שיעור בוקר 17.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 791,

מאמר "מהו חטא גדול או קטן, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 845, מאמר "מהו שכתוב "והשבות אל לבבך".

מהו שכתוב "והשבות אל לבבך"

תשמ"ט - מאמר י"ד
1988/89 - מאמר 14

"בזה"ק (וארא דף כ"ט ובהסולם אות פ"ט) כתוב שם וזה לשונו, "פתח רבי אלעזר ואמר, וידעת היום והשבות אל לבבך, כי הוי"ה הוא אלקים. שואל, מקרא זה היה צריך לומר, וידעת היום כי ה' הוא אלקים. ולבסוף, והשבות אל לבבך. כי הידיעה, שה' הוא אלקים, מכשירו להשיב אל הלב כן. ואם כבר השיב אל לבו, מכל שכן שיש לו ידיעה. ועוד, והשבות אל לבך, היה צריך לומר, ולא לבבך.

ומשיב, אלא אמר משה, אם אתה רוצה לעמוד על זה, ולדעת "כי ה' הוא אלקים", אז "והשבות אל לבבך". ותדע זה. כי "לבבך" פירושו, שיצר הטוב ויצר הרע, השוכנים בלב, נכללו זה בזה, והם אחד, היינו בשני יצריך, שיהפוך מדות הרעות של יצר הרע להיות טובות. ואז ודאי אין עוד הפרש בין יצר טוב ליצר הרע, ואז תמצא "כי ה' הוא אלקים", עד כאן לשונו.

ויש להבין, מה ישנו בידיעה זו, שאם יודעים, ש"ה' הוא אלקים", באים לידי "והשבות אל לבבך", שזוהי שאלת רבי אלעזר. ועוד יש להבין את התשובה שאומר, שאי אפשר להגיע לידיעה, ש"ה' הוא אלקים", מטרם שזוכים לידי "והשבות אל לבבך". מהו הקשר, שזה תלוי בזה. כלומר, שדוקא בזמן שהוא עובד את ה' עם היצר הרע גם כן, אז יכולים לבוא לידיעה זו.

וכדי להבין זה, צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה ואת ענין תיקון הבריאה, שידוע כי מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שפירושו, שהבורא רוצה, שכל הנבראים יקבלו טוב ועונג. ומטרם שהגיעו לקבלה זו, אין עדיין ניכרת השלימות שבמטרת הבריאה, היות שעדיין ישנן בחינות בעולם, שעוד לא השיגו את הטוב ועונג.

לכן שלימות מטרת הבריאה ניכרת דוקא בזמן, שכולם ישיגו את הטוב ועונג. וזה נקרא, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שמטרם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד", כמו שכתוב בתע"ס, שפירושו, שבחינת הטוב ועונג, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו, היתה שם בחינת כלי, הנקראת מלכות דאין סוף, שקיבלה את האור. והיה האור, הנקרא "הוא", והכלי, הנקרא "שמו", אחד, שלא היה שינוי צורה. וזוהי מטרת הבריאה.

ואח"כ בא ענין של תיקון הבריאה, כמו שאומר האר"י הקדוש, "שבכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו, צמצם את עצמו". ומפרש שם באור פנימי, שבכדי שלא תהיה בחינת בושה, היות ששינוי צורה גורם בחינת פירוד בין המקבל להמשפיע, וכמו כן כל הדברים שאינם נוהגים בהשורש, גורמים בחינת אי נעימות בהענפים, כידוע, לכן ע"י הצמצום וההסתר, שנעשה, ניתן להתחתונים מקום לתקן את הכלי קבלה שלהם, שיהיו בעמ"נ להשפיע.

ואז כבר תהיה השתוות הצורה בין המקבל להמשפיע. אז יקובל כל האור, שהיה ברצונו להטיב לנבראיו, מגולה אצל התחתונים. ושוב יהיה "ה' אחד ושמו אחד", שפירושו, שהטוב ועונג, שהיה מגולה בעולם אין סוף בכלים דקבלה, יתגלה האור הזה בכלים דקבלה, המתוקנים בעל מנת להשפיע.

ומכאן נמשך לנו ב' דברים:

א. הרצון לקבל, הנמשך ממטרת הבריאה, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא בהנבראים רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג. ומבחינה זו נמשך הרע, הנקרא בשם "יצר הרע", שתכונתו היא אך ורק לקבל לתועלת עצמו.

ב. הרצון להשפיע. והוא נמשך מכח הצמצום וההסתר, שנעשה בכדי שיהיה תיקון הבריאה, שהוא נקרא בשם "יצר טוב", היות שע"י הרצון להשפיע מגיעים להשתוות הצורה, שהיא בחינת דביקות, שעל ידה יקבלו את הטוב והעונג, שיש ברצונו להטיב לנבראיו, שאז יבוא מטרת הבריאה לשלימותה.

הנה, בזמן שהאדם רוצה להכנס בעבודת הקודש, כלומר לעבוד ולתת יגיעה, בכדי שיקבל שכר, שהשכר שלו יהיה, שיזכה לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, אז הגוף, שנולד מצד המטרת הבריאה עם הרצון לקבל לעצמו, כנ"ל, הוא מתנגד בכל תוקף, והוא צועק, הלא מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואין הבורא חסר כלום, שהתחתונים יתנו לו.

אם כן הוא שואל, בשביל מה אני צריך להשתדל, שהכל יהיה לשם שמים בלי תמורה. והלא זה הוא נגד מטרת הבריאה. ואם היה נכון, שצריכין לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו, אם כן מדוע ברא בנו רצון לקבל לעצמו. אלא היה צריך לברוא בנו רצון להשפיע. אז היו כל הנבראים עובדים לתועלת ה'.

אלא מה אתה רוצה לומר, היות שרצונו להטיב לנבראיו, לכן ברא בנו רצון לקבל. ואח"כ הוא רוצה, שיעבוד בשבילו לתועלת ה'. וזהו יסורים גדולים באם, שרוצים לבטל את הקבלה עצמית, ולבטל את כל עצמיות שבנו, ולא להשאיר אצלנו שום דבר עבור תועלת עצמנו.

וכמו שאמרו חז"ל (סוכה מ"ה) "כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם". שפירושו, שאם הוא עושה הכל לשם שמים, אלא משתתף גם עבור עצמו קצת, זה נקרא "דבר אחר". הרי זה נעקר מן העולם, היינו מעולם הבא, היינו שלא יכול לזכות להשכר, שמקבלים עבור עבודת האדם בתורה ומצות.

נמצא לפי זה, שאין אנו יכולים להבין, שרצונו להטיב לנבראיו, נתן לנו יסורים לעבוד בשבילו. וכי בשביל מה הוא צריך, שאנחנו נסבול יסורים, בזה שאנחנו צריכים לוותר על הרצון לקבל שלנו. לכן בזמן שאנו הולכים בכפיה, ועובדים בהתגברות על הרצון לקבל שבנו, ואנו אומרים להגוף שלנו, אין אנחנו צריכים להיות חכמים.

אלא אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, כמו שהם מלמדים אותנו, שאנו צריכים לקיים את התו"מ בלי שום תמורה, אלא כמו שאמרו (אבות פרק א' ג') וזה לשונם, "הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים, המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס".

זאת אומרת, שאנו צריכים להאמין, שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שהוא צריך שאנחנו נעבוד בשבילו. אלא אנו צריכים להאמין, שזה שאנחנו צריכים לעבוד בשבילו, זהו בטח לטובתנו. היינו, שע"י זה נגיע למטרת הבריאה, שהיא, שהתחתונים יקבלו טוב ועונג. אלא, שהעבודה הזו היא לצורך תיקון הבריאה, כנ"ל.

אולם, היות שזה הוא נגד הדעת, לכן אין האדם מסכים לזה, וצריך כל פעם להתגברות, היות שכל התגברות פועלת רק לשעתה, וכל פעם הוא צריך להתגברות מחודשת. המצב הזה נקרא בחינת "דין". כלומר, שעדיין האדם נמצא במצב של שליטת הצמצום ודין, שהיה שלא יהיה מגולה את אור פניו יתברך, שכולם ירגישו איך שהבורא מנהיג את העולם בהשגחה של טוב ועונג.

אלא כל אחד רואה, איך שמידת הדין שורה בעולם, היות שכל אחד מרגיש חסרונות, הן בגשמיות והן ברוחניות. אז האדם אומר, ששם אלקים, שהוא מידת הדין, על ידו מתנהג העולם. והאדם צריך להאמין, שבאמת הכל הוא רחמים, אלא לפי שעה הוא צריך כך להרגיש, היות שהכל הולך על דרך התיקון, שדוקא ע"י זה תהיה היכולת להגיע למטרת הבריאה, שהיא טוב ועונג.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הקשר של "והשבות אל לבבך", להידיעה "כי ה' הוא אלקים". כי מטרם שהאדם מגיע לידי מדרגת, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, המכונה "בעל מנת להשפיע", אין האדם מסוגל לראות, שכל מה שמתרחש בעולם, הקב"ה מתנהג עם העולם בבחינת טוב ומטיב.

אלא הוא צריך להאמין, שכך הוא, ולומר, כמו שכתוב "עינים להם ולא יראו", אלא שהוא רואה, שהנהגת העולם היא במידת הדין, הנקראת "אלקים". אלא אח"כ, שהוא זוכה לכלים דהשפעה, שהמתקן את הכלים דקבלה שלו, שיהיו בעל מנת להשפיע, שזה נקרא, שהוא יכול להיות עובד ה', גם ביצר הרע, כי יצר הרע נקרא "הרצון לקבל לתועלת עצמו", כנ"ל, שמזה נובע כל הרע שאנו רואים בעולם, שזה נוהג גם בין אדם לחבירו, שכל המלחמות והגנבות והרציחות שישנן בעולם, נובעות מהרצון לקבל לתועלת עצמו.

וכשהוא מתקן את הרצון לקבל הנאה, שיהיה בעמ"נ להשפיע, אז הוא מקבל השתוות הצורה, שהוא מקבל בחינת דביקות בה'. ואז מסתלק ממנו את הצמצום וההסתר, ששורה בעולם. ואז הוא רואה רק טוב. ואז הוא רואה, שכל מה שהיה מרגיש לפני שזכה לדביקות, היו רק תיקונים, שיביאו אותו ע"י לידי השתוות הצורה. נמצא, מה שהיה חושב, שההתנהגות העולם היא במידת הדין, שנקרא "אלקים", הוא רואה, שהוא רחמים, הנקרא "הוי"ה".

ובזה יש לפרש את הקשר של "והשבות אל לבבך" ל"הוי"ה הוא אלקים". היות כי מטרם שזוכים להשבת הלב, שהיה בשינוי צורה וריחוק מקום, כלומר המקבל לעצמו הוא בשינוי צורה מהמשפיע, שזה נקרא ריחוק, נמצא שהשתוות הצורה נקראת, שהשיב את המקבל להמשפיע, זה נקרא "והשבות אל לבבך".

אז רואים, שכל מה שחשב, שהעולם מתנהג בדין, שהוא אלקים, הוא רואה עכשיו, כי "הוי"ה הוא אלקים". היינו, ש"אגלאי מילתא למפרע", שהיה הכל במידת הרחמים. וזה שכתוב "כי הוי"ה הוא אלקים". אולם מטרם שזוכים להשבת הלב, הנקרא "השתוות הצורה", חושבים שהכל הוא מידת הדין, שנקרא "אלקים".

ובהאמור יש לפרש מה שמקשים, מדוע אם ה' היה רוצה להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא שלח את משה, לבקש ולהתחנן מלפניו, שיתן רשות לעם ישראל לצאת ממצרים. הלא אנו רואים, שעשה שם נסים לאבותינו במצרים. היינו, שכל המכות היו אצל המצרים, ולבני ישראל, לא היו שולטים שום דבר של המכות, ומדוע ה' לא הוציא את עם ישראל בעל כורחו של פרעה. ובדרך הפשט יש הרבה תירוצים. ונפרש זה על דרך העבודה.

ידוע, שכל אדם הוא "עולם קטן", שהוא כלול מע' אומות העולם ועם ישראל, היינו בחינת ישראל שבו, שהיא בחינת ישר-אל, כלומר, שכל מה שהוא עושה, הכל לשמו יתברך. ובחינה זו היא בגלות, בתוך הקליפות, שהם ע' אומות. ובחינת מצרים נקראת שהם מצירים לבחינת ישראל שבו. ופרעה מלך מצרים, נקרא בחינה המושלת ושולטת על עם ישראל. והקב"ה רוצה שגוף האדם צריך לעשות בחירה, היינו שהרע שבאדם יכנע, כלומר שהרצון לקבל הכללי שבו, יתן מקום לצאת משליטת..." (ההמשך חסר).

אני לא זוכר שיש עוד חלק ששייך למאמר הזה, צריכים לבדוק אולי בכל זאת נמצא משהו בארכיון. זה נגמר בצורה פתאומית.

שאלה: אתמול כשקראנו את המאמר בעשירייה, הרגשתי איך בתקופה כזאת בישראל מאוד מרגישים את הדין, אבל כשעובדים עם החברים אז מרגישים רחמים. אני שואל את עצמי, מה התאספות של כמה אנשים וקריאה במקורות, משנה את הפנימיות של האדם, את ההרגשה?

כן, קודם כל זה באמת כך. ושנית, כל קריאה היא יתרון אור מתוך החושך. כשמרגישים דין ששורה מחוצה לעשירייה, כשמתאספים יחד אז מרגישים עד כמה שהחיבור מעלה אותנו למעלה מהפירוד. ואז הדין נעלם ואנחנו מבינים שדווקא בצורה כזאת, שיש דין ורחמים, פירוד וחיבור, כך אנחנו כן יכולים להתקדם כל פעם יותר ויותר.

שאלה: הרגשתי מהמאמר, שלפעמים אני כמו מחט שנמצאת במקום של מגנט, ואז גם אני הופך להיות ממוגנט. ואם אני מתרחק אז אני חוזר להיות מחט, זו תחושה הכי חזקה. והדבר השני, זה הפעולות שעושים. הן מתחילות בחיצוניות, נגיד אני מוותר על תוכנית טלוויזיה לטובת קריאת מאמר, לפני שאני מוותר על האגו שלי. זאת אומרת שיש תהליכים של ויתורים, כי בהתחלה ההתחייבות היא לא מלאה, לאחר מכן התחייבות צריכה להיות מלאה, כאילו אתה צריך לקשור את עצמך בשתי רגליים, לא ברגל אחת.

איך אנחנו נותנים לזה לקרות? כי אז השינוי כבר לא בשליטתך, אלא בשליטת העליון שמנהל אותך, אבל את הצעד שלנו אנחנו אמורים לעשות. איך אנחנו מגדילים את חשיבות המטרה, כי אנחנו רואים רק חלק ואם נגדיר את חשיבות המטרה יש לנו סיכוי?

אנחנו צריכים להשתדל להיות קשורים לחברה ואז על ידי החברה אנחנו נהיה מכוונים למטרה, וזה יהיה נכון, לא שאני מעצמי מחפש את המטרה. זה לא טוב, כי אז אני לא יודע איפה אני נמצא ולמה. מה שאם כן, אם אני חוזר לחברה שלי אז בהתקשרות איתם אני בטוח מכוון למטרה.

תלמיד: אתמול אמרת על אחד המקרים ש"אני מקווה ש" ואז אמרת, "אני בטוח ש". ואצלי זה תמיד ישב בין "מקווה" ל"מאמין", ומאמין זה חיובי. ואחר כך שמת עוד דרגה, "בטח ש", כי כאילו יש משהו פנימי שאנחנו צריכים לראות אותו, להרגיש אותו, שהוא בטוח לא מקווה, או אפילו מאמין, זה טיפה יותר גבוה. והביטחון הזה הוא יקרא לאותו כוח לבוא אלינו. אתה יכול לפתוח את זה קצת?

לא, אתה צריך לנסות להשתדל לחקור את זה ולהיות בזה כמה שאפשר יותר.

תלמיד: מה הדרך לחקור?

הדרך לחקור זה להיות יותר מחובר עם הקבוצה שלך.

תלמיד: עם הקבוצה.

כן.

שאלה: מה חסר בעבודת החיבור שלנו, כדי שנזכה בתוך זה לכלים דהשפעה?

אנחנו צריכים למשוך מאור המחזיר למוטב. המאור מגיע לנו מהבורא, תכונת הבורא זה השפעה, עד כמה שאנחנו נמצאים בכוחות השפעה ביחד, אנחנו מקרבים אלינו את המאור ואז הוא מסדר אותנו להיות בצורה נכונה זה לזה.

תלמיד: ובתוך העבודה הזאת, מה נקרא "אמונת חכמים" שצריך להשתמש בזה?

כשאני משתמש בזה, כשאני עושה דווקא את כל הפעולות שלי, שהן יהיו בעל מנת להשפיע, שיהיו בחיבור עם החברים, כי זה חשוב לי. ועוד כתוב, "לא החכם לומד", אני במאמצים שלי רוצה להרגיש את החברים ואת הרוח ששורה בהם ולהידבק לאותה הרוח. זה מה שחשוב. וכאן אנחנו צריכים יותר לשמור על הנטייה שלנו, כמו שכתוב, "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", שצריכים להשתוקק תמיד לחיבור ולא לידע, שממש מושך אותנו הצידה.

שאלה: כתוב, "כל אחד רואה, איך שמידת הדין שורה בעולם", ואחר כך "האדם צריך להאמין, שבאמת הכל הוא רחמים". אז היום אנחנו נמצאים בתקופה שמידת הדין שורה חזק בעולם, מה זה "אדם צריך להאמין, שבאמת הכל הוא רחמים"?

שמה שאנחנו רואים זה לא אמת. אנחנו לא רואים את העולם בצורה אמיתית מפני שזו ההסתכלות שלנו, מידת הדין. אבל אם נהפוך הוא, נראה את העולם בצורה נכונה אז נראה שרק הבורא שורה בעולם ואין דין אלא רק רחמים.

תלמיד: מה זאת אומרת, שמה שאנחנו רואים זה לא אמת?

שאנחנו חושבים שהעולם מתנהג ומתנהל על ידי מידת הדין וזה מפני שאנחנו כאלה, לא מתוקנים. אבל ברגע שאנחנו מגיעים למידת הרחמים, לחיבור, לאהבה, אז אנחנו נראה שרק הבורא שורה בעולם וזה טוב ומטיב.

תלמיד: אז כשאני שומע דברים נוראיים שקורים יום יום?

אז אתה שומע את זה באוזניים שלך בינתיים, ומבין את זה בצורה שאתה מבין.

תלמיד: אז מה צריכה להיות התגובה הפנימית שלי כשאני שומע שגם היום קרה משהו נורא, חס ושלום?

התגובה שלך צריכה להיות ש"עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו".

שאלה: המעבר הזה ממידת הדין למידת הרחמים, הוא בינארי או שהוא בשלבים? זאת אומרת אני רואה את המציאות רעה ומחר בבוקר אראה אחרת?

לא, זה לאט הכלל, לאט הכלל, במידות קטנות פנימיות משתנה בנו.

תלמיד: זאת אומרת שאני איכשהו יכול אולי למדוד את ההתקדמות שלי, של החברה, של העשירייה בזה שאנחנו יותר ויותר נראה את מידת הרחמים במציאות?

כן. אבל לא שנראה לנו שזה יותר רחמים. אנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מתקנים את עצמנו בזה.

תלמיד: לא הבנתי את המשמעות.

אנחנו רוצים לראות שהעולם באמת מתנהל רק על ידי כוח אחד, שאין עוד מלבדו והוא טוב ומטיב.

תלמיד: וזה תהליך הדרגתי?

זה הדרגתי, יותר ויותר ויותר אנחנו מסכימים, קרובים לזה ואחר כך מגלים.

תלמיד: והדרגתיות היא על דרגות הרצון, א',ב',ג',ד'?

לא, בלי חשבונות. אנחנו פשוט מתחילים להבין שהעולם מתנהג כולו על ידי כוח הטוב.

שאלה: אם התחושה מאוד ברורה שהבורא הוא זה שמצייר לי את הצורה של הדין, אני מסתכל ואני לא מרגיש נכון לבטל את הצורה הזאת שהוא מראה לי. יש לזה איזה צורך?

כן.

תלמיד: אז איך אני בכל זאת עובד עם מידת הדין, אם אני לא אעלים אותה, מה קורה איתה? אם אני ממשיך לעבוד על החיבור ועל הצד הטוב, אבל מה קורה עם מידת הדין, אני לא יכול לבטל אותה, אסור לי.

במשך הזמן תראה שאתה יותר ויותר רואה דרך הדין את הרחמים שנמצאים ועובדים בתוכו.

תלמיד: כלומר, הדין לא ייעלם, הוא איכשהו ישרת באיזושהי צורה?

כן. אתה תראה שהוא בכל זאת, לא שהוא ייעלם, הוא נחלש, כי בסך הכול אתה פועל לפי הרגשת הלב. הדין נחלש ובמקומו אתה פה ושם מתחיל לראות יותר ויותר את הרחמים. ואתה מבין במיוחד שהדין חייב להיות, אחרת אתה לא תכיר ברחמים.

תלמיד: במצב מתקדם יש מידת הדין, או שהיא נעלמת לגמרי? כי אנחנו נצטרך לראות רק רחמים, מה קורה לדין, הוא נעלם לגמרי או שהוא עדיין שם?

הוא הופך להיות לרחמים. זה הכול בהסתכלות שלך.

תלמיד: אבל הוא עצמו לא יהיה יותר?

מתגלה טוב ומטיב. זה קשה לנו להבין כי גם אנחנו עדיין פועלים לפי ניגוד, שחור - לבן, דין - רחמים, אבל ככה זה יתגלה.

שאלה: הוא אומר שאני צריך להגיע למצב לראות את העולם בצורה נכונה, שאין הפרש בין טוב לרע. איך אני מגיע למצב שהכול בכלים שלי?

אתה מגיע למצב שהכול טוב ואין רע בעולם אלא השכינה הקדושה ממלאה את כל המציאות.

תלמיד: קודם כל אני צריך להבין שהטבע שלי זה היצר הרע. אני צריך כל הזמן להתגבר על המצב שאני יודע שזה הטבע שלי, ולבקש את התיקון, כל הזמן להיות בהתגברות. אחרת אני לא אראה את זה בטוב.

על ידי התגברות. אבל יש כאן שני דברים. האם אני צריך להימשך לראות את הרע, או דווקא אני רוצה לראות את הטוב. אני ממליץ להשתדל לראות בעולם כמה שיותר טוב. בזה תהיה קרוב לבורא.

שאלה: בעולם הזה קצת יותר קשה לעשות את זה. אבל אני שם לב שאפילו כשבאים לשיעור בוקר, חבר אחד מגיע, מכין את עצמו, אחד לא. גם בעיניים שלנו בתוך העשירייה יש כאילו מין "חיכוכים" כאלה, שצריך לעבור כל בוקר מחדש הכנעה כדי להיכנס לתוך העשירייה.

אהבה. להכין את עצמך שאתה בא לעשירייה שלך או לכל הקבוצה הזאת, ואתה רוצה להרגיש אהבה מהם ואליהם.

תלמיד: נגיד חבר מתנהג ככה, ואחר ככה, אנחנו באים בבוקר עוד לא מחוברים.

אצל הילדים שלך, אתה גם כן רואה כך?

תלמיד: כשאני נזכר לאהוב אותם, כן.

"נזכר", יפה אמרת.

תלמיד: אם ה"פרעה" נכנע בסוף, למה הוא נכנע?

הוא נכנע לרצון שלנו, אנחנו רוצים לכופף אותו. הפרעה הוא עבד ה' הכי גדול.

תלמיד: איך אני עושה שהעשירייה שלי תהיה יותר גדולה מהפרעה שלי, איך אני מסדר אותם, שאני אוכל להכנס?

רק אהבה. רק אהבה. אתה מגיע למצב שאין לך משהו בעולם חוץ מהעשירייה. אין. תסתכל על החיים שלך, מה יש לך? לעולם הבא אתה לא לוקח שום דבר חוץ מעשירייה, הם מלווים אותך ואתה ממשיך איתם לנצח.

שאלה: אפשר לברר את "עיניים להם ולא יראו" ביחס למידת הדין ששורה בעולם?

שמעתי עכשיו ש"להשתדל לראות בעולם כמה שיותר טוב, בזה אתה תהיה קרוב לבורא".

כי באמת העולם מלא רק בטוב והשכינה הקדושה נסתרת, אבל בעצם היא בולעת את כל הצורות ומחזיקה אותם.

תלמיד: "עיניים להם ולא יראו".

האם בזמן שמידת הדין שורה בעולם, היא מחוללת דינים, אסונות?

כן.

תלמיד: אז כשהעיניים שלי רואות כל יום אסון, עוד אסון, עוד אסון, מה זה "עיניים להן ולא יראו", מה זה להשתדל לראות שהעולם הוא טוב?

אנחנו לא רואים שמאחורי זה ישנו כוח חיובי, אהבה, שמטפל בנו במסירות ורק חושב לטובתנו.

תלמיד: נכון, לא רואים, רואים רק אסונות. מה עכשיו?

אנחנו צריכים לא לשכוח את הכוח הטוב, היסוד הטוב שהוא מנהל את העולם ועושה את כל הדברים האלה שנראים לנו הפוכים מהטוב, שאנחנו נשתדל להחזיק את עצמנו בדרגה יותר גבוהה. טוב ומטיב, אין עוד מלבדו. ואין מה לעשות, אם אנחנו נוכל לקבל את ההנהגה שהיא תמיד בטוב ומטיב, אתה כך תגלה אותה. אתה תגלה שהיא כזאת, ואין כאן רע ושונאים ואויבים, הכול כתיאטרון שמתגלה לפניי כדי שאני על פני כל אותו המשחק שיש לפני, אחזיק את עצמי שאני מקבל את המשחק של הבורא. "משחק עם לוויתן", כל מה שקורה.

ואסור לנו להיות בראש קל, מצד אחד, שהכול לא נכון ושקר וכאילו משחק, ומצד אחר אסור לנו להיכנס לעצבות ולעצבים. צריכים להיות באמצע, כל הזמן לנווט את עצמי בקו אמצעי.

שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת, הרי אם אנחנו רואים דין, אז אדם יכול לומר לעצמו, אני לא רואה פה את הבורא, אני רואה את הרצון לקבל שלי, כי איך אפשר לשייך דין לבורא?

והשאלה היא, איך יוצאים ממצב של דין למצב של רחמים, מה הם השלבים? נתחיל מדין, כי זה מצב שאני חושב שמבינים.

לא הייתי ממליץ לעשות כך. אנחנו צריכים לצאת ממצב שהטוב ומטיב שורה בכל העולם ואני רואה את ההיפך מזה כביכול, אז איך אני מיישב את עצמי עם ההשגחה הנכונה, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו".

תלמיד: אז ברור לאדם שזה מצבו, עיניים לי ואני לא רואה.

כן. אבל הוא מחזיק את עצמו, שהאמת היא לא כמו שאני רואה ואני צריך להחזיק את עצמי בטוב ומטיב ואין עוד מלבדו. לא חשוב שאני לא רואה, לא מאמין ולא מקבל את זה, זה מפני שכל החושים שלי נמצאים ממש בשבירה.

תלמיד: ועכשיו אם הוא לא יעשה משהו, אז גם המצב הזה ייעלם?

לא, הוא מחזיק את עצמו.

תלמיד: איך?

בעשירייה. החברים יכולים לדעת על זה או לא, אבל בלי קשר עם החברים הוא לא יחזיק.

תלמיד: אז השלב הראשון מיד אחרי ההבחנה הזאת הוא לצרף את העשירייה לתוך הדבר. נניח שהוא כבר צירף את העשירייה, עכשיו יש מקום טוב לאחוז בו?

הם יחד, מה שהם מחליטים, מה שהם עושים עכשיו בתוך העשירייה, מה שהם מייצבים, זה כל העולם.

תלמיד: כן, אבל נניח שהאדם לא נמצא עכשיו עם העשירייה, הוא מרגיש את העשירייה, לא משנה איפה הוא נמצא, ומכניס את העשירייה למציאות שלו, ועכשיו יש משהו טוב לאחוז בו, אבל הדין עוד קיים.

כן.

תלמיד: אז מה השלב הבא?

הוא מתחזק עם העשירייה, והם באמת מרגישים שהם חברה אחת ומנוהלים על ידי כוח הטוב והמטיב, שעם זאת גם מעורר בהם כל מיני בעיות בקשר. הכול תלוי רק בקשר, אם הקשר טוב, אז הם מרגישים אין סוף. אם הקשר רע, אז גיהינום.

תלמיד: אז הוא מתחזק בעשירייה ובאמת נכנס לתוכה, ממש מתבטל בתוכה. איך מכן הוא מסתכל על אותו דין שהיה קודם?

שהכול כלפיו, כלפי העולם שהוא מרגיש, וכל זה כדי שהם יגלו את הטוב ומיטיב בשלמות.

תלמיד: כלומר הדין הזה היה כדי לדחוף אותו למקום שהוא צריך להיות בו, לעשירייה?

כן.

שאלה: היום אתה נשמע חיובי מאוד, אתה אומר שצריך לראות דברים ביחס טוב, שהכול קורה רק לטובה בסוף. אז מה הרע פה? האם יש תפקיד לרע, האם יש רע בעולם?

יש תפקיד לרע, להראות לנו שהכול טוב.

תלמיד: אבל הרע לא נראה כמו טוב בעולם.

רע זה רע וטוב זה טוב, אבל לא היינו יכולים להרגיש אחד ללא האחר. בסופו של דבר הכול טוב.

תלמיד: אמרת שכל בוקר כשאנחנו מגיעים לכאן, אנחנו צריכים לעשות הכנה לאהוב את החברים וגם לראות שהחברים אוהבים אותי. למה חשוב להרגיש שהחברים אוהבים אותי?

חשוב לנו להרגיש שאנחנו נמצאים בחברה שמוכנה לאהוב אותנו, להתקרב אלינו, זה חשוב לנו. אבל העיקר נובע מתוך כך שאני יודע שיש לי קבוצה ובה אני חייב להרגיש את האהבה, את הנטייה שלי לחברים. יהיה טוב.

שאלה: בהרבה מקומות רשום שצריכים ללמוד את הדברים בצורה יותר פנימית, כך אנחנו חוסכים הרבה צרות. יש הרבה חומר על דין ורחמים בתע"ס, דין זה הזדככות המסך, הסתלקות האורות וזה קורה כשהמסך לא יכול להחזיק באור יותר על מנת להשפיע, ורחמים זה נקרא שיש כניסה של אורות. למה אנחנו לא מחפשים ציטוטים כדי לברר את זה יותר לעומק?

קראנו עכשיו מאמר, מה בתוך המאמר הזה חסר לך?

תלמיד: לא חסר לי, אני רואה שהחברים מנסים לברר מה זה דין ומה זה רחמים.

כל אחד מפרש את זה לפי הטבע שלו, ובאמת יש לנו עוד מה ללמוד.

תלמיד: אז אפשר לחבר את זה עם מקורות בתע"ס שבהם רשום הרבה על דין ורחמים.

איך אני אחבר את זה?

תלמיד: צריך לחפש ציטוטים שכתוב בהם על דין ורחמים ולקבל אינפורמציה קצת יותר פנימית.

אני לא חושב שזה אפשרי בשיעור, תעשה את זה בבית. בשיעור הבא נלמד "הסתכלות פנימית".

שאלה: יש פה איזה סוג של כתב חידה, לצורך העניין, כמו תאי גוף, מערכת של גוף שבמצב תקין התאים חיים וממלאים את יומם. במצב של זיהום יש תאים לבנים שתוקפים את התאים החולים והורגים אותם, יש מצב של מלחמה עד שהגוף חוזר להיות תקין. ההבדל היחידי שהגוף הוא לא מדבר, ואילו בדרגת המדבר, יש לי איזה שכל או הרגשה והבעיה היא לבטל את השכל, את מה שאני חושב שאני יודע. אני חוזר לציור של תאי גוף, אם אני מבטל את השכל אז זה כך גם בעולם הזה, הכול תיקונים, כמו התאים הלבנים שתוקפים את הבעיות ואני צריך פשוט להמתין שיגיע זמן שהבורא ייתן לי לנצח. האם זה כך?

אני לא צריך לחכות עד שתגמר המלחמה ביניהם אלא עלי להשתתף באותה מלחמה ולדעת מראש שדווקא אני הוא שקובע את הסוף ואת התוצאה שלה. הכול מתרחש בשבילי.

שאלה: בסופו של דבר כל העבודה שלנו היא בתוך העשירייה, וגם כשאנחנו עושים את העבודה ורואים את הפגמים אצל החברים, אנחנו אמורים לעלות מעל הדעת, להתחבר לבורא, למשוך את האור ולתקן את עצמנו כדי שנראה את הכול חיובי.

אמרת שכאשר אנחנו רואים את הדין ואת כל הרוע שיש בחוץ אז התשובה היא עוד יותר להיכנס חזרה לעשירייה כי כשאנחנו קרובים יותר אליה אז אנחנו רואים את הדברים בסופו של דבר מתוקנים ושהכול לטובה. אבל זה שם אותנו במקום מאוד מנותק מאיך שכל שאר האנשים רואים אותנו, ביחס למה שהם באמת רואים בחוץ ולא מרגישים כמונו שהתחברנו לעשירייה ועכשיו הכול טוב.

מה עלי לעשות?

תלמיד: אני שואל מהם השלבים שעלי לעשות כדי לצמצם את הפער בין מה שאנחנו עושים פה, מתחברים בעשירייה ורואים שהכול לטובה, לבין כל הדין שכל העולם סביבנו רואה?

אנחנו רוצים לראות את העולם דרך מידת הרחמים כי היא הטבע של הבורא. אנחנו יכולים לראות דרך זה גם את הדין ולהבין למה הדין שורה בעולם, כי דרך אותו הדין אנחנו מבינים את הנהגת הבורא ובסופו של דבר מצדיקים אותה.

תלמיד: אלה אנחנו אבל זה שם אותנו במצב מנותק.

אבל אין לך ברירה, אם אתה רוצה להיות כמו שמעון מן השוק אז לך לשוק.

תלמיד: לא, אנחנו רוצים להיות צינור, אנחנו חייבים לדעת איך לתווך זאת.

בבקשה.

תלמיד: איך עושים זאת כדי שלא ניראה מנותקים? כי כולם עכשיו חוץ מאיתנו רואים את הרוע ואת הדין ואילו אנחנו ברחמים, הכול לטובה, הכול בסדר.

יש לנו צינור וזה האינטרנט, היום חוץ ממנו כמעט ואין שום אפשרות אחרת.

תלמיד: זה האמצעי, אבל אנחנו עושים את העבודה בעשירייה שלנו, ולהם אין את העבודה הזאת. איך מצמצמים את הפער בפועל?

אם אנחנו עושים זאת בעשירייה, מנסים להתקרב לבורא ומבקשים ממנו שיעזור לנו להיות צינור לכל האנושות, אז נקווה שהוא ייתן לנו את ההזדמנות הזאת. יותר מזה אני לא יודע, אין לי דרכים אחרות. פעם היו עיתונים, ספרים איכשהו, אבל היום חוץ מאינטרנט כמעט ואין כלום.

תלמיד: הם רואים סבל, הם רואים את הרוע, אין להם את העבודה שיש לנו בעשירייה. איך אנחנו אמורים לשווק זאת באמצעות האינטרנט בצורה שתתאים לאלו שרואים רק דין? איך מצמצמים את הפער הזה?

לזה יש לך רק תפילה.

תלמיד: האם אנחנו אמורים להגיד להם שהפתרון הוא תפילה?

לא להגיד, להגיד זה כבר אחרת. רק להתפלל לבורא שהוא יעזור לאנשים לראות את האמת ואז הם גם יכנסו לאתר שלנו. אני מבין שיש לך טענות, אבל מה תעשה איתם? אם יש לך עוד הזדמנויות, אפשרויות ופתרונות אז בבקשה.

תלמיד: אני חושב שזה קצת פחות מטענות אלא זה יותר דאגה. כי בסופו של דבר זה מבודד אותנו מהמציאות ומכל שאר העולם.

לא, אל תעשה רעש שזו המציאות וכל העולם, אין לך אפשרויות חוץ משתיים.

תלמיד: האם האפשרויות הן תפילה והפצה?

תפילה והפצה. הפצה היא רק דרך האינטרנט ותפילה יחד עם החברים, להיות כאיש אחד בלב אחד. אני מבין שלוחץ לך על הלב, ואני איתך בזה אבל צריכים לראות את המציאות.

שאלה: מה זה "הויה הוא אלוהים"?

הויה זה אלוהים, זה השם י-ה-ו-ה, תבנית שדרכה הבורא משפיע על כל המציאות. חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות וקוצו של יוד.

תלמיד: מה זה אומר שהמבנה הזה הוא אלוהים?

שהויה זו מידת הרחמים ואלוהים זה מידת הדין, ויחד זה אותו כוח עליון אחד ששורה עלינו ומשפיע עלינו. שני הכוחות האלה בסופו של דבר מגיעים כאחד.

שאלה: מה שאני מרגיש כטוב יכול להיות רע עבור מישהו אחר. מהו הכוח הטוב?

כוח הטוב הוא טוב ומיטיב לכולם, לרעים, לטובים, לכולם. שרוצה שכוח הבורא ישרה בכל העולם.

שאלה: מה זה אומר לעבוד בשביל הבורא עם היצר הרע?

שגם היצר הרע, הרצון לקבל, יעבוד על מנת להשפיע, כמו יצר הטוב.

תלמיד: זה אחרי התיקון או במהלך העבודה שלנו עכשיו?

גם במהלך העבודה, אבל בעיקר בסוף התיקונים.

שאלה: אם אני צריך להרגיש את אהבת החברים, האם אני לא מתרחק בזה מהשתוות הצורה מהם?

למה? הפוך, אני רוצה להתקרב אליהם, אני רוצה להרגיש יחס טוב מהם כדי שביחס הטוב שלנו אנחנו נתחבר זה אל זה.

תלמיד: קראתי לגבי הדינים שזה תלוי בטוב שנעשה. האם בכך אני מוצא את הרחמים?

כן.

שאלה: תודה שאתה מקדם אותנו לקשר עם הבורא. בדרך מתגלות שתי נקודות, הנקודה הראשונה היא החזרה הפנימית לקשר עם הבורא. לכל אחד יש קשר אינדיבידואלי עם הכוח העליון והוא עובר את כל המצבים בביטחון שהבורא מעביר אותו בצורה בטוחה והתוצאה כבר מוכנה. הוא לא דואג לתוצאה, אלא דואג להתחבר לשורש. הנקודה השנייה היא האמצעי, האהבה והיחס שלי לחברים, לפי היחס שלי לחברים כך הבורא מתייחס אלי. אם נקרב את שתי הנקודות אז נגלה את הנקודה הרוחנית הראשונה ונהפוך לערוץ לכל העולם?

כמו שנאמר, אני נמצא בחיבור עם העשירייה שלי ועם זאת אני מתקדם קדימה לקראת הבורא, ולאט לאט מתגלות בי גם המערכת הפנימית של העשירייה וגם תכונות הבורא שבה.

שאלה: איך אני מוכיח שמה שאני רואה הוא לא נכון, ששיקול הדעת שלי הוא לא נכון או מוטעה?

זה יתגלה במשך הזמן. אנחנו כל הזמן נגלה עד כמה אנחנו טועים.

תלמיד: מאיפה אני יכול לקבל את ההוכחה לזה? כי אני זקוק להוכחה הזו.

זה בדרך, לאט לאט אתה תגלה. יהיו עוד כמה נפילות, ירידות, עליות ואחר כך אתה תרגיש מהו שיקול הדעת הנכון.

שאלה: בקשר למאמר שקראנו, מה חסר בסוף המאמר ואיך היית מסיים אותו?

אני לא הייתי מסיים, אני מקבל מהרב"ש כך כמו שהוא עשה. בכל זאת במשך 30, 40 שנה, ככל שאני קורא ומכיר את האדם הזה, אני לא רוצה לתקן שום דבר, ובכל שנה ושנה אני מבין יותר שאין שם מה להוסיף.

תלמיד: לא שאתה צריך לתקן משהו, אלא השאלה היא לגבי מהי המהות, המסר העיקרי של המאמר וכיצד אנחנו יכולים לממש אותו עכשיו בפועל?

כמו שלמדנו וקראנו, חשוב לנו שמה שאנחנו לומדים יכנס לתוך הלב שלנו, וכך נקבל את כל המציאות. שהלב שלנו יקבל קודם את הצורה הזאת של המציאות - זאת העשירייה שתתיישב בליבנו, ואחר כך בתוך העשירייה, שנקבל את ההשפעה הפנימית, שהיא עד כמה הבורא יכול להתגלות בתוכנו.

שאלה: אמרת שהמלחמה היא בשבילי, אבל איך אני מוצא את הזהות האישית שלי בתוך העשירייה?

אתה לא צריך לחפש את הזהות שלך בעשירייה, אתה צריך לחפש את העשירייה, עד כמה אתה והעשירייה זה אותו דבר, אחד. ולא לחפש את הזהות שלך בפנים בתוך העשירייה, אלא פשוט שהעשירייה היא תהיה כמו הטבעת חותמת עליך וכך תקבל את זה.

שאלה: איך מתבטא התיקון בעבודה הרוחנית, כלומר איך לדעת שהגענו לתיקון בעשירייה?

בדרך כשאנחנו שפותחים עוד ועוד דרגות, אנחנו רואים שאנחנו עולים, מבינים, מרגישים, מקבלים את התוכן של הכלי שלנו. בסך הכול אנחנו מגלים את עצמנו שנמצאים כל הזמן בקשר יותר ויותר עמוק, רחב, מבורר, ובתוך הקשר הזה מתגלה הבורא. זה כל מה שיש לנו. נלך הלאה, לאט לאט.

שאלה: לאורך כל השיעור אנחנו מבררים איך אנחנו יכולים להאמין שהבורא הוא טוב ועושה רק טוב כל הזמן?

כשאנחנו מגלים את הבורא בתוך החיבור בינינו, אז מתוך מהות החיבור אנחנו יותר ויותר מבינים עד כמה הבורא הוא טוב ומיטיב. החיבור בינינו כך מברר לנו.

שאלה: האם אנחנו צריכים לראות את הרחמים אחרי הדין ולראות בזה ביטוי של אהבת הבורא ואז הדין הופך להיות מטרתי ומכוון אותנו לתיקון?

בדיוק.

שאלה: לגבי התיקון, כל עוד אנחנו לא מתחברים עם הבורא באופן קבוע, אנחנו עוברים את כל תהליך התיקון, זה נכון?

כן.

תלמיד: והשלב הראשון הוא דבקות בעשירייה?

כן.

שאלה: מה מאפיין את העבודה כשזו עבודה למען הבורא?

המאפיין הוא שאנחנו מתחברים בתוך הקבוצה והיא כולה מכוונת אליו, רק כדי לגלות את הקשר שלנו עימו. לא כדאי להוסיף יותר, אנחנו מתחברים כדי להיות מכוונים אליו.

שאלה: האם במצבים של דין, כשאנחנו נמצאים כעיוורים, "עיניים להם ולא יראו", אנחנו צריכים להרגיש את הנהגת הבורא, לבקש רחמים ובעזרתו להתגבר על כל הספקות והרע ולהגיע לאחדות בעשירייה?

כן.

שאלה: בזמן שהאדם מנסה להציג השתוות עם החברים בתוך העשירייה, איך באים לידי ביטוי השלבים של דין ורחמים ואיך הוא מרגיש את השלבים האלה בזמן הניסיון? איך כל השלבים האלה מתגלים בתוך הפרט כשהוא משתדל להגיע להשתוות הצורה בקבוצה?

ככל שאדם מתקדם, כך הוא מקבל יותר נכון את השפעת הבורא עליו, ואז אין כל כך הבדל אפילו בין דין לרחמים. בשבילו אלו רק הזדמנויות לסובב את עצמו להיות תמיד בפנייה, בפָּנִים לבורא.

שאלה: מה יעיל יותר כדי להעלות רחמים מעל הדינים, תפילה או לראות דוגמאות בסביבה?

הכי חשוב זו תפילה.

שאלה: פעם שמעתי שאמרת לקרוא חדשות, מבזקים, אולי דקה ביום. עכשיו שמעתי ממך שאנחנו צריכים להיות בקו אמצעי, לא בדאגה ולא בצער. האם אנחנו יכולים לשלוט בזה?

עוד לא עכשיו אבל אפשר יהיה לשלוט בזה. עכשיו אנחנו רק לומדים את החומר ואחרי זה כבר נעבוד עם זה בצורה יותר חופשית.

תלמיד: וזה חלק מההתפתחות הרוחנית?

כן, כמובן.

שאלה: מה ההבדל בעבודה בין ייסורים ותיקונים?

הם נבדלים במודעות של האדם, באופן שבו האדם מקבל ומכיר ומודע ליחס של הבורא כלפיו.

תלמיד: ובעבודה בעשירייה?

נתייחס לזה בהמשך, עכשיו אנחנו לא יכולים להתייחס לכל זה.

שאלה: נתת דוגמה של תיאטרון לגבי איך לחיות באיזון. מהי הפעולה הפנימית שאני צריכה לעשות כדי לחזור לאיזון, אם איבדתי את האיזון שלי?

אני תמיד חוזר לזה שיש טוב ומיטיב שמנהל את הכול וממלא את הכול ואין עוד מלבדו, ולכן הפעולה שלי היא לחזור אליו.

שאלה: איך לעבור מאלוהים להוי"ה?

זה לא לעכשיו.

שאלה: כשאנחנו רואות היום את המציאות במידת הדין, יש לנו חיסרון באמת ענק להעלות תפילות, להתקרבות לחברות. איך אנחנו שומרות על זה כשאנחנו רואות שהכול רחמים?

רק על ידי דבקות ביניכן. אתן חושבות שאם תהיו קשורות זו אל זו בעשירייה, זה כמו שיש לי קשר עם עוד כמה חברות מימי בית הספר או מעוד מקומות, וכשאני איתן יחד אז יותר קל, אנחנו מדברות וכן הלאה. אבל זה לא זה, כשאנחנו מתחברים עם החברים, או החברות, אנחנו מייצבים בזה כלי רוחני, אנחנו מושכים את הבורא שהוא טוב ומיטיב לקשר בינינו, והוא שנמצא בינינו, הוא מתקן את המצב. לכן להיות מחוברים בתוך העשירייה, זה לא סתם להיות מחוברים, אלא להיות מחוברים בתוך העשירייה זה למשוך כוח עליון, כוח רוחני לתוכנו, שדווקא הוא הוא המסוגל לתקן את הכול.

שאלה: לגבי "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", איזו פעולה פרקטית אנחנו יכולות לעשות בתור אימהות וסבתות שרואות את המציאות היום ויש לנו רגש ענק, כדי באמת להסכים עם הבורא, כדי באמת להתקרב יותר לבורא?

להתקרב לחברות. תרשמי לפניך, להתקרב לחברות, ואז בתוך הקשר ביניכן, כפי שכתוב, קודם אהבת הבריות ואחר כך מאהבת הבריות לאהבת ה', הבורא יתגלה לכן ואתן תרגישו עד כמה המצב משתנה. בכלל כל המצבים שלנו הם מצבים אישיים, פנימיים, ואנחנו לא רואים מה שבאמת קורה בעולם, אלא מה שאנחנו מסוגלים לראות בעולם.

שאלה: מכוח מה זוכים לראות את העולם בשילוב של רחמים ודין?

מכוח החיבור בינינו ותפילה לבורא.

שאלה: האם אנחנו פה מפני שהבורא רוצה שאנחנו נשפוט, ובאיזו דרגה הדינים מסתיימים?

הדינים מסתיימים בדרגה האחרונה מתי שמגיעים לתיקון השלם. אבל בעיקר עכשיו כשאנחנו עדיין מרגישים את עצמנו שנמצאים באיזו מציאות תחתונה בעולם הזה, בעיקר מכאן עלינו לצאת, להתעלות, ולהרגיש שכל מה שעושה הבורא הוא עושה לטובתנו, כדי להעלות אותנו מעלה מעלה.

שאלה: האם זה נכון שדין זה מצב מצוי, למעלה מהדעת זו בדיוק ההזדמנות לעבוד, והוי"ה זה המצב הרצוי?

כן.

(סוף השיעור)