על לימוד פתיחה לחכמת הקבלה ותלמוד עשר הספירות

שאלה: למה חשוב ללמוד "פתיחה לחכמת הקבלה"?

"פתיחה לחכמת הקבלה" היא קיצור של "תלמוד עשר הספירות", קיצור חכמת הקבלה. ה"פתיחה" היא הפתח לחכמת הקבלה, ומכאן שמה. אנו נמצאים בפתח, ליתר דיוק עלינו לקוות שאנו נמצאים בפתח.

העיקר, כמו שבעל הסולם אומר, הוא לראות "מתחילה למגמר". כלומר, לראות את הסוף מתחילה, ומהסוף להבין את ההתחלה. הרי אי אפשר ללמוד דבר-מה בלא לדעת לשם מה. בכל מצב קיים, לא המצב עצמו הוא העיקר אלא המטרה שלשמה הוא קיים. הלימוד ב"פתיחה לחכמת הקבלה" מאפשר לנו להכיר את התהליך ואת סיומו, ומתוך הסוף להבין את כל השלבים הקודמים שעוברים על החומר, על הצורה ועל הצורה המלובשת בחומר; את כל מיני האבחנות, עד שהם מגיעים לאדם התחתון.

מדוע האדם התחתון חייב לעבור תהליך התפתחות במהלך ההיסטוריה שלנו בעולם הזה? איך האדם עולה ממטה למעלה? את התשובות לשאלות האלה ולשאלות רבות נוספות, אפשר לדעת מתוך ידיעת התמונה הרחבה של כל התהליך, ובמיוחד של סופו. לכן כדאי ללמוד את ה"פתיחה לחכמת הקבלה". הפתיחה מציגה מבט כללי על כל ההתפתחות. ומתוך המבט הכללי, מתגלה הצורך בכל מצב ומצב והיכולת להצדיק את המצבים.

העיקר בלימוד חכמת הקבלה, והחשוב מכול, הוא כמובן המשכת הכוח העליון על הנברא, הכוח שמתקן את הנברא. יחד עם זאת, לשם תמיכה ועזרה, אנו מצרפים ללימוד על מבנה העולמות הרוחניים מאמרים ומכתבים על עבודת הנברא מלמטה. מאמרים אלה עוסקים בין היתר בתהליך שהאנושות עוברת במהלך ההיסטוריה האנושית בעולם הזה, בהשתלשלות ממעלה למטה, בתפקידו של עם ישראל ובאופן שבו כל הפרטים האלה מתחברים באדם לתמונה אחת שנקראת מציאות.

המציאות נפרשת לפנינו בצורה מסוימת, בפרטים מרובים, אבל היא בעצמה שלימות אחת. היא נוצרה מיד וכך היא קיימת. כיוון שהתמונה הכללית, האחידה, היחידה, קיימת מלכתחילה, לא יכול להיות שנבין נכון את הפרטים המתבהרים כלפינו לפי מידת הקלקול והתיקון שלנו, בטרם תתגלה לעיננו התמונה הכללית. לכן, לפני הכול, עלינו להשתוקק לחבר יחד את כל הנתונים הרבים לתמונה אחת. כך אנו מכוונים את עצמנו לקראת המטרה, ופועלים. התמונה הכללית מתגלה במידה שאנו משקיעים ומתקדמים. ההשקעה היא נפשית. כתוצאה ממנה האדם מוכן לקבל את התמונה השלמה.

שאלה: ובכל זאת, במאמרים של בעל הסולם ורב"ש אנו לומדים כיצד לעבוד בקבוצה, וב"פתיחה לחכמת הקבלה" אנו לומדים על הספירות ומבנה העולמות.

הכול נמצא ב"פתיחה לחכמת הקבלה". הרי ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אנו לומדים על התמונה הכללית, על מבנה אדם הראשון, על מבנה עולם הנקודים, על השבירה. אנו מבררים היכן נעשתה השבירה ומדוע החלקים השבורים נפלו. ביחס אלינו, הם נמצאים עכשיו בעולם הזה.

בלימוד ה"פתיחה" אנו מבררים כיצד עלינו לפעול עכשיו, כדי להתחבר יחד ולעלות למצב המתוקן שכבר קיים. אנחנו רק צריכים להתכלל בו בהרגשתנו. כל הנושאים האלה הם חלק מ"פתיחה לחכמת הקבלה" ו"תלמוד עשר הספירות", אין שום הבדל בין מה שכתוב בשפת הקבלה לבין מה שכתוב בשפת הרגש, או שפת התנ"ך.

שאלה: כשאנו לומדים תע"ס וקשה מאוד להבין את החומר, אתה חוזר ומדגיש שעלינו לנסות להרגיש בתוכנו את המצבים שעליהם אנו לומדים. לעומת זאת, בלימוד ה"פתיחה" אתה מדגיש יותר את הידע, מדוע?

ה"פתיחה לחכמת הקבלה" מאפשרת לדבר על המצבים בכלליות: על בינה, על מלכות, על הפרצופים. ב"פתיחה לחכמת הקבלה" בעל הסולם אינו יורד לפרטים, לכן אנו יכולים איכשהו לעכל את החומר, בעלמא. אנו לומדים על דברים שאיננו יודעים מהם – מי מאיתנו יודע מהו רצון להשפיע, פעולת ההשפעה או זיווג – אולם למרות שאיננו מבינים את מהות הדברים, אנו יכולים לתאר בכלליות את השתלשלותם וכיצד הם מפתחים את הבריאה.

גם אם איננו משיגים ברגש ואיננו מבינים את הצורה האמיתית של הפעולות, את ההיגיון של ההשתלשלות בסדר של קודם ונמשך אנו יכולים לתפוס, אף על פי שהכללים אינם ברורים לנו לעמקות טבעם. אנו יכולים להבין שהאור והכלי פועלים ומשתלשלים לפי חשבון מסוים – כלי, אור ומסך ביניהם.

איננו יודעים בדיוק מה נמצא בתוך ה"חבילה". אומרים לנו שהיא שוקלת עשר קילו; עשר קילו אנו יכולים לתאר, אבל את היהלומים או החצץ שבתוכה, איננו יכולים לתאר. זה לא מפריע לנו. בינתיים אנו מדברים על עשר, עשרים או שלושים קילו, על גדלות וקטנות, על למעלה ולמטה. איננו מבינים בדיוק מהם "למעלה" או "למטה", מהם המצבים של הקטנות והגדלות. אבל בכלים שלנו אנו מתארים את היחס ביניהם, את היחס בין הגדול לקטן. ודאי שאנו מתארים אותו לא נכון, אבל כך אנו יכולים להגיד משהו ולעסוק במשהו.

בכתבים שבהם כתוב על פעולות גדולות ומקיפות ללא ירידה לפרטים, ניתן להתעכב יותר על השכל שבעניין, כלומר איך זה קורה. אבל במקומות שבהם מוסבר הדקדוק הפנימי שבפעולות, שם כבר יש לנו בעיה. בשעה שאנו קוראים ב"פתיחה לחכמת הקבלה", לא קשה כל כך להישאר בכוונה הנכונה. זאת משום שב"פתיחה" מדובר על נושאים כללים כמו אין סוף, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, עולם הנקודים, אבי"ע; ובנוסף לכך עוברים עליהם בסקירה אחת. אפשר לתפוס את התמונה הכללית: בורא, נברא וחמש עולמות ביניהם. החשש לאבד את כוונת הלימוד, את המחשבה לשם מה אנו לומדים, אינו גדול כל כך.

בלימוד "פתיחה לחכמת הקבלה" אפשר להתעמק יותר בפרטים ולהרחיב את התמונה. דווקא כשמתעמקים בפרטים, אפשר להעשיר את הכוונה, להתחבר עוד יותר לכוונה שאיתה אנו לומדים. הלימוד ב"פתיחה" אינו מבלבל כמו הלימוד ב"תלמוד עשר הספירות". לדוגמה: אפילו כשאנו לומדים על "ספירת הדעת", אתם שואלים כיצד היא קשורה לנברא. תוך כדי הלימוד "מתגנבות" שאלות כמו איפה אנו נמצאים בתהליכים האלה? איפה הנברא? מסירת החומר בכלליות מאפשרת שלא להתנתק מכוונת הלימוד.

מה שאין כן ב"תלמוד עשר הספירות", אנו נמצאים אלפי מדרגות למטה מהחומר הנלמד, ומתבלבלים. אם ניכנס לפרטים, "נטבע" בהם ולא נוכל לזכור לשם מה אנו לומדים. לכן בלימוד "תלמוד עשר הספירות" אני מדגיש את הרגש, את השאלה היכן הלימוד מדבר עלינו. בשעה שאנו לומדים "תלמוד עשר הספירות" אסור לנו לשכוח לרגע שהתהליכים האלה קורים בנו. עלינו לחפש דרכים כיצד להרגיש זאת.

הבעיה היא שב"תלמוד עשר הספירות" אנו קוראים על תהליכים שאיננו יכולים לתאר כי הם מתרחשים בנו. "תלמוד עשר הספירות" מתאר את המציאות הרוחנית לפרטי פרטים וכתוב בצורה שמקשה עלינו להחזיק בכוונת הלימוד. מכאן מובן מדוע העיקר בלימוד תע"ס הוא הכוונה והדאגה לכוונה. לכן אנו מזכירים לחשוב על הכוונה גם במהלך הלימוד.

לעומת זאת ב"פתיחה לחכמת הקבלה", דווקא בגלל התמונה הכללית שמוצגת בה, אפשר להיכנס לפרטים והכוונה אינה נעלמת. יש תועלת גדולה בלימוד "פתיחה", ולא רק פעם אחת אלא כמה פעמים. צריך שתהיה לנו תמונה כללית. בזמן לימוד תע"ס היא עוזרת לא לאבד את המיקום: מה לומדים, בשביל מה וכו'. תמיד אפשר לחזור ל"פתיחה" ומתוכה להיכנס ללימוד תע"ס.