שיעור צהריים 07.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ג', עמ' 1870, מאמר 508, "ענין עלית מלכות לבינה"

המאמר הזה אומנם קצר מאוד, אבל מאוד ענייני, לכן נקרא אותו לאט, ביסודיות וברצינות, ואחר כך אולי נשאל כמה שאלות ושוב נקרא.

ענין עלית מלכות לבינה

"הנה בפתיחה לחכמת הקבלה מבואר, שאם האדם היה נמשך רק ממלכות, שהיא הרצון לקבל אך לעצמו, אז לא היה לו שום מציאות, שיוכל לעשות איזה מעשה להשפיע.

ורק על ידי העירוב של מלכות בבינה, אז יש במלכות גם כן ניצוצי השפעה. ומזה יהיה יכולת לאדם לעשות מעשים להשפיע. ודבר זה גרם גם כן שיהיה צמצום ב', שעל ידו האדם יכול להגיע למעשי השפעה.

ולהבין את זה על דרך העבודה, יש לפרש, הלא אנו רואים, שיש מרחק גדול בין קבלה להשפעה. ובחינה, המחברת את שתיהן, היא השפעה על מנת לקבל, שגם בבינה נתערבה בחינת קבלה, שבבינה, הנקרא רצון להשפיע, יש שם עירוב של קבלה.

לפי זה יוצא, שגם בזמן שהאדם עושה מעשה להשפיע, מעורב שם רצון לקבל. לכן גם אז אסור להמשיך שפע, משום שהוא יפגום בה עם הרצון לקבל, אשר יש בו.

אבל יחד עם זה הגוף כבר מסכים לעבודה, כי יש שם עירוב לטובת הגוף, כי בזמן שאין האדם רוצה לעבוד רק בעל מנת להשפיע, אז בא הגוף ושואל, "מה העבודה הזאת", היינו מה אני ארוויח מזה.

ויש לפעמים, שהאדם יכול לעבוד רק להשפיע לטובת הכלל, כי בזמן שמרגיש את הצער של הציבור, יש כוחות בגוף, שיכול לבטל את פרטיותו עצמו לטובת הכלל.

אבל זה דווקא בזמן, שהוא בטוח שעל ידי זה שהוא יבטל את עצמותו, ינצל הכלל. אזי הפרט בטל לגבי הכלל. כי יש טבע, שהקטן יכול להתבטל בפני גדול. אבל בזמן שהצלת הכלל היא בספק, אז אין לו כוח להתבטלות כלפי כלל, משום שאין ספק מוציא מידי וודאות, כי מסירת נפשו היא וודאית, והצלת הכלל היא בספק!

וכמו כן, אם אין האדם רואה, שעל ידי העסק בתורה ומצוות במסירות נפש, יהיה לו הנאה לטובת הגוף, ומתחיל לעבוד, שיהיה מזה לטובת ה', אזי זה ספק בעיניו, מי יודע אם הקדוש ברוך הוא יהנה מעבודתו. אם כן זה ספק אצלו, ואין ספק מוציא מידי ודאי, כי לאמונה הוא נצרך, שיאמין שיש נחת רוח למעלה מעבודתו.

והיות שכוחות כאלו אינו נמצאים בגוף, לכן מטרם שהאדם זוכה לאמונה, הוא מוכרח לעבוד בשלא לשמה. וזה בא לו לאדם על ידי העירוב המלכות בבינה כנ"ל.

ואין באפשרות שהאדם יוכל לעבוד לשמה, אלא רק מתי שיהיה לו אמונה. לכן אם האדם רוצה לעבוד עבודה לשמה, הוא צריך לרכז את כל כוחותיו רק על נקודה זו, היינו שיתפלל לה', שישלח לו את אור האמונה, שרק אז יזכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה."

שאלה: רב"ש כותב שהתפילה עבור הכלל היא ממש הצלה עבור האדם בכדי לצאת מעצמו, הוא כותב פה בצורה יפה. נהדר. האם זה כך?

כן, זה נכון.

שאלה: כתוב פה שאם אדם רוצה לעבוד לשמה הוא צריך לרכז את כל המאמצים בנקודה הזו, איך לרכז את כל המאמצים בנקודה הזאת?

על ידי הרצון שיהיו לו כוחות לבצע לשמה.

שאלה: מה הוא הרצון הזה, איך לחדד ולכוון אותו כך שרק בנקודה הזו ירוכזו המאמצים?

אם הוא מרגיש שיש לו לזה נטייה ושאין לו ברירה והוא חייב להשקיע בזה את כל הכוחות, אז הוא יגיע לזה. הוא מברר מה זה נקרא "לשמה" ו"לא לשמה", איך להבדיל ביניהם, ואיך הוא יקבל כוחות כדי להגיע ל-לשמה.

תלמיד: מה הכוונה לרכז את כל הכוחות בהשגת לשמה?

בתפילה לבורא שייתן לו את התכונה הזאת.

שאלה: מהו הכוח שיכול להעביר אותנו מלא לשמה ללשמה?

על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו מגיעים קודם ללא לשמה, ואחר כך מלא לשמה, לשמה.

שאלה: איך הספק, הוודאות והאמונה קשורים זה לזה?

קודם כל אנחנו צריכים להבין על מה מדובר. מדובר על כך שאנחנו נמצאים בכוחות המלכות, הרצון לקבל וליהנות לעצמו. ומלכות על ידי פעולות מלמעלה מתערבבת עם בינה, ואז מתוך הערבוב בין בינה למלכות אנחנו יכולים לעבוד. קודם כל בלהשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, לקבל על מנת לקבל, ולהשפיע על מנת לקבל. זאת אומרת, יש לנו ארבע אפשרויות. אנחנו צריכים להתחיל את העבודה שלנו בבירור השאלה איך נוכל להבדיל בין לקבל על מנת לקבל שזה ודאי מצב קבלה גמור, ל-להשפיע על מנת להשפיע שזו תכונת הבינה, ל-לקבל על מנת להשפיע כך שאפילו בלקבל אנחנו יכולים לפעול בעל מנת להשפיע שזו מלכות המתוקנת, והמצב הנוסף להשפיע על מנת לקבל שהוא גם קלקול של בינה. יש לנו ארבע אפשרויות והשאלה היא, איך לעבוד איתן.

שאלה: האם הרצון לקבל על מנת להשפיע זה מה שיכול להביא אותנו ללשמה?

רצון לקבל על מנת להשפיע, זה כבר לשמה. כי המטרה שלי להשפיע, על ידי מה אני מממש את זה? על ידי כך שאני מקבל, כי את זה אני מסוגל. ולכן זאת הפעולה הטובה והמושלמת ביותר שאני יכול לקבל, לממש.

שאלה: האם הבורא מביא לנו את הספקות, במיוחד כדי לנענע אותנו ולהגיע לאמונה שלמה?

בודאי שאת כל הספיקות שאנחנו מקבלים בדרך הרוחנית הבורא שולח לנו בכוונה, במיוחד בשבילנו, דווקא לאנשים שהוא רוצה לקרב אליו, ואז על ידי הבלבולים, הספיקות, הבקשות, התנחומים, כל מה שרק אפשר, אנחנו מתקרבים אליו, מגיעים לתפילה נכונה, ואז הוא נותן לנו את תכונת לשמה ואנחנו נכנסים למגע עימו.

שאלה: בקבלה ישירה באגו יש צער ובושה, איך להעביר את הקבלה להשפעה?

לקבל על מנת להשפיע זו הדרגה העליונה ביותר, כי רצון לקבל יש לנו ואם נשתמש בו כדי להשפיע זו הפסגה, זה השיא, זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות, אין יותר גבוה מזה.

שאלה: בלא לשמה אנחנו הרי עובדים גם באמונה למעלה מהדעת אחרת לא היינו יכולים לעבוד שם. אז מה ההבדל בין אמונה בלא לשמה לאמונה בלשמה?

לא לשמה זה נקרא שאנחנו לא נותנים, לא משפיעים, ולשמה זה נקרא שאני עובד אך ורק כדי להשפיע.

שאלה: ארבע הבחינות האלה מופיעות בכל מדרגה או שכל מדרגה זו בחינה יותר גבוהה?

כל מדרגה יותר גבוהה מהמדרגה שתחתיה, אבל ארבעת המצבים האלו, לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל, להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, יכולים להיות בכל מדרגה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים בנו את הכוונה לקבל על מנת להשפיע האם זה כבר נחשב אמונה?

לקבל על מנת להשפיע זו כבר הדרגה הרביעית הגבוהה ביותר, בה אני משתמש בכל כוחי בלקבל, שזה כל המהות שלי, אבל אני עושה זאת רק כדי להשפיע לבורא, לא לטובת עצמי. זאת אומרת, אני עובד עם הרצון לקבל שלי הגדול, אבל רק לכיוון הבורא. זו הדרגה הגבוהה ביותר, ההשפעה המקסימאלית שיכולה להיות.

שאלה: האם אפשר להגיד שלא לשמה זו אמונה למעלה מהדעת ולשמה זו אמונה בתוך הדעת?

בדיוק, יפה מאוד, נכון מאוד. את חכמה.

שאלה: עכשיו אנחנו עובדות עם הכוונה לתת אבל עדיין יש בנו את הרצון לקבל. ואם אנחנו מוסיפות לזה תפילה, גם אם היא קצת לא שלמה, אנחנו מוסיפות את הביטחון בכך שהבורא ישלים בעדנו את העבודה, האם זה נחשב ללשמה?

כן. אם אני מתכוון בפעולה שלי לא ליהנות לעצמי אלא לבורא, זה נקרא לשמה. אם התוצאה מהעבודה שלי מכוונת אליי זה נקרא לא לשמה. זה פשוט. עכשיו עלינו רק להבין, מה עשה הבורא? הוא ברא רצון לקבל, עם הרצון לקבל אנחנו נחתכים ממנו, ממש הפוכים ממנו, כדי לתת לנו אפשרות להידמות לבורא אנחנו מקבלים תוספת רצון להשפיע. הרצון להשפיע יכול להיות להשפיע על מנת להשפיע ולקבל על מנת להשפיע, אנחנו רוצים להשפיע. כנגד זה יש רצון של קליפה, רצון אגואיסטי, לקבל על מנת לקבל שהוא טוטאלי רע, להשפיע על מנת לקבל ולקבל על מנת לקבל. יש שתי פעולות שהן קדושה ושתי פעולות שהן קליפה. באמצע יש לקבל על מנת לקבל שזה רע ב-100%, לקבל על מנת להשפיע שזה טוב ב-100%, וביניהן יש מעברים, להשפיע על מנת לקבל ולקבל על מנת להשפיע.

שאלה: התהליך הרוחני מוסתר מאיתנו. איך להגיע לבקשה שלא נובעת מהצורך הגשמי, מההרגשה של הגוף, אלא שהיא בוודאות למטרה של לשמה?

צריכים עוד לברר, אני ממליץ לכם לברר דווקא את הדבר הזה.

שאלה: בכל הבירורים והמעברים האלה, האם השגת חשיבות הקבוצה יכולה להיות סימן דרך?

כן, זה בדרך.

שאלה: לאחרונה אתה מדבר על נשים בצורה יפה. האם זה אומר שגדלנו וקצת התבגרנו ואנחנו יכולים כבר לשים לב לרצון לקבל ולא רק להשפעה?

לא. אני משתדל להיות מאוד זהיר עם הנשים כי לפעמים אני מתבדח ואחר כך אומרים לי שהבדיחות שלי לא נכונות, לא טובות, ואסור לי להבדיל את הנשים כמו עם התלמידה מצרפת שפתאום שמתי לב אליה. היא חכמה לכן אני מתייחס אליה, ובכך נותן דוגמה לכל הגברים איך להתייחס נכון לנשים.

האמת שאין לי שום העדפה למישהו על פני מישהו אחר, ובכלל לאף אחד. אני גם לא מעדיף את אלו שקרובים לבורא על פני אלו שרחוקים ממנו, כי אף אחד לא יודע מה יהיה ברגע הבא. לכן עלי להתייחס לכולם באופן שווה וזאת צריכה להיות הבדיקה הקבועה שלי.

שאלה: כשאני נמצא באמבטיה החמה הזאת ונהנה מהשפעה ומנתינה, זאת הרגשה טובה. אני מבין שצריך לעבור לקבלה על מנת להשפיע אבל בינתיים אין לי רצון כזה. אני מקבל מהשפעה, מקבל מקבלה, ומה אני צריך לעשות בשביל לרצות לקבל על מנת להשפיע?

זאת הבעיה, שלא לא טוב לך. אנחנו נמצאים ברצון לקבל טוטאלי, וכדי לתת לנו אפשרות לצאת ממנו ולהגיע לדרגת הבורא, אנחנו לא יכולים להגיע לרצון להשפיע כי זה הבורא עצמו, הנברא לא יכול להיות ברצון כזה להשפיע, לכן על הנברא להיות במצבים שהוא יבצע את הפעולה שלו כאילו שהוא נבנה מרצון להשפיע. אבל אין לו רצון להשפיע, אז איך אפשר לעשות זאת? כאן מגיע הפתרון של הבורא. אם הנברא הוא רצון לקבל, אז איך הוא יכול להגיע למצב שהוא משפיע? על ידי הכוונה. הנברא בפעולה שלו אף פעם לא יכול להיות כמו הבורא, אלא הוא יכול לעשות פעולה שלפי מהותה תהיה כמו השפעה.

אנחנו חוזרים לאותו מצב של האורח ובעל הבית. כי אם האורח אומר "אני לא רוצה לאכול לעצמי אלא רק בשבילך, אומנם אני מאוד רוצה לאכול, אני מאוד רעב, אבל אני עושה על עצמי צמצום, ועכשיו אני אשתדל לאכול רק לטובתך", אז בזה הוא נותן לבעל הבית ולא מקבל. זו כל העבודה שלנו. אומנם אין לנו אפשרות להשפיע במאומה, אפילו לא בגרם אחד, אבל אם נעשה פעולה כזאת כלפי הבורא, שלא נקבל אלא רק כדי לעשות לו תענוג, אז זה נקרא שאנחנו משפיעים. על ידי מה אנחנו משפיעים? על ידי זה שאנחנו מקבלים ממנו. כמו אימא שמתחננת לתינוק "תפתח את הפה הקטן שלך, אני רוצה לתת לך משהו, עוד קצת, תעשה לי טובה", והוא לא רוצה. אבל אחר כך כשהוא מתחיל לפתוח את הפה שלו ולקבל ממנה עוד קצת ועוד קצת, אז היא מאוד שמחה ומתמלאת בתענוג. זה מה שהבורא עשה. זו ממש המצאה אלוהית לתת לנברא, שלא יודע שום דבר חוץ מלפתוח פה, אפשרות לפתוח את הפה לפי הבחירה שלו, לפי העבודה שלו, כדי לעשות טובה לאימא. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד לעשות.

שאלה: כשמקבלים על מנת להשפיע מקבלים בכוונה להשפיע לבורא. לפי איזה פעולות בקבוצה ומאיזו תגובה מהקבוצה אני יכולה להבין אם אני מקבלת בשביל להנות לבורא או שאני מקבלת הנאה מקבלה?

את זה אנחנו יכולים למדוד לפי הכלים שאנחנו מקבלים מהבורא. כשרוצים להשפיע, אנחנו מתחילים למדוד את הכלים שלנו עד כמה אנחנו יכולים לקבל, והאם כשאנחנו מקבלים זה באמת על מנת להשפיע לבורא. אנחנו לומדים זאת לאט לאט.

שאלה: אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא אבל אני לא מצליח לא לקבל כלום. אני תמיד מבקש שיישאר לי איזה משהו קטן, שלא ייקח לי את זה. מה עושים?

תבקש מהבורא שיעשה לך את כל התיקונים. אנחנו צריכים לבקש על כל תיקון, והוא צריך לבצע עלינו כל תיקון.

תלמיד: אם ביקשתי מהבורא מאוד מאוד חזק, ממש נשברתי, כאילו נדרתי נדר, ואחר כך לא הצלחתי לעמוד בזה ולקיים את זה, מה אני יכול לעשות?

תבכה. תקבל החלטה ותבטיח לבורא שתהיה טוב.

שאלה: מתנה לבורא אנחנו נותנים דרך החברים. נגיד, אני מתקשר לחבר ושואל מה שלומו. זאת אומרת, אני מנסה דרך החבר להתקשר לבורא. לחבר אחד יש תגובה חמה לטלפון שלי והוא שמח וחבר אחר אדיש לשיחת הטלפון. גם זה וגם זה תגובה של הבורא לפעולה שלי. איך אני צריך להתייחס לשתי התגובות האלו?

אתה מקבל את שתי התגובות האלו מאותו הבורא. מה זה צריך ללמד אותך? שוב פעם, תשאל את הבורא מה אתה צריך ללמוד מזה, בסדר?

תלמיד: לא כל כך ברור.

שום דבר לא ברור. תבקש מהבורא שיסביר לך.

שאלה: אמרת שיש שתי דרגות של לשמה ושתי דרגות של לא לשמה. מהן הדרגות האלה?

לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע. להשפיע על מנת לקבל, ולקבל על מנת לקבל.

שאלה: האם צריך שאמונה תהיה תמידית כדי לעבוד בלא לשמה, או שאנחנו צריכים לנענע כל הזמן בין להיות בטוח לבין להיות בספקות וזה עדיין נבחן כמאמץ לעבודה?

אנחנו צריכים בכל הכוחות שלנו להיות בלשמה, בהשפעה טהורה ככל האפשר. אבל הבורא כבר יסדר לנו כל פעם ירידות. הוא יפיל אותנו מהמצב הזה כדי שאנחנו שוב נעלה, ושוב נבקש. שוב ניצור קשר עימו. כך העבודה שלנו.

שאלה: יש לי הרגשה שכשאתה מציין חברות לטובה אתה מנסה לרמוז לנו משהו. נגיד, אתמול דיברנו על תכונת הרכות וסיכמנו בסוף השיעור. והתחלת לציין את החברות מהרגע שדיברו על הכנס הנשי. ובו בזמן כל השבוע דיברנו על התכללות. איזה תכונות אולי יש אצל חלק מהחברות שאתה מנסה לרמוז לנו שהן יכולות לעזור לנו לעשות צעד כלפי התכללות?

לא. אני לא מבליט אף אחת, לא מעדיף אף אחת. בכנות אני אומר. כולכן זהות עבורי. יפהפיות, נהדרות, עושות עבודה טובה. אז אל תחשבו שאחת יותר טובה והשנייה פחות טובה. לא. אולי פשוט לא הבנתן אותי בצורה נכונה.

שאלה: רכות, איזו שקיפות אולי, כמה התכונה הזאת חשובה בשביל שנתכלל?

אתן צריכות להתייחס אחת לשנייה כאילו אתן רואות את הנשמה של האדם ולא את החיצוניות שלו. כי אז אתן תצליחו הרבה יותר. כי המשיכה צריכה להיות כלפי הנשמה.

שאלה: אמרת כבר כמה פעמים שהחבר רחוק מהבורא, קרוב לבורא. השאלה לא איך אתה מודד את זה אלא איך אנחנו יכולים להיות יותר קרובים לבורא?

הבורא נמצא בכל אחד ואחד מאתנו. ככל שאני קרוב ללב של החבר אני יותר קרוב לבורא.

שאלה: אנחנו יודעות שהתוצאה של כל פעולה נמצאת במחשבת הבריאה וקשה לשמור על הכוונה להשפיע לבורא כשאנחנו עוסקים באיזו פעולה. האם זה מספיק שנכוון את עצמנו? לדוגמה אם אני עושה הפצה, ויש לי כוונה, ואז אני עושה פעולה, אבל אני לא יכולה כל הזמן להחזיק את הכוונה בזמן הפעולה, כי אחרת אני לא אעשה את הפעולה.

תשתדלי בכל זאת יחד עם החברות לעשות פעולה כלפי הבורא. סך הכול אין כאן שום דבר מסובך. להתחבר יחד כלפי הבורא.

תלמידה: האם כשנמצאים בלשמה אנחנו יכולים להיות בטוחים שמעשים בהשפעה הם באמת בהשפעה, או שאנו עדיין צריכים לבדוק את הכוונות שלנו?

אנחנו כל הזמן צריכים לבדוק את הכוונות שלנו, אפילו כשאנחנו בטוחים שאנו נמצאים בכוונה נכונה. כי הכוונות כל הזמן משתנות, הרצון לקבל שבנו כל הזמן משתנה, ובהתאם לזה משתנות הכוונות.

שאלה: איך לקבל בשביל הבורא?

יש לנו כלים דהשפעה וכלים דקבלה, אם אנחנו יכולים לעבוד עם כלים דקבלה, אבל מנותקים מעצמנו, זה נקרא שאנחנו יכולים להשפיע גם על ידם לבורא. בואי נגיד כך, יש לפניך משהו טעים, מאוד מאוד טעים, ויש לך אליו עכשיו תיאבון מאוד גדול ואת רוצה לעשות את זה בשביל הבורא,. איך להרגיש אם את עושה את זה לבורא או לא? תכניסי את המאכל לפה, תעשי כוונה שאת עושה את זה רק לטובת הבורא, ואם את עושה את זה לטובת הבורא, את לא תרגישי שום טעם. שום טעם, פשוט מאוד. כי הכוונה שלך תהיה רק בשביל הבורא.

כשאמרתי את זה לרב"ש, וזה היה לפני כארבעים שנה, ראיתי שהוא קיבל את זה נכון, שהוא קיבל את זה ברצינות.

שאלה: איך לזהות את המסרים מהבורא שמנסים להסיט אותנו מהדרך, ואיתם אנחנו לא צריכים להסכים, לעומת המסרים שאיתם צריכים להסכים, ולהתבטל, כי הם מכוונים אותנו נכון?

אתן צריכות לברר זאת בעצמכן.

שאלה: למה אנחנו רוצים להיות נאהבים על ידי הרב? אנחנו הרי אנשים בוגרים, ובכל זאת אנחנו מוכנים לריב את מי אתה אוהב יותר, מה זה הדבר הזה בנו?

זה בגלל שאני יפה.

תלמידה: באמת, זה מצב לא בריא.

מה פתאום, אין לזה שום קשר, לא למין, לא לגיל, לשום דבר. זה בגלל שאתם נמשכים לבורא, ואני כרגע הנציג שלו לפניכם. אז הכול טוב, אבל אתם צריכים להשתוקק למצוא חן בעיני הבורא, ולא בעיניי.

שאלה: מצד אחד אני מאמינה שהבורא מכוון אותנו בצורה נפלאה, מצד שני אני מרגישה שאני לא מתאמצת מספיק להרגיש מה הבורא רוצה ממני. מה לעשות?

לבקש, הבורא עושה הכול, הוא לא עושה שום דבר מיותר. אבל הוא עושה הכול, ורק על פי הבקשה שלנו.

שאלה: אני זוכרת כשהתחלתי ללמוד לפני הרבה שנים ושמעתי שלקבל על מנת להשפיע זה יותר גבוה מאשר להשפיע על מנת להשפיע זה מאוד הפליא אותי, היום אני מבינה את זה יותר האם אתה יכול לפתוח את זה? כי נראה שלהשפיע על מנת להשפיע זאת התכונה של הבורא שאין בו שום רצון לקבל.

אבל הנברא לא יכול לעבוד בלי רצון לקבל, הוא כולו רצון לקבל, וכל התיקונים שעליו הם על הרצון לקבל שלו. לכן להשפיע על מנת להשפיע זו תכונת הבינה שהנברא רוצה להידמות לה, ולקבל על מנת להשפיע זה עוד יותר גבוה.

שאלה: כשאנחנו עושים מאמצים להשפיע בקבוצה או בהפצה, יש לפעמים כאלה הרגשות שאת ממש לא מסוגלת לעשות את זה, ממש חומה עומדת לפניך ואת לא יכולה לעשות את הפעולה, לתת משהו. האם זה בגלל שזו נתינה על מנת לקבל, השפעה על מנת לקבל, והבורא מראה לנו שהכוונה שלנו היא על מנת לקבל?

בדרך כלל כן. את צודקת.

שאלה: בנוגע לסעודה, אמרת שהכרת הרע הזאת, הדחייה הזאת מגיעה על כל העביות, ואז ההשפעה על מנת להשפיע היא כאילו נותנת דחייה טוטלית. אבל אחר כך כשיש הרגשה שיש איזה דברים, שהמאכלים האלה שעליהם אנחנו מדברים שכאילו צריך לקבל על מנת להשפיע, בהתחלה יש דחייה טוטלית. איך אני מזהה עם מה אני עובד בסעודה?

מזה שבאופן קבוע אתה שולט בעצמך, אתה נמצא מעל עצמך, ואז אתה מתחיל לעבוד על עצמך בצורה רוחנית.

תלמיד: אתה מרגיש עבודה בדחייה כמשהו שלם או כחלק? זה כאילו תיקון הדרגתי?

הדרגתי.

שאלה: האם את הספקות אנחנו מקבלים בשביל לפתח יראה?

ודאי שכן, איך אפשר להתקדם בלי יראה? איך להשפיע טוב לבורא אם אנחנו לא נהיה רעים, הפוכים ממנו, רוצים לקבל על מנת לקבל? רק מתוך זה אנחנו יכולים לעשות פעולות השפעה אמיתיות.

תלמיד: אז זה הכרחי להיות בספקות כל הזמן?

לא הכרחי, ולא כל הזמן, אבל זו העבודה שלנו, זו דרכנו.

שאלה: אמרת קודם שצריך לראות את הנשמה של החברות, ולא את החיצוניות. אני מאוד רוצה לעשות את זה, איך עושים את זה?

זה מאוד פשוט, יש לחברה שלך רצון, והיא רוצה עם הרצון שלה להגיע למשהו. אם את לומדת את הרצון הכי פנימי שלה, ולמה היא משתוקקת, זה נקרא שאת מגלה את הנשמה שלה.

תלמידה: בקבוצה אני מאוד משתדלת להיות כל הזמן בחיבור, כותבת תפילה בבוקר, אבל בזמן האחרון אני לא מספיקה להתחבר לסדנאות, לא מספיקה להתחבר בערב, כי יש לי גם ברוך ה' נכדים ואני צריכה לעזור. אני מרגישה שצריכה לעזור לכלתי, אבל אני מרגישה ממש לא טוב, אני לא ישנה טוב, ומרגישה פיזית לא טוב.

להירגע, לא להתבלבל, ולא להתחיל כאן להשתגע. הבורא לוקח בחשבון את כל המצבים שלך, תעשי הכול בסבלנות, ותראי מה תספיקי, ומה שלא תספיקי, תאמיני לי שמה שאת צריכה, את תקבלי.

תלמידה: אני חוששת לעשות רע לקבוצה, לחברות, שלא אזיק להן.

אמרתי לך, את שוב מתחילה? את צריכה לעשות את מה שאת מסוגלת, ולהשאיר לעצמך גם זמן למנוחה.

שאלה: אמרת שכשאתה אוכל ורוצה להנות לבורא, אז הטעם נעלם. לאן הוא נעלם? בגלל מה זה קורה?

מפני שאת רוצה לעבוד לא עם הכלים דקבלה שלך, אלא דהשפעה, לכן את מפסיקה לטעום טעם. קחי משהו טעים בפה, תנסי לחשוב שאת עושה את זה כדי שהבורא ייהנה ולא את, ותראי עד כמה פתאום את מפסיקה לטעום טעם במה שלקחת. כאילו במקום חתיכת סוכר, לקחת חתיכת אבן.

תלמידה: אפשר להשוות את זה עם מצב שאנחנו רוצים להביא את החברים לבורא ואז נעלם הטעם?

כן.

טוב, חברות וחברים אני אומר לכם שלום, היה לי נעים מאוד להיפגש איתכם שוב, ולהתראות מחר.

(סוף השיעור)