אנחנו לא צריכים להסתכל על כמות האנשים שיש בקבוצה. הייתי אצל רב"ש בקבוצה שהיו בה שישה אנשים, והייתה קבוצה שהיו בה שישה עשר איש, וכששאלתי את רב"ש הוא אמר "זה לא חשוב, אל תתחילו לסובב את האנשים, אין שום צורך בזה. אלא העיקר שיהיה יחס יפה, שכולם ירצו להיות מחוברים במקום הסגור, ושיהיה ביניהם קשר יפה וטוב". גילוי הבורא יכול להופיע בקשר יפה בין בני אדם שנקרא שכינה.

שאלה: מה זה כאשר עשר הספירות של השכינה מתלבשות בעשרה?

זו כבר דרגה גבוהה. האנשים האלה כשהם מתחברים ביניהם בצורה שלמה, מרגישים איך האור העליון, הבורא, ממלא אותם.

תלמיד: מה זה אומר שהם בצורה שלמה?

כל אחד מחובר לאחר כך שלא רוצה להרגיש את עצמו אלא להרגיש את הזולת.

תלמיד: יש לנו עשירייה, לכולם יש עשיריות, כל החברים בעשיריות עובדים בצורה מאוד אינטנסיבית. מה צריך להתרחש כדי שנתחיל לעבוד בצורה כזאת? האם צריכות לעבור שנים, או שעלינו לעשות דברים בצורה אחת או אחרת?

אנחנו צריכים לעשות התקפה על עצמנו כדי שכל אחד ייצא מעצמו ויתכלל בתוך החברים. עד כדי כך שלא ירגיש את עצמו אלא רק ירגיש איך הם מחוברים ושהוא נמצא בהם, נכלל בהם.

שאלה: איזה סוג של חיבור אנחנו צריכים לבנות כדי שנוכל לבנות את השכינה בינינו? מה זה החיבור השלם?

שכל אחד רוצה להיות מחובר עם האחר, להיות ממש בתוך ליבו של החבר ולקבל אותו בתוך ליבו עצמו. כשהם מחוברים בצורה כזאת, אז יש ביניהם קשר כזה שהבורא יכול להתגלות שם.

שאלה: למה הבורא שוכן בקהל שעוד לא מחובר בצורה נכונה? בדרך כלל מכשיר שלא מחובר נכון החשמל לא זורם בו, ואם הבורא שוכן בתוך המכשיר הזה, בתוך הכלי הזה שלא מחובר כמו שצריך, מה אז קורה?

הבורא מתקרב לקבוצה אפילו אם הקבוצה עדיין לא נמצאת בחיבור שלם, אבל בזה שהוא מתקרב אליה הוא כבר מסדר אותה כך שהם יהיו בקשר נכון ביניהם, ובהתאם לזה הוא מתגלה בהם יותר.

תלמידה: איך לגלות את עשר הספירות האלה גם אם רק אני ועוד חברה יושבות ביחד?

אם אנשים רוצים להתחבר בכל לב ונפש, זאת אומרת בכל הרצונות, בכל המחשבות, בכל התוכניות שלהם, להיות ממש כאיש אחד, אז לאט לאט הם יותר ויותר מגלים שהבורא נמצא דווקא בקשר ביניהם.

קריין: קטע מספר 5.

"כשאנו רואים, שרצון האדם לרדוף ולהשתדל אחר הקב"ה בליבו, בנפשו וברצונו, ודאי אנו יודעים ששם שורה השכינה. אז צריכים לקנות את האדם ההוא בכסף מלא, להתחבר עימו וללמוד ממנו. ועל זה לומדים, וקְנה לך חבר. בשכר מלא צריכים לקנות אותו, כדי לזכות בשכינה השורה בו. עד כה צריכים לרדוף אחר איש צדיק ולקנות אותו."

("זוהר לעם". תרומה. מאמר "וייקחו לי תרומה", סעיף 39)

אם אנחנו רואים אנשים שהם ממש רוצים לגלות את הבורא, להתחבר עימו, ולשם זה הם מוכנים להתחבר לחברים ולבנות ביניהם רשת קשר כזו שלפי תכונות הקשר הם יהיו דומים לבורא, אז ודאי שכדאי גם לנו להתחבר לכאלו אנשים, להיכנס איתם לחיבור, ולהשתדל למשוך את הבורא לתוך הקשר בינינו, לרשת שלנו.

שאלה: למה השכינה שורה במקום שיש שמחה כשבעצם היא דרושה דווקא במקום שיש בו עצב שצריך להפוך לשמחה?

כי יש כאן חוק השתוות הצורה. אם אנחנו רוצים לגלות איזו תכונה, אז אנחנו צריכים לגלות אותה בקשר בינינו, ברצונות שלנו, וכנגד זה אנחנו מושכים את האור מלמעלה שגם בו נמצאת אותה תכונה של קשר ושמחה. אין בבורא תכונות שליליות כמו עצב וכולי, לכן אנחנו צריכים להיות בינינו ככל האפשר בשמחה תמידית, "מצווה גדולה להיות בשמחה", כי אז אנחנו מקרבים את הבורא אלינו.

הבורא לא סובל מכלום ולא זקוק לשום דבר, אלא כל מה שיש בו זה רק דברים חיוביים, לכן אם אנחנו רוצים לגלות אותו, גם אנחנו צריכים להיות בתוכנו בהרגשה חיובית, באהבה, בשמחה, בחיבור וכן הלאה. בצורות כאלה אנחנו מגלים את הבורא. אם אני יושב ובוכה ומצטער, אני מרחיק את הבורא לפי חוק ההשתוות, או ההפך, אני צריך להיות רק בהשתוות הצורה עימו אם אני רוצה להרגיש אותו. לכן "מצווה גדולה להיות בשמחה".

שאלה: מה זה אומר לקנות חבר בכסף מלא? מה המשמעות האמיתית של זה? האם זה אומר שזה שווה כל סכום כדי לקנות אותו?

זה לא עניין של כסף. כסף בא מהמילה כיסופא, מהמילה ציפוי, כיסוי. ולכן אני צריך לכסות את כל הרצון לקבל שלי, את כל האגו, ולמעלה ממנו אני קונה את החבר.

שאלה: כשנמצאים ברגע שיש הרבה הפרעות ואין מצב רוח טוב, האם עדיף להימנע מפגישות עם החברים?

חס ושלום. דווקא לבוא בכל מקרה ולהתכלל עם החברות, ולהשתדל להכניע את עצמי כלפיהן כך שהן ישפיעו עלי, ואז אני אוכל להשתנות. ואם אני משתנה, כולנו מרוויחים. גם בזה ששיניתי את היחס שלי למצב שמגיע ודאי מהבורא, וגם בזה שאני מתקשרת לחברות וביחד אנחנו פונות לבורא. חשוב מאד בכל מצב לא לפספס את החיבור בקבוצה.

שאלה: האם אנחנו אמורות להרגיש את השמחה גם אם חסרות חברות?

אנחנו תמיד צריכות להשתדל לכלול כל חברה וחברה אפילו שהיא לא נמצאת בינינו. תמיד צריך להשתדל שתהיה לנו כמו קבוצה שלמה גם אם חסרים לנו כמה חברים.

שאלה: אם אני אראה את גדלות החבר האגו שלי יקטין אותו. מה ההבדל בין היחסים ההפוכים האלה?

אני תמיד מחפש איך אני יכול להעלות את החבר שלי בעיניי, ולהתחבר עימו כאילו שאני הקטן מתחבר לגדול ממני, ובצורה כזאת שאני נמשך אליו יותר ויותר וכך אנחנו מתחברים, אני משיג דווקא את הבורא בצורה השלמה ביותר.

תלמידה: לפעמים יוצא כך שאתה רואה את התכונות האלה ואתה נמשך לזה, ולפעמים להיפך. מה חסר לנו כשמנסים לראות את גדלות החבר אבל רואים מצב הפוך?

הבורא נותן לך בכוונה כאלה הרגשות, כדי שתתגברי עליהן ותתעלי מעליהן. זה נקרא "על כל פשעים תכסה האהבה".

שאלה: האם שמחה יכולה לבוא גם ממעשים רעים? האם גם שם השכינה שורה?

לא, זה לא יכול להיות. זו שמחה של גיהינום.

שאלה: אמרת להידבק בחבר כך שאני הקטן והוא הגדול. במה הוא גדול?

אתה צריך לתאר לעצמך שהחבר הוא גדול מאוד.

תלמיד: במה?

בכול. בכל ההבחנות שאתה מכבד אותן.

תלמיד: אם אני מקנא בו, למה אני צריך לאהוב אותו?

אתה אוהב אותו מפני שהוא גדול ואתה יכול להידבק אליו, ובעזרתו לעלות לדרגת הבורא.

שאלה: מה זה אומר לזכות בשכינה השורה בין חברים?

להיות ראוי לשכינה המתגלה בין החברים, זה אומר שאני מתקרב לחברים, מתחבר עימם עד כדי כך שאני מתחיל להרגיש את הקשר הפנימי בינינו, ובקשר הזה אני מרגיש את הבורא. זו היא מהות האהבה, המילוי הפנימי, ההשתוקקות זה לזה.

שאלה: לפעמים בעשירייה אנחנו מבטאות רגשות. האם זה נכון להגיד שאנחנו בוכות משמחה, ולמה זה קורה?

בכי משמחה הוא מפני שאנחנו לא יכולים לעלות לדרגת השמחה בצורה הנכונה, כדי לקבל אותה בהתרגשות נכונה. הכלי שלנו קטן, ולכן הדמעות יוצאות החוצה כעודפים של שמחה. יש על זה הסבר של רב"ש וגם של בעל הסולם.

שאלה: כשאנחנו נפגשים בעשיריות או בשיעור איתך, האם תמיד יש חיבור למרות שאנחנו לא מרגישים את זה?

כן. תמיד כשאנחנו נמצאים יחד אני גורם לחיבור עם עוד כמה חברים, ומי שלא מרגיש את זה, סימן שהוא לא מספיק משתתף איתנו.

שאלה: השמחה של השכינה מתגלה בכל הכלים, בכל הטבע העליון, התחתון?

אני לא יכול להסביר את זה, זה עניין של הכלי האינטגרלי שבחלק ממנו זה מתגלה ובחלק לא. עוד מעט נגיע למצב שאפשר יהיה להסביר.

שאלה: האם יש משמעות כמה זמן אנחנו בלימוד חכמת בקבלה, כי אני רוצה להעלות תפילה לבורא שנגלה אותו בכנס בערבה, אבל נזכרתי שאנחנו קיימים כעשירייה רק שנתיים. האם אפשרי לעשות דבר כזה או שעלינו להמתין בסבלנות?

לא לחכות. אם יש אפשרות לבוא ולהתחבר, אז אתם חייבים לבצע את זה.

קריין: קטע מספר 6.

"כל אלו העוסקים בתורה, מתדבקים בהקב"ה, ומתעטרים בעטרות התורה, ואהובים למעלה ולמטה, והקב"ה מושיט להם ימינו, חסד. ומכ"ש אותם שעוסקים בתורה גם בלילה, שהם משתתפים בשכינה ומתחברים יחד. וכשבא הבוקר, הקב"ה מעטר אותם בחוט אחד של חסד, שיהיו נודעים בין העליונים ובין התחתונים."

("זוהר לעם". שמיני. מאמר "בתורה נברא האדם", סעיף 8)

קריין: קטע מספר 7.

"רבי זֵירא אמר לרבי אבא, הרי ראיתי פני השכינה, ומי שרואה פני השכינה, צריך ללכת ולרוץ אחריה. כמ"ש, ונֵדְעה נרדפה לדעת את ה'."

("זוהר לעם". נשוא. מאמר "ושׂמו את שמי", סעיף 189)

השכינה שמתגלה, זאת אומרת הבורא שמתגלה לפנינו בצורה כלשהי בהרגשה, או לא חשוב איך, אסור לנו לעזוב אותו, אלא כל הזמן להשתדל להחזיק בו יותר ויותר, זה מה שהוא כותב. התגלתה אלי צורת הבורא, אני רץ אחרי ההרגשה הזאת. קיבלתי הרגשת קשר טובה עם החברים, אני משתדל כל הזמן להישאר בזה, כל הזמן להיות בזה, לא לעזוב את זה אף לרגע. וכך אנחנו מתקדמים ומתקרבים יותר ויותר עד שהבורא ייפתח בכל עוצמתו.

שאלה: כשמתגלה השכינה, אמרת שלכל חבר בעשירייה יש אופן רגשי שבו הוא מרגיש את הקשר עם החברים האחרים בעשירייה. האם זו היא הרגשת השכינה או שחסר כאן משהו?

אני לא יכול להסביר מה זה להרגיש את השכינה. זה להרגיש את השלמות במצבים בינינו. אנחנו נמצאים במצב שמרגישים שלמות, שהכול מתמלא בכוח שלם אחד, ואנחנו קשורים אליו ותלויים בו, ורק רוצים להגדיל את ההרגשה הזאת יותר ויותר.

שאלה: האם ההרגשה הזאת שאנחנו מקבלים אחרי הלילה, זו הרגשה של שותפות עם רצון הבורא?

כן.

שאלה: אחרי העבודה בלילה כשחבר מעוטר בחוט של חסד, האם החברים בעשירייה רואים את זה עליו?

כן.

שאלה: כשרואים את פני השכינה ואז צריך לרוץ אחריה, מה הם הצעדים אחרי שאתה רואה את השכינה?

קשר בין כל החברים בקבוצה, שבו אני מרגיש עד כמה כל אחד מקושר לאחרים בלב ובנפש, עד כמה הבורא שמח שהגענו לזה, ואיך מתקדמים הלאה כדי להוסיף ולהוסיף לאותו קשר בינינו.

תלמיד: מה זה אומר להוסיף ולהוסיף?

להוסיף בקשר בינינו, בדבקות בינינו, בהרגשה הפנימית שבה כל אחד נמצא בכולם וכולם נמצאים בכל אחד, ושלאהבה הזאת אין גבול אלא יכולים להוסיף יותר ויותר.

שאלה: כשיש לנו השתוקקות להרגשה של שמחה וגילוי פני השכינה, איך אנחנו יכולים להימנע מהרצון לעשות את זה למען עצמנו?

אם רק נחשוב איך להיות מקושרים בינינו, אז נימנע מכל מיני ניתוקים לא נעימים זה מזה.

שאלה: אנחנו מתפללים עד המצב שיהיה "הוא ושמו אחד". "הוא" זה הבורא שאפילו את עצמותו לא משיגים. האם "שמו" אלו השמות שלו שאנחנו כן משיגים במדרגות ההתקדמות שלנו?

כן.

שאלה: כל הקטעים ששמענו על השכינה, שצריכה להיות עשירייה יחד, צריכה להיות שמחה, האם למעשה זה אני והבורא, וכל התשעה הם הלבושים שלו שהוא שם עלי כדי שאני אעשה מאמצים להשיג אותו?

כן. ודאי שכל הכלי מגיע אלינו מהבורא, כל האור מגיע אלינו מהבורא. מאיתנו צריכה להיות רק תפילה.

שאלה: בקשר הפנימי יש דינים. מה זה אומר שהבורא מעטר אותם בחוט של חסד?

מעטר משמע שהוא נותן להם כאילו כתר, כלומר מגדיל אותם, נותן להם יותר כוחות.

תלמידה: האם יש דינים בקשר הזה?

לא, דינים הם לא כמו שיש אצלנו. הדינים שוקלים את האדם מה הוא שווה, מה ערכו עם העליות והירידות שלו, זה נקרא "דין".

קריין: קטע מספר 8.

"בכל מעשיו צריך האדם לשים כנגדו את הקב"ה. כל מי שהולך בדרך, שמתיירא מפני ליסטים, יכוון לג' דברים, לדורון ולתפילה ולמלחמה. כמו יעקב, בשעה שהיה מתיירא מפני עשיו.

והחשוב מהם תפילה. ואע"פ שהתפילה חשובה יותר, שני חברים או שלושה שעוסקים בדברי תורה, הוא עוד יותר חשוב מכל. כי אינם מתייראים מפני ליסטים, משום שהשכינה מחוברת עימהם, מחמת שעוסקים בתורה."

("זוהר לעם". ואתחנן. מאמר "ואתה פה עמוֹד עימדי", סעיף 32)

שאלה: איך להתחבר, איך להיות בהשתוקקות הפנימית לחיבור עם החברים בלי לחייב אותם לזה?

למה בלי לחייב אותם?

תלמיד: כי יש כאן שני דברים. אנחנו אומרים שלא צריך לחייב זה את זה, שאין כפייה. אבל אנחנו פותחים את הלב ובצורה רגשית אומרים, "אני רוצה להתחבר איתך, אני רוצה להתחבר איתכם", ואני מרגיש כמו קיר, שאין רצון להתחבר איתי.

זה אתה כך מרגיש, בכוונה נותנים לך כך להרגיש כדי שתתגבר על ההרגשה הזאת ותתעלה מעליה באהבה.

תלמיד: ומה זו אהבה מצידי?

אהבה מצידך תהיה כמו כוח המשיכה.

תלמיד: ואני אמשוך אותם אלי?

כן.

שאלה: לגבי הסדר הקבוע כאן בין המתנה לתפילה, מה רוצים להגיד לנו בזה שיש סדר?

שצריך בעזרת ג' המקרים האלה, למשוך את החבר אליך, או למשוך את עצמך לחבר.

תלמידה: עד כמה שאני מבינה, מתנה זה מה שאנחנו מקבלים מהבורא. ואנחנו תופסים את זה כמתנה, ומתפללים על זה. אבל למה המלחמה היא בסוף, נראה שהמלחמה צריכה להיות קודם, ואחריה תפילה?

תנסו להשתמש בזה, ותראו שאלו יהיו תכונות שונות לחלוטין ממה שנראה לכן עכשיו, ומה שיתגלה.

שאלה: השכינה מגיעה מהמקום הנעלה המרומם הזה, אבל כתוב שאנחנו צריכים להרים שכינה מעפר. האם זה אומר שאנחנו רק צריכים לגלות אותה דרך ביטול ודבקות?

אנחנו צריכים לגלות את השכינה. כשאנחנו מגלים אותה, אנחנו רואים שהיא בעפר, זאת אומרת שאנחנו לא מעריכים אותה, לא מעריכים את הבורא שמופיע לפנינו, ואז אנחנו צריכים להתפלל, לבקש, לעשות כל מיני פעולות כדי לעורר את עצמנו להעריך את הבורא יותר, ולמשוך אותו לקשר שלנו.

שאלה: איך להתמודד עם הרגשה כזו שאני כאילו עובד, משפיע, עושה מאמצים, אבל בתמורה אף אחד אפילו לא אומר תודה? מצד אחד אני לא מחכה לתודה הזאת, אבל משהו בי כל הזמן אוכל אותי, הנה אתה עובד לריק. איך עובדים?

זה בכוונה כדי שתראה שלהשפיע משמע לקבל שכר. שאם אתה יכול להשפיע לאחרים, לאהוב את האחרים, זאת מתנה לך. הבורא נותן לך כזאת הרגשה, נותן לך כזאת תכונה, כזאת אפשרות, ואתה צריך להודות עבורה.

קריין: קטע מס' 9.

"חוב מוטל על אדם, לקבל פני השכינה [...] ומיהו פני השכינה? זהו רבו."

("זוהר לעם". ואתחנן. מאמר "מים ששופכים לפני הפתח", סעיף 110)

קרין: קטע 10.

"אמר רבי שמעון, כמה פעמים אמרתי דבר זה, והחברים אינם מסתכלים. כי הקב"ה אינו משרה שכינתו אלא במקום קדוש, במקום הראוי לשרות עליו."

("זוהר לעם". בלק. מאמר "עזא ועזאל נופל וגלוי עיניים", סעיף 426)

שאלה: כתוב בקטע 8 שאם שניים או שלושה חברים עוסקים בתורה, בדברי תורה, זה יותר חשוב מתפילה. מה המצב הזה, כאשר חברים מתחברים, והם מקבלים איזו הגנה מהכול?

כשהחברים מתחברים הם הופכים להיות כלי רוחני שלם. ואז הם מתעלים מעלה בדרגות ההשפעה, ולכן לא יכול להיות שישפיע עליהם משהו רע, היינו הרצון לקבל.

שאלה: איך עשרה אגואיסטים מתחברים יחד בנשמה אחת?

בעזרת הבורא. ודאי שהם לא יכולים, אדם לא יכול להיות בחיבור עם עצמו. זאת אומרת אם יתגלה בו יצר רע, ויצר טוב הוא לא יוכל לחבר בין שניהם, אומנם שזה שלו. אבל אם הבורא מאיר מלמעלה, באור מיוחד, האדם יכול להתחבר עם השני, כך הם מתחברים.

שאלה: מה זה אומר שרבי שמעון מדבר, אומר משהו? מה הפעולה הרוחנית הזאת?

יש רק פעולה רוחנית אחת, כשאנחנו מתחברים בינינו. פעולת חיבור, פעולת אהבה, זו הפעולה הרוחנית, אין יותר מזה. וההיפך זה פעולה גשמית.

תלמידה: אני לא מבינה את הסדר של הקטעים האלה, אני כל הזמן מנסה להבין וליצור מהם פזל, זה סדר של המצבים?

אני לא מחבר את הקטעים האלו יחד, ולכן השאלה היא לא אלי. אני לא חושב שיש ביניהם קשר. אבל את יכולה לפנות לאלו שאוספים אותם, ותגידי להם שאת מעוניינת לדעת מה הקשר, ותגידי שגם אני חושב שאין ביניהם שום קשר.

שאלה: אנחנו בעשירייה כבר מספר ימים בצורה מואצת מנסים לעשות תרגיל של להרגיש את מרכז העשיריה ולמצוא את נקודת המגע בינינו. אם אני מורידה בעצם את כל העטיפות הגשמיות כמו אופי, צורה מהחברות וממני, מה בעצם נפגש במרכז העשירייה, מה אני אמורה להרגיש שם?

במרכז עשירייה את יכולה להרגיש את הבורא.

תלמידה: זאת אומרת, אין לנו שם זהות, לחברות שמנסות להתחבר, אלא עלינו להרגיש רק את הבורא?

אבל את הבורא אתם מרגישות בקשר ביניכן.

תלמידה: אז בעצם זו ההרגשה של הבורא שאנחנו צריכות לחפש בינינו? לא לחפש אחת את השנייה כביכול במרכז.

מטרתנו בלימוד חכמת הקבלה היא רק לגלות את הבורא.

אז שיהיה לנו בהצלחה, ואנחנו נגלה אותו, אם לא היום, מחר בטוח.

בהצלחה, וכל טוב.

(סוף השיעור)