שיעור בוקר 27.04.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 537, מאמרי "שמעתי", מאמר כ"א "בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 537 מאמרי "שמעתי", "שמעתי" כ"א, "בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה".

כא. בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה

שמעתי כ"ג חשון תש"ה

"בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה, שיש לו מצב רוח מרומם, ואז מרגיש את עצמו, שאין לו שום תשוקה רק לרוחניות, טוב אז לעיין בסתרי תורה, בכדי להשיג את פנימיותה.

ואפילו שרואה, שאף על פי שמתיגע את עצמו להבין משהו, ומכל מקום אינו יודע שום דבר, מכל מקום כדאי לעיין בסתרי תורה, אפילו מאה פעמים בדבר אחד, ולא לבוא ליד יאוש, היינו לומר, שאין שום תועלת מזה, מאחר שלא מבין שום דבר. והוא מב' טעמים:

א) שבזמן שהאדם מעיין באיזה ענין ומשתוקק להבינו, ההשתוקקות הזו נקרא "תפילה". כי ענין תפילה הוא בחינת חסרון, שפירושו שמשתוקק לדבר שחסר לו, שהקב"ה ימלא את חסרונו. וגודל התפילה נמדד לפי ההשתוקקות. כי לדבר שחסר לו ביותר, אז ההשתוקקות יותר גדולה. כי לפי ערך החסרון, כן במידה זו הוא משתוקק.

ויש כלל, בדבר שהאדם משקיע יגיעה ביותר, אז היגיעה מגדילו את החסרון, ורוצה לקבל מילוי על חסרונו. וחסרון נקרא "תפילה", בחינת עבודה שבלב, כי "רחמנא ליבא בעי [הקב"ה חפץ בלב]". נמצא, שאז הוא יכול לתת תפילה אמיתית. כי בעת שמעיין בדברי תורה, אז הלב מוכרח להתפנות משאר רצוניות, ולתת כח להמוח, שיוכל לחשוב ולעיין.

ובאם אין חשק בהלב, אין המוח יכול לעיין, על דרך שאמרו חז"ל: "לעולם ילמוד אדם לתלמודו במקום שלבו חפץ". ובכדי שתתקבל תפילתו, מוכרח להיות תפילה שלימה. לכן, כשמעיין בשיעור שלם, אז הוא מוציא מזה תפילה שלימה. ואז יכול להתקבל תפילתו, כי ה' שומע תפילה. אבל יש תנאי, שהתפילה צריך להיות תפילה שלימה, ולא שיהיה באמצע התפילה שאר דברים מעורבים בו.

וטעם ב), שאז, כיון שהאדם נפרד מגשמיות באיזה שיעור, ויותר קרוב למידת השפעה, אז הזמן יותר מוכשר שיתחבר עם פנימיות התורה, שהיא מתגלית לאלו, שיש להם השתוות עם הבורא, כי "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". מה שאין כן, כשהאדם הוא בבחינת קבלת עצמית, אז הוא שייך לחיצוניות ולא לפנימיות."

תלמיד: מהי תפילה שלמה?

תפילה שלמה היא לפי חיסרון שלם. תפילה היא העלאת מ"ן, העלאת חיסרון. ככל שיש באדם חוסר בדבר תורה, אז בהתאם לזה אומרים שתפילתו היא שלמה.

תלמיד: מה זה חיסרון שלם?

לחיסרון שלם יש כמה תנאים. קודם כל אדם מרגיש שזה חסר לו, והוא לא יכול לכסות את זה עם שום דבר אחר. הוא מרגיש מועקה גדולה, שחסר לו משהו שצריך לקבל מהבורא ואין לו, והוא לא יכול לכסות את זה עם שום פיצוי אחר. זו תפילה שלמה.

תלמיד: אבל איך אדם מגיע לחיסרון שלם?

זו כל העבודה שלנו. כי אם באמת אדם מרגיש איך הוא מתמלא עם החיסרון האמיתי להתכלל בבורא, בפעולתו, אז אין לו יותר חסרונות. ואז הוא רק דואג לעליית החיסרון.

תלמיד: מה בעבודה שלי היום יכול להוביל אותי לחיסרון שלם יותר או לחיסרון גדול יותר?

האדם צריך לגלות את החיסרון שלו בכל מקרה, ולהעלות אותו שיהיה ככל האפשר בולט יותר. ולא לעזוב, לא לרדת מהרגשת החיסרון, שזו תפילה, שהוא כל הזמן מדבר מתוך ליבו.

תלמיד: איזה חיסרון מתפתח מקריאה במקורות? כי הוא נותן פה כל הזמן עצה לחזור למקור. מה מתפתח באדם כשהוא קורא מקור?

קריאה במקורות נותנת לנו חיסרון אמיתי, חיסרון שכדאי לנו להתכלל בו. לכן כך לחפש אותו, לברר אותו, למצוא אותו ולא לעזוב.

תלמיד: הוא אומר שיש תנאי לפני שאתה מגיע לתפילה שלמה, והוא ללמוד איפה שלבך חפץ. מה זה אומר ללמוד איפה שליבך חפץ?

ליבו של האדם זה הרצון הפנימי שלו. האדם צריך לברר למה הלב שלו רוצה להתקרב, עם מה להתכלל. זו צריכה להיות הדאגה, העבודה של האדם.

תלמיד: ומה אני צריך ללמוד מתוך הלב שלי?

הלב הוא מרכז החסרונות, ואז אדם מברר למה הוא נמשך, עד כמה הוא נמשך, מה עומד בדרכו להגיע לרצוי. זו העבודה.

תלמיד: כמה היגיעה, המאמץ שאנחנו עושים משפיע על הלב, על החיסרון?

היגיעה היא מחויבת, היא מקרבת את האדם לתוצאה, למילוי. היגיעה פותרת את האדם מכל מיני רצונות, פעולות שהוא לא כל כך נמצא בהם.

תלמיד: האם היגיעה ממקדת אותי יותר למטרה?

כן, ודאי, רק על ידי יגיעה. כי כולנו עוברים על אותם רצונות ומצבים, אבל תלוי איך מתייחסים אליהם.

תלמיד: לפי מה שכתוב כאן ולפי מה שאמרנו עכשיו, נשמע שהעיון בקטעי מקור ובלימוד התורה מספק לאדם את החיסרון הנכון ואת האפשרות להתפלל. זה גם נשמע הגיוני.

כן.

תלמיד: למה זה לא מספיק? מה ההבדל בין החיסרון שאני רוכש מעיון ויגיעה בקריאת התורה מאה פעם עד שאבין, עד שזה יתקבל בלב, לעומת החיסרון שאני מקבל מעבודה עם חברים?

זה תלוי בטבע האדם. יש כאלה שמשתוקקים להרגשת חיסרון עמוק יותר, ויש כאלו שנמצאים בחיסרון שלא כל כך מכסה אותם.

תלמיד: איפה מתגלה החיסרון היותר העמוק, באיזו עבודה, האם בין אדם למקור או בין אדם לקבוצה?

החיסרון מתגלה עמוק יותר בזה שאדם משתוקק להיות בדבקות בבורא, ואז הוא לא מחליף אותו לשום דבר אחר.

תלמיד: ואדם רוצה להשתוקק שיהיה לו כזה חיסרון כל הזמן.

כן.

תלמיד: לאן עדיף לו לפנות, האם לסתרי תורה כמו שכתוב כאן, או לעבודה עם הרצונות של החברים?

יש זמנים לכאן ויש זמנים לכאן.

תלמיד: בהרגשה של אדם כשהוא קורא, הספר נותן לו חיסרון אמיתי, נקי, שמגיע מהבורא דרך מקובל בצורה נקייה אליו. יש רק אותך והבורא, ואתה סומך במאה אחוז, אתה יודע שכל הבעיה אצלך. בעבודה עם חברים הכול מרגיש שבור ולא כחיסרון נקי, יש עבודה אחרת לגמרי. בכל הדורות היו המון אנשים שעסקו רק בתורה, רק מזה הם קיבלו את כל החיסרון והתעלו. מה יש בדור שלנו, או למה ניתנה לנו העבודה הזאת עם הכלים השבורים שיש לנו בהרגשה בעבודה עם החברים?

כי בדורנו מתגלים הכלים השבורים ביותר, ואנחנו צריכים להודות על זה. כי בכל זאת הכלים מתגלים ומורגשים לפי החיסרון שבאותו הדור, ויוצא שבכל דור ודור אנחנו עומדים מול ההתנגדות לתפילה אמיתית, לאותו עומק הלב שלא יכולים להגיע אליו. לכן צריכים להשתוקק בחיבור בינינו, זה הפתרון שדרכו נגיע לתפילה שלמה.

תלמיד: הכלים האלה מאוד כבדים, קשה מאוד להתפלל על הכלים של הדור. קל לקבל חיסרון מלימוד בספר ולהעלות את החיסרון לבורא. אתה מרגיש את החיסרון שמתגלה מהספר ואתה יכול להתכלל בו ולהעלות אותו. מניסיוני, זו פעולה הרבה יותר קלה מאשר להגיע ליכולת להתפלל לבורא מתוך הכלים של עבודה עם החברים.

שמעתי ממך שצריך כל הזמן להשתדל להיות בדבקות ולהיות בהעלאת חיסרון. אבל כשאנחנו עובדים עם הכלים האלה הרבה יותר קשה לעשות את זה. ואז נמצאים בריחוק ובקושי להעלות תפילה, ובריחוק מהבורא במידה הזאת.

כן. זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל לגלות את החיסרון הנכון למטרה, כך שזה יסובב לנו כל החיים בעבודה, בחיבור, במה שלא יהיה, כך שתמיד נהיה עם הפנים למטרה.

תלמיד: איך מרגיש חיסרון אמיתי להשפיע?

אדם מרגיש שחסר לעולם רק דבר אחד, החיסרון האמיתי, שהבורא יתגלה ביניהם.

תלמיד: איך אני בודק שההשתוקקות שלי נובעת מרצון לדבוק בבורא ולא מתוך תועלת אישית?

בשביל זה האדם צריך כל הזמן להיות עם יד על הדופק, שההשתוקקות שלו תכוון אותו למרכז הקבוצה, למרכז העניין, לשאלה הכי גדולה, להתחשבות, להשתוקקות עם מה שיש במרכז העניינים של הקבוצה.

תלמיד: מהי השאלה הכי גדולה?

השאלה הכי גדולה, זה אומר שבלעדיה, בלי לפתור אותה, אני לא יודע מה לעשות בחיים.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים להשתוקק לחיבור בינינו וזה הפתרון שדרכו נגיע לתפילה שלימה. על מה אני צריך לוותר, או במה אני צריך לשלם, בשביל שהעשירייה שלי תגיע לחיבור?

אתה צריך, כמו כל אחד מאיתנו, להשקיע את כל הכוחות שלך סביב השעון, לזה שהקבוצה תהיה כולה מלוכדת סביב המטרה הזאת.

תלמיד: אני רואה אותך, יש פער גדול בין זה שאני רואה אותך לבין למה שאני עושה בפועל, או מסוגל לעשות בפועל. יש איזה מדד שהוא בלתי מושג מבחינתי, אני לא יכול להגיע לזה. תפילה שלמה זה רק דרך החיבור, ויש מעגל שלא נסגר. אני צריך לעשות מקסימום, אבל המקסימום שלי הוא לא המקסימום שלך, הוא מאוד קטן ביחס למה שאתה עושה. מה אני יכול לעשות?

קודם כל, לכל אחד יש דרגות פנימיות משלו שהוא צריך לעבור ובזה אף אחד לא מחליף את השני. ודבר נוסף, אנחנו צריכים להשקיע בזה לפי כמה שנראה לנו שאין יותר כוחות. העיקר, להרגיש שעושים מאמץ מהכוח האחרון, ואז נרגיש שאנחנו באמת עובדים על החיסרון הנכון.

תלמיד: רמה ההבדל בין השתוקקות של אדם צעיר להשתוקקות של אדם זקן ומנוסה בדרך?

לפי התורה, זקן ומנוסה בדרך זה אדם שהשקיע הרבה כוחות והבורא עזר לו והוא נמצא בנטייה ישירה ועמוקה למרכז העניינים, למרכז הקבוצה, שנותן דוגמה ומחבר את כולם בליבו.

תלמיד: השאלה היא על בניית ההשתוקקות. הרי אנחנו צריכים לבנות את ההשתוקקות הזאת. זה לא משהו כמו בטבע, שאתה משתוקק אליו והוא בא פתאום.

נכון.

תלמיד: בטבע ככל שהאדם מתגבר הוא פחות רוצה כי הוא דועך. ופה, זה בדיוק הפוך. מה יש באדם, מה יש בניסיון שמסדר השתוקקויות ובונה השתוקקות אחרת, כל פעם מחדש, אצל אדם מנוסה?

אני חושב שזו ההתמדה, אם אדם לא עוזב את השביל שבו הוא מחליט להתקרב לבורא ומברר את המצבים שלו בשביל הזה בכל רגע ורגע ולא מתעייף.

תלמיד: זאת אומרת, הניסיון נותן לו את ההתמדה, שלא משנה מה קורה, הוא ממשיך.

כן.

תלמיד: איך נוכל לעזור להעצים את החיסרון בעשירייה כאשר יש תחושה שהחיסרון אינו מספיק חזק?

זו תחושה נכונה. מי שעובד ורוצה להתקרב למטרה תמיד מרגיש שהוא עוד קצת רחוק.

תלמיד: מה הם הסימנים באדם שהוא הגיע לתפילה שלימה?

שהוא נמצא לפני כניסה לחדר הפנימי של המלך.

תלמיד: איך בעשירייה אנחנו יכולים להגיע לתפילה שלימה?

עשירייה זה חיבור של החברים, שהם לא מתארים את העולם בלי כל שהם מחוברים יחד, ובמרכז החיבור הם רוצים לגלות את הבורא.

תלמיד: מה עוזר לאדם להחזיק בתפילה לאורך זמן עד שבורא נותן מענה? מאיפה הוא לוקח את הסבלנות?

רק מתוך התורה, על ידי כך שהוא חוקר את ספרי תורה מה בדיוק עובר עליו כדי לזהות בזה את רצון ה'.

תלמיד: מה הסיבה שאדם מרגיש סיפוק מהתפילה?

יש כאן בעיה, יכול להיות שאדם משיג משהו מהתפילה ומרגיע את עצמו בזה, אבל נשאר באמת עם הכלים הריקניים שלו. לכן מה שאפשר להציע זה שלא ינוח עד שהוא מגלה את הבורא ונכלל עימו.

תלמיד: המקובל נמצא בדבקות ואין לו ירידות, גם אם יש לו ירידות הוא מתגבר והוא כל הזמן בעלייה, זה נכון?

קרוב לזה.

תלמיד: לנו יש לנו מצבי עליה וכשאנחנו מתחילים לרדת גם אם אנחנו מתנגדים לזה, זה לא ממש מצליח, הירידה אפילו ממשיכה עד הרגשה, למה שאני יכול להגיד, של דין, שהאדם מקבל דחייה של ירידה חזקה מאוד. איך נכון לעבור את מצבי הירידה כמה שיותר מהירים וקצרים כדי לעלות חזרה למצב עלייה כמו מקובל אמיתי?

על ידי חיבור עם החברים ועל ידי תפילה בלתי פוסקת.

תלמיד: זאת אומרת, שזה מגיע למצב של ניתוק להמשיך ולהתנגד לירידה?

ודאי, דווקא מצבים כאלו שאדם מרגיש שמנתקים אותו, הם אותם מצבים שהוא צריך להוסיף עליהם את כל הכוחות.

תלמיד: אפילו במצבים שממש הרגשת הדין שורה עליו והוא צריך עוד יותר להתנגד לזה?

כן.

תלמיד: באיזה יחס הוא צריך להיות בין החברים בזמן הזה כדי לעבור את המצב מהר?

להראות לחברים שהוא לא מסוגל להיות בלעדיהם.

תלמיד: הוא צריך לשתף אותם בזה, או פשוט להתכנס בתוך עצמו ולהתבטל אליהם?

מספיק להיות קשור אליהם.

תלמיד: אמרת קודם, בתפילה לא לעצור ולא לנוח עד שהאדם מגלה את הבורא. מה מבטיח לו שהוא לא ייפול לחיסרון שהוא לא יכול לצאת ממנו, או שהוא לא ייפול לאיזו סכנה? איך הוא ידע לגשת לחיסרון בלי לעצור וממש לברר את החיסרון לעומקו? איך הוא יודע שיש לו את העוגן, את היד שנמצאת למעלה?

עוגן זה הדבקות.

תלמיד: דבקות בבורא?

כן.

תלמיד: במה, בתכונתו, בהשפעה?

הכול יחד, דבקות בבורא בורא קשה להבדיל.

תלמיד: אז הוא דבק בבורא ואז הוא מחפש חיסרון כדי שיהיה לו יותר מקום, יותר כלי?

הוא מחפש מה להוסיף בהשגת הבורא, בהרגשת הבורא.

תלמיד: ומה העצה, לא לעצור בזמן הרגשת החיסרון? ומתי הוא ידע שהוא הגיע לסוף החיסרון?

סוף החיסרון אני לא יודע מתי אדם עלול להרגיש, אבל לגילוי החיסרון בו הוא צריך לצפות לזה, להתפלל, להיות מוכן לזה.

תלמיד: כשאני קורא את המקורות בשבילי כמו צ'ק ליסט, אני מסתכל על מה שכתוב אם קיים בי או לא קיים בי, והתקדמות היא מה שאנחנו עושים בעבודה הפנימית, חברים, כוונות. אבל אני לא מתקדם על ידי המקורות, אני לא קורא את המקור ונכנס בו כדי להתקדם על ידו. אני לא מכיר את צורת העבודה הזאת שאני נכנס למקור ודרך המקור מחפש התקדמות. מה הצורה הזאת? כי הוא כותב שלאדם יש משהו שהוא רוצה לברר, איזה חידוש ואז הוא נכנס למקור, קורא מאה פעם ושם הוא מוצא פתח חדש, שביל חדש. מה זאת העבודה הזו?

העבודה הזאת היא, שאנחנו רוצים להגיע לדבקות במקור, להיות בדיוק באותו כיוון ובאותו כיסוי, באותה נטייה כמו שזה קורה בבורא.

תלמיד: הוא מסביר איך למצוא שאלה בתוך המקור? כשאני קורא את המקור נראה לי הכול מובן, אני לא מוצא שאלה תוך כדי הקריאה.

האם אתה קורא את זה עם השאלות שלך?

תלמיד: אני לא מוצא שאלות מספיק חזקות שאני צריך להיכנס בשבילם למקור ולחפש שם תשובה.

לא יודע מה להציע לך. לחשוב, להשתדל לחשוב כל הזמן בלי עליות וירידות, להיות כל הזמן בחיסרון המכוון לבורא.

תלמיד: נאמר מאה פעם לעיין בדבר אחד. כמה חשוב לנסות להבין את המקורות בשכל?

במידה שהאדם יכול להבין, שיבין.

תלמיד: אז חשוב להשתדל לנסות להבין. האם התוצאה הרצויה מקריאת מקור זו ההבנה או החיסרון או שזה בעצם אותו הדבר?

אפשר להגיד שזה אותו דבר. גם כדי להבין את המקורות - על האדם להשיג את מהות היגיעה שלו. זה יבוא.

תלמיד: האם ההשתוקקות היא תנאי להתקדמות הרוחנית של האדם, איך בונים השתוקקות כזאת?

השתוקקות בונים מתוך תפילה. תפילה יכולה להתחיל מרחוק, אבל כל הזמן מתפתחת יותר ויותר עד שמתחילים להרגיש אותה שהיא עוטפת את האדם, וכך אדם מתקשר לתפילה. ובתוך ההתקשרות הזאת הוא מתחיל להשיג את המקור.

תלמיד: מה זה המקור?

המקור הוא הבורא שמזמין את כל החסרונות שאדם עובר.

תלמיד: הזכרת מספר פעמים שההשתוקקות מכוונת את האדם למרכז הקבוצה, לשאלה הגדולה בחיים ולראות את הבורא דרך מרכז החיבור. מה זה לראות את הבורא או את המציאות דרך מרכז החיבור, מרכז הקבוצה?

אם אדם מרגיש אותה הנקודה שהוא משתוקק אליה ושרוצה להיות קשור אליה, אז הוא כבר קשור אליה, רק עדיין לא גילה בו בעצמו את הכלים הנכונים להרגיש את הדבקות בה. וזה מה שמייצב אותו, מצייר אותו.

תלמיד: איך לצאת מהמחשבות הלא מתאימות, בזמן הלימוד?

לשמור, זאת אומרת כל הזמן להיות בשכל וברגש קשור לאותה השאלה שרוצים עכשיו לברר, ולראות אותה השאלה מתוך מצבו עצמו ולהשתדל יחד עם הבורא להיות באותה נקודה.

תלמיד: זה מרגיש כאילו בזמן הלימודים, הבורא נותן לי מחשבות אפילו גשמיות. אני רוצה להיות באותה הכוונה של כל החברים גדולים.

כן.

תלמיד: אז מה לעשות עם המרחק בין זה לזה? אני רוצה לצאת בכלל מהמחשבות על הגשמיות וכל השטויות מהעבר.

הבורא רוצה שתבקש. רק לבקש.

תלמיד: אפילו כשהוא עושה שיותר ויותר קשה לבקש על משהו נכון, אז אני צריך לחזור לכוונה כל הזמן.

כן.

תלמיד: איך להצליח בזה, יש שיטה?

להיות קשור עם כולם.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא רוצה את הלב?

את הלב. כל הרצונות של האדם נקראים ליבו של האדם והאדם רוצה שליבו, כל הרצונות, כל מה שחסר לאדם, יהיו בהשתוקקות לבורא, שחוץ מזה לא חסר לו כלום.

תלמיד: על הזמן העלייה שהאדם יכול לעיין בדברי תורה, ואז על ידי זה הלב יכול להתפנות משאר הדברים.

הרב: כן.

תלמיד: הוא כותב שבזמן העלייה אדם יכול לעיין בדברי תורה, ועל ידי כך הלב יכול להתפנות משאר הדברים ורק אז אפשר להוציא תפילה שלמה. אבל מה בנוגע לשאר הזמן כשהוא לא נמצא במצב הזה ולא יכול להתפלל?

להשתדל לא לצאת מהמחשבות האלו.

תלמיד: איך?

לחשוב על זה כל הזמן.

תלמיד: כתוב "בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עליה, שיש לו מצב רוח מרומם, ואז מרגיש את עצמו, שאין לו שום תשוקה רק לרוחניות, טוב אז לעיין בסתרי תורה, בכדי להשיג את פנימיותה." המצב המתואר פה הוא מצב בו אדם מלא מכך שעבד נכון כלפי החיבור, ביחס נכון לחברים, בתשוקה להיות בהשפעה כמו הבורא ומזה הוא מרגיש בחינת עלייה?

כן.

תלמיד: ואז הוא צריך לעיין בספרי תורה?

כן.

תלמיד: למה? מה חסר אם הוא כבר השיג עלייה מזה שהוא היה ביגיעה נכונה כלפי החיבור עם החברים, כלפי הבורא, יש עוד משהו לאחר מכן?

יש עוד הרבה דברים.

תלמיד: מה יש? כתוב על זה?

קודם כל, הוא צריך לגלות מה מצבו האישי ואיך הוא מרגיש עצמו כלפי כל מיני נקודות הסובבות אותו. ואז הוא יגלה שכל הירידות שהרגיש, הן כולן כדי שעכשיו מתוכן יגלה את החיבור הנכון ביניהן.

תלמיד: הוא עכשיו במצב עלייה מתוך שעבד בצורה נכונה, הלך בעצות חכמים, עשה את העבודה עם העשירייה והגיע ליחס במשהו דומה לבורא. מתוך זה הוא מסוגל עכשיו לחזור לעבר ולראות את המקומות בהם הוא היה בסטיות? מה לעשות עם זה?

להתפלל על כך שהבורא יציל אותו יותר.

תלמיד: אז גם כשאדם מלא בצורה טובה והשלים מדרגה, אפשר מיד לבקש עוד חיסרון, יותר עמוק, יותר מדויק?

מבקשים מהבורא להיות יותר דבוקים במצב הרוחני שלו האמתי.

תלמיד: אנחנו עכשיו מתכוננים לכנס. האם בהכנה אליו יש משהו שנוכל לעשות כדי לכוון שבזמן העלייה בכנס נוכל לפרוץ יותר עמוק, ולא שיהיה שוב המעגל הרגיל המגיע לעלייה ושוב נופל?

צריכים הכנה לזה.

תלמיד: יש עצה איך?

תהיה בהכנה.

תלמיד: סתרי תורה אלה המקורות שלנו?

אלה סתרי תורה.

תלמיד: ומהי פנימיות התורה שנמצאת בהם?

גם היא ניתנת לנו בסתרי תורה.

תלמיד: אני מבין שלא מדובר בכמות, כמה האדם קורא. שמעתי ממך שהרב"ש היה מחזיק פסוק, אפילו קצר מתהילים, והיה עוסק בו כל היום. איזו פנימיות הוא הוציא ממנו להמשך, לתיקון?

עד שהוציא משם את כל המילוי של הלב שלו.

תלמיד: כשיוצאים משיעור דווקא מלאים, למשל כמו היום, כל משפט שלך הוא חץ ללב ממש, מרחיב, ממלא. מה עושים עם הרגשת המלאות וההודיה. איך להשתמש בכוח הזה שמתגלה?

צריך להוסיף חיסרון, מה האדם מוסיף לזה שכך מתגלות לו צורות המציאות.

תלמיד: איך להוסיף חיסרון על הרגשת המלאות שהוא יוצא איתה?

הוא צריך להשתדל להוסיף לזה את החיסרון האמתי בכך שהוא מדביק את עצמו בחברים, ודרך זה שיגלה את הכלים שלו לבורא.

תלמיד: ומנגד, אדם שיוצא מהשיעור בחיסרון, בלי מילוי?

אני דיברתי על זה.

תלמיד: אז אדם היוצא מלא, בלי חסרון מהשיעור, מרגיש שיצא שמן, מלא ברגשות, מסופק. הוא בהודיה על כל מה שקיבל. מה הוא צריך לעשות בזה במהלך היום?

הוא צריך להודות על כך שהרגיש את המילוי מהבורא, על כך שהבורא מילא אותו.

תלמיד: לפני שהגעת ראינו שיעור מוקלט ועכשיו יש עוד שעה איתך, הפער הוא ענק. איך אנחנו יכולים לראות שיעור מוקלט ולהיות עם אותה השתוקקות, התרגשות, כמו שאנחנו אחרי שיעור איתך? איך נוכל להוסיף משהו מצדנו שנגיע לאותו מצב כמו עכשיו?

אני לא יודע. מה אתם מרגישים עכשיו?

תלמיד: אולי זה משהו אישי, כל אחד יכול לתאר, אבל הנוכחות שלך בשיעור נותנת דיוק גדול לעבודה, נותנת המון. וכשרואים שיעור מוקלט, כל אחד נמצא במקום שהוא רוצה, אבל זה לא אותו דבר. איך להוסיף מעצמנו כך שהשיעור המוקלט, יהיה כמו השיעור החי עכשיו?

כנראה שהוא לא יכול להיות. כי בשיעור איתי, אתם מתחברים איכשהו ואז המילוי שאנחנו משיגים ממלא את כולם וזה מה שמקדם אותנו.

תלמיד: אבל בסוף אנחנו באותה מטרה, צריכים להידבק בבורא, לפנות לבורא, להתפלל. מה זה משנה אם השיעור מוקלט או שיעור חי? למה מורגש הפער הזה?

אני חושב שהפער נובע מזה שכולם שומעים וכל אחד שומע בסטייה קלה מהאחר. זה מה שלא נותן להשיג את הרוחניות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אז בשיעור מוקלט עלינו לחשוב זה על זה ולהתמקד יותר בזה שנשמע ביחד?

כן, ביחד.

תלמיד: אולי לפני שיעור מוקלט מ-2003, אנחנו צריכים לעשות הכנה, לא קצרה, נניח חצי שעה לשבת ולהתחבר כך שנהיה מוכנים לראות את השיעור, אולי ההכנה חסרה לנו? מה אתה חושב?

יכול להיות. לפעמים אני משתוקק לחיבור עם חבריי ולפעמים אני מרגיש שהם מפריעים לי במשהו. זה אישי.

תלמיד: אני חושב שכשהשיעור מוקלט זו לא אותה הרגשה. השיעור איתך עכשיו הוא חץ בלב אחד, כל משפט עומד, וההרגשה מאוד חדה. אנחנו רוצים להגיע לכך שכל השיעור, כל שלוש השעות נהיה כך.

נעשה ונגיע.

תלמיד: להמשיך את הבירור הזה, הרלוונטיות של השיעור כשאתה נמצא מולנו היא הרבה יותר מדויקת למצבנו הנוכחי, לכן יש את הבדלים בין שיעור מוקלט לבין שיעור חי. אנחנו רואים שיעור מוקלט מ-2003, אומנם השיעור מאוד מעניין, אבל לפחות ממה שאני מרגיש הוא פחות מדבר על מצבנו היום. השאלה אם זה נכון לראות שיעורים מלפני כל כך הרבה זמן ולא שיעורים שהם קצת יותר מהזמן האחרון שמדברים יותר על מצבנו, כי אין ספק שכשהשיעור חי איתך, זה משהו אחר לגמרי ואין בכלל מה להשוות.

אז מה אתה מציע?

תלמיד: חשבתי שאולי יותר נכון לראות שיעורים מהזמן האחרון, נגיד מהשנה, שנתיים, שלוש האחרונות מאשר שיעורים מ-2003. זה לא שאין ערך לשיעורים האלה, ודאי שכן, אבל הם פחות מדברים על מצבנו. על אף שבשיעורים המוקלטים, אני מבין היום דברים שאז ממש לא הבנתי, יש להם ערך, אבל הם פחות רלוונטיים לזמנינו, לימינו.

ברור.

תלמיד: השיעורים זה אינסוף, גם השיעורים מ-2003 ממש נותנים הכול, אנחנו מקבלים מאין סוף, אבל אני חושב שהשוני הוא בזה שבשיעור מוקלט אנחנו לא יכולים לשאול שאלות, לעומת שיעור חי שבו אנחנו שואלים הרבה ומתכללים עם החברים ששואלים עכשיו, וזה חשוב מאוד.

כן.

תלמיד: אני שומע את החברים שואלים והמרחק בינינו מפחיד. הם מדברים על חיצים ללב אבל אני לא מרגיש כך. אני מרגיש כבר תקופה שלמה שאני לא לומד משהו, בשיעור חי או מוקלט. אתה דורש משהו שהוא כבר מעבר לצורה הנוכחית הזאת.

המקובל כותב על לימוד בלי ספרים, הבעל שם טוב אמר "נשמת אדם תלמדהו", האם לא דורשים משהו מעל זה, מעל שאלות תשובות? ההקלטות האלו לא מלהיבות אותי, אפילו לא מה שהיה אתמול, אני בכלל לא נכנס לארכיונים האלה, אני אוהב הווה ועתיד. מה עושים במצב כזה?

מכינים שאלות מראש, באים לשיעור, שומעים את המקור ומתחילים לשאול.

תלמיד: יש לי הרבה שאלות שאני לא שואל כי אני לא מקבל עליהן תשובות. גם עכשיו אני מרגיש שיש חיסרון למשמעות, אבל אני יודע שאני לא אקבל תשובה אם לא יבוא שינוי מלמעלה. אפשר להריץ עוד מאה שיעורים כאלה, אבל הכול תלוי בשינוי שיגיע מלמעלה, אני לא מחליט על אף מצב שאני נמצא בו, גם לא על התגובות.

תודה על התיקון, ואני צריך להשתדל יותר.

תלמיד: במה אתה צריך להשתדל?

להיות יותר מדויק.

תלמיד: שמעתי קודם שאמרת - אני חושב שהפער הזה נובע מזה שכולם שומעים וכל אחד שומע בקצת סטייה מהאחר וזה מה שלא נותן להשיג את הרוחניות כאיש אחד בלב אחד.

אנחנו תוצאה של השבירה, ומפני שאנחנו תוצאה של השבירה אני מבין שאתה אומר שיש פער כזה בינינו, בין כל אחד מאיתנו.

כן.

תלמיד: גם עכשיו קמו כאן חברים גדולים, כל אחד אומר משהו וכל אחד יכול להגיד איזשהו חלק אחר מהפאזל. אנחנו מבינים שכל אחד מאיתנו שונה ואם כל אחד יעמוד כאן אז תשמע עוד 250 דעות שונות שכולן נכונות. מה צריך לשים בפער הזה שיש בינינו כדי ליצור אחד?

העיקר זה להגיע ללב אחד, שכל אחד ירגיש עד כמה הוא רחוק מאותו לב אחד, ומה כל אחד צריך לעשות במאמץ האישי פנימי שלו כדי להגיע לאותו לב אחד.

תלמיד: מה צריך לעשות?

מה שצריך להרגיש.

תלמיד: עם כל זה שאני יכול לחשוב מה אני צריך לעשות, אני מרגיש שאין לי אוויר, אני נחנק, אני רק יכול לבכות.

תרגיש עד כמה אתה לא נכלל עם החברים.

תלמיד: להצטער, לשמוח על הגילוי הזה?

ודאי שלהצטער.

תלמיד: להצטער.

כן.

תלמיד: מה לעשות עם הצער הזה?

הצער הזה זאת תפילה שהבורא יכסה את הצער הזה.

תלמיד: כדי להגיע לתפילה כולנו צריכים להרגיש את אותה הרגשת צער?

לא כולנו אבל רובנו.

תלמיד: יש חברים שמבקשים דווקא כן להמשיך להראות שיעורים מאותה תקופה. באופן אישי אני מרגיש שהשיעורים משנת 2003 הם ממש חיצים ללב, הם באמת פותחים, יש איזה מקום מאוד מאוד חזק של הבחנות.

כמו ששמענו את החבר אומר קודם, הוא שומע דברים שלא שמע לפני כן. זאת אומרת, יש איזו בשלות מסוימת עכשיו של הכלי לשמוע את מה שכבר אמרת.

אז יש לכם איזו תיבת דואר או משהו שלשם אותם שולחים הזמנות?

תלמיד: כן, אני אחראי יחד עם צוות על כל חומר הלימוד, יש המון דעות ורצונות ובדיוק היום יש ישיבה עם פורום רחב של הנהלה ועוד חברים כדי לחשוב איך לעבוד ולהעמיק יותר את השיעורים. אבל בכלל, כל חבר שיש לו רצון לשמוע שיעורים מוקלטים כאלה ואחרים, תפנו אלי ונשתדל למלא את הרצון.

בסדר.

(סיכום השיעור בעשיריות)

תהילים, פרק קלז

א על נהרות, בבל--שם ישבנו, גם-בכינו: בזכרנו, את-ציון.

ב על-ערבים בתוכה-- תלינו, כנרותינו.

ג כי שם שאלונו שובינו, דברי-שיר-- ותוללינו שמחה:

שירו לנו, משיר ציון.

ד איך--נשיר את-שיר-יהוה: על, אדמת נכר.

ה אם-אשכחך ירושלם-- תשכח ימיני.

ו תדבק-לשוני, לחכי-- אם-לא אזכרכי:

אם-לא אעלה, את-ירושלם-- על, ראש שמחתי.

ז זכר יהוה, לבני אדום-- את, יום ירושלם:

האמרים, ערו ערו-- עד, היסוד בה.

ח בת-בבל, השדודה:

אשרי שישלם-לך-- את-גמולך, שגמלת לנו.

ט אשרי, שיאחז ונפץ את-עלליך-- אל-הסלע.

(סוף השיעור)