שיעור בוקר 22/09/2022- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 489, מאמר "האומה"

קריין: כותרת: "היחיד והאומה". טור ב', ד"ה: "ובאמת גחלת הלאומיות"

"ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד.

והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם.

וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. כי מתחילה בונים את היסוד באופן בריא ומספיק להמשא, שרוצים להעמיס עליו. ואחר זה מתחילים לבנות הבנין. אבל חבל על מי שבונה בנין בלי יסוד מוצק כראוי. כי מלבד שאינו בונה כלום, הוא גם מסכן עצמו ואת אחרים הסמוכים אליו, כי לכל תנודה קלה יפול הבנין ואבניו יתפזרו לכל רוח.

וצריך אני להדגיש מיד בדבר החינוך הלאומי האמור. כי הגם שכונתי להשריש אהבה יתירה בין יחידי האומה מזה לזה בפרט, ולכללות האומה בכלל, בכל מדת הגדלות האפשרית, - עם כל זה, אין זאת מזדהה כלום עם שוביניזם או פשיזם, השנוא כל כך עלינו. ושמצפוני נקי מזה לגמרי. כי הגם שלפי צלצול החיצוני של המלות, נדמה שהם קרובים זו לזו, שהרי שוביניזם אינם אלא אהבה לאומית נפרזת, ברם ביסודם רחוקים זה מזה, כרחוק צבע השחור מהלבן.

ובכדי לתפוס ההבדל שביניהם בנקל, יש לדמות זה למדת האגואיזם והאלטרואיזם שביחיד. כי כאמור, התהליך של האומה דומה לגמרי להתהליך של האדם היחיד בכל פרטיו האינדיבידואלים. וזה מפתח כללי להבין בו כל החוקים הלאומים מבלי נטות בהם ימין ושמאל כחוט השערה.

וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה, שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

נקרא שוב את הקטע האחרון המתחיל במילה "וברור".

"וברור, שמדת האגואיזם, הטבוע בכל בריה, הוא תנאי מחויב בעצם קיומו של הבריה," אחרת היא לא הייתה מתקיימת, אנחנו צריכים שהאגואיזם יתקיים בכל אחד ואחד. "שבלעדיו לא היתה כלל עצם נבדל וקיים לפי עצמה. ועם זה, אין זאת צריך לסתור כלום למדת האלטרואיזם שבהאדם. רק הצורך הוא להציב גבולים חזקים ביניהם: חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי, וכל העודף על שיעור ההוא, הרשות נתונה לוותר עליו לטובת זולתו."

שאלה: הוא כותב "התקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו". זה לא מובן לי, כי עם ישראל הרי לא הגיע מאהבה לאומית טבעית, אין לנו שורש משותף, אז איך הוא יחזור וילהיב לכיוון הזה אם זה לא קיים בנו מלכתחילה, בשורש?

הוא רוצה להגיד שכמו שהיה פעם כשחיינו בצורות מאוד פרימיטיביות של משפחות, וחמולות, וכולנו דאגנו זה לזה בצורה אינסטינקטיבית כפי שהיה בכל הצורות הפרימיטיביות של האנושות, אז אותה הדאגה הפרימיטיבית, אבל בדרגה כבר אחרת, בגובה של האגו, הרכוש וכן הלאה, צריכה עכשיו לשרות בינינו.

תלמיד: אבל עם ישראל לא מגיע מתוך המשפחות האלה, אלה הרי יחידים שהתחברו לפי עקרון של חיבור ולא לפי קשר ביולוגי.

אבל למדנו שבבבל היה גם קשר בין בני האדם והיו דברים אחידים כמו שהוא אומר, כולם חיו בצורה מאוד רגועה, טבעית ובדאגה כללית הדדית זה לזה. כך הם בנו את החברה שלהם. אחר כך הייתה התפרצות וזה נפסק. ומה כל עניין יסוד עם ישראל? בכך שאברהם אמר בואו, אנחנו יכולים לחזור לאותה החברה שבה כולנו דאגנו לכולם וכולם חיו בצורה אחידה, יפה. המהות, היסוד הזה נשאר.

תלמיד: זאת אומרת, זה משהו הקיים בכל אדם, מעין תחושה שצריך להחזיר בינינו?

כן, זה קיים בכל אחד ואחד וזה נקרא "נקודה שבלב", אותה אנחנו משתוקקים לגלות ולאותו מצב אנחנו משתוקקים להגיע. כי אנחנו מבינים בפנים, בתוך הלב שלנו, ואולי לא מבינים, אבל זה נשאר בנו כרשימו, שאם לא נבנה קומונה כזאת מיוחדת בה כל אחד ידאג לכולם "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים" וכן הלאה, אז בכלל לא נגיע לקיום האפשרי אף פעם, ורק נתקדם לאפס.

תלמיד: זאת אומרת, גם בקרב אנשים שאין ביניהם קשר ביולוגי במקור עדיין יש את הרשימו של המשפחתיות, של האהבה הטבעית?

כן. כמו שהיה בבבל.

שאלה: הוא מדבר כאן על חינוך לאומי. האם חינוך לאומי לא יגביר דווקא את החיכוך בין האומות.

קודם כל אנחנו צריכים להעביר את החינוך הזה בין אלו הנמשכים להתקיים כמו בבבל. מצד שני, כל הנטייה שלנו צריכה למשוך אחרינו את כל בבל, כמו שרצה אברהם, אנחנו בעצם הולכים בעקבותיו. מבינים או לא, רוצים או לא, זה המצב ממנו אנחנו מתחילים את דרכנו. ולכן צריך קודם לחנך את עצמנו ולפזר את הידיעה הזאת, את מה שאנחנו מתחילים לעשות היום, לכל אומות העולם, וכך נראה איך הבורא יעזור לנו.

תלמיד: איזה חינוך צריכים ישראל, כלומר יוצאי בבל, לעומת החינוך שהעולם צריך?

אני לא חושב שיש הבדל גדול, פשוט כל אחד מקבל את הידיעה, המטרה הזאת, מתוך הלב שלו, לאן שהוא מכוון. ואת כל היתר הבורא יסדר בין כל העמים, אומות העולם, בני האדם, כך שכל אחד יהיה במקום בו יבין את הדברים האלה יותר ויותר בצורה אמיתית, פנימית.

תלמיד: וכשהוא אומר "חינוך לאומי", מה כאן הלאום, מה הדגש על לאום?

הוא פונה בינתיים לעם ישראל כי בזמנו כך התגבש ולכן הוא פונה קודם כל אליו, הוא כותב בעברית ומפיץ את העיתון הזה, עיתון "האומה", בין כולם ורוצה לעורר את כולם. קודם כל רוב הנקודות שבלב מלכתחילה צריכות להיות בעם ישראל, כי שם הן היו קודם, ובכך שברחו, מה לעשות? בדור האחרון זו לא בעיה כי אנחנו צריכים בכל זאת לפרסם את הידיעה הזאת לכל העמים ולמשוך לכך את כל האנושות.

תלמיד: מה הרגשת הלאומית שצריכה להיות בקרב ישראל?

שאנחנו חייבים להבין מה הייעוד שלנו, מה יש בידנו, ולפרסם ולברר לכל בני העולם. אחרת הבורא יחייב אותנו בכל מיני צורות רעות. ובכך שאנחנו לא לומדים בינתיים מהמכות העוברות עלינו רק אומר שאם לא נעשה את מה שמוטל עלינו יהיו מכות יותר גדולות,

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור נאמר שגם האנושות נמצאת בימי דין ומשפט. מה היא התקופה הזאת שהאנושות נמצאת לפניה?

האנושות מקבלת מכות, לחצים גדולים כדי לברר באיזה כיוון להתקיים. זה לא עניין של התפתחות טכנולוגית וכלכלית, היא יותר ויותר תלויה בהתפתחות היחסים בין בני אדם, בהתפתחות האנושית. וכאן באמת היא תרגיש את הבעיה העיקרית, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להינצל מפחד מלחמה אטומית, מכל מיני בעיות, ממחלות המגיעות עכשיו כעשר מכות מצרים עלינו. וכאן הבעיה, איך נוכל להסביר לאנושות שכל הדברים האלה תלויים במידת הבריחה שלנו ממצרים, מהאגו שלנו, בהתעלות מעליו, כי רק בזה תלויה ההצלה שלנו מכל הרע.

תלמיד: איפה מתמזגות שתי הנקודות האלה, בין הרגשת הלאומיות של ישראל לבין המכות שהאנושות חווה? איפה הנקודה המשותפת ביניהן?

ישראל הם אלה שמבינים, מרגישים, שומעים על האמצעי לתיקון העולם. הם לא אלה הרשומים כיהודים, זה בכלל לא שייך, אלא אלה ששומעים שרק חיבור בין בני אדם הוא התרופה היחידה, האמיתית, הנכונה, האפקטיבית, שמועילה באמת להבריא את כולם מכל הבעיות והצרות. ממחלות, מרעב, ממלחמות, מהכול. אלה שמבינים, שמרגישים, שבמשהו שייכים לזה, חייבים להמשיך לפרסם את זה בכל האנושות, בכל העולם. ואז העולם יתחיל להתעורר, הבורא יתחיל לעזור לנו להתעורר, ואז כמו שהוא אומר, נהיה כאגודה אחת ובזה נבין את הייעוד שלנו.

תלמיד: במה תלוי שיעור השמיעה של העולם את המסר הזה, מישראל?

במכות. ככול שיהיה פחות אוכל וככול שיהיו יותר הוריקנים ומחלות.

תלמיד: אין דרך אחרת? זו הדרך, מכות?

אם אנחנו כולנו רצון לקבל, אז רק על ידי מכות נוכל לכוון אוזן קשבת למה שאומרים מקובלים.

תלמיד: אז מה התועלת במסלול הזה? כאילו איך אפשר ללכת בדרך טובה?

במידה שהם מתחילים לשמוע, במידה שמתגלות צרות בעולם, אנחנו כבר צריכים לצאת ולפרסם כמה שאפשר, בכל השפות, בכל האמצעים. אנחנו צריכים לפרסם מה הסיבה לצרות ומה יכול להיות הפתרון.

תלמיד: והם ישמעו את זה אחרי המכות?

לא, יכול להיות שהחכם עיניו בראשו וישמעו לפני המכות, כשכבר יראו שהמכות מתקרבות.

תלמיד: זו בדיוק השאלה. אנחנו אומרים שהאנושות לקראת גל של מכות, איך אפשר להקדים תרופה למכה?

על ידי פרסום, אין יותר. כמו יונה שיצא וצעק "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" עד ששמעו לו.

שאלה: במה בדיוק הבורא הוא טוב ומיטיב אם היכולת לשמוע אותו היא רק על ידי מכות?

אז שוב, אנחנו צריכים לעשות את שלנו. הבורא לא רוצה להביא מכות לאנושות, אלא רק במידה שהוא מרכין את ראשם לשמיעה. ויכול להיות שתהיה מעין אזהרה כמו עכשיו, ויהיו עמים שיקבלו מכות מפני שבלי מכות אי אפשר לכוון אותם להתיישר ויהיו כאלה שמספיקה להם אזהרה וכן הלאה. תלוי למי ולמה. אתה רואה איך זה קורה בעולם.

תלמיד: אבל מצד הבורא המגמה הכללית היא לקרב את כולם אליו, מצד שני רואים שכל מה שקורה הוא תהליך של מכות עד שאדם מצליח מרצון לרצות ללכת לכיוון הבורא.

כן, ודאי, זה מלכתחילה. אתה שואל על זה עכשיו?

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין איפה מגיע פה הטוב והמיטיב?

במידת השתוות הצורה אנחנו מתחילים לגלות שהבורא הוא טוב ומיטיב, ושלא אנחנו קיבלנו את המכות אלא הרצון לקבל על מנת לקבל, האגו שלנו קיבל אותם ואנחנו במידה שהיינו בעל מנת להשפיע לגמרי לא קיבלנו.

שאלה: מה זה אומר ש"מידת חוק האגואיזם מחויב להשמר בכל תוקף רק בשיעור זה שנוגע לקיום המינימלי"?

אנחנו ממשיכים להיות אגואיסטים כדי לשמור על עצמנו בדרגות דומם, צומח וחי, ובדרגת המדבר אנחנו צריכים להיות דומים לבורא.

תלמיד: מה זה אומר בפועל? אנשים ילכו להתחרות במקום העבודה, זה מין קפיטליזם כזה ברמת ההכרח ומעליו אהבה?

למה הוא קורא לזה אגואיזם, למה זה לא פשוט קיום עצמי, רצון לקבל רגיל?

הכול זה אגואיזם. כל הטבע חוץ מהבורא זה אגואיזם, והוא מסודר בצורה כזאת, כותב בעל הסולם, שדואג לעצמו בצורה מינימלית, שלא צריך יותר חוץ מקיומו עצמו, הקרובים, והילדים וכן הלאה ומוכן להיות בחבורה אחת ולא חושב איך לגנוב מאחרים, עד שמתפתח בצורה כזאת שרוצה לבלוע את כל העולם.

עד הנקודה שהוא לא מגיע יותר מקיומו עצמו, זה האגואיזם הנורמלי, הבהמי, ועד אז זה לא נקרא שהוא סותר משהו ששייך לרוחניות. ואילו יותר מזה, אנחנו כבר צריכים תיקון.

תלמיד: גם כשכולם יהיו בקשרים של אהבה, עדיין תהיה דאגה בהמית פשוטה לעצמי, לאנשים שקרובים אלי, עדיין נצטרך לשמור על הדאגה הזאת לצרכים הבסיסיים?

כן, ודאי.

שאלה: האם זהו חלק מהתיקון הסופי שבדור האחרון שאנו, אלו שהם ישראל עם הנקודה שבלב, מפוזרים בין אומות העולם?

כולנו בני ברוך מפוזרים בין אומות העולם, כמו שאתה רואה, ועלינו להיות מחוברים בינינו ולבנות רשת כזאת שמכסה את כל האנושות, וכל האנושות לאט לאט מתחברת, מבינה שברשת שלנו יש שיטה איך להתקיים, וכך אנחנו מתגברים על כל הפירוד שישנו בעולם.

שאלה: בעל הסולם כותב שאנחנו חייבים לחנך למודעות לאומית ולתת חינוך לאומי. במה החינוך הלאומי והמודעות, ההכרה הלאומית יהיו שונים מהחינוך הלאומני, שגם עכשיו קיים בעמים שונים?

ההבדל בין החינוך שצריך להיות לזה שישנו עכשיו הוא המטרה, למה אנחנו מחנכים את הדור. האם אנחנו מחנכים את הדור לזה שהוא צריך להיות דוגמה לאחרים בלי לחץ, אלא רק על ידי זה שמתחבר לכולם ועם כולם יחד הופך את כל האנושות לאגודה אחת, לאיש אחד בלב אחד בעם אחד, ואז כולנו ללא הבדל צבע ושום הבדלים אחרים, הופכים להיות פשוט בני אדם כאגודה אחת, ובזה כולנו מתחברים בצורה השלמה לבורא אחד. זה כל החינוך שחכמת הקבלה מביאה.

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים לספר לאנשים בהפצה שלנו על הצורך בחיבור ובזה אנחנו יכולים איכשהו להשפיע על ההתפתחות של מצבי משבר ומלחמות בין היתר. אני לא כל כך מבין על איזה חיבור אנחנו מדברים שיכול למנוע מלחמות, זה משהו כללי עולמי ברמת האו"ם או מדינות בצורה ספציפית, על איזה חיבור צריך לדבר, או שזה במובן קבלי חיבור בעשירייה, קשר עם הבורא?

במידה ובני העולם מרגישים שהם נמצאים בצרה כללית, משותפת ושאין להם ברירה ואין להם דרך והבנה איך לצאת מהמצב שבו ממש כולם רוצים לאכול זה את זה, במידה הזאת אנחנו צריכים להסביר שתיקון העולם הוא דווקא בחיבור, ובמקום מלחמה חייבים להפעיל את כוחות החיבור, ורק בצורה כזאת אנחנו נראה איך מגיעים לעולם הטוב.

כי הכוחות הרעים, המנוגדים, שאנחנו מגלים בינינו, פועלים על כל הטבע, ואנחנו נראה עד כמה אנחנו גורמים לחוסר איזון בכדור הארץ, בכל הטבע, באקלים, בכל דבר ודבר, כך שלא נוכל לחיות, לא נוכל להתקיים, מפני שאנחנו גורמים לניגודים האלו דווקא על ידי חוסר החיבור בינינו. לכן אין לנו למי לפנות ועל מי להתלונן אלא רק על עצמנו. ביחס, בשנאה, בדחייה, בתחרות בינינו אנחנו מעוררים את כוחות הטבע והם מתחילים להשתולל וממש לחזור אלינו במכות.

שאלה: איפה מתממש בפועל כל מה שבעל הסולם כותב, למי הוא כותב את זה בכלל?

אנחנו משתדלים לממש את זה בפועל ככל שיכולים בתנאים הנוכחיים.

שאלה: כדי שעם יוכל לעורר את אותה אהבה טבעית ולבנות בזה בסיס חזק כמו שכותב בעל הסולם, האם הם צריכים לקבל את הבורא כשותף טבעי או שמספיק חינוך בלי להזכיר את שם הבורא?

כן זה מספיק, מספיק שהם יקבלו חינוך בלי לדבר ובלי לשמוע שזה הבורא, הכוח העליון, אלא כוח הטבע, כוח החברה. זה אותו דבר, אפשר להסביר את זה כך.

שאלה: אנחנו רואים שהלאומיות במשך כל ה-200, 300 שנה האחרונות, גרמה רק לבידול והפרדה, שכל מדינה או קבוצה רצתה עצמאות, היא התאגדה סביב איזו לאומיות מסוימת שקשורה לשפה, גיאוגרפיה, ודווקא הלאומיות הישראלית הזאת שבעל הסולם מדבר עליה, מאגדת בתוכה אנשים מכל הקצוות. איך אפשר להשתמש במילה נרדפת ללאומיות כדי שנוכל אולי להרגיש את המילה בפנים ולא בשכל החיצוני של מה שיש בהיסטוריה שלנו?

אפשר להסביר אבל זה לא כל כך פשוט, כי אין לנו לאומיות, אנחנו לא עם. עם ישראל זה לא עם, זה אוסף של עמים, חמולות למיניהן שכך הלכו אחרי אברהם ויצאו מבבל ואחר כך התאספו במשך אלפי שנים להמון אנשים מכל מיני מקומות, יצאו ממצרים, יצאו מכל העמים שהיו כאן במזרח הקרוב. לכן אנחנו צריכים להסביר שזו לא לאומיות ואין כזה דבר "לאומיות ישראלית". היום כותבים "ישראלי" אבל זה לא באמת.

גם יהודי, מי זה יהודי? גם לפי הבדיקות הגנטיות אנחנו לא בדיוק שייכים לעם אחד, אנחנו אוסף של כל מיני עמים שבמשך ההיסטוריה התערבבו ביניהם וכך קיימים.

תלמיד: ככל שהאגו מתפתח אנחנו רואים שהלאומיות יכולה לקחת אותנו למקומות מאוד קיצוניים, אני יכול אפילו להרוג את החבר שלי רק בגלל הלאומיות שמבדילה בינינו. ובעל הסולם מדבר על לאומיות שדווקא מאחדת, מקרבת, מחברת בין כולנו. איך לשמור על הקו המאזן הזה כדי שלא ניתן לאגו להשתולל ולהתפוצץ?

על ידי חינוך, אין מה לעשות כי על ידי חינוך אנחנו מתאספים ואנחנו מסבירים לאנשים שאנחנו שייכים לקבוצה שהולכת לקראת הכוח הכללי העליון של הטבע, ואנחנו רוצים להיות מחוברים לאותו הכוח העליון וכך אנחנו מתאספים בינינו.

תלמיד: חינוך זה לא השכלה, החינוך הזה צריך להגיע מאיזה רגש מסוים, מה הרגש שעליו אנחנו צריכים להתלבש?

על ידי מה שאנחנו רואים על עצמנו, זה לא דבר פשוט כי על ידי הלימוד, על ידי קיום של כל מיני תנאים, אנחנו מגיעים למצב שמתחילים להבין יותר זה את זה, משייכים את עצמנו לאיזו קבוצה מיוחדת, והקבוצה הזאת יותר ויותר מרגישה שהיא נמצאת תחת השפעה מיוחדת לא כמו כל האומות, אלא שיש עליה איזו מטריה מיוחדת, יש עליה איזה חוק, כוח מיוחד. וכך אנחנו מקבלים את עצמנו ששייכים לקבוצה חדשה כלשהי, תקרא לזה "עם", ולקבוצה הזאת יש ייעוד, יש לה מטרה, מטרת ההתפתחות.

תלמיד: ומה זה שבעל הסולם רשם פה שצריכים לשמור על הקו האמצעי בין האגואיזם לאלטרואיזם, מה זה האמצע הזה?

האמצע זה הכרת הרע, שאם אני משתמש באגו שלי אני צריך להשתמש בו בצורה מסוימת בדרגות דומם, צומח, חי, כדי לקיים את עצמי, אבל למעלה מזה אני כבר משתמש בכוח ההשפעה, בכוח החיבור בין כולם.

שאלה: כתוצאה ממחשבת הבריאה האם אפשר להגיד שעם אחר יישם את הרעיון של החינוך הלאומי לפני עם ישראל, ואם הוא יצליח ליישם את זה בצורה המונית ואז הוא יהיה דוגמה לעולם, או שזה צריך לקרות בישראל קודם?

אדרבא, אנחנו יכולים ואנחנו מנסים לפרסם את זה ככל האפשר לכולם, ומאיפה תבוא דרגת ההתפתחות היותר גבוהה? לזה אנחנו מצפים מכולם, כל אחד יכול לקבל את זה ולהיות ממש אור לכל העולם. מצידי אין שום הגבלה, בבקשה, תיקחו את הכול ותממשו את הכול, רק ככל האפשר לא לסובב את זה לכל מיני צורות, כמו שזה נעשה על ידי הדתות.

שאלה: בעשירייה מה יותר נכון, שחבר יבקש מהעשירייה שתתפלל עליו או שהוא צריך דווקא לנצל את ההזדמנות שיש בפניו להתפלל עבור כל העשירייה?

ודאי שיותר נכון שהוא יתפלל עבור כל העשירייה. אבל לשם כך הוא צריך לכלול את כל העשירייה בתוכו באיזו מידה ואז מתוך ההתכללות הזאת שיתפלל, זה הדבר הכי נכון.

שאלה: האם מספיק לאומות העולם שיהיו רק בחיבור חיצוני טבעי, והחיבור הפנימי הוא על ישראל?

לא, בסופו של דבר כולם צריכים להגיע לחיבור השלם.

שאלה: האם הפנדמיה היא עזר כנגדו ששולח לנו הבורא כאיזו דחיפה כדי שנתחבר לקראת התיקון הסופי?

ודאי שכל מכה שמגיעה אלינו מכוונת אותנו לתיקון. באיזו צורה אנחנו עוד לא יודעים, אבל צריכים לקבל את זה כך שהאמת מגיעה בסופו של דבר לתיקון עלינו.

תלמיד: אני מתאר לעצמי שהחינוך גם תלוי במנהגים של אנשים. יש אנשים שהמנהגים שלהם לא מאפשרים להם לראות את הפרספקטיבה היותר רחבה. איך אפשר לפתח את החלק הזה באנשים שבגלל המנהגים שלהם הם לא יכולים לחשוב מעבר לעצמם והאזור שלהם אלא שיוכלו לחשוב באמת על המטרה הכללית המשותפת?

אני לא חושב שהמִנהגים מפריעים, ודאי שזה מין תנאי שיש לכל אומה במה שהיא והאם יש לה הפרעות גנטיות, תרבותיות שהתפתחו אלפי שנים, אבל אנחנו צריכים להתקיים לפי החוקים הכלליים וכל אחד שישתדל מתוך החינוך, התרבות שלו כך לקיים את עצמו. זה עוד לפנינו.

שאלה: איך לכלול בי את העשירייה, לתאר אילו צורות שיביאו אותי לתפילה?

אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו בלב אחד, ככל שמסוגלים, ומתוך זה שאנחנו מרכיבים את הרצון האחד, ממנו אנחנו מעלים את התפילה לבורא.

שאלה: מה שקורה עכשיו בעולם מטריד הרבה מאיתנו, זה חיסרון אמיתי. אנחנו קצת אבודים איך להפיץ נכון ודרך החיבור זו עבודה שאנחנו יודעים לעשות היטב. האם אנחנו יכולים איכשהו להשפיע על ידי הכלי, האמצעי הזה של החיבור? נניח שהחברים דוברי הרוסית יתחברו עם החברים האוקראינים או האירופאים, מה התפקיד פה אולי של הנשים, הגברים שבקבוצה העולמית? אולי תוכל לכוון אותנו.

אני לא יכול להציע לכם חיבורים בין המדינות שנמצאות במלחמה, זה לא תפקיד שלי ואני מפחד שעל ידי זה אני אגרום לכם איזה נזק. ולכן אני אגיד רק דבר אחד, ודאי שטוב אם אתם תהיו מחוברים יחד בלב ללא פעולות חיצוניות גלויות, כי זה יותר קרוב לגמר התיקון וזה מזמין מאור המחזיר למוטב מלמעלה. אבל לעשות פעולות גלויות שאתם תגלו את הפעולות האלה, תתחילו לכתוב ולדבר על זה, אני לא יודע, אני מאוד ממליץ קודם לחשוב ולהחליט בצורה כזאת שזה ממש יהיה בטוח ולא יעורר כוחות רעים נגדכם. תיזהרו.

ויותר טוב אם אנחנו כולנו נתפלל עבורכם, שבאמת שני העמים האלו יתחברו בצורה פנימית ביניהם וסוף סוף יגיעו אחרי כל ההיסטוריה הארוכה שלהם לחיבור כי תמיד היו במאבק כלשהו ביניהם.

(סוף השיעור)