שיעור בוקר 30.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא השיעור - קטעים נבחרים מהמקורות בנושא ט"ו באב: יום האהבה, קטע מס' 5.

קטע מס' 5 של הרב"ש.

"יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והיתר, לך ולמד". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו." 

(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")

שאלה: גר זה מי שרוצה להיות יהודי, להיות באהבת הזולת?

כן.

תלמיד: אז מתחילים בזה, שאני לא רוצה לעשות לחבר מה ששנוא עליי?

מתחילים עוד הרבה לפני זה.

תלמיד: מה זה אומר הרבה לפני זה?

שאתה בודק את המצב שלך יחסית לאחרים, עד כמה אתה נמצא במצב יותר טוב מכולם.

תלמיד: מה זה אומר אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך, וזה מה שיביא אותי לאהוב אותו?

שאתה עושה על עצמך צמצום, ולפני שאתה עושה משהו לחבר אתה בודק האם היית רוצה לקבל יחס כזה מכל אחד ואחד מהסובבים אותך, מבאי עולם. זאת צורה מאוד מעשית, מאוד מאוד פרקטית. ואם אנחנו כך מתייחסים למציאות, אז כל פעם אנחנו מגלים עד כמה המציאות הזאת משדרגת את היחס שלה כלפינו יותר ויותר. ושדורשים מאיתנו להיות בהכרת הרע של הטבע שלנו.

שאלה: כתוב פה, "יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת". איך אפשר להגיד שהיא ממוצעת? כי אהבה עצמית זה משהו אחד ואהבת הזולת ואהבת ה' זה לגמרי משהו אחר, אין משהו באמצע אלה שני צדדים שונים.

למה אתה לא חושב שזה כך?

תלמיד: זה לא באמצע, אהבת חברים ואהבת ה' זה כמעט אותו דבר.

ואהבה עצמית?

תלמיד: אהבה עצמית זה הטבע, זה משהו אחר.

אז מה הקושיה?

תלמיד: האם אהבת חברים היא באמת באמצע?

לא, אבל זה בדרך. שאני יכול לתאר לעצמי שאני עדיין אגואיסט ושכדאי לי לאהוב את החברים מפני שעל ידם אני מגיע לכל מיני מצבים טובים יותר, ואז אני מתקדם. אז אני רואה שבאמת בשינוי כלפי החברים אני יכול לשנות את עצמי.

שאלה: מה הקשר בין זה שהוא אוהב את הזולת ומגיע לאהבת ה', לבין זה שכל התורה וכל החכמה נתונים בליבו?

כל התורה וכל החכמה נתונים בליבו בתנאי שהוא מגיע לאהבת הזולת.

תלמיד: אז מה הקשר בין הדברים, איך זה יכול להיות שמתוך אהבה פתאום כל התורה והכול נמצא בתוך לב האדם שאוהב את הזולת?

כן, איך יכול להיות שזה לא יהיה? כי הלב שלו הופך להיות מרצון לקבל לרצון להשפיע, משנאה לאהבה, ואז הוא מתקרב, מתקשר לכל באי עולם, לכולם.

תלמיד: אז למה מתגלה לו כל החכמה, הוא פתאום מבין את הכול?

כן. כי חכמה זה חכמת הקשר בין כולם. כל המדע, כל החכמה, כל התרבות, החינוך, וכל מה שתגיד, הכול קשור תלוי ויוצא מקירוב בני האדם, מקירוב הלבבות.

תלמיד: אז מתוך זה שהוא אוהב לא יהיה לו צורך ללמוד?

לא, ודאי שלא, הוא יראה את זה מתוך הטבע. איך זה יכול להיות אחרת, אם אנחנו לא נאהב זה את זה, אז מה יקרה? ודאי שיהיה פירוד וחורבן.

תלמיד: איך הידיעה מתחילה לזרום בתוך הלב שלו מתוך האהבה?

מכך שהוא קונה את התכונות האלה של חיבור, אהבה.

שאלה: אתמול בשיעור אמרת שמהטבע אין מה ללמוד, הטבע כולו זה אהבה.

כן.

תלמיד: אהבה זה הטבע של הבורא, מה אני צריך בעצם לקחת מזה, מה אני יכול ללמוד מהטבע הזה?

שאם אני מגיע לזה שהלב שלי נפתח ואני מקבל את כל המציאות בתוך הלב שלי, זה נקרא שאני מגיע לדבקות שלמה בבורא.

שאלה: כתוב בתורה, כל המתיירא אותי כל התורה בליבו.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין שתי התכונות האלה, יראה ואהבת הזולת?

אם עוד לא תיקנו לגמרי את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע לזולת, על מנת לחבר בין כל חלקי הבריאה למבנה אחד, אז אנחנו נמצאים באזהרה פנימית לדאוג שכל המבנה הזה לא יתרסק, לא יתפורר, שהחלקים שלו יימשכו ויהיו מחוברים יחד, וכך יגיעו לתיקון.

תלמיד: איזה מבנה?

המבנה הכללי של המציאות. יש את הרצון לקבל שהבורא ברא, ואנחנו את הרצון לקבל הזה צריכים לחבר למערכת אחת שהיא נקראת אדם הראשון. מצד הנברא לאותה המערכת שאנחנו בונים, כמו הבורא שנמצא, אנחנו קוראים מערכת אדם הראשון.

תלמיד: אז אם חשובה לי המערכת הזו, וחשוב לי לקיים אותה ושהיא תהיה שלמה, האם זה נקרא שיש לי יראת ה'? יש קשר בין הדברים האלה?

יש לי קשר ליראת ה' כשאני רוצה לבנות מערכת שהיא כולה תקיים את החוק הזה של האיחוד, של החיבור.

תלמיד: אז אדם שיש לו את יראת ה', זה אדם שרוצה לקיים את המערכת הזאת?

כן.

תלמיד: כדי שהיא תוכל לקבל בסופו של דבר את האור של הבורא? שחשוב לו המבנה הזה ששם הבורא יכול להתקיים, שזאת הנשמה?

כן.

תלמיד: ולכן הוא מקיים אהבת חברים ואהבת הזולת?

כן.

שאלה: לגבי לא לעשות לחבר מה ששנוא עלי, אמרת לבדוק אם הייתי רוצה לקבל יחס כמו שהחבר מקבל ממני. האם הבדיקה היא ביחס למטרה, להתקדמות הרוחנית?

כן, ככל שאנחנו מבינים.

שאלה: גם בשיעור וגם אחרי השיעור כשאני מקשיב לשאלות ולתשובות, אז הלב שלי נפתח, גם בבית כשאני קורא את השאלות והתשובות יש לי התרשמויות פנימיות ממש. אבל כשאני קורא את בעל הסולם ורב"ש, אז הלב קצת סגור לכתבים.

כי שם אתה מרגיש את הגבולות שלך, ובשיעורים שלנו בדרך כלל לא מרגישים גבולות כי אנחנו מדברים על דברים שמקובלים על כולם.

תלמיד: איך אפשר לפתוח יותר את הלב למאמרים של המקובלים?

אני חושב שאתה צריך יותר ויותר להרגיש חייב, קשור, מחויב לחברים. אם אתה לוקח על עצמך תנאי שאתה חייב להביא אותם לגמר התיקון, אז זה יעזור לך.

תלמיד: רציתי להוסיף שגם השתוקקות גורמת לזה. כשקראנו את ההכנה על אהבת חברים, כל ההשתוקקות שלי הייתה שזה ייספג פנימה לכל תא ותא. לכן רציתי להוסיף שההשתוקקות שהדבר הזה ייכנס אליך עוזרת מאוד.

אנחנו נמצאים ממש בתפר, בגבול בין לא לשמה ללשמה, ונקווה שבזמן הקרוב נתחיל להרגיש איך זה פועל עלינו.

שאלה: יש מי שמבקש כבוד ויש מי שמבקש אלוהות. למה דורש האלוהות נדרש לוויתורים גדולים?

כי זה הרבה יותר מלבקש כבוד.

שאלה: איך עוברים מצרות עין לרוחב לב?

על ידי זה שמתחברים לסביבה הנכונה.

שאלה: האם צמצום, מסך ואור חוזר הם תנאים שמאפשרים לאכול מעץ הדעת, מעץ החיים?

כן.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו בתפר בין לא לשמה ללשמה?

זה אומר שאנחנו כבר צריכים להשתדל להרגיש במאמצים שלנו מה יכול להיות מצב ה"לשמה".

תלמיד: מה לחפש, לצייר, לתאר?

מה שאנחנו קוראים במאמרים על מה זה מצב לשמה.

תלמיד: אתה אומר שזה צריך לפעול עלינו.

כן.

תלמיד: האם זה משהו שצריך לצפות לו או שזה פשוט יפעל עלינו?

זה צריך להתבהר בכל אחד ובהשפעה הדדית בין כולם ושזה ישפיע על כולם.

תלמיד: מה לחפש במאמרים כשאנחנו קוראים את מאמרי רב"ש?

לחפש ציורים של "לשמה". רצוי שנביא אותם לשיעור ונקרא לפני כולם, דוגמאות כאלה כדאי שיהיו לפנינו.

תלמיד: אמרת קודם להרגיש יותר מחויב לחברים, שאתה מחויב להביא אותם לגמר תיקון.

כן, ודאי. כי אף אחד לא יגיע בלי עזרת כל החברים.

שאלה: האם צריך לצייר מצב גמר תיקון לפנינו ושאליו אנחנו חייבים להגיע?

כן, אבל גם שיש כאן הדדיות, שיש כאן ערבות, ערבות השלמה.

תלמיד: האם זה מה שחסר, הרגשת הערבות?

זה אולי עוד לא כל כך מורגש, אבל זה יורגש בנו שזה דבר הכרחי.

שאלה: במה המקובל אוהב את הזולת?

בזה שהם חלקים מנשמתו, וכשמחבר אותם אליו, הוא מגיע לגילוי הנשמה ובתוך הנשמה הוא מגיע לגילוי הבורא.

תלמיד: אבל הוא צריך קודם לראות שהם חלק מנשמתו.

זה בטוח שכולם כך, על זה אין שאלה. זה שהוא לא רואה, אז ודאי שהוא לא רואה, אבל הוא צריך מלכתחילה לקבל שכל הנבראים הם חלקי נשמתו.

תלמיד: כלומר גם מי שנראה לי הכי לא קשור אלי.

אין דבר כזה.

שאלה: אהבת ה' היא תוצאה מעבודה באהבת הזולת, זה לא משהו שעובדים עליו בצורה ישירה, נכון?

אהבת ה' היא תוצאה מאהבת הזולת.

תלמיד: אני עובד על אהבת הזולת, ואז אני בודק על ידי זה שאני שואל את עצמי האם יש לי אהבת ה', האם אני אוהב את הבורא או לא.

כן.

תלמיד: איך אדם צריך להתייחס לעשירייה כשהוא מגיש את הכלי הזה מחובר לבורא? איך זה קשור לאהבת ה'? האדם מחבר את העשירייה שלו ומגיש את הכלי לבורא, האם זה כמו מתנה שהוא נותן לבורא?

זה אוסף של רצונות שהיו מנוגדים והאדם לא יכול היה לעבוד איתם יחד כי הייתה ביניהם ניגודיות. אבל כשהם כולם עכשיו מכוונים לבורא אחד, אז הם פועלים כלפיו כרצון אחד. המטרה האחת היא מחברת את הרצונות השונים יחד.

תלמיד: האם זה נותן לנבראים אפשרות להביע אהבה?

כן. להביע אהבה בכך שיש לי חשיבות להשפיע לבורא יותר מחשיבות להשפיע מרצון לרצון, ואפילו מלחבר את כל הרצונות לרצון אחד ולמלא אותם.

שאלה: לא הבנתי את המשפט האחרון, אמרת שיותר חשוב להשפיע לבורא מאשר להשפיע מרצון לרצון ולחבר אותם ככלי אחד, מה הכוונה?

היו אצלנו הרבה מצבים שרב"ש היה אומר משהו שלא היה מובן, וכששאלו אותו שוב, אז הוא אמר "כך רציתי, שזה יישאר באוויר". יעבור זמן, אתם לא תשכחו, אתם תחזרו על אותם הדברים, תבינו, תרגישו ותממשו את זה, זה יהיה לדרככם.

קריין: קטע מספר 6.

"זה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."

(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")

שאלה: לגבי המשימה שנתת לנו לחפש ציורים של לשמה בכתבי המקובלים. במה תלויה היכולת של העשירייה למצוא ציורים כאלה?

זה תלוי עד כמה אתם רוצים לחפש את זה ולהתחבר לציורים כאלה, ושהציורים האלה ממש יפרמטו אתכם מבפנים, ברצונות, במחשבות, בכל הקשר הפנימי.

תלמיד: האם ככל שרמת החיבור בעשירייה יותר גדולה, כך זה יכול לעזור לנו למצוא את הציורים?

כן, ודאי.

שאלה: בקטע הקודם כתוב שאהבת חברים היא בחינה ממוצעת בין אהבה עצמית לאהבת הבורא. האם יש קשר בין בחינה ממוצעת וקו אמצעי?

זה קשה, זה כמו במתמטיקה, נצטרך לעשות כמה פעולות כדי להגיע למצב שנוכל להשוות זה עם זה. נעשה את זה פעם.

שאלה: האם זה נכון לראות את ט' באב כאחוריים של ט"ו באב, שאם אדם מכין את עצמו נכון בט' באב, בתפילה נכונה, בחיסרון נכון, אז בט"ו באב הוא יקבל את המילוי המתאים?

כן, יש בזה משהו.

שאלה: מה ההבדל בין אהבת הזולת לאהבת חברים? מה אני יכול לדרוש מהחברים שאני לא יכול לדרוש מהזולת?

מהחברים אתה יכול לדרוש הכול. עם החברים אתה נמצא בקשר שבו אתם מתחברים "כאיש אחד בלב אחד", ושאין שום דבר נסתר ביניכם. אומנם זה לא עכשיו, אבל בסופו של דבר כן, אתם הולכים לקראת זה, ואתם רוצים להיות בלב אחד בכל המערכת שהיא תחבר אתכם.

תלמיד: מה זאת אומרת שלא יהיה נסתר מאיתנו משהו אחד מהאחר?

בעשירייה אנחנו יכולים להתנהג בצורה הגלויה ביותר אחד כלפי האחר, רק שזה יהיה מחושב נכון עם ההליכה שלנו לקראת התיקון השלם.

תלמיד: האם לגבי הזולת להיות לגמרי סגורים, נסתרים, והיחס צריך להיות לגמרי אחרת?

לגבי הזולת אנחנו צריכים להיות בצורה מאוד מאוד נוחה. לא שאנחנו צריכים להיות הפוכים, לשנוא אותם, לדחות אותם, אלא להיות מוכנים לעזור, מוכנים לקרב.

תלמיד: אבל בסופו של דבר כל היגיעה שלנו באהבת חברים היא מכוונת להגיע לאהבת הזולת.

כן.

תלמיד: אז היחס צריך להיות כזה כלפי הזולת.

כן.

שאלה: במיוחד אחרי הקונגרס שעברנו יש הרבה יותר חום בקבוצה ואהבה בין החברים, איך אנחנו יכולים לשמור על זה?

אנחנו לא צריכים לשמור על זה, אלא לקדם את זה יותר ויותר.

תלמיד: איך?

אתה צריך להגיע למצב של פחד מזה שהקבוצה יכולה להתפורר בעיניך וזה יהיה אסון, אסון אמיתי. אין לך לא את העולם הזה, לא את העולם הבא, הכול נעלם ממך ואתה נזרק מכל המערכת של העולמות ושל הנשמות, אין לך כלום, אין לך מקום.

תלמיד: אני זוכר שהזהרת אותי מזה, ובאמת לא הבנתי מה זה להיות בפחד, אבל היום אני כן מבין.

סימן שהתקדמת. יפה.

שאלה: יש אהבה טבעית בינינו ויש אהבה שאנחנו מטפחים אותה. האם לפי הדוגמה של אימא וילד ניתן להבין איך לעבוד בעשירייה?

אי אפשר לבטא זאת במשפט אחד. אבל אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד דואג לחברו כמו לתינוק שלו, שכל אחד דואג לכל האנושות כמו לקבוצה שלו, וכולנו יחד מתקרבים לאהוב את הבורא כמו המרכז של כל הקיום שלנו.

שאלה: נאמר "ואהבת לרעך כמוך", אבל יש מצב שאתה לא אוהב את עצמך. לפעמים אנשים לא מתייחסים אליך יפה, ואתה לא מבין איך הגעת למצב שמתייחסים אליך ככה.

זאת עדיין אהבה.

קריין: קטע מספר 7.

"עניין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא עניין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שעניין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זה לא בא מהאדם כלפי האחרים בצורה שהוא דורש מהם אלא שהוא ממלא אותם.

שאלה: נראה לי שיש את הציור הזה של כל הכלי העולמי שכולנו נמצאים בו, שמצד אחד יש אהבה עצמית, מהצד האחר אהבת הבורא. ואיפה שכל אחד נמצא זה מקום שמה שמייצב אותו זה שהוא מוכן להיכנע או לקבל אמונה למעלה מהדעת, וכנגד האמונה מעל הדעת יש את הפחדים, את הבושה, את ההגנות, ושם אנחנו ממש מתקשים להזיז את זה.

כן.

תלמיד: הרי כולנו באים, כולנו מאמינים וכולנו מגיעים לשיעור בוקר. מה יכול לעשות את קפיצת המדרגה?

תמיכה, בזה שאתה משחרר את עצמך מלשמור על דברים כאלה, אתה נותן לחברים שלך את כל חופש הפעולה ואז אתה יכול להיות חופשי בעצמך.

שאלה: מה מוסיפה התוספת של אהבת חברים, למה לא מספיק להיות חברים?

אהבת חברים זה נקרא שיש בינינו קשר שהוא למעלה מכל ההגבלות, למעלה מכל הגילויים השליליים או החיוביים, קשר שהוא מהכוח הכי עליון שיכול להיות בטבע. אם ניקח את כל הטבע, יש בו עוד ועוד חיבורים בכל מיני רמות של דומם, צומח, חי ומדבר, אבל החיבור שמגיע על ידי האהבה הוא חיבור שהוא למעלה מחשבון עצמי ומאהבה עצמית. קשר של אהבה הוא קשר שלא ניתן לבדיקה, לשינוי, הוא למעלה מכל חוקי הטבע.

תלמיד: מהי התוספת הזאת של אהבה, מאיפה מוסיפים אהבה לקשר בין החברים, איך מוסיפים אהבה לקשר?

בזה שמושכים את הבורא לקשר בינינו, רוצים לגלות אותו ולהעמיד אותו בקשר בינינו.

תלמיד: אבל גם עם הבורא יש מה שנקרא אהבת ה', אז אתה מוסיף שם את הבורא על הבורא. מהי התוספת של להוסיף אהבה בקשר?

זה למעלה מכל החשבונות, מכל התנאים, ואין לזה שום גבול.

תלמיד: למה אין גבול?

להתחייבות, לתמיכה, האהבה מכסה את הכול.

תלמיד: מהי אהבת ה'? מהי התוספת הזאת של אהבה מול הבורא?

מאהבת ה' אנחנו שותים את האהבה שבינינו, מתוך אהבת ה' בנו אנחנו יכולים לקבל קצת ניצוצין שיחברו את כל החלקים המנוגדים מלכתחילה.

תלמיד: האם אותה תוספת של אהבה זה משהו שאתה מפעיל? איך מוסיפים את האהבה לקשרים?

אנחנו דורשים את האהבה הזאת ושהיא תתקיים בינינו.

תלמיד: האם הבורא מוסיף לנו את התוספת של האהבה על ידי דרישה? מהי האהבה במערכת, איפה הדבר הזה קורה?

האהבה במערכת יוצאת מהשורש הכי עליון, ולכן הקשר עם השורש העליון הזה נשאר שם.

תלמיד: האם הבורא נותן לנו את היכולת לגרום לכך שתהיה אהבה?

כן, ודאי.

תלמיד: מה הבורא רוצה מאיתנו בפעולות שאנחנו עושים זה עם זה, בניסיונות לחיבור? כמו שהרב"ש כותב לנו שצריכים להגיע לאהבת חברים?

הוא רוצה שנגיע לאותו קשר בינינו כמו שהוא רוצה להיות קשור אלינו.

תלמיד: זה לא קשר כמו שאתה עכשיו חבר של מישהו, זה הרבה יותר עמוק מזה.

כדי שנלמד מכך את הקשר שלו אלינו, שזה קשר למעלה מהטבע.

תלמיד: אנחנו נמצאים בטבע, בעולם הזה. איפה מתקיימת אהבת חברים?

לא, זה כבר הכוח העליון, זה כבר מעולם האצילות.

תלמיד: איך אנחנו גורמים לכך שתתקיים בינינו אהבת חברים אם זה דבר כל כך גבוה ונעלה? בכל מילה שאתה אומר אני רואה עוד יותר עד כמה זה גבוה.

אנחנו יכולים להזמין את הכוח הזה, למשוך אותו, לבקש ממנו, אבל אנחנו לא שולטים בו. דווקא מתוך כך שהתייצבנו, נבראנו ואנחנו קיימים בכוח הזה, לכן אנחנו יכולים גם לעורר אותו ולהכיר בו.

תלמיד: למה כשהרב"ש התחיל לכתוב מאמרים, הוא בחר להתחיל עם דבר כל כך גבוה שנקרא "אהבת חברים", כדבר ראשון?

כי זה מה שבונה אותנו, זה מה שנותן לנו יסוד לקיום, וחוץ מזה אין לנו במה להצליח, רק בזה שהבורא מתייחס אלינו מלכתחילה באהבה חלוטה.

שאלה: אנחנו יודעים שבבית המקדש השני יוספוס פלביוס כתב שהם פשוט אכלו זה את זה, שברו ופיצצו לגמרי את העיר מבפנים. אנחנו גם יודעים שתלמידי רבי שמעון הגיעו למצב שרצו לשרוף זה את זה. איפה קורה ההיפוך במצב הסגור והחולני של שנאה, מאיפה הוא בא?

כשאתה מגיע לסוף השנאה אז אתה מגלה את האהבה, דבר והיפוכו קיימים בנקודות כאלה. נשים רחמניות בישלו ואכלו את ילדיהן, רק בצורה כזאת יכולים לגלות את גובה האהבה שלהם.

שאלה: האם רק כשיש אהבת חברים בעשירייה שלמה אפשר לגלות את אהבת ה', האם זה תנאי?

כן. אתה לומד את אהבת ה' מתוך מה שמתרחש באהבת חברים. אם לא יהיו לך כל מיני מצבים כאלו של שנאה, אהבה, מאמצים ויגיעה באהבת חברים, שתיפול הרבה פעמים ותקום שוב, אז לא תדע איך לגלות את אהבת החברים, שבתוכה עדיין עליך לגלות את אהבת הבורא.

תלמיד: האם אהבת הבורא מתגלה רק כשיש ממש עשרה חברים שאוהבים זה את זה, ואז שם בפנים מתגלה אהבת ה'?

כן, נגיד, עשרה זה סתם מספר.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לגרום לבורא לקנא בקשר בינינו וכך להזמין אותו, למשוך אותו?

שהבורא יקנא בקשר בינינו?

תלמיד: כן, באהבה בינינו.

איך יכול להיות שהוא יקנא?

תלמיד: נמשוך אותו על ידי זה שאנחנו אוהבים זה את זה, ואז הוא גם ירצה להיות שם.

אבל כל מה שאנחנו מקבלים ומעמידים את הקשרים שלנו באהבה, הכול מגיע ממנו.

תלמיד: נראה כאילו שאהבת חברים זה משהו שאנחנו מנפחים בינינו עד שמגיעה נקודה מסוימת שבה הבורא נכנס פנימה ומתלבש גם. איך אנחנו מושכים אותו?

ככל שאנחנו רוצים להתייחס זה אל זה באהבה למעלה מכל החשבונות, אמנם שהם בולטים לעינינו, אבל אנחנו רוצים להיות למעלה מהם, כך אנחנו יכולים בשתי הצורות ההפוכות שמתגלות, שנאה ואהבה, להכיר את הבורא שכולל את שתיהן.

תלמיד: האם זוהי תפילה?

כן. תחשוב ותשאל שוב.

שאלה: האם אפשר להרגיש בו זמנית גם אהבה וגם יראה?

כן. אהבה בלי יראה לא קיימת בנבראים.

תלמידה: מה הפעולה הכי חזקה שיכולה לעזור לנו להגיע לאהבת חברים?

שאנחנו עוזרים זה לזה להשיג את מושג "האהבה" בתמיכה הדדית.

שאלה: במאמר הראשון שקראנו רב"ש גם מדבר על כך שבזמן האהבה אנחנו צריכים לעשות ברית ואז כשבאים המרגלים, שנעלה מעל זה, נכסה אותם. כביכול ההגבלה פה זה לא לרגל, זה לא לעשות לחברך מה ששנוא עליך במשהו, לא לרגל אחרי החבר, לא לראות את הפגמים?

זה עדיין מדרגה מאוד חלשה.

תלמיד: כל מה שרבי עקיבא והחברים שמצטטים בא מהתורה שמֹשה נתן לנו. שם אני זוכר שכתוב גם "אל תשנא את אחיך בלבבך והוכח תוכיח את עמיתך שלא תישא עליו חטא". ופה חברים שאלו, אם חבר לא קם, לא מתעורר, האם זה לרגל או לא לרגל? מה זה שאנחנו צריכים להוציא החוצה את הדברים ולדבר עליהם כדי שזה לא יישאר בפנים כמו איזו שנאה שאוכלת, שאתה דן את החבר ובפנים אתה בוער, הנקודה הזאת אוכלת אותנו מבפנים?

טוב, נצטרך להגיע לזה מצד אחר, לא בצורה ישירה כמו שאתה רוצה.

תלמיד: אולי בזווית קצת אחרת, אנחנו מדברים על יחס לחברים, יחס לקבוצה, יחס לבורא, יחס וכולי, אהבה ושנאה שמתגלה, אנחנו בתוך גילוי של שנאה חסרת תקדים בתוך ישראל בתקופה האחרונה, יש אנרגיות מאוד קשות במה שקורה ברחובות.

ברחובות, צריך להרחיב את הכבישים ואז לא יהיה כזה לחץ.

תלמיד: אבל זה קורה גם בתוך הבתים, אנשים רבים בתוך הבית, בתוך משפחות, משפחות נקרעות, אנשים עוזבים את הארץ, מה היחס הנכון לדבר הזה?

אני לא יודע, אני לא חושב שצריכים לעשות משהו חוץ מלהסביר להם שאנחנו מתקרבים לתיקונים, וכדי לעשות תיקונים נכונים, אנחנו צריכים להרגיש מצבים בלתי נסבלים שעוברים, ואז נתייחס לזה ביתר רצינות ונתקדם שלב שלב.

תלמיד: מה היחס הפנימי שלנו פה בינינו? איך אני מתייחס? אנחנו יודעים שמתוך היחס שלי אני יכול אולי לשנות דברים.

לא, בינינו כאן לא יכול להיות שום שינוי, אנחנו צריכים כאן רק לראות שאנחנו כולנו נמשכים לתיקון, להידמות לבורא בקשר בינינו, שאנחנו רוצים לגלות אותה מערכת השפעה הדדית ללא גבול שנקראת "בורא" וככה אנחנו נתקדם, לי אין בזה שום ספק.

תלמיד: דיברת גם על גילוי הרע, אנחנו רואים שיש פה גילוי מאוד גדול בחיים סביב מה שקורה בישראל כרגע.

זה גילוי האמת, "שמח אני ברשעים שמתגלים" כי כשלא מתגלים הם "נמצאים באפס תקווה", כן כמו שאתה זוכר. ולכן אנחנו מגלים מה שכבר היה. אין דבר כזה שמתגלה ושלא היה בנו, אלא זה היה ואנחנו כך נתקדם ונגלה יותר ויותר דברים שממש לא יפתיעו אותנו.

תלמיד: ואז כשמתגלה הרע הזה מה עושים איתו?

מנשקים.

תלמיד: זה לא פשוט לנשק את הרע כשאתה באמת סובל, אם זה מהשפה אל החוץ בסדר אני יכול להגיד, טוב אני מנשק את הרע.

אז זה לא רע. רע זה שאתה לא יכול להסתכל עליו מרחוק מכל שכן להתקרב, לגעת, לשנות אותו, אבל כשאנחנו יחד כולם מתחברים ומתקרבים לרע הזה, אנחנו מתחילים לראות שדווקא בצורה כזאת אנחנו יכולים להפוך את הרע לטוב, וכך נעשה. לכן זה לא מתגלה מיד, יש בזה הרבה שלבים.

שאלה: אני זוכר שסיפרת שהיית נוסע עם רב"ש והוא היה שומע חדשות, רצה לדעת מה קורה עם החיילים שלנו במלחמת לבנון, וכששאלתם אותו למה, כי אפילו באמצע השיעור היה מפעיל טרנזיסטור כדי לשמוע מה קורה, הוא ענה שאם הילדים שלך היו שם אז גם אתה היית מקשיב לחדשות. זה היה היחס שלו למצב. ובאמת אני כל הזמן חושב על מה שקורה במדינה שלנו, פשוט אי אפשר להתעלם מזה, זה כאילו אוחז אותך, זה תופס אותך, אתה רואה את זה בכל מקום, אתה חושב על זה. יש פה מצב לא טוב ועוברות בי מחשבות, שאם הרב"ש היה מסתכל על כל המצב הזה, ורואה את השנאה הזו שמשתוללת ברחובות, באמת על כלום תכל'ס, מה הוא היה חושב, מה היה דורש מהתלמידים שלו?

אני לא יודע מה להגיד לך, נראה לי שלא היינו עושים כלום, עדיין אין הכרת הרע, אז כל אחד רוצה לשלוט ברע שלו, דברים רגילים. ומתי נוכל להגיד משהו? כשהקהל יהיה מוכן לשמוע ולזה צריכים עוד הרבה שלבים שהקהל יעבור, שיתייאש ויראה שמה שהוא חושב, השיטה הזאת לא מביאה לכלום וכולי.

תלמיד: אגב זה גם עולה הרבה בקמפוסים, תלמידים שאנחנו מלמדים, מנסים לקשור את הדברים. אנחנו בצורה כלשהי צריכים לכלול את זה בתפילות שלנו, במפגשים שלנו, אנחנו צריכים להתייחס לזה בצורה כלשהי בעשירייה?

כן, בכל זאת אם הבורא מביא לנו את זה לענייני דיומא, אז אנחנו צריכים להתייחס לזה. אבל זה עוד לא בצורה כזאת שאנחנו יכולים להמליץ מה לעשות ולהביע דעתנו, לא. עוד לא הגענו להכרת הרע, אף אחד בשום צורה.

תלמיד: זה כן צריך לכאוב לנו, אנחנו כן צריכים לשאוף שיהיה לנו יחס לדבר הזה?

היחס הוא פשוט, על כל פשעים תכסה אהבה, חוץ מאהבה אנחנו לא רוצים לצפות לשום דבר אחר, אסור לנו.

שאלה: הכרת הרע זה כשאדם אומר, השנאה שאני מרגיש כלפי האחר מזיקה לי יותר מלכל דבר אחר, זאת אומרת אני שונא את השנאה שאני מרגיש כלפי האחר, זה כבר מתקרב להכרת הרע?

נגיד.

תלמיד: אדם מעדיף למות ולא להודות שמשהו אצלו לא בסדר, אז איפה מגיע הגבול שהוא כבר מסכים לזה?

הוא יקבע את הגבול אל תדאג, הוא יקבע. אלה דברים קטנים.

שאלה: אתמול בשיעור בוקר, היה לי מצב מאוד מיוחד, אני ישבתי בשולחן לבד, והתחלתי את ההכנה לשיעור עם החברים שהיו וירטואליים, ופתחתי את הלב ואמרתי לחברים הווירטואליים כמה שחסרים לי החברים כרגע בשולחן, זו הרגשה ממש לא נעימה, ואחד החברים אמר לי "אני מרחם עליך שאתה לבד שם", איך אני צריך להתייחס לחבר שאומר לי "אני מרחם עליך", זו אהבה?

זו לא אהבה אבל הוא כן משתתף בצערך.

תלמיד: אבל איך אני צריך להתייחס לזה?

שהוא רוצה להבין אותך ויכול להתקרב אליך.

שאלה: בנוגע לזה שאני צריך לאהוב את החברים ולא החבר צריך לאהוב אותי, האם זה אומר שאני יכול להרגיש את עצמי קרוב לכל החברים אפילו לאותו חבר שרחוק ממני, כלומר זאת יכולה להיות קירבה לא הדדית?

זו יכולה להיות קירבה לא הדדית, כי אתה עדיין לא יכול לבדוק אותה.

תלמיד: האם עליי בכל זאת לרצות לקרב את החבר?

בוודאי. אני חייב לרצות לקרב אליי את כל אחד מהחברים בקבוצה העולמית.

תלמיד: אם אני אוהב את החבר ואני רואה שהוא לא רוצה להתקרב, הרי אני לא אעשה את זה בכוח.

בוודאי שלא, רק באותה מידה שהוא מוכן לפעולה הדדית כזו.

שאלה: בקטע מס' 6 כתוב, שוודאי שאוהב את עצמו בכל לבבו ונפשו אבל עם הבורא הוא יכול לרמות את עצמו. איך הוא יכול לרמות את עצמו עם הבורא?

אנחנו עוד נבדוק את זה.

שאלה: האם אפשר לראות את "ואהבת לרעך כמוך" כיסוד של המבנה של אדם הראשון?

כן, ודאי, זה היסוד של כל המבנה שלו.

שאלה: מה זה אומר לתת לחברות חופש פעולה?

לתת לחברות חופש פעולה זה לתת להן אפשרות לפעול עליי איך שהן רוצות.

שאלה: אמרת שאם החבר מחליט משהו, אז יש תוצאה על כל החברים בעשירייה. אם נניח החלטנו שאנחנו משתתפות בשיעור מהחדר שלנו, ויש חברה שרגילה להתחבר לחדר הכללי והיא משתתפת בשיעור לא איתנו אלא בחדר הכללי שיש שם חברות מכל מיני עשיריות אחרות, האם זה משפיע על העשירייה, או שזה בסדר שהיא צופה משם ואנחנו בחדר?

טוב יותר שהיא תתחבר אליכן, והיא תתרגל. תוך פעם, פעמיים היא כבר תתרגל ולא תהיה לה שום בעיה להתחבר עם הקבוצה שלה.

שאלה: כל השנה אנחנו מדברים על אהבת חברים וזו עיקר העבודה ובחג האהבה מדובר על גבר ואישה. האם אתה יכול לקשור בין שני הדברים, למה בזמנים האלה דווקא חוגגים את החיבור בין גבר לאישה, על אף שעיקר העבודה שלנו הוא לאהוב את החברים?

אני לא יכול. אפשר לדבר על זה הרבה, עם הרבה מילים ושירים ומה לא, אבל אני עדיין לא קושר אהבת חברים ואהבת מינים. ודאי שגבר ואישה יכולים לעזור אחד לאחר בצורה מאוד מאוד מיוחדת בלטפס למלכות, לבורא, אבל זה עוד לא בשבילינו, ובכלל זה עוד לא בשביל עולמנו. אנחנו עוד לא מבינים מה התפקיד שלנו בכלל במינים, בלידת ילדים, בכל הדברים האלה, זה עוד ייקח זמן.

תלמיד: המבנה המיוחד של האדם שיש בו חלק זכרי וחלק נקבי, להשפיע ולקבל, האם זה קשור לאותו חג שאנחנו חוגגים כדי לקרב אותנו למצב הזה?

כן, וזה שייך לא רק לאדם, זה שייך לכל מין ומין. דומם, צומח, חי, מדבר, בכל מין ומין, יש חלק גברי וחלק נשי וחיבור ביניהם, ואנחנו עדיין לא הגענו לידיעה ברורה באיזו צורה הבורא רוצה שאנחנו נהיה מחוברים.

(סוף השיעור)