שיעור בוקר 07.12.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: קו אמצעי

קו אמצעי - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא: קו אמצעי, מקטע מס' 22.

כל המציאות שאנחנו מרגישים, גם בזה שאנחנו מרגישים אותה עכשיו, גם בזה שאנחנו נרגיש במדרגות יותר עליונות, רוחניות, כל המציאות מתגלה ככוללת שני הפכים, מפני שאנחנו כנבראים לא יכולים להרגיש אחרת. מציאות אחרת זה הבורא אבל אותו בעצמו אנחנו לא יכולים להרגיש אלא אנחנו מרגישים אותו מזה שהפוכים ממנו ודומים לו ואז "כיתרון אור מתוך חושך", שחור על גבי לבן, אהבה על פני שנאה, "על כל פשעים תכסה אהבה", בצורה כזאת אנחנו מגלים את הכוח העליון האחד שקיים, כי אין עוד מלבדו אבל אנחנו צריכים, יכולים, מסוגלים לגלות אותו כנבראים רק בצורת דבר והיפוכו.

ולכן כל העבודה שלנו היא בחיבור של הדברים ההפוכים ואצלנו זה מתבטא בזה שיש לנו רצון לקבל ואנחנו משתדלים מעל זה לגלות את הכוח להשפיע, אור חוזר על פני עביות. אחרת אנחנו לא יכולים לחבר כלים נפרדים ושבורים שהבורא ברא אותם בכוונה ככה.

אנחנו מרגישים את עצמנו שלא מסוגלים להיות כאחד בצורה פנימית, רגשית, במוח ובלב, לא יכולים, וכך מלכתחילה יש לנו הכנה לסדר את הבורא בינינו. כי הוא יכול לסדר את שני ההפכים האלו שיש אני ומישהו, משהו חוץ ממני כך ששני הדברים האלה למרות שהם יישארו בניגוד זה לזה, כי העביות לא מתבטלת, אנחנו גם נקשור אותם יחד כאילו שהם כאחד ואותו כוח שצריך לעשות קשר בין הדברים ההפוכים, זה יהיה הבורא. כך אנחנו נרגיש את הגילוי שלו.

ועכשיו בינתיים אנחנו מגלים צורות שנאה, דחייה, אי הסכמה, אי הבנה, פשוט משהו מחוצה לי וכל הצורות האלו הן בעצם הצורה ההפוכה מהבורא, הצורה ההפוכה של האיחוד.

ולכן מכך אנחנו באים להשגת הבורא, עד כמה שיש לנו צורה הפוכה, וודאי ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", הוא מרגיש את עצמו שדוחה את האחרים יותר, שונא אותם יותר. כמה שאנחנו גדלים מדור לדור אנחנו נמצאים בהרגשה שאני זה אני והאחר זה אחר, וכך על פני זה דווקא נגלה. עד כמה שאנחנו יכולים להיות עם הדחייה הזאת גם "על כל פשעים תכסה אהבה", גם עם החיבור בינינו, הפער, ההבדל בין דחייה לחיבור, בין שנאה לאהבה, זה ייתן לנו את עוצמת גילוי הבורא, כי הפער הזה יישאר כעביות והחיבור יהיה כצמצום, מסך ואור חוזר על פני העביות, ואז אנחנו נתחיל להרגיש דווקא בין המינוס ופלוס הזה את עוצמת הבורא שהיא מתגלה בנו בינינו יותר ויותר והוא הדבק שיחבר את כול ההפכים.

לכן כשהבורא ברא את אדם הראשון, שבר אותו, נכנס בכל הכוח בין כל החלקים ומאז הוא שורה, נמצא בין כל החלקים השבורים כצורה הפוכה מעצמו כדי שאנחנו כך נגלה אותו כדבר והיפוכו.

לכן כל דבר שמתגלה מתגלה רק מדבר והיפוכו, משנאה לאהבה, מדחייה, אי הבנה לחיבור עד שמגיעים לדבקות ולאהבה. לכן לחבר את המערכת, חלקי אדם הראשון ולגלות את הבורא שמאחד, שמדביק בינינו זה אותו דבר, רק או שאנחנו מחפשים כדי לחבר אותו או שאנחנו מחפשים כדי לחבר את החלקים השבורים כדי לעשות לו נחת רוח. כל פעם בכל מיני האופנים אנחנו מתייחסים לעבודה הזאת, אבל בעצם זו עבודה פשוטה בינינו ובין כל החברים, בכל ההרגשות שלנו. אני ומשהו חוץ ממני, שם נמצא הבורא בצורה הפוכה ואני צריך לעשות כך שהצורה ההפוכה הזאת לפי היגיעה שלנו, לפי המאמץ, לפי בקשת התפילה היא דווקא תהפוך מכוח הדחייה לכוח החיבור, לכוח הדבקות בינינו ואז "חשכה כאורה יאיר".

דווקא איפה שהייתה השנאה הכי גדולה, שם יהיה האור הכי גדול ולא שזה יבטל את זה, אלא דווקא "על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו נרגיש "יתרון אור מתוך החושך", כי גם הצורה הראשונה לא נעלמת והצורה המתוקנת, היא שורה עליה. עד כדי כך שעד כמה שאנחנו מתקדמים, אז הפער בינינו נראה לנו כתהום, כחושך עוד ועוד יותר גדול, ויחד עם זה אנחנו יכולים לגלות את הבורא, את האור, את הכוח, החיבור, והאהבה בעוצמה, באופנים, בכל מיני צורות יותר בולטות דווקא בזכות החושך שמתגלה.

ולכן כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו, היצר הרע מתגלה יותר, ודווקא על המקובלים, שם נפתח להם רצון גדול, שנאה גדולה, דחייה גדולה שלא יכולים להסכים זה עם זה כל פעם במצבים יותר גרועים וכך עוד מעט אנחנו לאט לאט נגלה את זה בעשיריות.

בינתיים אנחנו עוד קטנים כמו ילדים קטנים שמשחקים כל אחד עם עצמו ועדיין לא יכולים לשחק זה עם זה. אחר כך לאט לאט יתגלה לנו הקשר זה עם זה ולפי הקשר נתחיל להרגיש דחייה זה מזה. הרבה קבוצות מקובלים בהיסטוריה נשברו בדרך הזאת ונעלמו מפני שהגיעו לשנאה, דחייה כל כך גדולה שלא יכלו להחזיק את עצמם [בהבנה] שזה מגיע בכוונה מהבורא וצריכים בכל זאת להחזיק זה את זה ולגלות את הבורא על פני כל המצבים הרעים שהוא מתגלה ככוח הרע. זה נקרא "בראתי יצר הרע" ובעצמו צריך להופיע שם כיצר הטוב.

וכך אנחנו בונים את הקו האמצעי, ולא מנטרלים את הרע והטוב, שנאה ואהבה, אלא משניהם יחד אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להיות כלולים יחד כאנשים בוגרים, מבינים את הבריאה שהיא כולה כלולה מרע וטוב בצורה שווה. לא יכול להיות רע בלי טוב וטוב בלי רע והם ממש שווים זה לזה ודווקא בקשר ביניהם. לא על ידי זה שאחד מבטל את השני או יותר מהשני, ואפילו שעל כל פשעים תכסה אהבה אבל הכיסוי הזה של האהבה על פני הפשעים הוא דווקא לא יכול להיות יותר מהפשעים.

ומשני אלו דווקא כשאנחנו מחזיקים את השניים האלו וזה לא פשוט להחזיק שנאה כשבאה אהבה, שאנחנו לא רוצים לחשוב על השנאה, שאנחנו כולנו נמשכים ממש לאהבה זה מכה גדולה מאוד, הרבה יותר גדולה והעבודה הרבה יותר גדולה בלשמור על השנאה ולא לבטל אותה וממש לא לקפוץ לים של אהבה, אלא אנחנו צריכים להיות כלולים משניים. ואז אנחנו נמצאים במעמד שאנחנו נמצאים מול הבורא שהוא רק כוח אחד אמנם שיש אחריו כוח הרע, שהוא בראתי יצר הרע, אבל אנחנו ממש כלולים משניהם ושומרים על הקו האמצעי והוא עוזר לנו בזה ונמצא איתנו בקו האמצעי וכך אנחנו מתקדמים.

לכן כל אדם ואדם צריך להרגיש עד כמה שהוא כלול משניים. שתי דעות, שני כוחות, שני רצונות הפוכים למיניהם, לא חשוב, זה המצב לאדם המתפתח רגיל ואנחנו צריכים להתרגל לזה, להבין שזה הנכון, הבריאה הנכונה כך היא כוללת שתי צורות הטבע ואנחנו באמצע רוצים להחזיק את הבורא שהוא עושה שלום במרומיו ומשם השורש שלו שברא טוב ורע והוא בעצמו אפילו למעלה מהם, אז הוא יעשה שלום עלינו.

גם בזה שהוא יתגלה כפער בין טוב ורע, בין אור וחושך, אז בניגוד הזה, בקונטרס הזה בין שני המצבים האלה, אנחנו נגלה אותו וכשאנחנו נתאמץ ונלמד איך לגלות טוב ורע, שנאה ואהבה, דחייה וחיבור, משיכה ודחייה בין החברים, שאנחנו לא דוחים אף אחד ודאי בתנאי שהחבר הוא גם רוצה לחפש אותו קו האמצעי.

אז אנחנו בצורה כזאת מגיעים למצב הרצוי שהבורא מתגלה לקראתנו ואנחנו לקראתו באותו קו האמצעי, שאנחנו בונים אותו משני הקווים האלו, משנאה ואהבה, מדחייה וחיבור והם אצלנו נעשים כמחזיקים זה את זה. כמו שאנחנו לומדים אש שמחזיקה בפתילה ושמן, שתמיד צריך להיות התנגדות כפתילה, פסול, ויחד עם זה צריך להיות גם שמן וגם האור וכך אנחנו בונים את היחס שלנו למציאות.

לכן אנחנו צריכים להבין שכל הפעולות שעושה העולם בלהימשך לטוב הם לא יביאו לטוב אלא עוד יותר ויותר לגילוי הרע, עד שכולם יגלו ויבינו שצריכה להיות כאן שיטה אחרת לקיום. אנחנו לא יכולים מצד אחד להשמיד זה את זה כמו שזה רצוי ברצון לקבל, להשמיד את כל ההפכים, אלא אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו לא מבטלים זה את זה אלא דווקא משתמשים בניגודיות זה לזה כדי לבנות קו אמצעי. זה מה שאנחנו נראה עכשיו בכל העולם, במיוחד בחלקים שלו שהם יותר מפותחים, וכך אנחנו נתקדם.

דווקא על כל פשעים שאנחנו שומרים עליהם, על כל פשעים תכסה אהבה. אם אנחנו לא נלך בדרך הזו, אנחנו לא נוכל להתחתן, להחזיק את המשפחות, לחנך ילדים, לא להיות באיזשהו שלום עם השכנים, בינינו, בתוך המדינה, בין המפלגות, בין המדינות, אנחנו פשוט נהיה הכוח ההרסני שבטבע. דומם, צומח, חי יכולים להתקיים ביניהם כי יש ביניהם התנהגות אינסטינקטיבית נכונה מצד הטבע, ואנחנו, רק אם נמצא את הקו האמצעי הזה.

אז לבנות קו אמצעי זה העיקר. להתעלות למעלה מהאגו שלנו, לא לבטל אותו אלא להתעלות נכון, להשתמש בטבע הזה שהבורא ברא בי, שאני מתייחס לזה בשמירה, בעדינות. אחרת אני לא אוכל גם להרכיב עליו יצר טוב, וגם יחסר לי לגלות בורא אם אני מוחק משהו מהיצר הרע שלי. אלא כל מה שיש לי אני שומר ומשתדל כנגד זה, למעלה מזה, לבנות כוח השפעה הפוך. ומשניהם אני משתדל להרכיב מערכת, ומבקש שהבורא יעזור לי להרכיב את המערכת, עד שאני מתחיל לראות אותו כשותף, שהוא עוזר לי בזה ומתגלה בין שתי המערכות האלה טוב ורע כבורא. כי הוא ברא אותן ונתן לי שתי מערכות מפורקות, שבורות, ואני בלהשתדל לייצב אותן יחד מתחיל לראות אותו. זאת אומרת אנחנו בונים אותו, כמו לגו שאנחנו אוספים, מה אנחנו מקבלים בסופו של דבר? צורת הבורא. זה גילוי הבורא שכך הוא מתגלה בעבודה שלנו לחבר טוב ורע, את עצמנו יחד, בלי חס ושלום לאבד בדרך שום דבר רע ולמצוא כנגדו כל דבר טוב.

זאת אומרת הקו האמצעי הוא נבנה מתוך זה שגם טוב וגם רע אנחנו צריכים לחבר ביניהם כך, שהבורא יתגלה בין שניהם. כי אם אנחנו רוצים שטוב ורע יתחברו אז הם פשוט יבטלו זה את זה, פלוס ומינוס, זה יהיה קצר כמו בחשמל, ואנחנו גם לא נוכל לקרב אותם זה לזה, זה כמו במגנט שאי אפשר לקרב אותם. אלא אנחנו יכולים רק להשתדל לגלות צורת הבורא שצריכה להיות כזאת, שטוב ורע שאנחנו מגלים, היא מייצבת את הצורה שלו לעת עתה בין טוב לרע, ואז זה הקו האמצעי ועושה שלום בינינו, כך אנחנו מגלים אותו. הבורא ברא את היצר הרע, בעצמו ייצב את היצר הטוב, ואנחנו מגלים אותו בייצוב הנכון בין שניהם.

אותה הצורה שמתגלה, שמחברת בין טוב ורע, אז כל המאמצים שלנו שאנחנו עושים זה נקרא אדם, שאנחנו מעמידים את המערכת הזאת הדומה לבורא. במידה הזאת שאנחנו בונים בצורה כזאת את מערכת אדם, הבורא בה מתגלה, זה גילוי הבורא לנברא שאנחנו צריכים להשיג.

לכן לא לברוח לאף מקום לחפש כוח עליון, זה רק בינינו. בתפילה, בבקשה, בדברים טובים, רעים, הכול צריך להיסגר בינינו. כולנו מתפללים תפילה, כולנו מכניסים את עצמנו למאמצים לחפש אותו, מדברים על זה, כל דבר ודבר משתדלים לעשות יחד ובינינו, ממש בצורה כזאת. זו כל העבודה של המקובלים, אלה שרוצים לקבל את הגילוי הבורא, שביניהם הם מרכיבים את המערכת מטוב ורע והבורא כקו האמצעי מתגלה שם.

ולכן לעומת זה אנחנו נרגיש עד כמה המציאות היומיומית שלנו זורקת אותנו לכל הכיוונים, היא לא נותנת לנו להתרכז דווקא בינינו ובחיפוש צורת הבורא שמחבר בינינו, בין כל הצורות המנוגדות, ואנחנו צריכים להתנגד לזה. זאת אומרת עד כמה שהוא מפריד בינינו, מחלק בינינו, מרחיק בינינו, גם בעשיריות, גם בין בני אדם, גם בין המדינות ועמים, כל זה נעשה מתוך הרצון שלו לעורר אותנו דווקא למצוא מקום לגילוי שלו.

הוא פועל כאילו כנגד זה, בלהרחיק ולבלבל אותנו ואנחנו צריכים להחזיק זה את זה בקבוצה בערבות הדדית שהוא כן יבוא ויחבר בינינו כי בלעדיו אנחנו לא יכולים. לכן העבודה שלנו צריכה להיות בלחבר, לחזק את הקשר בינינו כדי לפנות אליו ולדרוש ממנו, עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו, שלום זה נקרא שלימות, השלמה.

אז בכל מקום שבו אנחנו יכולים לגלות נחיצות בבורא, שיש בינינו חיכוך, אי הבנה, ריחוק, אנחנו שמחים, כי אז אנחנו יכולים עוד ועוד למשוך אותו בכל מיני אופנים שונים שישרה בינינו, שיחבר בינינו, ישמור עלינו, שלא ייתן לנו להתפזר.

ואז מראש אנחנו יכולים להתפלל על זה שיחזיק אותנו, שלא ייתן לנו לברוח, והוא ודאי בצורה הפוכה כל פעם ייתן לנו תרגילים של ריחוק, דחייה, אי הבנה, שכל פעם אני אגלה בחברים שלי כל מיני צורות לא נעימות לי, שונות למיניהן, ואני צריך כל הזמן לדעת שזה הבורא עושה לי, התרגילים האלה באים רק ממנו, כי מי אנחנו סך הכול, הוא משחק איתנו כבבובות, אבל אנחנו בונים מאיתנו מערכת אדם שבין הבובות. אז יוצא שהבורא ברא מערכת דומם צומח וחי ואדם שבור, ואנחנו מרכיבים את האדם השבור, זו העבודה שלנו בלבד וכל הזמן רוצים להיות מרוכזים רק בזה.

לכן כל העשיריות צריכות במשך היום מדי פעם להתקשר ולדבר על זה, איך הן מצליחות לראות את כל הדברים הטובים והרעים שיש ביניהם, ואיך נכון לשלב דברים טובים ורעים בזה שהבורא שורה ביניהם, בכוח להביא אותו, לדמיין שהוא נמצא ביניהם. אבל הם מדמיינים אותו בצורה כזאת שגם רע וגם טוב לא נעלמים, לא נמחקים, לא מבטלים זה את זה, אלא גם הם קיימים וגם הבורא כמקור שלהם קיים ביניהם, ואנחנו מתייחדים עם הבורא בזה שאנחנו רואים עד כמה גם טוב וגם רע הם גורמים לחיבור הנכון שלנו.

שאלה: הבורא זה הכוח ההופכי לכוח השלילי או שהוא הכוח המשלים בין החיובי לשלילי?

הכול. אחר כך אנחנו נגלה שאפילו אחרי הקלעים, אחרי המוח שלי, הלב שלי, גם שם הוא נמצא, גם שם הוא מסדר את הכול. ובעצם, איך אנחנו מגיעים לזה שאין עוד מלבדו? מזה שיש לנו רק נקודה אחת, נקודת השבירה שהיא נמצאת בכל אחד ואחד כדי לגלות שחוץ ממנה אין עוד מלבדו והיא קיימת דווקא מאין עוד מלבדו הזה.

תלמיד: אז מה זה הכוח החיובי הזה שמתגלה מעל החיובי והשלילי?

הכוח החיובי והשלילי הוא מתגלה אבל למעלה מזה הכוח הראשון, אני הראשון ואני אחרון, זה משהו אחר, זה לא חיובי ולא שלילי, זה הטבע, הבורא עצמו.

תלמיד: כשמתגלה שלילי בעשירייה מה אנחנו דורשים?

נדרש מאיתנו לא לבטל את השלילי אלא להגיע למצב שאת כל השלילי הזה אנחנו מכסים בכוח החיובי ובשניהם אנחנו מגלים, במרחק ביניהם, בין ההפכיות ביניהם אנחנו מרגישים את היוצר שלהם, את הבורא.

תלמיד: איך אתה לא מבטל השלילי?

אני דואג שהוא לא יתבטל.

תלמיד: על ידי מה?

אני לא רוצה לבטל אותו, אני מתייחס אליו כמו למרכיב הכרחי בבריאה אחרת אין בריאה. בריאה זה "בר" מהחיבור, ואני רוצה שהיא תתקיים, אחרת איך אני מגיע לחיבור פי תר"ך פעמים יותר גדול, שהיה כוח שבא מהבורא ראשון, ועל ידי כוח השלילה, כוח הריחוק, שנאה, אני מגדיל את עוצמת החיבור על פני עוצמת השבירה, וכך מקבל עוצמה פי תר"ך פעמים יותר גדולה, נרנח"י במקום נפש דנפש דנפש דעשיה.

שאלה: איך נגלה את הרע והטוב כך שנוכל להשיג את הקו האמצעי, מהם מצבי הטוב והרע הללו?

אנחנו לא רוצים לבטל לא טוב ולא רע. כמו אנשים מבוגרים עם ניסיון בחיים, כשאנחנו נמצאים במערכת, במשפחה נגיד, אז אני יודע שיש לפני שותף, נגיד אישה או ילדים, שיש לכל אחד אופי משלו ואני לא יכול לעשות עם זה שום דבר. אני לא יכול לכופף אותם, ואם אני מגיע בכוח שלי אז אני משתיק אותם אבל בזה לא מתקן את המצב.

התיקון הוא בזה שאנחנו יודעים להשתמש בכוח טוב ורע, שאנחנו אומרים, זה מגיע לנו מלמעלה, עם זה נולדנו, בואו נסדר את הכוחות הרעים האלה בינינו בצורה כזאת שהם יהיו בהשלמה. אבל איך? אם היינו מגלים עכשיו מה שיש אפילו בתוך כל משפחה ומשפחה אז היינו ממש רוצים להרוג את כולם. לא. אלא איך אנחנו נגלה כוחות מנוגדים, שכולנו מנוגדים זה לזה, באף אחד אין משהו דומה לשני. זה נדמה לנו עכשיו, אבל הרצון לקבל עוד יגדל ואנחנו נראה כמה אנחנו שונים, הפוכים ולכן עוד יותר ויותר שונאים זה את זה.

אז מה שאני צריך כאן זה למצוא את השיתוף, איך יכול להיות בין ההפוכים שיתוף. ואז אני מגיע למצב שאין לי ברירה, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". אני לא מבין באיזו צורה, אבל יבוא כוח מיוחד כזה שאני אראה את הטוב והרע בצורה שווה, לא אחד שלילי ואחד חיובי, אלא שניהם שליליים, שניהם חיוביים, את שניהם אני צריך בשווה מפני שאני מגלה ביניהם את כוח החיבור, כוח האהבה, ולא יכול להיות אחד ללא השני.

אנחנו אפילו רואים בחיים שלנו שלפעמים אנשים שאוהבים זה את זה יש ביניהם איזו נטייה טבעית קצת לעשות איזו עקיצה קטנה אחד לשני, כי על ידי זה הם מעוררים יותר את הרגשת האהבה. זה גם נמצא אפילו אצלנו בדרגות כאלה, זה כמו פלירט אחד עם השני, שאחד כאילו לא רוצה את השני ולא ככה ולא ככה. למה? כי על ידי זה אנחנו מעוררים כוחות נגדיים שאי אפשר אחרת לגדל אותם, להגדיל אותם. זה בצורה הגשמית שלנו הפשוטה, הפרימיטיבית. אבל בצורה רוחנית, אי אפשר רע בלי טוב וטוב בלי רע, אלא בצורה שהם יעמדו בעוצמה כזאת שכל אחד מדליק את השני אז אש האהבה בוערת.

שאלה: בוא נניח שמתגלה הרע בקבוצה, הקבוצה לא עומדת בזה ומתפרקת. האם הקבוצה מתפרקת לחלוטין או שיכול להישאר איזשהו גרעין שלה ואז ככה תהיה ברירה טבעית, התפתחות טבעית?

מה שאתה מספר לי זה לגמרי לא שיטת הקבלה. זו לא שיטת הקבלה אם הקבוצה מתחלקת מפני שהם לא יכולים להחזיק את הרע שמתגלה ביניהם. הרע שמתגלה ביניהם זה הבורא בצורה הפוכה מתגלה ביניהם והם לא עומדים על כל הדרישות כדי לגלות אותו בצורה הנכונה. לא ייצא להם שום דבר מזה שהם יתפרקו. שום דבר, ההיפך, הם מבטלים את הדרך הרוחנית. אף פעם [לא יצא], כתוב "חוץ מצא", חוץ מלהתפרק. אלא אם ישנם אנשים שפתאום מתגלים בכל מיני קבוצות שהם מפריעים לדרך הזאת, מבלבלים אנשים, סוטים מהדרך, יש לנו כאלו, אנחנו משתדלים להיפטר מהם ומידי פעם כך נעשה, אבל חוץ מזה לא.

חוץ מזה מי שרוצה לצאת - שייצא, אבל הדרך שלנו היא דווקא על פשעים שמתגלים לכסות אותם באהבה. אחרת איזה גברים אתם? אתם לא מקבלים כוח שנאה, דחייה, יותר ממה שאתם צריכים להתגבר. הבורא נתן לכם אפשרות להתגבר ואתם זורקים את האפשרות הזאת, לא רוצים לקבל, "יותר טוב, במקום להתמודד עם הקושי של העלייה לרוחניות, במקום זה נרד, נתחלק", אתם מזלזלים בכל השיטה. חבל. נקווה שאתם עכשיו תתקנו את זה ותלכו קדימה. ויהיו עוד הרבה הרבה מצבי שנאה, דחייה כאלו. אם הם בדרך, אם הם לחיבור, אז רק להתגבר עליהם, לבקש קשר עם הבורא, עזרה משלו, גם עזרה מהקבוצות האחרות, ובזה אתם צריכים כבר להיות ממש עם העיניים קדימה.

שאלה: איפה הגבול בין הטוב לרע כדי שלא נזיק זה לזה בדרך?

אין גבול בין טוב ורע, אלא זה המקום שבו אנחנו מגלים את הכוח העליון, דורשים שהוא יחבר בינינו, נקודה. דורשים שהבורא יתגלה בכל המצבים המנוגדים בינינו.

שאלה: בזמן שהיית אצל רב"ש, האם היו כאלה רגעים בקבוצה שהתגלה בה הרע?

לא, לא היו. היו דברים קטנים שהייתי מכבה מפני שהייתי כשמש ליד הרב"ש, ופה ושם הייתי מעורב בזה, אבל לא בצורה כמו שאנחנו עכשיו לומדים. לא היו כאלו מצבים בקבוצות, לא היו מגלים עד כדי כך מצבים כאלה של חיכוכים, בתוך הקבוצה ובין הקבוצות, עוד לא הגענו לזה.

תלמיד: כל אחד חווה את זה בתוכו או שהקבוצה לא הייתה מספיק מתקדמת?

תבדוק את זה על עצמך ולא על ההיסטוריה. אתה לא תבין שום דבר ממה שהיה, הכל לא ניתן לך לבירור ולמחקר. אתה תבדוק, תחקור מה שיש לך בקבוצה, ועד כמה שאתה צריך לעזור לקבוצה שהבורא יתגלה בה.

תלמיד: אני פשוט שואל בצורה מעשית מתוך העבודה שלי, זה משהו שצריך להיות גלוי לכולם שמתגלה שנאה בינינו, או שזה בפנים, שאני מגלה את זה בתוכי?

אתם צריכים לדבר על זה בצורה כללית כמו שאנחנו עכשיו לומדים.

שאלה: כשאתה אומר לכסות באהבה, כבר יש בזה יחס לא שווה לטוב ורע, איך בונים יחס שווה לטוב ורע?

אני לא יודע, אני רואה מה שכתוב, זה לא שאני אומר לך, אנחנו עכשיו נקרא פסוקים ותראו מהם מה לעשות. אני בסך הכול עומד לידכם, כדי יחד אתכם יותר להבין את הפסוקים שבעל הסולם ורב"ש כותבים לנו, זה הכול.

תלמיד: הנטייה הטבעית כשמתגלה השנאה זה לברוח ממנה לחיבור, לרצות שיהיה חיבור.

אנחנו לא בורחים לחיבור, אנחנו שומרים על השנאה ומשתדלים יחד עם זה להיות באהבה. יחד עם זה, "על כל פשעים תכסה אהבה". אם אני זורק את הפשעים אז אין לי מה לעשות, זאת כבר לא חכמת הקבלה, זאת כבר איזו פילוסופיה, דמוקרטיה, לא יודע מה.

תלמיד: ומה זה להשיג אהבה למעלה מהשנאה?

את זה תלמד, תלמד בקבוצה איך עושים. גם בבית אתה יכול ללמוד את זה, בכל מקום, אבל בצורה בריאה, שישנה שנאה ואני מכסה אותה באהבה. זה נקרא גישה בריאה של גבר שמתגבר על כל הרע ומכסה אותו בטוב. וטוב קיים רק מפני שמכסה את הרע, אחרת אין שום ערך לטוב.

שאלה: מדוע הניגודים המתגלים לאדם בדרך מהווים קרש קפיצה לרוחניות?

על פני מה אתה תעלה? אז מה זה קרש הקפיצה אם לא הניגודים שמתגלים?

תלמיד: מה הרעיון המרכזי של הניגודים, שתיוולד תפילה?

ניגודים מתגלים כדי שאנחנו נשתדל על פניהם, כמה שהם יותר גדולים, לבנות מעליהם קו אמצעי שמחבר את שניהם ושומר על שניהם. שקו שמאל שנאה מתגלה כעביות, וקן ימין אהבה מתגלה כחיבור, זכות. ואז יהיה לנו מזה פרצוף רוחני.

שאלה: איך נעזרים בצורה נכונה בעשירייה במצב החושך? מה המקום הנכון של מצבי החושך בעשירייה? האם נותנים לזה בכלל מקום ואיך מבטאים את זה בצורה נכונה?

אנחנו בעשירייה תמיד מסוגלים לצאת מחושך, לא יכול להיות שהבורא נותן לכולם את אותה הרגשת החושך, שאנחנו שקועים בזה ואף אחד לא יכול להציל את החברים. אנחנו צריכים שהחברים יחד כשמתחברים יכולים לזרוק חבל לחברים שנמצאים במצב יותר גרוע, וכך לטפל זה בזה. ובפנייה לבורא אנחנו מצילים את כולם, שאנחנו מבינים שהמצב הזה הגיע לנו מהבורא כדי שאנחנו נגלה בינינו מקום בשבילו, שיחבר בינינו. ואז אנחנו פונים אליו והוא מסדר לנו קשר בינינו ומתגלה.

תלמיד: כלומר האם מצב החושך הוא מצב שהעשירייה צריכה לטפל בו?

אנחנו צריכים לטפל בחושך, אבל לא שאנחנו מביאים את החושך. אנחנו תמיד נמשכים לאור, לחיבור, לאהבה.

שאלה: מה אני צריך בדיוק לשנוא שזה יהפוך לחומר בעירה טוב, לשמן טוב לנר? מה בדיוק אני שונא?

אתה שונא רק דבר אחד, את העצלות שלך. העצלות שלך שלא נותנת לך אפשרות לזוז ולברר את כל הכוחות שנמצאים בינך לקבוצה. רק את זה צריך לשנוא, לא את הרע צריכים לשנוא ממש, שנאה לרע תבוא אחר כך כשנתחיל להשתוקק לטוב. רק שנאה אנחנו צריכים, אבל שנאה לא מבטלת את הרע, רק מעמידה, מפרמטת את הרע בצורה נכונה. את כוחות הפירוד אנחנו חייבים כל הזמן, כדי לסדר, לבנות מעליהם את כוחות האיחוד.

שאלה: בפרצוף, האם האור חוזר זה הקו האמצעי ואם כן איזו משמעות יש לו?

פרצוף זה רצון לקבל עם מסך עליו, שיכול להידמות לאור העליון בחיבור בין כל החלקים ובזה הוא דומה לבורא בסך הכול. "פרצוף" זה נקרא מידת ההשפעה מצד הנברא כלפי הבורא. פרצוף זה נקרא מקום החיבור בין נברא לבורא. פרצוף זה הכול, כל הבריאה זה פרצוף, אין יותר מעשר ספירות, רק תלוי בקנה המידה של עשר הספירות.

שאלה: שמענו שיש תפקיד כזה שנקרא "שָמָש", אז מה זה בעצם השמש בעשירייה?

זה אחד מהחברים שאנחנו מעמידים אותו בכל יום, או בכל שבוע אחר, שהוא ינהל את העשירייה בצורה אדמיניסטרטיבית.

שאלה: ההסבר מאוד מעמיק, ברמה התיאורטית זה מאוד מובן, ברמה הפרקטית מה זה בדיוק רע בעשירייה? זה דברים שאדם חושב, זה דברים שאדם עושה? מהו הרע?

רע זה אותו כוח דחייה שיש בינינו, טרם שמצאנו כנגדו את הכוח הטוב שעוזר מעל הרע להתחבר. אז עד שלא מסדרים את הרע וטוב יחד, שהם יתמכו זה בזה ויגלו זה את זה, כ"חשיכה כאורה יאיר", אז אנחנו קוראים לכוח הדחייה הכוח הרע. אבל כשאנחנו מסדרים אותם יחד אז אנחנו רואים שזה לא רע, שזה כמו שמן, חומר דליק, שאם מחברים אותו נכון דווקא על ידו אנחנו יכולים להדליק את האש, את החיבור בינינו.

ולכן חייבים גם דחייה וגם נטייה לחיבור, ולא יכול להיות אחד ללא השני, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

תלמיד: זה צריך להיות משהו שכבר בא לידי ביטוי, כלומר איזה ויכוח שנהייה, או שמספיק שיש לאדם איזו מחשבה לא מושלמת על החבר, זה כבר רע?

כן, אפילו זה. הוא צריך לבדוק, גם להתייעץ אפילו עם יתר החברים, האם אני טועה או לא טועה שהחבר הזה הוא מזיק, או שהוא לא מזיק אלא הרע שמתגלה בו זה כנגד החיבור, אבל זה עוזר לנו לגלות עוד ליקוי בחיבור בינינו.

תלמיד: כל מחשבה אגואיסטית שעוברת בראשו של אדם כלפי משהו שקשור לחיבור היא כבר רע, אפשר להגדיר אותה כרע?

בינתיים, אבל צריכים לברר, כי יש רע מועיל ויש רע מזיק. רע מועיל, שאנחנו לעת עתה יכולים להתגבר עליו ולהפוך אותו לטוב כחומר דליקה. ורע מזיק, שהוא ממש מבלבל, מרחיק בינינו, מבלבל את החברים, ממש מוריד את הקשר בינינו מהרמה הגשמית, מהרמה הרוחנית, עושה בלגן בחיבור בעשירייה. יש לנו כאלה דוגמאות שאנחנו לא יכולים להסכים איתן.

שאלה: כשבעבודת החיבור בעשירייה לאט לאט דברים מתבהרים, ומילות החברים מכוונות כל הזמן להרגשת החיבור והאיחוד, במצב הזה אני לא מבין מה אני בעצם אמור לשנוא? מה זאת שנאה בעבודה הפנימית הזאת?

שנאה יכולה להיות מסתם דחייה, שאני לא מרגיש כמה מהחברים קרובים כמו יתר החברים, כבר הדברים הקטנים האלה גם כן נקראים שנאה. אין בין שנאה לאהבה משהו באמצע, ניטראלי, אלא אם לא אהבה במידת מה כבר אנחנו מגדירים את זה כשנאה. וגם צריכים להבין, אולי אתה לא שונא בגלל שאתה לא רוצה לסבול, בגלל שיש לך כל מיני חשבונות, אבל אם זאת לא אהבה זאת שנאה, אין באמצע.

תלמיד: אם בעבודה הזאת של החיבור אחד מהחברים בעשירייה כאילו נופל מתוך העבודה, זה אומר שאני בטוח שונא אותו. האם זה נכון?

זה הכוח ההגנתי שלך, אי אפשר להגיד שזו שנאה, כי אתה לא מרגיש שנאה, אלא אתה פשוט מוחק אותו. אי אפשר להגיד שזו שנאה בפועל, אבל אנחנו גם אומרים בעצם שזאת שנאה, כי אם המטרה שלנו היא אהבה וחיבור, אז כל דבר הפוך כבר נמצא בגדר שנאה.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בייאוש כאמצעי לחיבור בינינו והעמקת העבודה בעשירייה?

אתם צריכים להדליק זה את זה. צריכים להיות בקבוצה שמש וגבאי, צריכים אולי להיות עוד אחראים בקבוצה, שאנחנו קובעים נניח אחרי שיעור הבוקר, שהיום זה וזה הם אחראים על מצב הרוח, על התקדמות הקבוצה, וכל היתר חייבים להיות תחתיהם, לשמוע מה שהם אומרים ולעשות מה שהם קובעים. אבל לא להיות בצורה שלא פועלים בכלום, שאתם לא מרגישים שאתם מתקדמים במשך היום, איך יכול להיות? לי יש עשירייה מיד אחרי שיעור הבוקר, אחר כך בצהריים ואחר כך בערב. חוץ מזה יש לי צילומים. חוץ מזה יש לי עוד פגישות, יש לי לעשות איזה מאמרים, להכין את עצמי לשיעור של מחר. אני חייב למלא את הזמן שלי בכל מה שאפשר.

אני מבין שאתם עובדים ויש לכם עוד טיפול במשפחות, אבל אתם חייבים בכל זאת יחד עם זה להעמיס על הראש והלב שלכם דאגה לעשירייה. כמו שיש לך בבית תינוק ואתה חושב עליו מה קורה, איך הוא שם, כך אתה צריך לחשוב על העשירייה.

תלמיד: ומה לגבי עצלות?

עצלות? אין עצלות. לכן צריכים להיות גבאים, לכן צריכים לעורר אלו את אלו, "איש את רעהו יעזרו". מה זה עצלות? אתם כבר רגילים לא לעשות כלום? אתם לא חוזרים על שיעור הבוקר במשך היום? אתם חייבים לשמוע אותו, אחרת זו לא תהיה התקדמות. פעם אחת ששומעים זה שום דבר, אתם צריכים לשמוע את השיעור פעמיים. פעם בשיעור בוקר ופעם במשך היום, ועוד לדבר על זה. זה נקרא "שניים מקרא ואחד תרגום".

שאלה: מתגלה עוד משהו רגשי כזה, כאשר אנחנו עולים מעל השנאה אז ההרגשה עצמה של השנאה הופכת למשהו אחר. זה מראה לי את הגבול, עד איפה אני יכול להתחבר ומאיפה ואילך כבר יש דחייה. השאלה היא, אם השנאה הזאת הרי כל הזמן גדלה, אני מבין שאני בכלל לא יכול להתחבר?

אתה צריך להתפלל, לבקש, גם עם הקבוצה יחד ואפילו לבד, שאתה רוצה להתעלות למעלה מהשנאה.

שאלה: איך להגיע למצב של הרמוניה בין אהבה לשנאה בעבודה?

ככל שתגדיל יותר את האהבה אז תגיע להרמוניה. אתה לא צריך לדאוג לשנאה, את השנאה מעוררים הכוחות שנמצאים כבר במערכת. את האהבה אתה צריך לעורר. לכן ההרמוניה תלויה עד כמה שאתה נמשך לאהבה.

שאלה: הרגשת הייסורים זאת המדרגה האחרונה שמעליה כבר בונים מסך?

אנחנו לא צריכים להשתוקק לסבל ולצרות, אלא כל הזמן להיות דבוקים בחיבור, בקשר בינינו, בבורא, כי זה בעצם חבל ההצלה, זה גלגל ההצלה. ולא להיכנס לתוך הסבל, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו". אז אני לא יושב ובוכה מה קורה לי, ואוכל את עצמי, זה לגמרי לא צורת גבר. "גבר" זה נקרא התגברות, שהוא מתעלה מיד לכל האמצעים שיכולים להציל אותו מהמצב הזה. וזה שהבורא זורק אותנו לכאלו מצבים זה כדי שאנחנו נלמד כמה שיותר מהר לצאת מהם.

שאלה: מה קורה לאהבה ולשנאה כאשר הן מחוברות בקו האמצעי?

כשהאהבה והשנאה מחוברות בקו האמצעי הן נותנות לנו את הרגשת הבורא. כשאנחנו רואים שגם לשנאה וגם לאהבה יש אותו כוח בבריאה, כמו המינוס והפלוס בבניית החומר המטריאלי, אנחנו מתייחסים בשווה לשנאה ולאהבה כדי לגלות את הבורא כקו האמצעי הנמצא מעליהן.

שאלה: יש הרגשה שבעבודה אנחנו מגלים איזו אדישות, דחייה בעשירייה, אולי הכבדה ואנחנו משתדלים לחפש איך לעלות מעל זה ולהגיע לאותה האהבה, אולי כמו הדוגמה עם הרעב, שהאדם מרגיש רעב, אבל הוא לא יודע אם הוא יוכל למלא אותו או לא, וזה יוצר עוד יותר כובד.

האם אפשר להגיע לשלב כזה בעבודה שבו כל המצבים השליליים האלה מתגלים כמו תיאבון, כלומר לקראת סעודה שעל בטוח נקבל, ואז אין את מצב הייאוש שאולי לא תגיע לדרגת האהבה הזאת, שאולי לא תצליח לעלות, או שהייאוש הוא תנאי הכרחי בעבודה?

ההרגשה הזאת שאני מאוד משתוקק למשהו ולא יכול להשיג, היא הרגשה מצוינת. היא נותנת דווקא עוצמה להשתוקקות לאהבה. תתאר לעצמך איך זה בין שני אנשים שאוהבים זה את זה, עד כמה שהם משתוקקים זה לזה, ונמצאים במצב שהם כמעט ולא יכולים להיפגש, כמעט ומי יודע איך שזה יקרה, הם צריכים לשמור את המצב הזה, להעריך אותו מאוד, ועל פני זה להתחיל לגלות את קשרי האהבה. בלי לטשטש את הנטייה הזאת לחיבור, אלא שהרעבון, המשיכה יישארו גם.

זה כל הסוד של האהבה הנצחית, האהבה השלמה, שאותו החיסרון, כשלא הייתה אהבה, נשאר גם בזמן שמגיעים לאהבה, ויודעים לשמור עליו. ואם כך, אמנם הם קשורים ונמצאים כבר בזיווג, אבל בזה הם מקיימים את עוצמת הזיווג כאילו שהם נמצאים בפירוד. ואז, בצורה כזאת, כל הזמן הם נמצאים בהתקרבות, והתקרבות, והתקרבות, למרות שלאן יש עוד להתקרב, אתם נמצאים בזיווג ביניכם, בהתקשרות, בדבקות, בחיבור זה בזה.

לא, אנחנו מרגישים שבכל זאת יש בינינו אותה השתוקקות שהייתה קודם, ועל ההשתוקקות הזאת אנחנו שומרים ולא רוצים שהיא תעלם, כי אם ההשתוקקות, העביות תיעלם, אז תיעלם האהבה. כי האהבה זה משהו יותר מחיבור, זו נטייה פנימית להיות אחד בתוך השני. זה קשה להסביר במילים של העולם הזה, אבל כך זה ברוחניות. תשתדלו לדמיין את זה ותראו כמה שיש לנו בזה עוד להתקדם.

שאלה: אתה מדבר תמיד על הכול חוץ מצא. אבל איך אני צריך להתנהג בעשירייה עם חברים שהם לא נוכחים, לא משתתפים? מה צריך להיות הקו האמצעי עם החברים האלה?

מי שלא משתתף לא משתתף, אין לי אתו שום דבר. זה לא נקרא שהם רשומים בעשירייה. אני מקבל יום יום דיווח אחרי השיעור מי היה ומי לא היה בשיעור, והם לא נמצאים. מה אני אעשה? אני לא מתחשב בהם, לא מתחשב. מי שמגיע למטרה וזוכה לגילוי הבורא זה אלו שעושים את העבודה. הבורא לא יכול לוותר על היגיעה של כל אחד ואחד כי היגיעה בונה את הכלי. אם האדם לא השקיע אז אין לו כלי, אז הכול עבר לידו.

לכן אנחנו צריכים סוף כל סוף לעשות חשבון בינינו, אנחנו עובדים יחד כדי להתחבר ולגלות את הבורא או לא? ואנחנו יום יום מקבלים עוד מנה ועוד מנה בהתקדמות איך לייצב את הכלי הנכון לגילוי הבורא. היום אנחנו מדברים כבר בג' קווים ובמצבים מתקדמים מדברי הרב"ש ובעל הסולם. לכן אם הם לא אתנו אז אתה לא תוכל להעביר להם את זה, כי זה עניין רגשי, התכללות רגשית שאנחנו כולנו עכשיו נמצאים יחד.

שאלה: האם השנאה מתגלה כאשר אנחנו מפרים את כללי הרב"ש, ואז אנחנו לא יכולים לכסות באהבה, אחרת השנאה זה לא דבר כזה נורא.

לא. השנאה מתגלה מתי שאנחנו מנסים בכוח לכסות אותה באהבה. השנאה מגיעה כמתנה מהבורא שרוצה לקדם אותנו. השנאה מתגלה בנו כמתנה מהבורא שרוצה שאנחנו נתקדם לקראת האהבה.

שאלה: אם בעשירייה כולם נמצאים בזומים, כולם באהבה, כולם בשיעור ואפילו מפחיד להתחבר עוד יותר כדי לא להפר את האיזון, את ההרמוניה.

להתחבר כמה שאפשר בכוח, כמה שאפשר יותר, עד שתגלו שאתם לא מחוברים בכלל. אתם ג'נטלמנים כאלה, לא נוגעים זה בזה, "אנחנו יפים, טובים, הכול בסדר גמור, אסור להרים קול, אסור לחשוב רע אחד על השני, אנחנו מבטלים את הדברים האלה ממש בשורשם". חס ושלום. תתחילו יותר להתקרב ביניכם ותראו כמה אתם לא מסוגלים לסבול זה את זה, אחרת איזו קבוצה אתם? זה בית זקנים.

תלמיד: איך לא לשבור, שהקבוצה לא תתפרק?

לא לפחד מזה שאנחנו נלך לחיבור והקבוצה תתפרק, העיקר החיבור. אם נתפרק אז נתפרק, לא חשוב לי. נשמור על החיבור, אבל בזמן שאנחנו הולכים קדימה ולא שאנחנו נעשה מעצמנו איזה קונסרבים שלא נתקדם, שרק הסטטוס קוו חשוב לנו. חס ושלום, רק לא זה.

שאלה: זכיתי במתנה בצורה שמתעוררת בי מחשבה שאני לא אוהב איזה חבר, ברגע שהמחשבה הזאת מתעוררת מה אני עושה? הדבר הראשון, השני, השלישי.

אתה צריך לעשות חשבון, קודם כל שקיבלת את זה מלמעלה. שנית, איך אתה יכול להשתמש בזה כדי להתקדם, כי אם הרצון לקבל יותר גדול אז גם עליו אתה יכול להשיג מדרגה יותר גדולה, כי בכל פעם אנחנו עולים כך במדרגות. תעשה את העבודה ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", עד שאתה מגיע למצב שאתה אוהב את החבר במצב החדש, מבין שקיבלת מהבורא את השנאה ועכשיו אתה רוצה לקבל ממנו גם כוח אהבה. בעבודה בחברה שם אתה מקבל את הכוחות האלה, מינוס ופלוס, שעל פניהם אתה מתקדם לגילוי הבורא.

שאלה: גילוי הרע מחוץ לחברה של העשירייה יכול להיחשב כהשפעה? ואם כן, האם תמיד עלי לחזור על האקט הזה של השפעה?

אנחנו לא מתחשבים במה שקורה מחוץ לקבוצה. אנחנו יכולים ללמוד מה שקורה בקבוצות האחרות בבני ברוך, אבל מה שקורה מחוץ לקבוצת בני ברוך העולמית בכלל לא חשוב לי. אני לא מתערב בהם ושהם לא יתערבו בי.

שאלה: אם אתה יכול להסביר, זה לא לגמרי ברור. מצד אחד אתה אומר שצריך להשתוקק לאהבה ולחיבור בעשירייה עד כמה שניתן, ומצד שני, אתה אומר שלא צריך לטבול בתוך האהבה.

להשתמש באהבה בצורה שהיא אחד מהמרכיבים בדרך, ולא שאתה טובע שם ולא יודע מה. אתה צריך להיות תמיד בין שניים, בין שנאה לאהבה, בקו האמצעי.

שאלה: מהו הביטול הנכון בעשירייה, מה מבטלים?

הביטול הנכון בעשירייה שאני מבטל את עצמי כלפי החברים כמו כלפי האנשים הכי גדולים שבדור.

שאלה: הרע הזה שאנחנו לא מוחקים, שהוא מתגלה כתוצאה מהחיבור, הוא רע דינאמי, משתנה כל הזמן?

כן.

תלמיד: וצריך להמשיך להחזיק בו על פני ההשתנות?

כל הזמן.

תלמיד: והשאלה האם מתוכו יוצא החיבור הבא?

מהרע לא יוצא שום חיבור. מהקשר הנכון בין רע לטוב יוצא חיבור.

שאלה: אנחנו מבינים שהקיום של כל ההתנגדויות תלוי זה בזה. אם כך, האם הבורא תלוי בקיום שלנו, או במילים אחרות, האם אנחנו חלקים נגדיים שלו?

אנחנו עושים הרכבה לכלי שבו מתגלה הבורא כקו האמצעי. יש בנו יצר רע ואנחנו יכולים למשוך יצר טוב, כוח השפעה וכוח קבלה. אם הם מתמזגים בנו יחד, אנחנו מגלים את השורש שלהם, הסיבה שלהם, שזה הקו האמצעי.

שאלה: אם בעשירייה כולם נמצאים בזומים, כולם באהבה, כולם בשיעור ואפילו מפחיד להתחבר עוד יותר כדי לא להפר את האיזון, את ההרמוניה.

להתחבר כמה שאפשר בכוח, כמה שאפשר יותר, עד שתגלו שאתם לא מחוברים בכלל. אתם ג'נטלמנים כאלה, לא נוגעים זה בזה, "אנחנו יפים, טובים, הכול בסדר גמור, אסור להרים קול, אסור לחשוב רע אחד על השני, אנחנו מבטלים את הדברים האלה ממש בשורשם". חס ושלום. תתחילו יותר להתקרב ביניכם ותראו כמה אתם לא מסוגלים לסבול זה את זה, אחרת איזו קבוצה אתם? זה בית זקנים.

תלמיד: איך לא לשבור, שהקבוצה לא תתפרק?

לא לפחד מזה שאנחנו נלך לחיבור והקבוצה תתפרק, העיקר החיבור. אם נתפרק אז נתפרק, לא חשוב לי. נשמור על החיבור, אבל בזמן שאנחנו הולכים קדימה ולא שאנחנו נעשה מעצמנו איזה קונסרבים שלא נתקדם, שרק הסטטוס קוו חשוב לנו. חס ושלום, רק לא זה.

שאלה: זכיתי במתנה בצורה שמתעוררת בי מחשבה שאני לא אוהב איזה חבר, ברגע שהמחשבה הזאת מתעוררת מה אני עושה? הדבר הראשון, השני, השלישי.

אתה צריך לעשות חשבון, קודם כל שקיבלת את זה מלמעלה. שנית, איך אתה יכול להשתמש בזה כדי להתקדם, כי אם הרצון לקבל יותר גדול אז גם עליו אתה יכול להשיג מדרגה יותר גדולה, כי בכל פעם אנחנו עולים כך במדרגות. תעשה את העבודה ש"על כל הפשעים תכסה אהבה", עד שאתה מגיע למצב שאתה אוהב את החבר במצב החדש, מבין שקיבלת מהבורא את השנאה ועכשיו אתה רוצה לקבל ממנו גם כוח אהבה. בעבודה בחברה שם אתה מקבל את הכוחות האלה, מינוס ופלוס, שעל פניהם אתה מתקדם לגילוי הבורא.

שאלה: גילוי הרע מחוץ לחברה של העשירייה יכול להיחשב כהשפעה? ואם כן, האם תמיד עלי לחזור על האקט הזה של השפעה?

אנחנו לא מתחשבים במה שקורה מחוץ לקבוצה. אנחנו יכולים ללמוד מה שקורה בקבוצות האחרות בבני ברוך, אבל מה שקורה מחוץ לקבוצת בני ברוך העולמית בכלל לא חשוב לי. אני לא מתערב בהם ושהם לא יתערבו בי.

שאלה: אם אתה יכול להסביר, זה לא לגמרי ברור. מצד אחד אתה אומר שצריך להשתוקק לאהבה ולחיבור בעשירייה עד כמה שניתן, ומצד שני, אתה אומר שלא צריך לטבול בתוך האהבה.

להשתמש באהבה בצורה שהיא אחד מהמרכיבים בדרך, ולא שאתה טובע שם ולא יודע מה. אתה צריך להיות תמיד בין שניים, בין שנאה לאהבה, בקו האמצעי.

שאלה: מהו הביטול הנכון בעשירייה, מה מבטלים?

הביטול הנכון בעשירייה שאני מבטל את עצמי כלפי החברים כמו כלפי האנשים הכי גדולים שבדור.

שאלה: הרע הזה שאנחנו לא מוחקים, שהוא מתגלה כתוצאה מהחיבור, הוא רע דינאמי, משתנה כל הזמן?

כן.

תלמיד: וצריך להמשיך להחזיק בו על פני ההשתנות?

כל הזמן.

תלמיד: והשאלה האם מתוכו יוצא החיבור הבא?

מהרע לא יוצא שום חיבור. מהקשר הנכון בין רע לטוב יוצא חיבור.

שאלה: אנחנו מבינים שהקיום של כל ההתנגדויות תלוי זה בזה. אם כך, האם הבורא תלוי בקיום שלנו, או במילים אחרות, האם אנחנו חלקים נגדיים שלו?

אנחנו עושים הרכבה לכלי שבו מתגלה הבורא כקו האמצעי. יש בנו יצר רע ואנחנו יכולים למשוך יצר טוב, כוח השפעה וכוח קבלה. אם הם מתמזגים בנו יחד, אנחנו מגלים את השורש שלהם, הסיבה שלהם, שזה הקו האמצעי.

שאלה: בעבודה ביחס לשנאה ככל שאני מנסה ללכת יותר מעליה, כך היא יותר חונקת אותי. נראה שזו עבודה כזו ישירה עם השנאה ואנחנו תמיד מפסידים. איך אני יכול לעבוד מול האגו שלי, באיזו אסטרטגיה אני יכול להשתמש?

רק להיכנס לתוך הקבוצה, להתכלל בתוך הקבוצה ולא לפחד לאבד את עצמך. ממש להתכלל, להתכלל, כמה שאפשר יותר. לראות את הקבוצה כמתוקנת, וכשאתה רק תתכלל בה, אז גם תקבל את מידת התיקון. ובלי ביקורת.

שאלה: איך אנחנו מחייבים את הבורא שיעזור לנו מעל דרגת העביות שמתגלה בעשירייה? איך אנחנו מגיעים להרגשה שהכול טוב?

אם אתם מתחברים גם בטוב וגם ברע, ופונים לבורא שיסדר לכם את כל המצב הזה, כדי שיהיה לו מקום להתגלות, לעשות לו נחת רוח, אז אתם תחייבו אותו והוא יעזור לכם, וכך זה יקרה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לשמור את השנאה ולבנות מעליה את האהבה, מה זה אומר? נאמר בעשירייה, ניסינו להתקרב, והתגלתה השנאה, בנינו מעליה אהבה ומכאן ואילך זה כמו איזה מצב של אופוריה כזו.

זה לא נכון. זה לא נכון שאנחנו מגיעים למצב הטוב, ונכללים במצב הטוב בלי המצב הרע. אנחנו כל הזמן צריכים לשמור את זה עם זה. אנחנו לא מאבדים שום כוח מהמציאות, אנחנו לא כמו ילדים קטנים שהם או בוכים או צוחקים. אנחנו כאנשים בוגרים יודעים שיש גם רע וגם טוב, יש זמן לאסוף את האבנים, וזמן לזרוק את האבנים, זאת אומרת גם לזה וגם לזה. אנחנו צריכים לחבר בין שני המצבים האלה בקו האמצעי, זה המאמץ שלנו, שנגלה את המקור המשותף, גם לטוב גם לרע וזה הבורא.

צריכים לנסות, לנסות כל הזמן לדון בזה, לדבר ולחשוב, עד שאתם תגלו מתוך הלכלוך הזה את המצב האמיתי. אי אפשר להסביר אותו, המילים חסרות. יש כאן הרגשה מיוחדת.

תלמיד: אבל יש גם כלל שאנחנו לא חופרים בתוך העבר. נניח שיש לי זיכרון מעשר השנים האחרונות שאני בקבוצה, ויש לי הרבה מצבים של שנאה.

לא, אתה צריך עכשיו, נכון לעכשיו עם מה שיש לך להשתדל להרכיב את המצב הזה גם מהטוב וגם מהרע, ולהיות בקשר עם שניהם, למקור שלהם, שזה מגיע מהבורא, ואתה מתקשר אליו דרך הרגשות האלו. אחרת אתה לא יכול להיאחז בבורא, בשביל מה אנחנו צריכים את הטוב והרע האלו? כי בלי זה אין לנו איך לבנות דמות הבורא. כי אותו אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים בורא "בוא וראה". "בוא" שאנחנו מגיעים מצד הכלי, העביות וכל הבעיות, ו"ראה" שאנחנו משיגים את האהבה על פני זה, וכשהם יחד משלימים זה את זה אנחנו משיגים מושג שנקרא "בורא".

תלמיד: באיזו נקודה אני יכול להגיד שזהו?

אנחנו לא עברנו את השנאה ולא עברנו את האהבה כי באמת לעבור את המצבים האלה אנחנו יכולים רק בתנאי שהם קיימים אצלנו במקביל, גם השנאה וגם האהבה, ולא זה אחרי זה. כשאנחנו נוכל לסדר אותם יחד ונכין בזה מקום לבורא, כשורש שווה לשניהם, אז זה נקרא שאנחנו עברנו את המצבים האלו. אחרת מה שעברנו אלה סתם צורות גשמיות שאין בהן עדיין רוחניות. הרוחניות מתחילה מזה שהבורא מתגלה על פני הצורות השליליות.

שאלה: איך באה לידי ביטוי האהבה בעשירייה, מהו אותו מושג של אהבה?

האהבה בעשירייה מתגלה בזה שאני רוצה להתאחד עם הבורא, ולכן אני אוהב את החברים שהם המרכיבים של הנשמה שלי שיחד איתם אני מגלה את הבורא. ובמידה שאני רוצה לעשות נחת רוח להם בסך הכול, הבורא זה נקרא "הכולל", אני יכול לעשות נחת רוח לו. אני לא יכול להתייחס לבורא יותר או אחרת ממה שאני מתייחס לחברים, אני לא יכול לשנוא חברים ולאהוב את הבורא, זה סותר את זה.

שאלה: יש שני קטעים יותר אקטואליים למה שדיברנו עכשיו, ששלחו לך מצוות מקורות. מתוך זוהר לעם, תזריע.

"כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.

כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך."

(זוהר לעם, תזריע, "יתרון לחכמה על הסִכלות", 105)

והפסוק השני.

קריין: פסוק שני גם מתוך זוהר לעם.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו.

וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

("זוהר לעם". "תצווה". מאמר "ובמדבר אשר ראית", סעיף 86)

טוב, בכל זאת תקרא ציטוט 23.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך קטעים נבחרים בנושא "קו אמצעי" פסוק 23 של הרב"ש.

"עיקר הוא הקו האמצעי הנקרא יסוד, שהוא בחינת יוסף. לכן נאמר "וישראל אהב את יוסף".

ויש קו אמצעי למעלה, הנקרא תפארת, שהוא המכריע בין חסד לגבורה. וקו אמצעי שהוא מחזה ולמטה, הנקרא יסוד, המכריע בין נצח להוד. ועיקר עבודה הוא להכניע את הקו שמאל, שדוקא הקו אמצעי מכניעו.

לכן קו שמאל, ואלה הדבוקים בקו שמאל, רוצים לבטל את הקו אמצעי, משום שעם הקו ימין יכול הקו שמאל להלחם, ואינו צריך לבטלו, משום שאינו מפחד מפני הקו ימין. מה שאין כן מפני הקו האמצעי כן מפחדים, משום שהקו אמצעי מבטל את הקו שמאל.

לכן רוצים לבטל הקו אמצעי שלמעלה בתפארת, והקו אמצעי למטה, הנקרא יסוד, שהם יעקב ויוסף." 

(הרב"ש. 378. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו")

זה מדובר על העבודה שאנחנו אחר כך נגיע לכל הפרטים שלה.

קריין: ציטוט 24 של רב"ש.

"כלל הוא, שקו האמצעי הוא התמזגות של הב' קוים. והיות שהקו ימין דקדושה הוא בחינת שלימות, מבחינת למעלה מהדעת, וקו שמאל נקרא, זה שהוא רואה בתוך הדעת שהוא בלתי שלם, אלא להיפך מלא חסרונות. לכן קו אמצעי הוא בנוי מב' קוים. כלומר, שאי אפשר ללכת למעלה מהדעת מטרם שיש לו דעת, המראה לו את המצב, איך שהוא נראה לעיניו בתוך הדעת. אז שייך לומר, שאינו מסתכל על מה שהשכל מחייב אותו לעשות, אלא הוא הולך למעלה מהשכל, אלא הוא מאמין באמונת חכמים, מה שהחכמים אומרים לו, ולא משתמש עם השכל שלו. מה שאין כן אם אין לו שכל ודעת, שיגיד לו משהו, לא שייך לומר שהוא הולך למעלה מהדעת. לכן נקרא קו אמצעי בחינת שלום, היות שהוא נצרך לב' קוים. כלומר, בזה שיש לו ב' קוים מנוגדים, והוא נצרך לשניהם."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

כך אנחנו צריכים לשמור גם על השמאל וגם על הימין, גם על הטוב וגם על הרע, בכל הצורות והצורות, ועלינו רק לשלב ביניהן כמה שאנחנו מסוגלים בינינו בעשירייה, ולבקש מהבורא שיעשה כדוגמה הזאת גם בכל העולם.

שאלה: מה נגלה בקו האמצעי, האם זאת גדלות הבורא?

בקו האמצעי אנחנו נגלה את כל המציאות בצורה האמיתית, במידת מה, עד כמה שהגובה שלנו בקו האמצעי והבורא שממלא את המציאות הזאת, איך שהוא מייצב את המציאות ואיך שהוא ממלא אותה. ואנחנו כשותפים עמו שמחזיקים, מגלים ומגישים לו את המציאות הזאת כדי שיתגלה, אנחנו מלמטה והבורא מלמעלה ואנחנו נפגשים בקו האמצעי.

(סוף השיעור)