שיעור בוקר 06.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 225, מאמר "תפלת רבים"

קריין: רב"ש א', עמוד 225, "חשיבותה של תפלת רבים".

חשיבותה של תפלת רבים

תשמ"ו - מאמר ז'

1985/86 - מאמר 7

"בזהר וישלח (דף י"ג ובהסולם אות מ"ה) וזה לשונו, "ובוא וראה, שאמר רבי שמעון, תפלה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים. כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים, ונכללת מכמה צדדים, דהיינו מצד ימין, ומצד שמאל ומאמצע. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. ובוא וראה, יעקב היה כלול מכל ג' הקוין. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין כמו תפלת רבים. ועל כן כתוב "וירא יעקב מאוד ויצר לו, כי הקב"ה סבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפלתו".

אנו רואים כאן בדברי הזה"ק, שמפרש "תפלת רבים" על אדם יחיד, שאומר, שיעקב היה נכלל מכל ג' הקוין. ובכל המקומות שכתוב בענין תפלת רבים, משמע פשוט, שרבים מתפללין, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח' ע"א) וזה לשונם, "דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, מאי דכתיב "ואני תפלתי לך ה' עת רצון". אימתי עת רצון. בשעה שהצבור מתפללין".

משמע מכאן באופן פשוט, שרבים מתפללין ביחד. וכן יש להבין מה שאומר הזה"ק, ש"התפלה נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים". מהי המשמעות ש"נעשית עטרה בראש", ש"עטרה" היא פירוש כתר המלך, כמו עטרת מלכות. מהו שמהתפלה נעשית עטרה בראשו. מה נותנת לנו להבין את חשיבותה וגדלותה של תפלה. כי משמע, שהוא רוצה לגלות ענין חשיבות התפלה, אז הוא אומר לנו, תדעו, שמהתפלה נעשית עטרה להמלך.

ואומר, שמכונה יסוד, והוא המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. ויש להבין, מה דוקא שהעטרה נעשה על היסוד. הלא ידוע, אנו מתפללים לאין סוף ברוך הוא, אם כן מהו הפירוש שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. ומהו הענין שאומר, שהיסוד משפיע להנוקבא, ומהנוקבא אל הצבור.

ענין "תפלת רבים" פירש אאמו"ר זצ"ל, מה שהאדם מתפלל עבור הרבים, זה נקרא תפלת רבים. וזהו שתפלת רבים נקראת עת רצון. כי בזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו, אז יש לו מקטרגים, אם באמת כדאי תפלתו להתקבל, או לא. מה שאין כן אם הוא מתפלל עבור הרבים, לא שייך לומר, שצריכים לעיין בדינו, לראות אם כדאי הוא לענות לו על תפלתו, הלא הוא לא מבקש שום דבר עבור עצמו, אלא בשביל הכלל.

ומשום זה אמרו, שתפלת רבים נקראת עת רצון, שתפלתו מתקבלת. ולפי מה שמבואר בדברי הסולם מכמה מקומות, משמע, שתפלת רבים הכוונה על המלכות, שהיא נקראת כנסת ישראל או שכינה הקדושה, שהיא נקראת "רבים", משום שהיא כוללת כל הנשמות. והיות ששכינתא בגלותא, ומבקשים על גלות השכינה, שלפעמים קוראים אותה "שכינתא בעפרא", כי כל אלו השמות מראים לנו את תוכן של המטרת הבריאה, שהיתה מטעם להטיב לנבראיו.

וכידוע, שמסיבת, שיהא מגולה שלימות פעולותיו, היה צמצום א'. שפירושו, שבמקום שיש רק כלי הנקרא מקבל בעמ"נ לקבל, השפע העליון יהיה מהמקום הזה נסתר. ורק במקום שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, אז מגיע השפע למקום הזה. והיות שהאדם נולד מצד הטבע רק לקבל, לכן במקום שהוא רואה, שהמקבל שלו, שהוא בחינת אהבה עצמית, לא יכול לקבל. אלא הוא צריך לעשות הכל עבור השכינה, היינו עבור המלכות, שרק ע"י זה יתגלה כבודו יתברך במלכות, שרק בזמן שהבורא יכול להתגלות לתחתונים, נראה אז את שם כבודו יתברך, כנ"ל, שבמקום שנתגלה השוכן, נקראת שכינה, שאז נקרא בחינת "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", כי שם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מתגלה בעולם, כי בחינת מטרת הבריאה, הנקראת להטיב לנבראיו, כולם משיגים, משום שכבר יש כלי הראוי לקבל, שהוא הכוונה בעמ"נ להשפיע, המכונה דביקות ה'.

נמצא לפי זה, היות שהנבראים הם מצד הטבע רק לקבל בעמ"נ לקבל, ואינם יכולים בלי התגברות על הטבע שלהם, לעסוק בעמ"נ להשפיע, אז הם גורמים, שהמלכות תישאר בעפר, היינו שלא יכולים לראות את מעלתה. זאת אומרת, שלא יכולים לראות מה שיש לה לקבל מהבורא, כי הכל נסתר מטעם הצמצום, כנ"ל.

אבל לחשבון הנפש אנו צריכים. היינו אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו".

נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה. ואנו רואים להיפך, כי בגשמיות כל אחד ואחד רואה שיש ממה להנאות. מה שאין כן בעבודת התורה ומצות אי אפשר להגיד למי שהוא, שיעסוק בתו"מ, מבלי שמבטיחים לו שכר תמורת עבודתו, מטעם כי בעת התעסקותו בקיום המצות, הוא לא מרגיש שום טעם בזה, אלא דוקא בעת שמבטיחים לו שכר, והוא מאמין בזה, אז הוא יכול לעבוד בתו"מ, מטעם שיקבל תמורה.

מה שאין כן בעת שהוא עוסק בדברים גשמיים, כגון אכילה שתיה וכסף וכבוד וכדומה, אין האדם שואל, בשביל מה אני צריך להתעסק בדברים גשמיים האלו. כי במקום שהאדם מרגיש תענוג, אין הוא שואל, מהי המטרה בזה שאני מקבל התענוג. וכל מה שיש לו, בזמן קבלת התענוג, להרהר, הוא, איך אפשר להרחיב התענוג בכמות ובאיכות. ולא חס ושלום אף פעם לא יהרהר על ענין קבלת התענוג, היינו, בשביל מה אני צריך לקבל הנאה.

ויש לפעמים, שהאדם מקבל תענוג מדבר שלא עלה לו לשלם שום דבר עבור התענוג, הגם שהוא נהנה הרבה, מכל מקום מתעוררת בו שאלה, מה תהיה התכלית מהתענוג הזה. דוגמא, תענוג שאינו עולה כסף, זהו תענוג המנוחה, שאינו צריך לקנות את התענוג הזה, אלא את התענוג הזה הוא מקבל בלי כסף.

אבל יש הרבה פעמים, שאדם שואל לעצמו, מה אני ארויח בזה שאני נהנה מהמנוחה. אבל בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, במצב זה אינו עולה אף פעם על מחשבתו, מה תהיה התכלית של הנאה זו. ואם במקרה שכן עולה במחשבתו, לחשוב מה תהיה התכלית מהתענוג הזה, שאני נהנה עכשיו, זהו סימן שאין התענוג, מה שהוא מרגיש, אינו תענוג אמיתי. כי נשאר עוד מקום במוח שלו לחשוב על תכלית. וזהו סימן, שיש לו בחינת חסרון בתענוג זה. ובמקום שיש חסרון, יכול לעלות במחשבתו, לחשוב על תכלית אחרת ממה שהוא מרגיש עכשיו.

היוצא מכל הנ"ל הוא, שעיקר טעם החיים והעונג נמצא בתורה ומצות, ששם נמצא האור עליון בבחינת פקדון, כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזהר דף רמ"ב מראות הסולם אות א') וזה לשונו, "וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצות בבחינות פקודין. והוא מלשון "פקדון". כי יש תרי"ג מצות, אשר בכל מצוה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג אברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשיית המצוה, הוא ממשיך לאבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו אבר וגיד. והוא בחינת הפנים של המצות".

נמצא, שע"י קיום תורה ומצות, מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא להטיב לנבראיו. אבל הוא אומר שם בהסולם, שזה דוקא לאחר שזוכים לקיים את התו"מ בבחינת "לשמוע בקול דברו". מה שאין כן כשמקיים תו"מ בבחינת "עושי דברו", מטרם שזוכים "לשמוע", נקראים המצות בשם עיטין, והן בחינת אחור, שפירושו הוא, שעוד אינו מאיר בהם את אור העליון השייך לאותה מצוה, אלא הם בחינת עצות, איך להגיע לבחינת אור הפנים, השייכים להמצוה.

וכל העבודה וההתחזקות, שהאדם צריך להתגבר על הרצון והמחשבה שלו, מה שהם מפריעים לו ללכת על דרך האמת, נוהג רק בזמן שהוא באחוריים, שנקרא בחינת עושי דברו. כי במצב זה עוד לא מרגיש את האור העליון, המלובש בתו"מ. ומשום זה הוא עושה הכל מטעם, שהוא מאמין, שזוהי זכיה גדולה, אם הוא זוכה לעסוק בתו"מ, אפילו שאינו מרגיש את חשיבותה אלא עושה הכל באמונה למעלה מהדעת, שזוהי תכליתו של האדם, להגיע לידי דביקות ה', ועושה הכל בכדי להגיע לזה. וכיון שכן, הוא מקיים הכל ועושה מאמצים רבים בכל מה שהוא יכול, וכוונתו היא אך ורק להגיע לידי שלימות.

והיות שהוא רואה, שאחרי כל המאמצים וההתגברויות, מה שהוא רוצה להתגבר על המפריעים, שעומדים נגדו, ומכל מקום הוא עומד עדיין מבחוץ, היות שענין דביקות הוא השתוות הצורה, והוא שעוד לא זז כמלוא נימא מאהבה עצמית, שהיא פעולה הפוכה מדביקות ה', אז הוא הולך להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לאוקמא שכינתא מעפרא, שפירושו, שמלכות שמים, שנראה לאדם, בעת שהוא רוצה לעבוד רק בשבילה, היינו בשביל שיתגלה כבוד שמים בעולם, אז הוא מרגיש טעם עפר במצב הזה. והוא רואה, שכולם כמוהו, היינו שמזלזלים בכבוד שמים, מטעם שאין הם יודעים להעריך את חשיבותה. זה נקרא "תפלת רבים", היינו שמתפלל עבור הרבים.

ויש להבחין ב' הבחנות:

א. המלכות, נקראת רבים, מטעם שהיא כוללת כל הנשמות.

ב. תפלת רבים היא, שמתפלל עבור הרבים, היינו שהרבים יזכו לבחינת חשיבות התורה ומצות. היינו כנ"ל, שיזכו לבחינת תרי"ג פקודין, שמבחינה זו מאיר אור עליון בכל מצוה ומצוה. נמצא, שבסופו של דבר מהב' בחינות של רבים נעשה אחד. זאת אומרת, שמתפללים, שהרבים יזכו, שהמלכות, הנקראת רבים, יראו את גדלותה וחשיבותה, שהוא בזמן, שכולם יזכו לבחינת כלים דהשפעה. ואז יתגלה התרי"ג מצות מבחינת "לשמוע בקול דברו", שאז התרי"ג מצות נקראים בחינת תרי"ג פקודין.

ולפי הנ"ל משמע, שענין תפלת רבים, שאינן חוזרות ריקם, הוא כשמתפללים עבור הכלל. והכלל נקרא כלל ישראל. והכלל נקרא השכינה הקדושה. והיות שהכלל נכלל מכמה בחינות. לכן אומר הזה"ק, הסיבה שתפלת הכלל נתקבלה, משום שיש בה שלימות. וזה לשונו "והקב"ה מתעטר באותה התפלה, משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים".

וצריכים להבין, מדוע צריכים תפלה, שתהיה כלולה מכולם. אלא לפי הכלל, שכל ההבחנות שאנו מבחינים ברוחניות, זהו גילויים, שהם צריכים להתגלות לצורך תיקון התחתונים. נמצא, שענין ג' קוין, שאנו אומרים, ששלימות נקרא, ששם מגולים ג' הקוין, הפירוש, היות שהבורא רוצה לתת לתחתונים שפע, שיוכלו להשתמש בהם, ולא יהיה שם שום פגם, ולא כמו שהיה בעולם הנקודים, ששם היתה שבירת הכלים, מסיבת שלא היה שם תיקון קוים, כמו שאומר האר"י הקדוש.

זאת אומרת, כשהעליון נותן להתחתון איזה שפע, אז הוא רוצה שהשפע, שהתחתון מקבל, יהיה לטובתו של התחתון. מה שאין כן אם הכלי, ששם צריך השפע להגיע, אינו בשלימות, אז כל השפע ילך להחיצוניים. שזה ענין שבירת הכלים, שהשפע יצא לחוץ מהקדושה. ומשום זה אין השפע נשפע לתחתונים. וזה נקרא, שאין התפלה מתקבלת.

וזה ענין תיקון קוין, שיש בהכלל. שהכוונה, שהרבים, שהוא מלכות, נכללה מהכלל. שהכוונה, שיש תיקון זה, המכונה ג' קוין, שע"י זה השפע ישאר בקדושה, ולא ילך להחיצוניים. לכן תפלה כזו יכולה להתקבל. היינו, שיכולים לתת לה שפע.

ועל זה מפרש הזה"ק, "כי יעקב היה כלול מג' קוין", היות שיעקב נקרא קו האמצעי, הנכלל מימין ושמאל. ולפיכך חשק הקב"ה בתפלתו, בהיותה בכל השלימות, מכל ג' הקוין, כמו תפלת רבים. היינו כנ"ל, שמצד הבורא אין שום עיכוב מלהשפיע השפע למטה, כי רצונו הוא להטיב לנבראיו, אלא כאילו הוא מחכה לכלי קבלה מצד התחתונים, שיהיו ראויים לקבל.

לכן בו בעת שיש כלי מוכשר מצד התחתון, היינו שהתפלה היא הכלי המוכשרת לקבל. אבל צריך להיות בתנאי, שהשפע לא ילך לאיבוד, היינו שלא יצא השפע לחיצוניים, היינו לקליפות. לכן בא תיקון על הכלי מלכות, שהיא צריכה להעביר את השפע להתחתונים. והתיקון הזה נקרא תיקון קוין.

ועתה נבאר את המשך דברי הזה"ק, ששאלנו על מה שהוא אומר. וזה לשונו, "ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים, דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור".

ושאלנו, הלא אנו מתפללים לאין סוף, אם כן מהו הפירוש, שהתפלה דרבים נעשה עטרה על יסוד דוקא. והענין הוא, כי סדר השפעת השפע, הבא למלכות, הוא נקרא יסוד. שפירושו, שכל הט' ספירות הראשונות משפיעות כל בחינותיהם אל היסוד, והוא נקרא "כל", כידוע.

נמצא לפי זה, שאנו מדברים תמיד מהמשפיע ומן המקבל השפע, שהיא נקראת מלכות. לכן, היות שהמאציל רוצה להשפיע, ומחכה להתחתונים, שיתנו את הכלים, המוכשרים לקבל את השפע, לכן, כשהתפלות עולות למעלה, וכשהתפלות הן בסדר הראוי להתקבל, הן נקראות כלי לקבלת השפע. נמצא, שהכלי עלה להמשפיע, והיות המשפיע הכללי הוא יסוד, לכן נבחן שהתפלה עלתה ליסוד.

ולפי זה יוצא, לפי הכלל "בעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא". שפירושו, שע"י התעוררות התחתונים, שרוצים להתקרב לה' ולזכות לדביקות ה', אז הם מבקשים עזרה מה', כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו" (זהר נח דף כ"ג ובהסולם אות ס"ג), אם האדם בא לטהר, עוזרים אותו עם נשמה קדושה, ומטהרים אותו, ומקדשים אותו, ונקרא קדוש.

הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג למעלה, שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ"ן. דהיינו, שגורמים חסרון למעלה. ויש להבין, איך שייך לומר, שהתחתונים גורמים חסרון למעלה. אבל צריכים לדעת, מה הפירוש חסרון. ידוע שכלי נקרא חסרון, דהיינו, שאם יש חסרון, יש מקום לתת שמה מילוי למלאות את החסרון.

והיות מצד המאציל אין שום עיכוב מלהשפיע, אלא רצונו הוא להטיב, וכל מה שאנו רואים, שיש הסתרת האור, הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע, לכן כשהתחתון מתעורר לטהר את עצמו, וחסר לו כוחות, ומבקש לה', שיעזור לו, אז החסרון הזה עולה למעלה, ויש עכשיו להעליון כלי להשפיע לו שפע. וזה נקרא העלאת מ"ן.

נמצא, שהתפלה, שהיא בחינת חסרון, מה שהתחתון מבקש, שימלאו לו חסרונו, כשעולה להמשפיע, שהמשפיע נקרא יסוד, שהוא המשפיע לכנסת ישראל, הנקראת מלכות, נעשה עטרה על ראשו. כי עטרה פירושו כתר, שזה מראה על כתר המלך, היינו חשיבות המלך. זאת אומרת, בזמן שיש גילוי אורו יתברך, אז כולם מכירים בחשיבות הבורא.

מה שאין כן בזמן ההסתרת פנים, נקראת השכינתא, היינו מקום התגלות המלך, שהוא בחינת גלות, ובחינת עפר, שלא משיגים שום טעם ברוחניות, אלא התו"מ נראה להם כאילו זה טעם של עפר. וכל זה הוא מטעם, שאין להתחתונים כלים לקבלת השפע. ומשום זה כבודו יתברך מחולל בין הגויים. פירוש, כי מטרם שהאדם זוכה להיות בחינת יהודי, אז הוא דומה לבחינת גויים. היינו, כידוע, שכל אדם הוא עולם קטן, ונכלל מע' אומות ומבחינת ישראל.

ואז, בזמן ההסתר, שאין השפע עליון יכול להתגלות לתחתונים, מטעם שאין להם כלים מוכשרים לזה, לכן מה שיתנו להם איזה הארה עליונה, זה ילך לקליפות. ומשום זה מוכרח להיות השפע עליון נסתר מהם. אז נקרא "נפלה עטרת ראשנו". זאת אומרת, שהחשיבות של הבורא מחוללת.

אבל בזמן שהאדם בא לטהר, היינו שהוא רוצה, שהקב"ה יקרב אותו אליו, ושיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא, שכל מה שהוא שהשפע עליון יתגלה, הוא בעמ"נ להשפיע, היינו שהוא רוצה, שיתנו לו כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות תמיד בקדושה, שהיא בחינת דביקות. אז מהתפלה שלו נעשה עטרה, כתר המלך, משום שניכרת אז חשיבות המלך. וזה פירוש מה שאומר הזה"ק, שהתפלה "נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי עולמים", דהיינו יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הצבור. היות שע"י התפלה מושפע השפע העליון להתחתונים, שאז מגולה הטוב והעונג. נקרא זה עטרה כתר המלך, חשיבות המלך."

שאלה: רב"ש מציין פה שהבורא הוא טוב ומיטיב, הוא חוזר על זה כמה פעמים, ואז הוא כותב, ""והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו"." אם הבורא הוא טוב ומיטיב, למה הוא היה צריך לשבור את הכלים, ומהם אותם כלים שנשברו?

אתה לא למדת בשביל מה הייתה שבירת הכלים?

תלמיד: אם הכול היה טוב, אז למה היה צריך לשבור אותם?

אני שואל אותך, בשביל מה הייתה שבירת הכלים?

תלמיד: כדי שאנחנו נאחד את הכלים בחזרה, נדביק אותם חזרה?

בלי שבירת הכלים אנחנו לא יכולים להגיע לתיקון הכלים.

תלמיד: מה נקרא תיקון הכלים? ואם שוברים את הכלים, מהם הכלים שנשברו?

לך עוד לפני זה.

תלמיד: לאן לפני?

אני לא יודע, לתחילת הבריאה.

תלמיד: האר"י אומר שהיה אור גדול שמכסה את כל הברואים. מה הסיבה לזה, היה טוב, למה פתאום לפרק את הכול?

אתה צריך להתחיל מחדש ולראות בכל פעולה את ההכרחיות שהיא תתקיים, ואז אתה תדע את כל התהליך, למה כל דבר קורה, מה הסיבה ומה יוצא אחרי שהוא מתקיים, ובסופו של דבר שכל הסיבות האלה והתוצאות שלהן מביאות לתיקון. שלא יכולים להגיע לתיקון בלי שנגלה את כל הסיבות, ובלי שנגלה את כל התוצאות.

תלמיד: מה שעכשיו אנחנו מדברים זה במקרו, איך זה מגיע אלינו, כאדם הפרטי בוא נגיד שעושה את התיקון שלו?

אנחנו נכללים בבריאה הזאת והמקובלים רוצים שאנחנו נשיג את זה.

תלמיד: כל אחד צריך להישבר בשביל להגיע למה שצריך להגיע?

כל אחד צריך לעבור שבירה ותיקון.

תלמיד: מהי אותה שבירה שאתה מדבר עליה, מה זאת אומרת שכל אחד צריך להגיע לשבירה?

גילוי. גילוי המצב.

תלמיד: זאת אומרת הבורא צריך לשבור אותי קודם בשביל שאני אגיע למצב של תיקון?

גילוי המצב שאנחנו שבורים מלכתחילה, ושאנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר חובה להישבר כיחידים, כל אחד ואחד?

להישבר לא חובה, לא יכולים לחייב אותנו להישבר, מחייבים אותנו רק להכיר את המצבים שלנו.

תלמיד: אבל באיזשהו מקום אנחנו די נשברים.

נכון, אנחנו עוברים שבירה.

תלמיד: ואיך מתקנים את השבירה הזאת?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: והחברים?

כן.

שאלה: איך אנחנו מגיעים כל יום לתפילה שנקראת תפילת ג' קווים?

כמו שרב"ש אמר, לומדים צד אחד של הנבראים, צד שני של הבורא, והאמצע ביניהם - איך אנחנו מחברים זה עם זה.

תלמיד: בסוף כל יום אנחנו בונים תפילה בעשירייה, יותר נכון מעלים חיסרון לבורא, תפילה משותפת, מתוך העבודה היום יומית שלנו לחיבור. האם התפילה המשותפת שאנחנו מעלים כל יום לבורא היא דרך שלוש קוים, אם אנחנו מבקשים שהבורא יתקן אותנו למצב הכי נכון וישלים לנו את החיסרון הזה כדי שנתקרב יותר בינינו ואליו?

כנראה שכן.

תלמיד: כשאנחנו מגיעים לכנס איך אנחנו בונים כלי שראוי לקבל את השפע ממנו בכנס הזה?

יש לנו את כל חומר הבריאה מצד אחד ואת כל האור של הבריאה מצד אחר, ואם אנחנו מאחדים אותם נכון, אז אנחנו מקבלים את הקו האמצעי ביניהם, ואז מתחילים להכיר את כל הבריאה.

תלמיד: מה זאת אומרת לאחד אותם נכון, איך אנחנו מאחדים את שני הקווים? אנחנו מגיעים לשיעור בכנס בשקט, בלי שום הכנה, איך כולנו נמצאים בעבודה פנימית ומאחדים את שני הקווים האלה לקו אחד?

אתה שואל אותי כאילו שלא היית אף פעם בשיעורים.

תלמיד: אני פשוט מרגיש שאנחנו מגיעים למצב חדש ואני לא רוצה שנפספס אותו. יש תחושה, מין יראה כזאת שאנחנו לא רוצים לפספס את המצב הזה שהוא באמת מאוד מיוחד. עשינו הכנה כזאת ארוכה, הכנה מאוד מיוחדת כל שבוע, חברים גדולים וותיקים הלכו גם החוצה, וכל הזמן היינו בבירורים מה עוד עלינו לעשות וראינו שכל פעם יש שינויים איך עלינו להגיע לכנס, אז השאלה איך נהיה הכי מרוכזים בשביל להגיע לכלי הנכון הזה?

זה יהיה בתנאי שאתם מחוברים, ולא שכל אחד רוצה לברר את זה, אלא יחד כולנו. זאת השאלה, הפתרון צריך להיות בחיבור.

תלמיד: זאת אומרת, מראש אנחנו באים במחשבה שאנחנו באים כאחד.

לא, זו סתם אמירה - במחשבה אני בא כאחד.

תלמיד: אז מה זה אומר לבוא בחיבור?

צריכים ללמוד, צריכים לקרוא מה זה נקרא להיות יחד, ומה חובתו של כל אחד להיות יחד, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מתקרבים לדרישה הזאת להיות יחד בחיבור.

אין לכם זמן, אנחנו כבר נמצאים ממש סמוך לכינוס, לכן חובה ככל האפשר להעלות את זה בלב של כל אחד ואחד שאנחנו מוכנים לשלם בהכול, כדי שהבורא, האור עליון, כוחות השמים, יעשו עלינו את הפעולה הזאת.

אנחנו בעצמנו לא מסוגלים, בסדר, לא מסוגלים, מרימים ידיים מהיכולת שלנו. אבל חוץ מהיכולת שלנו יש עוד כוח עליון, הוא יעשה. אם נבקש ממנו הוא יעשה. אז הבעיה היא בתפילה שלנו, בבקשה שלנו. וזה לא תלוי בזמן, זה תלוי רק ברצון שבליבו של אדם. אם אנחנו נרצה זה יקרה, וזה לא תלוי כמה זמן ואיזה איי קיו יש לכל אחד, בשום דבר.

שאלה: "אבל יש הרבה פעמים, שאדם שואל לעצמו, מה אני ארויח בזה שאני נהנה מהמנוחה. אבל בזמן שיש לאדם תענוג והנאה אמיתית, אז, במצב זה אינו עולה אף פעם על מחשבתו, מה תהיה התכלית של הנאה זו. ואם במקרה שכן עולה במחשבתו, לחשוב מה תהיה התכלית מהתענוג הזה, שאני נהנה עכשיו, זהו סימן שאין התענוג, מה שהוא מרגיש, אינו תענוג אמיתי. כי נשאר עוד מקום במוח שלו לחשוב על תכלית."

איך מגיעים לתענוג שלם שאין מקום פנוי במוח, ומה אני צריך לעשות, או מה אני צריך להיות כדי להגיע לזה?

כאן באה התשובה שהיא מבטלת את השאלה. היא אומרת לך ככה, אם אתה רוצה לרצות משהו, אז קודם כל אתה צריך להרגיש שאתה לא צריך את זה.

תלמיד: אם אני רוצה משהו, אז אני צריך להגיד שאני לא צריך את זה, זה שתי תנועות כאילו בכיוונים מנוגדים?

כן.

תלמיד: "שני הפכים בנושא אחד", משהו כזה?

לא. זה כבר אתה אומר את התוספת הזאת.

תלמיד: כי אני לא מצליח לפענח את שתי התנועות המנוגדות האלה, מה זה אומר?

שלא יכול להיות שיש באדם שתי שאלות כאלו, לא יכול להיות שהן יהיו.

תלמיד: אז מה כן יכול להיות?

מה רצית לשאול?

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לכך, שיש לנו תענוג בלי מחשבה על תכלית, בלי שום דבר, תענוג נטו. איך אנחנו חווים דבר כזה בלי המקום הפנוי שהוא מדבר עליו?

אתה רוצה תענוג?

תלמיד: הוא אומר שכשאני שואל מה התכלית, זה אומר שיש עוד מקום פנוי לא ליהנות לגמרי אלא לחשוב על משהו מעבר. איך אני ממלא את המקום הריק הזה במוח?

אתה צריך למלאות אותו עם תשובה אמיתית, עם תענוג אמיתי.

תלמיד: ואיך אני מגיע לזה, תפילה? בכוחותיי?

מהו חיסרון לתענוג אמיתי?

תלמיד: שלמות, רצון לשלמות.

מה זה?

תלמיד: זה רק מילים, אתה מבין, בסופו של דבר המילים לוקחות אותך רק עד נקודה מסוימת.

לא, הוא אומר לך, שאתה צריך לרצות לקבל תענוג עם מקור התענוג.

תלמיד: אוקיי, אני עוד אחשוב על זה. יש כיוון.

תחשוב.

שאלה: נמצאים פה חברים שלנו אחים מהכלי העולמי, אז לחיים גדול!

כתוב, "הרי אנו רואים, שהאדם, בזמן שרוצה לשפר מעשיו, הוא גורם זווג למעלה, שע"י זה נמשך שפע למטה. וזה נקרא העלאת מ"ן. דהיינו, שגורמים חסרון למעלה." ואני רוצה לגעת במילה "זווג". אני מבין שהזווג נגרם כתוצאה מחסרון בתפילה של הנברא לבורא. השאלה שלי, אם הזווג הזה, זה אותו זווג שמופיע כשאנחנו קוראים בתע"ס זווג של אבא ואמא, שהתוצאה שלו שבסופו של דבר שהתפילה עולה במדרגות?

כן.

תלמיד: העשירייה שלנו הגיעה לכאן היום כמו עשיריות רבות אחרות עם דגש על חשיבות ההכנה הנכונה עם הרבה השתוקקות, עם הרבה שמחה ומקבלים השראה מהחברים היקרים שהגיעו, בתקווה שהחיבור הגדול שיהיה בכנס יקרין על כל עם ישראל, על כל האנושות. אז שיהיה לכולנו בהצלחה "לחיים" בני ברוך.

"לחיים"

תלמיד: קראתי פה שלהידבק בבורא זה אומר השתוות הצורה עימו יתברך.

כן.

שאלה: כתוב, "נמצא שעל ידי קיום תורה ומצוות מתגלית מטרת הבריאה שהוא להיטיב לנבראיו", אבל הוא אומר שם ב"הסולם", ש"דווקא לאחר שזוכים לקיים את התורה ומצוות בבחינת לשמוע בקול דברו". מה זה נקרא "לשמוע בקול דברו"? מה זה "לשמוע" בדרך שלנו, בעבודה שלנו?

לשמוע, כמו שאתה שומע.

שאלה: אסור לנו לשכוח את התכלית לאורך כל הכנס.

כן.

תלמיד: אין מצב כזה.

כן.

שאלה: באיזה שלב בעבודה מתחילה העבודה עם ג' קווים?

בשלב שאחרי שני קווים, עבודה בג' קווים.

שאלה: לבקש עבור החברים שלי בעשירייה זה כבר נחשב תפילת רבים?

כן.

שאלה: איך עוברים מהמצב הזה, שכרגע אני מסוגל רק לבקש אם אני עובר חבר חבר, מנסה להרגיש מה כואב לו, מה חסר לו, מה אפשר לחזק אותו. אבל זו איזושהי רמה נמוכה. איך עוברים לרמה גבוהה יותר?

כשאתה כולל אותם יחד.

תלמיד: כן. בדיוק.

אתה צריך לכלול אותם יחד.

תלמיד: אני מבקש עצה, על מה להתמקד בשביל לכלול אותם יחד? מה זה, הקשר ביניהם?

הקשר ביניהם, ובשביל מהו וכך לראות אותם.

תלמיד: לנסות לבקש לרומם את הקשר ביניהם שיהיה מטרתי יותר, שיהיה דבוק יותר?

כן.

שאלה: כתוב "עיקר טעם החיים והעונג נמצא בתורה ומצוות". מה זה אומר?

כמו שאתה קורא.

תלמיד: אז מה זה אומר שההנאה האמיתית היא בעבודה הרוחנית?

ההנאה האמיתית בעבודה הרוחנית נמצאת בקיום תורה ומצוות.

שאלה: אנחנו אומרים "מצוות" זה תיקונים ותורה זה המאור, איך מזה יש הנאה?

יחד כשהן מתחברות תורה ומצוות, אז מי שמרגיש את החיבור הוא מגלה את השלמות.

שאלה: האם בלי בקשה של התחתון העליון לא יכול להשפיע לו?

לא. לא יכול. העליון לא עושה דברים באונס. לכן לפני שהתחתון מגלה את החיסרון הוא לא יכול לקבל וליהנות ממה שיש לו, ממה שרוצה.

תלמיד: האם הבורא עונה רק לתפילה אמיתית מלב האדם להגיע לדבקות, או שיש תפילה שהיא לא בלב שלם והבורא עונה עליה?

יש ודאי. בכל תפילה יש גם שלבים שאנחנו בונים אותה והיא עדיין לא שלמה. אבל בעצם, העיקר שאדם מגיע לתפילה שלמה.

שאלה: כתוב, "כשהתפלות עולות למעלה, וכשהתפלות הן בסדר הראוי להתקבל, הן נקראות כלי לקבלת השפע.". אז השאלה היא על עניין "הסדר". מה זה ענין "הסדר הראוי"?

אנחנו רואים אפילו מהסדר שבסידור, למה הוא נקרא "סידור"? כי אנחנו מבקשים לפי סדר מיוחד ואחרת זה לא מתקבל.

תלמיד: על השאלה הקודמת התשובה הייתה שצריך חיסרון בפנייה בשביל שהבורא ישפיע.

כן.

תלמיד: עכשיו אנחנו מדברים על סדר של תפילות. אז מה הקשר בין הסדר לחיסרון? איך עובד המנגנון הזה?

סדר זה סדר חסרונות.

שאלה: בזמן ההכנה, כשהשפע העליון בחינת הארה קטנה בלבד, ויש עצות של הוראת הדרך, שאנחנו נקרא לזה "נכשלים" מלהוציא מהכוח לפועל. העצות האלה שקבלנו הן נצברות באיזשהו מקום עד שהתפילה והפעולות שלנו יוכלו להעלות את זה משם, מה שכאילו נכשלנו בו?

כשרוצים לפנות לבורא, אנחנו עוברים על כל השאלות, על כל התפילות, על כל הבקשות ומתוך זה מגיעים לבירורים. ואחר כך יש גם מיון הבירורים. זה יותר וזה פחות, וזה ראשי וזה לא כל כך חשוב. ואז אנחנו מעלים לפי החשיבות את הבקשות שלנו.

שאלה: אפשר לבקש מהרב עצת רבים לטובת הכנס?

יש לנו עוד כמה ימים, אנחנו נדבר על זה. אני לא חושב שכדאי לי כבר לתת פתרונות.

שאלה: אם אני מבין את המהלך, רב"ש מתחיל בתפילת רבים ומשם הוא עובר לקיום מצוות, לא הבנתי מה הקשר? ואז הוא מסביר על התפילה, "נמצא, שהתפלה, שהיא בחינת חסרון, מה שהתחתון מבקש, שימלאו לו חסרונו, כשעולה להמשפיע, שהמשפיע נקרא יסוד, שהוא המשפיע לכנסת ישראל, הנקראת מלכות, נעשה עטרה על ראשו. כי עטרה פירושו כתר, שזה מראה על כתר המלך, היינו חשיבות המלך." שבעצם השפע יכול להתקיים בתורה ומצוות, ולהגיע למצב של "לשמוע קול דברו."

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים שהשכינה לא שורה אלא במקום שלם, שמח, ומצד שני אנחנו לומדים שברגע שיש תענוג, מיד צריך לעבור לחיסרון. למשל, אומרים בתפילה גאל ישראל, צריך לשמוח בתפילה לגאולה, או הרבי מקוצ'ק אמר, אין יותר שלם מלב שבור. אז אני מנסה להבין האם מותר לי להרגיש את התענוג המלא הזה בשלב כלשהוא, או שתמיד זה תהליך שצריך מיד לבנות חיסרון בתוך התענוג, איך מחזיקים את שני הדברים האלה?

הכוונה היא לא שאתה הולך לקלקל את התענוג, אלא שאתה תרגיש אותו בצורה יותר שלמה.

תלמיד: אבל זה בהנחה שאני בתורה ומצוות, אני בכוונה לחברים, ואז עכשיו אני מרגיש את התענוג, ולא שובר את התענוג. אבל מה עכשיו, אני כאילו מגביר בתפילה חדשה, ביחד עם ההרגשה של התענוג?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כך אני מחזיק את שני הצדדים האלה, גם את השלמות, וגם בונה חיסרון חדש ביחד עם זה?

כן.

תלמיד: שנגיע לזה. תודה.

נגיע, נגיע.

שאלה: איזו הכנה נדרשת מאיתנו בשבוע הקרוב כדי שנגיע לכינוס בעוד שבוע עם תפילה אמיתית, עם דרישה אמיתית לחיבור?

אתם צריכים לראות את זה מכל המאמרים שאנחנו לומדים עכשיו.

תלמיד: מה בכל זאת ההמלצה שלך לשבוע הקרוב, כך שממש מיום ליום נביא את עצמנו למצב שעם תחילת הכנס כבר נהיה עם ידיים למעלה בדרישה, בתפילה?

קודם כל אתם צריכים לעבור על חומר הכנס, זה ברור. דבר שני, אתם צריכים לבדוק את העשיריות שלכם בכנס. לשבת יחד כמו בכנס, ולהכין את עצמכם לחיבור, לשאלות שיכולות להתעורר. אולי חלק מהאנשים לא כל כך מבינים, לא כל כך מוכנים. ואז בכל זאת מפני שהאנשים שנמצאים בכנס כאן, ב"בני ברוך", מציגים את עצמם לכל העולם, אתם צריכים לדאוג להיראות בהתאם, ולהעביר לכולם את ההתפעלות, ההתרגשות, הידע, כול זה צריך להיות.

תלמיד: עלו שאלות לגבי הכנס, אתמול שאלנו אותך, והייתי רוצה שכולם ישמעו מה ענית. מכיוון שהכנס נקרא מתחזקים בעשירייה, ומתכנסים יחד בעשירייה. אז יש עשיריות שחלק מהחברים אנוסים מלהגיע, מכל מיני סיבות, ושמענו ממך על החשיבות של העבודה בעשירייה, שאפילו אם חלק מהחברים מגיעים פיזית לכאן, שניים, שלושה, חמישה, חשוב שהם ישבו ביחד, ושהם יתחברו עם החברים מהעשירייה שלהם וירטואלית, שלא נתחיל להתערבב פה.

כן, זו בעיה שנמצאת כאן אצלנו, אומנם כולם חושבים שכאן זה המקום הכי בטוח וטוב. לא, אני לא חושב כך, כי רוב הקהל שלנו הוא חלקי.

תלמיד: חלקי, כלומר שמגיעה עשירייה לא מלאה?

כן.

תלמיד: רוב האנשים שמגיעים לפה לכנס, יהיו פה בעשירייה פיזית. כמובן יש גם מקרים של חברים שבאים מחו"ל, שם לא כולם יכולים לבוא, אז פיזית אלו שיהיו פה בזמן הסדנאות יהיו מחוברים עם העשירייה הגרעינית שלהם, ויעשו יחד איתם את הסדנה בצורה וירטואלית.

אבל סך הכול מבחינת ההרשמה לכנס יש שיא של רצינות, ממש אפשר לראות עשיריות שלמות שנרשמו. אף פעם זה לא קרה בצורה כל כך בולטת, שעשיריות שלמות מחליטות, אנחנו באים, ובאים לכל האירוע, זה מאוד בולט.

כן

שאלה: מה החשיבות הזאת של העבודה בתוך העשירייה, ולא משנה עם כמה חברים? יש בכנס הזה דגש מאוד חזק על העבודה הפנימית בעשירייה, מה יש פה שצריך להוציא מהעשירייה הזאת בכנס?

זה הכיוון לגמר תיקון, לשביל הזה. לכן זה כל כך חשוב.

תלמיד: ולגבי הסדנאות בכנס, יש חברים שמבקשים שיהיו יותר סדנאות, יותר לדבר בינינו, ושמענו ממך שבמידה מסוימת קצת עברנו את התקופה הזאת.

לא, זה אף פעם לא מספיק. אבל אני לא יודע אם בתוך כמה השיעורים שיהיו לנו יהיה לזה זמן. אבל יש לכם זמן חוץ מזה, יומיים, שלושה אתם תהיו יחד, אתם יכולים להיות יחד סביב השעון, אז בבקשה. חוץ מהשיעור עצמו.

תלמיד: זו השבת אחרונה לפני הכנס, ואני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. קיבלנו את המאמר הזה במתנה. במאמר הזה שקראנו עכשיו כתוב הכול, פשוט לטחון אותו, ולא לחכות לכנס.

בסדר. שמענו, זה אתה שומע, האחרים יכול להיות שלא, אז אל תביא להם את הלחץ שלך, שב.

שאלה: קראנו פה על חשיבותה של תפילת רבים, וגם דיברנו על זה שבימיים האחרונים, עד הכנס העשירייה צריכה ממש לבנות את עצמה שבכל רגע תהיה תפילה שתממש בכנס. מה זאת התפילה שהעשירייה בונה, שהיא רוקמת עד הכנס?

שהיא רוצה לבנות מעצמה באמת עשירייה שמתאימה לתיקון.

תלמיד: מה זאת העשירייה הזאת, ומה היא צריכה לתאר לעצמה?

שכל החברים נמצאים במקום שלהם, בתוך העשירייה. וכולנו מקושרים יחד בתוך העשירייה, וכל אחד מכיר את מקומו של חברו, וכל חבר מכיר את מקומו של החבר השני וכן הלאה. וככה הם מגיעים לכלי שלם.

תלמיד: ועם מה העשירייה צריכה להיכנס לכנס?

עם הרצון הזה שהיא באה כדי להגיע לחיבור השלם ללא פשרות. הכול מתברר בחיבור.

תלמיד: מה יעבור על העשירייה בכנס עצמו, ועשירייה שתעבור את הכנס הזה, במה היא תהיה שונה כשהיא תצא מהכנס?

היא תהיה שונה כי זה יהיה כלי שלם, והם ירצו להיות יחד, בכלי השלם האחד, ולגלות שם את יחס הבורא אליהם.

תלמיד: איך העשירייה מחליטה בתוכה על רצינות המעמד הזה, איך היא מרגישה את המעמד הזה, ומצליחה עד הסוף לממש את המעמד, ולהיות בו?

זה תלוי בעבודה שלכם, כמה שאתם מדברים ביניכם, ורוצים באמת להגיע לזה.

תלמיד: מה זה מדברים? חזרת כמה פעמים היום ואמרת שבימים הקרובים יש לכם זמן לדבר. על מה היית שם דגש בשיחות?

על החיבור, התכללות.

תלמיד: אנחנו תמיד מדברים על חיבור והתכללות, אבל עכשיו יש איזה דיוק בשיח?

שיהיה דיוק יותר, אני לא יודע, אין לזה גבול.

שאלה: המאמר נקרא תפילת רבים, והמשמעות שבזמן שהאדם מתפלל עבור עצמו יש מקטרגים שמבררים האם כדאי לקבל תפילתו או לא, ואם הוא מבקש עבור כלל, אז מקבלים תפילתו. בפסקה אחרונה כתוב "אבל בזמן שהאדם בא לטהר, היינו שהוא רוצה, שהקב"ה יקרב אותו אליו, ושיתן לו כלי דהשפעה, שע"י זה יזכה לדביקות, נמצא, שכל מה שהוא שהשפע עליון יתגלה, הוא בעמ"נ להשפיע, היינו שהוא רוצה, שיתנו לו כוחות מלמעלה, שתהיה לו היכולת להיות תמיד בקדושה". איך אפשר להגיד אם המטרה של התפילה הזו שייכת לתפילה עבור עצמו או לתפילת רבים עם מטרה לכלל?

זו תפילת רבים, והם צריכים כולם להגיע לזה.

תלמיד: למרות שכתוב פה שהוא מבקש עברו עצמו, המטרה של התפילה הזאת..

לא. הוא מבקש עבור כולם.

שאלה: בעשיריות יש חברים שמשקיעים יותר ומשקיעים פחות. איך התענוג והמאמץ של חבר שמשקיע יותר תורם לחבר שמשקיע פחות?

קודם כול, אני בכל זאת חושב שכל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול, מה שנקרא מכניס לזה את כל הנשמה. לכן אין הבדל בין מישהו פחות ומישהו יותר. זה כמו שכולנו שונים, כל אחד במשהו שונה מהשני, או לפחות או ליותר. העיקר שכולנו נרצה שבחיבור אנחנו נהיה כאחד, ונשלים כל אחד את כולם.

שאלה: כתוב "וצריכים להבין, מדוע צריכים תפלה, שתהיה כלולה מכולם. אלא לפי הכלל, שכל ההבחנות שאנו מבחינים ברוחניות, זהו גילויים, שהם צריכים להתגלות לצורך תיקון התחתונים. נמצא, שענין ג' קוין, שאנו אומרים, ששלימות נקרא, ששם מגולים ג' הקוין, הפירוש, היות שהבורא רוצה לתת לתחתונים שפע, שיוכלו להשתמש בהם, ולא יהיה שם שום פגם, ולא כמו שהיה בעולם הנקודים, ששם היתה שבירת הכלים, מסיבת שלא היה שם תיקון קוים, כמו שאומר האר"י הקדוש."

האם בנושא ג' הקווים מדובר על האבות, אברהם, יצחק ויעקב, שלפני כן לא השתמשו בהם כי עכשיו אנחנו צריכים להגיע לדרגת האבות?

כן.

שאלה: והאם זו גם הסיבה שלפני זמן קצר העברת אותנו את נושא ההכנות לכנס בתוך העשירייה ומהעשירייה לכל העולם, זה כדי להגיע לאותה הרחבה של גמר תיקון?

כן.

שאלה: לכל אחד מאיתנו ערכים מחשבות ודעות שונות בכל מיני תחומים, וזה מייצר כל מיני מכשולים וקשיים בחיבור בינינו. האם אנחנו צריכים לבטל את הדעות שלנו, לזנוח אותם ולאמץ דעה אחת כדי להתחבר?

לא, לא. לכל אחד יש תמיד עניינים פרטיים כלפי כל אחד אחר, שהוא יכול להניח בצד ושהם לא יפריעו לו עכשיו, בזמן הכנס. כן, זה אפשרי. ולא לדאוג ולא להצטער על זה, זה עבור לאט . אם אתם לא תשימו לב לזה, אז אתם תראו איך זה נעלם פתאום.

שאלה: מה ההבדל בין "חיבור" ובין "קשר"?

הכוונה ב"חיבור" ו"קשר" בשפת הקבלה זה להשתוות הצורה בין אחד לשני. וביתר השפות הכוונה היא פשוט לקשר חיצון, בלי לקחת בחשבון את התכונות הפנימיות של בני האדם, את ההתקשרויות שלהם. ככה זה.

שאלה: יש הרבה מאד שאלות על חשיבות העבודה של כל אחד בעשירייה שלו. אני יכול לעבוד עם העשירייה שלי כל הזמן וזה תלוי רק באיזה רצונות אני מתקן, כך שאם אני עובד עם שורש א' ב' אז סיימתי עבודה עם 'גלגלתא עיניים', ואם סיימתי לעבוד עם רצונות ג' ד' אז תיקנתי את כל הכלי?

נכון.

שאלה: במספר מקומות במאמר הזה נכתב על כך שעל התפילה להיות מהרצון המשותף, המלכות שעולה ליסוד. מה זה אומר? איך אנחנו מחברים תפילה משותפת בצורה כזאת שהמלכות תעלה ליסוד?

כשאנחנו רוצים להיות במצב של למעלה מהדעת, הכוונה לעבודה עם כלים דהשפעה, אז זה נקרא שאנחנו מעלים את עצמנו ממלכות ליסוד. עוד נלמד את זה. בכנס זה לא יהיה חסר.

שאלה: נאמר שאנחנו צריכים להגיע לחיבור שלם בכנס. אנחנו מאוד רוצים את זה, אנחנו רוצים לבנות את הכלי הזה, את החיסרון המשותף הזה יחד. מה זה אומר בפועל לחבר את החיסרון שלנו לחיסרון של הבורא ולהעלות מ"ן?

בפועל, כשאנחנו מגיעים למצב שכיוון ודרגת החיסרון שלנו, ודרגת וכיוון החיסרון של הבורא יהיו באותו כיוון ולאותה רמה שאנחנו מבקשים, אז הבורא עוזר לנו כשותף, ואז בטוח אנחנו מצליחים בתפילתנו.

שאלה: האם זו המטרה שלנו?

זו תמיד תהיה המטרה שלנו, רק השאלה לאיזה שיתוף אנחנו נרצה להגיע עם הבורא. אז בכל פעם שמגיעים לשיתוף, נגיד על זה תודה ובאמת נרגיש שהוא עושה את זה בנו.

(סוף השיעור)