שיעור בוקר 15.03.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 659,

מאמר רכ"ט, "כיסי המן"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 659, "שמעתי", מאמר רכ"ט, "כיסי המן".

רכט. כיסי המן

שמעתי ליל פורים אחרי קריאת המגילה תש"י

"על ענין שאוכלים המן-טשים, היינו כיסים של המן, אמר, היות ש"חייב אדם לבסומא בפוריא [להשתכר בפורים], עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", לכן אוכלים "כיסי המן", בכדי שנזכור, שהמן לא הביא לנו יותר מהכיסים, שנקרא כלים, ולא הפנימיות. פירוש, שרק הכלים דהמן יכולים לקבל, ולא האורות, הנקרא פנימיות. מטעם, שגדלות הכלי קבלה נמצאים ברשותו של המן. וזה אנו צריכים להוציאו ממנו.

אבל להמשיך האורות, זה לא יכולים עם כלים דהמן. וזה דוקא ע"י כלים דמרדכי, שהם כלים דהשפעה. אבל על כלים דקבלה היה צמצום. וזה מבואר בהכתוב: "ויאמר המן בלבו, למי יחפוץ המלך, לעשות יקר יותר ממני". וזה נקרא רצון לקבל אמיתי. לכן אמר, להביא את לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס אשר, רכב עליו המלך וכו'. אבל באמת אין הכלים של המן, הנקראים כלי קבלה, לקבל שום דבר מחמת הצמצום. אלא רק רצון וחסרון יש לו, היינו יודע מה לדרוש. לכן כתוב: "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס, כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי".

וזה נקרא "אורות דהמן בכלים דמרדכי", היינו בכלים דהשפעה."

תלמיד: למה המן דורש דברים שקשורים לכבוד? הוא דורש לבוש המלך ולעלות על הסוס, והוא היה יכול לדרוש דברים אחרים. האם זה אומר שגדלות הקבלה קשורה לכבוד?

כן, גם כן.

תלמיד: זה בעיקר מה שמעניין את הרצון לקבל?

המן רוצה כול מה שאפשר למלאות ברצון לקבל.

תלמיד: ופה נראה שמרדכי מקבל מתוך שזו פקודה של המלך. המלך אומר שצריך לתת את זה למרדכי ולא מרדכי מבקש או רוצה. זה כמו כפייה, ומרדכי מקבל בכפייה כי המלך אומר שצריך לקבל. או מה הפעולה ואיך הוא מקבל, אם הוא נמצא בחפץ חסד?

מדובר על האור העליון שצריך להתגלות בזמן פורים בכלים שמכינים לזה. אז לכן כל השאלות הן על הכלים, אם הם מוכנים, לא מוכנים, במה הם צריכים להיות מוכנים, מלאים, באיזה חסרון הם יהיו. ולכן המן מכווַן לכלים דקבלה, ומרדכי שדואג לכלים דהשפעה, הוא לא רואה אותם, אבל כשמתחילים בירור, אז יוצא שעל ידי השאלות האלה, כשיש בירור למי יחפוץ המלך לעשות היקר, יוצא שאין שם מקום להמן אלא רק למרדכי.

תלמיד: למה המן הוא רשע אם הוא בסוף מביא את האדם לתיקון?

הוא לא חושב על תיקון הכלים, אלא למשוך, לתפוס, לקבל מה שיכול להיות בכלים דקבלה. ובזה הוא עוזר לבירור הכלים מפני שהוא מגלה בהם את היכולת לקבל.

תלמיד: ובגמר התיקון?

ובגמר התיקון, שם כבר מתגלה כמה הכלים האלה הם לגמרי פסולים לקבלת האור ולא יכולים איתם לעבוד. ולכן מגיע האור העליון שמחזיר למוטב וכולם מבינים כמו שכתוב, בשביל מה "נזרע השדה הזה", זאת אומרת, לשם מה הכול מסתובב. וכדי לברר, כדי להעלות את חשיבות הכלים דהשפעה, צריכים לעשות את הסיבוב הזה. כי הכלים דקבלה הם פסולים, ולא יכולים לקבל בהם, ובכלים דהשפעה גם לא יכולים, כי אין להם אפשרות. ולכן יוצא שבכלים של המן אין תיקון ואין מילוי.

תלמיד: אז בעצם שבגמר התיקון יש הבחנה ברורה בין כלים דקבלה שהם פסולים ולכלים דהשפעה.

כן .

תלמיד: אז מה זה המצב, "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"?

עד שיודעים את ההבדל הזה.

תלמיד: מה זה המצב "עד דלא ידע", שהוא לא מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי?

המן רצה לקבל את כל האור של הבריאה בתוך הכלים שלו, כלים דקבלה. מרדכי רוצה לתקן את הכלים דקבלה שיהיו בעל מנת להשפיע. ואז יש מחלוקת ביניהם, איך אפשר לקבל אור חכמה בכלים דקבלה, זה מצד אחד. ומצד השני, איך אפשר לא להשתמש בכלים דקבלה, זה עיקר הבריאה. לכן יוצא, שמתחילים עם הכלים דקבלה, רואים שאי אפשר בהם להשתמש, נפגעים מזה, נופלים ועוברים לכלים דהשפעה, ובהם יכולים להצליח.

תלמיד: אז המן ומרדכי אלה שתי פעולות שונות לחלוטין.

כן.

תלמיד: ומה זה אורות דהמן בכלים דמרדכי, מה שיתוף הפעולה ביניהם?

אלה אורות גדולים מאוד שהמן מגלה אותם, אבל לקבל אותם אפשר רק בכלים שיהיו כולם בעל מנת להשפיע. וכך כן יכולים לפתור את הבעיה.

תלמיד: אז במצב הסופי המן לא נחשב רשע, למעשה זה מצב מושלם בין השניים.

למה?

תלמיד: כי הם עובדים יחד בשיתוף פעולה, אורות דהמן בכלים דמרדכי.

לא. המן רוצה על מנת לקבל. ואז בצירוף אליו את הכלים דמרדכי, כאילו כל הכלים יכולים להתהפך לעל מנת לקבל.

תלמיד: מה זה הפעולה "להשתכר"? אני מתכוון לפעולה הרוחנית שנקראת "להשתכר בפורים", שהוא כבר לא יודע בין ארור המן לברוך מרדכי?

אם מקבלים אור מתוך כלים לא מוכנים שאין להם לבוש של חסדים, זה נקרא "השתכרות".

תלמיד: איך כלי השפעה יכולים להתקרב לכלי קבלה, הרי יש ביניהם דחייה ואפילו שנאה?

הכול תלוי בכוונה. אם אתה רוצה למלאות את הכלים שלך בעל מנת להשפיע, אז אתה נמצא בקדושה, אם בעל מנת לקבל, אז אתה נמצא בקליפה.

תלמיד: כלי הקבלה נמצאים תחת כוונה דלקבל.

כן.

תלמיד: וכלי השפעה נדחים מזה, זה יוצר ביניהם שנאה, התנגשות?

כן.

תלמיד: איך כלי השפעה מוציאים כלי קבלה? לוקחים את הכלים, כי אי אפשר להפגיש בין הכלים האלה, כיוון שיש ביניהם דחייה. כלי הקבלה נמצאים תחת כוונה מקולקלת, ואי אפשר לקחת מהם את הכלים בגלל הדחייה ואי אפשר להתקרב.

אחר כך אנחנו נלמד איך נעשה התיקון. התיקון נעשה בזה שמרדכי עוזב את כול הכלים, המעמד שביניהם, והולך רק כדי לתקן את הפגם. והפגם הוא לא בלקבל, אלא בשאלה לְשם מה לקבל. וכאן בקצה הכוונה, יש הבדל בין המן ומרדכי.

תלמיד: מה הפעולה של הכלים דהשפעה עם כלים דקבלה, הם צריכים להתחבר ביניהם?

כלים דקבלה וכלים דהשפעה שניהם תלויים בכוונה, כי לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת לקבל ולהשפיע על מנת להשפיע, כולם הם בפירוד מלקבל על מנת לקבל. ולכן מה שאנחנו צריכים, בכל הפעולות שלנו לראות, כמה אנחנו מתרחקים מלקבל ומתקרבים למשפיע.

תלמיד: המן קיבל את טבעת המלך, קיבל אפשרות לשלוט על הכול. מאיפה הוא מזהה בכלל את מרדכי שיושב שם בצד, ומה אכפת לו ממנו? יש אחד שלא חושב כמוהו, בסדר, אז למה הוא שונא אותו ומוציא צו להרוג את כל היהודים. צריך להיות בו משהו שמבין את ההשפעה הזאת.

זה פגם בכל העבודה שלו, שאפשר לאסוף את כל הכלים ולקבל בהם, לפי ההגדרה של המן, שהכול שייך לי.

תלמיד: אבל דווקא הוא מזהה את הפגם הזה שהם מפורדים, מפוזרים.

כן, כי הם לא יכולים להיות מאוחדים ומחוברים מפני שאינם מתוקנים, לא הגיע הזמן. או שיהיה להם חיבור באור החסדים ובכך יתחברו ויתקנו את הבריאה, או שיהיה להם חיבור באור החכמה השלם וזה בלתי אפשרי, כי מלכתחילה, משורש הבריאה יש תנאי שזה לא יכול לקרות. ולכן יוצא, שמה שעוזר לנו בכל עניין המגילה, שאנחנו יכולים להתנזר מעל מנת לקבל ולחשוב רק על חיבור של כלים דהשפעה, ואחר כך להשתמש בהם בעל מנת להשפיע.

תלמיד: חיבור בחסדים, היה להם? כשהוא אומר שהמן מזהה, שישנו עם אחד מפורד, מפוזר בין העמים.

כן.

תלמיד: הוא מסתכל מצד אור החכמה, או מצד החסדים? מה זה נקרא שהוא "מפוזר בין העמים"?

שלכל הכלים, לכל העמים, יש רצון להתמלא מאור החכמה. הם לא מבינים אחרת. זה מה שמובן לכולם ומובן גם להמן, רק הוא לא משיג שלא יכולה להיות תוצאה אחרת חוץ מפורים.

תלמיד: הוא אומר, "יש עם אחד" שזה עם של מרדכי הוא מזהה, הוא אומר, "והוא מפוזר בין העמים". מה אכפת לו שהעם הזה מפוזר בין העמים? מה מפריע לו? אם העם הזה אפילו יותר נהנה מחכמה כמוהו, מה זה מפריע? מאיפה מקור השנאה הזאת לעם הזה?

מקור השנאה בזה שהעם הזה לא מקיים מה שהבורא רוצה שיתקיים בכל הבריאה. אין יותר. אין סיבה אחרת.

תלמיד: הם כמו המן, או שהם שונים מהמן? במה הם שונים כשהם מפוזרים בין העמים?

שהם לא רוצים לקיים את דתי המלך. כל התיקון הוא על ידי החיבור בין כול הכלים דקבלה, ואחר כך שימוש בכלי המשותף, בכלים דקבלה. זה מה שמבין המן.

תלמיד: שיש להם תפקיד והם לא עושים אותו?

כן. התפקיד שלהם הוא מאוד לא מובן מלכתחילה איך זה יכול להיות.

תלמיד: אז מאיפה להמן יש הבנה של התפקיד שלהם? מאיפה הוא בכלל יכול לראות אותם, להבחין בהם? הוא רצון לקבל, הוא רוצה לעצמו. הוא אומר, כולם בטח כמוהו. יש משהו שונה שהוא מזהה בהם. מהו השוני שהוא מזהה בהם?

השוני בזה שכלים דקבלה הם יכולים להתאחד ביניהם בלי הכוונה על מנת להשפיע. מה שאין כן, כלים שמתקנים את עצמם, הם מתקנים את הכוונה בעל מנת להשפיע, ואז הם יכולים להתקשר ביניהם.

תלמיד: עכשיו הוא מזהה שהם לא מאוחדים, יופי, הם מפוזרים בין העמים, דווקא טוב לו.

אבל זה לא טוב, זה לא סוף הפסוק שהם מפוזרים וזהו. המן רוצה שהם כולם יהיו מחוברים ויבואו לקבל דרכו את כל המילוי. ומדרכי אומר שזה לא יכול להיות, שהתיקון הוא בזה שמתקשרים כל הכלים דהשפעה, כלים דקבלה, כולם מתקשרים, כולם מקבלים תיקון על מנת להשפיע, ובזה מתחברים ואז מקבלים את כל אור החכמה.

תלמיד: אז למה מדרכי לא יכול היה לאחד את אותו עם מפוזר בלי הזמן, אם הוא מזהה שהם לא מחוברים?

אבל כאן העניין, שהמן צריך לגלות שאי אפשר שהכלים האלו יוכלו להתחבר ביניהם ולהיות בעל מנת להשפיע זה אל זה. וזה נעשה אך ורק אחרי שמרדכי אומר לאסתר שהיא חייבת לתקן את המצב.

תלמיד: ואז היא קוראת לכנוס את כל היהודים בשושן.

כן.

תלמיד: אני שואל את זה כי אנחנו מדברים, שומעים ממך, מהמקובלים כל הזמן שרק חסר חיבור בינינו. ובכל זאת, כל עוד לא מגיע איזה המן כזה, אין באמת צורך לחיבור.

נכון. אתה רואה, גם בעולם הזה, בגשמיות, אנחנו גם לא יכולים לגלות שרק זה חסר לנו.

תלמיד: אז אי אפשר להקדים תרופה למכה?

איך? רק לגלות את המכה.

תלמיד: הוא אומר שהכלים הכי גדולים של הרצון לקבל, של הקבלה, נמצאים אצל המן. מהי הפעולה הזאת ש"להוציא ממנו את הכלים האלה"?

שכל אותם האנשים שהיו מוכנים ללכת לפי דרכו של המן הם כבר לא מסכימים לזה והולכים עם מרדכי.

תלמיד: אנחנו מדברים לא מעט על הכוונה. האם הכוונה זה כלי שדרכו אנחנו יכולים להוציא מהמן את הכלים המתוקנים להשפעה? הרי אומרים, שבשביל לקבל את כל האורות אנחנו צריכים כלים, אבל לא הכלים של המן. אנחנו צריכים להוציא את זה ממנו בשביל לקבל, שיהיה כלי מתאים לקבל את האורות האלה.

כן.

תלמיד: איך הופכים את זה בפעולה, בעבודה שלנו להשפעה? שזה באמת יהיה כלי מתאים, שיהיו לנו פה כלים שנוכל לקבל את האורות כמו שצריך?

זה בעצם התיקון, אנחנו לא מוסרים את האורות העליונים בתוך כלים דקבלה, אלא אנחנו הולכים לפי הכוונה שלנו, על מנת להשפיע. ולא חשוב לנו באיזו צורה זה יהיה להשפיע. חייבים להיות כלים של מרדכי בכלים של המן.

תלמיד: בהמשך הוא מדבר על רצון לקבל אמיתי, מה זה רצון לקבל אמיתי?

רצון לקבל אמיתי, כלומר שאותו רצון לקבל שהבורא ברא, נמצא בשימוש מלא בפורים.

תלמיד: מה זה אומר "בשימוש מלא"?

זאת אומרת, מתמלא בפורים.

תלמיד: ומה מעבר לפורים? פורים זה מצב מסוים. אבל מה בכל התהליך, מעבר לפורים?

שבסופו של דבר, אף פעם לא היה חיבור כזה בין על מנת להשפיע לכלים דקבלה שיגרום לכלים האלו עלייה כל כך גדולה.

תלמיד: זאת אומרת, עכשיו בתקופה של פורים זו באמת הזדמנות מיוחדת.

כן. הזדמנות מיוחדת למלא את הכלים דקבלה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה לכלי השפעה אין כוחות? למה הם כל כך אנמיים כאלה?

לכלי השפעה אין כוחות מפני שהם לא מחוברים לסוף הבריאה.

תלמיד: מה עושה להם את הרפיון הזה, הרי הם כלי קבלה בסופו של דבר. האם הצמצום עושה להם את זה, הריסון הזה שהם כל הזמן נמצאים בו? למה מספיק שהם מרגישים קצת את בעל הבית ומסתפקים בזה?

כלים דקבלה לא יכולים להשתתף בסיום הבריאה, מפני שמלכתחילה הם לא נועדו לזה. אי אפשר לקבל על מנת להשפיע בכלים דקבלה.

תלמיד: בעל הסולם מתאר את המן, את כלי הקבלה, ואומר, "למי יחפוץ המלך, לעשות יקר יותר ממני"". איך כלי השפעה מזהים את כלי הקבלה, לפי מה?

כלי השפעה מזהים את כלי הקבלה בזה שהם לא מסוגלים להתחבר ביניהם, בזה שהם לא יכולים להתהפך מקבלה להשפעה, ולכן הם לא מרגישים שכל הבריאה היא בשביל להשפיע ולא לקבל.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאיפה שכלי השפעה מזהים כוונות מקולקלות, מזהים את המן, דווקא שם הם יכולים לעבוד, דווקא שם הם יכולים לעשות משהו?

כן.

תלמיד: לפי הכתוב הבנתי, שהמן הוא סמל של כול הכלים דקבלה, הוא רוצה לקבל בכל הכלים, כולל לב האבן. לא אכפת לו מאור חסדים, מעל מנת להשפיע. אז בעצם הדרישה של המן או של אומות העולם לישראל היא להביא להם תענוג, אור חכמה, ואת זה אי אפשר לעשות עד גמר התיקון, כי לב האבן מצומצם. העבודה של ישראל יכולה רק להיות בכלים שאפשר להעביר מתחת לפרסה, לעולם האצילות, לתקן אותם. האם יוצא שהמשבר בין ישראל לבין אומות העולם יפסק רק בגמר התיקון, לא לפני, ולכן כל העבודה שאנחנו, היהודים, ישראל נעשה, לא ישפיע על אומות העולם בכלל?

זה משפיע, כי אנחנו מתקרבים לאט לאט.

תלמיד: אנחנו מתקרבים, אבל האם המשבר נשאר בכל מקרה?

אנחנו כביכול מתקנים אותו לאט לאט.

תלמיד: איך להצליח לתקן את הכוונה שלנו לפני כל פעולה בעבודת חיבור?

לפני כל פעולה בעבודת חיבור, אנחנו צריכים לראות את הפעולה הזאת נגמרת בחיבור, ואז אנחנו מבצעים אותה.

תלמידה: איך אני יכולה למדוד אם אני עושה את העבודה מתוך כלי הקבלה שלי כדי להשפיע, או שאני מקבלת את זה בקבלה לעצמי? איך מודדים בעשירייה את הפעולה אם היא לעצמי או כדי להשפיע?

כפי שאנחנו יכולים לספור. כמה אנשים יש לנו עם כוונה אחת, כמה אנשים יש לנו עם כוונה שנייה, או אפילו שלישית יכולה להיות, וכך אנחנו יכולים לספור. גם זה לא אמת, אבל איכשהו זה נותן לנו הבחנות בדרך.

תלמיד: מה זאת אומרת אסתר, איזה סוג של כוח זה?

"אסתר" זאת הסתרה, כשאדם לא מזהה בדיוק איפה הוא נמצא, ובדרך כלל יכול ללכת במקרה כזה למעלה מדעתו.

תלמיד: מה יכול לעזור לאדם לנצח את המן? איך מנצחים את המן?

מנצחים את המן אך ורק על ידי זה שמתחברים בינינו וחושבים על חיבור, על נקודת החיבור, שהיא תהיה באמצע, בינינו, במרכז. ואת כל היתר מקבלים כדבר לא חשוב. הוא קיים, אבל הוא לא חשוב לנו. וכך אנחנו מסננים את כול הסיבות לחיבור.

תלמיד: האם יש הבדל בין פרעה לבין המן בשירות לרצון לקבל?

מובן שאי אפשר אחד ללא האחר. לפרעה יש עבודה משלו, הוא חייב לגלות את כול הכלים, ולמרדכי יש עבודה משלו, הוא חייב להראות את ההבדל בין השפעה לקבלה, וכך הם ממשיכים.

תלמיד: איך לנצל את אור הפורים ששורה עלינו עכשיו?

אנחנו יכולים לנצל את אור הפורים בזה שאנחנו נעשה פעולות בהתאם לאור הזה. נשתדל להתקרב בינינו, להרגיש אם אנחנו נמצאים בכוח מרדכי או חס ושלום ההיפך, ונשתדל כל הזמן להיות עם הכוונה הזאת שהעיקר בשבילנו לא לקבל, אלא חשוב לנו לשם מה אנחנו עובדים, מי ינצח, מרדכי או המן.

תלמיד: מה השורש של השנאה בין היהודים?

בין היהודים עצמם?

תלמיד: כן, מה השורש של השנאה ביניהם?

בגלל שהם לא מתוקנים, וכמו שכתוב, כל אחד נמשך למה שנראה לו, כל העם לא יודע מה הרצון של המלך.

תלמיד: לא רק שהם מפורדים או שהם לא מחוברים, יש ממש שנאה בין הכלים האלה של השפעה, וכל הזמן צריך איזה איום, איזה פחד ממשי כדי לחבר אותם, איזה המן. אם אין המן, אז הם מגלים את השנאה כל הזמן.

נכון.

תלמיד: זה כביכול מוזר. הם כלים דהשפעה, הם לא צריכים לשנוא.

זה לא מוזר. והם לא כלים דהשפעה מלכתחילה.

תלמיד: הם לא גלגלתא ועיניים?

אל תכניס אותי לגבולות שאני חייב להגדיר אותם לפי חכמה, אלא לפי מה שאנשים מרגישים. אני עניתי במשך השבועיים האלה אולי מאתיים פעם מה זה נקרא גלגלתא ועיניים ולמי אנחנו שייכים. זה לא כל כך ברור.

תלמיד: עם ישראל לא מסוגל להיות במצב ביניים, זה או שנאה או אהבה, אין כביכול משהו באמצע.

נניח, כן.

תלמיד: למה כשהמן מתגלה, מרדכי לא הולך ישר על חיבור? למה הוא צריך לשלוח את אסתר אל המלך כדי שהיא תגיד לכולם להתחבר?

זה הסיבוב שאנחנו באמת לא כל כך יכולים להבין, מה כאן המקום של אסתר. ובכלל בכל מיני מצבים כאלה אנחנו רואים שיש פתאום איזו אישה שמופיעה ועושה איזה סדר, או אולי אפילו ההיפך, אבל דווקא בעקבותיה איכשהו המצב הולך ונתקן.

זה גם מה שקורה כאן. אסתר מגלה שאין חיבור בתוך כלים דקבלה, וגם אין חיבור בתוך כלים דהשפעה. איך יכול להיות? החיבור יכול להיות רק בין המחשבות, הרצונות, הפעולות, שנמצאים בניגוד זה לזה, ואז מתוך הניגוד הם מגיעים להשלמה.

תלמיד: מהי הפעולה הזאת של לקחת את אסתר ולהכניס אותה לבית המלך? אני מבין שזה מאפשר להבין שאין את החיבור הזה בין הניגודים.

אסתר נמצאת בבית המלך.

תלמיד: כן, אבל מהי הפעולה הזאת של להכניס את אסתר לבית המלך? זה לא בירור בין השפעה לקבלה.

אסתר שנמצאת במקום של האחשוורוש, קודם כל היא לא באה לשם אלא בפקודת מרדכי. הוא היה חכם, הוא היה ידוע והוא היה הדוד שלה, זאת אומרת יש ביניהם עוד כל מיני קשרים. וזה מה שאסתר מסוגלת לעשות, היא מסוגלת לגרום לחיבור.

תלמיד: מרדכי ידע שזה התהליך שצריך לעשות. אבל למה דווקא בפעולה כזאת, ולא המן מתגדל והולך וכונס את כל היהודים עוד לפני שאסתר נכנסת לתמונה? מה התוספת שלה בתוך כל זה?

זה לא לפי מטרת הבריאה, לא לפי התיקון ולא לפי הסדר, שהמן צריך עכשיו לגדול. אלא מה שמתגלה כחובה, כקו שמאל, זה מספיק בכדי שתהיה ליהודים עבודה, סימנים שהם חייבים להתחיל להתחבר.

תלמיד: האם אסתר מסמלת את למעלה מהדעת, שכביכול לא בטוחים שזה יעבוד, אולי זה אפילו יעשה הפוך, אבל אין ברירה?

אני לא חושב שזה עד כדי כך כמו שאתה חושב. אבל הם צריכים להבין שעליהם להכריע בזה שהם בוחרים בכיוון הזה, בחיבור של הכלים דהשפעה.

תלמיד: אמרת קודם על עניין הפגם, איזה פגם מתקנים?

כולנו מתקנים פגם, כי יש פער בין כלים דקבלה לבין כלים דהשפעה, שלא מובן מה לעשות איתם, איך לחבר אותם, איך לקרב אותם.

תלמיד: איך נכון לנו היום לקבל את הסיפור של פורים?

אנחנו צריכים לגרום לחיבור בינינו בכל התנאים שמתגלים, לא חשוב אילו, והחיבור בינינו הוא שצריך לנצח.

תלמיד: החיבור בינינו צריך לנצח. קודם אמרת שרק בניגודיות אפשר להתחבר, שרק שני הפכים יכולים להתחבר. אבל נראה שבכל הסיפור הזה הם כל הזמן מבטלים אחד את האחר.

לא, זה יגיע למצב שאחד יכניע את עצמו כלפי הזולת.

תלמיד: אז זה הסיכום.

כן.

תלמיד: מתחילת השיעור דיברת מספר פעמים על החיבור בינינו, שצריכים להתחבר בינינו. ויחד עם זה אמרת שזה לא חשוב לנו.

אני לא אמרתי כלפי החיבור שהוא לא חשוב בינינו. אלא שאנחנו צריכים להביא את החיבור ממצב של פירוד, כי בזה דווקא החיבור מקבל את הדרגה שלו ומעלה את עצמו למצב שאין כמוהו.

תלמיד: וזו מטרת החברה שלנו, מטרת הקבוצה.

כן. זו מטרת החברה.

תלמיד: עם זאת, באיזו שיחה השבוע שמעתי אותך אומר שאין לנו סביבה.

לא, זה משהו אחר.

תלמיד: כלפי מה אין לנו סביבה? הרי כולנו התכנסנו בארץ, בעולם מתוך אותה מטרה.

אנחנו לא בונים את החברה, יש לנו עוד דרך ארוכה. לא ארוכה לפי ימים ולילות, אלא ארוכה לפי המעשים, כי אנחנו צריכים להיות מחוברים.

תלמיד: מה זה אומר דרך ארוכה? מורגש שאנחנו מסתובבים סביב איזה ציר אחד, סביב איזה שדה אחד, אבל כלפי מה עוד דרך ארוכה?

יש את עניין הכלל, החיבור בכלל, והרגשת הערבות בכלל.

תלמיד: הקשר שיש בין המן לבין מרדכי, שטח העבודה הזה, מה תפקיד האישה במציאות שלנו? כי נראה שזה לא איזה סוויץ' וגמרנו, אלא זו פעולה שמתמשכת עם הרבה מאוד פעולות קטנות באמצע. מי היא אסתר בתוך השטח שבין המן למרדכי?

אני לא יכול להסביר לך את זה בצורה ברורה ושלמה.

תלמיד: מה זה החיבור בינינו, האם זו הליכה למעלה מהדעת, שבתפיסת המציאות הכול שלם? האם שם להחזיק?

כן.

תלמיד: אם כך, כשמרדכי היה כל כולו ב"עיניים להם ולא יראו", אז למה הוא רואה פתאום שיש בלגן, יש את המן, וכל הצרות?

כי דווקא מהגובה שלו הוא ראה עד כמה יש עוד לתקן.

תלמיד: ומה ההבדל בין התנזרות לבין צמצום, זה שהוא לא רוצה לקבל?

הוא רואה שרק בצורה כזאת אפשר להגיע לתיקון.

תלמיד: ולמה לא דרך פעולות חיוביות?

אני לא יכול להגיד. אבל לי נראה שמי שנמצא בצורה כזאת במערכת התיקון, אז הוא רואה שאי אפשר.

תלמיד: כל הסיפור הזה של פורים הוא בעצם הדרך הרוחנית. אז למה קוראים לזה "פורים"?

מסבירים שזה עניין של פור, ועוד.

תלמיד: מה מיוחד בפורים?

המיוחד בפורים הוא, שנגלה מחנה של כלים דקבלה כנגד מחנה של כלים דהשפעה, ומה הם יכולים לברר זה על גבי זה בצורה הדדית. ובסופו של דבר עם ישראל מצליח.

תלמיד: כתוב, "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס". מה העניין של "מהר" שזה קשור לקליפות? למה צריך למהר? מה הוא הולך להפסיד פה?

זאת באמת שאלה, אני לא יודע. "מהר", הכוונה שאחר כך יהיה מאוחר, ולא יהיה אפשר לעשות את אותו תיקון שמציעים עכשיו למרדכי.

תלמיד: אבל זה המלך, אלו הקליפות, הוא מציע להמן.

כן. להמן.

תלמיד: האם הקליפות יודעות דברים שהצד הטוב לא יודע?

יכול להיות שכן.

תלמיד: איך בכל רגע אנחנו נמצאים בפורים? מה צריך להיות בכל רגע כך שנגיד, "אנחנו בפורים"?

שעדיין לא ברור איך אנחנו מנצחים.

תלמיד: ענית קודם שאנחנו לא בונים את החברה, שיש לנו עוד דרך ארוכה, לא לפי ימים ולילות אלא ארוכה לפי המעשים שלנו. האם כל מה שיש כאן כרגע זה לא נקרא "חברה"?

זה גם נקרא "חברה", אבל יש חברה ויש חברה. אנחנו צריכים עוד לעשות חלק מהדרך בבירורים ובתיקונים על גבינו.

תלמיד: יש חברה שאנחנו נמצאים בה, ויש חברה עתידית שאנחנו רוצים להגיע אליה. מה השלב הבא כדי שתגדיר "הינה יש פה חברה"?

אני לא רואה דברים יותר מתוקנים. אני רואה מה קורה עכשיו, היום.

תלמיד: מה קורה היום?

אומנם אנחנו מתוקנים לפי שעה, אבל זה עוד לא מספיק כדי שנגרום לתיקון העולם.

תלמיד: איזה תנאים חסרים לנו כדי שנגדיר את עצמנו כחברה?

שכל אחד ירגיש שיש בתוכו מקום ריק לחברו.

תלמיד: איזה מעשים עלינו להוסיף כדי להגיע להרגשה של מקום ריק לחבר?

עליי להרגיש כמה הוא חסר לי ואם הוא יבוא אליי ויתחבר, הוא ימלא לי את המקום ואז שנינו נהיה שלמים.

תלמיד: איך מגיעים להרגשה כזאת? אני לא מרגיש שיש בי מקום ריק לחבר.

זה קרוב. אבל זה מה שאנחנו צריכים, להרגיש שלכל אחד ואחד יש מקום בליבי לחיבור עם כולם ואיתי, וכך כל אחד בכולם.

תלמיד: מה זה המקום הריק בליבי?

מקום החיבור בינינו.

תלמיד: ממה נוצר המקום הריק בשביל החבר?

המקום הריק נוצר והיה פעם כמקום לחיבור, אחר כך כנראה נעשתה שם השבירה.

תלמיד: מהו המקום הריק שאני מגלה? האם זה הרצון החדש שאין בי, או רצון שקיים בי ואני רק מגלה אותו?

זה מצב של חיבור.

תלמיד: ואז?

ואז אני מאוד רוצה שהוא יתקיים בי, ושאני אהיה בו, וכך כולנו בכולם.

תלמיד: ובחלל הריק הזה אני מתחיל להרגיש את החברים בתוכי?

כן.

תלמיד: את העשירייה שלי?

נניח שרק העשירייה.

תלמיד: ואיך אז נקראת "חברה"?

חברה היא גם כמו עשירייה, רק שהיא עיגול יותר גדול הכולל את כל מי שרוצה להיכנס לתוכו.

תלמיד: אז ההגדרה של חברה היא, שכל אחד מרגיש מקום ריק לחברו וממלא את החבר?

כן.

תלמיד: איך במצב החדש זה יפעל עלינו אחרת? מה יהיה שונה?

אתה נמצא עכשיו בשיעור יחד עם שלוש מאות חברים, ואנחנו יכולים עד כדי כך לרצות להתכלל יחד, כך שכל אחד ישפיע על הרצון של החבר דרך רצונו וכך אנחנו נתאחד.

תלמיד: איפה נמצא הבורא ביחסים בינינו? יש לי מקום ריק להרגיש את החבר. איפה נכנס הבורא ברשת הקשר שלנו?

הבורא למעלה מזה.

תלמיד: איפה למעלה?

למעלה מחיבור או חוסר חיבור שלנו.

תלמיד: אם אני מרגיש את החבר בליבי, אז אני מרגיש את החבר. איפה הבורא, איפה הוא מתגלה ביחסים בינינו?

הבורא הוא כוח יותר עליון, יותר מופשט.

תלמיד: מתי מתגלה הכוח הזה בינינו?

כאשר תצטרך אותו.

תלמיד: מתי אני אצטרך אותו?

לא יודע, קודם תדע לשם מה אתה צריך אותו.

תלמיד: מתי אדם זקוק לבורא בעבודה שלו, בקשר שלו עם החברים?

כשהוא לא צריך כלום מהעולם הזה ולא רוצה כלום, לא היום ולא בכלל, מהעולם העליון, מלבד להשיג את הבורא.

תלמיד: אמרת שזה עוד לא מספיק כדי שנגרום בזה לתיקון העולם, כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים כדי לתקן את העולם?

הכי קל להגיד שכולנו נתחבר ונרגיש שאין בינינו שום מרחק, רווח. אבל במה אפשר למדוד יותר מזה? רק בזה.

תלמיד: האם אדם יכול להרגיש את החבר בלי להזדקק לעזרה מהבורא?

לא.

תלמיד: האדם יכול לעשות, להשיג, לקבל משהו בלי עזרה מהבורא?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא מעורב בכל פעולה, בכל דבר שלנו?

אפשר להגיד כך.

תלמיד: את זה שאין עוד מלבדו אנחנו לומדים כל השנים. האם השגת ההרגשה שבאמת יש מעורבות שלו, באה רק מתוך פעולות רבות שלנו.

כן.

תלמיד: אם כך הפנייה היחידה שלנו, גם בהרגשת החבר ובכל רצון שלנו, צריכה להיות רק לבורא?

רק לבורא, כדי שיתגלה בנו.

תלמיד: אני רוצה לברר ממיקרו למקרו, מתיקון בינינו לתיקון העולם. כשמתגלה עביות בין החברים יש ביניהם פירוד, וכשחבר רוצה לעשות מקום בליבו לחבר אחר, הוא פונה לבורא ומבקש. כמה חשוב שהחבר שלו יגלה שיש עביות המרחיקה ביניהם ושגם עליו לעשות את העבודה הזאת?

אבל מאיפה הוא יידע? זה תלוי רק בלב המבקש.

תלמיד: השאלה מה האופציה? לחכות עד שזה יקרה, שיתגלה גם לחבר השני שהתגלתה פה עביות וצריך פה לעשות עבודה רוחנית, או שזה מספיק שרק חבר אחד יבקש על החיבור, על הקשר בינינו?

זה לא מספיק, צריכה להיות כאן פעולה של גילוי החיסרון משניהם.

תלמיד: איך גורמים לזה?

גורמים בכך פשוט, שכל אחד שמרגיש שיש בתוכו חיסרון כלפי החבר, כלפי הזולת, משתדל לגלות את החיסרון הזה ולהיות קשור אליו.

תלמיד: זאת אומרת צריכים לגרום בחברה בינינו בכל מיני צורות חיסרון לזה.

כן.

תלמיד: זה בחברה שלנו, ובקשר לפורים אנחנו רואים שיש פירוד בעם וזו גם הייתה הסיבה של המן?

כן.

תלמיד: אם אנחנו כבר מתקשים לתקן בינינו את העביות, איך אנחנו יכולים לגרום לחיבור בעם כשיש בו עביות?

מה הבעיה? אנחנו לא מגלים את העביות שלנו, אנחנו מגלים את הזכות שבנו.

תלמיד: למה אתה מתכוון, מגלים את הזכות שלנו?

שאנחנו לא הולכים עכשיו לעשות פעולות כדי לגלות את העביות המתגברת, לא, אנחנו מגיעים לחיסרון שיתגלה בנו מקום חדש להתגלות חדשה.

תלמיד: הייתי מאוד שמח אם קצת תסביר יותר, כי בסיטואציה מאוד פשוטה הבן אדם שעומד על הדעה שלו ורואה בעצם את הפגם אצל חברו, הוא אומר "אני צודק" והוא לא רואה פה בעצם שהוא צריך לוותר על משהו, לעשות מקום בלב שלו לאחר, אז יש מרחק עצום, ואתה מדבר כבר על זכות.

אני מחפש כאלו הבחנות בי.

תלמיד: דיברת על המקום הריק שבו אנחנו צריכים לפנות כמו חיסרון לחיבור עם החברים. איך המקום הריק יכול להפוך למרכז כמו כובד המשיכה, משהו יותר כבד, יותר חזק?

על ידי העבודה שלנו בעשירייה.

תלמיד: מה בעבודה בעשירייה שלנו הופך לכך שיהיה לנו חיסרון יותר גדול לקרבה, כי אפילו כשאנחנו מתחברים במקצת זה כבר עוצר אותנו. אנחנו שמחים אפילו עם קשר קטן בינינו ולא הופכים את זה למרכז כובד רציני?

אנחנו צריכים להשתדל לגלות בעשירייה שלנו את כל המצבים שרוצים לראות בעולם, בחוץ, בין כל העשיריות, שזה יכסה את הכול. זה מה שאני רוצה, שהיחס שלי לעשירייה יהיה כיחס שלי לעולם.

תלמיד: ודווקא מהיחס זה בונה חיסרון ליתר חיבור?

כן.

תלמיד: רק להמשיך את הנקודה הזאת, איך יוצרים את המקום הריק הזה?

המקום הריק הזה, אנחנו עכשיו מדברים מה אנחנו משתדלים, איך אנחנו מתחברים, מה אנחנו מחפשים בינינו, איך נקודת הקשר.

תלמיד: זה שהוא ריק זה אומר שאין שם תשובה לשאלה, מה זה אומר שהוא ריק?

אין הרגשת האדם.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו דנים בינינו, חושבים בינינו, מרגישים בינינו, עד כדי להגיע למקום שבו אין הרגשה?

כן.

תלמיד: למה אנחנו רוצים את המקום הזה?

לא, אנחנו לא רוצים שלא תהיה הרגשה, אלא אנחנו מצפים להגיע למצב שבו אנחנו נרגיש את עצמנו קיימים יחד בעיגול אחד עם כל החברים, ובעיגול הזה, ביחסים בינינו אנחנו נוכל לפתור את כל הבעיות, כל השאלות.

תלמיד: זאת אומרת המקום הזה הוא ריק מהעצמי אבל הוא בעצם מלא בביחד? אז זה נקרא מקום ריק?

כן.

תלמיד: החברה שלנו היום בנויה מעשיריות. פעם אמרת שכל עשירייה תקבע לעצמה כללים ואיך היא מתקדמת. האם עשירייה לבד, לפי איך שקובעת ומבינה, יכולה להתקדם לבד בלי קשר לחברה?

לא.

תלמיד: צריך להיות חיבור, איזו רוח החברה, שיהיה כוח בחברה, שכל עשירייה תוכל להשתמש בכוח הזה, להתחבר אליו?

כן.

תלמיד: איך בונים את זה, כי מורגש שזה לא בדיוק קיים היום. אמרת ש"אין לכם סביבה ולכן אתם לא מתקדמים". אז צריכות להיות אילו פעולות פרקטיות לבניית החברה הזאת?

כן.

תלמיד: צריך להיות איזשהו קשר בין העשיריות, איך לבנות את זה נכון? כשהגעתי לבני ברוך לא היו עשיריות. הייתה קבוצה עם גרעין חזק של קבוצה, היה רב שהוביל דרך הגרעין הזה וכולם אפילו לא שאלו, פשוט לקחו על עצמם. "אתה רוצה להיות בחברה, בקבוצה הפנימית, אתה חייב לקיים הכול" וכולם ממש השתוקקו, והיה גם פחד, אם אתה לא מקיים אתה לא בפנים, אתה פשוט בחוץ.

אף אחד לא אומר לך אבל הרגשת שאתה בחוץ. היום זה לא קיים ואני מרגיש שזה מאוד חסר, הכוח הזה של החברה ושל הגופים החברתיים שמחברים את כולם ביחד, צריך לבנות את זה?

ודאי צריך לבנות.

תלמיד: וממה להתחיל?

מזה שאתה מתחייב כלפי כולם להיות חלק תקין.

תלמיד: חלק תקין בכל החברה, לא בעשיריה. מה בדיוק ההפרדה הזאת, או התפקיד שאתה צריך לפעול כלפי העשירייה שלך וכלפי כל החברה?

בעשירייה זה פי עשרה יותר חשוב ממה שבכל החברה.

תלמיד: מה שהחברה מובילה ונותנת ככללים ורוח, אני חייב ממש להחדיר את זה לתוך העשיריה שלי. האם אפשר להגיד כך?

כן.

תלמיד: ואז כולם מתקדמים כי כולם מחוברים.

כן.

תלמיד: כמו בגוף שיש לו כל מיני תאים ואיברים, אבל כולם מחוברים.

כן.

תלמיד: ויש גם ראש שמוביל את זה.

כן.

תלמיד: הייתה קודם שאלה, איך מגיעים לנקודה שרוצים רק את הבורא, וענית שבמקום שאני לא רוצה שום דבר לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אלא רק אותו, בנקודה הזאת הוא מתגלה. אבל איך מחזיקים כך כל הזמן? כל הזמן נכנסים עוד רצונות. הרי הבורא מביא כל הזמן את הרצונות והבלבולים.

אם אדם נמצא כל הזמן מכוון למטרה שלו, אז הוא רואה שעל פני המטרה שלו כל פעם מתגלים בו רצונות, כוונות, מחשבות, פעולות, שדוחפים אותו לממש אותם, וכך להתקדם.

תלמיד: מרדכי משתמש באסתר, בהסתרה, כדי להגיע למלך ולשנות את גורל העם. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה, אם יש מה ללמוד?

זה לא פשוט, אבל בעצם לאותו כיוון. גם אנחנו צריכים להשתדל להתקדם, ולהגיע למצב הזה.

תלמיד: מה זה אומר להיות בזמן השיעור קבוצה אחת?

קבוצה אחת, זה אומר קודם כל ראש אחד, מטרה אחת. שיהיו כולם בתמיכה כללית, בדרישה כללית. זה נקרא להיות כאחד.

תלמיד: איך אנחנו מעוררים את העם שלנו בהפצה? איך אפשר לגרום לשינוי תודעתי בעם שלנו?

אני לא יכול להגיד. אני לא יודע מה התנאים שקיימים שם. אבל הם צריכים לדבר על זה, ומתוך כל המאמרים שלנו על התיקונים, על החיבורים, לראות מה חסר להם כדי להתקדם.

תלמיד: העם צריך להבין מה חסר להם?

אותה קבוצה.

תלמיד: אותה קבוצה שרוצה להפיץ לעם צריכה לברר מה חסר להם.

כן, אם היא לא תהיה כלולה מהחוסר שיש בעם, אז מה היא תעשה.

תלמיד: האם המצב של החיבור מסמל ניצחון של מרדכי, כלים דהשפעה על כלים דקבלה?

ניצחון של מרדכי, זה ניצחון של כלים דהשפעה על פני כלים דקבלה.

תלמיד: ואיך אנחנו יכולים לקחת דוגמה מפורים לחיבור בינינו?

כך אתם צריכים לקחת דוגמה. לברר כלים דהשפעה וכלים דקבלה, מה יותר חשוב, מה פחות חשוב, איך מתקדמים לזה על פני זה, וכך ללכת קדימה.

(סוף השיעור)