שיעור בוקר 21.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 394,

אותיות כ"ב – כ"ג

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו". כלומר, זה שווה לגמרי, אקוויוולנטי.

"כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו. הכי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו".

שאלה: בעל הסולם אומר, "כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו", איך אני עושה את העבודה במצב כזה כשאני לא מרגיש כלום, איך הוא אומר דבר כזה?

הוא אומר את זה מפני שאלה חוקי הטבע, ואנחנו צריכים להגיע לקיום כזה.

תלמיד: הוא אומר "שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו", איך אחרי זה אדם יכול להישאר ללמוד את חוכמת הקבלה בלי כלום, כשהכול יבש?

כמה זמן אתה לומד?

תלמיד: עוד מעט 30 שנה.

באיזה עסק היית נמצא 30 שנה בלי לקבל שום תמורה?

תלמיד: אני מרגיש שאני מתקדם בדרך, אבל מצד אחר כל פעם חוטף מכות פה ושם. ואני שואל את עצמי למה זה קורה לי, אני מצפה להגיע להרבה יותר, אני מצפה להגיע לגבהים שאני לא יכול להגיע אליהם, אני מרגיש שאני נופל, כל פעם חוטף מכות, למה?

אתה צריך למצוא בטקסטים שלו תשובה לזה. כנראה שאתה לא מבצע מספיק את כל מה שכתוב שם.

תלמיד: כל פעם אתה עונה לי את אותה התשובה, מה זה אומר שאני לא עושה מספיק?

תחפשו.

אות כ"ב

"וזהו שמסתייע ר' אלעזר ברבי שמעון מהמקרא: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". כי כבר נתבאר לעיל באות כ', אשר הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ו. נמצא, שהוא פועל בזה שיעור מסויים של התקדמות, בהסולם של אהבת זולתו, בכל בני העולם בכללם.

כי מדרגה זו, שאותו היחיד גרם במעשיו, אם מדה גדולה או מדה קטנה, סוף סוף נמצאת מצטרפת לעתיד, בהכרעת העולם לכף זכות, כי גם חלקו הוכנס ומצטרף שם להכרעה. כנ"ל אות כ', עיין שם היטב, בהמשל של שוקל שומשמין, בעושה עבירה אחת, שמשמעה, שלא יכול להתגבר ולכבוש את האהבה עצמיית המזוהמת, ועל כן פרץ בגנבה וכדומה.

שנמצא, מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף חובה. כי בגילוי זוהמתה של אהבה עצמיית, הרי הטבע השפלה של הבריאה חוזרת ומתחזקת. ונמצא, שהוא גורע שיעור מסוים, מתוך ההכרעה, לכף זכות הסופית. בדומה, כמו שאחד חוזר ונוטל מן הכף מאזנים, אותו השומשמין היחידה, שחבירו הניח שם. שנמצא, אשר בשיעור זה, חוזר ומגביה מעט את הכף של חובה למעלה. ונמצא שהוא מחזיר את העולם אחורנית.

וזה אמרו: "וחוטא אחד יאביד טובה הרבה". שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו".

אות כ"ג

"ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים. ונודע דברי חז"ל, שאמרו: "מה מלח ממתק את הבשר, כן יסורים ממרקין עונותיו של אדם". דהיינו, שמביאין אל הגוף הזדככות גדול. ונוסף על זה, שהזדככות אבותיהם הקדושים עמדה להם, כנ"ל באות ט"ז, שזהו העיקר, כמו שמעידים על זה כמה מקראות שבתורה.

ומכח ב' הקדמות האלו, נעשה אז מוכשר לדבר הזו, דעל כן מכנה אותם הכתוב, בעת ההוא בלשון יחיד, כמ"ש: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". מפני שכל יחיד ויחיד מהאומה, הסתלק את עצמו לגמרי מאהבה עצמית, וכל מגמתו היה רק להועיל לחבירו, כמו שהוכחנו לעיל באות ט"ז, במשמעות המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", עיין שם היטב.

ונמצא, שנתלכדו יחד כל היחידים שבאומה, ונעשו ללב אחד ולאיש אחד, כי רק אז הוכשרו לקבלת התורה, כמבואר".

שאלה: לגבי הדוגמא של גרעין השומשום, על איזה פעולות מדובר?

שאנחנו רוצים להתחבר, להתאחד לאחד שלם.

תלמיד: בגלל אהבה עצמית אני לוקח את החלק שלי ופוגע בחבר?

לא. מדובר על זה שכולנו יחד רוצים להשתתף בעבודה המשותפת.

שאלה: בקטע הקודם כתוב, "שבשביל, שלא יכול להתאפק על תאותו הקטנטנה, גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו". למה הכוונה?

הוא הפסיק להתחבר. מתוך אותם התנאים שהבורא נותן לו הזדמנות להתחבר, הוא לא מקבל אותם ולא מתקדם לחיבור. זה מה שאנחנו רואים בזמן שלנו.

תלמיד: מדובר כלפי עבודה רוחנית בלבד?

כלפי מה עוד יכול להיות?

שאלה: כתוב כאן שכל אחד מאומות העולם נפטר מאהבה עצמית וחושב רק איך לעזור לחברו. זה כלל אוניברסלי עבור כולם, או שזה יתממש רק בעשיריות בקבוצה שלנו?

היום זה יכול להתממש בין כולם. עברו שנים, הכול התערבב, והיום זה יכול להיות בכולם.

תלמיד: יהיה מבנה חברתי כזה בעולם שאנשים באמת יוכלו להפטר מאהבה עצמית, ויחשבו רק איך לעזור לחברים שלהם?

בטוח שכן.

שאלה: מה זה נקרא שאם אני לא מוסיף אני גונב?

בטח, כי אתה חייב לתת לכולם ולעזור.

תלמיד: זה רף כל כך גבוה, כשאני חושב שאני גונב מהעשירייה כבר אני בצער גדול, וכשמדובר על העולם כולו איך אני יכול להתמודד עם זה?

לאט לאט בצורה הדרגתית. לא אתה מתקן את עצמך אלא הבורא מתקן אותך. אל תחשוב שאתה עושה משהו בעצמך.

שאלה: כיצד העשירייה יכולה להשפיע על אומה מסויימת לטובה או לרעה?

יכולה להשפיע. עד כמה אני לא יכול להגיד, אבל היא יכולה להשפיע.

שאלה: הוא כותב פה, על היתרונות לכך שרק ישראל קיבלו את התורה, ואומר, ש"זכות אבותם הקדושים עמדה להם". אני שואל, מיהם אבותם הקדושים, אם אנחנו אומרים שהתורה לא עוברת בירושה?

אבל זה לא עניין של ירושה גשמית, אלא זו ירושה רוחנית, ומה שהשיגו האבות בעבודה הרוחנית שלהם, זה ודאי משפיע על הגלגול של הבנים שלהם, והגלגול הבא תומך ועוזר לבנים להמשיך בדרך.

תלמיד: אז "אבות" זה גלגול קודם?

כן.

שאלה: מה זאת אומרת שה"יסורים ממרקין עונותיו של אדם"?

ברור לנו שאם אדם קיבל מכות, אז מפני שהוא סבל, עכשיו הוא מסתכל על המצבים האלו בצורה יותר קפדנית, כי הוא לא רוצה יותר לקבל מכות ואז הוא יותר רגיש לכל התנאים שעבר.

תלמיד: אבל איך זה ממרק את עוונותיו? מה ההבדל בין זה, לבין כלב שאתה מאלף אותו, ואתה נותן לו מכה כשהוא עושה משהו?

כלב אולי לא מבין כל כך כמו האדם, אבל אדם שאתה נותן לו מכה, הוא מבין יותר מהכלב, כביכול. לכן כתוב "חוסך שבטו שונא בנו".

תלמיד: אז איך הוא משווה את זה, לגלות מצרים שהכינה אותם לקבל את התורה?

כי הם סבלו מאוד וגם הרגישו שהם סובלים בגלל האגו ולכן החליטו כבר בגלות מצרים שהם חייבים לברוח ממצרים, מהאגו, מהמכות וזה תקופה של ארבע מאות שנה. זאת אומרת זו תקופה של גדילת הרצון לקבל והסיבות למה הוא סובל בצורה השלמה.

שאלה: מהו המצב, שהאדם רואה את מציאות באיזון ואז הוא חושב שכל פעולה שלו יכולה להטות לזכות או לחובה? איך מגדירים אותו מבחינה רוחנית?

כל המחשבות, הרצונות והפעולות של האדם נשקלות בשמיים, ולפי זה נותנים לו הלאה אפשרות להתקדם בכל מיני מבואות ודרכים.

שאלה: במצב הזה האדם נמצא בעבודה לשמה, או לא לשמה?

זה לא כל כך חשוב. מדובר על מה שהוא היה, ולמה הוא רוצה להגיע. יכול להיות שהוא ירד מלשמה ללא לשמה ויכול להיות שלא. מדובר בכללות.

שאלה: כתוב בקטע, שבשביל שלא יכול להתאפק על תאוותו הקטנטנה גרם לדחיפה אחורנית לרוחניותו של העולם כולו. אבל כמו שאנחנו יודעים, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתפלל לבורא כדי להתגבר על אותה תאווה קטנטנה. אז אם הבורא לא עוזר לנו, למה זו אשמתנו שכל הרוחניות של העולם התדרדרה אחורה?

כי לא הצלחנו לשכנע את הבורא לעזור לנו, לכן מגיע לנו עונש.

תלמידה: אז איך אנחנו יכולים לשכנע אותו שיעזור?

על ידי תפילה יותר נכונה והמעשים שקודמים לתפילה.

שאלה: בשיעור אני מנסה כל הזמן להיות בכוונה, וכולנו מנסים להחזיק אחד את השני בערבות. אבל יש כל מיני הפרעות קטנות, מחשבות קטנות ששוברות את הכוונה. השאלה, איך אפשר להשתמש בהפרעות האלה, כדי להיות בערבות לחברים, כדי לעזור להם ולהשתמש בהפרעות נכון?

קודם כל לא לשכוח שההפרעות האלה מגיעות מהבורא, ואתה חייב לאסוף אותן ולעלות אותן בחזרה לבורא עם התפילה שהבורא יתקן לך את הקשר עמו ועם החברים למעלה מההפרעות. לפחות זה בינתיים, אחר כך יש עוד עבודה.

שאלה: כתוב שאהבה עצמית זה כמו התמכרות, אז איך אומות העולם יוכלו ללמוד אהבת הזולת מעם ישראל?

מתוך קנאה, תאווה, וכבוד. זה משפיע על כל אחד והם גם יעזרו להם לצאת מהעולם האגואיסטי לעולם האלטרואיסטי. אנחנו רק צריכים לשאול כאן, האם כוח, נגיד כמו קנאה, הוא יותר גדול מכוח הרצון לקבל או לא? אם אני אראה את האנשים שהם נהנים מאוד מלקבל ואני רוצה להגיע לדברים בעל מנת להשפיע, האם זה יעזור לי שאשאר בעל מנת לקבל או לא?

בקיצור כתוב ואנחנו צריכים להבין, שגם קנאה, גם תאווה וגם כבוד הם דווקא מוציאים את האדם מן העולם, לא לעולם שלנו, היותר גרוע, לעולם שלנו התחתון אלא לעולם היותר העליון. והם נמצאים בתוך הרצון לקבל שלנו ושולטים בו

שאלה: מהם התנאים לשכנע את הבורא, ומה הוא מצפה שנעשה כדי שנשכנע אותו לעזור לנו?

אנחנו צריכים להראות לו שאנחנו באמת רוצים להגיע לעל מנת להשפיע ובאמת רוצים להגיע לשמה.

שאלה: איך מראים לו?

לעשות פעולות כאלו.

תלמידה: פעולות של מה? לנסות להשפיע ב"כאילו", כדי שהוא ייתן את הרצון להשפיע באמת?

ככל שיכולים להשפיע, צריכים להשפיע.

תלמידה: איך עם ישראל לפני הרבה שנים, כשהאנושות הייתה מאוד פרימיטיבית, הצליח כל כך מהר להגיע למדרגה רוחנית, והיום ככל שהאדם מתפתח ומשכלל את עצמו, הוא כאילו סתום, אפילו לא מנסה, לא חושב על העסק הרוחני. מה איבדנו בדרך?

איבדנו בדרך את השכל ואת הרגש, שיכולים לעזור לנו להגיע להבנה, להשגה, להרגשה רוחנית. איבדנו בדרך אפילו את ההבנה שדברת עליה, איך יכול להיות שאנחנו יותר פרימיטיביים מאלו שהיו לפני אלפיים שנה? הם לא היו פרימיטיביים, תראי מה שהם כתבו. אני מבין שאת לא למדת את זה בבית ספר המודרני שלך, אבל זה מה שקורה.

אנחנו צריכים לקרוא את המקורות ולראות כמה הם ידעו והצליחו להתקדם.

שאלה: אנחנו עושות תרגיל בעשירייה, אוספות ובונות כוונה, תפילה, ומשתדלות לשמור על זה במהלך כל השבוע ובשבת עושות סיכום. האם אפשר לבקש אהבה מהבורא בהלוואה? לבקש מהבורא שתהיה אהבה בקבוצה, כי אולי אנחנו לא מוכנות למדרגה הרוחנית הזאת עדיין, אבל ניתן לבקש את המצב הזה של אהבה בהלוואה עבור הקבוצה ואחרי זה להחזיר לבורא?

איך תבטיחו לו שתחזירו? איזה משכון תשאירו לו?

תלמידה: שאלה טובה לא חשבנו על זה, אולי את התפילה שאנחנו יכולות להתפלל.

אתן רוצות "לעבוד" עליו?

תלמידה: לא.

לא. אז על בסיס מה את מבקשת?

תלמידה: אני מבקשת כי נראה לי שהעולם מאוד זקוק לזה, אני לא יודעת כמה אנחנו מסוגלות ומסוגלים ואם זכינו לזה, אבל העולם חייב את זה. אנחנו המעבר בין העולם לבורא וזה משהו שהעולם זקוק לו.

טוב שאתן מרגישות שהעולם זקוק לקשר עם הבורא, על זה באמת כל הכבוד לכן, אבל מה לעשות כדי שתוכלו להיות המכניזם הראוי להיות, הקשר בין העולם לבורא? את זה אני לא יודע, תנסו. זה תלוי רק בכן ופתאום נראה שבאמת הצלחתן ואז כולם יבואו ללמוד מכן איך לעשות את זה.

זאת אומרת, לא להיות כמעבר, אלא כדבק, משהו שמדביק את העולם לבורא, זה יותר טוב.

שאלה: נכון לעכשיו יש לנו 2340 חברים שנרשמו לכנס אירופה 2022. איך אפשר להשתמש במושגים של ערבות ולשמה בצורה פרקטית כדי להעלות את החשיבות ואת הרגשת החיסרון להירשם, על מנת שההרשמה תגדל?

אני חושב שאתם מבינים את הדברים האלה יותר טוב ממני ותוכל באמת לשכנע את כולם להתחבר, להתפלל ולהגיע לחיבור כמו שאתה מדבר, בואו נעשה את זה, יש לנו עוד זמן עד הכנס. תארגן את זה, אני אתך.

(סוף השיעור)