שיעור בוקר 25.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

בהתקדמות שלנו לרוחניות אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בכל זאת איזה ציורים, מצבים שבהם אנחנו נמצאים. המצב שמקרב אותנו לרוחניות הוא כזה שבו אנחנו מרגישים שכל העולם שלנו מחולק לשני חלקים. החלק הקרוב אליי הוא הרצון לקבל שלי, האגו שלי, שאני חי בו, נמצא בו בהתקשרות עם כל העולם הזה, עבודה, משפחה וכן הלאה. ומעבר לזה יש איזה גבול, ששם אני נמצא עם החברים שלי ועם הבורא. ואת הגבול הזה אני צריך פחות או יותר, לתאר לעצמי איפה הוא נמצא.

וכמה שאני נמצא עם מה שקרוב אליי זה בתוך הרצון לקבל, בתוך האגו שלי, וכמה שאני קרוב לכל האנושות, לבורא, להשפעה, לאהבה, זה מעבר לאגו שלי. ואת הגבול הזה אני צריך לייצב כמה שאפשר יותר ברור, ושתהיה לי תמיד הרגשה שהגבול הזה קיים. אחר כך הוא יהפוך להיות למקום הצמצום, המסך, אור חוזר, פנים הפרצוף, חוץ מהפרצוף, ראש הפרצוף, גוף הפרצוף. זה אחר כך, אבל בינתיים כך לצייר את המציאות, שהיא כך מתחלקת.

אמנם עדיין אין לי שום הרגשה במציאות שמעבר למסך, שמעבר לי, באמונה למעלה מהדעת, בדרגת הבינה שמחוצה לי, אבל בכל זאת אני יכול לתאר כך, שיש שני חלקים במציאות. המציאות העליונה, ששם הבורא, שם זה יכול להיות אני באמונה למעלה מהדעת, בצורת ההשפעה, באהבה, בחיבור וכולי. והמציאות השנייה, שבה אני מחובר עם עצמי, עם הרצון לקבל שלי, שבו אני חי כמו שהוא נולד וזו המציאות הפנימית שלי. וכל העבודה שלנו היא איך לבנות את הציור הזה בנו ואיך נוכל לתת חשיבות למציאות העליונה יותר מאשר למציאות התחתונה. עד כמה שאני ארצה להיות מחובר עם הקבוצה, עם הבורא, עם מה שלמעלה מהמסך, מהגבול שלי, מהדעת שלי, וכמה אני, אם אשתמש במה ששייך לי, אשתמש רק לצורך הקיום שלי בלבד, או לצורך העברה של זה, להתעלות מזה למציאות יותר עליונה. כך אנחנו צריכים להשתדל לחלק את תפיסת המציאות שלנו לשני חלקים. זו בעצם התמונה שכדאי לנו לייצב בנו ואז ממנה והלאה נתקדם.

קריין: קטע 36.

"בזמן שהאדם, לאחר כל היגיעות, הוא רואה שאין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אז הוא רואה בתוך הדעת, שרק ה' יכול לעזור לו. נמצא מה שאמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", אין הוא צריך להאמין בזה "למעלה מהדעת", כמו שסתם עובדי ה', שמקיימים תו"מ, שהם מאמינים "למעלה מהדעת", שכך הוא, שהבורא עוזר להם. אלא, באלו אנשים, שהם רוצים לעבוד בע"מ להשפיע, אצלם זהו בתוך הדעת, עד כדי כך, שהם צריכים להאמין למעלה מהדעת, שה' כן יכול לעזור להם לצאת משליטת הרצון לקבל."

(הרב"ש. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

העניין הזה עדיין לא כל כך ברור לנו, מה זה יש כאלה שאצלם זה למעלה מהדעת, כאילו שזה נמצא והשני לא כל כך. אבל אנחנו צריכים להשתדל להעביר כמה שאפשר יותר מחשבות ורצונות שלנו שיהיו למעלה מהגבול. לשייך אותם יותר לבורא דרך העשירייה, כך שאנחנו יכולים להידבק בו, בכוח העליון. העשירייה היא בסך הכול אותו מודם, מתאם, קונקטור שעל ידו אנחנו יכולים להידבק לבורא. כי אם אנחנו מסודרים בינינו פחות או יותר, אז אנחנו מגלים, מזהים מי זה הכוח העליון, וכך אנחנו כן יכולים להתחיל לאחוז בו יותר ויותר ויותר, להתאים את עצמנו אליו. זאת אומרת, עוד יותר רצונות, עוד יותר מחשבות שנמצאים בחיבור בינינו, ועד כמה אנחנו בזה מתקרבים אליו.

שאלה: האגו מורגש ככלא ויציאה מעבר לאגו היא פשוט יציאה לחופש. אבל זה משום מה לא מתאפשר, כי כאילו גם העשירייה היא מעין גבול. איך לצאת לחופש?

תראה, גם כשמרגישים את זה ככלא, זה אולי גם טוב, אבל עדיין חסרה [השאלה], בשביל מה אתה רוצה לצאת מהכלא? כי האמת, אותו כלא הופך להיות עולם נאור, פתוח וחופשי. אין הבדל בין גשמיות לרוחניות מלבד שיש או שליטת הרצון לקבל או שליטת הרצון להשפיע. כמו שכתוב, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". מתחלפות המלכויות, זאת אומרת, כאן הרצון לקבל הוא השולט ושם הרצון להשפיע. אותו רצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, שם אתה מגלה שהוא השולט וזה כבר העולם הבא.

לכן ההבדל הוא לא מה שולט, אלא יותר נכון באיזו צורה שולט. כי הכול הוא ברצון לקבל, ללא הרצון לקבל אנחנו אף פעם לא יכולים להרגיש, להשיג מה זה. חוץ מהרצון לקבל זה הבורא, זה האור העליון, זה משהו שאני לא משיג אף פעם. אבל עד כמה שהרצון לקבל שלי דומה לאור העליון, אז אני באותו רצון לקבל יכול לתאר את תכונות הבורא, את היחס שלו, הטבע שלו. אבל את זה אני משיג בתוך הרצון לקבל, אני לא יוצא [ממנו] אף פעם. לכן הכלא צריך להיות לא בזה שאני נמצא עכשיו ברצון לקבל, אלא שהוא על מנת לקבל ויהיה בעל מנת להשפיע, ואז בדיוק הזה בין האיכות בתוך הכלא למחוצה לכלא תראה איך אתה מתקדם.

שאלה: מה גורם לאדם להשתכנע שהבורא כן יכול לעזור לו?

זה מגיע לאט לאט על ידי הרבה פעולות של עליות וירידות. אדם מתחיל לראות שכאן הוא לא תלוי באף אחד, רק בכוח העליון. שגם החברים והסדנאות והלימודים וגם המאמצים האישיים שלו, כול אלה הם רק אמצעי כדי לעורר את הכוח שמחוצה לו לעזור לו. והאדם מתחיל לגלות שיש באמת שליטה זרה עליונה שיכולה לעזור לו, ואם היא עוזרת אז הוא משתנה, ואם היא לא עוזרת הוא לא משתנה, זה בעצם אותו מצב שבו אדם מתחיל את המגע שלו עם הבורא.

תלמיד: ואם הוא משוכנע אז זה לא בדעת?

אני לא יודע מה זה משוכנע.

תלמיד: משוכנע כמו שאמרת, הוא עובר את כל המצבים ומגיע למצב שהוא רואה שרק הבורא יכול לעזור לו. איפה זה קורה לו?

זה קורה לו כבר בהרגשה שלו, שבכל הייאושים, בכל המצבים כך הוא רואה, אבל גם זה רק לעת עתה, ואחר כך שוב הוא נופל למצבים אחרים, המשתנים, אין מצב ברוחניות שקיים לנצח. [אני לא מדבר] על הרוחניות שמחוצה לנו אלא על הרוחניות שלנו, בעלייה, באיזו התקרבות לבורא, זה מיד מתחלף כדי לתת לנו עוד ועוד לחדש את הקשר שלנו עם הבורא.

שאלה: כשאתה מבקש מהבורא לעזור לך באיחוד עם החברים הוא לא עוזר מיד, אבל אחרי זה אתה רואה שהעזרה כן מגיעה, יש פה איזו תלות אחרת. איך זה עובד?

זה נכון. זה מפני שהקשר שלי עם החברים תלוי בכל העביות של העשירייה, לכן אני לא מיד מרגיש שמגיעה אליי עזרה מלמעלה ומיד אני נמצא במצב אחר איתם. זה יכול להיות אפילו אחרי זמן מה, זה מפני שכך אנחנו מתקדמים. זו העביות הכללית של העשירייה, כי כל אחד בהתאם לזה משתנה מבפנים, אפילו שהחברים שלי לא מרגישים שאני מתפלל לבורא להיות ביתר קשר איתם, ושאני מבקש עבורם ועוד ועוד אבל הם בעצמם לא מרגישים, או מרגישים אבל לא מרגישים את המקור, מאיפה זה בא, בעקבות מי זה בא. אפילו כך. לכן המצבים האלה דורשים יותר זמן, הבנה, הכרה, הרגשה. וכך הם נכנסים בנו.

תלמיד: ההרגשה היא שהבורא לא רוצה שהאדם יראה שהבורא עוזר לו בצורה ישירה, שהאדם מבקש ומיד מקבל.

לא, אדם צריך לראות שזה מגיע אליו דרך החברה, ואפילו לא דרך החברה מהבורא, אלא בזה שהוא מרגיש נטייה לחברה יותר מאשר אתמול נניח, בזה שהוא מגלה שיש לו את הנטייה הזאת לקבוצה מאתמול, וודאי שזה מגיע מהבורא. אחר כך הוא מבין את זה, כי קודם הוא מגלה את המצב ואחר כך הוא מגלה את הסיבה למצב.

שאלה: עברנו סידרה שלמה של שיעורים שמסבירים לנו שהתקדמות רוחנית אפשרית רק במצב של אמונה למעלה מהדעת. וכעת אנחנו קוראים קטע שמדבר על כך שלדמיין את המצב הרוחני הבא שלנו אפשר רק בתוך הדעת. אז איך למצוא את האיזון בין הגישות, בין הדעת לאמונה?

אני נמצא במצב של הדעת, זאת אומרת בתוך החושים שלי, בתוך השכל שלי, בתוך הרצון שלי, כי הרצון שלי מורכב מרגש ושכל, ממוח ולב, ובתוכו אני חי ובתוכו אני מרגיש את המציאות. מה שאני מרגיש נקרא "העולם הזה" ובתוכו אני מרגיש שכאילו מה שאני מרגיש קיים, כל החלל, כל הגושים הגדולים בחלל, פלנטות, כוכבים, כל הדברים האלו וגם כדור הארץ וכל האנושות שעל פני כדור הארץ וכן הלאה. כול זה קיים בתפיסה, בהרגשה שלי. וחוץ מזה, כמו שדיברנו קודם היום, אני צריך לתאר שיש גבול לתפיסה הזאת וישנה תפיסה אחרת שנקראת שאני מושך לעצמי לא בכוח הקבלה, אלא בכוח ההשפעה, שאני דוחה מעצמי כביכול. עולם הפוך, בעולם ההפוך הזה, תתארו לעצמכם מה זה נקרא עולם הפוך? במקום שנאה אהבה, במקום קבלה נתינה, במקום משיכה נתינה ובצורה כזאת אנחנו חיים.

בעצם אני חי לא במה שטוב לי אלא במה שטוב לאחרים ולשם כך אני עושה את כל הפעולות. אני נמצא במעין בגד כמו זה של הצוללנים, חליפת אמודאים, ומה שישנו בתוך החליפה זה שלי. נניח כמו אלה שנמצאים בחלל, גם להם יש כזו חליפה, אז מה שבתוך החליפה, הכול שלי, זה נותן לי את העולם שלי, ומה שיש מחוצה לבגד הזה, לחליפת האמודאים הזו, שם זה עולם אחר, עולם שאני לא מכיר, עולם שאסור לי להיות בו בצורה כזאת כמו שאני עכשיו. לכן אם אני מקבל רגש ושכל, זאת אומרת את התכונות העיקריות שלי, כי אין לי יותר ממוח ולב, רגש ושכל, אם אני מתחיל לקבל ברגש ובשכל שלי את התנאים של העולם ההוא אני יכול לחיות שם, אין שום בעיה. זה מה שאנחנו צריכים לרכוש איתכם.

סך הכול אנחנו נמצאים גם ברגש שלנו וגם בשכל שלנו ואין לנו יותר, זה מה שהבורא ברא, רק שאנחנו יכולים לשנות את השימוש שבהם, שימוש לא לטובת עצמי אלא לטובת הזולת, ובזה אני כבר מנטרל את האני שלי ואז אני לא צריך את החליפה הזאת, המיוחדת. אני לא צריך את הבגד הזה, אני לא צריך מגן על עצמי. כי אם אני לא משתמש בעצמי לעצמי אלא לטובת האחרים שמחוצה לי, אני לא צריך לבודד את עצמי מהם, הם לא יכולים להזיק לי, אלא ההיפך, אני יכול להשתמש בכל מה שיש מחוצה לבגד הזה, המיוחד, לטובת כולם.

צריכים יותר ויותר לתאר לעצמנו בכל מיני אופנים כאלו את ההבדל בין מה שיש בתוך הדעת, זאת אומרת, בתוך המוח והלב הנוכחיים שלי, על מנת לקבל, לבין מה שלמעלה מהדעת, מה שיש בהם בעל מנת להשפיע. וכך לאט לאט נתחיל יותר ויותר להתקרב לאותו מצב שנוכל לעבור מתוך הדעת ללמעלה מהדעת, מהעולם הגשמי לעולם הרוחני.

שאלה: אם אצל כל החברים בעשירייה הרצון לקבל מתגבר בכל יום, איך אנחנו כעשירייה יכולים ללכת לקראת ההשפעה? האם אנחנו צריכים לזהות את החיסרון של כל חבר או שאנחנו מבקשים עבור התיקון הכללי של הקבוצה?

עבור התיקון הכללי של הקבוצה, עבור החיבור של הקבוצה. ולא לחטט באף אחד, כי אין לנו כלים, אין לנו שכל, אין לנו רגש, אין לנו הבנה איך אנחנו מתחילים עכשיו לדון כל אחד ואחד. לברוח מזה. אלא מה שהבורא מגלה אנחנו צריכים לחבר על מנת להשפיע זה לזה ולבורא. לא להיכנס לתוך איזה רצונות יש לי, איזה מחשבות יש לי, כאלו וכאלו, אני לא אצא מזה, אני רק אתבלבל. העיקר בשבילנו זה חיבור. ומתוך נטייה לחיבור עם מה שיש, לא חשוב, העיקר להתחבר, מתוך זה שאנחנו דואגים לחיבור, מה שנקרא "על כל הפשעים תכסה אהבה", רק לכסות את זה בחיבור, באהבה, רק כשעושים את זה מתחילים אחר כך להבין את כל הפרטים למיניהם שיש בחיבור ואיך לעשות משהו בזה, רק בצורה כזאת.

שאלה: מה זה נקרא גבול? מה זה הגבול הזה בדיוק?

הגבול הזה זה מקום שאחר כך צריך להיות בו צמצום, מסך, אור חוזר, זה גבול מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך מייצרים את הגבול?

אנחנו מתחילים להרגיש את זה מתוך זה שמתאמצים להיות בלמעלה מהדעת ואז כל פעם יותר ויותר מתגלה אותו החתך שיש בין הכלים בעל מנת לקבל ובעל מנת להשפיע. צריכים כל הזמן להשתדל לראות, איפה יש מציאות חוץ. מציאות חוץ לא קיימת, אלא במה שאני מתוך עצמי מתחיל לעצב אותה. מתחיל מחלק ממני להשתדל לעבוד עם זה בעל מנת להשפיע, בעל מנת להתחבר דרך קבוצה, ועם כולם. הקבוצה הופכת להיות ט' ראשונות, אני הופך להיות מלכות שרק עושה צמצום על עצמי לא להשתמש באני שלי, אלא רק עם ה-ט' ראשונות, זאת אומרת להתכלל בחברים ולהיות יחד איתם, ובנטייה כוללת שלנו לבורא, שאז הוא יתגלה בנו.

תלמיד: בתחילת השיעור אמרת להשתדל לחלק את המציאות לשתיים. מה זו החלוקה הזאת? המציאות העליונה?

אנחנו עוד לא רואים את המציאות מחולקת לשתיים, אבל כאילו שהיא מחולקת לשתיים. למעלה מהדעת, עולם ההשפעה, ובתוך הדעת, עולם הקבלה.

תלמיד: אז איפה הגבול?

ביניהם. הגבול הוא אם אני מעצב את עצמי כך שעד כאן זה רצון לקבל שלי ולמעלה מזה זה יהיה רצון להשפיע שלי. זאת אומרת, לא רצון להשפיע אלא אותו רצון לקבל שהוא עכשיו בכוונות על מנת להשפיע.

תלמיד: כשאנחנו מנסים לתאר את המציאות העליונה, מה אנחנו משיגים בסוף, את הנטייה שלנו לזה או שבאמת הקיום שלנו יהיה בזה?

אנחנו בונים את זה, לא שנכנסים לזה. אנחנו בונים את העולם העליון, הוא לא קיים, הוא לא מוכן לנו. לא. הוא מוכן שאנחנו נעשה אבל אנחנו בונים אותו ברצון לקבל שלנו, בזה שעושים עליו צמצום, מסך ואור חוזר, ומתוך האור החוזר שלנו אנחנו בונים את העולם העליון. וכמה שהאור החוזר שלנו יהיה בכל מיני דרגות ואופנים, אנחנו נוכל לתאר לעצמנו מה זה העולם העליון. ולפני זה הוא לא קיים, הכול קיים רק בתוך הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל ועל מנת להשפיע.

ומעבר לזה יש מקור שלנו שזה העליון, שעליו אנחנו אפילו לא יכולים להגיד אף מילה, כי הוא לא קיים ברצונות שלנו ובכוונות שלנו. מה שקיים ברצונות ובכוונות שלנו זה מה שאנחנו מגלים וקוראים לזה הויה, י-ה-ו-ה, בכוונות, ברצונות שלנו זה מתגלה, זה הבורא, בוא וראה. לכן הכול, בסך הכול קיים בתוך האדם המשיג.

תלמיד: אז מהי פעולת הבנייה הזאת של העולם העליון? במה בדיוק אנחנו בונים? איך אנחנו בונים את העולם העליון?

אנחנו בונים את הרצונות שלנו שנמצאים בתכונות השפעה הדדיות זה עם זה, וזה נקרא נשמה.

שאלה: האם כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לגלות את העולמות השונים שבתוכנו?

כן, הכול נמצא בתוכנו, ואת זה כותב גם בעל הסולם, שהכול נמצא באדם והכול קיים בתוך האדם, והאדם נקרא עולם קטן, שחוץ מאיתנו, זאת אומרת, חוץ מהרצון לקבל שבו אנחנו מגלים את הכול, אנחנו לא מגלים שום דבר ולא יכולים לגלות. הכול רק בתוך הרצון. לכן, בסך הכול אנחנו מגלים את המציאות רק בשתי צורות, בצורת על מנת לקבל ובצורת על מנת להשפיע, "זה לעומת זה עשה אלוקים". ומתוך זה שאנחנו מקרבים זה אל זה את שני החלקים האלה אנחנו מתחילים להבין את האלוקות, הכוח העליון שנמצא למעלה מהם. אבל מגלים אותו רק בתוך הרצון לקבל, לכן יכולים לתת לו תכונות, שמות, הגדרות, מפני שרק ברצון לקבל שלנו מגלים אותו.

שאלה: דיברת על האסטרונאוט שנמצא בתוך החליפה ואין לו את החושים להבין את מה שקורה בחוץ. אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שיש לנו חושים אחרים מעבר למה שיש לנו?

בטח, יש לנו חושים כאלה, הם רק רדומים, אנחנו צריכים לגלות אותם, ובתוכם אנחנו נגלה את המציאות העליונה. גם האסטרונאוט רואה מה שיש מחוצה לחליפה שלו, אנחנו רק צריכים לרכוש כוונות על מנת להשפיע, ואז מה שיש מחוץ לבגד הזה של האסטרונאוט, לא יכול לפגוע בנו כי אנחנו רוצים לעשות זאת על מנת להשפיע.

לכן העולם הרוחני שנמצא מחוצה לנו, במידה שאנחנו מתייחסים אליו בעל מנת להשפיע, אנחנו לא יכולים להינזק. אנחנו נמצאים למעלה מהרצון לקבל שלנו, ולכן יכולים להיות במידה הזאת באותו חלל, באותו רצון להשפיע, באותה האווירה החיצונה.

שאלה: מהי המגבלה הזאת, זה הרצון שלנו להתעלות מעל הדעת?

הרצון שלנו על מנת לקבל הוא מאוד מוגבל, הוא פועל רק כדי לספק משהו לעצמו ולא להרגיש את הזולת, ולכן הוא לא יכול להיות יותר גדול ממה שהוא ממלא את עצמו בלבד. אנחנו רואים, כמה שאנחנו קיימים ובסופו של דבר מתים, כמה אנחנו יכולים לספוג במשך החיים שלנו. אנחנו כל החיים שלנו רק דואגים איך להחזיק את הדומם צומח וחי, דרגות שבנו, ואת דרגת המדבר כמעט ולא יכולים למלא, וזה גם לא קיים בטבע שלנו, אלא רק בנו. ולכן כאלה הם החיים שלנו, רק כדי לתת לנו הכנה, תנאי, שאנחנו נוכל לצאת מדרגת החי ולהגיע לדרגת האדם.

שאלה: אמרת שצריך למיין את המחשבות שלי, ואת רובן לכוון כלפי הבורא וכלפי העשירייה. זה נשמע קצת מסובך, איך לעשות את זה בפשטות? נניח לבחור הרגשה אחת ובמהלך היום אני צריך להיות בזה או לפחות להשתדל, ולכוון את ההרגשה כלפי העשירייה?

זו בעיה כללית של כולם. צריכים לעשות מאמץ לתאר לעצמנו מציאות אחרת ממה שאנחנו מרגישים, שזאת המציאות הכללית, הכוללת, כולנו יחד, שכך כל המציאות הכללית האינטגרלית בנויה וקיימת, והיא דווקא ההיפך, רק שהאגו שלי מנתק אותי מאותה מציאות, שכולם מחוברים וכולם מתוקנים, וכל חלקי הטבע פועלים כמנגנון במערכת אחת, בקשר עצום ושלם ביניהם ורק אני מרגיש שאני מנותק מהם, ולכן כך אני חושב עליהם ושופט אותם.

ככל שיותר ויותר אני אתייחס לכולם שהם כולם מחוברים ואני מנותק מהחיבור, ומתאר את עצמי כמו שכתוב "כל הפוסל במומו פוסל", כך יהיה לי יותר קל לתאר את המצב האמיתי של כל הבריאה, ואז אני אראה באמת שהשכינה מתלבשת בכולם ומחברת את כולם, ופועלת בכולם, וזה הבורא שמתגלה כך. צריך להשתדל לעשות כל מיני מאמצים כך לתאר את המצב, שכולם מחוברים, כולם מתוקנים ורק אני צריך לעשות את התיקון על עצמי, כדי לראות את כולם בצורה נכונה.

שאלה: מה אנחנו מאחדים בעשירייה כדי להגיע לתפיסת המציאות של הבורא?

אנחנו רוצים להרגיש בעשירייה, עד כמה מה שנמצא לעיני שבור ורחוק זה מזה, עד כמה עכשיו על ידי המאמצים שלי, אני יכול להשתדל לחבר אותם יחד ולבקש שהבורא, היינו האור העליון באמת יחבר אותנו כאחד. וזה מה שאני צריך כל הזמן לחשוב שאני מבצע, להשתדל לבצע את זה.

שאלה: אני נמצא כביכול באיזו נקודת תצפית, ואני מרגיש שאני לא מרשה לעצמי לקבל תענוג או לשמוח. זה קורה לי בכל מיני פעולות בעשירייה מתוך ההפצה. האם צריך להעביר את כל המצבים האלה דרך ההרגשה?

זה האגו הגדול שאתה מפעיל, וכמה שאתה תתנזר מלקבל, מלהנות, אתה תרגיש את עצמך יותר צדיק, אבל זה יהיה לגמרי לא נכון. אתה צריך לשמוח וליהנות מזה שיש לך אפשרות להתחבר, ולהחליף תענוג מקבלה לתענוג מהשפעה, אבל ללא תענוג אי אפשר לחיות.

אסור לך להיכנס למרה שחורה, שאתה יושב ובוכה, וזה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". לא יהיה לך כוח לעשות שום דבר בחיים. דווקא ההיפך, אתה צריך כמה שיותר לפתח בין החברים קשרי אהבה, קשרי חיבור, במקום לשבת ולבכות למה אתה נמצא בצורה אגואיסטית. עזוב את האגו, אל תטפל בו. כמה שתטפל בו יותר ותרצה להרוס אותו הוא יגדל מזה, הוא נהנה מזה. אתה רק תחשוב על צורת החיבור וההשפעה, רק כך תוכל להגיע לתיקון.

שאלה: העשירייה שלנו נפגשת כל יום, אנחנו קוראים קטעי מקור ועושים סדנאות, אבל עכשיו אמרת שאנחנו צריכים לתאר את המצב הטוב יותר, המתוקן. אנחנו יכולים לדמיין חיבור ושכל אחד מדבר על זה, ואז אנחנו יכולים לבקש מהבורא. ובכל פעם הפגישה שלנו צריכה להיות מוקדשת דווקא לזה, ככה אני רואה את זה. הגישה הזאת נכונה, או שצריך לשנות משהו?

תתייעץ עם החברים ותחליט. אני חושב שזה נכון. אבל בכל זאת זה צריך להיות על ידי דיבור, על ידי הסכמה בקבוצה, בעשירייה. הכול צריך להחליט יחד.

שאלה: מה זה נקרא לדמיין את האחדות של העשירייה ברגש. אלה שני מקומות שונים, דמיון ברגש ודמיון בשכל, שתי עבודות שונות?

כשאתם מקבלים רצון של כל חבר וחבר, ומרגישים שאתם כולכם שונים בזה אבל משלימים זה את זה, זה מה שצריך להיות, גם הרגשת השוני וגם הרגשת ההשלמה דווקא בגלל השוני. על ידי זה אתם מתחילים להרגיש שאתם מרכיבים את העשירייה, מרכיבים את הנשמה.

שאלה: כשאנחנו אומרים שנדמיין מצב רוחני, האם אנחנו מדברים למעשה על לא לשמה שיאפשר לנו אחר כך לעבוד בלשמה?

כן, ודאי שככה זה.

שאלה: האם אנחנו חיים במספר מציאויות, ומה הן?

זו פילוסופיה. תיזהר לשאול כאלה דברים.

קריין: קטע מספר 37.

"שהיצר הרע שבגופו, לא נותן להאמין באמונת ה' למעלה מהדעת, בזה הוא מוציא לו כל טעם, שבכל דבר שהוא מתחיל לגשת לאיזה דבר רוחני, הוא מרגיש, שהכל יבש בלי שום לחלוחית של חיים. והיות שהאדם התחיל את עבודתו, שאמרו לו, והוא מאמין בזה שאמרו לו, שהתורה היא תורת חיים, כמו שכתוב "כי הם חייכם ואורך ימיכם" וכמו שכתוב (תהילים יט) "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". וכשהאדם מתבונן בזה, והוא רואה, שהכל אשם הוא היצר הרע, ומרגיש בטוב את הרע, מה שהוא גורם לו, אז הוא מרגיש על עצמו את מה שכתוב (תהילים לד) "רבות רעות צדיק" על עצמו, היינו עליו נאמר הפסוק הזה. אז הוא מסתכל, מה שהפסוק אומר הלאה "ומכולם יצילנו ה'". אז הוא מתחיל לצעוק לה', שיעזור לו, כי כל, מה שעלה על מחשבתו לעשות, כבר עשה, ולא מועיל לו שום דבר, וכבר הוא חושב, שעליו נאמר "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשה". ואז בא הזמן של הצלה, הצלה שה' מציל אותו מיצר הרע, עד כדי כך, שמהיום והלאה כבר היצר הרע נכנע אליו, ולא יכול להסיתו לשום דבר עבירה."

(הרב"ש. מאמר 12 "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" 1985)

זאת אומרת שהוא מתחיל להבין שגם היצר הרע עוזר לו להגיע לטוב, והוא יודע איך להשתמש בשתי הצורות האלו, בשני הרצונות הללו. זה קצת ארוך, ולכן קשה לעיכול.

שאלה: יוצא שבתוך הרצון לקבל אין לי שום אפשרות למצוא את הנקודה של על מנת להשפיע, היא לא קיימת שם. אז איך אפשר להתנתק מהרצון לקבל הזה לפחות לרגע, ניתוק בקפיצה, בשביל לתקן את הרצון לקבל?

אתה רוצה להיות אגואיסט כפול, שגם הרצון להשפיע יהיה תחתיי, ואני אנהל אותו. זה לא ייצא לך אף פעם, הבורא לא ייתן לך אפשרות כזאת אף פעם. איך אתה יכול למצוא נקודה שעל ידה אתה משפיע? היא לא קיימת בך, אבל יש לך סביבה. תקרא שוב את מאמר החרות על הסביבה, ותראה מה נאמר שם.

ודאי שלא תמצא בך אף פעם נקודת השפעה. אלא כשתתכלל בסביבה, שם בהכנעה שלך כלפיהם, כשתפסיק להרגיש שאתה גדול מהם, מבין יותר מהם וכן הלאה, אלא להיפך, אתה פחות מכולם, חלש מכולם, שם על ידי זה תמצא בהם נקודה כזאת שדרכה תוכל להתקרב לבורא.

תלמיד: אבל זו לא פעולה רצונית, הבורא יאלץ אותי.

לפי הרצון שלך, רק האגו שלך עובד. מה זה שלך? מי זה אתה? האגו שלך שעכשיו קובע לך כל דבר, ואיך אתה מזדהה אתו? רק שים לב איך אתה מדבר. אתה מדבר מתוך האגו ממש, בלי להתנתק ממנו אפילו במקצת, בלי להרגיש את עצמך מחוצה לו. לא, אתה מדבר כל הזמן מתוך האגו, אז איך אתה יכול לדון נכון.

תלמיד: התכוונתי לפי הקטע שקראנו, יוצא שאני בעצמי מגיע לתפילה אל הבורא. אבל אתה אומר כל הזמן שאני צריך להגיע קודם לביטול בתוך העשירייה.

איך אתה יכול לפנות לבורא אם אתה לא מתחבר במשהו או לפחות להיות בנטייה במשהו עם החברה. הבורא נותן לך כל מיני הארות מלמעלה, כדי שתרגיש אבוד, שאתה לא יכול לצאת מהאגו שלך. ואז אתה מתחיל לראות שאין לך שום אפשרות להתקשר לבורא. וזה הכוח היחיד שיכול לעזור לך. אמנם אתה עוד לא בטוח, אבל לפחות אתה שומע שכך כתוב, אז אין לך ברירה, אלא להתקשר כנראה עם הבורא, שכמו שהוא ברא בך את יצר הרע, שיבנה לך יכולת להתעלות ממנו, להגיע ליצר הטוב. ואיך אתה עושה את זה? רק על ידי העשירייה, אחרת אין לך מגע עם הבורא.

תלמיד: אני יכול לבדוק את הביטול הזה?

מה זאת אומרת, לבדוק? אתה צריך לעשות את זה. איך אתה בודק? שוב באגו שלך? איך אתה בודק את הפעולות שלך, אם כולן בתוך האגו שלך, אז מה אתה בודק? אתה צריך לעשות את מה שאומרים לך, להשתדל להתנתק מהרצונות והמחשבות שבהם אתה נמצא. ואז זה יקרה. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

דיברנו על זה בימים האחרונים, שאני מתאר את העולם, איך שאני מתאר, ועכשיו אני משתדל לבנות עולם הפוך, בתוכי, יחס הפוך אליו. וכך אני יכול להגיע ל"עולם הפוך ראיתי", שהכול מתקיים רק בצורת השפעה ולא בקבלה.

תנסה, ופחות תאמין לשכל שלך. נראה לך שאתה חכם, במסגרת העולם הזה יכול להיות שזה נכון, אבל ברוחניות כל זה לא שווה.

תלמיד: איך אפשר לדמיין את העולם ההפוך כמו שאתה אומר? איך אפשר לדמיין שאתה נשיא לדוגמא, אתה לא מסוגל או שתדמיין משהו מעוות ולא נכון. ופה אני צריך לדייק בדמיון שלי, של התמונה למעלה מהדעת.

אתה מבין שאתה לא יכול לבנות בשכל שלך את העולם הרוחני. רק ודווקא כשאתה מתעלה מעל השכל, והופך אותו. לפי המאמץ שאתה עושה כדי לבנות את העולם הרוחני בך, לפי מאמץ הזה, אתה תקבל עזרה. אבל המאמץ צריך להתעלות למעלה מהדעת. לכן כל העבודה שלך היא להשיג אמונה למעלה מהדעת, לגלות את כוח הבינה שנמצא למעלה מהמלכות, מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: היצר הרע שעליו מדובר, נמצא בתוך העשירייה ומחוצה לה?

היצר הרע נמצא בתוך האדם בלבד, בתוך כל אחד ואחד, והוא פועל אך ורק נגד החיבור. כי אדם הראשון היה אחד, כלי אחד, גוף אחד, זאת אומרת רצון אחד. וכשהוא התחלק להרבה חלקים, כל החלקים שלו התחילו להרגיש זה כנגד זה את יצר הרע, והרצון שדוחה כל חלק מהחלקים האחרים, נקרא יצר הרע.

שאלה: למה הבורא נותן לנו כל מיני צורות של ייסורים, ומה יקרה אחרי הייסורים האלה?

הבורא רוצה להראות לנו שהאגו שלנו מעורר בנו כל מיני רגשות לא נעימים, שאנחנו קוראים להם ייסורים. ואם אנחנו נתעלה מעל האגו שלנו, אנחנו לא נרגיש ייסורים אלא רק תענוגים. בצורה כזאת הוא מלמד אותנו. לכן מחוסר ברירה הוא מביא לאנושות כל פעם ייסורים יותר ויותר גדולים, ומתוך זה שהאנושות רוצה לברוח מהייסורים, היא איכשהו מתקדמת לצורות יותר קרובות להשפעה. זה מה שקורה.

שאלה: אם האדם כולו עשוי מאגו אז איך הוא יכול לבטל את עצמו בפני אנשים אחרים?

אדם כולו מתוך האגו בלבד, כמו שדומם צומח וחי. אבל בין האנשים שהם כולם בחזקת חי יש ביניהם כאלה שמתעורר בהם "חלק א-לוה ממעל", ניצוץ קטן מהאור. זה אפילו לא מהאור אלא מהאור החוזר שנשאר בהם מהשבירה, שאנחנו למדנו ועוד נלמד שקרה בעולם הנקודים, ואחר כך בעולם האצילות באדם הראשון.

אז אותו ניצוץ מהשבירה שהוא חלק מהאור החוזר שנמצא בשבי של הרצון לקבל הכללי של האדם, הוא מעורר את האדם ואומר שיש דבר כזה רצון להשפיע, יש דבר כזה שנמצא מחוצה לרצון לקבל, זה עולם אחר, זה חיים אחרים, זה משהו שכדאי אליו להגיע. ואמנם הוא נמצא בתוך הרצון לקבל אבל מצבו נקרא שהוא נמצא "בגלות" בתוך הרצון לקבל, והוא רוצה לצאת מזה, ואז אדם מתחיל להשתוקק לכל מיני צורות התפתחות.

בהתחלה מתפתח לחיים יותר טובים גשמיים, ואחר כך לכל מיני צורות של תרבות, חינוך, מדע. עד שמגיע אחרי המדע למצב שאני רוצה לדעת את הכוח העליון, לא רק את הטבע הזה שנמצא בתוך הרצון לקבל, אלא גם כן טבע שהוא למעלה מהרצון לקבל. ואז האנשים האלו שיש להם נטייה לגלות את הטבע העליון נקרא שיש להם "נקודה שבלב". שבתוך הרצון לקבל הכללי יש להם נטייה לבורא.

הם לא יודעים עדיין, לא מבינים, אבל כבר הנטייה הזו דוחפת אותם קדימה. ואז הם מגיעים לאנשים אחרים עם כאלה נקודות שבלב ומתחילים איכשהו להתארגן. הם חושבים שהם עושים את זה, אלא שמלמעלה הארה קטנה פועלת על כל אחד ועל כולם יחד כדי לחבר מהם קבוצות, עשיריות, כדי שהם ביחס ביניהם יקיימו תנאים שבהם יכול להתגלות כוח עליון, שהוא כוח השפעה, כוח האיחוד. אז השפעה ואיחוד שאותם אנשים עם נקודות שבלב יכולים לקיים ביניהם, זה נותן לכוח העליון הכללי להתגלות בהם. ואז הוא מתגלה כאור הפנימי שבהם.

שאלה: איך להתגבר על ההרגשה שלא התקדמתי אפילו טיפ טיפה אחרי שיעור הבוקר?

תלוי במה אתה בודק את ההתקדמות שלך, תלוי במה. והשאלה היא כך, האם לא הבורא מעורר בך את השאלה הזאת שאתה לא התקדמת? תתאר לעצמך שכל מה שיש בך וכל מה שמתעורר בך בכל רגע ורגע זה מגיע מהבורא, שאתה או תסכים עם מה שהוא עושה בך או לא תסכים עם מה שהוא עושה בך וכך תתקדם בחיים.

תנסה כך להגיב על כל רגע ורגע שמתעורר בך, שמתעורר בך רצון, מתעוררת הרגשה, שזה הכול מגיע מהבורא, הוא מדבר איתך כל הזמן, הוא איתך כל הזמן. אלא אתה לא משייך את זה אליו, ולכן הוא מסתתר. תנסה עוד יותר ועוד יותר לדבר עימו בכל רגע ורגע, דרך חברים, עם החברים, או אפילו לבד, אבל רצוי דרך העשירייה זה הרבה יותר עוצמתי.

שאלה: איפה המקום הזה שנקרא "בינינו"?

זה מקום שאנחנו עוד לא מרגישים, זה הבורא נמצא בינינו. אם אנחנו נרגיש שיש בינינו רצון לקבל, חלל שדוחה אותנו זה לזה, זאת צורה הפוכה מהבורא, דחייה, חוסר רצון לחיבור, תנסה להפוך את היחסים האלה לחיבור, לנטייה לאהבה, אז אתה תגלה שם את הכוח הזה שנסתר שנקרא "בורא", בוא וראה. לכן הוא נקרא "בוא וראה", בורא, שאתה צריך מאותן הדחיות האגואיסטיות שיש ביניכם להכין לו מקום לגילוי שזה נקרא "שכינה", או "שדה אשר ברכו ה'". בבקשה, הכול נמצא בידיים שלכם, הוא כל הזמן מעורר בכם את התנאים האלה.

שאלה: נשמע כאילו שהאגואים שלנו משתוקקים לאיזו תשומת לב שלילית או חיובית כמו ילד, האם זה באמת כך?

בטח, מה זה האגו? רק רצון ליהנות בצורה טוטאלית, רק רוצה ליהנות.

שאלה: במאמר כתוב "עשה כל מה שבכוחך" למה הוא מתכוון במשפט הזה?

שכל דבר שמביא אותך לחיבור עם אחרים ודרכם עם לבורא תעשה בכל האופנים שיש לך, שמזדמנים לך.

שאלה: אנחנו מתחברים בעשירייה, מאפשרים לבורא להתגלות בינינו, כל מה שאנחנו מגלים בהשפעה הזאת זה את עולמו של הבורא, שום דבר אחר חוץ מזה. זאת אומרת, זו כל המציאות מבחינתנו?

ודאי, אין חוץ מזה שום דבר. המקום שאנחנו מגלים בינינו, אנחנו מגלים, וזה המקום של העולמות ששם מתגלה ונעלם הבורא, ובסך הכל גילוי הבורא בזה, זה בינינו, בינינו. הכול בתוך אותה הנשמה של אדם הראשון, אין חוץ מהנשמה הזאת שום דבר. יש איזה אור כללי שאנחנו לא מגלים אותו כי הוא מחוצה לכלים שלנו, אנחנו מגלים אותו קצת כמקיף, המקיף הכללי. עוד נדבר על זה.

שאלה: אם אנחנו בונים את הבורא בינינו, אז מאיפה באים כל הכוחות?

ממנו. אתה בונה את הדמות שלו, ההתגלות שלו כלפיך בחושים שלך, אבל הוא קיים מחוצה לחושים שלך, מסדר ומחזיק את הכול.

שאלה: איך במהלך היום האדם יכול להיות בתפיסת המציאות של הבורא בהשפעה, כשכל מה שסובב אותו מושך אותו לעולם של קבלה אגואיסטית?

אם הקבוצה קיימת ומשפיעה זה על זה, מעוררת את האדם כל הזמן להיות בקשר עם כל החברים, לא חשוב מה שהוא עושה במשך העבודה שלו, בבית שלו, בכל דבר, אז הוא יכול גם כן בקבוצה כל הזמן לתאר את נוכחות הבורא, ושהוא רוצה כל הזמן לחיות עם זה. נוכחות הקבוצה ונוכחות הבורא הוא רוצה כל הזמן להרגיש שזה עימו. הוא לא צריך לתאר את זה כפרצופים, כגופים, אלא כרגשות, כנטיות.

שאלה: הסברת לפני כן שהיגיעות, המאמצים, זה מה שמביא אותנו לתפיסת המציאות מחוצה לעצמינו. למה המאמצים הם כל כך חשובים?

מאמצים זאת היגיעה שלנו, אם אנחנו לא ניתן את סכום היגיעה המספקת אנחנו לא נוכל להרגיש את העולם הרוחני והבורא, כי דווקא זה הכלי. המאמצים שלנו זה בניית הכלי, בניית הרצון, נטייה, אור חוזר, שבו מתגלה העולם העליון, הבורא. לכן בלי מאמצים לא יכול להיות שום דבר. כמו שיש לך מאמצים למלא את האגו שלך, גם כן צריכים כנגד זה להיות מאמצים להשפיע לזולת ולבורא. כי אחרת ללא מאמצים אין לך רצון, מאמץ זה מהרצון, ואז אם אין לך רצון להשיג משהו אתה גם כן לא יכול להרגיש את המשהו הזה.

לכן במידה שאנחנו משתוקקים לגלות את הבורא, להתחבר עימו, במאמצים שלנו לזה אנחנו מפתחים את הכלי, מגלים את הכלי לגילוי הבורא. בתוך אותם המאמצים מתגלה הבורא. בלי מאמץ איפה הוא יתגלה? מאמץ מגיע מהרצון, אם לא רצון אז אנחנו לא יכולים להרגיש שום דבר, לא רצון לקבל ולא רצון להשפיע.

שאלה: אתה יכול לתת הגדרה מיהו החבר בעשירייה?

החבר בעשירייה שעושה מאמצים יחד איתי להגיע לגילוי הבורא. שברור שלא בו ולא בי אלא בקשר בינינו אנחנו בונים את אותו הרצון שבו הבורא בנטייה הדדית, בינינו, יכול להתגלות. אנחנו בזה בונים את הבורא, "אתם עשיתם אותי".

(סוף השיעור)