שיעור בוקר 07.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 487, עיתון "האומה"

קריין: בעל הסולם, עמ' 487, עיתון "האומה".

האֻמה

ירושלים, ד' סיוון, ת"ש (1940/6/5)

מגמתנו

"עתון זה "האמה" הוא יצור חדש ברחוב היהודי, עתון שמסגרתו הוא "בין מפלגתי". ואם תשאלו, מה הפירוש של עתון "בין מפלגתי"? איך יתואר עתון, שיוכל לשמש כל המפלגות ביחד על אף כל הניגודים והסתירות שביניהם?

אכן הוא מין בריה שנולדה בין המצרים בחבלי לידה קשים ואיומים, מתוך רעל השנאה שתקף לאומות העולם להשמידנו מעל פני האדמה, כליון האיום של מיליונים מאחינו, ועוד ידם נטויה. יצר הסאדיסטי שבהם לא ידע שבעה. ועוד האסון כפול, כי לא נוכל להשלות עצמנו, אשר כל זה הוא רק תופעה זמנית חולפת. כמו שמנוסים אנו ביותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת.

אבל עתה המצב משונה הוא לגמרי. כי מלבד שהקיפו אותנו בבת אחת מכל קצוי ארץ, הרי גם האומות הנעלות ביותר, נעלו בעדינו את הדלתות, בלי רגש כל שהוא של חמלה ורחמים. ובאופן אכזרי כזה, שאין לו תקדים בכל התהליך של ההיסטוריה האנושית, אפילו בימים הברבריים ביותר.

והדבר ברור, אם לא לסמוך על נסים, שקיומנו, אם בתור יחיד אם בתור אומה, נמצא על כפות המאזנים של חיים ומות. וההצלה היא, אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להמצא זולת בקרבת הסכנה, שתהיה בכחה להכריע את הכף לטובתנו, - לתת לנו כאן מקלט בטוח לכל פזורי אחינו, שלדברי הכל, הוא מקום ההצלה היחידה כעת. ואז דרך החיים תהיה פתוחה לנו, איך שהוא, להמשיך קיומנו על אף כל המעקשים. ואם נחמיץ את השעה, ולא נקום כולנו כאיש אחד, במאמצים כבירים, הדרושים בעת סכנה, להבטיח לנו שארית בארץ, הרי העובדות שלפנינו מאיימות עלינו מאד, מאחר שהענינים מתפתחים כרצון אויבנו, האומרים להשמידנו מעל פני האדמה.

גם זה ברור, שלמאמץ הכביר הדרוש לנו בדרך התחתים שלעומתנו, צריכים אחדות איתנה ומוצקת כפלדה, מכל אברי האומה, בלי שום יוצא מהכלל. ואם לא נצא בשורות מלוכדות לקראת הכחות האיתנים, העומדים לשטן על דרכינו זה, נמצא תקותינו נידונה כאבודה למפרע.

ואחר כל אלה, כל אחד וכל מפלגה מאתנו, רובץ ומשמר על רכושו המפלגתי בקפדנות יתירה בלי ויתור כל שהוא, ובשום פנים לא יוכלו, או יותר נכון, לא ירצו לבוא לידי איחוד לאומי, כפי שדורש עת הסכנה שלכלנו. וכה אנו שוקעים באדישות כאלו לא קרה מאומה.

ונסו נא להדמות בעצמכם, בשעה שאיזה אומה מראה לנו את הדלת, כרגיל בימינו אלה, הנה אז בודאי, שאף אחד ממנו לא יעלה על לבו את השייכות המפלגתיות שלו, כי הצרה היתה לשה את כלנו לעיסה אחת, אם להתגונן או ליטול חבילותנו על שכמינו ולברוח אי-שם ביבשה או בימים. ולולי הרגשנו הסכנה כמו מציאות, הרי אז גם אנו כמוהם, בלי שום ספק, היינו כבר מאוחדים כראוי בלי כל קושי.

במסיבות אלו נפגשו כאן, קבוצה קטנה מכל הזרמים, אנשים שמרגישים השוט הנורא על גביהם, כאלו היה כבר למציאות. וקבלו עליהם להוציא העתון הזה. שלדעתם תהיה זה צנור נאמן, להעביר בו הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום להמוקדם אליהם, - וכלנו נוכל להתאחד לגוף מוצק אחד, המוכשר להתגונן על עצמו בשעה המכריעה הזו.

והגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותנו. ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים. - ולכן קבלנו עלינו את הוצאות העתון הזה, כדי לעמוד על המשמר, ולהתריע על הצרה, ולהבינה להצבור, - עד שישתתקו כל הגורמים מביאי הפירוד, ונוכל לקבל פני אויבנו בשורות מלוכדות, ליתן לו תגובה המתאימה בעוד מועד.

ועוד: אנו מובטחים, שעוד לא אלמן ישראל, ויש עוד בינינו חקרי לב, המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת, שתאחה כל הקרעים שבהאומה; ומפי הנסיון למדנו, שדוקא אנשים האלו יושבים להם בקרן זויות ושומעים אין להם. - לזאת מוכנים אנו ליתן מקום בעתון הזה לכל אחד, שנושא בחובו איזה פתרון בטוח לאיחוד האומה, לפרסם אותה ולהשמיעה ברבים.

ונוסף על כל הנזכר, כוונתנו בהוצאת עתון הזה, להגין על תרבות העתיקה שלנו, בת התפתחות של המשך אלפים שנה, שמלפני חורבן ארצנו. ולגלותה ולנקותה מתחת הערמות, שנצטברו עליה בהמשך שנות גלותנו בין האומות, - כדי שיוכר בהם אופים היהודי הטהור, כמו שהיו באותו הזמן. ומזה יצמח לנו תועלת הכי חשובה. כי נוכל למצוא דרך, איך לקשר את ההוי הגלותי שלנו עם התקופה המזהירה ההיא, - ונפטור מלרעות עצמנו בכרמים זרים.

(המערכת)"

שאלה: מה השורש לכך שמראשיתו של העם הזה יש כל הזמן פילוג בתוכו, ואפילו בזמנים מאוד קשים, למרות הייסורים, על אף שהיו במדבר ועברו כל מיני מצבים קשים, הם לא מסוגלים להיות ביחד?

זה כהכנה לתיקון שהעם הזה צריך לסדר, ליישם, לעשות, לעבור אותו ולתת דוגמה לכל העמים.

תלמיד: אפילו במצב שבעל הסולם מתאר, כמו אגוזים בתוך שק, אנחנו לא מסוגלים להיות.

בינתיים לא, זה נכון. אבל ביני לביני, במשך שנות ההיסטוריה אנחנו רואים שמחוסר ברירה אנחנו מתקרבים זה אל זה, ומבינים יותר ויותר ואיכשהו מסכימים שהדבר הזה יכול להיות פעם אקטואלי ומעשי. שאותה אומה שהייתה אלפי שנים בפירוד גשמי ורוחני, ועד היום הזה הכול נשאר כך, אותה האומה בסופו של דבר תקום ותרצה לתקן את עצמה ולמשוך אחריה את כל האנושות.

שאלה: בעל הסולם כותב "כמו שמנוסים אנו ביותר בהיסטוריה, שאם איזה אומה התפרצה עלינו, מצאנו לה תחליף באומה אחרת." אמרת לנו לא פעם, מה שלא עושה השכל עושה הזמן. היום אנחנו מציינים את ה-7 באוקטובר, מה עוד העם צריך לעבור כדי להבין שאנחנו צריכים להתאחד, שאנחנו צריכים להיות כאגודה אחת?

צריכים ללמוד את ההיסטוריה שלנו, עד כמה אנחנו כל הזמן פוגשים בהתפתחותנו אותן הבעיות ולא מסוגלים להתגבר עליהן כמו שצריך עד שהן גדלות שוב, ואנחנו שוב נמצאים איתן בהתמודדות, וכך זה משנה לשנה.

תלמיד: אתה נותן לנו תחושה שאנחנו מתקרבים לתקופה מיוחדת, זמן מיוחד בינינו. האם הקבוצה הקטנה שבעל הסולם מדבר עליה פה, האם אנחנו "בני ברוך" יכולים לקחת על עצמנו את כל העם הזה ולהראות לו את הדרך הנכונה?

אני חושב שהקבוצה הזאת תהיה מסוגלת לקחת על עצמה לעשות את המעבר ממה שהיה בזמני בעל הסולם ורב"ש, ולעבור את כל השלבים עד לשלב האיחוד באומה, ואז סביב האיחוד הזה כל האנושות תוכל לראות את העתיד שלה.

תלמיד: אמן כן יהיה רצון שבאמת נממש את דרכנו, ולא בשבילנו, בשביל כל העם.

כן.

שאלה: אתה אומר שהאומה הישראלית בסופו של דבר תקום ותרצה לתקן את עצמה ותמשוך אחריה את האנושות.

כן.

תלמיד: מתי האומה הזאת תקום?

בזמננו, בימינו.

תלמיד: מה יגרום לה לקום? כי אלפיים שנה היא בתרדמת.

כן, אבל משנה לשנה, מיום ליום הלחצים מתגברים ונעשים קרובים יותר לעם ישראל, וכולם, כל אומות העולם כביכול באים יחד עם הלחצים האלו וטוענים שעם ישראל לא מבצע את מה שהוא חייב לבצע, כולם נמצאים בדרישות אלינו. לכן אין לנו ברירה, אלא באמת להבין מה כאן הסיבה ליחס הזה, שכבר אלפי שנים לוחצים עלינו, ובזמן האחרון זה הופך להיות למשהו שבלתי אפשרי לעבור. מפני שבמציאות אף פעם לא היה דבר כזה שהעמים באים ומאשימים את עם ישראל וכל כך מזלזלים עד שרוצים לעשות ממנו ממש אפס, וזה שנותנים לנו אפשרות להתקיים איכשהו, זה מין יחס כזה שעליו אנחנו צריכים לשלם ביוקר.

תלמיד: מצד אחד האומות לוחצות יותר ויותר מיום ליום, מצד אחר לא רואים התפתחות לכיוון אחר, לפחות בעין לא רואים פה שינוי.

כן.

תלמיד: חסר לי איזון כזה, לראות שאם יש לחץ יש יותר אחדות מטרתית, אני לא רואה את הקו הזה.

זה נקרא שאנחנו "עם קשה עורף", שאנחנו עקשנים מאוד ולא רוצים לשנות אצלנו שום דבר, ועל אף שכולם לוחצים ואפילו מגיעים עם מכות אלינו, אנחנו בכל זאת מעדיפים לברוח ולא להשתנות.

תלמיד: מתי האומה הזאת תקום אם האופי שלה הוא קשה עורף?

אני חושב שזה צריך להיות בימינו כי אין לנו לאן להמשיך. כל מה שכתבו הנביאים והמקובלים, הכול כבר נעשה, הכול כבר עבר עלינו.

תלמיד: אז למה אנחנו לא קמים, למה לא רואים התעוררות גדולה, רחבה?

כנראה שצריכה להיות קבוצה שהיא תגלה את הקשר הנחוץ, הנדרש והיא תביא את כל האומה הישראלית ואחר כך את כל האומות לתיקון.

תלמיד: בעל הסולם כותב שיש את העניין של "מאבק המפלגתיות" שמפריע ללכד את השורות. בעל הסולם כתב את זה לפני כמעט 100 שנה, האם זו עדיין הבעיה המרכזית שלנו בישראל?

יש לנו הרבה בעיות בתוך האומה. אנחנו עדיין לא סידרנו את האומה הישראלית כמו כל האומות או כמו שהיא צריכה להיות, ולכן יש כאן בעיה ללמוד איך אנחנו צריכים להיות.

תלמיד: מה הבעיה המרכזית?

שאנחנו לא מבינים מה תפקידנו, מה מטרתנו ומה חובותינו כלפי כל העולם, כלפי כל האנושות. את זה אנחנו צריכים ללמוד ולקבל על עצמנו כי זה חוק הטבע.

תלמיד: וכשאתה מדבר על קבוצה שתקום ותגלה את הקשר הנחוץ, על איזו קבוצה אתה מדבר?

עלינו.

תלמיד: על "בני ברוך"?

כן.

תלמיד: מה עוד חסר לנו, מה עוד אנחנו צריכים לעשות מצידנו כדי לקרב את העם הזה לגילוי הבורא?

להבין איזה תפקיד נופל עלינו ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לקיים אותו, אחרת לא תהיה לנו אפשרות, לא לברוח ולא להמשיך לחיות כמו שאנחנו.

תלמיד: במה יש לנו עוד להוסיף? אני חושב שהחשיבות הזאת כבר מוטבעת בקבוצה הזאת.

כן, אבל זה עדיין לא מביא אותנו לפתרון. זה לא מביא אותנו לחיבור בינינו להיות "כאיש אחד בלב אחד", יש עוד מה לעשות.

תלמיד: אם אני מסכם, הבעיה היא בנו?

כן.

תלמיד: מכל המציאות הבעיה היא בחיבור בינינו, בני ברוך?

כן. וזה יהיה ברור יותר ויותר במשך הזמן.

תלמיד: מה חסר לנו עכשיו, בני ברוך, כדי לעשות עוד צעד וממש להאיר לכל האנושות?

כמו שבעל הסולם אומר, רק חיבור. רק חיבור בינינו, שכל בני ברוך או כל האומה תרגיש שהיא חייבת להיות סגורה בצורה כזאת כאיש אחד בלב אחד. אין כאן פתרון אחר.

שאלה: הוא אומר "אם נמצא את התחבולה הדרושה, דהיינו אותה תחבולה הכבירה, שאין דרכה להמצא זולת בקרבת הסכנה". ואחר כך הוא אומר שבנוסף צריכה להיות "אחדות איתנה ומוצקת כפלדה". מהי אותה תחבולה?

אני חושב שתחבולה זה חיבור. על ידי החיבור הנכון אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מעלים את עצמנו למעלה מכולם ויכולים לתת דוגמה לכל העמים מה צריכה להיות הצורה היחידה הנכונה לכולם.

תלמיד: כשאנחנו אומרים "חיבור" זה נשמע פשוט, זה לא נשמע כמו תחבולה. תחבולה זה משהו ערמומי או משהו לא צפוי.

זה כולל. גם "חיבור" לא יכולים לשמוע. משהו שכולם בורחים מזה, זה מחייב. ולכן עוד הכול עלינו, להביא לכולם ולשכנע ולבצע.

תלמיד: יש שתי תופעות לא רציונאליות שאנחנו רואים בחברה האנושית. אחת, זה השנאה ליהודים, האנטישמיות. גם החוקרים, אף אחד לא מבין מה זה, למה זה. והשני, זה הפירוד בינינו שהוא יותר חזק מכל דבר. אפילו עכשיו אומרים שאחרי ה-7 לאוקטובר כבר חזרנו לרמת הפירוד שהייתה לפניו. אלה שתי תופעות שאין להן הסבר הגיוני באמת. אנחנו צריכים איפשהו לפרוץ ולמצוא פתרון לזה.

כן.

תלמיד: איך החיבור בינינו כאן כקבוצה יביא פתרון לבעיות כאלה שאין להן הסבר הגיוני בכלל?

החיבור בינינו יכול לתת דוגמה לכל העמים, קבוצות ויחידים איך הפתרון לפירוד הוא בחיבור. וכשיתרבו הקבוצות שירצו לעשות כמונו אז הם ימצאו ביניהם גם את הקשר, זה יגיע מלמעלה. ואז כשנתחבר יחד כולנו, מי שמבין שאנושות צריכה לעשות כאן צעד קדימה בחיבור הכללי שלה, בהתאם לזה אנחנו יכולים גם להראות את עצמנו ולהתקדם לתיקון הכללי של הבריאה.

תלמיד: החיבור בינינו מבוסס על חיפוש אישי של כל אחד מאיתנו לפתרון של הכוח העליון, של הבורא. איך מעבירים את הצורך הזה לחיבור גם באנושות?

אנחנו צריכים להראות לאנושות שאנחנו חייבים לקבל את החיבור כמו שהמקובלים אומרים לנו. להיות "כאיש אחד בלב אחד". כל אחד חבר לאחרים. לא יכולה להיות שום מגמה אחרת בחיים, אלא רק להיות כעם אחד.

תלמיד: אנחנו מתחברים לא כערך החיבור. אנחנו מתחברים בשביל להשיג משהו גבוה יותר בתוך החיבור.

זה אנחנו. אז אלו אנשים שיש להם נטייה בלב לחיבור עם הכוח העליון, הם מגיעים לחיבור יותר פנימי. ככל שיש להם פחות ופחות, ופחות נטייה לחיבור עם הכוח העליון, הם נעשים במעגלים סביב זה.

תלמיד: אדם שאין לו נטייה להתחבר לכוח העליון, למה שהוא ירצה להתחבר? כוחות הפירוד יותר חזקים, כביכול.

כוחות הפירוד לא יותר חזקים. אלא הם יחייבו את כול האנושות, בכל זאת להגיע לפתרון אחד. החיבור מעל לכל מציל אותנו ממוות.

תלמיד: זאת אומרת חיבור כמטרה, לא כאמצעי להשיג משהו.

כן.

שאלה: בעל הסולם, בטור ב', למטה מציע איזה פתרון. הוא כותב, "ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום להמוקדם אליהם,". מה זה ברמת האומה ש"הניגודים יפנו מקום למוקדם אליהם"?

שהאומה תראה את עצמה כמחויבת מצד הבריאה, מצד הטבע להגיע לאיחוד, לחיבור ושאין לפניה שום בעיה אחרת שעומדת כל כך בחריפותה כמו זאת.

שאלה: בעל הסולם כותב בטור ב' למטה "שלדעתם יהיה זה צנור נאמן, להעביר בו הרגשיהם אל העם כולו, על כל מפלגיו וזרמיו בלי יוצא מהכלל. ועל ידי כן יתבטלו הניגודים והמפלגתיות צרות האופק. או יותר נכון, שישתתקו ויפנו מקום למוקדם אליהם," ואז הוא ממשיך, "וכלנו נוכל להתאחד לגוף מוצק אחד". מה זה "יפנו מקום למוקדם אליהם"?

הם יכינו בצורה כזאת מקום לגילוי החוק העיקרי, היחידי שנמצא בטבע וכולנו נראה עד כמה אנחנו קשורים אליו, פועלים לפי החוק הזה.

תלמיד: בעל הסולם כותב במאמר על התרבות היהודית העתיקה. לפי איך שזה נראה, גם במאמר הזה, יש שני אתגרים. אתגר אחד הוא להסביר על היהדות, על מה שהעם הזה צריך, ויש אתגר נוסף, כשמדברים עם אנשים רואים עד כמה הקשר של התרבות היהודית ואיך צריך לעבוד בחיבור, כל כך מהודק וקשור לצד החיצוני, לדת שמכירים פה בארץ, שגדלנו עליה. איך לנתק את הקשר הזה, כי זה קשה, גם לנו היה מאוד קשה והרבה שנים לקח לנו להבין מה זה החיבור הזה ולמה צריך להבין שהדת היא רק השלמה, היא לא העיקר. השאלה, איך יוצרים את ההסברה הזאת, איך יוצרים את הניתוק, כי אחרת זה מיד מתקשר לדת.

אתה כבר מדבר על איך בשטח אנחנו מנתקים את חכמת הקבלה מהדת, ואפילו לא את חכמת הקבלה, אלא איך הנטיות שאנחנו רוצים להחיות באומה לא ייראו לכולם כאיזה תהליכים דתיים. על זה נצטרך עוד לחשוב.

שאלה: נשמע שהפתרון הוא ברמה של חיבור פנימי בינינו בעשיריות ב"בני ברוך". זה רובד אחד של הפתרון. ויש רובד נוסף שבעל הסולם כותב עליו וגם אתה דיברת על זה כמה פעמים, "ויש עוד בינינו חקרי לב, המוכשרים להמציא לנו איזו תכנית מוצלחת,", ואחר כך הוא כותב, "לזאת מוכנים אנו ליתן מקום בעתון הזה לכל אחד, שנושא בחובו איזה פתרון בטוח לאיחוד האומה,". האם בעל הסולם רואה שיכול להיות שהפתרונות יבואו ממקומות אחרים, מכל מיני אנשים שהם לאו דווקא מחכמת הקבלה?

לא.

תלמיד: אז למה הוא כותב כך?

כי הוא רוצה למשוך אנשים, לעשות איזה חוג ששם ילבנו את כל הדברים האלו ויבררו, מה עומד לפני כולם.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהחיבור הפנימי הוא בשביל כוח עליון, בשביל מטרת החיים, בשביל מטרת הבריאה, וככל שמרחיבים את המעגלים חכמת הקבלה יכולה להציע פתרון שלא כולל בהכרח כוח עליון, אלא הפוקוס הוא יותר על החיבור כדי להתאים לעוד אנשים?

ודאי שכן. כי אנחנו מדברים על חוקי הטבע, אז האם אנחנו צריכים כל הזמן לדבר על הבורא? לא. חוקי הטבע, זה מה שחשוב. שאנחנו נתנהג לפי איך שחוקי הטבע מסדרים אותנו.

תלמיד: ואז נוצר סוג של חלוקה למעגלים, סוגים שונים של הסברה ועבודה עם הקהל?

כן.

תלמיד: אתה רואה שבני ברוך יכולים להכיל את כל הסוגים השונים של המעגלים?

אני לא רואה עוד ארגון שיש בו כוח, ידע ויכולת לבצע את העבודה, לפחות להתחיל, ונראה לי שכך זה יהיה.

תלמיד: אמרת שככל שהתהליך יתקדם, מלמעלה יעוררו כל מיני קבוצות ואנחנו נגלה אותן פתאום?

כן, יבואו עוד ועוד קבוצות עם כל מיני אידאולוגיות למיניהן, זה לא חשוב, אבל בסופו של דבר כולם יבינו שהחיבור בין כולם זה הפתרון.

תלמיד: ועל אף שכל אחד יגיע מאידיאולוגיה שונה הם יסכימו להתאחד לגוף אחד?

כן, הם לא יחשבו שהם שונים, תהיה הבנה, הרגשה, שכולנו מדברים על אותו דבר.

תלמיד: ותהיה להם אפשרות, מלמעלה, להרגיש שדווקא חכמת הקבלה היא שמאחדת את כל האידאולוגיות השונות?

כן, ללא ספק, כל יתר השיטות יתנוונו.

שאלה: חיבור בינינו, בין מי שיש לו נטייה, חיסרון, זה משהו אחד. מה זה חיבור בין שני אנשים שפשוט רוצים שיהיה להם יותר טוב, שמבינים שהמצב לא טוב ורוצים משהו יותר טוב? מה זה החיבור בשבילם?

חיבור בשבילם זה מקור לתוספת חיות, חיים, מה שהם רוצים.

תלמיד: אני מבין, אבל כשאנחנו מדברים בעשירייה על חיבור אנחנו מדברים על משהו אחד לפי דברי מקובלים, למשוך מאור, וכשאתה בא לבן אדם שלא מכיר דברי מקובלים ולא מדבר על למשוך מאור, אלא הוא מבין שהוא צריך לעשות איזשהו שיפור מבחינתו, ברמת הקשר בינו ובין הסביבה שלו, מהו השיפור הזה, מה הצעד הראשון שלו?

הצעד הראשון הוא, שהוא בהחלט מבין שכל התיקון מגיע מתוך החיבור.

תלמיד: איך הוא מתחבר לשכן שלו?

לי נראה שזה יראה כאנשים שמתארגנים בקבוצות, במעגלים, שהם לומדים יחד איך הכוח העליון שנמצא כאחד בטבע מופיע בהם, ונותן לכל אחד ואחד גם כוח להתפעל מכולם.

תלמיד: האם אפשר אולי להתחיל מכך שלומדים קודם כל איך לא לשנוא, איך לנטרל שנאה?

זה הדבר החשוב ביותר והבולט ביותר, זה נכון, אבל יותר קל לא להיכנס ל-בעד או נגד השנאה, אלא בעד או נגד החיבור.

תלמיד: זה יותר קל?

כן. כי השנאה כבר בוערת.

.

שאלה: בכל זאת חיבור בינינו זאת כבר תוצאה, שהאדם מרגיש טעם מתוך החיבור בינינו. מה זה נקרא ש"חוקרי לב" כמו שבעל הסולם כותב, יכולים למצוא תחבולות? אדם צריך שתהיה לו הכרה עצמית על הרצון שלו כדי שיוכל מנגד למצוא טעם ברצון שמחוץ לו, ששייך לחיבור.

כן.

תלמיד: מה זה אומר חוקרי לב, שלא מציבים להם דווקא את התוצאה של החיבור, אלא איכשהו מקרבים לזה?

אנחנו רוצים להפיץ שחיבור בין כל הנבראים מביא אותם לפסגת ההתפתחות.

תלמיד: אדם שלא הרגיש טעם מחיבור זה לא אומר לו כלום, הוא ישר משייך את זה לאיזו קבוצה, זה לא יכול לעורר אותו.

אני מסכים איתך אבל עם זאת אין לו ברירה, הוא רואה שהעולם לא נעשה יותר טוב, ואנחנו צריכים בכל זאת לחפש איזה אמצעי לשיפור העולם, וזה לא פשוט.

שאלה: מה בהרגשת הסכנה מעורר את האדם להסכים לחיבור, ולאהבת הזולת?

כי נדמה לו שמשם הוא יכול לקבל כוחות, לעבוד יחד עם האחרים, כוחות שמקבל לעצמו, תמיכה, ולכן הוא מסכים.

תלמיד: הוא מסכים שיאהבו אותו, שידאגו לו, את זה אני מבין, אבל שהוא ידאג לאחרים, שהוא יפעל כלפי החיבור?

זה תלוי איך הוא מבין את זה, הוא צריך לשלם על זה, להשלים על זה.

תלמיד: אז ביחד עם הרגשת הסכנה צריך להיות הסבר על איך המנגנון פועל, מה התשלום שלו?

כן.

תלמיד: והאדם יסכים לשלם?

אם הוא רוצה לחיות.

תלמיד: וההסבר צריך לכלול בתוכו למה צורה אחרת לא תאפשר לו לחיות?

צורה אחרת זה נקרא שיש פירוד בין כולם, ובזה ודאי שברור לכולם, לכל חוקרי הטבע, לכל בני האדם מתוך החיים שלהם, מתוך כל המצוות שתרצה, שאין בזה שום זכות לקיום, שהפירוד הוא מוות.

תלמיד: איך בהסבר שכלי, כי כמו שהחבר אמר, אם לאדם אין הרגשה אז קשה לשכנע אותו על ידי זה. אז משהו בהסבר השכלי צריך להיות כזה שהוא יבין שהוא מפספס את ההזדמנות היחידה כמו שאנחנו מבינים, באמת לחיות חיים שהוא לא יחיה כל הזמן בפחד. מה בהסבר יכול לעורר את האדם להסתכל על זה כך?

רק בזה שאתה מביא אותו לקבוצה שחיה מתוך החיבור.

שאלה: אני שואל על הימים האלה ממש, לא על החיבור מתישהו. המציאות התגלגלה ככה שאנחנו נמצאים במין מצב מאוד מוזר, מדינת ישראל, שהיא מדינה קטנטנה, עושה פעולות שיכולות ממש לערער את כל היציבות בעולם. כמו שתמיד דיברנו על זה, וסיפרו סיפורים על ישראל, זה ממש מתממש עכשיו, ותוך כמה ימים.

זה עכשיו, לא שאולי יום אחד זה יקרה. אני רוצה לבקש ממך קצת הכוונה לתקופה הזאת, לא על החיבור בינינו, וכל על התוכניות שאנחנו מדברים, אלא מה יש עכשיו לעשות? אני לא רוצה להישמע דרמטי, אבל נראה שאנו נמצאים די על הקצה הצוק, המצב יכול ללכת לפה או לפה, ובאמת לא ברור לאיפה זה הולך.

אנחנו באמת נמצאים במצב שאתה מתאר די נכון. חייבים לראות שהגענו בהתפתחות האגואיסטית, הרציונאלית כביכול שלנו, למצב שאנחנו רואים שלא מסוגלים להביא את עצמנו לחיי רוגע, לחיים מאוזנים, לחיי חוק ושלווה. והכול נובע מהטבע שלנו, מהיצר הרע שלנו. ואם לא הוא, אז ודאי שכבר היינו מסתדרים בכל מיני צורות פשוטות. אבל אנחנו לא מסוגלים, וברור לנו שהתקלה שלנו נמצאת בטבע עצמו, ואנחנו לא נוכל לתקן אותו, אלא רק בתנאי שזה יהיה יחד ובהתאם לכוח העליון, וזו הבעיה.

אם אנחנו מגיעים לפתרון שמקבל בחשבון את הכוח העליון, ושאנחנו חייבים להיות יחד, רק בצורה ש"איש את רעהו יעזורו", אז מגיעים לחיים טובים. אם אנחנו לא מסוגלים לקבל את זה, אז אנחנו נתגלגל שוב ושוב, עד שכוחות הטבע יסגרו מעלינו, ובכל זאת נגיע, אבל דרך עוד אלפי שנים באיומים, כאבים וכן הלאה.

תלמיד: זה נכון להגיד ש"האנחנו" הזה שדיברת עליו עכשיו, זה דווקא לא בני ברוך, אלא זה "אנחנו" קצת יותר גדול, זה "אנחנו" של מדינת ישראל? לפחות ככה אני מרגיש, אני מרגיש שיש כרגע ממש ברמה של המדינה כל מיני החלטות של כל מיני אנשים שנמצאים עכשיו בשלטון, שיכולים לקבל החלטות שממש ייקחו את כל העולם לסיבוב שאף אחד האמת לא כל כך יודע לאיפה הוא ילך.

מה עושים במצב הזה שלמדנו, למדנו, ולמדנו, דיברנו על החיבור, אני רואה שכל פחות או יותר עברנו על המאמר הזה. פעם בשנה פחות או יותר אנו קוראים את המאמר הזה, אבל הגענו לנקודה הזאת שמשהו צריך לקרות.

האם זה תלוי בנו, במשהו שנעשה ממש בימים האלה, או שהמציאות תמשיך להתגלגל כמו שהיא מתגלגלת, וכמו שאמרת אולי נתגלגל למשהו שייקח עוד אלפי שנים, ואולי לא?

לי נראה שאין אופציה כזו, שאנחנו יכולים לחיות עוד אלף, אלפיים שנה איך שבא לנו, ואחר כך שוב נחזור לפתרון, לא. אלא הפתרון כבר נמצא בתוך הבריאה, והוא מגיע לרמות שהוא נותן לנו לחיות, או שיביאו אותנו למיתה.

תלמיד: זה מאוד מורגש מה שאתה אומר. אז האם יש לקבוצה של אנשים כמונו, ויש פה אנשים שעוסקים בזה כבר מעל שלושים שנה, האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות עכשיו, לא מתישהו, לא בעוד שנה, ולא בעוד שנתיים, משהו שיעזור לכדור הזה להתגלגל למקום יותר טוב? מעבר למה שאנחנו כבר עושים, וכולם עושים פה הרבה, כן? לומדים, באים, נפגשים, פשוט יש הרגשה שעכשיו זה קורה, ולא מתישהו.

זה צריך להיות אך ורק בידיעה ברורה לכל אחד ואחד מבני האדם, שהיחס שלו לאחרים, היחס הזה צריך להיות כמו שהבורא מתייחס לכל אחד, זה הכול. סך הכול אין כאן שום דבר מעבר לחיבור.

שאלה: למה אומות העולם שונאים כל כך את ישראל?

בגלל שישראל, לפי דעתם, לא עושים מה שצריך. את כל הסבל שלהם הם מעבירים על ישראל כעל הסיבה.

שאלה: נשמע שהעצות שכותב בעל הסולם בעיתון "האמה" תקפות מאוד לתקופתנו. האם העם לא השתנה מהימים שבעל הסולם כתב את זה?

לא, לא השתנה.

שאלה: בעל הסולם קורא לאיחוד פנימי סביב הזהות היהודית, אבל יש קבוצה בעם שמתנגדת לזהות היהודית. איך אפשר בכל מקרה לפנות לאנשים האלה?

את זה אני לא יודע. יש הרבה קבוצות שלא יסכימו, שירצו משהו משלהן. קודם נתחיל מאלה שאפשר איתם לעבוד.

שאלה: יש שאלות על פתרון בעבודה בעשיריות, איזה תפילות לעשות וגם על הפצה. מה צריך להפיץ עכשיו?

לפי מה שאנחנו רואים, ההפצה היא הדבר החשוב ביותר. לכן ללמוד את העקרונות של הדור האחרון ולהפיץ את הידיעות עליו, זו העבודה שלנו, היא חשובה מאוד.

תלמיד: ובצורה יותר פנימית, עבודה בעשיריות, תפילה?

כן, ברור שצריך הכול.

שאלה: בשביעי לאוקטובר לפני שנה היה הטבח הגדול ביותר כנגד יהודים מאז השואה. כגרמני זה כואב לי במיוחד. האם יש משהו שלמדנו מהשואה שיכול לעזור לנו כיום במתקפות נגד ישראל?

אנחנו רק צריכים להפיץ את שיטת התיקון, ואיך יחד אנחנו ניגשים לזה ומצליחים.

שאלה: ברור ומורגש שההצלחה שלנו תלויה במידה שעיקרון החיבור מתפשט ומשתרש במציאות. איך אפשר לתאר את התוצאה הטובה הזו במציאות בחוץ? האם אפשר לתת תמונה גשמית, כדי שנוכל לכוון את המילים שלנו בהפצה לצורה חיצונית שאליה היינו רוצים שהם יגיעו?

אני לא יודע, אני אפילו לא מבין בדיוק למה אתה מתכוון. איך אנחנו יכולים לתאר את החברה העתידה?

שאלה: כן, לתאר את השלב הקרוב אלינו. מה ההבדל בין מה שיש היום, לבין מה שיקרה במדרגה הבאה שהעולם או העם אמור להגיע אליה?

לדבר בצורה כזו פרקטית, אני עוד לא יכול. כולנו יחד צריכים לשבת ולעשות תרגיל, מחשבה, איך לפי דעתנו אנשים יתקדמו לקראת הביצוע האמיתי.

שאלה: הוא כותב "הגם שסכנה זו ידוע לכל כמונו, אולם ידיעה זו, כפי הנראה, עוד לא נתפתחה בכל הצבור, בכל צרכה כמות שהיא. כי לולי הרגישו בה, היו צריכים מזמן להתנער מאבק המפלגתיות, באותו השיעור שמפריעה לליכוד שורותינו. ואם אינו כן, אין זה אלא משום שהרגשה זו עוד איננה לנחלת רבים". על הסכנה. "ולכן קבלנו עלינו את הוצאות העיתון הזה, כדי לעמוד על המשמר, ולהתריע על הצרה, ולהבינה להציבור". האם הסכנה כבר ברורה לכולם? האם התפתחנו מאז?

לא, איפה אתה רואה שהסכנה הזו ממש שולטת, נמצאת בעם? לא.

תלמיד: למה לא?

למה לא? כמה מפלגות דתיות יש לך?

תלמיד: האם הביטוי של המפלגתיות אומר שעדיין הסכנה לא ברורה לכולם?

כן.

תלמיד: למרות כל הזוועות שראינו?

למרות הכול. זה מה שבעל הסולם אומר, שעד שזה לא יהיה ברור לכל אחד, אז אתה לא יכול לצאת ולסדר משהו.

תלמיד: איך לא, אחרי פעולות כאלה אגרסיביות?

כי יש לך עם עוד יותר קשה מכל הפעולות שלך.

שאלה: אני מרגיש שיש קשר בין חוסר המסוגלות להרגיש את הסכנה לבין אי המסוגלות להרגיש כמה אנחנו אחראים על מצב העולם, על כל הדברים הנוראים שקורים. אני יודע שזו לא השיטה שלנו לגלות את צד שמאל, אבל איך להתקדם אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו אחראים על כל הדברים הנוראיים שקורים בעולם? איך להתקדם לתפילה, לייצר יותר קשר בין הלבבות? איך להתקדם אם אנחנו לא מרגישים שאנחנו בעצם הכי נוראיים בעולם? יש הרגשה שאנחנו מצדיקים את עצמנו כל הזמן, ואנחנו לא רוצים לראות את הצד הזה, אלא חושבים שאנחנו בסדר, בסך הכול אני ממלא את התנאים האלה, אני עושה מה שאני יכול. אבל אני הרגתי את האנשים האלה, אני עשיתי את זה.

נכון. אבל מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: זו השאלה.

לדבר, להעביר כאלו תוכניות דרך הטלוויזיה, מה עוד לעשות?

תלמיד: שמעתי את החבר שלנו מגרמניה וכאילו הוא גם לוקח משהו על עצמו, ואני רוצה להגיד לו, שזה לא הוא בכלל, אנחנו כעם עשינו את זה.

כן. אין לי תשובה.

שאלה: אני רואה חיים גם בתוך בני ברוך וגם מחוץ לבני ברוך. אתה אומר עכשיו שאני לא עושה כלום ולא עשיתי כלום, זה לא כך. אתה לא מתאר לעצמך איזו כמות גדולה של אנשים בכל רחבי העולם שאתה לא מכיר, שבשום אופן לא מגלים את עצמם, שומעים וקוראים את מה שאתה כותב ודן עליו.

קיים מגוון אנשים מאומות שונות, משכבות שונות באוכלוסייה, והם מבינים יפה מאוד על מה אנחנו מדברים וסובלים מאותן שאלות. כל אחד מהם במקום שלו מנסה לעשות משהו. אנחנו אומרים כמה נורא המצב שקורה, אבל אם לא היו יושבים כאן כל בוקר וכל יום מאות ואלפי אנשים בכל העולם, אז מי יודע, אולי כבר לא היה שום דבר בכלל.

לכן חוץ מזה שכל אחד מרגיש את האחריות האישית שלו, אנחנו צריכים לדעת שזה לא לשווא. מפני שברוחניות אין זמן, מיותר לחשב עשרים שנה, שלושים שנה, כמה כל אחד לומד, זה יקרה כשזה צריך לקרות, כל עוד אנחנו ואתה נשב בשיעורי הבוקר ונעשה מאמץ ונשתדל.

תודה לך.

שאלה: אמרת כמה פעמים שטיפה של איחוד מאתנו יכולה לשנות את כל המצב. כמה קרובים אנחנו מהטיפה של האיחוד? ואם אנחנו לא קרובים, אז מה עוד אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו קרובים, אבל אי אפשר להגיד מתי זה יבוא ויתגלה לפנינו. אני חושב שהשלבים האחרונים מתחילים עכשיו להתגלות בעולמנו. אנחנו כן מגיעים למצב שהדור שצריך להכין ולהשיג את האלוהות האמתית, הוא עכשיו מתגלגל ובא לעולם הזה, אותו הדור האחרון.

שאלה: אנחנו רואים שעם ישראל נחלק לשני צדדים מאוד חזקים, ימין ושמאל, ואף פעם זה לא היה כל כך בולט, זה גם יצא החוצה וגם השנאה שיש בין שני הצדדים. האם התורה או חכמת הקבלה צריכה להיות קו אמצעי שמחבר בין החלק הימני והחלק השמאלי בעם ישראל?

במשהו זה צריך להיות כך. אבל אם עד כדי כך, אני לא יודע. כי כל אחד נותן פירוש אחר לימין ושמאל, לחיבור ביניהם ולמטרה שלהם. לכן קשה להביא מזה את כל מטרת הבריאה לתיקון.

תלמיד: החלק השמאלי אומר שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. החלק הימני אומר שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ליהודים, ומדבר על ארץ ישראל השלמה. כשלומדים את הכתובים, ההסבר של חכמת הקבלה נותן מענה לכל צד. כלומר מדינת כל אזרחיה, אנחנו לומדים שאם יהיה חינוך לאהבת הזולת, אז זה יכול לכלול את כל העמים. וארץ ישראל השלמה, זה כשאדם כובש את הפנימיות שלו, ואז נזכה לזה.

אני מרגיש שהכול תלוי בהסבר, שחסר לאנשים הסבר שייתן מענה, וזה יכול להיות קרקע לחיבור. כי מה שאנחנו רואים אלו ענפים, מהכוח האחד נמשך ענף שמאלי ונמשך ענף ימני, והם לא מצליחים למצוא ביניהם את המשותף.

אני חושב שהפתרון יבוא מאומות העולם. הם יבינו וירגישו שכך זה לא יכול להימשך יותר. הם יחייבו אותנו לפתוח עיניים על שיטת החיבור החדשה, על חכמת הקבלה, אחרת לא נהיה מסוגלים. יכולים להיות עוד כל מיני שיטות ומצבים, כמו שכתוב "לא אלמן ישראל"¹, אבל על זה נדבר פעם.

שאלה: יש ארגונים שצמחו בעקבות הפירוד שיש בעם, והם ממש מנסים לגשר על זה עם אידיאולוגיות שונות, אבל לא מתוך חיבור פנימי, אלא לא להיות במצב של שנאה, ממקום אגואיסטי, ולא מתוך מקום של גילוי הבורא. מה היחס שלנו צריך להיות כלפי אותם ארגונים?

הטבע של העולם, של כל הבריאה, ולזה מסכימים כולם, הוא טבע אגואיסטי. לכן האדם, שהוא האגואיסט הגדול ביותר, כביכול היה חייב לתקן את האגו הזה ונכשל. חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו נמצאים בקשרים זה עם זה, איך אנחנו משפיעים בקשרים זה על זה, ואיך אנחנו יכולים להביא את עצמנו בהדרגה לחיבור מעל האגו שלנו, כי כל אחד רוצה לאכול את עצמו, ועוד יותר את האחר. לכן אנחנו צריכים לראות איפה אנחנו יכולים להביא את הקו שכולם יהיו מרוצים מהתוצאות שאנחנו רוצים להביא לחברה.

תלמיד: דיברת לפני זה על הצורך להביא את העם ממצב של שנאה למצב של לא לשנוא אחד את האחר, שזה הבסיס.

כן.

תלמיד: האם עלינו להתמקד בחיבור הכי פנימי, כמו איזו סיירת מטכ"ל, או שעלינו לנסות להתחבר לאותם ארגונים שמנסים להביא את העם למצב של חוסר שנאה?

לא. אנחנו לא צריכים להיות לא עם זה ולא עם זה. למה? מפני שאנחנו רוצים להיות תחת החוק הכללי של הטבע, והחוק הזה אומר שאנחנו לא יכולים להשתמש בכל מיני נטיות שלנו, אלא רק דבר אחד, להביא את עצמנו לחיבור בינינו ללא שום תנאים.

תלמיד: אז הפוקוס שלנו הוא על להתחבר בעשירייה ולחזק את החיבור בינינו.

כן.

שאלה: המלחמה מחדדת את המצב, הוא ברור יותר. החיילים מחוברים, ולא חשוב אם החייל דתי, חילוני, אשכנזי, ספרדי, והם אפילו שמחים להיות יחד מול האויב. איך אנחנו יכולים פה להיות במלחמה כזאת, להיצמד בינינו ולגלות את האויב, ולקבל את הכוח בשביל לנצח בה?

אנחנו צריכים להבין שכל הפתרון הוא בזה שנרצה להמשיך מלמעלה למעלה, מהבורא, אור עליון, שהוא מתקן את כל הרצונות שלנו שהם יהיו כולם בעל מנת להשפיע. ואז לא יהיה לנו שום צורך בגילוי הכוחות האחרים.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שאם אנחנו מגיעים לפתרון שמביאים בחשבון את הכוח העליון ואיש את רעהו יעזורו, אז רק זה יעזור, ואם לא, אז נתגלגל עד שכוחות הטבע ייסגרו לפנינו. אם אני מסתכל על ההפצה שלנו, עוד כשהייתי בקבוצת ניו יורק בחו"ל, זה היה חוק, שכשיוצאים להפצה תמיד מבקשים מחשבות מהקבוצה, ואז משתפים מה היה, תמונות וכולי. אני זוכר כמה כוח זה היה יוצר בקבוצה, כשכולם חושבים באותה מחשבה, באותה פעולה, גם מי שמשתתף וגם מי שלא. כשאנחנו קושרים בצורה הזאת את הקבוצה ואת החברים לאותה פעולה, מה זה נותן לנו? למה דווקא בזה יש לנו את ההצלחה, ואם לא, אז הטבע יכול להיסגר לפנינו?

כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים", שכל הכוחות, הרצונות, המחשבות שמתגלים בך, תקבל אותם ותסתכל עליהם מחדש. ואז תראה עד כמה אתה מתקדם איתם למקום חדש, לפעולה חדשה, לכוח חדש. זה מאוד חשוב. על זה אנחנו צריכים לשים לב.

תלמיד: שיתוף פעולות ההפצה, לדאוג שהקבוצה יודעת מה קורה ומקבלת התרשמות מזה, האם זה יוצר סוג של הגנה עלינו והבטחת ההצלחה בפעולות כאלה?

זו הבטחת הגנה שקרית וחידוש שקרי, זה מה שזה יוצר לנו. אבל באמת באמת אנחנו צריכים לראות, לגלות מצב חדש לגמרי. שמגיע אלינו כוח שמעלה אותנו למעלה מכל האפשרויות שאנחנו יכולים לספר לעצמנו, והכוח הזה הוא שיזרוק אותנו מקצה לקצה של המציאות, ובזה נרגיש כמה אנחנו נכנעים כלפיו, רוצים להיות כמוהו, ומקבלים ממנו ידע ושכל איך לפעול לתיקון הכללי.

שאלה: המצב שתיארת עכשיו, שמגיעה לקראתנו מציאות חדשה, אנחנו עוד לא מכירים אותה, לא יודעים איך לפעול בה, וכמו שאמרת היא זורקת אותנו מהמצב שלנו למצב אחר לגמרי. אני מרגיש שצריכה להיות איזו הכנה מיוחדת לקראת המצב הזה, כמו למשל בעשרת ימי תשובה, שאדם מכין את עצמו לקראת משהו חדש. איזו הכנה צריכה להיות לנו לקראת הדבר החדש הזה שצריך להגיע?

בזה שאנחנו מחפשים יסוד כדי לא ליפול מהמצב הקודם. זה מה שקורה לנו בדרך כלל. ואם נדע איך לקבל תוספת כוח, אז לא ניפול מהמצב הקודם ואפילו נפנה למצב החדש.

תלמיד: איך אנחנו מחזקים את עצמנו במצב הקיים כדי לא לאבד אותו? אמרת שהוא הבסיס למצב החדש. איך עושים את זה?

על ידי החיבור בינינו.

תלמיד: היכולת לקבל את המצב החדש שבא אלינו, תלויה במידת החיבור שנקבע בתוכנו.

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שהמאמצים לחיבור בינינו והתוצאה מהם בסופו של דבר משפיעים החוצה. וגם להיפך, כלומר המצב של כל העולם גם משפיע על המצב הכללי של התיקון. ונראה שהמצב החיצוני רק הולך ומחמיר, השנאה והפירוד רק גדלים. השאלה, אם זה המצב, למה זה צריך להביא אותנו לחוסר אונים?

זה צריך להביא אותנו למצב מאוד מאוד רגיש, איך אנחנו מקבלים החלטות, איך אנחנו עושים צעד קדימה. כי זה שאנחנו רוצים לגלות את היחס שלנו לבורא ולהרגיש את היחס שלו אלינו, זה צריך להיות סגור בכוונה שלנו ש"איש את רעהו יעזורו".

אנחנו עוד מעט נלמד את זה.

תלמיד: אז הנקודה הזאת כבר צריך לפרוץ איתה, מה צריך לפרוץ פה, תפילה?

תפילה.

תלמיד: זה מה שנשאר?

ודאי שצריכים תפילה.

שאלה: שמענו שהכוח הזה זורק אותנו מצד לצד עד שהוא מביא אותנו למצב שאנחנו נכנעים לפניו. האם המטרה כמו שהחברים דיברו כאן, של כל המכות האלה שאנחנו רואים, מכל מיני סוגים, גם פנימיות, גם חיצוניות, יביא אותנו לאיזשהו מצב של כניעה, שאנחנו מגיעים כנועים כלפי הכוח העליון, ואומרים לו "תעשה איתנו מה שצריך". אנחנו אומרים, "תורה מתשת כוחו של אדם".

כן, בסופו של דבר ודאי שיש מצבים כאלו שאנחנו כך מוכנים, אבל יחד עם זה ישנם מצבים שאנחנו כן עושים חשבון ורואים כמה שחסר לנו כוחות מימין ומשמאל ולהתקדם אנחנו יכולים רק בקו האמצעי, וכאן אנחנו מוכנים להתפשר.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו תמיד חושבים שהפעולות שלנו צריכות להביא למצב יותר טוב לכאורה, ככה זה נראה לנו בשכל האגואיסטי?

כן.

תלמיד: אבל הבורא רוצה להביא אותנו לאיזשהו מצב של התקרבות אליו?

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים להתקרב אליו, ואולי הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות זה להעלות את הרגישות שלנו למצבים העדינים האלה, כי בסוף אנחנו צריכים להגיע לאיזושהי כניעה כלפי הכוח העליון, להגיע אליו ערומים.

נכון.

שאלה: לפני החג דיברת גם שאנחנו משפיעים בכוח פנימי של בני ברוך, וקצת יותר דיברת על הפצה, שזה צריך להיות כולל ילדים, נשים. פה הוא מסיים את הקטע שקראנו ולא כותב, "בעל הסולם" אלא "המערכת". ויש הרגשה שאנחנו משפיעים על העולם בתפילה הפנימית שאנחנו מייצבים בינינו כל יום מחדש.

כן.

תלמיד: אף אחד לא צריך לדעת על זה, אף אחד לא יכול להתנגד לזה, יש לנו כוח פנימי שעובר בתפילה שלנו. בהפצה אנחנו בדרך כלל אומרים ושמים את הלוגו "בני ברוך", כאילו יש צורך למשוך אלינו, ויש הפצה שהיא כמו וירוס, שהיא לא מושכת, אלא יוצאת החוצה ומתפשטת.

האם יש עניין לבנות משהו כמו מערכת, שאנחנו לא חותמים בסוף בשם שלנו, אלא מוציאים החוצה מאיתנו דברים שהם יתחילו לבנות בתוך העולם שיח חדש. לבנות משהו שבו יש דברים מסוימים שלא נכנסים לתוכו, למשל דברים שמדברים על שנאה אי אפשר להכניס למערכת הזאת, רק דברים שמדברים על חיבור, על אהבה. כי אנשים ששומעים שאיזה גוף פונה אליהם, יש להם אטימה.

אני מבין, אבל תעשו. תעשו.

תלמיד: חשבנו בעשירייה אולי לצאת כחברים שפונים אל קבוצות כאנשים שרוצים להעלות את הערך של החיבור בעם ישראל לא מטעם אף אחד, אלא כעשירייה שרוצים לעשות פעולה משותפת ביחד ולהפיץ את הכוח הפנימי בצורה פשוטה.

אני לא חושב על הרעיון הזה כטוב, אבל אני לא נגד שום דבר. בבקשה.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש לו פתרון ויודע בדיוק שאגואיסטים לא יכולים להתחבר, גם מפלגות פוליטיות לא יכולות להתחבר, אבל הוא אומר שבונים פלטפורמה שכל אחד שיש לו פתרון והוא חושב על איחוד האומה שיבוא, ואנשים האלה ידברו ודרך השיח אולי אפשר להשפיע עליהם ואז ליצור שיח שהוא לא חיבור, זה שיח על איך לאחד את האומה. ואז בשיח הזה לשתול את הפתרון האמיתי ולהגיע להשפעה, להפצה. האם זה נכון, אפשר להבין את זה ככה?

תנסה, תנסו.

שאלה: בעצם הרעיון הזה לא צלח, אנחנו יודעים שסגרו את זה מיד ולא נתנו לו להמשיך, אבל הוא איכשהו רצה לעשות את זה חיצונית, לא רק מתוך כוח פנימי. למה אתה חושב שהוא ניסה לעשות את הניסיון הזה?

בעל הסולם היה מוכן לעשות הכול, להרחיב גבולות הפרסום, גבולות החיבור.

תלמיד: אתה חושב שהיום צריך לנסות גם את הגישה הזאת, ליצור איזושהי פלטפורמה רחבה, שאנשים ידברו כמו שאמר קודמי. היום זה הרבה יותר קל, יש אינטרנט, יש כל מיני אמצעים שאפשר ליצור פלטפורמה שכל אחד שתומך ברעיון של איחוד האומה יבוא ויגיד מה הוא חושב על זה.

כן.

שאלה: שואל חבר מעשיריית פתח תקווה על הכלי העולמי, שהוא בעצם דוגמה לחיבור, איך הכלי העולמי יכול לעזור בבעיה כזאת, כי הכלי העולמי הוא לא באמת חלק מעם ישראל הגשמי, הוא משהו מחוצה לו. הם אומרים, "אתם עם ישראל צריכים להתחבר, זה התפקיד", איך הכלי העולמי יכול לעזור בבעיה הזאת של איחוד עם ישראל הגשמי?

תחשבו. תבררו. בטוח שיש על זה גם רמז בכתבים.

שאלה: שמעתי שהמעגלים סביבנו צריכים להסתדר לפי היחס כלפי הכוח העליון בעם ישראל, אבל עכשיו גם שמעתי שדווקא השינוי מותנה בזה שהאנשים צריכים להבין שיש בכלל כוח עליון שצריך להתייחס אליו. אז איך התיקון של עם ישראל קשור ליחס שלו כלפי הכוח העליון?

לפי מה שאנחנו רואים בבעל הסולם אז אצלו זה חוק ולא יעזור, שכולם צריכים להיות כפופים ביחס לכוח העליון ואז משם והלאה יכולים להתפשט לרוחב.

שאלה: איך האהבה תכסה על הפשעים?

אהבה זה כוח הכי גדול שיש לנו, כי זה מה שהבורא עיצב בבריאה ולכן על אהבה אפשר לבנות את הכול.

שאלה: שמעתי קודם לפני תחילת השיעור שנולד עכשיו דור חדש שהוא כבר יהיה מוכן לחיי הדור האחרון.

כן.

תלמיד: מה זה הדור הזה, מה יהיו המאפיינים שלו?

הדור הזה הוא אותם הילדים שגדלים בתוך שדה של מקובלים, אבל שגדלים היום מתוך האנשים שמחפשים ויודעים ולומדים, כמו נגיד בארגון שלנו.

תלמיד: מה שונה בהם, למה הם דווקא נולדים לתוך סביבה כזאת?

מפני שאין להם סביבה שיכולה למשוך אותם לכל מיני ארגונים או מטרות אחרות. הם לא מבולבלים עם מה שהיה משך כל ההיסטוריה האנושית בבני אדם, אלא מה שיש להם זה שהם חושבים על העולם כאחד, ולכן יש להם פחות ופחות נטיות לחלוקה. בקיצור יש להם יותר חומר בירור, כוח בירור.

תלמיד: כוח בירור לכיוון של חיבור?

גם לחיבור, כן.

תלמיד: אתה רואה את זה כדור שעכשיו נולד או דור שכבר גדל פה?

דור שכבר גדל, הם יותר שואלים בשביל מה חיים? פשוט מאוד. והדור הקודם לא יכול לתת להם תשובה, ואז הם נמצאים ככה, עם ידיים מעלה.

שאלה: איך בצורה פעילה אנחנו יכולים לכלול את העם כשאנחנו עובדים בחיבור בין העשיריות? מה העבודה הפנימית שלנו?

תנסו לכלול את העם בכל הפעולות שאתם עושים ביניכם בעשיריות.

תלמיד: מה זה אומר, לכלול את החסרונות, את הפירוד ביניהם, את הרצונות? איך אנחנו יכולים להוסיף את זה לעבודה הרוחנית הפנימית שלנו?

להוסיף לעבודה הרוחנית והפנימית, אתם יכולים אך ורק כשאתם תבררו יותר ויותר איך בכל אומה ואומה מתעורר היצר הרע.

תלמיד: איזו תפילה אנחנו יכולים לעשות עבורם? מה היא הבקשה הנכונה שתכוון אותם גם לחיבור, שתעורר אותם?

אני חושב שאנחנו צריכים לעורר את קירוב הלבבות בינינו ואחרי זה לתת בלבבות שלנו מקום לכל האנושות, בלי יוצא מן הכלל, והבורא יהיה המברר. ואם אנחנו נמשיך כך אז אחרי כמה זמן בצורה מאוד לאקונית, אנחנו נרגיש את התשובה.

שאלה: אנחנו נמצאים פה במלחמה בין רצון לקבל לשאלה איך מגיעים למצב של אהבת החברים. גם חבר קודם אמר, כשאנחנו סובלים, רוצים להתקרב. גם בהיסטוריה רואים, בכל מצב שיש מכות רוצים להתחבר. האם המצב הקשה מחייב את הסבל בשביל להגיע לחיבור?

כן.

תלמיד: אבל זו העזרה מהבורא? הוא רוצה שאנחנו נסבול כדי שנתחבר?

אבל שיהיו לנו הבחנות, בלי הבחנות, מינוס - פלוס, סבל - שמחה, אין חיים, החיים הם דווקא בין שני המצבים המנוגדים.

תלמיד: האם זה חיבור חדש שאנחנו מגלים בכל פעם שסובלים?

ודאי שזה חיבור כל פעם חדש במשהו.

שאלה: שמעתי שאנחנו בני ברוך צריכים להיות כולם בחיבור לפי חוקי הטבע, וברור לנו שבעשיריות אנחנו צריכים להתחבר כאיש אחד בלב אחד, ככה כל בני ברוך. ושמעתי על הדור הבא שלנו, שהולכים לממש. עד כמה הדוגמה של החיבור שלנו בעשיריות ועד כמה הדוגמה של החיבור במשפחות שלנו, הם היסוד של הילדים שלנו לגדול על טהרת החיבור?

כן, זאת הדוגמה.

תלמידה: אנחנו צריכים לתת תשומת לב רבה לא רק לעשיריות אלא גם לחיזוק התא המשפחתי כדי שהילדים שלנו יהיו מנהיגים של חיבור?

כן.

שאלה: ביום הזה, עם הכאב הכול כך גדול שיש בו, אנחנו חייבים לצאת מהשיעור הזה עם תפילה מאוד מאוד חזקה ושכל החברים יהיו בזה ביחד. איך אנחנו גם כעם, גם פה כקהילת בני ברוך עוזרים לילדים שגדלים ומתמודדים עם אסונות, עם טראומה, אם כאב?

ככל שנהיה יותר קרובים אחד לחברו, נוכל לחלק את כל כובד האסונות לכולם, ונוכל לעבור את זה בצורה יותר קלה. דבר נוסף, פשוט תנסו לחשוב כמה אתם מובחרים מכל האנושות ולשלם על זה בהשגת המטרה ובהפצה לכולם. זהו, סך הכול.

קריין: עכשיו יש לנו זמן חברתי, נסיים את השיעור ואנחנו נמשיך בינינו עכשיו לזמן חברתי, ניקח את הדברים שלך, נדון בהם בינינו בסדנה.

בסדר, תצליחו.

(סוף השיעור)

---

1. ירמיהו, נ"א, ה'↩