שיעור בוקר 24.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 461, דף תס"א, "הסתכלות פנימית", "סדר סבה ומסובב", אותיות ל"ד - ל"ה

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ו', עמ' 461 , דף תס"א, הסתכלות פנימית, סדר סבה ומסובב, אות ל"ד.

אות ל"ד

"הי' הוא תיקון הפרסא. נמשכת גם כן מהתחלקות הפרצוף דמ"ה וב"ן לב' פרצופין על הטבור, המושרש ובא מכח התחלקות הס"ג לטעמים ונקודות, כנ"ל באות ל"ג בסמוך. כי משורשם הם רק פרצוף אחד, כי הטעמים ונקודות של הס"ג, נמשכים מראש אחד, שהטעמים הם הכתר דגוף הס"ג והנקודות הם הט"ת דגוף ההוא. וע"כ גם המ"ה וב"ן הבאים מהמסך שלהם, אע"פ שיש להם ב' ראשים, נחשבים ג"כ לגוף אחד. ולכן התחלקות זו דומה לפרסא גו מעוהי דבר נש, שהפרסא הזו חוצה גוף אחד ועושה אותו כמו ב' גופים נבדלים. ומצד אחד דומה הגבול שבפרסא לבחי' הגבול דצפורני רגלים של הפרצוף, כי גם הוא עומד ומסיים את פרצוף העליון של מ"ה וב"ן, שהוא מיוחס לפרצוף ע"ב דס"ג ולטעמים, ונבחן לבחינת או"א דמ"ה וב"ן, שצפורני רגלים מסתיימים על הפרסא. ומצד הב' הוא נמצא באמצע הפרצוף, שהרי מצד השורש נמצאים הטעמים ונקודות רק פרצוף אחד. ובאופן שהאמצע והסיום מעורבים בה ביחד, ולפיכך מאירים בו ב' תיקונים: כח החיבור של ב' הפרצופים, שבזה נעזרת ע"י זווג ע"ב וס"ג השרשיים שאז גם הע"ב דס"ג וס"ג דס"ג נעשים לאחד, וה"ת יורדת מהעינים למתחת האותיות יה"ו, ואז אח"פ שבכל המדרגות חוזרים למדרגתם כבתחילה. כנודע. ותיקון ב' הוא העלמת הה"ת הקבועה, בראש הא'. שלא תגלה כחה בעת שהאח"פ שבים לראש. כי כלפי זה מבדלת להראש הא' הנמצא ממעל לה. כמו לפרצוף נבדל שאינו מקושר כלל עם ראש הב'."

שאלה: מה מתרחש פה? איך אנחנו צריכים לקבל את זה נכון? מה מתאר פה בעל הסולם?

בעל הסולם מתאר כאן איך מזה שיוצאים מ"ה וב"ן שמתחלקים לב' פרצופים מתגלה ביניהם הפרסא, תיקון הפרסא.

מהו תיקון הפרסא? כי כל פרצוף דמ"ה או דב"ן מתחלק לשניים, ויש ביניהם מלכתחילה מרחק כי הם באים מנקודות דס"ג, ושם ההבדל הזה הוא גדול מאוד. כי אם יש בהם הארת חכמה או אור חכמה, אז זה פרצוף לכל דבר. אבל אם אין להם, אז הפרצוף הזה הוא מאוד חלש ולא יכול לעמוד ולהיות משרת לטעמים ונקודות.

שאלה: מה קורה עם מ"ה וב"ן החיצוניים? כאן לא מדברים עליהם בכלל.

בטח שלא מדברים, הם לא יכולים להצטרף כאן לכל הפעולות האלה.

תלמיד: האם ביניהם לא היה שיתוף מידת הדין ברחמים?

לא.

תלמיד: בגלל זה אין מה לדבר עליהם.

כל אחד יוצא בצורה של קטנות, כמו שהוא.

שאלה: האם כל פרצוף תחתון חסר בו מאור חכמה?

לא רק מאור חכמה, יתכן שבפרצוף העליון שלו גם לא היה אור חכמה.

תלמיד: חשבתי שפרצוף תחתון, בגלל שחסר בו אור חכמה, הוא צריך לקבל מפרצוף עליון ממנו.

אבל אם אין לעליון נגיד.

תלמיד: אז מה הוא עושה?

לדוגמה, כל הפרצופים שיוצאים מהס"ג, הס"ג לא יכול לספק להם אור חכמה. מה תעשו?

שאלה: מה ההבדל בין כתר לבין נקודות דס"ג?

שאלה: כתוב שטעמים דס"ג הם כתר, והנקודות הן ט' תחתונות. למה זה כך?

כך הוא מחלק אותם. למה? כי כתר הוא למעלה מכל ההגבלות שיש לט' תחתונות, וט' תחתונות כבר חייבות בפעולות מיוחדות שבהן כבר יש הגבלות.

שאלה: האם תמיד העליון הוא האור והתחתון הוא הכלי והקשר ביניהם הוא המסך?

נגיד. לא שאנחנו כך מסבירים את התנהגות הפרצופים, שהעליון הוא האור והתחתון הוא הכלי, אבל אפשר גם לפעמים להשתמש בזה.

שאלה: למה פרסא צריכה תיקון? היא מחלקת את הפרצוף לכלים דהשפעה וכלים דקבלה, לספירות של השפעה וקבלה, וזה בסדר.

הפרסא צריכה חיזוק כדי שהיא תוכל לחלק כל פרצוף לכלים דהשפעה ולכלים דקבלה. אנחנו צריכים להבין שתיקון הפרסא הוא דבר גדול, הוא נותן לפרצוף שבו הוא נמצא כוח נוסף.

יש כלים דהשפעה שהם גלגלתא ועיניים, הם למעלה מפרסא ויכולים לקבל אור, אומנם לא גדול. ויש כלים של אח"פ, שאומנם הם כלים כבדים, גדולים, חזקים, אבל אין להם כוח על מנת להשפיע ולכן הם נמצאים למטה. לכן כל פעם אנחנו צריכים לדאוג לזה שהפרסא מתחזקת.

תלמיד: אבל למה המערכת שואפת לבטל את הפרסא?

המערכת רוצה לעבוד בלי שום הגבלות, זה מצד הטבע. והכלים לא רוצים להתבטל, לכן יש בעיה וצריכים תמיד לחזק את הפרסא.

תלמיד: האם יוצא שעד הספירה האחרונה כל הספירות יהיו מסוגלות לקבל בעל מנת להשפיע, כלומר לכל ספירה הכי פרטית יהיה גם ראש וגוף והיא תהיה מסוגלת לקבל בעל מנת להשפיע?

כן, ודאי שזה הרצון הפנימי של כל הכלים שנמצאים בסדר המדרגות.

שאלה: מה זה מ"ה וב"ן? הבנתי שיש מ"ה ב"ן חיצוניים מעל הטבור, אבל יש עוד מ"ה וב"ן.

מ"ה וב"ן שלמטה מטבור הם פרצופים.

תלמיד: האם זה שם כללי לפרצופים מתחת לטבור?

למעלה מטבור זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, למטה מטבור זה מ"ה וב"ן. למעלה מטבור זה גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן של א"ק, ולמטה מטבור זה מ"ה וב"ן ששייכים כבר לא לס"ג אלא לכל המבנה דא"ק. עוד נלמד, יש שם עולמות שלמים.

הכול יוצא מחיבור בין כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים, וכלים דקבלה, אח"פ. מהחיבור של הכלים האלה יוצא שגם למעלה מטבור וגם למטה מטבור יש מערכות דומות רק בחוסר כוחות. למעלה מטבור יש להם כוחות להחזיק את עצמם, ולמטה מטבור אין כוחות. כל העבודה שלנו היא להגיע להתעלות למעלה מטבור.

אות ל"ה

"הי"א הוא תיקון גדלות וקטנות. והי"ב שהוא הורדת ה"ת למטה מיה"ו והמספיק להשבת פב"פ דחו"ב דנקודים. נמשכו, ע"י הזווג דע"ב וס"ג, ומכח ב' התיקונים שבפרסא. כנ"ל בסמוך.

הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים שהם הגוף האמיתי. נמשכת, מהארת היסוד דא"ק להראש דנקודים, את בחי' הנקודה דשורוק, שהיא נקודה בתוך ו'. ותשלום ביאור ענין הזה בחלק הז'."

שאלה: באות ל"ה כתוב, "הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים"? מה זה "ביאת הה"ת לתוך האותיות"?

"הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים".

תלמיד: ז"ת דנקודים זה ברור, זה מקום התיקון האחרון, הוא בכלל פה מתאר את המהלך הזה של שלושת הפעולות עד לתיקון של המקום הזה. אבל מה זה בדיוק אומר "הה"ת לתוך האותיות"?

ה' תתאה היא הגבול שיש לנו בין כלים דהשפעה לכלים דקבלה. לכן היא צריכה להגיע לטבור כדי שלמטה מטבור היא תוכל להקים פרצופים חדשים ולתת להם תיקונים, שהם יהיו כמו הפרצופים שלמעלה מטבור.

תלמיד: אותיות הן הכלים, נכון?

אותיות הן הכלים.

תלמיד: לאיזה כלים הכוונה פה, האם לאלה שלמטה מטבור?

"הי"ג, הוא ביאת הה"ת לתוך האותיות לצורך אצילות הז"ת דנקודים שהם הגוף האמיתי". בלי שה"ת תימצא שם, לא יוכלו הכלים האלה להיות ממש כלים. הפעולה הזאת "נמשכת, מהארת היסוד דא"ק להראש דנקודים", שהוא נותן אור לכל הפעולה הזאת, כוח, "את בחי' הנקודה דשורוק, שהיא נקודה בתוך ו'". זה ברור. "ותשלום ביאור ענין הזה בחלק הז'". בצורה כזאת הכלים שנמצאים למטה מטבור מתחילים עכשיו להתקרב לשימוש.

תלמיד: הכלים שנמצאים למטה מטבור מצטרפים לז"ת דנקודים, וזה הכלי האמיתי וזה התיקון הסופי שעולם האצילות צריך לתקן.

כן. אבל בהם הייתה שבירה.

שאלה: האם ראש הישסו"ת מעל הטבור הוא תוצאה של ע"ב?

תוצאה של ע"ב? אני לא מבין את זה.

תלמיד: הראש מעל הטבור זה ישסו"ת והראש מתחת לטבור שייך לראש של עולם הנקודים הראשון.

כן.

תלמיד: מה התפקיד של הישסו"ת מעל הטבור?

כל פרצוף ישסו"ת הוא מקשר עם הכלים שנמצאים למעלה מטבור.

תלמיד: הוא אחראי על התיקון?

כן. לכן הוא אחראי. שאלה טובה, נכונה.

שאלה: מה מצב הכלים שמתחת לפרסא?

על זה בינתיים אנחנו לא מדברים, עוד לא מגיע אליהם אור, עוד לא ממשיכים אותם לתיקון, להצטרף לאיזו פעולה.

תלמיד: האם הם בחושך?

עכשיו, כנראה שבחושך.

תלמיד: ומה אנחנו יכולים ללמוד מהשבירה של עולם הנקודים?

מהשבירה של עולם הנקודים אנחנו יכולים ללמוד גם מבחינת הפעולה וגם מבחינת הכוונה. מבחינת הכוונה הכלים רצו להשתתף בכל התיקונים ולהגיע ממש לגמר התיקון כי הכול תלוי בהם. אז הם מצטרפים לפרצוף העליון ומעלים את החיסרון שלהם לראשו, והוא הולך ומקבל על מנת להשפיע לפי דרישתם, ונשבר. השבירה הזאת היא שוברת את כל התהליך שהם תיקנו קודם בראש הס"ג והם לא יודעים יותר מה לעשות. שבירה.

אחרי השבירה אין מה לעשות, אין בהם שום רשימות שיוכלו לזכות להמשך עבודה רוחנית, ומה שקורה זה שהעליון ממשיך. זאת אומרת האורות שיש למעלה מטבור הם בכל זאת מעוררים את הכלים השבורים, את הרשימות, ומחייבים אותם לקום ולעבוד, להגיע לדחייה. ואז מתחילה העבודה, עבודה של תיקונים.

קודם כל זו עבודה של בירור הרשימות השבורות, למה הן שייכות, איך הרשימות האלה יכולות להצטרף לפרצופים שיתקנו אותם. בכל פרצוף שעולה יש חלק מתוקן מהכלים שלמעלה מטבור ויש לו חלקים שבורים, רשימות. יוצא, ואני עושה כאן קפיצה, שלאט לאט מתקנים את כול הפרצופים השבורים שעלו למעלה מטבור ואת השבורים שלמטה. ויש עוד כמה פעולות עד שיתוקנו כולם.

שאלה: במה שתיארת יש כביכול תפיסת מציאות מסוימת עד השבירה, ואחרי השבירה נולדה תפיסה חדשה שהקודמת לא תקיפה, כי עובדה שהיא לא החזיקה במבחן המציאות. אפשר לומר כך?

זה נראה כך, שעל ידי השבירה התגלה לנו עוד חלק במנוע הכללי של המציאות שאנחנו צריכים להבין אותו ולתקן על ידו את הכלים השבורים. ואז כשאנחנו מגיעים למיון ולתיקון של הכלים השבורים, אנחנו בזה בעצם מתקנים את כול הבריאה. אנחנו מבררים שהכלים האלה שייכים לכל הבריאה, לא רק בחלק שהם נשברו.

תלמיד: הרשימות של כל הפרצופים, כל ההזדככויות עד השבירה, במה משתנה המבט אליהם לאחר השבירה? כי כאילו צריך להשתנות כל היחס אליהם.

למה? הם עשו את כול מה שאפשר לעשות לתיקון הכללי.

תלמיד: אבל בלי אותו אלמנט במכונה.

אבל אותו אלמנט הוא לא יכול, הוא לא השתתף, אז לא ראו אותו. זה נקרא שעבדו עם הכלים שהם למעלה מטבור. יוצא שבינתיים הכול התחלק והיה בסדר.

(סוף השיעור)