שיעור הקבלה היומי26 אוג׳ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 26.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 452, "הקדמה לספר הזוהר",
אות ע"א
אות ע"א
"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם," זאת אומרת, הולכים אחרי רצון לקבל שלהם ולא יכולים לעבוד נגד הרצון לקבל, באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה נגד הקבלה. "ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה.
זאת אומרת, לא שהם מזלזלים ולא רוצים לנגוע בחכמת הקבלה שמדברת על תיקון הנשמה, תיקון העולם, מטרת האדם בחיים שלו, אלא הם בזה מעלים, ללא ידיעה אפילו, את חיצוניות התורה על פני פנימיות התורה. וזה עיקר החטא.
"ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:
א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.
ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם.
ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם.
ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". ומי עשה את זה? דווקא זה מתחיל מזלזול בפנימיות התורה לעומת חיצוניותה. ואיפה מרגישים את זה? כשקמים האכזריים שבאומות העולם ושולטים על כל היתר, השכבות היותר פנימיות שבעולם ובישראל. "דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."
הכול מפני שמעדיפים את חיצוניות התורה על פני פנימיות התורה. תראו עד כמה מגיעה ההשפעה הזאת של הזלזול בחכמת הקבלה, שאיזה קשר יש בין זה לזה כביכול?
שאלה: איפה בדיוק מתחילה נקודת הזלזול?
מי שעוסק בתורה ומעדיף את חיצוניותה על פנימיותה, זה המרכז של כל העיגולים, שממנו והלאה מתחילים העיגולים האלה בצורה כזאת להתפשט. שבכל עיגול ועיגול, גם באלה שלומדים תורה, גם בישראל שלא לומדים תורה, גם באומות העולם, ותכף הוא יחלק את אומות העולם, לאלה שהם טובים לעומת אלה שרעים, בכל מקום החיצוניות מתגברת על הפנימיות. רשעים מתגברים על הצדיקים נניח.
תלמיד: נשאל עלינו, על אלה שיושבים פה ממש מול ספרי הקבלה, איפה נקודת הזלזול שלנו?
שאנחנו לא חושבים, לא דורשים את התיקון. שאנחנו רוצים לדעת נניח במקום להשפיע. להיות בדעת ולא באמונה. בזה שלא עושים מספיק מאמצים כדי להגיע לחיבור, לאהבה, להשפעה. במקום זה חושבים שאנחנו יכולים להשיג את זה על ידי השכל, על ידי הלימוד, על ידי עוד הצטיינות במשהו. להתקדם בכוחות שלנו ולא בכוח מלמעלה.
שאלה: למה בכלל מעדיפים את חיצוניות התורה על פנימיות התורה בישראל?
כי זה לא מחייב, זה לא מחייב תיקון. זה לא מחייב את האדם לשנות את עצמו, לעבוד נגד האגו שלו, נגד הטבע שלו, אלא נותן לאדם עיסוק בחיצוניות התורה. זה אומר ש"אתה תשב, תלמד כמו שאתה יודע, כמה שאתה יודע, תדע יותר מה שכתוב וזהו. תעשה מצוות חיצוניות במקום לשנות שם בפנים אצלך כל מיני יוצרות, תכונות, רצונות, כוונות במיוחד. אתה במקום זה תעשה פעולות חיצוניות וזה מספיק, ובזה תקבל גן עדן".
תלמיד: אבל במצב של היום הדבר הזה מספק? אנחנו רואים שיש המון משברים הרבה בלגן. אז באמת מספק אותם העיסוק רק בחיצוניות?
אני לא מטפל באוכלוסייה הזאת שעוסקת בחיצוניות התורה. אני לא נוגע בהם, אני לא רואה את תפקידי בזה. אני רק מושך לפנימיות התורה את אלו שכן רוצים את זה. ומי שלא רוצה, חס ושלום, אני לא בא לשכנע אותו, זה לא בכוח.
אבל לאלו שרוצים, אנחנו צריכים להיות מוכנים לתת את כל המענה האפשרי שיתעסקו בפנימיות התורה ויתקנו את עצמם, ובזה הם מתקנים את העולם. כי בכמה שיותר עוסקים בפנימיות התורה, אתה רואה, בכל המעגלים עד המעגל החיצון ביותר באומות העולם, הם משפיעים על כולם.
תלמיד: בזה שאנחנו נגביר את המאמצים שלנו לחיבור בפנימיות התורה, זה יגרום לכך שזה יגביר בכל מקום את הפנימיות?
כן, כי אנחנו עוסקים בפנימיות הכי פנימית. הכוונות שלנו להגיע לדבקות בבורא. ולדבקות מגיעים לא על ידי פעולות חיצוניות, אלא על ידי תיקון הלב, תיקון הרצון.
שאלה: אפשר להגיד שכל העבודה לחיבור בינינו זאת עבודה בפנימיות?
ודאי, כן, חיבור זה הביטוי לתיקון הרצון.
תלמיד: ומה מאפיין את החיבור שלנו? אם אנחנו צריכים להגדיר אותו למישהו לעומת כל חיבור אחר, כי יש הרבה חיבורים בעולם.
זה נכון. החיבור שאנחנו רוצים לממש הוא חיבור בנשמת אדם הראשון, שהיא עומדת בשבירתה, והחיבור שלנו מתכוון להחזיר אותה למצב התקין. לכן אנחנו פועלים לפי המלצת מקובלים, לומדים איך שזה צריך לקרות, ולאט לאט בהדרגה מתקרבים לזה. והתיקון הוא רק על ידי המאור המחזיר למוטב, שאנחנו מעוררים אותו בתנאי שבאמת רוצים להתקדם בכוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: איזו דרישה יכולה להיות ממי שהנקודה שבלב שלו לא התעוררה? מדוע דורשים ממי שהנקודה שבלב שלו לא התעוררה, ללמוד את פנימיות התורה?
אנחנו הגענו לזמן שהוא זמן ביאת המשיח, הדור האחרון, שכולם חייבים להצטרף לתיקונים. אפילו אלה שאין להם שום גישה, שום רצון, והם מבולבלים בכל העסקים של העולם הזה. המצב הכללי של כל האנושות, ההתפתחות שלנו, האבולוציה שלנו, הם דורשים את זה. ולכן מי שעדיין לא מרגיש שממש הלב בוער בקרבו, הוא גם חייב בכל זאת לשייך את עצמו לתיקונים, במשהו, בכמה שמסוגל.
לא לפי הרצון שלו, לפי הרצון שלו הוא ילך לעשות כל מיני שטויות בעולם. אלא מפני שהטבע, הא-לוהים, התהליך הזה כולו כבר מתקרב ולוחץ על כולם, על כל האנושות כולה, אז אנחנו חייבים להסביר לכל אחד ואחד עד כמה שהעסק בפנימיות התורה הוא הכרחי.
בעל הסולם ניסה להסביר את זה לפני השואה, לא שמעו. אני מקווה שאנחנו בכל זאת נביא את ההסבר הזה לפני מכות כאלו.
שאלה: אתה יכול לתת דוגמה מן ההיסטוריה כשעם ישראל היו עסוקים בפנימיות התורה והיה בקשר רוחני, וממנו הייתה תוצאה חיובית בעמים?
כן. תקופת האבות, תקופת מצרים, תקופת המדבר. תקופה קצרה מאוד בזמן בתי המקדש, באותן אלף שנה שהיו נמצאים כאן באדמת ישראל. תקופות ודאי. אבל בכל זאת היו עוסקים בכך, היו נלחמים נגד זה, נגד יציאה מהקדושה. הם השתדלו להילחם נגד היצר הרע, אמנם שהיו מבינים שזה בלתי אפשרי כי חייבת להיות עוד גלות.
אבל אחר כך היינו בגלות, חוץ מקבוצות. גם רבי שמעון אפשר כבר להגיד שזה בגלות. זו תקופה שהיה כאן בארץ ישראל הכול הרוס, תחת שליטה זרה. ואחרי זה רק קבוצות קטנות, אנשים בודדים. ורק מתקופת האר"י והלאה על ידי עבודת הבעל שם טוב הקדוש, שחיבר אנשים ושתל בהם את עניין עבודת ה', התחילו גושים גדולים לקום ולעבוד. במשך עוד מאתיים שנה בוא נגיד התקיימה, הייתה בפריחה עבודה ה' בקבוצות בחלק מעם ישראל. זה היה במזרח אירופה.
שאלה: באילו שנים הייתה העבודה של הבעל שם טוב בקבוצות קטנות?
אחרי האר"י ועד המאה השמונה עשרה נגיד. אמנם שרב"ש היה אומר שאפילו בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים היה עוד אפשר לפגוש את החסידים דחסידים של קוצק שעדיין העניין הזה היה חי בהם. אבל הגיעה מלחמת העולם הראשונה ואחר כך במיוחד השנייה שהכול נשמט.
תלמיד: בספר "אנטישמיות כחוק הטבע" יש טבלה של כל הפוגרומים שהיו לאורך ההיסטוריה. ויוצא שכאילו בדרך כלל בתדירות של שלושים, חמישים שנה, יש כל הזמן פוגרומים באירופה ובכל מקום. יוצא שרק בעל הסולם והרב קוק משנת עשרים ושבע מדברים על האפשרות למנוע ולברוח. אף אחד אחר לא כתב אי פעם. או שאני טועה.
בתקופת בעל הסולם היו עוד כמה אנשים שכתבו שהצרה יכולה להתלקח. אבל מה לעשות? בקשר לתקופות של שלושים שנה אני לא יודע. אני לא היסטוריון ולא חוקר את זה. אני מחזיק בזה שאנחנו חיים כל הזמן בהתפתחות בתקופות שונות, ונקווה שעכשיו אנחנו כבר יצאנו מזה. נכנסנו לגמרי לעידן החדש.
קריין: בעמוד 453, טור א', שורה "ואחר".
"ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.
הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.
ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.
וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.
וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.
ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם.
ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."
הכול תלוי במה שעוסקים, בפנימיות או בחיצוניות התורה. זה הכול. ולכן אנחנו חייבים כמה שאפשר לחזק את עצמנו. חס ושלום אנחנו לא הולכים להילחם נגד אף אחד. אלו שמתעסקים בחיצוניות רוצים להרוס את אלו שעוסקים בפנימיות. אנחנו לא. אנחנו אומרים רק להוסיף את חשיבות הפנימיות ולעסוק גם בזה. ואז בכך אנחנו משנים את כול היחס בין פנימיות לחיצוניות בכל העיגולים של כל האנושות ואז נמשכים לתיקון.
שאלה: אני מבין שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. אני כרגע לא שואל על מנהגים, אלא מה זה נקרא אצלנו חיצוניות, אצל מי שמשתדל בתקופת ההכנה להתחבר?
אין אצלנו כמעט חיצוניות. יש אצלנו רק אמצעי ועיקר, אבל הכול זה פנימיות. אמצעי זה כל מה שאנחנו עושים. סעודות, סדנאות, גם לימוד הוא אמצעי בעצם. כי הפנימיות זה תיקון ממש של טבע האדם. אבל כל מה שאנחנו עוסקים לצורך זה הוא אמצעי. אבל בעצם הכול פנימיות. אין לנו כמעט חיצוניות כי הכול עושים למען זה.
איזה דברים [נעשים] בחיצוניות, שאתה בונה משהו בבניין, מסדר משהו בחדר האוכל? איזה דברים חיצוניים יש? כל החיים שלנו הם סביב זה, אנחנו כולנו שייכים לפנימיות. אני לא חושב שיש לך עוד עסקים כאלו שאתה שם בהם את תשומת הלב שלך ורוצה להצליח וזה העיקר. לא. אני לא רואה את זה.
אדם שנמצא אצלנו יום יום בשיעור בוקר, אפילו בלי ערב, כל החיים שלו כבר בעל כורחו מסודרים בצורה כזאת שהוא מכוון לפנימיות. וכל החיצוניות שלו זה רק להחזיק את הפנימיות. לכן אין לנו חיצוניות ופנימיות ממש, אלא החיצוניות שלנו זה אמצעי. מאין ברירה, בעל כורחו, "יגונה ולא ישובח"1.
שאלה: וכשבעל הסולם כותב פה על חיצוניות, למה הוא מתכוון?
בחיצוניות הוא מתכוון לכך שמתעסקים בתורה ללא פנימיות התורה, זאת אומרת ללא חכמת הקבלה. הוא כותב "ללא לכלוכית". מה זאת אומרת? לגלות את הלכלוך שבטבע האדם, בנשמת האדם ולתקן אותו. גרעיני האגו של האדם.
תלמיד: יש שני סוגי אנשים שהנקודה שבלב עוד לא התעוררה בהם, כאלו שעסוקים בחיצוניות וכאלו שלא עוסקים בכלום.
נכון.
שאלה: למה אליהם בעל הסולם לא בא בטענה, הם הרוב?
לחילונים?
תלמיד: כן.
איך אתה יכול לבוא לחילונים במשהו? אנחנו דווקא רוצים למשוך מהם אנשים. אנחנו לא הולכים לפזר את החומר והפרסום שלנו בקרב אנשים דתיים מכל מיני סוגים, אלא רק חילונים. אנחנו שם צריכים לפרסם את עצמנו ולמשוך אותם לפנימיות התורה.
שאלה: למה בעל הסולם לא אומר שאלה שלא עוסקים בכלל בכלום גם גורמים חורבן או משהו כזה, אלא הוא בכלל לא מזכיר אותם?
הם לא כל כך גורמים לחורבן. הם כולם "כבהמות נדמו"2. אין להם רע, הם לא רוצים להשתמש בתורה בצורה חיצונה. הם בכלל לא רוצים. לכן הם לא הופכים את הקערה על פיה. זאת אומרת, הם לא הופכים ושמים את החיצוניות למעלה מהפנימיות, ולכן לא הופכים בכל העולם את הכוחות הרעים שיהיו יותר גדולים מהכוחות הטובים.
תלמיד: אבל גם אלו שעוסקים בחיצוניות, זה שלא שהם הופכים משהו, אלא פשוט עושים את מה שמכירים?
אני לא מבין אותך, קראת מה שהוא אומר? זה לא חשוב מה אתה מבין או לא מבין, תקרא מה בעל הסולם כותב.
שאלה: בעל הסולם פונה באות הזו לכל מי שעוסק בחיצוניות התורה, להתחבר לספר הזוהר?
אני לא יודע למי הוא פונה, אני מרגיש שהוא פונה אלי, אני לא שופט את כל העולם ולא אומר מה בעל הסולם עושה.
שאלה: הקריאה שלו היא שכולם צריכים להתחבר לספר הזוהר?
כן. במיוחד לספר הזוהר. ברור כאן שכל סוף ההקדמה הזאת לספר הזוהר צריכה לקבוע לנו את כל המבנה שלנו וכל העבודה שלנו, כל התיקון שלנו, במיוחד את היחס שלנו להפצה ולעולם. אתה יכול לשבת בשקט וללמוד, אם אתה לא מפיץ, או אם אתה לא לומד כדי לפחות דרך המערכת העליונה לשנות את העולם, זה לא קורה. אנחנו חייבים להיות הרבה יותר פעילים בהפצה ממה שהיום.
שאלה: בעל הסולם כותב מה יקרה אם יגבירו את מעלת פנימיות עצמו, ומסדר כאן איך הפנימיות תגבר על חיצוניות. האם זה הסדר? קודם כל זה על ישראל כולו, כך שעמי הארצות יכירו את השבח של גדולי ישראל. ואז פנימיות העולם, זאת אומרת חסידי אומות העולם יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם שהם בעלי החורבן, ואז פנימיות העולם שהם ישראל יתגברו על חיצוניות העולם שהם האומות. זה הסדר?
כן זה הסדר.
שאלה: כלומר, קודם כל ישראל יתקנו?
הכול מבפנים כלפי החוץ. תמיד.
שאלה: אז איך זה צריך לבוא לידי ביטוי?
עכשיו אני רואה שהביטוי הוא הפוך, בכל המקומות בעולם, בכל הממשלות, בכל הארגונים וכולי, קמים יותר ויותר שונאי ישראל, ומשנה לשנה הם מפעילים יותר ויותר לחץ על ישראל.
שאלה: וכשנגביר את הפנימיות על החיצוניות, אז מה זה אומר, "ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם"?
שהם יכירו את התהליך.
שאלה: מי יכיר את התהליך?
אפילו אומות העולם יכירו את תהליך התיקון ויתקשרו אליו. יבינו זאת אומרת, יקבלו אותו ויבינו שזה הנכון, שכך צריכים לעשות. ובפנים, בתוכם, הם מצפים לזה. רק עכשיו בינתיים הם לא יכולים לגלות את זה כי השנאה מסתירה מהם את הראייה הזאת.
תלמיד: בדרך כלל אנחנו אומרים שכלל ישראל הם דווקא הכי קשים לתיקון, ודווקא הם אולי יבואו אחרונים לתיקון. ופה הוא כותב, ולכן שאלתי אם זה לפי הסדר, שקודם כל התיקון יבוא בישראל, שעמי הארצות יכירו את גדולי ישראל.
יש כך ויש כך. כי גם כמו שכותב ישעיהו, "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". זאת אומרת שכביכול אומות העולם יגרמו לעם ישראל לעלות להר ה', לירושלים. אז יש כאן גם את זה וגם את זה. אבל קודם אתה צריך לעורר את הכלים החיצוניים, ואז הכלים החיצוניים ידחפו את הכלים הפנימיים לעבודה יותר פנימית בדרישה שלהם. כמו שאנחנו לומדים בכל פרצוף, מעוררים את האח"פ, אבל האח"פ אחר כך מעורר את הגלגלתא ועיניים.
אתם קיבלתם סוף שבוע חזק, גם בעבודה פנימית, וגם בעבודה שיש לנו בחיצוניות.
תלמיד: שאלת בסדנה, למה בעל הסולם כותב על תיקון ל', שזה מתייחס אלינו, בעלי הנקודה שבלב.
כי בדרך כלל את תיקון ל' תמיד מסתירים. מכל תיקוני הזוהר, את תיקון ל' מסתירים. מקובלים כותבים, "ומובא בתיקון ל'", "ראה שם", זהו, ויותר מזה הם מפחדים להגיד.
תלמיד: לפי מה שהתרשמתי בסדנה, כביכול תיקון ל' מתייחס אלינו בעלי הנקודות שבלב.
כן.
תלמיד: ופה הוא כותב שהוא מתייחס לאלה שעוסקים בחיצוניות התורה.
נכון, מדובר על אלו שעוסקים בחיצוניות התורה ללא פנימיות.
תלמיד: אז יוצא שבעלי הנקודות שבלב נקיים מכל חובה?
עד כמה נקיים ועד כמה לא, אני לא יודע. לא עליהם מדובר.
תלמיד: אז איך זה שבעלי הנקודות שבלב יכולים להתחיל את התיקונים אם מלכתחילה לא הם האשמים?
מה זאת אומרת לא אשמים? הם צריכים לפרסם את חכמת הקבלה בין כולם, אחרת שוב יהיה גרוע מאוד לעם ישראל.
תלמיד: למה הוא פונה לאלה שעוסקים בחיצוניות התורה שבהם הכול תלוי, הרי הכול תלוי באלה שעוסקים בפנימיות התורה?
נכון. אבל אלה שעוסקים בפנימיות התורה משתדלים בכל התקופה שהם נמצאים לעשות מקסימום כמה שאפשר. אני לא יכול לבוא בטענה לכל המקובלים שפעלו בכל הדורות, כשאני רואה אותם, שומע, לומד את הביוגרפיות שלהם, אני לא יכול להגיד שהם פספסו משהו שהיה עליהם לעשות. תראה מה שעשה רב"ש? הוא קיבל מהמכון של ברג, ארבעים בחורים שהבאתי לו, לא נשואים, צעירים, חילונים לגמרי, הוא קיבל אותם באמצע בני ברק. אתה יודע מה זה היה? כולם לא הבינו מה קורה. הוא עשה מהפכה. אני פחדתי מזה.
ואז חברים התחילו לבוא ולבוא. במשך כמה שבועות באו עוד, כי הם שמעו שכל המורים, ג'רמי, יוסי גימפל, שמואל כהן, כל אלה שהיו במכון, בעיקר המלמדים, באו לאשלג, אז הם גם באו. כשאני לימדתי היו שם אולי ארבעה עשר אנשים במכון, הייתי מגיע לשם בבקרים ונותן להם פתיחה וקצת כתבים. אחר כך הגיעו כארבעים, אני לא הכרתי אותם.
למכון לא הייתי מגיע, הייתי רק בהרצאה הראשונה, ואחר כך אמרתי לברג "אני רוצה ללמוד אישית". הוא אמר "בסדר", אמרתי לו, "אני משלם ואני רוצה ללמוד באופן אישי", ואז הגעתי. כשהגעתי הוא הזמין עוד שלושה חברים,יוסי, ג'רמי ושמואל כהן, ואז למדנו אצלו בבית כמה שבועות, לא יותר מזה, אפילו פחות. ואחר כך עזבתי, כי ראיתי שהוא התחיל לדבר על כוח הירח, הכוח הקוסמי, השפעת החפצים על האדם, וכל מיני כאלה דברים. כשהראיתי לרב"ש פרוספקט מהמכון, הוא אמר,"ברג עשה מהקבלה חסידות". לכן אנחנו צריכים להשתדל.
תלמיד: המשימה היומית, במהלך היום חולקים עם העשירייה איך להשתמש בירידות בצורה יצירתית כהזדמנות לעלייה למדרגה החדשה.
(סוף השיעור)
heb_o_rav_2018-08-26_lesson_bs-akdama-zohar_n1_p3_qxOCBddm