שיעור בוקר 22.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ סוכות תשפ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 173

אותיות מ"ח-מ"ט

קריין: "פתיחה לחכמת הקבלה" של בעל הסולם. אות מ"ח.

נמשיך, אין לי מה להגיד, חכמת הקבלה צריכים ללמוד אותה, ללמוד כמה שאפשר, על ידי זה גם מקבלים מנת האור המחזיר למוטב ולכן אנחנו צריכים גם את זה ללמוד.

אות מ"ח

"אמנם אלו הקומות שיוצאות על המסך במשך זמן הזדככותו ע"פ סדר המדרגה אינן נחשבות להתפשטות מדרגות אמיתיות, כמו הקומה הראשונה שיצאה מטרם התחלת הזדככות, אלא שהן נחשבות לבחינות נקודות, ומכונות בשם או"ח ודין, כי כח הדין של הסתלקות האורות כבר מעורב בהם. כי בפרצוף הא', הנה תיכף כשהביטוש התחיל לפעול וזיכך את המסך דגוף מבחי"ד, הנה נחשב כאלו כבר נזדכך כולו, כי אין מקצת ברוחני, וכיון שהתחיל להזדכך כבר מוכרח להזדכך כולו, אלא מתוך שמדרך המסך להזדכך על סדר המדרגה, יש שהות לאור העליון להזדווג עמו, בכל מדרגה של עביות שהמסך מקבל במשך זמן הזדככותו, עד שמזדכך כולו, כנ"ל, וע"כ אלו הקומות היוצאות במשך זמן הסתלקותו, כח ההסתלקות מעורב בהן, ונחשבות רק לבחינות נקודות ואו"ח ודין. ולפיכך אנו מבחינים בכל פרצוף ב' מיני קומות בשם: טעמים ונקודות. כי הע"ס דגוף שיצאו בראשונה בכל פרצוף, נק' בשם טעמים, ואותן הקומות היוצאות בפרצוף בדרך זיכוכו, דהיינו אחר שכבר התחיל המסך להזדכך עד שמגיע לפה דראש, כנ"ל, הן נקראות בשם נקודות."

בעל הסולם מסביר לנו שיש לנו אור ישר ואור חוזר בראש, שזה על ידי זיווג שנעשה בפה דראש (ראו שרטוט מס' 1). ואחר כך האור מתפשט מפה ולמטה עד הטבור, וזה מה שנקרא שמתפשט אור פנימי. העודף נשאר מבחוץ שזה נקרא אור מקיף. ואז המסך מתחיל להזדכך, הוא מקבל החלטה שהוא מזדכך מטבור מבחינה ד׳ דעביות לג׳, לב׳, לא׳ ולשורש, וכך המסך מזדכך לגמרי ומגיע מטבור לפה דראש.

סך הכול זאת הפעולה. שהאור החליט עם המסך שהם עושים כאן פעולה שמגיעים לפשרה כזאת שהמסך עובד בכוונה על מנת להשפיע, ככל שיש לו השתוות עם כוונת האור להשפיע, יוצא שהמסך והאור פועלים יחד, והאור נכנס לתוך של הכלי ובתוך ישנו אור פנימי.

שרטוט מס' 1

שאלה: הפעולה של הזדככות האור, החלשת המסך, במקרה שלנו של התחתונים, האם זה קורה?

נדבר על זה אחר כך, אני לא רוצה שתתבלבלו. קודם שיהיה לנו מסך, ואחר כך נדבר מתוך הניסיון, מתוך ההרגשה שלנו מה קורה לנו עם המסכים. נקווה שעוד מעט נגיע.

אות מ"ט

"ואלו הרשימות הנשארות למטה בגוף אחר הסתלקות האורות דטעמים, נקראות בשם תגין. ואלו הרשימות הנשארות מקומות הנקודות נקראות בשם אותיות שהם כלים."

מה שנשאר מאור פנימי זה נקרא "תגין", ומה שנשאר מהאור חוזר זה נקרא "אותיות" (ראו שרטוט מס' 2), והאותיות האלה הם הכלים. זאת אומרת סך הכול מכל ההתפשטות הזאת שעברנו, בסופו של דבר הגענו למצב שמכל מה שקורה כאן נשארים לנו כלים, וזה העיקר.

זאת אומרת, מזיווג דהכאה שבפה דראש, והתפשטות, והזדככות הדרגתית, הגענו למצב שנשארו לנו כלים או אותיות, ועל ידם אנחנו כבר ממשיכים. מגלים מה אנחנו רוצים עכשיו על פי הניסיון הקודם, איך אנחנו יכולים להתייחס לעצמנו ולבורא ולקשר בינינו, למטרת החיים, מטרת הבריאה, ואז יכולים להחליט דבר חדש. זאת אומרת, כל הניסיון ממה שהיינו בכל התהליך הזה שעברנו, כל זה בעצם מקובץ עכשיו בשבילנו בתוך אותיות או כלים.

שרטוט מס' 2

שאלה: אני עדיין מתבלבל בין קומות, בחינות ומדרגות. מה ההבדל ביניהן?

קומות זה האורות שיוצאים מהפרצוף, או דרגות המסך. קומה זה קומה, אין הגדרה בדיוק, רמה. אותיות וכלים זה מה שאנחנו צריכים עוד לברר. רצונות שאיתם אנחנו יכולים להמשיך את הפעולה הבאה, נגיד סיימנו את גלגלתא שזה הפרצוף הראשון, אין לנו יותר חוץ ממה שהיה כאן, זה הפרצוף הראשון שהמלכות דאין סוף התחילה לארגן מתוכה, ואחר כך בא הפרצוף השני (ראו שרטוט מס' 3). מה אנחנו צריכים? האותיות, הכלים האלה עוברים לפעולה השניה ואנחנו נלמד אותה. זה ייקרא פרצוף ע"ב. אתם כבר למדתם את זה בטח.

שאלה: מהן האותיות ביחס לפרצוף ובהקשר למערכת הכללית?

זה רשימות. כמו שבראש הגלגלתא (I), היו רשימות מהאין סוף, היה קודם מצב אין סוף, ואז לפי זה הגלגלתא פעלה ובנתה את עצמה, אחר כך, אחרי הגלגלתא, יש לנו רשימות, אפשר להגיד שזה (II), שיוצאות ממנה ומזה נבנה הפרצוף הבא שנקרא ע"ב, כולו תוצאה מהגלגלתא (ראו שרטוט מס' 3).

אבל מאיפה מגיעים כל האורות האלה? הם מגיעים בכל זאת מאין סוף, עוברים דרך כל הפרצופים האלה, כל הדברים האלה, ונכנסים לע"ב, ובונים את הע"ב. ואחר כך פרצוף שלישי ס"ג, מ"ה, ב"ן, וככה כל הפרצופים שנמצאים כאן, 125 פרצופים עד העולם הזה, עד אלינו. יש כאן אין סוף, ודרך 125 פרצופים הם מגיעים אלינו, לעולם שלנו.

שרטוט מס' 3

שאלה: האם לכל האותיות האלו של הפרצוף הזה דרך כל 125 השלבים, יש משהו משותף?

משותף זה המסך שכל הזמן הולך ומזדכך, נעשה יותר ויותר חלש. מאין סוף עד העולם שלנו, איפה שהוא לגמרי לגמרי נעלם, הופך להיות לאפס (ראו שרטוט מס' 3).

שאלה: פעם קודמת דיברנו שנקודות זה כאשר הנברא מסרב לקבל תענוג ואותיות זה זיכרונות על איך הוא סירב. האם זה נכון?

אלה דברים מאוד מאוד עמוקים, אני לא יכול בצורה כזאת להסביר לך. תקרא עוד יותר, ויכול להיות שתקרא את זה גם ב"תלמוד עשר הספירות". תקרא, תמצא שם בסוף החלקים.

תלמיד: אם אפשר עוד קצת לדייק. אנחנו אומרים שדווקא אותיות יוצרות את הכלים. האותיות במקרה הנ"ל, האם זה הסכום של כל מה שהנברא עבר באותה רמה?

זו תוצאה. זה לא סכום, זאת תוצאה.

שאלה: להמשיך את הבירור הזה. מה הקשר בין אותיות לבין עביות של הפרצוף הבא?

לפי האותיות, עכשיו המסך עם האותיות, בונה את הפרצוף הבא שנקרא ע"ב. וזה נקבע על ידי עוצמה, גודל של הכלים האלו של האותיות.

שאלה: בשרטוט ליד המונח אותיות כתבת שזה כלים, למה משוייכים התגין?

יש לנו תוספות, למידה מהפרצוף הקודם שהוא בעצם משאיר אחריו הרבה תוצאות, רשימות. רשימה מהמילה רושם, שלפי זה אנחנו יכולים להרגיש, להבין, לראות מאיפה באות כל התוצאות האלה. או מהתפשטות האור מלמעלה למטה, או הזדככות המסך, וכל הדברים שישנם.

ברור שאור אין סוף שנכנס לפרצוף ועל ידי זיווג דהכאה ממלא אותו, ואחר כך מזדכך מהפעולה שלו, אז הוא לוקח עימו, בתוכו את כל ההתרשמות ממה שעבר עם המסך, עם האור חוזר, עם זיווג דהכאה, עם הזדככויות, כל הדברים האלה.

והוא דרך הפרצוף הזה שנקרא גלגלתא עובר לפרצוף השני שיקרא ע"ב, (ראו שרטוט מס' 4). וכל מה שהיה לו מאין סוף דרך גלגלתא הוא מכניס לתוך הע"ב בצורה כזאת, שבעצם כל פעם שהפרצופים מתווספים, מתחברים ביניהם עד העולם הזה, כמה שפרצוף יותר תחתון, יותר חלש, אז יש בו רשימות מכל יתר הפרצופים הקודמים. ולכן כל פרצוף שנמצא אפילו בצורה קטנה מאוד שזה אנחנו, אז אנחנו יכולים לגלות בנו את כל הרשימות שנמצאות בנו עד אין סוף. זה הכול נמצא בכל אחד ואחד, ובכולנו יחד (ראו שרטוט מס' 4).

ולכן אנחנו צריכים רק את האור העליון שישפיע עלינו ויתקן אותנו, רק את זה אנחנו צריכים. ואז על ידי האור שמשפיע עלינו אנחנו מתחילים להרגיש את הרשימות שנמצאות בנו, בכל אחד ואחד ובכולנו יחד. כמה שאנחנו משתדלים להתחבר אנחנו מעוררים את האור העליון לפי כמות ואיכות, הוא משפיע עלינו ואנחנו מתחילים לנוע כבר לקראת גמר התיקון. גמר התיקון הוא בכניסה לאין סוף [מסומן בשרטוט למעלה בפס ירוק], (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס׳ 4

שאלה: לא ברור איך האור המקיף נותן למסך מודעות, אם הוא נמצא מחוץ למסך אז איך המסך מרגיש אותו, איך נוצר הקשר הזה?

הוא מורגש כמקיף כי הוא שייך לאותו כלי ושייך לאותו מסך. המסך דווקא מקשר אותו לכלי, גם דוחה וגם מקשר. המסך הוא שמבדיל את כל החלקים האלה של הכלים והאורות ונותן להם סדר, זה לכאן וזה לכאן, עד כמה פנימה עד כמה החוצה נמצאים האורות והכלים, זה הכול מארגן המסך.

קריין: ממשיכים בתוך אות מ"ט.

"והתגין שהם הרשימות מהאורות דטעמים הם חופפים על האותיות והכלים, ומקיימים אותם. ונתבאר ד' מיני אורות הנק' טעמים נקודות תגין ואותיות.

אשר הקומה הראשונה היוצאת בכל פרצוף, מה"פ הנקראים: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן, נק' בשם טעמים." כבר דיברנו על זה, האור העליון עושה זיווג דהכאה כי יש מסך, ומתקבל בפנים עד הטבור. והפעולה הזאת היא התפשטות הטעמים.

"וקומות היוצאות בכל פרצוף אחר שכבר התחיל להזדכך, עד שמזדכך כולו, נקראות בשם נקודות." שהוא חוזר לפה דראש, ואז זה נקרא נקודות (ראו שרטוט מס׳ 5).

"והרשימות הנשארות מהאורות דטעמים שבכל קומה אחר הסתלקותם, נק' בשם תגין." זאת אומרת, הרשימות שנשארו זה נקרא תגין.

"והרשימות, הנשארות מהאורות של קומות הנקודות אחר הסתלקותם נק' בשם אותיות או כלים." למה הן נקראות גם כן כלים? כי עליהם אחר כך יוצא הפרצוף הבא. בזה בעצם הגלגלתא נגמרה, ועכשיו יוצא לנו פרצוף ע"ב (ראו שרטוט מס׳ 5). יהיה לו גם כן זיווג דהכאה בראש, והתפשטות בתוך, ולא התפשטות בסוף, וגם כן אחר כך הזדככות המסך, וגם כן נשארו אחריו רשימות, ואחר כך יוצא עוד פרצוף ס"ג, ואחר כך מ"ה, ואחר כך ב"ן. וכך יש לנו חמישה פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, חמישה פרצופים שבהם המסך מזדכך לגמרי, ואין יותר. שהתחילו מסך מדרגה 4, ובע"ב זה 3, בס"ג זה 2, במ"ה זה 1, ובב"ן זה 0, ואז המסך כולו הזדכך. שבאין סוף הוא היה כולו גדול, ובב"ן זה 0 (ראו שרטוט מס׳ 5).

שרטוט מס׳ 5

שאלה: עכשיו לקראת הכנס כשאנחנו דורשים שיהיו לנו חסרונות להשפעה, האם החסרונות להשפעה שאנחנו מבקשים זה בעצם אותן האותיות שבפרצוף הכי חלש שבעולם העשייה?

אנחנו מעוררים את כל המערכת הזאת מהמצב שלנו לפי עוצמת החיבור בינינו. לא לפי אף אחד לבד, הוא לא יכול להשפיע, כי כל ההשפעה לקראת המטרה זה בחיבור. כי בסך הכול אנחנו צריכים לחזור לצורת האדם הראשון לפני השבירה. ולכן בזה מתחשבים, בזה הכוחות הרוחניים מתחשבים, עד כמה אנחנו נמשכים לחיבור.

תלמיד: אתה הסברת שבעצם האותיות זה הכלים, זאת אומרת שזה חסרונות להשפעה. אז האם החסרונות האלה שאנחנו דורשים שתהיה לנו עכשיו השפעה, זה אותן האותיות בעצם של עולם העשייה, של הפרצוף הכי חלש בעולם העשייה?

אם אנחנו באמת רוצים להשפיע אז אנחנו שייכים כבר לכוחות שפועלים במערכת הרוחנית, בין 125 הפרצופים של המערכת העליונה.

שאלה: אם אנחנו אומרים שהאור נמצא כל פעם תחת צמצום, אז האם ניתן להגיד שטעמים ותגין זה איזו מידה מתוקנת של רצון או שזה אור?

זה כוחות שפועלים בתוך הרצון שלנו, שאנחנו עם הכוחות האלו יכולים לכוון את הרצון לפעולות רוחניות, לחיבור, להשפעה, להזדהות, להשתוות. לכן הרשימות האלה הן מאוד חשובות, בלעדיהן זה כמו שאדם איבד את ההכרה. יש אנשים שמתוך זקנה או מתוך תאונה הם מאבדים את הרשימות שלהם, הם לא יודעים איך לפעול, הם אפילו לא יודעים איך להזיז ידיים ורגליים, כי כל זה זה רשימות. כמו תינוק שלא יודע לנהל את הפעולות שלו ואחר כך לאט לאט הוא כבר מתחיל להגיע למשהו, לקבל, לאכול, לתת, לשחק. זה הכל רשימות שנמצאות אצלנו ואם אנחנו מאבדים אותן, גמרנו, אנחנו לא נוכל לעשות שום דבר.

לכן בוא נעשה פעולות, נאסוף מכל הפעולות שלנו רשימות גם נכונות וגם לא נכונות, לא חשוב, הכל מסתדר, ואנחנו צריכים להגיע למצב שהפעולות שלנו כולן יהיו לתיקון. אין רע אלא רק שבינתיים הוא מתגלה כדי להביא אותנו לטוב.

שאלה: אנחנו לומדים את הדברים האלה, טעמים, אותיות, איך אנחנו צריכים להתייחס ללימוד הזה, איך אנחנו צריכים להבין את זה?

אנחנו לומדים יחד, וכמה שאנחנו זוכרים או לא זוכרים זה לא חשוב, כמה שמבינים או לא מבינים על זה כתוב "לא החכם לומד". כי הלימוד בחכמת הקבלה הוא לא בזה שאני עכשיו יודע את הפרצופים, כל הדברים האלה, זה לא ייתן לי שום דבר. דווקא אני צריך להתרשם מזה שזה דבר שקורה בי, בתוכי, בהתאם לפעולות השפעה, חיבור, שאני עושה עם האחרים. ואז בצורה כזאת החיבור בינינו יכול להיכנס להרגשת העולם הרוחני, העולם העליון, וכך אנחנו נתקדם.

(סוף השיעור)