שיעור בוקר 23.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 182 פתיחה לחכמת הקבלה אות פ"ה

קריין: ספר כתבי "בעל הסולם" בעמוד 182 בפתיחה לחכמת הקבלה אות פ"ה.

אות פ"ה

"ונתבאר היטב הקטנות והגדלות דנקודים, אשר צמצום הב' שהעלה את ה"ת שהיא בחי"ד, למקום נקבי עינים ונגנזה שם, גרם לקומת הקטנות דנקודים, שהוא קומת ו"ק או ז"א באורות דנפש רוח, והיו חסרים שם בינה וזו"ן דכלים ונשמה חיה יחידה דאורות. וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק אל הנקודים, חזר הצמצום א' למקומו, וחזרו הבינה וזו"ן דכלים לראש, כי ה"ת ירדה מנקבי עינים וחזרה למקומה למלכות הנק' פה, ואז נעשה הזווג על בחי"ד שחזרה למקומה, ויצאו הע"ס בקומת כתר ויחידה, ונשלמו הנרנח"י דאורות והכח"ב זו"ן דכלים. ולשם הקיצור, מכאן ואילך נכנה לצמצום ב' והקטנות בשם עלית ה"ת לנקבי עינים וירידת אח"פ למטה. ואת הגדלות נכנה בשם ביאת אור דע"ב ס"ג המוריד ה"ת מנקבי עינים ומחזיר האח"פ למקומם. ואתה תזכור כל הביאור הנ"ל. גם תזכור תמיד שגו"ע ואח"פ הם שמות דע"ס כח"ב זו"ן דראש, והע"ס דגוף מכונים בשם חג"ת נהי"מ, וגם הם נחלקים לפי גו"ע ואח"פ כי החסד וגבורה ושליש עליון דת"ת עד החזה הם גלגלתא ועינים ונקבי עינים, וב"ש ת"ת ונהי"מ הם אח"פ כמ"ש לעיל. גם תזכור, שגלגלתא ועינים ונ"ע, או חג"ת עד החזה, הם מכונים כלים דפנים. ואח"פ או ב"ש ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה, מכונים כלים דאחורים, כנ"ל באות ע"ו, ע"ש. וכן תזכור ענין בקיעת המדרגה שנעשה עם צמצום ב', אשר לא נשאר בכל מדרגה רק הכלים דפנים לבד, וכל תחתון יש בפנימיותו הכלים דאחורים של העליון, כנ"ל באות ע"ז, ע"ש"

אות פ"ה "ונתבאר היטב הקטנות והגדלות דנקודים, אשר צמצום הב' שהעלה את ה"ת שהיא בחי"ד, למקום נקבי עינים ונגנזה שם, בחינה ד', גרם לקומת הקטנות דנקודים, שהוא קומת ו"ק או ז"א באורות דנפש רוח, והיו חסרים שם בינה וזו"ן דכלים ונשמה חיה יחידה דאורות. עד כאן. היה זיווג בראש דס"ג על רשימות ב'/א' צמצום ב' ולכן היה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, כי זה ב'/א' צמצום ב', ומזה התפשטה קומת עשר ספירות למקום מאיפה שבא הרשימו. מאיפה באו הרשימות? למטה מטבור, אז למטה מטבור התפשטה הקומה, ראש דס"ג עשה זיווג, אבל הקומה התפשטה למטה מטבור. ואז התפשט מטבור ועד הפרסא. למה עד הפרסא? כי הרשימו היה צמצום ב', שאפשר לעבוד רק עם כלים שנמצאים עד הפרסא.

כרגיל יוצא לנו על זיווג דהכאה ראש דהתלבשות שנקרא כתר דנקודים, ראש דעביות שנקרא אבא ואימא דנקודים, וגוף שנקרא זו"ן דנקודים. וכולם, מפני שיצאו על רשימות ב'/א' צמצום ב', לכן יצאו גם כתר, גם אבא ואימא וגם זו"ן רק בגלגלתא ועיניים.

איך יכול להיות שבגלגלתא עיניים בלבד? לא יכול להיות, עשר ולא תשע ולא אחד עשרה, חייב להיות, אבל לא משתמשים בכלים דקבלה. ולכן יש לנו גלגלתא עיניים בראש, באח"פ לא משתמשים, גלגלתא עיניים בתוך, באח"פ לא משתמשים, וגלגלתא עיניים בסוף. זאת אומרת, כתר ראש א', אבא ואימא ראש ב', גוף זו"ן, כולם יצאו רק בגלגלתא ועיניים. בקטנות, זאת אומרת פרצוף דקטנות הוא נקרא עולם הנקודים על שם העתיד.

שאלה: מה זה שהיא נגנזה שם?

ה' תתאה?

תלמיד: כן.

שלא עובדים עליה זה נקרא נגנזה.

שאלה: מאיפה הוצא החיסרון הזה שהוא אומר "והיו חסרים שם בינה וזו"ן דכלים ונשמה חיה יחידה דאורות" אתה יכול להסביר את התהליך הזה? מאיפה נוצר החיסרון הזה?

אפשר להפעיל רק כלים דגלגלתא ועיניים. למה? כי הרשימו כך דורש. הרשימו דורש שאתה תפעיל רק כלים גלגלתא ועיניים, יותר מזה אסור. אסור להשתמש כי למטה מגלגלתא עיניים יש לך כלים דאח"פ, הם כלים דקבלה, עליהם היה צמצום ב', והדרישה ברשימו שאתה לא תעבוד עם הכלים דקבלה, ולכן יש לך פרצוף שיוצא בקטנות דראש ובקטנות דגוף.

תלמיד: במיוחד אני רואה שהוא אומר "וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק אל הנקודים, חזר הצמצום א' למקומו," פה הוא הלך ופה הוא חוזר למקומו, אני לא מבין את התהליך הזה.

איפה הוא אומר?

תלמיד: בשורה אחר כך הוא ממשיך "וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג"

אני לא קראתי את זה. אתה לא מבין איך ללמוד, אני קראתי קטע, עכשיו אני נמצא רק בזה, לפני זה, אחרי זה, לא קיים כלום. כך לומדים. אז עכשיו אנחנו מדברים רק על דבר אחד, יצא לנו עולם הנקודים בקטנות, שגלגלתא עיניים בכתר, גלגלתא עיניים באבא ואימא, וגלגלתא עיניים בזו"ן, באורות נפש רוח. ואורות נשמה חיה ויחידה אין, כי לא משתמשים בכלים דקבלה.

"וע"י ביאת אור חדש דע"ב ס"ג דא"ק" זאת אומרת, מגיע אור שהוא נותן גדלות, כוח, כוח המסך לכלים דקבלה. זה נקרא אור ע"ב ס"ג "אל הנקודים," שהוא מגיע האור הזה, אז "חזר הצמצום א' למקומו," זאת אומרת, היה צמצום ב', עכשיו חוזרים לצמצום א'. מה ההבדל? בזה שמצרפים כלים דקבלה גם לפעולה "וחזרו הבינה וזו"ן דכלים לראש," שהיו נפולים לתוך הכלי, לתוך הפרצוף "כי ה"ת ירדה מנקבי עינים" דראש "וחזרה למקומה למלכות הנק' פה, ואז נעשה הזווג" דהכאה "על בחי"ד שחזרה למקומה," יש עכשיו עשר ספירות בראש "ויצאו הע"ס בקומת כתר ויחידה, ונשלמו הנרנח"י דאורות והכח"ב זו"ן דכלים." זה נקרא שמגיעה גדלות לעולם הנקודים.

שאלה: אז באור ע"ב ס"ג יש זיווג על בחינה ד'?

אני לא יודע מה זה אור ע"ב ס"ג, אני יודע שכשהוא בא לאיזה מקום והמקום נמצא בקטנות הוא נותן למקום הזה כוח שנעשה גדלות.

תלמיד: בלי זיווג?

איזה זיווג?

תלמיד: אור ע"ב ס"ג שמגיע ומוריד את הה"ת?

כוח מגיע מלמעלה ונותן לכלי להיות בגדלות, להשתמש בכלים שלו. זה נקרא אור ע"ב ס"ג, שהוא מוסיף כוח השפעה, זה הכול. היתה קטנות, עכשיו נעשתה גדלות על ידי השפעת אור ע"ב ס"ג. כי אור ע"ב ס"ג נמצא למעלה מהצמצום.

שאלה: על איזו בחינה ד' מדובר פה, מה המהות של בחינה ד' הזאת? זו אותה בחינה ד' שהייתה בארבע בחינות דאור ישר, ד' דד'?

יש רק בחינה ד' אחת שבכל העולמות. מתי שהיא יכולה להופיע כך היא מופיעה.

תלמיד: אבל כל פעם זו צורה אחרת או שזה אותו דבר?

כל פעם צורה אחרת, אתה צודק. זו שאלה במקום. אתה שואל נכון, זו שאלה עמוקה. זאת אומרת, איזה סוג בחינה ד' כאן מתעוררת. אחר כך באצילות אותו דבר. כל הזמן אנחנו מעוררים בחינה ד' מנה"י דא"ק. איזו בחינה ד' היא? אז בינתיים, בחינה ד'. נכון, שאלה במקום.

שאלה: היה איזה טריגר שגרם לאור ע"ב ס"ג להגיע, כי זה כאילו פתאום אור?

חיסרון.

תלמיד: אז עלה רשימו שביקש אותו?

איזה רשימות עלו מנה"י דא"ק מלמטה מטבור לראש דס"ג?

תלמיד: בהתחלה עלו ד'/ג'.

לא, ב'/א' מצומצם.

תלמיד: כן.

וד'/ג'. אז ד'/ג' האלו שעלו אחרי קטנות, כשיצאה קטנות דעולם הנקודים, ועכשיו ד'/ג' משחקים, ואז הם מזמינים גדלות.

"ולשם הקיצור, מכאן ואילך נכנה לצמצום ב' והקטנות בשם עלית ה"ת לנקבי עינים וירידת אח"פ למטה. ואת הגדלות נכנה בשם ביאת אור דע"ב ס"ג המוריד ה"ת מנקבי עינים ומחזיר האח"פ למקומם. ואתה תזכור כל הביאור הנ"ל. גם תזכור תמיד שגו"ע ואח"פ הם שמות דע"ס כח"ב זו"ן דראש, והע"ס דגוף מכונים בשם חג"ת נהי"מ," לפעמים מקובלים לא כל כך מדייקים, אלא מדברים לפי העניין "וגם הם נחלקים" הספירות דגוף האלה, חלקים דגוף "לפי גו"ע ואח"פ כי החסד וגבורה ושליש עליון דת"ת עד החזה הם גלגלתא ועינים ונקבי עינים, וב"ש ת"ת ונהי"מ הם אח"פ" בכל מקום אנחנו יכולים, לפעמים בראש אנחנו כך אומרים, גלגלתא עיניים ואח"פ, לפעמים בגוף, בתוך בסוף, לא חשוב. בקיצור משתמשים בחלקים האלה, בשמות של החלקים האלה איפה שנוח. "גם תזכור, שגלגלתא ועינים ונ"ע, או חג"ת עד החזה, הם מכונים כלים דפנים." כלים דהשפעה הם נקראים גם כלים דפנים. "ואח"פ או ב"ש ת"ת ונהי"מ שמחזה ולמטה, מכונים כלים דאחורים, כנ"ל באות ע"ו, ע"ש. וכן תזכור ענין בקיעת המדרגה שנעשה עם צמצום ב', אשר לא נשאר בכל מדרגה רק הכלים דפנים לבד," כלים שהם עם עביות א'/שורש, לא יותר מזה. זאת אומרת, כלים דהשפעה מה שאנחנו קוראים. למה דווקא השפעה, הם כלים, הם רצון לקבל? אין להם כוח לקבל בעל מנת להשפיע, יש להם כוח רק להשפיע על מנת להשפיע עם העביות שלהם, לכן נקראים כלים דהשפעה, אבל כך הם נקראים, אז זה כלים. "וכל תחתון יש בפנימיותו הכלים דאחורים של העליון," זאת אומרת, אח"פ דעליון נפולים בכל הגלגלתא דתחתון, זה מה שיש לנו בצמצום ב'. הוא מסביר לנו כאן את כל ההתכללות של הכלים, בניית הכלים שבצמצום ב'.

שאלה: לגבי הרשימו ד'/ג' שגורם לזיווג בגדלות. לא ברור מה המהות הזאת של הרשימו. זאת אומרת ד'/ג' הוא בא מנה"י דא"ק, ובעקבות הרצון הזה נוצר צמצום ב'. איך מתוך הסתלקות האורות לצמצום ב', איך כשזה הופך להיות רשימו, פתאום הוא כן מקבל החלטה לעשות איתו זיווג בכל הכוח, למרות שכאילו הזיכרון אומר שזה כלים שאני לא יכול להשתמש בהם, ולכן בעקבות זה גם נוצר צמצום ב'?

בינה יכולה לתקן את הכול, אין לבינה הגבלה. זה רצון להשפיע שלפני הרצון לקבל של המלכות. כשבינה מולידה את המלכות, זה נקרא שיש בה יותר כוח מאשר במלכות. היא לוקחת את הרצון להשפיע של הכתר, רצון עם כל העוצמה של חכמה, הרצון להשפיע שלה, של בינה, שהיא דומה לכתר, ועם כל העוצמות האלה היא בונה את זעיר אנפין כקטן, ואחר כך מגדילה אותו למלכות כגדול.

אז מה יכול להיות שמלכות תפחד? שהיא תפחד שהיא לא תוכל לקבל מספיק כוח השפעה מבינה? האם ייתכן דבר כזה? האם ייתכן שבינה לא יכולה לספק כוח השפעה למלכות כדי שמלכות תקבל על מנת להשפיע ויהיה גמר התיקון? בינה יותר חזקה מהכול.

זאת אומרת, היא יכולה, היא מולידה, היא אימא עילאה, היא מולידה את המלכות, מטפלת במלכות, ממש נותנת הכול למלכות. לכן נקודות דס"ג שזה בינה ממש נקייה, ממש בינה בתוך תוכה, כשהיא יורדת בעצמה למטה מטבור וממלאה את נה"י דגלגלתא, אין שום ספק שהיא יכולה לעשות הכול, והיא גורמת שם להמון פעולות. נה"י דא"ק, נה"י דגלגלתא, מגיבות על זה, הן רוצות לקבל על מנת להשפיע עם כל הבחינה ד' שיש בהן. אבל מתי, איך? עכשיו בעולם הנקודים הן יממשו את זה. זו אותה בחינה ד'. קודם הם עושים זיווג על הקטנות, שהיא עצם העניין, זאת אומרת שמשהו יהיה קיים. אבל אחר כך מגיע מזה פרצוף קטנות דעולם הנקודים, על רשימו ב'/א' מצומצם. ואחר כך מתעורר רשימו ד'/ג' מנה"י דא"ק, שדורש, ועכשיו סוף סוף אנחנו יכולים להגיע לגדלות.

בינה ירדה לנה"י דא"ק, כלים דהשפעה ירדו לכלים דקבלה, נתנו להם את כל הכוח שכלים דהשפעה יכולים לתת. לא יכול להיות יותר, פשוט מאוד. אם אנחנו מדברים על זה שמלכות תהיה פעם מתוקנת, זה המצב, שבינה יורדת למלכות ונותנת לה כוח השפעה.

אם מלכות מתעוררת ויכולה לפי כל החשבונות לתקן את עצמה בכוח השפעה של בינה זה המצב, זה המקום, זאת הפעולה. וזה מה שקורה, לכן עולם הנקודים שיצא בקטנות ויש לו רשימות ד'/ג' בגדלות, זה לא ד'/ג', זה כך נראה לנו ד'/ג', אבל זה לא ד'/ג'. זה נקרא ד'/ג' בגלל שנה"י דגלגלתא כלפיי עצמו הזדכך שם, לא רוצה לקבל, אבל בעצם שם זו בחינה ד'.

ואז הם עושים חשבון וזיווג, אנחנו אומרים על ד'/ג', אבל זה על בחינה ד' והם נשברים כולם בבחינה ד'. הם לא יכולים לדעת מראש שהם לא יוכלו לקבל על מנת להשפיע כי יש להם הכול. ואז יוצא שנעשתה שבירת הכלים דקבלה האמיתיים, מתוך זה שרצו לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, שיש כאן כזאת טרגדיה, דרמה אני לא יודע איך להגיד, אבל זה משהו שאין יותר ממנו. אין יותר מזה, זה עוד באדם הראשון, אבל אין יותר מזה, שהולכים על גמר התיקון בלהשפיע כולו כולו, שהוא מוסר את עצמו כולו, וזה לא מתקיים. זה דבר שאנחנו יכולים לתקן רק דרך אלפי אלפי פעולות. ואנחנו מתקנים את זה ברגש, את האכזבה הזאת, את הכאב הזה עם כל עלייה וירידה.

בוא נגיד שזו בעצם הקומפנסציה, אולי פיצוי, על אותה אכזבה, אותו גודל נורא הזה שקורה, שכולי כולי רוצה כל כך להשפיע את הכול לבורא וקורה ההיפך. זה ממינוס אינסוף לפלוס אינסוף, אין טרגדיה, אין מכה יותר גדולה מזה.

ולכן רק על ידי ריבוי הפעולות אנחנו יכולים איכשהו לתקן את זה. אבל שוב זו בחינה ד' ששוברת את הכלי. ולכן יש לנו אחר כך אפשרות לתקן את זה בקטנות, קטנות והפעולה האחרונה היא של רב פעלים מקבציאל.

אנחנו נלמד למה דווקא אנחנו עושים את הכול חוץ מאת לב האבן שהוא בכל זאת, לא על חשבוננו בגלל שהבורא ברא אותו ולכן אנחנו לא מסוגלים. עוד נלמד מהו לב האבן הזה שנמצא כאן כל הזמן.

תלמיד: הנקודה של גדלות והכאב שנוצר מתוך השבירה הזאת, זה מאוד מורגש ואפילו מאוד ברור למה הוא ממשיך כל הזמן את התהליך הזה. אמרת קודם שבזמן התפשטות נקודות דס"ג, ד' מזככת את עצמה ואז נוצר צמצום ב' ואז נוצרות שתי הרשימות.

מזה שנקודות דס"ג ירדו והצטמצמו יש לנו ב'/א' צמצום ב'. רשימו מצומצם. מזה שנקודות דס"ג התכללו עם נה"י דא"ק, על ידי זה יש רשימו ד'/ג'.

תלמיד: אז מזה שהתכללו בד', ואז נוצרה רשימת ג'/ד' מתוך ההתכללות הזאת הם קיבלו הרגשה שאלו רצונות שאנחנו לא יכולים לקבל בהם בעל מנת להשפיע ובעקבות כך נוצר אחרי זה צמצום ב'?

כן.

תלמיד: אז אם יש כבר את ההרגשה הזאת, זו הרגשה שהיא השורש של הרשימו הזה ד'/ג', וההרגשה הזאת אומרת שיש רצונות שבהם אני לא יכול לקבל על מנת להשפיע, איך הוא פתאום עושה עליהם זיווג בפה דראש דס"ג?

מגיע להם אור ע"ב ס"ג שמוריד מסך מנקבי עיניים לפה ונותן להם אפשרות להזדווג על ד'/ג'.

תלמיד: אבל הוא מרגיש, הרשימו יודע שאלה רצונות שבהם לא ניתן לקבל על מנת להשפיע.

לא, זה היה מצב אחר לגמרי.

תלמיד: זה מה שאני לא מרגיש, את ההבדל בין המצב הזה למצב הזה.

איפה היה צמצום ב'?

תלמיד: בנקודות דס"ג, בנה"י דגלגלתא.

בנקודות דס"ג, זאת אומרת זה ס"ג שירד למטה והתערבב עם נה"י דא"ק.

תלמיד: עד הסיום.

כן.

תלמיד: הרגיש איפה הוא יכול להתממש ואיפה הוא לא יכול להתממש.

לא. הוא לא מתממש שם, שם ירדו רק אורות דחסדים, לכן זה הצטמצם. עכשיו שהוא הולך לעשות זיווג דהכאה על ד'/ג', על גדלות, הוא דורש שאור החכמה יבוא אליו, יתקן אותו וייתן לו את כוח המסך, והוא מקבל.

תלמיד: בנקודות דס"ג הוא כאילו עשה מיפוי של השטח, ובעולם הנקודים בגדלות הוא מממש את המיפוי שהוא עשה.

הוא לא יכול לעשות מיפוי של השטח כי הוא לא הרגיש אף פעם מה זה בחינה ד'. רק בזמן שאתה מקבל את אור החכמה בעל מנת להשפיע אתה מתחיל לעורר את בחינה ד' ואז אתה אומר "וואי לא ידעתי שזה עד כדי כך טעים, שזה עד כדי כך ענק, לא חשבתי". כי עבדת תמיד עם כלים דהשפעה, עבדת עם בינה. עם בינה בבקשה, תשפיע כמה שאתה רוצה, בינה זו אימא עילאה, הכול ניתן הכול מותר. אבל כשאתה כבר מתחיל לקבל בכלים שלך, בכלים דקבלה, בעל מנת להשפיע, אתה פתאום נדהם מעוצמת התענוג, לא ציפית לזה.

תלמיד: אז מה זה צמצום ב' אם גם ככה הכול שם בהשפעה? אין שם שום חכמה.

כאן צמצום ב' זה שאסור לעבוד עם הכלים האלה. הם לא עבדו עם התענוגים כך שאסור להשתמש בתענוגים, לא גילו את התענוגים האלו לפני גדלות דעולם הנקודים. זה היה צמצום על זה שאסור להשתמש בכלים עצמם. הם לא ניסו לקבל על מנת להשפיע למטה מהטבור עד שנעשתה שבירה. לכן הם לא ידעו.

לך לחלק ז' ותקרא שם באור פנימי. אפילו לא באור פנימי בשאלות ותשובות.

שאלה: איך לעשות מאמץ ראשון להתבטל כלפי הקבוצה?

לסגור עיניים ולקפוץ לזה. וזה לא מאמץ ראשון, כל הזמן זה ראשון, כל פעם זה המאמץ הראשון. בלי זה לא ייצא כלום.

שאלה: שמעתי שאהבה, השפעה, מתבססת על גשמיות של החברים, וההכרה שאני צריכה לאהוב אותם. האם העבודה הזאת היא פנימית או בכל זאת יש לה פעולות פרקטיות?

ודאי שפרקטיות, בזה שאני לא שונאת את החברות האחרות, שאני מוכנה לעזור להן, שאני מטפלת בהן, עוזרת להן בכל וכל, לא מעבירה עליהן שום ביקורת, לא מתגאה כלפיהן, לא מרימה את האף למעלה ואת הזנב למעלה.

שאלה: איך מגיעים ליראת השם, האם זה על ידי זה שמצדיקים את מה שהבורא מוריד עלינו?

אנחנו צריכים להתחיל מדבר פשוט. מהבורא לא יכול להיות רע, ואם אני מרגיש את הרע, זה סימן שהכלים שלי מקולקלים והם מעצבים בי את הרגשת השקר, שמה שאני רואה זה שקר.

שאלה: מה זה אומר לא ליהנות בכלים דקבלה, איך לקבוע אם אני נהנה בכלים דקבלה?

הכי טוב אם אני מוסר את זה לזולת. אנחנו לא יכולים אף פעם להשתמש בכלים דקבלה שהם שלנו, אלא אם אני מצרף אותם לזולת, שם אני יכול ליהנות.

שאלה: האם את הקביעה הזאת אני יכול לעשות על ידי שאני מרגיש סבל או דחייה, ואיך עם אותו סבל לייצר יחד עם שמחה?

זה רק על ידי חיבור. כל הדברים האלה נפתרים בחיבור.

.

שאלה: אני לא זוכר אף מילה, אבל דבר אחד אני מרגיש כשדיברת על אפקט המשאבה, עלייה וירידה, כל המשחק הזה. מתוך כל זה בדבר אחד אני בטוח, שצמצום א' הוא על הרצון וצמצום ב' הוא על הכלים, לא להשתמש בעל מנת לקבל. נכון?

כן.

תלמיד: אני רציתי להזכיר על תורנות רמח"ל, וזה המקום הכי טוב להתכללות עם קבוצות מאירופה והכנה לכנס.

בסדר גמור. טוב שאתה מתמיד בזה. צריכים לבדוק האם באמת זה נכון וטוב ואיך להשתמש בזה יותר.

(סוף השיעור)