שיעור בוקר 15.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: חורבן כהזדמנות לתיקון. הנושא הראשון - שבירת הכלים.

לפני התיקון צריכים לברר את החורבן, איפה בדיוק הוא קרה, באיזה כלים, באיזה זמנים ומצבים. לכן יש לנו כמה שלבים בשיעור. נתחיל משבירת הכלים.

קריין: ציטוט מס' 1.

שבירת הכלים

"שבירת הכלים: ענין תיקון הבא ע"י הקדם השבירה הזאת, באופן שהשבירה עצמה היא תיקון גדול. ויש שפרשו שהוא קלקול ע"מ לתקן, אמנם הלשון אינו נכון, שיש להקשות על לשון זה, למה לו לקלקל ואח"כ לתקן? לא יקלקל ולא יהא צריך לתקן. אלא העניין הוא, אשר כל עיקר התיקון והריווח הגדול אשר חשב הבורא ית' בתחילת הבריאה, כל זה לא היה בא לעולם, זולת ע"י קלקול הכלים באופן הזה, ואשר כל תיקונם הוא בסוד אגלאי מלתא [מתגלה העניין] למפרע, שלא היו מקולקלים מעולם."

(בעל הסולם. "אור הבהיר". שבירת הכלים)

זה מה שכותב בעל הסולם בקשר לשבירת הכלים.

תלמידה: איך העשירייה שלנו יכולה לרצות יותר ויותר את התיקון מהבורא?

צריכים להיות ככל האפשר קרובים יותר לבורא, ואז להשתדל לקיים את כל התנאים שכותב בעל הסולם. כך אנחנו יכולים להתקשר ולהידבק בבורא, ולשמוע מה בדיוק הוא רוצה להגיד לנו.

תלמיד: מהי הנקודה בעשירייה שממנה אנחנו מתחילים את התיקון?

אחרי שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בחורבן ולא יכולים לתקנו, אז אנחנו מחפשים את הסיבה לתיקון, וממנה והלאה כבר מתחילים לעבוד על תיקון הכלים.

תלמיד: הוא כותב פה שכל תיקונם הוא למפרע, ש"[מתגלה העניין] למפרע, שלא היו מקולקלים מעולם". מה הכוונה?

מה שנראה לנו שהכלים האלו מקולקלים, אז הם לא מקולקלים, ושצריכים לתקן אותם, אז לא צריכים לתקן אותם. אלא הכול כבר מסודר כך שאנחנו צריכים להכיר את הכלים בצורה אמיתית, כמו שהם.

תלמיד: אבל בתיקון למפרע הכוונה היא מראש. איך אפשר לגלות דבר כזה מראש? אם זה בסוף, זה ברור, גילינו את זה, אבל איך מראש אפשר לגלות ש"לא היו מקולקלים מעולם"?

זה מפני שאנחנו צריכים להכיר מה זה שהכלים מקולקלים ושצריכים לתקן אותם, ובאיזו צורה לתקן. בסך הכול אנחנו צריכים לסדר את הכלים כך שנברר עד כמה הם באמת כלים טובים. הבורא ברא הכול בצורה כזאת, ואנחנו צריכים כך לגלות אותם. ואז מחוסר התיקון מגיעים לתיקון.

תלמיד: מה זה "למפרע"? מה זה הגילוי הזה מראש שהם כבר מתוקנים?

יש כאן כמה סיבות כך להגיד. אבל באמת למפרע זה יותר מובן לנו אם הם לא היו מקולקלים, וצריכים לתקנם על ידי הפעולות שלנו. כל העבודה שלנו בכלים היא רק לקרב אותם לתיקון.

תלמיד: מה זה המצב הזה שמגיע לאדם שבו הוא רואה את החברים נקיים, שהם מתוקנים לגמרי, כך שמגיע כוח גדול לעבוד כדי להיות יחד איתם? איזו עבודה צריכים לעשות כדי להגיע למצב כזה?

הדבר החשוב ביותר שהכרחי לנו, הוא לגלות שכל מה שקורה לנו זה קורה מכיוון שאנחנו מרוחקים זה מזה, לא יכולים להיות יחד, לתמוך זה בזה, ושאין לנו הזדמנות אחרת להתקרב למצב המתוקן חוץ מאשר לעורר בנו נחיצות לתיקון, כלומר בהתקרבות. ואז נצליח בכול.

תלמיד: אבל כשאנחנו רואים שהחברים כבר נקיים ומתוקנים, מה ברגע הזה אנחנו צריכים לעשות?

זה רק נדמה לנו שאנחנו מתוקנים. אנחנו צריכים דווקא לקבוע עד כמה אנחנו לא מתוקנים ביחס לשורש שלנו, ביחס לבורא, ואז כבר תהיה לנו הבנה ברורה מה עלינו לתקן.

תלמיד: הוא כותב שהשבירה היא תיקון גדול, ויש אומרים שהוא קלקול על מנת לתקן. מה זו שבירה ומה זה קלקול?

שבירה היא גילוי הקלקול. רק אחרי שאנחנו מגלים את הקלקול, אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש תיקון.

תלמיד: האם זה בתוך מערכות יחסים, למשל בעשירייה? איפה הקלקול הזה מתבטא?

מתבטא בעשירייה

תלמיד: בעשירייה עצמה.

כן.

תלמידה: אם השבירה היא תיקון ולא קלקול, איך אנחנו צריכים להבין את הרגשת הקלקול שיש לנו בסביבה?

בהתאם ללימוד שלנו, אנחנו פשוט צריכים לקרוא אותם הפסוקים שרב"ש קבע. מתוך זה נבין יותר איך להתקדם למצב המתוקן, מה בדיוק אנחנו צריכים לתקן, איפה זה קלקול ואיפה תיקון. וכך נוכל לשייך את מידת הקלקול ומידת התיקון לכל עשירייה ועשירייה.

תלמיד: מהקטע מובן שהתיקון הוא אפשרי רק על פני הקלקול. כדי שנוכל להשיג דרגת חיבור חדשה, איזו דרגת קלקול צריך להשיג לפני כן?

מה שנמצא בקלקול.

תלמיד: אצלנו בעשירייה העבודה היא שווה, היא יומיומית, אבל כדי להגיע לרמה מסוימת של חיבור נוסף יותר מהרגיל, נראה מהקטע שצריך לגלות קלקול יותר גדול. איזה קלקול צריך לגלות כדי להתחבר על פניו עוד יותר טוב?

זו אותה שבירה שבה אנחנו נמצאים, ואז נהיה מכוונים בדיוק לתיקון השבירה.

תלמיד: איך נגלה את השבירה הזו שבה אנחנו נמצאים בנוסף למה שאנחנו מרגישים בכל יום?

אנחנו צריכים להבין בצורה ברורה מהו הכלי המתוקן, מהו הכלי המקולקל, השבור, ולהרכיב את הקשר הטוב בין חלקי הכלי השלם לבין הכלי השבור. ואז נוכל להרגיש על עצמנו, בכלים שלנו, ברצונות שלנו, מהו הכלי השבור ומהו הכלי המתוקן. ואז יהיה לנו תיאור מדויק של מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא.

תלמידה: כתוב בקטע שהכלים לא היו מקולקלים לעולם. מה גורם לאדם לתפוס את הכלים כשבורים?

אדם, כשהוא מברר את הקשר שלו בקבוצה, מה הוא יכול לעשות, לאן לקדם אותם, אז הוא בעצם פותח כוח פנימי שיש בכלי שלו, ומתוך זה הוא כבר מבין לאן הוא צריך להתקדם, לאן לקדם אותם, ובזה הוא מתחיל את העבודה.

תלמיד: האם תהליך השבירה הסתיים או שכל עוד לא נשלם התיקון הוא נמשך?

כן. ברוחניות כל פעולה ופעולה שצריכה להתקיים, מתקיימת כול עוד לא נתגלתה כולה. לכן רק אחרי שהתגלו כל הכלים השבורים, אז אנחנו יכולים להגיד שזה הקלקול האחרון ואחריו מתחיל כל סדר התיקונים עד התיקון האחרון.

תלמידה: כשמתגלים הקלקולים בעשירייה, מה האחריות של כל חבר או חברה, איך אנחנו צריכים להתייחס לקלקולים?

אנחנו צריכים בחיבור שלנו לגלות איפה הכלים שלנו הפוכים מהחיבור, זאת אומרת לגלות את הקלקולים ואחר כך בהתאם לזה אנחנו צריכים לבקש את התיקון, להתפלל, זה סדר התיקונים שלנו.

תלמידה: שמעתי שרב אמר שאחרי שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בחורבן ולא יכולים לתקנם, אז אנחנו מחפשים את הסיבה. מה המשמעות שאנחנו מרגישים חורבן?

אנחנו רואים את הרצונות שלנו, היחסים שלנו, מקולקלים. כל אחד חושב רק לטובת עצמו ורואה ביקורת על החברים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לראות שהדבר היחיד שאנחנו צריכים לתקן זה את עצמנו, איך להגיע להרגשה כזאת?

לאט לאט זה מתגלה בזמן העבודה שלנו. אנחנו יותר ויותר מגלים שהקלקול הזה שאנחנו מגלים נמצא בנו. ומתוך זה נכנסים בו יותר ויותר עד שמגלים את כל הפרטים שבו.

תלמיד: איך אנחנו הופכים את הנפילות היום יומיות שלנו להזדמנויות לגדילה רוחנית במקום לראות את זה ככישלון?

אנחנו צריכים במשך היום לאסוף את כל המצבים שלנו, לראות עד כמה אנחנו מרוחקים זה מזה או מקורבים זה עם זה, ובצורה כזאת אנחנו נראה מה עלינו לעשות.

תלמיד: איך להתכונן לגילוי השבירה?

ככל שאנחנו מחוברים בינינו כך אנחנו יכולים להתעמק בלימוד השבירה בינינו ובהרגשת השבירה. וכך נוכל לקצר את הדרך, להתקדם מהר יותר, לקצר את התנועה שלנו לקראת התיקון. וכך לקרב אלינו את השבירה כדי לתקן אותה.

תלמיד: האם מה שכתוב שהכלים אף פעם לא היו מקולקלים, זה מצד הבורא שהוא ברא במחשבה אחת מצב שלם, או שזה רק התפיסה שלנו מצד הכלים שלנו השבורים?

כן.

תלמידה: מתי אנחנו נוכל להחזיק בקשר בינינו באופן קבוע, במה זה תלוי?

באופן קבוע אנחנו נוכל להחזיק בקשר בינינו רק בתנאי שהקשר הזה יהיה מתוקן. אנחנו נגלה קודם כל את הקלקול שלו, ואחר כך נתקרב לתיקון שלו, ובצורה כזאת נוכל לגלות את הצורה המתוקנת שלנו ולבקש את התיקון שיתגלה וכך אנחנו באמת נגלה אותו בפועל.

תלמידה: האם זה ענין של סאה, של מאמצים, מה צריך לקרות?

זה ענין התיקון, פשוט מאוד. איפה שהכלי מקולקל שם הוא צריך לתקן את הקלקול שלו ובצורה כזאת לתקנו.

תלמיד: אנחנו יכולים להתפלל ישירות לבורא, כיחידים. אבל בכתבי המקובלים נאמר שאנחנו קודם כל צריכים להתחבר בקבוצה ואז להתפלל. האם קודם צריך להתחבר בקבוצה ולהתפלל או שאנחנו יכולים לפנות ישירות לבורא?

לא, ישירות אנחנו לא יכולים. אין לנו במה להתקרב אליו. אנחנו צריכים לגלות את הריחוק בינינו, ואחר כך להתחבר סביב הצורה שאנחנו מקולקלים ורחוקים זה מזה ולהביא את עצמנו בצורה המתוקנת לבורא, שהוא יתקן.

תלמיד: איך למדוד את ההתקרבות שלנו לחברים?

לפי הרגשת הריחוק והחיבור. ככל שאנחנו רוצים להיות מחוברים כלפי המצב הזה, כך אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו מנותקים איש מחברו, וכך לדרוש את התיקון.

תלמיד: האם אפשר לומר שכל שבירה היא התחלה של תיקון, וכל תיקון הוא התחלה של השבירה שמתחילה אחריו?

כן.

תלמיד: אם זה כך, איך אני יכול להתקדם צעד אחרי צעד משבירה לתיקון?

פשוט מאוד. כל הקלקולים שבנו הם מתגלים בזה אחר זה, אנחנו מגלים אותם מקל לכבד, וכך אנחנו גם מתקנים את עצמנו משבירה קלה לשבירה יותר גדולה, וכך עד גמר התיקון. על זה צריכים להתפלל, לבקש מהבורא שהוא יראה לנו מהו המצב המתוקן, וכך נתקדם לגמר התיקון.

תלמיד: מה ההבדל בין שבור לבין מקולקל?

ההבדל בכך, שכלי שבור מרגיש את עצמו לא מקולקל, ולא רואה בו שום סיבה להרגיש שהוא רחוק מהבורא, הפוך מהבורא. הכלי המקולקל מרגיש אחרת, שהוא ממש צריך לתקן את עצמו, ובאיזה מקום בדיוק נמצאים החלקים השבורים והרחוקים שלו זה מזה. אז הוא מגלה אותם ומבקש את כוח התיקון, שעל ידו החלקים השבורים שלו מתקרבים זה לזה. כך זה קורה.

תלמיד: האם הקלקולים גורמים לשברים?

כן.

תלמידה: מה זה אומר להתעמק בלימוד השבירה?

להתעמק בלימוד השבירה, זה אומר שנלמד לפי גודל הכלים כמה אנחנו נמצאים בתוך השבירה, ולפי זה בתפילה שלנו נוכל לבקש מהבורא שיתקן את זה.

קריין: קטע מספר 2.

""שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.

"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת "להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

תלמיד: בעל הסולם מדבר על כך שהשבירה מלכתחילה לא קיימת, האם זה אומר שגם הרצון לקבל לעצמי לא קיים?

הוא קיים, אבל לא בצורה האמיתית שלו. אנחנו צריכים להבין שהתנועה שלנו קדימה מבוססת, מיוסדת, על כך שאנחנו באופן יחסי מגלים את המצבים שלנו כלפי הכלים הלא מתוקנים, ולכן אנחנו יותר ויותר מרגישים את עצמנו שבורים. לכן המצב שלנו תלוי אך ורק במה אנחנו מחפשים במצבים שלנו, למה אנחנו רוצים להגיע.

בעיקרון יוצא שאנחנו מתקרבים לכלי השבור, ואחר כך מתחילים כאילו לנתח אותו בחלקים. ואז כבר מתוך נקודת המבט של השבירה בין החלקים של הכלי, אנחנו מעלים תפילה לבורא שיעזור לנו להתחבר, לראות את הניכור בינינו, ושנראה את הדרך שלנו בצורה ברורה.

קריין: קטע מספר 3.

"ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה", ברצון להשפיע, "שמסיבה זו הכלים נשברו". כל הרצונות לקבל שהיו עם המסכים בעל מנת להשפיע, נשברו. "והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך הקליפות. נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, שהנבראים הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990).

בזה שהם עברו מצד הקדושה לצד הקליפה, זה בעצם קרה לנו בזמן השבירה. לכן צריכים לתקן את כל הכלים, לגלות שכל כלי וכלי נמצא ברצון על מנת לקבל, ואחרי זה יכולים כן לכוון את עצמנו על מנת להשפיע.

תלמיד: אם אני כלי שבור ואני מקבל את השפע, אז מה אני מקבל מהבורא? האם יש איזה אור שאני בכלל מקבל מהבורא ככלי שבור?

אם אדם מגלה שהוא נמצא בכלי שבור, אז זה אומר שהמסך שלו, שהוא חושב על השפעה בכל הכלי, שבור, והוא חייב לתקן את המסך.

תלמיד: האם מתקנים כלי או בונים כלי חדש?

מתקנים. זה נקרא תיקון הכלים.

תלמיד: מה בדיוק מתקנים?

מסך.

תלמיד: אם יש מסך על הרצון והוא היה יכול להשפיע על מנת להשפיע, למה הוא נשבר?

יש רצון, ועל הרצון הזה יש מסך שמקשר את כל החלקים של הרצון יחד, ופועל מתוך כל הרצונות של הכלי כרצון אחד. ברור שבצורה כזאת לא יכולים להיות חלקים שבורים ללא חיבור. ולכן כל העבודה שלנו מתחילה בכך שאנחנו מגלים את חלקי הרצונות שלנו שהם שבורים, רחוקים, נבדלים זה מזה, ואנחנו צריכים לגרום לחיבור שלהם, לתיקון שלהם, וכך עד שמביאים אותם לתיקון השלם.

תלמיד: מה התועלת מהשבירה, האם התיקון או הדבקות בבורא?

דבקות בבורא מושגת אך ורק על ידי התיקון.

תלמיד: האם כל תיקון הוא רמה של דבקות?

כל תיקון הוא חלק מהדבקות הכללית שהכלי הכללי חייב להשיג.

תלמידה: ככל שאנחנו יותר מתחזקים בעבודה, כך אנחנו רואים יותר רע, איך להצדיק את הבורא שהעולם הוא מתוקן?

את זה אנחנו עוד צריכים לגלות, שהעולם מלכתחילה מתוקן ואחרי זה תצא לנו התפילה הנכונה להתקרבות בינינו ולבורא.

תלמיד: כתוב פה "כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה." האם יש הבדל בין מחשבה וכוונה או שזה אותו דבר?

מחשבה זה מחשבה וכוונה זה כוונה. זה לא אותו דבר.

תלמיד: כשאדם מודע שיש בו קלקולים, ביקורת, זלזול, שליטה, לשון הרע, וסובל מזה ומעלה תפילה, מתי הבורא כן מסכים לתקן בו את כל הקלקולים האלו, איך זה נעשה?

כשאדם יכול להעלות את התפילה שלו לבורא, והבורא יענה על התפילה שלו ויתקן את היחס של האדם דרך החברים לבורא, וכך יתקיים התיקון.

תלמידה: התיקון הזה נעשה בעשירייה, אני צריכה לבקש מהחברות או שכל אחת אחראית לתקן בה את כל הקלקולים שבה? איך זה שנעשה בתוך העשירייה או באופן פרטי בכל אחת?

התיקון נעשה ברצון לקבל הכללי בתוך הקבוצה, ומהרצון הכללי הזה, התפילה של כל חברי הקבוצה מעלה את עצמה לבורא ומבקשת תיקון.

תלמידה: עבודת תיקון השבירה היא למעשה העבודה היומיומית שלנו, מה מיוחד בימים האלה שלפנינו ולְמה כדאי לנו לשים לב בהם במיוחד?

בימים האלה כמו שאנחנו היום נמצאים בתהליך התיקון, אנחנו צריכים עוד ועוד לגלות עד כמה אנחנו מרוחקים זה מזה ומה עוד חסר לנו כדי שהרצון לקבל הכללי שיש בחברת בני ברוך יגרום להתקרבויות של כל הרצונות הפרטיים לרצון אחד, ואז יהיה גמר התיקון.

תלמידה אנחנו עובדות על הדבקות או ההשתוות בינינו, אבל בין העשיריות אין הרגשה של כלי אחד, איך לעבוד עם זה?

צריך לעבוד עם זה. לעבוד הכוונה, להתחבר למרות אותו האגואיזם שקיים בתוך כל עשירייה.

תלמידה: איך אנחנו יודעים שהצלחנו לתקן כלי שבור, איך זה בא לידי ביטוי?

על ידי זה שאנחנו נרגיש עד כמה בינינו, בין חברי העשירייה, אין יותר דחייה הדדית.

תלמידה: מה בדיוק שבור, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, המצבים שאנחנו מקבלים בחיים?

בסופו של דבר מדובר על המחשבות.

תלמידה: אז איך מתקנים מחשבה?

על ידי התפילה.

תלמידה: כי במחשבה לפעמים באופן מלאכותי אתה מכריח את עצמך.

אני לא רוצה לשמוע ממך הסבר, כי זה לא מקום להסבר. אנחנו צריכים להשתדל להתקרב בכל חלקי הכלי שלנו לכלי אחד. זה מה שיש לנו היום.

תלמידה: אם אני צריכה לתקן את היחס שלי כלפי האחרים, אני יכולה לתפוס את זה ברמת המחשבה ואז פה מתחילה ההחלטה מה עני עושה עם המחשבה? אני מבקשת עליה תיקון?

כן.

תלמידה: מהו אותו המסך ששבור, האם זו הכוונה שלנו להשפיע?

כלי נקרא רצון להשפיע. מצב שבור זה שהרצון הזה נמצא בצורה הפוכה מהתיקון שלו. זאת אומרת שהכלי מרגיש את הרצון לקבל שלו, והוא רוצה לממש את הרצון לקבל, אז אותו ברצון שהוא מרגיש, הוא חושב שהוא צודק, שהוא מתוקן, שהוא צריך לממש את זה.

תלמידה: מה זה המסך השבור?

המסך שבור זה היחס של האדם כלפי כל הקבוצה, שהוא מרגיש את עצמו עד כמה הוא מרוחק מהם.

תלמידה: כשאתה מרגיש את המרחק הזה מהחברים ואתה מתפלל לבורא, כבר כמה פעמים התפללת וצעקת וביקשת אבל שום דבר לא השתנה. מה הסיבה ששום דבר לא משתנה?

הסיבה היא שעוד לא הגענו לכלי שלם, לחיסרון שלם.

תלמידה: איך אנחנו צריכים להתייחס בפועל לניכור שיש בינינו כגילוי של השבירה הראשונה?

בפועל אנחנו צריכים לגלות את הרצון האמיתי שלנו ולבקש שהרצון הזה יהיה מתוקן. זה מה שצריכים לעשות.

קריין: קטע מספר 4 כותב הרב"ש.

"אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו". נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה."

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

(סוף השיעור)