שיעור צהריים 12.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

דף תתסה, עמ' 865, "עיבור ראשון דז"א", אות א'

בשילוב קטעים מתוך שיעוריו של הרב המקובל ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש)

קריין: אנחנו קוראים מספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ג' חלק י' דך תתסה, עמוד 865, אות א', "עיבור ראשון דז"א".

מובן לכולם שזה "חלק עשירי" ו"עיבור ראשון דז"א". אנחנו תמיד אומרים שיש הרבה עיבורים כי כל חידוש זה עיבור. כמו שעכשיו קראנו בזוהר שכל מדרגה חדשה מתחילה מעיבור, כאילו לא היה כלום. וגם אנחנו לפעמים מרגישים על עצמנו שנעלם מה שהיה קודם ואולי מתחיל משהו חדש, אבל קודם מרגישים את עצמנו שאיבדנו את הכול.

חלק עשירי

עיבור ראשון דז''א

אות א'

"* בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור, שיכנסו האורות של הו' נקודות של ז"א בסוד העיבור תוך מעי אמו, ושם נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם."

* מבוא שערים ח"א פרק א' ב' וג'.

בואו נשמע מה שאומר לנו רב"ש, איך הוא לומד את התע"ס.

(תחילת קטע רב"ש)

רב"ש: "לכן יש כאן שני עיבורים. עיבור א' נקרא שנתקנו כלים דגו"ע כלים דהשפעה, לכן נקראים כלים דקטנות. ואחר כך יש עוד עיבור בב', לתקן כלים דקבלה, כלים דאח"פ, כלים דאחורים, זה נקרא כבר גדלות, משום מה? שעל ידם יכול כבר לקבל אור החכמה בעל מנת להשפיע. ברור? עיבור א' הוא הכלים דגו"ע, כלים דהשפעה. עיבור ב' הוא על כלים דאח"פ. אני לא מדבר עכשיו על מוחין, מדבר על כלים."

אם לא מבינים את המבטא של רב"ש, לאט לאט אתם תתרגלו. בהתחלה זה קשה מאוד, הוא בולע מילים, אומר לפעמים ס' במקום ת', נניח הוא אמר עיבור בייס, במקום "עיבור ב'", כך מדברים באידיש.

נמשיך.

רב"ש: "הוא אומר בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור, דהיינו שיכנסו האורות הכוונה על הרשימות של הו' נקודות של ז"א בסוד העיבור תוך מעי אמו, מהרשימות. מוסיף, ושם במעי אמו נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה גם כן הראשון במעי אמו ונתקנו שם. על ידי שכתוב ... ... . למדנו."

(סוף קטע רב"ש)

סך הכול הוא קרא מה שכתוב בתע"ס.

קורא ומסביר "בבוא עת זו"ן להתתקן אחרי שנתקנו או''א: הוצרך להיות תיקונם על ידי העיבור," זאת אומרת עיבור זעיר אנפין באבא ואמא, אז "שיכנסו האורות" "רשימות" הוא אמר "של הו' נקודות של ז"א" זעיר אנפין זה ו', ו"ק "בסוד העיבור תוך" בטן אמו "מעי אמו, ושם" באמא "נתבררו גם בחינת הכלים הנשברים שירדו לבריאה ונתקנו שם." הכול נתקן בבטן אמא, בינה. זאת אומרת, רשימות עולות לבינה כדי להיתקן שם, ואחר כך נולד זעיר אנפין.

שאלה: יש עיבור א' ועיבור ב' כדי להגיע לקבל על מנת להשפיע.

אני לא יודע, על זה הוא לא אמר כלום בינתיים, ולכן לא שואלים. אל תביא איזה סימנים, מה שכתוב, על זה שואלים בלבד.

שאלה: רק בשביל להתמצא, על איזה זעיר אנפין הוא מדבר?

של עולם האצילות.

תלמיד: זעיר אנפין של עולם האצילות שמה עכשיו קורה איתו?

שהגיע זמן לתיקון זעיר אנפין, ולכן הרשימות שלו עולות לאבא ואמא שזה העליון דזעיר אנפין ושם הן מתבררות בתוך האמא, ואמא מולידה את הפרצוף הזה שנקרא "זעיר אנפין".

תלמיד: זאת אומרת, צריך לתקן אותו או להתקין אותו?

לא יודע, למה אתם לא יכולים ללמוד כמו שלומדים? מה שהוא אומר, אומר בינתיים, זהו. אתם רוצים במקום אחד, במשפט אחד להבין את הכול, כך לא לומדים.

שומעים הלאה, הוא עובר ל"אור פנימי".

(תחילת קטע רב"ש)

רב"ש: "א) בבוא עת זו"ן להתתקן אחר שנתקן או"א: הוא שואל מה הפירוש עת, זמן? הלוא למדנו ... ברוחניות הוא למעלה ממקום, למעלה מהזמן? אם כן, מה הפירוש "עת"? תשובה: כבר ידעת מהחלקים הקודמים, שענין הזמן הרוחני, דהיינו "התחלה ואח"כ" האמור ביציאת האורות העליונים, זמן נקרא "התחלה ואח"כ" וכל מה שיש התחלה ואח"כ, זה נקרא זמן. האמור ביציאת האורות העליונים, היינו פירוש התחלה היה רגע.. שניה אחת ואחר כך שניה שני.. החדש, אלא מה? פירושו, סבה ומסובב. דידוע כי כל סבה היא קודם אל המסובב שלה, מדוע? להיותה הגורם אל המסובב שיסובב ממנה, וע"כ אין המסובב הזה יכול לצאת ולהגלות זולת אחר הסבה שלו וע"כ נבחן הסבה לקודם ולתחלה, והמסובב נבחן למאוחר ולאח"כ.

מה הוא שואל, מה הוא משיב. הוא שואל, מה פירוש "בבוא עת"? זמן? הלוא אין זמן ברוחניות. רוחניות למעלה ממקום, למעלה מהזמן. דבר זה למעלה ממקום, למעלה מזמן, אין כל עוד בשכלנו להשיג את זה. איך יכול להיות דבר שאין לו מקום? המח שלנו לא תופס את זה. ואיך יכול להיות דבר שאין לו זמן? זה לפני זה, שניה אחת אבל אם הוא החליט קודם ואחר כך, אז הוא אומר על פשעינו אנחנו מבינים את זה בשכלינו, צריכים להאמין שכך הוא. מדוע? שזה אמת.

ומה שנמשך אצלנו זמן, זה נובע משורשים עליונים, מה שהיה שם קודם ואחר כך בלי מושג זמן, על פי שאנחנו לא מבינים את זה, נעשה אצלנו זמן. לכן נקרא זמן. אבל המעשה נקרא זה שבמסובב, אבל אין אנחנו יכולים להשיג את זה, מה הפירוש שבמסובב לא היה זמן? אתם מבינים זה איך שזה קשה להבין את זה?

וזה אמרו "בבוא עת זו"ן להתקן אחר שנתקנו או"א" אם אנחנו ברוחניות, מה נקרא זמן שבמסובב, אז הוא אומר כי או"א הם הסבה אל הזו"ן, לכן נקראת "עת". לאחר שנתקן, אז הוא יכול לתקן את התחתון גם כן, כי המה או"א מתקנים ומאצילים אותם, את זו"ן, על ידי הזווגים שלהם. זווג, רק צריכים לזכור, נקרא זה "זווג דהכאה". על ידי שממשיך.. היינו אור ממשיך, על ידי אור חוזר, נקרא זה זווג דהכאה.

וזה אמרו "בבוא עת זו"ן להתקן אחר שנתקנו או"א" כי או"א הם הסבה אל הזו"ן, כי המה מתקנים ומאצילים אותם, על ידי הזווגים שלהם כמ"ש להלן, משמע היה לקבל איך? מסביר לנו מדוע, לאחר שאו"א הם מזדווגים, איך זה הסבה ומסובב. מסביר לנו אשר אח"פ דאו"א, שהם אחורים שלהם שהם כלים שלא יכולים להאיר מסיבת צמצום ב', שנתבטלו מהם האורות, והכלים ירדו מראש לגוף, באמצעות הכלים, עם מה? הכלים דאח"פ, הכלים דאחורים דאו"א, נפלו למקום זו"ן, שהפירוש הוא, שנתחברו ונעשו עם גו"ע דזו"ן למדרגה אחת, מי היה אז במקום זו"ן, בעת השבירה, שאנו אומרים שאחורים דאו"א שירדו למטה, למטה כך הם. אתם למדתם חלק ז' בפתיחה?

כי בזמן שמלכות דחג"ת נגיד שנשברו, אחורים דאו"א נקראים כלים דאח"פ, שעל זווגם יצאו המלכות דחג"ת, הכלים עם הרשימות ירדו למטה במקום דחג"ת, במקום הזה. ואז, הרשימו גם כן נכללו, הרשימו דזו"ן, גם הכלים האלו למטה, שאם זו"ן היו במקום דחג"ת, והלכו לשם.

אנו למדנו דבר חדש, בביטול אחורים דאו"א, שם למדנו כך, מקודם היה הקטנות, מה זה קטנות דיברנו מקודם, צמצום ב', צריכים לזכור, אני מדבר על הכלים. איך היה הסדר? הראש הראשון נקרא כתר, היה לו רק גו"ע. אח"פ יוצא לבר מדרגה ועל אח"פ אלו יצאו ראש דאו"א. אז אח"פ דאו"א נמצא עכשיו נפלו כאילו בתור ראש דאו"א. או"א יצאו גם כן צמצום ב' גו"ע, אח"פ שלהם יורדים למטה במקום ז' תחתוניות, היינו, שמאו"א יצא אחר כך ז' תחתוניות, שגם ז' תחתוניות האלו לא היה להם יותר מגו"ע. נמצא, אח"פ דאו"א נמצאים בגו"ע דזו"ן, ואח"פ דזו"ן נמצאים בבי"ע. זה נקרא קטנות. נמצא, אח"פ דעליון בתוך גו"ע דתחתון. רק אחר כך היה זווג ע"ב ס"ג שלומדים, יצא גדלות, אז אח"פ דכתר שעלו לכתר, אח"פ דאו"א שעלו לאו"א, ואח"פ דבי"ע שהיו בבי"ע גם יש.. היו צריכים להתחבר עם הז' מלכים, והיו צריכים מי שיאכלו ונשברו. אז שוב חוזר לצמצום ב'.

הוא אומר לאחר שאור הזה שבתוך הצ"ב המכונה בדברי הרב אור חדש דבקע לפרסא שהוא נתבטל, חזר צ"ב למקומו. נמצא שוב שאח"פ דעליון מונחים בגו"ע דתחתון. אי לזאת, ומה משאו"א שהיה להם גו"ע, שרצו לתקן את האח"פ שלהם, ואח"פ שלהם היו בגו"ע דזו"ן, נמצא שגם זו"ן היה עליה ביחד עם אח"פ דאו"א, וזה שאומר, "בבוא עת זו"ן להתקן, שהגיע הזמן שלהם, על ידי הסיבה, מי? על ידי או"א שהעלו את האח"פ שלהם, היה גורם לתקן את זו"ן. זה הוא מכנה עת, זמן. ברור זה? נראה מלמטה.. מבפנים. ... ... העבר.

מה למדנו שם? אשר אח"פ דאו"א, שהם אחורים שלהם שנתבטלו מהם בעת שביה"כ, המה האחורים דאו"א, אח"פ דאו"א, נפלו למקום זו"ן, שהפירוש הוא, שנתחברו ונעשו עם גו"ע דזו"ן למדרגה אחת, גם ... ... רשימות. בלי הפרש והבדל ביניהם. היינו שאין שום דבר יותר ממה שיש לתחתון, ולפי שהמה דבוקים זה בזה, אח"פ דאו"א עם גו"ע דזו"ן, נמצא שאחר שנתקנו או"א בכל גדלותם, מה זה גדלות? דהיינו אחר שהעלו את האחורים שלהם את האח"פ והחזירו אותם למדרגתם, הנה אז גם הגו"ע דזו"ן, עלו עם האח"פ הללו, אל מקום או"א, מדוע? להיותם דבוקים עמהם כמבואר, וע"כ הזווגים דאו"א של עצמם, מה שהם משיגים גדלות, מועילים להגו"ע דזו"ן, ובאופן זה המה מתגדלים ומתתקנים ע"י או"א. הרי שמטרם שנתקנו או"א עצמם, לא היה העת לתיקון זו"ן. אנחנו אומרים בבוא בעת זו"ן, יתקנו. מתי זה היה? אחרי שנתקנו או"א. ברור? ברור ברישא, זאת אומרת תיקון מקודם אצילות, קל יהיה בידך.

תלמיד: עכשיו ז"א..

רב"ש: גו"ע עלו לג"ר דנקודים ואחר כך יש פרסא למטה.

הוא רוצה כאן לפרש מה זה מעי אמו ברוחניות. מה דווקא במקום הזה. מה כתוב ... מהו מעי אמו, אומר הרב, ושם נתבררו חוץ מהרשימות גם בחינת הכלים הנשברים: מפרש, מהו מעי אמא, פירושו, בחינת מטבור ולמטה שלה, שהם ד' הספירות (תנהי"מ דאמא,) ועיקרם הוא קו האמצעי (דאמא), שהוא ת"ת ויסוד, ומקום זה, דהיינו מטבור עד היסוד, מכונה מעי אמא או בטן שלה. מה פירוש הדבר והבן, בגשמיות נקרא בטן, העובר נמצא בבטן. אבל ברוחניות מה הפירוש שיש שם מקום, שהיא קצת יותר למעלה, קצת יותר למטה, מה זה בדיוק המקום הזה נקרא מעי אמו? הוא מפרש, שהוא ד' ספירות תנהי"מ. מדוע? אז צריכים כאן להבין שני דברים, אחד מה זה קצוות ומה זה קו אמצעי. קצוות וקו אמצעי יש הרבה פירושים, ותמיד לומדים לפי ענין.

דוגמה, באופן כללי לומדים שג' שותפים יש באדם, אביו ואמו והקב"ה. אבא נותן את הלובן שבולד, אמו אודם שבולד אומרת הגמרא, והקב"ה נותן את הנשמה. וידוע בדברי הרב, שזה ... כך. שמעלים הניצוצין וכלים לבי"ע, אומר הרב כי על היות שהיו שמונה מלכים, ולכל מלך יש הוי"ה אחת, נמצא יש שמונה פעם ארבע זה ל"ב, וכל בחינה כלולים מעשר, זה ש"כ בחינות. לומדים כי המה הניצוצין, שהם ש"כ ניצוצין הנמצאים ביחד עם הכלים דבי"ע.

הוא אומר כאן, היות שעל ידי השבירה נתערבו כולם זה בזה ואין לך ניצוץ שמעלה מבי"ע שיהיה כלול מש"כ. וכשמעלים את הניצוצין האלה מבי"ע, אז אבא נותן את הלובן. אז אם אתה ... מה זה נותן את הלובן? הוא מלבן אותם, כמ"ש יהיה לך ... כשני כאשר הם ילבינו. מה הפירוש להלבין אותם? מה זה שחור שצריכים ללבן?"

(סוף קטע רב"ש)

זה סך הכול עשרים דקות בערך מהשיעור. מה ההתרשמות? אתם רוצים בצורה כזאת ללמוד או לא?

תלמיד: זה מכניס לאיזה אוירה ככה שאפשר להתעמק, כוונות, גם להביא קצת מדברים שעלו פנימית בשיעור בוקר לעבוד איתם. הייתה פעם אחת שלמדנו איתו והיה המון טקסט מהספר, הפעם הוא דיבר הרבה.

טוב, זו כניסה לחלק, לכן אולי הוא מדבר הרבה.

תלמיד: אז, כשהיה הרבה מהספר והיה אפשר לקרוא את הספר ולשמוע אותו, זה היה לי יותר חזק, שכביכול ראית את הספר והוא קורא ואתה קורא. הפעם זה היה לקרוא במסך ובמסך אני מאבד פוקוס הרבה.

טוב.

תלמיד: הרגשתי שרב"ש פה מעורר כל מיני שאלות וספקות, והוא כאילו נותן הרבה נקודות למחשבה בלי תשובות. על הזמן, על המקום, שזה דברים שקשה להבין אותם. הרגשתי שזה טוב, שזה משאיר אותך כאילו בעבודה.

טוב, הוא מדבר אל אנשים שכבר שמעו על כל הדברים האלה, רק מזכיר אותם בדרך.

תלמיד: לכל דבר יש שני צדדים, זה היה לי מאוד ברור איך שרב"ש נתן פירוש לדברים. הצלחתי לשמוע אותו ממש טוב, בגלל גם שאנחנו מכירים את אופן הלימוד ויש לנו בזכותך את כל ההכנה לדברים האלה. זה נכנס, זה יושב, זה ממש גדול.

חלק, בסדר.

תלמיד: כששומעים את הרב"ש, זה מכניס הרבה מאוד פנימיות, אתה מרגיש עוצמה פנימית יותר, המילים יותר חזקות.

שמח לשמוע.

ומשהו הפוך?

תלמיד: אתה הרב שלנו כאן והרבה יותר קרוב לי לשמוע אותך, כשאתה מתרגם לנו את הדברים מהספר.

בסדר, שומע.

תלמיד: נדרש מאמץ בגלל שהוא מדבר לאט, והשכל רץ קדימה וצריך לעצור, להיכנס, לחשוב כמה פעמים על אותה מילה.

לכל מורה יש סגנון משלו.

תלמיד: ואם אפשר עוד בקשה, לשים על שקופיות מספרים שאם יש שאלה להגיד באיזה שקופית זה היה מה שהוא דיבר. ולמשל אם ראיתי בשקופית מסוימת שהוא אמר כך וכך, לשאול אותך, לפי המספור.

בסדר, זה נכון, צריכים איזה סימנים.

טוב, אז אפשר ללמוד, נראה איך לשלב את זה בלימוד שלנו, אבל אפשר.

שאלה: כשאני שומע אותך אני יודע מה חשוב לך, אני מנסה לשנן את זה בראש, חשוב לך שנתחבר או אם זה עכשיו חיבור לכלי העולמי. מה חשוב לרב"ש, אם אני רוצה להתחבר למילים שלו בצורה קצת יותר עמוקה?

אני לא חושב שאתם תראו שוני גדול בין מה שאתם שומעים ממני לממנו, אבל בכל זאת קצת יותר להתחבר לעלי עליון, זה צריך להוסיף לנו כוח. לא שאנחנו צריכים לעזוב את כל יתר הדברים שלנו ולשמוע רק את זה, אבל איזו שעה שעתיים בשבוע כדאי, כך נעבור. סך הכול אין הרבה חומר מוקלט בקלטות, אני לא יודע כמה קלטות יש סך הכול. אולי אלף שעות, לא הרבה.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-10-12_lesson_bs-tes-10_n2_p2_qjDxuGD8