שיעור בוקר 07.08.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 460, דף ת"ס,

"עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב", אות ל"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', בדף ת"ס, עמוד 460, "עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סיבה ומסובב", אות ל"ב.

אות ל"ב

"ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות."

קריין: שוב.

אות ל"ב

"ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין." בינה ומלכות. מאיפה זה? "נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג" למה ט' תחתונות דס"ג? כי בטעמים דס"ג יש ג' דהתלבשות. כשיצא ג' דהתלבשות כל היתר שייך לבינה ואז יכולים לרדת למטה. "מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב" ובחינה ד' שיש שם יחד. "בחי"ב וה"ר," אבל העיקר זה בינה, שהיא יורדת למטה אז היא ממלאה את הבחינה ד' "לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת."

מה הוא רוצה להגיד? היו טעמים דס"ג מפה דס"ג עד הטבור. מפה עד הטבור דס"ג מתפשטים הטעמים. מתחילים להזדכך, בהזדככות יוצאים פרצופי הנקודות. ג' דהתלבשות, שזה אור החכמה, הארת החכמה נעלמה כבר בטבור. אין יותר, רק חסדים. חסדים עושים זיווג דהכאה. איך ס"ג עושה זיווג דהכאה? כדי שייצאו כל הנקודות שלו, זה ברור שהוא עושה את זה בעצמו. אבל חוץ מזה אנחנו אומרים שאותם פרצופי הנקודות שעכשיו יוצאים, הם בינה, ב'/ב', זו ממש השפעה, והם רוצים להשפיע. למי אפשר להשפיע? לנה"י דא"ק שזו המלכות, ה' תתאה. איך אפשר להשפיע?

כרגיל, ס"ג מעלה את המ"ן שלו לע"ב. ע"ב מעלה את המ"ן שלו לא"ק, לגלגלתא. גלגלתא לאין סוף. ובקיצור, הכול מתחיל להיות שוב מאין סוף. ומה שנעשה בגלגלתא עכשיו, נעשה זיווג בין ס"ג וגלגלתא כדי למלא את הגלגלתא, נה"י דגלגלתא, במה שס"ג יכול למלא אותה, ובגלגלתא נעשה מילוי. היא עושה זיווג דהכאה לפי המ"ן שמגיע מס"ג. אחרת איך ס"ג יכול לרדת למטה מטבור, למלאות פרצוף דגלגלתא? אנחנו מדברים במקום המדומה או ברצונות? זה רצונות דגלגלתא, אז גלגלתא צריכה בזה להתערב. היא מקבלת מהס"ג את הרצון שלו ומממשת אותו.

זאת אומרת, היא עושה זיווג דהכאה בראש של הגלגלתא כדי למלאות את הנה"י שלה במ"ן שקיבלה מהס"ג, מנקודות דס"ג, וכך ממלאה את הנה"י שלה. ואז בנה"י דא"ק, בנה"י דגלגלתא, מתפשט שם חוץ מאור החסדים שהיה קודם, שהיה ו"ק, עכשיו מתפשט שם אור יותר גדול, אור של בינה. ואז נקרא שבינה מחוברת עם המלכות, ונה"י דגלגלתא מתמלאים עם אור החסדים.

שאלה: היא לא יודעת שהיא צריכה להשאיר את הנה"י ריקניים? הרי הנה"י היו ריקניים, זה אותו פרצוף, לא?

מה זה ריקניים? נה"י דגלגלתא לא היו ריקניים. נה"י דגלגלתא היו מלאים באור החסדים. אי אפשר לקבל שם אור החכמה, אבל חסדים כן. מאיפה היה שם אור החסדים? מזה שאני לא רוצה להשתמש בכלים דקבלה, נמשך אליי אור הרבה פחות מאור החכמה, אלא אור החסדים.

כתוב כך ב"פתיחה", על בינה.

תלמיד: ועכשיו פתאום בא הס"ג.

וגורם לכך שיש תוספת של אור החסדים. כי גלגלתא לא רצתה למלאות את עצמה באור דחסדים. האור דחסדים שם זה ו"ק, הוא נמצא מתוך דבקות. שאני רוצה להיות דבוק בכל הכוח, אפילו בכוח שאני לא רוצה לקבל, לא יכול לקבל. זה בכל זאת אור הדבקות, זה תענוג. אני בא אליך, אני קצת מקבל מהכיבוד שלך, והיתר לא. אבל אני נמצא בזה בדבקות. אני רוצה לעשות הכול, אבל אם אני אקח משהו זה יהיה על מנת לקבל, אני כבר לא אהיה אצלך, אני כבר כאילו נבדל ממך.

לכן האור שממלא את נה"י דגלגלתא בזיווגה שהיא מקבלת מפה עד הטבור, האור שהיא מקבלת מטבור לסיום זה אור של דבקות, אבל חסדים, ו"ק. כלים דקבלה, לא שזה מרגיע אותם, מרגיע אותם שזה מה שאני מסוגל לעשות בדבקות. אבל אני נמצא בדבקות ויש לי עוד פוטנציאל הלאה, יכולת להתקדם. אני עשיתי כל מה שאפשר, עכשיו מגיע אור אחר, כי בס"ג אור החסדים זה אור שהפרצוף הזה מושך, לא שדוחה, לא שלא רוצה. הוא מושך. אור החסדים הזה הוא אחר לגמרי מאור החסדים שנמצא בנה"י דא"ק. הוא אור, שזה מה שאני מביא לעולם, אור החסדים, יכולת להיות בדבקות בכלים שלי. זאת אומרת, זו צורת העבודה שלי.

בוא נגיד כך, אם אדם גדול בא להתארח, אז הוא צריך לשבת, לאכול והכול. ואם הוא מסרב במקצת אז הוא אומר, יש לי בעיה עם הבטן, יש לי בעיה עם הבריאות, אני לא יכול, איכשהו כן. בכל זאת יש מילוי, הוא נשאר דבוק רק מחוסר כלים. ס"ג לא. ס"ג מגיע ואומר, אני לפי הכלים שלי מוכן, מקבל את הכול. הכלים שלי הם כלים דהשפעה, אני מקבל תענוג. השפעה זה תענוג, אני מקבל את התענוג הזה. אני עושה עליו זיווג דהכאה, אני עומד נגד הרצון לקבל שלי, אני עושה טובה לבעל הבית, רק עד כמה שאני מסוגל לפי היכולת שלי, אבל אני עושה. ודאי שזה לא אותו אור החכמה שבגלגלתא וע"ב, אבל זה תענוג. ובתענוג הזה, אפילו שהוא בלתי מוגבל, יש באור החסדים הזה הצטיינות משלו, ייחודיות משלו.

לכן ס"ג שעושה זיווג דהכאה וממלא נה"י דא"ק דרך ע"ב וגלגלתא, הוא מוסיף שם אור חסדים בפועל. זה כבר ג"ר דחסדים, שלמות. אני לא מרגיש שאני מקופח או מתקפל, נסגר, אני מרגיש את עצמי, ס"ג אומר, שאני משפיע בכל הכלים שלי. אין לי יותר. יש גדולים שעושים כך, אני קטן יותר, אני לא יכול, אבל במה שאני יכול אני עושה. כמו שילד קטן בא בין הגדולים, אז נותנים לו צלחת עם פירות, עם כל מיני דברים, אולי קצת נקניק, איזו נקניקיה וזהו. האחרים שם שותים וויסקי, אוכלים ברווזים, והוא ככה. אבל זה הוא, לכן לא לזלזל בזה.

מה הוא גורם בזה? הוא גורם בזה גירוי בנה"י דגלגלתא, שאם בכל זאת יש מישהו שנמצא בחסדים, וזו העבודה שלו, והוא מרוצה מזה, ומרגיש תענוגים בזה, מעבר לדבקות, גם בזה שכביכול משפיע מכוחו, זה מגרה את הגלגלתא. ומה היא עושה? היא עושה צמצום ב'. למה? כי יש לך פרצוף המשפיע אליך, ובפרצוף הזה ישנם גם כאלו רצונות שהם נהנים מהשפעה. הם מרגישים בזה שלמות, ונה"י דא"ק לא מרגיש שלמות בזה מתוך עצמו, ואז יש התנגשות ביניהם.

ולכן מלכות שמצמצמת את עצמה עד דרגת הבינה בנקודות דס"ג, היא אומרת, "טוב מאוד. אני מכבדת את הדברים האלה, אבל בשבילי זה לא מקובל. עלי זה לא מקובל. הרצון שלי יותר משלך, אני לא יכולה להסתפק בזה".

תלמיד: אז היא לא רוצה קבלה, את הקבלה הוציאו בצמצום א', ועכשיו היא לא רוצה גם השפעה, לא רוצה כלום.

קבלה היא לא רוצה כי היא חייבת להיות בדבקות, על זה בכלל אין שאלה. אבל היא לא יכולה להסתפק כמו נקודות דס"ג בזה שהם משפיעים. היא לא יכולה להיות מרוצה מזה. סיפוק אין לה מזה, והיא לא מסכימה להצטמצם עד כדי שיהיה סיפוק. מאיפה? יש לה בחינה ד'.

ולכן פרצוף נקודות דס"ג נחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ. שבגלגלתא עיניים יש שלמות ובאח"פ אין שלמות. אח"פ דנקודות דס"ג הם קבלו בחינה ד' מגלגלתא. הם התרשמו מזה שבצורה כזאת כמו שהם נמצאים לא יכולה להיות אף פעם בריאה, תיקון, גדלות, השפעת נחת רוח.

בדומה לטבור שיש ביטוש פנים ומקיף, שאני חייב לעזוב את הטבור. אני קבלתי, קבלתי. עד הסוף? עד הסוף. יותר מזה יכול? לא, כי אחרת זה היה על מנת לקבל. אז אני מסתלק. למה אני מסתלק? לא תהיה מטרת הבריאה, אני לא אגיע לגמר התיקון, אני יכול כך לעמוד באמצע? מצדי כן, אבל מצד מחשבת הבריאה שאני מסכים עם הבורא, לא.

לכן דבקות יתר בבורא שאני תמיד מחפש, היא מחייבת אותי להתחיל להסתלק מטבור לפה. אותו דבר כאן. כי כל פרצוף ופרצוף זה מקסימום להשפיע, ומקסימום להשפיע זה להיות בגמר התיקון.

אז מה קורה? הוא רואה שלא נשאר לו כלום. רק לחלק את הפרצוף הזה לשני חלקים, ואז להביא תיקון. אחד לחלק הראשון ואחד לחלק השני. בחלק הראשון של התיקון אין בעיה, הוא חפץ חסד. הוא יסתפק במה שיש תמיד לפי המדרגה.

אבל החלק השני בעייתי. גם גלגלתא לא יכולה למלאות אותו, אז מי ימלא אותו? מי שימלא אותו זה יהיה בגמר התיקון, אבל איך? לא רואים כוחות לזה. כי אם גלגלתא לא יכולה לרצות למלאות על מנת להשפיע, איך אפשר? לכן צריכים אדם שהוא יישבר ויהיה כלול מבינה ומלכות, ובקטנות יהיה בבינה, ובגדלות יהיה במלכות, וכך יעשה מכאן ומכאן, מכאן ומכאן את העבודה. כמו שהוא אומר שהמלך רוצה להעביר את האוצר שלו אחד אחד. וזה מה שאנחנו עושים בזיגזגים האלה, בעליות ובירידות.

תלמיד: זה כאילו שלנקודות דס"ג יש רגישות להעריך את מה שאין לנה"י דא"ק. כאילו אין שינוי באור, אבל יש שינוי ביחס, באיכות הפרצוף שנותן.

אני אגיד לך כך. פעם הלכנו לסעודה, סעודה כללית, ונתנו לך ולי אותו דבר. ראינו שלא יכולים, אתה במשהו אחד, אני במשהו אחר. בפעם הבאה אנחנו הולכים, אנחנו כאילו מזמינים מראש. אתה הולך על קטנות, אני הולך על גדלות. זה מה שקורה עכשיו. למה זה טוב? מכאן והלאה יש לנו חלוקות, חלוקות, חלוקות, לפי דרגות העביות, לפי דרגות הרשימות שאחר כך יעלו מהשבירה, לפי קטנות גלגלתא ועיניים ואח"פ, אח"פ דעליה, התכללות וכל הדברים האלה. זאת התחלה לריבוי פעולות ולחלוקת הפעולות, זה לזה וזה לזה. זה להשפיע על מנת להשפיע, זה לקבל על מנת להשפיע.

גם לקבל על מנת להשפיע רק כאח"פ דעליה, שנכלל באח"פ. זאת אומרת שאנחנו מקימים גלגלתא ועיניים חזקים, טובים, זה עולם האצילות, וכל היתר זה בעולה ויורד. קצת מוסיפים ומוסיפים להתכלל לשם. אתה עם הצלחת שלך, של הילד, ואני כל פעם מוסיף לך קצת, עד שתאכל את הכול. כמו שרב"ש אומר על העוגה עם הוויסקי.

מריבוי הרשימות אנחנו מגיעים לריבוי הפעולות, וכך יוצאים מהבעיה. ובעבודה שלנו אנחנו צריכים להסכים עם זה, שרק על ידי ריבוי הפעולות "פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול", אנחנו יכולים להגיע לתיקון. אי אפשר אחרת, כי אתה כל הזמן נכלל מתכונת הבורא, מיישם אותה, קולט אותה, מעצב אותה בפנים, ושוב.

עוגה מותר לך לאכול, אבל וויסקי זה למעלה מהדעת, זה רק במקצת. אנחנו עוד נלמד עד כמה אנחנו מסוגלים לעלות, ואיך הירידות שלנו הן מדודות בצורה מדויקת. שאנחנו נוכל רק לעלות בהתכללות קלה כדי כל פעם לספוג עוד קצת וויסקי.

(סוף השיעור)